הדפסה

בג"ץ 5287/09 יהודה שוקרון נ. בית הדין הארצי לעבודה

פסק-דין בתיק בג"ץ 5287/09
בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט גבוה לצדק

בג"ץ 5287/09

בפני:
כבוד המשנה לנשיאה א' ריבלין

כבוד השופט ס' ג'ובראן

כבוד השופט נ' הנדל

העותר:
יהודה שוקרון

נ ג ד

המשיבים:
1. בית הדין הארצי לעבודה

2. המוסד לביטוח לאומי, משרד ראשי

עתירה למתן צו על תנאי

תאריך הישיבה:
י"ח בסיון התש"ע
(31.5.10)

בשם העותר:
העותר בעצמו

בשם המשיב 2:
עו"ד תהלה כזרי

פסק-דין

השופט נ' הנדל:

1. מונחת בפנינו עתירה לביטול פסק דינו של בית הדין הארצי לעבודה (עב"ל 732/07), לפיו נדחה ערעורו של העותר על פסק דינו של בית הדין האזורי לעבודה בבאר שבע (בל 1951/07) אשר הורה על דחיית תביעתו של העותר להכיר בפגיעה בעינו הימנית כתאונת עבודה, כמשמעותה בחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], תשנ"ה-1995.

על פי הסדר דיוני בין הצדדים העובדות המוסכמות הינן אלו: בתאריך 27.8.01 ביקר העותר בחנות, במסגרת תפקידו כמבקר מס הכנסה. הוא נתקל בטעות בדלת זכוכית וקיבל מכה בפניו. המשקפיים שהרכיב פגעו בעינו הימנית, מבלי שהמכה הותירה סימנים ומבלי שירד דם. המשקפים שהיו מפלסטיק לא נשברו כתוצאה מהמכה. העותר הרגיש, לדבריו, הבזקים וסנוורים לאחר המכה. כעבור שנה העותר ראה "מסך שחור" בעינו הימנית ובבדיקות שנערכו לו נתגלתה היפרדות רשתית בעין ימין.

העותר הגיש תביעה למוסד לביטוח לאומי להכרה בתאונה כתאונת עבודה. המוסד לבטוח לאומי דחה את תביעתו. העותר הגיש תביעה לבית הדין האזורי לעבודה בבאר שבע. בית הדין מינה מומחה מטעמו על מנת לבחון את שאלת הקשר הסיבתי. המומחה שמונה – ד"ר שמואל פרידלנד (להלן: "המומחה הראשון") – שלל את הקשר הסיבתי הרפואי בין התאונה להפרדות הרשתית וקבע, בין היתר, כי היפרדות הרשתית נבעה מקוצר ראייה מולד. העותר ביקש לפסול את חוות דעת המומחה. הצדדים הסכימו למנוי מומחה רפואי נוסף מבלי שתבוטל חוות הדעת של המומחה הראשון שמונה. אף פרופ' אליהו ניימן (להלן: "המומחה הנוסף") שמונה כמומחה רפואי נוסף קבע כי אין קשר סיבתי בין האירוע לבין הפרדות הרשתית. לאור חוות הדעת של שני המומחים נדחתה תביעתו של העותר. ערעורו לבית הדין הארצי לעבודה נדחה אף הוא. צוין בפסק הדין כי חוות הדעת שניתנה הינה מפורטת ונותנת מענה לשאלות ההבהרה מטעם העותר. הודגשו דברי המומחה הנוסף לפיהם "לעולם לא נדע אם ההיתקלות בדלת הזכוכית גרמה משהו להתנתקות הרשתית אולם הסיכויים לכך שההיתקלות בדלת גרמה להתנתקות הרשתית הינם קלושים ביותר". על בסיס האמור נקבע כי לא הוכח קשר סיבתי ולפיכך לא נפלה טעות באי הכרה בתאונה כתאונת עבודה. מכאן העתירה שבפנינו.

לשיטת העותר יש לבטל את פסק דינו של בית הדין הארצי לעבודה ותחת זאת לקבוע כי הוכח שבתאריך 27.8.01 ארעה תאונת עבודה ושקיים קשר סיבתי בין האירוע האמור לבין היפרדות הרשתית. לטענת העותר טעה בית דין האזורי לעבודה משלא פסל את המומחה הראשון, אשר סטה מהעובדות המוסכמות שעה שקבע שהפרדות הרשתית נבעה מקוצר ראייה מולד, בעוד העותר מרכיב משקפיים מגיל 14. מעבר לכך עיון בתשובות שנתן המומחה הנוסף לשאלות ההבהרה דווקא מבסס קיומו של קשר סיבתי. בעניין זה מפנה העותר לשאלה שנשאל המומחה הנוסף והיא האם ייתכן שהחבלה גרמה מיידית לחור שעם הזמן גרם להפרדות הרשתית. המומחה הנוסף השיב בחיוב. לגישת העותר די בכך כדי להוכיח את הקשר הסיבתי.

מנגד סבורה המשיבה כי דין העתירה להדחות על הסף הואיל וערכאה זו אינה יושבת כערכאת ערעור על בית הדין לעבודה וכי לא הוכח שנפלה טעות משפטית מובהקת המחייבת התערבותו של בית המשפט לצורך עשיית צדק. נוסף על כן נטען כי העתירה הוגשה כחצי שנה לאחר שניתן פסק דינו של בית הדין הארצי לעבודה. על פי קו זה, די בשיהוי האמור כדי לדחות את העתירה. בעניין זה מפנה המשיבה לעתירה בעניין בסל (בג"ץ 6312/05 עזרא בסל נ' מדינת ישראל, (10.7.05)). באותו עניין, העתירה הוגשה 7 חודשים וחצי לאחר פסק הדין של בית הדין לעבודה ונדחתה אף בשל השיהוי. לגופו של עניין נטען כי שני המומחים שמונו מטעם בית הדין לעבודה הגיעו למסקנה בדבר היעדרו של קשר סיבתי. מסקנה זו מעוגנת בחומר הראיות ומכאן שאין כל דופי בהחלטות בית הדין האזורי לעבודה ובית הדין הארצי לעבודה שלא להכיר בתאונה כתאונה עבודה.

2. בענייננו, שתי ערכאות ושני מומחים רפואיים שמונו על ידי בית הדין האזורי לעבודה, שללו את טענת העותר בדבר קיומו של קשר סיבתי בין התאונה לבין הפגיעה ברשתית. העותר מנסה להיבנות מתשובות מסוימות שנתן אחד מהמומחים לשאלות ההבהרה. ברם, יש לבחון את דברי המומחה בכללותם. בית הדין הארצי לעבודה לא התעלם מטענות העותר בדבר התשובות השונות שנתנו לשאלות ההבהרה, אולם בחר להעניק משקל מכריע למסקנת המומחה לפיה הסיכויים שההיתקלות בדלת הזכוכית גרמה להינתקות הרשתית הינם קלושים ביותר. כן יודגש, כי החומר הרפואי שצורף על ידי העותר, לא היה בו, כדי ליצור תשתית עובדתית מספקת להוכחת קשר סיבתי. טענות העותר לפיהן היה מקום לפסול את המומחה הראשון אינן מובילות למסקנה כי נפל דופי בהליך שנוהל. בית הדין האזורי בחר למנות מומחה נוסף ובכך ניתן מענה הולם לטענות העותר.

אם נקלף את טענת העותר, עולה כי הוא אוחז באמרות שונות של המומחה הנוסף שלדעתו מבססות את התביעה. שני טעמים מדוע אין לקבל הסתייגות זו. האחד קשור לאופיו של תפקיד המומחה והאחר דיוני. באשר לטעם הראשון, המומחה הנוסף לא שלל את האפשרות לפיה תאונה דומה לזו שהתרחשה יכולה לגרום לנכות בעין. אולם, תוך בחינת המקרה על סרגל הזמן ובדיקת החומר, הגיע המומחה הנוסף למסקנה שלא הוכח קשר סיבתי בנסיבות המקרה של העותר. דרכו של המומחה היא לשקול אפשרויות שונות ולא לדחות אותן על הסף. מסקנתו הסופית תיגזר ממכלול הנסיבות של המקרה. כאן למשל, התייחס המומחה הנוסף גם למצב הרפואי של העותר מנובמבר 2001, על פי החומר שהוגש. נכונותו של המומחה להכיר בכך שייתכן שתלונת העותר עלולה להצביע על מקור הנזק שנגרם לו, אינה מחייבת אותו להגיע למסקנה זו ב"שורה התחתונה". אין זה חריג כי בין הנתונים הרפואיים יש כאלו שתומכים במסקנה אחת ויש כאלה התומכים במסקנה אחרת. בהתקיים מצב שכזה על הרופא להיעזר בניסיונו וידיעותיו על מנת לקבוע את מסקנתו הסופית. נטל ההוכחה רובץ על שכמו של התובע ועל כן עליו להוכיח את תביעתו ברמת מאזן ההסתברויות. בענייננו, המומחה השני הציג את הפנים השונות של המקרה והתייחס לשאלות ההבהרה שהוצגו לו בשלבים שונים של ההליך. בסיומו של שיקול קבע כי קיומו של קשר סיבתי בין התאונה לבין הנזק שנגרם הינו קלוש ביותר ואינו סביר. משמע, התביעה לא הוכחה כנדרש. זוהי התוצאה המשפטית המתחייבת לנוכח עמדתם הברורה של שני המומחים, לפיה עמדת משיב 2 - המוסד לביטוח לאומי - הינה סבירה יותר מעמדת העותר.

3. האמור מתקשר לטעם השני לדחיית הסתייגותו של העותר - הוא הפן הדיוני. קבלת חוות דעת מומחה על ידי בית המשפט הינה בגדר ממצא עובדתי. בית משפט זה, כאמור, אינו יושב כערכאת ערעור על בתי הדין לעבודה, ועילות ההתערבות אינן כוללות התערבות במסקנת מומחה מהטעמים שהוצגו.

כפי שנפסק (בג"ץ 8022/09 - יונה אוזן נ' המוסד לביטוח לאומי ואח' (12.10.09) :

"בית משפט זה חזר והדגיש פעמים רבות כי בשבתו כבית דין גבוה לצדק, הוא אינו יושב כערכאת ערעור על החלטותיו של בית הדין הארצי, והוא יתערב בהן רק במקרים חריגים כאשר יצאה מלפני בית הדין הארצי טעות משפטית מהותית וכאשר הצדק מחייב את תיקונה [ראו: בג"ץ 525/84 חטיב נ' בית הדין הארצי לעבודה בירושלים, פ"ד מ(1) 673 (1986)]."

ההלכה האמורה מושרשת היטב בפסיקה. בהתאם, בית המשפט העליון, בשבתו כבית המשפט הגבוה לצדק, הורה על דחייתן על הסף של עתירות רבות שעניינן פסיקת בתי הדין לעבודה בנוגע לשאלת ההכרה בתאונות עבודות על ידי המוסד לבטוח לאומי (ראו למשל : בג"צ 2265/08 - עזבון המנוח גולדגויכט יצחק ז"ל נ' בית הדין הארצי לעבודה ואח' (10.03.08), בג"צ 5071/06 - גדליה עוזרי נ' בית הדין הארצי לעבודה ירושלים - הנהלת בתי המשפט ואח' (06.09.07), בג"צ 7134/07 - אליהו טל שמואל נ' המוסד לביטוח לאומי (31.08.07), בג"צ 289/07 - אברהם חיים גרוסמן נ' בית הדין הארצי לעבודה בירושלים ואח' (26.06.07), בג"צ 9332/06 - אסתר אוזנה נ' בית הדין האיזורי לעבודה בבאר-שבע ואח' (30.4.07), בג"צ 1354/06 - שלמה יחזקאל נ' המוסד לביטוח לאומי ואח' (27.02.06), בג"צ 3381/06 - יצחק בזאז נ' המוסד לביטוח לאומי (17.07.06), בג"צ 1949/05 - שלמה שקד נ' בית הדין הארצי לעבודה ואח' (29.06.05), בג"צ 3523/04 - גבריאל למברגר נ' בית הדין הארצי לעבודה (29.4.04), בג"ץ 1365/03 - שלמה שקד נ' בית הדין הארצי לעבודה ואח' (22.06.03), בג"ץ 1713/02 - צפריר שלום נ' המוסד לביטוח לאומי (15.7.02), בג"ץ 7229/97 - רחמים גפניאל נ' בית הדין הארצי לעבודה (10.12.97)).

4. מטעמים אלה, לא מצאתי איפוא עילה משפטית המצדיקה קבלת העתירה. הייתי מציע לדחות את העתירה ללא צו להוצאות.

ש ו פ ט

המשנה לנשיאה א' ריבלין:

אני מסכים.

המשנה לנשיאה

השופט ס' ג'ובראן:

אני מסכים.

שו פ ט

הוחלט כאמור בפסק דינו של השופט נ' הנדל.

ניתן היום, י"ח באדר א' תשע"א (22.2.11).

המשנה-לנשיאה
ש ו פ ט
ש ו פ ט

_________________________
העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח. 09052870_Z02.doc אמ
מרכז מידע, טל' 02-XXXX666 ; אתר אינטרנט, www.court.gov.il