הדפסה

בג"ץ 2301/10 עמוס ירקוני נ. בית הדין הארצי לעבודה

פסק-דין בתיק בג"ץ 2301/10 בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט גבוה לצדק

בג"ץ 2301/10

לפני:
כבוד השופט א' רובינשטיין

כבוד השופט י' עמית

כבוד השופט א' שהם

העותר:
עמוס ירקוני

נ ג ד

המשיבים:
1. בית הדין הארצי לעבודה

2. המוסד לביטוח סוציאלי של העובדים בע"מ

עתירה למתן צו על תנאי

תאריך הישיבה:
ו' בחשון התשע"ג
(22.10.12)

בשם העותר:
עו"ד דוד פרי ועו"ד יעקב גילת

בשם המשיבה 2:
עו"ד אורן מילדוורט

פסק-דין

השופט י' עמית:

1. העותר הועסק בחברת דשנים וחומרים כימיים בע"מ (להלן: החברה או דשנים) על פי חוזה עבודה אישי בו נקבע כי שכרו "יהיה צמוד בכל עת לשכר הדרגה הגבוהה ביותר בדירוג המהנדסים הארצי (בתוספת ותק מקסימאלי לדרגה..).". העותר עבד בדשנים החל משנת 1959 והגיע לתפקיד סמנכ"ל החברה, עד לפרישתו המוקדמת ביום 1.1.1988 (להלן: מועד הפרישה המוקדמת), שבע שנים לפני הגיעו לגיל 65, גיל היציאה לפנסיה.

2. ביום 3.2.1977 נחתם הסכם בין העותר לדשנים ומבטחים (להלן: הסכם ההצטרפות) אשר קבע, בין היתר, תקרת שכר לצורך הפרשות למבטחים. ביום 3.11.1981 נחתם הסכם קיבוצי מיוחד בין מבטחים-דשנים-ההסתדרות הכללית (להלן: הסכם הפנסיה המוקדמת), שעניינו פרישה מוקדמת של עובדי דשנים, תוך שמירה על תנאי הפנסיה של עובד שפרש פרישה מוקדמת, כאילו אותו עובד המשיך לעבוד בחברה ממועד הפרישה המוקדמת ועד להגיעו לגיל 65 (להלן: תקופת הפנסיה המוקדמת). זאת, כנגד התחייבותה של דשנים לרכוש מראש במבטחים את מלוא הזכויות הפנסיוניות עבור התקופה עד גיל הפרישה, בתשלום אחד השווה לסך כל הפרשות העובד והמעביד לפנסיה בגין כל תקופת הפנסיה המוקדמת. הסעיף החשוב לענייננו הוא סעיף 5 להסכם הפנסיה המוקדמת הקובע כלהלן:

"5. (א) פנסיית הזקנה תשולם לעובד על ידי מבטחים על בסיס ותק פנסיוני כאילו המשיך העובד לעבוד בחברה בכל תקופת הפנסיה המוקדמת.
(ב) פנסיית הזקנה תשולם לעובד על ידי מבטחים לפי אחת משתי השיטות הבאות, הכל לפי השיעור הגבוה יותר של תשלום פנסיה המתקבל למועד יציאתו של העובד לפנסיה זקנה ממבטחים (בתום הפנסיה המוקדמת):
[1] שיטת חישוב על בסיס 'המשכיות פנסיה' – בשיטה זו תחושב הפנסיה למועד היציאה לפנסיית זקנה ממבטחים, לפי העיקרון של המשכיות תשלום הפנסיה כאילו כבר יצא העובד לפנסיית זקנה במועד יציאתו לפנסיה תקציבית מוקדמת.
[2] בכפוף לאמור בסעיף 6, שיטת חישוב על בסיס 'המשכיות עבודה' – בשיטה זו תחושב הפנסיה למועד היציאה לפנסיית זקנה במבטחים כאילו המשיך העובד לעבוד בחברה בכל תקופת הפנסיה המוקדמת בדרגת השכר שהייתה לו ערב יציאתו לפנסיה תקציבית מוקדמת (כולל שינויים בשכר האמור הנובעים מעדכוני שכר ותוספות לשכר לפי הסכם העבודה הקיבוצי) ויצא לפנסיית זקנה בתום תקופת הפנסיה המוקדמת" (הדגשה הוספה – י.ע.).

אין חולק כי הוותק הפנסיוני של העותר בדשנים זיכה אותו בפנסיה בשיעור 57.6% משכרו הקובע, וכי הפרשות החברה למבטחים עד לפרישתו לפנסיה מוקדמת נעשו על בסיס שכר של 2,981 ש"ח, אשר היוו כ-54.18% משכרו המלא באותה תקופה. אולם, תשלום ההפרשות מראש למבטחים עבור כל תקופת הפנסיה המוקדמת (7 שנים), נעשה לפי בסיס שכר של 2,240 ₪ בלבד (מכתב דשנים למבטחים מיום 11.1.1988).

3. ביום 1.1.95 החל העותר לקבל פנסיית זקנה ממבטחים, וכשש שנים לאחר מכן הגיש תביעה לבית הדין האזורי, בה טען כי יש לחשב את גמלתו החודשית על פי שיטת "המשכיות עבודה", ובדרך של הצמדת השכר הקובע לשיעור עליית "דירוג השכר", להבדיל משיעור עליית המדד הפנסיוני. עוד נטען כי "השכר הקובע" לצורך חישוב הגמלה, הוא 2,981 ₪, שהוא השכר בגינו הופרשו תגמולים למבטחים ערב פרישתו לפנסיה מוקדמת.

4. בית הדין האזורי לעבודה קיבל את תביעת העותר בפסק דינו מיום 2.1.2006 בקובעו כי על מבטחים לחשב את זכויותיו של העותר לפי שיטת "המשכיות עבודה", ואת שכרו הקובע לפי שיטת "ממוצע שלוש שנים אחרונות". עוד נקבע כי שכרו של העותר יוצמד לשכר מהנדסים בדרגה ובוותק המקסימלי, בהתאם להסכם העבודה האישי בינו לבין דשנים, וכי השינויים בשכר ייקבעו על פי שיעור העדכון בשכר המהנדסים בדרגת ובוותק המכסימלי עד הגיע העותר לגיל 65.

נוכח חילוקי דעות שנתגלעו בין הצדדים לגבי אופן החישוב, ניתנה ביום 9.7.2007 החלטה משלימה של בית הדין האיזורי, בה נתקבלה עמדתו של העותר ונקבע כלהלן: השכר הקובע הינו 2,981 ₪; שכר המהנדסים בדרגה ובוותק המקסימאליים בחודש דצמבר 1987 עמד על 1,671.63 ש"ח (דרגה 13+ עם 30 שנות ותק) ובחודש ינואר 1995 עמד השכר בדרגה ובוותק המקסימאליים (דרגה 45+ עם 30 שנות ותק) על 6,759.34 ש"ח. מכאן, גזר בית הדין האזורי את המקדם של 4.043 (6,759.34 מחולק ב-1,671.63), הכפיל אותו בשכר של 2,981 ש"ח, והתקבל שכר קובע של 12,052 X 57.6% (שיעור הוותק הפנסיוני) = פנסיית זקנה בגובה 6,942 ש"ח.

5. מבטחים ערערה לבית הדין הארצי לעבודה, אשר בחן את שני הפרמטרים השנויים במחלוקת וקבע כלהלן:

השכר הקובע: על פי תקנון מבטחים שהיה בתוקף בעת פרישתו של העותר לפנסיית זקנה, יש לחשב את "השכר הקובע" לפנסיה, לפי שיטת "שלוש השנים האחרונות". דא עקא, שדשנים רכשה את זכויות הפנסיה של העותר במבטחים על בסיס הפרשה לתקופה של 7 שנים (עד גיל הפנסיה) על פי שכר של 2,240 ₪ בלבד, וזאת בניגוד להסכם הפרישה, וכי העותר ידע על כך והבין את משמעות הדברים. משלא פעלה החברה על פי ההסכם, אזי השכר הקובע לצורך חישוב הפנסיה ייקבע לפי תקנון מבטחים, קרי, השכר אשר שימש בסיס לחישוב הזכויות מראש יהיה גם השכר אשר מהווה את השכר המבוטח של העותר - שכר של 2,240 ש"ח. בכך נדחתה טענת העותר כי השכר הקובע צ"ל 2,981 ₪.

שיטת חישוב קצבת הזקנה: בית הדין קיבל את עמדתה של מבטחים לפיה יש להצמיד את את השכר הקובע של 2,240 ש"ח למדד הפנסיוני, בהתאם לתקנון מבטחים הקובע מנגנון לעדכון פנסיית הזקנה לאחר פרישת העמית לפנסיית זקנה, על מנת לשמור על ערכה של הפנסיה. כן התקבלה טענת מבטחים כי שיטת החישוב המיטיבה מבין שתי שיטות החישוב שבסעיף 5 להסכם הפרישה המוקדמת, היא שיטת "המשכיות הפנסיה", ואילו חושבה הפנסיה לפי שיטת "המשכיות עבודה" כפי שנקבע על ידי בית הדין האיזורי, תוך הצמדתו לעליית השכר בדרגה 13+ - שהיא הדרגה בה פרש העותר לפנסיה תקציבית – הסכום היה נמוך יותר. מנגד, דחה בית הדין את עמדת העותר לפיה שיטת ההצמדה היא לדרגה הגבוהה בדירוג המהנדסים שהייתה קיימת במועד הפרישה לפנסיית זקנה, תוך השוואה בין השכר בדרגה 13+ לבין השכר בדרגת 45+.

בהתאם לכך חישב בית הדין את שיעור העליה במדד הפנסיה בין התאריך 15.1.1995 לתאריך 15.1.1988, כאשר התוצאה שנתקבלה מהווה את מקדם ההצמדה, שערכו כ-2.7158 X 2,240 ₪ (השכר הקובע) = 6,083.53 ₪ (שכר מבוטח) X 57.6% = פנסיה בסכום של 3,504 ש"ח.

6. בהמשך פסק הדין, עמד בית הדין על כך שהחישוב לפי שיטת "המשכיות העבודה" יכול, במקרים מסוימים, להביא לפנסיה חודשית גבוהה יותר מהקבוע בתקנון, וכי לשיטתו של העותר הוא היה אמור לקבל פנסיה חודשית הגבוהה כמעט פי שניים מזו של עמית אחר הפורש לפי הוראות תקנון הקרן. נקבע כי בהסכם הפרישה המוקדמת יש שתי הוראות המעניקות עדיפות לעובדי חברת דשנים כימיים והן: השיטה לפיה נלקחת התוצאה הגבוהה מבין שתי שיטות החישוב ("המשכיות העבודה" ו-"המשכיות הפנסיה"), ושיטת הצמדה לפי "דירוג שכר" במקום לפי המדד הפנסיוני הקבוע בתקנון. שתי הוראות אלה בהסכם לפרישה מוקדמת, מקנות זכות עודפת לעובדי דשנים על פני עמיתים אחרים שבקרן, ובהיותו הסכם לבר-תקנוני המיטיב עם עובדי דשנים לעומת כלל עמיתי הקרן, דינו להתבטל מכוח ההלכה שנפסקה בע"ע 600026/97 מבטחים נ' פיורסט, פד"ע לט 831 (להלן: הלכת פיורסט בארצי).

בסיפא לפסק דינו של בית הדין הארצי נקבע כי בשים לב לנסיבות המקרה, אין להורות על השבת סכומים אשר שולמו ביתר על ידי מבטחים עד למועד מתן פסק הדין.

7. על פסק הדין נסבה העתירה שלפנינו.

בתמצית שבתמצית, העותר חזר על טענותיו בבית הדין האיזורי וטען כי יש לאמץ את פסק דינו של בית הדין האיזורי לעבודה. דהיינו, לחשב את השכר הקובע לפי 2,981 ₪ לחודש ולהצמיד את השכר לדרגה הגבוהה ביותר בדירוג המהנדסים ובוותק המרבי. לטענת העותר, פסק דינו של בית הדין הארצי לעבודה ניתן לפני שניתן פסק הדין בבג"ץ 3514/07 מבטחים מוסד לביטוח סוציאלי של העובדים בע"מ נ' פיורסט בע"מ (לא פורסם, 13.5.2012) (להלן: הלכת פיורסט), שם נקבע כי אינטרס ההסתמכות כוחו יפה הן לגבי מבטחים והן לגבי עמיתי הקרן.

לטענת העותר, בשנת 1981, עת נחתם הסכם הפרישה המוקדמת, לא הייתה קיימת כל הוראה בתקנון מבטחים שאסרה להעניק לעמיתים זכויות שאינן קבועות בתקנון. נהפוך הוא, באותה עת, תקנון מבטחים אִפשר לחתום על הסכמים לבר-תקנוניים, ולכך יש להוסיף כי במועד חתימת הסכם הפרישה של העותר, לא ניתן היה לדעת איזו מבין שתי השיטות תהיה השיטה המיטבית לעמית. תקופת הפנסיה המוקדמת של העותר הייתה של 7 שנים (השנים 94-88), ובתחשיב שערכה דשנים עובר לפרישתו, צויין הסך של 2,240 ₪ בלבד – למרות ששכרו על פי שיטת "השכר הקובע האחרון" לפי תקנון מבטחים היה אמור להיות 2,981 ₪ - היות ושכרו עלה על תקרת השכר על פי הסכם ההצטרפות. לשיטת העותר, בהלכת פיורסט נקבע כי דוקטרינת ההסתמכות גוברת, כך שאין להלכת פיורסט בארצי תחולה למפרע על עניינו.

8. דין העתירה להידחות על הסף נוכח מדיניות ההתערבות של בית משפט זה כשבתו כבג"ץ על פסקי דין של בית הדין הארצי לעבודה. הלכה נקוטה עמנו מימים ימימה, כי בית משפט זה אינו יושב כערכאת ערעור על בית הדין הארצי לעבודה, והתערבותו בהחלטותיו של בית הדין נעשית במשורה ועל פי ההלכה המנחה שנקבעה בבג"ץ 525/84 חטיב נ' בית הדין הארצי לעבודה, פ"ד מ(1) 673 (1986) (להלן: עניין חטיב). (לסקירה נרחבת של הגישות השונות בסוגיה של התערבות בג"ץ בפסקי דין של בית הדין הארצי לעבודה, ראו בפסק דינו המקיף של השופט זילברטל בבג"ץ 7391/10 פלוני נ' פלונית (לא פורסם, 30.5.2012)).

אפילו טעה בית הדין הארצי "טעות משפטית מהותית", כטענת העותר, הרי שלא כל טעות משפטית מהותית מצדיקה התערבותו של בית משפט זה (בג"ץ 6574/11 תנובה מרכז שיתופי לשיווק תוצרת חקלאית בישראל בע"מ נ' בית הדין הארצי לעבודה (לא פורסם, 7.6.2012)). התערבות בג"ץ בפסק דינו של בית הדין הארצי לעבודה בשל טעות משפטית מהותית תיעשה בהתקיים שני תנאים מצטברים, והם:

א. "אופייה של הבעיה, היינו לחשיבותה הציבורית הכללית או למשקלה המשפטי הסגולי או לכלליותה ונפיצותה כתופעה במסגרת יחסי העבודה או להשפעתה הכללית על הליכים חברתיים ולשיקולים כיוצא באלה" (בג"ץ 5666/03 עמותת קו לעובד נ' בית הדין הארצי לעבודה (לא פורסם, 10.10.2007); בג"ץ 4614/06 אסעד נ' בית הדין הארצי לעבודה (לא פורסם, 26.11.2006); בג"ץ 2126/12 הרץ נ' בית הדין הארצי לעבודה (לא פורסם, 8.8.2012)).

תנאי זה אינו מתקיים בענייננו. הסכסוך בין העותר לבין מבטחים אינו חורג מעניינו הפרטני של העותר על נסיבותיו המיוחדות והאישיות, ולכל היותר חל על קבוצה מצומצמת ביותר, אם בכלל, של עובדי דשנים שיצאו לפנסיה מוקדמת. בכך נבדל המקרה שלפנינו מעניין פיורסט, שם נדרש בית משפט זה לסוגיות בעלות "השלכות כלכליות וחברתיות רחבות היקף על ציבור נרחב של גמלאים ועמיתי קרן הפנסיה מבטחים" (שם, פסקה 30).

ב. הצדק מחייב התערבות בית משפט זה בנסיבות העניין (עניין חטיב; בג"ץ 5168/93 מור נ' בית הדין הארצי לעבודה, פ"ד נ(4) 628 (1996)).

ספק אם שיקולי הצדק נוטים באופן חד-משמעי לכיוון העותר, באשר לשיטתו הוא אמור לקבל זכויות פנסיה על פי שכר קובע בגינו לא נרכשו ממבטחים זכויות (שולם לפי שכר של 2,240 ₪ בעוד העותר מבקש כי הפנסיה תחושב לפי שכר קובע של 2,981 ₪).

לגדר שיקולי הצדק נוסיף כי בית הדין פטר את העותר מלהשיב את הסכומים ששולמו לו משך כארבע שנים מכוח פסק דינו של בית הדין האיזורי.

9. יש ממש בטענת העותר כי אינטרס ההסתמכות, כפי שהוכר בהלכת פיורסט, כוחו יפה גם לגבי הגמלאים עמיתי מבטחים, וכפי שציינה הנשיאה ביניש בפסק הדין (שם, בסעיף 58): "... קם למבטחים גם אינטרס הסתמכות כבד משקל, ולא כל שכן קם אינטרס הסתמכות בעל עוצמה רבה לגמלאים החברים במבטחים, שעלולים להיפגע היה ותוצאתו האופרטיבית של פסק דינו של בית הדין הארצי בעניין פיורסט תיוותר על כנה".

לצורך הדיון, אני אף נכון לקבל את טענת העותר כי בהינתן משקל לטענת ההסתמכות, אין לקבל את קביעת בית הדין הארצי לפיה אין תוקף לזכות הברירה בין שיטת "המשכיות העבודה" לבין שיטת "המשכיות הפנסיה", בהיותה זכות יתר ביחס לזכויות שנקבעו בתקנון מבטחים (מה עוד שהתקנון שותק בנושא הפרישה המוקדמת).

ברם, הנסיבות במקרה שלפנינו ייחודיות, מאחר שהעותר היה מבוטח במבטחים על חלק משכרו בלבד, ולא על שכרו המלא על סמך דרגה מסויימת בטבלת שכר במקום העבודה. לכך השלכה על התנאים המצטברים הנדרשים להתערבות בג"ץ כמפורט לעיל: ראשית – ענייננו במקרה חריג ופרטני, שנית – במצב דברים זה, ספק אם שיקולי הצדק נוטים לכיוון העותר.

10. זאת ועוד, כבר בתום תקופת הפנסיה המוקדמת ביום 1.1.95, שכרו של העותר חושב ממילא על פי הסכם הפרישה המוקדמת – על פי שיטת מבטחים שלעמדתה היטיבה עם העותר כפי שנקבע על ידי בית הדין הארצי – ולא על סמך הוראות התקנון, שהרי פסקי הדין שניתנו בע"ע 629/97 אליאב נ' קרן מקפת, פד"ע לו 721 ובהלכת פיורסט בארצי טרם באו לעולם. דהיינו, גם בהתעלם מקביעות בית הדין הארצי לגבי בטלות הוראות זכות הברירה בסעיף 5 להסכם הפרישה המוקדמת, בהיותן הוראות מיטיבות לעומת תקנון מבטחים, אין בכך כדי לשנות את התוצאה האופרטיבית.

11. לא אכחד כי התלבטתי לגבי הרכיב השני במחלוקת, הנוגע לאופן הצמדת הפנסיה – אם לדרגה 13 או לדרגה 45 כטענת העותר – אך מדובר במחלוקת פרשנית לגבי המילים "בדרגת השכר שהייתה לו ערב יציאתו לפנסיה מוקדמת" בסעיף 5ב(2) להסכם הפרישה המוקדמת. מחלוקת פרשנית זו אינה מסוג הדברים שבית משפט זה נדרש להן בשבתו כבג"ץ.

12. בשולי הדברים אציין כי אינני רואה להתערב בקביעתו העובדתית של בית הדין הארצי, ולפיה לא הוכחה טענת העותר כי מבטחים נהנתה מיתרונות כלכליים ואקטואריים בכך שקיבלה מראש את הסכומים עבור תקופת הפרישה המוקדמת.

אף לא מצאתי ממש בטענת העותר כי מבטחים הגישה את הערעור לבית הדין הארצי, באשר כל עוד לא ניתן פסק דינו הסופי והאופרטיבי של בית הדין האיזורי, החלטתו בשלב הראשון הייתה בגדר "החלטה אחרת" ולא פסק דין חלקי.

13. סופו של דבר, שדין העתירה להידחות, ובנסיבות העניין אין צו להוצאות.

ש ו פ ט

השופט א' רובינשטיין:

לאחר העיון איני רואה במישור המשפטי מנוס מהסכמה לתוצאה אליה הגיע חברי השופט עמית. התחושה במישור האנושי אינה נוחה, שכן מדובר בפנסיה של אדם קשיש (בן 83 כיום עד מאה ועשרים), ובודאי במצבים מסוימים יש להפרש בין תוצאות פסקי דינם של בית הדין האזורי והארצי משמעות רבה באיכות חייו של גמלאי. אוסיף, כי כשלעצמי לא הייתי מניח את הדגש בנידון דידן על מדיניות ההתערבות בפסקי דין של בית הדין לעבודה, ומכל מקום לשיטתי אילו עמדו שיקולי הצדק במובהק לצדו של העותר, הייתי נוטה להתערבות (ראו בדומה, אך בהליך אזרחי ולא כלפי בית הדין לעבודה, ע"א 7654/06 רוזנשטראוך נ' קרן הגמלאים של חברי אגד (לא פורסם)). עלינו להיזהר מפסיקות שבה תצא נשכרת קופת פנסיה, שידעה לגבות את המגיע לה אך בבוא עת תשלום קפוצה היד. ואולם, יש לבחון כל מקרה לגופו וכפי שציין חברי, המדובר בנידון דידן במקרה שבו העותר היה מבוטח במבטחים על חלק משכרו בלבד, ולא נרכשו זכויות לשכר הקובע שבגינו מבקש העותר לקבל את הפנסיה (וגם לא נפסקה השבת כספים). על כן כף הצדק אינה נוטה לכיוון העותר, מכל מקום באופן המצדיק התערבות, ובכל הרצון הטוב לא נוכל להיעתר לו.

ש ו פ ט

השופט א' שהם:

אני מסכים לחוות דעתו של חברי השופט י' עמית ולהערותיו של חברי השופט א' רובינשטיין.

ש ו פ ט
.

הוחלט כאמור בפסק דינו של השופט י' עמית.

ניתן היום, י"ט בחשון התשע"ג (4.11.2012).

ש ו פ ט ש ו פ ט ש ו פ ט

_________________________
העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח. 10023010_E10.doc עכב
מרכז מידע, טל' 077-XXXX333 ; אתר אינטרנט, www.court.gov.il