הדפסה

בג"ץ 1724/04 חנה לרבה נ. היועמ"ש

פסק-דין בתיק בג"ץ 1724/04
בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט גבוה לצדק

בג"ץ 1724/04

בפני:
כבוד השופטת ד' ביניש

כבוד השופט א' גרוניס

כבוד השופטת מ' נאור

העותרים:
1. חנה לרבה

2. יוסף לרבה

נ ג ד

המשיבים:
1. היועץ המשפטי לממשלה

2. הפרקליט הצבאי הראשי

עתירה למתן צו על-תנאי

תאריך הישיבה:
י"ג באדר התשס"ה (22.2.2005)

בשם העותרים:
עו"ד ברכיהו ליפשיץ

בשם המשיבים:
עו"ד ענר הלמן

פסק-דין

השופטת ד' ביניש:

עתירה זו מופנית כנגד החלטת המשיבים שלא להורות על פתיחה מחדש של החקירה בדבר סיבות מותו של טוראי דב לרבה ז"ל, בנם של העותרים. האם קיימת עילה שבדין להתערבותנו בהחלטה האמורה? זו השאלה המונחת לפתחנו.

עיקרי העובדות והטענות

1. טוראי דב לרבה ז"ל (להלן: המנוח) התגייס לצה"ל ביום 30.8.94. לאחר שסיים טירונות ועבר קורס מאבטחי מתקנים, הוצב ביום 17.10.04 בבסיס חיל-הים באילת. בלילה שבין 20.10.94 ל- 21.10.94, סמוך לאחר חצות, נמצא המנוח ירוי בראשו במבנה יביל ששימש כמועדון היחידה בה שירת. המנוח פונה לבית-חולים "יוספטל" באילת, ומשם הועבר בפינוי מוטס לבית-החולים "סורוקה" בבאר-שבע, אולם בשעה 13:25 של אותו יום נפטר.

זמן קצר לאחר שהמנוח נמצא ירוי בראשו, נפתחה חקירת מצ"ח. בסופה של החקירה, קבעה הפרקליטה הצבאית בחוות-דעתה מיום 27.1.95 כי "בחומר הראיות... יש כדי להצביע על כי, ככל הנראה, המנוח שם קץ לחייו". על-פי חוות-הדעת, הסיבה המשוערת למעשה ההתאבדות נעוצה בכך שהמנוח נתפס ישן בזמן שמירה, ונאמר לו על-ידי חבריו כי הוא עשוי להישלח לכלא עקב כך.

2. בתחילת שנת 1999, בחלוף כארבע שנים לאחר מתן חוות-הדעת האמורה, פנו העותרים אל הפרקליטות הצבאית בבקשה להורות על פתיחה מחדש של החקירה בדבר סיבת מותו של בנם. זאת, נוכח טענתם בדבר ספקות העולים ממקרא חומר הראיות שנאסף בחקירה, המעוררים תמיהות בנוגע למסקנה כי בנם התאבד. בתשובתו בכתב לעותרים, עמד פרקליט חיל הים על חומר הראיות והעדויות שבתיק, והתייחס בפירוט להשגות שהעלו העותרים בנוגע לממצאי החקירה. מסקנתו היתה כי "...לאור חומר הראיות הקיים בתיק, ולאור משך הזמן שעבר מאז האירוע (חמש שנים), אין מקום להורות על פתיחת החקירה מחדש". התובעת הצבאית הראשית לא ראתה להתערב בחוות-דעתו האמורה של הפרקליט.

על החלטה זו השיגו העותרים בפני הפרקליט הצבאי הראשי דאז, תא"ל מ' פינקלשטיין. בהשגתם, טענו העותרים כי חומר הראיות מעורר תמיהות המחייבות את פתיחתה מחדש של החקירה. על-פי טענתם, ראוי לבחון את האפשרות כי מות בנם אירע בנוכחות אחרים במהלך "משחק רולטה" בנשק. במכתבו מיום 27.11.00 השיב הפרקליט הצבאי הראשי כי תשובתו של פרקליט חיל-הים בנוגע להשגותיהם של העותרים הינה "ממצה ושלמה". עוד הוסיף כי "הראיות בתיק החקירה (לרבות תוכנו של המכתב שהותיר אחריו בנכם המנוח ותוכן שיחותיו עם חבריו ליחידה) אינן מצביעות על חשש לכך שמותו של בנכם ז"ל נגרם כתוצאה ממשחק בנשק". לפיכך, לא מצא הפרקליט הצבאי הראשי להורות על פתיחתו מחדש של תיק החקירה.

בשלב זה, פנו העותרים למומחה מטעמם אשר התבקש לחוות-דעתו בשאלה האם יתכן שהמנוח ירה בעצמו, בהתחשב בנתונים הפיזיים שהתגלו במקום האירוע. בחוות-דעתו, ציין המומחה מטעם העותרים כי "ממצאי זירת העבירה אינם שוללים לחלוטין אפשרות למעורבותו של אדם נוסף ביביל. אולם אפשרות זו נשארת תאורטית מאחר שאינה מעוגנת בעובדות" (ההדגשה במקור- ד.ב). עוד הוסיף המומחה כי "אפשרות נוספת בה יתכן והירי נגרם כתוצאה ממשחק בנשק לבד או מול אחר/ים גם היא לא ניתנת לחלוטין לשלילה". המומחה הוסיף כי לדעתו "צורת הטיפול באירוע הירי מעלה חשד כי החוקרים יצאו מנקודת הנחה בסיסית שמדובר רק 'בירי מתוך כוונה להתאבד' ולכן לא בוצעו [כך] את כל בדיקות האימות הטכניות והפיזיות הנדרשות". בהתבסס על דברים אלה, שבו וטענו העותרים בפני הפרקליט הצבאי הראשי כי סימני שאלה כבדים מרחפים מעל המסקנה כי בנם התאבד, ולפיכך ביקשו להורות על פתיחתה המחודשת של החקירה בדבר סיבת מותו. על טענות אלה השיבה התובעת הצבאית הראשית בזו הלשון:

"1. עיון בחוות דעת המומחה שצורפה למכתבך מעלה כי גם בה נאמר שאפשרות מעורבותו של אדם נוסף בירי (במסגרת משחק נשק) נשארת תאורטית, שכן היא אינה מעוגנת (ואף נסתרת) בעובדות העולות מתיק החקירה...
2. שוב יוזכר כי הראיות בתיק החקירה (לרבות תוכנו של המכתב שהותיר אחריו המנוח, שיחת הטלפון להוריו ותוכן שיחותיו עם חבריו) אינן מצביעות על חשש לכך שמותו של המנוח נגרם כתוצאה ממשחק בנשק, ולפיכך אי עריכתן של בדיקות כאלה או אחרות ע"י מז"פ ו/ או מצ"ח אינו מערער את המסקנה כי מותו של המנוח נגרם, ככל הנראה, ממעשה אובדני.
3. לפיכך, לא מצא הפצ"ר מקום להורות על פתיחתו מחדש של תיק החקירה".

3. על החלטה זו השיגו העותרים בפני היועץ המשפטי לממשלה דאז, א' רובינשטיין. במכתבו לעותרים מיום 5.8.03 השיב היועץ המשפטי לממשלה כי לאחר שעיין בהשגתם של העותרים, בחוות-הדעת של פרקליטות המדינה והפרקליטות הצבאית וכן בחומר הראיות והעדויות שבתיק, הגיע למסקנה כי "לא נמצא בסיס ראייתי המצדיק פתיחה מחודשת של תיק החקירה". עוד נקבע כי "אין לשנות ממסקנות הפרקליטות הצבאית, לפיהן ככל הנראה מדובר בירי עצמי של דב ז"ל (המנוח), כאשר הסיבה המיידית היתה ככל הנראה העובדה שנתפס ישן בזמן שמירה ונאמר לו שהוא עתיד להישלח לכלא עקב כך". במכתב התשובה האמור, עמד היועץ המשפטי לממשלה על מכלול הראיות והעדויות שבתיק, ופירט את החומר הראייתי התומך במסקנה כי מותו של המנוח נגרם עקב ירי עצמי. היועץ המשפטי לממשלה התייחס במכתבו להשגות שונות שהעלו בפניו העותרים ביחס למסקנה האמורה. הוא ציין כי אמנם כבר בשלב מוקדם של החקירה, העריכו החוקרים כי מדובר בירי עצמי נוכח העובדה שהמנוח נמצא ירוי ברקתו כשנשקו האישי לצידו, לאחר שנתפס ישן בשמירה, ולאחר ששוחח עם חבריו על האפשרות שיישלח לכלא. עם זאת, הוסיף כי אין פסול בהערכה מוקדמת זו של החוקרים בדבר סיבת המוות, שכן בנסיבות העניין דעתם של החוקרים לא "נתקבעה" עד כדי התעלמות מנתונים סותרים ובחינת אפשרויות נוספות. אשר להשערות שהעלו העותרים לפיהן נורה המנוח על-ידי אדם אחר מלבדו - השיב היועץ המשפטי לממשלה שאין הוא סבור "כי מתעורר חשש כלשהו שעדויות החיילים היו עדויות שקר, אשר נועדו לחפות על קיומו של משחק אסור בנשק". אכן, המומחה מטעמם של העותרים טען כי ניתן היה לבצע בדיקות נוספות כדי לשלול לחלוטין את הטענה כי הירי בוצע מנשקו של המנוח על-ידי אדם אחר. עם זאת, ברור מחוות-דעתו של המומחה כי מסקנה זו אינה מתבקשת מחומר הראיות הקיים, וכי אין המומחה שולל אפשרות של ירי עצמי. בהתייחסו למכתב שהותיר אחריו המנוח, ציין היועץ המשפטי לממשלה כי "גם אם אין לדעת בוודאות כי המנוח התכוון לשים קץ לחייו, עדיין אין כל ראיה שהיה גורם אחר למות המנוח". בהתחשב בכל אלה, סבר היועץ המשפטי לממשלה כי אין להתערב בהחלטה שלא לפתוח מחדש את תיק החקירה.

יצוין כי במכתב נוסף מיום 26.12.03 נדרש היועץ המשפטי לממשלה למסמכים ולטעמים נוספים שהעלו בפניו העותרים בתמיכה לבקשתם לפתיחה מחודשת של החקירה, אולם לא מצא לשנות מהחלטתו האמורה.

4. כנגד החלטה זו מופנית העתירה שבפנינו. העותרים מבקשים כי נורה למשיבים לפתוח מחדש את החקירה בדבר נסיבות מותו של המנוח ולחלופין, לקבוע כי סיבת מותו אינה ידועה לצבא. בטיעוניו בפנינו, עמד בא-כוח העותרים על מחדלי החוקרים ועל כשלים לוגיים, סתירות ותמיהות שעולים לטענתו מחומר הראיות, אשר יש בהם לפי הטענה כדי לחייב את פתיחתה מחדש של החקירה. בא-כוח העותרים ציין כי בתחילה גרסו העותרים כי בנם מצא את מותו עקב משחק בנשק. בפנינו העלה בא-כוח העותרים סברה אחרת, לפיה המנוח ביקש מחייל אחר ביחידה כי ידבר עם הקצין התורן כדי שזה ימחל לו על שנרדם בשמירה. אותו חייל ניסה לסחוט את המנוח בתמורה לכך, אולם המנוח סירב לניסיונות הסחיטה. על רקע זה התפתח ריב אלים בסופו נורה המנוח למוות. על-פי גירסה זו, ביימו היורים את ישיבתו של המנוח במועדון כשנשקו בידיו, כדי ליצור רושם מוטעה של התאבדות, ואף מסרו גירסאות שיקריות לחוקרי מצ"ח בנוגע לסיבת מותו של המנוח. על-פי הטענה, גירסה זו מסלקת את מרבית הקשיים הראייתיים בתיק החקירה. יצוין כי בא-כוח העותרים אישר בטיעוניו כי הגירסה האמורה אינה מתחייבת מחומר הראיות. עם זאת, לטענתו, מדובר בגירסה אפשרית שיש בה כדי לחייב את פתיחת החקירה מחדש ולחלופין, לקבוע כי סיבת מותו של המנוח אינה ידועה.

מנגד, טען בא-כוח המשיבים כי דין העתירה להידחות. זאת מאחר והעותרים לא הצביעו על עילה להתערבותו של בית-משפט זה בשיקול-דעתו של היועץ המשפטי לממשלה שלא להורות על פתיחה מחודשת של החקירה.

דיון

5. לאחר שבחנו את טענות הצדדים ועיינו היטב במכלול החומר שצורף לטיעוניהם, באנו למסקנה כי דין העתירה להידחות.

שיקול-דעתו של היועץ המשפטי לממשלה בשאלה האם להורות על פתיחה מחדש של חקירה שהסתיימה, הינו רחב. במסגרת הפעלת שיקול-הדעת האמור, על היועץ לבחון האם מתעורר צורך ממשי בעריכתו של בירור עובדתי נוסף מעבר לפעולות החקירה שכבר בוצעו בתיק לצורך גילוי האמת. כן יבחן היועץ המשפטי לממשלה אם יש בבדיקה הראייתית הנוספת המבוקשת כדי לזרות אור חדש ולהשפיע על ממצאי החקירה ותוצאותיה. במסגרת החלטתו, יביא היועץ המשפטי לממשלה את שיקולי התועלת והנזק לטובת הכלל הכרוכים בפתיחה מחדש של חקירה שהסתיימה, אל מול האינטרס לחשיפת האמת בחקירה. (ראו והשוו: דברי השופטת א' פרוקצ'יה בבג"צ 1689/02 נימרודי נ' היועץ המשפטי לממשלה ואח', פ"ד נז(6) 49, פיסקה 3).

עקרון מושרש בשיטתנו המשפטית הוא כי החלטותיו של היועץ המשפטי לממשלה בנוגע לניהול חקירה אינן חסינות מפני ביקורת שיפוטית. עם זאת, הלכה פסוקה היא כי התערבותו של בית-משפט זה בהחלטותיו של היועץ המשפטי לממשלה בתפקידו כממונה על אכיפת החוק, מוגבלת למקרים נדירים בלבד בהם החלטת היועץ לוקה בחוסר סבירות קיצוני או בעיוות מהותי. כפי שנאמר לא אחת בפסיקתנו, בית-משפט זה אינו ממיר את שיקול-דעת היועץ המשפטי לממשלה בשיקול-דעתו שלו ואין הוא פועל "כיועץ משפטי על" (ראו: דברי הנשיא ברק בבג"צ 3087/99 התנועה למען איכות שלטון נ' היועץ המשפטי לממשלה, פ"ד נד(1) 414, פיסקה 4). בהתאם לכך, נקבע בפסיקתנו כי "...ככלל יימנע בית-המשפט מבדיקה מפורטת של חומר הראיות הגולמי - משל היה 'יועץ משפטי על' - אלא יסתפק בבחינת תהליך קבלת החלטתו של היועץ" (דברי המישנה לנשיא מצא בבג"צ 5675/04 התנועה למען איכות השלטון בישראל נ' היועץ המשפטי לממשלה (טרם פורסם), בפיסקה 11).

יצוין כי בית-המשפט יימנע מלהמיר את שיקול-דעתו של היועץ בשיקול-דעתו שלו מקום בו החלטותיו של היועץ המשפטי לממשלה מושתתות על שיקולים של עניין לציבור. בית-המשפט ינהג במידת ריסון כפולה ומכופלת מקום שהחלטותיו של היועץ המשפטי לממשלה מתבססות על שיקולים של העדר ראיות לביצוע עבירה - שאלה הנתונה במובהק להכרעתן של רשויות התביעה (ראו: דברי השופט (כתוארו אז) אור בבג"צ 2534/97 יהב נ' פרקליטת המדינה, פ"ד נא(3) 1, 31; דברי השופטת פרוקצ'יה בבג"צ 1689/02 נימרודי הנ"ל, פיסקה 3 והאסמכתאות המובאות שם; דברי המישנה לנשיא מצא בבג"צ 5675/04 התנועה למען איכות השלטון בישראל הנ"ל, בפיסקה 10; כן ראו: דבריי בבג"צ 963/04 לויפר נ' ממשלת ישראל (טרם פורסם), בפיסקה 5).

6. בעניין שבפנינו, בקשתם של העותרים להורות על פתיחה מחדש של החקירה בנוגע לסיבת מותו של בנם, נשקלה על-ידי מספר רב של גורמים מקצועיים הן בפרקליטות הצבאית והן בפרקליטות המדינה. העותרים ובא-כוחם אף הוזמנו לדיון בלשכת היועץ המשפטי לממשלה, והציגו בפניו טענות ומסמכים לתמיכה בהשגותיהם. ממכתב התשובה של היועץ המשפטי לממשלה עולה כי החלטתו שלא להורות על פתיחה מחודשת של החקירה התקבלה לאחר שעיין במכלול הראיות, העדויות וחוות-הדעת המצויות בתיק, ולאחר ששקל את מכלול השיקולים הצריכים לעניין בנותנו להם את המשקל הראוי בעיניו; כל זאת, תוך התמודדות עם ההשגות השונות שהעלו בפניו העותרים. כאמור, מסקנתו של היועץ המשפטי לממשלה היתה כי אין בסיס ראייתי לטענה כי המנוח מצא את מותו שלא בדרך של ירי עצמי. אכן, היועץ המשפטי לממשלה ציין בתשובתו לעותרים כי "אין לדעת בוודאות כי המנוח התכוון לשים קץ לחייו" (ההדגשה אינה במקור- ד.ב), אולם הוסיף וקבע כי "לא ניתן להסיק ממערכת הראיות בתיק מסקנה נסיבתית אחרת מזו אליה הגיעו רשויות הצבא". יצוין כי בתשובתו, שלל היועץ המשפטי לממשלה את הצורך בפתיחה מחדש של החקירה לשם בחינת האפשרות לפיה המנוח נורה על-ידי אדם אחר מלבדו. לדעת היועץ המשפטי לממשלה, אין מתעורר חשש כי עדויות החיילים שנחקרו מיד לאחר האירוע היו שקריות. יצוין כי עדויות החיילים תמכו בסברה כי המנוח שהה לבדו בחדר בעת ביצוע הירי. לפיכך, בא היועץ למסקנה כי אין הצדקה לפתיחה מחודשת של החקירה.

לאחר שעיינו בנימוקיו של היועץ המשפטי לממשלה וביתר החומר שהוגש לנו, באנו למסקנה כי לא זו בלבד שהחלטתו הנדונה אינה לוקה בחוסר סבירות קיצוני או בעיוות מהותי המצדיקים נקיטה בצעד יוצא דופן של התערבות בשיקול-דעתו של היועץ המשפטי לממשלה, אלא שהחלטתו מצויה במתחם הסבירות. ההחלטה ניתנה על-בסיס מקצועי מובהק לאחר בדיקה קפדנית חוזרת ונשנית של הראיות, ולפיכך אינה מקימה עילה להתערבותנו. יתרה מזאת; ניכר במכתב התשובה ששיגר היועץ המשפטי לממשלה לעותרים, כמו גם בחוות-הדעת של כל הגורמים הצבאיים והאזרחיים שבחנו את הראיות בפרשה טרגית זו, כי גילו רגישות רבה והבנה לרגשות ההורים ולא חסכו מאמץ בבדיקת העניין. בהתחשב בכל אלה, לא מצאנו פגם בשיקול-דעתו של היועץ שלא להורות על פתיחת החקירה מחדש.

בסיום דברינו רוצים אנו להביע את השתתפותנו הכנה ביגונם של העותרים על מות בנם. נציין כי על אף רצונם הטבעי והמובן של העותרים לרדת לעומק הנסיבות שהובילו למות יקירם, דומה בעינינו כי נוכח פעולות החקירה שכבר בוצעו בתיק ובהתחשב בזמן הרב שחלף מאז האירוע הטרגי, לא יהיה בפתיחת החקירה מחדש כדי לסייע לעותרים במציאת מענה לספקותיהם ולכאבם.

אשר על כן, העתירה נדחית. בנסיבות העניין, אין צו להוצאות.

ש ו פ ט ת

השופט א' גרוניס:
אני מסכים.

ש ו פ ט

השופטת מ' נאור:
אני מסכימה.

ש ו פ ט ת

לפיכך הוחלט כאמור בפסק הדין של השופטת ד' ביניש.

ניתן היום, ז' בסיון התשס"ה (14.6.2005).

ש ו פ ט ת ש ו פ ט ש ו פ ט

_________________________
העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח. 04017240_N02.doc
מרכז מידע, טל' 02-XXXX444 ; אתר אינטרנט, www.court.gov.il