הדפסה

בבא יצחק נ' אריה בע"מ - חברה לבטוח

בפני
כב' השופטת אירית מני-גור

תובע

בבא יצחק

ע"י ב"כ עוה"ד אהוד בן ארי

נ ג ד -

נתבעת

אריה בע"מ - חברה לביטוח

ע"י ב"כ עוה"ד אבי דויטש

פסק דין

לפניי תביעה לפיצויים בהתאם לחוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים התשל"ה-1975 (להלן: "החוק"). התובע יליד 10.2.58 נפגע בתאונת דרכים ביום 20.1.06 בהיותו כבן 48 שנים.

יצוין, כי התביעה הוגשה במקור לבית משפט השלום בתל אביב, שם ביקש התובע מבית משפט למנות לו מומחה רפואי בתחום האורתופדי. המותב אשר דן בתיק מינה לתובע את ד"ר רמי דוד והתובע נבדק על ידו ביום 22.6.08. המומחה קבע כי לתובע לא נותרה נכות צמיתה בתחום האורתופדי בגין התאונה, וכי התובע סובל ממחלה ניוונית של עמוד שדרה מותני. בעקבות קביעה זו הגיש התובע בקשה למנות לו מומחה בתחום הנוירולוגי.

ביום 8.11.09 ניתנה החלטה על ידי כבוד הנשיאה, השופטת זיוה הדסי-הרמן, לפיה התיק יועבר מבית משפט השלום בת"א לבית משפט השלום בהרצליה.

כבוד סגן הנשיאה בדימוס , השופט מאיר שנהב מינה ביום 20.9.10 את ד"ר קנולר נחשון כמומחה בתחום הנוירולוגי וכך קבע בהחלטתו:
"עיינתי בחוות הדעת של ד"ר רמי דוד ובתשובותיו לשאלות ההבהרה, כמו גם בתיעוד שלפניי. על פני הדברים נראה כי התחום האורטופדי והנוירולוגי חופפים במקרה זה, אולם על מנת למצות את טענותיו של התובע לבדיקת מצבו הרפואי עד תום, שוכנעתי לקבל הבקשה ולמנות מומחה רפואי נוסף בתחום הנוירולוגי על מנת שיעיין בכל התיעוד, בחוות דעתו של ד"ר רמי דוד, כולל תשובותיו לשאלות הבהרה, יבדוק את התובע ויחווה דעתו האם קיימת בעיה נוירולוגית נפרדת לזו האורתופדית אשר נבחנה ע"י המומחה הקודם ואם ישנה, האם קשורה סיבתית לתאונה (גרימה או חמרה)" (הדגשה שלי-א.מ.ג) .

ביום 29.8.11 בדק ד"ר קנולר את התובע וקבע כי לתובע יש נכות נוירולוגית צמיתה בשיעור 5% על פי תקנות המל"ל לפי ס' 32 (1)(א)(I). המומחה הפחית את אחוזי הנכות לאור העובדה שהתובע סבל מהתקפים קודמים , ולפיכך חילק המומחה את אחוזי נכותו וקבע כי נכותו הנוירולוגית בגין התאונה הינה בשיעור 3%.

הנתבעת איננה חלוקה בשאלת החבות ו/או הכיסוי הביטוחי, והמחלוקת בין הצדדים עוסקת בשיעור נכותו הרפואית בתחום האורתופדי ונכותו התפקודית של התובע וכן חלוקים ברכיבי הנזק השונים.

הנכות הרפואית בתחום האורתופדי
בפרק הממצאים בחוות דעתו של ד"ר רמי דוד נרשמה בדיקתו בצורה מפורטת, כדלקמן:
"עמוד שדרה צווארי: לורדוזיס צווארית שמורה. ללא רגישות במישוש צוואר וללא ספזם פרה-וורטברלי. טווח תנועות ע"ש צווארי נמצא תקין לגילו כמפורט בטבלה הבאה.... כוח שרירי הגפיים העליונות נמצא תקין בהתאם למפורט בטבלה הבאה... תחושת מגע קל בגפיים עליונות נמצאה תקינה ושווה. החזרים גידיים ( biceps, triceps, brachiordialis) נמצאו תקינים ושווים. מבחני הופמן וטרמנר שליליים בשתי הידיים. מבחן spurling שלילי דו צדדי. עמוד שדרה מותני: ללא דילול שרירים בגפיים תחתונות: היקף ירכיים אשר נמדד 10 ס"מ מעל הגבול העליון של הפיקות 45 ס"מ דו-צדדי והיקף שוקיים אשר נמדד 10 ס"מ מתחת לגבול התחתון של הפיקות 35.5 ס"מ, אף הוא שווה בשתי הרגליים. לורדוזיס מותנית שמורה. רגישות לומבו-סקרלית קלה ללא ספזם פרה-וורטברלי. טווח תנועות ע"ש מותני בתחום התקין.... כוח שרירי הגפיים התחתונות תקין בהתאם למפורט בטבלה... מסוגל להלך על אצבעות ועקבים. בבדיקת תחושת מגע קל בגפיים תחתונות נמצאה "תחושה שונה" מעט באספקט חיצוני של שוק ימין יחסית לשמאל. החזרים גידיים (פיקה אכילס) הופקו חלשים אך שווים. מבחן בבינסקי שלילי בשתי הרגליים. לא נמצאו סימני גירוי שורשיים בגפים תחתונות ( SLR מבחן מתיחת העצב הפמורלי) ".

המומחה פרט את התיעוד הרפואי שהיה ברשותו לרבות רישום על כאבי צוואר בשנת 1995, כאבי גב בשנת 1999, כאבי צוואר בשנת 2003 וכן בשנת 2004. רישום של מספר אירועים בהם התלונן התובע על כאבי גב בשנת 2004. עוד פירט המומחה את התיעוד שהיה בפניו ממועד התאונה ואילך, כאשר התיעוד האחרון המתייחס לכאבי גב הוא מתאריך 7.3.06 ותלונותיו בעניין כאבי גב מתחדשות בתאריך 3.9.06 שם נרשם כאבי גב מזה 3-4 ימים.

המומחה ציין בסיכום חוות דעתו:
"אין לדעתי מר בבא סובל מנכות אורטופדית שמקורה בתאונת הדרכים בה נפגע בתאריך 20.1.06. לדעתי, סובל מר בבא ממחלה ניוונית של עמוד השדרה המותני אשר התבטאה בשנת 2004 בתלונות שנמשכו כחודש וחלפו. ברישומים מאותה תקופה הוזכרו גם התקפים קודמים דומים (גב, רגל ימין). התאונה הנדונה בחוות דעת זו גרמה להופעת כאב גב קל בלבד ועל כך אני למד מאופי הרישום בחדר המיון אשר אינו מפרט בדיקת ע"ש מותני ומכך שלא הופנה לצילום ע"ש מותני (הופנה לצילום ע"ש צווארי בלבד). גם ברישום של ד"ר כהן ורד (4 ימים לאחר התאונה) לא צוינה בדיקת גב תחתון (נבדק שרש כף יד וצוואר). החמרה נוספת במצבו אירעה בספטמבר 2006 כ-8 חודשים אחר התאונה וכאמור איני רואה כל קשר בינה לבין התאונה הנדונה. (הדגשה שלי-א.מ.ג.).

לאחר שניתנה חוות דעתו של המומחה נשלחו אליו שאלות הבהרה על ידי ב"כ התובע ביום 23.9.08, ביום 24.3.09 וביום 8.9.09. המומחה נשאל ארוכות על מצבו הרפואי של התובע נוכח התיעוד הרפואי ואף הוצגו למומחה בדיקות חדשות אליהם הוא התייחס. המומחה השיב כי הממצאים בבדיקות נחשבים ניווניים ולשאלה בדבר החמרה במצבו הרפואי של התובע השיב המומחה כי הוא איננו שולל החמרה במצבו של התובע, אך הוא אינו רואה קשר בינה לבין התאונה.

לטענת הנתבעת, המומחה הסביר כי בבדיקה הגופנית של התובע לא נמצאו ממצאים אובייקטיבים המקנים נכות, טווח תנועות עמוד שדרה היה תקין לגיל, לא היו חסרים נוירולוגיים וכי תלונותיו נובעות מהליך ניווני ולא נגרמו כתוצאה מהתאונה.

המומחה זומן לעדות בבית המשפט ונחקר על חוות דעתו על ידי שני הצדדים.

לטענת ב"כ התובע, מסקנת המומחה האורתודפי איננה סבירה ובכך נעוץ שורש המחלוקת בין הצדדים. לטענתו, בפני ד"ר דוד רמי עמדו רק חלק מהמסמכים, תשובתיו לשאלות הבהרה העלו תמיהות כך למשל, לשאלה האם בדיקת ה- CT ע"ש מותני מתאריך 17.10.06 ובדיקת MRI ע"ש מותני מתאריך 22.4.07 הם ממצאים פוסט-טראומטים, במלואם או לפחות בחלקם? השיב המומחה :
"הממצאים הודגמו אחרי התאונה הנדונה בחוות דעת זו, דהיינו לפחות כרונולוגית מתאימים להגדרה "פוסט טראומטי". הממצאים בבדיקות נחשבים כנווניים אך מקובל כי הופעתם יכולה להיות קשורה לאירועים טראומטיים".

כלומר, לגרסת התובע, חרף תשובתו, העדיף המומחה לייחס את הממצאים לבעיה ניוונית ולא טראומטית ואילו הוא היה פועל באופן אובייקטיבי והוגן היה עליו לייחס ולו חלקית את הממצאים לבעיה הפוסט-טראומטית. המומחה הודה בתשובתו שהוא אינו יכול לשלול בוודאות כי פריצת הדיסק והקרע האנולרי נגרמו על ידי התאונה ובניגוד לאמירה זו בחוות דעתו הוא שלל זאת בוודאות.

בנוסף טען ב"כ התובע, כי תשובתו של המומחה לפיה למרות הממצאים האובייקטיבים אין מצבו מתאים להגדרת נכות על פי קובץ המל"ל – לא כתוצאה מהתאונה ולא בכלל, תמוהה מאוד, מאחר והתובע סובל מכאבים ומטופל במרפאת כאב וכי הוא עצמו מצא החזרים גידיים חלשים, המעיד על פגיעה טראומטית. גם טענתו החוזרת ונשנית כי מדובר בפתולוגיה קודמת אינה מתיישבת עם העובדה שמדובר באדם בריא, שעד לתאונה עסק בספורט ושימש מדריך צניחה במילואים ומאז התאונה הוא לא יכול לצנוח בשל מצבו הרפואי. המומחה "העצים" עבר רפואי קל (אפיזודה קלה שנבעה מאימון בחדר כושר) ו"גימד" את הפגיעה מהתאונה עד לאין.

עוד טען ב"כ התובע, כי יחסו של המומחה היה מזלזל לאורך כל הדרך החל מטענתו כי בדיקה נוספת של התובע כמוה כחוות דעת נוספת שיש לשלם עליה ומשהבין כי לא יקבל על כך תשלום, ציין בפניי בית משפט כי בדק את התובע ואין שינוי בעמדתו וכלה בייחוס מצבו של התובע לעברו המינורי, התעלמות ממצאים חדשים ומסירובו לבדוק את התובע לאחר שחל שינוי משמעותי במצבו, וכן מעצם העובדה שלא שמר את התיק הרפואי וזלזל בצורך לעיין בו קודם לדיון ואמר: " התיק לא כאן ולא זמין בידיי. מה שרשום כאן גם רשום שם", ואף ציין סעיף שנכותו אינו רלוונטי.

מנגד טענה הנתבעת, כי המומחה הבהיר שהממצאים בבדיקת ה-CT וה- MRI משקפים מחלה ניוונית. עוד הסביר המומחה כי אירוע פריצת הדיסק הופיע רק בספטמבר 2006 (כתשע חודשים לאחר התאונה). המומחה שלל אפשרות שפריצת הדיסק נגרמה בתאונה ותוצאותיה נראו רק בשלב מאוחר יותר, שכן התוצאות היו אמורות לבוא לידי ביטוי מידי וכי האירוע התאונתי היה מינורי.

עוד טענה הנתבעת, כי הניסיון לטעון כאילו חוות דעת המומחה אינה משקפת את מצבו של התובע מאחר וקיימים מסמכים וממצאים חדשים הינו פסול, שהרי בסופו של יום מלוא המסמכים העדכניים הוצגו למומחה, אם באמצעות שאלות הבהרה ואם באמצעות חקירתו בבית משפט.

לטענת הנתבעת, תשובתו של המומחה לשאלת ההבהרה בעניין הממצא "החזרים גידיים חלשים" לא הייתה נוחה לתובע ולכן הוא כינה אותה תמוהה.

הנתבעת הוסיפה וטענה, כי המומחה לא העצים בעיה שחלפה, אלא הסביר שהתובע סובל ממחלה ניוונית ואילו היה מדובר בבעיה שחלפה, הרי שמומחה בית משפט בתחום הנוירולוגי לא היה מנכה חלק מנכותו בגין מצב רפאי קודם. גם המסקנה אותה הסיק ב"כ התובע כאילו תשובות המומחה לשאלות הבהרה הינן עריכת חוות דעת נוספת הינה שגויה. התובע הפנה למומחה שאלות הבהרה רבות (שנערכו כשאלות בודדות הכוללות סעיפי משנה ותת סעיפים) והמומחה סבר כי יש מקום לשכר טרחה נוסף.

לאחר שעיינתי בטענות הצדדים לגבי חוות דעתו של ד"ר דוד רמי ולאחר שהאחרון העיד בפניי, לא שוכנעתי כי יש לקבל את טענת התובע, לפיה יש לקבוע לו נכות רפואית צמיתה בניגוד לקביעת המומחה שסבר כי לתובע לא נותרה נכות צמיתה בגין התאונה.

המומחה נשאל בחקירה ראשית:
"האם נכון שבין יתר המסמכים שהועברו אליך יש גם תוצאות של סי.טי מיום 17.10.06 שמדגים בין היתר יישור לורדוזיס מותני בגובה L4 L5, בלט שטוח משיק לשק, בקע דיסק פורמינאלי ימני עם זיז גרמי הגורם לחץ על מוצא L4 בגובה L5 S1 בקע דיסק ימני גדול... בהתייחס לממצאים הללו ולממצא שנמצא באם אר איי מיום 22.4.07, שמדגים פריצת דיסק וקרע אנולארי עם לחץ על שורש L5, האם תסכים איתי שמדובר על ממצא אורתופדי משמעותי?....האם אתה יכול להשתמש באותו מינוח של ממצא חריף?"
ותשובתו הייתה:
"לא, אני לא משתמש במושגים של חריף או לא חריף. כשמדובר בבדיקת סי טי מתואר זיז גרמי, שהוא בפירוש לא ממצא חדש, יחד עם זאת מתואר בקע דיסק הורמונאלי שיכול להיות ממצא חדש, בדומה בבדיקת האם אר איי מדובר בפתולוגיות דיסקאליות שיכולות להיות חדשות אך יכולות לייצר מחלה כרונית". (פרו' מיום 23.1.14 מול ש' 16 ואילך).

ובהמשך לשאלה:
"האם אדם שסובל מכאב חולף שקשור קשר ישיר לאימון בחדר כושר, אפשר להגדיר את הכאבים שלו כמחלה ניוונית?"
השיב המומחה:
"בוודאי שכן. כשמדובר במחלה ניוונית מדובר בשינויים אנטומיים בעמ"ש, אשר יכולים להתבטא (לא בהכרח) בתסמינים קליניים. הממצאים שקיימים הן בבדיקת ה-סי טי והן בבדיקת האם אר איי, לדעתי משקפים מחלה ניוונית". (שם, עמ' 23 מול ש' 15 ואילך).

המומחה העיד כי:
"ברישום מה-3.9.06 צוין כאב גב מזה שלושה ארבעה ימים, לאחר מכן מתוארת גם קרינה לרגל ימין, כאשר קודם לכן אין כל רישום המתאר תסמונת שורשית. לאחר תחילת מחלה זו עבר בדיקות דימות שהדגימו פריצות דיסק. לאחר התאונה נרשמו בין היתר כאבי גב תחתון ללא לטריזציה שורשית. לכן מיקמתי את אירוע פריצת הדיסק לספט' 2006 ולא לינואר 2006. לציין, כי שינויים ניווניים בצילום כן תוארו ב-2004 (ב-30.11.04) כאשר ברישום זה גם תוארה תסמונת שורשית (כאבים עם SLR חיובי ב-30 מעלות) " (שם עמ' 24-25) (הדגשה שלי-א.מ.ג.).

לשאלת בית משפט האם לא אופייני שנמצא בעיה שורשית 9 חודשים אחרי טראומה? השיב המומחה, כדלקמן:
"לא. מה שקורה שהדיסק הוא מבנה שבנוי במעטפת, ובתוכה חומר רך יותר. בפריצת דיסק נוצר נזק למעטפת ודרך אותו פתח פורצת חתיכת דיסק החוצה. פריצת דיסק זו גורמת לכאב השורשי כי בד"כ היא לוחצת על השורש וגורמת לגירוי כימי דלקתי. ואת האירוע הזה אני ממקד לספט' 2006" (שם, עמ' 25 מול ש' 11 ואילך).

ובהמשך נשאל, האם לא יכול להיות שהטראומה גרמה לבקע וראינו את התוצאות מאוחר יותר? והלה השיב באופן נחרץ: "לא, היינו רואים את זה מיד" (הדגשה שלי-א.מ.ג.).

לשאלה:
"אנו כבר יודעים שהיו לתובע שינויים ניווניים באותו אזור בעייתי לפני התאונה, ובעקבות התאונה הוא התלונן על כאבי גב, האם יכול להיות שהטראומה שקרתה לו בינואר 2006 החמירה את זה, ז"א מבחינת גולגולת דקה, היה לו אזור בעייתי מאוד והתאונה גרמה ולכן הייתה פריצת דיסק ואלמלא התאונה זה לא היה קורה?"

השיב המומחה:
"אם היה רצף ממועד התאונה והלאה, הייתי מסכים וכותב את זה. אבל התשובה היא לא, יש לנו כחצי שנה ללא כל תלונה על כאבי גב. ומתוך הבנת המנגנון, איני חושב שאותו אירוע תאונתי מינורי אחראי לתסמונת שהופיע בספט' 2006 " (שם, עמ' 26 מול שורה 12 ואילך).

במסגרת חקירתו אומת ד"ר דוד עם קביעתו של ד"ר קנולר שסבר כי פריצת הדיסק היא תוצאה של אירוע תאונתי ולא של שינויים ניווניים, השיב המומחה כדלקמן:
"אני לא יכול להסכים עם קביעה כזו. אנחנו רואים הרבה מאוד מקרים של פריצות דיסק שמופיעות ללא כל אירוע תאונתי. ישנם מצבים שבהם אירוע תאונתי קודם לפריצת דיסק ואז ניתן לראות כמעט תמיד, רצף בין אותו אירוע והתפתחות התסמונת" (שם, עמ' 26 מול ש' 21 ואילך).

בהמשך נשאל למה אתה משייך את פריצת הדיסק, שאת הממצא שלה רואים באוקטובר 2006? והמומחה השיב:
"אני משייך אותו להתפתחות טבעית של מחלה ניונית של עמ"ש מתני. מצאו אותה כמה חודשים לאחר תאונה הזאת, וגם מספר שנים לאחר תאונה קודמת ומספר שנים לאחר מאמץ בחדר כושר, והניסיון להדביק פתולוגיה לאירוע מסוים. לדעתי זה לא נכון" (שם, עמ' 26 ש' 29 ואילך) (הדגשה שלי-א.מ.ג.).

גם לשאלה מדוע המומחה לא העניק נכות חלקית מחמת הספק, שמא לתאונה היה חלק במצבו של התובע היום, השיב המומחה כדלקמן:
"משתי סיבות: האחת- כפי שתיארתי קודם אני לא רואה קשר כרונולוגי בין התאונה לבין פריצת הדיסק, והסברתי גם קודם מדוע לא. וסיבה שנייה- זה שממצאי הבדיקה שאני מצאתי לא הדגימו קיומה של נכות לפי פרמטרים מקובלים" (שם, עמ' 27 מול ש' 13 ואילך).

לשאלת בית משפט:
"ז"א גם לו פריצת הדיסק היתה שייכת לתאונה, זה לא היה מקנה נכות? "

השיב המומחה:
"פריצת דיסק כשלעצמה אינה מקנה נכות, הנכות נקבעת לפחות במדינת ישראל ע"י הגבלת בטווחי תנועה, שלא נמצאו, וחוסרים נוירולוגיים שגם אותם לא מצאתי. ז"א הסעיף שמתאים לכל היותר ל-37 (10) (א) שאינם מקנים נכות".

סעיף 37 לתקנות המוסד לביטוח לאומי מתייחס לתסמונת בקע דיסקוס שהתרפאה והמומחה נשאל האם הבעיה של התובע התרפאה ועל כך השיב המומחה:
"זה לא מדויק. שכחתי מילה, תסמונת. כשמדובר בתסמונת אנחנו מדברים על צירוף של תלונות שכאן היו וממצאים שלא היו. בזמן שבדקתי לא יכולתי להגדיר שמדובר אכן בתסמונת קלינית של בקע דיסק. השינויים הניוונים לא יתרפאו לעולם".

המומחה נשאל שוב ושוב על קביעותיו ועל העובדה שלא קבע לתובע נכות צמיתה. המומחה אף עומת עם המסקנות בחוות דעתו של ד"ר יוסף וייס אשר בדק את התובע מטעם חברת ביטוח הראל לצורך תשלום פוליסה אישית, וקבע לתובע 15% נכות צמיתה בגין הגבלת תנועה קלה עד בינונית בעמוד שדרה מותני , וכן עומת עם המסקנות בחוות דעת שניתנה על ידי ד"ר טיטיון באופן פרטי שם נקבעו לתובע 20% נכות צמיתה בגין הגבלה בינונית בתנועות עמוד שדרה מותני. תשובת המומחה הייתה כדלקמן (שם, עמ' 28 מול ש' 17 ואילך):
"אני לא חושב שאני צריך להסביר, הבדיקה שלי היא בדיקה שלי ואני עומד מאחוריה. אני מודד וכל מדידה שאני מודד נעשית באמצעות מד זווית או סרט מדידה, והקביעות שלי הם בהתאם לרישומים שקיימים בספרות.
....
אני חוזר על הדברים, אני אחראי לבדיקה שלי שנעשתה במסגרת מינוי אובייקטיבי לחלוטין. אני לא יכול להתייחס לרישומים של אנשים אחרים, לא הייתי בזמן הבדיקה, לא מכיר את הבדיקה שלהם".

בדיקותיו של המומחה פורטו בחוות הדעת. המומחה נחקר על חוות דעתו והוא שב וחזר על קביעותיו, לפיהם לתובע אין נכות צמיתה וכי פריצת הדיסק שנראתה בבדיקות מקורה במחלה הניוונית ממנה סובל התובע ולא מהתאונה. המומחה אף הסביר בבית משפט שאם פריצת הדיסק הייתה נגרמת בתאונה התמונה הקלינית הייתה שונה, באופן שלא מתיישב עם העובדה שבמשך כחצי שנה עובר לספטמבר 2006 התובע לא התלונן על כאבי גב. עסקינן במומחה רפואי בתחום האורתופדי שמונה מטעם בית משפט בתיק זה, אינני סבורה שיש מקום במקרה זה להעדיף קביעה או בדיקה כזו או אחרת של גורם רפואי אחר על קביעותיו של ד"ר דוד שהתבססו על ניסיונו, הידע המקצועי שלו ובדיקתו של התובע. לא הובא בפניי טעם מיוחד ומשכנע שלא לאמץ את חוות דעתו של מומחה בימ"ש. תשובותיו היו מספקות, ודעתו היתה ברורה ונתמכה בעובדה כי קיים פער של 9 חודשים בין התאונה לבין התפרצות הבקע. אשר על כן, אני מקבלת את עדותו ומסקנתו כי לתובע לא נגרמה נכות צמיתה בתחום האורתופדי בגין התאונה.

בשולי הדברים אוסיף ואומר, כי ההליך, עליו הסתמך ב"כ התובע בטיעוניו , מבימ"ש השלום בת"א שהתנהל בפני כב' הש' (בדימוס) אגי, שם נקבעה נכות חלקית הנובעת מהתאונה מקום שד"ר דוד לא הורה כך, אין בה כדי ללמד על הכלל . ד"ר דוד כתב מאות רבות של חוות דעת לביהמ"ש. מקרה אחד שנסיבותיו לא דומות לנסיבותינו, אין בו כדי ללמד על הכלל ו/או על היות מקרה זה יוצא דופן. כאמור, לאחר ששמעתי את חקירת המומחה, אין לי כל סיבה לפקפק באמינות מסקנותיו הברורות והנתמכות בבדיקות שבוצעו.

הנכות הרפואית בתחום הנוירולוגי
לתובע נקבעה על ידי המומחה רפואי בתחום הנוירולוגי נכות צמיתה בשיעור 5% מתוכה 3% הן כתוצאה מהתאונה.

התובע לא חלק על קביעת המומחה בתחום הנוירולוגי אלא טען שמדובר בנכות נמוכה יחסית, משום שפגיעתו העיקרית היא בתחום האורתופדי. יחד עם זאת, חשוב לציין, כי גם ד"ר קנולר סבר שקיימת חפיפה מסוימת בין הנכות האורתופדית לנכות הנוירולוגית, כדלקמן:
"יש פה הפרדה קצת מלאכותית בין מה שקוראים נכות אורתופדית ונכות נוירולוגית, לדעתי היה צריך מקום להעביר את זה למומחה אחד ...." (שם, עמ' 20 מול ש' 18 ואילך).

בהקשר זה יצוין, כי גם כבוד השופט שנהב סבר בהחלטתו שכנראה קיימת חפיפה בין התחום האורתופדי והנוירולוגי, ואף על פי כן, הוא מינה מומחה כדי למצות את טענות התובע לבדיקת מצבו הרפואי עד תום.

ד"ר קנולר העיד, כי הוא עיין בחוות דעתו של ד"ר דוד ובתשובות לשאלות הבהרה והוא אינו מסכים עם קביעתו של ד"ר דוד. לדעתו, פריצת הדיסק יכולה לנבוע מהתאונה נשוא התביעה.

המומחה נשאל בחקירה נגדית:
"אם אורתופד ד"ר רמי דוד ייחקר וידגיש בחקירתו שאותו בלט L5 S1 אינו קשור לתאונה, האם אני אוכל להסיק מזה שגם הנכות הנוירולוגית אינה קשורה לתאונה? "
ועל כך השיב:
"א'- כמו שאמרתי ב L5 S1 יש בקע זה שונה מבלט, כשאומרים בקע או פריצה הם מתכוונים לחתיכה של הדיסק שפרצה את המעטפת. כשאנחנו מדברים על בלט, זה באמת יותר השינוי הניווני בדיסק שמאבד את החלק הג'לטין שבו, ולכן הוא מאבד מגובהו ומתבלט בתוך תעלת השדרה. קראתי את חוות דעתו של ד"ר רמי דוד, ואני יודע שהוא לא משייך את פריצת הדיסק לתאונה. אני חלוק עליו בנושא הזה. יש פה הפרדה קצת מלאכותית בין מה שקוראים נכות אורתופדית ונכות נוירולוגית, לדעתי היה צריך מקום להעביר את זה למומחה אחד .
....
אז אני לא מסכים איתו. אני מסכים איתו בדברים אחרים. אני טוען שהנכות נובעת מחוליות L5 ו - S1 מפריצת הדיסק, ולדעתי זה בהחלט זה יכול לנבוע מהתאונה " (שם, עמ' 20 מול ש' 10 ואילך).

כפי שניתן לראות, בין המומחים קיימת מחלוקת לגבי "תרומת" התאונה לנכות, אך אין מחלוקת ביניהם כי התובע סבל קודם לכן משינויים ניווניים. בנוסף, התובע הודה בסיכומיו כי עיקר פגיעתו היא אורתופדית ואילו ד"ר קנולר איננו אורתופד, כי אם מומחה בנוירוכירורגיה.

זאת ועוד, יש לזכור כי ד"ר קנולר בדק את התובע כשנה וחודשיים לאחר בדיקתו של ד"ר דוד וגם אחוזי הנכות שד"ר קנולר קבע לו בגין התאונה אינם גבוהים.

בניגוד לשאלות אותן נשאל ד"ר דוד, אף אחד מהצדדים לא שאל את ד"ר קנולר האם יתכן מצב שבו התאונה תגרום לפריצת דיסק והתובע לא יתלונן על כאבים משך כחצי שנה עד לספטמבר 2009. בעניין זה יובהר, כי הנטל להוכיח את קיומו של הקשר הסיבתי מוטל על כתפי התובע.

זאת ועוד, לא ניתן להתעלם מתשובתו של המומחה בחקירתו הנגדית לשאלה אם מדובר בממצא חריף מדוע הוא העניק לתובע אחוזי נכות לפי סעיף הדן בפגיעה קלה בעצבי הרגליים ולא בפגיעה בינונית או קשה, כדלקמן (שם, עמ' 22 מול ש' 18 ואילך):
"לא רק שבחרתי בסעיף שציינת, אלא נתתי אותו במחציתו, וזאת כיוון שהפגיעה בסיכומו של דבר אני לא מעניין אותי אם הדיסק גדול או קטן אלא מה ההשפעה הנוירולוגית. ולתובע יש ירידה תחושתית בלבד. אם היה לו חולשה קלה בכף הרגל היה מקבל את מלוא עשרת האחוזים וגם לא יותר מזה, כי המקסימום שיש שם בפגיעה קשה במקרה של שיתוק שאז אי אפשר לעמוד על קצות האצבעות, אם אני זוכר נכון זה 30 אחוז. ולתובע אין לו את מלוא האחוזים גם לגבי פגיעה קלה, שהיא 10 אחוז כי כיוון שאין לו פגיעה מוטורית כלל" (הדגשה שלי-א.מ.ג).
ובהמשך:
"אי אפשר להתעלם ששנה ושלושה חודשים קודם האיש סבל מכאבים שקרנו ברגל ימין, כאמור לדעתי זה היה תוצאה של סבל שורשי כתוצאה מהשינויים הניווניים, אבל עדיין היתה פגיעה מסוימת בעצב, ז"א כפי שכתבתי בהמשך כמו שאתה רואה התלבטתי בזה, איך להתייחס להתקף שהיה לו שנה קודם ובחרתי בדרך האמצע בגלל שהיתה לו הטבה ושוב החמרה".

נוכח האמור לעיל, גם בליבו של ד"ר קנולר קינן הספק אם נכותו הנוירולוגית הצמיתה של התובע נובעת מהתאונה. ד"ר קנולר הנוירולוג, בניגוד לד"ר דוד שתחום מומחיותו אורתופדיה, סבר שלמע ן הספק יש לשייך חלק מהנכות המזערית ממילא לתאונה נשוא התביעה. מאחר ועדותו של המומחה התייחסה לפן הנוירולוגי בלבד, לפיה ייתכן כי הנזק השורשי נגרם או הוחמר לתובע בתאונה, אני סבורה שיש לקבל את חוות דעתו של ד"ר קנולר לעניין נכותו הנוירולוגית הצמיתה בשיעור 3% בגין התאונה.

הנכות התפקודית
הלכה פסוקה, כי נכותו הרפואית של התובע נקבעת בידי מומחים ואילו נכותו התפקודית של התובע נתונה לשיקול דעת בית משפט, אשר קובע את שיעור נכותו התפקודית על פי פרמטרים שונים לרבות גילו, עיסוקו ועברו.

לעניין זה יפים דבריו של כבוד השופט ת' אור בע"א 3049/93 סימא גירוגיסיאן נ' סייף רמזי [11 עמ'] , נב (3) 792 , עמ' 801:
"הנכות התפקודית באה להצביע על מידת הפגיעה בתפקוד שיש בנכות הרפואית. היא באה להצביע על מידת ההגבלה בדרך-כלל, שיש בנכות הרפואית שנגרמה לתובע. על-אף זאת, נעשה, לעתים, שימוש במונח זה כבא לבטא את מידת ההשפעה של הנכות על התובע המסוים בהתחשב במקצועו או בעיסוקו, סיכוייו לחזור ולעסוק בהם, או ההגבלה שיש לו לעסוק בהם".

התובע הפנה בסיכומים (ס' 4 בעמ' 8) לפסקי דין המתירים לבית משפט להסתמך על חוות רפואית בקביעת שיעור הנכות התפקודית, אך גם לדחות אותה וכי הקביעה הסופית בדבר מצבו הרפואי של התובע מסורה לעולם בידי בית משפט. עוד ביקש התובע כי נכותו התפקודית תוערך בשיעור 13% המתחלקים לנכות אורתופדית צמיתה בשיעור 10% ונכות נוירולוגית צמיתה בשיעור 3%.

מנגד טענה הנתבעת כי נכותו הנוירולוגית הנובעת מפריצת דיסק בשיעור 3% אינה קשורה לתאונה ולחלופין, אם יקבע כי התובע סובל מנכות בשיעור 3% כקביעתו של ד"ר קנולר הרי שמדובר בנכות מזערית אשר מטבע הדברים הינה בעלת השפעה תפקודית זניחה, אם בכלל ובוודאי שהיא נעדרת כל השפעה על יכולת השתכרותו של התובע.

התובע העיד כי בעקבות התאונה הוא אינו יכול לבצע עבודות גינון בחצר ביתו כפי שעשה עובר לתאונה (פרו' מיום 19.3.13 עמ' 16).

בתצהירו טען התובע, כי עובר לתאונה הוא היה איש מילואים פעיל ששימש כמדריך צניחה וסמוך לפני התאונה הוא הספיק להדריך קורס צניחה וכמובן לצנוח עם החניכים. אולם מאז התאונה, בעקבות הממצאים הרפואיים נאסר עליו לצנוח. התובע לא נחקר על כך בבית המשפט. בעניין זה, הציג התובע מסמך מצה"ל בו נכתב כי החל מתאריך 31.7.08 התובע פטור משירות מילואים.

לחיזוק גרסתו, הביא התובע את מר דואק לעדות. מר דואק העיד כי הוא והתובע מכירים משנת 1976 ועד היום באופן רצוף וכי התובע נזקק לעזרתו לאחר התאונה להעביר חפצים כבדים בבית מאחר ולא היה מסוגל לעשות זאת. עוד העיד מר דואק כי התובע התלונן בפניו על כאבי צוואר וגב (שם, עמ' 10 מול ש' 2 ואילך).

לאחר ששמעתי את העדויות לא שוכנעתי כי נכותו התפקודית של התובע הינה בשיעור 13%. הגם שהתרשמתי ממהימנות עדותו של התובע, הרי שחוץ ממר דואק לא הובאו לעדות אנשים היכולים להעיד על מצבו התפקודי של התובע. לתובע ניתן פטור משירות מילואים כשנה וחצי לאחר התאונה ולא הוכח קשר סיבתי בין הפטור לבין התאונה.

אמנם התובע סבור שנכותו נובעת מהתאונה בלבד, אך אין מחלוקת, כי התובע סובל ממחלה ניוונית ומצבו החמיר כתשעה חודשים לאחר התאונה בעקבות פריצת דיסק, אשר ספק רב אם היא נגרמה כתוצאה מהתאונה ולא כתוצאה ממחלתו כפי שקבע המומחה בתחום האורתופדי. יחד עם זאת, חרף המחלוקת הקיימת בין המומחים לעניין שיעור נכותו הרפואית של התובע מהתאונה, שוכנעתי שיש להעמיד את נכותו התפקודית של התובע בשיעור 3 %, כנכותו הרפואית בתחום הנוירולוגי.

הפסד שכר עבר ועתיד
לטענת התובע, מהנדס מחשבים בהשכלתו ובעל תואר שני במנהל עסקים, הוא עבד במועד התאונה בחברת "נס טכנולוגיות" בתפקיד של מנתח מערכות בכיר. משכורתו הממוצעת עמדה בתקופה זו על סך 15,630 ₪ בתוספת רכב ששוויו כ- 3,000 ₪ לחודש. משכורת זו בסך 18,630 בתוספת הפרשי הצמדה להיום עומדת על סך 24,740 ₪.
לדבריו בשנת 2006 נרשמו לו 45 ימי מחלה בעקבות התאונה, ולפיכך הוא זכאי לפיצוי בסך 37,110 ₪ לכך יש להוסיף היעדרות לצורכי טיפולי פיזיותרפיה, בדיקות וכו' שבדרך כלל הופחתו מימי המחלה או חופשה אשר יחושבו לפי נכותו: 10 חודשים X 13% נכות X 24,740 ₪ סה"כ 32,162 ₪. בשנים 2007-2008 נעדר התובע בגין מחלה אולם לא נשתמרו כל האישורים והחישוב יערך על בסיס הנכות וכי אין באפשרותו לעבור ולהשתכר שעות נוספות והחישוב הוא מ-2007 עד פברואר 2014 (86 חודשים) X 13% X 86 חודשים X 24,740 ₪ סה"כ 276,593 ובסך הכל לעבר 345,865 ₪.

מנגד טענה הנתבעת כי שכרו נטו עמד על ממוצע 11,400 ₪ וכי אין לחשב את עלות הרכב. לגרסתה, התובע קיבל רכב צמוד בכל מקומות העבודה בהם עבד. זאת ועוד, התובע לא הוכיח הפסד ואין ליתן משקל לאישור המחלה ופירוט ההיעדרויות משלא הוכחו הפסדי השתכרות בפועל. יתרה מכך מטופסי 106 של התובע עלה כי שכרו השביח לאחר התאונה ולא הוכח כי יש קשר סיבתי בין ימי המחלה שצוינו לתאונה והתובע לא הוכיח שימי מחלה ניתנים לפדיון בסיום עבודתו. התובע סיים את עבודתו בנס טכנולוגיות ללא קשר לתאונה אלא עקב סיום הפרויקט עליו עבד, והוא קיבל דמי אבטלה בהתאם לזכאותו ע"פ חוק.

כמו כן, טענה הנתבעת, כי התובע לא התקשה למצוא עבודה עקב נכותו המינורית והוא השביח את שכרו, הקושי במציאת עבודה נבע מגילו ומהשפל שהיה בתחום ההייטק באותה תקופה. התובע לא הוכיח הפסדים ואין לפסוק לו הפסד לעבר.

התובע העיד כי הוא עבד בחברת "נס טכנולוגיות" עד סוף דצמבר 2008 והוא סיים את עבודתו, כי הסתיים פרויקט גדול שבוצע (פרו' מיום 19.3.13 עמ' 10 מול שורה 17 ואילך). גם העובדה שלא נמצא לו תפקיד אחר בחברת נס טכנולוגיות לא ייחס התובע למצבו הרפואי אלא לתקופת השפל שהייתה בתחום ההייטק (שם, עמ' 10-11).

לשאלה האם קיבל התובע את משכורותיו בסמוך לאחר התאונה כרגיל, השיב התובע "כן, פחות או יותר" (שם, עמ' 11 ש' 8). שכרו אף השביח כתוצאה ממעבר לפרויקט אחר שם התעריף אותו קיבל היה גבוה יותר על עבודתו (שם, עמ' 11 מול ש' 13 ואילך).

עובר לתאונה בשנת 2005 השתכר התובע בממוצע 12,946 ₪ ₪ נטו לחודש. בשנת 2006 השתכר התובע בממוצע 13,638 ₪ נטו לחודש. בשנת 2007 השתכר התובע בממוצע 15,467 ₪ נטו לחודש . בשנת 2008 השתכר התובע בממוצע 16,908 ₪ נטו לחודש. עיננו הרואות, כי התובע השביח את שכרו במהלך השנים עד לתקופה בה התקשה למצוא משרה בתחום ההייטק. התובע אינו זכאי לשווי תוספת רכב מעבר לשכרו נוכח עדותו, כי בכל מקומות העבודה שבהם הוא עבד הוא קיבל רכב צמוד (שם, עמ' 13 ש' 22 ואילך).

התובע הסביר בעדותו כי שכרו בחברת "נס טכנולוגיות" שולם לו על חשבון ימי מחלה וימי חופש, כדלקמן:
"קיבלתי שכר על חשבון ימי מחלה וחופש, הלכתי לעבודה אבל חלק מהזמן. עשיתי עבודות בנס תוך כדי זה שחיפשו לי עבודה במקום אחר, ניצלתי ימי חופשה שהיו לי וגם ימי מחלה. זו הסיבה שהשאירו אותי בנס עוד חמישה חודשים" (שם, עמ' 17 מול שורה 1 ואילך) .

מעדותו של התובע עלה, כי הוא המשיך לעבוד כשנתיים לאחר התאונה ולמעשה הוא סיים את עבודתו שם ללא קשר לתאונה.

התובע הציג אישורי מחלה חלקם סמוך לאחר התאונה (25 ימים), חלקם לאחר פריצת הדיסק בספטמבר 2006 (20 ימים) וחלקם משנים 2008 (7 ימים) ו-2010 (18 ימים). מעיון בתלושי השכר אין ירידה בשכרו ולא הורדו לו ימי מחלה , אך מדו "ח ניצול ימי מחלה נספח ד' 14-16 עלה כי התובע ניצל בשנת 2006 29.4 ימי מחלה ובמהלך שנת 2007 הוא ניצל 4 ימי מחלה.

בשנת 2006 השתכר התובע סך ממוצע של 17,262 משוערך להיום. לפיכך, אני סבורה כי יש לפסוק לתובע סך של 17,262 ₪ בגין הפסד שכר לעבר , סכום המהווה היעדרות בת חודש ימים בגינה ניצל התובע את ימי המחלה. לאור אישורי המחלה שהוצגו ודו "ח ניצול ימי מחלה שהונפק על ידי מקום העבודה , וכן לאור העובדה כי המשיך לעבוד ב"נס" עד תום ימי המחלה והחופשה, הווה אומר כי אלמלא היה מנצל 29 ימי מחלה בסמוך לתאונה, יכול היה לעבוד חודש נוסף ב"נס טכנולוגיות ".

התובע ביקש מבית משפט לפסוק לו הפסד השתכרות לעתיד בסך של 361,217 לפי נכות 13% X משכורתו 24,740 ₪ X מקדם 112.3120.

מנגד טענה הנתבעת, כי יש לפסוק לתובע סכום גלובאלי על דרך ההמעטה בסך של 20,000 ₪.

התובע עבד כשכיר ולכן אין מקום לפסוק לו פיצוי עד גיל 70 כפי שביקש. אני סבורה, כי בנסיבות תיק זה בהם נכותו משפיעה באופן מזערי על שכרו, וכפי שניתן להיווכח שכרו הושבח עם השנים, אלא שייתכן ונכותו תעיב על יכולתו ככל שיתבגר, ולפיכך יש לפסוק סכום גלובלי בגין הפסד השתכרות לעתיד. בהתחשב בכך שהתובע בן 56 היום, אני פוסקת לתובע סך של 35,000 ₪ בגין הפסד השתכרות בעתיד.

עזרת הזולת עבר ועתיד

התובע העיד כי הוא מתגורר בבית קרקע אשר צמודה לו גינה גדולה וקודם לתאונה הוא תחזק אותה, אבל מאז התאונה הוא נאלץ בהדרגה להיעזר בשירותי גנן בעלות של 300 ₪ לרבעון והתשלום מתבצע במזומן ללא קבלות. התובע נמנע מביצוע מטלות נוספות בבית כך למשל לטענת התובע הוא נהג לצבוע את הבית אחת לשנתיים שלוש ומאז התאונה הוא נעזר בצבעי בעלות 1,250 ₪ לשנה. התובע ביקש פיצוי בגין עזרת צד ג' לעבר בסך של 19,200 ₪ (2,400 ₪ לשנה במשך 8 שנים) וכן 60,225 ₪ לעתיד לפי חישוב של 200 ₪ לחודש X מקדם היוון עד גיל 80.

לטענת הנתבעת, אין בנכותו המזערית של התובע כדי להצדיק קבלת עזרת צ ג' לעבר או לעתיד. התובע טען להוצאות מרובות אך הציג קבלה אחת בסכום של 800 ₪ לחודש פברואר 2011 והמסקנה המתבקשת, כי מדובר היה בפרויקט חד פעמי של עיצוב הגינה, אחרת לא ברור מדוע בחודש אחד שולם סך של 800 ₪. התובע טען, כי הוא נעזר בצד ג' לצבוע את דירתו. מאז התאונה חלפו למעלה משמונה שנים בהם היינו מצפים לראות לפחות שלוש קבלות בגין צבע, אילו היה צובע את דירתו בתדירות הנטענת.

הלכה פסוקה כי בית משפט יכול לפסוק סכום בגין עזרת הזולת, אף מבלי שהובאה ראיה, על דרך האומדנא ובלבד שהשתכנע כי העזרה שהושטה ניתנה מעבר לזו המקובלת בין בני משפחה. לעניין זה ראה ע"א 142/89 יוסף גמליאל ואח' נ' אושיות חברה לביטוח בע"מ תק-על 90(3), 683:
"הלכה היא, שבאם נפגע לא העסיק עובד לעזרה שהיה זקוק לה, בגלל חוסר אמצעים כספיים, "על בית המשפט לעשות אמדן של הסכום המגיע כפיצוי נאות בעד העזרה שניתנת על ידי בן-הזוג או בני משפחה אחרים של הניזק ולפסוק סכום זה לטובת הניזק" (ע.א. 93/73 שושני נ. קראוז פסקי דין כ"ח(1) 227, בעמ' 280 מול האות א', ובעקבותיו ע"א 23/84 (לא פורסם). הוא הדבר בעני יננו". (שם, 685)

עם זאת היו מקרים בהם היה סבור בית המשפט כי אם העזרה ניתנה כ"עזרה מקובלת הניתנת במסגרת חיי משפחה תקינה" לא היה מקום לפסוק פיצוי בגין כך למשל בע"א 327/81 אלימלך ברמלי ואח' נ' גאבלי עבדול חפוז ואח' . פ"ד לח(3), 580).

בענייננו, צודקת הנתבעת כי לתובע נכות מזערית. יחד עם זאת, לאור הטיפולים הממושכים שעבר התובע בסמוך לאחר התאונה ועדותו כי הוא סובל עד היום מכאבים ונזקק לעזרה, מצאתי לנכון לפסוק סכום פיצוי גלובאלי בגין עזרת הזולת לעבר ועתיד וזאת בעקבות נכותו הצמיתה שיתכן ותחמיר בעתיד. אני פוסקת לתובע הוצאות בגין עזרת הזולת לעבר ועתיד סכום כולל של 5,000 ₪.

הוצאות רפואיות ונסיעות עבר ועתיד

ב"כ התובע ביקש בסיכומיו כי בית משפט יפסוק לו סך של 5,000 ₪ בגין נסיעות לעבר וסך של 25,000 ₪ בגין נסיעות לעתיד. כמו כן, ביקש התובע סך של 35,000 ₪ בגין הוצאות רפואיות לעבר ולעתיד. לטענתו, הוא מטופל באופן שגרתי אצל אורטופד, בפיזיוטרפיה, במרפאת כאב והוא מטופל במשככי כאבים ותרופות שונות. לאחרונה חלה החמרה במצבו והומלץ לו על ניתוח להקלה בכאביו. עלות התרופות לאחר השתתפות של קופה"ח הינה 250 ₪ לחודש וכן 100 ₪ לחודש עלות מרפאת כאב. כמו כן, עלות טיפול בגלי רדיו תחת שיקוף בהרדמה מקומית תוך מתן תרופות לוריד הינה 6,000 ₪ והשתתפות עצמית של התובע הינה בסך 800 ₪. כמו כן, יש להחזיר לתובע סך של 5,800 ₪ בגין עלות חוות דעתו של ד"ר קנולר, בה נשא התובע.

מנגד טענה הנתבעת, כי התובע צירף מספר קבלות בגין הוצאות רפואיות, מרביתן בגין תשלום השתתפות עצמית, אולם חלקן אינו קשור לתאונה אלא מדובר בקבלות בגין תרופות לטיפול בערמונית ותרופות לדלקת גידים ניוונית. לא צורפה ולו קבלה אחת בגין נסיעות. מהמוצגים שצורפו עלה כי מאז 2011 התובע אינו מצוי בטיפול רפואי. לאור האמור, מוצע לפצות את התובע בסך של 5,000 ₪ בגין הוצאות רפואיות ונסיעות לרופאים.

מבדיקת הראיות, עולה כי התובע צירף אסמכתאות על טיפולים אותם ביצע וכן קבלות שנשתמרו בידיו בסך של כ-1,150 ₪. כמו כן, סביר להניח כי לתובע נגרמו הוצאות בגין נסיעות לטיפולים וזאת למרות שלא צורפו קבלות. אמנם המומחים לא קבעו כי התובע יזדקק לטיפולים בעתיד בעקבות התאונה, אך ניתן להניח כי נכותו תרמה גם אם באופן מינורי למצבו הרפואי הכללי ולצורך שלו בטיפולים, בתרופות ובנסיעות. לפיכך, אני פוסקת לתובע סכום גלובאלי בסך של 10,000 ₪ בגין הוצא ות רפואיות ונסיעות לעבר ועתיד, הכוללות בתוכן החזר חווה"ד של ד"ר קנולר המומחה בתחום הנוירולוגי.

כאב וסבל

התובע ביקש מבית משפט לפסוק לו כאב וסבל לפי 13% נכות, בניכוי גיל סך של 22,260 ₪. לטענת הנתבעת, בהתחשב בנתוני התיק יש להעמיד את ראש הנזק הזה בסך של 8,000 ₪.

במקרה דנן, נכותו הרפואית של התובע הינה בשיעור 3%. אין זה המקרה בו צריך לפסוק לתובע סכום מקסימאלי, לאור העובדה שהתובע סובל ממחלה ניוונית של עמוד שדרה ואין לראות בתאונה כמקור היחיד והבלעדי לסבלו. יחד עם זאת, יש צורך לשמור על איזון ראוי ואין להתעלם מהעובדה שהתובע נעדר מעבודתו בשל כאביו והוא נזקק לטיפולי פיזיותרפיה רבים. בנסיבות אלה, מצאתי לנכון לפסוק לתובע סך של 10,000 ₪ בגין כאב וסבל.

סוף דבר:
הנתבעת תפצה את התובע בראשי הנזק הבאים:
הפסד שכר עבר - 17,262 ₪
הפסד שכר עתיד - 35,000 ₪
עזרת צד ג' עבר ועתיד - 5,000 ₪
הוצאות רפואיות ונסיעות עבר ועתיד - 10,000 ₪
כאב וסבל - 10,000 ₪
____________________________________________________
סה"כ 77,262 ₪

סכום הפיצוי הינו 77,262 ₪. סכום זה ישולם לתובע בתוספת החזר אגרה, בצירוף הוצאות משפט בסך 1,000 ₪ ובצירוף שכ"ט עו"ד כחוק.

המזכירות תשלח עותק מפסק הדין לבאי כח הצדדים עם אישור מסירה.

ניתן היום, כ"ד תמוז תשע"ד, 22 יולי 2014, בהעדר הצדדים.