הדפסה

באראט אחזקות ונכסים בע"מ ואח' נ' בנק מזרחי טפחות בעמ ואח'

בעניין:
ובעניין:
חוק החברות, התשנ"ט-1999
פקודת החברות [נוסח חדש] התשמ"ג-1983
החוק
הפקודה

ובעניין:
באראט אחזקות ונכסים בע"מ ח.פ. 513368217
באראט השקעות (2000) בע"מ ח.פ. 512980475
על ידי ב"כ עו"ד חובב ביטון ו/או נדב כנפו

החברות

ובעניין:
עו"ד עמית לדרמן
הנאמן

ובעניין:
עו"ד ליאור מזור - כונס זמני
בתיק פש"ר של אלכס באראט 30960-09-14
בתיק פש"ר של אנטלר סיגלית 63340-09-14
כונס זמני

ובעניין:
בנק מזרחי טפחות בע"מ ח.צ. 520000522
על ידי ב"כ עו"ד עדינה וייל
בנק מזרחי
המבקש

ובעניין:
כלל חברה לביטוח בע"מ ח.צ. 520024647
על ידי ב"כ עו"ד גיל דן
כלל

ובעניין:
בנק מרכנתיל דיסקונט בע"מ ח.צ. 520029281
על ידי ב"כ עו"ד שי גרנות ו/או ישראל בכר
בנק מרכנתיל

ובעניין:
בנק דיסקונט בע"מ ח.צ. 520007030
בנק דיסקונט

ובעניין:
בנק לאומי לישראל בע"מ ח.צ. 520018078
על ידי ב"כ עו"ד סלומון ליפשיץ
בנק לאומי

ובעניין:
בנק אוצר החייל בע"מ ח.צ. 520016106
על ידי ב"כ עו"ד יונתן סונדרס
בנק אוצר החייל

ובעניין:
הבנק הבינלאומי הראשון לישראל בע"מ ח.צ. 520029084
הבנק הבינלאומי

ובעניין:
הפניקס - חרה לביטוח בע"מ ח.צ. 520023185
איי.איי. איתמר השקעות בע"מ ח.פ. 511037913
צים פיננסים בע"מ ח.פ. 514758275
זיגדון שלום ת.ז. XXXXXX372
רפאל דהן ת.ז. XXXXXX615
מיכאל גרובר ת.ז. XXXXXX986
רפאל ביטון ת.ז. XXXXXX788
אר.בי.ביטון רפאל החזקות בע"מ ח.פ. 513179796
שיא.שי.עד בע"מ, ח.פ. 513752691

הנושים

ובעניין:
32 עובדי החברה (רשימה מצורפת לבקשה)
עובדי החברה

ובעניין:
כונס הנכסים הרשמי
הכונ"ר
<
החלטה

הקדמה:

לפני בקשה אשר הוגשה ע"י בנק מזרחי טפחות בע"מ (להלן: "בנק מזרחי"), נושה מובטח של החברות באראט אחזקות ונכסים בע"מ ובאראט השקעות 2000 בע"מ (להלן: "החברות"), ואשר במסגרתה עותר בנק מזרחי להורות על ביטול צו הקפאת ההליכים שניתן נגד החברות ביום 7/10/14, על יסוד בקשה שהוגשה בנדון מטעמן.

רקע הדברים:

ביום 2/10/14 הגישו החברות, שעיסוקן, בין היתר, ביזמות ובבניית בנייני מגורים ומרכזים מסחריים, בקשה במעמד צד אחד למתן צו הקפאת הליכים לפי סעיף 350(א) לחוק החברות, התשנ"ט-1999 (להלן: "החוק"), למשך 60 יום. במסגרת הבקשה עתרו החברות לכלול במסגרת צו הקפאת ההליכים גם את הערבים לחובות החברות, מר אלכס באראט (בעל המניות ומנהל החברות), ואחותו, הגב' סיגלית אנטלר (שעל פי הנטען ערבה אף היא לחלק מחובות החברות).

ביום 7/10/14 נעתר בית משפט זה לבקשה, והוציא תחת ידו צו הקפאת הליכים נגד החברות ונגד מר באראט והגב' אנטלר, וזאת לתקופה של 60 יום. עו"ד עמית לדרמן מונה כנאמן לחברות לתקופת הקפאת ההליכים.

בו ביום, הגיש בנק מזרחי, נושה מובטח ומהותי של החברות בסך של למעלה מ- 11 מיליון ש"ח, את הבקשה העומדת במרכז החלטה זו – בקשה לביטול צו הקפאת ההליכים. בהמשך הוגשה בקשה לביטול צו הקפאת ההליכים (ולחילופין לצמצום תחולתו) גם מטעם בנק מרכנתיל דיסקונט בע"מ.

ביום 22/10/14 התקיים לפניי דיון בבקשות לביטול צו הקפאת ההליכים ונשמעו עמדות כל הצדדים. במהלך דיון ממושך זה הוברר כי התנגדות אחת בלבד לצו הקפאת ההליכים נותרה על הפרק – הלא היא התנגדותו של בנק מזרחי.

בין לבין הוגש גם דו"ח ראשוני מטעם הנאמן, עו"ד לדרמן, אליו אתייחס עוד בהמשך, וכן נייר עמדה ועדכון מטעם הכונס הזמני, עו"ד מזור.

בדיון הוברר כי במקביל להליך זה יזם בנק מזרחי הליכי פשיטת רגל לפני כב' השופט בן חמו נגד מר באראט והגב' אנטלר, אשר במסגרתם מונה עו"ד מזור ככונס זמני לנכסי שני החייבים.

תמצית טענות בנק מזרחי:

בפתח הדברים, טוען בנק מזרחי כי במסגרת הבקשה למתן צו הקפאת הליכים, הועלמה מבית המשפט העובדה שבמסגרת הליך פשיטת רגל שנפתח נגד החייבים, מר באראט וגב' אנטלר (הליך המתנהל לפני כב' השופט בן חמו), מונה עוד במהלך חודש 9/14 כונס נכסים זמני, עו"ד ליאור מזור, בין היתר על מנת לבחון אם השניים הבריחו נכסים ו/או פעלו באופן כלשהו לבצע העדפת נושים, כאשר מר באראט לא התנגד בזמן אמת למינוי כונס הנכסים הזמני. על פי הנטען, די בכך כדי להצדיק ביטול צו הקפאת ההליכים, מה גם שבנק מזרחי לא צורף כצד במסגרת הבקשה להקפאת הליכים ולא ניתנה לו שהות להציג את עמדתו בעניין. לטענת בנק מזרחי, כל מטרתה של הבקשה למתן צו הקפאת הליכים היא לבטל את מינויו של כונס הנכסים שמונה בהליכי פשיטת הרגל, עו"ד מזור, תוך ניסיון לעקוף הליכי פשיטת רגל המתנהלים נגד החייבים.

כאן המקום להעיר כי הליכי פשיטת הרגל עודם בראשיתם, טרם ניתן צו כינוס נגד החייבים וממילא שאלה טרם הוכרזו כפושטי רגל. גם הליכי הבדיקה והחקירה ביחס לטענות המועלות כלפי החייבים במסגרת הליך פשיטת הרגל טרם מוצו ונמצאים בתחילת דרכם.

בנק מזרחי מצא לייחד חלק ניכר מטיעוניו לשאלת תום לבו של מר באראט. לדידו, מר באראט פעל בחוסר תום לב והעביר זכויות בשמונה נכסים שבבעלותו לצדדים שלישיים, וכן פעל לרשום הערות אזהרה לטובת צדדי ג' על נכסים בבעלות החברות עצמן. כן טוען הבנק כי גם אחותו של מר באראט, הגב' אנטלר, פעלה באופן דומה, והעבירה זכויות בחמישה מנכסיה לאותם צדדי ג'. בנוסף, טוען הבנק כי פעילותן של החברות הנה גלגול של חברות אחרות של מר באראט, שלא צלחו והפסיקו את פעילותן. כמו כן, על פי הנטען, במהלך חודש 6/14 פנה מר באראט לבנק מזרחי וקיבל אשראי בסך של 5 מיליון ₪ לצורך פרויקט שהתעתד להשקיע בו, כנגד בטוחה אותה התחייב להעביר, אך בסופו של יום לא העביר את הבטוחה, ולמעשה הונה את הבנק. בנק מזרחי טוען כי בסופו של דבר התברר כי לא עלה בידי מר באראט לגייס משקיע לפרויקט, והלה אף לא פרע את חובו לבנק, כאשר גם הבטחתו להעמיד לבנק נכס נוסף לביטחון, הובררה כלא אמינה, לאחר שהזכויות בנכס שאותו התחייב להעמיד כביטחון (כמו גם בנכסים אחרים), הועברו לצדדים אחרים, מאחורי גבו של הבנק.

עוד טוען בנק מזרחי כי החברות אינן פעילות מזה תקופה ממושכת, אין להן כל מוניטין והן משמשות לכל היותר כחברות לאחזקת נכסים, המחזיקות מספר קטן של עובדים (רוב רובם קרובי משפחתו של מר באראט) ואין בבעלותן כל נכס מקרקעין, תוך שהן מבקשות לחסות תחת צו הקפאת ההליכים כדי להביא להגנה על נכסיהם הפרטיים של החייבים, ותו לא.

לטענת בנק מזרחי, במסגרת הבקשה לצו הקפאת הליכים אף לא פורטה כל תכנית הבראה לשיקום החברות, הגם שלרשות החברות עמדו לכל הפחות מספר חודשים לגבש תכנית הבראה. לשיטתו של בנק מזרחי, גם מטעם זה יש לבטל את צו הקפאת ההליכים.

באשר לנכסים הפרטיים של מר באראט וגב' אנטלר, טוען בנק מזרחי כי אין זה צודק להתיר נכסים אלה בידיהם, שכן משמעות הדבר היא כי הבנקים ויתר הנושים נאלצים "לספוג" את חובותיהם של החייבים, אף שנכסים אלה משועבדים לטובת הנושים המובטחים ולגבי חלקם אף מונתה באת כוח הבנק ככונסת נכסים.

במסגרת תגובה משלימה שהגיש בנק מזרחי, טוען הבנק כי אין כל יסוד לטענת החברות שלפיה ההלוואות שניטלו באופן פרטי על ידי מר באראט וגב' אנטלר שולמו על ידי החברות. כן מוסיף הבנק ומפנה למסמכים המלמדים על כך שהתשלומים בגין הלוואות אלה לא נפרעו במועד.

בנק מזרחי סבור כי הנזקים שייגרמו לנושים במהלך תקופת הקפאת ההליכים עשויים להיות עצומים, כשמנגד, התמורה שתצמח ממהלך של הקפאה היא מזערית, אם בכלל.

אשר על כן, עותר בנק מזרחי להורות על ביטול צו הקפאת ההליכים שניתן במעמד צד אחד. לחילופין, עותר הבנק לצמצם את צו הקפאת ההליכים, כך שצו ההקפאה לא יחול על מר באראט וגב' אנטלר, אשר עניינם ימשיך להתברר במסגרת הליכי פשיטת הרגל שיזם בנק מזרחי כאמור.

דיון והכרעה:

הבקשה שלפניי לביטול צו הקפאת ההליכים נגד החברות ונגד מר באראט וגב' אנטלר הוגשה בשלב מוקדם ביותר של ההליך. למעשה, עיתוי הגשת הבקשה בו ביום מתן הצו עשוי ללמד, במידה זו או אחרת, כי הבקשה דנא הוגשה בטרם ניתנה אפשרות אמיתית לבעלי התפקיד לפעול, לחקור ולפרוס את ממצאיהם, ולו הראשוניים, כדי שמסכת עובדתית ברורה ורחבה יותר תעמוד לפני כל העוסקים במלאכה.

בשלב כה מוקדם, שעה שהן כונס הנכסים הזמני והן הנאמן שלפני רק החלו בבדיקותיהם וטרם נכנסו לעובי הקורה, לא ברורות עובדות רלוונטיות רבות שיכול ותהיינה משמעותיות לצורך בחינת אפשרות הבראת החברות, ובתוך כך, גם בהינתן האמור בתגובתו המשלימה של בנק מזרחי, קיים מחסור בולט של מידע שיאפשר סיווג או שיוך נכון של הנכסים השונים - מי של החברות (ואיזו חברה מבין השתיים) ומי של החייבים עצמם.

משמעות הדברים היא כי נראה, לכאורה, שנכסים פרטיים של החייבים נרכשו בכספי החברות או שנכסים פרטיים שועבדו לטובת אשראים שניתנו לחברות ולהיפך. בנסיבות אלה, בטרם ימהרו הנושים למימוש נכסים ולזקיפת תמורתם לחובות מסוימים, ראוי כי התמונה העובדתית תתברר, על מנת שלא ייווצר מצב בו הנושים הפרטיים נהנים על חשבון נושי החברות ולהיפך.

אומר את המובן מאליו: ככלל, מקום שבו קיימת ערבוביה, כמו זו שעל פי הנטען ייתכן ומתקיימת לפנינו, בין נכסי החברות ונכסי בעלי המניות בחברות, החייבים גם באופן פרטי, ראוי כי צו איסור הדיספוזיציה ועיכוב ההליכים יחול הן על החברות והן על בעלי מניותיהן, עד לאחר הבירור העובדתי, שאינו אמור להימשך זמן רב, ואשר במסגרתו תתברר התמונה האמיתית של ייחוס כל נכס לבעלים האמיתיים שלו וכל חוב לחייב האמיתי.

וכל כך למה? שהרי אם לא תאמר כך, עלול להיווצר מצב שבו ימומשו נכסים שהם לכאורה של החייב, אך בפועל הם של החברה, ויסולקו חובות של נושים פרטיים בעוד נושי החברה יימצאו חסרים.

יתירה מכך, כל שנדרשים אנו לבחון בשלב מקדמי זה הוא האם הצליחו מבקשי צו הקפאת ההליכים להוכיח כי הם ראויים להגנת בית המשפט וכי במאזן הסיכויים והסיכונים הטמונים בהליך מעין זה, גוברים הראשונים על האחרונים.

אמנם נכון כי על מבקשי הצו להצביע כבר כעת על מתווה מסוים שיש בכוחו, בסופו של יום, להגשים את מטרת הליך הקפאת ההליכים, ברם לא נדרש, כבר בשלב זה, להצביע על פתרון מגובש, מפורט למרכיבי מרכיבים, ודי בעמידה בנטל בסיסי להראות כי ראוי לאפשר ניסיון לגיבוש התכנית המוצעת, העומדת על הפרק.

לטעמי, די בתכנית הראשונית המוצעת כדי לעמוד בנטל זה, כאשר כל ניסיון לערוך מעין "משפט זוטא" ביחס לתנאי תוכנית ההבראה המוצעת אינו יכול להתקבל בשלב זה, הן בשל סד הזמנים הקצר שבו פועל הנאמן והן בשל השלב המקדמי ביותר שבו מצוי ההליך.

במסגרת הדו"ח הראשוני שהגיש, הבהיר הנאמן כי המתווה המוצע כולל המשך הפעלת שירותי תובלה לחברת רדימיקס (באמצעות מערבלי בטון), הפעלת מתחמי הצימרים, השכרת המבנה המסחרי, וכן השלמת שני פרוייקטים של בניית עשרות יחידות דיור המצויים בשלב זה בתהליך. הנאמן סבור כי לצורך הליך הבראה, יש לגייס משקיע שיזרים כספים אשר ישמשו לביצוע הסדר נושים ולקידום הפרויקטים והתפעול השוטף של החברות. הנאמן מדגיש כי תכנית ההבראה של החברות אינה יוצרת הפעלה גרעונית, גם בהינתן הצורך לגייס אשראי בסך של עד 260,000 ₪. על פי ממצאיו הראשוניים, סבור הנאמן כי לא זו בלבד שאין לבטל את צו הקפאת ההליכים, אלא אף יש מקום להרחיבו לחברה קשורה נוספת, חברת פנינת טליה בע"מ (להלן: "פנינת טליה"), המצויה בבעלות מלאה של מר באראט, ואשר על שמה רשומים מקרקעין שהנם חלק בלתי נפרד מליבת הפעילות של החברות (כאשר לחברה זו עצמה אין פעילות נפרדת ועצמאית מעבר לכך). לעניין זה אתייחס עוד בהמשך.

אין בכוונתי לקבוע מסמרות ביחס לסיכויי המתווה המוצע, אך דומני כי פרק זמן נוסף, לא ממושך יתר על המידה, תחת משטר הקפאת ההליכים, רק הוא יאפשר לברר בצורה אמיתית וראויה את סיכויי התממשות אותו מתווה.

מושכלות ראשונים כי במסגרת הליך של הקפאת הליכים ישנה מעין "הפקעת כוחות" מסוימת מהנושים, לטובת הליך קולקטיבי ומוגבל בזמן, בכפוף לכך שזכויות הנושים המובטחים יזכו להגנה הולמת במסגרת מכלול השיקולים. הדברים ידועים ואין צורך להכביר מילים בנדון.

במקרה דנא, וכפי שהבהיר הנאמן בדו"ח ובמהלך הדיון לפניי, בשלב ראשוני זה, עלה בידיו למצוא כי צפוי להיוותר עודף מסוים לאחר תשלום הדיבידנד לנושים המובטחים, כאשר מימוש נכסים באופן פרטני באמצעות הליכי כינוס למיניהם עלול לפגוע קשות ביכולת למקסם את התמורה עבור נכסי החברות. בנסיבות אלה, סבורני כי ניתן לומר שאלת ההגנה ההולמת לבנק המזרחי באה על סיפוקה, לפחות במידה הדרושה בשלב ראשוני זה.

גם השיקול המיסויי שעליו הצביע הנאמן בדיון לפניי, בהקשר של נכסי החברות, שלפיו מימוש נכסי המקרקעין יגרור מיסוי בסכומים לא מבוטלים, שעה שניתן לחסוך את מרכיב המס ולחלקו בין הנושים (במיוחד הרגילים) אם תימכרנה מניות החברות – מהווה גם הוא שיקול שלא ניתן להתעלם ממנו.

משהביעו הנושים המובטחים, ובכלל זאת בנק מרכנתיל דיסקונט ובנק לאומי, את דעתם כי אינם מתנגדים להמשיך בהליך ההקפאה (בתנאים שפורטו על ידם ושניתנה הסכמה עקרונית לגביהם), והואיל ואין חולק כי קריסת החברות תעמיד את כל יתר הנושים בפני שוקת שבורה, דומני כי לא עלה בידי בנק מזרחי להראות כי מוצדק בנסיבות אלה להיעתר לבקשתו ולהורות על ביטול צו הקפאת ההליכים.

אשר לטענת בנק מזרחי בדבר חוסר תום לבם של החייבים, הרי שגם אם אהיה נכון להניח כי טענות אלה יש בהן ממש, הרי שאין בכך להצדיק ביטול צו הקפאת ההליכים, ובתוך כך פגיעה בעובדי החברות, רוכשי הדירות ונושי החברות השונים, בייחוד אלה שאינם מובטחים.

יפים לעניין זה דבריה של כב' השופטת אלשיך בפש"ר (ת"א) 1739/02 פוייכטונגר תעשיות בע"מ (פורסם בנבו, 30/9/02):

"... באשר משעסקינן בהקפאת הליכים (להבדיל, למשל, מהפטרו של חייב פושט רגל), הרי שהשיקולים המנחים אינם "הענשה" של בעלי השליטה הקודמים; לעניינם של אלו, קיימים בדין מגוון של כלים, כגון חקירות, נקיטת הליכים אישיים כנגד בעלי השליטה ונכסיהם, ואף העמדה לדין פלילי במקרה הצורך. כל עוד לא עומדת הקפאת ההליכים בדרכם של הליכים אלו, אין כל מקום לתת לעצם המעשים הנטענים משקל עצמאי העשוי להכריע את הכף כנגד ההקפאה. השיקולים המנחים בעניינה של הקפאת הליכים היו ונותרו טובת הנושים, העובדים והציבור בכללותו, אשר תומכים ככל הניתן בהבראת חברות, להבדיל מחיסולן".

אין בענייננו כל ניסיון מצד החייבים להימנע מירידה לחקר האמת ובחינת פעולותיהם והיקף נכסיהם, כנטען על ידי בנק מזרחי. אדרבה, ברור כי חקירה תיערך גם תיערך. ברי גם כי כל הסדר סופי שיגובש, אם וכאשר, ייערך רק לאחר חקירה מעמיקה ויסודית של החייבים, פעולותיהם ונכסיהם, שהרי הסדר מעין זה צריך לקבל אישור גם על ידי אסיפות הנושים ובית המשפט.

הטענה כי בהליכי פשיטת רגל עומדים לרשות בעלי התפקיד כלים אפקטיביים יותר להשגת התוצאות המיוחלות מאשר לנאמן בהליך הקפאת ההליכים, אין בה, לכאורה, כדי להעלות או להוריד מבחינת התוצאה הסופית, לרבות בהינתן הטענות ביחס למועדי הברחת הנכסים על ידי החייבים ובזיקה לסעיפים 96 ו- 98 לפקודת פשיטת הרגל [נוסח חדש], התש"ם-1980 והפסיקה הרלוונטית בנושא. מעבר לאמור, הטענה אינה רלוונטית לאור מסקנתי שלפיה יש לאשרר את מינויים של שני בעלי התפקיד, כפי שיפורט להלן, כך שכל אחד מבעלי התפקיד יוכל להשתמש בכלים העומדים לרשותו על מנת לייצב את מצבת הנכסים והחובות שהוא מופקד עליהם.

בנסיבות כאלה, שעה שכל בעל תפקיד פועל ממקומו, חוקר ומברר את מצב הנכסים והחובות של החברות והחייבים, נראה כי החקירה שתיערך, יכול ותהא מקיפה ועמוקה ביותר.

טוען בנק מזרחי כי החברות אינן פעילות. יחד עם זאת הובהר כי טענה זו אינה מדויקת שכן אף לשיטת הבנק קיימים לפחות עוד שני פרויקטים שטרם הושלמו (פרויקט "המטוס שלב א'" ופרויקט "נוף טליה"), וכן עולה מדו"ח הנאמן כי החברות מספקות שירותי הובלה לרדימיקס והן מפעילות צימרים המניבים הכנסות, מה גם שאין זה בלתי מתקבל על הדעת שחברות העוסקות בייזום ובנייה, דוגמת החברות דנא, תיקלענה לתקופות של חוסר פעילות, לצד תקופות אחרות של ניהול מספר פרויקטים במקביל, כך שלא נסתרה ההנחה הבסיסית שלפיה מדובר, כעיקרון, בחברות יצרניות, המעסיקות עובדים. בנסיבות אלה, לא התרשמתי כי מדובר בחברות שאינן ראויות לחסות תחת הליך של הקפאת הליכים, בוודאי שלא בשלב ראשוני זה, בטרם התבהרה התמונה (ומבלי לקבוע מסמרות ביחס להמשך).

הוברר, אם כן, כי בחברות קיימת פעילות אקטיבית, שיכול ותעניין משקיעים מבחוץ, כאשר הכנסת משקיע לחברות כ"עסק חי", יכול ותהיינה לה השלכות משמעותיות לטובת הנושים לעומת פירוקן של החברות ומכירתן "בחלקים" (ראו בהקשר זה דברי הנאמן בדיון לפניי).

לא ניתן להתעלם גם מהמשמעות הקשה של מתן צו פירוק מבחינת עובדי החברות, אף אם מדובר במספר לא רב של עובדים (בין עשרה עובדים ובין למעלה מכך), וגם אם אלה – כולם אם חלקם – קרובי משפחתו של מר באראט, כנטען. דברים אלה יפים ונכונים גם ביחס לרוכשי הדירות (הדיירים בפרוייקט).

כן יש ליתן את המשקל המתחייב לטענת הנאמן ביחס למשמעות שיכולה להיות, למצער בכל הקשור להיבטי המס, למהלך של מכירת החברות למשקיע "מלמעלה", להבדיל ממכירת הנכסים בדרך הרגילה, על כל המשתמע מכך.

אם לא די בכך, הרי שבנק מזרחי לא הוכיח מהו הנזק שעלול להיגרם לו אם יוותר צו הקפאת ההליכים על כנו למשך תקופה מוגבלת נוספת, מה גם שכפי שציינתי קודם, לא ניתן להתעלם מהנזקים הקשים שעשויים להיגרם לנושים אחרים של החברות, בייחוד הנושים שאינם מובטחים, אם אכן תיקלענה החברות בסופו של יום להליך פירוק זריז ומזורז.

לסיכום, דומני כי הן אינטרס כלל הנושים והן האינטרס הציבורי מחייבים את המסקנה שכל עוד ישנה אפשרות, ולו בדוחק, להבראת החברות, לא יבטל בית המשפט את הליך הקפאת ההליכים, לא כל שכן בשלב כה מקדמי, כשבועיים וחצי בלבד לאחר מתן הצו.

לאור כל האמור לעיל, אני דוחה את בקשת בנק מזרחי להורות על ביטול צו הקפאת ההליכים שניתן במעמד צד אחד ביום 7/10/14.

בנסיבות החלטתי לא לחייב בהוצאות.

בשאלה האם ראוי כי הן בתיק הקפאת ההליכים והן בתיקי פשיטת הרגל יכהן בעל תפקיד אחד, או שמא מן הראוי כי שני בעלי התפקיד ימשיכו לפעול במקביל, לאחר ששקלתי את טענות הצדדים ובהתחשב בנסיבות המיוחדות של התיק, נראה כי מן הראוי להותיר את שני בעלי התפקיד שמונו לעבוד זה לצד זה.

אין זה סוד שקיים מתח בין הנושים הפרטיים של החייבים לבין הנושים של החברות ביחס לנכסים שמהם אמורים להיפרע. ברור כבר עתה כי אלה יטענו לגבי נכסים מסוימים שצריכים לשמש לפירעון חובות פרטיים ואחרים יטענו שאותם נכסים אמורים לשמש לפירעון חובות החברות, בין אם הנכס רשום על שם החייבים אך רכישתו בוצעה מכספי החברות ובין אם אחרת. לאור המתח בין קבוצת הנושים הפרטיים לבין קבוצת נושי החברות, ראוי – בנסיבות המיוחדות שנוצרו – כי האינטרסים של כל קבוצת נושים ייוצגו על ידי בעל תפקיד נפרד ועצמאי, אשר יעמוד על המשמר ויבצע בדיקה עצמאית ומקיפה לגבי מצבת הנכסים שיש להעמיד לזכות פירעון החובות של הנושים שהוא אחראי על האינטרסים שלהם.

לפיכך אני מאשרר את מינויו של עו"ד לדרמן כנאמן בהליך הקפאת ההליכים, ומותיר את מינויו של עו"ד מזור ככונס זמני של נכסי החייבים על כנו.

עלתה הטענה כי מן הראוי שתיק ההקפאה ותיקי פשיטת הרגל ידונו תחת "כיפה" אחת ובפני מותב אחד, על מנת למנוע בקשות כפולות והכרעות סותרות. בעניין זה אכן מקובלת עלי העמדה שלפיה התיקים – כולם – לאור הנסיבות של התיק דנא והערבוביה בנכסים, ראוי להם כי יידונו תחת מותב אחד, על מנת שיתאפשר לבית המשפט מבט מקיף מלמעלה על כל החובות והנכסים ועל כלל האינטרסים של הנושים והמשתתפים. לאחר התייעצות עם כב' השופט בן חמו סוכם, בהתאם לבקשת הצדדים, להעביר את תיקי פשיטת הרגל של החייבים לדיון לפניי. הצדדים יפעלו מול מזכירות בית המשפט להסדרת העברת התיקים למותב זה במסגרת תיקי פשיטת הרגל.

בדיון שהתקיים לפניי עלתה שאלה נוספת – האם צו הקפאת ההליכים חל גם על חובות פרטיים אישיים של הגב' אנטלר שאינם נוגעים לעסקי החברות, אם לאו. בסוגיה זו לא הייתה מחלוקת כי חוב פרטי שאינו קשור לעסקי החברות ומר באראט, אינו חוסה תחת צו הקפאת ההליכים, מבלי לגרוע מהוראות הדין החלות לאור מתן צווי כינוס בתיקי פשיטת הרגל כנגד שני החייבים. לשם חידוד הסוגייה, אף שחובות פרטיים אינם חוסים תחת ההגנה של צו הקפאת ההליכים, לא ניתן להתעלם מהליכי פשיטת הרגל המתנהלים כנגד החייבים ומהוראות סעיף 22 לפקודת פשיטת הרגל [נוסח חדש], התש"ם-1980.

הטענות שהועלו במסגרת הדיון לפניי שלפיהן חלק מהנכסים הפרטיים של החייבים צריכים להיות מוחרגים מצו הקפאת ההליכים לאלתר, בהינתן חוסר הוודאות ביחס לגורמים שפרעו כל הלוואה והלוואה (על רקע הטענה, המופיעה גם בדו"ח הנאמן, שלפיה בחלק מהנכסים הפרטיים הושקעו כספים של החברות עצמן), הרי שטענות אלה יידונו ויוכרעו ככל שתוגשנה מטעם הנושים הרלוונטיים בקשות נפרדות ביחס לכל נכס ונכס שמבוקש להחריגו מן הצו.

במסגרת הדו"ח עותר הנאמן בבקשה להחיל את צו הקפאת ההליכים גם על חברת פנינת טליה, בהסבירו כי ערבוב הנכסים נוגע גם לנכסי חברה זו, אשר נרכשו מכספי החברות האחרות. לבקשה זו התנגד בא כוח כלל חב' לביטוח בע"מ בטענה כי לחברה יש נכס אחד המשועבד לטובת כלל בעקבות הלוואה שנטלה החברה מכלל, וכי אין לה כל פעילות עצמאית מעבר לכך. לאחר ששמעתי את טענות הצדדים החלטתי להיעתר לבקשת הנאמן, ולו מהטעם שגם בעניין פעילותה ונכסיה של חברת פנינת טליה ראוי לקבל תמונה ברורה יותר בטרם מימוש נכסיה, וזאת לנוכח טענת ערבוב הנכסים שכאמור נוגעת גם אליה ולהשלכות שיש לאותו ערבוב נכסים נטען על הנושים, ככל שיוותר עודף לאחר מימוש הנכס על ידי הנושה המובטח.

לפיכך אני מורה כי צו הקפאת ההליכים שניתן ביום 7/10/14 יחול גם על חברת פנינת טליה בע"מ, וממנה את עו"ד עמית לדרמן כנאמן להקפאת ההליכים בחברה זו. כל הוראות הצו שנקבעו בהחלטתי מיום 7/10/14, לרבות דבר פרסום הצו, ובכפוף להבהרות בהחלטה זו, יחולו גם בהקשר של חברת פנינת טליה בע"מ.

באשר למבוקש במסגרת הדו"ח הראשוני של הנאמן, אני מתיר לנאמן לפעול על פי המבוקש בסעיפים ב' עד ד' בעמ' 4 לדו"ח.

ניתנה היום, כ"ט תשרי תשע"ה, 23 אוקטובר 2014, בהעדר הצדדים.