הדפסה

ב"ל 15061-06-11 משה נ' המוסד לביטוח לאומי

בית דין אזורי לעבודה בתל אביב - יפו
בית הדין האזורי לעבודה בתל-אביב – יפו

ב"ל 15061-06-11

בפני: כב' השופטת שרה מאירי

המערער:
אפרתי משה

ע"י ב"כ עו"ד ענת גלעד-כרמל

נ ג ד

המשיב:
המוסד לביטוח לאומי

ע"י ב"כ עו"ד רנה הירש

פסק דין

לפניי ערעור על החלטת הועדה הרפואית לעררים (נפגעי עבודה) מיום 3.5.2011, אשר קבעה למערער נכות בשיעור 0% לפי פריט 37(1)(א) לתקנות הביטוח הלאומי (קביעת דרגת נכות לנפגעי עבודה), התשט"ז-1956 ("התקנות").

העובדות
המערער יליד 1976, נפגע ביום 28.4.2010 בתאונת עבודה בידו הימנית.

ביום 3.5.2011 התכנסה הועדה הרפואית לעררים ("הועדה"), שמעה את המערער וב"כ, ביצעה בדיקה קלינית של המערער ופירטה ממצאיה באופן הבא:
"צילום 4.11.10 – האמה הימנית: שבר במחצית הדיאפיזה, קיבוע ע"י לוחות וברגים בציר ישר, אנטומי, ללא זויתיות, ללא קיצור, ללא מעורבות של שורש כף היד והמרפק, עם קאלוס רב.
בבדיקה – היקפי הזרועות .... שווה בימין ובשמאל. היקפי האמות בגובה צוואר הרדיוס שווה מימין ומשמאל. צלקת ניתוחית באורך 10 ס"מ ברוחב משתנה 6 מ"מ לא דבוקה לרקמות שמתחתיה, לא מגורדת, לא מכווצת. טווחי תנועה פעילים במרפקים, זהה דו"צ. יישור ל-0 מעלות. כיפוף ל-130 מעלות. פרונציה וסופונציה 90 מעלות x 90 מעלות דו"צ.
מוסר על הפחתת תחושה ... לצלקת ללא פיזור אנטומי. טווח תנועות בשורשי כפות הידיים זהים. כיפוף גבי 90 מעלות, כיפוף כפי 100 מעלות, סטייה רדיאלית ואולינרית 20 מעלות x 20 מעלות דו"צ. אין דלדול שרירים בכף היד. אין קיפוח היקפי מוטורי ותחושתי כח לפיתה, צביתה, 5 x 5. כח איפוננציה 5 x 5 מימין.
E.M.G מיום 11/8/10 תקין ללא כל עדות לנזק עצבי היקפי".

בפרק ה"סיכום ומסקנות" קבעה הוועדה כך:
"פרט לצלקת אין כל הגבלה תפקודית או קיפוח מוטורי, טווחי תנועה תקינים וזהים מימין ומשמאל.
הצלקת ניתוחית, עדינה ואינה מכערת או מגבילה.
נכותו בגין הצלקת 0% לפי 75(1)(א)
הועדה דוחה את הערר.
לא נותרה נכות בגין השבר ברדיוס ימין".

על החלטה זו הוגש הערעור שלפניי.

טענות הצדדים
המערער טען את הטענות הבאות:

לעניין הצלקת – הועדה מצאה צלקת ניתוחית באורך 10 ס"מ בידו הדומיננטית של המערער. הועדה אינה מתייחסת לשינוי בצבע הצלקת ולא ניתן להתחקות אחר הלך מחשבתה של הועדה בקביעה כי הצלקת אינה מכערת.
לעניין השבר ביד – הועדה ציינה כי בצילום נמצא קאלוס רב. לכן בשים לב לתלונות המערער על כאבים בידו ועל העדר יכולת לבצע פעולות שביצע בעבר היה על הועדה לשקול יישום תקנה 35 לתקנות, שהיא תנאי חלופי מקום בו לא נמצאה הגבלה בטווחי התנועות.
לעניין בדיקת טווחי התנועות – הועדה ביצעה השוואה בין יד ימין ליד שמאל, מתוך הנחה שיד שמאל אינה פגועה. אולם הועדה התעלמה מכך שהמערער טען כי יש לו כאבים בידו השמאלית ודלקת במרפק של אותה יד.
לעניין יד שמאל – הועדה התעלמה משאלת הקשר הסיבתי בין הכאבים בידו השמאלית של המערער שהחלו כתוצאה משימוש יתר באותה יד בגין הפגיעה בידו הימנית הדומיננטית. למערער נקבעו נכויות זמניות ממועד התאונה עד ליום 31.10.2010.

המשיב טען כי לא נפל פגם משפטי בעבודת הועדה. המשיב השיב לטענות המערער, באופן הבא:

לעניין הצלקת – הועדה הסבירה כי הצלקת עדינה ואינה מכערת או מגבילה ולכן קבעה כי שיעור נכותו של המערער היא 0% לפי סעיף ליקוי 37(1)(א) לתקנות.
לעניין השבר ביד – הועדה עיינה בצילום הרנטגן ופירטה את הממצאים העולים ממנו. אין כל אינדיקציה כי יש בממצאים אלו ממצא חריג או שלילי כלשהו. כמו כן לא נמצאה אינדיקציה להגבלה תפקודית ולכן לא היה על הועדה לשקול הענקת נכות לפי סעיף ליקוי 35 לתקנות.
לעניין בדיקת טווחי התנועות ויד שמאל – הועדה ביצעה בדיקה ופירטה את ממצאיה. הועדה אמנם ביצעה השוואה של טווחי התנועות בשתי הידיים אולם הועדה קבעה במפורש כי טווחי התנועות תקינים.

הכרעה
לאחר ששקלתי את טענות המערער מצאתי כי דין הערעור להידחות, מהנימוקים שיפורט להלן.

כידוע, בית הדין מוסמך לדון במסגרת הערעור על החלטת הועדה בשאלה משפטית בלבד. כבר נקבע כי במסגרת סמכותו בוחן בית הדין אם הועדה טעתה בשאלה שבחוק, חרגה מסמכותה, הסתמכה על שיקולים זרים או התעלמה מהוראה המחייבת אותה (עב"ל(ארצי) 10014/98 יצחק הוד – המוסד לביטוח לאומי, פד"ע לד 213 (1999)). עוד נקבע כי קביעת שיעור הנכות וסעיפי הליקוי הרלוונטיים הן קביעות רפואיות מובהקות הנמצאות בתחום סמכויותיה הבלעדיות של הוועדה ובית הדין אינו מוסמך להתערב בהן (עב"ל (ארצי) 217/06 יוסף בן צבי – המוסד לביטוח לאומי, (לא פורסם, 22.6.2006)).

לעניין הצלקת – הועדה ביצעה בדיקה של הצלקת. הועדה ציינה את אורכה של הצלקת ורוחבה. הועדה ציינה כי הצלקת אינה דבוקה לרקמות שמתחתיה, אינה מגורדת ואינה מכווצת. בנוסף קבעה הועדה כי הצלקת עדינה ואינה מכערת או מגבילה. לפיכך קבעה הועדה כי שיעור נכותו של המערער בגין הצלקת הוא 0% לפי פריט ליקוי 37(1)(א) לתקנות. מדובר בקביעה הנמצאת בשיקול הדעת הרפואי של הועדה הנסמכת על ממצאי הבדיקה הקלינית. החלטת הועדה ברורה וניתן לעקוב אחר הלך מחשבתה.

לעניין ממצאי צילום הרנטגן – הועדה אכן מציינת כי בצילום קיים קאלוס רב, אולם לא קובעת כי ממצא זה מצביע על בעיה כלשהי. יחד עם זאת, אף אם נקבל את טענת המערער לפיה ממצא זה מצביע על שינויים בעצם הרי שהועדה בדקה את המערער, את טווחי התנועות של ידו ולא מצאה הגבלה כלשהי בטווחי התנועות או בתפקוד היד שנפגעה. הועדה לא מצאה ליקוי כלשהו בידו הימנית של המערער כתוצאה מהתאונה ולכן לא נפל פגם משפטי בכך שלא שקלה קביעת נכות בהתאם לפריט ליקוי 35 לתקנות.

לעניין בדיקת טווחי התנועות – עיון בממצאי הבדיקה של הועדה מעלה כי הועדה בדקה את טווחי התנועות של שתי ידיו של המערער ומצאה כי טווחי התנועה תקינים וזהים. משקבעה הועדה כי טווחי התנועה תקינים, הרי שאין מקום לטענת המערער לפיה לא ניתן להשוות בין טווחי התנועה של יד ימין לטווחי התנועה של יד שמאל, שנפגעה, לטענתו, כתוצאה משימוש יתר בשל הפגיעה ביד הימנית הדומיננטית.

לעניין ידו השמאלית – הועדה לא התעלמה מטענות המערער בדבר כאבים בידו השמאלית וביצעה בדיקה גם של יד זו. הועדה לא מצאה ליקוי כלשהו בידו השמאלית של המערער ולכן לא היה עליה לבחון אם קיים קשר סיבתי בין הפגיעה ביד הימנית הדומיננטית לבין הפגיעה בידו השמאלית, שלא נמצאה כאמור. ראוי להזכיר כי כאבים לכשעצמם אין בהם כדי הענקת נכות.

בנסיבות העניין, לא מצאתי כי נפלה טעות משפטית בעבודת הועדה ולכן דין הערעור להידחות.

סוף דבר - הערעור נדחה. אין צו להוצאות.

על פסק הדין ניתן להגיש בקשת רשות ערעור לבית הדין הארצי לעבודה בירושלים בתוך 30 ימים ממועד קבלת פסק הדין.

ניתן היום, כ' טבת תשע"ב, 15 ינואר 2012, בהעדר הצדדים.

1 מתוך 4