הדפסה

א.י.ס. אדור בע"מ נ' אילישייב

בפני
כב' השופט יחזקאל קינר

תובעת

א.י.ס. אדור בע"מ
ע"י ב"כ עו"ד דובינסקי

נגד

נתבע

שלמה אילישייב
ע"י ב"כ עו"ד בן צוק

פסק דין

בפניי תביעה בגין הפרת זכות יוצרים ביצירת אנימציות, אשר מתארות את צורת הפתיחה והסגירה של דלתות מקלחונים, המוצגים באתרי האינטרנט של הצדדים.

רקע

1. התובעת היא חברה שעיקר עיסוקה הוא שיווק והתקנת מקלחונים, ובבעלותה אתר אינטרנט.

2. הנתבע עוסק אף הוא בתחום המקלחונים, ובבעלותו בית עסק בשם " מקלחון" ואתר אינטרנט בהתאם.

3. שני הצדדים משווקים, בין היתר, מקלחונים מתוצרת חברת חמת ( להלן: "חמת"), ובשני אתרי האינטרנט של הצדדים, מופיעות בצד תמונות המקלחונים, אנימציות המתארות את אופן תנועת דלתות המקלחונים ( להלן: "האנימציות"), על גבי שרטוטים של מקלחונים הלקוחים מקטלוג חמת.

4. התובעת טוענת כי היא בעלת ניסיון רב שנים ומוניטין בתחום שיווק והתקנת מקלחונים, ובשנים האחרונות השקיעה משאבים רבים לפיתוח אתר האינטרנט שלה, בו הציעה מידע מקצועי ושיווקי נרחב אודות המוצרים.
במסגרת פיתוח אתר האינטרנט, הזמינה התובעת בשנת 2006 מחברת דינמיק מולטימדיה (להלן:" חברת דינמיק"), תמורת תשלום, סט של אנימציות מקצועיות וייחודיות של מקלחונים תוצרת חמת במטרה להמחיש את הפונקציונאליות והחדשנות של מוצרים אלה.

התובעת מוסיפה וטוענת כי בתחילת שנת 2011 גילתה שהנתבע עשה ועושה שימוש באנימציות שבבעלותה וללא רשות ממנה, במסגרת אתר האינטרנט שלו, שנועד לקדם ולפרסם את השירותים שהוא מספק. בכתב התביעה פורטו 10 אנימציות שהועתקו לפי הנטען על ידי התובע, ובמסגרת הבאת הראיות טענה התובעת ל-12 אנימציות כאלה.

פניותיה לנתבע לחדול מכך ולשלם לה פיצויים לא נענו, ולפיכך הוגשה תביעה זו.

5. בתביעה נתבע, בין היתר, צו מניעה שימנע מהנתבע להציג את האנימציות וכן נדרש פיצוי בסך 100,000 ₪.

טענות התובעת

6. האנימציות נשוא התביעה הן יצירות מוגנות עפ"י ס' 4 לחוק זכות יוצרים, התשס"ח – 2007 ( להלן: "חוק זכות יוצרים") ובבעלותה הבלעדית של התובעת.

7. הנתבע העתיק את האנימציות של התובעת, ובכך הפר את זכות היוצרים של התובעת באנימציות, והוא ממשיך לעשות בהן שימוש מסחרי מבלי לקבל רשותה ולשלם לה תמורה כלשהיא.

8. הנתבע התעשר שלא כדין על חשבון התובעת, וגזל את קניינה.

טענות הנתבע

9. האנימציות אינן יצירות שיש בהן זכות יוצרים לפי סעיף 4 לחוק זכות יוצרים. באמצעות תוכנה טכנית פשוטה, יצרה התובעת לאותו קו תנועה קלה להמחשת פתיחה וסגירת הדלת. קו או שני קווים אינם ראויים להגנה בזכויות יוצרים.

10. הנתבע לא ביצע בעצמו או באמצעות מי מטעמו כל העתקה של אנימציות הנתבעת.

11. חמת היא היוצר המקורי, והתובעת העתיקה את השרטוטים מקטלוג חמת. גם קו הדלת עצמו מופיע בשרטוטי קטלוג חמת.

12. מטרת התביעה היא למנוע מהנתבע מלשווק את מוצרי היצרן ששני הצדדים משווקים, ובכך להגדיל את נתח השוק של התובעת על חשבון הנתבע.

דיון והכרעה

13. שתי השאלות המרכזיות בהן יש לדון הן האם האנימציות הן יצירות המוגנות לפי חוק זכות יוצרים, והאם התובע אכן העתיק אנימציות אלה.

א. האם קיימת זכות יוצרים באנימציות נשוא התביעה?

14. סעיף 4 ( א) לחוק זכות יוצרים קובע כי זכות יוצרים, קיימת, בין היתר, ביצירה מקורית שהיא גם יצירה אמנותית.

יצירה אמנותית מוגדרת בחוק זכות יוצרים כ "לרבות רישום, ציור, יצירת פיסול, תחריט, ליטוגרפיה, מפה, תרשים, יצירה אדריכלית, יצירת צילום ויצירת אמנות שימושית".

15. דומה שאף הנתבע אינו חולק על כך כי קיימת זכות יוצרים באנימציה ככלל, אלא שטוען הוא כי בעניין הספציפי נשוא תביעה זו, אין מדובר ביצירה הראויה להגנה, שכן כל שנעשה כאן הוא ליצור באמצעות תכנה פשוטה תנועה לקו קיים על גבי יצירה קיימת ( השרטוט של חברת חמת), על מנת להדגים פתיחה וסגירה של דלת. לדברי הנתבע, אין כאן יצירתיות ואף לא מקוריות.

16. התובעת מצהירה כי אין לה כל טענות לזכויות יוצרים בשרטוט של חמת, אלא טענתה מתייחסת לאנימציה בלבד, דהיינו לתנועה של פתיחת וסגירת דלת המקלחון ( וברוב המקרים מדובר במקלחונים עם תנועה של שתי דלתות). לדבריה, יצירת האנימציות רחוקה מלהיות פשוטה, ומלאכת היצירה דורשת ידע ומומחיות רבה, וכרוכה בהשקעת זמן ומחשבה בבחירת הצורה, הכוריאוגרפיה והתזמון האופטימלי של כל אחת ואחת מהאנימציות. לדברי התובעת, בשוק קיימות תוכנות רבות המעמידות לרשות האנימטור אין ספור אלמנטים ואפשרויות ליצירת אנימציות, וממכלול אלמנטים אלה יוצר האנימטור מוצר, שהינו שילוב ספציפי בהתאם לשיקול דעתו, פרי יצירתו המקורית.

17. אציין כי איני מוצא מקום לקבל את טענות הנתבע לעניין שימוש בשרטוטים של חברת חמת הלקוחים מהקטלוג שלה, ואזכור או אי אזכור עניין זה על ידי התובעת. זו הדגישה כי טענתה מתייחסת לאנימציה בלבד, דהיינו לתנועה שהוספה על ידה לשרטוטים הנ"ל ובאופן שתתאר פתיחת וסגירת דלתות המקלחונים. אותה אנימציה, ולא השרטוט, היא היצירה עליה מבקשים להגן. לא באה טענה כי חמת איננה מתירה הוספת אנימציה זו ופרסומה, ואין, אפוא, בטענות הנתבע בעניין זה כדי להקים לו טענת הגנה.

18. נבהיר ראשית, כי גם יצירה שנועדה לצרכים מסחריים או לפרסומת זכאית להגנת זכויות יוצרים [ ע"א 360/83 סטרוסקי בע"מ נ' גלידת ויטמן בע"מ, פ"ד מו(3) 340 (1985)] (להלן: "עניין סטרוסקי").

בעניין סטרוסקי נקבע כי לצורך מילוי דרישת המקוריות, "כל שנדרש הוא, שהיצירה לא תהיה מועתקת מיצירה אחרת, אלא שמקורה יהיה ביוצרה, במחברה".
עדיין, "היצירה צריכה להיות פרי מאמץ, כישרון והשקעה של המחבר, שיקנו לה אופי שונה משל החומרים שמהם עוצבה...ומה מידתם של המאמץ, הכישרון וההשקעה הדרושים לכך? די לאלה במידה צנועה ביותר. פשטות היצירה בלבד לא תמנע הגנת זכות יוצרים, אלא אם היא קיצונית, כגון סתם קו ישר או עגול.... אם, למרות השימוש שעשה המחבר בנושא קיים, השקיע ביצירה די מאמץ וכישרון עצמאיים משלו, שמקורם בו, תהיה היצירה מוגנת... כך המאמץ והכישרון הכרוכים בליקוט, בסידור ובעריכה של נושא קיים, יכולים להספיק" ( שם, עמ' 346).

בע"א 513/89 Interlego A/S נ' Exin-Lines Bros. S.A, פ"ד מ"ח (4) 133 (1994) ( להלן: "עניין אינטרלגו") נקבע כי באופן רגיל קיימות שתי דרישות שביטוי צריך למלא על מנת לזכות להגנת זכויות היוצרים והן " יצירה" ו"מקוריות".
באשר לדרישה הראשונה, הביטוי צריך להיות תוצר של עבודה אנושית וללבוש חזות ממשית. כמו כן, צריך הביטוי להיות תוצר של מאמץ אנושי, "קל וקטן ככל שזה יהיה" ( שם, עמ' 167).
נדרש גם כי הביטוי לגביו מתבקשת הגנת זכויות יוצרים יהיה תוצר של השקעה מינימאלית של משאב אנושי כלשהו כגון זמן, עבודה, כישרון, ידע ועוד ( שם, עמ' 170, 173).

באשר לדרישת המקוריות, נקבע בעניין אינטרלגו כי " פירושה שהיצירתיות היא פרי עמלו הרוחני של היוצר, אך לאו דווקא שהיא מהווה חידוש על פני יצירות קיימות" ( שם, עמ' 173). עוד נקבע בעניין אינטרלגו כי במקרים בהם אין הביטוי מעוצב על בסיס מוצר ספציפי קודם, "תתמלא דרישת המקוריות אלא אם התוצר הסופי עושה שימוש בדברים מובנים מאליהם, מוכרים ופשוטים הנמצאים בתחום הציבורי ( public domain), כמו בעיגול או בקו פשוט" ( שם, עמ' 171).
יצירה חייבת לשקף "רמה נמוכה ביותר של ביטוי אישי" ( רע"א 2687/92 גבע נ' חברת וולט דיסני, פ"ד מח(1) 251, 257 (1993)].

טוני גרינמן מציין בספרו כי דווקא בהקשר זה ניתן לראות עד כמה מינימלית הדרישה (( טוני גרינמן, זכויות יוצרים, כרך א' (מהדורה שנייה, התשס"ט- 2008), עמ' 105 (להלן: "גרינמן").

19. הנתבע ביקש להקביל את האמירות בעניין " הקו הישר" או " הקו הפשוט" שבפסקי הדין הנ"ל לענייננו.

20. יוצר האנימציה מטעם התובעת, מר אשר שטרן, תיאר בתצהירו כך את עבודתו:

"לאחר קבלת תמונה סטטית של העצם שלגביו נתבקשתי לבדוק את האנימציה, אני חותך את התמונה לשכבות בעזרת תוכנת Adobe Photoshop. את התמונה המחולקת לשכבות אני פותח בתוכנת Adobe After Effects ובאמצעותה אני בונה את התנועה המבוקשת באמצעות פונקציות הקיימות בתוכנה. לאחר בניית האנימציה בעזרת האפטר אפקטס אני שומר אותה כקובץ SWF שהוא המוצר המוגמר שהמשתמש יכול לשלב באתר האינטרנט שלו"

בחקירתו, חזר מר שטרן על האמור לעיל והוסיף כי לקח לו כחצי שעה לעשיית כל אנימציה, כי מדובר אמנם בתנועה בסיסית, אך הקצב, אורך הזמן, והיחס בין חלקים שונים שנעים, הוא החלטה של כל אנימטור. כן אמר: "איש לא אמר לי כמה זמן זה צריך להיערך ואיש לא אמר לי לצורך העניין לבחור שדלת תחתונה תיכנס פנימה לפני הדלת הצדדית ולא את הקצב ביניהם. הקצב ביניהם, מה נכנס ומה יוצא קודם, כמה פאוזה יש בין אחד לשני, בסופו של דבר זו החלטה שלי היתה" ( עמ' 23).

אציין כי דבריו של מר שטרן היו אמינים בעיני.

21. גם מומחה התובעת, מר חנן קמינסקי ( להלן: "קמינסקי"), הסביר בחוות דעתו כי תהליך יצירת האנימציות הוא תהליך שיש בו מספר שלבים כדלקמן:

"בשלב הראשון מקבל האנימטור תמונה סטטית עליה הוא צריך לבנות את התנועה המבוקשת. על מנת ליצור את התנועה יש ליצור מהתמונה הסטטית שני חלקים או יותר: חלק אחד סטטי ושאר חלקים נעים.
לצורך יצירת החלקים יש צורך לחתוך את התמונה הסטטית המקורית. לאחר שמסירים את החלקים הנעים מהתמונה הסטטית, צריך לתקן גרפית את החללים שנוצרו בה, וכן לתקן את החלקים הנעים שגם הם " נפגעי" במהלך החיתוך".

מר קמינסקי, הגיב לטענה כי מדובר באנימציה בסיסית ביותר כך:
"זה קצת יותר מסובך... אפילו הדברים הפשוטים ביותר דורשים טרום הפקה, כמו בקולנוע הכנה של הדבר, העיצוב של הרעיון של האנימציה. שם אתה מתכנן איזו תנועה אתה הולך לעשות, לקו, לדמות או לכל דבר, צורה שאתה רוצה להנפיש. ברגע שאתה מסיים... אז אתה עובר לשלב הפקה, ביצוע הדבר. לפעמים הביצוע הוא דבר שלכאורה נראה פשוט, אבל הרעיון הוא דבר שהאדם יוצר אותו" ( עמ' 27).
וכן:

"יש נסיון וטעייה כדי להגיע לסנכרון של הדלתות...אנימציה הוא לא דבר פשוט אלא מסובך מאד. להגיע למשהו שהוא אפקטיבי שעובד שמנפיש רעיון הדברים" ( עמ' 28).

ועוד:

"אני עוסק 45 שנה בסרטי אנימציה, נכון שיש חלק הטכני שנכנס בתוכו אבל הוא שולי לגמרי, כמו באיזה תוכנה הדברים נעשים, על איזה סרט צילמת. האדם הוא השחקן החשוב באנימציה, הוא המנפיש בעצם. אני לא מדבר על אתרים, אלא על התנועה, על הרעיון שנעשה על האנימציה... זה לא רק הקצב, זה גם קצב, זה גם מה אתה עושה עם הדבר עצמו, עם הדמויות שהם שני קווים, יכולים להיות שני אנשים, אחד בא אחד בורח, אחד מגיע ואחד חוזר והם לא נוגעים אחד בשני אף פעם. אמרתי שזה נחמד, אפשר לעשות דבר שהוא די טריוויאלי ומשעמם וזה בעצם תפקיד האנימטור הוא שחקן שמצייר או מזיז דברים הוא עושה זאת עם צורות ואובייקטים" ( עמ' 30).

22. מומחה הנתבע, מר גיל יעקובי ( להלן: "יעקובי"), כתב בחוות דעתו כי באמצעות הטכנולוגיה הפשוטה של תוכנת " פלאש", יכול כל משתמש סביר, בלחיצת כפתור, ליצור תנועה בכל ציור נייח, ובענייננו, להעביר קו נייח סתמי לתנועה לפי אורך, גובה, עובי, צבע של קו רצוי, וכמובן לקבוע את הזוית ואת מהירות התנועה. כן ציין כי בכל תנועה שיוצרים, ניתן לשלב רקע רצוי של תמונה קיימת כגון של מקלחון הלקוח מקטלוג חמת.

23. גם אם קיימת אפשרות להציב נתונים כלשהם לתוכנות המבצעות לאחר מכן עבודה אוטומטית, הרי ברי כי בענייננו, נעשתה עבודה מעבר לכך על ידי האנימטור. שטרן העיד, ועדותו מקובלת, כי לא השתמש בתכנת הפלאש אלא בתוכנת הפוטושופ, ולאחר מכן בתכנת ה"אפטר אפקטס". הטלת ספק בדבריו של שטרן בשל דברי המומחה קמינסקי לא תצלח, שכן קמינסקי העיד אמנם כי תכנת פוטושופ אינה מיועדת לאנימציה, אך שטרן עשה שימוש משולב בשתי תוכנות ולא רק בתוכנה זו. בנוסף, משנשאל קמינסקי על האפשרות ליצור אנימציה באמצעות שתי התוכנות הנ"ל, השיב "לא בטוח ולא יודע...יש לי סטודנטים שעושים אנימציה עם תוכנות בלתי אפשריות, לכן כל דבר אפשרי העיקר שזה יזוז. פוטו שופ לא מיועד לזה. יש כמו שאמרתי אפשרות של חלון שאתה יכול לפתוח ולעשות אנימציה אני בתור מומחה לא משתמש בזה, אני יודע שעושים את זה, אני מניח שאפשר לעשות כזה דבר. באפטר אפקט יש הרבה מהסטודנטים שלי, למרות שאני אומר שלא צריך לעשות את זה ככה, שעושים אנימציות עם אפטר אפקטס זה נורא מגביל אבל להגיד שזה לא זז, זה זז" ( עמ' 32).

24. האנימטור היה צריך לבחור בחירות ולהחליט החלטות שונות, ובהן אופן התנועה של הקווים המסמנים את תנועת הדלתות של המקלחונים, התיאום והסינכרון ביניהן. גם הכנת אנימציה תוך הסתייעות בתוכנות עזר הינה עבודה של איש מקצוע. התהליך דורש ידע, מחשבה, נסיון, השקעה ומקצועיות, ועל איש המקצוע להשקיע בה עבודה ומאמץ. הגם שאין מדובר באנימציה מורכבת ומסובכת, וההשקעה בה אינה רבה יחסית, עדיין מקיימת היא אחר הדרישות שנזכרו לעיל של יצירתיות ושל מקוריות.
השימוש בתוכנות שונות לצורך ביצוע האמור לעיל אינו גורע מאותה יצירתיות ומקוריות, שכן בעולמנו היום, אכן יש שימוש רב באמצעים שלא היו קיימים לפני זמן לא רב, כגון תוכנות מחשב, אך עבודת האנימטור אינה מסתכמת בהפעלת התוכנות בלבד, אלא בתכנון האנימציה ובקבלת החלטות שונות לגבי האופן החזותי בו תיראה האנימציה בגמר העבודה, ואין הוא משמש בתפקיד טכנאי אלא בתפקיד יוצר, המעניק ליצירה ביטוי אישי משלו.

25. עדיין, ולאחר עיון באנימציות האמורות שהוגשו לבית המשפט על גבי דיסק, אני סבור כי את ההגנה הנדרשת יש להעניק רק לאנימציות בהן מופיעות תנועות של שני קווים, שכן אין בתנועה של קו אחד, קדימה ואחורה, משום קיום דרישת היצירתיות והמקוריות. מדובר בפעולה שניתן להקבילה לקו ישר ופשוט בעולם הדומם ללא תנועה, כפי שנזכר בפסקי הדין בעניין סטרוסקי ואינטר לגו. הענקת תנועה לקו זה, היא פשוטה, התכנון הנדרש לצורך זה מינימלי ביותר, וקשה להלום כי תוענק הגנה להנפשת הקו הישיר היחיד, שתנועתו היא תנועה ישרה, ושאין בה מורכבות כלשהי.
גם כאשר תיארו מר שטרן ומר קמינסקי את אי הפשטות של עבודת האנימטור ואת מורכבותה, התייחסו הם בעיקר לתנועת שתי הדלתות, ולצורך בסנכרון ובתיאום ביניהן ולא לתנועת הדלת האחת.
ואכן, תנועת שתי דלתות, במקביל או בזו אחר זו, ותיאום התנועה והסנכרון ביניהן, הופך את מלאכת האנימטור, גם אם אינה מסובכת במיוחד, למורכבת במידה מספקת על מנת לקבוע כי האנימציה מהווה יצירה אמנותית מקורית, שאינה באה בגדר אותה פשטות קיצונית הנזכרת בעניין סטורסקי.

26. אשר על כן קיימת זכות יוצרים באנימציות המנפישות שני קווים המייצגים פתיחת וסגירת שתי דלתות המקלחון בלבד ( לעניין סוגי הדגמים הכוללים שתי דלתות, והמוגנים בזכות יוצרים כאמור לעיל – ר' סעיף 29 להלן)

27. הוכח כי חברת דינאמיק ממנה הזמינה התובעת את האנימציות העבירה לתובעת את זכויותיה בהן.
שטרן, התבקש על ידי חברת דינאמיק לבצע את העבודה, והצהיר, כי לפי הסיכום בינו לבין חברת דינאמיק, כל עבודה ששטרן מוסר לחברה, עוברת לבעלותה המלאה, והיא יכולה להעביר את הבעלות בה ללקוחותיה.
מר יואל שרוני , מי ששימש כמנהל הפרויקטים בחברת דינאמיק, אישר כי האנימציות הועברו לתובעת, לרבות כל הזכויות בהן לצורך שימושה הבלעדי, וגם מנכ"ל התובעת אישר זאת.

לפיכך, זכות היוצרים באנימציות הנזכרות בסעיף 26 לעיל היא של התובעת.

ב. האם הפר הנתבע את זכות היוצרים המוגנת ע"י העתקתה?

28. התובעת טענה כי הנתבע העתיק 12 אנימציות, והפר בכך את זכות היוצרים שלה באנימציות, כאמור בסעיף 47 לחוק זכות יוצרים. יצויין כי האנימציות של התובעת הועלו לאתרה בשנת 2006, ואנימציות הנתבע הועלו לאתרו בשנת 2011, שעה שהנתבע שעסק קודם לכן רק בהתקנת מקלחונים, החל לעסוק גם במכירתם.

מספר האנימציות נשוא התביעה

29. כתב התביעה מפרט 10 אנימציות, אשר נטען שהועתקו על ידי הנתבע. מנכ"ל התובעת ושטרן מפרטים בתצהיריהם 12 אנימציות כאלה, דהיינו שתי אנימציות נוספות לאלה שפורטו בכתב התביעה. גם המומחה קמינסקי התייחס ל-12 אנימציות, וכך גם המומחה יעקובי מטעם הנתבע. חקירות הצדדים נסבו גם על אנימציות שלא נזכרו בכתב התביעה אך נזכרו בתצהירים ובחוות הדעת ( למשל, אנימציה לגבי דגם AQ1).
התובעת הסבירה כי עם חלוף הזמן הופיעו באתר הנתבע עוד אנימציות שהועתקו, וכך מ-5 אנימציות שנזכרו במכתב ההתראה לנתבע, גדל מספרן ל-10 אנימציות בכתב התביעה, ול-12 אנימציות בעת הגשת הראיות ( ר' הסבר מנהל התובעת עמ' 9 ש' 12-16).
משלא באה התנגדות להרחבת חזית, יתייחס פסק דין זה לכל 12 האנימציות שנזכרו לעיל, אשר פרטיהן והדגם אליו הן מתייחסות מובאים להלן:
AQ1 ( לאמבטיה – דלת אחת), G4 (2 דלתות), QF1 ( דלת אחת), QF2 (2 דלתות), QP2 (2 דלתות), QP3 (2 דלתות), QP4 (2 דלתות), אורן 1 (2 דלתות), אורן 2 (2 דלתות), אורן 4 (2 דלתות), דקל 4 (2 דלתות), תמר ( לאמבטיה – דלת אחת).

כאמור בסעיף 26 לעיל, הגנת זכות היוצרים קיימת לגבי 9 מבין 12 הדגמים דלעיל, דהיינו אותם דגמים של מקלחונים הכוללים 2 דלתות.

תיאור האנימציות

30. האנימציות בשני האתרים מתארות את צורת הפתיחה והסגירה של דלתות המקלחונים השונים.
הדלתות באתר התובעת צבועות בצבע כחול על מנת להבחין אותן מהמבנה הכללי של המקלחון. כל אנימציה מתוזמנת וחוזרת על עצמה שוב ושוב.
הדלתות באתר הנתבע צבועות בצבע אדום. כל אנימציה מתוזמנת כך שבחלוף כ-7 שניות מוחלפת האנימציה לתמונת המקלחון ולוגו הנתבע לפרק זמן של כ-2 שניות ולאחר מכן מוקרנת שוב האנימציה וחוזר חלילה.

נושא ההעתקה

31. להוכחת טענתה כי הנתבע העתיק את האנימציות של התובעת הגישה התובעת חוות דעת המומחה מר קמינסקי.
קמינסקי ציין בחוות דעתו כי "גם אם אנימציות היו אמורות לשקף את אותו תהליך, הרי אם הן נוצרו על ידי שני יוצרים שונים, יש להניח כי התוצר הסופי יהיה בכל זאת שונה בכל אחד משני המקרים. זאת, בשל האפשרויות האינסופיות הקיימות לבחירת מאפיינים של האנימציה, כגון הנקודה המדויקת של ציר התנועה, מהירות התנועה והתזמון ( כוריאוגרפיה) של חלק נע אחד ביחס לחלק נע אחר".
חוות הדעת בחנה כל אחת מהאנימציות וקבעה לגביהן כי טביעות אצבע של האנימטור הנותרות בתוצר הסופי זהות בשתיהן ומביאות למסקנה שמדובר בשכפול של האנימציה ולא ביצירות שונות.
המומחה קבע גם כי עיון בתזמון ובכוריאוגרפיה של האנימציה והיחס בין שתי הדלתות הנעות בהן מראה כי היחס זהה בדיוק בכל זוג אנימציות, דבר המחזק את המסקנה כי מדובר באנימציות משוכפלות.
המומחה קבע עוד כי לא יתייחס לאופן שבו הועלתה האנימציה לאתר, למעברים בין תמונה דוממת לאנימציה, ולשינויים בגרפיקה של האנימציה ( כגון צבע, שינוי היכול להיעשות בקלות ואינו קשור באנימציה עצמה), שכן אין זה חלק מהיצירה של האנימציה עצמה.
כן ציין המומחה כי לכידת אנימציות ועריכת שינויים בהן הוא תהליך אפשרי בהחלט וכי קיימות בשוק תוכנות רבות, מקצועיות ומקצועיות פחות, המאפשרות ביצוע מעשים אלה.

32. בחקירתו של קמינסקי הובהר כי בדיקתו הייתה בדיקה ויזואלית שהתבססה על נסיונו העצום בן עשרות שנים בתחום האנימציה. על סמך בדיקה ויזואלית זו קבע המומחה כי מדובר באותה אנימציה ובאותה כוריאוגרפיה, ולכן מדובר בהעתקה. נביא חלק מדבריו בעניין זה: "אני חשבתי שאין לכך ערך לדעת באיזו תוכנה זה נעשה...אין לכך שום חשיבות. הערך המוסף שלי להגיד בוודאות אם הכרוגראפיה לתנועה והרעיון זהים אחד לשני. שאלו אותי אם לדעתי זו אנימציה חופפת ואמרתי כן, ללא צל של ספק. זה לא צריך להיבדק בכלים טכניים, חד משמעית" ( עמ' 30 ש' 4-8).

באשר לטביעות האצבע של האנימטור הזהות בשתי האנימציות ( סומנו בעיגולים על גבי דפי האנימציה בחוות הדעת), אמר המומחה כי לא הוא סימן את העיגולים, אלא הראו לו אותם. לדבריו, "אני כמומחה לאנימציה בדקתי את התנועה של אנימציה, מה שזז לא נתתי את דעתי...אני זוכר שהראו לי אנימציות והגדילו והראו לי את הפגמים הדומים הקיימים, האירו תשומת ליבי שהדברים חוזרים על עצמם. אפשר להגיד שהם לא חלק מחוות הדעת שלי" ( עמ' 25 ש' 14-20). ובהמשך: "האירו תשומת ליבי ובדקתי שהנקודות הן זהות. האירו תשומת ליבי שבדברים אלו יש באגים, הסכמתי ואמרתי שזה נכון ולא היתה לי בעיה לכתוב את זה....אני אומר שהעיקר בעדות שלי זה העדות בעניין ההנפשה – אנימציה, כוריאוגרפיה, התנועה שנתנו לצורות או האובייקטים בתוך התנועה של הסרט...אנימטור זה לא בדברים הסטטיים" ( עמ' 29 ש' 2-13).

33. אשר שטרן, האנימטור שערך את האנימציות של התובעת, העיד בתצהירו כי בתהליך בניית האנימציות נוצרים שיבושים גרפיים, שהינם בלתי נמנעים, עקב כך שהחיתוך נעשה ברמה של פיקסלים בודדים, כך שבמבט קרוב תמיד ניתן למצוא הטיה, טשטוש או ערבוב צבעים שהוא ייחודי לתוצר של אותו עיבוד. כמו כן, בונה האנימציה בוחר באופן חופשי מספר מאפיינים לפי שיקול דעתו, כגון נקודת הציר שסביבה מתבצעת התנועה, או נקודת המפגש של שתי הדלתות.
שטרן הוסיף כי לאור השיבושים הגרפיים שנוצרו, והמאפיינים והתזמון שנבחרו על ידו במהלך בניית האנימציות, אפשר לזהות בוודאות כי האנימציות באתר הנתבע הועתקו מהאנימציות שבנה שטרן.

34. הנתבע טען כי אין כל העתקה מאתר האינטרנט של התובעת, וכי העתקה של אנימציה, פירוקה וביצוע שילוב תמונות נוספות הוא דבר מסובך.
לטענתו, האתר שלו הוזמן ובוצע באופן מלא ע"י חברת אול אחזקות ( להלן: "חברת אול"). צורף חוזה בינו לבין חברת אול שנחתם ביום 3.1.11 וחשבוניות.

35. מר אילון ארד ( להלן: "ארד"), המנהל והבעלים של חברת אול, הצהיר, כי הנתבע הזמין אצל חברת אול את בניית האתר ואת האנימציות נשוא כתב התביעה, וכי האתר והאנימציות לא הועתקו כלל מאתר התובעת.
עוד הצהיר כי חברת אול הזמינה את האנימציות מקבלן משנה ששמו Branimir Rakic דרך שירות שנקרא elance בו מתבצעים התשלומים, ובעדותו העיד כי קבלן המשנה מחו"ל הוא זה שיצר את האנימציות.
ארד טען כי הזמנה זו הייתה הראשונה שנשלחה לאותו קבלן משנה, וכי הלה אינו פעיל עוד באתר.

36. המומחה מטעם הנתבע, מר יעקובי, קבע בוודאות כי אין מדובר בהעתקה. לדבריו, העתקת אנימציה ופירוקה לקובצי המקור, ואז לשלב בה אלמנטים נוספים היא סבוכה וקשה, בעוד שלקיחת שרטוט מוכן מקטלוג ועליו לבנות קו נע כדי להמחיש דלת נפתחת ונסגרת, היא פשוטה וקלה מאד להכנה, ודורשת שניות בודדות. לכן, סבירות ההעתקה אל מול הכנת אנימציה עצמית היא קלושה יותר. המומחה יעקובי הוסיף כי בכל הבדיקות שביצע, קיים שוני מהותי, הן ויזואלית והן טכנית בין שתי האנימציות, ולכן בוודאות אין מדובר בהעתקה.
יעקובי קבע לגבי האנימציות כי רזולוצית האנימציה, גדלי הקווים וצבעיהם שונים, וכי האנימציות באתר הנתבע הן אנימציות מורכבות הבנייה, משני סוגי אנימציות, ושונות במבנה שלהן ובמשקל הקובץ מאלו שבאתר התובעת.

37. בחקירתו עמד המומחה יעקובי על טענותיו. לדבריו, האנימציה שונה גם בגלל שבאנימציות שבאתר הנתבע הוסיפו מעבר לתמונת המקלחון, וחזרה לאנימציה לאחר מכן.
הוא טען גם שכאשר האנימציה יותר עשירה, המשקל יותר כבד, ואין מדובר באותה אנימציה.
יעקובי הוסיף כי מאחר שהאנימציה באתר הנתבע מורכבת יותר מזו שבאתר התובעת, "כל אנימטור בר דעת שמתחיל יומו ורוצה לסיים את יומו בקצר יותר, לא יסתבך עם האנימציה, כי אנימציה מורכבת מפריימים שכולם עובדים על הבמה כדי ליצור דבר שלם ומוגמר כמו באנר. אתה חייב לעבוד על קובץ מהתחלה ועד הסוף, אחרת לא תדע מה מימין ומה משמאל. כל העבודה נעשית מא' עד ת'. מדובר בקו פשוט שמולבש על גבי תמונה סטטית ועליו הדבר היותר קשה לביצוע זה נושא של שילוב של שני סוגי אנימציות, אחד קווית ושניה פריים ביי פריים. התזמון יותר קשה לביצוע, זה סוגים שונים של אנימציות" (עמ' 44 ש' 25-31).
38. עיינתי שוב באנימציות של שני הצדדים שהוגשו על גבי דיסק.
ההבדלים הניכרים לעין בין שתי האנימציות הן בצבע הקווים המייצגים את הדלתות, בעובי הקווים, בקצב תנועת הקווים, ובכך שהאנימציות של הנתבע נקטעות מדי מספר שניות על מנת להציג את תמונת המקלחון ואת לוגו הנתבע.
קווי הדמיון בין האנימציות מתבטאים בתנועה ( כוריאוגרפיה) זהה של הקווים ובסינכרון ביניהם, דהיינו בכל אנימציה תנועת הקווים היא זהה, החל מכיווני התנועה של כל קו, מפגשי הקווים, כניסת קו אחד לפני הקו האחר, ותנועת פתיחה או סגירה של כל אחד מהקווים.

39. מומחה אחד, מר קמינסקי, מבסס את חוות דעתו על יכולתו הויזואלית, הנסמכת על ניסיון עצום של עשרות שנים. המומחה השני, מר יעקובי, נסמך על בדיקות טכניות שערך. את חוות דעתו של מי מביניהם יש להעדיף?

40. לאחר עיון בכלל הראיות שהוגשו בעניין זה, החלטתי כי אכן בהעתקה עסקינן. החלטתי נסמכת בעיקר על הראיות החיצוניות שהובאו.

41. קודם שאסקור ראיות אלה אציין כי העובדה שבאנימציה של הנתבע שולבה תמונת המקלחון ולוגו הנתבע, אינה מביאה למסקנה כי אין כאן העתקה. מעטפת חיצונית ניתנת תמיד לשילוב, אך הבחינה במקרה זה היא בחינה של האנימציה עצמה. אותה מעטפת חיצונית משנה גם את הגודל של הקבצים, מבלי שהדבר יצביע על שוני באנימציות.

עוד אציין כי גם שוני בצבע הקווים, בעוביים, ובקצב תנועתם הוא שינוי הניתן לביצוע באמצעות מניפולציות על האנימציה, ובלא לשנות את מהותה.
בעניין אחרון זה טען המומחה יעקובי לקושי רב בביצוע האמור לעיל, ולכן אי סבירות לכך שבוצעה העתקה. עם זאת, התייחס המומחה יעקובי לשיטת העתקת אנימציות ופירוקן לקבצי מקור, בעוד המומחה קמינסקי התייחס ללכידת אנימציות ועריכת שינויים בהן באופן כללי הניתנת לביצוע באמצעות תוכנות רבות בשוק. קמינסקי ציין כי ניתן להגביר ולהאיץ את האנימציות, ואשר שטרן הוסיף כי יש מניפולציות ( למשל שינוי הצבע) שניתן להפעילן על אנימציה בלי לגעת באנימציה עצמה. מכל מקום, לא מצאתי מקום לייחס משקל לקושי או לאי הקושי בהעתקת האנימציות והכנסת שינויים בהן ( צבע, עובי קו, שינוי קצב), מקום בו, וכפי שיפורט להלן, קיימים סימנים מובהקים להעתקה.

הוא הדין גם בפירוק הקבצים שנעשה על ידי המומחה יעקובי אשר קבע כי לא הייתה כאן העתקה מכיוון שאנימציית הנתבע מורכבת משני סוגי אנימציה שונים:
Tweened animation) (Frame by frame;, בעוד אנימציית התובעת מורכבת מסוג אנימציה אחד (Tweened animation).
העובדה כי קיים סוג אנימציה אחד הזהה בשתי האנימציות, בשילוב סממני ההעתקה עליהן אעמוד להלן, מצביעים על כך כי הייתה כאן העתקה.

42. הוכחה משמעותית ביותר לקיומה של העתקה קיימת בדגם המקלחון AQ1. דגם זה הוא דגם של דלת לאמבטיה. בדגם זה אירעו באנימציה 2 תקלות:
התקלה הראשונה היא " באג" בתכנון של אנימטור התובעת; הקו המסמן את הדלת היחידה באותה אנימציה נפגש בסוף תנועתו אל תוך האמבטיה בעצם קשה ו"קופץ" מייד לאחר מכן.
התקלה השנייה היא בכך שדלת זו נפתחת במצב " אמיתי" פתיחה של 90 מעלות או מעט יותר מכך, כלפי פנים וכלפי חוץ ( ר' עמ' 15 לפרוטוקול) בעוד שבאנימציה של התובעת הדלת נפתחת הרבה יותר מ-90 מעלות כלפי חוץ וכמעט 180 מעלות כלפי פנים.

והנה, באופן בלתי ניתן להסבר ( אלא אם כן מדובר בהעתקה), באנימציה של הנתבע לגבי אותו דגם מופיעות בדיוק אותן תקלות, שכלל אינן מחויבות המציאות.

איש מעדי הנתבע, לרבות המומחה מטעמו, לא הצליח לתת הסבר הגיוני לכך, שאותן שתי תקלות בלתי מחויבות המציאות, יופיעו באותו אופן גם באנימציה של הנתבע.

אילו הייתה אנימציה זו של הנתבע מבוצעת באופן עצמאי, על יסוד השרטוטים שבקטלוג חמת בלבד, וללא העתקה, אין כמעט כל ספק בכך שאותן שתי תקלות לא היו מופיעות באנימציה, אך הופעתן באנימציית הנתבע מטה את הכף באופן משמעותי ביותר להכרעה בדבר העתקה.

אמנם, נקבע לעיל כי אנימציה עם תנועה פשוטה של קו ישר אחד לא תהווה בסיס לזכות יוצרים, ולכן לא הייתה למעשה מניעה להעתיק אנימציה זו, אך בחינתנו עתה נעשית לגבי כלל ההעתקה. הנתבע הכחיש כליל העתקה כלשהי מהאנימציות של התובעת, והעובדה כי התגלתה העתקה ברורה באחת האנימציות, מלמדת על כך כי העתקה זו התבצעה לגבי כולן.

43. סממן נוסף של העתקה מתייחס לדגם המקלחון QP4. הנתבע טען כי כל האנימציות אשר באתרו נבנו על בסיס שרטוטים שנסרקו מקטלוג חמת, אותו צירף לתצהירו. הדגם הנ"ל נמצא בקטלוג חמת הנזכר לעיל עם שרטוט של דלתות קבועות גדולות ודלתות נעות קטנות יותר, אך חרף זאת, באנימציה באתר התובעת ( ובאתר הנתבע) מופיעות דלתות קבועות קטנות ודלתות נעות גדולות. מנהל התובעת הסביר כי בשנת 2006 היה קטלוג אחר, ומכאן נובע השוני, שכן הוא ביקש את שתי הווריאציות.
אם היה הנתבע מתבסס באנימציה לדגם זה על השרטוט של קטלוג חמת אשר צורף לתצהירו, הייתה מופיעה אנימציה של דלתות קבועות גדולות ודלתות נעות קטנות, והעובדה כי מופיעה אנימציה אחרת שלא לפי שרטוט זה, מלמדת על העתקה מהאנימציה של התובעת.

44. באשר לטביעות האצבע של יוצר האנימציה הבאות לידי ביטוי בתוצר הסופי, מקובל עלי כי המומחה קמינסקי לא התיימר לחוות דעתו כמומחה לגבי הזהות שבטביעות אצבע אלו, כפי שהתבטאה בעיגולים שסומנו על גבי השוואות האנימציות שצורפו לחוות דעתו. הוא עצמו אישר כי חוות דעתו מתייחסת לאנימציה שבתנועה ולא לגבי הדומם, וכי אף לא הוא שרטט את העיגולים, אלא אחרים שהראו לו אותם, אף כי הוא סבור כי הדברים נכונים והוא מאשר אותם.
עם זאת, אשר שטרן התייחס בתצהירו לשיבושים הגרפיים הייחודיים הנוצרים במהלך עבודתו של בונה האנימציה וכי ניתן למצוא תמיד הטיה, טשטוש או ערבוב צבעים הייחודיים לתוצר של אותו עיבוד, וכי אף בשל הזהות בשיבושים אלה בין זוגות האנימציות של התובעת ושל הנתבע ניתן לזהות כי מדובר בהעתקה.
אף באמור לעיל יש כדי להוות תמיכה לטענת ההעתקה.

45. בעוד שמצד התובעת התייצב בונה האנימציות, לא כך הדבר לגבי הנתבע. נטען כי מדובר בתושב חוץ שנקבו בשמו (Branimir Rakic), ואשר העבודה הועברה אליו לביצוע על ידי חברת אול שבנתה את אתר הנתבע. נטען גם כי הפנייה אל אותו מר רקיטש נעשתה באמצעות שירות תיווך מקוון בינלאומי באינטרנט, שהוא למעשה שירות של בעלי מקצוע, פרילנסרים. מר איילון ארד, מטעם חברת אול, העיד כי אינו מכיר אותו באופן אישי, כי לא היו איתו שיחות אלא רק תכתובות, כי לאחר עבודה זו לא הזמינו אצלו עוד עבודות ( שכן לא נדרשו לסרטי אנימציה נוספים), וכי כאשר ניסו לברר איתו את הטענות, התברר כי אינו קבלן פעיל בשירות.
אף האמור לעיל הינו לחובת הנתבע.
ההסכם בין הנתבע לחברת אול היה מיום 3.1.11. מכתב ההתראה של התובעת לנתבע נשלח כחודש וחצי לאחר מכן, ב-21.2.11, והתביעה הוגשה ביום 31.3.11. דומה כי בפרק זמן קצר זה ניתן היה להשיג את בונה האנימציה על מנת לקבל ממנו תשובות בנושא ההעתקה.
לא רק זאת, אלא שלא הוגשה כל אסמכתא לתקשורת שהייתה עם מר רקיטש, והרי נטען כי היו עימו תכתובות ולא שיחות, אך תכתובות אלה לא הוגשו, וגם לא הוגשה כל ראיה אחרת לתקשורת איתו, לנתונים ולהסברים שניתנו לו, ואף לא לתשלום שבוצע לבונה האנימציות עבור ביצוע עבודתו.

46. בנוסף לאמור לעיל, מקובל עלי כי קווי הדמיון בין האנימציות, כפי שנזכרו לעיל, והמתבטאות בתנועה זהה ובסינכרון זהה בין הקווים, הגם שקיימות אפשרויות רבות לבצע את האנימציה בצורה שונה מבחינת התנועה, מלמדים אף הם על העתקה.

47. לפיכך, אני קובע כי 12 האנימציות הנזכרות בסעיף 29 לעיל , והמופיעות באתר הנתבע מהוות העתקה של 12 האנימציות של אותם דגמים המופיעות באתר התובעת.

עשיית עושר וגזל קניין רוחני

48. משנקבע כי האנימציות המתייחסות לשלושת דגמי המקלחונים נשוא תביעה זו הכוללים דלת אחת אינם מוגנים בזכות יוצרים, יש לבחון עוד את הטענה כי עקב ההעתקה קיימת לתובעת עילה של עשיית עושר ולא במשפט.

49. בעניין זה לא הרחיבה התובעת בסיכומיה ובדין עשתה זאת, שכן בענייננו לא התקיים אותו יסוד נוסף הנדרש לפי הלכת א.ש.י.ר [ רע"א 5768/9 4 א.ש.י.ר יבוא ויצור הפצה נ' פורום אביזרים ומוצרי צריכה בע"מ, פ"ד נב(4) 289 (1998)]. סקירת מבחני העזר שנקבעו בהלכת א.ש.י.ר ומכלול הנסיבות הקיימות בענייננו, מלמדות על כך כי אין מקום להחיל את דיני עשיית עושר ולא במשפט על מקרה העתקה זה, לגבי הדגמים שנזכרו לעיל.

50. באשר לטענה בדבר גזל קניינה הרוחני של התובעת, הרי נקבע כבר כי אין לתובעת זכות יוצרים בשלושת האנימציות הנזכרות לעיל.

פיצוי

51. התובעת עתרה לפסיקת פיצוי סטטוטורי או על דרך האומדן בסך של 100,000 ₪.
התובעת טענה לכך שמדובר ב-12 אנימציות שהזכויות בהן הופרו, כי הנתבע חסר תום לב, כי בחר שלא להסיר את האנימציות המפרות מאתרו וכי יש לפסוק פיצוי שירתיע מפרים פוטנציאליים.

הנתבע לא התייחס לנושא הפיצוי בסיכומיו.

52. סעיף 56( ב) לחוק זכות יוצרים מפרט את השיקולים שיביא בית המשפט בחשבון בקביעת הפיצויים ( שאינם רשימה סגורה, ר' ע"א 3853/11 רונית דגלי אומות בע"מ נ' שטן, סעיף 73 לפסק הדין ( פורסם בנבו, 13.5.13) כדלקמן:

"(1) היקף ההפרה;
(2) משך הזמן שבו בוצעה ההפרה;
(3) חומרת ההפרה;
(4) הנזק הממשי שנגרם לתובע, להערכת בית המשפט;
(5) הרווח שצמח לנתבע בשל ההפרה, להערכת בית המשפט;
(6) מאפייני פעילותו של הנתבע;
(7) טיב היחסים שבין הנתבע לתובע;
(8) תום לבו של הנתבע".

סעיף 56 ( ג) לחוק זכות יוצרים קובע כי "לעניין סעיף זה יראו הפרות המתבצעות במסכת אחת של מעשים, כהפרה אחת".

53. באשר לשאלה אם מדובר במסכת אחת של מעשים שיש לראותה כהפרה אחת, או ב-9 הפרות נפרדות, יש לקבוע כי אכן מדובר בהפרות נפרדות. מדובר ביצירות נפרדות של אנימציה, אשר בכל אחת מהן הושקעה עבודה נפרדת, כל האנימציות מופיעות אמנם באתר אינטרנט אחד, אך מדובר בדגמים שונים של מקלחונים אשר ביחס לכל אחד מהם נבנתה אנימציה נפרדת.
ר' גם לעניין זה פסק דינו של כב' השופט זילברטל בת"א ( מחוזי י-ם) 3560/09 ראובני נ' מפה – מיפוי והוצאה לאור בע"מ ( פורסם בנבו, 6.1.11) שם נקבע, תוך התייחסות לחוק זכות יוצרים, כי הפרת זכות יוצרים ב-15 צילומים שפורסמו בספר אחד, לא תיחשב כהפרה אחת אלא כהפרות אחדות שמספרן הוא כמספר היצירות שהזכויות בהן הופרו, תוך סקירה מקפת של הפסיקה והספרות ושל השיקולים הצריכים לעניין, ובהם התכלית ההרתעתית, שמטרתה להגן על זכויות היוצרים, לקדם את היצירה המקורית ולצמצם ככל הניתן את כמות ההפרות.
תוצאה זהה צריכה להתקבל כאמור גם בענייננו.

54. באשר לשיקולים אותם יש לשקול בקביעת סכום הפיצוי, נתתי דעתי לכך שההפרה נעשתה ב-9 אנימציות, כי ההפרה נמשכה זמן רב, מאז תחילת שנת 2011 ועד היום, וכי התובע לא הסכים להסיר את האנימציות המפרות מאתר האינטרנט שלו גם לאחר קבלת מכתב ההתראה והגשת התביעה.
מנגד יש לשקול כי ההפרה לא הייתה של יצירה מורכבת מאד, וכי מדובר באנימציות פשוטות יחסית ( הגם שזכאיות להגנת זכות יוצרים). אינני סבור גם כי הנזק שנגרם לתובעת היה ניכר. או כי הרווח שצמח לנתבע מההפרה היה רווח ניכר, כשגם החלופה של יצירת האנימציות באופן עצמאי אינה חלופה יקרה. ההפרה היא באנימציות של תנועת הדלתות ב-9 דגמי מקלחונים, בעוד מספר דגמי המקלחונים המופיע בקטלוג חמת גבוה הרבה יותר.

55. בהתחשב בכל האמור לעיל ובסכום הנתבע מצאתי מקום לקבוע את סכום הפיצוי בסכום כולל של 50,000 ₪.
סיכום

56. יש לפסוק פיצוי כאמור לעיל, וכן ליתן צו אופרטיבי שיחייב את הנתבע להפסיק לעשות שימוש באנימציות המפרות וכן להסירן מאתר האינטרנט. "האנימציות המפרות" – משמעותן היא כל האנימציות הנזכרות בסעיף 29 לעיל לגבי המקלחונים עם שתי הדלתות ובפירוט, הדגמים הבאים: G4, QF2, QP2, QP3, QP4 , אורן1, אורן 2, אורן 4, דקל 4.

לא מצאתי כי יש מקום להעניק סעדים נוספים שנתבקשו בכתב התביעה, בעניין מתן דוחות שונים על ידי הנתבע שיתייחסו לאותן אנימציות ולשימוש שנעשה בהן ולגבי מספר הצפיות בעמודים שהכילו את האנימציות באתר האינטרנט של הנתבע בתקופת ההפרה. התובעת לא התייחסה גם לנושא סעד זה באופן נפרד בסיכומיה.

57. אשר על כן אני מחייב את הנתבע לחדול מכל שימוש באנימציות המפרות, ולהסירן מאתר האינטרנט של הנתבע ומכל מקום אחר בו נעשה בהן שימוש על ידי הנתבע או מי מטעמו.
הוראה זו תיכנס לתוקף ביום 10.7.13, על מנת לאפשר לנתבע פרק זמן קצר לצורך ביצועה.

58. כמו כן, אני מחייב את הנתבע לשלם לתובע סך של 50,000 ₪ בתוספת הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום מתן פסק הדין ועד התשלום בפועל.

59. עוד אני מחייב את הנתבע לשלם לתובע את הוצאות המשפט בתוספת הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום הוצאתן ועד התשלום בפועל, וכן שכ"ט עו"ד, הנקבע בסך של 15,000 ₪, בהתחשב, בין היתר, בכך שהתביעה נדחתה לגבי 3 מ-12 האנימציות מחד , ובהיקף ניהול התיק מאידך.

ניתן היום, י"ח תמוז תשע"ג, 26 יוני 2013, בהעדר הצדדים.