הדפסה

א.ז.ש. נבנה בע"מ נ' אור-און חשמל ובקרה בע"מ

בפני
כב' הרשם בכיר משה הולצמן

התובעת

א.ז.ש. נבנה בע"מ ח.פ. 513763698
ע"י ב"כ עוה"ד אביטל מרסל ואח'

נגד

הנתבעת

אור-און חשמל ובקרה בע"מ ח.פ. 511390668
ע"י ב"כ עוה"ד יעקב דיין

פסק דין

בפני תביעה כספית בסך של 34,089 ₪, כך במקור, בגין עבודות שונות שהתובעת ביצעה, במעמדה כקבלן משנה, וכן בגין העמדת עובדים, על פי הזמנה של הנתבעת, בפרויקט אצל מפעל "אינטל".
דיוני הוכחות נערכו בפני בימים 15.10.2013, ו- 27.1.2014, והצדדים הגישו סיכומים בכתב.
אין מחלוקת בין הצדדים כי חברת "ברן" הזמינה את ביצוען של עבודות מסוימות מאת הנתבעת, במעמדה כקבלן ראשי, במפעל "אינטל", וכי הנתבעת הזמינה מהתובעת את ביצוען של עבודות מסוימות, במעמדה כקבלן משנה.
אין גם מחלוקת כי התובעת קיבלה את החלק הארי של הסכומים שנדרשו על ידה בגין ביצוע העבודות, והתביעה הוגשה לגבי תשלומים נוספים שבמחלוקת.
חציבת חדרים גדולים
אין מחלוקת בין הצדדים שהנתבעת הזמינה מהתובעת עבודות חציבת בטון בחדרים גדולים, וכן על המחיר שנקבע לכל חדר שבו בוצעה העבודה, בסך של 1,000 ₪. המחלוקת נטושה לגבי מספר החדרים הגדולים בהם ביצעה התובעת את עבודות החציבה.
התובעת טענה כי ביצעה את העבודה ב- 14 חדרים גדולים, ואילו הנתבעת טענה לביצוע העבוד ה ב- 12 חדרים גדולים בלבד.
לאחר שבחנתי את כל שהובא בפני בעניין זה, מצאתי לנכון לקבל את טענת התובעת שלפיה ביצעה עבודות חציבה ב- 14 חדרים גדולים, מהטעמים שלהלן.
מעיון במסמך ת/2 עולה כי התובעת ביצעה, בין היתר, עבודות חציבה ב- 12 חדרים גדולים, והנתבעת, באמצעות מיכאל חדד (להלן: "מיכאל"), שניהל מטעמה את העבודות בפרויקט הנדון, נסמכה על האמור במסמך הנ"ל, כתימוכין לטענתה לגבי מספר החדרים הגדולים שבהם ביצעה התובעת את העבודות (ע' 15, ש' 16-18).
האמור במסמך ת/2 מתייחס לעבודות שבוצעו בחודשים יוני ויולי 2007, שכן נרשם עליו- "עבודות חודש יוני יולי", ובעמוד השני של מסמך ת/2 נרשם התאריך 30/7/07.
במסגרת מסמכי ת/2 צורף מסמך שכותרתו "עבודות עבור מאושר על ידי גל", שבו פורטו עבודות שונות שבוצעו על ידי התובעת, ובכלל זה נרשם כי ביצעה עבודות ב- 12 חדרים גדולים, ו- 32 חדרים קטנים, ומיכאל העיד כי המסמך נערך בפגישה שבה נכחו זלמן טביב זאדה , נציג התובעת בפרויקט (להלן: "זלמן"), מיכאל, וגל פריטל, המפקח מטעם "ברן" (ע' 14, ש' 10-12), אלא שעל מסמך זה לא נרשם תאריך, מיכאל לא העיד לגבי מועד הפגישה ועשיית המסמך הנ"ל , זלמן לא נחקר על מועד עשיית המסמך הנ"ל, ולא ניתן למקם את המסמך על פני ציר הזמן.
במסגרת מסמכי ת/2 נכלל מסמך נוסף, האוחז 2 עמודים, שמעיון בו נראה כי המדובר במתן אישור לעבודות שבוצעו בפועל בפרויקט הנדון, על ידי דימיטרי שלייפמן, כאשר אישורי הביצוע ניתנו, על פי הרשום במסמך, ביום 2.9.2007 (להלן, בהתאמה- "דימיטרי", "מסמך דימיטרי"). זלמן העיד כי דימיטרי היה המפקח מטעם "אינטל" על ביצוע העבודות בפרויקט.
מעיון במסמך הנ"ל עולה כי אושרו, בין היתר, עבודות חציבה בשני חדרים גדולים- "חדרים גדולים: 2 חדרים גדולים", ובהמשך- " ... חציבת תעלות בחדרים גדולים: 2 יח' x 1,000= 2,000 ₪ ".
מיכאל הצהיר במסגרת פרשת ההגנה כי המפקח מטעם חברת "ברן" היה גל פריטל, ולשאלת בית המשפט העיד כי- "... דימיטרי היה אחד האנשים שאני לא יודע מאיפה הוא צץ..." (ע' 14, ש' 11).
לאחר שבחנתי את כל שהובא בפני מצאתי לנכון לקבל את גרסת התובעת לגבי ביצוע העבודות בשני חדרים גדולים נוספים, ובכלל זה ליתן את המשקל הראוי לאישורי העבודה שניתנו לפי הטענה על ידי דימיטרי (ת/2), מהטעמים שלהלן.
בכתב התביעה בסדר דין מהיר, שאליו צורף תצהיר לאימות העובדות מטעמו של נציג התובעת, זלמן, ולכן יש לראותו גם כתצהיר עדות ראשית מטעם התובעת, נטען, בסעיף 3, בין היתר, כי "אסמכתאות על ביצוע מצ"ב ומסומנות ת/2". בכתב ההגנה, שאליו צורף תצהיר לאימות העובדות מטעמו של מיכאל, ולכן יש לראותו גם כתצהיר עדות ראשית מטעם הנתבעת, נטען בסעיף 3, בין היתר, כי "הנתבעת מודה בסעיף 3 לכתב התביעה...", ולאחר מכן פורטה שורה של הסתייגויות שונות ביחס לתביעה, אלא שלא מצאתי כי הועלתה הכחשה, או הסתייגות מפורשת, לגבי המסמכים שצורפו לכתב התביעה במסגרת ת/2, ובכלל זה לגבי המסמך שאושר, לפי הרשום עליו, על ידי דימיטרי, וכן לא הועלתה בפרשת ההגנה הסתייגות לגבי מעמדו של דימיטרי, או לגבי תוקף האישורים שניתנו מטעמו על העבודות שבוצעו, כמפורט במסמכים הרלבנטיים במסגרת ת/2.
הנתבעת לא הביעה התנגדות, בשלב כלשהוא של ההליך המשפטי, או במסגרת הדיונים שנערכו בפני, להגשת המסמכים שצורפו לכתב התביעה, ולא עמדה על הגשתם באמצעות עורכי המסמכים, ככל שאלה לא נערכו, או נחתמו, על ידי זלמן, או מיכאל, ואף נסמכה על חלק מהם כתימוכין לטענותיה (עדות מיכאל, ע' 15, ש' 7; ע' 15, ש' 1-5), ויש לראותה כמי שהסכימה להגשתם.
זלמן, נציג התובעת, העיד בחקירתו הנגדית, כי המפקח מטעם המזמי נה היה גל פריטל (ע' 4, ש' 10-11), וכן העיד כי חלק מביצוע העבודות אושר על ידי דימיטרי, שלטענתו היה המפקח מטעם "אינטל", תוך שהפנה למסמכים הנ"ל במסגרת ת/2 (ע' 5, ש' 19). עוד העיד כי מיכאל לא התיר לו לקבל אישור על ביצוע העבודות מהמפקח מטעם המזמינה, מכיוון שעמד על כך שהאישורים יינתנו לו בלבד, לאור היותה של הנתבעת קבלן ראשי, ואילו התובעת הייתה קבלן משנה ששירותיה נשכרו ישירות על ידי הנתבעת. וכן- " ... קיבלתי אישור מהמפקח שהיה בשטח, אבל לגבי אישור על החשבון הסופי היה צריך גם להחתים את גל פריטן, כי הוא קיבל התקף לב ועבר לפרויקט אחר ואז היה צריך גם אותו להחתים. הוא בטח חתם לו, למיכאל, כי אני לא קבלתי מסמך מהמפקח" (ע' 6, ש' 5-12).
לא מצאתי כי זלמן נסתר על עדותו בחקירתו הנגדית לגבי האישור לביצוע העבודות שקיבל מדימיטרי (מסמך דימיטרי, ת/2).
אין מחלוקת בין הצדדים כי בוצעו בפרויקט בסך הכל 93 עבודות חציבה בבטון, לרבות בחדרים גדולים, בחדרים קטנים, ובכיתות לימוד, ב"גרעינים", ועוד, ומיכאל העיד כי חלק מעבודות החציבה נעשו על ידי גורמים אחרים, אלא שכאשר נשאל כמה עבודות חציבה נעשו על ידי גורמים שאינם התובעת, השיב שאינו יודע. "לשאלת בית המשפט אני משיב שאני לא זוכר כמה חציבות הם ביצעו" (ע' 13, ש' 33).
מעבר לכך, מעדותו של מיכאל עולה כי מקור ידיעתו לגבי היקף העבודות שביצעה התובעת בפרויקט, הינו מהמסמכים שצורפו לכתב התביעה, ותו לא, תוך שהוא מצא לנכון להסתמך במיוחד על שני העמודים הראשונים של קובץ המסמכים ת/2, כאשר המסמך השני נושא את התאריך 30.7.2007 (עדותו, ע' 15).
מיכאל העיד כי דימיטרי אינו מוכר לו, ולא ברור מהיכן צץ, אלא שטענה זו נטענה לראשונה כתשובה לשאלת בית המשפט (ע' 14, ש' 11), ומעבר לכך לא מצאתי כי הנתבעת העלתה טעמים לגוף האמור באותו מסמך שנחתם על ידי דימיטרי, ולא הועלו בפני טעמים מדוע אין מקום לייחס מידה של מהימנות לכלל הנתונים שפורטו במסמך זה, באופן שיש בו כדי להשליך על העניינים שבמחלוקת, ובנסיבות העניין, ובהעדר כל התייחסות למסמך זה בפרשת ההגנה, לא ניתן לשלול את האפשרות כי עדותו הנ"ל של מיכאל לגבי מעמדו של דימיטרי, הינה בגדר עדות כבושה, על כל הנובע מכך לגבי משקלה הראוי.
יש לציין כי הנתבעת לא מצאה לנכון להציג מסמכים כלשהם מטעמה, בנוגע לפרויקט הנדון, ובכלל זה לא הציגה את הסכם ההתקשרות שבינה לבין המזמינה, חברת "ברן", את אישורי המפקחים לביצוע העבודות, או את כלל מסמכי ההתחשבנות עם המזמינה, הגם שאין חולק כי ברשותה מסמכים רבים הנוגעים לפרויקט הנדון, ונציגה, מיכאל, טען כי לצורך הכנת מסמך של ריכוז הנתונים מטעם הנתבעת לגבי הפרויקט (נ/1), נסמך אך ורק על המסמכים והנתונים שצורפו על ידי התובעת לכתב התביעה (ע' 15, ש' 7), וכן העיד כי לא בחן את המסמכים , הנוגעים לפרויקט הנדון, אשר ברשותה של הנתבעת, מהטעם שהמדובר בכמות ניכרת של מסמכים והדבר מצריך עבודה מרובה (ע' 15, ש' 1-5). היה כי כן, הנתבעת לא טרחה לבחון את המסמכים הנמצאים ברשותה, לצורך ההליך המשפטי דנן, וכפועל יוצא מכך אף לא הציגה מסמכים מטעמה שיש בהם כדי לסתור את האמור בגרסתה של התובעת, ובאמור במסמכים שהוצגו על ידה.
הנני סבור כי בשל הימנעותה של הנתבעת לבחון את המסמכים העומדים לרשותה בנוגע לפרויקט הנדון, ולהציג את המסמכים הרלבנטיים שברשותה בפני הצד שכנגד ובית המשפט, לצורך בירור ענייני של המחלוקות העומדות לדיון, מהטעם שמדובר בכמות ניכרת של מסמכים וב"המון עבודה" (עדות מיכאל, ע' 16, ש' 20-21), ובשים לב לנסיבות העניין, יש מקום להחיל עליה את החזקה, פרי ההלכה הפסוקה, שאם הייתה מגישה את המסמכים הרלבנטיים שברשותה, היו אלה פועלים כנגדה, והממצאים שהיו עולים מהם לא היו מתיישבים עם טענותיה לגבי היקף עבודות החציבה שביצעה התובעת.
הלכה פסוקה היא "... שמעמידים בעל-דין בחזקתו, שלא ימנע מבית המשפט ראיה, שהיא לטובתו, ואם נמנע מהבאת ראיה רלבנטית שהיא בהישג ידו, ואין לו לכך הסבר סביר, ניתן להסיק, שאילו הובאה הראיה, הייתה פועלת נגדו. כלל זה מקובל ומושרש הן במשפטים אזרחיים והן במשפטים פליליים, וככל שהראיה יותר משמעותית, כן רשאי בית המשפט להסיק מאי-הצגתה מסקנות מכריעות יותר וקיצוניות יותר נגד מי שנמנע מהצגתה" (ע"א 548/78 פלונית נ' פלוני; פורסם במאגרים משפטיים).
מעבר לכך, עיון במסמך דימיטרי מעלה כי צוין בו שחלק מהעבודות שנסקרו במסמך זה בוצעו על ידי הנתבעת, והדברים אמורים במיוחד לגבי עבודות החציבה בחלק מהחדרים הקטנים, כפי שיפורט להלן, באופן שיש בו כדי לגרוע ממשקל טענותיה של התובעת לגבי חלק מהעניינים העומדים לדיון, ויש בכך, לטעמי, כדי ליתן נופך של אמינות לנתונים שפורטו במסמך זה.
מהמקובץ לעיל עולה כי המסמכים שצורפו לחלק הראשון של ת/2 מתייחסים לרשימת עבודות חלקיות שבוצעו על ידי התובעת בחודשים יוני ויולי 2007, ואילו המסמכים שבהמשך לקבוצת מסמכים זו, מתייחסים לעבודות נוספות שבוצעו על ידי התובעת, ומהם עולה כי לקראת תחילת ספטמבר 2007 השלימה התובעת ביצוע עבודות חציבה בשני חדרים גדולים נוספים, ולפיכך יש מקום לקבל את גרסתה לגבי מספר החדרים הגדולים שבהם ביצעה את עבודות החציבה.
חציבת חדרים קטנים
אין מחלוקת בין הצדדים שהנתבעת הזמינה מהתובעת חציבת בטון בחדרים קטנים, וכן על המחיר שנקבע לכל חדר שבו בוצעה העבודה, בסך של 500 ₪. המחלוקת נטושה לגבי מספר החדרים הגדולים בהם ביצעה התובעת את עבודות החציבה. התובעת טענה כי ביצעה את העבודות ב- 44 חדרים קטנים, ואילו הנתבעת טענה לביצוע העבודות ב- 32 חדרים קטנים בלבד.
לאחר שבחנתי את כל שהובא בפני בעניין זה מצאתי לנכון לקבל באופן חלקי את טענות התובעת בעניין זה, מהטעמים שלהלן.
יש לציין כי האמור בפרק הקודם הינו רלבנטי גם לגבי ביצוע העבודות בחדרים הקטנים.
ביצוע העבודות ב- 32 חדרים קטנים, שאינו שנוי במחלוקת בין הצדדים, עולה משני העמודים הראשונים של קבוצת המסמכים ת/2, אלא שנתונים אלה מתייחסים לביצוע העבודות עד ליום 30.7.2007 (העמוד השני למסמכי ת/2).
מעיון במסמך דימיטרי, שניתן בתחילת ספטמבר 2009, עולה כי בוצעו עבודות חציבה ב- 12 חדרים קטנים- "סה"כ חציבות תעלות ברצפה: חדרים קטנים: 12= 1+ 6+ 5 חדרים קטנים", ובהמשך- " ... חציבות תעלות בחדרים קטנים: 12 יח' X 500= 6,000 ₪".
עם זאת, במסמך הנ"ל צוין במפורש כי הנתבעת ביצעה את עבודת החציבה בחדר אחד, מהחדרים הקטנים שצוינו במסמך- "חדרים קטנים שחציבה נעשתה על ידי אור און: 29B04= 1 חדר", וכן ביצעה תיקונים של עבודות החציבה בשני חדרים קטנים (לפי הסכום שצוין) - "הפחטת (צ"ל- "הפחתת", הח"מ) סכום עבור תיקון חציבות ע"י עובדים של אור און= 2 חדרים ".
לאור האמור לעיל מצאתי לנכון לקבוע כי יש מקום לקבל את רכיב התביעה בגין ביצוע עבודות החציבה על ידי התובעת לגבי 9 חדרים קטנים, מתוך 12 החדרים מסוג זה שבמחלוקת.
חציבות "גרעינים", וחציבת רצפה (עבור קופ' אקרמן)
לגבי עבודות החציבה ב"גרעינים", אין מחלוקת בין הצדדים כי התובעת ביצעה חמש עבודות מסוג זה, וכי המחיר הכולל בגין כל עבודת חציבה עומד על סך של 8,500 ₪, וכי שולם לתובעת בגין רכיב זה סכום כולל של 28,331 ₪, המהווה שני שליש מהתמורה הכוללת בגין עבודות אלה העומדת על סך של 42,500 ₪.
המחלוקת בין הצדדים הינה לגבי היתרה הנטענת (בשיעור שליש המחיר), בסך של 14,169 ₪ (הודעת ב"כ הצדדים, ע' 12, ש' 13; נ/1).
לגבי עבודות חציבה ברצפה עבור קופ' אקרמן, אין מחלוקת בין הצדדים כי התובעת ביצעה 59 עבודות קידוח מסוג זה, וכי המחיר הכולל בגין כל עבודת חציבה עומד על סך של 120 ש"ח, וכי שולם לתובעת סכום כולל של 4,270 ₪, המהווה שני שליש מהתמורה הכוללת בגין עבודות אלה העומדת על סך של 7,080 ₪.
המחלוקת בין הצדדים הינה לגבי היתרה הנטענת (בשיעור שליש המחיר), בסך של 2,810 ₪ (הודעת ב"כ הצדדים, ע' 12, ש' 14; נ/1).
הנתבעת טענה, בכתב ההגנה , ובדיון , כי על פי הסכם בין הצדדים היא זכאית לקבל שליש מהתמורה הכוללת בגין ביצוע העבודות הנ"ל, כעמלה בגין הוצאותיה בפרויקט, ולכן חלקה של התובעת עמד על שני שליש בלבד ממנה.
הנתבעת לא מצאה לנכון להתייחס בסיכומיה במישרין לעבודות הנ"ל, ולטענות שהעלתה התובעת בסיכומיה לגבי התמורה הכספית המגיעה לה בגין ביצוען, ולכן יש לראותה כמי שזנחה את טענותיה בעניינים אלה, ורק מטעם זה יש מקום לקבל רכיבים אלה של התביעה.
"כלל גדול נקוט בידי בית המשפט, לפיו, אם אין בעל הדין מעלה בסיכומי טענותיו טענה מסוי מת, משמעות הדבר הוא שאף אם הועלתה על ידיו קודם לכן, הרי בכך שלא העלה אותה בשלב סיכומי הטענות, הוא נחשב כמי שזנחה" (ראו- ע"א 401/66, ברוריה מרום נ' בן ציון מרום. 19.6.1967; פורסם במאגרים משפטיים).
עם זאת, וכדי שיריעת הדיון שלא תמצא חסרה, הנני סבור כי יש מקום לקבל את טענות התובעת בגין רכיבים אלה בתביעה, גם מטעמים לגופו של עניין.
בשים לב למוסכמות שבין הצדדים בעניינים הנ"ל, ולגדר המחלוקת לגביהם, הרי שיש לראות את הנתבעת כ"מוציא מחברו" לגבי הטענה בדבר זכאותה לעמלה הנטענת, בשיעור של שליש מהמחיר הכולל של העבודות הנ"ל, ולא מצאתי כי הנתבעת הניחה בפני ראיות בכמות ובאיכות מספקת לצורך הוכחת טענתה באשר לזכאותה לקבלת העמלה.
מפרשת התביעה והמסמכים שצורפו אליה עולה כי התובעת לא הכירה בטענת הנתבעת לקבלת שליש מהתמורה הכוללת בגין ביצוע העבודות הנ"ל, וזלמן, בחקירתו הנגדית, הכחיש את טענת הנתבעת לגבי זכאותה לשליש מהתמורה הכוללת בגין העבודות (ע' 4).
מיכאל העיד כי ההסכמה לגבי זכאותה של הנתבעת לקבלת שליש מהתמורה הכוללת בגין העבודות הנ"ל נעשתה בעל פה ובלחיצת- יד בינו לבין זלמן, ו"באנלוגיה ישירה למחירי החציבות..." (עדותו, ע' 15, ש' 28-30).
עם זאת, בחקירתו החוזרת, כאשר התבקש להבהיר לגבי מסמך ריכוז הנתונים מטעם הנתבעת (נ/1), העיד כי- "כל העבודה מעבר לשורות 1, 2, 3, ו-4 סוכם על חלוקה של שליש שני שליש, נתתי ניהול עבודה, שילמתי לברן ולקבלני משנה והובלות, שילמתי משכורות ושילמתי את הדלק של זלמן" (ע' 19, למעלה).
מעדותו עולה כי לגבי עבודות חציבה בחדרים גדולים, חדרים קטנים, כיתות לימוד, ושינויים בחדרים (סע' 1, 2, 3, ו-4 למסמך נ/1), לא הוסכם על חלוקה במחיר הכולל של ביצוע העבודות, בשיעור של שליש ושני שליש, וההסכמה הנטענת בעניין זה מתייחסת ליתר עבודות החציבה שצוינו במסמך נ/1 (סע' 5, 6, 7, 8, ו-9 למסמך נ/1).
טענה זו של הנתבעת נסמכת על עדותו של מיכאל בלבד, ולא מצאתי שהיא נתמכת במסמכים שבפני, למעט מסמך ריכוז הנתונים (נ/1) שהוכן והוגש מטעמה של הנתבעת, ולשיטתה, על יסוד מסמכים שצורפו לכתב התביעה בלבד (עדות מיכאל, ע' 15, אמצע), ולפיכך לא ראיתי לנכון לייחס לאמור בו משקל של ממש, לצורך הכרעה במחלוקת הנדונה.
מהמקובץ לעיל עולה כי עדותו של מיכאל לגבי זכאותה של הנתבעת לקבל שליש מהתמורה הכוללת בגין העבודות הנ"ל, שבוצעו על ידי התובעת, הינה בגדר עדות יחידה במשפט אזרחי, ולא מצאתי שהיא נתמכת במידה מספקת בחומר הראיות שבפני לצורך קבלתה.
לאור האמור לעיל יש מקום לקבל את טענות התובעת לגבי רכיבים אלה של התביעה.
עבודות קידוחים
אין מחלוקת בין הצדדים כי התובעת ביצעה את עבודות הקידוחים (הודעת ב"כ הצדדים, ע' 12, ש' 14).
התובעת טענה כי יש לשלם לה בגין ביצוע העבודה סכום של 1,000 ₪.
הנתבעת לא מצאה לנכון להתייחס בסיכומיה במישרין לעבודות הקידוחים, ולטענות שהעלתה התובעת בסיכומיה לגבי התמורה הכספית המגיעה לה בגין ביצוען, ולכן יש לראותה כמי שזנחה את טענותיה בעניינים אלה, ורק מטעם זה יש מקום לקבל רכיב זה של התביעה.
מעבר לכך, וכדי שיריעת הדיון שלא תמצא חסרה, הנני סבור כי יש מקום לקבל את טענת התובעת בגין רכיב זה של התביעה, גם מטעמים לגופו של עניין.
טענת התובעת לגבי רכיב זה נתמכת בנתונים שפורטו במסמך שכותרתו "עבודות עבור מאושר ע"י גל", שצורף למסמכי ת/2, אשר לפי עדותו של מיכאל נערך בצוותא- חדא עם זלמן וגל פריטל, המפקח מטעם חברת "ברן", ובו צוין כי בוצעו עבודות קידוחים, ובסמוך לכך נרשם- "1000 ₪". יש ציין כי באותו מסמך נרשמו סכומים לגבי עבודות נוספות, שלגביהם אין מחלוקת בין הצדדים (כגון- 120 ₪ לחציבת יחידת רצפה, או לגבי ה"גרעינים"), והדבר מוסיף נופך של אמינות לנתון הנ"ל שנרשם במסמך.
בסעיף 7 למסמך נ/1, מטעמה של הנתבעת, המתייחס לעבודות הקידוחים, נרשם תחת הכותרת- "כמות זלמן מאושרת ע"י ברן"- "יומן 7085", ותחת הכותרת "סה"כ אמיתי לתשלום" לא צוין נתון כלשהוא. במסגרת "הבהרות" נרשם כי- "כלול ב מס'ד 9 (יומן 7085)". סעיף 9 למסמך נ/1 מתייחס לתשלום בגין ימי עבודה ברג'י, והכוונה להעמדת עובדים על ידי התובעת לצורך ביצוע העבודות.
מהאמור לעיל עולה כי הנתבעת אינה חולקת על זכאותה של התובעת לקבלת תשלום בגין העבודה הנ"ל, אלא טוענת כי התשלום בגינה שולם במסגרת התשלום עבור העובדים. טענה זו הינה בבחינת טענת פירעון החוב הנטען על ידי התובעת, או לפחות חלק ממנו, ועל הנתבעת מוטל הנטל להוכיח כי פרעה את החוב הנטען, או לפחות את אותו הסכום שלשיטתה התובעת זכאית לו, בגין ביצוע העבודה הנ"ל.
"נטל השכנוע קבוע ועומד מראש, ואינו עובר לעולם משכמו של בעל דין אחד אל בעל דין יריב, ונתבע המתגונן בטענת "פרעתי" הוא בבחינת "מוציא מחברו", שכן חוב שלא נפרע, שריר קיים. נטל השכנוע להוכחת הפרעון על הנתבע, ואם לא הוכחה טענתו כדבעי, הנתבע חב".
ע"א 513/67, אפרים כהן נ' אברהם שהבר (שרייבר). פסקה 4; ראו גם- ע"א 345/78 בנק הפועלים בע"מ נ' מאיר סרדס (פורסמו במאגרים משפטיים).
אינני סבור כי הנתבעת הוכיחה את פירעון התשלום שלו הייתה זכאית התובעת, בגין ביצוע עבודות הקידוחים, מתוך הכספים ששולמו, לטענתה, בגין העמדת עובדים לפרויקט, מכיוון שלא הציגה ראיות במידה מספקת התומכות בטענה זו. בכלל זה, הנתבעת לא מצאה לנכון להציג את המסמך המכונה "יומן 7085", שצוין במסמך נ/1 (סע' 7 ו-9), וכן לא הציגה מסמכים הנמצאים בחזקתה שיש בהם כדי לתמוך בנתונים הנ"ל שפורטו במסמך נ/1, או בטבלה שצורפה לכתב ההגנה, וכן לא הוצג תחשיב מפורט לגבי הסכום שהמגיע לתובעת בגין העמדת עובדים לפרויקט, ולא ניתן הסבר של ממש כיצד הסכום ששולם בגין העמדת העובדים, כלל בחובו גם את הסכום שלו זכאית התובעת בגין ביצוע העבודות הנ"ל.
לאור האמור לעיל, יש לקבל את טענות התובעת לגבי רכיב זה של התביעה.
תשלום בגין העמדת עובדים (במסגרת ההתחשבנות עם המזמינה)
התובעת טענה בסעיף 3 לכתב התביעה, בין היתר, כי סיפקה "שעות עבודה ברגי'". הנתבעת לא הכחישה את טענות הנתבעת בסעיף זה לכתב התביעה, אך העלתה שורה של הסתייגויות בעניינים שונים, ובכלל זה טענה כי "... לא הוסכם על תשלום עבור עובד או ימי עבודה..." (ס' 3 לכתב ההגנה).
עם זאת, ממהלך הדיונים, ומקריאת הנתונים שפורטו במסמך נ/1, שהוגש מטעמה של הנתבעת, עולה שאין מחלוקת של ממש בין הצדדים, כי התובעת העמידה עובדים ברגי', אשר לגביהם נערכה התחשבנות בין הנתבעת לבין החברה המזמינה, וכי שולם לתובעת בגין רכיב זה סכום כולל של 12,239 ₪, המהווה שני שליש מהתמורה הכוללת בגין העמדת העובדים, העומדת על סך של 18,360 ₪ (ס' 9, נ/1).
המחלוקת בין הצדדים הינה לגבי היתרה הנטענת (בשיעור שליש מהתמורה הכוללת), בסך של 6,121 ₪ (סיכומי התובעת).
כפי שפירטתי בהרחבה לעיל, לא מצאתי לנכון לקבל את טענת הנתבעת לגבי זכאותה לזקיפת עמלה בשיעור של שליש מהתמורה הכוללת של ביצוע עבודות מסוימות, והעמדת עובדים, ולא מצאתי כי הנתבעת הניחה בפני תשתית ראייתית הולמת לצורך הוכחת טענה זו.
לאור האמור לעיל, יש לקבל את טענות התובעת לגבי רכיב זה של התביעה.
תשלום בגין העמדת עובדים לנתבעת (מחוץ למסגרת ההתחשבנות עם המזמינה)
התובעת טענה בסעיף 4.ב. לכתב התביעה כי העמידה לרשות הנתבעת עובדים, בשעות רג'י, במהלך אוקטובר 2007, במחיר של 14,500 ₪ בתוספת מע"מ (29 ימי עבודה, לפי 500 ₪ ליום).
הנתבעת הכחישה בכתב ההגנה את טענות התובעת בעניין זה, וטענה כי התובעת ביצעה רק עבודות שהוזמנו על ידי המזמינה, חברת "ברן", והנתבעת שילמה לתובעת בגינן.
לאחר שבחנתי את כל שהובא בפני, לא מצאתי כי התובעת הניחה תשתית ראייתית מספקת לצורך הוכחת טענתה בעניין העמדת עובדים לנתבעת באוקטובר 2007, ודינה להידחות, מהטעמים שלהלן.
זלמן העיד כי במסגרת הזמנת העבודה (ת/1) הוסכם בין הצדדים, בין היתר, כי התובעת תעמיד עובדים לנתבעת, ונרשם כי- "יום עבודה עובם (צ"ל- "עובדים", הח"מ) 550 ₪ ליום" (ע' 3, ש' 15-19). כן העיד כי מיכאל "התעקש לספק לו עובדים לעזור לצוות שלו, אין לזה קשר לעבודות שיש עליהן מחיר קבלני" (ע' 3, ש' 25-26). בהמשך העיד כי העמיד עובדים לנתבעת לצורך ביצוע עבודות קבלניות שלה במסגרת הפרויקט ב"אינטל" (ע' 5, ש' 27-28), וכי העמדת העובדים לנתבעת לא היה נתון לפיקוח המפקחים על הפרויקט, כגון דימיטרי, ולא ניתנו לגביה אישורים מטעמם (ע' 5, ש' 20, 24-25). כן העיד שההתחשבנות בעניין זה הייתה במסגרת היחסים שבין התובעת לבין הנתבעת בלבד, ולא הייתה חלק מההתחשבנות עם המזמינה, חברת "ברן". " הוא שאל על הרג'י שאני סיפקתי לחברת אור און אם הם הגישו לברן ואני משיב שלא, כי העבודות שאני עזרתי לו ברג'י זה עבודות קבלניות שלו" (ע' 8, ש' 1-2). בנוסף העיד, כי החיוב הנטען לא נכלל במסגרת החשבון הסופי שהגיש לנתבעת (ת/3), מכיוון שהחשבון נערך נכון לספטמבר 2007, ואילו העובדים הועמדו באוקטובר 2007, ולכן הוצא חשבון סופי מתוקן (ת/4) (ע' 8).
מיכאל העיד כי את הזמנת העבודה (ת/1) רשם בכתב ידו, למעט השורה שעניינה העמדת עובדים. "... את המסמך אני מילאתי בכתב ידי אבל למעט השורה הזאת שזלמן כתב. אני מפנה לשורה: "יום עבודה לעובד 550 ₪". זה לא נכתב בטופס המקורי וזה לא כתב ידי" (ע' 10, ש' 24-27).
לאחר שבחנתי את כל שהובא בפני מצאתי כי יש מקום לערוך אבחנה ברורה בין עובדים שהועמדו על ידי התובעת לצורך ביצוע עבודות בפרויקט, אשר עלות העסקתם נכללה במסגרת ההתחשבנות הכוללת עם המזמינה, חברת "ברן", כפי שהדבר מצא את ביטוי בסעיף 9 למסמך ריכוז הנתונים מטעמה של הנתבעת (נ/1), לבין עובדים שהועמדו על ידי התובעת לצורך סיוע לנתבעת, כך לפי הטענה, ואשר ההתחשבנות לגביהם הייתה בין בעלי הדין בלבד, וללא קשר להתחשבנות הכוללת או למסכת היחסים עם המזמינה, ומסקנה זו מתיישבת עם עדותו של זלמן, שהובאה לעיל (ע' 8, ש' 1-2).
מיכאל טען כי הכתוב במסמך ת/1 לגבי העמדת עובדים בעלות של 550 ₪ ליום, לא נרשם על ידו, ולטעמי ניתן להבחין במאפיינים שונים של כתב היד בשורה הרלבנטית ("יום עבודה עובם (צ"ל- "עובדים", הח"מ) 550 ₪ ליום "), ביחס לרשום ביתר חלקי המסמך.
לא מצאתי שיש מקום לזקוף לחובת הנתבעת את אי הצגת המסמכים הנמצאים ברשותה לגבי הפרויקט, ככל שהדברים נוגעים לסוגיה הרלבנטית, מכיוון שלפי עדותו של זלמן, העמדת העובדים הנטענת בחודש אוקטובר 2007, אינה קשורה למסכת היחסים שבין הנתבעת לבין החברה המזמינה, ומטעם זה אף לא הייתה כפופה לביקורתם של המפקחים על הפרויקט.
מהמקובץ לעיל עולה כי עדותו של זלמן לגבי העמדת העובדים לרשות הנתבעת באוקטובר 2007, וחבותה הנטענת בגין כך, הינה בגדר עדות יחידה במשפט אזרחי, ולא מצאתי שהיא נתמכת במידה מספקת בחומר הראיות שבפני לצורך קבלתה.
לאור האמור לעיל יש מקום לדחות את טענות התובעת לגבי רכיב זה של התביעה.
לקראת סיום
הנתבעת טענה כי התביעה הוגשה בשיהוי ניכר, ובחוסר תום לב, מכיוון שהעבודות בוצעו בשנת 2007 ואילו התביעה הוגשה בשנת 2012.
יש לציין כי התביעה הוגשה בשיהוי של מספר שנים, אלא שלא מצאתי כי יש בכך כדי להשליך על תוצאתה של החלטה זו. הנתבעת לא העלתה את טענת השיהוי בכתב ההגנה מטעמה, והטענה עלתה לראשונה בדיון ובסיכומיה, ומכל מקום לא נטען בפני כי עיתוי הגשת התביעה גרם להיזק ראייתי לנתבעת, בכל הנוגע לאיתור ראיות מטעמה, ולעניין זה יש לציין שמיכאל העיד כי לא טרח לבדוק את המסמכים שברשות הנתבעת, הנוגעים לפרויקט הנדון, לאור היקף החומר, והטרחה הרבה הכרוכה בכך, ומכאן שחלוף הזמן לא גרם לעיוות דין כלפי הנתבעת, בכל הנוגע להעמדת ראיות מטעמה לצורך ההליך המשפטי.
הנתבעת טענה בכתב ההגנה כי שילמה ביתר לתובעת סכום של 44,860 ₪, אלא שטענה זו, שהינה בגדר טענת קיזוז, לא פורטה ברמת הפירוט הנדרשת לצורך טענת קיזוז, ונטענה באופן כללי ביותר. מעבר לכך, לא מצאתי שהנתבעת הניחה בפני תשתית ראייתית הולמת לצורך הוכחת טענה זו. הנתבעת טענה בסיכומיה כי שילמה לתובעת סכומים מסוימים ביתר בגין עבודות החציבה בחדרים הגדולים והקטנים, אלא שלא מצאתי כי יש לטענות אלה על מה לסמוך (בכפוף לממצא לגבי כמות החדרים הקטנים שביצעה התובעת), וזאת לאור עדותו של מיכאל, והנתונים שרשם במסמך נ/1, שמהם עולה כי הכספים ששולמו לתובעת בגין עבודות אלה היו לפי הכמויות שהוכרו על ידי הנתבעת, ולא על פי הכמויות והמחירים שנטענו ונדרשו על ידי התובעת (סע' 1 ו-2 למסמך נ/1), ובמצב דברים זה לא ניתן לומר כי שולמו תשלומים ביתר, בגין העבודות הנ"ל, וזאת גם לשיטת הנתבעת.
התוצאה
התוצאה היא שהתביעה מתקבלת בחלקה.
התובעת טענה בכתב התביעה כי על הנתבעת לשלם לה סכום כולל של 26,757 ₪ (כולל מע"מ), בגין ביצוע עבודות שונות, והעמדת עובדים ברגי' (ס' 3 לתביעה), ובגין העמדה נוספת של עובדים לנתבעת באוקטובר 2007 (ס' 4.ב. לתביעה), ועל כך הוסיפה הפרשי הצמדה וריבית כדין מיום 1.11.2007 ועד להגשת כתב התביעה בסכום כולל של 7,332 ₪, וסכום התביעה הכולל הועמד על 34,089 ₪, לא כולל הוצאות משפט ושכר טרחת עו"ד.
מצאתי לנכון לקבל את טענת התובעת לגבי המועד לצורך ביצוע התשלום, 1.11.2007, והנני סבור כי המועד שצוין הינו סביר בנסיבות העניין, והוא מתיישב עם הנתונים שבפני לגבי ביצוע העבודות על ידי התובעת, תנאי התשלום בין הצדדים (ת/2), ועם מועדי התשלומים שביצעה הנתבעת לתובעת (ת/5), ולא מצאתי כי הנתבעת העלתה טענה פוזיטיבית לגבי מועד התשלום הנטען.
מכיוון שמצאתי לנכון לדחות את טענות התובעת לגבי העמדת העובדים בחודש אוקטובר 2007, הרי שיש להפחית מסכום התביעה את הסכום של 14,500 ₪ (ס' 4.ב. לתביעה).
בנוסף, מכיוון שמצאתי כי התובעת ביצעה עבודות ב-9 חדרים קטנים, מתוך 12 חדרים קטנים שבמחלוקת, הרי שיש להפחית מסכום התביעה את הסכום של 1,500 ₪.
התוצאה הינה שיש להעמיד את סכום התביעה על סך של 10,757 ₪, בתוספת הפרשי הצמדה וריבית כדין מיום 1.11.2007 ועד למועד הגשת התביעה, בסכום כולל של 13,196 ₪.
(13,196 ₪= 2,439 ₪ (ה"ה וריבית כדין)+10,757 ₪ =1,500 ₪ (ח' קטנים) - 14,500 ₪ (עובדים 10/07)- 26,757 ₪)
החוב הפסוק הנ"ל, בסכום כולל של 13,196 ₪, יישא הפרשי הצמדה וריבית כדין ממועד הגשת כתב התביעה, ביום 9.10.2012, ועד לתשלום בפועל.
הנתבעת תישא בהחזר תשלום אגרות בית המשפט בתוספת הפרשי הצמדה וריבית כדין ממועד ההוצאה ועד למועד התשלום בפועל, ובשכר טרחתו של ב"כ התובעת, אשר בשים לב לתוצאה, יעמוד על סכום כולל של 2, 360 ₪, בתוספת הפרשי הצמדה וריבית כדין ממועד מתן פסק מהדין ועד לתשלום בפועל.

ערעור בזכות ניתן להגיש לבית המשפט המחוזי בבאר שבע בתוך 45 ימים.
המזכירות תודיע לצדדים ותסגור את התיק.
ניתן היום, י"ח ניסן תשע"ד, 18 אפריל 2014, בהעדר הצדדים.