הדפסה

א.ו. ואכים עבודות אלומניום לבניין בע"מ 51284789 ואח' נ' איל ואח'

תובעת ונתבעת שכנגד 1
א.ו. ואכים עבודות אלומיניום לבניין בע"מ ח.פ. 51248789
ע"י עו"ד ויסאם עזאם

נגד

נתבעים ותובעים שכנגד

נתבעים שכנגד 2 ו-3

  1. שלמה אייל ת.ז. XXXXX035
  2. שרה אייל ת.ז. XXXXX667
  3. מיכל אייל דואניס ת.ז. XXXXXX458

שלושתם ע"י עו"ד אברהם שלו

  1. ואכים אנדראוס ת.ז. XXXXX064
  2. אנדראוס אנדראוס ת.ז. XXXXXX787

שניהם ע"י עו"ד ויסאם עזאם

פסק - דין

תביעה ותביעה שכנגד שעניינן בעבודות אלומיניום שביצעה התובעת בבתיהם של הנתבעים בקיבוץ חוקוק. אל-מול טענת התובעת כי הנתבעים נותרו חייבים לה סכום כסף בגין העבודות ניצבו טענות הנתבעים על-אודות ליקויים, פגמים וחְסָרִים בעבודות שבוצעו. הנתבעים ביקשו להשית חבות בגין ליקויים אלה לא רק על התובעת אלא גם על בעלי-תפקיד בה, הנתבעים שכנגד 2 ו-3.

א. ההליך והצדדים לו

1. התובעת היא חברה פרטית שעיסוקה בייצור עבודות אלומיניום והתקנתן (להלן התובעת או חברת ואכים). הנתבעים שכנגד 2 ו-3, אב ובנו, הם בעלי-תפקיד בתובעת: הנתבע שכנגד 2 הוא מנהל התובעת בפועל ומועסק על-ידה בשכר (להלן ואכים), ואילו הנתבע שכנגד 3, אף הוא שכיר בתובעת, הוא בעליה של חברת ואכים ומנהלה הרשום (להלן אנדראוס).

2. בשנת 2008 או סמוך לכך החל נתבע 1 (להלן אייל) בבניית שני בתים פרטיים בקיבוץ חוקוק (להלן הבתים): בית אחד, קטן יותר, למגוריו ולמגורי רעייתו – נתבעת 2, ובית נוסף, גדול, למגורי בתו מיכל, היא נתבעת 3 (להלן גם בית אייל ו בית דואניס). לשם יצור פריטי אלומיניום והתקנתם בבתים (להלן עבודות האלומיניום או העבודות) התקשר אייל עם חברת ואכים. ההתקשרות בין הצדדים לא תועדה בהסכם מסודר שהועלה על הכתב, אלא רק במקטעי מסמכים; המחלוקת בין הצדדים נסבה בין השאר על תוכנן והיקפן של ההסכמות שניצבו ביסוד הזמנת העבודות מהתובעת.

3. עבודות האלומיניום סופקו על-ידי התובעת והותקנו בבתים במחצית השנייה של שנת 2009 . אין בין בעלי-הדין מחלוקת על כך ששלב הגמר ('פיניש') של העבודות לא בוצע; כל אחד מהם ביקש לגלגל את האחריות לכך לפתחו של הצד האחר.

4. ביום 22.6.2011 הוגשה התביעה העיקרית על-ידי חברת ואכים, כתביעה בסדר דין מהיר על סך 50,020 ₪; הסכום הוצג כיתרת חוב שעל הנתבעים לשלם בגין עבודות האלומיניום שבוצעו בבתים, מהן עבודות שהוזמנו בתחילת ההתקשרות בין הצדדים (להלן העבודות לפי ההזמנה הראשונית) ומהן עבודות שהזמינו הנתבעים לאחר ההזמנה הראשונית לאור שינויים ותוספות שנעשו בבתים (להלן העבודות הנוספות).

5. הנתבעים הודו באי-תשלום 16,500 ₪ מתוך הסכום הכולל שנקבע בגין עבודות האלומיניום. בה בעת הם כפרו בכך שמהתובעת הוזמנו עבודות נוספות ביחס להזמנה הראשונית, טענו שלא חלו שינויים ותוספות בעבודות במהלך ביצוען, יִחַסוּ לתובעת הצגת מסמכים לא אותנטיים שלא היו חלק מן ההתקשרות בין הצדדים, וגרסו כי התובעת ביצעה את עבודות האלומיניום שלא על-פי המוסכם ותוך גרימת נזקים מנזקים שונים בשל אופן ביצוע העבודות בפועל. אשר על כן הוגשה התביעה שכנגד, בה עתרו הנתבעים לפצותם בתשלום 182,543 ₪, לאחר קיזוז יתרת החוב לתובעת. לבעלי-תפקיד בתובעת, הם נתבעים שכנגד 2 ו-3, יוּחַסָה אחריות אישית לנזק מחמת רשלנות, ניהול כושל של עבודות האלומיניום וגְרַם הפרת החוזה שנקשר בין התובעת לבין הנתבעים.

6. התביעות ההדדיות התבררו בסדר דין רגיל [החלטה מיום 11.2.2012]. כל אחד מהצדדים הציג חוות-דעת של מומחה מטעמו בתחום האלומיניום לשם קביעת טיבם והיקפם של ליקויים בעבודות האלומיניום וכימות הנזק שכרוך בהם: הנתבעים הגישו חוות-דעת של ההנדסאי אבי שטרן מיום 9.8.2011 (להלן חוו"ד שטרן); חברת ואכים הסתמכה על חוות-דעתו של המהנדס חורי סמיח מיום 30.11.2011 (להלן חוו"ד חורי). כמומחה מטעם בית-משפט מונה ההנדסאי מוטי אינהורן [החלטה מיום 1.9.2012, להלן מומחה בימ"ש]; אף שמומחה בימ"ש לא מונה כמומחה מכריע, בעלי-הדין הסתפקו בהעמדתו לחקירה על חוות-דעתו, ויתרו על שמיעת מומחיהם והודיעו שיעלו טענותיהם בהתייחס לחוות-הדעת בסיכומים [ר' עמ' 86 לפרוטוקול ש' 17-16 והחלטה בעמ' 87-86].

7. לתמיכת התביעה העיקרית וכהגנה מפני התביעה שכנגד נשמעו עדויותיהם של ואכים ומר יוסף ברקוביץ – מי שנשכר על-ידי אייל לשמש כמפקח מטעם הנתבעים על בניית הבתים (להלן המפקח). מן העבר השני של המתרס, לתמיכת התביעה שכנגד ובמענה לתביעה העיקרית, העידו אייל, גב' דניאלה קינן – האדריכלית שתכננה את הבתים עבור אייל (להלן קינן או האדריכלית), ומר אסף דנגור, נציג יצרן אלומיניום מתחרה בשם אלום זוהר (להלן דנגור ואלום זוהר). בנוסף נשמעה עדותו של מומחה בימ"ש. ההפניות להלן הן לפרוטוקול הדיון, זולת אם צוין אחרת.

ב. התביעה העיקרית

דין התביעה העיקרית להידחות; התובעת כשלה בהוכחת המרכיבים המהותיים שניצבו ביסוד טענתה לקיומה של יתרת חוב שלא שולמה בידי הנתבעים עבור העבודות, זולת היתרה בה הודו הנתבעים בסך 16,500 ₪ – יתרה שתידון בזיקה לטענות התביעה שכנגד.

1. הרקע להתקשרות בין התובעת לבין הנתבעים

(א) אייל ריכז את הטיפול בבניית הבתים (להלן גם פרויקט הבניה) ונשא בעלויות הכרוכות בכך [סע' 5 בתצהירו, נ/4; עמ' 101 ש' 3-1]. אייל העיד על עצמו שהיה חסר ניסיון בפרויקט כזה ובתקופה שבה הוקמו הבתים גר בירושלים – הרחק מאתר הפרויקט בקיבוץ חוקוק, ולא הכיר קבלנים בצפון הארץ. על-רקע זה התקשר אייל, בשמו ובשם רעייתו ובתו, עם המפקח ברקוביץ. על המפקח הוטל להביא לפרויקט הבניה קבלנים ובעלי-מקצוע שאותם הוא מכיר ועימם הוא עובד, לנהל עמם משא ומתן בשם הנתבעים ולחתום עמם על הסכמים [סע' 9 ב -נ/4].

המפקח מטעם הנתבעים, ברקוביץ, היה מוכר לואכים; בין המפקח לחברת ואכים התקיי מו קשר י עבודה משך תקופה בת שבע -שמונה שנים, במהלכה בוצעו שישה-שבעה פרויקטים בהם הביא המפקח לואכים עבודה על-בסיס הצעות עבודה שהעביר ואכים למפקח. על-רקע זה נוצרו קשרי העבודה בין התובעת לבין המפקח, ואלה הובילו לביצוע עבודות האלומיניום בבתים על-ידי התובעת. ב זמן מתן עדותו של ואכים שוב לא התקיים קשר כזה בין התובעת לבין המפקח; העבודות שביצעה חברת ואכים בבתי הנתבעים הי ו העבודה האחרונה שנמסרה לביצועה על-ידי המפקח [עמ' 52 ש' 18-9, עמ' 53 ש' 4-1, עמ' 62 ש' 12-11].

(ב) ההתקשרות החוזית בין התובעת לבין אייל, שעל-בסיסה ביצעה התובעת את העבודות , נעשתה בחודש מרץ 2009; על כך אין חולק [סע' 5 בתצהיר ואכים, ת/1; סע' 19 ו-23 ב-נ/4].

(ג) כתב-התביעה שהוגש בידי חברת ואכים הושתת על ארבעה מסמכים שהוצגו כָּתיעוד שנסב על הזמנת העבודות: הצעת מחיר מס' 907 מיום 13.8.2008 (להלן הצעה 907 מאוגוסט 2008), רשימת מוצרים לפרויקט מס' 907 מיום 13.3.2009 (להלן רשימת המוצרים לפרויקט), מסמך מיום 15.3.2009 שכותרתו 'סיכום סופי' ושנסב על מועדי ביצוע ם של תשלומים עבור העבודות ושיעוריהם – כל זאת מבלי לנקוב בסכום הכולל לו תהא התובעת זכאית עבור העבודות (להלן מסמך התשלומים), והצעת מחיר מס' 1104 מיום 16.2.2011 (להלן הצעה 1104) [סע' 4-2 ו-9 ונספחים א' עד ד' לכתב-התביעה]. אותם מסמכים הם שנצבו, בעיקרם, גם ביסוד עדותו של ואכים – עדה היחיד של התובעת בכל הקשור לתוכן החוזה שנכרת בין הצדדים ומהלך הדברים שנגע להתקשרות ביניהם [ת/1 בסע' 7-5 ו-12 ונספחים א' עד ד'].

מאחר שהנתבעים העלו טענות על-אודות האותנטיות של חלק מן המסמכים הללו וטענו שהם לא באו לעולם בזמן-אמת אלא הוכנו למפרע, נדרשו בעלי-הדין בראיותיהם למהלך העניינים שקדם להתקשרות ביניהם, ובתוך כך נחשפו מסמכים נוספים אשר הוצגו בידי התובעת כבעלי נגיעה להתקשרות ולהזמנת העבודות. חלקם הארי ידון בחלק ב(2); כאן ידונו הצעות מחיר שקדמו להתקשרות בין הצדדים ואשר הוכנו אגב המשא והמתן הטרום חוזי.

(ד) בנושא אחד, שיש לו חשיבות לתשתית שעל-יסודה הוכנו הצעות מחיר על-ידי התובעת ונקשר בין הצדדים הסכם לביצוע העבודות, אין מחלוקת: התוכניות האדריכליות שהכינה קינן עבור הנתבעים, ואשר כללו גם את מפרט עבודות האלומיניום, לא נמסרו לתובעת, בין טרם ההתקשרות בין הצדדים ובין לאחר מכן (להלן התוכנית האדריכלית) [ר' להלן בחלק ב(2)(ב)].

(ה) לגרסת ואכים, שלא נזכרה בתצהירו והועלתה לראשונה בחקירה נגדית, פנה אליו המפקח באוגוסט 2008 וביקשו להכין הצעת מחיר לביצוע עבודות אלומיניום בבית אייל, הצעה לביצוע העבודות בבית דואניס והצעה שלישית שבה נכללו אופציות. ההצעות הוכנו, מוספרו האחת 897 ושתי האחרות 909, והועברו למפקח (להלן הצעות 897 ו-909). על-פי ואכים, הצעות אלה הוכנו על-בסיס רשימות שקיבל מהמפקח – ושאותן לא שמר; הוא הטעים כי בסופו של יום העבודות לא הוזמנו מהתובעת לפי ההצעות הללו שהוכנו כולן ביום 10.9.2008 [עדות ואכים: עמ' 54 ש' 17-7, 24, 30-29; עמ' 55 ש' 2-1; עמ' 70 ש' 30-26; עמ' 72 ש' 4-3; עדות המפקח: עמ' 92 ש' 22-20]. מעדות זו נובע כי הצעות 897 ו-909 היו ההצעות הראשונות שהכ ינה התובעת בקשר עם ביצוע העבודות. בהמשך יובהר כי גרסה זו, שהוצגה על-ידי ואכים בעדותו בחקירה נגדית, אינה מתיישבת עם גרסתו האחרת, לפיה הצעה 907 מאוגוסט 2008 היא שהייתה ההצעה הראשונה שהוכנה עבור הנתבעים.

אייל טען שהצעות 897 ו-909 אינן אותנטיות אלא הוכנו על-ידי התובעת בחלוף זמן ולא בתאריך שנקוב בהן, 10.9.2008; הוא הצביע על כך שהמידות שהופיעו בהצעות אלה נלקחו מהתוכנית האדריכלית של הבתים – תוכנית שלא נמסרה לתובעת בשום שלב ושלא שימשה להכנת הצעות מחיר שהופקו על-ידי חברת ואכים לגבי העבודות [נ/4 סע' 68; עמ' 112 ש' 16 עד עמ' 113 ש' 2].

(ו) תימוכין לקושי שטמון בהסתמכותה של התובעת על הצעות 987 ו-909 כהצעות המחיר הראשונות שהופקו לנתבעים בקשר לעבודות יש בשני אלה: ראשית, הדברים אינם תואמים את עדותו הראשית של ואכים, לפיה ההצעה הראשונית שנתנה התובעת לנתבעים התבטאה בהצעות מחיר 941 ו-942 שתאריכן מאוחר יותר, 2.3.2009, ולמעשה סמוך ליום 15.3.2009 שבו הוזמן ביצוען של העבודות מהתובעת (להלן הצעות 941 ו-942). ודוק, בעדותו הראשית כינה ואכים את הצעות 941 ו-942 'הצעת מחיר ראשונית', מבלי שאזכר ולו גם ברמז את הצעות 987 ו-909 [סע' 23 ו-40.4 ב-ת/1; הצעות 941 ו-942 צורפו ל-ת/1 כנספח ים ז' ו-ט' וסומנו גם ת/8]. התובעת אינה עשויה לתלות את שתיקת תצהירו של ואכים ביחס להצעות 987 ו-909 בכך ש הן נטולות רלוונטיות למחלוקת ולא שימשו בסיס להתקשרות בין הצדדים כפי שגובשה הלכה למעשה במרץ 2009; על-פי עדותו הראשית של ואכים גם הצעות 941 ו-942 בוטלו על-ידי הצעה מאוחרת ולא על-יסודן התקשרו הצדדים בהסכם [סע' 28 ב- ת/1]. הקושי שטמון באזכור הצעות 941 ו-942 תוך הצגתן כהצעת המחיר הראשונית שנתנה התובעת לנתבעים, והימנעות ואכים מהצגת הצעות 987 ו-909 שעל-פי הנחזה מהן קדמו להצעות 941 ו-942, עומד אפוא בעינו. יש בו כדי לפגוע באמינותה של גרסת ואכים על-אודות השתלשלות העניינים שנגעה להסכמות הצדדים, תוכנן ומועדי גיבושן.

שנית, וכפי שיובהר בהמשך, ביקשה התובעת להישמע בטענה כי התקשרותם של הצדדים הושתתה על הצעה 907 מאוגוסט 2008, וזו עודכנה במהלך הזמן בשינויים ותוספות שהוזמנו ביחס לעבודות. קיומה של הצעה 907 מאוגוסט 2008 שתאריכה 13.8.2008 – לפני תאריכיהן של הצעות 987 ו-909 ואף לפני תאריכיהן של הצעות 941 ו-942, איננו מתיישב עם אף אחת מהגרסות שמסר ואכים על-אודות ראשית הקשר בין התובעת לבין הנתבעים; בין שהצעות 987 ו-909 מבטאות את ההצעה הראשונית שניתנה לנתבעים (כגרסת ואכים בחקירה נגדית), ובין שהצעת המחיר הראשונית באה לידי ביטוי בהצעות 941 ו-942 (כגרסתו בתצהיר), אין בכך כדי לבאר הכיצד באה לעולם הצעת מחיר שקדמה להן ואשר הוכנה בחודש אוגוסט 2008. אף כאן, סימני השאלה פועלים לחובת התובעת.

(ז) מתוך עדות ואכים בחקירה נגדית התחוור כי הצעות 941 ו-942 הוכנו על-ידי התובעת על-בסיס הצעות מחיר שקיבלו הנתבעים מאלום זוהר – הצעות שהועברו לתובעת על-ידי המפקח [עמ' 54 ש' 21-19]. אין חולק על כך שהמפקח קיבל עבור הנתבעים הצעות מחיר הן מאלום זוהר והן מהתובעת, טרם גיבוש החלטה על זהות הספק שעמו יתקשרו הנתבעים [עדות המפקח בעמ' 90 ש' 12-15; עדות אייל בעמ' 111 ש' 16-13]. כבר נאמר לעיל שאליבא דתובעת, הצעות 941 ו-942 בוטלו באמצעות הצעה מאוחרת יותר, והן אינן חלות על ההתקשרות בין הצדדים ואינן מלמדות על תוכנה, מחירה או פרטיה [סע' 28 ב- ת/1].

גם מראיות הנתבעים עלה שהצעות 941 ו-942 אינן עשויות לשמש לדליית פרטיהן של הסכמות הצדדים שניצבו ביסוד הזמנת העבודות. עדם של הנתבעים דנגור, מנהלה של אלום זוהר, זיהה ואישר את הצעות המחיר שהכינה אלום זוהר לבית אייל ובית דואניס, שתיהן נושאות תאריך 16.2.2009 [עמ' 95 ש' 14-5]. דנגור ביאר כי המחירים שננקבו בהצעות הללו לא היו סופיים אלא היוו בסיס למשא ומתן בין הצדדים, ומה שהוצג לא היה אלא הצעת מחיר ראשונית שלא הגיעה לשלב התכנון; הוא לא זכר מה היה סכום ההצעה הסופית שנתנה אלום זוהר לנתבעים [עמ' 96 ש' 6-4, 12-11, 18-15; עמ' 99 ש' 7, 11]. אייל העלה שורה של טענות נגד תוכנן של הצעות 941 ו-942, באופן שמונען מלהיות הבסיס ההסכמי שניצב ביסוד הזמנת העבודות [סע' 69 ב-נ/4].

(ח) נובע מכך שההצעות שנזכרו לעיל, הצעות 987 ו-909 מזה והצעות 941 ו-942 מזה, אינן עשויות להיחשב להצעות המחיר שניצבו ביסוד התקשרות הצדדים. בהתאמה, הן אינן משקפות את הסכמות הצדדים שעל-יסודן נכרת ביניהם הסכם לביצוע העבודות.

2. מסמכי ההזמנה ותוכנה

בחלק זה יִדוֹנוּ נושא חתימתו של חוזה בכתב על-ידי הצדדים בקשר להזמנת העבודות, מעמדה של התוכנית האדריכלית בביצוע ההזמנה מהתובעת, והמסמכים עליהם הצביע כל אחד מבעלי-הדין כ ְּאלה שניצבו ביסוד ההתקשרות והיתוו את תְכניה.

(א) חתימת חוזה בכתב

1.1 אין מחלוקת על כך שבין הצדדים לא נחתם הסכם מסודר שיכלול את כל חיוביהם בקשר להזמנת העבודות, תוך פירוט פרטי האלומיניום שהוזמנו ומחיריהם וציון הוראות כלליות אשר תחולנה על ההתקשרות. כל אחד מבעלי-הדין תלה בצד האחר את האשם לחסרונו של הסכם.

אף שואכים התייחס בתצהירו שוב ושוב לקיומה של 'הזמנה', הוא נאלץ להודות שאין בידי התובעת הזמנת עבודה חתומה על-ידי הנתבעים. כל שהיה ביכולתו להציג כבסיס לביצוען של עבודות האלומיניום היו הצעה 907 מאוגוסט 2008 שאין עליה חתימות, ואת רשימת המוצרים לפרויקט שרק היא נחתמה על-ידי הצדדים, אך אינה כוללת מחירים. כשנדרש ואכים להסביר את פשר התייחסותו למסמכים הללו כ'הזמנה' לא היה בפיו הסבר, לא כל ש כן הסבר משכנע: "אני מתקשה להסביר את זה. שנפלתי עם לקוח שלא חלמתי בחיים. אין מסמך הזמנה כיוון שהלקוח סירב לחתום" [עמ' 62 ש' 23-22].

1.2 אף-על-פי שואכים טען כי הוא הציג לאייל נוסח חוזה כתוב בפגישה הראשונה שקיימו, הוא לא צירף את נוסח החוזה לכתב-התביעה או לתצהירו מבלי שנתן לכך הסבר. הימנעות של צד מהצגת מסמך שמצוי תחת ידו ושעשוי לשמש לתמיכת גרסתו מספקת חיזוק לגרסת הצד האחר [ע"א 548/78 פלונית נ' פלוני, פ"ד לה(1) 736, 760 (1980)]. עדות ואכים לפיה סירב אייל לחתום על אותו חוזה כתוב שהוצג לו נסתרה מניה וביה מתוך גרסה אחרת שמסר ואכים באותו עניין, לפיה קיבל את אישור המפקח להתחיל לעבוד ללא הסכם חתום עם מזמין העבודה [עמ' 62 ש' 7-1, 27-25; ר' גם עמ' 63 ש' 14-6]. אלא שגם גרסה זו הופרכה, ונמצא שהתובעת החלה בביצוע העבודות לא קודם להתקשרות עם הנתבעים – כפי שמשתמע ממנה, אלא במועד שהיה מאוחר לביצוע ההזמנה על-ידי אייל.

מעדות ואכים עלה כי הוא עמד בקשר עם המפקח רק בשלב מוקדם של הכנת הצעות המחיר עבור הנתבעים, טרם ביצוע ההזמנה; לאחר מכן, לשם גיבוש הסכם וביצוע הזמנה מהתובעת , נכנס לתמונה אייל והוא שעמד בקשר ישיר עם ואכים, אף נפגש עם ואכים וביצע את ההזמנה בחודש מרץ 2009, ללא נוכחות וליווי של המפקח [עדות ואכים בסע' 23 ב-ת/1 ובעמ' 62 ש' 8; עדות אייל בסע' 24.1 ב- נ/4; עדות המפקח בעמ' 88 ש' 25-23]. ביצוע העבודות בבתים החל רק בשלב מאוחר יותר, באוגוסט-ספטמבר 2009 [עמ' 59 ש' 10-7]. נובע מכך שעל-פי גרסה זו של ואכים, פגישותיו עם אייל – וסירובו הנטען של אייל לחתום על חוזה מסודר – קדמו לנטילת חברת ואכים את ביצוע העבודה על עצמה ולתחילת העבודות. לא נמצא בפי ואכים הסבר לכך שהתובעת נאותה ליטול על עצמה את ביצוע העבודות במציאות בה סירב מזמין העבודה לחתום עמה על הסכם מסודר כְּזה שנדרש על-ידה, והוברר שלמפקח לא הייתה כל נגיעה לכך.

1.3 לבסוף, אין לראות מה טעם יסרב אייל לחתום על הסכם מסודר להזמנת העבודות – הסכם שחתימתו תאמה את האינטרס העצמי של הנתבעים [סע' 29 ב- נ/4], ובה בשעה יאות לחתום על מסמכים אחרים שנגעו להתקשרות עם התובעת: על רשימת המוצרים לפרויקט מזה ועל מסמך התשלומים מזה [סע' 7 ב-ת/1]. ואכים לא הציע הסבר מניח את הדעת שיבאר את פשרה של ההתנהלות שייחס לאייל, ולא ניתן לשעות לטענתו כי אייל סירב לחתום על הסכומים שנכללו בהצעה 907 אך נאות לחתום דווקא על המסמך שקבע את שיעורי התשלומים ומועדי ביצועם, ועל רשימת המוצרים לפרויקט [עמ' 63 ש' 30-27, עמ' 6 5 ש' 23-21]. גם בנושא זה נמצאה עדות ואכים לא ראויה לאמון, וגרסתו אינה עולה בקנה אחד עם ניסיון החיים והשכל הישר.

(ב) תוכניות אדריכליות

1.1 כבר נאמר לעיל שלמעשה אין מחלוקת על כך שהתוכנית האדריכלית לא הועברה לתובעת או למי מטעמה, לצרכי הזמנת העבודות מהתובעת והכנת הצעות מחיר לשם כך עבור הנתבעים. המפקח מטעם הנתבעים, ברקוביץ, שעדותו נשמעה מטעם חברת ואכים, טען תחילה כי ההצעה שניתנה על-ידי אלום זוהר – קודם להתקשרות בין הנתבעים לבין התובעת – הוכנה על-בסיס התוכנית האדריכלית, וכך היה גם לגבי הצעת המחיר שנתנה התובעת; בהמשך הודה שאיננו זוכר אם הצעתה של חברת ואכים הוכנה לא על-פי תוכנית אדריכלית אלא רק על-יסוד הצעת המחיר שהתקבלה מאלום זוהר [עמ' 87 ש' 24-20]. ואכים הטעים כי הוא קיבל את כל ההנחיות שנדרשו להכנת ההצעות מאייל, אך לא קיבל בשום שלב תוכניות אדריכליות [עמ' 56 ש' 12-11; עמ' 62 ש' 10-9; עמ' 72 ש' 7-6]. גם אייל אישר שהצעת המחיר שקיבל מחברת ואכים התבססה על הצעות שנתנה קודם לכן אלום זוהר, והתחוור שלתובעת לא נמסרו תוכניות אדריכליות [עמ' 112 ש' 7-5, עמ' 113 ש' 13-5; ר' גם נ/4 בסע' 16, 23 סיפא, 36].

1.2 במצב דברים זה לא נודעת משמעות לעדותה של אדריכלית הנתבעים, ואין נפקא מינה מה נכלל ומה לא נכלל בתוכנית שערכה היא עבור הנתבעים – שעה שאין ראיה שתוכנית זו היוותה בסיס להזמנת עבודות האלומיניום מהתובעת. האדריכלית אישרה שהיא לא עשתה השוואה בין מוצרי האלומיניום שהופיעו בתוכניות שערכה לבין המוצרים שהזמ ינו הנתבעים מהתובעת [עמ' 83 ש' 29-27].

1.3 לאי-מסירת התוכנית האדריכלית לתובעת, כבסיס להכנת הצעת מחיר עבור הנתבעים, יש סיבה נוספת שהובהרה מתוך העדויות שנשמעו. במהלך בניית שלד הבתים חלו שינויים אשר השפיעו גם על עבודות האלומיניום, כפי שתוכננו במסגרת התוכנית האדריכלית [עמ' 114 ש' 29 עד עמ' 115 ש' 1]. כפי שיובהר בהמשך, את הזמנת העבודות ביצעו הנתבעים רק לאחר שבניית שלד הבתים תמה, באופן שמחד גיסא עשה את התוכנית האדריכלית ללא רלוונטית להזמנתן של עבודות האלומיניום, ומאידך גיסא איפשר להזמין את העבודות לפי מידות הפתחים שנבנו בפועל. יש לכך נפקות לטענת התובעת לפיה שינויים שחלו בבניית השלד גרמו להזמנת העבודות הנוספות [ר' להלן בחלק ב(3)].

(ג) הצעה מס' 907 מיום 13.8.2008

1.1 לעיל נדונו גרסותיו השונות של ואכים על-אודות זיהוי הצעת המחיר הראשונית שניתנה לנתבעים לביצוע העבודות; בהקשר זה הובאו שתי גרסות: האחת הצביעה על הצעות 987 ו-909 מיום 10.9.2008 והשנייה – על הצעות 941 ו-942 מיום 2.3.2009. גרסה אחרת, שלישית, נסבה על הצעה 907 מאוגוסט 2008 [ר' נספח א' ב-ת/1; ההצעה סומנה גם ת/2]. על-פי גרסה זו, ההצעה הראשונה שהכ ינה התובעת עבור הנתבעים ושעל-פיה נערכה ההתקשרות בין הצדדים הייתה הצעה מס' 907 מיום 13.9.2008 [עמ' 56 ש' 18-16]. אף-על-פי שהוצע לואכים שמדובר בהצעה שתאריכה 13.8.2008, הוא התייחס אליה ככזו שנערכה ב- 13.9.2008 [עמ' 55 ש' 6-4; השוו לעמ' 55 ש' 19]. גם בכך ניכר עד כמה הייתה שליטתו של ואכים במסמכים הרלוונטיים דלה וחסרה, באופן שהעלה סימני שאלה לכל אורך עדותו.

הצעה 907 שצורפה לתצהיר ואכים נחזית כנושאת תאריך 13.8.2008 [נספח א' ב-ת/1]. לטענת ואכים, הוא מסר את הצעה 907 מאוגוסט 2008 לאייל ביום 13.3.2009, קרי, למעלה מחצי שנה לאחר עריכתה [עמ' 55 ש' 13-11]. עוד לטענת ואכים, הוכנה הצעה 907 מאוגוסט 2008 על-סמך הצעות המחיר של אלום זוהר; בכך סתר את גרסתו הקודמת, לפיה הצעות 941 ו-942 הן שהוכנו על-בסיס הצעות שקיבלו הנתבעים מאלום זוהר [השוו עמ' 55 ש' 23-22 לעמ' 54 ש' 21-19]. זאת ועוד. הצעותיה של אלום זוהר הוכנו, כך נחזה על-פניהן, בתאריך 16.2.2009; דנגור, מנהלה של אלום זוהר, זיהה אותן ואישרן [נספחים 7 ו-7א ב-נ/4; סומנו גם נ/2 ו- נ/3]. פשיטא שהצעה 907 מאוגוסט 2008, שמועדה חצי שנה קודם לכן, לא הייתה עשויה לבוא לעולם על-בסיס הצעותיה הללו של אלום זוהר.

1.2 ואכים הסתבך בעדות שהייתה לא אמינה במובהק כשניסה לספק הסבר לתאריך שמופיע על-גבי הצעה 907 מאוגוסט 2008 – תאריך שאינו מתיישב עם רצף האירועים שעליהם עמד הוא עצמו. כך אמר: "לשאלת בית המשפט כי הצעה של אלום זוהר היא משנת 2009 ולכן באוגוסט 2008 לא ניתן היה לתת את ההצעה 907 על סמך הצעות של אלום זוהר, אני משיב - שאני יכול לעשות את זה. לאחר שבית המשפט חוזר על השאלה, שאמרתי שבאוגוסט 2008 נתתי את ההצעה 907 על סמך הצעות של אלום זוהר, וב"כ הנתבעים אומר שההצעות של אלום זוהר משנת 2009, אני משיב - שנכון מה שאתה אומר שקיבלתי את זה בשנת 2009 אבל כשערכתי את ההצעה 907 בא אלי [...] אייל ואיחד את שתי ההצעות שהצעתי לו 941, 942" [עמ' 55 ש' 27 עד עמ' 56 ש' 1].

עדות זו, שניתנה במענה לשאלות ישירות שהפנה בית-המשפט לעד המרכזי שהשמיעה התובעת, אין בה כדי לפתור את הקושי המובנה שטמון בגרסתו של ואכים לגבי המועד בו הוכנה הצעה 907 מאוגוסט 2008. אין מנוס מלקבוע שהצעה זו לא הייתה עשויה לבוא לעולם באוגוסט 2008 אלא רק במועד מאוחר הרבה יותר, ולמצער בתאריך מאוחר לזה שמופיע על-גבי הצעות אלום זוהר, 16.2.2009.

1.3 אם לא די בכך, טען ואכים שכאשר ביקש ממנו אייל לאחד את הצעות 941 ו-942 שניתנו בידי חברת ואכים בשנת 2009, נעשה הדבר בהצעה 907 מאוגוסט 2008, כשמספר ההצעה נשמר והתיקון נעשה על-גביה [עמ' 56 ש' 4-2, עמ' 57 ש' 19]. עוד טען שהצעה 907 מאוגוסט 2008 הוכנה על-סמך רשימות שקיבל מברקוביץ – בעוד שקודם לכן מסר שדווקא הצעות 987 ו-909, הן שהוכנו על-סמך רשימות כאלה [השוו עמ' 45 ש' 30-29 לעמ' 56 ש' 10-7]. אלא שגם בגרסתו לפיה הצעה 907 מאוגוסט 2008 היא שחלה על ההתקשרות בין הצדדים לא היה ואכים עקבי; כשנשאל אלו הצעות קדמו להצעות 941 ו-942 היפנה להצעות 987 ו-909 ולא הזכיר את הצעה 907 מאוגוסט 2008 [עמ' 74 ש' 11-3]. חוסר עקביות בעדות ואכים, בכל הקשור להצעות המחיר שהנפיקה התובעת לנתבעים והקשר ביניהן להזמנת העבודות, היה בולט וירד לשורשי עדותו; גם מבחינה זו, מדובר בעדות שלא ניתן לתת בה אמון.

1.4 אייל כפר בכך שהצעה 907 מאוגוסט 2008 ביטאה איחוד של הצעות 941 ו-942 לכדי הצעה אחת, בעקבות שינויים שהוכנסו בהן [עמ' 108 ש' 5-4, 25-23]. הוא שלל מכל וכל את הצעה 907 מאוגוסט 2008 כמסמך אותנטי שנערך בין הצדדים בזמן-אמת והטעים כי ראה אותה לראשונה כשצורפה לתביעתה של חברת ואכים בהליך דנן [נ/4 סע' 59, 67; עמ' 109 ש' 3-1, 8-6, 27-20].

תימוכין לכך ניתן למצוא בעדות המפקח – עד של התובעת. כשהוצגה הצעה 907 מאוגוסט 2008 למפקח היא לא עוררה בו כל זיכרון ספציפי [עמ' 91 ש' 24-19]. לשם השוואה, את הצעת מחיר 909 מיום 10.9.2008 זיהה המפקח ללא קושי, כאשר הוצגה לו, חרף חלוף הזמן שבו תלה את היעדר יכולתו לזהות בוודאות את הצעה 907 מאוגוסט 2008 [עמ' 92 ש' 22-20]. המפקח שלל את היותה של הצעה 909 מסמך שהוכן על-ידי ואכים, בעצה אחת עמו, לצרכי הגנתו של המפקח מפני תביעת אייל שהוגשה נגדו בהליך נפרד, ועמד על דעתו כי מדובר בהצעת מחיר אותנטית שהוכנה במועד שננקב בה [עמ' 93 ש' 16-11]. לא היה בעדותו כדי ללמד דברים אלה על הצעה 907 מאוגוסט 2008, ולגביה יש לקבוע כי התובעת כשלה בהוכחת היותה מסמך אותנטי שהופק בתאריך שנחזה בה לצרכי הזמנת העבודות על-ידי הנתבעים.

1.5 ראיה נוספת, כבדת משקל, מלמדת שלא ניתן לשייך את המסמך ת/2 לתאריך שמופיע בו , 13.8.2008. במה דברים אמורים? הצעה 907 מאוגוסט 2008 מחילה על הסכומים שננקבו בה עבור העבודות מע"מ בשיעור 16%; דא עקא, באוגוסט 2008 היה שיעור המע"מ 15.5%. ואכים התפתל והתחמק במופגן כשנדרש להתמודד עם קושי גלוי זה, וסופו שתלה את האשם במחשב: " זה תוכנה שאין לי שליטה מלאה בתוכנה זאת, [...] יכול להיות שבאותה תקופה לא הגיע הטכנאי לעדכן את המע"מ לפני שהדפסתי את ההצעה. [...] מחירים אני מביא לתוכנה אבל דברים בסיסיים אני לא יכול לשנות" [עמ' 58 ש' 20 עד עמ' 59 ש' 6].

מדובר בעדות שאינה 'מחזיקה מים'; אין בה כדי לבאר מדוע לא שוּנָה שיעור המע"מ ידנית על-גבי ההצעה, על-מנת שיהא תואם את השיעור שחל כדין בזמן עריכתה. לא הובאה בידי התובעת עדות של ספק התוכנה כדי שתתמוך בקשיים שייחס לה ואכים. אם לא די בכך, בהצעה אחרת שהפיקה התובעת לנתבעים בספטמבר 2008, היא הצעה 897 – דווקא נכלל מע"מ בשיעור הנכון, 15.5% . עדות ואכים שבה ניסה הלה ליישב את הקושי לקתה באותה התפתלות ובאותו הסבר מגומגם ולא משכנע שהשמיע קודם לכן, וסופו שאמר: " בתוכנה שלי זה מופיע, התוכנה עודכנה או לא עודכנה, אני לא זוכר מה היה שם" [עמ' 70 ש' 26 עד עמ' 71 ש' 13]. לא זו העדות שעל-יסודה עשוי מי שתובע יתרת חוב מכוחו של חוזה להוכיח את המסמך שעליו הוא מבסס את תביעתו, ודומה שאין צורך להרחיב על כך את הדיבור.

(ד) הצעות מחיר 941 ו-942

1.1 הצעות אלה, שעל-גביהן מתנוסס התאריך 2.3.2009, נזכרו לעיל. אליבא דואכים, הן גובשו בפגישה שקיים עם אייל בתאריך זה. יחד עם זאת אישר ואכים כי ההצעות הללו אינן אלה שניצבו ביסוד ההתקשרות בין הצדדים שכן הן אוחדו, לאחר שניתנו להן הערות הנתבעים, להצעה אחת לשני הבתים, היא הצעה 907 שביטלה את הצעות 941 ו-942. נובע מכך שלגרסת התובעת יש בנמצא הצעה 907 שמועדה מאוחר ליום 2.3.2009 ואשר ביטאה את הזמנת עבודות האלומיניום [ ת/1 סע' 23, 24 ו-28]; לא-זו-אף-זו, ואכים הצהיר שהצעה 907 שאיחדה את הצעות 941 ו-942 והייתה מאוחרת להן נחתמה בידי אייל [סע' 29 ב- ת/1]. כפי שיובהר בהמשך, אין הצעת מחיר 907 שנושאת את חתימת הנתבעים, בין כזו שתאריכה מוקדם ליום 2.3.2009 ובין כזו שתאריכה מאוחר יותר, ובעניין זה אין מנוס מלקבוע כי ואכים לא הצהיר אמת.

1.2 אייל הכחיש את קיומה של פגישה בינו לבין ואכים ביום 2.3.2009 וטען כי המועד הראשון בו הגיעו הנתבעים למפעל של התובעת ובו דנו עם ואכים על העבודות ועל הזמנת התובעת לבצען היה יום 12.3.2009 [נ/4 בסע' 17 ו-19; עמ' 110 ש' 21-15]. אייל לא כפר בקיומן של הצעות 941 ו-942, אך גם הוא לא ראה בהן ביטוי לעבודות שהוזמנו מהתובעת והדגיש שהן כללו טעויות ואי-דיוקים רבים [סע' 18 ו-69 ב-נ/4]. נובע מכך שבעלי-הדין תמימי דעים על כך שהצעות 941 ו-942, יהא מקומן אשר יהא במשא ומתן שהתקיים טרם הזמנת העבודות, אינן מבטאות את ההסכמה שעל-יסודה בוצעו העבודות.

1.3 כשנדרש ואכים להפנות להצעת המחיר שחלה על ההתקשרות, הצביע באופן תמוה על הצעה 907 מאוגוסט 2008 – הצעה שקדמה להצעות 941 ו-942, ובשים לב למועד עריכתה לא יכלה לשקף הערות ושינויים שסוכמו בין הצדדים על-בסיסן של הצעות 941 ו-942. גם בהקשר זה ניכר עד כמה אין ביכולתו של ואכים לתאר באופן רציף, הגיוני ומשכנע את השתלשלות העניינים שהובילה להתקשרות בין הצדדים ולהצביע על המסמך הממשי שעיגן אותה. אף לא עלה בידי ואכים להסביר הכיצד בהצעות 941 ו-942 לא צוינו מיקומיהן של הדלתות שהוזמנו בתוך הבתים, בשים לב לכך שבהצעה קודמת – הצעה 907 מאוגוסט 2008 – ניתן ביטוי למיקומי הפריטים שנזכרו [עמ' 76 ש' 12-1]. קשה להלום כי פרט או נתון שקיבל ביטוי בהצעה מוקדמת נעל ם לפתע פתאום מהצעה מאוחרת יותר, אף שביצועו של אותו פרט לא בוטל, ואף בכך יש כדי לשלול את מבוקשו של ואכים להציג את הצעה 907 מאוגוסט 2008 כמסמך שקדם להצעות
941 ו-942.

1.4 אין בכך כדי למצות את הקשיים בעדות ואכים בהתייחס להצעות 941 ו-942. לטענתו, הוא אינו זוכר שהן נשלחו למפקח [עמ' 73 ש' 28]; דא עקא, שם המפקח מתנוסס עליהן כנמען, ולא פרטי הנתבעים. אם נערכו הצעות 941 ו-942 במפגש פנים אל פנים בין הצדדים שבו המפקח לא נכח, כטענת ואכים, אין לראות מה טעם תוציא התובעת את ההצעות על-שם המפקח – ולא על-שם הלקוח מזמין העבודה שדן עמה בפרטי ההצעות. מדובר בקושי נוסף, אחד מני רבים, שנגלה בגרסת התובעת לגבי הצעות 941 ו-942.

(ה) הצעות מחיר 907 נוספות

1.1 מצד אחד, הצביע ואכים על הצעה 907 מאוגוסט 2008 כְּזו שעמדה ביסוד ההסכם שנכרת בין הצדדים לשם הזמנת העבודות; על קשייה של גרסה זו עמדתי לעיל. מצד שני, טען ואכים כי "יש הרבה 907 מכמה תאריכים. [...] הפרטים שמופיעים בתוך ההצעה הם השתנו" [עמ' 56 ש' 18-14]; בהקשר זה הדגיש שהצעה 907 מאוגוסט 2008 'כבר לא קיימת' נוכח שינויה בהמשך [שם, ש' 20]. גם גרסה זו כרוכה בקשיים לא מבוטלים.

ראשית, אם הצעה 907 מאוגוסט 2008 היא הצעה שאין לה רלוונטיות להתקשרות והיא 'כבר לא קיימת', אין לראות מה טעם הושתתו כתב-התביעה ותצהירו של ואכים דווקא עליה. ודוק: הצעה 907 מאוגוסט 2008 היא שצורפה כנספח א' גם לכתב-התביעה וגם לתצהיר ואכים ; בה בשעה לא צורפה לכתב-התביעה או לתצהירו של עד התובעת הצעה אחרת שנושאת מספר 907 ושמבטאת את הסכמת הצדדים לגבי הזמנת העבודות. כשנדרש ואכים לבאר זאת, לא היה בפיו הסבר ממשי : "כי הכל השתנה, הכול הוחלף, אם תסתכל בהצעות הראשונות שניתנו תראה שיש הבדל בין שמים לארץ" [עמ' 56 ש' 23-21]; "אני אומר שהוא קיבל הצעה אחת וכל ההצעות שלפני לא מעניינות" [עמ' 57 ש' 15-14]. הדברים אך מחזקים את הקושי שנובע מכך שהתובעת צרפה לכתב-התביעה ולתצהיר העד מטעמה את הצעה 907 מאוגוסט 2008 אף שזו שונתה בהמשך, כך לשיטתה, והפכה נטולת נפקות, ובה בעת לא צרפה את הנוסח העדכני והאחרון ביותר של ההצעה שעל-בסיסה יצאה ההתקשרות לפועל.

שנית, כפי שיובהר גם בהמשך, טענת התובעת ל'גלגול' הצעה בעלת מספר אחד על-פני תקופה, תוך יצירת גרסות שונות שלה, לוקה בקשיים לא מבוטלים. בחסות טענה זו יצרה התובעת 'מסך עשן' שאפף את ההתקשרות, תכניה, מועדיה והתיעוד שנערך בגינה. הדברים יודגמו ויודגשו אגב דיון בהצעות הפרטניות ששלפה התובעת לעת עמידתו של העד מטעמה לחקירה נגדית. יחד עם זאת יאמר כבר עתה כי אין לראות מה טעם לא הוכנה הצעת מחיר בעלת מספר חדש ותאריך עדכני בכל פעם בה עלה על הפרק נושא ההתקשרות עם הנתבעים, ואף לקושיה זו לא עלה בידי עד התובעת ליתן מענה. לו כך נעשה, היה מונח לפני בית-המשפט תיעוד שניתן למיי ן לפי תאריכיו ושמצייר תמונה בעלת ממשות על-אודות מהלך ההתקשרות, מועדי גיבושה ותכניה. בערב-הרב של מסמכים שהציגה התובעת, תוך מתן עדות לא אמינה באופן חריג של ואכים לגביהם, לא היה כדי לשרטט תמונה כזו.

1.2 ביטוי לכך מצוי בהודאת ואכים לפיה אין בנמצא הצעה אחת מחייבת שביכולתו לנקוב בתאריכה; בלשונו: "לשאלת בית המשפט ממתי ההצעה המחייבת מבחינתי, מאיזה תאריך ההצעה המחייבת לטענתי, אני משיב - יש כמה תאריכים. לשאלת בית המשפט מה תאריך ההצעה שלפיה ביצעתי את העבודה, אני משיב - שההצעה המקורית לא הודפסה בשנת 2008 אלא היא עודכנה והודפסה לאחר מכן. בכל תאריך שבו 907 עודכנה והודפסה היא מחייבת אותי. לשאלת בית המשפט מה התאריכים של הצעה 907 שהיא מחייבת, אני משיב - שיש כמה תאריכים" [עמ' 57 ש' 25-20].

לפי עדות זו הצעה 907 הופקה בתאריכים שונים, בהם היא עודכנה והודפסה – ובכל אחד ואחד מן התאריכים שמופיעים עליה היא מחייבת את התובעת. גרסה שונה לגבי תאריכי הנוסחים השונים שקיימים להצעה 907 מסר ואכים קודם לכן: "ההצעה נערכה בתאריך הנקוב שם שהוא אוגוסט 2008 וההדפסה של ההצעה חוזרת שאני מדפיס אותה אז המחשב נותן לי או תאריך הדפסה או תאריך עריכה" [עמ' 55 ש' 21-20]. מדובר בשתי גרסות שונות במובהק: האחת מתארת הצעה שעודכנה ושונתה מעת לעת, ביודעין ובמכוון, כך שכל אחד מנוסחיה מחייב ומתווס ף לקודמ יו; הגרסה האחרת מכוונת להצעה אחת שנערכה באוגוסט 2008 אך בשל 'אילוצי המחשב' נושאת תאריך משתנה, על-פי המועדים השונים שבהם היא הודפסה לאחר מכן.

מדובר בעדות שלא ניתן להסכין עמה, ודאי נוכח הצהרתו הקודמת של ואכים לפיה הצעה 907 מאוגוסט 2007 'כבר לא קיימת'. ואכים נע ונד, הלוך ושוב, בין גרסות שונות בהתייחס לנושא מהותי – זיהוי מסמכים שהכינה התובעת ושניצבו ביסוד הזמנת העבודות – מבלי להציג גרסה סדורה, עקבית ואחידה. עדות 'מזגזגת' כזו שמסר ואכים, שלקתה בסתירות פנימיות ושאינה עולה בקנה אחד עם התנהלות עסקית סבירה, אינה ראויה לכל אמון.

1.3 אלא שבכך לא מוצו גרסותיו השונות של ואכים. גרסה שלישית מסר ואכים בזו הלשון: " [...] כל פעם שהייתי צריך מתקן את הצעה 907" [עמ' 58 ש' 4-3]. בהמשך יובהר כי ואכים אכן הנפיק הצעה שנושאת את המספר 907, כל זאת לא באורח ששיקף את הסכמת הצדדים ואת החוזה שנכרת ביניהם לשם ביצוע העבודות, אלא באופן שתאם את אינטרס התובעת ויצר מצג מטעה – כאילו דובר בהצעה שניצבה ביסוד ההתקשרות בין הצדדים ושהוכנה בזמן-אמת, אף-על-פי שלא אלה היו פני הדברים [ר' להלן בחלק ב(3)(ח) ביחס להצעה 907 מיום 29.1.2011; כך נהג ואכים גם ביחס להצעה 1104 שתידון בחלק ב(3)(ד)-(ז)].

1.4 כשנדרש ואכים להצביע על כל הצעות המחיר שנושאות מספר 907 היפנה להצעה מיום 13.8.2008 [ת/2], להצעה מיום 29.1.2011 [ת/3] ולהצעה מיום 13.3.2009 [ת/4] [עמ' 57 ש' 30-26]. ואכים התחמק מלהשיב אם יש בנמצא הצעות מתאריכים נוספים שנושאות את המספר 907, ורק לאחר שבית-המשפט דקדק עמו מסר שכל ההצעות שמספרן 907 הן אלה שבהן נקב [עמ' 58 ש' 7-3]. התחוור שגם בכך לא דייק ואכים: הוצגה לו הצעת מחיר נוספת שמספרה 907, זו הפעם נטולת תאריך, והוא נאלץ לאשרה כמסמך שנערך על-ידו [עמ' 68 ש' 27-23, עמ' 69 ש' 21-20].

עצם קיומה של הצעת מחיר 907 שאינה נושאת כל תאריך סותר מניה וביה את טענת ואכים כי בשל 'תכתיבי תוכנה' ו'אילוצי מחשב' יכולה התובעת להפיק הצעת מחיר שנושאת את תאריך הדפסתה או את תאריך עדכונה. למעשה, מעדות ואכים עלה בבירור שלא היה כל קושי להפיק במחשב התובעת הצעה מס' 907 שאין בה תאריך [עמ' 70 ש' 23]. יש בכך כדי להעמיד באור הנכון את הצהרתו של ואכים, בחקירה חוזרת, כי המערכת הממוחשבת 'מכתיבה לו' את תאריך ההצעה, שהינו או תאריך עריכת ההצעה או תאריך הדפסתה, ללא יכולת שליטה שלו בכך [עמ' 80 ש' 29 עד עמ' 81 ש'2]. קיומה של הצעת מחיר 907 חסרת תאריך, שבהפקתה הודה ואכים, שולל עדות זו ומחזק אף ה וא את הקביעה כי התובעת הציגה בהליך דנן לא רק תיעוד אותנטי, אלא גם תיעוד שלא הוכן בזמן-אמת אלא הופק על-ידה למפרע, תוך הצגתו ככזה שמשקף את הסכמות הצדדים – והכול באופן שישרת את טענות התביעה העיקרית.

1.5 זאת ועוד. אם היה ביכולתה של התובעת להפיק לנתבעים הצעת מחיר שמספרה 897 מיום 10.9.2008 – קרי, הצעה שהייתה מאוחרת לכאורה להצעה 907 מאוגוסט 2008 – אין לראות מה טעם הופקו הצעות מחיר מאוחרות יותר שוב תחת המספר 907 ולא תחת מספר הצעה חדש. הדברים אמורים גם במתן הצעה 907 מאוגוסט 2008, הכנת הצעות 941 ו-942 במועד מאוחר יותר, ולאחר מכן חזרה כביכול להתנהלות על-בסיס הצעה מס' 907 מתאריכים מאוחרים יותר. אותו ערב-רב של הצעות מחיר שנחשפו אט-אט, במהלך עדותו של ואכים בחקירה נגדית, אינן מאפשרות לקבל את גרסת התובעת על-אודות מועדיהן, סדר הכנתן ותכלית עריכתן – והן אינן מניחות את התשתית שנדרשה להוכחת התביעה העיקרית.

1.6 כבר נאמר לעיל שכבסיס להתקשרות בין הצדדים הצביע ואכים, באחת מגרסותיו, על הצעה 907 מאוגוסט 2008 ועל רשימת המוצרים לפרויקט שתאריכה 13.3.2009 [עמ' 62 ש' 19-15]. על כך יש לתהות: לצד רשימת המוצרים לפרויקט הציג ואכים הצעה 907 מיום 13.3.2009, קרי, הצעה שתאריכה זהה לתאריך של רשימת המוצרים לפרויקט [היא ת/4]. אם הוכנה הצעת מחיר עדכנית לצרכי ההתקשרות עם הנתבעים, ניתן היה לצפות שיחד עם רשימת המוצרים לפרויקט שתאריכה 13.3.2009 ושנחתמה על-ידי התובעת ואייל, תיחתם גם הצעת המחיר 907 שהונפקה באותו תאריך עצמו – ולא יהא צורך להסתמך על הצעה קודמת שתאריכה 13.8.2008. ודוק: אף שבכתב-התביעה ובתצהיר התובעת נזכרה הצעה 907 מיום 13.3.2009, היא עצמה לא צורפה, ותחת זאת הוצגה הצעה 907 מאוגוסט 2008 [השוו סע' 3 ונספח א' בכתב-התביעה וכן סע' 6 סיפא ונספח א' ב- ת/1].

מדובר בקושי שלא ניתן לו הסבר על-ידי התובעת. כאמור, הצעה 907 מיום 13.3.2009 לא הוצגה על-ידי התובעת אלא בעת שואכים עמד לחקירה נגדית, לאחר שבית-המשפט חייבו לכך, ונוכח הצהרתו כי "יש הרבה 907 מכמה תאריכים". הסתרת הצעה זו בתביעה ובתצהיר אומרת דרשני ומעלה סימני שאלה שנזקפים לחובת התובעת. התנהלות התובעת בעניין זה תומכת אף היא במסקנה כי היא הציגה ערב-רב של מסמכים שזיקתם לאירועים כהווייתם קלושה, מתוך ניסיון לייצר יש מאין תמונת התקשרות חוזית שאינה תואמת את התנהלות הצדדים לאשורה.

1.7 מעבר לכך, התחוור כי בסוגיה שנוגעת לָמסמכים שניצבו ביסוד ההתקשרות בין הצדדים כלל התצהיר שנתן ואכים עדות שאיננה אמת: בתצהיר צויין שביום 15.3.2009 חתמו הצדדים על הזמנה 907 [סע' 7 ב- ת/1]. לא זו בלבד שואכים אישר שאין בנמצא 'הזמנה' ומדובר בהצעת מחיר, הוא נאלץ להודות כי אין בנמצא הצעה 907 מתאריך כלשהו שנחתמה על-ידי הצדדים. ואכים הודה בכך בלית ברירה, לאחר שגם במענה לשאלת בית-המשפט טען תחילה כי " [...] הצעת מחיר 907 מיום 15.3.2009 חתומה על-ידי שני הצדדים", אך בהמשך אישר שהצעה 907 מיום 13.3.2009 לא נחתמה, ומה שנחתם ביום 15.3.2009 היה רק רשימת המוצרים לפרויקט [השוו סע' 7 ב-ת/1 לעמ' 66 ש' 17-2].

אייל עמד על דעתו כי הצעה 907 מיום 13.3.2009 איננה מסמך אותנטי שהוכן ונדון בין הצדדים בזמן-אמת, טרם ההתקשרות בכלל ובקשר לחתימתם על רשימת המוצרים לפרויקט בפרט; הוא הצביע על כך שמדובר בהצעה שלא הייתה קיימת ולא הוצגה לו בזמן-אמת, אלא הוכנה רק לצרכי הגשת תביעתה של חברת ואכים [עמ' 109 ש' 20 עד עמ' 110 ש' 2, עמ' 110 ש' 27-25].

הודאת ואכים בכך שאין בנמצא הזמנה חתומה, אף לא הצעת מחיר שנחתמה על-ידי הנתבעים, סותרת מניה וביה את הצהרתו הכתובה בדבר קיומן של הזמנה חתומה והצעה 907 חתומה על-ידי הנתבעים – הצהרה שחזרה על עצמה לכל אורך עדותו הראשית [ת/1 בסע' 7, 29, 30 ו-31]. עד שאינו מדקדק בעדותו הראשית אי ננו ראוי לאמון בית-המשפט; הדברים יפים מקל וחומר במקרה דנן – בהתחשב בכך שמדובר בנושא מהותי למחלוקת וכאשר העדות ניתנה על-ידי בעל-תפקיד בתובעת שניהל את ההתקשרות עם הנתבעים בשמה ועבורה והינו בעל ידיעה אישית בנושאים שעליהם הצהיר. לא למותר לציין שהטעיה מאותו סוג נכללה במכתב דרישה ששיגרה התובעת לנתבעים ביום 30.1.2011. מכתב זה היפנה בשוליו להזמנה חתומה; ואכים אישר שחרף הנחזה מהמכתב, אין מדובר בהזמנה או בהצעת מחיר חתומה אלא ברשימת המוצרים לפרויקט שלא כללה את מחירי העבודות [עמ' 66 ש' 31-23, עמ' 67 ש' 3-1].

1.8 הצעה מס' 907 האחרונה שהציגה התובעת, על-פי תאריכה, היא זו שיוחסה על-ידה ליום 29.1.2011. הצעה זו, שהוכנה זמן רב לאחר ההתקשרות בין הצדדים, לאחר ביצוען של עבודות האלומיניום בבתים ובעת שהסכסוך בין בעלי-הדין כבר בא לעולם, תידון להלן בחלק ב(3)(ח). גם בה אין ללמד דבר וחצי דבר על תוכן ההזמנה שביצעו הנתבעים במרץ 2009 או בכל מועד לאחר מכן עד לשלב בו תמה עבודתה של התובעת בבתים. עסקינן במסמך שנוצר בידי התובעת באורח חד-צדדי, בד-בבד עם הכנת מכתב הדרישה לפירעון יתרת חובם הנטענת של הנתבעים, ואין בו כדי להעיד על הסכמותיהם של הצדדים.

(ו) רשימת המוצרים לפרויקט

1.1 אין חולק על כך שרשימת המוצרים לפרויקט [ת/5] נחתמה על-ידי נציגי הצדדים, ואכים בשם התובעת מזה ואייל בשם הנתבעים מזה. בניגוד למסמכים אחרים שהציגה התובעת ואשר נדונו לעיל, מסמך זה נחזה כתואם את זמן חתימתו: מתנוסס על-גביו התאריך 13.3.2009 והוא נחתם ביום 15.3.2009 [סע' 7 ב-ת/1, סע' 23 ב-נ/4].

1.2 את טענת הנתבעים לפיה חתם אייל על רשימת המוצרים לפרויקט מחמת הטעיה שמכוננת פגם ברצון, באופן שמאיין את תוקפה המשפטי של הרשימה והופך אותה לבְטֵלָה, יש לדחות [סע' 2 סיפא בכתב-ההגנה].

ראשית, מסמך זה – רשימת המוצרים לפרויקט – מבטא הסכמה בין התובעת לבין הנתבעים באשר למאפייני המוצרים שאותם הוזמנה התובעת לספק לבתים. בהתייחס לכל מוצר ומוצר נכללו בה מיקומו בבית, תיאורו, מידותיו וכמות היחידות המוזמנות. על-מנת להצליח בטענת הטעיה שעולה כדי פגם ברצון החופשי של המתקשר החוזי, כמשמעה בסעיף 15 לחוק החוזים (חלק כללי), נדרש מי שטוען לקיומה של הטעיה להראות שהוא התקשר בחוזה עקב טעות שהיא תוצאת הטעיה שהטעה אותו בעל-דברו החוזי או אחר מטעמו. אמות-מידה אלה לא מתקיימות בטענת ההטעיה בה אחז אייל.

לגרסתו, הוא חתם על רשימת המוצרים לפרויקט אחר י ששוחח עם המפקח, שלא נכח במעמד החתימה, והלה עמד על הדחיפות שנודע ה לחתימה על המסמך בשל הצורך להתקין משקופים עיוורים בבתים ועל-מנת לא לעכב את עבודת הטייח; על-רקע זה שוכנע אייל לחתום על רשימת המסמכים לפרויקט ובכך לבצע הזמנה של העבודות מן התובעת [סע' 23 ב-נ/4]. אם במידע שמסר המפקח לאייל הייתה גלומה הטעיה – ואין יסוד לקבוע כי אלה הם פני הדברים – אזי מדובר בהטעיה שבוצעה לא בידי אדם מטעם התובעת אלא דווקא בידי בעל-תפקיד מטעמם של הנתבעים, הוא המפקח שנשכר על-ידם לשם הוצאת פרויקט הבניה לפועל . הדברים אינם מכוננים הטעיה בציר היחסים שבין הנתבעים לתובעת, כמשמעה בחוק החוזים.

1.3 שנית, קשה להלום שהנתבע – אדם בעל ניסיון בהתנהלות בין-אישית וקפדן באורח בולט בכל הנוגע 'לפרטים הקטנים', יוטעה בנקל וייגרר לחתימה על מסמך בעל-כורחו, באופן שנגוע בפגם ברצון, רק בשל כך שהמפקח מטעמו חשף בפניו את הדחיפות שנוגעת להזמנת עבודות האלומיניום בכל הקשר לרצף התקדמות הבניה. אילוצים מסוג זה הם עניין שגור בבניית בית, והדברים ידועים. לא כל הפעלת לחץ, יש בה כדי לפגום ברצונו המלא והחופשי של המתקשר החוזי; על-מנת שהפעלת לחץ, מקום שהיא קיימת, תפגע ברצון של המתקשר עד כדי כך שתקנה לו זכות לבטל את החוזה יש להצביע על קשר סיבתי בין אותה הטעיה לבין כריתת החוזה בידי מי שנחשף לה. קשר כזה לא הוכח בענייננו, והנתבעים לא הראו כי אלמלא שמע אייל מהמפקח מטעמו על הדחיפות שנודע ה לביצוע ההזמנה, אזי הם לא היו מתקש רים בהסכם עם התובעת, או שהיו מזמינים ממנה את עבודות האלומיניום בתנאים שהיו שונים באורח מהותי.

1.4 שלישית, טענת אייל כי החתימה על רשימת המוצרים לפרויקט נועדה אך ורק להתקנת משקופים עיוורים בבתים ונעשתה לפי הוראת המפקח מטעמו, דינה להידחות [עמ' 111 ש' 12-9]. היא לא הוכחה בעדותו של המפקח, אף-על-פי שניתנה לאייל הזדמנות לשאול אותו על כך כשהעיד מטעם התובעת. יתרה מכך, אם במרץ 2009 לא הוזמנה אלא עבודה מוגבלת ותחומה של התקנת משקופים עיוורים, אין לראות מה טעם יחתום אייל על רשימת המוצרים לפרויקט שכללה מוצרים ופרטים רבים מעבר לכך, ואין לראות מה טעם יחתום על מסמך התשלומים – שגם הוא לא הוגבל לתמורה שתשולם עבור התקנת משקופים עיוורים אלא חל על מלוא רוחב היריעה של ההזמנה וההתקשרות עם התובעת.

1.5 לבסוף, חוזה שנכרת מחמת פגם ברצון אינו חוזה נפסד, בטל מעיקרו, שכמוהו כאין ואפס; הוא שריר וקיים כל עוד לא בוטל בידי מי שהתקשר בו עקב התנהגות פסולה של הצד האחר, שיש בה כדי לקיים את יסודות ההטעיה שנמנו בסעיף 15 לחוק. יתרה מכך, זכות הביטול של חוזה שנכרת בשל פגם ברצון אינה עומדת ל עד; "ביטול החוזה יהיה בהודעת המתקשר לצד השני תוך זמן סביר לאחר שנודע לו על עילת הביטול [...]" [סע' 20 לחוק החוזים].

הנתבעים לא התיימרו לבטל את התקשרותם עם התובעת, בין בהתייחס לרשימת המוצרים לפרויקט באורח ספציפי ובין דרך כלל; היפוכו של דבר הוא הנכון: התביעה שכנגד, בה עתרו הנתבעים לפצותם בשל פגמים וליקויים בעבודות האלומיניום, הושתתה על הנחה בדבר קיומו של חוזה בין הצדדים ותקפותו, והיא מכוונת להעמדת הנתבעים במצב בו נמצאו אילו מילאה התובעת אחר חיוביה החוזיים כלפי הנתבעים ככתבם וכלשונם. סעד פיצוי כזה, בגובה אינטרס הציפיה, אינו אפשרי אלא מקום שבו קיים חוזה תקף שאת אכיפתו מבקשים; כשמדובר בחוזה שנכרת מחמת פגם ברצון ומבקשים את ביטולו, עשוי הצד המבטל לזכות רק בפיצוי מופחת בגדרו של סעד ההשבה ובגובה אינטרס ההסתמכות שלו [ע"א 4839/92 גנז נ' כץ, פ"ד מח(4) 749, 759 (1994); ע"א 8850/10 שיר משכנות ותיקים בע"מ נ' הליגה למניעת מחלות ריאה תל אביב, פס' 15 ואילך (2013)].

1.6 בשל כל הטעמים הללו יש לקבוע שרשימת המוצרים לפרויקט היא מסמך שריר וקיים. היא משקפת את המוצרים שהזמינו הנתבעים מהתובעת אגב ההתקשרות ביניהם – התקשרות שלא זכתה לעיגון שלם, מלא ומסודר במסמך כתוב אלא הועלתה על הכתב בחלקה, ברשימת המוצרים לפרויקט ובמסמך התשלומים. אם נפלו אי-דיוקים וטעויות ברשימת המוצרים שעליה חתם אייל, כטענתו, אין לו להלין אלא על עצמו; הדברים אמורים גם בסברתו, שאותה הוא לא טרח לבדוק ולאמת עם המפקח או עם ואכים, כי רשימת המוצרים לפרויקט הוכנה על-בסיס התוכנית האדריכלית שקיבל ואכים מהמפקח – תוכנית שאין מחלוקת על כך ש היא לא נמסרה לתובעת בשום שלב [ר' סע' 23 ב-נ/4]. בעניינים הללו, ככל שקיים פער בין ציפייתו של אייל לבין המציאות לאשורה, הוא נובע מרשלנותו שלו בביצוע ההזמנה ומונח לפתחו, ואייל איננו עשוי לגלגלו לפתחה של התובעת.

1.7 על מוגבלותה של רשימת המוצרים לפרויקט, שאינה כוללת את מחירי העבודות שהוזמנו , בין בכללותן ובין לפי חלוקה למוצרים שנמנו בה, עמד גם ואכים. לדוגמא, הוא אישר שרשם באחד הסעיפים שמופיעים בה 'זכוכית אקטיב' – כל זאת בעת שהוא עצמו אינו מכיר את המונח ואינו יודע מה כוונתו; לדבריו, "[...] עד היום אני לא הצלחתי להבין מה זה אקטיב, רשמתי את זה כדי לברר, אני רוצה לברר, הוא ביקש אקטיב, [...] בכל הבירורים והבדיקות שעשיתי לא קיים זכוכית אקטיב, אז מחקתי את זה שם. [...] אחרי שהוא חתם אני מחקתי כי זה לא קיים אז מה אני ארשום שגיאות. [...] אני לא חשבתי שיש אקטיב, אני אמרתי שאבדוק, לכן רשמתי את זה עם עפרון שם. לשאלת בית המשפט כי בדף של בית המשפט זה כתוב בעט, אני משיב - שבעט או בעפרון, אבל מחקתי את זה מאוחר יותר" [עמ' 67 ש' 26-10].

נובע מכך שרשימת המוצרים לפרויקט אינה עשויה לשמש בסיס איתן דיו לתביעת התובעת: ראשית, היא לא שיקפה באורח סופי ומלא את העבודות שהוזמנה התובעת לבצע, ונכללו בה פריטים שהיו טעונים בדיקה נוספת; שנית, ואכים, בעל-תפקיד בתובעת, נטל לעצמו חירות להכניס בה שינויים באורח חד-צדדי, במועד מאוחר לחתימתה בידי אייל. אין מדובר בשינויים היחידים שהתנוססו על-גבי רשימת המוצרים לפרויקט [עמ' 67 ש' 27 עד עמ' 68 ש' 2, עמ' 68 ש' 22-17]. ודוק: גם הנתבעים חלקו על היותה של רשימת המוצרים לפרויקט מסמך שמבטא באופן נכון, מדויק, שלם ומקיף את העבודות שהוזמנו מהתובעת; הם טענו לטעויות וחסרים בה [נ/4 בסע' 70].

(ז) מסמכי ההזמנה: לסיכום חלק זה

1.1 מן המקובץ עולה כי התובעת כשלה בהוכחת תוכן ההזמנה שעל-יסודה ב וצעו העבודות. אין בנמצא הסכם כתוב שע יגן וביטא את תוכן ההתקשרות בין הצדדים. אכן, אין חולק על כך שהנתבעים הזמינו עבודות אלומיניום מהתובעת, ועל-סמך הזמנה כזו סיפקה התובעת לבתים מוצרים והתקינה אותם בהם. יחד עם זאת אין בנמצא הזמנה חתומה, ולא נערכה בין הצדדים הצעת מחיר שבאה עליה חתימתו של אייל בשם הנתבעים. המסמכים שנחתמו על-ידי הצדדים אינם אלא רשימת המוצרים לפרויקט ומסמך התשלומים, ואין בהם כדי להקיף את כל היבטיה ומרכיביה של ההתקשרות בין הצדדים לגבי העבודות. הם אינם נוקבים במחירי העבודות ואין בהם זכר למאפיינים כלליים שיחולו עליהן, כגון הזמנת חיסום או זיגוג מיוחד או בחירה ביצרן ספציפי שמוצריו הם אלה שיותקנו.

לחובת התובעת פועלת הסתמכותה על שורה ארוכה של מסמכים שצל כבד של חשד לגבי מידת האותנטיות שלהם מרחף מעליהם. בכל הקשור לתביעה העיקרית, מעמד התובעת הוא מעמד של 'המוציא מחברו' ועליה נטל הראיה. עניין זה נזקף אפוא כנגדה ויש בו כדי לפגום בעילתה. בה בשעה, היעדרו של חוזה מסודר שמתעד ומעלה על הכתב את כלל חבויות הצדדים האחד כלפי משנהו בקשר עם הזמנת עבודות האלומיניום, פרטיהן, מחיריהן ומאפייניהן פועל לא רק לחובת התובעת בתביעה העיקרית אלא נזקף גם לחובת הנתבעים במעמדם כתובעים שכנגד.

1.2 התביעה שכנגד נסמכה על רצף של הנחות לגבי היקפן וטיבן של העבודות שהוזמנה חברת ואכים לבצע ולספק; כפי שיובהר בהמשך, הנחות אלה לא הוכחו. המפקח מטעם הנתבעים אישר שגם אם בתחילת הדרך הוזמנה מהתובעת הצעת מחיר על-בסיס מפרט העבודות המקורי שתוכנן, בהמשך ניתנה הצעה על-פי מפרט שצומצם לבקשת הנתבעים, באופן שגרם להפחתת עלות העבודות ש הוזמנו; השינויים התבטאו בביטול תריסים ובשינויים במפרט ובחלונות [עמ' 88 ש' 2-1, 9-6]. שני הצדדים היו תמימי דעים כי הצעות מחיר 941 ו-942 שניתנו בתחילת הדרך לא היו רלוונטיות לביצוע העבודות, ולא הן שהונחו ביסוד ההתקשרות ביניהם. אשר על כן פרטים שנכללו בהצעות הללו – לרבות באשר לזיגוג וחיסום חלונות ובכל עניין אחר, אינם ראיה לתוכ ן ההסכמה שניצבה בבסיס יחסיהם החוזיים של הצדדים. ביטוי לכך ינתן בהמשך, אגב דיון בחוות-דעתו של מומחה בית-המשפט.

1.3 אייל העיד על עצמו כי הוא שנשא בכל העלויות הכרוכות בבניית שני הבתים [סע' 5 ב-נ/4; עמ' 101 ש' 3-1]. לכל אורך הבירור ניכר שמדובר באדם קפדן ודקדקן; עיון בתצהיר עדותו הראשית מספק לכך תימוכין, ואייל אישר כי הוא שכתב אותו מהחל עד כלה [עמ' 101 ש' 15]. אם בדרך כלל חסרונה של קביעה מפורשת לגבי הזמנת פריט ספציפי או דרישה קונקרטית שנוגעת להזמנת עבודות פועל לחובת המזמין, ניתן לקבוע שביחס לנתבע 1 הדברים יפים ביתר שאת, ואין מדובר במי שבמהלך הרגיל של הדברים היה עניין או פרט שקשור לביצוע ההזמנה ולעבודות נשמט ממנו בהיסח הדעת. אייל הודה למעשה כי היעדר חוזה כתוב בין הצדדים הוא מחדל שרובץ לפתחם של הנתבעים [נ/4 בסע' 25 סיפא].

לאייל היה נהיר וגלוי שהסכמות שנגעו להזמנת העבודות לא עוגנו במסמך כתוב שהיה שלם ומקיף , אף לא בהצעת מחיר מתוקנת שכללה פירוט של העבודות שסוכמו ומחיריהן [עמ' 103 ש' 17-15, עמ' 104 ש' 7-6]; אף-על-פי-כן התיר לחברת ואכים לבצע את העבודות בבתים, ולא התנה זאת בקבלת מסמך מסודר שיעגן את ההזמנה על כל פרטיה ודקדוקיה. מדובר במחדל שהוא כל-כולו של אייל; כשבוצע חלק הארי של עבודות האלומיניום בבתים המפקח כבר לא נכח במקום, והמגע בין אייל לבין נציגי התובעת היה אישי וישיר.

3. העבודות הנוספות

את טענת התובעת בדבר הזמנתן וביצוען של עבודות נוספות יש לדחות.

(א) לדברי ואכים הוּחַל בביצוען של עבודות האלומיניום באוגוסט-ספטמבר 2009, עיקרן תמו בנובמבר 2009 או מעט לאחר מכן, אך תיקונים והשלמות לא בוצעו עד היום – לשיטתו, בשל כך שאייל מנע זאת [עמ' 59 ש' 19-7]. נוכח השלמת העבודות בבתים בשלהי 2009, כך לפי גרסת עד התובעת, ברי שכל הסכמה בין חברת ואכים לנתבעים שנסבה על הזמנתן של עבודות נוספות גובשה בהכרח במועד שהיה מאוחר להתקשרות הראשונית ביניהם ממרץ 2009 אך גם מוקדם לסיום העבודות. כך עלה גם מדברי ואכים: " במהלך ביצוע ההזמנה הראשונה דרשו הנתבעים [...] מהתובעת [...] לבצע עבודות אלומיניום נוספות מעבר לאלו שבהזמנה הראשונה".

(ב) לטענת התובעת, שוויין הכולל של עבודות האלומיניום שעל ביצוען הוסכם, בגין ההזמנה הראשונית ובגין העבודות הנוספות גם יחד, היה סך של 198,857 ₪ [סע' 9 ו-12 ב- ת/1]; הוסיף ואכים והצהיר כי כל דרישות הנתבעים בהקשר זה מולאו על-ידי התובעת באישורו של המפקח מטעמם, ברקוביץ [שם, סע' 10]. אלא שמעדות המפקח – שנשמעה מטעם התובעת, התחוור כי בשל מחלוקת שהתגלעה בינו לבין אייל באמצע שנת 2009 הוא חדל להגיע לאתר הבניה , וחלק הארי של עבודות האלומיניום בוצע בבתים על-ידי התובעת בעת שהמפקח כבר לא מילא תפקיד פיקוח מטעם אייל ולא נכח בבתים : "[...] הפסקתי את המעקב בשנת 2009 למעשה לא הייתי בגמר העבודה [...] רוב עבודות ההרכבה למיטב זיכרוני הושלמו לאחר שאני סיימתי שם את העבודה" [עמ' 88 ש' 14-13, 22-21; ר' גם עמ' 89 ש' 2-1]. נמצא שהיתלותה של התובעת במפקח כמי שאישר את העבודות הנוספות הייתה משוללת יסוד, והיא לא הוכחה אלא דווקא נסתרה.

(ג) הנתבעים גרסו שלא בוצעו בידי התובעת עבודות נוספות, לא היו שינויים בעבודות אשר הוזמנו מלכתחילה, ועבודות נוספות כלל לא הוזמנו; כל שבוצע נעשה על-סמך ההתקשרות הראשונית בין הצדדים שתאריכה היה 15.3.2009 [עמ' 116 ש' 25 עד עמ' 117 ש' 3; נ/4 בסע' 26]. בעניין זה יש לקבל את גרסת הנתבעים ולדחות את טענות התובעת.

ראשית, גם בסוגיה זו הייתה עדותו של ואכים עדות יחידה מטעם התובעת, כמשמעה בסעיף 54(3) לפקודת הראיות; כבר נאמר לעיל כי עדות ואכים נמצאה לא ראויה לאמון ופגמיה במונחי מהימנות היו רבים וגלויים. שנית, לאימות טענתה בדבר הזמנת עבודות נוספות לבתים וביצוען הסתמכה התובעת על עדות המפקח, אלא שזו, כאמור, לא סיפקה לה תימוכין. שלישית, הוכח שהמסמך שבו תלתה התובעת הזמנה של עבודות נוספות הוכן לצרכי המשפט ואיננו מעיד על ההסכמות שאותן ביקשה התובעת לייחס לנתבעים. במה הדברים אמורים?

(ד) לשם הוכחת הזמנת עבודות בסכום כולל של 198,857 ₪ – בגין ההזמנה הראשונית ממרץ 2009 ובגין העבודות הנוספות – השליכה התובעת יהבה על הצעת מחיר מס' 1104 [נספח ד' ב-ת/1; להלן הצעה 1104]. לגבי מסמך זה מסר ואכים: "[...] גם במקרים אלו של שינויים בהזמנה, נתבקש [...] התובע שכנגד 1 על ידי בלחתום על שינויים אולם שוב פעם התובע שכנגד 1, שכנע אותי כי אין צורך לחתום על שום שינוי והכול הוא מתחייב לשלמו במועד הסיום, ועל סך שינויים אלה נערכה הצעת מחיר סופית שמספרה 1104 [...]" [סע' 12 ו-36 ב-ת/1]. הגדיל ואכים לעשות והצהיר שאייל הודה בכך במכתבו אל התובעת מיום 8.2.2011, אלא שטענתו חוטאת למציאות; במכתב הנתבעים מיום 8.2.2011 הוטעם כי לא היו ולא בוצעו תוספות כלשהן לעבודות [נספח ו' ב-ת/1, בסע' 2 ו-5].

ודוק: עבודתה של חברת ואכים בבתים תמה בשלהי שנת 2009, ובמועד זה נותרו לשיטתה רק עבודות גמר ותיקונים שביצוען נמנע ממנה על-ידי אייל. ביום 30.1.2011 שוגר על-ידי חברת ואכים מכתב דרישה אל הנתבעים בשל יתרת החוב שבעטיה הוגשה לאחר מכן התביעה – יתרה בסך נומינלי של 47,383 ₪ [סע' 14 ונספח ה' ב-ת/1; להלן מכתב דרישת החוב]. התובעת נענתה על-ידי אייל במכתב מיום 8.2.2011 שבו הוכחשו טענות התובעת, הנתבעים הודו ביתרת חוב שהוגבלה לסך 16,500 ₪, יִחַסוּ לתובעת בידוי מסמכים שאינם משקפים את הסכמות הצדדים ושלא נערכו בזמן-אמת, וטענו לליקויים ואי-התאמות בעבודות האלומיניום ששווים עולה על יתרת החוב שלא הוכחשה [סע' 16 ונספח ו' ב-ת/1]. נובע מכך שביום 16.2.2011, הוא התאריך שמתנוסס על-גבי הצעה 1104, כבר ניטשה בין הצדדים המחלוקת שהולידה את התביעה דנן , וממילא לא היה בכוחם לגבש הסכמות לגבי ביצוע עבודות נוספות ומחיריהן.

אם לא די בכך, הצעה 1104 מאוחרת לתאריך מכתב דרישת החוב ששיגרה התובעת לנתבעים, מכתב שבשוליו צוין כי מצורפים אליו העתק הזמנה חתום והעתק הזמנה בתוספות שבוצעו בפועל. נובע מכך שהצעה 1104 היא מסמך שהוכן על-ידי התובעת באורח חד-צדדי, בשלב שהיה מאוחר להזמנת העבודות ולביצוען, לאחר שכבר התגלעה מחלוקת בין הצדדים לגבי קיומה של יתרת חוב ולאחר שהתובעת שיגרה מכתב דרישה בגין חוב זה. מדובר במסמך שאין בו כדי ללמד דבר וחצי דבר על-אודות ההסכמות לאשורן שעל-יסודן הוזמנו העבודות ובוצעו.

(ה) נאמן לשיטתו, מסר ואכים שלל גרסות סותרות לגבי הצעה 1104. מצד אחד טען שמדובר בהצעה שהוציא ללקוח ולאחריה יש מה שכינה 'ויכוחים' לגבי המחיר; מצד שני, אישר שלגבי העבודות הנוספות כלל לא סוכמו מחירים בינו לבין הנתבעים, ומכאן שאת המחירים שנכללו בהצע ה 1104 נקבה התובעת באורח חד-צדדי, ואין בהם כדי לבטא הסכמה חוזית שגובשה בין הצדדים. נובע מכך שאפילו עלה בידי התובעת להוכיח את ביצוען של עבודות נוספות, כדי לזכות בתשלום עבורן היה עליה להציג חוות-דעת מומחה לגבי מחירן הראוי וכן היה עליה להשתית את תביעתה לתשלום בגינן על עילת עשיית עושר ולא במשפט , שבה נעוצה הזכות לקבל תשלום ראוי. בכתב-התביעה אין זכר לעילה זו , והוא הושתת רק על העילה החוזית. בחוו"ד חורי לא תומחרו עבודות נוספות, על-בסיס שכר ראוי, שכן היא לא הוגשה לתמיכת התביעה העיקרית אלא רק במענה לחוו"ד שטרן ובמסגרת הגנתה של התובעת מפני התביעה הנגדית. די בכך כדי לשמוט את הקרקע תחת רגלי הדרישה שנסבה על העבודות הנוספות.

(ו) ואכים נאלץ להודות בכך שהצעה 1104 הוכנה זמן רב אחרי שעבודות האלומיניום בוצעו, ולשיטתו עשה כן כי "אין לי מסמך אחר להוציא חוץ מהדבר הזה"; באותה נשימה שלל את היותו של מסמך זה 'הצעת מחיר' ולא ידע לבאר מדוע, חֶלֶף הכנת מסמך שחזותו מסלפת ומטעה בכל הקשור למהותו, לא שיגרה התובעת לנתבעים חשבוניות בגין עבודות שבוצעו בבתים בפועל ולא תומחרו מראש בהצעה הראשונית , ככל שהיו כאלה [עמ' 61 ש' 28-5].

דברים שאמר ואכים על היעדר חתימה של אייל על-גבי הצעה 1104 מעידים על כך שאכן מדובר במסמך שהוכן בידי התובעת למפרע ובאורח חד-צדדי: "איך הוא יכול (לחתום, ק"א) אם אנחנו במריבה ובתביעות " [עמ' 77 ש' 3]. גלומה בכך הודאה של עד התובעת, שהינו גם בעל-תפקיד בה, בכך שהתובעת הנפיקה מסמך שאותו הכתירה 'הצעת מחיר' בנקודת זמן שבה שוב לא נדרש ממנה להציע לנתבעים דבר, והיא ידעה שאייל מונע ממנה לסיים את העבודות בבתים בשל טענות באשר לאיכות העבודות וטיבן. בהמשך, נאמן לשיטתו לנוע בין גרסה אחת לגרסה הפוכה וכביטוי נוסף לחוסר אמינותו, טען ואכים שלא היה על אייל לשכנעו להימנע מחתימה על מסמך מסודר לגבי הזמנתן של העבודות הנוספות שכן הן הועלו על הכתב בהצעה 1104 – קרי, במסמך שואכים הודה קודם לכן בהכנתו לאחר ביצוע העבודות ובעת שכבר ניטש סכסוך בין הצדדים [עמ' 79 ש' 14-10]. הצעה 1104 אינה עשויה אפוא לשמש כראיה להזמנת עבודות נוספות על-ידי הנתבעים, או לביצוען על-ידי התובעת.

(ז) את ניסיונה של התובעת להציג את הצעה 1104 כמסמך אותנטי שנערך בזמן-אמת ואשר שיקף את הסכמות הצדדים שעל-יסודן בוצעו עבודות בבתים יש לראות בחומרה; בין הצגת הדברים על-ידי התובעת לבין המציאות כהווייתה אין ולא כלום. נודעת לכך משמעות כפולה: הדברים משמשים עילה לדחיית התביעה העיקרית בכל הקשור לטענה בדבר ביצוען של עבודות נוספות מוסכמות , וטעם נוסף לקביעה כי עדותו של ואכים, עד התובעת, אינה ראויה לכל אמון.

(ח) יש תימוכין נוספים לכך שהתובעת שלחה ידה בבידוי מסמכים לצרכי המשפט, תוך הצגתם כהצעות מחיר שהוצאו לנתבעים בזמן-אמת ושיקפו את ההתקשרות עמם; הדברים אמורים בהצעה 907 מיום 29.1.2011 שכבר נזכרה לעיל.

יום אחד בלבד לפני ששיגרה התובעת את מכתב דרישת החוב הוכנה על-ידי ואכים הצעת מחיר נוספת, היא הצעה 907 מיום 29.1.2011 [ ת/3]. כאמור, את עבודתה בבתים סיימה התובעת זמן רב קודם לכן. לפיכך יש לקבוע שגם הצעה זו איננה מסמך אותנטי ששיקף הסכמה אשר גובשה בין הצדדים עובר לביצוע עבודות האלומיניום או במהלך ביצוען; עסקינן במסמך שהוכן על-ידי התובעת למפרע תוך שהיא מעניקה לו חזות מטעה של הצעת מחיר ומנפיקה אותו במציאות שבה כבר ניטשה בין הצדדים מחלוקת לגבי יתרת החוב [ר' גם עדות אייל על כך בסע' 72 ב- נ/4, בעמ' 115 ש' 29-24 ובעמ' 117 ש' 3-1].

בהצעה 907 מיום 29.1.2011 אין זכר לטענת התובעת בדבר ביצוע עבודות נוספות, ואלה נזכרו לראשונה בהצעה 1104 שהוכנה במועד מאוחר עוד יותר, ביום 16.2.2011 – לא רק לאחר משלוח מכתב דרישת החוב אלא לאחר שהוא נענה על-ידי הנתבעים במכתבם מיום 8.2.2011. פשיטא שאייל לא חתם על הצעה 907 מיום 29.1.2011 לא משום סירוב כללי לחתום על מסמכים שייחס לו ואכים, אלא בשל כך שבזמן שבו מסמך זה בא לעולם שוב לא היה דבר-מה שעליו נדרשה הסכמת הצדדים בקשר להזמנת העבודות, עבודתה של התובעת בבתים הסתיימה זמן רב קודם לכן, ועסקינן במסמך שהוכן על-ידי התובעת למפרע ובאורח חד-צדדי [עמ' 76 ש' 29-26].

(ט) בנושא אחד ויחיד נערך בין הצדדים בזמן-אמת מסמך שנסב על פירוק דלתות שהתקינה התובעת בבתים ונטילתן לשם החלפתן; מדובר במסמך שעליו חתמו אייל מזה ואנדראוס, בנו של ואכים שלא נתן עדות ולא חשף עצמו לחקירה נגדית חרף היותו בעל-דין, מזה [עמ' 79 ש' 15 עד עמ' 80 ש' 21; ת/11].

במסמך זה שתאריכו 21.5.2010 נקבע, תחת הכותרת 'פירוק ותיקון דלתות אלומיניום', כך: " בהמשך לשיחתנו הטלפונית מהיום אני מאשר לפרק 2 דלתות אלומיניום בבית של מיכל (דואניס) אייל שמורכבות בקומת ילדים אשר בוצעו במידה לא נכונה ויש לתקנם לגודל של כנף 78 ס"מ והשאר חלק קבוע עקב טעות במדידה ובסיכום בהזמנה, את הדלתות יש לתקן לפי הציור המצורף בזה. אין בנאמר לעיל משום התחייבות כלשהי לתשלום או כל דבר אחר, את הפירוק יבצע אנדראוס ויאשר האמור בחתימתו ע"פ אישורך". מסמך זה, שואכים לא כפר בהיותו מוכר לו או בחתימת בנו אנדראוס עליו, אינו משית על הנתבעים חבות בתשלום נוסף [ עמ' 80 ש' 21-13].

מסמך נוסף שנושא את חתימת אייל, ת/10 מיום 25.10.2009, מתייחס לביצוע של דלתות בשני פתחים (יציאה לחדר כביסה ויציאה למרפסת ילדים) כש" המחיר בהתאם להצעה"; נובע מכך שמדובר בעבודות שנכללו בהתקשרות הראשונית בין הצדדים, ואין להן נגיעה להצעות המחיר החד-צדדיות שהנפיקה התובעת מאוחר יותר, בין שמדובר בהצעה 907 מיום 29.1.2011 ובין שמדובר בהצעה 1104 מיום 16.2.2011.

התובעת לא הראתה, ביחס לשני המסמכים הללו, שמדובר בביצוען של עבודות נוספות, חדשות, שלא נכללו בהתקשרות הראשונית בין הצדדים. בהתייחס לשני המסמכים הללו, לא הראתה התובעת כי מה שנכלל בהן השית על הנתבעים חובת תשלום נוספת כלפיה – וממילא גם לא הוכח שיעורו של תשלום כזה, אילו היה חל.

(י) משאישר אייל את חתימתו על-גבי ת/10 ביותר ממקום אח ד, יש לדחות טענתו לפיה מדובר במסמך 'מפוברק' כלשונו [עמ' 114 ש' 13-4, 28-19]. למועד החתימה על מסמך זה אין משמעות רבה; חשיבותו טמונה בהיותו ראיה לכך שכאשר דנו הצדדים בעבודות נוספות או בשינוי של עבודות שהוזמנו, ניתן לכך ביטוי כתוב במסמך שנחתם גם על-ידי נציג חברת ואכים וגם על-ידי אייל. עצם קיומם של מסמכים חתומים על-ידי אייל כ-ת/10 ו- ת/11 מעיד העד היטב שלא הייתה מניעה לערוך מסמך כתוב וחתום על-ידי הצדדים לגבי הזמנת עבודות נוספות או שינויים בעבודות שהוזמנו; מכאן שחסרונו של מסמך כזה בכל עניין אחר שמתייחס לעבודות נוספות בתשלום שומט את הקרקע תחת טיעון התובעת בדבר הזמנתן וביצוען של עבודות כאלה.

(יא) גם בעדות המפקח לא היה כדי לצדד בגרסת התובעת בדבר עצם קיומו של צורך בהזמנת עבודות נוספות. המפקח אישר שעבודות בניית השלד הסתיימו בפברואר 2009 [עמ' 90 ש' 9-8]. נובע מכך שההתקשרות בין חברת ואכים לבין הנתבעים, שנערכה באמצע חודש מרץ 2009, באה לעולם בעת שהשלד היה גמור ומוכן והיו ידועים מלוא הנתונים הנוגעים למידות הפתחים בהם יש להתקין דלתות וחלונות שהוזמנו מהתובעת. יש בכך כדי לגרום לדחיית טענתה של התובעת כי שינויים במידות הפתחים שבוצעו במועד מאוחר להזמנת העבודה ממנה הובילו לשינויים ותוספות ביחס לעבודות שהוזמנו והשיתו על הנתבעים חיוב כספי נוסף. מסקנה זו עומדת בעינה גם אם את הצעת המחיר הראשונית לביצוע עבודות האלומיניום הזמין המפקח מאלום זוהר מזה ומחברת ואכים מזה עוד בטרם הסתיימה בניית השלד [עמ' 90 ש' 23-12]. המועד הקובע אינו זה שבו התקבלו הצעות המחיר הראשוניות – שלא על-בסיסן נעשתה הה זמנה, אלא זה בו גובשה הסכמת הצדדים ביחס להזמנת העבודות. הוכח שההתקשרות בין התובעת לנתבעים נעשתה באמצע מרץ 2009, כאשר נחתמה רשימת המוצרים לפרויקט, ובמועד זה כבר היה שלד הבתים גמור ומוכן. אייל הטעים כי שינויים שנעשו ושהיו בעלי השפעה על הזמנתן של עבודות האלומיניום נגעו לשלב הקמת השלד, ואלה היו ידועים במועד הזמנת עבודות האלומיניום [עמ' 118 ש' 27 עד עמ' 119 ש' 5]. יש לקבל את עדותו על כך, אשר נתמכה בעדות המפקח.

(יב) על אמת-המידה המקצועית שחלה על הזמנת עבודות נוספות עמד דנגור, מנהלה של אלום זוהר; לדבריו, "תמיד ההזמנה משתנה. מה שחשוב שלפני שלקוח חותם על תכניות אנו מגישים לו את רשימת השינויים והוא חותם עליהם. זה לאו דווקא תוספות מידי פעם יש גם הפחתות" [עמ' 99 ש' 18-16]. על-פי אמת-מידה זו התנהלו התובעת והנתבעים בהקשר אחד ויחיד שנסב על פירוק דלתות שסופקו בידי התובעת במידות לא נכונות, ולכן הוסכם על פירוקן וביצוען מחדש, ללא תוספת מחיר [ת/11 שנזכר לעיל]. היעדר תיעוד אחר על-אודות שינויים בעבודות האלומיניום או הזמנת עבודות נוספות, לצד הטעמים האחרים שנמנו לעיל, מוביל לדחיית טענת התובעת על-אודות קיומן של עבודות נוספות שביצעה ותשלום נוסף שהיא זכאית לו בגינן.

(יג) בחקירתו הנגדית של מומחה בימ"ש נשאל הלה על-ידי בא-כוח התובעת אם לחלוקת משנה למקטעי זגוגיות בתוך יחידת חלון או דלת, חלף התקנת יחידת זכוכית אחת, יש השפעה על מחירו של המוצר הכולל. הנתבעים התנגדו לחקירה בנושא זה מהיותה חורגת מהמחלוקת כפי שהותוותה בכתבי-הטענות ובחווֹת-הדעת שנתנו מומחי הצדדים [עמ' 9 ש' 19 והחלטה שם ובעמ' 10]. מומחה בימ"ש לא ידע להשיב על השאלה ומסר כי היא לא קשורה לתחום מומחיותו אלא נוגעת בתוכן של הסכמות הצדדים שעל-פיהן בוצעו עבודות אלומיניום [עמ' 10 ש' 14-11].

לגופם של דברים, יש לקבל את עמדת הנתבעים ולקבוע כי מדובר בנושא שחורג מן הפלוגתות שהועמדו להכרעה בכתבי-הטענות ובחווֹת-הדעת שהגישו הצדדים. אין למצוא בכתבי-הטענות שהגישה חברת ואכים או בחוו"ד חורי ביטוי לטענה כי במועד שהיה מאוחר להזמנת העבודה וקביעת המחיר שיחול בגינה שינו הנתבעים את החלוקה הפנימית של מקטעי זכוכית במוצרים שהוזמנו ובכך גרמו לייקור העבודה. מדובר בטענה שיש ליתן לה ביטוי מפורש בכתבי-הטענות, ובמקרה דנן נפקד מקומה. גם בחוו"ד חורי אין זכר לתחשיב או הערכה שיבטאו עלות עודפת בה נשאה התובעת בשל שינוי חלוקה פנימית של הזגוגיות במוצרים שהוזמנו ממנה. לפיכך אין בין הצדדים פלוגתה על כך, ובית-המשפט לא ידרש לנושא שחורג מגדרי המחלוקת.

4. תשלומים שבוצעו עבור העבודות

תביעתה של חברת ואכים היא תביעה לתשלום יתרת חוב; ביסודה ניצבה הטענה כי היה על הנתבעים לשלם תמורת עבודות האלומיניום סכום מסוים אך הם שילמו פחות מכך, ואת היתרה נתבעו לשלם בהליך דנן. כדי להצליח בתביעה היה על התובעת להראות מהו הסכום הכולל שהיווה תמורה מוסכמת בגין העבודות – ומהו הסכום ששולם בגינן. אין מנוס מלקבוע שהתובעת כשלה גם בכך.

(א) בעדותו בחקירה הנגדית הפגין ואכים, העד היחיד שנשמע מטעם התובעת בסוגיה זו, חוסר ידיעה בולט ועקבי באשר לסכומים הצריכים לתחשיב החוב. הוא שב וטען שאיננו יודע כמה בדיוק שילם אייל עבור העבודות, אף-על-פי שבכתב-התביעה ובתצהירו צויין סך 153,000 ₪ בהקשר זה [השוו עמ' 59 ש' 29-26 לסע' 10 בכתב-התביעה וסע' 13 ב- ת/1]. כשניתנה לואכים הזדמנות לשנות את תשובתו אמר כך: " אני מעניין במסמכיי ומשיב - אני לא זוכר כמה קיבלתי. לא נותנים לי להיעזר ברואה חשבון שהוא העורך דין שלי. מתברר שאני לא יודע"; גם בהמשך מסר שאינו זוכר מה התשלום שקיבלה התובעת עבור עבודות האלומיניום שביצעה בבית אייל ובבית דואניס [עמ' 60 ש' 5-1].

כשהוצגו לואכים טענותיו בכתובים, לפיהן התחייב אייל לשלם עבור העבודות כ- 200,000 ₪ ועל-פי מכתב דרישת החוב ששיגרה התובעת לנתבעים נותרה יתרת חוב של כ- 47,000 ₪, סירב ואכים לאשר כי נובע מכך ששולם על-חשבון העבודות סך של 153,000 ₪ [עמ' 60 ש' 18-11]. על עדות תמוהה ורעועה כזו לא ניתן לבסס תביעה לתשלום חוב. את חוסר בקיאותו הבולט בנושא התשלומים תירץ ואכים כך: "אתה שואל אותי שאלות שאני צריך לבוא עם המחשב לבדוק ולהוציא לך את הדברים האלה"; עד התובעת לא זכר מתי קיבל תשלום עבור העבודות ולא ניתן היה לרענן את זכרונו בהצגת נתונים מספריים בלוויית תאריכים [עמ' 60 ש' 26-21].

(ב) כשנשאל ואכים מדוע לא הוציא חשבוניות בגין תשלומים שקיבל, טען שהוציא חשבוניות ובאותה נשימה ביאר שהן מצאו את דרכן לפח מאחר שאייל לא רצה בהן [עמ' 60 ש' 29 עד עמ' 61 בש' 1]; גם במקום אחר ניתן היה להבין מעדות ואכים כי הנפקת חשבוניות על-ידי התובעת הונחתה על-ידי השאלה אם הלקוח מעוניין בחשבונית, אם לאו [עמ' 59 ש' 25-24]. אין צורך לומר שחובת הנפקת חשבונית והצגתה בגין תשלום שקיבלה היא חובתה של התובעת; התובעת לא הציגה חשבוניות שהוצאו על-ידה בגין הסכומים שקיבלה מהנתבעים עבור העבודות.

(ג) ביטוי נוסף לאופן היסודי שבו לקתה עדות ואכים מספקת הדוגמה הבאה: בתצהירו מסר הלה כי ביום 15.3.2009 חתמו הצדדים על מסמך התשלומים [סע' 7 ב-ת/1]; מדובר במסמך שאייל חתם עליו בד-בבד עם חתימתו על רשימת המוצרים לפרויקט, ונקבעו בו שיעוריהם של התשלומים באחוזים בהם ישאו הנתבעים, בהתאם להתקדמות בביצוע העבודות. כאשר נשאל ואכים על מסמך זה, שצורף לתצהירו, גילה בורות גמורה בו ובתוכ נו של התצהיר: "אני לא מבין נספחים ודברים כאלה. העורך דין שלי מכיר את הכול, לא אני" [עמ' 64 ש' 5]. בהמשך נאות ואכים לזהות את מסמך התשלומים שצורף לתצהירו; אף הוגש באמצעותו מסמך התשלומים במקורו כשהוא נושא את פירוט התשלומים שקיבלה התובעת מאייל הלכה למעשה, כפי שאלה תועדו על-ידי ואכים [עמ' 64 ש' 10-9, עמ' 65 ש' 20-14; המסמך שנושא את פירוט התשלומים שבוצעו סומן ת/6]. עולה ממנו כי הנתבעים שילמו לתובעת סך כולל של 140,000 ₪, באופן שתואם את עדות אייל על כך [סע' 25, 34 ו-35 ב-נ/4]. לבסוף, אישר ואכים שהנתבעים שילמו לתובעת עבור עבודות האלומיניום סך של כ-154,000 ₪ [עמ' 66 ש' 22-21].

(ד) אייל עמד על כך שהתמורה שסוכמה בין הצדדים כמחיר העבודות הסתכמה ב-169,500 ₪ כולל מע"מ; ההסכמה על כך גובשה על-פה ולא הועלתה על הכתב: "אין לי שום מסמך וגם לו אין מסמך כזה. גם לואכים אין מסמך כזה כי הוא היה אמור להגיש הצעה מתוקנת עם כל מה שסוכם כולל המחיר והוא לא עשה את זה. הוא התחמק בכל מיני טענות" [עמ' 103 ש' 17-15; ר' גם עמ' 111 ש' 10-1]. מתוך סכום זה שילם אייל לתובעת 153,000 ₪ – 140,000 ₪ שתועדו בידי ואכים ב-ת/6 ושולמו במהלך 2009 , וסך 13,000 ₪ ששולם במהלך 2010 ; נותרה יתר ת חוב בסך 16,500 ₪ [סע' 25, 35-34 ו-54-53 ב-נ/4; עמ' 103 ש' 19-18]. אייל שלל מכל וכל את הסכום שננקב במכתב דרישת החוב ששיגרה התובעת, 47,383 ₪, והטעים כי הוא משולל יסוד ואינו מבטא את הסכמת הצדדים לגבי מחיר העבודות [עמ' 115 ש' 17-14]. בעניין זה, יש להעדיף את עדותו של אייל על-פני עדותו של ואכים באורח ברור ומובהק. נובע מכך שבגין ביצוע העבודות על-ידי התובעת לא נותרה אלא יתרת חוב בסך נומינלי של 16,500 ₪, כטענת אייל; זכאותה של חברת ואכים לקבלה תידון להלן בחלק ג'.

5. לסיכום חלק זה

(א) אין באמור לעיל כדי למצות את הקשיים הרבים בעדותו של ואכים. בעוד שבתצהירו טען הלה כי בהליך נפרד וקודם כבר תבעו הנתבעים את התובעת בשל ליקויים בעבודות האלומיניום בבתים – ובאותו הליך קודם הועמדה דרישתם לפיצוי בשל הליקויים הללו על סך 7,000 ₪, והסתיימה בכך שהתביעה נמחקה בהסכמה – הצטיירה מהעדויות תמונה שונה באורח מהותי.

בהליך קודם נפרד הוגשה תביעה בידי הנתבעים נגד המפקח, קבלן הריצוף וקבלן השלד – אך לא נגד התובעת [ת"א (חד') 13032-01-11; להלן תביעת אייל]. באותה תביעה שיגר המפקח הודעה לצד שלישי נגד התובעת וקבלנים אחרים שביצעו עבודה בבתים, והודעה לצד שלישי זו היא שנמחקה בהמלצת בית-המשפט; כך העיד אייל [סע' 58 ב-נ/4; עמ' 101 ש' 21-19; עמ' 103 ש' 7-4]. המפקח ברקוביץ אישר שהנתבעים הגישו נגדו תביעה בעילת אחריות מקצועית, וזו התקבלה ביחס לעבודות הריצוף ונדחתה בחלקיה האחרים [עמ' 89 ש' 4-3, 13-11, 30-28]. ואכים נאלץ להודות בכך בפה מלא, תוך שהוא שולל את המצג שיצר בתצהירו [השוו סע' 35 ב- ת/1 לעמ' 77 ש' 24-4]. עוד אישר ואכים כי אין בידו להציג את המסמך בו תלה את טענתו לפיה ב תביעת אייל הגישו הנתבעים חוות-דעת שעל-פיה הליקויים בבתים בגין עבודות האלומיניום מסתכמים בסך של 7,000 ₪ [עמ' 77 ש' 31-25].

(ב) לשם הוכחת מרכיביה המהותיים של תביעתה נסמכה התובעת על עדותו של ואכים; היא נמנעה מלזמן לעדות את הנתבע שכנגד 3, אנדראוס, אף שהינו בעל-תפקיד בה. כבר נאמר לעיל שעדותו של ואכים היא עדות יחידה מטעם התובעת, כמשמעה בסעיף 54(3) בפקודת הראיות. אין בנמצא טעם שעל-יסודו ניתן לקבוע ממצא לטובת התובעת על-סמך העדות שמסר ואכים. היפוכו של דבר הוא הנכון: רישומה, במונחי מהימנות וידיעת העובדות הצריכות לעניין, היה שלילי עד מאוד. לא עלה בידו של ואכים להציג גרסה סדורה, עקבית ואחידה – ועדותו הייתה עדות משתנה, מגיבה ומתפתחת [ר' למשל בעמ' 63 ש' 14-8]. לא זו העדות שעל-יסודה תתקבל תביעה לתשלום יתרת חוב.

כשאלה הם פני הדברים בהתייחס לעד היחיד שהשמיעה התובעת בהתייחס לתביעה העיקרית, המשמעות שנודעת לכך היא דחיית תביעתה. די בכך שעדה של התובעת נמצא לא ראוי לאמון, ואין על בית-המשפט לתור ולדלות מתוך כלל הראיות גרסה אחרת, חלופית, שהתובעת, אדונית ההליך, נמנעה מלהציג: "[...] בשעה ששוכנע בית המשפט כי התובע שיקר בבית המשפט במצח נחושה, לא מוטלת עליו החובה להפך בזכותו ולנסות ולדלות מעדויות ההגנה גרסה שעשויה להביא להענקת הסעד [...]" [ת"א (מח' י-ם) 5133/03 עזבון המנוח השאם נעים אלחלאיקה נ' מדינת ישראל, עמ' 14 וההפניות שם (2008)].

(ג) התובעת ביקשה להסתמך, לצרכי התביעה העיקרית, על תיעוד שהוצג על-ידי ואכים ככזה ששיקף את הסכמות הצדדים לגבי הזמנת העבודות וביצוען, אך התחוור שמדובר במסמכים שאינם עומדים במבחן הביקורת ולא ניתן לקבלם ככאלה שנערכו בזמן-אמת, לשם ההתקשרות ובמהלכה. התובעת אף כשלה בהוכחת הסכום שמגיע לה תמורת ביצוע העבודות. היא כשלה בהוכחת טענה לביצוען של עבודות נוספות. בסופו של יום, לא הוכח אלא זאת כי הנתבעים לא שילמו יתרה בסך נומינלי של 16,500 ₪ – כפי שהודו בתשובתם למכתב דרישת החוב ששיגרה אליהם התובעת בינואר 2011.

ג. התביעה שכנגד

התביעה שכנגד הוגשה לתשלום סך של 182,534 ₪ לפי פירוט כלהלן: פיצוי בסך 60,680 ₪ (כולל מע"מ) בגין ליקויים בעבודות האלומיניום בבית אייל, פיצוי בסך של 110,954 ₪ (כולל מע"מ) בגין ליקויים בעבודות בבית דואניס, פיצוי בסך 1,500 ₪ בגין שלושה מנועי תריסים שיצאו מכלל פעולה, שכרו של מומחה הנתבעים בסך 3,900 ₪, עלות דיור חלופי בזמן תיקון הליקויים בסך של 8,000 ₪, ופיצוי בסך 14,000 ₪ בשל עוגמת נפש ואי נוחות. מן הסכום הכולל שהתקבל הופחתה יתרת חובם של הנתבעים לתובעת בסך 16,500 ₪ [סע' 7 בתביעה שכנגד].

1. חוות-דעת מומחה בימ"ש

(א) מומחה הנתבעים שטרן זיכה אותם בפיצוי, בגין ליקויים בעבודות האלומיניום אותן יחס לתובעת, בסך 60,680 ₪ (52,310 ₪ ומע"מ) לבית אייל ובסך של 110,954 ₪ (95,650 ₪ ומע"מ) לבית דואניס. מומחה הנתבעים שכנגד, חורי, בדק את הבתים על-פי הסעיפים שנמנו בחוו"ד שטרן; כך נהג גם מומחה בימ"ש. מומחה הנתבעים שכנגד קבע כי העלות הכוללת לביצוע מלוא התיקונים וההשלמות בשני הבתים מסתכמת בסך של 11,438 ₪; עוד קבע שחלק מעלות זו יש להשית על הנתבעים, בשים לב להסכמות שניצבו ביסוד הזמנת העבודות, ולכן סבר שהנתבעים זכאים לפיצוי בסך כולל של 4,478 ₪.

(ב) מומחה בימ"ש ביקר בבתים ביום 13.12.2012; בחוות-דעתו בחן כל סעיף וסעיף שנזכר בחוו"ד שטרן מטעם הנתבעים תוך הפרדה בין בית אייל לבית דואניס [ר' הודעת הצדדים בעמ' 12 ש' 27-25]. בחוות-דעתו של מומחה בימ"ש [מ/1] ארבעה ראשים: האחד, פירוט התיקונים הנדרשים וההשלמות המתחייבות בעבודות האלומיניום, תוך קביעת עלויותיהם (להלן ליקויים כלליים). השני, התייחסות לשאלה אם והיכן הותקנו בבתים זגוגיות בטיחותיות, תוך הבחנה בין מקומות שבהם זגוגית כזו נדרשת על-פי התקן לבין מקומות שבהם התקן לא מחייב שימוש בזגוגית בטיחותית והדבר נתון להסכמות הצדדים. השלישי, דיון בשאלה אם בבתים הותקנו פרופילים שנצבעו בצבע חברת קליל (להלן צבע קליל), ואם נעשה בבתים שימוש באביזרים מקוריים של חברת קליל שנתונה להם אחריות של חברה זו (להלן מוצרי קליל ו אחריות קליל). לבסוף, נתן המומחה דעתו לשאלות שנגעו למנועי תריסים חשמליים ומכסים לארגזי תריסים. להלן יִדוֹנוּ מרכיביה השונים של חוו"ד מומחה בימ"ש, תוך התייחסות לטענות ולראיות של הצדדים בעניינים הללו.

2. שימוש בשמשות בטיחותיות

(א) התקן שחל על סוג הזגוגיות שיש להתקין בבתים – באספקלריה של דרישות בטיחות (ולא, למשל, משיקולי תכנון ואסתטיקה), הוא תקן 1099 משנת 2006 שכותרתו "זיגוג בבניינים: תכן השמשה - קביעת מין הזכוכית ועובי השמשה" [עמ' 26 ש' 23, עמ' 27 ש' 2-1, נספח נ/35 ב- נ/4; להלן התקן או תקן זיגוג שמשות]. התקן מחייב שבחלק מהפרטים תהא הזכוכית מחוסמת בשני צדדיה ובפרטים אחרים – רק בצד אחד שלה [עמ' 41 ש' 3-2]. בנוסף, חלה דרישה לחיסום הזגוגיות בהתאם למיקומה ביחס לפני הרצפה [פרק ג' בתקן]. מטרת התקן, בין השאר, לקבוע הוראות בדבר זיגוג וחיסום של רכיבים עשויים זכוכית בבניינים על-מנת ליתן מענה לסיכונים הכרוכים בהתנגשות מקרית של בני-אדם בשמשה או של נפילת בני-אדם ממפלס למפלס [סע' 1.3.3 ו-2.2.1.1 בתקן ].

(ב) לטענת הנתבעים, הוסכם ביניהם לבין התובעת כי הוראות התקן בדבר זיגוג וחיסום של שמשות תחולנה על מלוא הפרטים שיותקנו בבתים, באופן גורף ומעבר לנדרש על-פי התקן [סע' 40 ב- נ/4]. מנגד גרס ואכים, עד התובעת, שלא זו בלבד שדרישה כזו לא הועלתה – אלא שאייל ויתר על זיגוג בטיחותי כמתחייב לפי התקן, משיקולים של עלות ההזמנה, זאת לאחר שדרישות התקן הוסברו לו [סע' 27-25 ב-ת/1].

מומחה בימ"ש מצא בשני הבתים מקומות שבהם חלה חובת התקנת שמשות בטיחותיות על-פי התקן, אלא שבפועל הותקנו בהם שמשות רגילות; לגביהם, קבע מומחה בימ"ש כי חלה על חברת ואכים חובה להתקין שמשות בהתאם לדרישת התקן, זאת גם אם הלקוח ביטא עמדה שביקשה להתעלם מהוראותיו, בשל כך ששימוש בזגוגיות רגילות במקומות הללו כרוך ביצירת סיכון בטיחותי [מ/1 עמ' 36 סע' 1 בהתייחס לטור C]. העלות הכרוכה בהחלפת שמשות בבתים כך שהן תתאמנה להוראות התקן הוערכה בסך 4,300 ₪ ומע"מ ביחס לבית אייל ובסך של 5,130 ₪ ומע"מ בהתייחס לבית דואניס [טבלה בעמ' 35 ב-מ/1].

בעדותו לפני עמד מומחה בימ"ש על כך שזכוכית מחוסמת יקרה מזכוכית רגילה [עמ' 9 ש' 9-7]. הוא ציין שהיעדרה של זכוכית מחוסמת בבתים כמתחייב מדרישות התקן איננו מלא וגורף; בבדיקתו מצא המומחה שחלק מהזכוכיות מחוסמות, כנדרש בתקן [עמ' 47 ש' 5-2 וכן מש' 27 שם עד עמ' 48 ש' 6]. התקן עוסק בחיסום הזכוכית אך אינו דן בצִבְעָה, דהיינו, בשאלה אם היא צבעונית, חלבית וכדומה [עמ' 48 ש' 9-5]. מומחה בימ"ש עמד על דעתו כי התקן מחייב שימוש בזכוכית בטיחותית בכל דלת או חלון אם הזגוגית מצויה בסמיכות לרצפה: בגובה של עד 150 ס"מ מפני הרצפה בהתייחס לדלת ובגובה של עד 80 ס"מ מפני הרצפה כשמדובר בחלון [עמ' 13 ש' 9-6; עמ' 41 ש' 31 עד עמ' 42 ש' 27]; עדותו בעניין זה עלתה בקנה אחד עם הוראות סעיפים 3.2.1 ו-3.2.3 בתקן.

(ג) מומחה בימ"ש ביאר כי בתיעוד שהועבר לעיונו לא מצא בסיס לטענת הנתבעים כי הוסכם עם התובעת על התקנת זכוכית בטיחותית ב מלוא המוצרים שהוזמנו, בין אם התקן דורש זאת ובין אם לאו . מאחר ששאלות שנוגעות להסכמת הצדדים ותוכנה חרגו מתחום מומחיותו ו דרשו הכרעה שיפוטית, הבחין המומחה בין פרטים שלגביהם משית התקן חובה להשתמש בזכוכית מחוסמת – ואותם כלל בטור C בחוות-הדעת, לבין מוצרים שאין לגביהם חובה כזו בתקן – אותם כלל בטור D, ולגביהם נדרשת הכרעה אם הוסכם על התקנת זכוכית בטיחותית בהם. בהקשר זה הדגיש מומחה בימ"ש שבתיעוד שהוצג לו לשם מתן חוות-הדעת לא מצא ביטוי להסכמה שדרשה שימוש בזכוכית מחוסמת בכל המוצרים שסיפקה התובעת, והכלל שעל-פיו הונחה היה כי במצב כזה חלה על קבלן האלומיניום חובה לבצע את העבודות לפי התקן החל [עמ' 13 ש' 30-23]. בתוך כך הסתמך המומחה גם על רשימת המוצרים לפרויקט, לגביה נקבע כי היא נחתמה על-ידי שני הצדדים ומחייבת אותם. בלשונו של המומחה: "לשאלת בית המשפט אני מאשר שאת מה שכתבתי בטור C יש חובה לבצע בשל דרישת התקן ומאחר שזה לא בוצע קבעתי פיצוי ואילו את מה שקבעתי בטור D יש לפצות רק אם בית המשפט ייקבע שהייתה הסכמה בין הצדדים להתקין זכוכית בטיחותית ואני לא ראיתי מסמך על כך " [עמ' 14 ש' 4-1].

(ד) מומחה בימ"ש נחקר על-ידי הנתבעים ארוכות בשאלות שנוגעות להתקנת זגוגית בשים לב לדרישות התקן. יש לאמץ את חוות-דעתו על ההבחנה שנקבעה בה, לפיה יש לחייב את התובעת בהתקנת זיגוג מתאים בכל מקום בו התקן דורש זאת, בעוד שהתקנת זכוכיות בטיחותיות מעבר לדרישת התקן טעונה קביעה שיפוטית בדבר הזמנת פריט כזה על-ידי הנתבעים. הפן ההסכמי של סוגיה זו ידון להלן בנפרד [בחלק זה בסע' (ז)]; אשר לפן הלא הסכמי שנגזר מהוראות התקן, יש להתערב בקביעות המומחה בחוות-הדעת ולהשית על חברת ואכים פיצוי מעבר לזה שנקבע בה, זאת במספר עניינים שידונו להלן.

1.1 ביחס לשני חלונות שבהם נדרשה החלפת זכוכית לפי דרישת התקן, מסר מומחה בימ"ש שיש להביא בחשבון החלפה לא רק של הקבוע התחתון והכנף – אליהם התייחסה חוו"ד שטרן, אלא גם של הקבוע מעל לכנף שלא קיבל ביטוי בחוו"ד שטרן. התוצאה היא כי חֶלֶף פיצוי בסך של 230 ₪ בגין שתי היחידות שנמנו בסעיף 8.11 בחוות-הדעת ואשר מצויות בבית דואניס, יש לפצות בסך של 460 ₪, וסכום זה מבטא חיסום של הזגוגיות בחלונות הללו לפי דרישת התקן [עמ' 27 ש' 16-6]. מומחה בימ"ש אישר כי על-פי אותה אמת-מידה יש לנהוג בחלון נוסף בבית דואניס שנזכר בסעיף 9.11 בחוות-הדעת, כך שהפיצוי בעטיו יהא סך 230 ₪ ולא 115 ₪, ככתוב בחוות-הדעת; גם כאן, הטעים שחוות-דעתו נערכה בשים לב לליקויים שנמנו בחוו"ד שטרן – ובה לא נדרשה החלפה של החלק הקבוע העליון בחלון אלא רק החלפת כנף וקבוע תחתון [עמ' 27 ש' 23 עד עמ' 28 ש' 14].

1.2 הן בבית אייל והן בבית דואניס קבע מומחה בימ"ש שיש להחליף את זיגוג החלונות בחדרי הרחצה, אלא ששלושה חלונות בבית דואניס חויבו בפיצוי בסך 145 ₪ לחלון בשל כך, ואילו אותה עבודה לגבי שני חלונות בבית אייל זוכו בפיצוי בסך 200 ₪ לחלון [השוו סע' 10.10, 19.9 ו-20.9 ב-מ/1 לסע' 8 .9 ו-11.9]. בסופו של יום לא עלה בידי מומחה בימ"ש לְתַקֵף את ההבחנה ולהצביע על שוני אמיתי בין שני המקרים, שיצדיק את ערכי הפיצוי השונים [עמ' 29 ש' 8 עד עמ' 30 ש' 14]. לפיכך פיצוי בסך 435 ₪ בגין שלושת החלונות הללו בבית דואניס יוּמַר בפיצוי בסך 600 ₪ ומע"מ, בהתאם לערכי הפיצוי שקבע המומחה לחלונות המקבילים בבית אייל.

1.3 מומחה בימ"ש קבע כי יש להחליף חלק מהזגוגיות בְּחלון בבית אייל, על-פי הוראות התקן, בעלות של 250 ₪ [מ/1 עמ' 26 סע' 2.11] ; בעדותו לפני, כשעומת עם מידות החלון, העמיד את הפיצוי בגין החלפת הזגוגית בו על סך 380 ₪ ומע"מ שכולל את מרכיב החומר ומרכיב העבודה [עמ' 38 ש' 5 עד עמ' 39 ש' 27]. בהמשך חזר בו וטען שהפיצוי שנקבע בחוות-דעתו הוא הנכון, שכן מדובר בקומת קרקע ובה התקן אינו מחייב את זיגוג הכנף בזכוכיות מחוסמת [עמ' 40 ש' 10-7]. לא מצאתי בהוראות התקן פטור מזיגוג חלון שנמצא בקומת הקרקע, ומומחה בימ"ש לא היפנה לסעיף כזה. גם בהתייחס לחלון כזה עומדת בעינה מטרת התקן למנוע את הסיכון הבטיחותי הנובע מהתנגשות בני-אדם בזגוגית שמותקנת בחלון נמוך. על כן יפוצו הנתבעים בגין פריט זה בבית אייל בסך של 380 ₪ ומע"מ חֶלֶף הסך של 250 ₪ שנקבע בחוות-הדעת.

(ה) יש לקבוע שהצדדים לא החריגו את הוראות תקן זיגוג שמשות, תוך מניעת תחולתו על הזמנת העבודות , ועל כן הוא חל עליהן לכל דבר ועניין. מספר טעמים לכך: ראשית, עדות ואכים על כך היא עדות יחידה של מי שנקבע שאינו ראוי לאמון, והדברים אמורים גם ביחס לעדותו בסוגיית החיסום והזיגוג. שנית, אם ניתן לחברת ואכים פטור מתחולת התקן, אזי אין לראות מדוע היא סיפקה והתקינה בכל זאת פריטים חלקיים שקיימו את דרישות התקן, כפי שנקבע על-ידי מומחה בימ "ש, והתנהלותה זו אינה עולה בקנה אחד עם הענקת פטור מתחולת התקן. שלישית, הוראות התקן משקפות את הדין החל על הזמנת עבודות אלומיניום שכוללות גם פריטים שהתקן חל עליהם. למצער, כדי לפטור יצרן וספק מהחובות שנכללו בתקן נדרש הסכם כתוב ומפורש, בו מצהיר מזמין העבודה שהוראות התקן הוסברו לו והוא מבקש לחרוג מהן, תוך הסרת מלוא האחריות בשל כך מהקבלן מבצע העבודות ונטילתה על עצמו. היעדרו של הסכם כתוב פועל, בהקשר זה, לחובת התובעת, ועושה אותה כפופה לתקן החל לכל דבר ועניין.

(ו) בעניינים אחרים שנוגעים להחלפת זכוכית שנובעת מהתקן, לא עלה בידי הנתבעים לקעקע את סכומי הפיצוי שקבע מומחה בימ"ש בשל החלפת זכוכית לא תקנית בזכוכית בטיחותית, אף לא את הנתונים שניצבו ביסוד התמחור [עמ' 22 ש' 19 עד עמ' 23 ש' 7; עמ' 24 ש' 22-20; עמ' 25 ש' 24-8; עמ' 45 ש' 12-1, 26-25]. הדברים יפים במיוחד לגבי דלתות שמומחה הנתבעים לא קבע שיש להחליף את כל שטח הזכוכית בהן, אלא יש לעשות כן רק ביחס לזכוכית שמיקומה סמוך לרצפה, כדרישת התקן [ר' עדות מומחה בימ"ש בעמ' 43 ש' 5 עד עמ' 44 ש' 5 ובעמ' 44 ש' 29-20 בהתייחס לדלת המזווה ולדלת המטבח בבית דואניס – פריטים 2.07 ו-3.07 ב-מ/1]; אין ממש בניסיונם של הנתבעים להביא את מומחה בימ"ש לידי קביעה כי יש להחליף את כל שטח הזכוכית בדלתות הללו, באופן שחורג לא רק מדרישות התקן אלא גם מקביעותיו של מומחה הנתבעים שטרן. אף לא עלה בידי הנתבעים להראות כי בגין מרכיב העבודה, היה בחוות-דעתו של מומחה בימ"ש כדי לקפחם [עמ' 40 ש' 5-2, 20-15]. ב עניינים שעליהם נחקר מומחה בי מ"ש ולא עלה בידי הנתבעים לקעקע את קביעותיו לגביהם, אין כל בסיס להתערב בחוות-דעתו והיא עומדת על מכונה ; הדברים נכונים מקל וחומר ביחס לפריטים שעליהם לא נחקר המומחה כלל.

(ז) בפן ההסכמי של נושא הזיגוג פועל חסרונו של הסכם כתוב שחולש על הזמנת העבודות מן התובעת לחובת הנתבעים. לא עלה בידי הנתבעים להוכיח שהוזמנה מהתובעת זכוכית מיוחדת, בטיחותית, לכל המוצרים שנכללו בעבודות האלומיניום, מעבר לנדרש על-פי התקן.

כבר נאמר לעיל כי אייל, מי שהיה אמון על ביצוע ההזמנה אל-מול חברת ואכים, הותיר רושם של לקוח קפדן ודקדקן עד מאוד. אילו נכללה דרישה כזו בהזמנה, חזקה עליו שהיה מוצא דרך ליתן לה ביטוי, אפילו לא נערך בין הצדדים מסמך הזמנה שלם ומסודר, כשם שעמד על הכנתו וחתימתו של מסמך התשלומים. ההתקשרות עם חברת ואכים נעשתה על-ידי אייל באופן אישי ולא על-ידי המפקח מטעמו, שלא נכח בפגישות שקיים אייל עם ואכים לסיכום פרטי ההזמנה [סע' 19, 23 ו-24.1 ב-נ/4]; על כן אין אייל עשוי לגלגל את החסר בציון מפורש של הזמנת פריטים מחוסמים לכל העבודות בבתים לפתחו של אחר זולתו. למעשה, אייל אישר בתצהירו שהוא לא עמד על קבלתה של הצעה מתוקנת וכוללת, עד כדי כך שהדבר נשתכח ממנו [סע' 25 סיפא ב- נ/4]; יש בכך להשליך על מבוקשו להישמע בטענה כי חסרונו של הסכם כתוב ומסודר שיחול על ההזמנה מונח אך ורק לפתחה של התובעת. מאחר שאף לשיטת הנתבעים, הצעות 941 ו-942 אינן חלות על ההזמנה שנעשתה בפועל מהתובעת, אין אייל עשוי להסתמך על תוכנן בכל הקשור לטענה להזמנת זיגוג מעבר לדרישת התקן, ומה גם שאף לשיטתו – הצעה 942 לא כוללת דרישה לחיסום מלא ושלם של פרטי הזיגוג בבית דואניס [סע' 24.2 ב-נ/4].

עוד יש ליתן את הדעת לכך שחרף השתתפותן של נתבעות 2 ו-3, רעייתו של אייל ובתו, במפגשים שנערכו עם ואכים ושבהם סוכמו פרטי ההזמנה, שתיהן נמנעו באורח תמוה ביותר ממתן עדות בהליך זה, חרף היותן בעלות-דין, ובחרו להסתמך על עדותו של אייל – עדות יחידה של בעל-דין כמשמעה בסעיף 54(2) לפקודת הראיות – לשם הוכחת תוכן ההזמנה [סע' 24 ב-נ/4]. הימנעותן של נתבעות 2 ו-3 ממתן עדות בנושא שהיה מעיקרי המחלוקת בין בעלי-הדין מקימה נגד הנתבעים את החזקה כי היה בעדות זו, אילו נשמעה, כדי לצדד דווקא בגרסת הצד ה שני – זאת לא רק בהתייחס למחלוקת על היקף החיסום שהוזמן אלא גם בכל עניין אחר שנסב על פרטי ההזמנה והיה שנוי במחלוקת בין הצדדים [ ע"א 465/88 הבנק למימון ולסחר בע"מ נ' מתתיהו, פ"ד מה(4) 651, 659-658 (1991)].

(ח) מכיוון שכך, אין מקום לפצות את הנתבעים בסכום נוסף, מעבר לזה שננקב בחוות-הדעת של מומחה בימ"ש בטור C, בגין החלפת זגוגיות קיימות והתקנת זכוכית מחוסמת [ולכן גם לא נודעת נפקות מעשית לעדות המומחה בעמ' 35 ש' 30 עד עמ' 40 בש' 14, שם נדון הפיצוי שיחול אם יקבע בית-המשפט כי הוסכם על התקנת זכוכית בטיחותית במוצרים כולם, מעבר לנדרש בתקן]. אשר על כן יהא הפיצוי לנתבעים בגין הימנעות התובעת מהתקנת זיגוג בבתים כמתחייב מהוראות התקן , על-בסיס חוו"ד מומחה בימ"ש והאמור לעיל, כלהלן:
בבית אייל – 4,430 ₪ ומע"מ [=4,300-250+380];
בבית דואניס – 5,640 ₪ ומע"מ [=5,130-230+460-115+230-435+600].

3. ליקויים כלליים

על-פי קביעת מומחה בימ"ש, עלות התיקון של ליקויים כלליים היא סך 2,370 ₪ ומע"מ בבית אייל וסך 4,580 ₪ ומע"מ בבית דואניס [ מ/1, טבלת סיכום בעמ' 35 תחת טור A והתייחסות לטור זה בעמ' 36 למעלה].

(א) זכוכית 'מסננת' קרינה

1.1 אייל טען שחברת ואכים התחייבה להשתמש בזכוכית חלבית ('אנטי-סאן') בחלון שהוזמ ן לחדר המדרגות הפנימי בבית דואניס. דנגור, עדם של הנתבעים, ביאר שבהצעות המחיר שנתנה אלום זוהר לנתבעים לא נכללו זכוכיות מיוחדות, יעודיות או אנרגטיות; א ם היה מתבקש זיגוג כזה הייתה הצעת המחיר גבוהה יותר. גם תריס אור לבית אייל לא תומחר בהצעות המחיר של אלום זוהר, ומדובר ברכיב שהכללתו הייתה מייקרת את העבודה בבית אייל בסך 10,000 ₪ ובבית דואניס – בסך של 20,000 ₪ [עמ' 96 ש' 27 עד עמ' 97 ש' 2; עמ' 98 ש' 7-3].

1.2 בעדותו לא הפגין אייל בקיאות בנושא הזגוגיות, נהפוך הוא; ניכר שהוא אינו מבחין בין הפן של זיגוג שיש לו נגיעה להוראות התקן לבין הפן של סוג הזכוכית שבחירתו נתונה לקביעת הצדדים – ועליו אין התקן חל. הוא התייחס לזכוכית 'אקטיבית' כאל זכוכית ביטחון מחוסמת, אף שמדובר בעניינים שונים לחלוטין: זכוכית 'אקטיבית' היא זכוכית אנרגטית מן הסוג שנדון בעדות דנגור, ודבר אין בינה לבין דרישת הזיגוג שחלה על-פי התקן [עמ' 104 ש' 24-21; נ/4 בסע' 40 ]. הדברים עולים בקנה אחד עם עדות אייל לפיה הוא עצמו לא הבין דבר וחצי דבר בנושאי בניה ולכן נזקק להעסקת מפקח [נ/4 סע' 9].

למעשה, אייל הודה בכך: "[...] זכוכית ביטחון זה על פי התקן, אני לא ידעתי מה התקן. וגם לא ידעתי לזהות איזה זכוכית היא מחוסמת ואיזה זכוכית לא מחוסמת. לא כתוב לגבי האנטי סאן כי הוא היה צריך להגיש לי הצעה מתוקנת והוא לא נתן לי" [עמ' 105 ש' 3-1]. בתוך כך לא הראה אייל כי בתמחור העבודות על-ידי התובעת נכלל מרכיב של זיגוג אנרגטי – מרכיב שעד הנתבעים דנגור ביאר כי הוא היה כרוך בתוספת מחיר משמעותית ולא נכלל בהצעה שקיבלו הנתבעים מאלום זוהר. לפיכך עדותו של אייל אינה עשויה לשמש בסיס לקביעת ממצא על-פיו הוזמנה זגוגית בעלת איכויות של סינון קרינה או הצללה לחלונות מסוימים בבתים. בעדותו של מומחה בימ"ש לא היה כדי לשנות מכך והוא הטעים שאינו יודע מה פירושו של הביטוי 'זכוכית אקטיב' , הוא הביטוי שעליו סמך אייל טענתו [עמ' 15 ש' 9, עמ' 47 ש' 20-18].

(ב) גודל חלונות

1.1 זיגוג החלון בחדר המדרגות הפנימי בבית דואניס נדון ופוצה, בשים לב להוראות התקן, בפרק המתאים לכך בחוות-הדעת. מומחה בימ"ש אישר שבין הפריט שהוזמן לפתח זה לפי רשימת המוצרים לפרויקט לבין החלון שהותקן בפועל קיים הבדל מהותי, ומה שהותקן הוא מוצר שונה לחלוטין. המומחה ביאר כי הוכן במקום פתח אחד שבו הורכב פריט שלם, קרי, חלון אחד לכל גובהו של הפתח הקיים; כדי להגיע לתוצאה של הרכבת שני חלונות נפרדים חֶלֶף חלון יחיד נדרש לא רק פירוק של החלון הקיים וייצור שני חלונות במקומו, אלא גם שינוי של הפתח בקיר שהוכן עבור החלון. המומחה לא ידע להעריך את עלות העבודה הכרוכה בכך [סע' 12.1 ו-12.2 בעמ' 14 ב- מ/1; עמ' 15 ש' 5 עד עמ' 16 ש' 10, 17-16]. מומחה בימ"ש מסר כי אם השינוי המתבקש בחלון הקיים מתמצה בהוספת חלון 'קיפ' בתוכו – קרי, חלון שיש לו בסיס קבוע וחלקו העליון מסוגל להיפתח בהטיה לכיוון הפותח – אזי העלות הכרוכה בכך נעה בין 1,300 ₪ ל-1,500 ₪ ומע"מ, וניתן לבצע את התוספת בלי לפרק את החלון הקיים [עמ' 16 ש' 29-18, עמ' 17 ש' 27-21].

1.2 בעניין זה, אין הנתבעים זכאים לפיצוי. הפער בפריט זה בין מה שהיה צריך להרכיב לפי טענת אייל – שני חלונות בשטח שגובהו הכולל 6 מ', לבין מה שבוצע בפועל – חלון אחד בפתח שרוחבו כ-1.20 מ' וגובהו 3 מ', הוא מהותי ובולט לעין. הפער נבע מהמציאות שהוכתבה לתובעת בשטח, שביטויה בכך שלא הוכנו פתחים בקיר לשני חלונות; החלון המצוי שם הותקן בפתח הקיים שנבנה במסגרת עבודת השלד. גם מעדות מומחה בימ"ש עלה שהפער בין המצב המיועד לפי רשימת המוצרים לפרויקט לבין התוצאה שהושגה בפועל לא קשור לעבודות האלומיניום שביצעה התובעת אלא להכנת הפתחים בקירות: "[...] אני התייחסתי למוצרי אלומיניום קיימים ולא מתייחס לחלונות שחסרים בקירות. [...] אני מדבר רק על פתחים קיימים בקיר אותם בדקתי ולא על פתחים חדשים נוספים. [...] לא מדבר בכלל על פתחים בקירות. אני מדבר רק על האלומיניום [...]" [עמ' 17 ש' 30 עד עמ' 18 ש' 3]. כאמור, את קבלן השלד תבעו הנתבעים בהליך קודם נפרד, בו נתבע גם המפקח מטעמם. התובעת איננה חבה כלפי הנתבעים בשל היעדר יכולת להתקין חלונות בפתחים שלא הוכנו עבורה ושאינם בנמצא.

1.3 שני טעמים נוספים מצדדים בקביעה כי הנתבעים הסכינו עם החלון שהותקן בפועל בחדר המדרגות הפנימי בבית דואניס, גם אם היה שונה מתצורת החלון שאליו כיוונו, ולא יחסו את הפער בין המתוכנן לבין המוצר שהותקן לתובעת. ראשית, במקרה אחר שבו סבר אייל שהמוצר שסופק היה שונה מזה שהוזמן והדבר נבע מטעות בביצוע שהאחריות לה חלה על התובעת, הוא עמד על פירוק הפריטים שסופקו ועל החלפתם על-ידי חברת ואכים בחדשים שתואמים את המוזמן, ללא תוספת עלות [ר' ת/11 והדיון בו לעיל]. היעדר דרישה מקבילה של אייל בהתייחס לחלון שנדון כאן, והימנעותו מלדרוש את פירוקו והחלפתו באחר, מלמד ים על כך שאף לשיטתו לא נבע הפער בין המוצר שתוכנן לבין המוצר שסופק מכשל בעבודתה של התובעת.

שנית, אייל שילם לתובעת סכומים לא מבוטלים עבור העבודות, גם לאחר שידע לשיטתו על קיומם של פגמים וליקויים בעבודות שביצעה וסיפקה התובעת; בתוך כך שילם אייל לתובעת סך נוסף של 70,000 ₪, מעבר לסך 70,000 ₪ ששולמו קודם לכן [סע' 35 ב-נ/4]. עצם העובדה שהדבר נעשה ללא עריכת מסמך שיעגן את דרישות הנתבעים לתיקון, ואשר יתנה את התשלום הנוסף בביצוע התיקונים הלכה למעשה, פועל לחובת הנתבעים. ודוק: לשיטת אייל, הוא ציפה שהתובעת תמסור לו מסמך הזמנה שלם ומסודר, א ך הדבר לא נעשה; והנה, בקשר עם תשלום הסך הנוסף של 70,000 ₪ לתובעת בסוף אוקטובר 2009 נקרתה לו הזדמנות פז ל השלים את החסר, לתקן את המעוות ולהעלות על הכתב את מלוא דרישותיו, תוך יצירת מתאם בין ביצוען לבין העברת תשלום נוסף לתובעת. בכך שאייל לא עשה כן יש כדי להוביל לקביעה כי הוא הסכין עם העבודות כפי שסופקו ובוצעו, זאת גם ביחס לחלון בבית המדרגות הפנימי בבית דואניס.

1.4 הנתבעים לא טענו שמיתרת חובם לתובעת יש לקזז סכום נוסף בשל הקטנת היקף העבודה שבוצעה ביחס למוזמן, כגון בשל כך שבבית דואניס הותקן בחדר המדרגות חלון קטן ושונה מזה שתוכנן תחילה. טענה כזו גם לא הועלתה בהקשר אחר, וממילא גם לא תומחרה. מדובר אפוא בסעיף שלא הוכחה זכאות של הנתבעים לפיצוי בגינו.

(ג) מסילות

מומחה בימ"ש מסר שלמיטב זכרונו, המסילות שהותקנו בבתים הן כולן מסילות בולטות, לא סמויות או שקועות [עמ' 23 ש' 13-9, עמ' 24 ש' 11-10]. ברשימת המוצרים לפרויקט אין ביטוי לדרישה להתקנת מסילות סמויות, ולא עלה בידי הנתבעים להוכיח כי הם הזמינו מסילות כאלה מהתובעת. מומחה בימ"ש הטעים שגם על-פי חוו"ד שטרן, מטעם הנתבעים, אין בבתים ליקוי שביטויו בחסרונן של מסילות שקועות, אלא נדרש תיקון מסוים במסילה הקיימת [שם, ש' 19-13]. אשר על כן אין לשנות ממסקנות מומחה בימ"ש ביחס לפריט זה.

(ד) מספרי פתיחה

בכמה חלונות בבית דואניס מצא מומחה הנתבעים כי מספרי פתיחה של החלונות החלידו והם טעונים החלפה. מומחה בימ"ש זיהה חלודה, באופן שמעיד על פגם ומצדיק החלפה של האביזר, רק בחלק מהם, ולגבי אחרים קבע כי אין ליקוי [השוו סע' 1.3, 14.3, 19.3 ו-20.3 ב-מ/1 לסע' 11.7 ור' עדות המומחה בעמ' 28 ש' 22-15 עמ' 29 ש' 7-5]. בעניין זה מצאתי שיש להתערב בקביעתו של מומחה בימ"ש.

חורי, מומחה התובעת, אישר שיש צורך בהחלפת מספריים בשל החלדתם גם בארבעה מקומות שבהם לא מצא מומחה בימ"ש פגם [ר' שם בסע' 1.3, 14.3, 19.3 ו-20.3]. בסוגיה זו אין פער בין חווֹת-הדעת של מומחי הצדדים, ולכן אין מחלוקת שלשם הכרעתה נדרשת קביעה של מומחה בית-המשפט. הלה ציין שעלות החלפת מספרי פתיחה היא 145 ₪ לחלון, לפני מע"מ; על כן יש להוסיף לפיצוי בו יזוכה בית דואניס בשל ליקויים כלליים סך של 580 ₪ בצירוף מע"מ.

(ה) נושאים נוספים

1.1 טענות רבות שהעלו הנתבעים לגבי ח ְסָרִים וליקויים בעבודות האלומיניום נסמכו על הנחה או ציפיה שיעלה בידיהם להוכיח כי הוזמנו מוצרים כאלה ואחרים – כל זאת בהתחשב בהודאת הנתבעים כי להוציא את רשימת המוצרים לפרויקט, דובר בהזמנה שנעשתה על-פה ו ההסכמות לגביה לא תועדו בכתב, בהזמנה מסודרת חתומה או במסמך אחר. בכל הקשור להזמנת פריטים כאלה ואחרים מעבר למה שצוין ברשימת המוצרים לפרויקט, מדובר בטענה שהיא מנדבכיה המרכזיים של התביעה שכנגד ולגביה מעמד הנתבעים הוא מעמד של 'המוציא מחברו' – באופן שמשית עליהם את נטל הראיה לגביה. אשר לטענת אייל כי ברשימת המוצרים לפרויקט שעליה הוא חתם "נפלו טעויות ואי דיוקים לא מעטים בפרטים ובחלק ניכר מהמידות" [סע' 23 ב-נ/4], אין לו להלין אלא על עצמו; ביצוע העבודות לפי המסמך שחתימתו בשם הנתבעים באה עליו אינה יוצרת חבות של התובעת, בין לתיקון ובין לתשלום פיצוי. קשה להלום כי מי שהעסיק לצורכי פרויקט הבניה אדריכלית ומפקח לא השכיל לחתום על מסמך שישקף נאמנה את ה מוצרים שבהם חפץ, בין בתכונותיהם ובין במידותיהם.

ביחס לחלק הארי של טענות הנתבעים, לא עלה בידיהם להרים את הנטל ולהראות שטענתם לפגם או ליקוי בעבודות אינה רק 'הנחה' או משאלת לב, אלא עובדה מוכחת. בעניינים הללו, יש ליתן תוקף לקביעתו של מומחה בימ"ש אשר דחה סעיפי פיצוי שנכללו בחוו"ד שטרן בשל כך שלא מצא בתיעוד שהוצג לו דרישה שחייבה ביצוע של פריטים שונים בעבודות האלומיניום שהוזמנו מהתובעת. כאמור, בהקשר זה נזקפת לחובת הנתבעים אי-העדתן של נתבעות 3-2.

1.2 ביחס לשני מקומות בבית דואניס ציין מומחה הנתבעים כי חסר משקוף וכנף רשת וחסרים גם תריס גלילה וארגז תריס סמוי או חיצוני; מומחה בימ"ש שלל ליקוי בהקשר זה והטעים כי לא מצא דרישה לביצוע הפריטים ה ללו [סע' 17.9, 17.10, 18.9 ו-18.10 בעמ' 19-18 ב- מ/1]. בעדותו הדגיש מומחה בימ"ש כי בשלד הבית לא בוצעה הכנה לתריס גלילה, ולכן אין אפשרות להתקינו כיום; משקוף כנף רשת ניתן להוסיף, אם ימצא כי מבחינה חוזית הוסכם על התקנתו, בעלות של 1,000 ₪ אשר כוללת חומר ועבודה גם יחד [עמ' 21 ש' 20 עד עמ' 22 ש' 18]. גם בסעיף זה אין הנתבעים עשויים לגלגל לפתחה של התובעת כשלים של קבלן השלד, קל וחומר לאחר שהוא נתבע על-ידם בשל כשלים אלה בתביעה נפרדת. גם כאן, לא נטען כי לסכום שאותו קיזזו הנתבעים בכתבי-טענותיהם מיתרת חוב ם לחברת ואכים יש להוסיף סכום נוסף בשל הקטנה של היקף העבודות שהוזמנה התובעת לספק , בשל שינוי בשלד. על כן אין לפסוק לנתבעים דבר בשל חסרונו של תריס גלילה, כפי שקבע מומחה בימ"ש.

1.3 גם במקום נוסף בבית דואניס סירב מומחה בימ"ש לקבל את טענת הנתבעים באשר לחסר במשקוף, רשת ותריס [סע' 24.10 בעמ' 23 ב-מ/1]; מומחה בימ"ש לא מצא דרישה לכך ולכן לא פסק פיצוי. את טענת הנתבעים לחיוב התובעת בביצוע עבודה כזו עיגן בא-כוחם בהצעה 942. כבר נאמר לעיל ששני הצדדים היו תמימי דעים כי הצעה זו, וכמוה הצעה 941 שנערכה עמה, היו משוללות תוקף ומעמד בביצוע ההזמנה. הנתבעים אינם יכולים להשליך יהבם על מסמך שאינו מבטא את ההסכמה שעל-יסודה הוזמנו מחברת ואכים עבודות האלומיניום, ושלא היה אלא בגדר טיוטה במסגרת משא ומתן שהתקיים בין הצדדים לקראת ההתקשרות. אם ביצעו הנתבעים הזמנה בלי לתעדה במסמך מסודר, אין להם להלין אלא על עצמם; הם אינם עשויים להשלים את החסר על-ידי 'יבוא' הוראות ממסמך שאין לו תוקף מחייב בהתקשרות [עמ' 18 ש' 24 עד עמ' 19 ש' 18].

1.4 גם בהקשרים אחרים דחה מומחה בימ"ש את מבוקשם של הנתבעים להישמע בטענה על-אודות קיומו של ליקוי, פגם או חסר, בשל היעדר תיעוד שיתמוך בכך שההזמנה כללה דרישה לפרט שלא בוצע וסופק ואשר יעיד על קיומו של הפגם או החסר הנטען [עמ' 47 ש' 17-6]. אין מקום להתערב בקביעותיו אלה. ודוק: למבוקשם של הנתבעים להוכיח קיומה של דרישה זו או אחרת על-בסיס תוכנה של התוכנית האדריכלית אין יסוד [ נ/4 בסע' 75(7), (8) ו-(10) ]; הודגש לעיל שההזמנה מהתובעת לא בוצעה בשום צורה על-סמך התוכנית האדריכלית.

1.5 אייל יחס לואכים הודאה בכך שהיה על התובעת לספק ולהתקין דלת רשת בבית דואניס, זאת בשתי שיחות שקיים אייל עם ואכים ואשר הוקלטו בידי אייל [סע' 36 ב-נ/4 וההפניות שם לנספחים 14א' ו-14ב']. עיון מדוקדק בתמלילי ההקלטות שעליהם הסתמך אייל בעניין זה מגלה שלא מניה ולא מקצתי, ואין בהם כדי לבסס את אותה הודאה שאליה כיוון אייל. היפוכו של דבר הוא הנכון: ואכים עמד על דעתו שאותו פרט איננו מופיע בתיעוד המצוי ברשות התובעת, וג ילה נכונות לבצעו לפי בקשת אייל תוך הותרת הדיון בשאלת העלות הכרוכה בכך לעתיד. גם מומחה בימ"ש שלל הענקת פיצוי בסעיף זה, בשל היעדר תימוכין כלשהם להזמנת הפריט שלא בוצע . אין מקום להתערב במסקנתו ; לא בכדי נמנעו הנתבעים מלהשמיע לואכים את השיחה המוקלטת במהלך חקירתו הנגדית, ואין בה כדי לבסס ולאמת את גרסתם.

1.6 בגין ליקויים כלליים יש להוסיף אפוא לפיצוי לו זכאים הנתבעים, בגין פגם בבית דואניס, סך יחיד של 580 ₪ ומע"מ בגין מספרי פתיחה שהחלידו, כך שסכום הפיצוי עבור בית זה יהא סך של 5,160 ₪ ומע"מ [=4,580+580].

4. מוצרי קליל ואחריות קליל

(א) יש לקבוע כי הנתבעים לא דרשו מהתובעת לספק להם מוצרים ואביזרים שהינם אך ורק מתוצרת חברת קליל, כך שהם יהיו נתונים לאחריות כפולה – אחריות קליל מצד אחד ואחריות של חברת ואכים מצד שני. מומחה בימ"ש הדגיש כי אביזרים חלופיים שאינם מתוצרת קליל נמצאים בשימוש רחב בארץ, והם תקניים ומתפקדים [מ/1 עמ' 36 סע' 1].

(ב) על מהותה ונפקותה של דרישת לקוח לספק מוצרי קליל שיהיו נתונים לאחריות קליל אמר מומחה בימ"ש כך: " קליל היא בעצם ספקית של מערכות, כלומר פרופילים, אביזרים וכו'. בכל אופן ישנם מפעלים שהם מורשי קליל, שהם מבצעים, מייצרים ומרכיבים, אבל כשיש דרישה מסוימת מיוחדת, שכל התוצרת פרופילים, צביעה ואביזרים וכו' תהיה של קליל ישנו מה שנקרא אחריות כפולה והאחריות הכפולה הזאת יש צורך מראש לדרוש את זה, ואני נתקל בזה בפרויקטים כאשר מי שרוצה שהכול יהיה קליל ללא יוצא מן הכלל, אני יכול להציג לבית המשפט תעודת אחריות הכפולה, אני מחזיק בידי מקור, זאת תעודת אחריות כפולה וזה הסכם לביצוע עבודות אלומיניום של קליל, כאשר התעודות האלה הן מבוצעות במסגרת ההסכם ברור לחלוטין שכל המוצר כולל האביזרים , כולל הכול הם של קליל" [עמ' 33 ש' 24 עד עמ' 34 ש' 2; ר' גם עמ' 34 ש' 21-29, ואת התיעוד שהציג המומחה כְּזה שנדרש בהזמנת מכלול של אביזרים ומוצרים מתוצרת קליל: תעודת אחריות כפולה מ/4, הסכם לביצוע עבודות אלומיניום של קליל מ/5 והסכם לביצוע ן של עבודות אלומיניום מתוצרת קליל לפרויקט מ/6].

מאחר שהשאלה אם התובעת נדרשה והתחייבה לספק מוצרי קליל שנתונים לאחריות קליל טעונה הכרעה שיפוטית, התייחס מומחה בימ"ש בנפרד לעלות שתחול על התובעת אם יִקַבָע שהיה על חברת ואכים לספק ולהתקין אביזרים ומוצרים מתוצרת קליל בלבד , ולא מתוצרתם של יצרנים אחרים [ר' מ/1 עמ' 36 בסע' 1, ביחס לטור B].

(ג) המפקח לא זכר אם הנתבעים ביקשו אחריות כפולה למוצרי קליל [עמ' 88 ש' 28-26]; היעדר זיכרון של המפקח מטעמם בעניין זה, שהוא מרכזי ולא שולי בהזמנת העבודות, מתיישב עם היעדר דרישה של הנתבעים לאחריות כזו, או להתקנת מוצרי קליל בלבד. תימוכין נוספים לכך סיפקה עדות דנגור, עד הנתבעים: הלה הטעים כי הצעות המחיר שניתנו לנתבעים על-ידי אלום זוהר לא כללו דרישה לאחריות כפולה של קליל או למפרט קליל [עמ' 98 ש' 9-8, 17-15].

למעשה, אייל אישר גם הוא כי לא דרש מהתובעת אחריות כפולה או תחולה של 'הסכם קליל' על ההזמנה [סע' 28 ב- נ/4]. זאת ועוד, כבסיס להזמנת מוצרי קליל לבתים הסתמך אייל על מפרט האלומיניום שנכלל בתוכנית האדריכלית – תוכנית שאין מחלוקת על כך שהיא כלל לא נמסרה לתובעת ולא הייתה בסיס להתקשרות בין התובעת לבין הנתבעים [עמ' 117 ש' 14-11, 18-17]. נובע מכך שהזמנת העבודות מהתובעת לא כללה דרישה להשתמש באופן יחודי במוצרי קליל ואף לא דרישה לכך שאחריות קליל תחול על העבודות.

(ד) שאלה שונה ונפרדת שטעונה הכרעה היא אם הפרופילים שסיפקה התובעת לבתים נצבעו בצבע קליל. בהקשר זה, אין מחלוקת שצביעת הפרופילים בצבע קליל הוזמנה על-ידי הנתבעים מהתובעת. מומחה בימ"ש קבע בחוות-דעתו כי התובעת עמדה בדרישה זו ; כך ציין בה: "במהלך הבדיקה בשטח נצפו במספר מקומות חותמות על הפרופילים, בהסתמך על כך, ועל תעודות המשלוח של המחסן שסיפק הפרופילים, וכן מצב הצבע תוך כדי הצפייה בפרופילים קיימת סבירות גבוהה שהצביעה בוצעה ע"י חב' קליל" [מ/1 עמ' 36 סע' 4].

על דברים אלה חזר המומחה בעדותו לפני; הוא ביאר שחותמות חברת קליל על-גבי הפרופילים ניתנות למחיקה בנקל, אישר שנמצאו חותמות כאלה בארבעה מקומות, והיה איתן בדעתו כי "[...] מצב הפרופילים ותעודת המשלוח של מחסן הפרופילים בתוספת מספר המקומות שראיתי חותמת קליל, אני סבור, הסבירות די גבוהה שהצביעה בוצעה על ידי קליל" [עמ' 33 ש' 9-15; ר' גם עמ' 34 ש' 18-13]. מסקנתו של מומחה בימ"ש הושתתה אפוא לא רק על זיהוי חותמות של קליל על הפרופילים, אלא גם על תיעוד שתמך בהיותם פרופילים שנצבעו בצבע מתוצרת חברת קליל. להשלמת התמונה, מסר מומחה בימ"ש כי לפרופיל שלא נצבע בצבע קליל בעת ייצורו לא ניתן להוסיף צבע קליל בשלב מאוחר יותר; מבחינת איכות, אין הבדל מהותי בין צבע קליל לבין צבע של יצרנים אחרים [עמ' 34 ש' 30 עד עמ' 35 ש' 3].

(ה) כדי לסתור את הנחזה מהמסמכים שהציגה התובעת בכל הקשור לאספקת פרופילים אשר נצבעו בצבע קליל – מסמכים שמומחה בימ"ש מצא שניתן לקבוע ממצא על-יסודם, היה על הנתבעים לזמן למתן עדות את נציג ספק הפרופילים של התובעת, אור אלום בע"מ [ר' נספחי י' ב- ת/1]; כזאת לא נעשה, והמחדל מונח לפתחם של הנתבעים. זאת ועוד, מומחה בימ"ש מסר שעל-מנת לזהות בוודאות את צבע הפרופילים כצבע של חברת קליל או צבע אחר יש לערוך בהם בדיקות מעבדה [עמ' 33 ש' 20-19]; הנתבעים לא הציגו כל בדיקה כזו. הנטל להוכיח את טענתם כי הפרופילים שסופקו שונים מהמוסכם ונצבעו בצבע שאינו צבע קליל מוטל על שכם הנתבעים; הם לא הביאו ראיות בכמות ובאיכות הנדרשת כדי לצלוח את רף מאזן ההסתברויות ולהראות שיש בטענתם ממש. בסופו של יום עומדת בעינה קביעת מומחה בימ"ש לפיה יש סבירות גבוהה לכך שהצביעה בוצעה בידי חברת קליל.

לפיכך, ובשים לב לזהות הצד שנושא בנטל הראיה ביחס לטענה על-אודות אספקת פרופילים שלא נצבעו בצבע קליל, אפילו לא היה בידי מומחה בימ"ש לקבוע ממצא בעניין זה – הייתה הכף נוטה לחובת הנתבעים. בפועל, ונוכח קביעת מומחה בימ"ש בסוגיה זו שצלחה את מבחן החקירה הנגדית, אין בסיס לקבוע שלא סופקו לבתים פרופילים שנצבעו בצבע חברת קליל.

(ו) להשלמת התמונה: הנושא האחד והיחיד בו נמצאה עדות ואכים ראויה לאמון – ושביחס אלי ו, שלא כבנושאים אחרים, הוא גילה בקיאות בעובדות והבנה בפרטים – נסב על המחלוקת לגבי צביעת הפרופילים בצבע קליל. בעניין זה מסר ואכים עדות סדורה וברורה והיפנה לתיעוד שצורף לתצהירו לתמיכתה [עמ' 78 ש' 1 עד עמ' 79 ש' 6 ומוצג ת/9]. גם בשל כך אין כל מקום לסטות מקביעתו של מומחה בית-המשפט בסוגיה זו.

5. מנועי תריסים

(א) לטענת הנתבעים, התחייבה חברת ואכים לספק לתריסים חשמליים שהותקנו בבתים מנוע מתוצרת חברת somphy [להלן מנועי סומפי]. הטענה כלל לא הוכחה. אין לה ביטוי ברשימת המוצרים לפרויקט עליה חתמו הצדדים לשם ביצוע ההזמנה ואף לא במסמך אחר שחל ביחסי הצדדים [סע' 75(11) ב- נ/4]. אף מומחה בימ"ש ציין כי בתיעוד שהועבר לעיונו לא מצא דרישה למנוע תריס מסוג מסוים, ולפיכך ראה את הדרישה כלא מבוססת. עוד קבע כי שלושה מתוך כלל מנועי התריסים שהורכבו אינם מתפקדים, אך אין באפשרותו לקבוע את סיבת הליקוי; עלות ההחלפה של שלושת המנועים היא 1,500 ₪ ומע"מ [מ/1 עמ' 36 סע' 2].

בעדותו לפני ציין המומחה כי מצא בבתים שלושה מנועי תריסים שאינם מתפקדים, ובעניין זה קיבל את חוות-דעתו של מומחה הנתבעים; יחד עם זאת הטעים מומחה בימ"ש כי סיבת הליקוי היא נושא של מומחיות בתחום החשמל, ונבצר ממנו לקבוע דבר-מה בעניין זה [עמ' 31 ש' 26-18]. עוד ציין המומחה שפיצוי בסך 500 ₪ למנוע (קרי, 1,500 ₪ לשלושה מנועים) הוא סביר גם אם מדובר במנועי סומפי , שדרישה ספציפית להתקנתם לא הוצגה ולא הוכחה [עמ' 32 ש' 3-1]. תקופת אחריות מקובלת למנוע היא חמש שנים [עמ' 49 ש' 12-11].

(ב) המפקח ברקוביץ הצהיר כי הנתבעים בוודאות לא הזמינו מנועי תריסים מתוצרת סומפי [עמ' 88 ש' 28-26]. מנועים מתוצרת סומפי אף לא הוזמנו בידי הנתבעים מאלום זוהר, לשם מתן הצעת מחיר על-ידה לביצוע העבודות; דנגור ביאר שבהיעדר דרישה מפורשת של לקוח למנוע סומפי הוא מספק מנוע סטנדרטי של חברת קליל או של חברה אחרת באותה רמת מחיר [עמ' 98 ש' 14-10]. עוד עלה מעדות דנגור כי גרסת הנתבעים על-פיה הזמינו מהתובעת מנועי סומפי ומפרט קליל אינה אפשרית: "[...] לא יכול להיות שלקוח ידרוש [...] סומפי שהוא לא של קליל, זה החברה הכי טובה אבל זה לא של קליל ולדרוש אחריות כפולה, זה לא עובד ביחד" [עמ' 98 ש' 24-23]. גם מכך נובע שהתקיים פער בין טענות הנתבעים להזמנת פריטים כאלה ואחרים בהליך דנן , טענות שעל-יסודן ביקשו לייחס לתובעת חסרים ואי-התאמות בעבודות שביצעה, לבין המפרט שנכלל בהזמנה לאשורה.

(ג) אייל אישר שאין בנמצא מסמך שיעיד על כך שהתובעת התחייבה לספק מנועי סומפי [עמ' 117 ש' 10-8; סע' 75(11) ב-נ/4]. את החֶסֶר אין הנתבעים עשויים לתלות באמירה – שאייל שב וחזר עליה משל הייתה סיסמה – כי התובעת הייתה צריכה להכין הצעת מחיר מתוקנת על- פי הסכמות הצדדים אך לא עשתה כן. האינטרס לתעד את כל אשר הוזמן מהתובעת, במיוחד כשמדובר בדבר מיוחד שחורג מן המקובל (כגון דרישה לזיגוג מעבר להוראות התקן, התקנת מנוע מתוצרת מיוחסת או הספקת מפרט מיוחד), הוא אינטרס הנתבעים; הימנעותם מעמידה דווקנית על תיעוד כתוב להסכמות הצדדים תוך התנאת מסירת העבודה לתובעת בעריכת ו של מסמך כזה, היא מחדל שמונח לפתחם של הנתבעים, והם כשלו מלבארו באופן שיניח את הדעת. ודאי כך משהודה אייל כי למעשה הוא זנח בחלוף הזמן את דרישתו לתיעוד כל פרטי ההזמנה במסמך כתוב [סע' 25 סיפא ב- נ/4]. כאמור, לא הושמעה עדותן של נתבעות 3-2 להוכחת פרטי הזמנה נטענים שלא הועלו על הכתב.

(ד) עבודתה של התובעת בבתים הסתיימה בשלהי 2009. התביעה הוגשה בחודש יוני 2011. במועד זה עדיין עמדה בתוקפה האחריות למנועי התריסים שסיפקה התובעת. לא נטען על-ידי הנתבעים כי שלושת המנועים שבעטיים תבעו פיצוי לא פעלו כלל, מראשית התקנתם; אייל מסר כי המנועים תפקדו משך כשנה לאחר התקנתם [נ/4 סע' 75(11)] . על כן היה על הנתבעים לפנות תחילה ליצרן המנועים ולבקש לתקנם במסגרת האחריות שחלה עליהם. אם היה נמצא שאחריות היצרן לא חלה מסיבה שנעוצה בתובעת, כגון שהיא התקינה את המנועים בניגוד להוראות היצרן, היו הנתבעים עשויים להלין על התובעת בשל היעדר פעולה של אותם מנועים. בראיות הנתבעים אין דבר-מה אשר ישית על התובעת חבות לתיקון המנועים, ולא הוגשה חוות-דעת של מומחה בתחום המתאים שיבאר את הסיבה להשבתת המנועים. על-מנת לזכות בפיצוי בסעיף זה נדרשו הנתבעים להראות לא רק את קיומו של ליקוי במנועים, אלא גם כי הוא נובע מהתובעת. אין מנוס מלקבוע שהם כשלו בכך, באופן שאינו מאפשר לזכותם בפיצוי.

6. מכסי ארגזי תריסים

(א) בחוות-דעתו ציין מומחה בימ"ש כי לא הוצג לו מסמך שיעיד על הזמנה מיוחדת של מכסים לארגזי תריסים [מ/1 עמ' 36 סע' 3]. הוא ביאר כי אילו הוצגה דרישה כזו, אזי היה צורך בחוות-דעת מומחה לעבודות עץ על-מנת להעריך את עלותה – בשים לב לחומר שממנו עשויים ארגזי התריסים, והדבר חורג מתחומי מומחיותו [עמ' 32 ש' 26 עד עמ' 33 ש' 3]. גם ואכים מסר שארגזי התריסים בבתים עשויים מעץ [עמ' 80 ש' 24-23]; על כן נדרשה בגינם חוות-דעת של מומחה יעודי לתמיכת התביעה שכנגד, אך זו לא הוצגה. ממילא לא הוכח כי הנתבעים הזמינו מהתובעת ארזים מסוג מסויים שהיו בתחום מומחיותה. תצהיר אייל אינו מספק הוכחה לכך [נ/4 סע' 75(12)], ואף בנושא זה בולט חסרון עדותן של נתבעות 3-2.

(ב) הצעות המחיר שנתנה אלום זוהר לנתבעים כללו ארגזי תריסים סמויים, אך מדובר בפטנט מיוחד של אלום זוהר, שמאפשר הרכבת ארגז סמוי שנפתח כלפי פנים באמצעות צירים לשם תחזוקת מנועי התריסים [עמ' 97 ש' 14-9]. הנתבעים לא הראו כי לתובעת יש מוצר מקביל, זהה או דומה, שהוזמן ממנה. העדויות שנשמעו מצדדות בקביעה כי מדובר במוצר מיוחד וייעודי שהיה ביכולתה של אלום זוהר לספק, ועם קבלת ההחלטה שלא להתקשר עמה לא הוזמן מוצר כזה מהתובעת.

7. חוות-דעת מומחה בימ"ש: סיכום

(א) את חוות-דעתו של מומחה בימ"ש יש לאמץ כמות שהיא ואין מקום לסטות ממנה, למעט בעניינים התחומים שנמנו במפורש לעיל. ראשית, חוות-דעתו הייתה מפורטת עד מאוד, ברורה ומנומקת. שנית, מומחה בימ"ש נחקר ארוכות על-ידי בא-כוח הנתבעים; עדותו הייתה רצינית ומקצועית והותירה רושם גלוי, כנה ומהימן – כך ביחס לנושאים שנדונו בחוות-הדעת וכך גם ביחס למחירים שבהם נקב לשם הערכתם של ליקויים וחסרים בעבודות האלומיניום. מומחה בימ"ש שלל היכרות מוקדמת בינו לבין המפקח מטעם אייל או בינו לבין חברת ואכים [עמ' 10 ש' 24-23, עמ' 11 ש' 3]. שלישית, מומחה בימ"ש נתן את חוות-הדעת על סמך מדידות שביצע בבתים, וכשנדרש לכך במהלך עדותו הציג את הסקיצות שערך, באופן שתמך במסקנותיו [עמ' 46 ש' 13-1]. לבסוף, מומחה בימ"ש גילה נכונות לתקן את חוות-דעתו כאשר התחוור לו שנפלה בה שגיאה, וכך נהג גם בעדותו בחקירה נגדית [ר' למשל עדותו בהתייחס לגודל משטח הזכוכית שעל-פיו נקבע מחיר החומר: השוו עמ' 27 ש' 20 לעמ' 41 ש' 10-6 ו-30-14].

(ב) מומחה בימ"ש מסר כי מסמכים שקיבל מבעלי-הדין , שנועדו לשקף את ההסכמות שניצבו ביסוד ביצוע העבודות , היו לא מסודרים באורח בולט וכללו קשקושים ומחיקות; לפיכך הוא הסתמך בעיקר על רשימת המוצרים לפרויקט שעליה הופיעו חתימות של שני הצדדים [עמ' 11 ש' 18-15, 31-29]. בכל הקשור לקביעת עלות הליקויים, הסתמך מומחה בימ"ש על מחירון דקל ועל ניסיון מקצועי וידע כללי שלו לגבי מחירי העבודה [עמ' 11 ש' 11-7; עמ' 36 ש' 18, 26-23; עמ' 44 ש' 18-9].

תמחור חוות-הדעת נעשה בשים לב לשטח הזכוכית במוצרים שטעונים תיקון והחלפה, כמו גם בעלות העבודה שכרוכה בכך; פיצוי דומה נקבע לליקויים שבהם שטחי הזכוכית דומים והיקף העבודה הכרוך בתיקון דומה [עמ' 14 ש' 19-8]. למעט בעניינים ספציפיים שנזכרו לעיל, לא עלה בידי הנתבעים להראות שנפל פגם או חסר באופן בו העריך מומחה בימ"ש את הליקויים שאת דבר קיומם קבע, ועדותו צלחה את מבחן החקירה הנגדית [עמ' 24 ש' 25-23; עמ' 32 ש' 8-4].

(ג) חוו"ד מומחה בימ"ש אינה מבססת כל צורך ביציאת הנתבעים מהבתים לשם ביצועם של תיקונים בעבודות שאת נחיצותם קבע המומחה. הדבר אף מתבקש מהיקפם וטיבם הצנוע של התיקונים שהצורך בביצועם הוכח, שהינם בטלים בשישים בהשוואה לאלה שתועדו בחוו"ד שטרן. אין אפוא בסיס לפצות את הנתבעים בסכום כלשהו עבור דיור חלופי במהלך התיקונים.

(ד) על-בסיס האמור לעיל יש לפצות את הנתבעים בגין ליקויים בעבודות האלומיניום בבתים שהאחריות להם חלה על התובעת (טורים A ו- C ב- מ/1], בסכומים שלהלן:
בבית אייל – סך 4,430 ₪ ומע"מ בגין זיגוג המתחייב מן התקן וכן סך 2,370 ₪ ומע"מ בגין תיקון ליקויים כלליים, ובסך הכול 6,800 ₪ ומע"מ.
בבית דואניס – סך 5,640 ₪ ומע"מ בגין זיגוג המתחייב מן התקן וכן סך 5,160 ₪ ומע"מ בגין תיקון ליקויים כלליים, ובסך הכול 10,800 ₪ ומע"מ.
הסכומים יחדיו מסתכמים בסך של 17,600 ₪ ומע"מ בערכי יום חוות-הדעת, 6.1.2013. הדמיון ביניהם לבין יתרת החוב לתובעת בה הודו הנתבעים, 16,500 ₪, ושאותה הם לא שילמו בשל טענתם לליקויים בעבודות האלומיניום בבתים, רב – ולא מקרי.

8. ליקויים וחסרים בעבודות: נזק לא ממוני

(א) אייל אישר בעדותו שחרף ידיעתו על קיומם של ליקויים בעבודות שביצעה התובעת, הוא שילם לתובעת את חלק הארי של התמורה שנקבעה בגין ההזמנה, בסך של 153,000 ₪. לשיטתו, יותר ממחצית הסכום שולמה כשטענתו לליקויים ואי-התאמות בעבודות הייתה ידועה [סע' 35 ו-53 ב-נ/4]. בשלב זה, אוקטובר 2009 ואילך, שוב לא היה אייל עשוי להישמע בטענה כי היה לו אמון בתובעת ובואכים, שכן הם – כך לגרסתו – נמנעו מלספק לו הזמנה כתובה, שלמה וכוללת בהתייחס להזמנה שבוצעה ומחיריה.

התנהלותו של אייל, ונכונותו לשלם לתובעת סכומי כסף משמעותיים עבור העבודות בִּמציאות בה הוא טוען לחסרים ופגמים בהן, מתיישבת עם ידיעתו של אייל כי אותם חסרים ופגמים היו מעטים בהיקפם וקלי ערך בערכם – ידיעה שבחלוף זמן אושרה בחוות-דעתו של מומחה בימ"ש. לא בכדי דומה הסכום שאותו נמנעו הנתבעים מלשלם לתובעת בגין כלל העבודות, 16,500 ₪, לסכום הפיצוי שנמצא שהם זכאים לו בגין ליקויים וחסרים בעבודות – בסך 17,600 ₪ ומע"מ.

הדברים אף מבארים את הצהרתו של אייל כי חרף הטענה לפגמים וליקויים בעבודות, הוא בחר להימנע מהגשת תביעה נגד התובעת, ואת ואכים הקליט לא כהכנה לתביעה נגד התובעת אלא בקשר לתביעתו נגד המפקח, ולא היה בכוונתו להגיש תביעה נגד חברת ואכים או נגד קבלנים אחרים שעבדו בבתים, זולת קבלן השלד וקבלן הריצוף [עמ' 101 ש' 29-28; עמ' 102 ש' 5-3, 17-14]. כך אמר: "לא הייתי תובע אותו, הוא הבטיח לי לתקן ולא תיקן, אמרתי או.קיי 'אכלתי' אותה אז 'אכלתי' אותה" [עמ' 103 ש' 10-9; ר' גם בעמ' 113 ש' 29-28]. במצב דברים זה, יש טעם לפגם בהגשת תביעה נגדית בסכום חסר שחר המגיע עד כדי 180,000 ₪ ולמעלה מכך.

(ב) סמכות בית-המשפט לפסוק פיצוי בשל עוגמת נפש עוגנה בסעיף 13 ל חוק החוזים (תרופות בשל הפרת חוזה), המורה כך: "גרמה הפרת החוזה נזק שאינו נזק ממון, רשאי בית המשפט לפסוק פיצויים בעד נזק זה בשיעור שייראה לו בנסיבות העניין". הנזק הלא ממוני הוא המרכיב הרוחני, הלא-חומרי, של הפגיעה, והוא עשוי להתלוות להפסד כלכלי שנגרם בשל הפרת החוזה. פיצוי לא ממוני לא יוענק כדבר שבשגרה, והגישה הרווחת בהקשר זה מצומצמת. מתן פיצוי הוגבל למקרים בהם נלוותה להפרת החוזה ולנזק הכלכלי שנגרם בעטיה הפרה בוטה של יחסי אמון או יחסי תלות ששררו בין הנפגע למפר, למצב ברור של זדון, התנהגות מעליבה או התנהלות פוגעת במיוחד של המפר [ע"א 3437/93 אגד אגודה שיתופית לתחבורה בישראל בע"מ נ' אדלר, פ"ד נד(1) 817, 835 (1998); ע"א 8588/06 דלג'ו נ' אכ"א לפיתוח בע"מ, פס' 31 (2010)].

ליקויים בבתים שמסתכמים בסך של 17,600 ₪ ומע"מ, ושעל-פי טיבם ומהותם אינם מצריכים את פינוי הבתים לשם טיפול בהם, אינם מצדיקים פיצוי בשל עוגמת נפש או נזק לא ממוני אחר. הדברים יפים מקל וחומר בהתחשב בכך שחלק הארי של סכום הפיצוי לו זכאים הנתבעים קוזז אל-מול יתרת חובם לתובעת בסך 16,500 ₪. הנתבעים נקטו סעד עצמי של קיזוז נוכח הליקויים בעבודות, והיה ביכולתם להשתמש בסכום שקוזז לשם ביצוע התיקונים על-ידי קבלן אחר, תוך איון כל אי-נוחות שנובעת מהם.

(ג) אליבא דאייל, התובעת לא הציעה לתקן את הליקויים בעבודות; הוא ניסה ליצור קשר עם ואכים אך הלה לא ענה לפניותיו. כשאייל סר למפעל התובעת לשם כך, לא מצא את ואכים שם. אייל אישר שבשיחה שהקליט עם ואכים אמר לו הלה שהוא רוצה לתקן את הליקויים בעבודות, אך במועד מאוחר לשיחה ואכים נעלם ולא בא לבצע את התיקונים [עמ' 117 ש' 23-19, עמ' 117 ש' 28 עד עמ' 118 ש' 1 ; סע' 50 ב-נ/4]. עוד אמר אייל: "אם הוא ישלים את כל התיקונים אני לא יודע אם אני אתנגד. אם הוא יבוא תחת פיקוח ויעבוד תחת מפקח ויתקן את כל הליקויים שיש אני לא אתנגד. עד עכשיו למה הוא לא מתקן. עד עכשיו הוא התחמק, הוא הגיש תביעה במקום לבוא לתקן" [עמ' 118 ש' 8-6]. בהתחשב בסכום הפיצוי שאינו גבוה ושאינו מצדיק העמדת מפקח, אין מקום ליתן לתובעת הזדמנות לתקן את הדרוש תיקון כעת, זמן רב לאחר יציאתה מהבתים.

(ד) לא למותר לציין: בהתנהלות שני הצדדים נפל דופי, בהגשת התביעה ובניהולה. התובעת הגישה תביעה כספית שננעצה במסמכים שלגבי חלק לא מבוטל מהם נקבע כי לא ניתן לראותם כמסמכים אותנטיים שנערכו בזמן-אמת ומשקפים את שהוסכם בין הצדדים. התובעת נסמכה על עדות יחידה של בעל-תפקיד בה שבחלקה הגדול נמצאה לא ראויה לאמון וקשייה היו רבים וגלויים. מנגד, הנתבעים לא הסתפקו בקיזוז יתרת התשלום המגיעה מהם לתובעת בסך 16,500 ₪, והגישו תביעה נגדית בסכום חסר שחר שעלה על ערכן של העבודות שאותן הוזמנה התובעת לבצע בבתים. מתוך חוות-דעתו של מומחה בימ"ש התחוור ש'ההר הוליד עכבר', והפיצוי המגיע לנתבעים בגין ליקויים בעבודות דומה עד מאוד לסכום שאותו הם קיזזו ממחירן המוסכם של העבודות. כפועל יוצא הכבידו שני הצדדים על בירור ההליך, וחרף פישוט המחלוקות ומיקודן, האריכו את הבירור וסיבכו אותו. אילו היו בעלי-הדין מגבילים עצמם לניהול ההליך על-בסיס המחלוקות הממשיות, מבלי לעוטפן בתיעוד שהוכן לקראת משפט (מצד התובעת) ובטענות נזק שאין להן בסיס (מצד הנתבעים), אזי היה נחסך זמן שיפוטי יקר והבירור היה קצר, יעיל ופשוט.
הדבר יישקל בפסיקת הוצאות ההליך.

9. התביעה האישית נגד ואכים ואנדראוס

את התביעה האישית שהוגשה נגד בעלי-תפקיד בתובעת, ואכים ואנדראוס, יש לדחות; אין מנוס מלקבוע שהיא הוגשה ללא בסיס ממשי ולא נעשה על-ידי הנתבעים ניסיון ממשי להוכיחה.

(א) הנתבעים הופנו על-ידי המפקח מטעמם לשני יצרני אלומיניום, לצורכי הזמנת העבודות: זוהר אלום מזה וחברת ואכים מזה; המפקח לא היפנה את אייל לואכים באופן אישי. הצעות מחיר שקיבלו הנתבעים מהתובעת טרם הזמנת העבודות ממנה נשאו את פרטיה כחברה בע"מ; הדברים אמורים גם בשני המסמכים שנחתמו בקשר להזמנת העבודות: מסמך התשלומים ורשימת המוצרים לפרויקט. אין בנמצא מסמך שמבטא התחייבות אישית של ואכים או של אנדראוס כלפי הנתבעים בקשר לביצוע העבודות.

(ב) התביעה נגד ואכים ואנדראוס הושתתה על שלוש עילות: רשלנות, ניהול כושל וגרם הפרת החוזה [סע' 6 בכתב-התביעה שכנגד]. אייל, העד היחיד שנשמע מטעם הנתבעים לשם הוכחת התביעה האישית, לא הציג בעדותו הראשית תשתית עובדתית כלשהי שיש בה כדי להצדיק את התביעה האישית נגד בעלי-תפקיד בתובעת. בתוך כך לא הראה אייל כי בבעלי-תפקיד בתובעת, ואכים ואנדראוס, התקיימו יסודותיה של עילת גרם הפרת חוזה שעוגנה בסעיף 62(א) לפקודת הנזיקין, ושהוכחתה מחייבת הצבעה על כך כי מבצע העוולה גרם ביודעין ובלי צידוק מספיק לאדם אחר להפר חוזה מחייב שבין האדם האחר לבין צד שלישי. גם ניהול כושל ורשלנות לא הוכחו, וקיומם לא מתיישב עם סכום הפיצוי הזעום שהוכח כי הנתבעים זכאים לו בשל ליקויים בעבודות האלומיניום בבתים .

(ג) בעדותו לפני אישר אייל כי אנדראוס לא היה מעורב במתן הצעות מחיר לנתבעים מטעם התובעת; רק ואכים היה מעורב בכך, והמשא ומתן בקשר להזמנה התנהל עמו. בכל עניין שעלה במהלך ביצוע העבודות ביקש אנדראוס את אישור אביו, ואכים [עמ' 118 ש' 18-9]. לא עלה בידי אייל להניח תשתית להטלת חבות אישית על ואכים או אנדראוס כלפי הנתבעים, ועדותו אינה מקימה עילה כלפיהם: "הספק שלי היה ואכים, אני לא יודע א.ו. ואכים. כי הוא נקרא ואכים, ואכים, אצלם גם שם האבא וגם שם האמא זה אותו דבר" [עמ' 118 ש' 21-20]. דומה שעל קלישותה הרבה של עדות זו, ועל היותה נטולת כוח להניח בסיס להטלת חבות אישית על אורגן של חברה בע"מ , אין צורך להרחיב את הדיבור.

ד. סיכומם של דברים

די באמור לעיל כדי לפסוק בפלוגתות השנויות במחלוקת, ואין צורך להידרש לטענות נוספות.

הוכח שעל הנתבעים לשלם לתובעת, ביחד ולחוד, את יתרת התמורה המגיעה בגין העבודות, בסך של 16,500 ₪. סכום זה, בערכי יום הגשת התביעה (22.6.2011), היה סך של 17,418 ₪, והוא עומד על 18,971 ₪ כיום. עוד הוכח שעל התובעת לפצות את הנתבעים, בגין ליקויים בבתים, בתשלום סך של 17,600 ₪ ומע"מ בערכי יום 6.1.2013; סכום זה הינו סך של 18,388 ₪ ומע"מ להיום, ובסך הכול 21,514 ₪.

את יתרת החוב לתובעת יש לקזז מחוב התובעת לנתבעים בגין הליקויים בבתים – קיזוז עליו עמדו הנתבעים בכתבי-הטענות שהגישו בהליך זה, כמו גם בתשובתם למכתב דרישת החוב ששיגרה להם התובעת טרם הגשת התובענה.

על כן תשלם התובעת לנתבעים סך של 2,543 ₪ בערכי יום פסק-הדין. הסכום הפסוק ישולם תוך שלושים יום מן המועד בו יומצא פסק-הדין, שאם לא כן ישא הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום פסק-הדין ואילך עד יום התשלום בפועל. כל יתר התביעות נדחות.

בשים לב לפער הגדול בין סכום זה לבין סכום התביעה שכנגד ולכך שהתביעה שכנגד הוגשה נגד בעלי-תפקיד בתובעת ללא עילה ממשית, ובנותני את הדעת לכך שחלק הארי של התביעה העיקרית נדחה – והיא התקבלה למעשה רק ביחס ליתרת חוב שהנתבעים הודו בה ואשר לא הייתה שנויה במחלוקת – ישא כל אחד מבעלי-הדין בהוצאותיו בגין ניהול ההליך, ולא יעשה צו להוצאות; כך מתחייב גם מן האמור לעיל בחלק ג(8)(ד).

המזכירות תמציא את פסק-הדין לצדדים.

ניתן היום, כ"ד תשרי תשע"ו, 07 אוקטובר 2015, בהעדר הצדדים.