הדפסה

א.א.שארב בע"מ נ' ש.ו.ת. - ורד בר כבישים ופיתוח בע"מ ואח'

בפני
כב' הרשם בכיר משה הולצמן

התובעת:

א. א. שארב בע"מ ח.פ. 514091446
ע"י ב"כ עוה"ד טלאל אלעוברה ואח'

נגד

הנתבעות:

1. ש.ו.ת. - ורד בר כבישים ופיתוח בע"מ ח.פ. 512457250
ע" ב"כ עוה"ד שמואל נגר

2. יוזמה פיתוח ותשתיות בע"מ ע.מ. 513875831
ע"י ב"כ עוה"ד עאדל אבו עראר

פסק דין

בפני תביעה כספית בסך של 36,885 ₪, כך במקור, שהוגשה כנגד הנתבעות, לצורך תשלום יתרת חוב שנוצרה, לפי הטענה, בגין הזמנת שירותי ציוד הנדסי לפרויקט בנייה, וטרם נפרעה.
טענות התובעת
התובעת טענה, בכתב התביעה, כדלקמן-
בתחילת ינואר 2013 הנתבעת 1 הזמינה ממנה מחפרון לאתר עבודה במושב זרועה, והוסכם על תשלום בסך של 1,200 ₪ (כולל מע"מ) , עבור כל יום עבודה, ושולם לתובעת בגין 5 ימי עבודה, סכום של 7,020 ₪.
בינואר 2013 סיפקה התובעת עבור הנתבעת 1, מחפרון למשך 4 ימים, וכן בובקאט למשך 7 ימים, בעלות כוללת של 15,444 ₪, כולל מע"מ.
בפברואר 2013 סיפקה התובעת עבור הנתבעת 1, מחפרון למשך 5 ימים, וכן בובקאט למשך 10 ימים, בעלות כוללת של 21,060 ₪, כולל מע"מ.
התובעת הגישה לנתבעת 1 חשבונית בגין העבודות הנ"ל בסכום כולל של 28,080 ₪.
הנתבעת 1 סירבה לשלם את התשלום לתובעת, בטענה שעל פי ההסכם שבינה לבין הנתבעת 2, על האחרונה לשלם לתובעת את החיובים הכספיים בגין העמדת שירותיה.

טענות הנתבעת 1
הנתבעת 1 טענה בכתב ההגנה מטעמה, כדלקמן-
התובעת מבקשת תשלום עבור עבודות שלא בוצעו על ידה.
התובעת חזרה בה מהדרישה לתשלום בסך של 15,444 ש"ח, הודתה כי אינה זכאית לתשלום זה, ואף הוציאה בגינו חשבונית זיכוי.
התובעת לא ביצעה עבור הנתבעת 1 עבודה כלשהיא בפברואר 2013, לא הגישה לנתבעת 1 חשבון בעניין זה, ואף לא חשבונית בסך של 21,060 ₪.
התובעת הוציאה חשבונית- מס, מס' 973, על סך של 28,080 ₪ (כולל מע"מ), הכוללת שני חיובים, האחד בסך של 10,800 ₪ (לפני מע"מ), וכן שני חיובים בסכום כולל של 13,200 (לפני מע"מ), שהינו אותו חיוב כספי שבגינו הוציאה חשבונית זיכוי, כאמור לעיל.
הסכום של 10,800 ₪ הנ"ל שולם לתובעת באמצעות העברה בנקאית.
הנתבעת 1 שילמה עבור כל השירותים שהזמינה מאת התובעת, ואינה חייבת תשלום כלשהוא.
התובעת עבדה ישירות מול הנתבעת 2 באתרים אחרים, ככל הנראה, ללא קשר עם הנתבעת 1.
טענות הנתבעת 2
הנתבעת 2 טענה בכתב ההגנה מטעמה, כדלקמן-
לא נערכו הסכמים, הסדר תשלום, או התחייבויות לתשלומים כלשהם, בין התובעת לבין הנתבעת 2.
הנתבעת 2 הינה קבלנית משנה של התובעת בלבד, ולא היו לה יחסי עבודה עם התובעת.
התובעת סיפקה את השירותים הנטענים על פי הזמנת הנתבעת 1., ולא על פי הזמנת הנתבעת 2.
סדרי הדיון:
ביום 13.4.2014 נערך בפניי דיון הוכחות וב"כ הצדדים טענו את סיכומי הטענות בעל פה.
דיון והכרעה
עובר לדיון הוכחות הודיעה התובעת על החלפת המצהיר מטעמה, באופן שתחת תצהיר מנהל התובעת, מר אברהים אבו שארב, הוגש תצהירו של מר זקי אבו שארב, שלפיו הצהרתו הינו אחד ממנהלי התובעת.
התובעת טענה, במסגרת התצהיר הנ"ל, כי על הנתבעת 1 לשלם לה, בגין עבודות שבוצעו עבורה, סכום של 13,200 בצירוף מע"מ, וכן סכום נוסף של 18,000 ₪, בצירוף מע"מ, ובאותה נשימה טענה כי הציגה בפני התובעת דרישת חוב, במסגרת חשבונית- מס שמספרה 0973, על סך של 28,080.
יש לציין כי לא הובהר על ידי התובעת כיצד החיובים הכספיים שנטענו על ידה, במסגרת כתב התביעה, בסכום כולל של 36,504 ₪ (15,444 ₪ ו- 21,060 ₪), "התכווצו" לדרישת תשלום בסך של 28,080 ₪, ולא ברור האם הדבר נבע מתשלומים נוספים ששולמו לתובעת, או שמא ממחילתו של חלק מהחוב הנטען על ידה, או מטעמים אחרים, ויש בכך, לטעמי, כדי לגרוע, גריעה מסוימת, ממהימנות הטענות שהעלתה התובעת לגבי היקף החיובים הכספיים הנטענים על ידה.
מכל מקום, בתצהירו של מר זקי אבו שארב נטען בסעיף 11 כי - "התובעת הגישה לנתבעת מס' 1 חשבונית מס בגין חלק מעבודות הנ"ל והן בגין אספקה באתרים אחרים על סך 28,080 ₪", ומכאן שיש לראות את התובעת כמי שזנחה את טענתה בכתב התביעה, שלפיה יתרת החוב הנטענת על ידה עומדת על סך של 36,885 ₪ (וכן ראו הודעת ב"כ התובעת בדיון, ע' 1, ש' 20-23).
בחינת האמור במסגרת חשבונית- מס שמספרה 0973, מעלה כי פורטו בה עבודות שונות, שלפי הטענה בוצעו על ידי התובעת עבור הנתבעת 1, וכן החיובים הכספיים הנטענים בגין עבודות אלה, כדלקמן-
עבודת מחפרון באתר של החברה בבאר שבע, בבאר אברהם, בחודש ינואר 2013, במשך 9 ימים, בעלות של 1,200 ₪ ליום, סך הכל 10,800 ₪.
עבודת מחפרון באתר זרועה במשך 4 ימים בעלות של 1,200 ₪ ליום, סך הכל 4,800 ₪.
עבודת בובקט (כולל הובלות) באתר זרועה בחודש ינואר 2013 לפי פירוט עבודות מצורף (כך לפי הרשום), במשך 7 ימים, בעלות של 1,200 ₪ ליום, סך הכל 8,400 ₪.
על החיובים הנ"ל נוסף מע"מ בשיעור של 17%, בסכום של 4,080 ₪, כאשר הסכום הכולל עליו הוצאה החשבונית הנ"ל עומד על 28,080 ₪.
האם התובעת חזרה בה מדרישת התשלום בסך של 15,444 ₪?
באשר לחיובים בסך 4,800 ₪ ו- 8,400 ₪, סך הכל 13,200 ₪, ובצירוף מע"מ בסך של 15,444 ₪, טענה הנתבעת 1 כי חיובים אלה נדרשו על ידי התובעת מחמת טעות, ולאחר פגישה שנערכה בעניין זה בין מנהלי החברות, חזרה בה התובעת מדרישה זו, אשר בעקבותיה הוצאה על ידה חשבונית-מס זיכוי, שמספרה 1067, על סכום כולל של 15,444 ₪.
לאחר שבחנתי את מסכת הראיות שנפרסה בפניי, מצאתי לנכון לקבל את גרסת הנתבעת 1 שלפיה התובעת חזרה בה מהדרישה לתשלום החיוב הכספי הנ"ל, והנני סבור כי התובעת לא הניחה בפניי ראיות בכמות ובאיכות מספקת, כנדרש במשפט האזרחי, לצורך הרמת הנטל המוטל עליה כדי להוכיח את טענתה באשר לקיומו של חיוב נטען זה.
כאמור לעיל, הנתבעת 1 טענה במסגרת פרשת הגנתה, בין היתר, כי הסכום הנ"ל בסך של 15,444 ₪, מקורו בדרישת תשלום של התובעת בסך של 13,200 ₪, בצירוף מע"מ כדין, בגין העמדת שירותי מחפרון בסך של 8,400 ₪, וכן העמדת שירותי בובקט בסך של 8,400 ₪, וזאת במסגרת חשבונית-מס שמספרה 0973 שהוצאה מטעמה, אלא שבפגישה שנערכה בין מנהל הנתבעת 1 לבין מנהל התובעת הובהר לאחרון כי חיובים אלה אינם חיובים שניתן לייחס לתובעת, וכי מנהל הנתבעת הסכים לעמדתו זו של מנהל הנתבעת 1, ולפיכך, ובעקבות הפגישה הנ"ל, הוציאה התובעת חשבונית זיכוי על סך של 13,200 ₪, ובצירוף מע"מ כדין על סכום כולל של 15,444 ₪, וזאת במסגרת חשבונית מס זיכוי שמספרה 1067.
טענה זו של מנהל הנתבעת 1 נתמכת, על פניה, באמור בחשבונית הנ"ל, אשר צורפה לכתב התביעה וכן לתצהיר העד מטעם התובעת.
מעיון בחשבונית הנ"ל עולה כי בנוסף למילה "זיכוי" המתנוססת בראשה, ניתן לראות כי בסמוך לסכומים שצוינו בה סומן מינוס, יש בכך כדי לתמוך בטענת מנהל הנתבעת 1 כי עסקינן בחשבונית זיכוי.
חשבונית החיוב שמספרה 0973 הוצאה ביום 31.1.2013, בעוד שחשבונית הזיכוי הוצאה ביום 21.5.2013, וניתן לראות ברצף הזמנים, וכן בזהות בין הסכומים הנטענים, כתימוכין נוספים לגרסתו של מנהל הנתבעת 1 שלפיה המדובר בחשבונית זיכוי המתייחסת לחיובים שנרשמו במסגרת חשבונית מספר 0973, בסך 4,800 ₪ ו-8,400 ₪, סך הכל 13,200 ₪ לפני מע"מ, ובסכום כולל של 15,444 ₪.
התובעת לא מצאה לנכון להגיש כתב תשובה מטעמה לכתב ההגנה שהוגש על ידי הנתבעת 1 , ולמרות שבמצב דברים זה יש לראות את הנטען בכתב ההגנה כמוכחש על ידי התובעת, הרי שלא מצאתי כי ניתנה התייחסות פוזיטיבית מטעמה של התובעת, לטענה שהעלתה הנתבעת 1, בדבר חזרתה של התובעת מדרישת החיוב הכספי בסך של 15,444 ₪, באמצעות ההסכמה שהושגה בין מנהלי התובעת והנתבעת 1, ובאמצעות הוצאת חשבו נית הזיכוי, אשר תוכנה מדבר בעדו. יוצא אפוא, כי לתצהירו של עד התובעת צורפה חשבונית זיכוי (מס' 1067), כך על פי לשונה ותוכנה המפורשים, ולא ניתנה כל התייחסות מטעמה לפשר של חשבונית זיכוי זו.
מעבר לכך, לפי גרסת מנהל הנתבעת 1, ההסכמה לגבי חזרת התובעת מדרישת החיוב הנטען הנ"ל, הושגה בינו לבין מנהל התובעת, אברהים אבו שארב. "... איפה שהיתה בעיה ישבתי עם איברהים בעל החברה והוא הוציא לי זיכוי על העבודות" (ע' 10, ש' 13-14). תצהירו של אברהים אבו שארב צורף לכתב התביעה, כתצהיר אימות לעובדות, וכן הוגש מטעמו תצהיר עדות ראשית, אלא שהוא לא הובא לעדות בפני, ומכאן ש לא נשמעה גרסתו של העד הרלבנטי מטעם התובעת, לגבי ההסכמה הנטענת הנ"ל .
יש לציין שמעדותו של זקי אבו שארב עולה בבירור כי לא היה שותף להסכמות הנטענות הנוגעות להוצאת חשבונית הזיכוי, ובכלל זה אישר כי אכן הוצאה חשבונית זיכוי, אך העיד שלא ידע כלל על הזיכוי, וכן עולה מעדותו כי אינו מעורב בהתחשבנות הכספית שבין התובעת לבין הנתבעת 1, והוא אינו מעורב בהוצאת חשבוניות מטעמה של התובעת, וכי עיקר עבודתו אצל התובעת מתמצית בפיקוח על ביצוע העבודות בשטח (ע' 2, ש' 27-31; ע' 2 למטה, ע' 3 למעלה). "ש. לא ידעת שצירפת חשבונית זיכוי? ת. זה חברה. אני לא מוציא חשבוניות, הם מוציאים חשבוניות. ש. בתצהיר שלך יש שתי טבלאות. נספח ב' לתצהיר... זה אותם 15,444 ₪ שהוצאתם עליהם זיכוי זה נכון? ת. זה נכון. אבל אני לא יודע מהזיכוי" (ע' 3, ש' 21-25).
מעיון בחקירתו הנגדית של מנהל הנתבעת 1, אייל וידל, עולה כי לא נחקר כלל לגבי טענתו שלפיה התובעת חזרה בה מהדרישה לתשלום בסך 15,444 ₪, ההסכם הנטען בעניין זה, וכן הוצאת חשבונית הזיכוי, ולפיכך גרסתו בעניין זה לא נסתרה.
מעבר לכך, מכיוון שהעד הרלבנטי, מטעם התובעת, לעניין הנדון, אברהים אבו שארב , לא הובא לעדות , הרי שיש מקום, בשים לה לנסיבות העניין, לזקוף לחובת התובעת את החזקה, פרי ההלכה הפסוקה שאם היה מובא ל עדות, היה זו פועלת לרעת התובעת (ע"א 465/88, הבנק למימון ולסחר בע"מ נ' סלימה מתתיהו; פורסם במאגרים משפטיים).
לאור האמור לעיל, מצאתי לנכון לדחות את רכיב התביעה בגין החיוב הכספי הנ"ל.
האם יש מקום לקבל את דרישת התשלום בסך של 12,363 ₪?
יש מקום לדון בחיוב הכספי הנוסף הנטען על ידי התובעת, במסגרת חשבונית מס שמספרה 0973, בסכום של 10,800 ₪, ובצירוף מע"מ בסך של 12,636 ₪.
הנתבעת 1 טענה כי סכום זה לא נתבע כלל על ידי התובעת, במסגרת כתב התביעה, ובכל מקרה הוא שולם על ידה ולפיכך אין מקום לחייבה בתשלומו.
לא מצאתי לנכון לקבל את טענת הנתבעת 1 שלפיה הסכום הנ"ל לא נתבע כלל על ידי התובעת, שכן בכתב התביעה נטען במפורש כי- "התובעת הגישה לנתבעת 1 חשבונית מס הן בגין חלק מעבודות הנ"ל והן בגין אספקה באתרים אחרים על סך 28,080 ₪. מצ"ב צילום החשבונית מס' 973 כנספח ומסומן באות ג' " (סעיף 11 לכתב התביעה). מכיוון שהסכום הנ"ל של 10,800 ₪, בצירוף מע"מ כדין, צוין במפורש בחשבונית זו, הרי שיש לראותו כחלק מעילת התביעה. מעבר לכך, עד התובעת נשאל בחקירתו הנגדית ואישר כי התביעה הוגשה על החשבונית הנ"ל. "ש. מפנה אותך לחשבונית 973 שהוצאתם. תאשר שאתם תובעים 24,000 ₪ לא כולל מע"מ וביחד 28,080 ₪ כולל מע"מ. ת. מאשר" (ע' 2, ש' 20-22), ומכאן שניתן לראות את האמור בחשבונית הנ"ל כחלק מהעניינים השנויים במחלוקת בין הצדדים.
כנגד טענת התובעת, שלפיה חיוב זה טרם שולם, טענה הנתבעת 1 כי החיוב נפרע לתובעת, וצירפה מסמכים שלטעמה מעידים על כך (נספחים ב/1- ב/4 לפרשת ההגנה).
לאחר שבחנתי את הראיות שהונחו בפני, לא מצאתי כי התובעת הניחה בפני ראיות בכמות ובאיכות מספקת הנדרשת במשפט האזרחי, לצורך הוכחת הטענה שלפיה החיוב הנטען הנ"ל טרם נפרע לידה.
העד מטעם התובעת, זקי אבו שארב, לא ידע לומר בוודאות, במסגרת עדותו בחקירתו החוזרת, האם החיוב הכספי הנ"ל נפרע, או שמא טרם נפרע, לתובעת, ומעיון בגרסה שהעלה בעדותו עולה כי אינו בקיא כלל בהתנהלות הכספית שבין הצדדים, וכפי שצוין לעיל, התרשמותי הינה כי עיקר עיסוקו בחברה נוגע לביצוע העבודות בשטח.
כאשר נשאל האם הסכום הנ"ל שולם הלכה למעשה לתובעת, לא ידע להשיב. "ש. אם נסתכל על הסכומים 10,800+מע"מ שולם לכם? ת. [העד חושב...] ש. נכון שהסכום הזה 10,800 לא תבעתם בכתב התביעה? ת. [העד מעיין במסמכים]... אני לא יודע, החברה תבעה ואני מטעם החברה. בעל הבית הגדול יצא היום לחו"ל ובגלל זה אני פה" (ע' 2, ש' 27-31). "ש. שאלתי אם אתה מכיר את התיק ואמרת שכן? ת. בקיא כן, הייתי בשטח, אבל אם הכסף נכנס או לא נכנס אני לא יודע, זה לא הכסף שלי... אני לא יודע מה הסכום בדיוק" (ע' 2 למטה, ע' 3 למעלה; הדגשות של הח"מ- מ.ה.).
מנהל הנתבעת 1 חזר בחקירתו הנגדית על גרסתו בתצהירו שלפיה הסכום הנ"ל נפרע לידה של התובעת, "הסכום של 10,800 זה הוגש ושולם לכם ולא תבעתם" (ע' 10, ש' 29), ולתצהירו צירף מסמכים (נספחי ב') שעליהם נרשם כי הסכום הנ"ל (12,636 ש"ח) שולם לתובעת , וכן הוצגו הוראת תשלום של הסכום הנ"ל לתובעת, ומסמך עליו הוטבעה חותמת "שולם", ונרשם בכתב יד- "העברה 654 27.5.13". בעדותו טען כי הסכום הנ"ל שולם באמצעות שיק שמספרו 654, "רשום שקיבלתם שיק 6504 ביום 27.5.13. העבודה בוצעה בבאר שבע" (ע' 11, ש' 17), ולא מצאתי כי גרסתו בעניין זה נסתרה.
להשלמת התמונה, אציין , כי הנתבעת 1 יכלה להציג ראיות חותכות יותר לגבי פירעון הסכום הנ"ל, כגון- העתק השיק שלפי הטענה שימש לפירעונו, או את תדפיס חשבון הבנק שבו נרשמה התנועה בגין החיוב בשיק, וכן כרטסת הנהלת חשבונות, ככל שנערכה, אלא שבשים לב לכך שעד- התובעת לא ידע לומר האם הסכום הנ"ל נפרע לידה של התובעת, אם לאו, ולאי התמצאותו בעניינים הנוגעים להתנהלותה הכספית של התובעת, בכלל, וליחסי ההתחשבנות הכספית שבינה לבין הנתבעת 1, בפרט, הרי שהתובעת לא הוכיחה את טענתה בעניין הנדון, וניתן, לטעמי, בשים לב לנסיבות העניין, להסתפק בראיות שהובאו על ידי הנתבעת 1 לצורך תמיכה בטענתה לגבי פירעון הסכום הנ"ל.
לאור האמור לעיל הטענה בדבר אי תשלום החיוב הכספי הנ"ל, דינה להידחות.
האם יש מקום לקבל את דרישת התשלום בסך של 21,060 ₪?
באשר לטענת התובעת לגבי חיובה של הנתבעת 1 בתשלום בסך של 18,000 ₪ בצירוף מע"מ, בגין ביצוע עבודות בפברואר 2013, מצאתי לנכון לקבל טענה זו בחלקה, מהטעמים שלהלן.
עד התובעת הצהיר בעניין זה כי- "בחודש פברואר 2013 סיפקה התובעת עבור הנתבעת מס' 1, מחפרון למשך 5 ימים וכן בובקט למשך 10 ימים ולכן הגיע לתובעת תמורה בסך של 18,000 ₪ + מע"מ השווים לסך 21,060 ₪" (ס' 10).
העד מטעם התובעת העיד, בין היתר, כי אין ברשותו הזמנות עבודה מטעמה של הנתבעת 1, ולטענתו נערכה פנייה בעניין זה לנציגי הנתבעת 1, לצורך המצאתן, ופניות אלה לא נענו (ע' 2, ש' 14-16, ע' 5).
מנהל הנתבעת 1 העיד כי קיימת אצלם הקפדה על הוצאת הזמנות עבודה מסודרות לגבי כל ביצוע עבודה, וטען כי התובעת לא הציגה הזמנות עבודה שהוצאו על ידי הנתבעת 1, בעניינים השנויים במחלוקת בין הצדדים. כאשר נשאל מדוע לא הציג את הזמנות העבודה שהוצאו לתובעת, העיד כי לא התבקש להציגן (ע' 13, ש' 2-13). מנהל הנתבעת 1 הצהיר, בין היתר- "ככל שהוזמנה עבודה ע"י הנתבעת 1 מן התובע הרי שהוצאה לו הזמנה ע"י הנתבעת 1 וגם שולמה לו התמורה והכל כפי שיבואר בהמשך תצהיר זה" (ס' 3). לתצהיר לא צורפו הזמנות עבודה שהנתבעת 1 הוציאה לתובעת (הזמנת עבודה אחת בסך של 7,020 ₪, שאין מחלוקת לגבי תשלומו, הוצגה על ידי התובעת), והגם שי כול ש הצגתן של אלה לא היה בו כדי לתמוך בטענות התובעת לגבי ביצוע העבודות השנויות במחלוקת בין הצדדים, עדיין היה בצירופן של כל ההזמנות שהוצאו לתובעת, כדי לאושש את טענתה של הנתבעת 1 לגבי קיומו של נוהל מסודר לגבי הוצאת הזמנות עבודה. לא נטען בפני כי הנתבעת 1 התבקשה להמציא את הזמנות העבודה או מסמכים נוספים, במסגרת גילוי ועיון במסמכים בהליך זה, או שהעד מטעמה התבקש להביא עמו לדיון מסמכים מסוימים. עם זאת, יש לזכור כי הטענה בדבר קיומו של נוהל עבודה מסודר לגבי הוצאת הזמנות עבודה הועלתה על ידי הנתבעת 1, במסגרת תצהירו של מנהלה, ומכיוון שמדובר במסמכים הנמצאים ברשותה, ואשר יש בהם כדי לתמוך בטענותיה לגבי קיומו של נוהל בעניין זה, והם רלבנטיים לצורך הגנה על האינטרסים של הנתבעת 1, הרי שהיה עליה להציג את מלוא הזמ נות העבודה שהוצאו על ידה לתובעת, לצורך ביסוס טענתה לגבי קיומו של נוהל מסודר בעניין זה.
התובעת לא הציגה דרישת תשלום, או חשבונית מס, שהוצא ו על ידה לנתבעת 1 , בגין העבודות הנטענות הנ"ל, ועד התובעת העיד כי אין חשבונית מס בסכום זה. "ש. האם צרפת לתצהיר חשבוניות מס עבור העבודה של 21,060 ₪ (18,000 ₪ + מע"מ)? ת. אין חשבונית מס"; ע' 4, ש' 3-4), וזאת, למשל, בניגוד לדרישת הסכום של 13,200 ₪ בצירוף מע"מ, שנטען בכתב התביעה, אשר ניתן למצוא לו ביטוי בחשבונית מס שמספרה 0973 שהוצאה על ידי התובעת. עם זאת, אינני סבור כי די בכך כדי לדחות את טענות התובעת לגבי ביצוע העבודות בפברואר 2013, ויש לבחון את כלל הראיות שנפרסו בפני בעניין הנדון.
עד התובעת הצהיר, בין היתר, כי- "... נציג הנתבעת 2 הוא זה אשר אישר בחתימתו על גבי כרטיסי העבודה את ביצוע העבודות. מצ"ב הכרטיסים" (ס' 17).
על פי הרישומים בכרטיסי העבודה שצורפו לתצהירו של עד התובעת, עולה, כי התובעת ביצעה עבודות בפברואר 2013, כדלקמן- עבודת בובקט ביום 10.2.13 (זרועה), עבודות מחפרון בימים 7.2.13, 8.2.13, ו- 10.2.13 (זרועה), וכן עבודת מחפרון ביום 8.2. 13 (באר אברהם).
עיון בכרטיסי העבודה הנ"ל מעלה כי על רישומי העבודה בזרועה מופיעות חתימות של פלוני בשם יוסף, ועל העבודה בבאר אברהם מופיע חתימה תחת השם ג'וג'ו. לא מצאתי כי עד התובעת נחקר בחקירתו הנגדית במישרין לגבי כרטיסי העבודה הנ"ל, ולפיכך גרסתו בעניין זה לא נסתרה. כאשר נשאל לגבי העבודות הנטענות בינואר 2013, העיד כי- "ז'וז'ו מנהל העבודה קצין הבטיחות של הנתבעת 1, היה שם יום יום, וחתם על ימי עבודה. החתימות האלה לא מצאתי" (ע' 3, ש' 27-28). דבריו אלה נאמרו לגבי ביצוע העבודות בינואר 2013, אלא שניתן למצוא חתימה תחת שם זהה, באחד מהכרטיסים, לגבי ביצוע העבודה באתר בבאר אברהם, בפברואר 2013. יש לציין כי העד מטעם הנתבעת 2 לא נחקר לגבי כרטיסי העבודה, או על טענת עד התובעת שלפיה הכרטיסים נחתמו על ידי נציג הנתבעת 2, וגם מטעם זה גרסת התובעת בעניין זה לא נסתרה.
תמיכה לגרסתו של עד התובעת לגבי ביצוע עבודות בפברואר 2013, על פי הזמנתה של הנתבעת 1, ניתן למצוא בעדותו של אמין אבו עראר, מנהל העבודה של הנתבעת 2, שהעיד כי בינואר ובפברואר 2013, התובעת ביצעה עבודות במסגרת פרויקטים שבוצעו על ידי הנתבעת 2, על פי הזמנתה של הנתבעת 1, כאשר האחרונה היא שהזמינה את שירותיה של התובעת, כדי להעמיד לנתבעת 2 את הציוד ההנדסי שלו הייתה זקוקה לצורך ביצועה העבודות. בנוסף העיד כי אינו זוכר את מספר ימי העבודה שביצעה התובעת בפברואר 2013.
"ש. מי הזמין את העבודות הטרקטורים מהתובעת, הנתבעת 1 או 2 הן לאתר ב"ש והן לזרועה? ת. אני פניתי לנתבעת 1 אמרתי שאני לא יכול לספק טרקטור ואני לא יכול לספק טרקטור ואני לא הכרתי את התובעת. רק בעבודה הזאת, ובכלל לא ידעת (צ"ל- ידעתי, מ.ה.) את שם החברה, אבל דיברתי עם שחר וגידי, הם אמרו לי שדיבר איתי שחר בטלפון והוא אמר שהוא סגר טרקטור לעבודה בזרועה. הוא הזמין את הטרקטור. הנהג של התובעת בא עם הטרקטור לעבודה ב זרועה. אני הייתי בשטח וראיתי את זה. התפקיד של שחר בחברה לבצע הזמנות לכל החומרים וגם לטרקטור.
...
ש. התובעת טוענת שבפברואר ביצעה עבודות 5 ימי מחפרון ו- 10 ימי בובקט בזרועה?
ת. אני לא נכנס לסכומים וכמויות. אני יודע שעבד בפברואר וגם בינואר. הוא עבד מינואר וסיים בפברואר.
לשאלת בית המשפט אני משיב שאני משוכנע שהתובעת עבדה עם כלים הנדסיים בזרועה בחודש פברואר 2013. זה רשום אצלי ואני לא זוכר מספר ימים, אבל זה רשום ביומן. לשאלת בית המשפט מדוע לא צורף לתצהיר, אני משיב שאני לא יודע מה הם עושים ביניהם. אני יודע שהנתבעת 1 מחייבת אותי בכל מה שהיא מספקת, מחפרון או חומרים" (ע' 14, וכן ראו- ע' 15, ש' 13-17; הדגשה של הח"מ- מ.ה.).
יומן העבודה של הנתבעת 2 לא הוצג בפני.
להשלמת התמונה אציין, שהעד מטעמה של הנתבעת 2 העיד כי הנתבעת 1 מקזזת מחיוביה הכספיים כלפי הנתבעת 2, את עלויות העבודה שהיא צריכה לשאת בהן כלפי קבלני משנה ששירותיהם נשכרו על ידה, כדי לסייע לנתבעת 2 בביצוע העבודות, וצירף לתצהירו דו"ח קיזוזים בגין הזמנת כלי עבודה וחומרים. בדו"ח צוין לגבי התובעת- "1.1.2013 מחפרון א.א. שארב בע"מ חשבונית 972 10,800 ₪" (שלגביו קבלתי את טענת הנתבעת 1 באשר לפירעונו). בדו"ח לא ניתן למצוא התייחסות לקיזוז שנערך בין הנתבעות בגין עבודות שביצעה התובעת בפברואר 2013, אלא שהעד הנ"ל העיד כי הדו"ח אינו משקף את מלוא ההתחשבנות שבין הנתבעות, בגין העבודות שבוצעו על ידי התובעת, וכי הסכום האמיתי לקיזוז עומד על סך של כ- 45,000 ₪ (ע' 14). אינני סבור כי יש בכוחה של עדות זו כדי להטות את כף המאזניים בכל הקשור לנטל המוטל על התובעת להוכיח את טענותיה לגבי היקף העבודות הנטען על ידה, וזאת מכיוון שהגרסה שהעלה העד הנ"ל בחקירתו, אינה מתיישבת עם הגרסה שהעלה בתצהירו, ועם המסמך שצורף אליו, מבלי שהעלתה הסתייגות כלשהיא בתצהיר לגבי תוכנו, והעדות עצמה נעדרת מידה ראויה של דיוק ומסוימות לגבי היקף העבודות הנטען, ולא ניתן, לטעמי, לייחס משקל של ממש לגרסה שהועלתה לראשונה בחקירה נגדית, בשים לב לנסיבות העניין, מה גם שמנהל הנתבעת 1 העיד כי ההתחשבנות בין הנתבעות הסתיימה, כך לפחות לטעמו (ע' 12, ש' 14). עם זאת, ניתן ללמוד מעדות זו, כי האמור במסמך הנ"ל אינו משקף בהכרח את מלוא העבודות שבוצעו על ידי התובעת, שהינן ברות קיזוז במסגרת יחסי ההתחשבנות בין הנתבעות.
מנהל הנתבעת 1 הצהיר כי האחרונה לא הזמינה מהתובעת " כל עבודה שהיא כפי טענתו" שבוצעה בפברואר 2013 (ס' 10), אלא שמיד בהמשך הצהיר כי התובעת ביצעה עבודות בפברואר 2013, עליהן שולם לה סכום כולל של 7,200 ₪ (ס' 11), וכן צירף לתצהירו את דרישת התשלום של התובעת בגין פברואר 2013 (נספח א/3), ששולמה על ידי הנתבעת 1, ומכאן שהצהרתו הגורפת שלפיה הנתבעת 1 לא הזמינה כל עבודה שהיא מהתובעת, שבוצעה בפברואר 2013, אינה מתיישבת עם הראיות שבפני.
בחקירתו הנגדית העיד בתחילה כי לא הוצאה לתובעת הזמנת עבודה באתר זרועה. "ש. באיזה אתר הזמינה הנתבעת 1 את הכלים? ת. בבאר שבע. בזרועה לא. ש. הנתבעת 1 לא הזמינה את כלים האלה במושב זרועה? ת. נכון" (ע' 9, ש' 4-8). עם זאת, בהמשך עדותו היה פחות נחרץ, ועולה ספק עד כמה ניתן לסמוך על עדותו הקודמת בעניין זה. "ש. אתה אומר שהנתבעת 1 לא הזמינה את שירותי התובעת באתר זרועה בכלל? ת. יכול להיות, אני מסתכל אבל אני מאמין שלא. אני יודע שלא" (ע' 9, ש' 26-27; הדגשה של הח"מ- מ.ה.). מכל מקום, עדותו בעניין זה אינה מתיישבת עם האמור בהזמנת העבודה שהנתבעת 1 הוציאה לתובעת, מיום 6.1.2013, לחמישה ימי עבודה של מחפרון, בינואר 2013, על סכום של 7,020 ₪, שעליה נרשם, בין היתר- "פרוייקט: חוזה 44/12 זרועה ..." (נספח א' לכתב התביעה). המדובר במסמך שיצא על ידי הנתבעת 1, והרשום עליו אינו מתיישב, כך לפחות על פני הדברים, עם העדות הנ"ל.
עניין נוסף שיש לדון בו הינו טענת הנתבעת 1 שלפיה יש מקום לייחס את התשלום, שאין חולק כי שולם לתובעת, בסך של 7,020 ₪, לעבודות הנטענות על ידי התובעת בפברואר 2013, ולאחר בחינה מצאתי לנכון לקבלה בחלקה.
מנהל הנתבעת 1 הצהיר (ס' 11) כי- "התובע שלח לנתבעת 1 חשבון בגין עבודות שבוצעו בחודש פברואר 2013 אשר בו מופיע החיוב בסך 7,020 ₪. סכום זה שולם לתובע ...", והפנה לנספחים א/1- א/3 לתצהירו.
נספחים א/1 ו- א/2 עניינם העברת תשלום בסך של 7,020 ₪ לתובעת בגין הפרויקט בבאר אברהם בבאר שבע. נספח א/3 הינו דרישת תשלום שהוציאה התובעת בגין עבודות שביצעה בבאר אברהם, בחמישה מועדים בפברואר 2013, בסכום כולל של 7,020 ₪.
להשלמת התמונה אציין כי בהזמנת העבודה שהוציאה הנתבעת 1 לתובעת, על סכום דומה (נספח א' לתביעה), צוין כי המדובר בעבודות פרויקט בזרועה, בינואר 2013, ולא צוין הפרויקט בבאר אברהם, ולא נטען בפני שבוצעה יותר מהזמנת עבודה אחת בסכום זהה של 7,020 ₪, אלא שעניין זה לא הובהר בפני די הצורך, מכיוון שהצדדים לא מצאו לנכון לחקור, או למקד טענותיהם בעניין זה. מכל מקום, ראיתי לנכון לייחס את התשלום הנ"ל לביצוע העבודות בפרויקט בבאר אברהם, מכיוון שכך עולה ממרבית המסמכים שהוצגו בפני מטעם הצדדים.
מכיוון שמצאתי שיש לייחס את התשלום הנ"ל לעבודות שבוצעו בפרויקט בבאר אברהם, ובדרישת התשלום שהוציאה התובעת (נספח א/3 הנ"ל), צוין, בין היתר, התאריך 8.2.2013, ומכיוון שמועד זה מופיע בכרטיס העבודה שהוצג על ידי התובעת, הרי שאין מקום לחייב את הנתבעת 1 פעם נוספת בגין עניין זה, ונותרנו, אפוא, עם רישום שלושת ימי העבודה, בכרטיסי העבודה שהוצגו, בפברואר 2013, בפרויקט בזרועה.
לאור האמור לעיל, ובהעמידי את גרסאותיהם של עדי התובעת והנתבעת 2, מול גרסתו של מנהל הנתבעת 1, ובשים לב לרישומים בכרטיסי העבודה שהוצגו בפני, מצאתי לנכון לקבל את טענת התובעת לגבי ביצוע העבודות בפברואר 2013, לגבי שלושת ימי העבודה שנרשמו בכרטיסי העבודה הנ"ל, בפרויקט בזרועה, וזאת בלבד.
מכיוון שעל פי הראיות שהוצגו בפני העלות המוסכמת בין הצדדים לכל יום עבודה עמדה על 1,200 ₪, הרי שעל הנתבעת 1 לשלם לתובעת את הסכום של 3,600 ₪.
האם יש מקום לקבל את התביעה כנגד הנתבעת 2?
באשר לתביעה שהוגשה כנגד הנתבעת 2, ולאחר שבחנתי את כל שהובא בפני, מצאתי לנכון לדחות את התביעה שהוגשה כנגדה , מהטעמים שלהלן.
העד מטעם התובעת הצהיר (ס' 17), בין היתר, כי- "אין זה נכון כי לא התקיימו בין התובעת לבין הנתבעת 2 קשרי עבודה. נציג הנתבעת 2 בשם אמין למיטב זכרוני הוא זה אשר הזמין את אספקת הציוד כמפורט בתביעה ...". עם זאת, בחקירתו הנגדית חזר בו מהצהרתו והעיד- "ש. מפנה אותך לסעיף 17 לתצהיר שלך, שם אתה כותב בצורה מפורשת שנציג הנתבעת 2 הוא זה שהזמין את הציוד אתה מאשר את זה? ת. לא נכון. ש. מה שכתוב בתצהיר לא נכון? ת. מה שרשום בתצהיר לא נכון. אבו ערער לא הזמין את הציוד. הנתבעת 1 הזמינה" (ע' 4, ש' 24-28 ; הדגשות של הח"מ- מ.ה.). יוצא אפוא כי האמור בתצהירו בעניין זה הננו בגדר טענת בדים.
מעבר לכך, ממסכת הראיות שנפרסה בפני עולה בבירור כי הזמנות העבודה בוצעו על ידי הנתבעת 1 בלבד, ולא על ידי הנתבעת 2, אשר עשתה שימוש בשירותיה של התובעת, על פי הזמנות שהופנו לתובעת מטעמה של הנתבעת 1.
התוצאה
התוצאה הינה כי התביעה כנגד הנתבעת 1 מתקבלת בחלקה.
התביעה כנגד הנתבעת 2 נדחית.
הנתבעת 1 תשלם לתובעת סכום של 3,600 ₪, וכן את החזר אגרות בית המשפט, בתוספת הפרשי הצמדה וריבית כדין ממועד הגשת התביעה ועד לתשלום בפועל.
בנוסף, הנתבעת 1 תשלם את שכר טרחתו של ב"כ התובעת, אשר בשים לב לתוצאה יעמוד על סכום כולל של 1,180 ₪, בתוספת הפרשי הצמדה וריבית כדין ממועד מתן פסק הדין ועד לתשלום בפועל.
התובעת תישא בשכר טרחתו של ב"כ הנתבעת 2 בסכום כולל של 2,360 ₪, בתוספת הפרשי הצמדה וריבית כדין ממועד מתן החלטה זו ועד לתשלום בפועל.
הצדדים יודיעו בתוך 20 יום ממועד מתן החלטה זו, האם ניתן להשיב לידי התובעת את הפיקדון הכספי שהופקד על ידה בתיק לצורך הוצאת צווי העיקול הזמני.
ערעור בזכות ניתן להגיש לבית המשפט המחוזי בבאר שבע בתוך 45 ימים.
המזכירות תודיע לצדדים ותסגור את התיק.

ניתן היום, ז' סיוון תשע"ד, 05 יוני 2014, בהעדר הצדדים.