הדפסה

אתראטק חברה למחשבים בע"מ נ' מדינת ישראל

בפני
כבוד ה שופט זכריה ימיני

תובעים

אתראטק חברה למחשבים בע"מ

נגד

נתבעים

מדינת ישראל

פסק דין

התובעת ייבאה טובין לארץ. בתוך אריזות הטובין החביאה התובעת 310 טלפונים סלולריים מסוג סמסונג גלקסי 4, עליהם לא הצהירה בפני רשויות המכס. גובי המכס גילו את ניסיון ההברחה של הטלפונים, ושלחו לתובעת הודעת חילוט. התובעת תובעת את השבת הטובין תוך חיוב התובעת בתשלום כופר כסף, תשלום המס החל על הטלפונים בצירוף רבית והפרשי הצמדה.

כללי:
בעלי הדין:
1. התובעת היא חברה למחשבים, העוסקת, בין היתר, ביבוא חלקים שונים למחשבים.

2. הנתבע היא רשות המכס ומע"מ, האחראית על הפעלת פקודת המכס וחוק מע"מ במדינת ישראל.

העובדות שאינן שנויות במחלוקת:
3. ביום 16.5.03 הוגשה לבית המכס נתב"ג בקשה לשחרור רשימון יבוא 341322048 באמצעות סוכן המכס אשכול לוגיסטיקה, על שם התובעת, המכיל 10 ארגזים אשר הוצהר לגביהם כי מכילים חלקי אלקטרוניקה, פרט מכס 8814-5920, ובחשבון הספק 1,000 מאווררים למחשבים בערך כולל של 3,000 $.

4. מבדיקות שביצעו בודקי מכס נתב"ג ביום 16.5.13 למשלוח הנ"ל, נמצא כי הוא מכיל בתוכו כ-310 מכשירי סמארטפון גלקסי 4$ וכן כ-500 יחידות מאווררים למחשב ( להלן-"הטובין"), וזאת בניגוד למוצהר ברשימון שהוגש למכס. לאור ממצאים אלו הוחלט ביום 16.5.13 לתפוס את הטובין מכוח סעיף 188 לפקודת המכס, כמפורט בטופס מכס 105, אב"ת ( אישור בדבר תפיסה) 508998.

5. ביום 12.6.11 פנה ב"כ התובעת לנתבעת וביקש לשחרר 100 יחידות מאווררים ו-310 ערכות סמארטפונים מכוח סעיף 190( א) לפקודת המכס. ביום 11.7.03 התקיימה ישיבה של וועדת תפיסות בראשות מר רפי גבאי מנהל בית המכס נתב"ג, בה הוחלט על חילוט הטובין. ביום 17.7.07 חולטו הטובין. בהודעה שנשלחה לתובעת נכתב כי הטובים חולטו לאחר שהתקיימו התנאים לפי סעיפים 204 (1 ׂ), (2), (9), (13) ו-(14) לפקודת המכס. בהודעת החילוט נכתב כי התובעת רשאית להגיש תביעה להשבת הטובין התפוסים, וזאת בתוך חודשיים מיום משלוח הודעת החילוט.

טענות הצדדים:
6. בכתב התביעה התובעת מודה בסמכותה של הנתבעת לחלט את הטובין. יחד עם זאת טוענת התובעת כנגד החלטת החילוט כדלקמן:
הליך החילוט בעניינה אינו מידתי, וכי ישנן וצריכות להיות חלופות מידתיות יותר אשר ישקפו נאמנה את המסר ההרתעתי אשר הנתבעת מכוונת להשיג בציבור בהליך מעין זה, לצד הפגיעה המידתית והמתונה יותר בזכויות האזרח, גם אם חטא האחרון במעשיו;
להבדיל מעניינים אחרים, במקרה הנדון אין מדובר בהברחת טובין מפרי זכויות כאלה ואחרים, כגון: סמים, מוצרים רפואיים, זכויות יוצרים וכיו"ב, טובין אשר השימוש השימוש בהליך החילוט הינו האמצעי האקסקלוסיבי הנדרש בעניינם לביצוע ובלתי נמנע;
גם התובעת יודעת שמעשיה נוגדים את ערכיה המוסריים, ולכן ניתן להסתפק בהטלת קנס ובתשלום המס המגיע ממנה, ללא צורך למצות עמה את הדין באופן כה חריף ופוגעני;
יכולת ההרתעה נגד התובעת יכולה לבוא לידי ביטוי בחיובה בתשלום המס והטלת קנס נלווה, וכך גם תעשיר את קופת המדינה;
קיימת הפלייה של התובעת ממקרה אחר של הברחת טובין בו הוברחו על ידי תובעים אחרים מכשירי טלפון סלולריים ארצה, ועל אף הודעת החילוט שניתנה בעניינם, נעתרה הנתבעת להסכים לשחרר ת הטובין שחולטו, תוך חיוב התובעים במקרה ההוא בתשלום כופר כסף וכן בתשלום המס החל על הטובין בצירוף רבית והפרשי הצמדה.
לאור טענות אלו תבעה התובעת את שחרור הטובין בכפוף לתשלום המס הגיע ממנה עבור הטובין ותשלום כופר כסף, הכל בצירוף הפרשי הצמדה ורבית.

7. הנתבעת טענה שיש לדחות את התביעה מכיוון שמדובר בהברחה מתוחכמת, הצהרה כוזבת למכס, ההברחה היא בעלת ערך כספי של מאות אלפי ₪, לנתבעת הייתה הסמכות המלאה לחלט את הטובין, וקיים שוני בין המקרה אליו מתייחס ב"כ התובעת בכתב התביעה ובין המקרה של התובעת, כך שלא ניתן להשוות ביניהם.

העדויות:
8. מטעם התובעת העיד מנהל התובעת ובעל המנות שלה, אשר הודה בניסיון הברחת הטובין ובהגשת ההצהרה הכוזבת למכס.

9. מטעם הנתבעת העידו העדות כדלקמן:
גב' גרנות רות, ממונה יחידות מכס בכירה, אשר הגישה תצהיר על הפרטים שהיו מוסכמים על הצדדים בקשר לתפיסת הטובין וחילוטם. בחקירתה הנגדית נחקרה גב' גרנות על המקרה אחר אליו התייחסה התובעת בכתב התביעה;
גב' סימה אבוטבול, סגנית גובה מכס ראשי, אשר הגישה תצהיר עדות ראשית בו התייחסה למקרה האחר אליו התייחסה התובעת בכתב התביעה. עדה זו נחקרה חקירה שכנגד כל תצהירה.

10. לאחר שמנעת הראיות, הגישו הצדדים את סיכומיהם.

דיון ומסקנות:
המידתיות של החילוט:
11. טוענת התובעת כי על הנתבעת היה להסתפק בצעדים דרסטיים פחות נגד התובעת, דהיינו, להטיל עליה כופר כסף ותשלום המס המגיע בתוספת הפרשי הצמדה ורבית.

12. סנקצית החילוט הקבועה בפקודת המכס היא סנקציה אזרחית עונשית שמטרתה לאיין את כדאיות ההברחה ולהרתיע אחרים מלהבריח טובין לארץ ( בג"צ 335/82 יעקב למדן נ. מנהל אגף המכס והבלו, פ"ד לו(4) 785).

13. המקרה האחר אליו מתייחסת התובעת בכתב התביעה מעידה כי פעולת המכס באותו מקרה אינה מרתיעה את המבריחים הפוטנציאליים, וראיה לדבר היא נסיון ההברחה של התובעת. על כן מפעם לפעם יש להעלות את רמת הסנקציה בה משתמש המכס.

14. בקבלה מטעם הספק בחו"ל נרשם בכל אחד מעשרת הארגזים שהגיעו ארצה היו 100 מאווררים של מחשבים. משמע מכך שלאחר קבלת הארגזים מהספק בחו"ל היה צורך לרכוש את 310 הסמארטפונים, לפתוח 5 ארגזים להוציא מהם את המאווררים, להכניס לתוכם את הטלפונים הסלולריים ולסגור את הארגזים קרוב הדומה ככל שניתן לסגירה המקורית. בכך ידעה התובעת שפירוט הטובין ברשימון היבוא אינה נכונה ומטעה. למעשה, מדובר בתכנית להבריח הסמארטפונים ארצה בידיעה שמנסים להטעות את רשות המכס בכוונה תחילה. התנהגות מעין זו מחייבת תגובה הולמת, וסבור אני שבנסיבות בעניין תגובתה של הנתבע היא מידתית.

15. התובעת לא הביאה אפילו מקרה דומה למקרה שלה בה לא חולטו הטובין, וכי הטובין שוחררו בתנאים אותם מבקשת התובעת לשחרר את הטובין שניסתה להבריח ארצה.

הפלייה:
16. עקרון השוויון בא לשרת מטרה של השגת תוצאה צודקת, ולא שוויון טכני או פורמאלי, אלא שוויון מהותי. לעתים בני אדם שונים זה מזה, וגם מקרה שונה זה מזה בתכונותיהם, בתנאיהם ובצרכיהם. השאלה שיש לשאול היא האם בנסיבות עניין מסוים ההפליה היא בלתי מוצדקת, דהיינו, האם נסיבות זהות גררו אחריהן יחס שונה. ההבחנה בין נסיבות שונות אין בה משום הפליה (בג"צ 528/88, 335/89 אביטן נ. מנהל מקרקעי ישראל, מג(4) 297, 300)

17. במקרה אליו התייחסה התובעת בכתב התביעה ובסיכומיה היה מקרה בו שלושה אנשים הגיעו ארצה מחו"ל. האחד לא הצהיר על 50 טלפונים סלולריים מסוג גלקסי 2$, השני לא הצהיר על 116 סלולריים מאותו סוג. לשלישי הגיעה מזוודה ובה למעלה מ-200 טלפונים סלולריים בדואר אוויר אשר לא הגיעה לידיו. התובעת חילטה את הטלפונים הסלולריים שתפשה, כאשר רק לגבי 50 טלפונים פעלה הנתבעת על הוראות פקודת המכס, ואילו לגבי שאר הטלפונים היו ליקויים בעבודת הנתבע ת, משום שלא פעלה על פי פקודת המכס. ב"כ הנתבעת בתביעה הנוכחית ייצג שניים מהמעורבים במקרה הנ"ל, תוך שהוא טוען במפורש את הפגמים שנפלו בעבודת המכס באותה פרשה.

היוצא לנו מכאן שיש הבדל בנסיבות של שני המקרים, כדלקמן:

  1. במקרה שבפנינו מדובר בהצהרה כוזבת של התובעת, ואילו במקרה האחר מדובר על אי הצהרה בלבד;
  2. במקרה שבפנינו התובעת תכננה את מעשה התרמית כלפי המכס ופעלה בהתאם, ואילו במקרה האחר לא היה מעשה תרמית;
  3. במקרה שבפנינו פעלה הנתבע על פי פקודת המכס ואילו במקרה האחר לא פעל הנתבעת על פי פקודת המכס, והיו ליקויים בעבודתה;
  4. המקרה האחר קרה לפני המקרה שבפנינו, וממקרה למקרה יש להחמיר את הצעדים שנוקטת הנתבעת על מנת להרתיע אחרים מלבצע מעשים כמו של התובעת.

18. לאור כל האמור לעיל, איני סבור שקיימת הפלייה בין היחס שקיבלו המעורבים במקרה האחר לבין היחס שקיבלה התובעת.

סוף דבר:
לאור כל האמור לעיל, אני דוחה את התביעה.

על התובעת לשלם לנתבעת כדלקמן:

  1. את הוצאות המשפט בתוספת הפרשי הצמדה ורבית מיום מתן פסק הדין ועד ליום התשלום בפועל;
  2. שכ"ט עו"ד בסך 5,000 ₪ בתוספת הפרשי הצמדה ורבית בתוספת הפרשי הצמדה ורבית מיום מתן פסק הדין ועד ליום התשלום בפועל.

ניתן היום, ד' תשרי תשע"ו, 17 ספטמבר 2015, בהעדר הצדדים.