הדפסה

אשרף מרדכי נ' חברת מוסדות חינוך ותרבות מיסודה ואח'

בפני
כב' הנשיא יוסף אלון

המבקש

אשרף מרדכי ת.ז XXXXXX473
ע"י ב"כ עו"ד אשרף שייח' יוסף ואח'

נגד

המשיבות

1. חברת מוסדות חינוך ותרבות מיסודה של הסוכנות
היהודית בע"מ
2. מגדל חברה לביטוח בע"מ
שתיהן ע"י ב"כ עו"ד שרה פריש ואח'

החלטה

המבקש תבע בשנת 2009 את המשיבות בבית המשפט השלום בקרית גת בגין נזקי גוף שנגרמו לו, לטענתו, כתוצאה משתי תאונות עבודה נטענות שאירעו לדברי התובע בתקופה בה הועסק על ידי המשיבה 1.
על פי כתב התביעה, ביום 7/7/05 נפגע המבקש במסגרת עבודתו, בזמן שהרים גדרות ברזל וחש כאב חד ביד ימין ( להלן – התאונה הראשונה). עוד על פי כתב התביעה, נפגע המבקש ביום 19/3/06 בצווארו בכתף ימין ובמפרק שמאל, בזמן שהרים במה כבדה במסגרת עבודתו ( להלן – התאונה השניה).

אל כתב התביעה צירף המבקש חוות דעת מומחה מטעמו בתחום האורתופדיה, לפיה בעקבות התאונה הראשונה נותרה למבקש נכות צמיתה בשיעור 10% בגין פציעת גיד הסובסקופלריס, ובעקבות התאונה השניה קבע המומחה למבקש נכות צמיתה בשיעור 10% בגין הגבלה בתנועת עמוד שדרה צווארי ועוד 5% נכות נוספים בשל פציעת הגיד המיישר המשותף במפרק שמאל.
אל כתב ההגנה, צירפו המשיבות חוות דעת מומחה נגדית מטעמן לפיה בעקבות התאונה, לא נותרה למבקש כל נכות.

נוכח הפערים שנמצאו בין חוות הדעת שהגישו הצדדים, מינה בית המשפט קמא ביום 26/3/12, את פרופ' יגאל מירובסקי כמומחה מטעמו בתחום האורתופדיה ( להלן – המומחה).
ביום 20/1/13 הגיש המומחה לבית המשפט קמא את חוות דעתו בעניינו של המבקש לפיה בגין התאונה הראשונה נגרמה למבקש נכות זמנית בשיעור של 20% לתקופה שבין 7/7/05 ( מועד התאונה) ועד ליום 14/11/06 ( מועד הבדיקה הרפואית האחרונה שנערכה למבקש ולא העידה על פגיעה כלשהי), ובעקבות התאונה השנייה קבע המומחה כי נותרה למבקש נכות צמיתה בשיעור 10% בגין כאבים והגבלה קלה בתנועת הצוואר.

לאחר שנקבעו מועדים להגשת עדויות הצדדים ושמיעת הראיות, הגיש המבקש לבית המשפט קמא ביום 16/1/14 "הודעה ובקשה מטעם התובע", במסגרתה התבקש בית המשפט קמא לאפשר למבקש להגיש כתב תביעה מתוקן אשר יכלול חוות דעת רפואיות נוספות בתחום הפסיכיאטריה והראומטולוגיה וכן חוות דעת מתוקנת בתחום האורתופדיה, בטענה כי חלה החמרה במצבו הרפואי.
בקשה זו הוגשה חמש שנים לאחר הגשת התביעה וחוות הדעת של התובע וכעשר שנים לאחר אירוע תאונות העבודה הנטענות.

לאחר קבלת תגובת המשיבות, דחה בית המשפט קמא (כב' השופט א. זבולון) בהחלטתו מיום 22/4/14 את בקשת המבקש וקבע כי על אף שבקשת התובע לצירוף חוות דעת בתחומי רפואה נוספים אינה מהווה " עילת תביעה חדשה" (לגביה העלו הנתבעות טענת התיישנות אשר נדחתה על ידי בית המשפט קמא), אין מקום להתיר בשלב כה מאוחר הגשת חוות הדעת הנוספות.
בתחום האורתופדיה, קבע בית המשפט קמא, כי במסמכים הרפואיים שצירף המבקש לבקשתו " ...לא נמצאו ממצאים אובייקטיביים שיש בהם כדי לתמוך בטענותיו להחמרה במצב הרפואי. זאת ועוד, מהאמור במסמכים, הרי שמסקנותיו של פרופ' מירובסקי, המומחה מטעם בית המשפט, אכן מתיישבות עם מצבו הרפואי של התובע הן בזמן בדיקתו והן כיום".
בתחום הפסיכיאטריה, קבע בית המשפט קמא, כי המבקש לא נימק בקשתו וכי בחומר הרפואי שצורף "... לא נמצא ביסוס אורגני למצב חרדה של התובע, נמצאו תסמיני פיברומיאלגיה והתובע קיבל טיפול תרופתי".
בתחום הראומטלוגיה, קבע בית המשפט קמא, כי מדובר בבקשה כוללנית ולא מפורטת. לבקשת המבקש, כך על פי בית השפט קמא, צורפו שני מסמכים רפואיים לפיהם "... יש תמונה קלינית של פיברומיאלגיה ואולם יש להמשיך בירור נוירולוגי על מנת לשלול מחלות נוירולוגיות כסיבה לכל התסמינים".

נגד החלטה זו מוגשת בקשת הרשות לערער שבפני.

המבקש מפנה לתקנה 92 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד – 1984 המאפשרת לתובע לתקן בכל עת את כתב התביעה על מנת שבית המשפט הדן בתובענה יוכל להכריע בשאלות המצויות במחלוקת, וטוען כי בית המשפט קמא שגה בכך שלא אפשר לו להביא את מלוא המחלוקת הקיימת בין הצדדים לדיון.

מנגד, טוענות המשיבות כי בצדק דחה בית המשפט קמא את בקשת המבקש לאפשר לו הגשת כתב התביעה המתוקן. לשיטתן, בקשת המבקש הוגשה בשיהוי ניכר של שנים רבות ומכילה טענות חדשות אשר לא הועלו על ידו כלל בכתב התביעה העיקרי, וכי גם לגופם של דברים אין הבקשה מעלה נימוק ראוי להתרת התיקון בשלב מאוחר זה.

לאחר בחינת טענות הצדדים על נספחיהן – לא מצאתי מקום למתן הרשות לערער.
החומר הרפואי אשר צורף לבקשה שבפני, ואשר הובא גם לעיונו של בית המשפט קמא במסגרת הבקשה לתיקון כתב התביעה, הינו דל ומכיל ברובו " אישורי מחלה" שניתנו למבקש והפניות לבדיקות דימות שלא הצביעו על הממצאים הנטענים עליהם מנסה המבקש לבסס טענותיו להחמרה במצבו הרפואי כעילה להתיר לו הגשת כתב תביעה מתוקן בשלב כה מאוחר .
המדובר בתובענה שהוגשה לפני כחמש וחצי שנים בגין אירועים נטענים אשר אירעו לפני למעלה מתשע שנים – ולא ראוי בשלב כה מתקדם של ההליך להורות על החזרתו לשלבי הבירור הראשוניים ולעריכת "מקצה שיפורים" בדרך של הגשת חוות דעת חדשות ושונות מטעם המבקש, אשר יחייבו מטבע הדברים הגשת חוות דעת נוגדות מטעם המשיבות ובמקרה הצורך גם מינוי מחודש של מומחים מטעם בית המשפט בתחומי הרפואה הנוספים.
כל זאת במיוחד שעה שהמומחה מטעם בית המשפט הגיש את חוות דעתו לפני כשנתיים וחצי.

לגופם של דברים, בתחום האורתופדיה לא הוצגו מסמכים רפואיים או חוות דעת המלמדים על החמרה במצבו הרפואי של המבקש.
בתחום הפסיכיאטריה לא נמצא תיעוד רפואי המעיד על הפניית המבקש לרופא מומחה בתחום זה, אלא כל שקיים הוא מסמך אחד מיום 12/12/13 המפנה את המבקש לקבלת טיפול תרופתי.
בתחום הראומטולוגיה, המבקש אובחן כסובל מפיברומיאלגיה עוד באוקטובר 2013 ובכל זאת טענותיו לקיומו של נזק גם בתחום זה בקשר עם אותן התאונות, הועלו על ידו רק למעלה מחצי שנה לאחר מכן.
בנסיבות אלה נחה דעתי כי בקשת המבקש בפני בית המשפט קמא לא העלתה טעם ראוי כלשהו המצדיק את השיהוי הבלתי נסבל שבהגשתה והיא גם לא הצביעה על ממצאים של ממש שאולי היה בכוחם לנהוג באותה הבקשה לפנים משורת הדין.
מצטרף אני למסקנת כב' השופט א. זבולון בדבר דחיית הבקשה כפי שהובאה לפניו.

לאור כל האמור לעיל – הבקשה נדחית.
המבקש יישא בהוצאות המשיבות בבקשה זו בסכום של 3,600 ₪ אשר ישולם מתוך סכום הערובה שהופקדה על ידו בהליך זה. יתרת סכום הערובה על פירותיה, תוחזר למבקש באמצעות בא כוחו.

המזכירות תשלח עותק החלטה זו לב"כ הצדדים.

ניתנה היום, ד' אב תשע"ד, 31 יולי 2014, בהעדר הצדדים.