הדפסה

אשרף מרדכי נ' חברת מוסדות חינוך ותרבות מיסודה ואח'

מספר בקשה:18
בפני
כב' השופט אבישי זבולון

מבקש

אשרף מרדכי

נגד

משיבים

1.חברת מוסדות חינוך ותרבות מיסודה
2.מגדל חברה לביטוח בע"מ

החלטה

לפני בקשה לתיקון כתב תביעה, על דרך של הוספת חוות דעת רפואיות.

העובדות

התובע, יליד 1967, הגיש תובענה זו, במסגרתה עתר לחייב את הנתבעות בגין נזקי גוף שנגרמו לו בשתי תאונות עבודה.

על פי כתב התביעה, אשר הוגש ביום 23/2/09, בתאריך 7/7/05 הצטווה התובע להציב מחסומים ולהקים במה לצורך אירוע רב משתתפים ביישוב שדרות ובעקבות כך נדרש להרים משאות כבדים ותוך כדי הפעלת מאמץ, הרגיש כאב חד בכתף ימין. (להלן: "התאונה הראשונה")

בנוסף, בתאריך 19/3/06 הצטווה התובע על ידי הנתבעת 1 להכין שני אירועים רבי משתתפים ובמהלך הרמת במה כבדה חש כאב חד בצוואר, כתף ימין ומרפק שמאל. (להלן: "התאונה השנייה")

התובע צרף לכתב התביעה מטעמו, חוות דעת רפואית שנערכה על ידי ד"ר גד ולן, מומחה בתחום האורתופדיה, אשר קבע כי נותרה לתובע נכות צמיתה, כדלקמן: "בגין ההגבלה הקלה בתנועות עמוד השדרה הצווארי, תולדת החבלה לעמוד שדרה צווארי בתאונת עבודה מיום 19/3/06, נכותו 10% לפי סעיף 37 (5)(א). בגין פציעת גיד הסובסקפולאריס מימין, תולדת החבלה לכתף ימין בתאונת עבודה מיום 7/7/05, נכותו 10% לפי סעיף 42 (1)(ד)(I). בגין פציעת הגיד המיישר המשותף במרפק שמאל, תולדת תאונת העבודה מיום 19/3/06, נכותו 5% לפי מחצית סעיף 42 (2)(ד)(I)".

הנתבעות הגישו חוות דעת רפואית מטעמן, ערוכה על ידי ד"ר ולנטין ז'טלני, מומחה בתחום האורתופדיה, אשר קבע כי לתובע לא נותרה נכות רפואית.

נוכח הפערים בין חוות הדעת, מונה מומחה מטעם בית המשפט, בתחום האורתופדיה, פרופ' יגאל מירובסקי, אשר קבע בחוות דעתו כי לתובע לא נותרה נכות רפואית בעקבות התאונה הראשונה וביחס לתאונה השנייה, נותרה לו נכות של 10% לפי סעיף 37(5) א' בגין כאבי צוואר והגבלה קלה בתנועות.

עם קבלת תחשיבי נזק מטעם הצדדים, נתנה הצעת בית המשפט לפשרה ומשלא קיבלו הצדדים את הצעת בית המשפט, ביום 30/9/13, נתנה החלטה לפיה התיק יקבע להוכחות ליום 11/6/14 וניתן צו להגשת תצהירי הצדדים.

ביום 16/1/14 הגיש התובע בקשה זו, במסגרתה טען כי חלה החמרת מצב במצבו הרפואי והתפקודי של התובע, כמפורט בחומר הרפואי שצורף לבקשה ועל כן עתר כדלקמן:
"א. להתיר לתובע להגיש חוו"ד בתחום הראומטולוגיה תוך 90 יום.
ב. להתיר לתובע להגיש חוו"ד בתחום הפסיכיאטריה תוך 90 יום.
ג. לתת הוראות בעניין הגשת חוו"ד מתוקנות בתחום האורתופדיה.
ד. להתיר את תיקון כתב התביעה תוך 90 יום.
ה. לדחות את מועד ההוכחות עד להשלמת בירור מצבו הרפואי של התובע.
ו. ליתן כל הוראה אחרת המתבקשת מהאמור בהודעה ובב קשה זו.

הנתבעות התנגדו לבקשה.

טענות התובע בתמצית
לאחרונה חלה החמרה במצבו הרפואי של התובע הן התחום האורתופדי, הן בתחום הפסיכיאטריה והן בתחום הראמטולוגיה, אשר באה לידי ביטוי, בין היתר, בעייפות כללית בלתי מוסברת, קושי בהליכה וחוסר יציבות, דקירות באוזן שמאל, ירידה בראייה, קושי בתפקוד מיני וחולשה כללית קשה לאחר העבודה.

בחודש 10/2013 אובחן התובע כסובל מפיברומיאלגיה קשה, החל לסבול מתסמינים פסיכיאטריים, מתח, חרדות, רעידות בזמן השינה ואי שקט בשינה והוא החל בבירור רפואי וקיבל טיפול תרופתי.

בתחום האורתופדיה, הוחמר מצבו ונמצא כי ישנה פגיעה והחמרה בשתי הכתפיים, זרוע, מרפק, אצבעות כף יש שמאל, עמ"ש מתני, גבי וצווארי עם הקרנה לגפיים תחתונות כולל כאבים דיפוזיים לאורך הגפיים.

התיקון המבוקש הינו תיקון חיוני וחשוב המתייחס לסוגיית הנזק ולסעדים המבוקשים בכתב התביעה ויש בו כדי להבהיר יותר את הפרשה ולסייע בהכרעה בשאלות השנויות במחלוקת.

אי התרת התיקון המבוקש, יגביל את התובע בטיעוניו ובאפשרותו להוכיח נזקיו.

טענות הנתבעות בתמצית
יש לדחות את בקשת התובע מן הטעם שהתיקון המבוקש מוסיף עילת תביעה אשר התיישנה זה מכבר שכן התאונה הראשונה אירעה בשנת 2005 והתאונה השנייה הינה משנת 2006 וחלפו למעלה מ-7 שנים.

על אף שלא צורפו לבקשה כתב התביעה המתוקן וחוות הדעת החדשות, הרי שברור שמדובר בטענות חדשות המרחיבות באופן מהותי וניכר את התביעה הנוכחית, שכן, בכתב התביעה המקורי טען התובע כי בעקבות התאונה הוא סובל מפגיעה בתנועות הצוואר, כתף ימין ומפרק שמאל ואין התייחסות לטענות בגין פיברומיאלגיה ו/או פגיעה בתחום הפסיכיאטריה.

התובע אינו מפרט בבקשתו, מדוע רק בשלב זה הוא מבקש לצרף חוו"ד בתחום הפסיכיאטריה ומהי ההחמרה הנטענת בגינה יש להגיש חוו"ד אורתופדית עדכנית, בשלב זה, כשמונה שנים לאחר התאונה השנייה, כחמש שנים לאחר הגשת כתב התביעה וכארבעה חודשים עובר לישיבת ההוכחות שנקבעה.

טענות התובע בעניין החמרה במצבו הרפואי, אינן מתיישבות עם התיעוד הרפואי אשר צורף לבקשתו, ממנו עולה, בין היתר, כי משנת 2011 חל שינוי במצבו הרפואי ולא בשלב זה של הגשת הבקשה.

הגשת חוות הדעת בשלב זה, כמוה כהודעה לפיה כל ההליכים שננקטו עד עתה היו לחינם וכי ניהול התיק במשך כארבע שנים בביהמ"ש היה לשווא, תוך בזבוז זמנו של בית המשפט, זאת על אף שמהמסמכים הרפואיים עולה כי התובע התלונן על החמרה ודקירות באוזן שמאל, לפני כשלוש שנים.

במקרה דנן, אין מדובר בראייה פשוטה, אותה מבקש התובע לצרף לכתב התביעה, אל א ראיה ההופכת את התיק ומהווה הרחבת חזית משמעותית ביותר.

דיון והכרעה
טענת ההתיישנות
תקנה 92 לתקנות סדר הדין האזרחי, תשמ"ד - 1984 מאפשרת לבית המשפט להתיר לבעל דין לתקן או לשנות את כתבי טענותיו "בכל עת" על מנת שבית המשפט "יוכל להכריע בשאלות שהן באמת השאלות השנויות במחלוקת בין בעלי הדין ".

אין חולק כי לא ניתן לתקן כתב תביעה לאחר חלוף תקופת ההתיישנות, כאשר בעל הדין מבקש להעלות בכתב התביעה עילה חדשה שהתיישנה:
"הכל מודים שאין בית-משפט מרשה תיקון של כתב טענות אם התיקון עשוי לגרום לבעל הדין האחר נזק שאינו ניתן לפיצוי על-ידי פסיקת הוצאות. לפיכך אם מבקש בעל דין להעלות, על דרך של תיקון כתב התביעה, עילה שהתיישנה, תידחה הבקשה, שהרי לו הגיש תובענה אחרת חדשה, היא היתה נדחית מטעם זה, ולא מן המידה הוא להרשות לתובע קבלת יתרון בלתי נאות על-ידי הוספת עילה שהתיישנה, אשר מועד הגשתה ייוחס אחורנית למועד הגשת כתב התביעה המקורי."
(ע"א 728/79 קירור אגודה שיתופית חקלאית מרכזית למשקי עמק חפר והשומרון בע"מ נ' עבד אלחפיז זייד, פורסם באתר נבו).

השאלה אותה יש לבחון היא האם לאחר תיקון כתב התביעה על דרך הוספת חוות הדעת כמפורט לעיל ישתמרו לאחר התיקון מרכיבי היסוד של העילה המקורית, שמהם השתמעה, אפילו על דרך החסר, חבותו של הנתבע. במקרה כזה – אין מניעה עקרונית שבית המשפט יתיר את התיקון, אפילו חלפה בינתיים תקופת ההתיישנות. (ע"702/86 איטונג בטרום (אינווג) בע"מ נ' יצחק בן הרוש פ"ד מד(1), 160, 166-167 (1989), ע"א 772/79 עיזבון המנוח ארוין שמרון ז"ל נ' נחום וסקביץ, פ"ד לו(4), 78, 82-83 (1982)).

באשר להוספת חוות דעת רפואית בשלב מאוחר, ולאחר חלוף תקופת ההתיישנות, כתב כב' השופט א' גרוניס:
"כאמור, חוות דעת רפואית אינה מגדירה את עילת התביעה, אלא מיועדת לתמוך בה מבחינה ראייתית. על כן, הוספה של חוות דעת רפואית בעניין שנכללה לגביו התייחסות בכתב התביעה אינה יוצרת עילה חדשה(...).כאשר מבוקש להוסיף חוות דעת רפואית המכילה מידע אשר ניתן ללמוד ממנו על עובדות שאינן נכללות בכתב הטענות, אין להתיר את הגשתה של חוות הדעת אלא אם יתוקן כתב הטענות במקביל. היה ותיקון כתב התביעה, הנדרש עקב הרחבת החזית בחוות הדעת הרפואית, יפגע בנתבע על ידי כך שתישלל ממנו טענת התיישנות, אין לאשרו (...) כלומר, הגשת חוות דעת רפואית המתייחסת לעילת תביעה חדשה כאשר חלפה תקופת ההתיישנות לא תותר." (רע"א 1527/09 מדינת ישראל – משהב"ט נ' אחמד אבו עודה ( פורסם באתר נבו).

ברע"א 4046/09 התעשייה הצבאית לישראל בע"מ נ' מונסונגו (2009), פורסם באתר נבו, התיר בית המשפט את התיקון, לאחר שקבע כי תיקון כתב התביעה בדרך של הוספת חוות דעה רפואית, אינו מהווה הוספת עילת תביעה. באותו עניין נקבע, כי תכליתה של חוות הדעה הרפואית שאותה ביקשה התובעת לצרף הייתה, להוכיח את הקשר הסיבתי בין מחלת המנוח לבין החומרים המסוכנים שאליהם נחשף במהלך עבודתו. מאחר שבכתב התביעה המקורי טען התובע לקיומו של קשר סיבתי זה, קבע בית המשפט כי חוות הדעה נועדה רק כדי לבסס את אותן טענות שנטענו במפורש מבלי לשנות מהן, ולפיכך יש להתיר את התיקון.

תחילה עמד בית המשפט על החובה המעוגנת בתקנה 127 בתקנות סדר הדין האזרחי לצרף חוות דעה רפואית בעת הגשת תביעה בגין נזק רפואי ועל כך שעל-פי תקנה 137(א) לא יידרש בית המשפט
להוכחת עניין שברפואה מטעמו של בעל-דין שלא הגיש חוות דעה כאמור. לאור חובה זו קבע בית המשפט את הדברים הבאים (כבוד השופט (כתוארו אז) א' גרוניס, בפסקה 5):
"כאמור, החובה לצרף חוות דעת רפואית לכתב התביעה מעמידה דרישה לצירוף ראיה מסוג מסוים לכתב התביעה. ברור, שהדברים הכתובים בחוות הדעת אמורים לתמוך בעילת התביעה, המפורטת בכתב התביעה. כלומר, הוספה של חוות דעת רפואית לא אמורה להיות משום תיקון של עילת התביעה, אלא תמיכה בטענות העובדתיות המופיעות בכתב התביעה. היינו, בדרך כלל לא יהיה בתיקון כתב התביעה בדרך של הוספת חוות דעת רפואית משום שינוי או תיקון של עילת התביעה. עם זאת, מוכן אני להניח כי במקרים מסוימים ניתן לראות בחוות הדעת הרפואית מסמך המקים את עילת התביעה עצמה. כך למשל, במקרה בו המידע המתגלה בחוות הדעת הרפואית הינו כזה אשר מאפשר לתובע לבסס טענות שקודם לכן לא היה יכול להעלות (לדוגמה, ראו רע"א 1118/06הראש נ' מדינת ישראל (2.7.2006)). בענייננו, עיון בכתב התביעה ובחוות הדעת מעלה, כי כתב התביעה המקורי כולל את מכלול העובדות והטענות המגבשות את עילת התביעה נגד המבקשת. חוות הדעת הרפואית אמנם מבססת את הטענות בדבר הקשר הסיבתי בין עבודתו של המנוח בחומרים מסוכנים לבין מחלתו. ואולם הטענות בדבר קשר סיבתי זה נזכרו באופן מפורש בכתב התביעה, ואף נתמכו בקביעות המוסד לביטוח לאומי. היינו, לא ניתן לומר שחוות הדעת הרפואית שצורפה שינתה את כתב התביעה באופן המקים למעשה את עילת התביעה (ראו, ע"א 702/86 איטונג בטרום (אינווג) בע"מ נ' בן הרוש, פ"ד מד(1) 160, 166-165 (1989)). לפיכך, אין בצירוף חוות הדעת משום פגיעה במבקשת ככל שמדובר בטענת ההתיישנות".

בית המשפט התיר, בעניין איטונג הנ"ל, לתקן את כתב התביעה לאחר חלוף תקופת ההתיישנות, לאור מסקנתו, שכבר בכתב התביעה הועלו כל המרכיבים היסודיים המייחסים את החבות הנטענת בנזיקין. כאמור שם, ההבדל לאחר התיקון המבוקש הוא רק "הבדל שבהיקף הנזק, ואין בכך כדי לחדש עילת תביעה אחרת" (כבוד השופט ד' לוין, בפסקה 9). לעומת זאת בעניין פרשת הראש שצוינה לעיל , רע"א 1118/06 , קבע בית המשפט, כי אין לאפשר את תיקון כתב התביעה בדרך של הוספת חוות-דעה רפואית. זאת מאחר שבחוות הדעה אותה ביקשה התובעת לצרף לאחר תום תקופת ההתיישנות נטענו טענות חדשות בעניין הרשלנות שיוחסה לנתבע (כבוד השופט א' רובינשטיין בפסקה ד.2).

בענייננו, מבקש התובע לצרף חוות דעת נוספות על מנת להוכיח החמרת הננק הנטען בכתב התביעה, בנסיבות אלו, אין מדובר בעילת תביעה חדשה, אלא בתמיכה בעובדות כתב התביעה ולפיכך הכלל הוא שיש , לכאורה, להתיר את תיקון כתב התביעה בדרך של צירוף חוות דעת התובע ומכאן כי יש לבדוק האם יש להתיר את הגשת חוות הדעת בנסיבותיו של התובע, בתחומים השונים.

בתחום האורתופדיה
כאמור, המומחה מטעם בית המשפט קבע כי נותרה לתובע נכות של 10% לפי סעיף 37(5) א' בגין כאבי צוואר והגבלה קלה בתנועות. בפרק הסיכום והמסקנות לחוות הדעת פרט המומחה את ממצאיו ובין היתר ציין כי "על פי ממצאי הבדיקה שלי למר אשרף הגבלה קלה בתנועות הצוואר, בעיקר בתנועת הסיבוב לשמאל. הגבלה קלה נמצאה גם בגב התחתון, בעיקר בכיפוף לפנים. בכתף נמצאו הגבלות תנועה אך הוא הצליח להרים את הזרוע מעל גובה השכם. עיון במסמכים הרפואיים שהוצגו בפני מעלה שלאחר התאונה הראשונה היו למר אשרף שלושה ביקורים רפואיים בהם התלונן על כאבים בכתף ימין והגבלה בתנועות. לאחר התאונה השנייה התלונות התרכזו בצוואר ובכתף שמאל. לא מצאתי תיעוד(פרט לביקור אחד אחרי התאונה הראשונה) על כאבי גב תחתון.....לסיכום בעקבות התאונה הראשונה שעבר מר אשרף הוא לא נותר עם כל נכות אורתופדית צמיתה שכן סבל על פי המדווח לאחריה מכאבי כתף ימין אך אין תיעוד על ביקורים רצופים וממושכים אחריה בגין תלונות אלה. יתר על כן, על כאבים בכתף ימין מדווח זמן ממושך גם עובר לתאונה. יחד עם זאת, לא ניתן לשלול שבבדיקות האולטרה סאונד שביצע ביולי ובספטמבר 2006 נמצא קרע קטן בסובסקפולריס אך בבדיקה ב 14/11/06 הקרע נעלם וזאת בהשוואה לאולטרהסאונד כתף תקין עובר לתאונה. מסיבה זו אני מוצא שיש לקבוע 20% נכות זמנית לתקופה שבין האירוע ב- 7/7/05 ועד ל- 14/11/06 כשהקרע התחבר.
לאחר התאונה השנייה נותר מר אשרף עם כאבי צוואר ועל כן ממצאי הבדיקה שלי כאמור הגבלה קלה בתנועות המצדיקה קביעת 10%. גם בגב התחתון למר אשרף נכות בת 10% בגין הגבלה קלה בתנועות אך כאמור בהיעדר תיעוד על כאבי גב תחתון לאחר התאונה, אין לקשור בינה והתאונה."

כאמור, התובע טוען להחמרה בתחום האורתופדיה, תוך שהוא תומך בקשתו בין היתר, במסמכים הבאים: במסמך רפואי מיום 16/9/13, אשר צורף לבקשה, סיכום יעוץ מומחית לראומטולוגיה, נרשם בסעיף "תלונות", בין היתר "לפני כשנתיים לראשונה התחיל להרגיש דקירה באוזן השמאלית ומייד חש בהפרעת ראיה....מאז סובל מעייפות כללית, לא מסוגל לדבריו ללכת, חש באי יציבות בהליכה...". כך גם צוין במסמך מיום 18/11/13 ובנוסף נרשם "הגיע עם הפניה חדשה מרופא עקב החמרה בכאבים דיפוזיים לאורך הגפיים. לדבריו לא מסוגל לעבוד, נעדר מהעבודה לעיתים קרובות. החולה עבר בדיקה חוזרת של רופא נוירולוג, במכתב לא רשומה בעיה של myopathy ...סובל מקרע בכתף ימנית."

בממצאי בדיקה רדיולוגית של עמוד שדרה צווארי מיום 13/11/13, עולה כי העצמות נמצאו תקינות, היצרות המרווח הבין חולייתי בגובה 5c – 4c עם ספונדילוליסטזיס אחורי של 3 מ"מ ויתר המרווחים הבין חולייתיים, המפרקים הפצטליים ויתר המבנים שהודגמו תקינים.

בממצאי בדיקה על קולית של כתף ימנית ושל כתף שמאלית מיום 18/11/13, אליה הופנה התובע בשל כאבים, נמצא דנדיניטיס קל של הסובסקפולריס וקל/בינוי של הסופרה ספינטוס ולא נמצאו קרעים.

בממצאי בדיקה על קולית של מרפק שמאל, לא נמצא קרע או קולקציה ויתר הבדיקה ללא סטיות.

בסיכום ביקור אצל ד"ר כספי רונן, אורתופד, מיום 17/6/13, ציין המומחה במסקנותיו כי נמצאה מגבלה קלילה בבדיקת עמ"ש צוארי ומגבלה קלה בעמוד שדרה מותני ( הדגשה אינה במקור-א.ז.) .

ממסמכים רפואיים אלה, ניתן לראות כי על אף תלונותיו של התובע בפני הרופאים אליהם פנה, לא נמצאו ממצאים אובייקטיביים שיש בהם כדי לתמוך בטענותיו להחמרה במצבו הרפואי. זאת ועוד, מהאמור במסמכים, הרי שמסקנותיו של פרופ' מירובסקי, המומחה מטעם בית המשפט, אכן מתיישבות עם מצבו הרפואי של התובע הן בזמן בדיקתו והן כיום.

בנוסף, יש לתמוה מדוע רק ביום 16/1/14, הוגשה בקשה זו, בעוד שבמסמך מיום 16/9/13, נרשם כי תלונות התובע בגין כאבים שונים, החלו כבר לפני כשנתיים, קרי היה עליו לפנות בבקשה זו כבר לפני כשנתיים ולא בשלב זה, בו התיק נקבע להוכחות והתובע נדרש להגיש תצהירי עדות ראשית, עד ליום 5/2/14, לאחר שהגיש בקשה להארכת מועד בשל עומס עבודה.

מכל האמור לעיל, משלא מצאתי כי התובע ביסס בקשתו להגשת חוות דעת מתוקנת בתחום האורתופדיה, על ממצאים ממש, ולא מצאתי במסמכים שהוגשו לעיוני ראיה שיש בה כדי להצביע על החמרה במצבו של התובע בתחום האורתופדיה, הנני דוחה הבקשה בתחום זה.

בתחום הפסיכיאטריה
במסמך מיום 12/12/13, עליו חתמה ד"ר ביבס מייר קטי, נרשם כי לא נמצא ביסוס אורגני למצב חרדה של התובע, נמצאו תסמיני פיברומיאלגיה והתובע קיבל טיפול תרופתי.

התובע לא נימק בקשתו להגשת חוות דעת פסיכיאטרית ולא מצאתי בתיעוד הרפואי שצורף לבקשה, ממצא שיש בו להצביע ולו על ראשית ראייה לקשר לתאונות נשוא התובענה אשר עשוי היה לבסס בקשה למינוי מומחה בתחום זה .

אשר על כן, בהתבסס על המסמכים שהובאו בפני, לא מצאתי מקום לקבל את הבקשה בתחום זה.

בתחום הראומטולוגיה
בקשתו של התובע להגשת חוות דעת בתחום זה, הינה כוללנית ואינה מפורטת.

התובע צירף שני מסמכים רפואיים, מהם עולה כי נבדק בידי מומחית בתחום הראומטולוגיה, המסמך האחד מיום 16/9/13 והשני מיום 18/11/13, אשר ציינה בהמלצותיה כי יש תמונה קלינית של פיברומיאלגיה ואולם יש להמשיך בירור נוירולוגי על מנת לשלול מחלות נוירולוגיות כסיבה לכל התסמינים.

התובע מבסס בקשתו להגשת חוות דעת בתחום זה, על תלונותיו בנוגע לתחום האורתופדיה והפסיכיאטריה ואולם משלא מצאתי כי יש בתלונותיו כדי להצדיק הגשת חוות דעת בתחומים אלה הרי שאין מקום לאפשר הגשת חוות דעת אף בתחום הראומטולוגיה.

לסיום, באשר לעיתוי הגשת הבקשה, הרי שמדובר בשתי תאונות אשר אירעו בשנים 2005 ו-2006, בגינם הוגשה התביעה בשנת 2009.
בתיק התקיימו 3 קדמי משפט והתיק נקבע להוכחות ליום 11/6/14 ולהגשת תצהירי עדות ראשית מטעם הצדדים, כך שתיקון כתב התביעה בשלב זה, תחזירו לשלב ההתחלתי ותגרום לסחבת שאין להתיר.

אשר על כן הבקשה נדחית בכללותה .

הוצאות הנתבעים בגין דחיית הבקשה יילקחו בחשבון בתום ההליך.

התובע יגיש תצהירים מטעמו בתוך 7 ימים מהיום.

הנתבעות יגישו תצהיריהן עד ליום 8/6/14.

המזכירות תמציא החלטה זו לב"כ צדדים.

ניתנה היום, כ"ב ניסן תשע"ד, 22 אפריל 2014, בהעדר הצדדים.