הדפסה

אשקר-מטר נ' המוסד לביטוח לאומי

לפני:

כב' הנשיאה ורד שפר

המערערת
רנא אשקר מטר, ת.ז. XXXXXX673
ע"י ב"כ: עו"ד ג'ואד ג'ראיסי

נגד

המשיב
המוסד לביטוח לאומי
ע"י ב"כ: עו"ד ארז בן דוד

פסק דין

1. המערערת ילידת 1983, הייתה מעורבת ביום 04.06.13 בתאונת דרכים אשר הוכרה על ידי המשיב כתאונת עבודה (להלן: " התאונה").
המערערת ביקש ה לקבוע את נכות ה בגין התאונה, וועדה רפואית בדרג ראשון שהתכנסה ביום 15.12.14 ק בעה לה נכות יציבה בשיעור של 0% בתחולה מיום 02.09.13.
המערערת הגישה ערר על קביעת הדרג הראשון, וועדה רפואית לעררים שהתכנסה ביום 14.05.15 (להלן: " הוועדה") דחתה את הערר, תוך שהותירה את קביעת הדרג הראשון על כנה.

מכאן הערעור שלפני.

2. טענות ב"כ המערערת במהלך הדיון ו כפי שהובאו בסיכומים שהגיש ממוקדות בעיקרן בנושא אחד שלהשקפתו נפל בהתייחס אליו פג ם משפטי בדרך התנהלות הוועדה, והוא בעניין הטינטון. לגישתו, טעתה הוועדה עת נסמכה בקביעתה על בדיקת השמיעה המאוחרת שנערכה ביוזמת המשיב, וזאת כאשר מדובר בחבלת ראש וצוואר בגלל תאונת דרכים. דווקא הבדיקה שנערכה בסמוך לאחר התאונה היא זו המלמדת על עקומת שמיעה אופיינית, כפי שמצפה הועדה. מדדי מאפייני טינטון באותה בדיקת שמיעה מלמדים על טינטון קבוע ואופייני מאוד לחבלת ראש צוואר בתאונת דרכים ובהינתן העובדה שהטינטון התגלה ואובחן מיד ותוך כדי אשפוז, כבר ביום הראשון שלאחר התאונה ונמשך לאחר מכן. המדדים מצביעים על טינטון תמידי אבל הועדה לא מציינת שבדקה תיק רפואי לפני התאונה ומצאה תלונות על טינטון. על כן, היה עליה להסביר ממה נובע הטינטון.
עוד נטען, שלא מן הנמנע כי היה ליקוי שמיעה מסוים בסמוך לאחר התאונה שעם הזמן השתפר כשלעצמו, אבל הטינטון ממנו סובלת המערערת לא נעלם. מ פרוטוקול הועדה ניתן ללמוד כי הוועדה מאמינה לקיומו של הטינטון, ואולם אינה יודעת להסביר מה מקור הטינטון, כשהיא מנסה בכוח לשלול את הטינטון רק מהסיבה של העדר עקומת שמיעה אופיינית בבדיקה היותר מאוחרת שנערכה ביוזמת הו ועדה.

3. ב"כ המשיב לעומת זאת, ביקש לדחות את הערעור באשר לדעתו לא נפל כל פגם משפטי בדרך פעולות הוועדה. לטענתו, בדין נסמכה הוועדה על בדיקת השמיעה העדכנית, וזאת על פי כלל הבדיקה הטובה שהיא הבדיקה העדכנית. למערער ת ניתנה על ידי פקיד התביעות הזדמנות להמציא בדיקת שמיעה נוספת, ומשלא עשתה כן עבר עניין קביעת הקשר הסיבתי לוועדה. ההיבט אותו בדקה הוועדה בעניין עקומת שמיעה עדכנית מצוי בהגדרת פריט ליקוי 72(4)(ד) לרשימת הליקויים. הוועדה אינה חייבת להצביע על מקור אחר לטינטון, בוודאי כשהיא דנה באירוע בו היא עוסקת.

4. החלטת הועדה נשוא הערעור:
בית דין זה מוסמך לדון בערעורים על החלטות ועדות רפואיות לעררים, בשאלות משפטיות בלבד (סעיף 123 לחוק הביטוח הלאומי (נוסח משולב), התשנ"ה – 1995 (להלן – "החוק"); דב"ע נז/50-1 אורי רשתי – המוסד לביטוח לאומי, עבודה ארצי כרך ל(2) 198).

עיון בדו"ח הוועדה לעררים מראה כי זו רשמה מפי המערערת את תלונותיה ביחס לבעיית הטינטון, ולפיהן סבלה תחילה מרעשים באוזן שמאל ועכשיו סובלת מרעשים בשתי האוזניים, אותם היא מרגי שה יותר כאשר הולכת לישון וכאשר נעשה שקט, וגם התלוננה "שלא שומעת בזמן שכולם מדברים".
ב"כ המערערת הוסיף וטען כי לדעתו כל המדדים מתאימים לרעש קבוע, וכי הטינטון תועד אצל המערערת כבר במיון לאחר התאונה, כאשר המערערת לא סבלה באותו מועד מירידה בשמיעה.

התייחסות הוועדה לנושא ליקוי השמיעה ובכלל זה לנושא הטינטון נרשמו בפרוטוקול הוועדה בפרק "ממצאים בבדיקת הוועדה", בזו הלשון –
"הוועדה הקשיבה בתשומת לב רבה לדברי התובעת ובא כוחה ועברה בקפדנות על המסמכים שבתיקה, מבחינת אא"ג – הוועדה עיינה בבדיקת השמי עה מ – 18.6.13 שבוצעה לאחר התאונה ובדיקת שמיעה מאוחרת יותר מ – 22.1.14 ובבדיקת השמיעה מ – 29.9.14 במהלכה בוצעה בדיקת מאפייני הטינטון , על פי הרשום ועל פי תאורה של התובעת, נחבלה בתאונה בפלג גופה השמאלי, לאחר התאונה התלוננה על טינטון באוזן שמאל, במשך הזמן נוסף טינטון גם באוזן הימנית. בבדיקת שמיעה עדכנית נמצאה שמיעה תקינה לחלוטין בשתי האוזניים ולמעשה קיים הבדל בתדרים 4000, 6000 הרץ בין שתי האוזניים, דווקא לרעת אוזן ימין, אם כי כאמור, עדיין השמיעה היא בגדר הנורמה. כדי להכיר בתלונת הטינטון נדרשת "עקומת שמיעה אופיינית" אשר במקרים של חבלת ראש או זעזוע של הלברינת ללא חבלת ראש – זהה לעקומת השמיעה שמתקבלת לאחר חשיפה לרעש. במקרה זה אין לפנינו עקומה אופיינית, ועל כן לא ניתן להכיר בטינטון ".

ב"כ המערערת מלין כאמור על כך שהוועדה טעתה משלא הכירה בטינטון ממנו סובלת המערער ת כנובע מהתאונה.
כפי שעולה מדו"ח הוועדה הרפואית, הוועדה קבעה כי שמיעתה של המערערת "היא בגדר הנורמה", וזאת על סמך בדיקות שמיעה עדכניות שהונחו בפניה, כאשר לא קיימת בפני הוועדה "עקומת שמיעה אופיינית" שהיא תנאי לקביעת הנכות בגין הטינטון . אומנם כותרת פריט 72(4)(ד) למבחני הנכות , מפנה ל"חבלה אקוסטית (עם עקומת שמיעה אופיינית) " כתנאי לקביעת הנכות בגין הטינטון (כאשר בלי הפחתת שמיעה בתדירויות הדיבור, יפסקו 10% נכות - סעיף 72(4)(ד)(II) למבחנים). עם זאת, הוועדה הסבירה כי גם " במקרים של חבלת ראש או זעזוע של הלברינת ללא חבלת ראש", נדרשת עקומת שמיעה אופיינית, עניין שלדעת הוועדה "זהה לעקומת השמיעה שמתקבלת לאחר חשיפה לרעש".
אם כן, קביעת הוועדה בעניין נכותה של המערער ת מבוססת על תוצאות בדיקות השמיעה ועל תלונותיה של המערער ת, שלדעתה המנומקת של הוועדה ברור שאינן מעידות על טינטון הקשור לתאונה .
החלטת הוועדה הרפואית בעניין זה היא החלטה רפואית מקצועית, המצויה בתחום שיקול דעתה המקצועי של ה וועדה שתחום ההתערבות בו הנו מצומצם ובנסיבות העניין, אין מקום להתערבות בית הדין.
הוא הדין גם לגבי הסתמכות הוועדה בקביעתה על בדיקות שמיעה עדכניות, ומדובר בשיקול דעת רפואי, ואין לומר כי נפל פגם משפטי בדרך פעולת הוועדה בעניין זה.

אשר לעניין מקור הטינטון ממנו סובלת המערערת, כבר נפסק שהוועדה אינה חייבת לתת הסבר למקור הליקוי, ודי בכך שהיא קובעת באופן מנומק ומבוסס מדוע אין הפגיעה קשורה לתאונה (ברע 23312-01-11 עאמר סלימאן – המוסד לביטוח לאומי , ניתן ביום 15.03.11). כאמור לעיל, הוועדה קבעה בעניין הטינטון שאין מדובר בטינטון האופייני לחבלת ראש, תוך שהיא מעגנת מסקנתה זו בהתרשמותה שלה ובממצאי בדיקות השמיעה שהונחו בפניה.

5. בהתחשב באמור לעיל, דין הערעור להידחות.
בהתחשב בכך שמדובר בתובענה מתחום הביטחון הסוציאלי, אין צו להוצאות.

6. במידה ומי מהצדדים יבקש לערער על פסק דין זה עליו להגיש בקשת רשות ערעור לבית הדין הארצי לעבודה בירושלים וזאת בתוך 30 יום מיום קבלת עותק פסק הדין.

ניתן היום, כ"ה כסלו תשע"ו, (07 דצמבר 2015), בהעדר הצדדים ויישלח אליהם .