הדפסה

אשל נ' אדסטיק

מספר בקשה:22
לפני
כבוד ה שופטת אשרית רוטקופף

מבקש

סער אשל

נגד

משיבה

אדסטיק בע"מ

החלטה

בפניי בקשה מטעם התובע (להלן המבקש) לצירוף ראיה – חוות דעת מיום 15/3/15 שנערכה על ידי רו"ח אליעזר שפלר שמונה על ידי בית המשפט במסגרת פר"ק (מחוזי-ת"א) 23707-04-10 (להלן: חוות הדעת), במסגרתה נקבע שוויו של מותג (להלן: המותג).

כללי:

בין הצדדים התנהלו ומתנהלים הליכים שונים, ולהלן יובא חלק מנתוני הרקע הצריכים לענייננו.

בין הנתבעת (להלן: המשיבה) ובין התובע (ושניים נוספים) התנהל בעבר הליך בבית המשפט המחוזי (ה"פ 18504-02-11) במסגרתו עתרה המשיבה למתן צו מניעה קבוע, בין היתר, כנגד המשיב, לפי ייאסר עליו לעשות כל שימוש מסחרי במותג ששוויו עמד כאמור במרכז חוות הדעת שצירופה כראיה מבוקש במסגרת בקשה זו.

ביום 27/2/12 ניתן פסק דין בהליך האמור; בית המשפט (כב' השופט א' יעקב) קבע, בין היתר, כי הזכויות של אחד מסימני המסחר של המותג ("NO-FLATS") שייכות למבקש (לאחר שמכירת מלוא הזכויות אושרה במסגרת הליך הפירוק). בסופו של יום, בית המשפט נעתר לאחד הסעדים שהתבקשו בתביעת המשיבה והורה, בין היתר, על מתן צו מניעה קבוע האוסר על המבקש (ועל אחרים) לעשות כל פעולה מסחרית ביחס לסימן המסחר וזאת עד להחלטת רשם סימני המסחר. כן, נפסקו לזכות המשיבה באותו הליך הוצאות משפט בסך 30,000 ₪ ושהוטלו על המבקש (יחד עם שני הנתבעים הנוספים באותו הליך).

המשיבה פתחה כנגד המבקש הליך בהוצאה לפועל לצורך גביית סכום הוצאות המשפט, ובמסגרתו הגישה בקשה לעיקול זכויותיו של התובע בסימן המסחרי. ביום 15/10/12 ניתנה החלטת רשם ההוצאה לפועל לפיו עוקלו זכויותיו של המשיב בסימן המסחרי "ככל שרישום זכויות אלו עבר ע"ש החייב [המבקש] במרשם ו/או אצל צד ג' הרלוונטי לכך.". בסופו של יום, נסגר תיק ההוצאה לפועל לאחר שהמשיבה יזמה את הקטנת החוב על רקע עיקול הזכויות.

בין לבין, פנה המבקש אל רשם סימני המסחר בבקשה לרישום סימן המסחר על שמו של המבקש, בין היתר, לאור הקביעות בפסק הדין האמור. מחומר הראיות המונח בפניי עולה כי ביום 17/3/13 התקיים דיון במעמד ב"כ הצדדים בפני פוסקת, כשההתפתחות האחרונה בהליך זה בפני רשם סימני המסחר הייתה החלטת הפוסקת מיום 28/4/13 בה הורתה על תגובת המבקש עד ליום 8/5/13 לבקשת המשיבה לסילוק ההליך שם.

ביום 1/5/13 הגיש התובע את תביעתו דנן - תביעה למתן סעד הצהרתי לפיו "אין בהטלת עיקול על נכס כלשהו בכלל, ועל הזכויות השייכות לתובע בסימן המסחרי בפרט, כדי להקנות זכויות של בעלות לנתבעת בתור מעקלת, וכי הנתבעת מעולם לא הייתה יכולת "לחלט" זכויות אלה בעצמה".

בתיק כבר הוגשו תצהירי העדות הראשית (לפני למעלה משנה) של המבקש ושל מנכ"ל הנתבעת ובעליה, כאשר ישיבת ההוכחות נקבעה ליום 30/6/15.

דיון והכרעה:

הכלל הוא כי על בעל דין להגיש ראיותיו ב"חבילה אחת", והמבקש להגיש ראיות לבית המשפט לאחר המועד להגשתן צריך לעמוד בנטל השכנוע לפיו קיימים טעמים סבירים והוגנים המצדיקים סטייה מן הכלל האמור (ר' רע"א 2137/02 ממן נ' פז חברת נפט בע"מ [פורסם בנבו] (30.7.02).

בפסק הדין בעניין ע"א 570/90 רוזין נ' בן נון, פ"ד מו(3) 738, הובאו מספר משתנים, שאם יוכיח המבקש את קיומם, תתקבל הראייה אף אם הוגשה באיחור. בין משתנים אלה, יש לבחון את אופי הראייה הנוספת - האם מדובר בראייה "פשוטה" אם לאו. בין היתר, נקבע שיש לבחון את מרכזיותה וחשיבותה של הראייה לצורך ההכרעה במחלוקות שבין הצדדים. כן, נקבע כי יש לבחון את השלב אליו הגיע המשפט, כשבתוך כך יש לבחון את עוצמת הפגיעה בניהול התקין של ההליך וההכבדה עליו (ר' גם ע"א 188/89 עזאיזה נ' המועצה המקומית כפר דבוריה, פ"ד מז(1) 661).

מן הכלל אל הפרט;

במקרה דנן, עותר המבקש להתיר לו כאמור צירופה של חוות הדעת אשר במסגרתה העריך רואה החשבון את שוויו של המותג ובתוך כך את הסימן הרשום. חיפשתי וחיפשתי בבקשה את הנימוק לעניין הרלוונטיות והתרומה של חוות הדעת לקידום והבהרת המחלוקת בענייננו, אולם כל שמצאתי, הינו אמירה כללית וסתומה לפיה המדובר במסמך "מהותי ביותר". מתשובת המבקש מיום 7/5/15 לתגובת המשיבה, הובהר מצדו כי השאלה שבמחלוקת בתיק דנן אינה שוויו הנוכחי של הסימן המסחרי, כי אם במתן פסק דין הצהרתי "שמבטל פעולת חילוט עצמי שעשתה המשיבה במסגרת הליכי הוצאה לפועל בניגוד לדין ותוך יצירת דין חדש". אזכיר כי על רקע טענה זו (וטענות נוספות באותה תשובה לתגובה) ביקשתי בהחלטתי מיום 9/5/15 את הבהרת ב"כ המבקש לעניין הרלוונטיות של חוות הדעת לענייננו, כאשר ההבהרה שניתנה מצד המבקש הייתה כי יש בחוות הדעת להראות על פניו את קיצוניות פעולת המשיבה "עת ביצעה את החילוט של הסימן המסחרי (כנגד סך של 10,000 ₪)".

הנני סבורה כי אין בהכרח בהבאת נתונים כאלה או אחרים בעניין הערכת הסימן המסחרי, כדי לתרום לשאלה העקרונית הצריכה במסגרת בחינת הסעד הנתבע בתביעה דנן; משעה שעסקינן בתביעה לסעד הצהרתי הנטולה רכיב כספי, ישנו קושי לראות כיצד יש בחוות דעת העוסקת בשווי כספי של מותג, כדי לסייע בבחינת מחלוקת שעניינה "פעולה משפטית ונפקותה" (ר' הגדרתה של המחלוקת מפי ב"כ המבקש בדיון הקד"מ מיום 2/9/14; ע' 3 שו' 20-22 לפרו').

נימוק נוסף אשר יש בו להטות את הכף לאי העתרות לבקשה, נעוץ בכך שאין המדובר בענייננו בראיה "פשוטה", שכן יש בקבלת חוות הדעת יש כדי להביא לידי הכבדה של ממש על המשך ניהול ההליך. אזכיר שוב כי עסקינן בתביעה למתן סעד הצהרתי. גם אם במקרה זה אין המדובר בתביעה המתנהלת בהליך של המרצת פתיחה, נקבע בה דיון אחד, לצורך שמיעת הוכחות וסיכומים בעל-פה ליום 30/6/15, כשבנסיבות אלה אף הוקצה לתיק זמן שיפוטי יקר בהתאם. משעה שהמשיבה מתנה את הסכמתה לצירוף חוות הדעת, בין היתר, בזכותה לחקור את רואה החשבון על חוות דעתו, וכן מתן רשות להגיש חוות דעת מטעמה, הרי שבהיעתרות לבקשה, יהיה כדי לסרבל את ההליך, וגם לכך ראוי לתן משקל.

סוף – דבר:

לאור כל האמור, הבקשה נדחית.
שאלת ההוצאות תידון בתום ההליך.

ניתנה היום, י"א סיוון תשע"ה, 29 מאי 2015, בהעדר הצדדים.