הדפסה

ארשינוב נ' המוסד לביטוח לאומי / חיפה ע"י הלשכה המשפטית

בפני
כב' השופטת אילת שומרוני-ברנשטיין
נציג עובדים: מר משה קרבצקי
נציג מעסיקים: מר מיכאל רוזנברג

התובע
ארקדי ארשינוב 302057864
ע"י ב"כ עו"ד אבנר אמוראי

-

הנתבע
המוסד לביטוח לאומי
ע"י ב"כ עו"ד צחי רטר

פסק דין

לפנינו תביעת התובע מר ארקדי ארשינוב (להלן: " התובע") להכיר במחלותיו כ"פגיעה בעבודה" כמשמעותה בחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], תשנ"ה-1995 (להלן:" החוק") בדרך של מיקרוטראומה או מחלת מקצוע.
בחודש 4/08 הגיש התובע תביעה למוסד לביטוח לאומי (להלן- "הנתבע") להכיר במחלות מהן הוא סובל כפגיעה בעבודה, כמשמעותה לפי החוק. לטענתו, המחלות נגרמו כתוצאה מחשיפתו לחומרים מסוכנים בזמן עבודתו.
במכתבו מיום 23.12.08 הודיע הנתבע לתובע כי הוא דוחה את תביעתו.
התובע הגיש תביעתו לבית הדין ואף הגיש תצהירים וחוות דעת מומחה. בתיק התקיימו שלושה דיוני הוכחות ומספר דיונים נוספים והצדדים אף הגישו סיכומים מטעמם בסיום הליך ההוכחות.
ביום 19.8.2014 ניתנה החלטת בית הדין במסגרתה נקבעו העובדות הרלוונטיות ואף הוחלט על מינוי מומחה רפואי בתיק.
נציין, כי המחלוקת העובדתית העיקרית בתיק היתה בשאלה, האם התובע נחשף לחומר בשם "סיליקה" במהלך תקופת עבודתו, כאשר נקבע בהחלטה שהוא לא נחשף לחומר זה.

להלן התשתית העובדתית שנקבעה בהחלטת בית הדין מיום 19.8.14:
התובע הוא יליד 26.3.51.
התובע החל בעבודתו במפעל ישקר החל מחודש 12/94 ועד 9/01 (בתקופה מיום 20.12.94 ועד 31.3.95 עבד התובע במפעל באמצעות חברת כוח אדם, ומחודש 4/95 ועד חודש 9/01 עבד כעובד המפעל. בשתי התקופות הוא עבד באותו תפקיד).
התובע עבד במשך 5 ימים בשבוע כ 12 שעות בממוצע ביום.
התובע עבד כמפעיל מכונות השחזה במחלקת השחזה.
התובע עבד במחלקה בגודל של כ-209 מ"ר. בין המחלקה של התובע למחלקות אחרות באותו אולם (שסה"כ גודלו היה כ- 900 מ"ר) היו קירות עד לתקרה, בגובה של כ- 5-6 מ'.
במפעל ייצרו כלים לעיבוד שבבי. בהליכי הייצור במפעל הם עבדו עם שימות שהן למעשה תערובת של אבקות שעוברות תהליכים טכנולוגיים שבשלב מסוים הן מתלכדות והופכות למתכת קשה.
אופן ייצור השימות הוא כדלקמן: התהליך הראשון – זה העירוב של האבקות; אחר כך- זה לחיצה לפורמט הראשוני; לאחר מכן, זה תהליך סינתור (תהליך אפייה שבו החומר מתקשה); אחר כך תהליך של ריסוס אלומיניום אוקסיד במחלקת ההתזה; לאחר מכן תהליך של השחזה, שזה היה תפקידו של התובע.
התובע קיבל את השימות לאחר תהליך של התזה של אלומניום אוקסיד לשם השחזתן.
המגשים עם השימות שהגיעו אל התובע היו מכוסים באלומניום אוקסיד ותפקיד התובע היה להחליף מגשים, להחליף אופן, לוודא התאמה בין השימות לאופן, שזה נעשה גם דרך אוטומטית וגם ידנית, לכוון את המכונה בזמן החלפה של מוצר, ולטפל בכל מערכות שעוטפות את הפעילות, כמו מערכת שמן, טיפול בלולי אחיזה, וכן עבודות תחזוקה וניקיון.
התובע בא במגע ישיר עם אלומניום אוקסיד, ובפרט בעת הפיכת המגשים לצורך סידור החלקים במכונות ההשחזה היה התובע נחשף לענן אבק של אותו אלומניום אוקסיד.
בנוסף, לעיתים היו מקרים בהם הפילטר במכונת ההשחזה היה נדלק ומתלקח לכדי שריפה שהיתה גורמת לענן עכור, כאשר לגרסת התובע תמיד אפף את המקום ריח של שמן ואבק באוויר, גם לאחר שהתובע היה מסיים לסדר את החלקים.
תהליך ההשחזה הוא אוטומטי בכל המקרים, ותהליך ההזנה ברוב המקרים – מעל 95% זו הזנה באמצעות רובוט ו-5% יש צורך להזין שימות ידנית – כאשר השימות קטנות מדי או שהסדרות קטנות מדי.
תהליך ההתזה התרחש במכונה סגורה.
התובע עבד על מכונות השחזה ישנות וגם לאחר שהוכנסו מכונות חדשות המשיך התובע לעבוד על מכונות הישנות.
במכונות ההשחזה שתי מערכות. מערכת אחת- שאוספת את השמן כנוזל, מסננת אותו ומקררת אותו ומחזירה אותו לשימוש ויש מסנן הידרוסטטי שאוסף את האדים ומחזיר אותו בחזרה למכונה.
המכונה שעליה עבד התובע הייתה ברובה סגורה, כאשר אזור ההשחזה ואזור הריחוף של השמן היה סגור ורק אזור ההזנה של המגשים עם השימות היה פתוח.
בתהליך ההשחזה מתפזרים אדי שמן ואבק מתכות קשות (מתק"ש) כדלמן: טונגסטן, קובלט, טנטלום, ניוביום.
בבדיקת ניטור מהמכון הגיאולוגי מיום 26.1.97 . ממצאי המכון היו כי באלומניום אוקסיד לא נמצא קוורץ או פאזה סיליקטית אחרת בריכוז בר מדידה, דהיינו זה מתחת למינימום שהמכשירים יכולים לקרוא.
ישנה מערכת מיזוג שמכניסה אוויר נקי ומוציאה אוויר מזוהם מכל המבנים. לעיתים היו תקלות במיזוג שאיבת אויר אולם לא בוצעו בדיקות ניטורים כאשר מערכת המיזוג לא עבדה.
בנוסף, יש מערכות יניקה ייעודיות למכונות שתפקידם ייעודי. במכונה שהתובע עבד בה לא הייתה מערכת יניקה ייעודית אלא רק יונק אלקטרוסטטי.
בזמן עבודתו התובע כלל לא השתמש במסכות פילטר אויר שסופקו לו ולא בכפפות, אלא בקרם הגנה ההופך את השמנים המינרלים ללא חדירים.
למומחה צורפו MSDS של חומרים שונים, בדיקות ניטור וכן תמונות מקום העבודה.

מינוי מומחה רפואי וחוות דעתו
בהחלטתנו מיום 19.8.2014 מונתה ד"ר קרין ציקל-שלום, רופאה תעסוקתית, לשמש מומחית יועץ רפואי (להלן: "המומחית"), לשם מתן חוות דעת רפואית בעניין הקשר הסיבתי בין תנאי עבודתו של התובע לבין מצבו הרפואי.
בתאריך 2.10.2014 התקבלה בבית הדין חוות דעתה של המומח ית - חוות דעת מיום 30.9.2014. במסגרת חוות הדעת סרקה המומחית מאמרים שונים ואף התייחסה לחוות הדעת שנתנו המומחים מטעם התובע. לגבי חוות דעת אלה, ציינה המומחית, כי חוות דעתם התבססו על כך שהתובע נחשף לסיליקה ועל כן ברובם אינם רלוונטים . המומחית ריכזה את מסקנותיה כדלקמן :

בתאריך 2.10.2014 ניתנה על ידנו החלטה לפיה צד מן הצדדים המבקש להפנות למומחית שאלות הבהרה, יגיש בקשה בעניין.
התובע הגיש בקשה לפסול את חוות דעת המומחית ולמנות מומחה אחר, כאשר בקשתו נדחתה בהחלטת בית הדין מיום 3.12.2014.
על כן, הגיש ב"כ התובע בקשה להפנות למומחית שאלות הבהרה ולאחר קבלת תגובת המשיב, נעתר בית הדין חלקית לבקשתו והפנה למומחית את השאלות הבאות:
האם קיים מנגנון של חשיפות סביבתיות ותעסוקתיות אשר נמצאו קשורות בסיכון לפתח מחלת ווגנר?
האם מחלתו של התובע נדירה וכמעט ולא נזכרת בספרות הרפואית?
האם החומרים שעמם עבד התובע אשר לא נבדקו באשר ליכולתם לגרום למחלה של התובע, כן הוכרו כחומרים רעילים ומסוכנים?
ככל שתשובותיך לשאלות לעיל חיוביות, האם קיים קושי מתודולוגי מחקרי להוכיח את הקשר של מחלת התובע לחומרים שאליהם נחשף בעבודתו?
ציינת בחוות דעתך כי בספרות הרפואית תעסוקתית שבדקת לא נזכרה המחלה של התובע וכי רוב המחקרים שנעשו בוצעו בקבוצות קטנות של נחקרים וכי במחקר שנעשה בשנת 2007 – מתוך 38 חולי ווגנר ב- 10 מהם נמצאו רמות גבוהות של מתכות בדם.
א. האם לנוכח האמור- וככל שמחלתו של התובע היא מחלה קשה ונדירה מבחינת הקשר הסטטיסטי והמחקרים- האם קשה למצוא אוכלוסייה שגם תחלה במחלה וגם תהא חשופה לגורמי הסיכון התעסוקתיים ההלו, אותם גורמי סיכון להם נחשף התובע בעבודתו?
ב. האם הקושי במציאת הקשר הסיבתי בין מחלת התובע לבין עבודתו, נובע מהעדר מחקרים והעדר ספרות רפואית תעסוקתית מספקת בנושא ובשל היותה של המחלה נדירה ובעל שכיחות נמוכה בקרב האוכלוסייה?"
המומחית מציינת כי התובע נחשף בעת עבודתו לאדי שמן ואבק מתכות כגון: טונגסטן, קובלט, טנטלום, ניוביום, שמן מינרלי, אלומניום אוקסיד וכו', וכי החשיפה לחומרים הנ"ל נמצאו מתחת לרמות המירביות המותרות.
א. בחוות דעתו מציין ד"ר מלנקי, המומחה מטעם התובע, כי לא היו תוצאות חריגות של רמת המתכות הנחשבות למתק"ש באויר, אך הוסיף והדגיש כי החשיפה מחושבת לפי 8 שעות עבודה ואם העובד חשוף לאותם ריכוזים באויר במשך 12 שעות ועד 16 שעות, [יודגש כי בתשתית העובדתית נקבע כי התובע עבד 12 שעות בממוצע ביום], אזי אין כל חשיבות לתוצאת המדידות שבוצעו ביום עבודה למשל שאורכו בין 5-6 שעות.
האם את מסכימה עם ד"ר מלנקי כי המדידות שבוצעו לא משקפות את רמת חשיפתו של התובע חומרים הנ"ל?
האם שילוב של עוצמת החשיפה ומשך החשיפה לכל גורמי החשיפה הנ"ל, ובהעדר רקע גנטי מוכח, תומכים בקשר הסיבתי להיווצרות מחלתו של התובע?

ביום 15.2.2015 התקבלה בבית הדין חוות דעתה של המומחית לשאלות ההבהרה. בחוות הדעת ציינה המומחית:

ביום 16.2.2015 ניתן צו לסיכומים.

טענות הצדדים בסיכומיהם לאחר קבלת חוות דעת המומחה
לטענת התובע – מחלתו הוגדרה כמחלה נדירה, המופיעה בהמצאות של 3 ל-100,000 אנשים, עובדה זו אמורה לשמש לבית הדין כבסיס להחלטה שמצבו של התובע נופל בגדר דוקטרינת הגולגולת הרכה.
המומחה מטעם המל"ל אשר נתן חוות דעת לא בדק את התובע. המומחה מטעם התובע בדק את התובע והעריך בחוות דעתו לגבי שילוב מס' חשיפות לגביהם קיים דיון מדעי כגורם סיכון למחלת WG אשר העלה את הסיכון של התובע לחלות במחלה זו בצורה ניכרת.
לפי חוות דעתו של ד"ר גפן אין לניטור הסביבתי שבוצע במקום עבודת התובע כל משמעות, שכן התובע עבד שעות רבות. ד"ר גפן הסביר עוד שלאור נדירות המחלה, לא ניתן לקבוע את מנגנון התפתחותה המדויק אך ניתן לקבוע בסבירות גבוהה כי חשיפתו התעסוקתית האיצה את מחלתו ויתכן וגרמה לפריצתה המוקדמת.
המומחית מטעם בית הדין קבעה כי אין קשר סיבתי בין החשיפה לחומרים המסוכנים למחלת ה תובע.
ב"כ התובע סובר כי אין נפקות לקביעת המומחית, שכן היא התייחסה באופן סלקטיבי לחוות הדעת שצורפו, התעלמה מחוות דעתו של ד"ר גפן, ונמנעה מלהתייחס לחשיפת התובע לשמן מינרלי בו נעשה שימוש בהשחזה ואף לא התייחסה לחשיפת ה תובע לחומרים המסוכנים כגורם תורם להאצת ופריצת המחלות.
ב"כ התובע סובר כי מדובר במומחית אשר מצדדת בגישה מחמירה וזאת מאחר שבבדיקה שהוא עשה בפסקי דין אשר מסתמכים על חוות דעת שניתנו על ידה – בכל ח וות הדעת נקבע כי אין קשר סיב תי בין האירוע הנטען למחלת המבוטחים.
ב"כ התובע מפנה לחוות דעתו של ד"ר מלנקין מטעמו, לפיה
ישקר לא סיפקה סביבת עבודה נאותה ובריאה לתובע.
ב"כ התובע סבור שמר מיזנסקי ז"ל שהעיד מטעם הנתבע בתיק הינו עד קנוי מטעם חברת ישקר, כאשר הוא העיד שהתובע מעולם לא עבר בדיקת ניטור אישית.
ב"כ התובע אף סבור שהמכונות שבהן בוצע הניטור היו מכונות חדשות או כאלה שנבדקו ונמצאו תקינות וכי לא בוצע ניטור כשהמיזוג לא עבד.
ב"כ התובע סובר שלא היה צריך להעיד את ד"ר מימן והוא אף מפקפק באמינותו.
ב"כ התובע טוען כי ישקר השתמשה בסיליקה ובתחליפיה ואין כל דרך לדעת שאין המדובר בהסתרת מידע בנוגע לשימוש בסיליקה, ומעולם לא בוצעה בישקר בדיקה לגילוי סיליקה, כאשר הסיליקה מוכרת כטריגר הגורם לגוף לתקוף את עצמו ולפגוע בתאים בריאים.
לדעת ב"כ התובע – ישקר לא שמרה על בטיחותו של התובע, לא עקפה את כללי הבטיחות, לא הסבירה לו את כללי ההתנהגות ולא ביצעה ניטור מתאים.
החשיפה לחומרים המסוכנים בשילוב רגישות התובע הביאו לפריצת המחלה ויש לקבוע קשר סיבתי בסבירות גבוהה.
לאור נדירות המחלה ונדירותה היחסית של החשיפה המשולבת עם גורמי הסיכון שלהם נחשף התובע והעובדה שהוא נחשף לגורמי סיכון ובעיקר נוכח העובדה שקיימת אפשרות בסבירות גבוהה שהמחלה או שהתפרצותה היתה בשל מצבו הפיזי המיוחד של התובע בהיותו בעל "גולגולת דקה", יש לקבוע שיש קשר סיבתי בין עבודת התובע לעבודתו.
לטענת הנתבע, בפן העובדתי –עיקר המחלוקת בין הצדדים היתה האם התובע היה חשוף לסיליקה אם לאו. בענין זה קבע בית הדין בהחלטתו מיום 19.8.2014.
המומחית מטעם בית הדין קבעה בחוות דעתה כי אין קשר מוכח ומקובל בספרות המקצועית בין המחלה בה לקה התובע לבין עבודתו. המומחית אף הפנתה לכך שחוות הדעת של ד"ר מלנקי וד"ר גפן מתייחסות בעיקר לסיליקה בעוד שבית הדין קבע כי התובע לא נחשף לסיליקה.
המומחית קבעה, כי לא ניתן לקבוע בסבירות של מעל 50% קיומו של קשר סיבתי בין עבודת התובע למחלה ממנה הוא סובל. המומחית חזרה על קביעה זו גם בחוות דעתה לשאלות ההבהרה.
בשאלות שברפואה בית הדין מייחס משקל רב לחוות הדעת של המומחה מטעם בית הדין.
בסיכומיו חזר ב"כ התובע על טענתו כי התובע נחשף לסיליקה וזאת תוך התעלמות מוחלטת מהחלטתו של בית הדין אשר קבע ההיפך.
ב"כ התובע התייחס בסיכומיו לחשיפה לסיליקון על אף שכלל לא נטענה טענה בענין זה.
המומחית מונתה כדי לדון בשאלת הקשר הסיבתי הרפואי ולא ברור טענות התובע לענין הגולגולת הדקה, מה גם שלא מדובר בתביעה נזיקית ואין כל רלוונטיות לשאלה זו לענייננו.
בית הדין כבר דחה את טענות התובע לענין קביעת המומחית בהתייחס לרמות המירביות המותרות לחשיפה לחומרים.
בניגוד לטענות ב"כ התובע – היו מקרים בהם המומחית קבעה שיש קשר סיבתי בין הליקוי הנטען לתנאי העבודה.

דיון והכרעה
תחילה נציין, כי אנו חוזרים על המפורט בהחלטה מיום 19.8.2014 לגבי התשתית העובדתית בתיק ובמיוחד להחלטתנו כי התובע לא הוכיח שהוא נחשף לחומר "סיליקה" במסגרת עבודתו (אנו סבורים שחומר הסיליקון הוזכר בטעות בסיכומי התובע, שכן מעולם לא נטען על ידו שהוא חשוף לחומר זה).
איננו סבורים שיש מקום לשנות מהחלטתנו בענין אי חשיפתו של התובע לחומר הסיליקה, אשר ניתנה לאחר דיון מעמיק בענין .
כמו כן, אנו חוזרים על ההחלטה מ-3.12.2014, כי אין מקום לפסול את חוות דעת המומחית וכי היא לא חרגה מהתשתית העובדתית.
לאחר ששקלנו את טענות הצדדים כפי שהועלו בסיכומיהם ולאחר שעיינו בחוות דעתה של המומח ית, אנו סבורים כי קביעותיה הרפואיות של המומחית עומדות במבחן הסבירות וההיגיון וכי לא קיימת הצדקה עובדתית או משפטית לסטות ממסקנותיה.
בעניין זה נפנה לפסיקת בית הדין הארצי לעבודה בעניין בוארון ו יוסף חיון, שם חזר בית הדין הארצי על ההלכה, כי בשאלות שברפואה מקבל בית הדין את חוות הדעת של המומחה מטעם בית הדין ככל שהיא סבירה על פניה ואין בה פגמים נראים לעין.
תחילה נציין, כי בוודאי שאין מקום לקבל את חוות הדעת מטעם התובע, אשר התבססו על כך שהתובע היה חשוף לחומר סיליקה.
משקבענו שהתובע לא נחשף לחומר זה, הרי שעיקר המפורט בחוות הדעת הללו כבר לא רלוונטי.
מבלי לגרוע מהאמור נציין, כי מה שנרשם בחוות הדעת מטעם התובע, ובמיוחד בחוות דעתו של ד"ר גפן, לא הי ה חד משמעי והתבסס על השערות לא מוכחות של נותני חוות הדעת (ולא על מחקרים רפואיים קונקלוסיבים).
בכל מקרה – על פי הפסיקה, על בית הדין להעדיף את חוות הדעת האובייקטיבית של המומחה אשר מונה מטעמו. בהערת אגב נציין, כי בתיקי ביטוח לאומי (למעט בחריגים) נותנים המומחים אשר מונו על ידי בית הדין חוות דעת על סמך המסמכים הרפואים שהוצגו להם מבלי לבדוק את המבוטחים ואין בכך שהמומחית לא בדקה את התובע כדי להעדיף את חוות הדעת אשר ניתנו מטעמו.
כן נציין, כי בניגוד למה שנרשם בסיכומי התובע, המומחית מטעם בית הדין התייחסה בחוות דעתה לכך שהתובע היה חשוף לשמן מינרלי.
באשר לטענות השונות של התובע לענין התנהלות המעסיק ולענין הגולגולת הדקה – אנו נציין, כי לא הבנו טענות אלו אשר מקומם בהליך נזיקי ולא בהליך זה.
במסגרת תיק זה מוטל עלינו לבדוק לאילו חומרים היה התובע חשוף והאם קיים קשר בין החומרים הללו לבין מצבו הרפואי, וזאת בסבירות של לפחות 50%. בהתבסס על חוות הדעת של המומחית – התשובה לשאלה זו היא חד משמעית שלילית.
אין זה מתפקידנו לבדוק את התנהלות המעסיק והאם סיפק סביבת עבודה נאותה ובריאה לעובדיו.
באשר לטענות התובע לפיה המומחית שמונתה מטעם בית הדין משתייכת לאסכולה מחמירה – גם טענות ב"כ התובע בענין זה אינן ברורות, שכן הפסיקה קובעת באופן מפורש מהי אסכולה מחמירה , בעוד שטענות ב"כ התובע בענין זה אינן קשורות כלל למבחנים שנקבעו בפסיקה.
בנסיבות אלה, על יסוד חוות דעתה של המומח ית אנו דוחים את התביעה וקובעים שאין קשר בין עבודת התובע לבין מצבו הרפואי.
אין צו להוצאות.
הצדדים רשאים לערער על פסק הדין לבית הדין הארצי לעבודה בירושלים תוך 30 יום מתאריך המצאת פסק הדין.
ניתן היום ד' תמוז תשע"ה, 21 יוני 2015 בהעדר הצדדים ויישלח אליהם.

נציג עובדים
מר משה קרבצקי

אילת שומרוני-ברנשטיין, שופטת

נציג מעסיקים
מר מיכאל רוזנברג