הדפסה

ארכה נ' הפניקס חברה לביטוח בע"מ

בפני
כב' השופט בכיר אלי ספיר

תובעים

ארכה

נגד

נתבעים

הפניקס חברה לביטוח בע"מ

החלטה

  1. מונחת לפני בקשה ליתן צו המורה למשיבה/הנתבעת לגלות מסמכים שנזכרו במכתב גילוי מסמכים מטעמה.
  2. מדובר בתביעה של בעלת עסק כנגד חברת הביטוח שביטחה את עיסקה, בגין נזק שאירע בפריצה.
  3. אדגיש כבר עתה, כי חברת הביטוח לא חלקה הן במכתב הדחייה והן בכתב ההגנה, כי מדובר באירוע אמת ולא טענה כל טענת מרמה כנגד התובעת.
  4. הטענה היחידה של הנתבעת כנגד התובעת במכתב הדחייה הינה, כי הנתבעת לא קיימה את תנאי המיגון כפי שסוכמו איתה ולכן, דין התביעה להידחות. באופן ממוקד, הטענה הינה, כי חברת מוקד יצרה קשר עם קצין הביטחון של בית העסק מספר פעמים ודיווחה על בעיה עם מצלמות בבית העסק וגילויים ממספר אזורים במערכת האזעקה, אך הוא בחר שלא להגיע לעסק ולא ערך בעסק בדיקה פנימית . טענה נוספת הינה, כי למרות מה שסוכם, לא התקיימה שמירה במקום. בנוסף נטען, כי אובחנו אי התאמות בין נתוני המלאי שהוזנו במחשב בית העסק לספירת המלאי שבוצעה במקום.
  5. יש לציין, כי אין מחלוקת, כי קצין הביטחון קיבל קריאות מהמוקד ולא הגיע לעסק וכי התובעת/המבקשת לא קיימה שרותי שמירה בעסק.
  6. למרות שכאמור לא נטענה כל טענת מרמה ולמרות שלמעשה, אין מחלוקת עובדתית, מהותית בין הצדדים, הגיבה חברת הביטוח על בקשת התובעת לגילוי מסמכים את התגובה הבאה:

"2. רשימת המסמכים:
2.1 ...
2.2 ...
2.3 דוח שמאות (חסוי, נערך לפני המשפט לצורך המשפט ולעיני החברה בלבד)
2.4 דוח חוקר מערכות האזעקה (חסוי, נערך לפני המשפט ולעיני החברה בלבד)
2.5 דוח חקירה (חסוי, נערך לפני המשפט ולעיני החברה בלבד)
2.6 עדויות שנגבו על ידי החוקר (יגולו בהתאם להלכת סויסה נ' הכשרת הישוב)
2.7 דו"ח חשבונאי (חסוי, נערך לפני המשפט ולעיני החברה בלבד)".
7. הבקשה הינה לחשוף את כל המסמכים הנזכרים לעיל.
8. בהתאם לפסיקה, סופיות תביעת חיסיון של בעל דין, מסויגת על ידי הכוח שניתן בידי שופט, לעיין במסמך שלגביו נתבע חיסיון, ולקבוע לפי מראה עיניו אם יש ממש בתביעת החיסיון (ראה ע"א 240/73 ברוך וילקר נ' דב טישלר, פ"ד כ"ח1 עמוד 201 וע"א 407/73 יצחק גואנשיר נ' חברת החשמל לישראל בע"מ ו-2 אח', פ"ד כ"ט1 169.
9. לכן קיבלתי את דו"ח החקירה ודו"ח חוקר מערכת האזעקות.
10. מעיון בדוחות עולה, כי אין כל סיבה לטענת החיסיון לגביהם.
ואלה הנימוקים להחלטתי:
א. חוקר מערכת האזעקות הגיע לממצאים הבאים:
(1) החוקר אישר טענת התובעת לגבי שיטת הפריצה. מדובר בשיטת ה"דאבל", כלומר חדירה למבנה תחילה וחבלה במערכת האזעקה, לאחר עזיבת סיירי המוקד את המבנה,חזרה לבית העסק , כאשר מערכות האזעקה נטולות כושר פעולה וביצוע של ב הוצאת המוצרים.
(2) מערכות האזעקה היו דרוכות בזמן הפריצה.
(3) מסקנת החוקר היתה כי ביצוע בדיקה פנימית של המבנה היתה פעולה מתבקשת ופעולה זו לא בוצעה.
ב. החוקר הכללי חקר את בעל החברה, מנהל המחסן, המנהל הלוגיסטי, סוכן, פגש את חוקר האזעקות והאזין להקלטות שבין המוקד לקב"ט עמיר בלום, וכן חקר את עמיר בלום (החוקר גבה מכל הנחקרים הודעות בכתב). החוקר הגיע לממצאים ולמסקנות הבאים:
(1) בזמן הרלבנטי פעלה מערכת האזעקה לשתי חברות מוקד. חברת מוקד 99, ככל הנראה התרשלה ולא הגיבה לקריאות. חברת מוקד צוות 3 קיבלה את הקריאות ויצרה קשר עם קב"ט המבוטחים שלש פעמים, בהם דיווחה על קריאות חריגות, על כך שהמצלמות לא נפתחות וה וא התבקש להגיע לעסק לבדיקה.
למרות כל הקריאות קב"ט המבוטחים קיבל החלטה שלא להגיע למקום ולא הינחה או שלח גורם אחר להגיע לבדיקה.
(2) עמיר בלום נחקר ואישר שלא הגיע לעסק כיון שהדבר לא נראה לו חריג.
(3) ממצאי החקירה מעלים סימני שאלה לגבי רמת הדיוק של המלאי הממוחשב בסניף ברחובות ומכאן עולים סימני שאלה ביחס לדיוק רשימת התביעה.
(4) במהלך החקירה לא עלו ממצאים מחשידים ביחס לנסיבות האירוע.
(5) גירסת המבוטחים ביחס לנסיבות המקרה נכונה.
(6) מסקנת החוקר הינה כי "הקב"ט עמיר בלום התרשל קשות בכך שלמרות שהוא דווח במהלך ליל האירוע שלש פעמים על אזעקות מהעסק ועל ריבוי איזורים, וכן על אי יכולת לצפות במצלמות, וכן דווח על חשד לפריצה והוא התבקש באופן מפורש להגיע לבדיקה, העדיף שלא להגיע ו/או לשלוח נציג אחר לבדיקה וטען כי הוא לא התייחס לאותם נתונים כדבר חריג.
(7) מסקנה נוספת הינה, כי "לאור אופן הפריצה והגניבה (שיטת הדאבל) הרי ברור שהגעת נציג המבוטחים לבדיקה בסניף היתה ככל הנראה מונעת את הגניבה או לפחות מצמצמת אותה משמעותית".
ג. עינינו הרואות כי הממצא העיקרי של החקירה הוא שהקב"ט קיבל שלש קריאות ולא הגיע למקום. מכאן שהטענה העיקרית שעליה ייסוב המשפט הינה האם הקב"ט אכן התרשל ומה י הנפקות המשפטית של רשלנות זו מצד הקב"ט אם אכן ייקבע שהוא התרשל.
ממצא נוסף קשור לחוסר דיוק בין התביעה לספירת המלאי.
ד. המחסנאי נחקר על הפער והשיב "א. ייתכן שיש טעות בהקשת מס' המק"ט למחשב. ב. ייתכן שנעשו טעויות בספירת המלאי".
הקב"ט עמיר בלום נחקר לגבי הסיבה מדוע בחר שלא להגיע לעסק למרות שקיבל שלש קריאות והשיב כי לא ראה בכך דבר חריג. לגבי הטענה הנוספת של אי קיום תנאי שמירה אין מחלוקת כי לא הוצבה שמירה והמחלוקת קשורה להסכם שבין הצדדים.
ה. מכאן שלא ברור כלל מדוע התבקש חיסיון גורף של דו"ח השמאות, דו"ח חוקר מערכות האזעקה, דו"ח חקירה ודו"ח חשבונאי. הרי "הסודות" שהועברו בין המומחים לחברת הביטוח נחשפו בפני העובדים הרלבנטיים של המבקשת והם נחקרו לגבי "ענינים חסויים" אלה.
ו. לאור האמור, אני קובע כי הבקשה לחיסיון במקרה זה הינה מופרכת מעיקרה.
11. לאחר עיון בדו"ח החוקר שסיכם ההודעות שגבה (העדויות לא הוגשו למרות החלטתי השניה מיום 27/8/14) הגעתי למסקנה כי אין מקום להשהות חשיפתם של ההודעות.
ואלה הנימוקים להחלטתי:
א. ב"פרשת סויסה" (רע"א 4249/98 ס ויסה נ' הכשרת היישוב – חברה לביטוח בע"מ פ"ד נה, חלק ראשון עמ' 515 מביא המשנה לנשיא כב' השופט לוין שנתן את פסק הדין שתי דוגמאות למקרה שבו צודק ונכון להתיר דחיית העיון וסטייה מהכלל של "משחק בקלפים פתוחים". הדוגמא הראשונה הינה, בתביעה של הפרת פטנט שבו מובן שאין לחייב הנתבע למסור פרטים נוספים על אותו פטנט ולאפשר לנתבע להשלים בצורה כזו את הגזלה. הדוגמא השנייה, ניתנה לגבי אותם מקרים שבהם גילוי מוקדם ישים לאל את החקירה הנגדית וכך תימנע חשיפת האמת. למשל כאשר בתביעה לנזקי גוף, החוקר עוקב אחר התובע ומגלה שהוא יכול לבצע פעולות פיזיות שלטענתו אינו מסוגל לבצע. חשיפת דו"ח החוקר בשלב מוקדם עלולה למנוע חשיפת האמת בחקירה הנגדית.
ב. המקרה שלפנינו אינו דומה. גם הקב"ט וגם המחסנאי נחשפו לטענות כנגדם. האחד לגבי השאלה מדוע החליט שלא להגיע לעסק למרות הקריאות והשני לגבי הפער במלאי. נוסף על כך התשתית העובדתית לשתי הטענות מבוסס על ממצאים שאינם קשורים לחקירה הנגדית של הקב"ט והמחסנאי ובנוסף לכך יש את ההודעות שנגבו משניהם. לגבי הקב"ט יש הקלטות של שלש שיחות ולגבי המחסנאי יש את ספירות המלאי.
ג. האם קיים חשש כי גילוי מוקדם של ההודעות לקב"ט ולמחסנאי שעוסקות בטענות שכבר נחשפו בפניהם ,עלול כעת להביא את התובעת לשבש את ראיותיה ולהפריע בחשיפת האמת?
ד. הגעתי למסקנה כי בנסיבות תיק זה לא מתקיים החריג שנקבע בהלכת סויסה לאשר חיסיון מושהה. לאור האמור, אני דוחה את הבקשה לחיסיון מושהה.
12. לאחר שבחנתי את הנסיבות שאפפו את התנגדותה של חברת הביטוח לחשוף את המסמכים וכן את הבקשה לחסיון גורף ולחסיון מושהה של העדויות, הגעתי למסקנה, שהתנהלותה של חברת הביטוח הייתה בחוסר תום לב.
ואלה הנימוקים להחלטתי:

  1. יש לזכור, כי עריכת המסמכים שלגביהם נדרש חסיון, הייתה במהלך בירור חבותה של הפניקס לאחר שקיבלה מהתובעת/המבוטחת הודעה על מקרה הביטוח.
  2. בשלב בדיקת החבות, שני הצדדים אמורים לנהוג בתום לב. לא מצאתי כל פגם בהתנהלותה של התובעת. לעומת זאת, לא ברור לי, מדוע בחרה חברת הביטוח לגרום לכך שהתובעת תגשש באפלה ולא תדע מול מה היא עומדת ואיזה סודות שומרת חברת הביטוח כנגדה. לא ברור לי מדוע חברת הביטוח לא יכלה לגלות לתובעת, כי החקירות המקיפות העלו, שגרסתה ביחס לנסיבות המקרה הינה גרסת אמת וכי "במהלך החקירה לא עלו ממצאים מחשידים ביחס לנסיבות האירוע". לא ברור לי, מדוע חברת הביטוח לא יכלה לגלות לתובעת, כי חברת מוקד 99 ככל הנראה התרשלה. לא ברור לי, מדוע חברת הביטוח לא יכלה לגלות לתובעת, כי טענתה לגבי שיטת הפריצה הינה נכונה. מדוע חברת הביטוח רצתה לגרום לכך שהתובעת תצטרך לעבור מסע מכשולים, כדי להוכיח עובדות שאינן שנויות כלל במחלוקת.
  3. מדובר בתביעה לתגמולי ביטוח עקב אירוע שהוא מכוסה בפוליסה. הטענה, הכמעט היחידה השנויה במחלוקת הינה, האם הקב"ט התרשל ומהי הנפקות לרשלנותו והאם התובעת קיימה את תנאי המיגון שסוכמו.

במקום להעמיד את השאלה במחלוקת לפתחו של בית המשפט, לבירור יעיל, מהיר ולכן גם צודק, בחרה חברת הביטוח להתנגד לחשיפת מסמכים, בטענת סרק שהם חוסים תחת חיסיון וכן, התנגדה לחשיפת מסמכים בטענה לחיסיון מושהה, שגם הוא היה מופרך.
4. מצב דברים זה, שבו חברת ביטוח מערימה סתם כך קשיים לפתחו של המבוטח, מעוררת תחושה קשה, שחברת הביטוח פשוט רוצה להתיש את המבוטח בדרך לניהול המשפט ולהביא אותו למצב שהוא יסכים להתפשר על סכומים פחותים ממה שהוא חושב שמגיעים לו.
זו התחושה שקיבלתי מההתנהלות של חברת הפניקס בהליכים המקדמיים ועוד בטרם החל המשפט.
5. לאור האמור לעיל, הגעתי למסקנה, כי על הפניקס לשלם הוצאות הבקשה.

לאור כל האמור לעיל, אני מורה לפניקס לחשוף באופן מידי, בפני התובעת את כל המסמכים המפורטים בסעיף א' לבקשתה (בקשה מס' 3).
אני מחייב את המשיבה/הפניקס לשלם לתובעת/המבקשת הוצאות הבקשה בסכום של 5,000 ₪.

ניתנה היום, כ"ח אלול תשע"ד, 23 ספטמבר 2014, בהעדר הצדדים.