הדפסה

ארידור נ' קיצור דרך מיחשוב בע"מ ואח'

מספר בקשה:4
בפני
כב' הרשם הבכיר צוריאל לרנר

מבקשים

1.קיצור דרך מיחשוב בע"מ
2.גיורא רוזנצוויג
3.אנסטסיה צ'לוחידי

נגד

משיבים

דורי ארידור

החלטה

רקע
1. בפני בקשת רשות להתגונן מפני תביעה בסך 149,651 ₪, שהוגשה לפי סדר דין מקוצר ע"י המשיב ( להלן – " דורי") נגד המבקשים. המבקשים הם חברה, בעלי מניותיה, ובת זוגו של האחרון ( להלן – " החברה", "גיורא" ו-"בת הזוג", בהתאמה).

התביעה
2. על פי כתב התביעה, ניהל הבנק הבינלאומי הראשון בע"מ ( להלן – " הבנק") תביעה כספית נגד החברה וגיורא, במסגרתה הושג הסדר, בשנת 2008, לפיו ישלמו החברה וגיורא לבנק סך 280,000 ₪. להסדר ערבו דורי ובת הזוג. החברה וגיורא לא עמדו בהסדר, והבנק פתח תיק הוצאה לפועל נגד כל הארבעה. בינואר 2011 הגיעו הבנק ודורי להסדר, לפיו יפטיר דורי עצמו מערבותו תמורת הסך של 175,000 ₪, בפריסה. ביוני 2011 – ועוד קודם להשלמת ההסדר בין דורי לבנק – הפטירו עצמם גיורא ובת הזוג מחובותיהם לבנק תמורת הסך של 90,000 ₪. באותה עת, עמד החוב ע"ס 293,822 ₪. בעקבות התשלום ששילמו גיורא ובת הזוג, גבה הבנק מדורי סך של 117,884 ₪ בלבד, ולא את כל החוב על פי ההסדר. סכום זה, משוערך ליום הגשת התביעה, הוא 124,651 ₪. בנוסף, הוציא דורי בקשר עם ערבותו עוד סך 25,000 ₪ כשכר-טרחת עו"ד. לפיכך דורש דורי מהנתבעים השבת הסכומים שהוציא כאמור.

3. לאחר הגשת התביעה, וכחלק מבקשה לסעדים זמניים, הודיע דורי כי סכום התביעה נגד בת הזוג הוא רק 48,942 ₪ מתוך סכום התביעה הכולל, נוכח הערות בית המשפט על היותה ערבה ביחד ולחוד עם דורי, אשר שילמה אף היא מכוח ערבותה.

הבקשה
4. בקשת הרשות להתגונן, מאת כל המבקשים, נתמכה בתצהירו של גיורא, וגוללה סיפור מורכב הרבה יותר: לתובע היתה חברה בבעלותו בשם " ארידור תקשורת" , ולגיורא חברה בבעלותו – היא החברה. השנים נקשרו בהסכם להקים חברה משותפת – " איי.טי. גלובל דבלופמנט" (להלן – " גלובל"), אשר היתה בבעלות משותפת של ארידור תקשורת ושל גיורא, והיתה אמורה להעביר סך 560,000 ₪ לחברה, שמצידה העבירה את פעילותה לגלובל. בפועל, בדרך של " תרמית מחוכמת", הצליח דורי להזרים לעצמו את כספי גלובל, ולא העביר את הכספים שהיה חייב להעביר לחברה או לגיורא. בדומה, גם פעילותה של חברה נוספת, של בת הזוג, הועברה לגלובל, אך סך 70,000 ₪ שאמור היה להיות משולם לה לא שולם. הסיבה שבגללה חתם דורי כערב להסדר שנכרת בזמנו עם הבנק, היתה משום שהוא זה שהיה אמור מלכתחילה לכסות את חובותיה של החברה. לפיכך, לשיטת המבקשים, אין דורי כלל זכאי לחזור עליהם בתורת ערב החוזר על ערב נוסף או על החייבים העיקריים. בנוסף, זכותו זו מתבטלת מחמת ההסדר שכרת עם הבנק, לפיו פטר עצמו תמורת חלק מהחוב בלבד, ותוך ניתוק עצמו מיתר החייבים, כעולה מנוסח ההסדר. מעבר לכך, עומדת למבקשים זכות קיזוז כלפי דורי בגין כל הכספים שחייב להם דורי.

5. לתצהיר צורפה טיוטת הסכם, בין גלובל לבין החברה, שלא נחתמה, והכוללת את התחייבות גלובל לשלם לחברה ( או לגיורא) שיעור מתוך ההכנסות, אך לא יותר מהסך של 560,000 ₪, וכן צורפה תכתובת דוא"ל ענפה, הכוללת האשמות הדדיות בגניבה ומעילה בכספי גלובל ובכספים משותפים.

6. דורי ויתר על חקירת גיורא, והצדדים סיכמו טענותיהם. המבקשים חזרו על טענותיהם, וביקשו לראות בגרסתם כמפורטת מספיק לשם מתן רשות להתגונן, וכבלתי שנויה במחלוקת ( בשלב זה), נוכח הויתור על החקירה. דורי, מנגד, טען שמשפטית הטענות מופרכות, ושהבקשה אינה מפורטת דיה לשם העלאת טענת קיזוז.

דיון והכרעה
7. דין הבקשה להתקבל, באופן חלקי בלבד, ובתנאים, כפי שיפורט.

8. בית המשפט העליון, בע"א 248/89 החברה הכללית למוסיקה נ. Warner Home Video, פד"י מ"ו (2) 273, בעמ' 277-278, סיכם היטב את ההלכה הבסיסית הנוגעת לבקשות רשות להתגונן, והדברים נותרו באיתנותם עד היום:
"אכן, הדין הוא כי בתביעה המוגשת בסדר דין מקוצר יש ליתן לנתבע רשות להתגונן, כל אימת שיש בתצהירו כדי להצביע על הגנה לכאורה, ולו בדוחק, מפני התביעה...
"בשלב בחינת הבקשה למתן רשות להתגונן בית המשפט אינו בודק את מהימנות הנתבע או את הראיות לגופן, אלא בוחן הראיות על פניהן, כפוף למה שמתגלה בחקירה שכנגד על האמור בתצהיר. אולם אם תצהירו של הנתבע אינו מצליח לעמוד אפילו במבחן זה, אין להגנתו כל יסוד, ובכגון דא אין נותנים רשות להתגונן... גם הימנעותו של התובע מניצול זכותו לחקור את המצהיר על תצהירו אין בה כדי להוסיף לתצהיר את שאין בו מעיקרו. ...בעוד שיש בחקירה על התצהיר כדי להוסיף או להבהיר פרטים לטובתו של צד זה או אחר, הרי באין חקירה כזו עומד לפני בית המשפט אך האמור בתצהיר, ובית המשפט בוחן אם יש בדברים אלה כדי לבסס הגנה, ולו בדוחק, נגד התביעה. ..."

9. בפי המבקשים שתי טענות עיקריות – ובעוד אחת מהן אינה יכולה לעמוד כלל, השניה עומדת אך בקושי, ורגליה מטות לנפול.

10. האחת היא טענת הקיזוז. אמנם, ההלכות הנוגעות לרשות להתגונן הן מקלות, כעולה מהקטע שצוטט למעלה, ואמנם יכול וההסכמות בין המבקש, דורי, החברה וגלובל אכן היו כפי שעולה מטיוטת ההסכם שצורפה לתצהיר, אולם – ראשית, הטיוטה אינה כוללת התחייבות כלשהי של דורי ( והוא כלל אינו צד לה, שכן היא ערוכה בין גלובל לבין החברה), ושנית, אפילו הטיוטה אינה מקימה חבות של 560,000 ₪, או של כל סכום אחר, אפילו של גלובל כלפי החברה, אלא רק קובעת סכום מקסימלי לתשלום. החבות היא להעביר שיעור מסוים מההכנסות – ואין כל אינדיקציה שהיא, אפילו ברמז, ואפילו בהפרחת מספר בעלמא, באשר להיקף הכנסות אלה.

11. כלל ידוע בפסיקה, כי על המבקש רשות להתגונן להיכבד ולהיכנס לפרטי טענותיו (ר', לדוגמא, ע"א 594/85 זהבי נ. מגרית, פ"ד מ"ב (1) 721, 722); כלל זה נכון הוא במיוחד בטענת קיזוז, אותה יש לפרט ולפרש כדרך שמנסחים כתב תביעה, ובלשון בית המשפט העליון: "טענת קיזוז... חייבת לפרט את הסכום הנתבע לפי טענת הקיזוז ואף להציג במדויק את מערכת הנתונים אשר עליהם היא מבוססת. יש להעלות אותה בצורה מפורשת וברורה כדרך שמנסחים כתב תביעה." (ע"א 579/85 אריאן נ. בנק לאומי, פ"ד מ' (2) 765, 767).

12. אין כל ספק, כי בקשת הרשות להתגונן, כפי שהיא, אינה מציגה מערכת נתונים שעליה מבוססת טענת הקיזוז, לא כדרך שמנסחים כתב תביעה, וגם לא בשום דרך אחרת. טענת הקיזוז לא תוכל להתקבל, אפוא ( מבלי לגרוע מזכותם העקרונית של מי מהמבקשים לשוב ולטעון טענותיהם במסגרת הליך נפרד, ככל שיחפצו להגישו).

13. שונה במקצת הוא דינה של הטענה אודות מערכת היחסים בין הצדדים. כאן באה גרסה מפורטת מספיק, המקימה אכן תשתית עובדתית להיות דורי וגיורא " שותפים", רעיונית וחוזית, בעסקים שגילמה גלובל. שותפות שכזו עשויה גם להשליך על מעמדם האמיתי של הצדדים זה כלפי זה.
14. אמנם, ההסדר עם הבנק, שהוליד את התביעה, מזהה את החברה ואת גיורא כ"חייבים", ואת דורי ואת בת הזוג כ"ערבים", וכל הצדדים חתומים עליו – אולם טענת המבקשים מגלמת אל תוכה טענה, כי ההסכם הוא ( מבחינתם, ואולי אף בידיעת הבנק) הסכם שחלקו לפחות למראית עין, ואיננו משקף את ההסכמות האמיתיות בין הצדדים. נזכיר, כי "כשנתבע טוען טענה בעל-פה כנגד מסמך יש ליתן לו רשות להתגונן (בהנחה ש הוא מראה הגנה לכאורה), שכן אין למנוע ממנו להעלות טענה טובה מטעמים שבדרכי הוכחה בלבד." (א' גורן, סוגיות בסדר דין אזרחי, מהדורה שביעית, בעמ' 310, והפסיקה המובאת בה"ש 38).

15. עם זאת, טענה זו אינה חזקה, וזאת בלשון המעטה – באשר הקשר הנובע ממנה והיכול להשליך על חבותו של דורי כלפי החברה, באופן שתהפוך את מערכת היחסים האמיתית בין הצדדים, בכל הנוגע לחובות החברה לבנק (וזהו, הרי, הבסיס להסדר שנחתם), לכזו שלפיה דורי הוא החייב העיקרי האמיתי, הוא קשר רופף אשר לא בוסס כדבעי. לא זו אף זו, אלא שגם רמת הפירוט טעונה שיפור, במיוחד נוכח העולה מהתכתובות שצורפו לתצהיר, בהן טוען גיורא, כי "הכל מתועד" – אולם בדל נייר מתיעוד זה לא מצא את עצמו מצורף לתצהיר.

תוצאה
16. קרוב הייתי לדחות גם טענה זו, אולם מחמת ההלכה המרחיבה את הרשות להתגונן עד לרמות של הגנה דחוקה ביותר, ונוכח האפשרות להתנות רשות להתגונן במקרי גבול כאלה בהפקדת ערובה, אני נעתר לבקשה באופן חלקי, ונותן למבקשים רשות להתגונן מפני התביעה אך ורק בטענה, שההסדר שהושג בשעתו עם הבנק מסתיר מערכת יחסים אחרת בין הצדדים, לפיה מדובר היה בחוב שמבחינת ההתחייבויות ההדדיות, היה אמור להיות חובו של דורי, אם לבד, ואם ביחד ולחוד עם החברה ועם גיורא.

17. אלא, שגם רשות זו מותנית בכך שתוך 45 יום מקבלת החלטה זו (וימי הפגרה במניין) יפקידו המבקשים ערבון בסך של 50,000 ₪ בקופת בית המשפט, במזומן או בערבות בנקאית אוטונומית, צמודה למדד ובלתי מוגבלת בזמן, ערוכה לטובת דורי.

18. הוצאות הבקשה, בסך של 1,800 ₪, תשולמנה לפי תוצאות ההליך העיקרי (לרבות למקרה של דחיית הבקשה עקב אי הפקדת הערבון).

19. הופקד הערבון – תינתן רשות להתגונן מוגבלת, כאמור, והתיק יידון בסדר דין רגיל.

20. לא הופקד הערבון האמור – תידחה הבקשה, והמשיב יהיה זכאי ליטול פסק-דין על פי כתב התביעה (כלפי בת הזוג יהיה פסק-הדין על פי הסכום שתוקן כאמור לעיל).

המזכירות תשלח העתק ההחלטה לב"כ הצדדים, ותחזיר התיק לעיוני ביום 15.8.2015.

ניתנה היום, כ"ח סיוון תשע"ה, 15 יוני 2015, בהעדר הצדדים.