הדפסה

אסאדור נ' ברק אור שירותי אבטחה וניקיון בע"מ

01 אפריל 2015

לפני:

כב' השופט דניאל גולדברג
נציג ציבור (עובדים) גב' שרה פנסו

התובעים

  1. מורד אסאדור ת.ז. XXXXXX415
  2. טאראסוב ויאצ'סלב, ת.ז. XXXXXX709

ע"י ב"כ: עוה"ד ולדימיר פוסטרנק
-
הנתבעת
ברק אור שירותי אבטחה וניקיון בע"מ

ע"י ב"כ: עו"ד יאיר ארן

פסק דין
הנתבעת היא חברה שמספקת ללקוחותיה שירותי שמירה וניקיון ובזמנים הרלוונטיים לתביעה התקשרה עם חברת "סלקום" למתן שירותי שמירה.
התובע 1, מר מורד אסאדור ( להלן- "תובע 1" או " מורד"), הועסק על ידי הנתבעת בעבודות שמירה באתר " סלקום" בגבעת שאול.
התובע 2, מר טאראסוב ויאצ'סלב ( להלן- "תובע 2" או " ויאצ'סלב"), הועסק על ידי הנתבעת בעבודות שמירה באתר " סלקום" בתלפיות.
לאחר סיום עבודתם הגישו התובעים, כל אחד בנפרד, תביעה לתשלום זכויות הנובעות מתקופת העבודה וסיומה, ובכלל זה, הפרשי שכר, דמי הבראה, פדיון חופשה, דמי חגים, הפרשות לפנסיה, השבת ניכויי שכר, תוספת וותק, החזר הוצאות נסיעה בימי חול ובשבתות ( הוגשה על ידי מורד בלבד), דמי אש"ל, פיצויי פיטורים ופיצוי חלף מתן הודעה מוקדמת. תביעת התובעים לתוספת וותק וכן התביעה להחזר הוצאות נסיעה שהוגשה על ידי מורד נמחקו ואיננו נדרשים לדון בהן.
התובעים הגישו לבית הדין תביעות קודמות נגד הנתבעת בגין הרכיבים הנ"ל ( להלן- "ההליכים הקודמים" או " ההליך הקודם" בהתאמה) אשר נמחקו בשל מחדליהם הדיוניים ( תביעתו של מורד ס"ע 41912-05-10 הוגשה ביום 26.5.10 ונמחקה ביום 22.6.11 בשל אי הגשת הודעה בהתאם להחלטות בית הדין; תביעתו של ויאצ'סלב ס"ע 5858-08-10 הוגשה ביום 3.8.10 ונמחקה ביום 18.9.11 בשל אי הגשת תצהירי עדות ראשית).
טענה עיקרית של התובעים בהליכים אלה היא שהנתבעת פיצלה באופן מלאכותי את שכר היסוד שלהם לרכיבי שכר נוספים (" הפרש שעות", "שעות נוספות", "פרמיה" ו"השלמת שעות" ובהמשך לאחר 2/08 לרכיב " ש. נוספות 9%") ובכך נמנעה מלשלם להם את זכויותיהם הסוציאליות על יסוד שכרם האמתי שהיה גבוה יותר משכר היסוד שלהם כמפורט בתלושי המשכורת.
הנתבעת הכחישה את טענת התובעים לפיה היא פיצלה באופן מלאכותי את שכר היסוד שלהם בתלושי המשכורת. לטענתה, חלק ניכר מתביעותיהם של התובעים התיישנו ואין להידרש לתביעות המתייחסות לתקופת העבודה שקדמה ליום 5.1.05, בשים לב לכך שתביעותיהם של התובעים הוגשו מחדש ביום 5.1.12 ( לאחר שנמחקו כאמור בהליכים הקודמים).
תצהירי העדויות שהוגשו מטעם הצדדים ( בפרט של התובעים) היו רצופים בשגיאות רבות. בעוד שבמבוא לתצהירים נרשם כי התצהיר מתייחס לתביעת התובע מורד ( או ויאצ'סלב), בפועל חלק ארי של התצהיר התייחס לתובע השני, כך גם התחשיבים היו שגויים ומבולבלים והדבר הכביד במידה משמעותית על מלאכת בית הדין.
העובדות
מורד הועסק על ידי הנתבעת החל מחודש מרץ 2004 עד חודש דצמבר 2009.
ויאצ'סלב הועסק על ידי הנתבעת החל מחודש ינואר 2003 עד חודש דצמבר 2009.
עיקר עבודתם של התובעים בוצעה בפרויקט " סלקום" בירושלים, אך אין מחלוקת כי לעיתים נדרשו התובעים לעבוד אצל לקוחות אחרים של הנתבעת כגון: "אלדן", "ברן", "פרטנר" ומסעדות שונות.
הנתבעת ניהלה רישום של שעות עבודתם של התובעים ב"סלקום" ביומני נוכחות שנשאו את הכותרת " דף נוכחות והעברת ציוד". התובעים רשמו את שעות עבודתם בדפי הנוכחות שהוגשו לנתבעת ובסוף החודש צילמו העתק שנשמר בידם.
שכרם של התובעים שולם על בסיס של שעה והתעדכן מעת לעת.
הנתבעת הנפיקה לתובעים תלושי משכורת. אין מחלוקת בין הצדדים כי הנתבעת שילמה לתובעים את הסכומים שפורטו בתלושי המשכורת, אך קיימת מחלוקת בין הצדדים בשאלה אם הרכיבים שפורטו בתלושי המשכורת היו אמיתיים או פיקטיביים.
התובעים חתמו (במועדים שונים) על טפסי הסכמה לקבלת תוספת 9% לשכרם, כתמורה כוללת בעד עבודה בשעות נוספות.
בחודש דצמבר 2009 הופסקה ההתקשרות של הנתבעת עם סלקום ולתובעים הוצעה עבודה חלופית במחסום של יישוב גבעת זאב. התובעים לא הסכימו לעבור לעבודה שהוצעה להם על ידי הנתבעת, והתקיימה בין הצדדים התכתבות שתתואר להלן.
על יחסי הצדדים חלים צווי ההרחבה בענף השמירה שהיו רלוונטיים לתקופת עבודתם ( צו ההרחבה מיום 31.12.73 וצו ההרחבה מיום 21.6.09 שביטל את צו ההרחבה מיום 31.12.73).
המחלוקות
להלן הפלוגתאות הדורשות את הכרעתנו בתיקים שבכותרת:
האם כטענת הנתבעת תביעותיהם של התובעים בגין התקופה שקדמה ליום 5.1.05 התיישנה, או שמא נכונה טענת התובעים כי התקופה בה ההליכים הקודמים היו תלויים ועומדים בפני בית הדין אינה באה במניין תקופת ההתיישנות לפי סעיף 15 לחוק ההתיישנות, תשי"ח-1958 (להלן- חוק ההתיישנות)?
מהו שכרם המוסכם של התובעים והאם נכונה טענתם כי הנתבעת פיצלה באופן מלאכותי את שכרם היסוד בתלושי המשכורת?
האם יש תוקף להסדר התמורה הכוללת במקום תשלום גמול בעד עבודה בשעות נוספות על פי צו ההרחבה בעניינם של מי מהתובעים?
האם מי מהתובעים זכאי להפרשי שכר ובאיזה שיעור?
האם מי מהנתבעים זכאי לדמי הבראה ובאיזה שיעור?
האם מי מהנתבעים זכאי לפדיון חופשה ובאיזה שיעור?
האם מי מהנתבעים זכאי לדמי חגים ובאיזה שיעור?
האם מי מהנתבעים זכאי לפיצוי בגין אי הפרשה לפנסיה ובאיזה שיעור?
האם מי מהתובעים זכאי להשבת ניכוי שכר ובאיזה שיעור?
האם מי מהתובעים זכאי לאש"ל ובאיזה שיעור?
מהן נסיבות סיום עבודת התובעים והאם מי מהם זכאי לפיצויי פיטורים ולפיצוי חלף מתן הודעה מוקדמת ובאיזה שיעור?
התיישנות
כמבואר לעיל, תביעתו הקודמת של מורד ( ס"ע 41912-05-10) הוגשה ביום 26.5.10 ונמחקה ביום 22.6.11. תביעתו הקודמת של ויאצ'סלב ( ס"ע 5858-08-10) הוגשה ביום 3.8.10 ונמחקה ביום 18.9.11.
לטענת הנתבעת בשים לב לכך שהתובעים הגישו את תביעותיהם מחדש ביום 5.1.12, הרי שהתביעה המתייחסת לתקופה שקדמה ליום 5.1.05 התיישנה.
לטענת התובעים, לפי הוראת סעיף 15 לחוק ההתיישנות, במקרה בו הגיש התובע תביעה אשר נדחתה באופן שאינו מונע מהתובע להגיש תביעה חדשה בגין אותה עילה, לא יבוא במניין תקופת ההתיישנות הזמן שבין מועד הגשת התביעה לבין מועד דחייתה.
כן מוסיפים התובעים כי בעניינם נמחקה התביעה מחוסר מעש ולא נדחתה ועל כן אין מניעה להגיש תביעה חדשה בגין אותה עילה ואין להביא במניין תקופת ההתיישנות את התקופה שבין הגשת התביעות המקוריות לבין מועד מחיקתן. לטענת התובעים הם הגיעו להסכמות מסוימות לשם סגירת התיקים בהסכמי פשרה, ואולם הנתבעת " בדקה ה-90" חזרה בה מההסכמות ואין לאפשר לה לצאת " נשכרת" מהתנהלותה זו.
עוד טוענים התובעים כי בהתאם להוראת סעיף 16 לחוק ההתיישנות תעמוד תקופה של לפחות שנה אחת ממועד המחיקה לצורך הגשת התביעה מחדש והם הגישו את תביעתם החדשה תוך תקופה קצרה יותר של 3-6 חודשים.
לאחר שעיינו בטענות הצדדים ובשים לב לעובדות שאינן במחלוקות, הגענו לכלל מסקנה כי הדין עם התובעים.
הוראת סעיף 15 לחוק ההתיישנות תשי"ח-1958 (להלן- חוק ההתיישנות), קובעת:
".15 הוגשה תובענה לפני בית משפט, לרבות בית דין דתי, והתובענה נדחתה באופן שלא נבצר מן התובע להגיש תובענה חדשה בשל אותה עילה, לא יבוא במנין תקופת ההתיישנות הזמן שבין הגשת התובענה ובין דחייתה."
הוראת סעיף 15 לחוק ההתיישנות, שעניינה הפסקת מרוץ ההתיישנות במקרה של תובענה שנדחתה, מבקשת להקל עם בעל-דין שהגיש תביעה שנדחתה, בלא שחל עליה עקרון מעשה-בית-דין, להגיש תביעה חדשה באותה עילה מבלי שתקופת ההתדיינות הראשונה תיחשב במניין תקופת ההתיישנות (ע"ע 1650/00 מרדכי זיסר נ' משרד הבינוי והשיכון, נז (5) 166, להלן- עניין זיסר).
בעניין זיסר נקבע כי במקורו הוחל סעיף 15 לחוק ההתיישנות על מצבים שבהם התביעה הראשונה נדחתה מטעמים טכניים שונים, ולא נתקיים כל דיון לגופה, אולם תחולת הסעיף הורחבה לכלול אף מקרים שבהם מגיעה תביעה לקצה מכוח החלטה שיפוטית, כגון כאשר התביעה הופסקה (עא 7401/00 יעקב יחזקאלי נ' מרדכי גלוסקה, עו"ד בתפקידו ככונס נכסים לביצוע פסק-דין, נז (1) 289 ).
בית הדין הארצי סיכם את ההלכה הנוגעת ליישומו של סעיף 15 לחוק ההתיישנות בע"ע (ארצי57/10( אהר נאסר נגד דשא איכות הסביבה בע"מ ( ניתן ביום 10.4.2011):

"תכליתו של סעיף 15 הינה להפסיק את מרוץ ההתיישנות לאותו פרק זמן בו הייתה תלויה ועומדת תביעה נוספת של אותו תובע בגין אותה עילה, אשר לא מוצתה מטעמים שאינם יוצרים מעשה בית דין. החלת הסעיף מותנית " בהתקיימותם של שלושה תנאים מצטברים: הגשת תובענה בעבר, הגשת תובענה שנייה בגין אותה עילה כמו בתובענה הראשונה, ודחיית התובענה הראשונה באופן שלא נבצר מהתובע להגיש תובענה שנייה" (ע"ע 52151-05-10 גדעון גולדשטיין – רשת אורט ישראל, מיום 10.4.2011).

בפסיקה הובהר כי " הרעיון העומד מאחורי הסדר זה נועד להקל עם תובע המבקש למצות את יומו בבית המשפט ולקבל הכרעה משפטית לגופה של תביעתו... מרוץ ההתיישנות מופסק למשך תקופת ההתדיינות הראשונה מקום שהתובע לא ישן על זכויותיו, אלא להיפך – הפעילן, אלא שמסיבות שונות לא הועילה ההתדיינות הראשונה למצות את זכויותיו הדיוניות..." (ע"א 1650/00 זיסר נ. משרד הבינוי והשיכון, פ"ד נז(5) 166 (2003); להלן – עניין זיסר; כן ראו את ע"ע 706/05 יהודה ישראלי – מפעלי פרג מאוחדים בע"מ, מיום 6.2.2007; להלן – עניין ישראלי).

יישומו של סעיף 15 הוכפף, בפסיקתו של בית דין זה, לעקרון תום הלב. בהתאם, נקבע כי " סעיף 15 לחוק ההתיישנות נועד להתגבר על נסיבות בהן סיום ההליך הראשון נעשה מסיבות ענייניות ומוצדקות... אין הצדקה להכיר בתחולת סעיף 15 לחוק ההתיישנות בנסיבות בהן ההליך הראשון הינו טורדני גרידא או שהוא הוגש בחוסר תום לב, תוך שימוש לרעה בהליכי בית משפט וכדי להאריך באופן מלאכותי את תקופת ההתיישנות..." (השופט צור בעניין טהה; כן ראו את עניין זעירא ועניין ישראלי).

עם זאת, סייג זה ביישום הסעיף הוגבל לנסיבות חריגות, והובהר כי " מחיקת הליך קודם בשל טעות או רשלנות בניהול ההליך שאינם מגיעים לכדי התנהגות בחוסר תום לב או שאינם טורדניים או כרוכים בשימוש לרעה בהליכי בית המשפט, אינם מצדיקים סיוג או שלילת החריג הקבוע בסעיף 15 לחוק ההתיישנות" (שם)."
בעניינם של התובעים התביעה נמחקה מבלי שהוכרעה לגופה ומבלי שחל עליה עקרון מעשה בית-דין. לא הוכח כי בעניינים של התובעים ההליכים הקודמים נמחקו בשל רשלנות העולה כדי חוסר תום לב, או בשל היותם טורדניים או כרוכים בשימוש לרעה בהליכי בית המשפט. על כן אין מקום לשלילת החריג הקבוע בסעיף 15 לחוק ההתיישנות. בנסיבות אלה, אין להביא בחשבון מניין תקופת ההתיישנות את התקופות שבהן היו תלויות ועומדות תביעותיהם הקודמות, בהתאם להוראת סעיף 15 לחוק ההתיישנות.
התובעים סיימו את עבודתם בסוף חודש דצמבר 2009. התובע מורד הגיש את תביעתו הקודמת ביום 26.5.10, כחמישה חודשים לאחר סיום עבודתו והיא נמחקה ביום 22.6.11. התביעה הוגשה מחדש ביום 5.1.12. אם נצרף את התקופות מבלי שנביא בחשבון לצורך חישוב תקופת ההתיישנות את תקופת ההתדיינות הראשונה, הרי שעברה תקופה של שנה שמובאת בחשבון תקופת ההתיישנות ( תקופה של כחמישה חודשים לאחר מועד סיום העבודה ועד למועד הגשת ההליך הקודם ועוד שבעה חודשים לאחר מחיקת ההליך הקודם ועד למועד הגשת התביעה החדשה).
כך גם בעניין תביעתו של ויאצ'סלב. תביעתו הקודמת של ויאצ'סלב הוגשה ביום 3.8.10, כשבעה חודשים לאחר מועד סיום עבודתו והיא ונמחקה ביום 18.9.11. התביעה הנוכחית הוגשה מחדש ביום 5.1.12. אם נצרף את התקופות הרי שעברה תקופה של כ-10.5 חודשים שמובאת בחשבון תקופת ההתיישנות ( תקופה של כשבעה חודשים לאחר מועד סיום העבודה ועד למועד הגשת ההליך הקודם ועוד כשלושה וחצי חודשים מאז סיום ההליך הקודם ועד למועד הגשת התביעה החדשה).
על כן, אנו דוחים את טענת הנתבעת לפיה תביעותיהם של התובעים בהתייחס לתקופה שקדמה ליום 5.1.05 התיישנה. תביעת מורד לא התיישנה כלל ואילו תביעת ויאצ'סלב התיישנה ככל שהיא מתייחסת לתקופה שקדמה לחודש נובמבר 2003.
שכר התובעים
כמבואר לעיל, התובעים טענו כי הנתבעת פיצלה באופן מלאכותי את שכר היסוד שלהם לרכיבים פיקטיביים בתלושי המשכורת.
לטענת מורד, שכרו השעתי בסוף תקופת עבודתו עמד על 26.16 ₪. לעניין זה העיד מורד בתצהירו כי:
"הנתבעת פיצלה את השכר השעתי שלי, בהתחלה שהייתי מרוויח שכר שעתי של 23 ₪ לשעה, הנתבעת הייתה רושמת בתלושי השכר שלי שאני מרוויח שכר מינימום ואת יתר הסכום היא זקפה עבור תשלומים אחרים כשבפועל אם נחבר הכל נגיע לשכר של 23 ₪ שזה היה השכר השעתי שלי".
לשם המחשה מפנה מורד בתצהירו לתלוש משכורת חודש פברואר 2006, בו פורטו הרכיבים " שכר יסוד", "הפרש שעות" ו"השלמת שעות" בגינם שולם שכר מינימום שעתי בסך 17.93 ₪. לטענתו, אם נסכם את כמות השעות המפורטות ברכיבים אלה נגיע למספר 171 שעות ( שכר יסוד- 159.5 שעות; הפרש שעות- 7.5 שעות; השלמת שעות- 4 שעות). אם נחבר את הסכום ששולם בעד יתר הרכיבים בתלוש המשכורת ( למעט רכיב נסיעות ופדיון חופשה) ונחלק אותו במספר השעות שקיבלנו (171 שעות) יתקבל הנתון 5.07 שזה סכום ההפרש בין שכר המינימום לשכר המוסכם בסך 23 ₪ לשעה: הרכיבים הנוספים שפורטו בתלוש המשכורת ( למעט נסיעות ופדיון חופשה) הם: "פרמיה" בסך 797.49 ₪; "שעות נוספות" בסך 33.62 ₪; "מ. שעות נ." בסך 35.86 ₪. אם נחבר אם הסכומים ששולמו בעד רכיבים אלה תתקבל התוצאה 866.97 ₪. אם נחלק את הסכום הנ"ל במספר שעות עבודת התובע (171 שעות) יתקבל הנתון 5.07 ₪, שהוא סכום ההפרש בין השכר המוסכם בסך 23 ₪ לשכר המינימום שפורט בתלושי המשכורת (23 ₪ -17.93 = 5.07 ₪).
לטענת מורד, החל מחודש פברואר 2008 החלה הנתבעת לרשום בתלושי המשכורת כי שכרו השעתי הוא 23 ₪. לטענתו, מחודש אפריל 2007 ( שהוא המועד שבו לטענת הנתבעת, לשלם לו תוספת 9% לשכר הרגיל ( במקום גמול בעד עבודה בשעות נוספות), לא היה כל שינוי בשכרו. השינוי היחיד שהיה במועד זה הוא התצוגה בתלושי המשכורת כך שמספר הרכיבים שפוצלו באופן מלאכותי משכרו צומצם לשני רכיבים בלבד.
גם התובע ויאצ'סלב טען כי שכרו השעתי פוצל באופן מלאכותי בתלושי המשכורת. לטענתו, בתום תקופת עבודתו שכרו השעתי עמד על 26.16 ₪. ויאצ'סלב העיד בתצהירו בדומה למורד, כי כאשר שכרו עמד על 23 ₪ הנתבעת רשמה בתלושי המשכורת שכר מינימום ואת ההפרש היא זקפה עבור תשלומים אחרים באופן מלאכותי. לטענת ויא'צסלב, החל מחודש פברואר 2008 החלה הנתבעת לרשום בתלושי המשכורת כי שכרו השעתי הוא 23.5 ₪ בעוד שבתלוש של חודש דצמבר 2007 נרשם כי שכרו השעתי הוא שכר מינימום בסך 19.95 ₪.
לצורך ביסוס טענתו כי שכרו השעתי פוצל באופן מלאכותי בתלושי המשכורת הפנה ויאצ'סלב לתלוש משכורת חודש דצמבר 2007 , בו פורטו הרכיבים " שכר יסוד", "הפרש שעות" ו"השלמת שעות" בגינם שולם שכר מינימום שעתי בסך 19.95 ₪. לטענתו, אם נסכם את כמות השעות המפורטות ברכיבים אלה נגיע למספר 279 שעות ( שכר יסוד- 186 שעות; הפרש שעות- 50 שעות; השלמת שעות- 43 שעות). אם נחבר את הסכום ששולם בעד יתר הרכיבים בתלוש המשכורת ( למעט רכיב נסיעות) ונחלק אותו במספר השעות שקיבלנו (279 שעות) יתקבל הנתון 3.55 שזה סכום ההפרש בין שכר המינימום לשכר המוסכם שהיה אותה עת בסך 23.5 ₪ לשעה: הרכיבים הנוספים שפורטו בתלוש המשכורת ( למעט נסיעות) הם: "פרמיה" בסך 312.14 ₪; "שעות נוספות" בסך 249.38 ₪; "מ. שעות נ." בסך 428.93 ₪. אם נחבר אם הסכומים ששולמו בעד רכיבים אלה תתקבל התוצאה 990.45 ₪. אם נחלק את הסכום הנ"ל במספר שעות עבודת התובע (279 שעות) יתקבל הנתון 3.55 ₪, שהוא סכום ההפרש בין השכר המוסכם בסך 23.5 ₪ לשכר המינימום שפורט בתלושי המשכורת (23.5 ₪ -19.95 = 3.55 ₪).
הנתבעת הכחישה את טענת התובעים לפיה היא פיצלה באופן מלאכותי את שכרם השעתי בתלושי המשכורת. לטענת הנתבעת, שכרו של התובע מורד נע בין 21.5 ₪ ל-24 ₪, ובנוסף שולמו לו זכויותיו הסוציאליות וגמול בעד עבודה בשעות נוספות עד לחודש אפריל 2007 . מחודש אפריל 2007 הנתבעת החלה לטענתה לשלם למורד תוספת גלובאלית בשיעור של 9% על פי הקבוע בצו ההרחבה בענף השמירה ( במקום גמול בעד עבודה בשעות נוספות על פי חוק שעות עבודה ומנוחה).
בהתייחס לויאצ'סלב טענה הנתבעת כי שכרו השעתי נע בין 21.5 ₪ ל-25 ₪ ובנוסף שולמו לו זכויותיו הסוציאליות וגמול בעד עבודה בשעות נוספות עד לחודש ינואר 2008. מחודש פברואר 2008 היא החלה לשלם לויאצ'סלב תוספת גלובאלית בשיעור של 9% על פי הקבוע בצו ההרחבה בענף השמירה ( במקום גמול בעד עבודה בשעות נוספות על פי חוק שעות עבודה ומנוחה).
לאחר שבחנו את הראיות והעדויות שהובאו לפנינו ועיינו בטענות הצדדים הגענו לכלל מסקנה כי הראיות שהובאו לפנינו מתיישבות עם גרסת התובעים לפיה שכרם היסוד פוצל על ידי הנתבעת לרכיבים פיקטיביים בתלושי המשכורת. עם זאת, כפי שיפורט להלן קביעתנו הנ"ל יפה ככל שהיא מתייחסת לתקופה שעד לחודש פברואר 2008 בלבד.
בחודש פברואר 2008 הנתבעת שינתה בתלושי המשכורת את " צורת התשלום" לויאצ'סלב. עד לחודש פברואר 2008 שילמה הנתבעת שכר יסוד נמוך בסך 19.95 ₪ בצירוף רכיבים שונים (" הפרש שעות", "פרמיה", "שעות נוספות", "השלמת שעות", "ח. שעות נוספות") כך שעל פי הנוסחה המתמטית שהציג ויאצ'סלב, כנסקר לעיל, יתקבל שכרו השעתי. מחודש זה ואילך החלה הנתבעת לרשום את שכר היסוד האמתי של ויאצ'סלב בסך 23.5 ₪ ( שהיה נכון לאותו מועד) בצירוף תוספת גלובאלית 9% מהשכר.
מסקנה זו נתמכת במסמך " אישור בדבר הסדר על תוספת כוללת בעד עבודה בשעות נוספות בימי חול" (מוצג נ/1 שצורף גם לתצהירי הנתבעת) עליו חתום ויאצ'סלב ושם נרשם, בתחתית המסמך, כי "הריני לאשר כי שכרי לשעה ללא התוספת של 9% הינו 23.5 , התוספת לשכרי בגובה של 9% תהיה בשיעור של 2.11 ." אמנם הנספח הנ"ל אינו נושא תאריך, אך התובע לא הכחיש את טענת הנתבעת לעניין מועד השינוי של תשלום השכר ואף אישר בתצהירו, במסגרת הצגת תחשיבו החלופי להפרשי שכר, כי ההסדר בדבר תשלום תוספת כוללת של 9% לשכר במקום גמול בעד עבודה בשעות נוספות " נחתם בחודש פברואר 2008" ( סעיף 98 ב. לתצהירו). אמנם, הנתבעת הציגה " הסכם עבודה" מיום 10.1.03 החתום על ידי ויאצ'סלב בו נרשם כי שכרו " לא יפחת מ-19 ₪, וזאת לאחר שהעובד ייצר יותר ממאה שעות בחודש", ואולם כפי שיפורט להלן הנתבעת שילמה לויאצ'סלב שכר גבוה יותר ואף לא הכחישה זאת בגרסתה בהליך זה. יצוין כי בהסכם העבודה הנ"ל נרשם כי העובד מסכים לקבל תוספת תמורה כוללת 9% במקום גמול בעד עבודה בשעות נוספות, אך באישור שצורף כאמור נרשם כי שכרו השעתי של ויאצ'סלב הוא 23.5 ₪, ולכן סביר להניח כי האישור בדבר הסדר התמורה הכוללת נחתם מאוחר יותר, כפי שיבואר להלן.
בהתייחס למורד, אמנם הנתבעת שינתה את " צורת התשלום" בתלושי המשכורת בחודש אפריל 2007 ( מורד לא הציג את תלוש משכרות חודש 04/07 אך הצדדים אינם חולקים על מועד שינוי צורת התשלום בתלושים). עם זאת, אם נשווה את שכרו של מורד על פי הנוסחה המתמטית שהוצגה לעיל, לשכרו לאחר חודש אפריל 2007, נגיע קרוב לאותו שכר יסוד ששולם לו ( לאחר חודש אפריל 2007 חיבור שכר היסוד של מורד בסך 21.5 ₪ בצירוף תוספת גלובאלית 9% מהשכר בסך 1.94 ₪ =23.44 ₪). ב-11 חודשים שקדמו לחודש אפריל 2007, שכרו השעתי של מורד על פי הנוסחה שהציג היא כמפורט להלן ( למעט חודשים פברואר - מרץ 2007 חודש אוקטובר 2006 וחודש ינואר 2006 שלא הוצגו):
בחודש ינואר 2007- שכר שעתי בסך 24 ₪.
בחודש דצמבר 2006- שכר שעתי בסך 23 ₪.
בחודש נובמבר 2006 – שכר שעתי בסך 22.87 ₪.
בחודש ספטמבר 2006- שכר שעתי בסך 23 ₪.
בחודש אוגוסט 2006- שכר שעתי בסך 22.89 ₪.
בחודש יולי 2006- שכר שעתי בסך 23 ₪.
בחודש יוני 2006- שכר שעתי בסך 22.87 ₪.
בחודש מאי 2006- שכר שעתי בסך 22.83 ₪.
בחודש אפריל 2006- שכר שעתי בסך 22.66 ₪.
בחודש מרץ 2006- שכר שעתי בסך 23.25 ₪.
בחודש פברואר 2006- שכר שעתי בסך 23 ₪.
אמנם, מנתונים אלה עולה לכאורה כי בשנה שקדמה ( ליתר דיוק 11 חודשים) לחודש אפריל 2007 שכרו השעתי של מורד על פי הנוסחה שהציג היה משתנה ונע בין 22.66 ל-24 ₪. עם זאת, מורד העיד בבית הדין כי בחודשים רבים שולם שכרו בחסר, כך שעדות זו מתיישבת עם נתונים אלה, מה גם שממוצע שכרו בתקופה הנ"ל עמד על 23 ₪ שזה שכרו הנטען לאותה תקופה.
כאמור, לאחר חודש אפריל 2007 שכר היסוד של מורד עמד על 23.44 ₪ אך הוא פוצל באופן מלאכותי לרכיב " שכר יסוד" בסך 21.5 ₪ ורכיב תוספת גלובאלית 9% בסך 1.94 ₪ (סה"כ 23.44 ₪). מחודש 2/08 שכר היסוד הופחת ל- 23 ₪ ובנוסף שולמה לו תוספת 9% בסך 2.07 ₪. בחודש 1/09 שכר היסוד עמד על 24 ₪ ( על כן כפי שיפורט בהמשך, בגין התקופה שמחודש 5/07 ועד לחודש 1/09 מגיעים למורד הפרשי שכר יסוד לפי חישוב 0.44 ₪ כפול מספר שעות עבודה בחודש).
מהראיות שהובאו לפנינו עולה כי בחודש פברואר 2008 הנתבעת הפסיקה לפצל את שכר היסוד של מורד ( אם כי כאמור הפחיתה את שכר היסוד ב-44 אגורות והחל מחודש זה הנתבעת שילמה לו תוספת גלובאלית 9% ( במקום גמול בעד עבודה בשעות נוספות), שלא באופן מלאכותי. בחודש זה הנתבעת עשתה מעין " יישור קו" בקשר לתנאי עבודתם של התובעים והחל מחודש זה הופסק הפיצול המלאכותי של שכרם היסוד של התובעים בתלושי המשכורת, כנראה בעקבות פניותיהם הרבות לקב"ט סלקום, כפי שעולה מעדויותיהם של התובעים בבית הדין.
גם העובדה שהנתבעת הודתה בכתבי טענותיה כי שכרם האמתי של התובעים לא עמד, בשום שלב ( אף לא במועד תחילת עבודתם) על שכר מינימום ( כאמור טענתה היתה כי שכרם ההתחלתי עמד על 21.5 ₪), בניגוד לנתונים שהופיעו בתלושי המשכורת של התובעים, אף היא מחזקת את גרסת התובעים כי שכר היסוד שלהם פוצל באופן מלאכותי.
לכך יש להוסיף את העובדה כי הנתבעת לא מסרה גרסה מפורטת בהתייחס לתנאי עבודתם של התובעים בתקופה שקדמה למועד שינוי " צורת התשלום" בתלושי המשכורת. בהתייחס לתקופה זו טענה הנתבעת כי היא שילמה להם שכר שעתי ( של מורד נע בין 21.5- 24 ₪, ושל ויאצ'סלב נע בין 21.5 -25 ₪), בצירוף גמול שעות נוספות וזכויות סוציאליות. הנתבעת לא פירטה את הרכיבים שפורטו בתלושי המשכורת, בגין מה הם שולמו ועל בסיס איזה חישוב בוצע התשלום ( כגון רכיב הפרמיה או רכיב השעות הנוספות). מנכ"ל הנתבעת לא נתן בעדותו הסבר לכך שניתן להגיע בפועל מידי חודש לשכר היסוד האמיתי בהתאם לנוסחה שפורטה בתביעותיהם.
גם עדויותיהם של התובעים בבית הדין מתיישבות עם גרסתם כי שכרם היסוד פוצל באופן מלאכותי בתלושי המשכורת.
מורד העיד לעניין זה בבית הדין כי לאחר קבלת משכורת עבור חודש עבודתו הראשון הוא ראה בתלוש המשכורת כי שכר היסוד שלו נמוך מהשכר שהובטח לו ( שהיה מעל 19 ₪ לשעה). הוא העיד כי הוא פנה ליגאל ( שלטענתו סיכם איתו את תנאי עבודתו) בעניין והלה השיב לו כי ההפרש נמצא ברכיבים הנוספים שפורטו בתלוש המשכורת, כגון רכיב " הפרמיה" (עמוד 10, שורות 15-30):
"ש. מה סוכם איתך בתחילת עבודתך לגבי התנאים שלך.
ת. אמרו לי 19 ומשהו, ואני התחלתי לקבל 16 ומשהו.
ש. מה עשית כשראית בחודש הראשון שקיבלת פחות.
ת. כשדיברתי עם יגאל הוא אמר, לא תקבל את הסכום הזה, בוא אני אראה לך...
ש. אולי בהתחלה אמרו לך 17.93.
ת. לא אני זוכר טוב מאוד שיגאל אמר לי שבסלקום אני אקבל 19 ומשהו.
ש. מציג תלוש ראשון שלך, איפה כתוב 16.
ת. רשום 17.93.
ש. אולי אתה לא זוכר נכון.
ת. אני זוכר טוב מאוד את ה-19.
ש. מה עשית.
ת. הוא אמר שזה נמצא בפרמיה, זה נמצא פה ושם.
ש. זה היה מקובל עליך.
ת. אז שתקתי.
ש. יכולת להגיש שאתה לא רוצה להמשיך לעבוד ככה.
ת. אז הוא היה אומר לי, הנה. שתקתי. מה יכולתי לעשות?"
מורד הסביר בעדותו בבית הדין כי הוא לא הבין כל כך בתלושי המשכורת, הוא ראה שההפרש מופיע ברכיבים אחרים והוא לא רצה לעזוב את עבודתו ( עמוד 11, שורות 3-9):
"ש. למה לא עזבת כשראית 17 ומשהו בתלוש.
ת. עד היום אני לא מבין את תלוש המשכורת. הוא הראה לי פרמיה ועוד דברים. זה היה בחודש הראשון.
ש. זה היה מקובל עליך.
ת. לא ידעתי מה להגיד לו אז שתקתי.
ש. יכולת לעזוב את העבודה.
ת. אני אשאר בלי עבודה?"
מורד העיד כי גם לאחר שהנתבעת העלתה, כביכול, את שכר היסוד בתלושי המשכורת, הוא לא קיבל שכר גבוה יותר, שכן היה " משחק בתלוש המשכורת". הוא העיד כי גם לאחר שהנתבעת החלה לשלם לו תוספת גלובאלית 9%, השכר שהוא קיבל בפועל היה אותו שכר שקיבל קודם לכן ( עמוד 11, שורות 16-29):
"ש. ראית שהחל מ- 02/07 התלוש השתנה. התחילו לשלם 9% והעלו את שכר היסוד.
ת. כאילו שילמו לנו. בפועל אני לא יודע אם שילמו לנו את זה. זה היה משחק בתלוש המשכורת.
ש. תלוש 01/07- כתוב שכר בסיס 19.28. בפברואר כתוב 21.5. העלו את שכר היסוד.
ת. כן.
ש. התחילו לשלם 9%.
ת. כן. אבל אתה מגיע לאותו סכום.
ש. מה היתה צריכה להיות המשכורת שלך.
ת. מעל 23 23.5 אם אני לא טועה. כשדיברתי עם קב"ט סלקום.
ש. מתי דיברת עם קב"ט סלקום.
ת. תמיד. עד היום אני בקשרים איתו.
ש. אתה התלוננת בפניו שבתלוש עושים פיקציה ורושמים כל מיני דברים.
ת. כן.
ש. מה הוא אמר לך.
ת. לא זוכר. הוא אמר שינסה לזרז. זה אף פעם לא הסתדר.
עדותו של מורד לעניין זה מקובלת עלינו בהתייחס לתקופה שעד לחודש פברואר 2008. כאמור, מהראיות שהובאו לפנינו עולה כי החל מחודש פברואר 2008, הפסיקה הנתבעת לפצל באופן מלאכותי את שכרו של מורד בתלושי המשכורת.
גם ויאצ'סלב העיד כי שכר היסוד שלו פוצל באופן מלאכותי בתלושי המשכורת וכי הוא פנה בעניין זה לנתבעת. תשובתה הייתה כי ההפרשים נמצאים ביתר הרכיבים המפורטים בתלושי המשכורת ( עמוד 22, שורות 21-32, עמוד 23, שורות 1-7):
"ש. כשהתקבלת לעבודה, מה הסבירו לך על תנאי עבודתך והשכר?
ת. אמרו לי שאני עובד בסלקום, ואם יש לי נשק, בשנת 2003 אמרו שאקבל 21 ₪ לשעה.
ש. מי אמר לך שתקבל 21 ₪ לשעה?
ת. מנהל הסניף היה אורי.
ש. ועובר חודש ראשון ואתה רואה בתלוש שכר מינימום?
ת. נכון 17 נקודה ומשהו.
ש. ומה עשית? פנית ואמרת למה ושהבטיחו לך 21?
ת. פניתי ואמרו לי שיש בנוסף פרמיה שרשום, ושאעשה חשבון ושזה יוצא 21 ₪ לשעה.
ש. וזה היה מקובל עליך?
ת. לא, אני אמרתי שיהיה כתוב 21 ₪ לשעה.
ש. ומה אמרו?
ת. עבר עוד חודש ועוד חודש, וזה היה אותו דבר.
ש. ומה עשית?
ת. בשנת 2003, 2004 לא הכרנו כ"כ את הקב"ט, אחר כך הקב"ט ראה שאנחנו רציניים ולא עושים בעיות, והכל שקט, אז דיברנו. ב 2003, 2004 הוא לא הכיר אותנו טוב.
ש. וב 2005 פנית אליו לגבי השכר שבתלוש שרשום לא טוב?
ת. כן, כל הזמן, וכל הזמן הוא אמר אני אסתדר, אני אסתדר זה לוקח זמן."
גם ויאצ'סלב העיד כי הוא לא רצה לעזוב את עבודתו שכן הוא לא מצא עבודה אחרת ( עמוד 23, שורות 14-20):
"ש. מבטיחים לך 21 ₪ לטענתך, וחודש ראשון ראית 17 ומשהו אמרת...
ת. זה גם מה שרשום בתלוש.
ש. ואתה מבקש 21 ₪ שכר בסיס בתלוש, וגם בשאר החודשים זה נשאר אותו דבר. למה אתה לא עוזב, למה אתה לא כותב מכתב?
ת. אם אני אשאר בחברה זה מה יש, ואם אני הולך בחוץ אני לא מצאתי עבודה, ולכן נשארתי לעבוד בחברה. אני כל הזמן ביקשתי שיסדרו את זה. כל חצי שנה היה מנהל סניף חדש, ולא היה עם מי לדבר, כי כל פעם מנהל הסניף היה אומר שהוא חדש ומה אנחנו רוצים ממנו."
ויאצ'סלב העיד בעדותו בבית הדין כי אין לו טענות בהתייחס לתקופה שלאחר חודש פברואר 2008, המועד שבו החלה הנתבעת לשלם לו תוספת 9% ושכר היסוד שלו הועלה ל-23.5 ₪ לשעה, כך שטענותיו בעניין הפרשי השכר מתייחסות לתקופה שקדמה לכך ( עמוד 21, שורות 22-27).
על יסוד האמור לעיל אנו קובעים כי שכרם השעתי של התובעים החל מתקופת עבודתם ועד לחודש פברואר 2008 פוצל באופן מלאכותי לרכיבים נוספים. מחודש פברואר 2008 הפסיקה הנתבעת לפצל באופן מלאכותי את שכר התובעים בתלושי המשכורת והחל ממועד זה ואילך תלושי המשכורת שיקפו את גובה שכר היסוד האמתי שלהם (כפוף לקביעתנו בדבר הפחתת שכרו היסוד של מורד ב-0.44 אגורות מחודש 05/07 עד חודש 01/09 מועד עדכון שכרו), בצירוף תוספת תמורה כוללת עבור שעות נוספות 9% על פי צו ההרחבה בענף השמירה.
האם הסדר תשלום תוספת גלובאלית 9% במקום גמול בעד עבודה בשעות נוספות עליו חתמו התובעים תקף?
לעניין התנאים למתן תוקף להסדר תשלום תוספת גלובאלית לעובדי שמירה ואבטחה במקום גמול בעד עבודה בשעות נוספות, נקבע בפסיקה בע"ע ( ארצי) 184/09 פיודור קרבצ'נקו נ' חברת השמירה בע"מ ( ניתן ביום 18.12.11):
"הסדר התמורה הכוללת, כפי שנקבע על ידי הצדדים להסכם הקיבוצי, מתנה במידה מסוימת הן על חוק שעות עבודה ומנוחה והן על סעיף 5 לחוק הגנת השכר, התשי"א - 1951, האוסר על תשלום " שכר כולל". כידוע, "זכויות עובד הקבועות בחוק יכול הסכם קיבוצי להוסיף עליהן אך לא לגרוע מהן" (סעיף 21 לחוק הסכמים קיבוציים, התשי"ז – 1957). אם כך, כיצד ניתן – בפסיקותיהם של בתי הדין לעבודה – תוקף להסדר התמורה הכוללת?
הדרך למתן תוקף להסדר התמורה הכוללת הינה להתייחס אליו כמעין הסדר מוסכם של תשלום " שעות נוספות גלובאליות" (דב"ע מד/3-34 דוד אלון – בנק ישראל, פד"ע טז 76 (1984)), מתוך הנחה כי בממוצע, וכמכלול – מקבל העובד לכל הפחות תמורה שוות ערך לזו המגיעה לו מכוח חוק שעות עבודה ומנוחה ( כן ראו את סעיף 10.2 להסכם הקיבוצי החדש בענף השמירה, מיום 2.11.08). ככל שהנחה זו אכן תואמת את המציאות, ניתן לקבוע כי הסדר התמורה הכוללת מסייע להגשמת תכליתו של חוק שעות עבודה ומנוחה, ואינו פוגע בהסדר הקוגנטי הקבוע בו.
עם זאת, השאלה אם יש בהסדר התמורה הכוללת משום תחליף הולם לגמול שעות נוספות מכוח חוק – הינה שאלה עובדתית, התלויה בנסיבותיו הספציפיות של כל עובד, ובפרט בהתחשב בהיקף השעות הנוספות המבוצע על ידו בממוצע בפועל ( ראו את החישוב שנערך על ידי השופטת גליקסמן בעב' (ת"א) 5160/07 רינת אנתייב – מומנטום אס.או.אס בע"מ ( בפירוק), מיום 30.5.11; להלן: עניין אנתייב).
נוכח האמור, לא קבע ההסכם הקיבוצי כי הסדר התמורה הכוללת יחול בכל מקרה ומקרה, אלא רק ככל שהעובד והמעסיק מגיעים להסכמה ספציפית בקשר לכך, וככל שמתקיימים כל התנאים הנוספים והמצטברים הנקובים בהסכם הקיבוצי, לרבות דיווח מיידי למועצת הפועלים. הדיווח האמור אינו דרישה טכנית/פרוצדוראלית בלבד אלא מהותית, שכן ההנחה היא כי ארגון העובדים יוכל לוודא, בכל מקרה ומקרה, כי העובד אכן הבין את משמעותו של הסדר התמורה הכוללת טרם חתימתו עליו, וכי בהתחשב בהיקף שעות עבודתו – יש בהסדר התמורה הכוללת משום פיצוי הוגן, התואם את תכליתו של חוק שעות עבודה ומנוחה, לשעות הנוספות המבוצעות על ידו.
לאור זאת, ובהתחשב בכך שאנו עוסקים הן בקבוצת עובדים מוחלשת והן בהתנאה מסוימת על הוראת חוק מגן, מקובלת עלינו גישת המערער כי יש לפרש את דרישות ההסכם הקיבוצי באופן קפדני – ולא ליתן תוקף להסדר התמורה הכוללת ככל שדרישות אלה לא קוימו במלואן וכלשונן ( כן ראו בע"ע 300104/98 משאבי אביב בע"מ – זאיד אלהואשלה, מיום 22.3.99)."
טרם מתן תוקף על ידי בית הדין להסדר תמורה כוללת, יש לוודא לפיכך כי קוימו כל הוראות ההסכם הקיבוצי המתייחסות לכך, לרבות חתימה על טופס הסכמה בהתאם לנוסח המצורף להסכם הקיבוצי, ולרבות העברת העתק בפועל למועצת הפועלים. בנוסף לכך, יש לוודא כי הסדר התמורה הכוללת בוצע בפועל ככתבו וכלשונו, היינו כי שולמה לעובד " תוספת כוללת בשיעור של 9% לפחות משכר העבודה הרגיל המשתלם לפי התעריף המצורף להסכם זה, בעד כל שעות העבודה באותו היום".
להשלמת התמונה ראוי לציין - הגם שעניין זה לא הועלה על ידי הצדדים ולכן התייחסותנו אליו הינה מעבר לצורך - כי תנאי חיוני נוסף, לכאורה, לצורך מתן תוקף להסדר התמורה הכוללת, הינו כי העסקת העובד בשעות נוספות נעשתה " כדין", באופן שלא הועסק יותר ממספר השעות שניתן לגביו היתר מכוח חוק שעות עבודה ומנוחה ( פסק דינה של השופטת לאה גליקסמן בעניין אנתייב)."
הנתבעת הציגה הסדר חתום בדבר תוספת כוללת 9% בעד עבודה בשעות נוספות, של התובע ויאצ'סלב בלבד. כאמור, במסמך שהוצג לא מופיע תאריך, אך בשים לב לכך כי ויאצ'סלב אישר את חתימתו על המסמך, לא הכחיש את מועד החתימה ואף אישר אותה בתצהירו ( סעיף 98 ב. לתצהירו) אנו קובעים כי מועד החתימה היה בחודש פברואר 2008.
כאמור, ויאצ'סלב העיד בבית הדין כי בחודש פברואר 2008, החלה הנתבעת לשלם לו תוספת 9% בנוסף לשכרו היסוד וכי אין לו טענות בהתייחס לתקופה שלאחר מועד זה ( עמוד 21, שורות 21-27):
"ש. פנית שוב לקב"ט סלקום?
ת. אנו קיבלנו תלושים בשנת 2008 עד 2010 ורשום כמה אנו מקבלים מינימום, אבל אנחנו קיבלנו יותר, רשום כמו שצריך שאנו מקבלים 25 ₪ + 9%.
ש. וזה בסדר?
ת. כן. הוא אמר לנו עכשיו אתם רואים מה אתם מקבלים.
ש. אז אין לך טענות על 2008 ו 2009 על שעות נוספות, הכל על תקופה קודמת?
ת. נכון."
הנתבעת לא הציגה הסדר תשלום תמורה כוללת חתום של מורד ( או הסכם עבודה). עם זאת, מורד לא הכחיש בעדותו בבית הדין כי הוא חתם על ההסדר, אך הוא טען כי החתימו אותו " בכוח". בהמשך עדותו הוא העיד כי הוא הסכים לחתום מרצונו החופשי עקב תחקיר ששמע ברדיו בו נאמר כי בתי הדין אינם נותנים תוקף להסדר בדבר תשלום תמורה כוללת 9% בעד עבודה בשעות נוספות בענף השמירה ( לטענתו הדברים נאמרו על ידי עו"ד שעלה לשידור ברדיו (עמוד 11, שורות 30-32, עמוד 12, שורות 4-11) ):
"ש. ב- 02/07 יש שינוי בתלוש. האם ביררת מה זה.
ת. הגיע יוסי, סליחה, לא יוסי, הוא בכוח החתים אותנו על 9%. הוא אמר, או שאתם חותמים או שאני מוריד אתכם מהעמדות ואני אכניס את מי שאני רוצה.
...
לשאלת בית הדין, אני הבנתי שדורשים ממני לחתום על 9%. בהתחלה סירבתי ואחרי זה חתמנו. אחרי כמה חודשים.
ש. למה סירבת לחתום בהתחלה.
ת. זה לא מה שהיה מגיע לנו. היה מגיע לנו שעות נוספות. הם אמרו שזה חוק קיבוצי.
ש. מה קרה שאחרי כמה חודשים הסכמת.
ת. היה איזה תחקיר ברדיו, היה עו"ד שדיבר לגבי השומרים, שבית הדין לא מקבל את החתימה. לכן חתמתי."
גם מורד אישר בתצהירו כי מועד החתימה היה בחודש אפריל 2007 ( סעיף 89 ב. לתצהירו "... טופס ה-9% שנחתם בחודש אפריל 2007.."). על כן, אנו קובעים כי מועד חתימתו על ההסדר היה בחודש אפריל 2007, אם כי בפועל הנתבעת החלה ליישם לגביו את הוראות ההסדר מחודש פברואר 2008 בלבד.
איננו מקבלים את טענות התובעים כי הם " אולצו" לחתום על ההסדר וכי הם לא הבינו על מה הם חותמים. התובעים הסתירו בכתבי תביעותיהם את עובדת חתימתם על הסדר התמורה הכוללת בעד עבודה בשעות נוספות.
מעדויות התובעים בבית הדין עולה כי הם הבינו כי הסדר התמורה הכוללת הינו חלופה לתשלום גמול שעות נוספות בהתאם לחוק שעות עבודה ומנוחה ( עדותו של ויאצ'סלב בעמוד 22, שורות 2-8 ועדותו של מורד לעיל בעניין " התחקיר" ששמע ברדיו):
"ש. אז לפני 2/08 פנית לקב"ט סלקום?
ת. לא סתם קיבלנו מתנה 9%, זה בגלל שפנינו לקב"ט סלקום שפנה למנכ"ל החברה ואמרנו או שנקבל שעות נוספות או שנקבל תוספת 9%. זה
ש. ואיך אתה יודע שזה מה שקב"ט סלקום אמר לנתבעת?
ת. הוא אמר אני אסתדר את זה, ואחרי חודשיים שלושה אנחנו קיבלנו את זה."
חרף האמור, איננו סבורים כי " הבנתם" מקנה תוקף משפטי להסדר עליו התמורה הכוללת עליו הם חתמו, בהיעדר קיום יתר החובות המוטלות על הנתבעת על פי צו ההרחבה.
התובעים אינם מומחים לדיני עבודה. הם אינם יודעים מהו מספר השעות הנוספות המקסימאלי שניתן להעבידם על פי ההיתר מכוח חוק שעות עבודה ומנוחה והם אינם יכולים לבחון אם ההסדר מקפח את זכויותיהם הקוגנטיות באופן שאינו נותן להם פיצוי הוגן בגין היקף שעות עבודתם בפועל. על כן " הבנתם" אינה מקנה תוקף משפטי להסדר.
מהראיות שהובאו לפנינו עולה כי הנתבעת העסיקה את התובעים בניגוד " לדין"- מורד הועסק חודשים בודדים בניגוד להיתר העבדה בשעות נוספות ואילו ויאצ'סלב הועסק רוב תקופת העבודה בניגוד להיתר. לשם המחשה: היו חודשים בהם ויאצסלב עבד 63 שעות בשבוע ( חודש 11/09, 10/09, 9/09) ו- 68 שעות בשבוע ( חודש 4/07, חודש 2/07, חודש 1/07, 11/06) ו-72 שעות בשבוע ( חודש 7/06, 5/06) וקיימים חודשים נוספים רבים.
הנתבעת לא טענה וממילא לא הוכיחה כי היא העבירה את העתק ההסדרים החתומים למועצת הפועלים. כאמור בעניין קרבצ'נקו לעיל, הדרישה לדיווח מיידי למועצת הפועלים אינה דרישה טכנית בלבד, אלא מהותית. ההנחה היא כי ארגון העובדים יוודא כי העובד הבין את תוכן ההסדר עליו חתם, טרם חתימתו, וכי בשים לב להיקף עבודתו יש בהסדר פיצוי הוגן לשעות עבודתו, התואם את תכלית חוק שעות עבודה ומנוחה. הנתבעת נמנעה מלדווח לארגון העובדים על ההסדרים עליהם חתמו התובעים ובכך היא מנעה את הבירורים והבדיקות שעורך ארגון העובדים עם העובדים על מנת לוודא כי הם לא קופחו.
בית הדין הארצי עמד על החשיבות שבקיום ההוראות ההסכם הקיבוצי באופן קפדני בפרט במצבים בהם קיימת התנאה מסוימת על הוראות משפט העבודה וכן כאשר עוסקים בזכויות של קבוצת עובדים מוחלשות. במצבים אלה בית הדין לא יתן תוקף להסדר התמורה הכוללת " ככל שדרישות אלה לא קוימו במלואן וכלשונן" (עניין קרבצ'נקו לעיל).
על יסוד האמור לעיל, אנו קובעים כי אין תוקף להסדר התמורה הכוללת עליו חתמו התובעים. המשמעות היא, שהתובעים זכאים לגמול בעד עבודה בשעות נוספות בקיזוז התמורה ששולמה להם על פי ההסדר החל מחודש פברואר 2008, שכן התובעים אינם זכאים לתשלום כפול עבור עבודתם.
הפרשי שכר
לטענת התובעים, הנתבעת שילמה להם שכרם בחסר בגין שעות עבודתם. לטענתם, הנתבעת פיצלה באופן מלאכותי את שכרם היסוד בתלושי המשכורת, לא שילמה להם שכר עבור כל שעות עבודתם בפועל, לא שילמה להם גמול בעד עבודה בשעות נוספות ובגין שעות עבודה ביום המנוחה השבועי.
מורד
התובע מורד פירט בכתב תביעתו שני תחשיבים, כדלהלן:
"במידה והצדדים לא חתומים על הסכם לפיו על הנתבעת לשלם לתובע תוס' גלובאלית בשיעור 9% לשכר במקום גמול עבודה בשעות נוספות, על הנתבעת לשלם לתובע הפרשי שכר בסך 18,159 ₪. הפרשי השכר נובעים- בין היתר- מאי תשלום שעות נוספות בשיעור מלא וכן מאי תשלום שכר עבודה בגין כל שעות בהם עבד התובע. יצויין, התובע שמר את רישומי שעות בהם עבד על כן כל החישובים נעשים על סמך רישומים אלה. פירוט הפרשי השכר מצ"ב כנספח ד'.
במידה והצדדים חתומים על הסכם לפיו על הנתבעת לשלם לתובע תוספת קבועה לשכרו בשיעור 9% במקום לשלם לו גמול עבודה בשעות נוספות, הנתבעת נותרה חייבת לתובע סך של 27,871 ₪ עקב אי תשלום תוספת בשיעור 9% במקום שעות נוספות. פירוט הפרשי ש.נ.ג. מצ"ב כנספח ה'."
בתצהירו צמצם מורד את תביעתו החלופית מסך של 27,871 ₪ לסך של 19,028.6 ₪. לטענתו, סכום זה כולל הפרשי שכר עבור שעות נוספות, גמול עבודה ביום המנוחה השבועי והפרשי שכר עבור שעות עבודה בפועל בגינן לא שולם לו שכר בסך 3,251.86 ₪ ועוד 15,776.74 ₪ עבור תשלום תמורה כוללת 9% מחודש אפריל 2007 ועד למועד סיום עבודתו.
בסיכומים שהוגשו מטעם שני התובעים, נחלקו התחשיבים של התובעים לשתי תקופות. הראשונה ממועד תחילת העבודה עד לחודש ינואר 2008 והשניה מחודש פברואר 2008 ועד למועד סיום העבודה. כאמור, התובעים טוענים בסיכומיהם כי " גם החל מחודש 2/2008 ועד סוף תקופת העבודה, הנתבעת המשיכה לפצל את שכרם באופן מלאכותי, ורכיב " ש. נוספות 9%" הינו רכיב פיקטיבי."
בהתייחס לתקופה שמחודש 4/2005 ועד לחודש ינואר 2008 טען מורד בסיכומים, כי הנתבעת נותרה חייבת לו הפרשי שכר בגין בסך 6,381 ₪ ( בהתאם לתחשיבו המבוסס על רישומי השעות שלו כמפורט בטבלה בסיכומים). תביעה זו לא פורטה בכתב התביעה של מורד ( ואף לא אוזכרה בתצהירו), וכפי שיפורט להלן היא אף לא הוכחה.
בהתייחס לתקופה שמחודש פברואר 2008 ועד למועד סיום עבודתו, בדצמבר 2009, טען מורד בסיכומים כי הנתבעת נותרה חייבת לו סך של 18,129 ₪ עבור גמול בעד עבודה בשעות נוספות לפי הקבוע בחוק שעות עבודה ומנוחה ( בהתאם לתחשיב המבוסס על רישומי השעות שלו - התחשיב פורט בסיכומים בטבלה). לחילופין, במידה וייקבע שהסדר התמורה הכוללת תקף הוא זכאי לתוספת גלובאלית 9% מחודש פברואר 2008 עד למועד סיום עבודתו ( במקום גמול שעות נוספות לפי חוק שעות עבודה ומנוחה) בסך 11,162 ₪.
הנתבעת הכחישה את טענות התובעים ואת תחשיביהם, אך לא הציגה כל תחשיב נגדי מטעמה.
יצוין כי התובעים לא פירטו את תחשיביהם והסתפקו בפירוט טבלאות בסיכומיהם ובית הדין נדרש " לפענח" את התחשיבים, דבר שאך סירבל והאריך את ההכרעה בתיק שלא לצורך וזאת בהצטרף העובדה כי כל אחד מתצהירי התובעים ( בצירוף הנספחים) מחזיק כ-400 עמודים, הנתונים שפורטו בתצהירי התובעים ( וגם בתצהירי הנתבעת) כאמור לעיל, היו מבולבלים באופן שהנתונים של שני התובעים היו מעורבבים זה בזה כך גם תחשיביהם והדבר גזל זמן רב מבית הדין בשל התנהלות התובעים.
תחשיבי התובעים היו שגויים באופן שלא הובאו בחשבון התמורות שחלו בשכר היסוד שלהם לאורך כל תקופת העבודה. התחשיבים התבססו על שכר היסוד האחרון הנטען בצירוף תוספת התמורה הכוללת 9% ששולמה להם, מבלי שהוצגו תחשיבים חלופיים למקרה שתדחה טענתם כי רכיב התמורה הכוללת 9% ששולם להם לאחר חודש 02/08 היה פיקטיבי.
בנוסף, התובעים לא פירטו את תביעתם להפרשי שכר עבור שעות עבודה בפועל. התובעים הגישו תחשיבים מבלי לפרט מהו מספר השעות שלא שולמו להם בגין כל חודש עבודה נתון. מר מורד העיד בבית הדין כי הנתבעת לא שילמה לו שכר עבור כל שעות עבודתו ( בפרט בהתייחס לעבודתו בסלקום) וכי הוא פירט בתצהירו את מספר השעות " החסרות" עבורן הוא תובע הפרשי שכר ( עמוד 8, שורות 21-22). מעיון בתצהירו עולה כי לא פורטו מספר השעות בגינן נתבעים הפרשי שכר בעד כל חודש נתון ( כך גם בכתב התביעה ובסיכומים). כך גם לא פורטו מספר השעות הנוספות בגינן מורד תובע הפרשי שכר.
מוטל על מי שתובע לפרט באופן מדוייק, מובן וברור את תביעתו. בתביעה להפרשי שכר עבור שעות עבודה ששולמו בחסר, על התובע לפרט כמה שעות הוא עבד בחודש הרלוונטי, מה מספר השעות ששולמו לו, ומה מספר השעות בגינן הוא זכאי להפרשי שכר ומה הסכום המגיע לו בעדן ( כאשר עליו לפרט גם את התחשיב המבסס את סכום הפרשי השכר כגון: מספר שעות כפול שכרX ). אין התובע יכול להכניס תחת כותרת אחת ותחשיב אחד את כל התביעות המגיעות לו בגין הפרשי שכר ( גם הפרשי שכר עבור שעות עבודה שלא שולמו וגם הפרשי שכר בעד עבודה בשעות נוספות). אין להסתפק בצירוף טבלאות דוגמת אלה שצורפו על ידי התובעים על מנת לצאת ידי חובת הוכחת התביעה.
מעבר לכך, תחשיב התובע מורד שגוי והוא כולל נתונים שלא הוכחו, על כן לא ניתן לאמץ אותו. בהתייחס לתקופה שמחודש אפריל 2005 עד ינואר 2008 עולה, כי חלק מתלושי המשכורת כלל לא צורפו לכתב התביעה ולפיכך לא ניתן היה לבדוק אם הנתונים, שעניינים מספר השעות או סכום תשלום השכר שהופיע בתחשיב, תואמים את הנתונים שהופיעו בתלושי המשכורת ולא ניתן היה להשוות אותם לנתונים שהופיעו בדפי הנוכחות ( לא צורפו תלושי משכורת חודשים 4/05, 5/05, 6/05, 7/05, 10/05, 12/05, 1/06, 2/06, 10/06, 2/07, 3/07 ו-4/07. ייתכן וחלקם צורפו אך לא היו קריאים).
יתרה מכך, הנתון בדבר מספר שעות העבודה בתחשיבו של מורד עבור חודשים לגביהם לא צורפו תלושי משכורת אף לא תאם את מספר השעות שהופיעו בדפי הנוכחות. כך למשל מדף הנוכחות של חודש יולי 2005 עולה כי מורד עבד 139.5 שעות, בעוד שבתחשיב נרשם כי הוא עבד באותו החודש 179 שעות. מדף הנוכחות של חודש אוקטובר 2005 עולה כי מורד עבד 166.5 שעות, בעוד שבתחשיב נרשם כי הוא עבד 173.5 שעות. מדף הנוכחות של חודש פברואר 2006 עולה כי מורד עבד 106.5 שעות, בעוד שבתחשיב נרשם כי הוא עבד 171 שעות. מדף הנוכחות של חודש אוקטובר 2006 עולה כי התובע עבד 199 שעות, בעוד שבתחשיב נרשם כי התובע עבד 194 שעות. מדף הנוכחות של חודש אפריל 2007 עלה כי מורד עבד 171.5 שעות, בעוד שבתחשיב נרשם כי הוא עבד 177.5 שעות.
כך גם לא צורפו דפי נוכחות של חודשים 05/05, 06/05. צורף דף נוכחות חלקי של חודש 4/06 ( מתאריכים 2.4.06- 6.4.06 בלבד), ועל כן לא ניתן היה להשוות את מספר השעות שהופיעו בתחשיב. יתרה מכך, נתון מספר שעות העבודה שפורט בתחשיב עבור החודשים שלגביהם לא צורפו דפי נוכחות ( או צורפו באופן חלקי), אף לא תאם את מספר השעות שהופיעו בתלושי המשכורת, כך שאיננו מבינים מהיכן לקוח הנתון של מספר השעות בתחשיב. כך למשל, בחודש אפריל 2006 פורט בתחשיב כי התובע עבד 172.5 שעות ואילו בתלוש המשכורת לאותו החודש הופיע כי הוא עבד 186.49 שעות. בחודש 06/06 צורף דף נוכחות חלקי ( מתאריכים 1.6.06 -23.6.06) ושעות העבודה בו הסתכמו ב-73, בתחשיב נרשמו 178.5 שעות ואילו בתלוש לאותו חודש הופיעו 179.5 שעות. עבור חודש אוגוסט 2006 הוצג דף נוכחות חלקי מיום 14.8.06. בתלוש המשכורת הופיעו 235 שעות ואילו בתחשיב נרשמו 225.5 שעות. עבור חודש 09/06 הוצג דף נוכחות חלקי ( מיום 20.9.06 ואילך), בתחשיב צוין כי התובע עבד 185 שעות ואילו בתלוש המשכורת הופיעו 192 שעות.
בהתייחס לחודשים לגביהם מורד צירף תלושי משכורת ודפי נוכחות, השוואת הנתונים מעלה כי קיימים פערים בין הנתונים המופיעים בדפי הנוכחות לבין הנתונים המופיעים בתלושי המשכורת ובין הנתונים המופיעים בתחשיב. כך למשל מדפי הנוכחות לחודש 3/06 עולה כי התובע עבד 179.5 שעות, בעוד שבתלוש המשכורת לאותו חודש מופיע כי התובע עבד 206.5 שעות (182+12.5+12) ואילו בתחשיב נרשם כי התובע עבד 212.5 שעות. מדף הנוכחות לחודש 01/07 עולה כי התובע עבד 145 שעות ואילו בתלוש המשכורת הופיעו 170 שעות ( נתון שהועתק לתחשיב). מדף הנוכחות של חודש מאי 2007 עולה כי התובע עבד 221.5 שעות, בעוד שבתלוש המשכורת מופיע כי הוא עבד 219.5 שעות ואילו בתחשיב צוין כי הוא עבד 212.5 שעות. מדף הנוכחות של חודש אוגוסט 2007 עולה כי מורד עבד 208.5 שעות, בעוד שבתלוש המשכורת מופיע כי הוא עבד 218.5 שעות ואילו בתחשיב נרשם כי הוא עבד 195.5 שעות.
קיימות דוגמאות נוספות גם בתחשיב התובע לתקופה שמחודש פברואר 2008 ואילך, אך נסתפק במה שצוין לעיל.
על יסוד האמור לעיל, אנו דוחים את תחשיביו של התובע מורד.
בשים לב לקביעתנו לעיל, כי שכרו של מורד פוצל באופן מלאכותי לרכיבים פיקטיביים בתלושי המשכורת עד לחודש פברואר 2008, הרי שהוא זכאי להפרשי שכר עבור שעות עבודתו הנוספות. כפי שהרחבנו לעיל, קיימת סתירה בין מספר השעות שנרשמו בתלושי המשכורת לבין מספר השעות שפורטו בדפי הנוכחות של מורד. סתירה זו יכולה להיות מוסברת בהתאם לעדותו של מורד, לפיה במקרים שבהם הוא עבד באתרים נוספים מלבד סלקום, הוא לא רשם את שעות עבודתו בפועל כפי שנהג לגבי שעות עבודתו בסלקום. בנוסף, מורד העיד כי היו חודשים בהם שולמו לו הפרשי שכר.
יתר על כן, החלטנו לאמץ את נתון מספר השעות שפורט בתלושי המשכורת של מורד לצורך הכרעתנו בתביעתו להפרשי שכר בעד גמול עבודה בשעות נוספות. על כן החישוב שערכנו יהיה מבוסס על חישוב חודשי ( שעות נוספות מעבר ל-186 שעות) ולא יומי או שבועי. החלטה זו אינה מקפחת את מורד שכן ברוב החודשים, מספר השעות שצוין בתלושי המשכורת היה גדול ממספר השעות שהופיע בדפי הנוכחות וממילא, ציון מספר השעות בתלושי המשכורת מהווה הודאה של הנתבעת כי מורד עבד את השעות הנ"ל. יצוין כי מדפי הנוכחות שהוצגו עולה כי מורד לא עבד כלל ביום המנוחה השבועי ולפיכך אינו זכאי לגמול בעד עבודה ביום המנוחה השבועי בניגוד לטענתו ולתחשיבו.
מעבר לכך, העובדה שמורד לא פירט את תביעתו, תחשיבו היה שגוי ותביעתו לא הוכחה היתה עלולה להביא לדחיית תביעתו להפרשי שכר ותביעתו לגמול בעד עבודה בשעות נוספות, אך החלטנו לערוך חישוב של גמול שעות נוספות בהתאם למספר השעות החודשיות שעבד מורד מעבר ל-186 שעות. עריכת החישוב על ידי בית הדין, תובא בחשבון לעניין פסיקת ההוצאות, כפי שיפורט בסוף פסק הדין, שכן תחשיבי התובעים היו באופן מגמתי שגויים והתבססו על נתוני שכר עבודה אחרונים נטענים ( שהיו מופרזים ולא התיישבו עם העדויות שהובאו לפנינו), ללא הצגת תחשיבים חלופיים.
כאמור, החישוב שערכנו מבוסס על תלושי המשכורת של מורד ועל שכר היסוד האמתי. כפי שעולה מתלושי המשכורת שהוצגו לפנינו, גובה שכר היסוד השעתי של מורד בתקופת עבודתו הוא כמפורט להלן:
ממועד תחילת העבודה בחודש 3/04 עד 2/06 - סך של 21 ₪ לשעה ( כפי שעולה מתלושי המשכורת שהוצגו ובשים לב לטענת הנתבעת בדבר גובה שכרו השעתי).
מחודש 3/06 עד חודש 4/07- סך של 23 ₪ לשעה.
מחודש 5/07 עד חודש 1/08- סך של 23.44 ₪ לשעה.
מחודש 2/08 עד חודש 12/08- שכרו היסוד הופחת ל- 23 ₪, לפיכך, בגין תקופה וזו ועד למועד שבו הועלה שכרו ל-24 ₪ בחודש 1/09 חישבנו את הפרשי השכר המגיעים לו עבור שכרו היסוד, לפי חישוב 0.44 ₪ כפול מספר שעות עבודה בחודש. קביעתנו היא כי בגין התקופה הנ"ל שכרו היסוד עמד על 23.44 ₪.
בחודש 1/09 עד תום תקופת העבודה בחודש 12/09- סך של 24 ₪ לשעה.
בגין 52 שעות נוספות ראשונות חושב גמול 25% משכר היסוד כמפורט לעיל, ובגין היתרה חושב גמול 50% משכר היסוד. עבור התקופה שמחודש 08/05 עד לחודש ינואר 2008 ( למעט חודשים 4/05- 7/05, 10/05, 12/05, 1/06, 2/06, 10/06, 2/07-4/07, בגינם לא הוצגו תלושי משכורת) מורד זכאי להפרשי שכר עבור גמול בעד עבודה בשעות נוספות בסך 1,907 ₪.
בגין התקופה שמחודש פברואר 2008 ועד לחודש דצמבר 2008 מורד זכאי להפרשי שכר המגיעים לו בגין שכרו היסוד ( שעמד על 23.44 ₪ ולא 23 ₪ כמפורט בתלושי המשכורת) בסך 1,084 ₪.
כאמור דחינו את טענתו של מורד כי גם לאחר חודש פברואר 2008 שכר היסוד שלו פוצל באופן מלאכותי לרכיב שעות נוספות גלובאלית 9%. על כן בגין התקופה שמחודש פברואר 2008 ועד למועד סיום עבודתו בחודש דצמבר 2009, זכאי מורד לגמול בעד עבודה בשעות נוספות לפי חוק שעות עבודה ומנוחה בקיזוז הסכומים ששולמו לו בעד התוספת הגלובאלית 9%.
מחישוב שערכנו המבוסס על תלושי המשכורת של מורד לתקופה זו עולה כי הוא זכאי לגמול בעד עבודה בשעות נוספות בסך 5,208.21 ₪. בגין תקופה זו הנתבעת שילמה למורד תוספת כוללת 9% בסך של 10,695.75 ₪, סכום הגבוה מהסכום לו הוא זכאי. על כן, הוא אינו זכאי לתשלום נוסף.
סיכומו של דבר, מורד זכאי לגמול בעד עבודה בשעות נוספות עבור חודשים 08/05 -01/08 בסך 1,907 ₪. בנוסף, מורד זכאי להפרשי שכר יסוד עבור התקופה שמחודש 02/08- 12/08 בסך 1,084 ₪. התביעה לגמול בעד עבודה בשעות נוספות עבור התקופה שמחודש 02/08 עד למועד סיום עבודתו נדחית.
ויאצ'סלב
התובע ויאצ'סלב פירט בכתב תביעתו שני תחשיבים, כדלהלן:
"במידה והצדדים לא חתומים על הסכם לפיו על הנתבעת לשלם לתובע תוס' גלובאלית קבועה בשיעור 9% לשכר במקום גמול עבודה בשעות נוספות על הנתבעת לשלם לתובע הפרשי שכר בסך 43,314 ₪ עבור התקופה שבין 02/2005 עד 12/2009 ( בגין אותה תקופה קיימים רישומי שעות אוטנטיות), ובגין התקופה בה לא נשמרו בידי התובע רישומי שעות העבודה ניתן לבצע תחשיב של גמול עבודה בשעות נוספות על בסיס חודשי שכן בתלושי השכר נרשם מספר שעות עבודה ועולה כי בקביעות ( כמעט כל חודש עבד שעות נוספות- מעבר ל-186 שעות בחודש) סה"כ מחודש ינואר 2003 ועד חודש ינואר 2005, כפי שעולה מתלושי השכר, עבד שעות נוספות בגינן זכאי לקבל גמול שעות נוספות בסך של 9,994 ₪ ובסה"כ יש לחייב את הנתבעת לשלם לתובע סך של 53,308 ₪. הפרשי השכר נובעים בין היתר מאי תשלום גמול עבודה בשעות נוספות וכן מאי תשלום שכר עבודה בגין כל שעות בהם עבד התובע. פירוט הפרשי השכר מצ"ב כנספח ב', תחשיב גמול עבודה בשעות נוספות מצ"ב לתביעה ומסומן כנספח ג'."
במידה והצדדים חתומים על הסכם לפיו על הנתבעת לשלם לתובע תוספות קבועה לשכרו בשיעור 9% במקום לשלם לו גמול עבודה בשעות נוספות, הנתבעת נותרה חייבת לתובע סך של 24,529 ₪ עקב אי תשלום תוספת בשיעור 9% במקום שעות נוספות. פירוט הפרשי ש.נ.ג מצ"ב כנספח ד'."
בתצהירו ויאצסלב צמצם במקצת את הסכומים שנתבעו לפי החלופה הראשונה אך הרחיב את הסכומים שנתבעו לפי החלופה השניה מסך של 24,529 לסך של 45,153.79 ₪ מבלי שהתבקש תיקון כתב התביעה וממילא מבלי שהותר התיקון:
ככל שתתקבל טענתו לפיה אין תוקף להסדר התמורה הכוללת במקום תשלום גמול בעד עבודה בשעות נוספות, תביעתו הועמדה לסך של 53,195.66 ( במקום 53,308 כמפורט בכתב התביעה):
לטענת ויאצ'סלב בגין התקופה שמחודש 01/05 עד 12/09 ( בגינה קיימים דפי נוכחות חודשיים) -נותרה הנתבעת חייבת לו סך של 43,201.66 ₪ ( במקום 43,314 כמצוין בכתב התביעה).
לטענתו, בגין התקופה שמחודש 01/03 עד 12/04 ( בגינה החישוב נעשה באופן חודשי מכיוון שהתובע לא שמר את דפי הנוכחות החודשיים)- נותרה הנתבעת חייבת לו עבור גמול שעות נוספות סך של 9,994 ₪.
ככל שתדחה טענתו לפיה אין תוקף להסדר התמורה הכוללת במקום תשלום גמול בעד עבודה בשעות נוספות, הוא זכאי בגין התקופה שמחודש 01/03 עד 01/08 לגמול שעות נוספות בהתאם לחוק שעות עבודה ומנוחה, ובגין התקופה שמחודש 02/08 ועד למועד סיום עבודתו הוא זכאי לתוספת כוללת 9% מהשכר ( סך של 45,153.79 ₪ לפי הפירוט הבא):
בגין התקופה שמחודש 01/03 עד 12/04 ( בגינה החישוב נעשה על יסוד הנתונים שפורטו בתלושי המשכורת) נותרה הנתבעת חייבת לו סך של 9,994 ₪.
בגין התקופה שמחודש 01/05 עד 01/08 ( בגינה החישוב מבוסס על דפי הנוכחות החודשיים) הנתבעת נותרה חייבת לו סך של 22,639.79 בגין גמול שעות נוספות, גמול עבודה ביום המנוחה השבועי ( מוצ"ש), הפרשי שכר יסוד ותשלום שעות עבודה בחסר.
בגין התקופה שמחודש 02/08 ועד למועד סיום עבודתו הוא זכאי לתוספת 9% בסך 12,520 ₪. יצוין כי סכום זה לא פורט בכתב התביעה.
כאמור, בסיכומי התובעים, נחלקו התחשיבים לשתי תקופות. הראשונה ממועד תחילת העבודה עד לחודש 1/08 והשניה מחודש 2/08 ועד למועד סיום העבודה, כאשר נקודת המוצא בתחשיבי התובעים היא כי הנתבעת המשיכה לפצל את שכר היסוד שלהם גם לאחר חודש 2/08.
התובע ויאצסלב טען בסיכומים כי במידה ותתקבל טענתו לפיה אין תוקף להסדר התמורה הכוללת, הנתבעת נותרה חייבת לו בגין התקופה שמחודש 2/03 ועד לחודש 02/08 סך של 53,194 ₪ לפי הפירוט הבא:
עבור התקופה שמחודש 2/03 עד חודש 12/04 הפרשי שכר בסך 9,994 ₪.
עבור התקופה שמחודש 1/05 ועד לחודש 1/08 סך של 22,639 ₪ בגין הפרשי שכר.
בגין התקופה שמחודש 02/08 ועד למועד סיום עבודתו סך של 20,561 ₪.
במידה ותדחה טענתו לפיה אין תוקף להסדר התמורה הכוללת, הנתבעת נותרה חייבת לו בגין התקופה שמחודש 02/08 ועד למועד סיום עבודתו 12,520 ₪.
בשים לב לתקופת ההתיישנות ( מבלי שהובאה בחשבון תקופת ההתדיינות הקודמת לפי סעיף 15 לחוק ההתיישנות), תביעתו של ויאצ'סלב להפרשי שכר עד לחודש אוקטובר 2003 התיישנה.
גם ויאצ'סלב לא פירט את תביעתו להפרשי שכר עבור שעות עבודה בהן עבד ולא שולמו לו בפועל. לא פורטו שעות הנוספות שהוא טוען שלא שולמו לו וכך גם בעניין התביעה לגמול בעד עבודה ביום המנוחה השבועי- לא פורטו מספר שעות העבודה שהוא טוען שהוא עבד, על אף שאין מחלוקת בין הצדדים כי התובע לא עבד בימי שבת. מעבר לכך מעיון בדפי הנוכחות של ויאצ'סלב עולה כי התובע כלל לא עבד בימי שבת או במוצאי שבת.
כאמור, קבענו כי שכר היסוד של ויאצ'סלב פוצל באופן מלאכותי בתלושי המשכורת לרכיבים פיקטיביים, על כן מגיעים לו הפרשי שכר עבור עבודתו בשעות נוספות. ויא'צסלב פירט בסיכומים את תחשיבו ( בטבלה) לגמול שעות נוספות עבור התקופה שמחודש 02/03 עד 12/04 לפי חישוב חודשי המבוסס על נתון מספר שעות בתלושי המשכורת ( בהיעדר דו"חות נוכחות חודשיים לתקופה זו).
מעיון בתחשיב עולה כי מספר השעות המפורטות בו אינן מתיישבות עם נתון מספר השעות שבתלושי המשכרות. כך למשל בחודש 11/03 התובע רשם בתחשיב כי הוא עבד 252 שעות, בעוד שמתלוש המשכורת ( על פי החישוב המתמטי שהציג התובע לביסוס טענתו לפיה שכרו היסוד פוצל) עולה כי הוא עבד 213.25 שעות בלבד ( כך לאורך כל התחשיב לתקופה שעד לחודש 12/04). בנוסף עולה כי לא הוצגו דפי נוכחות של חודשים 1/05 -2/05 ועל כן עבור החודשיים הנ"ל יש לבצע חישוב חודשי בהתאם למספר השעות כמפורט בתלושי המשכורת.
בדומה לתובע מורד, על מנת שלא לקפח את ויאצ'סלב ערכנו חישוב של הגמול המגיע לו בעד שעות נוספות בהתאם לשכר היסוד שעודכן מעת לעת כפי שעולה מתלושי המשכורת ( לפי הנוסחה המתמטית שהציג התובע לתמיכה בטענתו כי שכרו היסוד פוצל).
עבור התקופה בגינה הוצגו דפי נוכחות ( מחודש 03/05 ואילך) החישוב נעשה על בסיס מספר השעות שפורטו בדפי הנוכחות בהתאם לשכר היסוד שהיה בתקופה הרלוונטית לפי חישוב יומי ( החל משעה תשיעית ואילך) ולפי חישוב שבועי ( לפי חישוב מספר השעות הרגילות של התובע בשבוע עבודה כולל יום ו', כך שמעבר ל-43 שעות שבועיות רגילות הוא זכאי לגמול שעות נוספות: שעתיים ראשונות 25% והיתרה 50%. כך למשל בחודש מרץ 2005 :
החצי השבוע הראשון של חודש (1.3.05-5.3.05)- תאריך 1.3.05 נפל ביום ג' בשבוע. התובע עבד ביום ג'-8 שעות, ביום ד'-8 שעות, ביום ה'-8 שעות וביום ו'-7 שעות. לפי חישוב יומי אין שעות נוספות. לפי חישוב שבועי אין שעות נוספות (8+8+8+7=31).
שבוע מלא ראשון של החודש (6.3.05-12.3.05): התובע עבד ביום א'-8 שעות, ביום ב'-9 שעות, ביום ג'-8 שעות, ביום ד'-13 שעות, ביום ה'-8 שעות, ביום ו'-7 שעות. לפי חישוב יומי לתובע מגיע גמול שעות נוספות 25% בגין השעה ה-9 ביום ב' ובגין השעתיים הנוספות הראשונות ביום ד'. בנוסף מגיע לו גמול שעות נוספות 50% בגין ה-3 שעות הנוספות ביום ד'.
לפי חישוב שבועי – התובע עבד 8 שעות רגילות בימים א-ה =40 שעות. ולכן החישוב של השעות ביום ו' יהיה באופן הבא- 3 השעות הראשונות הן שעות רגילות (43-40). 4 השעות שנותרו ביום ו' הן שעות נוספות שיחושבו לפי גמול 25%- בגין שעתיים ראשונות ו-50% בגין שעתיים שלאחר מכן. וכן הלאה...
עבור התקופה בגינה לא הוצגו דפי נוכחות ( מחודש 11/03- 2/05) החישוב נעשה על בסיס חודשי בהתאם למספר השעות שפורטו בתלושי המשכורת ( בגין 52 שעות נוספות ראשונות 25%, בגין יתר השעות הנוספות 50%) .
מעיון בתלושי המשכורת ( מחודש 11/03 ואילך) עולה כי שכר היסוד של ויאצ'סלב עודכן מעת לעת כמפורט להלן:
מחודש 11/03 עד 7/04 – 21 ₪ לשעה.
מחודש 8/04 עד 01/05- 22 ₪ לשעה.
מחודש 2/05 עד 1/06– 23 ₪ לשעה.
מחודש 2/06 עד 12/08- 23.5 ₪ לשעה.
מחודש 1/09 עד 3/09 – 24 ₪ לשעה.
מחודש 4/09 עד 12/09- 25 ₪ לשעה.
לפי חישוב שערכנו עבור התקופה שמחודש 11/03 ועד לחודש 02/05 ( בגינה לא הוצגו דפי נוכחות למעט חודשים 10/04 ו-1/05 לגביהם לא היתה לנו אינדיקציה למספר שעות עבודת התובע שכן התלושים שהוצגו עבורם לא היו קריאים) ויאצ'סלב זכאי לגמול בעד עבודה בשעות נוספות בסך של 2,460 ₪.
בגין התקופה שמחודש 3/05 ועד לחודש 12/09 ( בגינה הוצגו דפי נוכחות) ויאצ'סלב זכאי לגמול שעות נוספות בסך 35,319 ₪. הנתבעת שילמה לו סך של 12,756 ₪ בגין תוספת תמורה כוללת 9% ( מחודש 2/08 עד 12/09), על כן הוא זכאי להפרשים בסך של 22,563 ₪ בגין גמול בעד עבודה בשעות נוספות עבור התקופה שמחודש 3/05 עד למועד סיום עבודתו בסוף חודש 12/09.
סיכומו של דבר, ויאצ'סלב זכאי להפרשי שכר בגין שעות נוספות בסך של 25,023 ₪ (2,460 ₪ עבור התקופה שמחודש 11/03 עד 2/05 ועוד 22,563 ₪ עבור התקופה שמחודש 3/05 ועד לחודש 12/09).
דמי הבראה
מורד
מורד תבע סך של 4,244 ₪ בגין דמי הבראה. לטענתו בגין כל תקופת עבודתו הוא זכאי לתשלום דמי הבראה בגין 36.83 ימי הבראה בסך 12,522 ₪ ( לפי חישוב 340 ₪ ליום הבראה), אך הנתבעת שילמה לו בפועל סך של 8,278 ₪ בלבד ועל כן הוא זכאי להפרשים בסך 4,244 ₪.
לטענת הנתבעת תביעתו של מורד התיישנה והוא זכאי לתבוע דמי הבראה עבור שתי שנות עבודתו האחרונות בלבד. לטענתה, היא שילמה לו במהלך השנתיים האחרונות לעבודתו סך של 6,494.49 ₪ ( בשנת 2008 שולם סך של 1,451.95 ובשנת 2009 שולם לו סך של 2,501.72 ₪ במסגרת גמר חשבון שולם לתובע בחודש 1/10 סך של 2,540.82 ₪ שלא הובא בחשבון תחשיבו של התובע). בשנים 2004- 2007 שולם לתובע סך של 4,375 ₪, כך שהסכום הכולל ששולם לו עבור דמי הבראה הוא 10,869 ₪. לטענת הנתבעת סכום זה מהווה קרוב ל-90% מסכום תביעתו בגין דמי הבראה, ו"ברי כי אותם 10% אשר לכאורה לא שולמו לו התיישנו התיישנות מהותית".
טענת הנתבעת כי שילמה לתובע סך של 2,540.82 ₪ בחודש 1/10 לא הוכחה. לכתב ההגנה צורפו אישורים בדבר תשלומי המשכורת של מורד עבור שנים 2004- 2009 בלבד, מהם עולה כי שולם למורד סך של 8,328.67 ₪ בגין דמי הבראה. לתצהיר מנכ"ל הנתבעת, מר רגב צורפו אישורים בדבר נתוני משכורת ששולמו לתובע ויאצ'סלב בלבד ( חרף טענת הנתבעת בסיכומיה כי לתצהיר מר רגב צורפו אישורים המעידים על התשלום מחודש 1/10 למורד). בנוסף, הנתבעת נמנעה מלחקור את מורד במסגרת עדותו בבית הדין בעניין קבלת התשלום שלטענתה שולם לו בחודש 1/10 בגין דמי הבראה ( יצוין כי מורד לא התייחס בתצהירו לטענת הנתבעת בעניין זה, אך כן התייחס ואף אישר את הסכום ששולם לו בתלוש משכורת חודש 1/10 עבור פדיון חופשה).
איננו מקבלים את טענת הנתבעת לפיה " ברי כי אותם 10% אשר לכאורה לא שולמו לו התיישנו התיישנות מהותית".
על הנתבעת היה לקשור כל תשלום ששולם למורד בגין דמי הבראה לשנת עבודה ספציפית ולהוכיח כי התשלום אכן שולם בגין אותה שנת עבודה, שכן ההנחה היא כי תשלום דמי הבראה מתייחס לשנת עבודה קודמת.
אמנם זכות התביעה של העובד לדמי הבראה מוגבלת לתקופה של שתי שנות עבודתו האחרונות. עם זאת, אנו סבורים כי הגבלה זו היא כספית בלבד במובן זה שסכום התביעה לא יעלה על הסכום שניתן היה לתבוע בגין שתי שנות העבודה האחרונות. אין מניעה ואף מתחייב ( בשים לב לכך שהתשלום משולם בדיעבד לאחר השלמת כל שנת וותק) להתייחס לכל תקופת העבודה ולזקוף את התשלומים ששילם המעביד על חשבון שנים קודמות.
מחישוב שערכנו עולה כי בגין תקופת עבודתו היה זכאי מורד לתשלום כולל בסך של 9,651 ₪:
בגין שנת עבודתו הראשונה ( מחודש 3/04 -2/05) היה זכאי לתשלום בסך 1,535 ₪ ( לפי חישוב 307 ₪ ליום הבראה כפול 5 ימים).
בגין שנת עבודתו השניה ( מחודש 3/05- 2/06) היה זכאי לתשלום בסך 1,908 ₪ ( לפי חישוב 318 ₪ ליום הבראה כפול 6 ימים).
בגין שנת עבודתו השלישית ( מחודש 3/06 -2/07) היה זכאי לתשלום בסך 1,908 ₪ ( לפי חישוב 318 ₪ ליום הבראה כפול 6 ימים).
בגין שנת עבודתו הרביעית ( מחודש 3/07- 3/08) היה זכאי לתשלום בסך 2,317 ₪ ( לפי חישוב 331 ₪ ליום הבראה כפול 7 ימים).
בגין שנת עבודתו החמישית ( מחודש 3/08- 3/09) היה זכאי לתשלום בסך 2,380 ₪ ( לפי חישוב 340 ₪ ליום הבראה כפול 7 ימים).
בגין החלק היחסי של שנת עבודתו החמישית (10 חודשים מחודש 3/09-12/09) היה זכאי לתשלום בסך 1,983 ₪ ( לפי חישוב 340 ₪ ליום הבראה כפול 5.83 ימים).
בגין שתי שנות עבודתו האחרונות מורד היה זכאי לקבלת תשלום בסך 4,363 ₪. לאחר ייחוס התשלומים ששולמו לתובע בסך 8,328 ₪ בגין הבראה לשנים קודמות בהיעדר ראיה אחרת הסותרת, הנתבעת נותרה חייבת לתובע עבור שתי שנות עבודתו האחרונות סך של 3,703 ₪ וזה הסכום שאנו פוסקים למורד בגין רכיב זה.
ויאצ'סלב
ויאצ'סלב עתר לתשלום בסך של 4,244 ₪ בגין דמי הבראה. לטענתו, עבור תקופת עבודתו הוא זכאי לתשלום עבור 52 ימי הבראה בסך של 17,212 ₪ ( לפי חישוב 340 ₪ ליום הבראה), אך הנתבעת שילמה לו סך של 12,968 ₪ בלבד, ועל כן היא נותרה חייבת לו סך של 4,244 ₪.
הנתבעת טענה כי תביעתו ברכיב זה התיישנה והוא זכאי לתבוע דמי הבראה עבור שתי שנות עבודתו האחרונות בלבד. לטענתה, בחודש 3/09 נערך הסכם עם ויאצ'סלב לפיו שולמו לו תשלומי דמי הבראה והוא חתם שאין לו "כל טענות או תביעות בגין התשלומים המגיעים לו עבור רכיב זה עד ליום 31.12.08 ולכן הוא מושתק לטעון עבור התקופה עד שנת 2008." הנתבעת מוסיפה וטוענת כי במהלך השנתיים האחרונות לעבודתו של התובע היא שילמה לו סך של 6,519.58 ₪ (2,333.35 ₪ שולמו לו בשנת 2008 ועוד 4,186.23 ₪ בשנת 2009).
לתצהיר מר רגב מטעם הנתבעת צורף מסמך מיום 20.3.09 הנושא את הכותרת " סיכום". המסמך נערך בכתב יד, כנראה של מנהל הסניף הקודם, מר יוסי והבה, ובו נרשמו הדברים הבאים:
"בתאריך 20/3 בשעה 10:30 הגעתי לסניף סלקום לצורך עריכת בירור שכר עם העובד ויאצ'סלב טארסוב. לאחר שהעלה טענותיו והציג את הנתונים וטענותיו נבדקו הגענו לסיכום הבא:
תשלום בגין הבראה:
סוכם כי בגין הבראה לשנת 2008 נותר חוב של 336 ₪. החוב ישולם בשכר 3/09.
ימי חג
העובד טוען לחוסר בתשלום דמי חגים לשנים 06, 07, 08. לאחר בדיקה סוכם כי העובד זכאי לתשלום של 1971 ₪ בגין יתרת תשלום ימי חג בשנים 2006, 2007, 2008.
סכום זה ישולם לעובד ב-3 תשלומים קרי שכר אפריל 09, מאי 09, ויוני 09.
עם ביצוע התשלומים אין לעובד כל טענה ו/או תביעה בגין תשלומים המגיעים לעובד נכון ליום 31.12.08. לעובד לא יהיו כל תביעות בגין תקופת העבודה בחב' ברק אור עד ליום 31.12.08".
על המסמך חתומים התובע ( תוך ציון מספר ת"ז) ומר והבה.
כידוע, בתי הדין לעבודה נותנים משקל מועט לכתבי ויתור של עובדים על זכויות המוענקות להם מכוח חקיקת המגן, הסכמים קיבוציים או צווי הרחבה. התנאים למתן תוקף לכתב ויתור הם: אם העובד היה מועד באופן מלא לזכויות עליהם הוא מוותר, והמעסיק מסר לו בטרם חתימתו, חשבון ברור ומובן של הסכומים שיקבל, ונוסח כתב הויתר עליו הוא חתם הוא ברור וחד משמעי ( דב"ע נד/3-229 חמת ארמטורות ויציקות נ' נעים, פד"ע לג 260).
כפי שעולה מנוסח ה"סיכום" מיום 20.3.09, הנתבעת לא פירטה את כל הסכומים המגיעים לויאצ'סלב בגין הבראה ודמי חגים, לא נערך חשבון ברור ומובן של הסכומים המגיעים לו בגין רכיבים אלה ותחשיבם. על כן אנו קובעים כי אין תוקף לכתב הויתור מיום 20.3.09.
מחישוב שערכנו עולה כי בגין כל תקופת עבודתו היה זכאי ויאצ'סלב לתשלום כולל בסך 14,357 ₪ לפי הפירוט הבא:
בגין שנת עבודתו הראשונה ( מחודש 1/03- 12/03) היה זכאי לתשלום בסך 1,530 ₪ ( לפי חישוב 306 ₪ ליום הבראה כפול 5 ימים).
בגין שנת עבודתו השניה ( מחודש 1/04- 12/04) היה זכאי לתשלום בסך 1,836 ₪ ( לפי חישוב 306 ₪ ליום הבראה כפול 6 ימים).
בגין שנת עבודתו השלישית ( מחודש 1/05- 12/05) היה זכאי לתשלום בסך 1,842 ₪ ( לפי חישוב 307 ₪ כפול 6 ימים).
בגין שנת עבודתו הרביעית ( מחודש 1/06- 12/06) היה זכאי לתשלום בסך 2,226 ₪ ( לפי חישוב 318 ₪ כפול 7 ימים).
בגין שנת עבודתו החמישית ( מחודש 1/07- 12/07) היה זכאי לתשלום בסך 2,226 ₪ ( לפי חישוב 318 ₪ כפול 7 ימים).
בגין שנת עבודתו השישית ( מחודש 1/08- 12/08) היה זכאי לתשלום בסך 2,317 ₪ ( לפי חישוב 331 ₪ כפול 7 ימים).
בגין שנת עבודתו השביעית ( מחודש 1/09- 12/09) היה זכאי לתשלום בסך 2,380 ₪ ( לפי חישוב 340 ₪ כפול 7 ימים).
בגין שתי שנות עבודתו האחרונות ויאצ'סלב היה זכאי לקבלת תשלום בסך 4,697 ₪. לאחר ייחוס התשלומים ששולמו לו בתלושי המשכורת בסך 13,957.58 ₪ (1,275 ₪ בשנת 2004, 2,355 ₪ בשנת 2005, 2,058 ₪ בשנת 2006, 1,750 ₪ בשנת 2007, 2,333.35 ₪ בשנת 2008, 4,186.23 ₪ בשנת 2009, כפי שעולה מפירוט נתוני המשכורת של ויאצ'סלב לשנים אלה- צורף לתצהיר מר רגב) בגין הבראה לשנים קודמות בהיעדר ראיה אחרת הסותרת, נותרה הנתבעת חייבת לו עבור שתי שנות עבודתו האחרונות סך של 399 ₪ וזה הסכום שאנו פוסקים לויאצ'סלב בגין רכיב זה.
פדיון חופשה
לטענת התובעים, הם לא יצאו במהלך כל תקופת עבודתם לחופשה בתשלום ועל כן יש לפדות בתום תקופת עבודתם את ימי החופשה המגיעים להם בעד כל תקופת עבודתם, לפי חישוב שכרם האחרון.
הנתבעת טענה כי בעת סיום יחסי העבודה עומדים לזכות העובד, לכל היותר, ימי חופשה שהיה זכאי לקבל בשלוש השנים המלאות האחרונות לעבודתו בצירוף הימים שנצברו לזכותו בשנת העבודה השוטפת. לטענתה, תביעתם של התובעים לפדיון חופשה התיישנה שכן תביעתם הוגשה ביום 5.1.12.
הנתבעת מוסיפה וטוענת כי, התובעים יצאו לחופשה בפועל ושולמו להם סכומים בגין דמי חופשה אותם יש לקזז מהסכומים שייפסקו להם בעד רכיב זה.
בטרם נתייחס לתביעה הפרטנית של כל תובע, נקדים ונאמר כי גרסתם של התובעים בעניין אי יציאתם לחופשה בתשלום לא היתה מהימנה עלינו והיא לא התיישבה עם עדותם בבית הדין.
התובעים הגישו תביעה לפדיון חופשה עבור כל תקופת עבודתם, מבלי שפרסו בפני בית הדין את מלוא העובדות הרלוונטיות, ומבלי שהובאו בחשבון הסכומים ששולמו להם במהלך תקופת עבודתם. כך למשל, הסתירו התובעים מבית הדין את העובדה כי הם יצאו לחופשה שנתית בפועל וכי הנתבעת שילמה להם במהלך תקופת עבודתם סכומים שונים עבור חופשה. רק בשלב הגשת התצהירים, וכתגובה לטענת הנתבעת בכתב ההגנה, אישרו התובעים כי הם קיבלו במהלך תקופת עבודתם סכומים שונים עבור חופשה, אך טענו לראשונה כי מדובר ברכיב " פיקטיבי" (על אף שהם לא ייחסו בתחשיביהם את הסכומים ששולמו להם בעד חופשה לשכרם היסוד).
מעדויות התובעים ומר רגב בבית הדין עולה כי התובעים יצאו לחופשה בפועל, אך " דמי החופשה" לא שולמו להם באותו חודש עבודה וכן כי הם שולמו בחסר ( עדות מורד בעמוד עדותו בעמוד 9, שורות 15-22, עדות ויאצ'סלב בעמוד 29, שורות 13-21).
מר רגב אישר בעדותו בבית הדין כי דמי החופשה לא תמיד שולמו לעובדים בזמן. לטענתו, העיכוב בתשלום נבע מבירורים שונים של מדור שכר מול העובד או עיכוב בהעברת טפסים של העובד לחברה בעניין החופשה ( עמוד 43, שורות 27-32, עמוד 43, שורות 1-26).
התובעים טענו בסיכומיהם כי, אין להביא בחשבון את הסכומים ששולמו להם בעד ימי החופשה במהלך תקופת העבודה שכן הם לא שולמו בחודשים שבהם הם שהו בחופשה בפועל ולפיכך אין מדובר בתשלום עבור " חופשה בפועל."
טענה זו איננה מקובלת עלינו. אמנם סעיף 11 לחוק חופשה שנתית קובע כי "דמי החופשה ישולמו לכל המאוחר ביום שבו היו משלמים לעובד את שכרו, אילו לא יצא לחופשה והוסיף לעבוד". עם זאת ה"סנקציה" המוטלת על המעביד שלא שילם את " דמי החופשה" במועד הקבוע בחוק חופשה שנתית היא שניתן יהיה לתבוע אותו בפיצויי הלנת שכר וזאת בהתאם להוראת סעיף 17 לחוק חופשה שנתית והוראות חוק הגנת השכר, תשי"ח-1958, שכן " דמי חופשה", בשונה מ"פדיון חופשה", הם " שכר מולן" במשמעות חוק הגנת השכר ( דב"ה לה/1-3 אליהו יהודה נ' מדינת ישראל, פד"ע ו 228; ע"ע 300215/98 דומוס תעשיית רהיטים בע"מ נ' מירב בן הילל).
ההלכה הפסוקה הקובעת כי אין להביא בחשבון בגין סכומים המגיעים לעובד בתום תקופת העבודה בגין פדיון חופשה את הסכומים ששולמו לו במהלך תקופת העבודה בגין חופשה מתייחסת למצבים בהם המעסיק שילם לעובד " פדיון חופשה" במהלך תקופת העבודה כתחליף לחופשה בפועל ( ע"ע ריבה אצ'לדייב נ' עמישב שירותים בע"מ; ע"ע אברהם מרחיב נ' מוקד אמון סביון (1981) בע"מ). כמבואר לעיל, עניינם של התובעים אינו נופל לגדר מצבים אלה ואין דומה מצב שבו העובד לא יצא לחופשה כלל והמעסיק ביקש במהלך תקופת עבודתו " לפדות" בכסף את זכותו לחופשה כתחליף לחופשה בפועל, למצב שבו העובד יצא לחופשה בפועל, אך המעסיק שילם את דמי החופשה המגיעים לו בעד חופשתו באיחור.
אכן, צודקת הנתבעת כי בתום תקופת העבודה עומדים לזכות העובד, לכל היותר, ימי חופשה שהיה זכאי לקבל בשלוש השנים המלאות האחרונות לעבודתו בצירוף הימים שנצברו לזכותו בשנת העבודה השוטפת ( ע"ע 574/06 כהן נ' אנויה, ניתן ביום 8.10.08).
טענת הנתבעת לפיה הזכות לפדיון חופשה של התובעים התיישנה בשים לב לכך שהתביעה הוגשה ביום 5.1.12, אינה מקובלת עלינו. בהתאם להוראות חוק חופשה שנתית וההלכה הפסוקה, תביעה בגין פדיון חופשה מתיישנת אם אינה מוגשת תוך תקופה של שלוש שנים ממועד סיום יחסי העבודה (ע"ע 324/05 אצ'ילדייב ריבה נ' עמישב שירותים בע"מ, ניתן ביום 27.6.06). אין חולק כי לא עברה תקופה של שלוש שנים מאז מועד סיום עבודתם של התובעים (סוף חודש דצמבר 2009) ועד למועד הגשת תביעתם החדשה, אף אם לא היינו מביאים בחשבון את החריג הקבוע בסעיף 15 לחוק ההתיישנות. מקל וחומר, בשים לב לקביעתנו לפיה החריג הקבוע בסעיף 15 לחוק ההתיישנות חל בעניינם של התובעים כמבואר לעיל.
מורד
מורד תבע סך של 14,208 ₪ בגין 73 ימי חופשה המגיעים לו בגין כל תקופת עבודתו. בתצהירו צמצם מורד את תביעתו לסך של 9,669.12 ₪, לאחר שאישר את טענת הנתבעת בכתב ההגנה לפיה שולם לו סך של 4,538.88 ₪ בגין פדיון חופשה בחודש 1/10.
לטענת הנתבעת בהתאם לתלושי המשכורת של מורד והמסמך המפרט את נתוני המשכורות ששולמו לו ( שצורף לכתב ההגנה ותצהיר מר רגב), עולה כי במהלך תקופת עבודתו שילמה לו הנתבעת סך של 10,734 ₪ לפי הפירוט הבא: בשנת 2004- סך של 180 ₪; בשנת 2005- סך של 850 ₪; בשנת 2006- סך של 1,114 ₪; בשנת 2007- סך של 2,075 ₪;בשנת 2008- סך של 726 ₪; בשנת 2009- סך של 1,250 ₪; בחודש 1/10- סך של 4,539 ₪(
בשים לב לתקופת ההתיישנות, מורד רשאי לתבוע פדיון חופשה בעד שלוש שנות עבודתו האחרונות ושנת עבודתו השוטפת, קרי עבור התקופה שמחודש 3/06 עד 12/09:
בעד התקופה שמחודש 3/06- 02/07, שהיא שנת עבודתו השלישית, היה זכאי מורד ל-12 ימי חופשה ( לפי צו ההרחבה בענף השמירה מיום 31.12.73) לפי שכרו היומי הרלוונטי בתקופה זו בסך 2,208 ₪ ( לפי חישוב שכר יומי בסך 184 ₪ כפול 12 ימים).
בעד התקופה שמחודש 3/07- 2/08, שהיא שנת עבודתו הרביעית, היה זכאי מורד ל- 12 ימי חופשה ( לפי צו ההרחבה בענף השמירה מיום 31.12.73) לפי שכרו היומי הרלוונטי לתקופה זו בסך 2,250 ₪ ( לפי חישוב שכר יומי 187.52 ₪ כפול 12 ימים).
בעד התקופה שמחודש 3/08- 2/09, שהיא שנת עבודתו החמישית, היה זכאי מורד ל-16 ימי חופשה ( לפי צו ההרחבה בענף השמירה מיום 31.12.73) לפי שכרו הרלוונטי לתקופה זו בסך 3,000 ₪ ( לפי חישוב שכר יומי בסך 187.52 ₪ כפול 16 ימים).
בעד התקופה שמחודש 3/09 עד למועד סיום עבודתו בחודש 12/09, שהיא חלק משנת עבודתו השישית " השוטפת", היה זכאי מורד ל-15.32 ימי חופשה בסך 2,941.5 ₪ לפי הפירוט הבא:
*בעד חודשים 3/09- 6/09 – לפי הקבוע בצו ההרחבה בענף השמירה מיום 31.12.73 – מגיע לו 16 ימים בשנה עבור שנת עבודתו השישית. עם זאת, מכיוון שביום 21.6.09 נכנס לתוקפו צו ההרחבה בענף השמירה שקבע זכאות שונה, יש לחשב את הזכות לימי חופשה באופן יחסי עבור תקופה של 4 חודשים בלבד. על כן עבור חודשים 3/09- 6/09 מגיע לו 5.33 ימי חופשה ( לפי חישוב 16 ימים בשנה חלקי 12 כפול 4 חודשים), לפי שכרו היומי הרלוונטי בתקופה זו בסך 192 ₪ ליום.
* בעד חודשים 7/09- 12/09- לפי הקבוע בצו ההרחבה בענף השמירה מיום 21.6.09- מגיע לו 20 ימים בשנה עבור שנת עבודתו השישית. על כן יש לחשב את הזכות לימי חופשה באופן יחסי עבור תקופה של 6 חודשים בלבד ( לפי חישוב 20 ימים בשנה חלקי 12 כפול 6 חודשים) לפי שכר יומי בסך 192 ₪ ליום.
על יסוד האמור לעיל, בגין שלוש שנות עבודתו האחרונות בצירוף שנת העבודה השוטפת, מגיע למורד סכום כולל בסך של 10,399 ₪.
מעיון במסמך נתוני המשכורת של מורד לתקופה זו עולה כי הנתבעת שילמה לו את הסכומים הבאים עבור ימי חופשה שנטל בפועל בתקופה זו: בשנת 2006- סך של 754.24; בשנת 2007- סך של 2,075 ₪; בשנת 2008- סך של 726 ₪ ; בשנת 2009- סך של 1,250 ₪ ; בחודש ינואר 2010 ( כפי שמורד אישר בתצהירו) שולם 4,539 ₪.
בגין תקופה זו הנתבעת שילמה למורד סך של 9,344 ₪ ולפיכך הוא זכאי להפרשים בסך 1,055 ₪.
ויאצ'סלב
בגין שלוש שנות עבודתו האחרונות ושנת עבודתו השוטפת מגיע לויא'צלב פדיון חופשה בסך 11,828 ₪ לפי הפירוט הבא:
בגין התקופה שמחודש 1/06- 12/06, שנת עבודתו הרביעית- 12 ימים בשנה כפול שכר יומי בסך 188 ₪, ובסה"כ- 2,256 ₪.
בגין התקופה שמחודש 1/07- 12/07, שנת עבודתו החמישית- 16 ימים בשנה כפול שכרו היומי בסך 188 ₪, ובסה"כ- 3,008 ₪.
בגין התקופה שמחודש 1/08- 12/08, שנת עבודתו השישית -16 ימים בשנה כפול שכרו היומי בסך 188 ₪, ובסה"כ- 3,008 ₪.
בגין התקופה שמחודש 1/09- 12/09, שנת עבודתו השביעית והשוטפת הוא זכאי לפדיון חופשה בסך 3,556 ₪ לפי הפירוט הבא:
*בגין חודשים 1/09- 6/09 -1.33 ימי חופשה לחודש כפול 6 חודשים לפי שכר יומי רלוונטי בסך של 1,564 ₪ ( חודשים 1/09-3/09- שכר יומי 192 ₪ כפול 1.33 ימים כפול 3 חודשים =766.08 ₪ ועוד סך של 798 ₪ בגין חודשים 4/09 -6/09- שכר יומי 200 ₪ כפול 1.33 ימים כפול 3 חודשים).
*בגין חודשים 7/09-12/09- 1.66 ימי חופשה לחודש כפול 6 חודשים לפי שכר יומי בסך 200 ₪, ובסה"כ- 1,992 ₪.
מעיון במסמך נתוני המשכורת של ויאצ'סלב לתקופה זו עולה כי הנתבעת שילמה לו פדיון חופשה בסך של 12,003.3 ₪ ( בשנת 2006- סך של 2,282 ₪ ; בשנת 2007- סך של 2,535 ₪; בשנת 2008- סך של 3,740.3 ₪, בשנת 2009- סך של 1,730 ₪, בתלוש חודש 1/10- סך של 1,716 ₪ - סכום אותו אישר שקיבל בתצהירו), על כן הוא אינו זכאי לתשלומים נוספים מעבר לכך.
על יסוד האמור לעיל, אנו דוחים את תביעתו של ויאצ'סלב לפדיון חופשה.
דמי חגים
מורד
לטענת מורד, במשך תקופת עבודתו חלו 60 ימי חג בגינם היה זכאי לסך של 12,540 ₪ ( לפי חישוב 209 ₪ שכר יומי כפול 60 ימי חג), בפועל הנתבעת שילמה לו סך של 4,576 ₪ בלבד, על כן הוא זכאי להפרשים בסך 7,964 ₪.
מורד צירף לתצהירו טבלה ובה פירוט של ימי החג שחלו בתקופת עבודתו.
לטענתו, בהתאם לצו ההרחבה בענף השמירה הוא זכאי לימי חג גם עבור ימי חג שחלו בשבתות ומבלי להוכיח כי הוא עבד סמוך לימי החג.
הנתבעת טענה בכתב הגנתה כי התביעה לדמי חגים עבור התקופה שקדמה לחודש 1/05 התיישנה בשים לב לכך שהתביעה הוגשה בחודש 1/12. הנתבעת הוסיפה כי מורד לא פירט אילו ימי חג חלו בתקופת עבודתו, אילו ימי חג חלו בשבת והאם עבד בסמוך לימי החג. לטענתה, מבדיקתה עולה כי בתקופת עבודתו של מורד חלו 54 ימי חג, ולאחר ניכוי תקופת ההתיישנות – מורד רשאי לתבוע 41 ימי חג בלבד ( מחודש 1/05 ואילך, וכן בשים לב לצו ההרחבה הענפי משנת 2009).
בסיכומיה טענה הנתבעת כי לאחר קיזוז 3 חודשי עבודתו הראשונים של מורד חלו לכל היותר 54 ימי חג, מתוכם חלק חלו בימי שבת ובשים לב לתקופת ההתיישנות מורד זכאי לתבוע בעד 46 ימי חג בלבד, מתוכם 10 חלו בימי שבת- כך שתביעתו מוגבלת ל-36 ימי חג בלבד.
לטענת הנתבעת היא שילמה למורד במהלך תקופת עבודתו סך של 4,577 ₪ בגין דמי חגים לפי הפירוט הבא: בשנת 2004- סך של 1,089.05 ₪, בשנת 2005- סך של 618.47, בשנת 2006- סך של 529.04 ₪, בשנת 2007- סך של 463, בשנת 2008- סך של 1,209.62 ₪ ובשנת 2009- סך של 667.11 ₪.
מקובלת עלינו טענת התובע כי הוא זכאי לתשלום בעד 10 ימי חג, לרבות בגין ימי חג שחלו בשבת ומבלי שזכותו זו הותנתה בכך שהוכח כי הוא עבד סמוך לימי החג. טענה זו המבוססת על הזכות לדמי חגים המעוגנת בצו ההרחבה בענף השמירה ( משנת 1973) נכונה ככל שהיא מתייחסת לתקופת עבודתו של מורד עד לחודש 6/09, מועד כניסתו לתוקף של צו ההרחבה בענף השמירה שביטל את הוראות צו ההרחבה בענף השמירה מ-1973 ובתוך כך את ההוראות המיטיבות לפיהן יש לשלם ימי עבור 10 ימי חג בשנה, לרבות ימי חג שחלו בשנת, ללא צורך להוכיח עבודה סמוך לימי החג.
טענת הנתבעת לפיה יש " לקזז" מתביעתו של מורד את ימי החג שחלו בשלושה החודשים הראשונים לעבודתו, אינה מקובלת עלינו, בשים לב להוראה שבצו ההרחבה ( משנת 1973) הקובעת כי עובד שעבד תקופה העולה על שלושה חודשים יהיה זכאי לתשלום עבור ימי החג שחלו בשלושה החודשים הראשונים לעבודתו ( סעיף יא.2 לצו ההרחבה משנת 1973).
עבור התקופה שחלה מתחילת עבודתו של מורד עד לחודש 6/09 ( מועד כניסתו לתוקף של צו ההרחבה בענף השמירה שביטל את צו ההרחבה משנת) זכאי מורד לתשלום עבור 54 ימי חג.
עבור התקופה שחלה לאחר מועד כניסתו לתוקף של צו ההרחבה הענפי מיום 21.6.09, זכאי מורד ל-2 ימי חג בלבד ( ראש השנה ב'- 20.9.09 וחג כיפורים- 28.9.09. התובע אינו זכאי לתשלום עבור ראש השנה א' -19.9.09, סוכות -3.10.09 והושענא רבה- 10.10.09 שחלו בשבת).
טענת ההתיישנות שהעלתה הנתבעת נדחית בשים לב לקביעתנו לעיל לפיה תביעתו של מורד לא התיישנה.
לפי חישוב שערכנו המבוסס על שכר היסוד של מורד במועד שבו חל יום החג הרלוונטי, מורד זכאי לתשלום בסך של 10,283.84 ₪ בעד 57 ימי חג, לפי הפירוט הבא:
בגין התקופה שממועד תחילת העבודה עד חודש 2/06 לפי שכר יומי 168 ₪ (21 ₪ לשעה כפול 8) כפול 20 ימי חג שחלו בתקופה זו= 3,360 ₪.
בגין התקופה שמחודש 3/06- 4/07 לפי שכר יומי בסך 184 ₪ (23 ₪ לשעה כפול 8) כפול 13 ימי חג שחלו בתקופה זו = 2,392 ₪.
בגין התקופה שמחודש 5/07- 12/08 לפי שכר יומי 187.52 ₪ (23.44 ₪ לשעה כפול 8) כפול 17 ימי חג שחלו בתקופה זו= 3,187.84 ₪.
בגין התקופה שמחודש 1/09- 12/09 לפי שכר יומי 192 ₪ (24 ₪ לשעה כפול 8) כפול 7 ימי חג שחלו בתקופה זו= 1,344 ₪.
מורד אישר כי קיבל מהנתבעת סך של 4,576 ₪ בגין חגים. על כן הוא זכאי להפרשים בסך של 5,708 ₪ בגין דמי חגים וזה הסכום שאנו פוסקים לו בגין רכיב זה.
ויאצ'סלב
לטענת ויאצ'סלב, במשך תקופת עבודתו חלו 70 ימי חג בגינם היה זכאי לסך של 15,260 ₪ ( לפי חישוב 218 ₪ שכר יומי כפול 70 ימי חג), בפועל הנתבעת שילמה לו סך של 5,211 ₪ בלבד ( בכתב התביעה אישר כי קיבל סך של 4,986, אך תיקן את הסכום לסך של 5,211 ₪ בסיכומיו), על כן הוא זכאי להפרשים בסך 10,049 ₪ ( כמפורט בסיכומיו לאחר שתוקן תחשיבו).
ויאצ'סלב צירף לתצהירו טבלה ובה פירוט של ימי החג שחלו בתקופת עבודתו.
כמבואר לעיל, תביעתו של ויאצ'סלב התיישנה בהתייחס לתקופה שעד לחודש 10/03. על כן, ויאצ'סלב רשאי לתבוע דמי החגים עבור התקופה שמחודש 11/03 ואילך.
לפי חישוב שערכנו המבוסס על שכר היסוד של ויאצ'סלב במועד שבו חל יום החג הרלוונטי, ויאצ'סלב זכאי לתשלום בסך של 10,600 ₪ בעד 57 ימי חג, לפי הפירוט הבא:
בגין התקופה שמחודש 11/03- 7/04 לפי שכר יומי בסך 168 ₪ (21 ₪ לשעה כפול 8) כפול 5 ימי חג שחלו בתקופה זו = 840 ₪.
בגין התקופה שמחודש 8/04- 1/05 לפי שכר יומי בסך 176 ₪ (22 ₪ לשעה כפול 8) כפול 5 ימי חג שחלו בתקופה זו= 880 ₪.
בגין התקופה שמחודש 2/05- 1/06 לפי שכר יומי בסך 184 ₪ (23 ₪ לשעה כפול 8) כפול 10 ימי חג שחלו בתקופה זו= 1,840 ₪.
בגין התקופה שמחודש 2/06- 12/08 לפי שכר יומי בסך 188 ₪ (23.5 ₪ כפול 8) כפול 30 ימי חג שחלו בתקופה זו= 5,640 ₪.
בגין התקופה שמחודש 4/09- 6/09 – לפי שכר יומי בסך 200 ₪ (25 ₪ לשעה כפול 8) כפול 5 ימי חג שחלו בתקופה זו ( לפי זכאות לפי צו ההרחבה משנת 1973)= 1,000 ₪.
בגין התקופה שמחודש 7/09- 12/09- לפי שכר יומי בסך 200 ₪ כפול 2 ימי חג שחלו בתקופה זו ( לפי זכאות לפי צו ההרחבה מיום 21.6.09) =400 ₪.
כמבואר לעיל, ויאצ'סלב אישר כי קיבל מהנתבעת סך של 5,211 ₪ בגין דמי חגים. על כן הוא זכאי להפרשים בסך של 5,389 ₪ וזה הסכום שאנו פוסקים לו בגין רכיב זה.
אי הפרשה לפנסיה
מורד
לטענת מורד, במהלך תקופת עבודתו הוא היה זכאי להפרשות לקרן פנסיה ( חלק מעביד -6%) בסך 20,437 ₪, אך בפועל הנתבעת הפרישה לו סך של 8,639 ₪ בלבד, ועל כן הוא זכאי להפרשים בסך של 11,798 ₪ לקרן הפנסיה על שמו או לחילופין לידיו ישירות.
הנתבעת העלה טענת התיישנות בהתייחס לתקופת העבודה שלפני חודש 1/05. לטענתה, היא הפרישה עבור מורד סכומים לקרן פנסיה " עמית" המנוהלת בחברת הביטוח " פניקס" החל מחודש 5/06, שכן עד לחודש 4/06 התובע סירב כי הנתבעת תפריש עבורו סכומים לקרן פנסיה.
הנתבעת הוסיפה כי במידה ותתקבל תביעת התובע הרי שהוא זכאי לפיצוי עבור התקופה שמחודש 2/05 עד חודש 5/06 בסך של 2,762 ₪ בלבד ( לפי חישוב שכר יסוד לתקופה זו בסך של 46,035 ₪ כפול 6%). יצוין כי הנתבעת לא הגישה תחשיב נגדי מטעמה עבור מלוא תקופת עבודתו של התובע.
כאמור, טענת ההתיישנות שהעלתה הנתבעת נדחתה לעיל.
איננו מקבלים את טענת הנתבעת לפיה היא נמנעה מלהפריש עבור מורד סכומים לקרן פנסיה עבר התקופה שקדמה לחודש 5/06, בשל סירובו. על המעסיק בענף השמירה חלה חובה לבטח את עובדו בקרן פנסיה ולהפריש עבורו את הסכומים המגיעים לו בעד עבודתו, כאשר חובה זו אינה כפופה להסכמתו או להעדפתו של העובד ( ע"ע 212/06 ימית א. ביטחון 1988 בע"מ נ' אפרים ( ניתן ביום 12.11.08)). חובת ההפרשה לפנסיה מעוגנת בצווי ההרחבה בענף השמירה ומכוח צווי ההרחבה להגדלת תשלומי המעסיק לפנסיה מקיפה ולפנסיית יסוד. זכות זו לא נגרעה בהוראות צו ההרחבה הענפי מ-6/09.
תחשיב התובע מבוסס על שכר חודשי בסך 4866 ₪ ( לפי שכר שעתי 26.16 ₪) כפול 70 חודשים כפול 6% , בניכוי הסכום ששולם לו. התובע הציג בסיכומיו תחשיב חלופי לפי שכרו החודשי הנטען לפי גרסת הנתבעת בסך 4464 ₪ ( לפי שכר שעתי 24 ₪) כפול 70 חודשים כפול 6%, בניכוי הסכום ששולם לו, לפיו הסכום שמתקבל הוא 10,109 ₪.
תחשיבים אלה אינם מקובלים עלינו. כמבואר לעיל, שכרו של התובע השתנה מעת לעת ואין זה הוגן לחייב את הנתבעת בסכום ההפרשות המגיעות לו לפי שכרו השעתי האחרון.
בהתאם לתחשיב שערכנו המבוסס על שכרו השעתי הרלוונטי בכל תקופת העבודה לפי חישוב משרה מלאה, זכאי התובע להפרשות לפנסיה בסך של 17,663.96 ₪ לפי הפירוט הבא:
בגין התקופה שמחודש 3/04- 2/06 (24 חודשים) –שכר חודשי בסך 3,906 ₪ ( לפי 21 ₪ לשעה) כפול 6% =234.36 ₪ כפול 24 חודשים= 5624.64 ₪.
בגין התקופה שמחודש 3/06- 4/07 (14 חודשים)- שכר חודשי בסך 4,278 ₪ ( לפי 23 ₪ לשעה) כפול 6% = 256.68 ₪, כפול 14 חודשים= 3,593.52 ₪.
בגין התקופה שמחודש 5/07- 12/08 (20 חודשים)- שכר חודשי בסך 4,359.84 ₪ ( לפי 23.44 ₪ לשעה) כפול 6%= 261.59 ₪, כפול 20 חודשים= 5,231.8 ₪.
בגין התקופה שמחודש 1/09- 12/09 (12 חודשים)- שכר חודשי בסך 4,464 ₪ ( לפי 24 ₪ לשעה) כפול 6% =267.84 ₪, כפול 12 חודשים= 3,214 ₪.
הנתבעת הפרישה עבור מורד סך של 8,639 ₪, לכן הוא זכאי להפרשים בסך של 9,025 ₪ וזה הסכום שאנו פוסקים לו בגין רכיב זה.
ויאצ'סלב
לטענת ויאצ'סלב, במהלך תקופת עבודתו הוא היה זכאי להפרשות לקרן פנסיה ( חלק מעביד -6%) בסך 25,545 ₪, אך בפועל הנתבעת הפרישה לו סך של 12,411 ₪ בלבד, ועל כן הוא זכאי להפרשים בסך של 13,134 ₪ לקרן הפנסיה על שמו או לחילופין לידיו ישירות.
לטענת הנתבעת תביעתו של ויאצ'סלב לתקופה שעד חודש 7/04 התיישנה.
כמבואר לעיל, קבענו כי תביעתו של התובע עד לחודש 10/03 התיישנה.
התחשיב של ויאצ'סלב מבוסס על שכר חודשי בסך 5,068 ₪ ( לפי שכר שעתי אחרון נטען 27.24 ₪) כפול 6%, כפול תקופת עבודה של 84 חודשים, בניכוי הסכום שהופרש עבורו כאמור.
ויאצ'סלב הציג בסיכומיו תחשיב חלופי המבוסס על שכרו החודשי האחרון הנטען על ידי הנתבעת בסך 4,650 ₪ ( לפי שכר שעתי 25 ₪) כפול 84 חודשים, בניכוי הסכום שהופרש עבורו, לפיו הסכום שמתקבל הוא 11,025 ₪.
תחשיבים אלה אינם מקובלים עלינו. כמבואר לעיל, בדומה למורד, גם שכרו של ויאצ'סלב עודכן מעת לעת ואין זה הוגן לחייב את הנתבעת בסכום ההפרשות המגיעות לו לפי שכרו השעתי האחרון.
בהתאם לתחשיב שערכנו המבוסס על שכרו השעתי הרלוונטי בכל תקופת העבודה לפי חישוב משרה מלאה, זכאי ויאצ'סלב להפרשות לפנסיה בסך של 19,156.14 ₪ לפי הפירוט הבא:
בגין התקופה שמחודש 11/03- 7/04 (9 חודשים) –שכר חודשי בסך 3,906 ₪ ( לפי 21 ₪ לשעה) כפול 6% =234.36 ₪ כפול 9 חודשים= 2,109.24 ₪.
בגין התקופה שמחודש 8/04- 1/05 (6 חודשים)- שכר חודשי בסך 4,092 ₪ ( לפי 22 ₪ לשעה) כפול 6%= 245.52 ₪ כפול 6 חודשים= 1,473.12 ₪.
בגין התקופה שמחודש 2/05- 1/06 (12 חודשים)- שכר חודשי בסך 4,278 ₪ ( לפי 23 ₪ לשעה) כפול 6%= 256.68 ₪ כפול 12 חודשים= 3,080.16 ₪.
בגין התקופה שמחודש 2/06- 12/08 (35 חודשים)- שכר חודשי בסך 4,371 ₪ ( לפי שכר 23.5 ₪ לשעה) כפול 6%= 262.26 ₪ כפול 35 חודשים= 9,179.1 ₪.
בגין התקופה שמחודש 1/09- 3/09 (3 חודשים)- שכר חודשי בסך 4,464 ₪ ( לפי 24 ₪ לשעה) כפול 6%= 267.84 ₪ כפול 3 חודשים= 803.52 ₪.
בגין התקופה שמחודש 4/09- 12/09 (9 חודשים)- שכר חודשי בסך 4,650 ₪ ( לפי 25 ₪ לשעה) כפול 6%= 279 ₪ כפול 9= 2,511 ₪.
הנתבעת הפרישה עבור ויאצ'סלב סך של 12,411 ₪, לכן הוא זכאי להפרשים בסך של 6,745 ₪ וזה הסכום שאנו פוסקים לו בגין רכיב זה.
ניכויי שכר
מורד עתר להשבת ניכוי שכר בסך 785 ₪ עבור " פיקדון ציוד" בסך 260 ₪ ( נוכה בחודשים מאי עד ספטמבר 2004), ו"ה.ק.ר" בסך 525 ₪.
ויאצ'סלב עתר להשבת ניכויי שכר בסך 944 ₪ עבור " פיקדון ציוד בסך 329 ₪ וכן " ה.ק.ר" בסך 615 ₪.
הנתבעת טענה בסיכומיה כי היא פעלה בהתאם להתחייבות מר רגב בדיון ההוכחות להשיב לתובעים את הסכומים שנוכו משכרם עבור " ה.ק.ר" (עמוד 45, שורות 4-8) וביום 3.11.13 היא מסרה לב"כ התובעים שני צ'קים. אחד על שם מורד בסך של 525 ₪ והשני על שם ויאצ'סלב בסך של 630 ₪.
הנתבעת צירפה לסיכומיה את צילומי הצ'קים הנושאים תאריך 31.10.13, על שמות התובעים עם הסכומים שפורטו לעיל ולפיכך אנו דוחים את תביעותיהם של מורד וויאצ'סלב להשבת ניכויים בגין " ה.ק.ר".
בהתייחס לניכויים בגין " פיקדון ציוד" טענה הנתבעת כי התביעה להשבת סכומים אלה התיישנה, מה גם שמדובר בסכום של 220 ₪ לכל היותר עבור ויאצ'סלב וסכום של 260 ₪ לכל היותר עבור מורד.
טענת הנתבעת אינה מקובלת עלינו. עילת התביעה להשבת ניכוי שכר בגין " פיקדון ציוד" קמה עם סיום יחסי העבודה בין הצדדים, ולא ממועד גביית התשלום בפועל.
ויאצ'סלב צירף לתצהירו מסמך מיום 20.5.08 בו מאשר מנהל סניף ירושלים בנתבעת כי ויאצ'סלב "החזיר היום שני זוגות מכנסיים ו-2 חולצות, וקיבל תמורתם שני זוגות מכנסיים ו-2 חולצות חדשות" ( צורף כנספח ט').
מסמך זה אינו תומך בגרסתו של ויאצ'סלב לפיה הוא השיב את כל הביגוד שקיבל מהנתבעת, שכן האמור בו סותר טענה זו.
עם זאת, איננו סבורים כי הנתבעת היתה רשאית לנכות בתום תקופת עבודתו ( ולא מראש) משכרו של ויאצ'סלב סכום העולה על סכום עלות הביגוד שלא הושב לה, ולכל היותר סך של 150 ₪ בהתאם להוראה שבצו ההרחבה ( מיום 21.6.09, שהיתה רלוונטית למועד סיום עבודתו) הקובעת כי " בתום תקופת העבודה על העובד להחזיר למעסיק לפחות סט אחד בלבד של ביגוד ואת הציוד שקיבל, ככל שקיבל. במידה שהעובד לא יעשה כן- המעסיק יהיה רשאי לנכות ממשכורתו האחרונה של העובד בגין סט הביגוד המשומש שלא הוחזר, בהתאם למחיר הביגוד, ולכל היותר עד לתקרה של 150 ₪ בלבד, לפי הסכום הנמוך מביניהם" (סעיף 15.4 לצו ההרחבה).
בהתאם לכך, על הנתבעת להשיב לויאצ'סלב סך של 179 ₪ עבור " פיקדון ציוד".
מורד לא טען כי השיב לנתבעת ביגוד או ציוד שניתן לו, ועל כן אנו קובעים כי הנתבעת היתה רשאית לנכות בתום תקופת העבודה לכל היותר סך של 150 ₪ בהתאם להוראות צו ההרחבה הענפי. על כן על הנתבעת להשיב למורד סך של 110 ₪ עבור " פיקדון ציוד".
דמי אש"ל
לטענת מורד, היה על הנתבעת לשלם לו סך של 5,995 ₪ בגין דמי אש"ל עבור תקופת עבודתו ( לפי חישוב 85.64 ₪ כפול 70 חודשי עבודה).
לטענת ויאצ'סלב, היה על הנתבעת לשלם לו סך של 7,493 ₪ בגין דמי אש"ל עבור כל תקופת עבודתו ( לפי חישוב 89.21 ₪ כפול 84 חודשי עבודה).
לטענת הנתבעת, בהתאם לצו ההרחבה בענף השמירה הזכאות לדמי אש"ל ניתנה רק לעובד אבטחה ( שומר ראש, מלווה חמוש לדברי ערך, קצין בטחון וכדומה) ואף לא אחד מהתובעים היה עובד " אבטחה".
מקובלת עלינו טענת הנתבעת לפיה התובעים לא הוכיחו כי היו בתפקיד של עובד " אבטחה" בהתאם להגדרת מונח זה בצו ההרחבה. מהראיות שהובאו לפנינו עולה כי התובעים היו שומרים בכניסה לסלקום.
לפיכך, אנו דוחים את תביעתם לדמי אש"ל.
פיצויי פיטורים ודמי הודעה מוקדמת
כאמור, אין מחלוקת כי בחודש 12/09 הפסיקה הנתבעת לספק שירותי שמירה לחברת סלקום.
על פי הראיות שהובאו לפנינו, ביום 20.12.09 קיים סגן מנהל סניף ירושלים של הנתבעת, מר בועז אליהו, שיחות עם שני התובעים בהן הודיע להם על סיום ההתקשרות של הנתבעת עם סלקום ועל כוונת הנתבעת להעבירם לאתר חלופי – פרוייקט אבטחה במועצה המקומית גבעת זאב - בו יישמרו תנאי העסקתם. התובעים הודיעו למר אליהו כי אינם מעוניינים לעבוד באתר החלופי. מעבר להודייתם של שני התובעים בכך שהם הודיעו למר אליהו על אי הסכמתם לעבור לפרו ייקט גבעת זאב, השיחות של מר אליהו עם התובעים תועדו במכתב של מר אליהו לויאצ'סלב מיום 23.12.09 (מורד הודה בחקירתו הנגדית בקבלת מכתב זהה ואילו ויאצ'סלב הכחיש בשפה רפה קבלת המכתב, ואנו מעדיפים את עדותו של מר אליהו לפיה המכתב נמסר לויאצ'סלב). במכתב לויאצ'סלב מיום 23.12.09 , שכאמור מורד הודה בקבלת מכתב דומה, נאמר:
"בתאריך 20.12.09 נמסר במסירה אישי על ידי מכתב ובו הזמנה למשרדי הח ברה לצורך שיבוץ מחדש.
בשיחה שקיימתי איתך לאחר שנמסר לידך המכתב, הוסבר שבמעבר לאתר ח לופי בו מאבטחת החברה, תנאי העסקתך ישמרו (שעות עבודה, תעריף לשעה, תנ"ס).
למרות זאת נאמר לי במפורשות על ידך, שאינך מעוניין להגיע לשיבוץ מחדש במשרדי החברה, ושאינך מעוניין באתר חלופי אחר זולת המשך עבודה באתר בו אתה מוצב כע(ת).
ברצוני להודיעך שמיום 3.1.2010 הנך מועבר לפרוייקט גבעת זאב (שערים), הנך מתבקש להגיע למשרדי החברה ביום 1.1.2010 בשעה 8:00 לצורך חפיפה וקבלת ציוד מתאים לפרוייקט החדש.
במידה ותחליט שלא להתייצב ביום ה-1.1.2010 חברת ברק אור שירותים ואבטחה בע"מ תראה בצעד זה כהתפטרות חד צדדית מיוזמתך.
באם תקבל החלטה להתפטר מהחברה, אבקשך להמציא מכתב התפטרות והתראה מוקדמת המתחייבת עפ"י החוק".
בברכה,
בועז אליהו – ס. מנהל סניף ירושלים

אין מחלוקת כי ביום 1.1.10 התייצבו התובעים במשרדי החברה בהתאם להזמנה שקיבלו במכתבו של מר אליהו מיום 23.12.09.
על פי העדויות שלפנינו, אין מחלוקת כי בפגישה במשרדי החברה מיום 1.1.10 מורד ביקש חופשה לתקופה של לפחות שבוע. מר אליהו אישר למורד חופשה עד 9.1.10 והורה לו להתייצב לעבודה בפרוייקט גבעת זאב ביום 10.1.10.
ביום 3.1.10 כתב מר אליהו לויאצ'סלב מכתב בזו הלשון:

"לכבוד: טראסוב מיכאל
הנדון: שיבוץ מיום 1.1.2010

בתאריך 1.1.2010 הגעתה למשרדי החברה לצורך חפיפה ושיבוץ מחדש. הוסבר לך שהנך מועבר לפרויקט גבעת זאב בשער ראשי, באותם תנאי שכר וזמני עבודה בהם הועסקת עד כה בחברה, כפי שהוסבר לך גם במכתבי הקודם.
לפי דבריך, בקשתה לצאת לחופשה עד לתאריך ה-10.1.2010 וזאת למרות שמסרתי לך שיבוץ למשמרות בוקר החל מתאריך ה-3.1.2010, ובשיחות קודמות שקיימנו במהלך השבועיים האחרונים לא ציינת את רצונך לצאת לחופשה. לאחר בדיקה עם מפקח הפרוייקט נמסר לי שאין באפשרותנו לאפשר את החופשה כפי שבקשתה. למרות רצוני לאשר את בקשתך, ולמרות ההתראה הקצרה, חזרתי אליך בשיחת טלפון (ב-1.1.2010 בשעה 09:00 בבוקר לערך) והסברת י לך שאין אפשרות לבטל את המשמרות לשבוע ה קרוב והנך מתבקש להגיע לעבודה כפי שנקבע, ובקשתך לחופשה תענה בחיוב החל מתאריך ה-10.1.2010. ביום ה-3.1.2010 לא הגעתה לעבודה וזאת למרות שלא אישרתי את בקשתך לחופשה.
עקב אי הסכמתך לבצע חפיפה ביום 1.1.2010 ואי התייצבותך למשמרות שנקבעו, חברת ברק אור רואה בצעד זה התעלמות מוחלטת מהנחיות שנינתו.
הינך מוזמן שוב לחפיפה בתאריך ה-10.1.2010 בשעה 09:00, והחל מיום למחרת הינך משובץ בכל יום בשער ראשי במשמרות הבוקר, למעט שבתות.

בברכה,
בועז אליהו- ס. מנהל סניף ירושלים

ביום 4.1.10 נשלח לנתבעת מכתב עליהם חתמו שני התובעים (ועובד נוסף), בו נאמר:
"לכבוד ברק אור אבטחה

אנחנו ...ויאצ'סלב טאראסוב אסאדור מורד עבדנו אצלכם בסלקום באבטחה.
מתחילת השנה הפסקת לעבוד בסלקום.
כל מה שהצעתם לנו זה לעבוד כמאבטח בגבעת זאב במחסום.
ההצעה לא מקובלת עליי כי:

  1. מדובר בעבדה בשטחים ואנחנו לא מעוניינים לעבוד בשטחים.
  2. מדובר בעבודה עם נשק ארוך ואנחנו לא רוצים לעבוד עם נשק ארוך.
  3. מדובר בעבודה במשמרות. עד עכשיו עבדנו רק משמרת בוקר ואנחנו לא מעוניינים לשנות את הסדר היום שלנו בגללכם.
  4. נאמר לנו שכדי לעבוד במחסום, צריך רובאי 5 ואין לנו את הרובאי, כך שנראה שההצעה שנתתם היא הצעה סתמית.

אנו מבקשים לקבל הצעת עבודה עניינית, עם אותם תנאי עבודה, לא בשטחים, רק בעיר, באותן שעות ובאותו שכר שעתי – 25 ₪ לשעה + 9%.
ממתינים לתשובה דחופה כי אנו בימים אלה בלי עבודה ונגרם לנו נזק והפסדים".

אין חולק כי התובעים לא עבדו בפרוייקט גבעת זאת או בכל עבודה אחרת אצל הנתבעת לאחר סיום עבודתם בסלקום.
על רקע העובדות כפי שפורטו, נדון בתביעותיהם של כל אחד מהתובעים לפיצויי פיטורים ודמי הודעה מוקדמת, בהתאם לעובדות המיוחדות הנוגעות לכל אחד מהתובעים, כפי שעלו בעדויותיהם.
ואולם טרם נעשה כן, נתייחס למסגרת המשפטית לבחינת תביעות התובעים לפיצויי פיטורים.
התובעים ביססו את תביעותיהם לפיצויי פיטורים על שתי טענות. האחת – הטענה כי עצם חילופי מעסיקים בסלקום מזכים אותם בפיצויי פיטורים, והשניה – היותה של הצעת הנתבעת לעבור לפרוייקט בגבעת זאב נגועה בהרעה מוחשית של תנאי עבודתם.
לעניין עילת התביעה המבוססת על חילופי מעסיקים בסלקום, טענו התובעים כי על פי הפסיקה הוכרה זכאותם של עובדים לפיצויי פיטורים בעת חילופי קבלנים במקום העבודה, גם במקרים בהם העובד נשאר לעבוד במקום העבודה אצל הקבלן שהחליף את המעביד. לעניין זה הפנו התובעים בעיקר לפסק הדין בע"ע 184-09 פיודור קרבצ'נקו נ' חברת השמירה בע"מ, ניתן ביום 18.12.11 והאסמכתאות המובאת שם):
"סעיף כ(11) להסכם הקיבוצי, בנוסחו בתקופה הרלוונטית, קבע הסדר מפורש למצב של חילופי מעסיקים באתר שמירה, במילים הבאות:

"במקרה וצד ב' יפסיד מקום עבודה כלשהו לגורם אחר, יהיה צד ב' חייב לשלם את פיצויי הפיטורים המגיעים ממנו לפי החוק לעובדים שהועסקו על ידו באותו מקום, ואילו צד א' יפעל להשארת העובדים באותו מקום בהתאם לתנאי העבודה ושכר לפי הסכם זה ומבלי לפגוע בזכויות העובדים שנרכשו על ידם קודם לכן במקום העבודה".

על בסיס סעיף זה בהסכם הקיבוצי נקבע בהלכה הפסוקה, כי במקרה של חילופי קבלני שמירה באתר העבודה, זכאי העובד לפיצויי פיטורים ממעסיקו גם אם המשיך לעבוד באותו מקום עבודה באמצעות קבלן השמירה החדש, וגם אם המעסיק הראשון הציע לו מקומות עבודה חלופיים ( דב"ע נה/3-105 צוות ביטחון שירותי אבטחה בינלאומי – אלי הורתי, פד"ע כט 115 (1995); דב"ע נז/3-135 אגודת השומרים בע"מ – אברהם פיסקון, פד"ע לב 78 (1998); להלן – עניין פיסקון).

בשנים האחרונות הורחבה הלכה זו, גם ללא תלות ישירה בסעיף ההסכם הקיבוצי ( עניין מרחב אבטחה – בסעיף 14 לפסק הדין; כן ראו את עד"מ 1011/04 א. דינמיקה שירותים (1990) בע"מ – טטיאנה וורונין, מיום 21.8.05; עניין אצ'ילדייב; ע"ע 1363/02 דינה חזין – תנופה שירותים כ"א ואחזקות 1991 בע"מ, מיום 5.11.06).

אנו סבורים כי במועד סיום עבודתם של התובעים, חלה התפתחות במצב המשפטי מכוחה אין לומר כי בעת חילופי קבלנים במקום העבודה קמה זכאות אוטומטית לפיצויי פיטורים. כפי שעולה מעע 54365-12-11 יעקובשווילי נ. נוף ים בטחון בע"מ (מיום 28.12.14), בהסכם הקיבוצי הכללי בענף השמירה משנת 2008 הושמטה ההוראה שנכללה בהסכם הקיבוצי הענפי משנת 1972, על פיה "הפסד מכרז" של המעסיק מזכה את העובד בפיצויי פיטורים. בהתאם לכך, אנו סבורים שהמסגרת המשפטית לדיון הינה בשאלה אם נסיבות עבודתם של התובעים עולים כדי פיטורים, שאז הם זכאים לפיצויי פיטורים, או שהתובעים התפטרו בנסיבות המזכות בפיצויי פיטורים לפי סעיף 11(א) , כאשר ההלכות שנקבעו על ידי בית הדין הארצי לעבודה המתייחסות לנסיבות דומות מוסיפית להנחות את בתי הדין. כך למשל, בעד"מ 1011/04 א. דינמיקה שירותים (1990) בע"מ נ. וורונין ואח' (מיום 21.8 .05), שאמנם עניינו בקבלן ניקיון אך ההלכה יפה גם לתחום השמירה, נקבע כי אם הקבלן שהפסיד מכרז למתן שירותים במקום בו הועסק העובד אינו מציע לעובד הצעת עבודה חלופית סבירה וממשית, ייחשב הדבר כפיטורים. כמו כן, בעע 1099/02 מרחב אבטחה בע"מ נ. דמארי (מיום 2 .1.06) (להלן: "עניין דמארי"), נקבע כי עבודה של עובד שנים רבות במקום עבודה מסוים עשויה ליצור מצב בו העובד התרגל לתנאי מסוימים, באופן שהצעת עבודה אחרת מהווה עבורו הרעת תנאי עבודה (או במונחים של הלכת "דינמיקה", הצעה "לא סבירה" השקולה לפיטורים . לעניין זה נאמר בעניין דמארי:

"אכן, מחומר הראיות מתקבל הרושם, שהמשיבות רצו מאוד להמשיך בעבודתן בתע"ש בחינת "אהבתי את מקום עבודתי". על פי הלכת התעשיה האוירית, עובד בש ל שינוי בזהות המעביד זכאי לפיצוי פיטורים. במקרה הנוכחי, עבדו המשיבות כ-13 שנים בתע"ש ונקשרו למקום העבודה מבחינת הרגל, נוחות, מעמד, הסעות וכיו"ב. אפשר בהחלט, שבנסיבות אלה ההינתקות ממקום עבודה רב שנים היא כשלעצמה בבחינת הרעה מוחשית בתנאי עבודה, או נסיבות אחרות ביחסי עבודה, המזכות את העובד המתפטר בפיצויי פיטורים".

על רקע ניתוח זה של המצב המשפטי, נבחן את תביעותיהם של התובעים לפיצויי פיטורים ולדמי הודעה מוקדמת, בשים לב לעובדות הנוגעות לכל אחד מהם.
מורד
בתצהירו הסביר מורד את הסיבה לסירובו לעבור לעבוד בגבעת זאב. לטענתו, ההצעה לא תאמה את תנאי עבודתו בסלקום. מדובר היה בעבודה במחסום בשטחים עם רובה ובמשמרות, לרבות משמרות לילה, ובשכר נמוך יותר בסך 24 ₪ לשעה. מדובר בעבודה שונה לחלוטין מזו לה היה מורגל, שהייתה בתוך בניין עם מזגן, ולא באופן בחוץ, בשטח, תוך חשיפה לגשם, שמש וכו'.
הנתבעת טוענת כי במהלך חקירתו הנגדית של מורד התברר כי לא היה קשר סיבתי בין סיום עבודתו בנתבעת לבין העובדה שהנתבעת הפסידה את המכרז למתן שירותי אבטחה לסלקום. כך העיד מורד:
ש. מפנה לנספח ד' לתצהיר איציק רגב. מכתב הנתבעת מ-23.12.09.
...
ת. קיבלתי את המכתב הזה.
ש. ענית?
ת. הם רצו להעביר אותנו מסלקום לגבעת זאב למחסום, הייתי בנקודה הזאת פעם, יש שם מטווחים, ראיתי את המקום. זה מתחת השמש. יוצאים מהבניין לשמש.
ש. יש בודקה בכניסה. עם מזגן.
ת. כמה זמן מזגן יכול להגן עליך?
ש. מתי היית שם וראית את המחסום הזה?
ש. חודשיים אחרי שסיימתי שם, הייתי במטווח במקום.
ש. האם השבת למכתב?
ת. זה גם נשק ארוך.
ש. במכתב לא כתוב נשק ארוך. כתוב שזה אותם תנאים ואתן שעות. האם ענית למכתב?
ת. אמרתי להם לא. היום אני עובד בחברת פלאפון, לא חמוש. גם את הנשק הקטן אני לא הוצה. רוצים לתת לי נשק ארוך.
ש. מתי התחלת לעבוד בפלאפון?
ת. אחרי חודשיים. חודשיים הייתי בבית. עשיתי שיפוצים בבית.
ש. לא רצית לעבוד?
ת. נכון. בגלל השיפוצים. המקום שלי היה מובטח בחברה החדשה.
ש. מי הבטיח לך?
ת. קב"ט סלקום.
ש. הוא סידר לך עבודה בפלאפון?
ת. בסלקום. בחברה שהחליפה את הנתבעת.
ש. התחלת לעבוד שם?
ת. לאחר חודשיים בבית החברה החדשה רצו לשים אותי בסלקום. סירבתי כי יש לי עמדה יותר טובה בפלאפון. בסלקום הייתי מספיק שנים.
לשאלת בית הדין, למי פנית אחרי חודשיים, אשיב, קב"ט סלקום כבר סידר לי. הוא רצה שאני אחזור לסלקום. אני אמרתי לו שאני מעדיף בפלאפון. החברה החדשה הציעה לי שני מקומות: סלקום בעמדה הקדומת שלי או בפלאפון. קב"ט סלקום יצר קשר ביני לבין החברה שהחליפה את הנתבעת – עמישב.
ש. מתי דיברתי לראשונה עם נציגי עמישב?
ת. לפני תום עבודתי בנתבעת. לא הבטחתי להם שאני אעבוד אצלם. הם הציעו לי להמשיך לעבוד בסלקום. אמרתי להם שיש לי לעשות שיפוצים בבית ואחרי זה אני אשוב".

על יסוד עדותו של מורד שהובאה לעיל, טוענת הנתבעת כי סירובו של מורד לעבוד בפרוייקט גבעת זאב לא נבע מכך שהעבודה בפרוייקט גבעת זאת הייתה נגועה בהרעת תנאי עבודה לעומת תנאי העבודה שלו בסלקום, אלא בשל כך שמורד היה עסוק בשיפוץ ביתו. בהתאם לכך, יש לראות את מורד כמי שהתפטר מעבודתו.
טענה זו אינה מקובלת עלינו. אכן, מורד העיד בעדותו בבית הדין כי חברת השמירה החדשה שזכתה במכרז פנתה אליו בהצעה שימשיך לעבוד אצלה, והוא סירב להתחייב (עדותו בעמוד 13, שורות 12-13: "... לא הבטחתי להם שאני אעבוד אצלם. הם הציעו לי להמשיך לעבוד בסלקום. אמרתי להם שיש לי לעשות שיפוצים בבית ואחרי זה אני אשוב"). ואולם לדעתנו, לא הוכח כי ביצוע השיפוץ בביתו היה הסיבה העיקרית לסיום עבודתו בסלקום. מן הנסיבות עולה כי הואיל והנתבעת הודיעה למורד על סיום עבודתו בסלקום והעברתו לפרוייקט גבעת זאב, ומאחר שהוא סירב לעבוד בגבעת זאב בשל עמדתו כי מדובר בהצעה חלופית לא סבירה, הוא החליט לבצע שיפוץ בביתו. מן הנסיבות עולה שלולא הודיעה הנתבעת על סיום עבודתו של מורד בסלקום, לא היה מתפנה מורד לבצע שיפוץ בביתו. בהתאם לכך, עלינו להכריע בשאלת זכאותו של מורד לפיצויי פיטורים על פי ההכרעה בשאלה אם הצעת הנתבעת לעבור לעבוד בפרוייקט גבעת זאב הייתה נגועה בהרעת תנאי עבודתו של מורד.
ויאצ'סלב
לטענת הנתבעת, מחקירתו הנגדית של ויאצ'סלב עולה כי הסיבה האמיתית לסירובו של ויאצ'סלב לעבור לעבוד בפרוייקט גבעת זאב הייתה שהוא החליט שאין הוא רוצה להוסיף לעבוד בתחום השמירה. הנתבעת מפנה לעדותו של ויאצ'סלב:

ש. זכור לך אם ב 1.1.10 אחרי שסיימת לעבוד בסלקום, הגעת למשרדי הנתבעת?
ת. כן.
ש. ושם הציעו לך עבודה חלופית?
ת. אמרו לי שיש עבודה רק בפסגת זאב.
ש. והאם נכון שביקשת לצאת לחופש באותו יום למשך שבוע?
ת. לא ביקשתי, הסיפור היה ככה, הוא אמר יש עבודה רק בפסגת זאב, אמרת אם צריך למצוא עבודה אחרת אני אחכה ימים אם יש עבודה אחרת אצלך, כי אם יש רק זה אני לא מסכים לעבוד בפסגת זאב.
ש. אתה אומר שלא ביקשת חופש, אבל אמרת שאתה רוצה לחכות כמה ימים בבית כדי שימצאו לך עבודה אחרת?
ת. אני דיברתי עם בועז שהיה מנהל הסניף, והוא אמר שיש עבודה בפסגת זאב, ואנחנו אמרנו שאנו לא רוצים בפסגת זאב, אנו רוצים בסלקום, והוא אמר שיש רק את זה, אמרתי טוב אני אחכה כמה ימים אם יהיה לך משהו אחר תגיד לי. אנחנו חשבנו שאנו נשארים בחברה חדשה שנכנסת לסלקום, חב' עמישב נכנסה, אבל היה חוק שאם חברה חדשה נכנסת ואנו ממשיכים לעבוד שם באותו יום, זה כאילו שאנו עובדים בחברה החדשה 7 שנים, ולכן צריך הפסקה חצי שנה, ואני לא קיבלתי מכתב פיטורים למרות שביקשתי. לא אני עזבתי את המקום. אחר כך נכנסתי לעבוד בחברה החדשה בסלקום ועבדתי שם.
ש. אחרי כמה זמן חזרת לעבוד בחברה החדשה?
ת. 7,8 חודשים.
ש. בתצהירך כתוב אחרי שנה, יכול להיות?
ת. מתי שרון התקשר ואמר לי שאפשר.
ש. יכול להיות שזה שנה אחרי?
ת. אולי פחות. אני לא זוכר. מתי שאפשר היה אני חזרתי. לפני כן הייתי באבטלה.
ש. כמה זמן קיבלת אבטלה?
ת. 176 יום. אחרי זה התחלתי לעבוד בסלקום לפחות 9 חודשים, דרך עמישב.
....
ש. כל 9 החודשים שלא עבדת, היית בקשר עם קב"ט סלקום?
ת. פעם אחת בחודש. שאלתי אותו מה המצב. עכשיו אנחנו פחות בקשר.
ש. 3 חודשים עד שאישרו לך אבטלה לא עבדת ולא היו לך הכנסות?
ת. איך יהיו לי הכנסות? צריך מכתב פיטורים.
ש. אין משכורת, שום דבר?
ת. זו לא בעיה שלך. לא עבדתי. לא רציתי להיכנס לחברת אבטחה אחרת, כולם אותו דבר. גונבים כסף. בסלקום זה אנשים טובים, כמו בית שלי. מצאתי עבודה במקצועי, לכן עברתי".

עדותו של ויאצ'סלב אינה מבססת את טענת הנתבעת כי סיום עבודתו אצל הנתבעת נבע מאי רצונו להמשיך לעבוד בתחום השמירה . הסיבה לסיום עבודתו של ויאצסלב בסלקום הייתה העובדה שהנתבעת חדלה לתת שירותי אבטחה לסלקום, והוא התנגד לעבור לעבוד בפרוייקט גבעת זאב. מעדותו של ויאצ'סלב לא עולה כי ויאצ'סלב החליט שאינו רוצה להוסיף לעבוד בתחום השמירה, אלא להיפך, הוא רצה להמשיך לעבוד בסלקום, אך חשש שאם ימשיך לעבוד בסלקום באמצעות עמישב ללא הפסקה של לפחות שנה, הוא לא יהיה זכאי לפיצויי פיטורים בגין הפסקת עבודתו בסלקום באמצעות הנת בעת. הוא החליט להמתין תקופה מסוימת ולאחריה לחזור לעבוד בסלקום, שם, כפי שתיאר "זה אנשים טובים, כמו בית שלי".
בהתאם לכך, גם בעניינו של ויאצ'סלב, שאלת זכאותו לפיצויי פיטורים תלויה בשאלה אם הצעת הנתבעת לתובעים לעבור לעבוד בפרוייקט גבעת זאב הייתה "הצעה סבירה" במונחי הלכת דינמיקה, והאם היא הייתה כרוכה בהרעה מוחשית של תנאי עבודתם.

האם הצעת הנתבעת לתובעים לעבוד בגבעת זאב הייתה "סבירה" והאם הייתה כרוכה בהרעת תנאים?
הנתבעת מפנה בסיכומיה לכך שבחקירתם הנגדית, התובעים התקשו לזהות את מכתבם לנתבעת מיום 4.1.10. התובעים אישרו שהמכתב הוכן עבורם על ידי בא כוחם, וכי הם חתמו על המכתב. הנתבעת מפנה לכך שהטענה הראשונה שהתובעים העלו במכתב זה הייתה שהם מתנגדים לעבוד "בשטחים", והפנו להערת בית הדין בדיון המקדמי לפיה מדובר לכאורה בטענה תמוהה מצדו של ויאצ'סלב, שמקום מגוריו בפסגת זאב. הנתבעים טוענים אם כן, שהטענות שבמכתבם לנתבעת מ-4.1.10 לא היו טענות שנטענו בתום לב, אלא טענות מלאכותיות שהוכתבו להם על ידי בא כוחם.
הנתבעת מוסיפה וטוענת כי אין לקבל את טענת התובעים בדבר הרעת תנאי עבודתם בפרוייקט גבעת זאב, מאחר שהתובעים לא הואילו לבחון ולו פעם אחת את תנאי העבודה בגבעת זאב ולהתנסות בהם.
אכן, בית הדין שאל את ויאצ'סלב בדיון המוקדם היכן הוא מתגורר, וכשהשיב שהוא מתגורר בפסגת זאב, העלה בית הדין את התהייה מדוע התנגד לעבוד ב"שטחים", כאשר מקום מגוריו אף הוא בשטח שנכבש על ידי ישראל בשנת 1967. ואולם, בעדויות התובעים הם הבהירו כי אין מדובר בהתנגדות מטעמים שבהשקפה פוליטית, אלא טענתם הייתה כי העבודה בגבעת זאב הייתה כרוכה בסיכון מוגבר ביחס לעבודתם בסלקום, בהיותה "בשטחים".
מר רגב, מנכ"ל הנתבעת, אישר בעדותו כי הנתבעת קיבלה את מכתבם של התובעים מיום 4.1.10 וכי תגובת הנתבעת למכתב זה הייתה ש"בועז (אליהו) חיפש אותם". הנתבעת לא השיבה למכתב התובעים מיום 4.1.10. מר רגב טען בעדותו שבועז אליהו פנה לתובעים והזמינם לברר את טענותיהם, אך התובעים ניתקו כל קשר כיוון שהחליטו שהם ימשיכו לעבוד בסלקום. עדות זו אינה מקובלת עלינו, שכן בועז אליהו לא זכר בעדותו את מכתבם של התובעים מיום 4.1.10.
התובעים העלו במכתבם מיום 4.1.10 טענה כי בעבודתם בגבעת זאב הם ייאלצו לעבוד עם "נשק ארוך", וכי אין להם את ההכשרה הדרושה לכך (סוג "רובאי"). התובעים לא קיבלו כל תשובה לטענה זו. בעדותו לפנינו טען מר אליהו כי הנשק עמו היו התובעים צריכים לעבוד בפרוייקט גבעת זאב היה אקדח. גם בהנחה שתשובה זו היא נכונה, היא לא ניתנה לתובעים במענה לטענתם במכתבם מיום 4.1.10, ויש לכך משמעות בהערכת סבירות התנהגותה של הנתבעת בעת מתן הוראות השיבוץ החדש לתובעים.
התובעים העלו טענה במכתבם מיום 4.1.10 כי העבודה בגבעת זאב דורשת עבודה במשמרות, וכי על פי תנאי עבודתם הקיימים, הם משובצים רק בבקרים. טענה זו לא זכתה למענה מצד הנתבעת. כפי הנראה, נושא זה נדון בין ויאצ'סלב לבין הנתבעת בדיונים שקדמו למכתב התובעים מיום 4.1.10, למשל, בפגישה מיום 1.1.10, שכן מכתב השיבוץ שקיבל ויאצ'סלב מיום 3.1.10 קבע כי ויאצ'סלב ישובץ לעבודה בבקרים.
עם זאת, קיים לדעתנו הבדל מהותי בין עבודה במקום שנדרשת עליו שמירה בשעות היום בלבד לבין אתר הדורש אבטחה סביב השעון. התובעים היו רשאים להתנגד לשיבוצם במשמרות שאינם משמרות בוקר, כפי שעבדו. לדעתנו, העובדה שמכתב השיבוץ של ויאצ'סלב התייחס לנושא העבודה במשמרות בוקר בלבד, אינה משנה את העובדה שהאתר אליו הועבר ויאצ'סלב היה כזה שדרש אבטחה מסביב לשעון. במצב דברים זה, היה חשוף ויאצ'סלב למצבים בהם הנתבעת הייתה דורשת ממנו להשתבץ גם בלילות. מר אליהו נשאל על כך בחקירתו הנגדית וטען כי היה בידי הנתבעת להבטיח לויאצ'סלב, כעובד ותיק, עדיפות בשיבוץ, אך מעדותו עולה כי היו לנתבעת חוסרים בכוח אדם ונראה כי היה יסוד לחשש של התובעים כי העברתם לפרוייקט הדורש אבטחה סביב השעון תביא למצב בו יתבקשו לבצע משמרות בלילה.
לדעתנו, יש גם בתנאים הסביבתיים בין שתי העבודות שוני מהותי. התובעים התרגלו לעבוד במרכזים עירוניים, על כל המשתמע מכך לעניין הנוחות הכרוכה בכך, כמו למשל הזמינות של חנויות, בתי מסחר ובתי אוכל שניתן לבקרם בהפסקות מהעבודה. הדרישה להעבירם בשמירה בבודקה, גם אם היא ממוזגת ומאובזרת, ביישוב המצוי על אם הדרך בין ירושלים למודיעין, מהווה שינוי מהותי בתנאים הסביבתיים של מקום עבודתם ופגיעה בנוחות להם הורגלו. כאמור בעניין דמארי, תנאים סביבתיים נוחים להם התרגל עובד לאחר שנות עבודה ארוכות מהווים חלק מתנאי העבודה שעובד זכאי שלא יורעו.
גם האלמנט שנזכר בעניין דמארי בעניין ההתקשרות הרגשית למקום עבודה מסויים, בא לידי ביטוי בעניינו של ויאצ'סלב, כעולה מעדותו.
סיכומו של עניין זה הוא שהן בהיבט של סבירות התנהגותה של הנתבעת בדין ודברים שבינה לבין התובעים סביב הוראתה לתובעים להשתבץ בפרוייקט גבעת זאב (אי התייחסות בזמן אמת לטענות התובעים במכתבם מיום 4.1.10), והן בהיבט המהותי של השוני בין תנאי העבודה בין עבודת התובעים בסלקום לבין התנאים בפרוייקט גבעת זאב, אנו סבורים כי הצעת הנתבעת לתובעים לא הייתה הצעה "סבירה" במונחים של הלכת דינמיקה, והייתה כרוכה בהרעת תנאי עבודתם של התובעים. המסקנה המשפטית היא כי התובעים פוטרו מעבודתם, והם זכאים לפיצויי פיטורים.
בהתאם לתקופת עבודתו מורד זכאי לפיצויי פיטורים בסך 26,061 ₪ ( לפי שכרו האחרון בסך 4,464 ₪) ולפיצוי חלף מתן הודעה מוקדמת בסך 4,464 ₪.
בהתאם לתקופת עבודתו זכאי ויאצ'סלב לפיצויי פיטורים בסך 32,563.95 ₪ ( לפי שכרו האחרון בסך 4,650 ₪) ולפיצוי חלף מתן הודעה מוקדמת בסך 4,650 ₪.
החלטנו להפחית את פיצויי ההלנה לכדי אפס בהתאם לסעיף 20(ד)(1) לחוק הגנת השכר, תשי"ח-1958, שכן שוכנענו כי בין הצדדים התגלעו חילוקי דעות שיש בהם ממש לעניין זכאות התובעים לפיצויי פיטורים.

סוף דבר
תביעות התובעים מתקבלת כמפורט להלן. הנתבעת תשלם לתובעים את הסכומים הבאים:
למורד:
גמול שעות נוספות בסך 1,907 ₪.
הפרשי שכר יסוד בסך 1,084 ₪.
דמי הבראה בסך 3,703 ₪.
פדיון חופשה בסך 1,055 ₪.
דמי חגים בסך 5,708 ₪.
פיצוי בגין אי הפרשה לקרן פנסיה בסך 9,025 ₪.
השבת ניכוי שכר בגין " פיקדון ציוד" בסך 110 ₪.
פיצויי פיטורים בסך 26,061 ₪.
פיצוי חלף מתן הודעה מוקדמת בסך 4,464 ₪.
לויאצ'סלב:
גמול שעות נוספות בסך 25,023 ₪.
דמי הבראה בסך 399 ₪.
דמי חגים בסך 5,389 ₪.
פיצוי בגין אי הפרשה לקרן פנסיה בסך 6,745 ₪.
השבת ניכויי שכר בגין " פיקדון ציוד" בסך 179 ₪.
פיצויי פיטורים בסך 35,563.95 ₪.
פיצוי חלף מתן הודעה מוקדמת בסך 4,650 ₪.
לסכומים הנ"ל יתווספו הפרשי הצמדה וריבית מיום 1.1.10 ועד למועד התשלום בפועל.
החלטנו שלא לפסוק לתובעים שכ"ט עו" ד בשל כך שהגישו תביעות בלתי מבוססות בעליל , באופן שהתובעים למעשה הטילו על בית הדין לערוך עבורם תחשיב לזכויות המגיעות להם עבור תקופות עבודה ארוכות, כאשר התחשיבים שצורפו לכתבי טענות ולתצהירים היו בבירור מגמתיים, בכך שהתבססו על שכר אחרון מבלי להתייחס לשכר האמיתי ולשינויים שחלו בו במהלך תקופות העבודה של התובעים, ואף השכר האחרון שטענו לו לא היה נכון ואף לא התיישב עם הנטען על ידם (למשל במכתבם לנתבעת מיום 4.1.10), ותוך שהם תובעים גמול בעד עבודה במנוחה שבועית למרות שכלל לא עבדו במנוחה השבועית.
זכות ערעור לבית הדין הארצי לעבודה בתוך 30 יום מיום המצאת פסק הדין.

ניתן היום, י"ב ניסן תשע"ה, (01 אפריל 2015), בהעדר הצדדים ויישלח אליהם .

נציג ציבור

דניאל גולדברג, שופט