הדפסה

אנריקה ואח' נ' בנק מזרחי טפחות בעמ ואח'

מבקשים

1.אזובל אנריקה
2.אזובל רוקסנה
3.אזובל רבקה

נגד
משיבים
1.בנק מזרחי טפחות בעמ
2.אמיר כהן
3.יצחק גינצבורג
4.כונס הנכסים הרשמי מחוז ירושלים

החלטה בבקשה למתן הוראות ו/או להבהרה
כללי
בפני בקשה למתן הוראות בשאלה מה ייעשה בכספי מכירת דירה של המבקשים בסך המתקרב ל - 400,000 ₪, אשר אין בהם כדי לרכוש דירה חלופית כפי שהוריתי בפסק דיני בעניינם, מיום 17.10.11.
הרקע לבקשה
בתאריך 18.6.09 נפתח על ידי בנק מזרחי טפחות בע"מ תיק הוצאה לפועל בגין חוב פיגורים של המבקשים 1 ו-2 והמבקשת 3 בסך של כ- 35,000 ₪, בדירה הממוקמת ברח' התאנה 53 בבית שמש ( גוש 5217 חלקות 5-7).
בתחילת שנת 2009 הגישו המבקשים 1 ו-2 בקשות למתן צווי כינוס ולהכריזם כפושטי רגל בבית המשפט המחוזי בירושלים ( תיקי פש"ר 6232/09 ו- 6234/09).
לאחר מתן צוי הכינוס בתיקי הפש"ר של המבקשים 1 ו- 2 מיהר הבנק למנות את ב"כ הבנק, עו"ד אמיר כהן, ככונס נכסים, לצורך מכירת דירת המגורים של המבקשים 1 ו-2 ושל המבקשת 3. יצוין כי המבקשת הייתה בעלת מחצית מהדירה ואילו החייבים היו בעלי המחצית השניה.
המבקשים הגישו בפניי בקשה לעיכוב הליכים ולמתן פסק דין הצהרתי בדבר בטלות שטר המשכון ( ה.פ. 34589-12-10).
בפסק הדין אשר נתתי ביום יט תשרי תשע"ב 17.10.11 קיבלתי את בקשתם של המבקשים באופן חלקי, וקבעתי כי יש להם הגנה של דיור חלוף כלפי הנושה המובטח, בנק מזרחי טפחות בע"מ. על כן, כך קבעתי, הם זכאים לדירה חלופית בשווי של מחצית התמורה שתתקבל ממכירת דירתם. הדירה החדשה אמורה הייתה להיות משועבדת לצורך הסדר חוב של המבקשים 1 ו- 2 בתיק פשיטת הרגל.
על פסק דיני זה, הוגש ערעור לבית המשפט העליון, ביחס לשאלת ההכרה בזכות לדיור חלופי וביחס להיקפה של זכות זו ( ע"א 9315/11).
בדיון שהתקיים בערעור זה, בבית המשפט העליון ביום 11.4.13, נקבע, בהסכמת הצדדים, כדלקמן:
"... הנאמן ידאג להקפיד כי אותו החלק ביתרה אותו יש לזקוף למשיבה 3 שאיננה פושטת רגל, לא יועבר לקופת פשיטת הרגל ולא ישועבד לטובת קופה זו הנוגעת אך ורק למשיבים 1 ו-2 שהם פושטי רגל".
דירת המבקשים נמכרה בסכום של 1,260,000 ₪, ולנאמן על נכסיהם הועבר סכום היתרה של 371,900 ₪.
בנוסף, הועבר לידי הנאמן סך של 50,087 ₪ ( אשר אמור להיות מועבר לעירייה, במסגרת הסכם להסדרת חובם של המבקשים).

טענות הצדדים
כיום, לאחר שהתברר כי אין די בכספים לרכישת דירה חלופית, עותרת המבקשת להעביר לה את מחציתם של הכספים שהתקבלו ממכירת הדירה ( לאחר התשלום לבנק), שאמורים היו להיות מועברים לצורך רכישת דירה חלופית ביחס עם כספי החייבים, כדי שתשתמש בכספים אלה למימון שכר דירה.
הנאמן מתנגד לבקשתה של המבקשת, מן הטעם שקבלת בקשה זו תהווה שינוי של פסק הדין, משום שבפסק הדין דובר מפורשות אך ורק על רכישת דירה ונשללה בו האפשרות של שכירות דירה.
ב"כ הבנק, עו"ד אמיר כהן, אשר סיים את תפקידו ככונס נכסים מטעם הבנק, בחר להביא עמדתו כ"קצין בית המשפט". במסגרת עמדה זו הוא סבור כי המבקשת 3 לא הצביעה על שינוי נסיבות המאפשר את שינוי פסק הדין של בית המשפט המחוזי, ואשר על כן, אין להיענות לבקשתה.
דיון
השאלה העומדת בפניי היא מה דינו של סכום הכסף, שהיה מיועד לרכישת דירה, אך לא ניתן עוד לעשות בו שימוש למטרה זו, עקב היותו נמוך, במידה רבה מאוד, מן ההערכה שעל בסיסה נפסק פסק הדין, המחייב את הצדדים לרכוש בו דירה חלופית.
מקריאת הבקשה והתגובות עליה, הובהרו הנקודות הבאות, הרלבנטיות לענייננו:
בהתאם לפסיקת בית המשפט העליון, ברור לצדדים כי השעבוד הקיים על כספי התמורה ממכירת הדירה עבור ההסדר בתיק פשיטת הרגל, הינו רק על חלקם של החייבים, ולא על חלקה של המבקשת.
כך אמר הנאמן בסעיף 29 לתגובתו: "כאמור ביהמ"ש בפסה"ד קבע כי הנכס החדש שיירכש מכספי הדיור החלוף, ישועבד לצורך הסדר החייבים בתיק פשיטת הרגל דנן, כאשר בית המשפט העליון סייג זאת רק לחלקם של החייבים ( ולא על חלקה של המבקשת)...".
בבקשה מוסכמת, אשר קיבלה את אישורו של בית המשפט בתיק הפש"ר, קבעו הצדדים כי סכום של 50,087 ₪ ייוחד להסדר הנוגע לארנונה על הדירה. סכום זה אמור להיות מועבר לעירייה, לאחר אישור שר הפנים את הסכם הפשרה בין החייבים לעירייה. סכום זה מופקד אצל הנאמן עד לקבלת אישור כאמור.
בהתחשב בנקודות אלו, תמוהה בעיניי תגובתו של הנאמן, אשר התנגד לבקשת המבקשת ותמך את התנגדותו לבקשת המבקשת בנימוק של העדר האפשרות המשפטית לשנות את פסק הדין; משקבע בית המשפט העליון את אשר קבע, שונה, ממילא, פסק הדין בנוגע לכספים המגיעים למשיבה 3, באשר הוא סויג לגביהם.
אכן, בפסק הדין נשללה במפורש האפשרות לשכירת דירה, בכדי שלא להביא את המבקשת 3 ( ואת החייבים) בסופו של דבר, משייגמר הסכום המיועד לתשלום דמי שכירות, להיות מחוסרי דיור.
שינויי הנסיבות שאירעו לאחר מכן ( ואינני רואה צורך לדון בשאלה באשמת מי אירעו) גרמו לכך שלא ניתן עוד לבצע את פסק הדין, כפי שנכתב. נקודה זו הינה ברורה לצדדים כולם.
אשר על כן, הדרישה לרכוש כיום נכס חלופי, בסכום שלא קיים עוד, הינה דרישה מיתממת. כך גם, הדרישה להבהיר מה נעשה, כדי לרכוש דירה בסכום של 371,900 ₪.
כך או כך, בהתאם לתיקון של סעיף 50 לחוק ההוצאה לפועל התשכ"ז - 1967, לא יעוקלו לטובת נושים כספים המגיעים לחייב על פי סעיף 38( ב) לאותו חוק.
בענייננו, בית המשפט קבע כי סידור החלוף יהיה בהמצאת דירה אחרת, ולאחר מכן, מתוקף הנסיבות שונה הפיצוי והפך ל"תשלום פיצויים" (החלופה השניה הנקובה בסעיף 38( ב)).
נכון, אומנם, ששינוי הנסיבות הזה, לא נעשה במסגרת החלטת הרשם, כפי הגדרת החוק; אך, האם זו עילה לשלול מן החייבים או מן המבקשת - שאינה חייבת - כספים שאמורים להיות מוגנים מעיקול?!
יתירה מזו, ולגבי שווי מחצית דירת המגורים שהייתה שייכת למבקשת 3 - הרי שהוא הוצא במפורש, בהחלטת בית המשפט העליון, מסך הכספים המועברים לקופת פשיטת הרגל. לפיכך, לגביו לא יכולה להיות מחלוקת, אף בלי שנזדקק להוראות סעיף 50 לחוק ההוצאה לפועל.
מתוך ההצעות שהעלו שני המשיבים לפתרון המחלוקת, דומני כי שניהם הבינו זאת יפה: ההסדר שמציע ב"כ הבנק הוא כי מחצית הכספים יועברו לידי נושי המבקשת 3 ( מבלי להבהיר את זהותם); כלומר: אף הוא חושב כי הם מגיעים למבקשת בעצמה, ואילו המחצית האחרת תועבר לתיק פשיטת הרגל של החייבים 1-2.
הנאמן, לעומת זאת, לא הביא כל טעם לשלילת הכספים מן המבקשת, אלא ביקש ליתן הבהרה כיצד ישועבד כל הסכום, כפי שהיה אמור להיות משועבד סכום זה, אילו הושקע בדירת מגורים, בהתאם לפסיקת בית המשפט המחוזי.
בתגובה זו מתעלמים המשיבים מהחלטת בית המשפט העליון, אשר סייג את פסק הדין וקבע כי השעבוד לא יחול על שווי חלקה של המבקשת 3 בדירה.
על כן, אני סבור כי בקשתה של המבקשת 3 נסמכת על החלטתו של בית המשפט העליון, ובדין היא נסמכת עליה. משקבע בית המשפט העליון כי על חלק הכספים של המבקשת, לא יחול השעבוד לטובת קופת הפש"ר, הרי שהלכה למעשה הוא השיב את אותו החלק לידיה של המבקשת.
לא ברור לי מקורה של הסברה כי גם כספים אלו אמורים להיות משועבדים לטובת תיק פשיטת הרגל של החייבים ( המבקשים 1 ו - 2); ובכל מקרה סברה זו אינה מתיישבת עם פסק הדין של בית המשפט העליון. למותר לציין כי חובה על הכל לציית לפסק דינו של בית המשפט העליון.
יפה היה עושה הנאמן אילו היה מוסיף חתימתו על הבקשה אשר הטיוטא האחרונה ממנה צורפה כנספח ג' לבקשת המבקשת, במקום להיתלות בנימוקים פורמליים, בניסיון לשלול מן המבקשת את הכספים שמגיעים לה. זאת, לאחר שכל אחד מן המשיבים קיבל כבר את סכומי החוב להם טען, ואמור היה " לבוא על סיפוקו" בכך.
השאלה שאני מוצא אותה רלבנטית, היא שאלת יתרת הכסף, דהיינו: הסכום השייך לחייבים ( סך של 185,950 ₪ על פרותיו), אשר אמור היה להיות מושקע בדירת מגורים, אשר תשועבד לטובת קופת פשיטת הרגל. שימוש בסכום זה לטובת שכירות דירה, ללא אפשרות לשעבדו לטובת הנושים, אכן יהווה פגיעה באותם הנושים.
על כן, הצעתי היא כי מחציתו של הסכום ( דהיינו 92,975 ₪, על פרותיו) ישמש את החייבים לצורך תשלום שכר הדירה, ואילו מחציתו האחרת ( גם היא בסך 92,975 ₪ על פרותיו) תועבר לקופת פשיטת הרגל לצורך תשלום החובות לנושים ( בניגוד לסכום שאמור היה להיות כרגע, רק משועבד לטובת הנושים, סך זה ישמש מיידית לצורך פירעון של החובות, בהתאם לשיקול דעתו של הנאמן בתיק הפש"ר).

סוף דבר
באם אכן קיים למבקשת 3 הגב' אזובל רבקה, תיק פשיטת רגל ( בו מובא האינטרס של " נושי המבקשת 3"), אשר נמלט משום מה מעיני, הרי שהצדדים ידווחו עליו בתוך שבעה ימים מהיום.
ככל שלא יגיע לידי דיווח כאמור, הרי שאין כל הצדקה לשלול מהמבקשת 3 כספים המגיעים לה בדין, ומחצית הסכום הפנוי שבידי הנאמן, דהיינו סך של 185,950 ₪ על פרותיו, יועבר לידיה, לא יאוחר מיום 1.8.2014.
הכספים עליהם הוסכם כי יועברו לעירייה במסגרת הסדר בין החייבים לעירייה ( סך של 50,087 ₪), אינם יכולים להיות כלולים בבקשה להחזר. כספים אלו יוותרו בידי הנאמן בהתאם להסכמת הצדדים.
הצדדים יעבירו תגובתם בעניין הצעת בית המשפט לפיתרון בעיית חלק הכספים השייך לחייבים ( המבקשים 1 ו -2), עד ליום 3.9.14 ( בשל פגרת בתי המשפט).
למותר לציין כי עדיף שבאי כח הצדדים ידברו ביניהם, ויגיעו להסכמה, אותה יגישו לבית המשפט, במקום תגובות נפרדות ושונות של כל צד.
המזכירות תשלח העתק החלטה זו לבאי כח הצדדים, ותביא תיק זה בפניי ביום 4.9.14 עם התגובות, או אם תוגש בקשה משותפת ומוסכמת - תביא אותה המזכירות בפניי, סמוך לאחר הגשתה.
ניתנה היום, ד' אב תשע"ד, 31 יולי 2014, בהעדר הצדדים.