הדפסה

אנדר ואח' נ' אמריקן אקספרס נסיעות ואח'

בפני
כב' השופטת חנה פלינר

תובעים

1.יעקב אנדר
2.חגית אנדר
3.טל אנדר
4.אנדר עומר
5.מאי אנדר
6.אור נתן גינזברג
ע"י ב"כ עו"ד שרגיל

נגד

נתבעים

1.אמריקן אקספרס נסיעות
ע"י ב"כ עו"ד שעשוע
2.אל על נתיבי אוויר לישראל בע"מ
ע"י ב" כ עו"ד עגנון

פסק דין

העובדות והטענות

1. התובעים, בני משפחה אחת, התכוונו לצאת לחופשה בחודש ספטמבר 2010 ולצורך כך שכרו יאכטה אשר עגנה במעגן בקרבת העיר נאפולי שברומא (להלן: "היאכטה"). היאכטה הושכרה לשבוע ימים בעלות של 2,840 אירו לכל התקופה. את היאכטה אמורים היו לקבל התובעים לידם ביום 19/9/10 בשעה 12:30 בצהריים.

2. את הטיסות לחופשה המתוכננת הזמינו התובעים אצל הנתבעת 1, סוכנות נסיעות (להלן: "הסוכנות"). אין מחלוקת שההזמנה בוצעה ע"י התובע מס' 1 (להלן: " התובע"), עבור התובעים כולם. מעדותו של מר הדר אייזנר, אשר שימש באותה עת מנהל סניף הסוכנות (להלן: "אייזנר"), שוחח התובע עם סוכנת מהסוכנות (ראה עדותו בעמ' 17 שו' 5-15 ) ובאמצעותה בוצעה ההזמנה (להלן: "הסוכנת"). הטיסה שנבחרה כללה טיסת חוץ – מתל אביב לרומא, באמצעות המוביל "אל על", הנתבעת 2 (להלן: " אל – על "), שיצאה בשעה 05:00 ונחתה ברומא בשעה 08:40; וטיסת המשך, טיסת פנים, באמצעות חברת אל איטליה (להלן: "אל איטליה"), אשר אמורה היתה לצאת מרומא בשעה 09:45 ולנחות בנאפולי בשעה 10:40. טיסת אל על אמורה היתה לנחות בטרמינל 1, וטיסת ההמשך אמורה היתה לצאת מטרמינל 3 באותו שדה תעופה, ראו כרטיסי הטיסה נספח ב' לתצהיר התובע. עיננו הרואות, זמן הקישור (ה"קוניקשיין") בין הטיסות עמד על 65 דקות. לטענת התובע, המעגן ממוקם 7-8 דקות נסיעה מנמל התעופה בנאפולי (עדותו בעמי'.10 שו' 26) ולפיכך היה בידי התובעים די והותר זמן על מנת להגיע בשעה היעודה לצורך קבלת היאכטה.

3. התובעים שילמו את מלוא התמורה עבור כרטיסי הטיסה לסוכנות; זו העבירה את התמורה לאל על (ראו עדות אייזנר בעמ' 2 שו' 22-24, פרו' מיום 11/9/11 ). התובעים המריאו מתל אביב במועד ולשיטתם נחתו במועד; לטענתם, טענה אשר אושרה גם בעדותה של נציגת אל על, הגב' צילה פופקו (להלן: " פופקו"), כרטיסי העלייה למטוס לטיסת ההמשך סופקו להם עוד בתל אביב; לטענת התובעים, בסמוך לאחר הנחיתה הגיעו לדלפקי אל איטליה, אולם אל איטליה סירבה לעלות את התובעים לטיסה (ארחיב בהמשך לעניין הסירוב). בשלב כלשהו נאותה אל א יטליה לעלות את התובעים, אולם אז התברר שהכבודה לא הגיעה ולכן לא הועלו לטיסת ההמשך.
עוד טוענים התובעים כי פנו לנציגי אל בבקשה למצוא עבורם פתרון, אולם נתקלו ביחס מזלזל ובוטה (תצהיר התובע בסעיף 13 ועדותו בעמ' 12 שו' 1-5).

4. בצר להם, ויתרו התובעים על טיסת ההמשך, לא מימשו את הכרטיסים שבידיהם ושכרו מונית לנאפולי בעלות של 560 אירו (2,800 ₪, כפי שנרשם בכתב התביעה). התובעים הגיעו למעגן בשעה 16:30 ולשיטתם הפסידו יום שייט, כיוון שיצאו רק למחרת בשעה 12:00 (ראו עדות התובע בעמ' 12 שו' 8-9). בכך התקצר השיט ביום אחד ונפגמה הנאתם מהטיול כולו.

5. עם חזרתם לארץ, פנו התובעים אל הנתבעים בדרישות להחזר עבור טיסת ההמשך והתשלום עבור המונית, כמו גם דרישה לפיצוי נוסף. דרישותיהם לא התקבלו, ואל על בחרה להפנות את התובעים לחברת אל איטליה (ראו התכתובת שצורפה כנספח ד' לתצהיר התובע). לפיכך הוגשה התביעה שבפניי בה נתבעו הסכומים הבאים: החזר עבור טיסת ההמשך – 2,800 ₪; החזר עבור המונית – 2,800 ₪; הפסד יום שיט – 2,030 ₪; עוגמת נפש בגובה 20,000 ₪ לכל אחד מהתובעים, ובסך הכל הועמדה התביעה על סך של 127,630 ₪. אציין כי לאחר ישיבת קדם המשפט הראשונה חזרו בהם התובעים מהתביעה להחזר עבור טיסת ההמשך, ודרשו אך את השבת תשלום המונית.

6. הנתבעות הגישו כתבי הגנה ומחו בראש ובראשונה על סכום התביעה המוגזם. לשיטתן, התביעה הוגשה על סכום הגבוה פי 20 מהנזק הממשי שנגרם, ומסיבה זו בלבד יש לדחות את התביעה, בשל היותה טורדנית וקנטרנית.

7. הסוכנות טענה כי ביצעה את ההזמנה בהתאם למבוקש; כי אין כל פסול בטיסות שהוזמנו, כשזמן הקישור בינהן עומד על 65 דקות; שזמן הקישור נקבע על ידי חברות התעופה עצמן, ובאופן מעשי לא ניתן לבצע הזמנה כשזמן הקישור נופל מהמינימום. במקרה הנדון טענה הסוכנות כי הטיסות שווקו על ידי אל על; עמדו במינימום הנדרש ולפיכך אין מקום להטיל אחריות על הסוכנות.

8. אל על טענה כי טיסת החוץ בוצעה במועדה, גם לשיטת התובעים, ולפיכך אם בכלל אזי על התובעים להפנות את טענותיהם לאל איטליה, שהיא זו שביצעה את טיסת ההמשך. אל על טענה כי טיסת ההמשך תוכננה בפרק זמן של 65 דקות, העולה על המינימום בחמש דקות – ולכן אפשרי היה לבצע את ההזמנה. עם זאת אל על מפנה אצבע מאשימה לסוכנות ומציינת כי מתפקידה "לתפור את החליפה" עבור התובעים ולבדוק אם הטיסה מתאימה לצרכיהם. במקרה הנדון מאחר ומדובר בקבוצה של שישה, הכוללת ילדים, היה מקום להעמיד את התובעים על לוח הזמן הצפוף העומד לרשותם, ולהציע להם חלופה אחרת.

9. בתיק זה התקיימו שתי ישיבות קדם משפט וישיבת הוכחות. כבר מהישיבה הראשונה הבעתי תרעומת על סכום התביעה וההליכים הרבים והממושכים לצורך בירורה, כשלמעשה אין מחלוקת שהנזק הממשי היחידי עומד על סכום של 2,800 ₪, אני מפנה לפרוטוקול הדיון מיום 11/9/11 בעמ' 2 שו' 27-29; החלטה בעמ' 3 שו' 11-14; פרוטוקול מיום 2/4/12 בעמ' 6 שו' 17-25; פרוטוקול מיום 3/9/12 בעמ' 9 שו' 9-11. משתשו כוחותיי להביא את הצדדים לפשרה, נשמעו ההוכחות ונגבו עדויותיהם של התובע; אייזנר ופופקו. בתום הראיות סיכומו הצדדים את טענותיהם ולהלן הכרעתי.

ההכרעה

10. בתיק זה עולות מספר שאלות עובדתיות ומשפטיות: יש לבחון מדוע לא הועלו התובעים לטיסת ההמשך; האם אי העלאת התובעי ם לטיסת ההמשך נובעת ממחדל כלשהו של מי מהנתבעים; מי הגורם שהיה אמור לטפל בבעיה שנותרה; האם הטיפול היה ראוי; מהו הנזק שנגרם; האם היה מקום להגיש תביעה בסכום כפי שהוגש; האם היה מקום לנהל הליכים משפטיים כפי שנוהלו. כפי שאפרט להלן, מי מהצדדים אינו ראוי לצל"ש עבור התנהלותו בפרשה; נראה כי הסיבה להגשת התביעה בסכום כה מופרז הינה תקשורת לקויה, ומענה אחר בזמן אמת היה מייתר תביעה זו. התבצרות הצדדים בעמדותיהם מלמדת על מלחמות "אגו" ו"פרינציפ", ובסופו של דבר הציבור הוא שמשלם את המחיר, בבזבוז זמן שיפוטי יקר. אציין כי באופן רגיל ותקין, תביעות כגון אלו מוגשות לבית משפט לתביעות קטנות, שסמכותו עולה על 30,000 ₪; הזמן השיפוטי המוקדש לתיק שכזה אינו עולה על חצי שעה; פסק הדין ניתן במקום. זו המסגרת ההולמת תיק זה.

11. ולגופו של עניין – לדידי, לא ניתן לספק תשובה לשאלה מדוע לא הועלו התובעים על טיסת ההמשך. לשיטתם, הם נחתו בזמן ברומא, כך עולה גם מתשובת אל על מיום שצורפה לתצהיר התובע (4 דקות איחור). אך בכך לא סגי – התובעים מנו שישה אנשים, כולל ילדים; התובעים אמורים היו לעבור טרמינל, ועשו זאת ברגל (עדות התובע בעמ' 13 שו' 8) התובע לא זכר את השעה בה הגיעו התובעים לדלפקי אל איטליה. האם בית משפט אמור להסתפק בהצהרת התובעים לפיה " הגיעו בזמן" (עמ' 13 שו' 10)? מאידך, הנתבעות או מי מהן לא הביאו כל ראיה המעידה על איחור בהגעה לדלפקים – לא נשלחה הודעת צד ג' לאל איטליה; לא הוגשה בקשה לצרף את אל איטליה כנתבעת נוספת; לא הוגשו מסמכים כלשהם. הסיבה לאי העלאת התובעים נותרה עלומה.

12. אציין כי עמימות זו מתחזקת לאור הסתירות שהתגלו בעדות התובע – בעוד שבסעיף 7 ו-8 לתצהיר ציין התובע כי עמדו בתור, אזי בעדותו ציין ש" התקבלנו מיד" (עמ'14 שו' 4, 6) ו"לא היה תור. התקבלנו מיד ונדחנו מיד" . כשעומת התובע עם סעיף 7 לתצהירו, ניסה להתאים בין הגרסאות: "הדלפק היה פנוי, הדרכונים היו בידי הצוות שבדלפק. לאחר שהדרכונים היו בידם, אחרי 10 דקות הם אמרו לנו שהטיסה סגורה". אם גרסה זו היא הנכונה, כיצד הדבר מתיישב עם עדותו הקודמת של העד, לפיה "נדחנו מיד"? בנוסף, ממסמך נספח ד' אשר צורף ע"י התובעים, בתשובת אל על לפנייה הראשונית נאמר שהיה תור ארוך בדלפקי הבדוק של אל איטליה ומנהל הטיסה לא הסכים לקדם את הנוסעים התובעים, משכך נסגרה הטיסה.

13. אם אסכם עד כה, איני יכולה לקבוע באיזו שעה התייצבו התובעים לטיסת ההמשך; איני יכולה לקבוע האם חל עיכוב כלשהו שנגרם על ידם; איני יכולה לקבוע האם במועד שהגיעו, הטיסה עוד הייתה "פתוחה"; לא ברור אם היה תור אם לאו; לא ברור האם הטיסה הייתה ברישום יתר – לא הוצגה על כך כל ראייה. בכל מקרה, וכפי שהודה התובע, נציגי אל איטליה הם שמנעו מהתובעים את העל ייה למטוס (עמ' 14 שו' 15).

14. לכאורה, ניתן היה לחתום את פסק הדין בנקודה זו, שכן הן הסוכנות והן אל על אינן אחראיות לאי העלאת התובעים לטיסת ההמשך. עם זאת, מצאתי כשלים גם בהתנהלות שתי הנתבעות – כשלים אשר קיים קשר סיבתי בינם לבין הנזק שאירע . לגבי הסוכנות – כבר נפסק בעבר לא אחת כי תפקידה של הסוכנות הוא "לתפור את החליפה" ההולמת לצורכי הלקוח, ראו ת.ק ראשל"צ 290/07 ניסים שלומית נ' הדקה התשעים (פורסם במאגרים); ת.א 13164/06 מילר ואח/ נ' איבריה נתיבי אוויר ספרדיים (פורסם במאגרים). במקרה הנדון, הסוכנת אשר טיפלה בתובעים לא הובאה לעדות; אייזנר העיד מפי השמועה (עדותו בעמ' 17 שו' 5-15); הוא אינו יודע מהן החלופות שהוצעו לתובעים, אך הניח כי ניתנו להם מספר אופציות להגעה (עמ' 18 שו' 16-17). דבר זה הוכחש על ידי התובע (עמ' 10 שו' 9).

15. סבורני כי במקרה הנדון התרשלה הסוכנות בתפקידה, ומכרה לתובעים מוצר שאינו הולם את צרכיהם, לחלופין, לא הוכח כי הסבירה והבהירה לתובעים כי המוצר שהם קונים הוא "על הקשקש". זמן הקישור היה גבוה רק בחמש דקות מהמינימום ההכרחי; מדובר במשפחה בת שש נפשות; מדובר בטרמינל אחר; ככל הנראה, היה צורך בבידוק בטחוני; אין מחלוקת שטיסה "נסגרת" מספר דקות לפני זמן ההמראה, לשיטת פופקו אף חצי שעה לפני ההמראה (ראו עדותה בעמ' 29 שו' 14). אם כך הדבר, אזי פרק הזמן שעמד לתובעים מרגע נחיתת המטוס ועד למועד בו אמורים היו להתייצב בדלפק אל איטליה עמד על 35 דקות; בפרק זמן זה הם אמורים להמתין לפתיחת הדלתות; לשינוע מהמטוס (שרוול או אוטובוס); ביקורת דרכונים; העברה רגלית לטרמינל אחר. נראה כי מדובר בפרק זמן בלתי סביר ולמצער יש להבהיר היטב ללקוח כי מדבור בפרק זמן צפוף ומסוכן, ולהציע חלופות הולמות. לא הונחה דעתי כי דבר זה נעשה במקרה הנדון.

16. אציין, כפי שנפסק גם במקרה מילר נ' איבריה שנזכר לעיל, כי גם לתובעים יש רשלנות תורמת בעניין – התובע הצהיר כי הוא מכיר את שדה התעופה של רומא " מצויין" (עמ' 13 שו' 3-4). את החישובים שערכתי לעיל, יכול וצריך היה התובע לעשות בעצמו, במיוחד שנוסע הוא עם כל משפחתו; במיוחד אם ידע כי המועד ללקיחת היאכטה הינו קריטי, וכל עיכוב יגרור "הפסד יום שיט", לטענתו. לכן גם אם הוא סמך על בעל המקצוע, היה יכול התובע לקחת מרווח ביטחון ואין לגלגל את האחריות כולה לפתחו של הסוכן.

17. ולגבי אל על – ב"כ אל על הצהירה כי אל על פעלה כסוכנת של אל איטליה למקטע טיסת הפנים וכשלוח שלה (ראו עמ' 26 שו' 14;21). לשלוח יש כידוע אחריות. ניתן היה לצפות מאל על שתבצע את המינ ימום הדרוש בתיק זה – והוא קבלת גרסת אל איטליה לסיבה בגינה לא הועלו התובעים למטוס. דבר זה לא נעשה, ואל על בחרה להפנות את התובעים עצמם לאל איטליה (ראו נספח ד' לתצהיר התובע), ואף הגדילה לעשות בקדם המשפט מיום 11/9/11 עת טענה שהכסף עבור טיסת הפנים בידי אל איטליה – ראו עמ' 3 שו' 6-8. הצהרה זו התבררה כהצהרה בלתי נכונה, ראו עדות פופקו בעמ' 20 שו' 24, עת התברר כי הכסף בידי אל על! כלומר, אין ספק שאל על מחזיקה בידיה כספים של התובעים שהיא אינה זכאית להם! בנוסף, לא נשמעה כל גרסה נגדית באשר ליחס לו זכו התובעים מנציגת אל על ברומא. גם אם סוברת הנציגה שאל על אינה אחראית במקרה הנדון, עדיין יש לזכור שכל הכספים הועברו לאל על; לתובעים לא היה קשר ישיר עם אל איטליה; מבחינת התובעים, אל על היא הכתובת לכל תקלה בדרך; אל על הודתה שפעלה כסוכן וכשלוח של אל איטליה, לכן היה עליה לסייע לתובעים בשדה התעופה. התרשמתי שהתנהגות הנציגה בשדה התעופה והדברים שנאמרו לתובע (ונתתי בו את אמוני בנקודה זו), כמו גם תשובותיה המאוחרות יותר של אל על לפניות, הם שהובילו את התובעים להגיש תביעה בסכום כה גבוה – על מנת ל"חנך" את ה "מוביל הלאומי", למען יראו ויראו.

18. זהו חלקם של כל המעורבים בפרשה. באשר לנזקים - למעט המונית בסכום של 2,800 ₪, לא הוכח כל נזק נוסף. הפסד יום השיט הינו למעשה חלק מעוגמת הנפש הנטענת – התובעים קיבלו לידיהם את היאכטה באותו יום ואף לנו בה (התובע בעמ' 11 שו' 22). לא הובאה כל ראיה לכך שמסלול השיט השתנה או התקצר; לא הובאה כל ראיה להפסד של 24 שעות שיט; לא הובאה כל ראיה שהעזיבה מהנמל אפשרית רק בשעות הצהריים; התובע בעצמו הודה שבטיול שיט יש לקחת גורמים בלתי צפויים בחשבון המובילים לשינויים; התובע הודה שבהמשך הטיול נהנו התובעים הנאה רבה (ראו עדות התובע בעמ ' 11 שו' 27). לפיכך – איני מקבלת את ראש הנזק של הפסד יום שייט, מה גם שזה אינו נזכר במכתב הדרישה הראשוני של התובעים (ראו נספח ד' לת/1).

19. האם יש מקום לפסוק עוגמת נפש בנסיבות העניין? – לאור קביעותיי בסעיפים 15-17 לעיל, ולאחר ששקלתי את חלקו של כל אחד מהצדדים בפרשה, סבורני כי יש לפסוק פיצוי מינימלי עבור עוגמת נפש, בסכום כולל של 5,000 ₪ לתובעים כולם. בסכום זה לקחתי בחשבון גם את הרשלנות התורמת של התובעים בפרשה. בנוסף כאמור, יש לשלם לתובעים את החזר המונית הסכום של 2,800 ₪. אל על תשיב לתובעים את הסכומים שבידה, המוחזקים בגין טיסת ההמשך + סכום של 2,500 ₪; הסוכנות תשלים את הפרש המונית + 2,500 ש"ח. הסכומים ישולמו תוך 30 יום מיום קבלת פסק הדין.

20. לעניין הוצאות משפט – כל צד ישא בהוצאותיו , להלן נימוקיי: לגבי התובעים – לא היה מקום מלכתחילה להגיש תביעה בסכום כה מנופח ומוגזם. יתכן ולו הייתה מוגשת תביעה בבית משפט לתביעות קטנות, תיק זה היה מסתיים בקול ענות חלושה מבלי לגרום לצדדים עלויות כה רבות. יש להפנים שכאשר מוגשת תביעה כה גבוה על סכום כה פעוט, נזעק הנתבע ועומד על רגליו האחוריות, ובצדק. מאידך – לאחר שהוגשה התביעה, הצהירו התובעים כי יהיו מוכנים להתפשר בסכומים נמוכים, אולם הנתבעים הציעו הצעות נמוכות ביותר (1,000 ₪), ואל על אף לא הודתה שהכסף בידיה. התעקשות כל הצדדים היא שגרמה לניהול ההליך עד תומו, ולכן על כל צד לשאת בהוצאותיו.
המזכירות תשלח עותק מפסק הדין לצדדים.

ניתן היום, י"ז אלול תשע"ב, 04 ספטמבר 2012, בהעדר הצדדים.