הדפסה

אמלסום זרי נ' רשות האוכלוסין וההגירה.

בפני
כב' סגן הנשיאה, השופט ד"ר קובי ורדי

המבקש

וולדמארי אמלסום זרי
ע"י ב"כ עו"ד תומר ורשה

נגד

המשיב
רשות האוכלוסין וההגירה
ע"י ב"כ עו"ד מאיה לויאן

החלטה

לפניי בקשה "לעיכוב ביצוע פסק דין ולמתן צו ביניים – עיכוב השמה בחולות וחידוש אשרה זמנית (ולצו ארעי במעמד צד אחד)", שהינה למעשה בקשה לסעד זמני בערעור, בה מבוקש להורות שהמבקש לא יידרש להתייצב במתקן חולות בתאריך שנקבע לו, וכן מבוקש כי אשרתו הזמנית של המבקש תחודש, עד למתן פסק דין בערעור שהגיש המבקש על פסק דינו של בית הדין לעררים בתל אביב (כבוד הדיין דותן ברגמן) מיום 10.9.2015 (ערר (ת"א) 1741-15) (להלן – "הבקשה").

תמצית העובדות והשתלשלות ההליכים עד כה
המבקש, אזרח אריתריאה, נכנס לישראל במרץ 2008. ביום 11.3.2008 נערך למבקש שימוע והוצא כנגדו צו משמורת והרחקה (נספח "5" לתגובת המשיב). כעולה מתגובת המשיב, המבקש שוחרר ממשמורת ביום 11.5.2008, ו ביום 18.5.2008 ניתנה לו אשרת שהייה מסוג 2(א)(5), שהתחדשה, לפי הנטען, מעת לעת.
ביום 6.2.2014 הגיע המבקש ללשכת המשיב לצורך הארכת אשרתו, ולאחר שנערך לו שימוע, הורה המשיב למבקש להתייצב במתקן חולות עד ליום 16.3.2014 (נספח "7" לתגובת המשיב) .
המבקש פנה לשר הפנים, ובהמשך לכך התבקש להתייצב בלשכת המשיב ביום 13.3.2014 (נספח "8"). בלשכת המשיב נערך למבקש שימוע, ונקבע כי על המבקש להתייצב במתקן חולות ביום 13.4.2014 (נספח "9"-"10" לתגובת המשיב). המבקש פנה למשיב בבקשה לבטל את הוראת השהייה האמורה.
ביום 12.6.2014 הגיש המבקש בקשת מקלט פרטנית (לטענת המבקש – שניה במספר ולטענת המשיב – ראשונה) . לשלמות התמונה יצוין כי ביום 23.6.2015 נערך למבקש ראיון ביחידת הפליטים של המשיב, אך טרם ניתנה החלטה בעניינו.
ביום 15.6.2014 הגיש המבקש ערר על הוראת השהייה (ערר (ת"א) 1128-14). ההליך נמחק על מנת לאפשר לו למצות את ההליך המינהלי מול המשיב.
ביום 30.6.2014 הודיעה רע"ן אכיפה למבקש כי ההחלטה להפנותו למתקן חולות בעינה עומדת (נספח "11" לתגובת המשיב). על החלטה זו הגיש המבקש ערר לבית הדין לעררים (ערר (ת"א) 1510-14). בעקבות מתן פסק הדין בעניין איתן (בג"ץ 7385/13 איתן נ' ממשלת ישראל (פורסם בנבו, 22.9.2014), נמחק עררו זה של המבקש ונקבע כי עניינו ישוב לטיפול המשיב.
ביום 4.3.2015 נערך למבקש שימוע לפני מתן הוראת שהייה בהתאם להוראות החוק למניעת הסתננות ולהבטחת יציאתם של מסתננים מישראל (תיקוני חקיקה והוראות שעה) התשע"ה-2014 (להלן – "החוק למניעת הסתננות"), ולאחריו ניתנה לו הוראת שהייה לתקופה של 20 חודשים, כאשר נקבע כי על המבקש להתייצב במתקן חולות ביום 25.3.2015. בד בבד עם הוראת השהייה הונפקה למבקש רישיון זמני מסוג 2(א)(5) עד ליום 25.3.2015 (נספח "8" לבקשה).
המבקש הגיש ערר על ההחלטה מיום 4.3.2015 וכן בקשה למתן צו ביניים לבית הדין לעררים (ערר (ת"א) 1741-15). ביום 22.3.2015, ניתנה החלטת בית הדין לעררים לפיה המבקש לא נדרש להתייצב במתקן חולות עד להחלטה אחרת (נספחים "9"-"12" לבקשה). ביום 22.6.2015 נערך דיון בבית הדין לעררים , ונקבע כי פסק הדין יישלח לצדדים (נספח "14" לבקשה") .
לאחר שהתקיים הדיון וטרם שניתן פסק דין בעניינו, ניתן פסק הדין בעניין דסטה (בג"ץ 8665/14 דסטה נ' הכנסת (פורסם בנבו, 11.8.2015)) (להלן – " פס"ד דסטה"). בהמשך לכך, ובהתאם להחלטת בית הדין לעררים, הגיש המבקש טיעון תמציתי לבית הדין לעררים, בו פירט את השלכות פס"ד דסטה על עניינו (נספח "15" לבקשה).
ביום 10.9.2015 ניתן פסק דינו של בית הדין לעררים, מושא ערעור זה (נספח "2" לבקשה").
בפסק הדין נדחה עררו של המבקש, בכפוף לכך שבסמוך לאחר התייצבותו במתקן חולות יערוך לו המשיב שימוע לצורך קביעת משך הזמן בו יוטל עליו לשהות במתקן.
בפסק הדין נקבע, כי טענותיו של המבקש בנוגע לחוקתיות התיקון לחוק למניעת הסתננות נדחו על-ידי בית המשפט העליון בפס"ד דסטה, וכי טענותיו בנוגע לסבירות הקריטריונים שקבע המשיב לצורך תעדוף זימון מסתננים למרכז השהייה אינן רלבנטיות עוד, לנוכח השינוי שנעשה על-ידי המשיב ביום 23.8.2015 וביטול קריטריון הוותק.
עוד נקבע, כי אין ממש בטענותיו של המבקש בדבר 'אכיפה בררנית', וכי עצם העובדה שבקשתו של המבקש למקלט טרם נבחנה, אינה מונעת מהמשיב להנפיק לו הוראת שהייה. יחד עם זאת, קיומה של בקשת מקלט כאמור, ונתונים לגבי מועד הגשתה, צריכים להילקח בחשבון על-ידי המשיב בעת שקילת משך הוראת השהייה. במקרה דנן, יש לקבוע כי נפל פגם בפעולות המשיב, מפני שלא שקל האם יש מקום שלא להנפיק הוראת שהייה לתקופה המקסימלית האפשרית לאור הגשת בקשת המקלט. יחד עם זאת, בית הדין קבע כי אין בכך כדי להביא לביטול הוראת השהייה, אלא כדי לבחון את משכה.
בית הדין לעררים דחה את טיעוני המבקש באשר לשימוע שנערך לו, וכן דחה את הטענה לפיה עבודתו הקבועה של המבקש בבית קפה בחולון צריך שתמנע את הנפקת הוראת השהייה במתקן. כך גם, נקבע כי אין בשאר הטענות הפרטניות שהעלה המבקש בדבר קורותיו באריתריאה וכן הטענה לפיה שליחתו למתקן תפגע במעסיקיו או בזכויותיו הצבורות כעובד כדי להצביע על חוסר סמכות או סבירות בהנפקת הוראת השהייה, או בכדי להשפיע על משכה.
סופו של דבר, בית הדין לעררים קבע כי המבקש יתייצב במתקן חולות בתוך 21 יום, וככל שבעקבות השימוע שייערך לו יחלוק על משכה של הוראת השהייה, יהיה רשאי לפנות לערכאה המוסמכת.
לאחר שניתן פסק הדין בעניינו, הגיש המבקש לבית הדין לעררים בקשה דחופה לעיכוב ביצוע פסק הדין (נספח "16" לבקשה), וביום 29.9.2015 נדחתה הבקשה לעיכוב ביצוע ונקבע כי המבקש להתייצב במתקן חולות עד ליום 7.10.2015 בשעה 14:00 (נספח " 17" לבקשה).
ביום 6.10.2015 הגיש המבק ש ערעור מינהלי וכן את הבקשה דנן, ובקשה לצו ארעי במעמד צד אחד שימנע את התייצבותו במתקן חולות.
ביום 7.10.2015 דחיתי את בקשת המבקש לסעד ארעי במעמד צד אחד, ואף את הבקשה לעיון חוזר בהחלטה זו שהוגשה על-ידי המבקש באותו יום, והוריתי על הגשת תגובת המדינה עד ליום 20.10.2015.
ביום 12.10.2015 הגיש המבקש בקשה לקביעת דיון דחוף בבקשה לסעד הזמני בערעור, ובהחלטתי מאותו היום קבעתי כי בהתחשב במועד הגשת הבקשה והמועד שנקבע להגשת התשובה, לא מצאתי מקום להקדמת המועד להגשת תגובת המדינה לבקשה, וכי לאחר שתתקבל התגובה, תנתן החלטה בבקשה ו/או ייקבע דיון בה.
המבקש הגיש בקשת רשות ערעור על החלטתי מיום 7.10.2015 , אשר נדחתה על-ידי כבוד השופט פוגלמן ביום 19.10.2015 (בר"ם 6698/15 וולדמארי נ' רשות האוכלוסין וההגירה). יש לציין שלפי תגובת המשיב עולה כי המבקש התייצב במתקן חולות ביום 11.1 0.2015 (4 ימים לאחר המועד שהיה עליו להתייצב).

תמצית טענות הצדדים
לטענת המבקש בבקשה, סיכויי ערעורו טובים, וזאת מאחר ובית הדין לעררים לא התייחס למלוא הטענות שנטענו על-ידו, וגם אלו שזכו להתייחסות, נדחו ללא נימוק. בנוסף, המבקש טוען כי בית הדין לא יישם את שנקבע בפס"ד דסטה; כי העובדה שישנה בקשת מקלט תלויה ועומדת בעניינו מונעת הנפקת הוראת שהייה ולא רק משפיעה על משכה, כפי שקבע בית הדין; כי היה על בית הדין להפחית את התקופה שנקצבה למבקש בהוראת השהייה; כי בית הדין התעלם מכך שהמבקש הגיש בקשה למקלט בשנת 2008, בסמוך להגעתו לארץ; כי מתן הוראת שהייה בעניינו לא מקדמת את תכלית החוק למניעת הסתננות, וכי היא תפגע בו קשות לאור העובדה שהוא השתקע בארץ ועובד בה תקופה ארוכה.
עוד טוען המבקש, כי מאזן הנוחות נוטה לטובתו באופן ברור. זאת, מאחר ויש להימנע מפגיעה בזכות המבקש לחיים ולחירות, ומאחר וניתן יהיה להשימו במתקן חולות, ככל וערעורו יידחה. המבקש מוסיף כי סביר כי הערעור לא יתברר במהרה, ואף ייתכן כי ערעורו יהפוך לתיאורטי עקב חלוף הזמן. המבקש טוען כי הוא עובד בעבודתו כבר למעלה משבע שנים, לאחר שהתמקצע וקודם לעמדת ניהול, ויש להעניק משקל לנזק שייגרם לו בדמות הפסד זכויותיו הסוציאליות והסיכוי שלא ישוב לעבודתו .
המשיב מתנגד לבקשה. לטענת המשיב, דין הבקשה להידחות משום שהמדובר בבקשה לשינוי מצב קיים משהמערער התייצב במתקן חולות ביום 11.10.2015; משום השיהוי היחסי בהגשת הבקשה; משום סיכויי הערר הנמוכים משהחלטת בית הדין הינה החלטה סבירה ומנומקת לעילא, המתבססת על החוק ועל פסיקת בג"ץ ומשום מאזן הנוחות הנוטה לטובתו של המשיב לאור האינטרס הציבורי הקיים בקיום החוק והרחקת מסתננים ממרכזי ערים.
לטענת המשיב סיכויי הערעור נמוכים ביותר, והוא אינו מגלה טעם כלשהו שיצדיק את התערבות בית המשפט בפסק דינו המנומק של בית הדין לעררים, אשר התייחס לטענותיו של המבקש במלואן, ודחה אותן אחת לאחת.
עוד טוען המשיב, כי אין חולק שהמבקש עומד בקריטריונים הקבועים בחוק למניעת הסתננות, וכי טענות המבקש הינן כלליות, הזהות לכלל המסתננים אשר הוצאו לגביהם הוראות שהייה. בנוסף טוען המשיב, כי יש בהחלטות שניתנו על-ידי בתי המשפט השונים אשר דחו בקשות רשות ערעור בנסיבות דומות כדי להעיד על סבירות דחיית בקשה למתן צו ביניים לאחר שניתן פסק דין אשר במסגרתו בין הדין דן, בירר ודחה את טענות המבקש. המשיב מוסיף וטוען, כי פרשנותו של המבקש לפסק הדין בפס"ד דסטה הינה תמוהה, מעקרת את פסק הדין מתוכן ומרוקנת למעשה מתוכן את החוק למניעת הסתננות ושוללת את יכולתה של המדינה להפעיל את מתקן חולות.
בנוסף, טוען המשיב כי לא ניתן לקבל את טענת המבקש לפיה עצם ההתייצבות במתקן חולות תסב לו "נזק חמור שאינו בר תיקון", שכן קביעה זו אינה עולה בקנה אחד עם הנפסק על-ידי בית המשפט העליון, כאשר אל מול הנזק הנגרם ליחיד עומד האינטרס הציבורי בהקמת המתקן ובשימוש בו. המשיב טוען כי בפס"ד דסטה התייחס בית המשפט העליון לתכלית של מניעת השתקעות במרכזי הערים, וכך גם בהחלטת בית הדין בעניינו של המבקש, אשר משמש כמנהל סניף בבית קפה.
עוד טוען המשיב, כי נפל שיהוי יחסי בהגשת הערעור והבקשה לצו זמני, לאור העובדה שהמבקש המתין כחודש ימים טרם הגיש את ערעורו ואת הבקשה לצו זמני, וזאת בניסיון לכפות על בית הדין ועל בית המשפט מצב קיים, אשר יאריך את תקופת שהותו מחוץ למתקן חולות. ניסיון זה הינו, לטענת המשיב, חסר תום לב. לכך יש להוסיף את העובדה שגם לאחר בית המשפט דכאן וכן בית המשפט העליון דחו את בקשות המבקש לקבלת צו ארעי, המשיך המבקש לעשות דין לעצמו והתייצב במתקן השהייה רק ביום 11.10.2015 – איחור של 4 ימים. גם מטעמים אלו של חוסר תום לב וניקיון כפיים, ניתן לדחות את הערעור.
זאת ועוד. המשיב מציין כי לאחר התייצבותו של המערער במתקן חולות ועריכת ראיון קליטה, החליטה הממונה כי לאור נסיבותיו של המערער, הוא ישהה במתקן חולות 12 חודשים (ובהתאם - הוצאה לו הוראת שהייה חדשה). על החלטתה זו של הממונה יכול המבקש לעתור לביהמ"ש המחוזי בבאר שבע, ועל כן, אף מטעם זה, מתייתר הדיון בערעור ויש לדחותו על הסף.
באשר למאזן הנוחות, טוען המשיב כי הוא נוטה לכיוונו של המשיב, לאור האינטרסים הלגיטימיים הגלומים בחוק למניעת הסתננות, ובאיזונם, וכן לאור האינטרס הציבורי שבכיבוד פסקי דין, בהתחשב בכך שערכאה ייעודית דחתה את טענות המבקש וכי לא ניתן לקבל את הטענה לפיה עצם ההתייצבות במתקן תסב למבקש נזק, וודאי לא נזק ממשי, כאשר את בקשת המקלט, כמו גם את הערעור – ניתן יהיה להמשיך ולנהל ממתקן חולות. לכך יש להוסיף כי צווי עשה ניתנים במשורה ועם מתן החלטה חדשה על-ידי הרשות – התייתר המשך הדיון בערעור זה.

דיון והכרעה
לאחר שעיינתי בבקשה ובתגובת המשיב החלטתי לדחות את הבקשה.
כידוע, השיקולים המרכזיים שישקול בית המשפט בבקשה למתן סעד זמני בערעור דומים בעיקרם לאלה הנשקלים בבקשות אלה בהליך אזרחי. על המבקש מוטל הנטל להראות כי מתקיימים שני תנאים מצטברים: האחד – שיש להליך הערעורי סיכוי להצליח, והאחר – שמאזן הנזקים מטה את כף המאזניים להיעתר לבקשה (בן-נון וחבקין, הערעור האזרחי (2012), 586-587; עע"ם 6754/13 שרסטה נ' משרד הפנים (פורסם בנבו, 16.2.2014)).
כפי שנפסק על-ידי בית המשפט העליון (בר"ם 5893/15 Kesta נ' משרד הפנים (פורסם בנבו, 1.9.2015)(להלן – " עניין קסטה"); בר"ם 5778/15 פלונית נ' משרד הפנים (פורסם בנבו, 27.8.2015)), בית הדין לעררים מתאפיין במקצועיות ובמומחיות בתחום עיסוקו, ובנסיבות בהן עסקינן בסעד זמני בערעור, הרי שהתנאים הינם מחמירים, שכן עם מתן פסק דינו של בית הדין לעררים, משתנה " נקודת האיזון" בין הצדדים (עע"ם 2435/11 סימוב נ' שר הפנים (פורסם בנבו, 23.5.2011) (להלן – " עניין סימוב"), צוטט בהסכמה בעע"ם 1011/13 Waz Zongjian נ' משרד הפנים (פורסם בנבו, 6.5.2013)).
בענייננו, נראה כי סיכויי הערעור של המבקש אינם גבוהים.
המבקש עונה לכאורה על הקריטריונים הקבועים בחוק למניעת הסתננות להנפקת הוראת שהייה, כפי שקבע המשיב וכפי שאושר בפסק דינו של בית הדין לעררים.
בנוסף, כפי שקבע בית הדין לעררים, עצם העובדה שהמבקש הגיש בקשה למקלט איננה מונעת את הנפקת הוראת שהייה, אלא היא צריכה להלקח בחשבון בעת קביעת משכה של הוראת השהייה, כאשר ניתן יהיה לבחון את הבקשה למקלט אף בעת השהות במתקן (עת"ם (ב"ש) 31517-02-15 פלוני נ' משרד הפנים (פורסם בנבו, 20.8.2015); עת"ם (ב"ש) 31754-08-15 Ibrahim נ' משרד הפנים (פורסם בנבו, 4.9.2015); עת"ם (ב"ש) 45653-01-15 פלוני נ' משרד הפנים (פורסם בנבו, 20.8.2015)).
בענייננו, מאחר ונקבע כי תקופת שהייתו של המבקש אמורה להיבחן בסמוך להתייצבותו במתקן, בשים לב לנסיבותיו האישיות והפרטניות (כאשר במניין השיקולים תכלל אף בקשת המקלט, ומועד הגשתה), הרי שקביעת בית הדין, לפיה המבקש יתייצב במתקן ובסמוך להתייצבותו ייערך לו שימוע לקביעת משך הוראת השהייה בעניינו, היא סבירה וראויה בעיניי. זאת ועוד. כעולה מתגובת המשיב, תקופה זו אכן נבחנה וניתנה החלטה חדשה לפיה המבקש ישהה במתקן פרק זמן של 12 חודשים, וככל וישנן השגות אלו או אחרות לגבי ההחלטה החדשה שניתנה בידי הממונה – למבקש פתוחה הדרך לפנות לערכאה המתאימה.
כך גם לא שוכנעתי כי למבקש נסיבות מיוחדות או כי ייגרם לו נזק חמור כתוצאה מהכניסה למתקן חולות, וטענותיו בעניין זה אמנם נושאות אופי כללי וכוללני, חלות במידה שווה על כל העותרים מסוג זה, ואין מקום, גם לאור פסק הדין בעניין דסטה להתערב בשיקול דעתו של בית הדין.
כבר נפסק לא אחת כי הנזק הכרוך בדחיית בקשה למתן סעד זמני של מניעת הרחקה מהארץ אינו בלתי הפיך (עניין סימוב; עניין אופרטי; עע"ם 1903/14 טרספה נ' משרד הפנים (פורסם בנבו, 29.5.2014)); עע"ם 3658/11 תיאודור נ' שר הפנים (פורסם בנבו, 19.5.2011)), והדברים יפים, גם לענייננו, ואף מקל וחומר במקרה בו מדובר בהתייצבות במתקן המצוי בשטח מדינת ישראל, ולא הוצבע על נזק מיוחד שייגרם למבקש בשל הכניסה למתקן, כאשר ניתן יהיה לנהל את הליך הערעור אף כאשר המבקש שוהה במתקן, ובמידת הצורך – לשחררו ( עניין קסטה).
באשר לנזקים הכלכליים להם טוען המבקש בשל הכניסה למתקן חולות אציין כי חרף העובדה שהמבקש עובד מזה תקופה ארוכה בסניף ארומה בחולון, וכעולה מהבקשה, אף קודם לתפקיד ניהולי בשל מעלותיו, עם כל הצער שבכך, אין בכך כדי להטות את הכף לקבלת הבקשה בהתחשב הן באינטרס הציבורי, הן בכיבוד פסקי דין והן בקיום הוראות החוק למניעת הסתננות.
עוד אציין כי ניתנה למבקש תקופת התארגנות של למעלה מחודש מאז ניתן פסק דינו של בית הדין לעררים (10.9.2015) ועד ליום בו נדרש להתייצב במתקן חולות (7.10.2015), בו יכול וסביר שערך את הסידורים הנדרשים לקראת כניסתו למתקן, כאשר מתגובת המדינה עולה כי המבקש לא התייצב במועד שנקבע לו (7.10.2015) , אלא רק לאחר 4 ימים (11.10.2015) , ואם כך הוא, הרי שמדובר בעשיית דין עצמי פסול, שדי בו כשלעצמו כדי להביא לדחיית הבקשה.
עוד אוסיף, הבקשה דנן היא למעשה בקשה למתן צו עשה המשנה את המצב הקיים, לאור העובדה שהמבקש התייצב כבר במתקן חולות, וכידוע צו עשה יינתן בנסיבות חריגות בלבד, שהמקרה דנן אינו נמנה עמן (עע"ם 5582/11 נאות דברת פיתוח ובניין בע"מ נ' עיריית רחובות (פורסם בנבו, 27.10.2011), פסקה 9) .
לאור כל האמור לעיל, הבקשה לסעד זמני נדחית.
המזכירות תודיע לצדדים ותקבע את התיק לדיון בערעור בהקדם בפני שופט.
ניתנה היום, ז' חשוון תשע"ו, 20 אוקטובר 2015, בהעדר הצדדים.

הוקלד על ידי .......