הדפסה

אמאד - אראביה מיוזיק לניהול והפצה בע"מ נ' חסן

בפני
כבוד ה שופט אורי גולדקורן

הקובלת

אמא"ד - אראביה מיוזיק לניהול והפצה בע"מ
ע"י ב"כ עו"ד נמיר קאסם - חוסין

נגד

הנאשמים

  1. מרואן חסן
  2. מוחמד אבו ליל
  3. חביב מסאד
  4. ג'יריס סדראן
  5. יוסף עואד
  6. יוסף עסאקלה

כולם ע"י ב"כ עו"ד ליאורית דניאל

החלטה

1. נגד כל אחד מששת הנאשמים הוגשה קובלנה, בה הוא הואשם בביצוע העבירות הבאות: (1) עיסוק במכירת עותק מפר של יצירה – עבירה לפי סעיפים 61(ג) ו-64 לחוק זכות יוצרים התשס"ח – 2007 (להלן – חוק זכות יוצרים); (2) מכירת עותק מפר של יצירה – עבירה לפי סעיפים 61(ד) ו-64 לחוק זכות יוצרים; (3) החזקת עותק מפר של יצירה לשם מסחר בו – עבירה לפי סעיפים 61(ה) ו-64 לחוק זכות יוצרים. בפרק העובדתי של כל אחת מהקובלנות צוין כי הנאשמים, שהינם בעלים של חנויות ועוסקים בשיווק תקליטי מוזיקה, עסקו במכירת עותקים מפרים של "יצירות מוגנות", החזיקו עותקים מפרים שלהן לשם מסחר ומכרו אותם, בידיעה כי הזכויות ב"יצירות מוגנות" אלו אינן שלהם ומבלי שקיבלו הרשאה או היתר לעשות כן. עוד צוין כי במעשים אלו הפרו הנאשמים את זכויות הקובלת, שהינה בעלת הזכות הבלעדית והייחודית לעשות שימוש מסחרי או להתיר שימוש כזה ב"יצירות מוגנות", שהוגדרו כיצירות מוזיקה ו/או תקליטי מוזיקה אשר נמצאים בבעלות חברות ההפקה המוזיקליות "עאלם אל-פאן" ו/או "דיגיטאל סאונד".
על גבי הקובלנות פורטו שמות שלושת עדי התביעה: חוסיין אסדי, ויסאם קאסם וג'וזף אטרש.

בהחלטת סגן הנשיא דבור מיום 24.11.11 הוא הורה על איחוד הדיון בשש הקובלנות.

2. הנאשמים כפרו בעובדות שתוארו בקובלנות, וביום 31.10.12 החלה שמיעת פרשת התביעה בפני.

א. הבקשה הנוכחית

3. הבקשה נשוא החלטה זו הינה בקשת ב"כ הנאשמים להמציא לידיה את הדיסקים המהווים הטבעות מקור ואת תקליטי המוזיקה שנטען כי הם הדיסקים "המזויפים", אשר ב"כ הקובלת ביקש להגישם כמוצגים במהלך העדת המומחה מטעם הקובלת, עד התביעה ג'וזף אטרש. הבקשה הועלתה לראשונה במהלך ישיבת ההוכחות, עת ביקש ב"כ הקובלת להגיש מוצגים אלו, לסמנם ולהחזירם לידיו למשמרת.

4. לצורך הכרעה בבקשת ב"כ הנאשמים, אסקור תחילה את הבקשות הקודמות בתיק זה אשר נגעו לזכות העיון וההעתקה, את תוכן חוות הדעת של המומחה והסבריו אודות מסקנותיו, ואת ההלכה באשר לזכות העיון. לאחר מכן, אפנה להכרעה עצמה.

ב. הליכי עיון בחומר החקירה

5. בעקבות בקשה לעיון בחומר חקירה, שהוגשה ביום 7.11.11 על ידי ב"כ הנאשמים, הורה ביום 24.11.11 סגן הנשיא דבור לקובלת להמציא לנאשמים את כל חומר החקירה המצוי ברשותה, לרבות תצהירי עדיה. ביום 12.12.11 הודיע בא כוח הקובלת לבית המשפט כי ביום 11.12.11 וביום 12.12.11 הומצא לנאשמים כל חומר החקירה, לרבות תצהירי עדיה. ב"סיכום עיקרי הטענות המקדמיות מטעם הנאשמים", שה וגש לבית המשפט ביום 1.1.12, ציינה ב"כ הנאשמים כי ב"כ הקובלת העביר לידיה את תצהירי שלושת עדי התביעה ששמותיהם מפורטים בקובלנות (וביניהם , המומחה ג'וזף אטרש).

6. ביום 25.1.12 הגישה ב"כ הנאשמים בקשה להורות לקובלת להמציא לידיה את כל חומר הראיות המצוי בידי בא כוחה, לרבות העתקים צילומיים מדוייקים של מסמכי ההרשאה המעניקים לה, לטענתה, את הזכות להגיש את הקובלנות, ואת מסמכי היסוד של החברות הזרות הנזכרות בקובלנות, בצירוף תרגום לעברית כשהוא מאושר על ידי נוטריון. בבקשתה נסמכה ב"כ הנאשמים על החלטה שניתנה ביום 21.12.11 בבית משפט השלום בקריות על ידי השופטת תדמור - זמיר , בעת שדנה בקובלנות דומות של הקובלת (כאן), בה נקבע כי על הקובלת להעביר לעיון הנאשמים, במסגרת חומר חקירה, אף את תעודות ההתאגדות של החברות הזרות, אישור על בעלי זכות החתימה בהן ויפויי כוח. לאחר שב"כ הנאשמים הפנה את בית המשפט, במסגרת תגובתו, להחלטה נוספת, שניתנה ביום 12.2.12 על ידי השופטת תדמור - זמיר , בה נדחו בקשות לחייב את הקובלת לצלם מסמכים עבור הנאשמים, לתרגם בשלב זה (בטרם החלה שמיעת פרשת התביעה) את המסמכים שברשותה הכתובים בשפה הערבית ולאשר את תעודות החוץ, דחה ביום 27.2.12 סגן הנשיא דבור את בקשת ב"כ הנאשמים "להמצאת חומר קריא, מאושר ומתורגם, על כל חלקיה". לאחר שב"כ הנאשמים, במסגרת בקשה לעיון חוזר בהחלטתו, הפנתה את בית המשפט להחלטה נוספת של השופטת תדמור - זמיר מיום 27.2.12, בה הורתה לקובלת להדפיס את כל מסמכי ההתאגדות של החברות הזרות ולהמציא את ההדפסה לב"כ הנאשמים, קבע ביום 9.3.12 סגן הנשיא דבור כי "ראוי להחיל דין זהה מאחר ומדובר באותה מסכת בדיוק, וכך אני עושה".

ביום 20.3.12 הודיע ב"כ הקובלת לבית המשפט כי המציא לנאשמים את כלל חומר החקירה. להודעתו, הוא צרף העתק מכתבו מאותו יום אל ב"כ הנאשמים, ובו פירוט החומר שהומצא, לרבות עטיפות התקליטים שנרכשו מכל נאשם ועטיפות הטבעות המקור אשר הופקו בידי החברות המצריות (חברות ההפקה המוזיקליות הנזכרות בכתבי האישום – א"ג).

ב. חוות דעת המומחה מטעם הקובלת

7. בישיבת ההוכחות הראשונה, ביום 31.10.12, הגיש ג'וזף אטרש, המומחה מטעם הקובלת, שהינו בעל תואר ראשון בהנדסת קול (להלן – המומחה) שש חוות דעת מיום 9.6.11 (ת/1 – ת/6 ), ונחקר עליהן בחקירה נגדית. בכל אחת מחוות הדעת תאר המומחה את מטרת חוות הדעת:

"נתבקשתי לזהות את התקליטים ולהצביע על הטבעות המקור מהם שוכפלו תקליטים אלו, להשוות את התוכן של תקליטים אלו לתוכן של הטבעות המקור וכן לחוות דעתי על המפיקה המקורית של הטבעות המקור".

8. בחוות הדעת הראשונה (ת/ 1) בחן המומחה שלושה תקליטי מוזיקה ששמם "דאימן", "לאזם תסמע" ו"דיאנה קרזון 2010", השווה אותם להטבעות המקור וקבע כי מדובר בשכפול של הטבעות המקור של האלבומים "דאימן", "לאזם תסמע" ו"דיאנה קרזון 2010", שנוצרו בי די חברת "דיגיטאל סאונד", ומשווקים בעולם הערבי ובישראל.
בחוות הדעת השניה (ת/ 2) בחן המומחה שני תקליטי מוזיקה ששמם "לאזם תסמע" ו"אכתרת סאח", השווה אותם להטבעות המקור וקבע כי מדובר בשכפול של הטבעות המקור של האלבומים "לאזם תסמע" ו"אכתרת סאח", שנוצרו בידי חברת " דיגיטאל סאונד", ומשווקים בעולם הערבי ובישראל.
בחוות הדעת השלישית (ת/3) בחן המומחה ש ני תקליטי מוזיקה ששמם "דאימן", ו"האעיש חיאתי", השווה אותם להטבעות המקור וקבע כי מדובר בשכפול של הטבעות המקור של האלבומים "דאימן", ו"האעיש חיאתי", שנוצרו בידי חברת "דיגיטאל סאונד" ומשווקים בעולם הערבי ובישראל.
בחוות הדעת הרביעית (ת/4) בחן המומחה שני תקליטי מוזיקה ששמם "חביבי חיאתי" ו"חביבי אנא", השווה אותם להטבעות המקור וקבע כי מדובר בשכפול של הטבעות המקור של האלבומים "חביבי חיאתי" ו"חביבי אנא" שנוצרו בידי חברת "עאלם אל פאן", ומשווקים בעולם הערבי ובישראל.
בחוות הדעת החמישית (ת/5) בחן המומחה שני תקליטי מוזיקה ששמם "טב ליה" ו"ליסה חבאיב", השווה אותם להטבעות המקור וקבע כי מדובר בשכפול של הטבעות המקור של האלבומים "טב ליה" ו"ליסה חבאיב", שנוצרו בידי חברת "עאלם אל פאן", ומשווקים בעולם הערבי ובישראל.
בחוות הדעת הששית (ת/6) בחן המומחה שני תקליטי מוזיקה ששמם "עארף איה" ו"חביבי אנא", השווה אותם להטבעות המקור וקבע כי מדובר בשכפול של הטבעות המקור של האלבומים "עארף איה" ו"חביבי אנא" שנוצרו בידי חברת "עאלם אל פאן", ומשווקים בעולם הערבי ובישראל.

9. בכל אחת מחוות הדעת תאר המומחה את דרך פעולתו: הוא השווה את התוכן של התקליטים לתוכן של הטבעות המקור (סעיף 9 לחוות הדעת), ווידא כי שניהם כוללים אותו מספר של שירים, אותם שירים ובאותו סדר (סעיף 11) ועיין בעטיפות הטבעות המקור (סעיף 13). לכל אחת מחוות הדעת צורפו צילומים בשחור – לבן (עטיפה קדמית, עטיפה אחורית וצילום התקליט) של התקליטים ושל הטבעות המקור נשוא חוות הדעת.

10. בחקירתו הנגדית נשאל המומחה אלו בדיקות בוצעו על ידו, והשיב כדלקמן (בעמ' 13 לפרוטוקול) ( ההדגשות שלי – א"ג ):

"ראשית בדקנו את השירים, כלומר שמענו את השירים המקוריים וערכנו השוואה לדיסקים שנמכרים בישראל, וזו בדיקת השמע. מעבר לבדיקת השמע ניתן לראות כי על כל דיסק מקור יש ברקוד שמוטבעים הן על הדיסק עצמו, הן על העטיפה והן מבפנים, על הצד השקו ף של הדיסק. .... בנוסף לזה ניתן לראות שעל הדיסקים המקוריים יש את הלוגו של חברת ההפקה. ... ניתן אף לבדוק פונטים של הטקסט. כך אף לגבי הגרפיקה".

ג. הבקשה לקבלת הטבעות המקור והדיסקים "המזויפים"

11. בטרם החלה חקירתו הנגדית של המומחה ביקש ב"כ הקובלת להגיש כמוצגים מטעמה עשרה דיסקים המהווים את הטבעות המקור נשוא חוות הדעת וכן דיסקים (תקליטים) אשר, לטענת הקובלת, נרכשו מידי הנאשמים (להלן – הדיסקים "המזויפים"). הוא ביקש כי לאחר הגשתם, המוצגים יסומנו ויוחזרו לידיו בנאמנות, מאחר והם דרושים לו במסגרת ייצוגו את הקובלת בהליכים משפטיים נוספים.

12. ב"כ הנאשמים התנגדה להגשת הטבעות המקור הדיסקים "המזויפים" ולהחזרתם בנאמנות לידי ב"כ הקובלת, מבלי שאלה ימסרו לידיה תחילה, מהטעמים הבאים: (א) זכותם של הנאשמים לבדוק את הטבעות המקור, ובמידת הצורך – להגיש חוות דעת מומחה מטעמם. (ב) בדיקת הטבעות המקור על ידי מומחה מטעם הנאשמים דרושה לצורך חקירה נגדית יעילה של המומחה מטעם הקובלת. (ג) בק"פ 40928-07-11 חוייבה הקובלת, במסגרת החלטה של כב' השופט חאמד, להמציא לידי ב"כ הנאשמים את הטבעות המקור, לשם בדיקה על ידי מומחה מטעם הנאשמים. (ג) אין הצדקה להשיב את הטבעו ת המקור, במידה ויוגשו כמוצגים, לידי ב"כ הקובלת בנאמנות, שהרי הוא אינו מנוע להשתמש לצרכיו בהטבעות מקור נוספות .

13. ב"כ הקובלת התנגד למסירת הטבעות המקור לידי ב"כ הנאשמים למטרות בדיקה, מהטעמים הבאים: (א) דרישת ב"כ הנאשמים הינה למעשה דרישה לקבלת חומר חקירה, אשר כבר נדונה. (ב) "דרך המלך" לקבלת מבוקשה של ב"כ הנאשמים הינה על ידי מימוש הזכות לעיין בחומר חקירה במשרדו של ב"כ הקובלת, לרבות יצירת עותקים של הטבעות המקור. (ג) חוות הדעת, ובהן צילומים של העתקות המקור והתקליטים, הומצאו לב"כ הנאשמים עוד באוקטובר 2011. לרשותה עמד זמן רב די והותר בו יכולה הייתה לבקש לעיין בהטבעות המקור ובתקליטים.

ד. זכות העיון וההעתקה

14. הוראות החוק הדנות בעיון בראיות התביעה מצויות ב סימן ג' של פרק ד' בחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב] התשמ"ב – 1982 (להלן – החסד"פ). בסעיף 74(א) לחסד"פ קבועה זכות הנאשם שהוגש נגדו כתב אישום וסנגורו לעיין "בכל זמן סביר" בחומר החקירה ולהעתיקו. בסעיף 75 נקבע כי עיון בחומר החקירה או העתקה ממנו יהיו במשרד תובע או במקום אחר שהתובע הועיד לכך. סעיף 77(א) קובע כי לא יגיש תובע לבית משפט ראיה אם לנאשם או לסנגורו לא ניתנה הזדמנות סבירה לעיין בראיה ולהעתיקה, אלא אם ויתרו על כך.
בסעיף 70 נקבע כי הוראות החסד"פ הנוגעות לכתב אישום יחולו על קובלנה, בשינויים לפי העניין וכי בכל מקום שמדובר בכתב אישום גם קובלנה במשמע. סעיף 79, המצוי בסימן ג' של פרק ד' לחסד"פ, קובע כי קובל לא יגיש לבית המשפט ראיה שבכתב שהי יתה בידיו, אלא אם המציא לנאשם העתק ממנה.

15. "חומר חקירה" הוגדר בפסיקה ככל חומר הקשור באופן ישיר או עקיף לאישום ונוגע ליריעה הנפרשת במהלך האישום הפלילי. מבחן העל לסיווג "חומר חקירה" הוא מידת הרלוונטיות שלו, ומכך נגזרת השאלה מהו "חומר חקירה" שיש להעמידו לעיון הסנגור. תכלית הוראת סעיף 74(א) לחסד"פ הינה קיום זכותו של הנאשם למשפט הוגן. מימוש זכות ההגנה והזכות להליך הוגן מותנה בכך שמלוא החומר הנוגע לעניינו של הנאשם יוצג לפניו, על מנת שיוכל לכלכל את הגנתו נוכח חומר הראיות. (ראו: בש"פ 10283/09 לדר נ' מדינת ישראל, פס' 3 לפסק דינו של השופט הנדל (פורסם בנבו, 19.1.2010); בש"פ 3099/08 אברהמי נ' מדינת ישראל, פס' 6 - 7 לפסק דינו של השופט מלצר (פורסם בנבו, 23.2.2009)). בית המשפט העליון ראה את זכות העיון כנמנית עם זכויות היסוד של הנאשם, ובדונו ביחס שבין זכות זו לזכות ההעתקה, קבע כי זכות ההעתקה היא נלווית ומשנית לזכות העיון, ועניינה, בעיקר, בנוחותם של הנאשם וסנגורו. נקבע אף כי שתי זכויות אלו אינן זכויות מוחלטות, ובנסיבות מסוימות מתעורר צורך לאזנן אל מול זכויות ואינטרסים אחרים העומדים על הפרק. בשאלה האם הגבלת זכות ההעתקה מגעת לכדי פגיעה בזכות העיון או בזכות להליך הוגן הובעו השקפות שונות על ידי בית המשפט העליון, אם כי הדעה הרווחת הינה כי הטלת מגבלות על זכות ההעתקה אינה פוגעת בזכויות אלו. (ראו: בש"פ 6022/96 מדינת ישראל נ' מזור, פ"ד נ(3) 686, 688 (1996); בש"פ 8706/07 מדינת ישראל נ' פלוני, פס' 7 - 13 לפסק דינו של השופט פוגלמן (פורסם בנבו, 27.11.2007)).

16. מלשון הוראת סעיף 79 לחסד"פ מתחייבת חובת גילוי מצומצמת למסמכים אותם מבקש הקובל להגיש לבית המשפט. בבש"פ 3503/91 שוברט נ' צפריר, פ"ד מו(4) 136, 146 (1992) (להלן –פסק דין שוברט) דן בית המשפט במאפייני הקובלנה הפלילית, וציין כי החובה הכללית הקבועה בסעיף 74 אינה חלה על הקובל, וחלה לגביו רק המגבלה הקבועה בסעיף 79.
לניתוח מקיף העוסק בראציונאלים שמאחורי קביעה זו בפסק דין שוברט ראו: ק"פ (שלום כ"ס) 537/95 דורון נ' נחושתן, פ"מ תשנ"ה(4) 463 (1995)

אף לאחר פסק דין שוברט נותרו הדעות חלוקות בשאלה אם לנאשם בקובלנה פלילית עומדות הזכויות המוקנות לנאשם בהליך פלילי על פי סעיף 74 לחסד"פ.

17. בק"פ (שלום ת"א) 115/98 Microsoft Corporation נ' דאטה פרל בע"מ, פ"מ תשנ"ט (3) 252 (1999) (להלן – פסק דין מייקרוסופט) נדונה קובלנה בעבירות לפי חיקוקים העוסקים בקניין רוחני, בין קובלת העוסקת בפיתוח ובשיווק התקני הצבעה הידועים בשם "עכברים" לבין נאשמים העוסקים ללא הרשאה בשיווק "עכברים" מזויפים הנושאים את סימן המסחר של הקובלת. השופטת רביב ניתחה את הגישות השונות הקיימות בפסיקה אף לאחר פסק דין שוברט, וסברה כי בעבירות של הפרת זכויות לקניין רוחני ניתן לפרש את סעיף 70 לחסד"פ בצורה מרחיבה, תוך התאמה למאפייני עבירות אלו. להשקפתה, קובל , אשר בעבירות קניין רוחני עושה שימוש בעזרי חקירה המיועדים לשימושה של רשות חוקרת (קרי, רשאי לקבל צווי חיפוש ותפיסה על יסוד הוראות ספציפיות בחקיקה העוסקת בזכויות לקני ין רוחני, והמבוצעים על ידי הרשות החוקרת הנעזרת במומחה מטעם הקובל), אינו יכול לפטור את עצמו מהחובה לחשוף את חומר החקירה הרלוונטי לביסוס האישום. לפיכך היא הורתה לקובלת להעביר לעיון הנאשמים את אותם המסמכים אשר מכילים את המידע ששימש בסיס למסקנה כי ה"עכברים" שנבדקו על ידי המומחה מטעם הקובלת אינם "עכברים" מקוריים של הקובלת.
להרחבה ראו: יעקב קדמי סדר הדין בפלילים חלק שני 965, 1016 - 1017 (מהדורת 2009) .

ה. הכרעה

18. כפי שעולה מתוכן חוות הדעת של המומחה מטעם הקובלת, בבסיס חוות הדעת עומדת ההשוואה ומציאת נקודות הדמיון ש בין הטבעות המקור לבין הדיסקים "המזויפים". מצויין בהן כי ההשוואה התייחסה לתוכן (מספר השירים, זהות השירים וסדר השירים), לעטיפות (קדמית ואחורית) ולחוזי (הצילומים שעל הטבעות המקור והתקליטים). בחקירתו הנגדית הסביר המומחה כי בוצעה על ידו בדיקת שמע, נבדקו ברקודים שהוטבעו על הטבעות המקור, הפונטים של הטקסט והלוגו של חברות ההפקה.

19. השיטה ההשוואתית בה נקט המומחה תואמת את דרך הילוכו של בית משפט בבואו לבחון האם הופרה זכות ההעתקה של בעל זכות היוצרים. בע"א 559/69 אלמגור נ' גודיק, פ"ד כד(1) 825 (1970) (להלן – הלכת אלמגור) עמד השופט י' כהן על התנאים הנדרשים להוכחת הפרת זכות יוצרים ועל הדרכים להוכחת העתקה. בין השאר נקבע על ידו כי יש חשיבות להצטברות נקודות דמיון, וככל שהן רבות יותר, גובר החשש כי מדובר בהעתקה. לאחרונה שב בית המשפט העליון וקבע כי הלכת אלמגור ביססה את מעמדה כהלכה נוהגת, ליחה לא נס והיא עומדת בתוקפה (ראו: ע"א 10242/08 מוצפי נ' קבלי, פס' 26 לפסק דינו של השופט עמית (פורסם בנבו, 10.10.2012)).

20. חוות הדעת הומצאו לידיה של ב"כ הנאשמים עוד בסוף שנת 2011. על פי הודעת ב"כ הקובלת ביום 20.3.12, עטיפות התקליטים והטבעות המקור הומצאו לידיה אף הם. לכאורה, משנודע לב"כ הנאשמים תוכנן של חוות הדעת, המבוססות על בדיקה של הטבעות המקור והדיסקים "המזויפים" והשוואה ביניהן, יכולה היתה לפנות מבעוד מועד בבקשה לקבל לידיה את הטבעות המקור ו הדיסקים, אף אם לא ידעה על כוונת ב"כ הקובלת להגישם כמוצגים. הרי לדברי ב"כ הנאשמים עצמה הטבעות המקור והדיסקים "המזויפים" היו דרושים לה לשם חקירה נגדית של המומחה באופן המיטבי. מתוכן חוות הדעת היה ברור כי ההשוואה מבוססת, בין היתר, על "אלמנטים" ש אינם בידי הנאשמים, קרי - על הטבעות המקור עצמן. רוצה לומר: הטבעות המקור והתקליטים "המזויפים" היוו, למעשה, חלק בלתי נפרד מחוות הדעת. אם תרצו, הם היו "התשתית העובדתית" עליה ביסס המומחה את מסקנותיו. בקשת ב"כ הקובלת, במהלך העדת המומחה, להגיש כמוצגים את הטבעות המקור והדיסקים הייתה מתבקשת וצפויה מראש.

אם כך הדבר, והגשת הטבעות המקור והדיסקים הייתה צפויה מראש, הטרוניה כלפי ב"כ הנאשמים, על שלא העלתה את בקשתה הנוכחית במסגרת בקשותיה השונות בטרם החלה שמיעת הראיות בתיק, "מתגמדת" אל מול חובותיו של ב"כ הקובלת, לנוכח הוראות סעיף 79 לחסד"פ, והפרשנות שניתנה לסעיף 74 ולסעיף 77(א) לו.

21. כיווצה של חובת הגילוי המצומצמת מלכתחילה , הגלומה בסעיף 79 לחסד"פ, ל"ראיות שבכתב" בפירושן המילולי והצר, עשוי להוליך לתוצאה לפיה רשאי קובל להגיש קלטות שמע שלא הומצאו לבדיקת הנאשם, שהרי קלטות שמע אינן ראיה "בכתב". כאשר קלטות אלו הן שעומדות במוקד כתב האישום, בהיותן חומר הגלם והתשתית העובדתית עליה ביסס המומחה מטעם הקובלת את מסקנותיו, דומה שתוצאה זו איננה מתקבלת על הדעת, והינה פוגעת בזכות של הנאשמים להליך הוגן ובזכות העיון.

ניתן להגיע לתוצאה שונה אם נפסע בנתיבים אחרים, המתרחקים מפרשנות מילולית צרה. נתיב אחד הינו אופן פרשנות החוק: ניתן לפרש באופן מרחיב את התיבה "ראיה שבכתב" שבסעיף 79 לחסד"פ כראיה חפצית מכל סוג שהוא. ודוק: על פי סעיף זה על הקובל להמציא לנאשם העתק של הראיה בכתב, ואין הוא יכול לצאת ידי חובתו בהזמנת הסנגור למשרדו לשם עיון והעתקה.

נתיב שני מעוגן בגישות השונות הקיימות בפסיקה, אף לאחר שניתן פסק דין שוברט. המקרה שבפנינו הוא בעל קווי דמיון לעובדות שהיו בקובלנה שנדונה בפסק דין מייקרוסופט, בו נשקלו על ידי בית המשפט המאפיינים המיוחדים של עבירות קני ין רוחני ומעמדו של הקובל הפרטי, השונה ממעמד קובל בעבירות אחרות. כנזכר לעיל, באותה פרשה הורה בית המשפט לקובלת להעביר לעיון הנאשמים את המסמכים ובהם המידע ששימש בסיס למסקנת המומחה. אף במקרה שבפנינו, זכאים הנאשמים לעיון בהטבעות המקור ובדיסקים "המזויפים" ולבדיקתם, בין השאר לשם מיצוי מיטבי של חקירת המומחה מטעם הקובלת, כחלק מהגנה על זכויותיהם.

22. אשר על כן, הנני נעתר לבקשת ב"כ הנאשמים ומורה כי הקובלת תוכל להגיש את הטבעות המקור והדיסקים "המזויפים" כמוצגים רק לאחר שב"כ הקובלת ימציא אותם (במקורם, ולא כהעתקים) תחילה לב"כ הנאשמים, אשר תהא רשאית להחזיקם בידיה, ובמידת הצורך – למסור אותם לידי מומחה מטעם הנאשמים, לתקופה של 60 יום. לאחר חלוף תקופה זו, תחזיר ב"כ הנאשמים לידיו של ב"כ הקובלת את הטבעות המקור והדיסקים "המזויפים" שקיבלה ממנו.

23. להמשך הוכחות הקובלת (ובכלל זה, המשך חקירת המומחה) - ליום 24.3.13 בשעות 12:00 - 16:00.

ניתנה היום, כ"ד חשון תשע"ג , 9 נובמבר 2012, בהעדר הצדדים.