הדפסה

אל גאוצ'ו בע"מ נ' אוחנה ואח'

בפני כב' השופטת נחמה מוניץ

התובע
אל גאוצ'ו בע"מ

נגד

הנתבעים

  1. אליזבט אוחנה
  2. פרסום אינטראקטיבי בע"מ

החלטה

בפני תביעת חברת אל גאוצ'ו בע"מ, כנגד הנתבעת 1 - מסעדת אל ראנצ'ו בטבריה, וכנגד נתבעת 2 – חברת פרסום אינטראקטיבי בע"מ.

לטענת התובעת: הנתבעות הפרו את זכויותיה בדרך של מודעה למטרות מסחריות, הן בכתב והן באתר האינטרנט, באמצעות שימוש בצילומים של נתח בקר על צלחת וכן צילום של שלושה נתחי בשר המונחים האחד על גבי משנהו. זכויות היוצרים בצילומים אלה הינם בבעלות התובעת (התמונות צורפו לכתב התביעה).
הנתבעות לא הכחישו את השימוש בתמונות. הנתבעת 2 פרסמה מודעה הכוללות תמונות המופיעות בחוברת הקרויה "קופונפש" לשנים 2012/13, לאזור טבריה, הכנרת, העמקים והגולן. פרסום זה הינו פרסום מודפס במסגרת החוברת ששווקה לקהל רחב. פרסום זה, כך טוענת התובעת,מהווה הפרה של זכויות היוצרים של התובעת בתמונות. הנתבעת 2, פרסמה תמונות אלה באתר שלה. הנתבעת 2 הסירה תמונות אלה מהאתר אולם, הפרסום המודפס ממשיך להיות מופץ לקהל הרחב.
התובעת רכשה בכסף רב את הזכויות בתמונות פרסום אלה אשר נמצאות בשימושה דרך קבע.

הנתבעת 2, טענה כי היא חברת פרסום מקוון אשר עוסקת בבניית מיני סייטים באינטרנט הנקרא "קופונופש", ומפעילה פורטלים אחרים אותם משווקת לקהל הרחב. מפעילה ומשווקת חוברות קופונים לאלפי בתי עסק גם באזור הצפון.
הנתבעת 2, הוסיפה והדגישה כי אינה יכולה לבחון ואינה יכולה לדעת ולברר מי בעל זכויות היוצרים בצילומים שמעלים אלפי לקוחותיה לאתרי המיני סייט, או שמעבירים אליה לצרכי פרסום בחוברות הקופונים. כדי כך היא דואגת להחתים כל לקוח אשר מעוניין לפרסם את בית העסק שלו על כתב הרשאה מפורט. במסגרתו מצהיר הלקוח המפרסם, כי הוא אחראי לצילומים שהוא מבקש לפרסם על ידה, וכי אין מניעה חוקית מבחינת דיני זכויות היוצרים, לעשיית שימוש בתצלומים אלה. הנתבעת באמצעות בעלה חתמה על מסמך זה (צורף לכתב ההגנה מטעם נתבעת 2). הנתבעת 1, הצהירה כי היא בעלת הזכויות בתצלומים.

הנתבעת 2, לא ידעה ולא היתה יכולה לדעת או לחשוד כי התובעת האי בעלת הזכויות בתצלומים. אין לייחס לנתבעת 2 מעשים שכלל לא היתה יכולה להיות מודעת אליהם.
בעל דינה של התובעת היא הנתבעת 1, שהיתה מוכנה לשלם דמי שימוש בגין תצלומים אלה אילו היתה מתבקשת לכך בפניה מוקדמת של התובעים אליה. נתבעת 2 מיוזמתה ועם קבלת כתב התביעה, הסירה את התצלומים מאתר האינטרנט של קופונופש שהיא מפעילה.

התובעת לא ביקשה צו המורה לנתבעת 2, לאסוף את כל חוברות ה"קופונופש" המופצות על ידה. דרישה כזאת לא עלתה אף בהתכתבות שבין הצדדים, אחרי הגשת התביעה. חוברות אלה מופצות בדואר לעשרות בתי אב, אין מקום לבקשה לאסוף אותה מבתי אב אלה.

הנתבעת 1 בכתב טענה כי חדלה מכל שימוש בתמונות נשוא התובענה לאחר שגילתה כי התובעת טוענת לזכויות בהם. המסעדה אשר נוהלה על ידי בעלה של הנתבעת 1, נמכרה כבר בחודש 11/12 והפרסום המפר נמחק. אילו היתה התובעת פונה קודם להגשת התביעה אל הנתבעת בבקשה שלא לעשות עוד שימוש בתצלומים אלה לא היה מקום להגשת התביעה.
השימוש בתצלומים המפרים הופסק לפיכך אין צורך במתן צו מניעה. פניה מוקדמת אל התובעת או בעלה היתה גורמת להפסקת השימוש בתצלום באופן מיידי. הנתבעת 1 הצהירה בכתב הגנתה על התחייבותה להפסיק כל שימוש בתצלומים.
בתמונות אלה אין כל ייחוד ולא היתה כל סיבה להשתמש דווקא בהן. ניתן לרכוש תמונות אלה ואחרות באינטרנט תמורת סכום של 50 ₪ עד 200 ₪. אילו היה בעלה של הנתבעת 1 יודע שזה מה שעשה המנהל המשמרת אשר טיפל בעניין הפרסום, לא היה מאשר זאת. פרסום התמונות נעשה בתום לב על ידי עובד של הנתבעת 1. יתרה מכך התובע לא הוכיח זכויותיו בתמונות. סעיף 58 לחוק זכויות יוצרים התשס"ח - 2007, מתייחס למפר תמים שלא ידע ולא היה עליו לדעת על קיום זכות יוצרים, לא יחוייב בפיצוי. כך בענין זה הנתבעת 1 ובעלה לא ידעו ולא צריכים היו לדעת על זכויות התובעת בתצלומים המפרים אשר לא הוכחו.
לא נגרם לתובעת כל נזק בעקבות הפרסום, מצבה הכלכלי של הנתבעת 1 קשה ביותר.

בישיבה שהתקיימה בפני ביום 8/4/2013, הסמיכוני הצדדים להכריע במחלוקת שנתגלתה ביניהם על דרך הפשרה, על פי סעיף 79 א(א) לחוק בתי המשפט, על בסיס כל החומר המצוי בפני ובתוספת סיכום טיעונים קצרים שיוגשו על ידי הצדדים.

לאחר שעיינתי עיין היטב בכל החומר שנצטבר בתיק בית המשפט, שוכנעתי כי נהירה לי המחלוקת שבין הצדדים. אני פוסקת בדרך הדיונית המוסכמת כי הנתבעת 1 תשלם לתובעת כפיצוי בגין הפרת זכויותיה בתצלומים המפרים סך של 15,000 ₪.

התביעה כנגד הנתבעת 2 - נדחית.

בנסיבות ולאור הדרך הדיונית המוסכמת על הצדדים אינני רואה מקום לעשות צו להוצאות.

ניתנה היום, כ"ה אייר תשע"ג, 05 מאי 2013, בהעדר הצדדים.