הדפסה

אלשחרה עבד אלרחמן נ' אחים ישראל בע"מ ואח'

בעניין:
אלשחרה עבד אלרחמן ת.ז. XXXXXX424

ע"י ב"כ עו"ד מוסא דקא
התובע

נגד

  1. אחים ישראל בע"מ - נמחקה
  2. גנים סייד אבוסיף - נמחק
  3. הפניקס חברה לביטוח בע"מ
  4. בוארון שמעון

ע"י ב"כ עו"ד עזרא האוזנר
הנתבעים

פסק דין

1. בפני תביעה לפי חוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים, התשל"ה-1975. התובע יליד 27.08.84 נפגע בתאונת עבודה בעת פריקת מטען ביום 30.04.08. בשלבים ראשונים של התיק הוסכם שתאונה העבודה היא תאונת דרכים והתביעה נגד הנתבעים 1-2 נמחקה (עמ' 1 לפרוטוקול מול שורות 9-10). המחלוקת התבררה לגבי הנזק.

נכות רפואית

ביום 16.11.11 מונה פרופ' יזהר פלומן כמומחה מטעם ביהמ"ש בתחום האורתופדיה. כתוצאה מהתאונה נגרם לתובע שבר בשורש כף היד השמאלית. המומחה חיווה את דעתו כי לתובע נותרה נכות צמיתה בגובה 10% לפי סעיף 35 (1) (ב) לתוספת לתקנות הביטוח הלאומי (קביעת דרגת נכות לנפגעי עבודה), תשט"ז – 1956 (להלן: "התוספת לתקנות"), בגין אי סדירות המשטח המפרקי שלה יש השפעה קלה על כושר הפעולה הכללי או התנועות. על פי כתב התביעה התובע טען כי הוא עובד כפיים, פועל בניין.

לטענת התובע בנוסף לשבר ביד הוא גם סובל משברים בצלעות בצד שמאל. כמו כן, הוא טוען שיש לקבל את חו"ד מטעמו של דר' בנקוביץ' . חו"ד של פרופ' פלומן ניתנה על יסוד תלונות התובע והנתונים שהתובע סבל כתוצאה מהנפילה מחבלה ביד שמאל ובצלעות שמאל. המומחה מצא כי הנכות שנותרה לתובע היא בהתייחס לשבר שנגרם לו ביד שמאל ולא בהקשר לצלעות.

דר' בנקוביץ' הוא מומחה שעמו התובע התייעץ לפני הגשת התביעה, כחמשה חודשים אחרי התאונה. מכתבו מיום 04.09.08 אשר הוגדר כ"לא חו"ד רפואית" נכלל בתיק המוצגים של התובע, תוך מחיקת חלק הסיפא הקובע נכות. בחודש ספטמבר 2008 מצא דר' בנקוביץ בבדיקה של התובע כאבים ומגבלה בשורש כף יד שמאל ואינו מתייחס לשבר/שברים בצלעות. פרופ' פלומן לא זומן על ידי ב"כ התובע לחקירה. תאונת העבודה היא תאונת דרכים ולכן, לא ניתן להגיש חוות דעת רפואית פרטית להוכחת עניין שברפואה ללא רשות בית המשפט, שלא התבקשה ולא ניתנה (סעיף 6א(א) (1) לחוק הפיצויים). דבר זה נכון גם אם הכוונה היא להוכיח נכות תפקודית. מעבר לנדרש, דר' בנקוביץ' בפועל לא חיווה את דעתו . לפיכך הנכות הרפואית היא כפי שקבע פרופ' פלומן.
לפיכך אני מעמידה את הנכות הרפואית על 10%.

נזק לא ממוני

אני פוסקת לתובע סך של 15,000 ₪ נכון להיום לפי הנכות הרפואית.

אבדן כושר השתכרות

2. התובע היה בעת התאונה כבן 24. הוא תושב השטחים מדורא ליד חברון הנשוי לישראלית ובמועד התאונה הוא גר באשקלון. התאונה הייתה במושב ברכיה, בסמוך לאשקלון. התובע למד בעברו ראיית חשבון (עמ' 20 לפרוטוקול), אך בישראל הוא עבד בבניה.

ב"כ התובע טען כי יש להעמיד את אחוז אבדן כושר תפקודו על 30% וזאת בהתבסס על חו"ד פרטית של דר' בנקוביץ', שכאמור לא מהווה ראיה בתיק. ב"כ הנתבעת טען כי הצגת התובע כעובד כפיים מטעה שכן הראיות מצביעות על כך שהוא חלק ממשפחה העוסקת בבניה כקבלנים ובבוא היום הוא צפוי להיות בעל מניות כמו אביו, אחיו וחמו. לכן, אין לפסוק לו פיצוי בראש נזק זה.

במועד התאונה עבד התובע באתר בניה של הנתבעת מס' 1, חברת האחים ישראל, שנמחקה מהתיק עם קביעת התאונה כתאונת דרכים. הוא היה עובד חברת כוח אדם של חמו ושל בן האחות של החם, דרך חברת א.ו. ירדן חברה לכוח אדם, שירותים, מסחר ובניה בע"מ. החברה סיפקה עובדים לקבלן ישראלי, בשם גנים אבו סיף שעובד יחד עם חמו של התובע (עמ' 47 לפרוטוקול). בגלל קשרי המשפחה, לפי עדות חמו של התובע , אבו סיף שיל ם לתובע במישרין, בתיאום עם החם. לפי שכר של עובד מקצועי (עמ' 38 לפרוטוקול ).

כשנה לאחר התאונה, לטענת התובע, הוא עבד בעצוב תמונות בבטון לצורך בניית גדרות אצל אבי נבעה. העסוק שלו היה הדבקה והסרה של השבלונות (עמ' 23 לפרוטוקול).

למועד עדותו, החברה של אביו ואחיו, חברה ישראלית, זכתה במכרז של בניה ומיגון ביה"ח ברזילי באשקלון ושם התובע עובד בתפקיד ניהולי בשטח. דהיינו שהוא דואג לצוותי העבודה ועובד עמם (עמ' 32 – 34 לפרוטוקול) . אחיו של התובע העד כאמל אלשחרה הסכים להגדרה שהתובע נשכר כדי "לנהל ולפקח" (עמ' 37 לפרוטוקול). התובע עצמו הגדיר עצמו כעובד מקצועי במקצועות הבניה השונות (עמ' 23 לפרוטוקול מול שורות 22-23 ;עמ' 26 לפרוטוקול מול שורות 19-20) . גם הקבלן אבו סיף גנים שלדבריו קיבל אותו דרך חברת כוח אדם, ראה בו ראש צוות (עמ' 48 לפרוטוקול מול שורה 26).
כשעבד התובע דרך חברת כוח האדם הוא לא קיבל תלוש משכורת. ההודעה על התאונה (טופס ב.ל. 250) נחתמה על ידי חברת כוח האדם ואילו בתביעה לדמי פגיעה מאוזכרים סיף אבו גנים, הקבלן וחברת האחים ישראל. השכר המופיע בטופס שמולא באמצעות בא כוחו התובע בחודש ינואר 2008 הוא : 7,600 ₪ ; בחוד פברואר 2008 הוא : 6,900 ₪; בחודש מארס 2008 הוא: 6,000 ₪ ובחודש אפריל 2008 הוא 5,500 ₪. לא הוגשה לכך ראיה.

מעדותו של אבו סיף עלה שהתובע היה רשום אצל חברת כוח האדם והוא שילם לו שכר ישירות כי התובע גר באשקלון וחברת כוח האדם הייתה ב מזרח ירושלים, וגם כי הוא רצה אותו בגלל כישוריו ויכולותיו אך בדיעבד התברר שזה לא היה כמשכורת והתובע לא שילם את המע"מ (עמ' 48 לפרוטוקול מול שורה 28). אבו סיף הסכים בהמשך החקירה כי השימוש בחברת כוח האדם נועד כדי להתגבר על כך שהתובע הוא תושב השטחים (עמ' 48 לפרוטוקול).

לפי הטופס של התביעה למל"ל התובע ציין כי הוא חזר לעבודה חלקית אצל מעביד אחר ב- 02.08.08 (מוצג נ/1). במל"ל יש נתונים על העסקה מפברואר 2009 ועד 08.09 בחברת לימור (כ.ש.) חברה לבניה בשכר חודשי ממוצע של 3,937.85 ₪. בחודש 12/09 הוא עבד אצל שממה דוד בשכר של 5,208 ₪ לחודש והוא רשום גם כעובד שכיר ללא דיווח שכר אצל שממה דוד בחודשים 11 - 12/2010 וכן 02/2011, ובחברת ד"ש עקבל בניה ושיפוצים בחודשים
7-9/2011 (מוצגי הנתבעת). כן הוגשו תלושי שכר מחודש מארס 2013 ועד חודש אוגוסט 2013, שעל פיהם שכרו הממוצע ברוטו עומד על 2,450 ₪ (מוצג ת/1) לפי שכר בסיסי של 200 ₪ ברוטו ליום. להשלמה, העד אבו סיף לא ראה את התובע כמוגבל, גם לאחר התאונה (עמ' 46 לפרוטוקול).

התמונה העולה מהראיות הן של אדם צעיר שהוא בתהליך פילוס דרכו להיכנס לתפקידים ניהוליים בבנייה, כמו יתר משפחתו. אני לא למדה מהראיות על הכנסותיו שהתובע נפגע בכך. לכל היותר הקושי של התובע להכנסות גבוהות הוא דווקא על רקע היותו תושב השטחים.

מצאתי לקבוע לתובע נכות מעבודה השווה לנכותו הרפואית. כי על פי הפסיקה באותה מידה שלתובע יש את היכולות והכישורים להכנסות גבוהות משמעותיות, להצטרף לבני משפחתו המנהלים חברות בניה, הוא יכול למצוא עצמו בשלב עתידי של חייו מוגבל לעבודות כפיים, מסיבות שונות ובלתי צפויות. אז יכול ותהיה רלוונטיות לנכותו שהיא הגבלה קלה. בחינת הפגיעה בכושר השתכרות התובע מחייבת הכרעה בסוגיית בסיס השכר שהתובע קיבל ערב התאונה וסבירותה. כפי שאראה היא הייתה גבוהה מהסטנדרט שהתובע היה צפוי לקבל כתושב שטחים עובד כפיים כעובד מקצועי ואינה יכולה להיות מדד אחד על אחד לצפי עתידו. בין לטובה ובין, כאמור , להרעה.

הפער בין התובע לעובד כפיים מקצועי אחר עם אותם נתונים נובע מכישוריו של התובע שיש בהם כדי לצמצם את הפגיעה בכושר השתכרותו על אף הנכות הרפואית. בהעדר טעם מיוחד להפחית מהאחוז בנכות הרפואית, אני מעמידה את הפגיעה על 10% ואתייחס לצפי לרווחה כלכלית מחמת משפחתו וכישוריו בשלב הפיצוי עצמו .

לפיכך, אפנה לסוגיה של בסיס השכר לחישוב ההפסד. ב"כ התובע טוען לשכר של 10,000 ₪ לאחר שערוך וניכוי מס הכנסה. כאמור לעיל הסכומים המופיעים בתביעה ל מל"ל לא נתמכו בראיות חיצוניות. בפועל התביעה לדמי פגיעה כשלה כי היה קושי לזהות את המעביד ונטען כי לא היה שיתוף פעולה עם התובע. לאור שהתובע היה רשום בספרי חברת כוח האדם אך בפועל הוא רשם את אבו סיף גנים כמעסיק. אבו סיף גנים ראה בו קבלן משנה ושילם לו במישרין אך סירב לשתף פעולה כדי שהוא לא ייתפס כמעסיק עובד זר.

חמו של התובע, שעמד אחרי חברת כוח האדם העיד כי שכרו של התובע אצל אבו סיף היה מבוסס על 320 ₪ ליום (עמ' 38 לפרוטוקול), דבר התואם את הגדרתו כמקצועי לפי חשבונית המס שהוציאה החברה לאבו סיף שבה יש חלוקה בין סכום לעובד מקצועי (320 ₪) וסכום לעוזר (280 ₪) (מוצגי התובע).

לפי עדותו של החם התובע היה מגיע לסכום של כ- 7,000 ₪ ברוטו כשהוא עבד חודש מלא. השוואת הכנסות התובע לאחר התאונה ולפני התאונה מצביעה על כך שאבו גנים סיף שילם לתובע שכר גבוה, יחסית, בהתבסס על חישוב של 320 ₪ ליום עבודה לפי 8 שעות.

לאחר שהתובע עזב את העבודה אצל גנים אבו סיף, לפי תלושי השכר שהגיש, עולה שאצל חברת לימור (כ.ש.) בע"מ שכרו עמד על כ- 23 ₪ לשעה. בחודשים טובים יותר, ואצל שממה דוד השכר עמד על 28 ₪ לשעה. בעסק המשפחתי כעולה מתלושי השכר (מוצג ת/1) הסכום לשעה עומד על 25 ₪ לשעה. כל הנתונים הם ברוטו.
ההבדל ביניהם לאבו סיף, כפי שעלה מהעדויות היה שהסכום של 320 ₪ ליום, 40 ₪ לשעה, לא היה מיועד לעובד אלא לחברת כוח האדם שהורידה את העמלה שלה ושילמה לעובד פחות. אבו סיף רצה את התובע בגלל כישוריו ולכן הוא שילם לו במישרין את הסכום האמור וחמו שעומד מאחורי חברת כוח האדם הסכים לכך. אבו סיף שילם לתובע במישרין כאילו היה קבלן ובדיעבד, לפי עדותו, הוא חויב לשלם את המע"מ על התשלומים הללו. הרושם העולה מעדותו של אבו סיף ומדבריו בהקלטה (מוצג נ/2; עמ' 1 לתמלול מול שורה 15) הוא שהוא כעס על כך שהתובע סיבך אותו בהקשר לתאונה כשהכניס אותו לתביעה למל"ל. לכן הוא לא עשה מאמץ להשאיר את התובע אצלו גם כשהיה כשיר לעבודה, על אף יכולותיו המקצועיים של התובע.

לא ניתן בחכמה של לאחר מעשה להעריך כמה זמן היה התובע יכול ליהנות מהסידור עם אבו סיף, כלומר לקבל ממנו תשלום במישרין מבלי שהוא רשום בספריו, ומבלי להסדיר את ההכנסה כעצמאי. אינני למדה מההכנסה של התובע אצל אבו סיף כי הוא היה צפוי להכנסה גבוהה כזו גם אצל מעבידים אחרים או שהוא היה יכול לעבוד בישראל באופן עצמאי, לאור המגבלה של הצורך בהיתר . בהתייחס לעדות האח ששילם לתובע מדי חודש 2,000 ₪ על עבודות נוספות – לא הובאו לכך ראיות חיצוניות ששולם סכום, או ששולם מדי חודש. לכן, אני קובעת את בסיס השכר הסביר של התובע על פי החלופה הטובה ביותר שהציג שהיא של דוד שממה, לפי 28 ₪ לשעה כפול 8 שעות ביום כפול 24 ימי עבודה, נכון לשנת 2010 – סך הכ ול 5,376 ₪ ברוטו. את המס השולי אני מעמידה על 14%.

סך הכול נטו: 4,623 ₪ (5,376 פחות 753). סכום זה משוערך למועד פסק הדין מאמצע תקופה: 4,736 ₪.

הפסד שכר לעתיד

3. לאור שבעסק המשפחתי התובע מקבל בשלב זה שכר לשעה יותר נמוך והצפי לא ברור, מצאתי לפסוק לתובע הפסד שכר לעתיד המחושב לפי היותו למועד פסק-הדין בן 30 ונותרו לו 37 שנות עבודה. על בסיס הנחה שהצפי להכנסה יותר גבוהה, לפחות כמו ששולמה על ידי אבו גנים, ולאור שהיא תלויה במשתנים שונים, אני פוסקת לתובע לפי החישוב של השכר לפי 28 ₪ לשעה. לכן ההפסד הוא : 4,736 ₪ כפול 10% כפול מקדם היוון (267.9937)= 126,922 ₪ נכון להיום.

הפסד שכר לעבר

ב"כ התובע עותר לסך של 65,565.48 ₪ על פי 1,000 ₪ (צ"ל 10,000 ₪ - מ' ו') לחודש x3 חודשים וכן 10,000 ₪ כפול 30% כפול 59 חודשים. על פי עדותו של אחיו של התובע, כאמל אלשח רה, לאחר התאונה התובע לא עבד כחצי שנה ואז הוא עבד אצלו וקיבל מחצית שכרו (סעיף 5 לתצהירו). האח העיד שהלווה לאחיו 70,000 ₪ שמתוכם הושבו כבר 30,000 ₪. על פי תצהיר התובע וגרסת האח גם הוסיף שלפני התאונה התובע הועסק אצל אחיו במקביל לעבודתו אצל אבו סיף גנים, אך לא הובאו לכך הראיות. הראיות שהוצגו הם דו"ח רציפות בעבודה במל"ל (תיק מוצגי הנתבעת) ותלושי שכר אצל לימור (כ.ש.) בע"מ החל מ- 01.02.09 ועד ספטמבר 2009 (מוצגי התובע). בהמשך הוא עבד בחודש דצמבר 2009 אצל דוד שממה, וכן בחודשים ינואר 2010 עד מארס 2010 אצל דוד שממה, ושוב בחודשים נובמבר 2010 ודצמבר 2010, וכן בחודש פברואר 2011. על פי הקלטת והתמליל העד אבו סיף גנים מסר שהתובע לא עבד 70 יום, וחזר אליו ואז היה ויכוח על תנאי עבודה והוא זרק אותו ( עמ' 4 ו- 7 לתמלול המהווה חלק ממוצג נ/2).

לפי דוח רציפות בעבודה, התובע עבד בחברת ד"ש עקבל בנייה ושיפוצים בחודשים
7-9/2011 ו הוא רשום כעובד בחברה של בני משפחתו מחודש מארס 2013.
לפי דוח רציפות בעבודה התובע עבד בחברת ד"ש עקבל בנייה ושיפוצים בחודשים 7-9/2011 והוא רשום כעובד בחברה של בני משפחתו מחודש מארס 2013.
התובע העיד כי כעבור ששה חודשים מהתאונה הוא עבד אצל אחיו כאמל והשגיח על עובדים ועל כך הוצאו תלושי שכר. ב"כ התובע העמיד את הסכום על 2,000 ₪ לחודש נכון לשנת 2008.

ב"כ הנתבעת חלק על זכות התובע להפסד שכר בעבר של 100% של 3 חודשים וטען כי המומחה מטעם ביהמ"ש לא קבע לתובע נכות זמנית ואישורי המחלה הם לשבועיים. נטען כי התובע זכאי לפיצוי ממעבידו למשך 12 ימים מאותם שבועיים. כן נטען כי אבו סיף אמר בהקלטה לחוקר מטעם הנתבעת כי שילם לתובע 11,000 ₪ בשני תשלומים. האחד של 4,000 ₪ והשני של 7,000 ₪. לטענתו אבו סיף אישר זאת בחקירתו. אבו סיף אמר שהוא הציע את הסכום (עמ' 50 לפרוטוקול). הוא הוסיף שהציע שכולם יעזרו ב 1,000 ₪ - 2,000 ש"ח אך הדבר נדחה על ידי התובע (עמ' 50 לפרוטוקול מול שורה 28). לאור דברי העד בפתח ההקלטה על כעסו אני לא מבססת ממצא האם הסכום שולם או לא, לאור דבריו בדיון בפני (עמ' 50 לפרוטוקול).

התובע נפגע בפגיעה שבה הוא סבל מחבלה בצלעות ו משבר בשורש כף יד שמאל. היד הושמה בגבס ל- 3 חודשים (חו"ד מומחה ביהמ"ש, פרופ' פלומן ). כשהתובע נפגע הוא היה עובד כפיים במובן של ביצוע עבודות בניה ולפיכך הוא לא היה כשיר לעבודת כפיים. אבו סיף שאצלו התובע עבד לא העיד שהתובע חזר לעבודה וניתנה לו תעסוקה אחרת כי התובע פורמלית היה עובד חברת כוח אדם. אני מאמינה לתובע שלא עבד 3 חודשים. התובע ניסה לתבוע את התאונה במל"ל אך תביעתו לא צלחה מחמת אי הבהירות לגבי מעסיקו, אי בהירות שהתקיימה גם תוך ניהול התיק המשפטי.

התביעה ל- 10,000 ₪ לחודש מתבססת על הטענה שבנוסף לשכר שהתובע קיבל מאבו סיף, הוא עבד עבודות נוספות אך התובע לא הוכיח זאת מעבר לעדות אחיו שכאמור לא נתמכה באסמכתאות ואפילו לא בתדירות שהתובע עבד עבודות נוספות. אני מאמינה שהתובע עבד עבודות נוספות אך מדובר בנזק מיוחד שיש להוכיח אותו. לכן, אני מבססת את ההפסד על שכרו בפרויקט של האחים ישראל לפי שכר של 320 ₪ ליום ברוטו כפול 24 ימים. סך של 7,680 ₪ ברוטו ואני מפחיתה מסכום זה מס הכנסה 965 (לפי 4,390 ₪ x 10% מס שולי והיתרה כפול 16%) .הנטו הוא סך של 6,715 ₪. לפיכך ההפסד ב- 3 חודשים עומד על 20,145 ₪ (6,715 x 3).

התובע טוען להפסד של 59 חודשים לפי נכות תפקודית של 30%. אני מעמידה את הבסיס לחישוב לפי 10% כאמור לעיל. מהתוצאה לא יופחתו משכורות ששולמו בפועל, כי הסכומים ששולמו היו נמוכים מהשכר האמור פחות ה- 10% - על כן, ההפסד הוא : 6,715 x 10% x 59 = 39,619 ₪ (מעוגל כלפי מעלה).

סך הכול: 59,764 ₪. סכום זה משוערך עד למועד פסק הדין מאמצע תקופה, והוא עומד על סך הכ ול : 62,222 ₪.

הפסד פנסיה וזכויות סוציאליות – עתיד ועבר

ב"כ התובע עותר בסיכומיו ל- 40,000 ₪ מבלי לפרט עבר ועתיד. אני פוסקת לתובע ההפסד לפנסיה לעתיד לפי 12% מהסכום של ההפסד לעתיד 126,922 X 12%= 15,231 ₪. סכום זה נכון להיום. לפי אותו דרך חישוב אני פוסקת לתובע הפסד פנסיה לפי הפסד שכר לעבר: 62,222 X 12% = 7,467 ₪. סכום זה נכון להיום.

סך הכול: 22,698 ₪ נכון להיום.

עזרת צד ג'

4. בתביעה עתר ב"כ התובע פיצוי לצורך השבת סיוע משפחתי. לפי עדותו של אחיו כאמל אלשחרה הוא הלווה לאחיו 70,000 ₪ סיוע כי לא הייתה לו הכנסה והוא גם לא קיבל דמי פ גיעה מהמל"ל. יחד עם זאת, גם עלה שבסמוך לתאונה נולדו לתובע תאומים פגים ולא ברור איזה חלק מתוך סכום העזרה מכסה את החסר בהכנסה ואיזה חלק את העזרה המשפחתית שהייתה ניתנת ממילא. בראש הנזק נפסק לתובע הפסד שכרו בעבר ובכך יש השלמה של החסר כתוצאה מהתאונה. כמו כן, התובע חזר לעבודה לפחות אחרי 3 חודשים לגרסתו. בנסיבות אלה, לא מצאתי לפסוק לתובע סכום מעבר לראשי הנזק לעיל בהתייחס לסיוע משפחתי, למעט סכום גלובאלי לאור שייתכן ואלמלא התאונה התובע היה משלים את ההכנסה של המשפחה בשלושת החודשים שהיה מגובס. אני פוסקת לתובע סכום גלובאלי של 10,000 ₪ נכון להיום. מכאן אתייחס לראש הנזק של עזרת זולת בהתייחס לפגיעה.

ב"כ התובע עותר בסיכומיו לפסוק לתובע לעבר 20,000 ₪ ולעתיד 35,000 ₪. ב"כ הנתבעת עתר בסיכומיו לדחות תביעה זו לאור טיב הפגיעה של התובע.
הפגיעה של התובע הביאה לכך שידו גובסה והוא סבל מכאבים גם בגין החבלה בצלעות. הגיבוס היה ל- 3 חודשים. מעבר לקיבוע השבר הוא נדרש לפיזיותרפיה, ותרגול עצמי. לא מצאתי כי התובע נזקק לעזרה מהפציעה מעבר לעזרה משפחתית רגילה. לטענתו הוא התקשה לסייע לאשתו לטפל בתאומים שנולדו לבני הזוג. אין בפני תביעת בת הזוג. כן עלה כי אשת האח סייעה לאחותה, כאחות יותר בוגרת .

אני פוסקת לתובע סכום גלובלי לעבר בסך של 2,000 ₪ נכון להיום. לא מצאתי לפסוק לו, על פי נכותו, עזרת זולת לעתיד.

הוצאות רפואיות לעבר ולעתיד

ב"כ התובע עתר בסיכומיו לפצות את התובע בסך של 20,000 ₪ לעבר ו- 30,000 ₪ לעתיד. התביעה לסכום לעתיד לא ברורה לאור טיב הפגיעה של התובע למעט לגבי שיכוך כאבים עתידיים. לגבי העבר- התובע אינו תושב ישראלי וסוגיית הכיסוי שלו במל"ל נותרה לא ברורה לאור המחלוקת בין חברת כוח האדם לאבו סיף. התובע טופל בביה"ח ברזילי על חשבונו וגם אצל דר' בנקוביץ. כן נטען שהוא טופל בשטחי הרשות. ב"כ התובע הפנה בסיכומיו לקבלות. הקבלות הן 500 ₪ עיקול של ביה"ח ברזילי, 600 ₪ תשלום לדר' בנקוביץ עבור תעודה רפואית שהייתה אמורה להיות חוות דעת, ו – 2,000 ₪ לפיזיותרפיה במרכז אל הודה. הן יש אישור של ביקור אצל כירורג אורתופדי מיום 23.09.08 ולא ברור מהקבלה כמה שולם.

אני פוסקת לתובע סכום גלובאלי של 5,000 ₪ לגבי העבר. אמנם מדובר בתאונת עבודה אך תביעת התובע לא הוכרה עד כה (מוצג ת/2).

בהעדר הנחיה לטיפול רפואי עתידי אני פוסקת סכום גלובאלי של 4,000 ₪ ככל שנותרו לתובע או יהיו כאבים מהשבר.
סך הכול : 9,000 ₪ נכון להיום

סיכום

5. הסכומים שישולמו לתובע הם כדלקמן:

נזק לא ממוני 15,000 ₪
הפסד שכר לעתיד 126,922 ₪
הפסד שכר לעבר 62,222 ₪
הפסד פנסיה ותנאים סוציאליים 22,698 ₪
עזרת צד ג' 12,000 ₪
הוצאות רפואיות 9,000 ₪

סך הכול : 247,842 ₪

מסכום זה יש לנכות תגמולי מל"ל רעיוניים. התביעה נדחתה על ידי המל"ל שלא מטעמים ענייניים אלא העדר שיתוף פעולה בשנת 2011 וחודשה אחר כך בשנת 2012 (מוצג ת/2). מתוך הראיות לא הובהר מדוע לא ניתנו למל"ל נתונים שתאמו את המציאות שלפיה התובע עבד אצל אבו סיף גנים מטעם חברת כוח אדם, חברת א.ו.א. ירדן חברה לכוח אדם, שירותים, מסחר ובנייה בע"מ שחתמה לתובע על טופס ב.ל. 250 . תוך ציון השכר ששולם לו בפועל. אמנם התשלום בוצע על ידי אבו סיף גנים אך התובע לא היה רשום אצלו כעובד שלו. התובע שמשך את מלוא התהליך של התביעה במל"ל על פני משך שמיעת התיק אינו יכול לטעון כי אין לנכות לו ניכוי רעיוני.

בא כוח הנתבעים הגיש חוות דעת אקטוארית בתיק מוצגיו של מעיין רפפורט – שפירא נכון למאי 2013. על פיו נעשה חישוב רעיוני של התשלומים שהתובע זכאי להם מהמל"ל בגין דמי פגיעה ומענק פגיעה לפי נכות רפואית של 10% . הסכום הכולל הוא 42,224 ₪. סכום זה משוערך לפי הפרשי הצמדה בלבד עומד נכון להיום על 42,684 ₪ . הסכום מופחת מהסכום של הפיצוי לעיל. היתרה לתשלום היא אפוא סך של 205,158 ₪ נכון להיום.

סוף דבר

6. לפיכך הנתבעת תשלם לתובע הדדית סך של 205,158 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כדין מהיום ועד ליום התשלום המלא בפועל. הנתבעת תשלם לתובע את חלק אגרת ביהמ"ש שנשא בו התובע בצירוף הפרשי הצמדה וריבית מיום ההוצאה ועד ליום התשלום המלא בפועל וכן שכ"ט עו"ד כדין ובצירוף הפרשי הצמדה וריבית כדין מהיום ועד ליום התשלום המלא בפועל.

5129371
זכות ערעור תוך 45 ימים לבית המשפט המחוזי בבאר שבע.
המזכירות תשלח את פסק הדין לב"כ הצדדים.

ניתנה היום, כ"ז תמוז תשע"ד, 25 יולי 2014, בהעדר הצדדים.