הדפסה

אלקים נ' לוטום - בנין ופיתוח (1997) בע"מ

ניתנה ביום 04 נובמבר 2015

משה אלקיים

המבקש

-

  1. חברת לוטום בנין ופיתוח בע"מ ח.פ. 512517228
  2. שמעון איבגי
  3. יוגב אוחנה

המשיבים

החלטה

השופטת רונית רוזנפלד
1. לפני בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית הדין האזורי בבאר שבע מיום 1.7.15 (השופט יוחנן כהן; ד"מ 1676-05-15).

2. המבקש הגיש תביעתו לבית הדין האזורי, בה טען כי הוא זכאי לשכר עבודה שלא שולם לו בגין עבודתו במשיבה בסך 2,000 ש"ח. כמו כן תבע פיצויי הלנת שכר, פיצוי בגין עוגמת נפש והוצאות משפט בסך כולל של 2,000 ש"ח. בכתב ההגנה טענו המשיבים כי המבקש קיבל את כל המגיע לו.

3. ביום 24.6.2015 התקיים לפני בית הדין האזורי דיון. במהלך הדיון הוצע לצדדים לשקול להסמיך את בית הדין לפסוק בתביעה לפשרה- לפי סעיף 79א לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], תשמ"ד-1984 ללא נימוקים. כל זאת לאחר שמיעת טענות הצדדים ועל יסוד החומר המצוי בתיק בית הדין. הוסבר לצדדים כי במסגרת זו "מוסמך בית הדין אף לדחות את התביעה כולה או חלקה או לקבלה במלואה או בחלקה הכל על פי שיקול דעתו של בית הדין". כמו כן הובהר לצדדים כי עילות הערעור על פסק דין מסוג זה מצומצמות. הצדדים הסכימו להצעת בית הדין. בית הדין אישר את ההסדר הדיוני שאליו הגיעו הצדדים ונתן לו תוקף של החלטה.

4. ביום 1.7.15 ניתן פסק דין בתביעת המבקש בו קבע בית הדין האזורי כך:
"2. בהביאי בחשבון את כלל הנסיבות בתיק זה, אני פוסק כדלקמן:
א. הנתבעת 1 תשלם לתובע סך של 900 ₪ נטו, נכון להיום. אם יהא צורך לגלם את הסכום הנ"ל, הוא יגולם על ידי הנתבעת 1 ובלבד שהתובע יקבל לידיו סך של 900 ₪.
ב. הסכום הנ"ל ישולם לתובע תוך 30 ימים מיום קבלת פסק הדין, ואם לא ישולם במועד זה יחולו עליו הפרשי הצמדה וריבית כחוק עד ליום התשלום בפועל.
3. בפוסקי כך, הבאתי בחשבון את כל שנטען בכתבי הטענות וכן במהלך הדיון שנערך."

5. בבקשתו מבקש המבקש לערער על פסק דינו של בית הדין האזורי. לטענתו, פרוטוקול הדיון לא מתעד את עיקר הטענות שהועלו, וכי אלה הושמטו בכוונה. המבקש מוסיף כי הוא לא היה שותף להסכמים המוזכרים שנעשו בין השופט ובין מנכ"ל החברה מר שמעון איבגי, וכי מתוך השיחה שהייתה בין השופט ובין מר איבגי עלה כי יש היכרות קודמת בין השופט ואביו של מר איבגי. לטענת המבקש מר איבגי הוא זה שניהל את הדיון והשופט נכנע לדרישותיו.

ההכרעה
6. לאחר שעיינתי בבקשה, בפסק הדין מושא הבקשה, בהסדר הפשרה ובמסמכים הרלוונטיים בתיק, הגעתי לכלל מסקנה כי דין הבקשה להידחות, וזאת אף מבלי לבקש את ת גובת המשיבים. כך, מן הטעמים כמפורט להלן.

7. ראשית, אשר לטענות המבקש בדבר היכרות קודמת בין אביו של מר איבגי לשופט בית הדין האזורי. יובהר, כי היכרות עם צד להליך אינה יכולה לשמש כשלעצמה עילה לפסילת השופט, ובמקרה כזה יש לבחון את כלל נסיבות המקרה בשים לב למאפייני ההיכרות, משכה, ומשך הזמן שעבר מאז ההיכרות (י' מרזל, דיני פסלות שופט (2006), בעמ' 260-261). בבקשתו ציין המבקש כך: " מתוך דו-השיח שהיה בין השופט למר איבגי מתגלה שיש היכרות קודמת בין השופט לאביו של שמעון [מנכ"ל המשיבה, ר.ר.]". מכאן עולה, כי נודע למבקש על דבר אותה היכרות לכאורה, בעת הדיון שהתקיים בתיק. אי לכך, המועד הנכון שבו היה על המבקש להעלות טענתו בעניין היכרות קודמת ככל שיש לו כאלה , היה מיד באותו הדיון, על מנת שתיבחן על ידי בית הדין האזורי עצמו (ראו שם, עמ' 63-65, 75). בקשר לכך נאמר כי "בעל-דין אינו רשאי לשמור בליבו טענות פסול על מנת להעלותן כשייראה לו נוח לעשות כן" (ראו א' גורן, סוגיות בסדר דין אזרחי ( מהדורה עשירית-2009), בעמ' 693 וההפניות שם). אלא שטענת המבקש הועלתה כאמור באיחור, ללא כל תמיכה או נימוק, בד בבד עם טענתו הלקונית כי בית הדין לא התנהל באופן תקין. בנסיבות אלה לא מצאתי כי יש בטענות המבקש כדי לבסס בקשתו למתן רשות ערעור.

8. המבקש טוען כנגד פסק דינו של בית הדין האזורי שניתן לפשרה, לפי סעיף 79א לחוק בתי המשפט, על פי הסכמת הצדדים כפי שתועדה בפרוטוקול. בקשר לכך יוזכר כי כלל הוא שערכאת הערעור אינה נוטה להתערב בפסק דין לפשרה, אלא אם מדובר בנסיבות חריגות (ראו למשל ע"א 1639/97 אגיאפוליס בע"מ נ' הקסטודיה אינטרנציונלה דה טרה סנטה, פ"ד נג(1) 337, 344-345 (1999); ע"ע (ארצי) 425/07 יחיאל אדרי - יצחק חג'יאן (25.12.07) וההפניות שם ; ע"ע ( ארצי) 3823-10-12 סרפימה שיכמן - נטו אנווסטמנט 1998 בע"מ (10.3.14); בר"ע ( ארצי) 8923-05-11 תמה קריצלר - הדר צברי (17.5.11), בפסקה 6 וההפניות שם). כאמור, הצדדים הסמיכו את בית הדין האזורי לפסוק לפשרה. בית הדין עיין בכתבי הטענות ובכלל החומר שהיה בפניו, שמע את הצדדים והכריע לפי שיקול דעתו. טענת המבקש כי לא הסמיך את בית הדין לפסוק לפשרה נטענה בעלמא, ללא כל אסמכתא. טענה זו אף אינה עולה בקנה אחד עם פרוטוקול הדיון ממנו עולה, כי הסכמת המבקש לפסיקת בית הדין לפשרה, ניתנה לאחר שהובהרה לו היטב מסגרת הדיון. לא למותר לציין בהקשר זה כי חלפו מספר ימים בין הדיון שהתקיים לפני בית הדין ועד למתן פסק הדין. המבקש לא הפנה לכל טענה שהעלה בעניין ההסכמות כפי שנרשמו לפרוטוקול במהלך הזמן שעד למתן פסק הדין.
המבקש טוען כנגד הסכום הנמוך לשיטתו כפי שפסק בית הדין האזורי, אלא שאינו מצביע על חריגה קיצונית שחרג בית הדין האזורי מתחומי הסבירות בפסיקתו. כאמור, בית הדין לא יתערב בפסיקת הערכאה הדיונית לפשרה לפי סעיף 79א לחוק בתי המשפט, אלא בנסיבות של חריגה קיצונית שחרג בית הדין מתחומי הסבירות. בהיעדר כל אסמכתא לחריגה קיצונית כאמור, אין מקום לחרוג מן הכלל לפיו אין להתערב בפסק דינו של בית הדין האזורי שניתן על פי הסכמת הצדדים, שהסמיכו אותו לפסוק לפשרה.

9. אשר על כן, הבקשה למתן רשות ערעור נדחית.

ניתנה היום, כ"ב חשוון תשע"ו (04 נובמבר 2015) בהעדר הצדדים ותישלח אליהם .