הדפסה

אלקטרון מערכות סולאריות בע"מ ואח' נ' סרפיאן

בפני
כב' השופטת דניה קרת-מאיר

המבקשים

  1. חברת אלקטרון מערכות סולאריות בע"מ
  2. יניב אברהמי

ע"י ב"כ עוה"ד רונן לפיד

נגד

המשיב

שי סרפיאן
ע"י ב"כ עוה"ד מרדכי סאסי ו/או דגנית יצחקי -גולני

החלטה

1. בקשת האישור
בבקשה נאמר כי המבקש 1 יניב אברהמי (להלן: " המבקש") הוא בעל שליטה בחברת אלקטרון מערכות סולאריות בע"מ (להלן:"החברה").
המבקש והמשיב מחזיקים כל אחד ב- 50% ממניות החברה.
החברה עותרת לביתה משפט להורות למשיב על השבת סכומים שהתקבלו אצלו כהלוואה או משיכת כספים על דעת עצמו וטרם הושבו לחברה.
המבקש טען כי קיימת לו עילת תביעה אישית כנגד המשיב בנוסף לעילת התביעה העיקרית של החברה.
נזקו של המבקש כבעל מניות ועילת תביעתו היא בשל הירידה בערך מניותיו, למרות שמדבור בנזק משני הנגזר מנזקה של החברה.
המבקש טען כי למרות הכלל שנקבע בפסיקה כי כאשר הנזק העיקרי נגרם לחברה ונזקם של בעלי המניות הוא נזק משני וחרף העובדה כי דרך המלך היא הגשת תביעה נגזרת, הרי שהאבחנה המקובלת היא בין נזק משותף לכל בעל המניות – אז ככלל יש להגיש תביעה נגזרת - לבין נזק ספציפי שנגרם לבעל מניות אשר שונה מהנזק שנגרם ליתר בעלי המניות או שאין הוא תלוי בנזק שנגרם לחברה, תעמוד לבעל המניות עילת תביעה אישית.
עוד נאמר כי הנזק העיקרי במקרה הנוכחי נגרם לחברה.
יחד עם זאת, טען המבקש כי מדובר במקרה חריג בו יש להכיר בעילת תביעה אישית של בעל המניות בגין הפרת תום לב של בעל מניות אחר ונזק אשר נגרם בגין קיפוח.
כמו כן, נטען כי מאחר ומדובר בחברה שהיא מעין שותפות חב המשיב חובת נאמנות לא רק לחברה אלא גם למבקש.
נאמר כי המשיב היה ושימש מנכ"ל בפועל הממונה על השיווק ועל הכנסות החברה, והוא היה בקשר עם הספקים והלקוחות.
נטען כי יש לאשר את התביעה כתביעה נגזרת היות והתביעה וניהולה הם לטובתה של החברה.
עוד נטען כי המבקשים לא היו חייבים לפנות לחברה בטרם הגשת הבקשה שכן למשיב, אשר משמש כמנכ"ל בפועל של החברה , יש עניין אישי בהחלטה ו הוא לא ירצה להחזיר את הכספים לחברה.
למרות זאת, פנה המבקש במכתב אישי למשיב בבקשה כי ישיב את הכספים אשר לווה מהחברה אולם לא קיבל תשובה.
המשיב, כנושא משרה, מפר את חובת הזהירות שלו כלפי החברה ואף את חובת האמונים.
החובות המגיעים לחברה מאת המשיב הם בסכום של 137,000 ₪.

בתביעה עצמה נאמר כי היא תביעה נגזרת ובנוסף קמה לתובע זכות תביעה אישית כנגד הנתבע.

2. תגובת המשיב לבקשה
בית המשפט התבקש לסלק את הבקשה על הסף.
נאמר כי התביעה והבקשה לאשרה כתביעה נגזרת וכן תביעה אחרת אשר הוגשה כנגד המשיב - באו לעולם רק לאחר שהמשיב דרש מאת המבקש להחזיר כספים לחברה ולהפסיק ולנצל את משאבי החברה למענו ולמען משפחתו.
הסכומים אותם נדרש המבקש להשיב לקופת החברה, שנלקחו על ידו שלא כדין, הם בסך של כ-195,000 ₪.
נטען כי מדובר בכספים אשר נלקחו לכיסו הפרטי של המבקש בכפיה, בהונאה , ברמייה ו בהטעיה. זאת מבלי להתעלם מכך כי המבקש עובד עם הוריו במשרד התיווך וניצל את משאבי החברה.
מדובר, בין היתר, בהוצאות משפטיות פרטיות, דמי שכירות ששילם להורי המבקש, הוצאות דלק והחזר שכר עבודה שש ולם למבקש מבלי שעבד בחברה.
המשיב טען כי לא קיבל שלוש משכורות ויותר ולכן נאלץ להתפטר תוך כדי שהוא מציע למבקש לסגור את החברה, כי החברה תשלם את חובותיה ו כי תמשיך לגבות כספים מלקוחות שנותרו חייבים. הצעה זו נדחתה על ידי המבקש בחוסר תום לב.
נאמר כי המבקש כורך למעשה את תביעתו האישית בתביעה נגד החברה, כאשר תביעה נגזרת חייבת להיות מוגשת בשם החברה ולמען החברה.
המבקש מסתיר מבית משפט כי הגיש כנגד המשיב תביעה אישית בסכום של 500,000 ₪ שגם היא תביעה משוללת יסוד.
ההלוואה אליה מתייחס המבקש בבקשה צריכה להיפרע מתוך דיבידנדים לטובת החברה ולא לידי המבקש.
כמו כן, סוכם כי ככל שלא יהיו דיבידנדים תוחזר ההלוואה עד יוני 2014.
עוד נאמר כי קיימת למשיב זכות קיזוז כנגד החברה בגין כספים שהיא חייבת ל ו.
מדובר בסכומים קצובים עליהם יש להחיל את דיני העבודה – הלנת שכר ועוד.
זכות הקיזוז בגין הלנת שכר ופיצויי פיטורין מגיעה לסכום של 84,000 ₪.
לדברי המשיב, הוא יחזיר את יתרת ההלוואה שנותרה רק כנגד החזר של 195,000 ₪ אשר על המבקש להחזיר לקופת החברה.
המשיב תיאר את התביעה אותה הגיש המבקש כנגדו בת"א 35892-09-13 בסך של 500,000 ₪.
המשיב פירט את הטענה על פיה לקח המבקש לעצמו מכספי החברה לשם מימון הוצאות משפטיות אישיות בסך של כ- 72,000 ₪.
המשיב ציין כי בטרם פרוץ הסכסוך הוסכם בין הצדדים כי ההלוואה תוחזר עד יוני 2014.
לפתע ביקש המבקש כי מחצית ההלוואה תוחזר לידיו ולא לקופת החברה וכי מחצית מהבונוסים שהוענקו למשיב יועברו לידיו.
נטען כי המבקש אינו פועל לטובת החברה אלא לטובתו האישית בניגוד אינטרסים ותוך רצון לעשות שימוש במשאבי החברה לעצמו.

על המבקש לשכנע את בית משפט כי התביעה וניהולה הן לטובת החברה וכי הוא פועל בתום לב.
המבקש אינו פועל לטובת החברה ואין הוא נוהג בתום לב.

3. תשובת המבקשים
בתשובה נאמר כי הבקשה לאישור התביעה הנגזרת הוגשה על מנת לחייב את המשיב להחזיר כספים שקיבל מהחברה כהלוואה לזמן קצוב בתנאים מוגדרים על פי הסכם הלוואה.
הנזק העיקרי נגרם לחברה אשר לאור מצבה הכלכלי ותזרים המזומנים שלה נכנסה לחדלות פרעון.
המבקשים חזרו וטענו כי המשיב ניצל את תפקידו כבעל משרה בחברה, לא ביצע את עבודתו וניצל את משאבי החברה לטובתו.
המשיב מנסה להסיט את הדיון ולכלול עניינים שאינם קשורים לעילת התביעה, שהיא עילת תביעה של החברה בלבד.
המשיב לא פרע את ההלוואה ואף לא טרח לשלם את הריבית והפרשי ההצמדה לפי תנאיי ההתחייבות.
מכאן עולה כי זכות התביעה היא זכותה של החברה.

באשר לטענת הקיזוז בעניין המשכורת ופיצויי הפיטורין – נטען כי אין המשיב זכאי למשכורת ואף לא לפיצויי פיטורין ובכל מקרה משך המשיב את הכספים מחברת הביטוח.
זכותה של החברה לקבלת כספים מאת המשיב כדי לשלם לנושים מובטחים כגון רשויות המס, גוברת על טענת קלושה של חובות משכורת.
המבקש, אשר עלול להיפגע מחובות החברה מכיוון שלחלק מהחובות הוא ערב אישית ושלטונות המס אף יכולים להרים מסך ולרדת לנכסיו, הוא זה אשר גילה אחריות ולא הסכים כי המשיב ימשיך " לחגוג" על הונה של החברה.
בכל מקרה, כל תביעה בעניין המשכורות יש להגיש בבית הדין לעבודה כנגד החברה ואין מקום לדרוש קיזוז.

באשר לטענה כי המבקש מימן שכר טרחת עו"ד – נאמר כי המבקש שילם כספים פרטיים ולאחר מו"מ שהתנהל בין הצדדים בעניין י ציאת שותפים אחרים מהחברה, סוכם כי השירותים המשפטיים ניתנו לשני הצדדים ולכן גם על המשיב לשאת בעלות הטיפול המשפטי.
אם יוכח כי המבקש חייב כספים לחברה וקיבל כספים שלא כדין על החברה לתבוע אותו. לא קמה זכות קיזוז ישירה של המשיב אל מול הכספים שהוא טוען שהמבקש חייב לחברה.

עוד נאמר כי המשיב מנסה בחוסר תום לב לסגור את החברה, תוך שהוא חייב לחברה הלוואה שלא פרע.
המבקשים הגיבו באופן פרטני לסעיפי כתב התשובה.

4. הדיון במעמד הצדדים
בחקירתו הנגדית של המבקש נטען כי על המשיב היה להחזיר את ההלוואה ביוני 2013, על פי הרשום בהסכם ההלוואה.
המבקש אישר כי את ההלוואה היה המשיב צריך להחזיר גם מהרווחים שהיו לחברה אם יהיו רווחים.
נכון להיום אין לחברה לקוחות אבל יש לקוחות שחייבים כסף לחברה.
המבקש יודע על לקוח אחד שחייב כ- 200,000 ₪. אין הוא יודע על לקוחות אחרים שחייבים כספים והוא לא פעל לגביית החוב.
מדובר בחוב של שותף לשעבר.
עוד אישר המבקש כי מינה רו"ח מטעמו לחברה והעיד כי הדבר נעשה בהסכמתו של המשיב. את אותו רואה חשבון הכיר קודם לכן, שכן אשתו של חבר שלו עובדת אצלו.
המבקש לא הכחיש כי משך מהחברה סכום של 72,000 ₪ בשיק לטובתו.
מדובר, לדבריו, בהוצאות בגין שכר טרחת עו"ד.
הוא עצמו מימן את ההיפרדות בין השותפים לשעבר. ההסכם שלו עם המשיב היה כי "ברגע של ההיפרדות" יקבל את הכסף חזרה מהחברה.
המשיב הסכים לכך וחתם על השיק.
עוד נטען כי את החשבונית בגין תשלום שכר טרחה עבור שירותים משפטיים לעו"ד איילון מסר לחברה כדי להתקזז על ההוצאות וזאת גם בהסכמתו של המשיב.
המבקש אישר כי המשיב הביא הרבה עבודות לחברה, שכן הוא היה מנהל לקוחות וכך עשה במשך שלוש שנים. אולם, כיום אין כסף בקופת החברה.
אין בידי המבקש מסמך של רואה חשבון באשר להיקף החובות, אולם רואה החשבון אמר לו כמה חובות יש למל"ל וכמה למע"מ.
המבקש נשאל האם נכון כי ביקש מהמשיב להחזיר את מחצית ההלוואה ואת הבונוסים שקיבל לידו ולא לידי החברה. תשובתו הייתה כי אם החברה תהיה רווחית ולא יצטרכו לשלם את ההלוואות חזרה לקופת החברה אז כן.
"אני לא קיבלתי שום ההלוואות או דיבידנד בחברה, אם החברה הייתה ברווחיות והייתה ממשיכה בפעילות אז כן"(עמ' 4 לפרוטוקול).

המבקש טען כי קיימת נגדו תביעה אחת של חברת סונול באופן אישי בגין חובות החברה אולם "עוד לא הגיעה התביעה האישית".
המבקש אישר כי השתמש ברכב של החברה וטען כי החזיר את הרכב בנובמבר.

באשר לציוד של החברה, לגביו טען המשיב כי הוא נמצא אצל המבקש ודרש את השבת שוויו, העיד המבקש כי עגלה נמצאת אצלו, מחשב נייד נמצא במשרד וכי כיום הוא עוסק בתיווך במשרד של הוריו, שכן אין לו פרנסה אחרת.
עוד נאמר כי הוגשו לבית משפט תביעות כנגד החברה ויש גם עיקולים "אין לי את זה עלי, אני יודע על עיקול של חברת ביטוח ושל חברת סונול וגם בטח מביטוח לאומי שלא שולם ומע"מ" (עמ' 5 לפרוטוקול).

בחקירתו הנגדית של המשיב נשאל המשיב האם הוא מבין בגין מה הוגשה הבקשה ותשובתו הייתה חיובית.
עוד נאמר על ידו כי קיבל מבעלי המניות הקודמים בחברה הלוואה והוא אמור להחזיר את הכסף מדיבידנדים שיחולקו על ידי החברה ברגע שיש רווחים.
המשיב אישר כי ניתנה לו הלוואה ראשונה על סך 100,000 ₪ (נספח 3 לכתב התביעה) .
לדבריו, זו הלוואה שכבר החזיר לפני הזמן כדי שהחברה תמשיך להתקיים.
החברה נכנסה למצב קשה עקב סכסוך של המבקש מול השותפים האחרים.
נספח 1 לכתב התביעה מתייחס להלוואה נשוא הבקשה בסך 100,000 ש"ח .
המשיב אישר כי תקופת ההלוואה השנייה היא 12 חודשים לאחר אפריל 2012.
המשיב נשאל האם היה צריך להחזיר אתה הלוואה ותשובתו הייתה "כן ולא ... הייתי צריך להחזיר את זה אם יניב היה עובד איתי ומשתף איתי פעולה, יש לי מסמך שאומר שאני יכול להחזיר את הכסף גם מהחברה ברגע שיש רווחים" (עמ' 7 לפרוטוקול).
המשיב נשאל האם במהלך 12 החודשים שהחברה העמידה לו הלוואה הוכרז על חלוקת דיבידנד. תשובתו הייתה כי הייתה הכרזה אולם החלוקה לא נעשתה.
המשיב לא זכר האם הייתה ישיבת דירקטוריון בעניין ההכרזה. לדבריו, היו חילופי מיילים בעניין זה.
המשיב אישר כי את ההלוואה נשוא התביעה לא החזיר ואף לא חתם על ערבות אישית לבנק כפי שנקבע בהסכם. את הכסף קיבל בשיק לחשבונו האישי.
עוד העיד כי קיבל בונוסים מהשותפה השלישית בחברה שאת חלקה רכשו המשיב והמבקש. לטענתו קיבל את הבונוסים בג ין עבודה קשה.
את המס טען כי שילם בתלוש המשכורת.
באשר לחובות של חייבים לחברה – נשאל המשיב האם פעל כדי לגבות את החובות ותשובתו הייתה חיובית.
עוד נאמר על ידו כי הוא מנסה לגבות עד היום כסף עבור החברה.
המשיב נשאל האם הוא מאשר כי הוא אחד החייבים של החברה. תשובתו הייתה "כן ולא. לא – כי מגיע לי את זכות הקיזוז בדיעבד קיבלתי ייעוץ שלא קיבלתי שכר על העבודה שלי בחברה..." (עמ' 9 לפרוטוקול).
המשיב לא הגיש תביעה כנגד החברה בבית הדין לעבודה.
עוד נאמר על ידו כי החברה לא הגישה דוחות למס הכנסה לשנת 2012 ואין הוא יודע אם עשוי להיות לחברה חוב מס שהיא צריכה לשלם.

5. החלטה
נראה כי נעשה על ידי הצדדים עירוב של מספר תחומים.
המבקש טען בבקשה לאישור התביעה כתביעה נגזרת כי יש לאשר את הבקשה בשמה של החברה וכמו כן להתיר לו, למעשה, להגיש תביעה אישית.
מדובר בשני הליכים נפרדים. לא ניתן לכלול במסגרת הגשת בקשה לאישור תביעה נגזרת, המתבססת על עילת תביעה שיש לחברה , לנהל גם הליך של תביעה אישית.
מנגד - אין גם כל מקום לטענות השונות בדבר קיזוז אשר העלה המשיב לאור טענתו כי החברה חייבת לו פיצוי בגין הלנת שכר ופיצויי פיטורין.
הסמכות הבלעדית לקיים דיון בעניין זה מסורה לבית הדין לעבודה ומעדותו של המשיב עולה כי לא הוגשה על ידו תביעה כאמור. בכל מקרה, נושא זה איננו אמור להתברר במסגרת הבקשה שלפניי . אין גם כל מקום לטענות השונות בסיכומי המשיב בדבר היחס שבין הוראות חוק החוזים (חלק כללי) תשל"ג – 1973, ככל שהן נוגעות לזכות הקיזוז לכאורה בגין מעמדו של המבקש כעובד – לבין הוראות הקיזוז של פקודת פשיטת הרגל וכל הדיון בנושא זה אינו רלוונטי.

לגופו של עניין מדובר במקרה הנוכחי בחברת מעטים כאשר כל אחד מבעלי המניות – המבקש והמשיב - מחזיקים ב- 50% ממניות החברה.
מהראיות עולה כי קיים חוב של החברה לרשויות המס ולמל"ל.
העובדה כי בשלב זה אין נתונים מדויקים באשר לחובות, בין היתר לאור העובדה שלא הוגשו דוחות של החברה לשנת 2012, אינה משנה את המסקנה בדבר עצם קיומם של חובות.
בהקשר זה יש לציין כי לא היה כל מקום לצרף במסגרת סיכומי המבקש מסמך נוסף של רואה החשבון בו צוין חוב גבוה יותר של החברה מזה שנזכר בבקשה.
לא זו הדרך להגיש ראיות מבלי שניתן יהיה לחקור את עורך המסמך.
עם זאת, נושא זה ניתן לבירור במסגרת התביעה עצמה.

עוד עולה מהתצהירים והחקירות הנגדיות כי הצדדים מעלים טענות הדדיות בדבר ניצול כספי החברה ובדבר דרך התנהלותם בחברה.
המבקש טוען, כאמור, כי על המשיב להחזיר הלוואה אשר קיבל מהחברה וכן בונוסים שקיבל עוד בשלב מוקדם יותר, כאשר היו שלושה בעלי מניות בחברה.
עיקר טענתו של המשיב כלפי המבקש היא כי עשה שימוש שלא כדין בכספי החברה על מנת לשלם שכר טרחה של עורך דין , אשר נתן לו שירותים אישיים , בסכום של
כ- 72,000 ₪.

המבקש לא ציין בפני בית משפט כי הוגשה על ידו תביעה אישית כנגד המשיב.
עובדה זו התבררה מתגובתו של המשיב לבקשת האישור.
באותה תביעה תואר מו"מ שהתנהל בין המבקש לבין המשיב, באשר לרכישת הבעלות המלאה בחברה מבעלת המניות השלישית.
המבקש טען בתביעה כי הסכים לשיתוף פעולה עם המשיב בתנאי שיתוקן עיוות כספי אשר נוצר לטובתו של המשיב, וכי יקבל החזר מלא בגין הוצאותיו המשפטיות אשר נוצרו במהלך הסכסוך עם בעלת מניות הרוב בחברה, שאת חלקה התכוונו לרכוש.
המבקש טען בתביעה כי הוא והמשיב נהלו מו"מ ובסופו של דבר חתם המשיב על כתב התחייבות. המשיב הודיע למבקש כי חתם על כתב ההתחייבות תחת השפעת תרופות וביקש לבטל אותו. תואמה פגישה בין הצדדים אולם המשיב לא הגיע. לאחר חלוף זמן הסכים המשיב, כך טען המבקש בכתב התביעה, כי אין הוא חולק על תוקף אותו כתב התחייבות.
רק חמישה חודשים לאחר מכן כפר המשיב בחתימה על כתב ההתחייבות.
נטען בתביעה כי המשיב הודיע להורי המבקש כי "יעשה את המבקש לאדם עשיר" אם המבקש יצטרף לרכישת החברה . במסגרת כתב ההתחייבות הסכים המשיב לפעול בשקיפות ולא לגרום נזק למבקש ו לפעול באופן נמרץ כדי להכניס עבודה חדשה לחברה.
לאור מצגים אלה, טען המבקש כי הצטרף למשיב והשקיע כספים בחברה .
מיד לאחר מכן שינה המבקש את עמדתו והודיע כי כדאי לסגור את החברה.
עוד נאמר כי המשיב לא השקיע כל מאמץ ולא קיים את התחייבויותיו.
בין היתר נטען בכתב התביעה כי המשיב הפר את חובתו לנהל מו"מ במסגרתו הצהיר הצהרת כזב, אשר קיבלה ביטוי בכתב ההתחייבות , לפיה הוא מאמין בהצלחת החברה ובהמשך הפעלתה .
המשיב הצהיר בכתב ההתחייבות כי יחתום על הסכם מייסדים חדש, אולם לא עשה זאת.
בכתב התביעה נדרש פיצוי מוסכם בסך של 250,000 ₪ לכל הפרה כפי שנקבע בכתב ההתחייבות. לאור זאת דרש המבקש פיצוי של 500,000 ש"ח בגין הפרות יסודית של כתב ההתחייבות.
כתב התחייבות זה אינו מהווה אכן את נשוא הדיון בבקשה שלפניי. אולם, עולה ממנו כי הבסיס לסכסוך הכולל בין הצדדים הינו למעשה סכסוך בין בעלי מניות.
לפני שאדרש לקשר בין האמור בכתב ההתחייבות לבין הטענות המועלות במסגרת הבקשה שלפניי באשר להתנהגות בעלי המניות כלפי החברה – יש לציין כי הסתרת עובדת הגשת התביעה האישית כנגד המשיב, במיוחד לאור הטענה כי אי השבת כספי ההלוואה לחברה מקנה למבקש זכות תביעה אישית, מצביעה על חוסר תום לב של המבקש.
בנסיבות רגילות, די היה בחוסר תום לב זה כדי לדחות את בקשת האישור להגשת תביעה נגזרת בשם החברה .
אולם, המשיב אישר במסגרת חקירתו הנגדית בדיון שהתקיים במעמד הצדדים כי חתם על הסכם ההלוואה וכי לפי האמור בו היה עליו להחזיר את הכספים תוך 12 חודשים ממועד חתימתו, כלומר, עוד בשנת 2013.
קיומו של הסכם ההלוואה בין החברה לבין המשיב ועדותו של המשיב על פיה לא שולם על ידו החוב מקנה זכות תביעה ברורה לחברה.
נראה כי בנסיבות העניין ניתן לקבוע כי ניהול התביעה הוא לטובתה של החברה.
כאמור, אין ספק כי קיימים חובות שעל החברה לפרוע אותם, אם כי הסכום הכולל של החובות אינו ברור ומצוי במחלוקת בין הצדדים.
אינני רואה מקום בהקשר זה לטענת המשיב כי הוא מחזיק במסמכים ממע"מ באשר לגובה החוב וכי מדובר בקנס מנהלי של כ- 85,000 ₪, אשר ניתן לביטול עם תשלום סך של 3,000 ₪ וזאת גם לפי שיחות שניהל המשיב עם נציג מע"מ.
כפי שאין מקום לקבל כראייה את אותו מסמך של רואה החשבון אשר צורף לסיכומי המשיב, כמסמך המהווה ראייה בדבר גובה החוב של החברה כלפי רשויות המס, לא ניתן לקבל מפיו של המשיב את הטענה אשר עלתה בסיכומים בדבר גובה החוב על פי מסמכים המוחזקים על ידו ועל יסוד שיחות שניהל עם נציגי מע"מ - כמהווה ראייה לגוב הו של החוב או לאפשרות ביטול הקנס.
על עובדות אלה להתברר בדרך של שמיעת ראיות במהלך הדיון.

קיומם של חובות שעל החברה לפרוע; העובדה כי המשיב לקח הלוואה מהחברה והעובדה כי גם אם קיבל אורכה לתשלומה עד יוני 2014 - לא שילם המשיב את ההלוואה עד היום, מצביעים על כך כי קמה עילת תביעה לחברה.
אם ישולמו הכספים לחברה קרוב לוודאי שהחברה תידרש לעשות בהם שימוש כדי לפרוע חובות, ולא יהיה בהם כדי לשמש תשלום לבעלי המניות עצמם. לכן, הגשת התביעה היא לטובתה של החברה.
אולם, כפי שציינתי לעיל, נראה כי בירור התביעה בשם החברה קשור קשר הדוק עם בירור טענות הצדדים באשר לתוקפו של כתב ההתחייבות במסגרת ת"א 38892-09-13.
המשיב טען, כאמור, כי ניתנה לו אורכה להחזרת ההלוואה באותו כתב התחייבות , שעל הפרתו הנטענת ביסס המבקש את תביעתו האישית לפיצוי המוסכם כנגד המשיב.
אם נעיין בכתב ההתחייבות, נראה כי טענת המשיב באשר למתן אורכה לתשלום ההלוואה עד יוני 2014 נכונה (סעיף 2.7 לכתב ההתחייבות). כמו כן, נכונה טענתו כי במסגרת כתב התחייבות דרש המבקש כי מחצית מכספי הבונוסים והמקדמות אשר שולמו למשיב ומחצית מסכום ההלוואה – ישולמו למשיב עצמו ולא לחברה – כפי שהוא טוען במסגרת הבקשה לאישור התביעה הנגזרת.
גם נושא שכר הטרחה ששולם לעורך הדין במסגרת הסכסוך בין המבקש לבין בעלת המניות הקודמת בחברה נזכר באותו כתב התחייבות, לגביו קיימת מחלוקת בין הצדדים באשר לנסיבות חתימתו ובאשר לתוקפו .
בחקירה לפניי אישר, כאמור, המשיב כי מדובר בשירות משפטי אשר ניתן לו באופן אישי. בכתב ההתחייבות נאמר כי עד לדצמבר 2013 תשלם החברה למבקש החזר מלא בגין הוצאותיו הקשורות לסכסוך בעלי המניות.

ראוי לכן לברר במסגרת התביעה הנגזרת גם את טענת ההגנה של המשיב, על פיה יש לדרוש מהמבקש לשלם לחברה את הכספים שנלקחו על ידו מהחברה בגין שכר הטרחה בסך 72,000 ₪. במהותו שולם סכום זה על ידי המבקש בגין שירותים אישיים שניתנו לו , כפי שהעיד.
גם השבת כספים אלה לחברה, אם יתברר שאין תוקף לכתב ההתחייבות, הם לטובתה של החברה ויכולים לשמש לפרעון חובותיה.

לאור העובדה כי המבקש הגיש, כאמור, תביעה אישית אשר במסגרתה אמורה להתברר שאלת תוקפה של הסכמת הצדדים, נראה כי יש לברר את טענות הצדדים במכלול אחד.
התוצאה היא כי למרות חוסר תום הלב שבאי גילוי דבר הגשת התביעה האישית, כאשר עובדות אשר אמורות להתברר בה רלוונטיות לזכות התביעה של החברה, הן כלפי המבקש והן כלפי המשיב - נראה כי יש לאשר במקרה הנוכחי את הבקשה להגשת התביעה הנגזרת ולברר אותה יחד עם תביעתו האישית של המבקש אשר קבועה אף היא לדיון בפניי.

בכפוף לכל האמור לעיל ניתן אישור להגשת התביעה.
התביעה תתברר יחד עם התביעה בת"א 35892-09-13.
ההוצאות יפסקו בסיום ההליך.

ניתנה היום, י' חשוון תשע"ה, 03 נובמבר 2014, בהעדר הצדדים.