הדפסה

אלמסי נ' ירין מטבחים

בפני
כב' השופט משה הולצמן

המבקשת:

ימית אלמסי ת.ז. XXXXX187
ע"י ב"כ עוה"ד גיא אבני

נגד

המשיב:

רגב גלילי (ירין מטבחים) ת.ז. XXXXXX908

החלטה

בתיק זה הוגשה בקשה לפי סעיף 6 לפקודת ביזיון בית המשפט, בטענה שהמשיב לא קיים אחר פסק דינו של בית משפט זה, בשבתי כרשם בכיר (כתואר י דאז), שניתן ביום 20.8.2013, במסגרת תא"מ 31736-08-12, ובניגוד לאמור בפסק הדין לא השיב למבקשת שיק בטחון שנמסר לו.
בפסק הדין שניתן בתיק הנ"ל נקבע, בין היתר, כי- " בנסיבות העניין, מן הראוי שהנתבע יחזיר לתובעת ללא דיחוי את שיק הביטחון שנמסר לו, ככל שזה טרם הוחזר..." (סעיף 95 לפסק הדין ).
המבקשת טענה כי פנתה מספר פעמים למשיב, בעצמה, ובאמצעות בא כוחה, לצורך קבלת השיק, אלא שהמשיב התעלם מהפניות אליו. כן נטען כי סחרותו של השיק לא הוגבלה ולכן ניתן לעשות בו שימוש, ולכן יש מקום לעשות שימוש בהוראות הפקודה, באמצעות השתת קנס על המשיב, כדי לאכוף עליו את השבת השיק.
עיקרי טענות המשיב הינם כדלקמן- השיק ניתן לביטחון בלבד. מועד הפירעון שנרשם על השיק הינו ביום 1.2.2012 ולכן לא ניתן להפקידו בבנק, ומכל מקום השיק לא הופקד בבנק, ולא היה בכוונת המשיב להפקידו לפירעון, או לעשות בו שימוש. המבקשת, או בא כוחה, לא פנו אל המשי ב לצורך החזרת השיק, ולא העלו בפניו עניין זה כאשר פרע את החוב הפסוק שנקבע עליו במסגרת פסק הדין. המשיב שכח לה חזיר את השיק למבקשת אך הדבר נעשה בתוך לב. השיק לא היה סחיר. המבקשת נקט ה בהליך על פי הפקודה בחוסר תום לב. ככל שהמבקשת הייתה פונה אל המשיב אפילו פעם אחת היה פועל להחזיר את השיק, מה גם שמענו ידוע לה ולבא כוחה, וא ף רשום על הקבלה שהוציא בא כוחה למשיב על התשלום בגין החוב הפסוק.
ב"כ המבקשת טען בתשובה כי המשיב החזיר את השיק למשרדו, לאחר נקיטת ההליך דנן, וכן נטען כי השיק נמסר למשיב כשהוא "פתוח", ואילו המבקש הוסיף עליו את המילים "לביטחון בלבד", וגם כשיק לביטחון בלבד עדיין המשיב יכול היה להעבירו לצדים שלישיים שהיו יכולים לעשות בו שימוש.
המשיב הודיע כי ביום 5.10.2014 מסר את השיק במשרדו של ב"כ המבקשת, והציג העתק של השיק בצירוף חותמת נתקבל וציון התאריך, וכן טען שב"כ המבקשת מסר לו שהשיק אינו סחיר ולא ברור מדוע הוגשה התובענה.
בהמשך להחלטתי, הצדדים הודיעו על הסכמתם למתן החלטה על יסוד הכתובים בלבד, וללא צורך בקיום דיון.
לאחר שבחנתי את כל שהובא ונטען בפני מצאתי לנכון להורות על דחיית הבקשה.
אכן, היה על המבקש להחזיר את השיק למבקשת ללא דיחוי, בסמוך למועד שבו הומצא לו פסק הדין, ועל פי מצוות האמור בפסק הדין, ואי קיום פסק הדין בעניין זה הינו בבחינת מחדל מצדו של המבקש, אלא שאינני סבור שהיה מקום לנקוט בהליך של הגשת תובענה על פי פקודת בזיון בית המשפט, בשים לב לנסיבות העניין.
הליך על פי פקודת בזיון בית המשפט הינו בבחינת הליך אכיפה קיצוני, ולכן מקובל לראות בו הליך שיורי שיש לנקוט בו במשורה, ורק לאחר שמוצו כל האמצעים הנגישים שניתן לנקוט בהם לצורך השגת הסעד המבוקש, ובמקרה זה, החזרת השיק לידי המבקשת.
"הליך הביזיון נחשב הליך אכיפה קיצוני מאחר שהסנקציה בעקבותיו- קנס או מאסר - עשויה להיות קשה ופוגעת, ולכן מקובל לראות בו הליך שיורי, לאחר שההליכים האחרים האפשריים נבחנו או מוצו. פסיקתו של בית-משפט זה חזרה והדגישה כי השימוש בכלי אכיפתי זה שפגיעתו עשויה להיות קשה צריך להיות מוגבל רק למקרים מתאימים, וכי אין להיזקק להליכי ביזיון בית-המשפט כאשר קיימת דרך אחרת לביצוע ההוראה השיפוטית (ראו: ע"פ 519/82 גרינברג נ' מדינת ישראל [4], בעמ' 192; בג"ץ 490/82 הנ"ל [1], בעמ' 586; ע"א 228/63 עזוז נ' עזר [5], בעמ' 2550) ".
רע"א (עליון) 3888/04 מלכיאל שרבט נ' שלום שרבט. פיסקה 8. 14.12.2004.
לא התרשמתי, בכל הכבוד הראוי, שהמבקשת נקטה באמצעים אחרים שעמדו לרשותה כדי לגרום למשיב להחזיר לרשותה את השיק.
המבקשת טענה שהיא ובא כוחה פנו מספר פעמים למשיב לצורך החזרת השיק, על פי פסק הדין, והאחרון התעלם מפניותיהם .
המשיב הכחיש שהמבקשת או בא כוחה פנו אליו לגבי החזרת השיק, וטען שהדבר נשכח ממנו, וכי ממילא לא עשה ולא היה בכוונתו לעשות כל שימוש בשיק, מה גם שמועד פירעונו הרשום של השיק חלף זה מכבר, והמדובר בשיק שאינו סחיר.
בהעמידי את גרסאות הצדדים האחת אל מול רעותה, הנני נוטה לקבל את גרסתו של המשיב שלפיה לא נערכה אליו פנייה טרם הגשת הבקשה הנדונה לצורך החזרת השיק, וכי אי החזרתו נבעה משכחה, ולא מחמת זלזול בפסק הדין, וזאת מהטעמים שלהלן.
גרסת המבקשת לגבי פניות שנעשו אל ה משיב נטענה על דרך הכלליות, ומבלי שצוינו פרטים לגבי הפניות הנטענות.
המבקשת לא הציגה מכתב שנשלח מטעמה, או מטעמו של בא כוחה , למש יב בעניין הנדון, הגם שבנסיבות העניין היה מקום לשליחתו.
המשיב התייצב במשרדו של בא כוח המבקשת לצורך ביצוע תשלום החוב הפסוק על פי פסק הדין שניתן, והציג בפני העתק קבלה שהוצאה ביום 15.9.2013 על ידי בא כוח המבקשת לגבי קבלת התשלום, ומכאן שיש להחזיק את המשיב כמי שביקש לקיים אחר פסק הדין, ולא ניסה להתחמק מביצועו.
המשיב טען שבמועד ביצוע תשלום החוב הפסוק במשרד בא כוחה של המבקשת לא נאמר לו דבר לגבי החזרת השיק, ולא מצאתי מענה לטענה זו במסגרת התשובה מטעמה של המבקשת, הגם שהדעת נותנת שאם נערכו פניות למשיב בעניין זה, כך לפי הטענה, היה מקום להעלות בפניו בפגישה שנערכה את עניין החזרת השיק, או לפחות לשלוח למשיב מכתב בעניין זה בסמוך לאחר הפגישה לצורך השלמת ביצוע פסק הדין.
הנני סבור שהיה מקום, לכל הפחות , לשלוח למשיב מכתב דרישה לגבי החזרת השיק על פי פסק הדין שניתן, וכן היה מקום לשגר אליו מכתב התראה טרם נקיטת ההליך על פי פקודת בזיון בית המשפט, אלא שלא נטען בפני ולא מצאתי כי נעשתה פנייה מסוג זה.
יוצא אפוא שהמבקשת לא מיצתה דרכי פעולה נוספות שעמדו לרשותה טרם הגשת בקשה על פי פקודת בזיון בית המשפט, הגם שמדובר ב פעולות פשוטות שאינן כרוכות בעלויות כספיות ניכרות, וככל שהיו ננקטות היה בהן כדי לייתר את נקיטתו של הליך זה.
לאור האמור לעיל, ובשים לב לנסיבות העניין, הנני סבור שלא היה מקום מלכתחילה להגיש את הבקשה הנדונה.
מכל מקום, מכיוון שהמשיב החזיר את השיק, הרי שהבקשה הפכה להיות תיאורטית.
לסיום, וכדי שלא להותיר את יריעת הדיון חסרה, אציי ן ש המבקשת טענה ש יש לייחס חומרה של ממש לאי החזרת השיק על ידי המשיב, מכיוון שמדובר בשיק שסחרותו לא הוגבלה, וניתן היה להעבירו לצד שלישי . כן טענתה שהכיתוב "שיק בטחון", שעל פני השיק, הוסף על ידי המשיב רק בדיעבד. מן הראוי לציין שעל פני השיק הודפסו המילים "למוטב בלבד", ומכאן שניתן לראותו כשיק שס חרותו כלפי צד שלישי הוגבלה (ראו- ע"א (עליון) 1560/90 משה ציטיאט נ' הבנק הבינלאומי הראשון לישראל בע"מ. 28.12.1994).
התוצאה הינה שהבקשה נדחית.
למרות התוצאה לא ראיתי לנכון לעשות צו להוצאות על המבקשת בשים לב למחדלו של המשיב בהחזרת השיק.
המזכירות תודיע לצדדים.

ניתנה היום, כ"ד כסלו תשע"ה, 16 דצמבר 2014, בהעדר הצדדים.