הדפסה

אלמוג נ' מ.כ.י. יעוץ וניהול בע"מ

בפני
כבוד ה רשמת בכירה יהלום בלהה

המבקש

דוד אלמוג

נגד

המשיבה

מ.כ.י. יעוץ וניהול בע"מ

החלטה

בפניי התנגדות לביצוע שטר על סך 935,000 ₪ שהוגש ללשכת ההוצאה לפועל בתחילת שנת 2005.

רקע עובדתי
פסק דינו של כב' השופט גדעוני, מיום 11.11.14 בע"ר 30412-01-14 מפרט בהרחבה את ההליכים שנוהלו בתיק מיום הגשת השטר לביצוע. להלן אביא את עיקרי ההליכים.

1. השיק נשוא ההתנגדות, על סך 935,000 ₪ ומתוארך ליום 11.12.03, הוגש לביצוע בראשית שנת 2005. התנגדות לביצועו הוגשה על ידי המבקש בחודש פברואר 2005 והדיון בהתנגדות נדחה פעם אחר פעם לבקשת שני הצדדים, עקב התדיינות מחוץ לכותלי בית המשפט והליכי בוררות. בחודש נובמבר 2005 הבהיר כב' רשם נמרוד פלקס (כתוארו דאז) כי לא תינתנה ארכות נוספות ועל כן נקבע דיון בהתנגדות ליום 24.4.06. משלא התייצב המבקש לדיון (הגם שבא כוחו התייצב) נמחקה ההתנגדות תך חיוב המבקש בהוצאות המשיבה.
לאחר מתן החלטה זו ועד לחודש אפריל 2014 לא פנה המבקש בכל בקשה שהיא לבית משפט זה. יצוין כי גם המשיבה לא פעלה להמשך מימוש השטר עד ליום 2.7.12.

הליכים אחרים בין הצדדים נוהלו גם נוהלו. הסכם בוררות נחתם בין הצדדים ביום 25.3.08, וביום 28.11.10 ניתן פסק הבורר, שקבע, בין היתר, כי על המשיבה להשיב למערער את השיק, אשר לא הושב.
שנה לאחר מכן, ביום 7.12.11, הורה בית המשפט המחוזי על ביטול פסק הבורר.

כפי שציין כב' השופט גדעוני בפסק הדין הנ"ל, גם לאחר ביטול פסק הבורר לא מיהרה המשיבה לנקוט בהליכים למימוש השטר בהוצאה לפועל (ס' 11 לפסק דינו של כב' השופט גדעוני), ורק ביום 2.7.12 ביקשה להחיות התיק. או אז הגיש המבקש בקשה לביטול החלטת כב' הרשם פלקס המורה על מחיקת ההתנגדות. הבקשה נדונה ונדחתה על ידי כב' הרשם פוני. על החלטה זו הוגש ר"ע 30412-01-14 הנ"ל וביום 11.11.14 הורה כב' השופט גדעוני על ביטול ההחלטה, וההתנגדות לביצוע השטר הועברה לעיוני. יצויין כי במועד מתן פסק דינו של כב' השופט גדעוני טרם אותר השיק (ר' ס' 23 לפסק הדין) וכי ביום 26.1.15 הודיע ב"כ המשיבה כי השיק המקורי אותר 'לאחרונה'.

2. לאחר שההתנגדות הועברה לעיוני ולשם ייעול ההליכים הוריתי על מינויה של הגב' איה שוחט כאשר חוות דעתה נתחמה לשאלה "האם חתימת המושך בשיק נחתמה על ידי מר דוד אלמוג אם לאו". מסקנתה של המומחית הייתה כי "סביר מאוד שהחתימה א' השנויה במחלוקת נכתבה על ידי מר דוד אלמוג". המשיבה ביקשה לחקור את המבקש ונעתרתי לבקשתה.

הדיון ביום 15.7.15 וחקירת המבקש
3. יום לפני הדיון, הגיש המבקש בקשה לפסילת חוות הדעת של הגב' שוחט, בצירוף התכתבות עמה בדואר אלקטרוני, בה השיבה המומחית לשאלתו וענתה כי עבדה עם המומחית לכתבי יד מטעם המשיבה, הגב' אורית ינאי, וכי ישנה היכרות רבת שנים ביניהן. בנסיבות אלו, כך טען ב"כ המבקש המומחית אינה אובייקטיבית ויש לפסול את חוות דעתה.
בדיון, שב המבקש על בקשתו זו וטען, כי היות החתימה מזויפת ברורה ועולה מהתבוננות ישירה בשיק, מבלי להיזקק למומחה כלשהו.

המשיבה טענה כי בקשה זו נגועה בחוסר תום לב. קורות החיים של שתי המומחיות היו בידי המבקש עוד מאז מינויה של הגב' שוחט, ובכל זאת לא הוגשה הבקשה אלא לאחר סיום עריכת חוות דעתה ויום לפני המועד שנקבע לחקירת המבקש. לטענתה, ממילא, המומחים הראויים והנכונים לבחינת טענת הזיוף הם בוגרי המחלקה לזיהוי פלילי מסמכים במשטרת ישראל , וכך יוצא שגם כל מומחה מתאים שניתן היה למנות, יהיה אף הוא מכר של הגב' ינאי והמבקש יעלה נגדו את אותן הטענות ממש. המשיבה הוסיפה כי הבקשה לכשעצמה נעדרת תימוכין ואסמכתאות משפטיות, הוגשה בחוסר תום לב ויש לפסוק בגינה הוצאות בנפרד מההתנגדות לביצוע השטר.

המבקש השיב כי היה על הגב' שוחט, ככפופה לשעבר של המומחית מטעם המשיבה, ליידע את בית המשפט בכך שעבדה בצמידות, בכפיפות ובמשך שנים עם המומחית מטעם המשיבה, וכי פנו לבית המשפט מיד לאחר שנודע להם על עניין זה. המשיב עמד על כך שברצונו לקבל את השטר המקורי לידיו על מנת שיוכל לערוך חוות דעת עצמאית מטעמו. לשיטתו מינויה של הגב' שוחט נועד אך ורק לצורך ההכרעה בהתנגדות, ואינו מהווה מינוי מטעם בית המשפט, כמשמעו בתקנה 130(ג) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד – 1984 (להלן: התקנות), המונע מינוי מומחים עצמאיים.

4. לאחר שטענו הצדדים באריכות בעניין זה, נפנו לחקירתו של המבקש, מר דוד אלמוג. בטרם אפרט את שעלה בחקירתו, אפרט את עיקרי טענות הגנתו בתצהיר התמיכה להתנגדות לביצוע שטר (שצורפה לבקשה לביטול המחיקה מיום 25.4.13), עליו היה אמור להיחקר בדיון:
"4. הח"מ יטען כי השיק נשוא הבקשה דנן למעשה נגנב ממנו ע"י מנהל הזוכה וכי החתימה על פני השיק מזוייפת". באופן ספציפי יותר, טען המבקש כי היה זה מיכאל כהן (להלן: כהן) ששלח ידו לאחד מפנקסי השיקים של המבקש, במועד שאינו ידוע לו, גנב שיק ריק לחלוטין, ללא הרשאה ותוך זיוף חתימת המבקש. לטענת המבקש, כהן החזיק בידו את השיק במשך שנים והגישו לביצוע, בשם המשיבה, לאחר שנים רבות ובחוסר תום לב (סעיף 6 לתצהיר הנ"ל). לטענתו הדבר נעשה "בשל מחלוקות שהתעוררו שנתעוררו בין מנהל הזוכה והמבקש בעיסקאות מקרקעין שאמורות לצאת לפועל עתה בפרוייקטים משותפים להם שותפים הצדדים באשדוד ובטלביה" (ס' 8 לתצהיר הנ"ל, הטעויות במקור, ב.י.) המבקש הוסיף כי לא קיבל תמורה בעד השיק (שם, ס' 10).

5. בחקירתו על תצהירו נשאל המבקש דווקא על העסקאות, הלא מעטות, כך עולה, שהתקיימו בינו לבין מנהל המשיבה כהן. מתשובותיו עלה כי לשיטתו כל אימת שיש בין הצדדים הסכם העוסק בהלוואה כלשהי, אין מדובר בהלוואה אלא בעסקה והכיתוב "הלוואה" נעשה לבקשת כהן לבקשת רואה החשבון שלו (עמ' 6 ש. 5-6). לא אך שאינו חב לכהן או למי מהחברות האחרות שהוזכרו בהתקשרויות בין הצדדים, אלא שלטעמו הוא זכאי לכספים מהן (עמ' 6 ש. 16) ומטעם זה גם לא שילם הוצאות משפט שנפסקו לטובת המשיבה בהליכים האחרים שנוהלו בין הצדדים (שם, ש. 31).
המשיב הסביר כי לא הגיש תלונה למשטרה שכן כהן שלח אותו לבא כוחו דאז, עו"ד נובוגרוצקי שעצר את המשך ההליכים לאכיפת השיק: "פניתי למיכאל, עצר את השיק, לא עשה שום פעילות בהוצל"פ" (עמ' 7 ש. 31-33), ובהמשך הורה הבורר, עו"ד מאמו, על השבת השיק לידיו ומטעם זה לא נדרש להגשת תלונה במשטרה שהיתה גורמת לו לבושת פנים (עמ' 8 ש. 2), לאחר שבוטל פסק הדין הבורר היה כבר מאוחר מדי לפנות למשטרה (שם, ש. 7).

6. בסיכומיו טען ב"כ המבקש כי התנגדות המבקש מושתתת על 4 טענות: השיק נגנב, והחתימה מזויפת, טענות המבססות הגנה מכוח סעיפים 22 ו-23 לפקודת השטרות [נוסח חדש] (להלן: פקודת השטרות), העדר הרשאה למילוי פרטים (בהתאם לסעיף 64 לפקודת השטרות) והעדר תמורה, אשר לא הופרכו בחקירתו הנגדית של המבקש. עוד נטען על ידו כי חוות הדעת של המומחית שוחט אינה קונקלוסיבית אלא ניתנה ככלי עזר להכרעת בית המשפט בהתנגדות בלבד .

המבקש טען כי בסעיף 5 לתגובת המשיבה מיום 15.3.15 לבקשה 14 נטען כי פרטי ההמחאה כולם, פרט לחתימה, מולאו על ידי כהן. בהתאם לסעיף 64 לפקודת השטרות [נוסח חדש] על האוחז בשטר להוכיח שניתנה לו הרשאה למלא הפרטים בשטר. במיוחד דברים אמורים מקום שחלק מן הפרטים שמולאו בשטר הם פרטים מהותיים כמשמעותם בסעיף 64(ב) לפקודה. לשלב זה, כך טוען הוא מספיקות טענות אלו על מנת ליתן רשות להתגונן.
המבקש טען כי המשיבה לא הגישה תצהיר מטעמה היכול לשפוך אור וליתן גרסה נגדית המפרטת את עסקת היסוד ואשר יכול שהיה בו מענה לטענת העדר תמורה. במצב זה אין אלא לפנות לתגובה הנ"ל, בה נטען בסעיף 6 כי השטר ניתן כשטר בטחון להלוואה על סך 400,000 ₪ בלבד. מכאן כי היה על המשיבה להוכיח כי התמלא התנאי למימושו.

ביחס לטענות המשיבה למש/1- מש/3 טען המבקש כי משלא הוגש תצהיר מטעם המשיבה, לא ניתן לקשור בין מסמכים אלו לבין השיק. ממילא השיק לא מוזכר במסמכים אלו. המבקש הפנה את בית המשפט לשורות 5-6 למש/1 מהן עולה כי הערובה, הבטוחה היחידה שנרשמה בהסכם הינה מניות ולא מוזכר השיק, דבר המחזק את גרסת המבקש שאין מדובר בהלוואה אלא בהשקעה כפירעון מעסקה.

המבקש טען כי מש/3 נערך שנים לאחר ההלוואה הנטענת וכן הפנה לנספחים אחרים בהם מוזכרות תנועות כספיות בין הצדדים, ללא התייחסות לשטר נשוא ההתנגדות. המבקש הוסיף כי לטענת המשיבה נגבו מכוח השטר, 153,000 ₪ שלא מדעתו של המבקש ומבלי שבוצעה הפחתה של הסכום הזה.
המבקש עמד על כך שלא הוגשה תלונה במשטרה לבקשתו של עו"ד נובוגרוצקי ואכן הצדדים פנו לבורר שקבע כי על המשיבה להשיב למבקש את השטר ולא בכדי לא פעלה המשיבה כל השנים לגביית השטר בהוצאה לפועל, בהימנעות מנקיטת הליכים בהוצאה לפועל, יש משום גילוי דעתה, כי גם לשיטתה לא היה על המבקש לפרוע השטר.

7. המשיבה טענה בסיכומיה, כי אין בפי המבקש טענות הגנה כשלהן ויש לקבוע כי הגנתו "הגנת בדים". זאת, מקום שטענתו לזיוף החתימה על גבי השטר נשללה בחוות דעתה של המומחית שוחט. המשיבה דחתה את טענת המבקש ביחס להעדר תצהיר מטעמה, וטענה כי בשלב זה לא היה מקום להגיש תצהיר נגדי אלא על בית המשפט לבחון את ההתנגדות לגופה. ההתנגדות לביצוע השטר מתפרשת על פני חצי עמוד בלבד, תוך טענה לגניבה וזיוף ללא מתן פרטים מספקים למתן רשות להגן. התנהלות המבקש, שבחר שלא להגיש תלונה במשטרה גם לאחר ששכר את שירותיו של בא כוחו הנוכחי והפנה את בית המשפט לפסיקה רלבנטית , לשיטתו.

דיון והכרעה
"הליך בסדר דין מקוצר וכמוהו בקשה לביצוע שטר, נועדו לחסוך זמן שיפוטי ולמנוע דיוני סרק כאשר שברור ונעלה מספק שאין לנתבע או לחייב כל סיכוי להדוף את טענותיו של התובע או המבקש באותם הליכים. ולפיכך: כאשר מתברר לבית המשפט, מתוך תצהירו של מבקש הרשות להתגונן או המתנגד לביצוע שטר, כי הגנתו אינה אלא "הגנת בדים" ( sham defence) או כאשר הגנתו של המבקש מתבדית מניה וביה בחקירה נגדית - כי אז לא תינתן רשות להתגונן. ואולם אם יש בידי מבקש הרשות להתגונן או המתנגד לביצוע השטר להראות כי בפיו הגנה אפשרית, ולו בדוחק, על בית המשפט להסתפק בכך בשלב ראשוני זה ולאפשר את ההתגוננות כנגד ההליך. לצורך כך לא בודקים כיצד יצליח להוכיח את הגנתו או מה טיב ראיותיו, כל עוד תצהירו מגלה את פרטי העובדות שעליהן הוא מבסס את הגנתו" (דוד בר אופיר, סדר דין מקוצר בהלכה הפסוקה, מהדורה תשיעית (2008) עמ' 125-126, ההדגשות שלי ב. י.).

8. לאחר שעיינתי בכתבי הטענות, ושמעתי את טענות באי כוח הצדדים, אני מוצאת כי הגנתו של המבקש מצויה באזור הדמדומים, בקו הגבול בשאלה האם יש בפניו הגנה אפשרית אם לאו, וכפי שאראה להלן, אני מקבלת את ההתנגדות, אך תוך שימוש בסמכות הקבועה בתקנה 210 לתקנות ובכפוף להפקדה/ערובה.

9. אנמק. מצויים אנו בשלב מקדמי ביותר בהליך. זאת חרף ההליכים הלא מעטים שהתקיימו עד כה, הרי שלאחר שבוטלו החלטותיהם של כב' הרשמים פלקס ופוני, הבקשה המונחת לפני טעונה הכרעה בהתאם להלכה המשפטית הנוהגת היום: "מספיקה המסקנה שאם תתקבל גרסת הנתבע כמהימנה – אז יש לו סיכוי כלשהו להצלחה" ( ע"א 10189/07 ששון נ' בנק מזרחי טפחות בע"מ, פורסם בנבו, 15.6.09).

בעניין זה אציין כי לא מצאתי בפסיקה שצרף ב"כ המשיבה כדי להביא למסקנה שונה. פסקי הדין אליהם הפנה ב"כ המשיבה, אינם החלטות בבקשת רשות להתגונן (תא. (שלום ת"א – יפו) 26402/03 ע. שנהר נכסים וניהול בע"מ נ' רוטנברג ג'יסלה, פס"ד מיום 11.4.05 שעסק בסדרה של תשעה שיקים, ת.א (שלום רחובות) 1207/04 מוקרי נ' פשר עידו, פס"ד (ולא החלטה בהתנגדות לביצוע השטר) מיום 18.1.05, דובר על מבקש שידע כי צד ג' עושה שימוש בשיקים שלו ולא עשה דבר להפסיק זאת לרבות תלונה למשטרה. בענייננו נטען לשימוש בשיק אחד בלבד, אשר עם היוודע דבר הגשתו להוצאה לפועל כן נקט המבקש בהליכים הגם שניתן היה לצפות כי יפעל בצורה נמרצת ויעילה יותר. ההחלטה בבש"א (שלום ת"א – יפו) 185023/05 מ.ק. תעופה בע"מ נ' פנספורק (11.1.06) עסקה בסדרה של חמישה שיקים כאשר המבקש הודה כי שיקים חתומים על ידו היו בידי המבשיבה (עמ' 2 להחלטה), ובעניין זה אין הנדון דומה לראייה . בענייננו מדובר בשיק אחד ובודד

10. המגמה הברורה ומובהקת בפסיקה כיום הינה מתן רשות להתגונן כל אימת שיש בפי מבקש טענות הגנה אשר ככל שיתקבלו יהיה בהן להוות הגנה .
נכונה אני לקבל את חוות דעתה של המומחית שוחט כי סביר יותר שהחתימה של השיק הינה חתימתו של המבקש. אולם אף אם אדחה את טענתו כי החתימה על גבי השיק מזויפת (והלא זה המנדט שניתן למומחית שוחט), ובהתאם גם את טענתו כי השיק נגנב, הרי שנותרו טענות ההגנה בדבר העדר הרשאה למילוי פרטים, לרבות פרטים מהותיים, והעדר תמורה. ביחס לשתי טענות אלו, אין בפניי גרסה המפרשת מה התמורה שניתנה בגין השיק ולא הובאה ראייה לקיומה של הרשאה למילוי פרטים כאמור, אלא להפך.
בעניין זה הפנה ב"כ המבקש את בית המשפט לגרסת המשיבה המובאת בתגובתה לבקשה מס' 14, מיום 15.3.15 (להלן: התגובה). בתגובה זו להודעת המבקש מאותו היום, טענה המשיבה כי הטענה למילוי פרטי ההמחאה ללא הרשאה הינה בגדר "הרחבת חזית" מקום שלא נטענה בהתנגדות לביצוע השטר, והוסיפה כי: "אין מחלוקת בין הצדדים כי פרטי ההמחאה כולם, פרט לחתימה מולאו ע"י מנהל (מר מיכאל כהן), ועובדה זו ידועה והיתה ידוע היטב לאורך כל ההליכים בין הצדדים... המשיבה תטען כי ידוע למבקש היטב כי ההמחאה נמסרה לה על ידיו כשהיא חתומה על ידו כביטחון להלוואה בסך של 700,000 ₪ אותה קיבל המבקש מידיה ביום 20.6.99 " (סעיפים 5 ו-6 לתגובה, ההדגשות הוסרו על ידי ב. י.).

אינני מקבלת טענה זו להרחבת חזית . בסעיף 6 להתנגדות לביצוע השטר נטען: "... וגנב שיק ריק לחלוטין (ללא ציון סכום וללא תאריך, ובוודאי שללא חתימה), ללא הרשאה של המבקש ותוך זיוף חתימה המבקש, ולאחר שנים רבות הגישו לביצוע בלשכת ההוצל"פ בחוסר תום לב" (ההדגשה שלי ב.י.). מדובר בתצהיר של מבקש שאינו משפטן, ודי בכך שהעובדות המבססות את הטענה להעדר הרשאה פורטו בתצהיר.
אוסיף כי בתגובת המשיבה הנ"ל , ישנה הודאה בהשלמת פרטים בשיק מבלי שהוכח, או למצער נטען , כי הדבר נעשה בהרשאה. לא למותר להוסיף כי בתגובתה הנ"ל מודה השמיבה כי השיק הינו שטר בטחון, ובמצב זה ידועה ההלכה כי: "מסירה של שטר ביטחון היא, מעצם טיבה וטבעה, "מסירה על תנאי" וזכותו של המחזיק בשטר כזה לממש אותו כגון על ידי סיחור או תביעה לפרעונו קמה, רק אם נתמלא התנאי והמסירה הופכת עקב כך לשלמה" (ע"א 665/83 בנק לאומי לישראל נ' אליהו בן עליזה, פ"ד לח(4) 281 (27.11.1984), עניין הטעון הוכחה ומשכך מהווה טעם למתן רשות להתגון.

אף אם חדל המבקש מפירוט נימוקי הגנתו במלואם הרי ש"בשלב של בקשת רשות להתגונן אין המבקש צריך לפרט ולהוכיח את כל נימוקי הגנתו" (בר אופיר, עמ' 252 והאסמכתאות המפורטות שם).

כאמור, הטענה להיעדר תמורה לא נסתרה, ומחקירתו של המבקש עולה כי יש בין הצדדים היסטוריה עסקית ממושכת, ורכיב התמורה שנוי במחלוקת וטעון ליבון והכרעה.
11. בפסיקה נקבע זה מכבר כי אל לו לבית המשפט לקבל את טענת המשיבה כי יש לבחון מה יקרה בסיום ההליך כבר בשלב זה. אין זה מתפקידו של בית המשפט בשלב מקדמי זה, אלא בחינה נקודתית ומצומצמת, האם ככל שטענות המבקש תתקבלנה במלואן, יהיה בהן להוות הגנה, אם לאו. ככל שהתשובה לכך חיובית, כך שומה על בית המשפט להיעתר לבקשה וליתן רשות להתגונן:"גם הגנה דחוקה שסיכויה להדוף את התביעה קטנים תזכה את הנתבע ברשות להתגונן. בית המשפט לא יבחן לשם כך את טיב ראיותיו של הנתבע ולא יבדוק כיצד יצליח להוכיח את הגנתו, כל עוד תצהירו מגלה את פרטי העובדות עליהן הוא מבסס את הגנתו " (ע"א  620/06 חברת טימאט קאופמן סילבר נ' גיימס אטלי, פס"ד מיום 18.11.08).

לא ניתן לומר כי הגנת הנתבע, במלואה, התמוטטה בחקירה הנגדית. להפך, מהחקירה הנגדית עולה כי בין הצדדים נוהלו עסקים רבים, בהיקפים גדולים ובסכומים משמעותיים, תוך ערוב צדדים נוספים ואף בני משפחה ויש מקום לבחון את הטענה להיעדר תמורה : "אולם אם לא קרסה טענה ההגנה המצויה בתצהיר, בחקירתו הנגדית של הנתבע, נותרה שאלה יחידה המהווה אמת מידה למתן רשות להתגונן והא: האם יוכל הנתבע לזכות בדין אם המשפט יתברר בסדר דין רגיל. תשובה חיובית לשאלה זו מחייבת מתן רשות להתגונן" (בר אופיר, עמ' 223).

בשקלול כל האמור לעיל, ובשים לב אף לסכום השיק (ר' החלטה ברע"א 3588/00 מכלוף נ' סעדיה, פס"ד מיום 5.12.2000 בעמ' 3 ) אני נעתרת לבקשה ומורה על קבלת ההתנגדות.

עם זאת, אני מוצאת לעשות שימוש בסמכות הקבועה בתקנה 210 לתקנות. לכל אורך הדרך פעל המבקש בצורה שהיא, בלשון המעטה, תמוהה. נמנע מהתייצבות לדיון, לא עתר לביטול ההחלטה על מחיקת התנגדותו בזמן אמת, ועל אף שידע על קיומו של תיק ההוצאה לפועל, לא פעל לסגירתו עד לאחר נקיטת הפעולות על ידי המשיבה.

לא זו אף זו, עיקר טענתו של המבקש, כי הוא אינו מי שחתם על השיק, אינה נתמכת בחוות דעת מומחה, פוזיטיבית. זאת, לעומת המשיבה שבפניי בית המשפט מונחות חוות דעת של מומחית מטעמה (הגב' ינאי) וחוות דעת המומחית מטעם בית המשפט (הגב' שוחט) התומכות בגרסתה. משקרסה טענה עיקרית זו, מצאתי לקבוע כי הגנתו מצויה באותו איזור דמדומים שיש להתנות בו את מתן הרשות להתגונן בהפקדה ומורה על המבקש יפקיד סכום של 500,000 ₪ (המשקפים מחצית מסכום השיק הנומינלי), בקופת בית משפט (או ערבות בנקאית על סכום זה) בתוך 30 יום. לאחר ההפקדה כאמור, תתקבל ההתנגדות והתובענה תוסב לסדר דין רגיל.

לא יופקד הסכום במועד, תדחה ההתנגדות וההליכים בהוצאה לפועל ישופעלו.

ניתנה היום, כ"ח אב תשע"ה, 13 אוגוסט 2015, בהעדר הצדדים.