הדפסה

אליהו חברה לבטוח בע"מ נ' חיון

בפני
כב' הרשם הבכיר צוריאל לרנר

תובעת

אליהו חברה לבטוח בע"מ

נגד

נתבע
מרדכי זוהר חיון

פסק דין

1. תביעה זו עניינה נזק לכלי רכב, שהיו מעורבים בתאונת דרכים, אשר ארעה ביום 1.7.2013 בכביש מס' 1, בואכה תל אביב, מעט לפני מחלף שפירים. התובעת טוע נת ל זכותה לשיבוב נזקים בסך כולל של נזקים בסך כולל של 43,259 ₪ (כולל הפרשי הצמדה למדד וריבית כדין עד יום הגשת התביעה), בגין שווי רכב (שהוכרז אבדן מוחלט) בניכוי שרידים, ושכר שמאי (ובניכוי השתתפות עצמית).

2. המחלוקת בין הצדדים היא בשאלת האחריות לקרות התאונה, וממילא להטבת הנזקים.

3. נהגת התובעת טוענת, כי נסעה בנתיב השמאלי ביותר, במהירות שגרתית (של כ-90 קמ"ש) , כאשר הבחינה בשני אלה: ראשית, ברכב (מסוג פורד פוקוס, מתברר) בנתיב שלימינה, במרחק מה לפניה (ולמפרע התברר לה כי הוא עומד, לאחר שנעצר בפתאומיות כדי להימנע מלפגוע ברכב שלפניו), ושנית, ברכב (מסוג סיטרואן קסארה, הוא רכב הנתבע), הנע בחדות שמאלה מאותו נתיב שלימינה, ככל הנראה על מנת שלא לפגוע ברכב הפורד. הנתבע, שנהג בסיטרואן, לא השתלב בנתיב השמאלי, אלא המשיך שמאלה ממנו, ופגע בקיר הבטון שמשמאל הדרך, נהדף חזרה לנתיב השמאלי, שם הסתחרר פעם אחת. בשלב זה, כבר החלה נהגת התובעת בבלימת רכבה, ואף ניסתה לסטות ימינה, אולם לא הצליחה למנוע פגיעה כפולה, הן בחלקו האחורי של הסיטרואן, והן בדופן שמאל של הפורד.

4. עוד טענה נהגת התובעת, כי לאחר התאונה סרב הנתבע למסור את פרטיו, והסתלק מהמקום בנסיעה, לא לפני שהספיקה נהגת התובעת לצלם את אחורי רכבו, כדי שניתן יהיה להתחקות אחר זהותו.

5. הנתבע טוען, כי אכן הבחין ברכב הפורד עומד בנתיבו, כ-300 מ' לפניו, וכשלפניו רכב נוסף, ועל כן סטה לנתיב השמאלי, תוך האטה ממהירות שגרתית (של כ-100 קמ"ש) למהירות איטית ביחס (כ-80 קמ"ש), לאחר שוידא כי הנתיב שלשמאלו פנוי. הוא המשיך על הנתיב השמאלי כ-10 שניות, והגיע עד סמוך לשתי המכוניות העומדות בנתיב האמצעי, כשנפגע לפתע מאחור ע"י רכב התובעת.

6. עוד טען הנתבע, כי כשהסתובב לחפש את הרכב שפגע בו, לא ראה דבר, עד שהבחין ברכב התובעת כשהוא במגע עם רכב הפורד. יוער, כי הוא גם העיד, כי כלי רכב אלה עמדו כ-5 מטרים ממנו. הנתבע טוען, כי מסר את פרטיו ברצון לנהגת התובעת. הנתבע אף סיפר, כי לא טרח לתקן את רכבו או לתבוע את נזקיו, ומכר את רכבו כפי שהוא. הנתבע גם אישר, כי ברכבו היו שני נוסעים נוספים, אולם כי לא מצא טעם בהבאתם לעדות, שכן מן הסתם ימסרו עדות התומכת בגרסתו.

7. נוסע ברכב הפורד, מר זאב שדמי, העיד, כי אשתו, שנהגה ברכב, הספיקה בקושי לבלום קודם לפגיעה ברכב שעמד לפניהם, וכי מייד לאחר מכן נפגעו בצד שמאל מרכב התובעת. הוא לא ידע להגיד דבר אודות מעורבות של רכב נוסף (רכב הנתבע), ולא זכר פרטים מעבר למתואר לעיל.

8. מעבר לעניין הגרסאות להתרחשות התאונה, כאמור לעיל, בפי הנתבע גם טענות הנוגעות לנזק, וספציפית – לחוות-דעת השמאי. השמאי ציין כי נפגע צד שמאל של רכב הנתבעת, הגם שלא צורפו תמונות של אותו צד שמאל. יוער, כי לימים הודיע השמאי כי מדובר בטעות סופר, וכי צד שמאל לא נפגע. עוד טוען הנתבע, כי לא התאפשר לו לבדוק את הרכב, קודם שנשלח זה לגריטה, לאחר הכרזתו אובדן מוחלט.

9. אעיר, במאמר מוסגר, כי בין הצדדים מתנהל הליך נוסף – תא"מ 48441-07-14, בבית משפט השלום בהרצליה – שם תבעה מבטחת רכב הפורד את נהגת התובעת, והוגשה הודעה לצד שלישי נגד הנתבע.

10. לאחר ששמעתי את עדויות הצדדים, ועיינתי בשאר חומר הראיות, הגעתי למסקנה כי התובעת לא הוכיחה את תביעתה, ולא הוכיחה את אחריותו של רכב הנתבע להתרחשות התאונה.

11. יש להדגיש, כי שתי הגרסאות העיקריות שבפני מעוררות תמיהות: גרסתה של נהגת התובעת מתארת ארוע שכאילו נלקח מסרט פעולה, אולם היתכנותו הפיזיקלית מוטלת בספק רב, במיוחד בהינתן הנזקים הקלים יחסית שנגרמו לרכב הנתבע, ככל שניתן ללמוד הן מהתמונה האחת שצילמה נהגת התובעת את אחורי הרכב (הנזק היחיד הנראה שם הוא כי תא המטען פתוח קמעא) , והן מהעובדה שהנתבע עזב את המקום בנהיגה (עניין הנתמך גם בעדותה, כי אמר לה שהנזק הוא "כלום" ו"זה רק טמבון"). מכל מקום, אפילו היה הארוע מדויק, הרי שתיאור התובעת מעיד על נהיגה בלתי זהירה שלה-עצמה, על תגובה מאוחרת להתרחשות חריגה בכביש, שהתבטאה בבלימה מאוחרת מדי.

12. יוער, כי אף הנזקים ברכבה אינם תומכים בתיאור, שכן עיקר הנזק, לפי מעט התמונות שהוצגו (ואני מקבל לצורך העניין את הערת השמאי בדבר טעות הסופר בחוות-דעתו), הוא בצד ימין של רכבה, והוא נזק משמעותי (והנהגת אף סיפרה כי כריות האוויר ברכבה נפתחו) . השוואתו לנזק שנגרם למכוניתו של צד ג', מר שדמי, הנחזה להיות פגיעת שפשוף בלבד (והדבר אף בא לידי ביטוי בסכום התביעה הנמוך יחסית בתיק המקביל), מלמדת כי הסיכויים נמוכים שהפגיעה בצד ימין של רכב התובעת ארעה רק מהמגע עם רכב צד ג'. מאידך, אין נזק כלל לצד שמאל של רכבה, אולם לפי תיאורה את אופן הפגיעה, היה אמור להיות מגע בין הפינה השמאלית-קדמית של רכבה לרכב הנתבע.

13. נוסף על התמיהות האמורות, אף פרטים רבים מדי בגרסתה נותרו עמומים, כך: היא לא ידעה אם סטיית רכב הנתבע, לפי סיפורה, עד לקיר הבטון היה לפני או אחרי המכוניות העומדות, ולא זכרה אם מכוניות אלה חסמו לה את שדה הראיה.

14. על כל אלה הוסף את הקשיים שעורר, בצדק, הנתבע באשר לחוות-דעת השמאי. אמנם, הנתבע לא ביקש את התייצבות השמאי לחקירה, ועל כן ספק אם הייתי נאחז רק בקשיים אלה לשם דחיית התביעה, אולם במצב הקיים, כוללת חוות-הדעת טעות סופר (שתוקנה), ומספר תמונות מצומצם מאד ביחס למקובל (יוער בהקשר זה, כי למחשב בית המשפט נסרקו ביחד עם נספח ת/1 גם תמונות של רכב שהוגשו בתיק אחר – התמונות הרלבנטיות בתיק זה כוללות 4 תמונות בלבד, על עמוד אחד).

15. אכן, מנגד, אף גרסת הנתבע מעוררת קשיים לא מעטים, בין היתר בכך שבחר להסתלק מהמקום, למרות שנגרם נזק לרכבו מפגיעה מאחור, שלפי גרסתו אינה אשמתו כלל; גם תיאורו את האופן בו תר אחר הרכב שפגע בו, כשזה ניצב, לכאורה, מטרים ספורים לידו, עוררה פליאה. על כך יש להוסיף את בחירתו שלא להביא לעדות את שני חבריו שהיו ברכבו. עם זאת, מאחר שגרסת נהגת התובעת לא היתה משכנעת, ולא היה בה כדי להעביר את נטל הבאת הראיות אל הנתבע, שוב אין צורך לדוק יתר על המידה בטיב עדותו-שלו.

16. כמעט מיותר להוסיף, כי עדותו של מר שדמי לא הועילה במאום, באשר לא הבחין בפרטים מהותיים (וכלל לא ראה את רכב הנתבע, ולא היה ער למעורבותו של רכב נוסף בתאונה); מנגד, עדה רלבנטית נוספת – אשתו, שנהגה ברכבו – כלל לא הוזמנה להעיד.

17. אודה, כי לא מצאתי תסריט סביר, שייתן מענה מניח את הדעת לכל הראיות השונות, ויכול כי התאונה החלה דווקא מכך שנהגת התובעת הבחינה באיחור כי בפניה רכב הנוסע לאט ממנה, ניסתה לסטות שמאלה, פגעה בו, ובניסיון התיקון ימינה פגעה גם בפורד, אולם גם לתסריט זה קשיים, עליהם לא נתעכב.

18. מכל מקום, המסקנה מכל שנאמר למעלה הוא, שהתובעת כשלה בהרמת נטל השכנוע, ואין מנוס אלא לדחות את התביעה.

20. בשולי הדברים אוסיף הערות טכניות, שכן במהלך הטיפול בתיק זה ארעו מספר תקלות: ביום הדיון, בשל בעיות במחשב, נקטע הפרוטוקול באמצעו (כפי שניתן לראות בהערה שהוכנסה לפרוטוקול בתחילת הקובץ השני שלו), אלא שלאחר מכן היתה מניעה טכנית מחתימת הפרוטוקול במערכת, ועל כן לא היה זה נגיש לצדדים; במקביל, טיוטת פסק-הדין, שנכתבה באותו יום, לא נחתמה (התקלה כנראה לא טכנית, אלא היסח הדעת), ועל כן לא נשלח פסק הדין לצדדים. רק לאחר פניית הצדדים בהקשר העיכוב במתן פסק-הדין נבדק שוב הפרוטוקול הראשון, והגם שניתן היה לחותמו מחשובית, מתברר כי ככל הנראה נעלמה מסופו ההחלטה בה פסקתי לעדת התביעה את הוצאותיה. אני מבהיר עתה, כי סכום הוצאותיה הוא 300 ₪, ועל התובעת לשאת בו. יראו את הפרוטוקול כאילו תוקן בהתאם.

21. התביעה נדחית בזה. התובעת תשלם לנתבע שכ"ט עו"ד בסך של 7,500 ₪.

המזכירות תשלח את העתק פסק-הדין לב"כ הצדדים.

ניתן היום, ב' כסלו תשע"ו, 14 נובמבר 2015, בהעדר הצדדים.