הדפסה

אליהו חברה לבטוח בע"מ נ' זריהן ואח'

בפני
כב' השופט נצר סמארה

תובעת

אליהו חברה לביטוח בע"מ
ע"י ב"כ עוה"ד יוסי בן משה

נגד

נתבעים

  1. יוגב זריהן
  2. ביטוח חקלאי אגודה שיתופית מרכזית בע"מ

ע"י ב"כ עוה"ד שלומי רחמים

פסק דין

1. לפניי תביעה כספית ע"ס 3,749 ₪, בסדר דין מהיר שעילתה נזקי רכוש שנגרמו בתאונת דרכים שאירעה ביום 30.08.2012, בין כלי רכב, מ"ר 63-373-23 (להלן: "רכב התובעת") לבין כלי רכב, מ"ר 98-378-28 (להלן: "רכב הנתבעים") (ולהלן: "התאונה").

2. אין מחלוקת לעניין עצם קרות התאונה, אלא שהצדדים חלוקים לעניין נסיבות התרחשותה.

3. נערכה לפניי ישיבה מקדמית שבה הוצגו ראיות הצדדים, והעידו הנהגים המעורבים בתאונה.

4. בתום הדיון בתביעה, ולאחר שמיעת טענות הצדדים והעדויות, הגיעו ב"כ הצדדים להסדר, לפיו הסמיכו הם את בית המשפט לפסוק בתביעה ובסכסוך על דרך הפשרה, ועל פי שיקול דעת בית המשפט, ללא הנמקה וללא גבולות, וזאת בהתאם לסמכות הנתונה לבית המשפט על פי סעיף 79א' לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד-1984, לאחר שהובהר לצדדים כי עילות הערעור על פסק דין זה מצומצמות ביותר, באופן שקיים קושי משמעותי לערער עליו, וכי בית המשפט יכול לקבל את התביעה במלואה, לדחותה או לקבל אותה באופן חלקי.

5. על סמך מכלול החומר המונח לפניי, לאור התרשמותי הבלתי אמצעית מהעדים במהלך חקירתם בבית המשפט, ולאחר שבחנתי את מכלול חומר הראיות בתיק, בשים לב להגיון שבקרות התאונה ונסיבות התרחשותה ומוקדי הנזק ברכבים, תוך שאני לוקח בחשבון את טענותיהם ההדדיות של הצדדים, ולאחר ששקלתי את כל השיקולים הרלוונטיים, הגעתי לכלל מסקנה כי דין התביעה להידחות.

הגם שהצדדים הסכימו למתן פסק דין על דרך הפשרה וללא נימוקים, מצאתי ליתן הנמקה קצרה ביותר לביסוס מסקנתי:

אני מעדיף את גרסתו של נהג רכב הנתבעים, שהתיישבה עם היגיון התרחשות התאונה ועם מוקדי הנזק ברכבי הצדדים, ושעדותו הייתה מהימנה עליי, על פני גרסתה של נהגת רכב התובעת, שלא התיישבה עם מוקדי הנזק ולא הותירה בי רושם דומה.

לא האמנתי לגרסת נהגת רכב התובעת לפיה רכב הנתבעים פגע ברכבה כאשר המשיך ישר בצומת בעוד שהיה מצוי על הנתיב ממנו ניתן לפנות שמאלה בלבד. אני סבור כי נהג רכב הנתבעים התכוון לפנות שמאלה וכך אכן עשה, אלא שבפניית הרכבים המעורבים שמאלה רכב התובעת, ככל הנראה, סטה שמאלה לנתיב נסיעתו של רכב הנתבעים.

אני משוכנע כי רכב התובעת הגיח לצומת בנסיעה רציפה ו"בדהירה" אל תוך הצומת, כך שהפנייה שמאלה נעשתה במהירות ותוך איבוד שליטה מלאה ברכב, דבר שגרם לרכב התובעת לסטות שמאלה לנתיב נסיעתו של רכב הנתבעים. מהירות נסיעתו של רכב התובעת היה גם הסיבה שנהג רכב הנתבעים לא הבחין ברכב התובעת אלא בעת ההתנגשות.

ניתן לומר, אפוא, לא עלה בידי התובעת להרים את נטל ההוכחה הרובץ לפתחה בבואה להראות כי התאונה קרתה ברשלנותו של נהג רכב הנתבעים.

6. לאור זאת, דין התביעה להידחות, ללא צו להוצאות, למעט שכר העד מטעם הנתבעים, כפי שנפסק בדיון, אשר ישולם תוך 30 יום.

7. המזכירות תמציא את פסק הדין לבאי כוח הצדדים בדואר רשום ותסגור את התיק.

ניתן היום, י"ד אייר תשע"ה, 03 מאי 2015, בהעדר הצדדים.