הדפסה

אלדן תחבורה בע"מ ואח' נ' אדהם ואח'

בפני כב' השופט א. סלאמה, נשיא

התובעות
אלדן תחבורה בע"מ (בתיק מס' 29707-10-10)
ע"י ב"כ עוה"ד ש.בודה
אלבר ציי רכב בע"מ (בתיק מס' 26198-02-11) - ניתן פס"ד

נגד

הנתבע
מחמוד אדהם
ע"י ב"כ עוה"ד ג'בארין מוחמד טלאל

נגד

הצדדים השלישיים

  1. מנורה חברה לביטוח בע"מ
  2. מחאג'נה עאדל

ע"י ב"כ עוה"ד אילן מאוטנר

פסק דין
(בהודעה לצד ג')

פסק דין זה עניינו שתי תביעות שהדיון בהן אוחד, והן מתייחסות לנזקי רכוש בעקבות תאונת דרכים מיום 19.3.10, בה היו מעורבים רכב מסוג מיצובישי שבוטח על ידי צד ג מס' 1 (להלן: "מנורה" או "המבטחת") נהוג בידי הנתבע, וכן רכבים נוספים שהיו מבוטחים על ידי כל אחת מהתובעות (להלן: "התאונה").

רכב הנתבע בוטח אצל המבטחת בפוליסה שנרכשה על ידי אביו של הנתבע, מר יוסף מחאמיד (להלן: "יוסף" או "המבוטח") דרך סוכנות הביטוח שבבעלות צד ג' מס' 2 (להלן: "הסוכנות").

בעקבות התאונה פנה הנתבע, באמצעות אביו, אל סוכן הביטוח מר מחאג'נה עדנאן (להלן: "סוכן הביטוח") אשר טיפל בעניינו. סוכן הביטוח הודיע כי פוליסת הביטוח אינה מכסה את הנתבע שנהג ברכב, שכן גילו במועד התאונה קטן מ- 24 שנים (הנתבע יליד 18.01.87) בעוד שבמסמך הפוליסה הנושא את חתימתו של יוסף, קיים תנאי המגביל את כיסוי הביטוח לנהג שגילו מעל 24 שנים ושוותק נהיגתו, לפי רישיונו, מעל 12 חודשים.
משכך, הגיש הנתבע, ואשר נפתחו נגדו שני הליכים מקבילים בעקבות התאונה, הודעה כנגד הצדדים השלישיים ובה נטען כי יוסף הוטעה ו/או רומה על ידי סוכן הביטוח בהיותו שלוחה של המבטחת; לטענת הנתבע, חרף בקשת יוסף לבטח כל נהג ללא הגבלת גיל, החתימו סוכן הביטוח על פוליסה בעלת התניית כיסוי בדבר גיל וותק הנהג, זאת בניגוד לרצונו ומבלי שהוסבר לו על מה הוא חותם.

עוד נטען, כי עובר לתאונה יוסף לא קיבל לידיו עותק מהפוליסה עליה הוחתם, כך שנודע לו על התנאי המגביל את גיל הנהג, רק לאחר התאונה.

מנגד, מבקשים הצדדים השלישיים לדחות את טענות הנתבע. לטענתם, התנאי המגביל את כיסוי הביטוח מעל גיל 24 חל על כל הפוליסות הקודמות שהוצאו על שמו של יוסף מאז הוצאו לראשונה על פי הצעת ביטוח מיום 21.9.08, זאת על פי בקשת המבוטח ובידיעתו, אשר אף אישר את האמור בחתימתו, לרבות את התניית הכיסוי בגיל הנהג.

כן נטען, כי בהיות דמי הביטוח עבור נהג שטרם מלאו לו 24 שנים גבוהים משמעותית מדמי הביטוח עבור נהגים מבוגרים ובעלי וותק, בחר יוסף לשלם עבור פוליסה המחריגה את חבות המבטחת במקרה בו נהג הרכב אינו עומד בדרישת הגיל והותק.

הואיל ולית מאן דפליג שגילו של הנתבע אשר נהג ברכב, במועד התאונה אינו עומד בתנאי הפוליסה, סבורה המבטחת שאין היא נושאת באחריות שכן אין תחולה לפוליסה ואין מקום לתשלום תגמולי ביטוח.

כאמור, בגין התאונה נפתחו שני הליכים מקבילים; תיק 29707-10-10 שהוגש לבית משפט השלום בתל אביב - יפו והועבר לחיפה ותיק 26198-02-11. ביום 15/08/11 הוריתי על איחוד הדיון בשתי התביעות בפניי.

בתאריך 02/09/13 הגיעו הצדדים להסכמה דיונית, על פיה ניתן פסק דין חלקי אשר חייב את הנתבע, בכפוף לאשם תורם בשיעור של 12%, לשאת בנזקיהן של שתי התובעות. כן נקבע כי הליכי הגבייה של פסק הדין החלקי לא יבוצעו עד להכרעה במחלוקת שבין הנתבע לצדדים השלישיים.

בשים לב למחלוקת שבין הצדדים, שמעתי מטעם הנתבע את עדותו של הנתבע עצמו, את עדותו של יוסף ואת עדותו של מר סאלח מחאמיד (להלן: "סאלח") אשר על פי הנטען נכח במעמד רכישת הפוליסה.

מטעם הצדדים השלישיים שמעתי את עדותו של סוכן הביטוח.

דיון והכרעה:

לאחר ששמעתי את העדים כולם והתרשמתי מהופעתם בפניי, ולאחר שעיינתי בראיות שהוגשו על ידי הצדדים ונתתי דעתי לטיעוני באי כוחם, מצאתי לדחות את ההודעה לצד שלישי. להלן אפרט.

יאמר מיד, כי אני דוחה על הסף את הטענה כי יוסף הוחתם על פוליסת, ביטוח השונה בתנאיה מזו שביקש.

על פי המפורט בתצהירו של סוכן הביטוח, הוציאה הסוכנות ליוסף מספר פוליסות ביטוח לרכבים שהיו ברשותו, ובכולן נכלל התנאי בדבר גיל הנהג; הראשונה נרכשה על ידי יוסף בספטמבר 2008, ובחלוף שנה, בספטמבר 2009, חידש הוא הפוליסה למשך שנה נוספת.

בתחילת חודש נובמבר 2009 חתם יוסף על בקשה להחלפת רכב בפוליסה (נספח יא לתצהיר) בה מסומן באופן מפורש תחת הרשאים לנהוג: "כל נהג לא כולל נהגים מתחת לגיל 24 ואו פחות משנת ותק". במעמד זה חתם יוסף על טופס הצהרה כי הוסבר לו על הגבלת הגיל וותק הנהג (נספח יג לתצהיר).

בהמשך, משהוברר כי על טופס הבקשה להחלפת רכב נרשם בטעות מספר רישוי שגוי, תוקנה הפוליסה ונשלחה ליוסף בדואר ביום 10.11.09.

כעולה מהתצהיר, פוליסות הביטוח שרכש יוסף לאורך השנים, ובכלל זה פוליסת הביטוח הרלוונטית לענייננו, כללו תניית כיסוי בדבר גיל וותק הנהג. תנאי זה הודגש בכל המסמכים עליהם חתם יוסף והדברים אף הוסברו לו בעל פה.

לא זו אף זו, על פי תצהירו של סוכן הביטוח שלא נסתר על ידי הנתבע, בחירת סוג הפוליסה נעשתה על ידי יוסף לאחר שהוסברה לו המשמעות של סוגי הביטוח השונים הקיימים והגורמים המשפיעים על גובה הפרמיה.

אף אינני מקבל את הטענה, כי יוסף לא יודע קרוא וכתוב, ובמעמד החתימה על מסמכי הביטוח הוא הוחתם עליהם מבלי שהבין על מה הוא חותם.

הלכה היא, כי אדם מוחזק כמי שיודע את תוכנו של מסמך שעליו הוא חותם, ולא תשמע מפיו הטענה, שלא כך הם פני הדברים מן הטעם שאין הוא מסוגל לקרוא את המסמך מסיבה כלשהי. מי שאינו מסוגל לקרוא מסמך, נושא בחובה להבטיח שתוכנו של אותו מסמך יובא לידיעתו, לפני שיחתום עליו [ ע"א 2119/94 צפורה לנדאו נ' ברוך וין, פ"ד מט(2), 77, עמ' 84-85; ע"א 1548/96 בנק איגוד לישראל בע"מ נ' זהבה לופו ואח', (פורסם במאגרים משפטיים)].

המבקש לסתור את החזקה האמורה, צריך להוכיח את ג רסתו בראיות פוזיטיביות כאפשרות קרובה. במקרה הנדון לא שוכנעתי כי עלה בידי הנתבע לעמוד בנטל זה. גרסתו של יוסף כי אין הוא יודע קרוא וכתוב עלתה לראשונה רק במהלך חקירתו הנגדית, ואין לה זכר בתצהיר עדותו הראשית. בנוסף, טענה זו נסתרה בעדותו של הנתבע עצמו אשר אישר בחקירתו הנגדית כי אביו יודע לקרוא (עמ' 29 לפרוטוקול שורות 16-17).

אשר לטענה בדבר אי המצאת עותק של פוליסת הביטוח למבוטח עובר לתאונה, הרי שדינה לדחייה.
לגרסת יוסף, עובר לתאונה הוא מעולם לא קיבל בדואר מכתבים או מסמכים מאת הסוכנות. לעומת זאת, סוכן הביטוח מסר בעדותו בפניי, כי מסמכי הפוליסה נשלחו בדואר אל הכתובת שנמסרה על ידי יוסף. החובה למסור את הפוליסה לידי המבוטח מוטלת על המבטח, ועליו הנטל להוכיח כי מילא חובתו זו ( ראה סעיף 2 לחוק חוזה הביטוח, התשמ"א - 1981). במקרה דנן, אין חובה לשלוח את הפוליסה בדואר רשום, ודי בשימוש בדרך מסירה אחרת אשר תבטיח שהפוליסה תגיע ליעדה. גרסתו של סוכן הביטוח כי מסמכי הפוליסה הומצאו למבוטח מקבלת חיזוק בעבודה שעל גבי תעודת החובה, שגם היא נשלחת למבוטח, מוטבעת חותמת בנק הדואר המאשרת את תשלום דמי הפרמיה ששילם יוסף (נספח יט' לתצהירו של סוכן הביטוח). בנסיבות אלה ונוכח התרשמותי, אני מוצא מקום לתת אמון מלא בעדותו של סוכן הביטוח ולקבוע כי מסמכי הביטוח הומצאו למבוטח.

עוד מוצא אני לדחות את טענת עדי הנתבע, לפיה, סאלח נכח במעמד החתימה על הסבת פוליסת הביטוח לרכב המיצובישי המעורב בתאונה. בעניין זה מקבל אני את גרסתו של סוכן הביטוח אשר הדגיש במהלך עדותו, כי סאלח אכן התלווה אל יוסף אך הדבר היה בעת פגישת ההיכרות הראשונה בה נחתמה הפולסיה בשנת 2008, בעוד שאל הפגישה בשנת 2009 הגיע יוסף לבדו. יש לבכר את עדותו של סוכן הביטוח על פני גרסתם של שני עדי הנתבע.

מצאתי את עדותו של סוכן הביטוח עקבית, הגיונית, משכנעת ואף מתיישבת היטב עם השתלשלות הדברים. לעומתה, עדויותיהם של סאלח ויוסף היו רצופות סתירות פנימיות, נסתרו על ידי הראיות, ואינן ראויות לאמון.

בכגון דא, במסגרת חקירתו הנגדית, סאלח כלל לא ידע לומר באילו מועדים ולכמה פגישות הגיע יחד עם יוסף אל סוכנות הביטוח. בנוסף, קיימת סתירה בנוגע לסיבה שלכאורה בגינה היה מעוניין יוסף לאפשר לכל אדם לנהוג ברכבו. לדבריו של סאלח, יוסף איבד את ראייתו ומשכך פנה אליו וביקש את עזרתו בהוצאת ביטוח לרכבו שיאפשר לכל אדם לנהוג ולהסיעו לבדיקותיו הרפואיות. גרסה זו אינה עולה בקנה אחד עם האמור בסעיף 5 לתצהירו של יוסף, ולפיו, הנתבע הוא הנהג היחידי המסיעו לכל מקום עקב מחלותיו ועקב העובדה שהוא מקבל גמלת הבטחת הכנסה.
כך גם טענת יוסף וסאלח לרמאות מצד סוכן הביטוח, טענה שהינה חסרת בסיס ראייתי ולא הובאו עדים אחרים שיצביעו על הרמאות הנטענת.

אשר לעדות הנתבע, סבורני כי אין מקום להזדקק לה שעה שהוא כלל לא נכח בפגישות בסוכנות הביטוח ולא היה מעורב בתנאי ההתקשרות שבהסכמי הביטוח מול המבטחת.

עדותו של הנתבע אינה ראויה לאמון משהמשיך הוא לדבוק בגרסתו שאין הוא אשם בתאונה, חרף הרשעתו בדין בהליך שבבית המשפט לענייני תעבורה, וזאת על יסוד הודאתו (ת"ד 3663-04-11).

ויודגש, כי חובתו הבסיסית של הנתבע, כנהג המחזיק ברכב ובעל שליטה עליו, לבדוק כי נהיגתו שלו מכוסה בביטוח מתאים (במיוחד אם הפוליסה אינה על שמו) , שאם לא כן, ישא באחריות אישית לנזק שיגרום אגב נהיגתו ברכב, ומשלא עשה כן , אין לו להלין אלא על עצמו.

למעלה מהצורך אציין, כי בסיכומי טענותיהם הפנו הצדדים השלישיים לפסיקה העוסקת, בין היתר, בסעיפים 17-20 לחוק חוזה הביטוח, אלא שלא מצאתי כי יש לדון בכך בענייננו, שכן לא הועלתה על ידי הנתבע כל טענה בעניין זה.

יאמר רק, כי העובדה שאין המדובר בפוליסה בודדת אלא במספר חוזי ביטוח שרכש אביו של הנתבע ובכולם נכללה הגבלת גיל, מעידה על הבעת רצון מפורשת מצידו של יוסף לבחור בסוג ביטוח זה, על כל המשתמע מכך.

סוף דבר

לאור האמור לעיל, הגעתי לכלל מסקנה כי הכיסוי הביטוחי על פי הפוליסה אינו חל על התאונה דנן ולפיכך דין ההודעה כנגד הצדדים השלישיים להידחות.

הנתבע ישא בהוצאות משפט בגין ההודעה לצד ג' וכן בשכר טרחת עו"ד בסכום כולל של 1,500 ₪ וזאת בנוסף לסכום שנפסק בפסק הדין החלקי. סכום זה ישולם בתוך 30 ימים מהיום, שאם לא כן, יישא הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום ועד התשלום המלא בפועל.

בהתאם לתוצאת פסק דין זה, התובעות רשאיות לפעול לגביית הסכומים נשוא פסק הדין החלקי מיום 02.09.13.

מזכירות בית המשפט תשלח לצדדים עותק פסק הדין כמקובל.

זכות ערעור כחוק.

ניתן היום, ל' ניסן תשע"ה, 19 אפריל 2015, בהעדר הצדדים.

א. סלאמה, נשיא