הדפסה

איל ואח' נ' ברקוביץ ואח'

בפני
כב' השופט נאסר ג'השאן

תובעים

1.שלמה איל
2.שרה אייל
3.מיכל אייל דואניס

נגד

נתבעים

1.יוסף ברקוביץ
2.י.א ברקוביץ בע"מ
3.עלי אבו אחמד (ניתן פסק דין)
4.מחמד סמרי
5.קאסם סמרי

פסק דין

1. תביעה שעילתה ליקויי בנייה שהתגלו בבתיהם של התובעים.

רקע והצדדים:

2. התובעים 1 ו- 2 - שלמה ושרה הינם בני זוג, והתובעת מס' 3 - מיכל היא ביתם. שלושת התובעים החליטו לקבוע את מושבם בקיבוץ חוקוק בגליל. לשם כך רכשו התובעים שני מגרשים: 79 ו-80 ועליהם נבנו שני בתים: על מגרש 79 נבנה בית ההורים, ועל מגרש 80 נבנה ביתה של הבת - מיכל. לצורך בניית הבתים שכרו התובעים את שירותיה של הנתבעת 2 – חברת י.א ברקוביץ בע"מ (להלן: "החברה") המנוהלת על ידי הנתבע מס' 1 (להלן: "יוסי"), וזאת לשם מתן שירותי פיקוח וניהול. התובעים לא נעזרו בשירותיו של קבלן ראשי, אלא התקשרו עם בעלי מקצוע שונים או קבלני משנה, כאשר הניהול והפיקוח התבצע לפי הסכם שכרתו עם החברה, וכן ניתן פיקוח עליון על ידי האדריכלית דניאלה קינן – אשר תכננה את הבתים.

3. העבודות החלו בסוף שנת 2008, ובמהלך הבנייה, בחודש 08/2009 גילו התובעים, כך לטענתם, ליקויים רבים בבתים ההולכים ונבנים, ועקב כך הפסיקו את התקשרותם עם החברה, הזמינו חוות דעת שתצביע על הליקויים ותאמוד את עלות תיקונם, ולבסוף ביצעו את התיקונים באמצעות בעלי מקצוע מטעמם עד להשלמת הבתים בחודש 08/2010.

4. בתביעה שלפניי נתבעו החברה ויוסי, וכן הנתבע 3 – קבלן השלד, והנתבעים 4-5 – אב ובנו, אשר ביצעו את עבודת הריצוף (להלן: "הרצפים"). יצויין כי המפקח והחברה הגישו הודעה לצד שלישי כגד מספר בעלי מקצוע שביצעו עבודות עבור התובעים, ביניהם הרצפים.

5. לאור הסכמה דיונית בין הצדדים מיום 6.9.2011 נמחקה ההודעה לצד שלישי כנגד בעלי המקצוע הצדדים השלישיים 4-7. בשלב יותר מאוחר, ובהסכמה דיונית מיום 20.9.2013 , נדחתה התביעה כנגד קבלן השלד עלי אבו אחמד וגם ההודעה ששלחו הנתבעים 1 ו- 2 כנגדו נדחתה.

6. נוכח פסקי הדין שניתנו בהתאם להסכמות הנ"ל , נותר לנו להכריע בטענות הצדדים לגבי הבעיות שהתגלו בריצוף שני הבתים. לטענת התובעים בשל בעיות בביצוע עבודות הריצוף התגלתה בעיית הדבקות המרצפות שגרמה לכך שהמרצפות לא היו יציבות וניתן היה לעוקרן ממקומן בקלות, ונוכח סירוב הרצפים לתקן את הליקויים שהתגלו, נאלצו התובעים לעקור את המרצפות ולרצף את בתיהם מחדש. התובעים טוענים כי התגלה הריצוף כשל מהותי בשל בעיית ההדבקות. התביעה מתמקדת אפוא בטענות התובעים לליקויים בעבודות הריצוף, בנזקים שנגרמו להם ובאחריות כל אחד מן הנתבעים לליקוי זה (ככל שיוכח). כמו-כן יש להכריע בחלוקת האחריות בין הנתבעים נוכח ההודעה לצד שלישי ששלחו הנתבעים 1 ו- 2 כנגד הרצפים.

טענות הצדדים:

7. התובעים טענו לליקויים רבים בשני הבתים, בעיקר בתחום הריצוף, אך גם בתחומים רבים נוספים. על מנת שלא לעמוד על כל הנטען בכתב התביעה נתמקד בטענות הצדדים לגבי שאלות הריצוף מאחר וזו נותרה השאלה היחידה במחלוקת. לטענת התובעים נתגלו בבית ההורים ליקויים בריצוף שעלות תיקונם הוערכה בסך 145,328 ₪ (ראו חוות דעת "פלס" – נספח ד2 לכתב התביעה), וכן ליקויים בתחומים הבאים (שאינם לענייננו עוד) : איטום, צבע, טייח, אינסטלציה, פיתוח, אלומיניום וחשמל - שעלות תיקונם הוערכה בסך 91,627 ₪ (ראו חוות הדעת נספח ד1 לכתב התביעה); עוד נטען כי בבית הבת מיכל התגלו ליקויים בתחום הריצוף שעלות תיקונם הוערכה בסך 289,875 ₪ (ראו חוות הדעת נספח ה2 לכתב התביעה), כן התגלו ליקויים בתחומים הבאים שאינם לענייננו עוד) : אי התאמה לתוכנית בבניית שלד בניקוז ואינסטלציה ובפיתוח, טיח צבע ואיטום, חשמל ואלומיניום, שעלו תיקונם הוערכה בסך 180,691 ₪ (ראו נספח ה1 לכתב התביעה). כן צורפו לכתב התביעה דו"חות בדיקה של מכון התקנים בקשר לטיב הריצוף וחוזק ההידבקות, ודו"ח נוסף מטעם מכון "איזוטופ" בקשר לחוזק ההידבקות של המרצפות.

8. התובעים העמידו את נזקיהם לפי ראשי הנזק הבאים, כדלקמן: עלות תיקוני הריצוף בפועל (בשני הבתים) – סך 206,241 ₪; עלות ליקויים, על פי חוות הדעת, שטרם תוקנו (בשני הבתים) – סך 59,090 ₪; איחור של שנה במסירה – סך 67,200 ₪; עוגמת נפש ואי נוחות – סך 90,000 ₪; שכר טרחת המומחים – סך 13,000 ₪. התובעים עתרו לחלק את האחריות בין הנתבעים כדלהלן: נתבעים 1-2 – כל סכום התביעה; נתבע 3 קבלן השלד– 75,000 ₪ בגין ליקויי השלד והאיטום, 30,000 ₪ בגין עגמת נפש ו- 13,000 ₪ בגין שכר טרחת המומחים; נתבעים 4-5 –הרצפים כל הסכום, למעט סך 11,600 ₪ בגין ליקויי האיטום שאינם באחריותם.

9. כאמור, בהתאם להסכמות עליהן עמדנו לעיל, נותרה שאלה אחת במחלוקת- היא שאלת הריצוף. על כן, פטור אני מלדון בשאר הליקויים הנזכרים בכתב התביעה, אשר אינם נוגעים לריצוף בשני הבתים.

10. הנתבעים 1-2 טענו בכתב הגנתם כי יש לסלק על הסף את התביעה כנגד יוסי, שכן ההסכם נכרת עם החברה בלבד. לגופו של עניין טענו הנתבעים 1-2 כי השירות שנתנו לתובעים אינו "פיקוח צמוד" כי אם "פיקוח לפי דרישה", ובהתאם לאופי השירות המוסכם, אכן לא פיקחו הם על כלל פעולות הבנייה, אלא על אלו שהתובעים היו מעוניינים שעליהן הם יפקחו. עוד סייגו הנתבעים 1-2 את אחריותם בכך שלטענתם אין הם אחראים לליקויים הנובעים מתכנון לקוי, או מהעדר פיקוח מצד המתכננים או לחומרים שהוזמנו ישירות על ידי התובעים או לליקויים הנובעים מתוספות ושינויים עליהם לא שילמו להם התובעים. הנתבעים 1-2 הוסיפו כי בעלי מקצוע וקבלני משנה נוספים שעבדו עבור התובעים לא נתבעו, ועל כן ככל שיש להם אחריות לליקויים עתרו הם כי יחובו יחד עימם באחריות לליקויים אלו.

11. הנתבעים 1-2 טענו עוד כי על התובעים חל אשם תורם מכריע; שכן לטענתם, התובעים ביצעו שינויים רבים בבניה על כל סוגיה, קיימו מגעים וסיכמו סיכומים שונים עם הספקים השונים לרבות קבלני משנה, שלא בידיעת הנתבעים 1-2 ואף בניגוד לדעתם. הנתבעים 1-2 טענו כי חלק מן הליקויים (ובכללם הריצוף) נובעים מרצונם של התובעים לחסוך בעלות המוצרים והחומרים, ועל כן אין הם חבים באחריות בשל בחירה זו של התובעים. כן טענו הנתבעים 1-2 כי התובעים נהגו כלפי בעלי המקצוע השונים באופן מחפיר, בכך שהסתכסכו עימם ולא שילמו להם את התמורה המוסכמת בגין העבודות, ובכך גרמו לבעלי המקצוע לבצע עבודה ברמה ירודה. הנתבעים 1-2 טענו כי התובעים לא הקטינו את נזקיהם, בכך שלא אפשרו לבעלי מקצוע (ובכללם הרצפים) לבצע תיקונים בעצמם, ובכך שסיכלו מינוי מומחה מוסכם שייבחן את בעיות הריצוף, ועל כן יש להפחית מן הפיצוי המגיע לתובעים, או לחלופין יש לראות בכך כוויתור על הטענה לליקויים אלו.
12. ובאשר לעבודות הריצוף, טוענים הנתבעים 1-2 כי הבדיקות שבוצעו עבור ליקויי הריצוף והחיפוי הן מגמתיות ואינן תקניות ועל כן משקלן נמוך, שכן האריחים שנבדקו נבחרו ע"י המזמין ולא ע"י הבודק. בעניין בעלי המקצוע הנוספים טוענים הנתבעים 1-2 כי התובעים הגיעו עם בעלי מקצוע אלו לסיכומים שונים שעניינם ויתור על ביצוע תיקונים, בשל חובות שנותרו התובעים חייבים להם או בתמורה לביצוע שינויים או תוספות, ועל כן לטענתם, במחילה זו יש משום ויתור על הטענה לליקויים אלו, שכן קיבלו התובעים פיצוי בגין ליקויים אלו. באשר לאיחור במסירת הנכס טוענים הנתבעים 1-2 כי הדבר נובע מכך שהתובעים שינו חדשות לבקרים את רצונותיהם ביחס לבניה, וכן בשל כך שהתובעים איחרו בביצוע תשלומים לבעלי המקצוע. הנתבעים 1-2 כפרו באמור בחוות הדעת ובכלל זה בחוות הדעת שהתייחסו לליקויים הנטענים בעבודות הריצוף, וכן כפרו בהיקף ביצוע התיקונים ע"י התובעים ובעלותם הנטענת. הנתבעים 1-2 טענו לקיזוז בסך 32,000 ₪ שחייבים להם התובעים בגין תוספות ושינויים שביצעו לאחר חתימת ההסכם. כן טענו הנתבעים 1-2 להפרת החוזה מצד התובעים.

13. הרצפים טוענים בכתב הגנתם כי ההסכם שצורף לכתב התביעה אינו ההסכם עליו חתמו, וכי חתימותיהם זוייפו. עוד טוענים הרצפים כי תקופת עבודתם בבתיהם של התובעים הינה בין החודשים 07-09/2009, וכי התלונות על טיב עבודתם החלו רק לאחר שסיימו את ביצועה. הרצפים טוענים כי מילאו בדייקנות אחר הוראותיהם של התובעים והמפקח, אשר אישרו את העבודות בכל שלב ושלב, וכי כל החומרים והמוצרים נרכשו על ידי התובעים, באישור המפקח. הרצפים טוענים כי במהלך העבודה ביקשו הם לסיים את ההתקשרות עם התובעים, בשל האיחור בתשלום שכרם, אולם נעתרו לבסוף להפצרותיהם של התובעים, אשר שיבחו אותם על עבודתם.

הראיות:

14. מטעם התובעים הוגשו התצהירים הבאים על נספחיהם: תצהירי התובעים 1 ו-3; תצהירי בעלי המקצוע שביצעו את תיקון הליקויים: ג'וואדי זריקי - פירוק ריצוף וחיפוי; עבדאלה חאלד עטיה דראושה - התקנת ריצוף אשר נחקרו על תצהיריהם . כן צורפו דו"חות בדיקה של מכון התקנים בקשר לטיב הריצוף וחוזק ההידבקות, ומכון "איזוטופ" בקשר לחוזק ההידבקות, וחוות דעת של המהנדס גושן מחברת "פלס" (ת/15 לתצהיר התובע), המהנדס גוכמן מחברת "הדס" (ת/12 לתצהיר התובע), וחוות דעת מסכמת של "פלס" לאחר תיקון הליקויים (ת/41 לתצהיר התובע).

15. מטעם הרצפים הוגשו תצהיריהם של הנתבעים 4-5 מוחמד וקאסם סמרי (אולם בשלב מסויים ויתרו הנתבעים על תצהירו של קאסם). מטעם הנתבעים 1-2 הוגש תצהירו של יוסי ברקוביץ- הנתבע מס' 2 (להלן : "יוסי"). הוגשו תצהירים נוספים מטעם בעלי המקצוע האחרים, אולם, כאמור, מלבד ברדוגו יעקב – קבלן הפיתוח שנחקר על תצהירו, לא נחקרו על תצהיריהם המצהירים שלהלן (ואין הם רלוונטיים לענייננו): חשיבון פרחאת – ביצע גג רעפים, אמארה עיד – ביצע עבודות הטיח, ומרדכי אריה – איש מכירות בעסק שמכר לתובעים צבע. כן הוגשו לתיק בית המשפט תצהיריהם של צד ג' 4 – האדריכלית דניאלה קינן ושל קבלן השלד – הנתבע 3 ועד נוסף מטעמו, אולם כאמור התביעה נגדם נדחתה.
אף לא אחד מהנתבעים צירף חוות דעת מקצועית כראייה מטעמו.

16. במסגרת ניהול התובענה הוגשו ע"י הצדדים המוצגים הבאים: נ/1 – תרשומת שערך התובע לאחר שיחה עם ברדוגו יעקב בעניין הליקויים בעבודתו. נ/2 – מכתב מאת ספק הקרמיקה אל התובע בעניין הידבקות האריחים. נ/3 – תמונה. נ/4 – מכתבו של המומחה מטעם בית המשפט – המהנדס יוסי לזר לב"כ התובעים בדרישה לקבלת מסמכים. ת/1 – הוראות השימוש לדבק "מיסטר פיקס". ת/2 – תמונות צבעוניות מתוך חוות הדעת מטעם התובעים, המעידות על אופן ההידבקות של הריצוף.

17. לבית המשפט הוגשה חוות דעתו של המומחה מטעם בית המשפט – המהנדס יוסי לזר. יצויין כי המומחה התבקש לבחון קיומם של ליקויים ואת עלות תיקונם, וזאת אך באמצעות בחינת טענות הצדדים, חוות הדעת מטעמם והתמונות שצולמו, שכן בעת מינוי המומחה תיקנו התובעים את הליקויים, למצער אלו הקשורים לריצוף, ועל כן לא יכול היה המומחה להתרשם מן הליקויים באופן בלתי אמצעי. בחוות דעתו חיווה המומחה את דעתו ביחס לכלל הליקויים בבתים, אולם לאור ההסכמה הדיונית אפרט אך את מסקנותיו הנוגעות לליקויים בביצוע עבודות הריצוף. המומחה קבע בפרק המסקנות כי הריצוף בשני הבתים בוצע באופן לא נכון הן בהיעדר שכבה של חול מייצב והן בשל היעדר שימוש בדבק מתאים על גב האריח. כאשר השימוש בתערובת הטיט המחבר בין האריחים לרצפות ולקירות הביא לתוצאה של התנתקות האריחים מהתשתית ברצפות ובקירות. המומחה קבע כי עלות הפירוק והריצוף מחדש, לא כולל פיקוח ומע"מ עומד על סך 172,960 ₪. המומחה נחקר על חוות דעתו.

18. יצויין כי ביום 21.02.12 עתר המומחה מטעם בית המשפט לתקן את חוות דעתו לאור שאלות הבהרה מטעם הנתבעים 1-2 אשר הסבו את תשומת ליבו של המומחה לנוסח התקן שהיה תקף במועד ביצוע עבודות הריצוף. המומחה טען כי למקרא התקן התקף, הרי יש לשנות ממסקנותיו לעניין סיבת הליקויים בביצוע עבודות הריצוף. המומחה קבע כי על פי התקן הרלוונטי אכן כאשר משתמשים בתשתית בשכבת ''סומסום" אין צורך בשכבת "חול מייצב", וזאת בניגוד לאמור בחוות דעתו הראשונה. המומחה הוסיף כי למרות האמור, סטו הנתבעים גם מן התקן הרלוונטי במועד ביצוע העבודות, שכן על פיו יש צורך ב"מריחה כפולה" הן על גבי התשתית והן בגב האריח, פעולה שלדעתו לא בוצעה כראוי.

המחלוקת ומתווה ההכרעה בה:

19. נראה, כי אלה הן השאלות שבמחלוקת בין הצדדים:

א. האם הוכח קיומו של כשל בריצוף לו טענו התובעים- דהיינו חוסר הדבקות המרצפות. האם הצדיק כשל זה להחליף את הריצוף.

ב. אם התשובה לשאלה הנ"ל היא חיובית, מהי הסיבה לכשל?

ג. האם אחראים הנתבעים (הנתבעים 1 ו- 2 והרצפים) לכשל זה.

ד. האם הוכח כי התובעים פירקו והחליפו המרצפות.

ה. מהי עלות הנזקים הישירים - תיקון הליקויים (פירוק והחלפת המרצפות) והאם נגרמו לתובעים נזקים עקיפים (עגמת נפש, איחור במסירה, שכר טרחת המומחים) ומהו שיעורם .

ו. למקרה ואמצא שכל הנתבעים אחראים לנזק, מהי חלוקת האחריות ביניהם.

ז. האם זכאים הנתבעים לקזז סכומים מן הסכומים אותם הם חייבים לתובעים.

20. נדון בשאלה אלה לפי סדרן.

דיון והכרעה:

כללי:

21. על מנת להכריע בתביעה, יש לעמוד על כך שבנושא האחריות לפגמים, ליקויים או אי התאמות המתגלים בדירה אותה רוכש התובע, חלות מספר מערכות דינים. בעא 449/85 היועץ המשפטי לממשלה נ' גד חברה לבניין בע"מ פ''ד מג(1) 183 , 201 הכיר בית המשפט העליון בשלוש עילות תביעה נפרדות ביחסי מוכר ורוכש דירה, והן: על פי דיני החוזים, על פי דיני הנזיקין, וכן עילה על פי חוק המכר (דירות), תשל"ג-1973. לעומת זאת, פסקי דין מאוחרים יותר קבעו כי חוק המכר (דירות) לא נועד להוות עילה עצמאית, אלא מטרתו הסרת מכשול חוזי להגשת תביעה מכוח דיני החוזים או הנזיקין (ראו: עא 167/88‏ ‎ ‎משה"ב חברה לשכון בנין ופיתוח בע"מ‎ ‎נ' יהודית שטרן פ''ד מד(2) 741 ; רעא 830/06 אורלי גלמן נ' כהן פיתוח-דרעד (02.04.2008)), אולם יש המבקרים גישה זו, וסוברים שחוק המכר (דירות) מהווה עילת תביעה עצמאית, אשר מקנה עילת תביעה אשר לעיתים לא תעמוד לרוכש מכוח דין אחר (ראו: אביחי נ' ורדי "דיני מכר דירות – ליקויי בנייה והבטחת זכויות הרוכשים" (התשס"ט) עמ' 2-4, להלן: ורדי).

22. כך או כך, לטעמי ראוי במקרה דנן, לדון תחילה בשאלת הליקויים, קרי - האם הוכח קיומם של ליקויים בדירה, ואם כן - מהו היקפם ומהי עלות תיקונם. שאלות אלו מצריכות העמדת תשתית ראייתית באמצעות חוות דעת של מומחים, זאת מאחר ומדובר בשאלות שהן לרוב שאלות שבמומחיות (ראו: עא 1242/04 ש. גמליאל חברה לבנין ופיתוח בע"מ נ' ש. ארצי חברה להשקעות בע"מ (11.09.2006) פסקה 22). במסגרת ברור שאלה זו יש לבחון את טענת הנתבעים לפיה חוות הדעת שהגיש המומחה מטעם בית המשפט, וכן חוות הדעת מטעם התובעים – פגומות, ואין להסתמך עליהן.

23. כאמור, נעסוק תחילה בשאלת הליקויים. במסגרת זו אציין כי בפני בית המשפט עמדו חוות הדעת שהגישו התובעים וחוות הדעת שהגיש המומחה מטעם בית המשפט (אשר נחקר בפניי על חוות דעתו). על כן, אבחן את חוות דעתו של המומחה מטעם בית המשפט, את חוות הדעת המשלימה שהגיש המומחה בשלב מאוחר יותר, וכן את חוות הדעת מטעם התובעים – שעורכיהם לא זומנו להעיד וממילא לא נחקרו, אף שהוסכם כי מינוי המומחה לא יהווה ויתור עליהן (ראו ההסכמה בעמוד 3 שורה 13 לפרוטוקול). כמו כן אבחן ההשגות שהעלו הנתבעים ביחס לחוות הדעת.

השאלה הראשונה: קיומו של כשל או ליקוי בהדבקת המרצפות:

24. הנתבעים, כאמור, טענו כי לא קיים כל כשל בביצוע עבודות הריצוף, וממילא לא היה כל צורך בפירוק המרצפות, ובכל מקרה, גם אם התגלו כשלים בחלק מן הריצוף, הרי ניתן היה לתקנם באופן נקודתי. מאידך טוענים התובעים כי הכשל בהדבקות המרצפות בשני הבתים התגלה עוד בחודש 8/09 והנתבעים התעלמו מבקשות התובעים לתקן את המרצפות והודיעו כי יהיו מוכנים לתקן רק בחלק החיצוני דל הבתים (המרפסת). עוד טוענים התובעים כי מסיבות לא מובנות, במקום שהנתבע יוסי יעמוד לצד התובעים - ששכרו את שירותיו, הוא עמד לצד הרצפים והגן עליהם, דבר במעלה סימני שאלה לגבי מחוייבותו ונאמנותו של יוסי כלפי התובעים (סעיפים 12 ו- 13 לתצהיר התובע).

25. עוד טוענים התובעים כי הם חזרו וביקשו מספר פעמים מן הרצפים ומיוסי לתקן את הריצוף, ובתגובה ביקש יוסי להצטייד בבדיקה ממכון התקנים או ממכון "איזוטופ" כדי לעמוד על מצב הריצוף (סעיף 17 לתצהיר התובע). ביום 11.11.2009 בוצעה בדיקה ע"י מכון "איזוטופ" אשר העלתה כי חוזק ההידבקות הוא אפסי (ת/13). מאחר ויוסי העלה טענה כי הבדיקות נעשו במקומות חשודים, הזמין יוסי בעצמו נציג מכון התקנים על מנת שיערוך בדיקה, ואף בדיקה זו העלתה כי קיים כשל בהדבקות הריצוף כפי שעולה מדו"ח מכון התקנים מיום 7.12.2009 (ת/14); עוד טוענים התובעים כי ביום 18.11.2009 נבדקו המרצפות על ידי המומחה מטעם התובעים, מר יונתן גושן ועפ"י חוות דעתו שצורפה לכתב התביעה (ת/15) מצא כי קיימים ליקויים בריצוף בכל חלקי שני הבתים. התובעים מפנים בנוסף לחוות דעתו של המומחה מטעם בית המשפט אשר קבעה כי עבודות הריצוף לא נעשו לפי התקן וזוהי סיבת הכשל.

26. הנתבעים מכחישים קיומו של פגם בהדבקות המרצפות וטענו, כי ממצאי בדיקת מכון "איזוטופ" שהוזמנה ע"י התובע היא חסרת כל משקל, מאחר וכפי שעולה מגוף הבדיקה (שצורפה כנספח ת/13 לתצהיר התובע), נבחרו המרצפות ע"י המזמין-התובע, דבר שאינו מתיישב עם הוראות התקן. כמו-כן טוענים התובעים כי חוות דעתו של המומחה מטעם בית המשפט אינה יכולה להוכיח כשל, שכן המומחה מטעם בית המשפט הסיק כשל מעצם החלפת הריצוף, הוא לא העביר את המרצפות לבדיקת מעבדה, מה גם, וכפי שעוד יובהר להלן, הוא חזר בו מכל האמור בחוות דעתו.

27. לאחר שמיעת הראיות ועיון במסמכים שהגישו הצדדים, מצאתי כי התובעים הוכיחו ברמת הוכחה הדרושה במשפט אזרחי כי חוזק ההידבקות של המרצפות לא עמד בהוראות התקן וכי היקף הכשל הצריך החלפת המרצפות בהיקף גדול . להלן אנמק מסקנתי זו .
28. תקן מס' 1555.3 (להלן : "התקן") בסעיף 5.2.3 קובע את השיטה שבה ניתן לבדוק קיומו של כשל הדבקות. עפ"י הוראות התקן שיטת הבדיקה היא כדלקמן :

" את השטח המיועד לבדיקה מחלקים לשדות שמידותיהם יקבעו ע"י המעבדה הבודקת בתיאום עם הצדדים החלוקים. בכל שדה בהקשה באופן אקראי 10% משטח השדה (אריחים בודדים ולא מקבצים) מקישים על גבי האריח באמצעות כלי קשיח המאפשר להבחין בין צלילים שונים.. כדי לגלות אריחים שאינם מודבקים כנדרש.. מאתרים ומסמנים את האריחים שמהם נשמע צליל חלול.. בוחרים מדגם אקראי של 6 אריחים מתוך האריחים שמהם נשמע צליל חלול ובודקים אותם בבדיקת חוזק ההדבקות במשיכה צירית בשיטה המתוארת בסעיף 5.2.4"
29. עפ"י סעיף 5.2.3 לתקן אם יסתבר לאחר ביצוע הבדיקה הצירית, כי יותר משליש מתוצאות חוזק ההידבקות המינימלי אינו עומד בחוזק המפורט בטבלה מס' 4 לתקן, במקרה זה יש לפרק את כל הריצוף.

30. עיון בדוחות הבדיקה של מכון התקנים, שהוזמן לבקשת יוסי על מנת לבדוק את הדבקות הריצוף, מעלה כי מכון התקנים ביצע את הבדיקה בשני הבתים בהתאם להוראות התקן. כאמור, הבדיקה נעשתה לפי הזמנת הנתבעת מס' 1 (כפי שעולה מפרטי המזמין בגוף הדו"ח), אשר טען כי בדיקת מכון איזוטופ אינה מהימנה. מסקנות הדו"ח ברורות, בשני הבתים קיים כשל אשר מצדיק את פירוק כל הריצוף, שכן אחוז המרצפות הלוקות באי הדבקות עולה על השליש (בבית מיכל עולה בהרבה על השליש). כמו-כן עולה מן הדו"ח כי חוזק ההדבקות הממוצע בשני הבתים נופל מן התקן (לפי התוצאות חוזק ההידבקות הממוצע בבית הבת עמד על 0.35 מגפ"ס, ו-0.48 מגפ"ס בבית ההורים.

31. יצויין כי הנתבע- יוסי אינו מכחיש את ממצאי הבדיקות וכל אשר טען הוא, בסעיף 54.1 לתצהירו, כי תוצאות אלה היו חיוביות "יותר" מאשר התוצאות בדו"ח איזוטופ. בנוסף, כך עפ"י יוסי, ניתן לראות בדו"ח מכון התקנים כי בכמה מקומות היתה הדבקות טובה, והדבר נובע מן העבודה כי במקומות אלה נעשה שימוש בדבק אשר סופק עפ"י הוראה מיוחדת של ספק המרצפות (ראו סעיף 54 לתצהירו של יוסי). אם כן, כל אשר טוען יוסי בתצהירו הוא, שבמקומות שבהן נעשה שימוש בדבק התקבלו תוצאות הדבקות טובות יותר. אין הוא מכחיש את הליקוי בהדבקות אלא שהוא מנסה לתרץ אותו (לגבי סיבת הכשל נעמוד בפרק נפרד להלן). אמנם, במקומות אחרים בתצהירו שב יוסי והכחיש את קיומו של כשל או בצורך בהחלפת המרצפות, אולם טענות אלה אינן מתיישבות עם דו"ח מכון התקנים שהוזמן ע"י הנתבעת מס' 1 .
32. מלבד דו"ח מכון התקנים, עדות לקיומו של כשל מצאתי בחוות דעתו של המהנדס גושן מטעם התובעים, אשר לא נחקר על חוות דעתו (אף שניתנה לב"כ הנתבעים האפשרות להודיע על רצונם לחקור אותו - ראו החלטה בעמוד 24 לפרוטוקול ישיבת יום 20.9.2012). באותה חוות דעת ביצע המומחה גושן בדיקה מקיפה באשר להימצאותו של כשל הדבקות והוא מצא, כי כשל זה קיים גם קיים, כאשר הוא נסמך על ממצאי בדיקת מכון איזוטופ, על ממצאי בדיקות מכון התקנים ועל ממצאי בדיקתו הוא. המומחה מטעם התובעים בדק את החדרים, את המרפסות ואת שבילי הגישה בשני הבתים והוציא חוות דעת מפורטת לגבי הליקויים בכל מתחם ממתחמים אלה בשתי הדירות (בדירת ההורים הוא בדק שמונה מתחמים ואילו בדירת הבת הוא בדק 12 מתחמים ומסקנתו המפורטת בחוות הדעת היא, כי קיים כשל מהותי בהדבקות המרצפות בשני הבתים, דבר אשר מתיישב עם בדיקת גוף בלתי תלוי - מכון התקנים).

33. נוסף על הראיות הנ"ל נראה, כי בשעת אמת לא הכחיש יוסי קיומו של כשל. במכתבו מיום 15.12.2009 (ת/17 לתצהיר התובע) כותב יוסי אל התובע וקובע "בבדיקתי עלה כי חלק מסויים מן הריצוף אינו דבוק במידה מספקת". יוסי - שהוא המפקח, ואשר אמור לשמור על האינטרסים של התובעים, אינו טורח לבדוק מהו אותו "חלק מסויים", הוא אינו קובע היכן הוא אותו חלק מסויים, והאם אותו חלק מסויים הוא במידה כזו שמצדיקה פירוק הריצוף. נראה, שאף ראיה זו, מלבד הוכחת התנהלותו הקלוקלת של יוסי בכל מה שנוגע לליקויים בריצוף, מוכיחה היא קיומו של כשל, שכן מהווה היא הודאת בעל דין בזמן אמת.

34. בסיכומיהם, מנסים הנתבעים להיאחז בכך שמר ג'ואד זרייקי שפירק את המרצפות במשך 8-10 ימים (עדותו בעמוד 10 שורה 24 לפרוטוקול) השתמש ב"כלים כבדים, קונגו פטישון ועוד" (עדותו של מר זרייקי בעמוד 12 שורה 3 לפרוטוקול). בכל הכבוד הראוי אין בכך כדי להוכיח כי הדבקות המרצפות היתה תקנית. איש לא טען שכל המרצפות לא היו מודבקות כראוי והעד עצמו העיד כי "חלק מהמרצפות היה מתפרק מהר וחלק לא" (עדותו של העד בעמוד 11 שורה 8 לפרוטוקול). על כן אפילו השתמש בעל המקצוע בכלים כבדים, אין בכך כדי להוכיח כי הדבקות המרצפות היתה תקנית.

35. המסקנה היא, כי הוכח בפניי שלאחר סיום ביצוע עבודות הריצוף, ולאחר שהתובע התריע כי קיים כשל בהדבקות, נבדקו העבודות והתגלה כי אכן קיים כשל מהותי בהדבקות שהצריך פירוק המרצפות. בכך לא תמו השאלות שבמחלוקת בין הצדדים, מאחר ועלינו לבחון את השאלה- מהי סיבת הכשל, והאם מקורה בנתבעים או במי מהם.

השאלה השנייה- סיבת כשל ההדבקות במרצפות :

36. עפ"י טענת התובע, כפי העולה מחוות דעתו של המומחה גושן (ולמעשה- זוהי טענתו בכתב התביעה) מקור הכשל בהדבקות, שגרם לו להחליף את המרצפות הוא תשתית לקויה שגרמה להדבקות רופפת. עפ"י חוות דעתו של המומחה, לאחר שבדק את המרצפות בטרם פירוקן הוא מצא מספר תופעות: ראשית הוא מצא העדר רצף תשתית דבק תחת האריחים ; שנית, הוא מצא כי טיט התשתית פרוזיבי (התגלו בו בועות רבות), ושלישית, מצא המומחה גושן כי בהיקף המרפסות לא יושמה חגורה תחומה כהגנה כנגד תזוזות מילוי תחת הריצוף - מצב שגורם להתרופפות המרצף.

37. מנגד טען הנתבע, כי אין כל כשל וגם אם היה כזה, הרי אין מדובר בכשל שמקורו בשיטת העבודה של הרצפים או בסוג וטיב החומרים שבהם השתמשו הרצפים.

38. על מנת לבחון את שאלת קיומו של כשל, וככל שיוכח קיומו - את סיבתו של הכשל, בהסכמת הצדדים, מינה בית המשפט מומחה מטעמו- מר יוסי לזר. מר לזר נתן חוות דעת ראשונה מיום 18.12.2011 (להלן: "חוות הדעת המקורית") וחוות דעת נוספת שהוגשה בעקבות שאלות הבהרה שהפנו ב"כ הצדדים למומחה (להלן: "חוות הדעת המתוקנת"). כאמור לעיל, שתי חוות הדעת נערכו בעקבות ביקור המומחה, שנערך לאחר שהוחלפו המרצפות (כך לטענת התובעים).

39. על פי חוות הדעת המקורית של המומחה מטעם בית המשפט (סעיף 2.2.1), קבע המומחה כי בניגוד לתקן 1555 לא בוצעה שכבת החול המייצב ולא נמרח טיט דבק על גב האריחים, ובמקום זאת בוצעה שכבת הטיט - צמנט ישירות על גבי מצע חול שומשום - דבר שגרם כנראה לבריחת מים מהטיט כלפי החול שומשום היבש וכלפי האריח, ובכך להתנתקות ולאי התחברות האריחים עם הטיט. זאת הסיק המומחה מתוך התמונות וקטעי הוידאו שנמסרו לו. עוד עולה מחוות הדעת המקורית (סעיף 2.2.2) כי בריצוף של אריחי קרמיקה מסוג גרניט פורצלן יש להשתמש בדבקים מתאימים לריצוף באריחים סופגים ועל גבי חול מיוצב, אותם מורחים על גבי האריחים וגם מערבבים עם הטיט חומר דבק מתאים. המומחה קבע כי כמות הדבק שסופקה לאתר הינה 90 ליטר – על פי החשבוניות שהוצגו לו, וכי כמות זו מספיקה ל- 120 מ"ר שטח מרוצף, בעוד שגודל השטח המרוצף הינו כ- 850 מ"ר.

40. ביום 21.02.12 עתר המומחה מטעם בית המשפט לתקן את חוות דעתו. המומחה הודיע כי הובא לידיעתו עדכון לתקן 1555 הנ"ל, ועל פי התקן המעודכן: כאשר משתמשים בשכבת "סומסום" אין צורך בשכבת החול המיוצב (סעיף 4.2.1.2 לתקן המעודכן מחודש 09/2009), אולם הנחת האריחים תיעשה באמצעות מריחת התשתית וגב האריח (מריחה כפולה) (סעיף 4.5.2 לתקן הנ"ל). על כן קבע המומחה כי הסיבה להתנתקות האריחים הינה, ככל הנראה, העובדה שלא בוצעה מריחה כפולה של האריח, כמתואר בהוראות התקן.

41. בחקירתו הודה המומחה שטעה כאשר קבע כי התקן מחייב "מריחה כפולה", וכך הוא מעיד (עמוד 59 שורות 19-22 לפרוטוקול):

"ת. אני מודה שיש פה טעות. טעיתי בהנחה הזו. אין צורך במריחה כפולה, על פי התקן. המריחה הכפולה בסירוק לעומת המריחה בשכבת מלט, זו שגיאה שלי ואני מודה.
ש. זה אומר שכל חוות דעתך לגבי סיבת הכשל בהעדר מריחה כפולה, בטלה?
ת. ברמת העיקרון, כן."

42. בחקירה הנגדית, המומחה חזר בו וטען שאף ששיטת המריחה הכפולה לא הייתה מחוייבת על פי התקן במועד ביצוע העבודות, זוהי שיטת העבודה הנכונה בעשור האחרון, וכי התקן מ-2009 רק התאים עצמו לפרקטיקה הנהוגה.

43. הנתבעים טוענים בסיכומיהם כי המומחה מטעם בית המשפט יכול היה לשלוח את הטיט למעבדה כדי לקבל תמונה אובייקטיבית של טיב החומר בו נעשה שימוש – אך לא עשה כן. בנוסף, הנתבעים טוענים כי המומחה שינה דעתו מספר פעמים באשר לסיבת הכשל, ומכאן מסיקים הם כי אין למומחה כל הבנה בתחום הריצוף.

44. מאידך - התובעים טענו בסיכומיהם כי על אף שהמומחה חזר בו ממסקנותיו בחוות דעתו המקורית והשנייה, יש לקבל את מסקנותיו שהרי אין מחלוקת שהריצוף בוצע שלא לפי שיטת ה"מריחה הכפולה" האמורה בעדכון התקן משנת 2009, וגם לא לפי שיטת שכבת החול המייצב האמורה בגרסת התקן משנת 2003, ועל כן נראה שהעבודה נעשתה שלא על פי אף לא אחת מן הגרסאות של תקן 1555, וזוהי הסיבה לכשל.

45. כאמור, עדותו של המומחה מטעם בית המשפט בעניין הסטייה מהוראות התקן הייתה מגומגמת. המומחה הציג שני הסברים שונים לסיבת הכשל, המבוססים על הוראות התקן, ומשניהם חזר בו המומחה – תחילה בחוות הדעת המתוקנת, ובהמשך בחקירתו בבית המשפט, ועל כן נוכח העבודה כי המומחה לא בדק את המרצפות לפני עקירתן (לשיטת התובעים) לא ניתן לומר כי הוכח שסיבת הכשל היא הסטייה מהוראות התקן בעניין אופן ביצוע תשתית הריצוף. זאת, אף שמעיון בהוראות התקן משנת 2003, וגיליון התיקון משנת 2009, נראה כי הריצוף לא הונח על פי אף אחת מן הגרסאות – בשלמותה, שכן או שלא הונח הריצוף על גבי שכבת חול מיוצב (כדרישת הגרסה המקורית של התקן משנת 2003) או שלא בוצעה מריחה כפולה (כדרישת גיליון התיקון משנת 2009). על כן, ראיתי שלא לקבל את מסקנותיו של המומחה בעניין שיטת ההנחה.

46. יחד עם זאת, מצטרפים הנתבעים למסקנה אחרת של המומחה (ראו דבריו בסעיף 2.1 ו-2.2.2 לחוות הדעת המקורית ועדותו בעמוד 72 שורות 22-25), והיא שייתכן שהכשל נובע מכך שלא נעשה שימוש ב"פורצלנית" – שהינו דבק מתאים לסוג האריח שהוזמן ע"י התובעים ואותו יש לערבב עם הטיט וכך נמנע מצב שישנן בועות אוויר בטיט – הגורמת לבעייה בהידבקות. הנתבעים סומכים ידיהם בעניין זה גם על מכתב ששלח ספק האריחים לתובעים בדיעבד (נ/2). על עמדה זו חזר יוסי ברקוביץ, בתצהירו כאשר טען בסעיף 54.1 בהתייחסו לממצאי בדיקת מכון התקנים, כי "במקומות הללו שהבדיקה תקינה נעשה שימוש בדבק שסופק על פי הוראה מיוחדת של ספק המרצפות שכאמור לא אני ולא הרצף ידענו על קיומה והחובה להשתמש בה". התובעים בסיכומיהם לא התנגדו למסקנה זו, אולם לטענתם האחריות לכך רובצת על הנתבעים, ולא עליהם – בהיות הנתבעים בעלי המקצוע.

47. נראה, כי לאור ההסכמה בעניין זה בין הצדדים, אני מקבל מסקנה זו של המומחה מטעם בית המשפט אשר מתיישבת עם מסקנתו של המומחה מטעם התובעים, ולפיה סיבת הכשל היא העדר השימוש בדבק "הפורצלנית". לטעמי ניתן גם לחזק מסקנה זו באמצעות ראיות נוספות אותן אמנה להלן.

48. כאמור, במכתב נ/2 ששלח ספק המרצפות אל התובע, ציין הוא כי התובע רכש כמות של 5 גלונים – שהם 8 ליטרים של התוסף "פורצלנית". המומחה מטעם בית המשפט קבע, כאמור, בחוות הדעת המקורית ובחקירתו כי כמות זו אינה מספיקה להדבקת הריצוף בכל הבית, וכי אם היה שימוש בחומר זה בביצוע הריצוף בשני הבתים באופן מלא, לא היו נוצרות בועות או כיסי אוויר בטיט, ובכך הייתה נמנע הכשל של אי-הידבקות האריחים. לאפשרות של אי התאמה בין סוג הדבק או התוסף לבין האריחים כגורם לבעיית הידבקות ישנו ביטוי בהוראות התקן (סעיף 4.3.2) הקובע כי "יש להבטיח שכל החומרים במערכת הרצפה יתאימו זה לזה (כגון התאמת חומר ההדבקה לסוג האריח)".

49. כפי שציינתי לעיל אף חוות הדעת שנערכה ע"י המהנדס יהונתן גושן מטעם חברת "פלס", לאחר שביקר בבתי התובעים ביום 18.11.09, ואשר כאמור לא זומן ולא נחקר על חוות דעתו, מעלה כי איכות ההידבקות במערכת הריצוף לקויה, וכי מדובר בכשל מערכתי, הנובע מהידבקות לקויה לתשתית או מהכנה ויישום תשתית לקוייה. המומחה ציין בפרק 3.1 לחוות דעתו כי הליקוי נובע מכך שלא יושמה בגב האריחים שכבה מקשרת, כמומלץ בשימוש באריחי פורצלן, וככל הידוע לא בוצע שימוש בתוסף הידבקות כדוגמת "פורצלנית" לצורך התקשרות, כפי שהומלץ וסופק על ידי בעל הנכס.

50. לטעמי, חוות הדעת של המומחה גושן, אשר לא נסתרה באמצעות חקירה נגדית או חוות דעת נגדית, תומכות במסקנתו של המומחה מטעם בית המשפט, לפיה ישנו כשל בהידבקות האריחים, שמקורו באי שימוש בחומרי הדבקה מתאימים לסוגי האריח בהם רוצפו בתי התובעים וחופו הקירות. נראה, כי אף הנתבעים אינם חלוקים, כי כיום, בדיעבד, וכאשר היה ברור שקיים כשל כלשהו במרצפות, מקורו של כשל זה הוא באי שימוש בדבק הפורצלנית, שהיה אמור לסייע להדבקת האריחים.

51. כאשר אלה הן הראיות שלפניי, וכאשר אין כל ראשית ראיה (ואף לא רמז) כי מקור הכשל בהדבקות מקורו בסיבה אחרת (כגון ליקוי באריחים עצמם או בטיב חומר התשתית), אני קובע, כי הוכח בפניי, ברמת ההוכחה הנדרשת במשפט האזרחי, כי סיבת הכשל היא אי השימוש בחומר הפורצלנית - סוג דבק המתאים לאריחים שרכשו התובעים ואשר סופק ע"י ספק האריחים בכמות מוגבלת לצורך שימוש בסוג האריחים .

52. גם לאחר שקבענו סיבת הכשל, אין בכך כדי להטיל אחריות על מי מן הנתבעים. השאלה הנוספת הדורשת הכרעה, היא האם התרשלו הנתבעים או הפרו את ההסכמים שכרתו עם התובעים כאשר הרצפים ביצעו את עבודות הריצוף ללא שימוש בחומר הפורצלנית.

שאלה שלישית – שאלת האחריות:

53. משהכרענו כי היה כשל מערכתי בביצוע הריצוף, ומשקבענו כי הסיבה לכשל היתה אי שימוש בדבק המתאים לסוג זה של מרצפות, נדון בשאלת האחריות לכשל זה.

54. התובעים טוענים כי על הנתבעים 1 ו- 2 (החברה ויוסי) - מי שפיקח בפועל על העבודות, חלה חובה לפצות את התובעים, מאחר והם נשכרו ושולם להם סכום של 80,000 ₪ על מנת שיפקחו פיקוח צמוד על ביצוע העבודות ובכדי למנוע כשלים מן הסוג הנטען. עוד טוענים התובעים כי אף הרצפים, מי שביצעו עבודה לקויה, אחראים לפצות התובעים בגין נזקיהם.

55. מוסיפים התובעים ותוהים מדוע חיפה יוסי על הקבלנים ומדוע לא נתן הוראה מפורשת לרצפים להחליף את הריצוף. עוד תוהים התובעים למי חב יוסי חובת נאמנות, לתובעים ששכרו את שירותיו ושילמו לו שכר, או שמא לקבלנים- ובכללם הרצפים (סעיפים 41 ו- 42 לתצהירו של התובע).

56. התובעים טענו, כי הם נתנו ליוסי ברקוביץ ייפוי כוח פתוח לרכוש כל חומר בנייה הדרוש לביצוע העבודות, ולצורך כך הם פתחו חשבון פתוח אצל חנות חומרי בניין "אסניר" בכרמיאל (ראו האמור בסעיף 9 והמסמך ת/9). עוד טוענים התובעים כי התובע מסר לקרמיקה בשארת - ממנה רכש את המרצפות, כי עליה לספק לבקשת יוסי כל חומר שיידרש (סעיף 10 לתצהיר התובע).

57. יוסי טען כי אין הוא חב אישית בחבות כלשהוא מאחר והחברה היא שהתקשרה בהסכם בין הצדדים. עוד טענו הנתבעים 1 ו- 2 כי לא חלה על החברה חובת פיקוח צמוד, אשר נועד לבחון את מקומה ואת איכותה של כל מרצפת, ועל כן, אפילו יוכח כי הרצפים התרשלו, לא חלה עליהם חובה לפצות את התובעים בגין כל ליקוי (ראו האמור בסעיף 8 ו- 9 לכתב ההגנה וסעיף 9 לתצהירו של יוסי).

58. הרצפים אף הם טענו כי לא חלה עליהם כל חובה לפצות את התובעים בגין נזקים המוכחשים.

59. באשר לרכישת הפורצלנית, טענו הנתבעים 1 ו- 2 כי התובעים רכשו אריחים תוצרת סין מאיכות ירודה וכי עפ"י ההסכם עם הרצפים הוסכם כי המרצפות יודבקו בשיטת הטיט הצמנטי. לטענת יוסי, בדיעבד התברר, כי הספק דרש להשתמש בדבק מסוג פורצלנית שהוא מוצר יקר מחומרי הדבקה אחרים (כגון בי.גי'. בונד בו השתמשו הרצפים) ואשר לא היה מוכר ליוסי (ראו האמור בסעיף 39 לתצהירו של יוסי). יוסי ממשיך וטוען כי בהעדר הוראות בכתב, מרצפים בהתאם להוראות התקן וכך נעשה, כאשר יוסי דרש מן הרצפים להשתמש במוצר איכותי (בי.גי בונד 2 - שם). יוסי טוען כי אומנם היתה אפשרות לרכוש חומרים מאסניר, אולם לא ניתן היה לרכוש סחורה מספק המרצפות בשאראת.

60. הרצפים טענו, כאמור, כי אכן קיבלו מספק המרצפות ארבעה גלונים של דבק נוזלי בתחילת העבודה, והתובע ביקש להוסיף את חומר ולמרוח על האריחים, אולם כאשר הבין התובע מהי כמות החומר הדרושה לעבודה כולה, הודיע כי לא יביא יותר מן הדבק הנ"ל, וכי הרצפים יעבדו כפי שעבדו עד כה. הרצפים טענים כי הם הודיעו ליוסי על הוראותיו של התובע, כי לא יביא יותר מן החומר הנ"ל, ויוסי, בתגובה, הורה לרצפים לעבוד כפי שהתובע מבקש.

61. בפרק הבא נכריע בשאלת האחריות, ונעשה זאת בשני מישורים: ראשית נכריע בהיקף האחריות של הנתבעים 1 ו- 2, ולאחר מכן נכריע באותה שאלה לגבי הרצפים. בשלב השני נכריע בשאלה, האם מעשי הנתבעים מקימים אחריות לנזקי התובעים.

היקף אחריות החברה:

62. על פי הפסיקה, ניתן לחייב מפקח בגין ליקויי בנייה, ככל שתוכח אחריותו (ראו: תא (חי') 948/98‏ ‏שלמה ודפנה גיגי נ' פנורמה הצפון - חברה לבניה בע"מ (07.01.2009); ורדי, עמ' 50). אחריות זו יכול שתהא מכח דיני הנזיקין או מכח דיני החוזים. בענייננו, על פי ההסכם בין החברה לתובעים (ת/3 לתצהיר התובעים) הוגדר כי תפקידיה של החברה (סעיף 4 לחוזה) הינם, בין היתר:

" תמיכה בניהול ביצוע, הכולל: קשר עם הספקים והקבלנים ופיקוח על איכות החומרים והמוצרים המסופקים ועל איכות עבודת הקבלנים.
פיקוח על טיב הבניה, ככל הדרוש להשלמתם המלאה והסופית של שלד המבנה וגמר המבנה...
(ההדגשה אינה במקור – נ.ג')

63. הנה כי כן, החברה התחייבה לפקח על איכות החומרים וטיב הבנייה, ועל כן ככל שיסתבר שהליקויים נובעים מהיעדר פיקוח נאות על החומרים או על הבנייה, הרי שניתן יהיה לחייבה בנזיקין או בפיצויים בגין הפרת ההסכם. . בהקשר זה אציין כי אני דוחה טענת הנתבעים 1 ו- 2 כי מדובר "בפיקוח לפי דרישה". ראשית ההסכם אינו קובע כי מדובר בפיקוח על פי דרישה, כי אם בפיקוח שנועד להבטיח בניית הבתים בחומרים איכותיים וברמת עבודה נאותה. שנית, נראה, כי התובעים שכרו שירותי פיקוח ושילמו סך 80,000 ₪ (ראו סעיף 13 להסכם בין התובעים לבין יוסי- נספח ת/3 לתצהיר התובע), כדי למנוע כשלים מן הסוג הנדון (החלפת ריצוף או כשלים מהותיים בריצוף). שלישית, לגבי היקף הפיקוח אליו התכוונו הצדדים ניתן ללמוד מתצהירו של העד מוחמד סמרי אשר הצהיר בסעיף 3 לתצהיר עדות ראשית מטעמו כי "לעולם (צ"ל מעולם- נ.ג') לא ביצעתי עבודה כלשהיא בבתיהם של התובעים אלא עפ"י הנחיות התובעים והנתבע מס' 1 ביחד..". רביעית, העד סמרי העיד בפניי כי יוסי היה מעורב ברכישת החומרים, בבחירת החומרים ובבחירת כמויות החומרים (ראו עדותו של מוחמד סמרי בעמוד 47 שורות 4 ו- 5 לפרוטוקול). על כן, אני דוחה טענת יוסי והחברה כי הם לא היו אחראים לכל כשל בעבודות. כשל שמקורו בהעדר פיקוח, או כשל מהותי בעבודה מסויימת הוא באחריות החברה שתפקידה למנוע כשלים מן הסוג הזה.

היקף אחריותו של יוסי:

64. התובעים טוענים כי המפקח אחראי אישית לגרימת הליקויים, אף שההתקשרות נעשתה עם החברה ולא עימו באופן אישי, לאור תורת האחריות האישית של נושא במשרה בנזיקין. התובעים טוענים בסיכומיהם כי המפקח היה מנהל החברה, והוא פעל באופן אישי כאשר נכח בשטח ופיקח על עבודות הריצוף, ועל כן לאור הכשלים בביצוע הריצוף, הרי שהוא עיוול עוולת רשלנות כלפי התובעים, ויש לחייבו באופן אישי. המפקח טוען, מאידך, כי ההתקשרות לא נעשתה עימו, וכי הוא פעל במסגרת החברה, ובכל מקרה לא הוכחה מערכת העובדות המטילה עליו אחריות, ועל כן אין לחייבו באופן אישי.

65. על פי הפסיקה, אין בעובדה שהמפקח פעל במסגרת חברה כדי לפטור אותו מאחריות אשית על פי דיני הנזיקין (ראו ע"א 9916/02 בן מעש אהרון נ' שולדר חב' לבניה בע"מ (05.02.2004), המבחין בין הטלת אחריות אישית, לבין הרמת מסך ההתאגדות) או במישור החוזי ( דנ 7/81‏ ‎ ‎ פנידר, חברה להשקעות פתוח ובנין בע"מ‎ ‎נ' דוד קסטרו פ''ד לז(4) 673, 694-695).

66. על כן, אין לשלול מדעיקרא הטלת אחריות על יוסי, שעה שפעל במסגרת חברה בע"מ, אלא יש לבחון, לאור דיני הנזיקין והחוזים, האם ניתן לייחס למפקח אחריות לאור מעשיו, הכל לפי נסיבות העניין. אחריותו של יוסי תיבחן להלן, לאור הראיות שהוצגו בפניי.

היקף אחריות הרצפים

67. אף על בעלי מקצוע, המשמשים כקבלן מבצע או קבלן משנה, ניתן להטיל אחריות לליקויים הנובעים מביצוע לקוי, גם כאן – הן מכח דיני החוזים והן מכח דיני הנזיקין (ורדי, עמ' 47-48). בענייננו, חתמו הרצפים על חוזה – ישירות מול התובעים, ועל פי הוראות סעיף 4 להסכם (ת/6 לתצהיר התובעים) התחייבו הרצפים:

"להשתמש, לשם ביצוע העבודה בחומרים חדשים טובים ומתאימים לדרישת מכון התקנים הישראלי, לבצע את העבודה באופן טוב ומקצועי לשביעות רצונו המלאה של המזמין, ולהרחיק מאתר העבודה כל חומרי בניין שאינם עונים לדרישות התקן הישראלי..."

68. לאור התחייבויותיהם של הרצפים על פי ההסכם, נראה כי ככל שיוכח כי היה שימוש בחומרים לא מתאימים או בשיטה לא נכונה, הרי שקמה עילה חוזית לטובת התובעים. אמנם, הרצפים מכחישים כי חתמו על כל דפי החוזה וטוענים כי לא קיבלו העתק ממנו וכי הם לא חתמו על ההסכם בכתב יד המצורף לתצהיר התובע ומסומן/7, אך אני דוחה טענה זו מכל וכל. גרסת הרצפים, לפיה לא חתם מוחמד סמרי על ההסכם לא זכתה לאמוני ונתגלו בה סתירות. בתצהיר עדות ראשית מטעמו, טען מוחמד סמרי כי על נספח ת/6 הוא חתם בשם בנו אולם על הנספח להסכם ת/7 לתצהירו של התובע מר סמרי לא חתם, והוא לא ידע על קיומו של נספח זה (ראו סעיף 6 לתצהירו של מר מוחמד סמרי). בעדותו בפניי שינה מר סמרי את גרסתו וטען הוא (בעמוד 45 שורות 25 ואילך) כי הוא לא חתם על החוזה המצורף לתצהיר התובע וכי הוא חתם על העמוד האחרון בלבד, אולם העתק זה נותר אצל התובע, וההסכם המצורף לתצהיר התובע אינו ההסכם עליו חתם (ראו עדותו של מוחמד סמרי בעמוד 46 שורה 16 לפרוטוקול). בשלב יותר מאוחר חזר בו מר סמרי מטענתו זו וטען, כי החתימה על העמוד האחרון היא "חתימה דומה" לתחימתו (עדותו בעמוד 46 שורה 27 ובעמוד 51 לפרוטוקול) ובכך לא שלל מר סמרי שהחתימה על העמוד האחרון היא חתימתו.

69. בנוסף החתימה על ת/7 דומה לחתימה על ההסכם. לאמור לעיל אוסיף כי בגוף ההסכם צויין כי התמורה תיקבע בנספח נפרד. לפיכך, היה הכרח לערוך נספח (הוא ת/7). משכך אני קובע כי הרצפים חתמו על ההסכמים ת/6 ו- ת/7 לתצהיר התובע.
אחריותם הקונקרטית של הצדדים וחלוקתה

70. כאמור, נמצא כי היה כשל מערכתי בביצוע עבודות הריצוף בבתי התובעים. כשל שעניינו בעייה בהידבקות האריחים כתוצאה מתשתית הדבקה לקוייה. עוד קבענו כי הסיבה לכשל הינה אי שימוש בתוסף הדבקה שהומלץ על ידי ספק האריחים, ואשר אי השימוש בו גרם להיווצרות בועות אוויר רבות בתשתית ההדבקה, דבר שגרם לחללי אוויר תחת האריחים, ובהמשך, להתרופפות האריחים ואף להיפרדות מוחלטת בחלק מן המקומות. האם אחראים הנתבעים או מי מהם לכך שלא נעשה שימוש בדבק זה. נביא גרסאות הצדדים לעניין נקודה זו.

71. התובע טען, כי ניתנה הוראה ע"י ספק הריצוף כי ישתמשו בחומר הנ"ל ולא היתה כל מניעה מצידו להשתמש בחומר זה. התובע טען כי יוסי הוא ששיכנע אותו לוותר על החומר, וכי עלות החומר לא היתה שיקול לוותר על החומר שכן מדובר בהפרש של 5,000 ₪ בשני הבתים (ראו עדות התובע בעמוד 19 שורות 16-19 לפרוטוקול). עוד טען התובע, כי הספק דיבר עם מוחמד סמרי טלפונית והסביר לו כיצד להשתמש במוצר. התובעים טוענים כי אינם בעלי מקצוע, וכי אין להם ידע באשר לדרך הנכונה להדבקת אריחים, וכי ככל שהנתבעים סברו כי יש להשתמש בתוסף זה, הרי יכלו להזמין את הכמויות הנדרשות של התוסף, כדרך שהזמינו הם חומרים נוספים באותה הדרך (סעיף 20 לסיכומיהם).

72. יוסי טען בתצהירו כי הוא לא ידע על המוצר הנ"ל, וכי דרישת ספק המרצפות לעבוד עם פורצלנית נודעה לו בדיעבד (ראו האמור בסעיף 39 לתצהיר יוסי); מוחמד סמרי טען, כי יחד עם המרצפות סופקו ארבעה גלונים דבק פורצלנית ו"אייל אמר לנו תוסיפו את הדבק לטיט ולמרוח על האריחים" (סעיף 7 לתצהיר סמרי) אולם משידע התובע כמות החומר הדרושה ולאור מחירו של החומר " הוא אמר לנו אני לא רוצה להביא יותר תעבדו כפי שעבדתם כל הזמן" (שם).

73. באשר לאחריות לאי השימוש בתוסף הפורצלנית - אין מחלוקת כי התובע הזמין מן התוסף 5 גלונים, שהם 90 ליטרים, וכי כמות זו אינה מספיקה לריצוף שני הבתים, אלא לכל היותר ל-120 מ"ר (ראו האמור בסעיף 2.2.2(ב) לחוות דעתו המתוקנת של המומחה מטעם בית המשפט). המחלוקת היא מי אמור היה לדאוג לכך שיסופק חומר זה וייעשה בו שימוש, כך שיספיק לביצוע כלל הריצוף בבתי התובעים.

74. לאור המחלוקת בין הצדדים, עלינו לקבוע האם ידע התובע כי יש להזמין את הפורצלנית בכמות רבה יותר, אך החליט לוותר על כך, או שמא הדבר לא היה ידוע לו, ואף הנתבעים לא הסבו את תשומת ליבו לעניין, וייתכן שאף הם לא היו מודעים לו.

75. במחלוקת זו בין הגרסאות, איני יכול לקבל את גרסאות הצדדים במלואן. אני דוחה טענת יוסי בתצהירו ובעדותו בפניי (בעמוד 35 שורה 17-19 לפרוטוקול), לפיה לא ידע על החומר, ולא ידע על החובה להשתמש בו. גרסה זו של יוסי נסתרת ע"י דברי מוחמד סמרי אשר העיד כי ההחלטה לגבי השימוש בחומרים התקבלה על ידו וע"י יוסי (ראו עדותו בעמוד 45 שורות 4 ו- 5 לפרוטוקול) וכי לאחר שהשתמש בארבעה גלונים של דבק הפורצלנית ולאחר שהתובע הודיע כי אין הוא מתכוון לרכוש עוד חומר, הודיע סמרי ליוסי על כך, ויוסי אמר לו תעשה מה שהתובע רוצה (ראו האמור בסעיף 7 לתצהירו של מוחמד סמרי). בנוסף, מעדותו של סמרי בפניי עולה כי הוא ידע כי מדובר בחומר יקר אשר תפקידו לחזק את ההדבקות (ראו דברי העד מוחמד סמרי בעמוד 52 שורות 25-31 לפרוטוקול). הנה כי כן, מעדותם של הרצפים נסתרת גרסת יוסי כי הוא לא ידע על החומר, שכן עולה כי יוסי ידע על הפורצלנית ותפקידה בשעת אמת.

76. כמו-כן מקבל אני גרסת התובע כי הוא הודיע לרצפים וליוסי כי מדובר בתוסף שהומלץ ע"י הרצף.

77. באשר לסיבה בעטיה הפסיקו הרצפים להשתמש בחומר הנ"ל, נראה, כי בעניין זה אני מבכר את גרסת הנתבעים, לפיה הודיעו הם לתובע כי כמות התוסף "פורצלנית" שרכש לא תספיק לריצוף שני הבתים, ולאחר שחישב התובע את עלות הזמנת מלוא הכמות של התוסף, החליט התובע להשתמש בתוסף אחר- זול יותר, מסוג בי.ג'י. בונד 2, בכמות של 120 ק"ג, שאכן הוזמן לאתר (ראו חוות דעת המומחה המתוקנת, סעיף 2.2.2(ה)).

על פי חשבוניות אסניר (ת/10 לתצהיר התובע) מחירו של בי.ג'י. בונד 5 ק"ג הוא 50 ₪ ומע"מ. על פי חשבוניות של בשראת באהיג' (ת/10 לתצהיר התובע) מחירו של גלון פורצלנית ( 18 ליטר) הוא 280 ₪ ומע"מ. על פי חוות דעת המומחה מטעם בית המשפט – כמות הפורצלנית שסופקה (90 ליטר) מספיקה לריצוף 120 מ"ר. דהיינו, הכמות הדרושה לשם ריצוף כ-850 מ"ר הינה כ- 630 ליטרים ( 35 גלונים), שעלותם הינה כ- 9,800 ₪ ומע"מ. לעומת זאת, על פי המומחה מטעם בית המשפט, כמות הבי.ג'י. בונד 2 הנדרשת לריצוף הבית הינה 120 ק"ג – שעלותם 1,200 ₪ ומע"מ. אמנם על פי המפרט של בי.ג'י בונד (מוצג ת/1), יש להשתמש בתוסף זה ולערבו יחד עם הצמנט ביחס של 1/10. על פי המומחה כמות הטיט הצמנטי שהוזמן הינה 4 טון, ולפי יחס זה כמות הבי.ג'י. בונד הנדרשת הינה 400 ק"ג – שמחירם 4,000 ₪ ומע"מ, אולם כך או כך, נראה כי הבי.ג'י. בונד הינו תוסף זול יותר מן הפורצלנית.

78. למסקנה זו הגעתי נוכח העובדה כי מבחינתם של הנתבעים לא היתה כל סיבה נראית לעין שלא להשתמש בחומר הזה. מסתבר יותר בעיניי, שמי שהחליט להשתמש בתוסף הזול יותר הוא התובע, שכן מבחינת הרצפים והמפקח – אין זה משנה באילו מבין התוספים ייעשה שימוש, שכן דרך העבודה עם שניהם זהה (ראו עדות הרצף בעמוד 50 שורות 9-10 לפרוטוקול):
"ש. מבחינתך זה נכון שאם אתה עובד עם בי ג'י בונד 2 או פורצלנית זו אותה עבודה?
ת. מבחינתי זו אותה עבודה, זה כמו מים, יגידו לי לשפוך 10 ליטר, אני אשפוך 10 ליטר. "

79. כך גם, העובדה שהתובע הזמין את התוסף פורצלנית מלמדת שהוא ידע שיש צורך בשימוש בתוסף זה, יחד עם העובדה שבהמשך החומר שהוזמן הוא בי.ג'י. בונד 2 מלמדת כי הוא בחר להשתמש בתוסף זה, שהוא, כאמור, זול באופן משמעותי ביחס לפורצלנית. בחקירתו, לא נתן התובע הסבר מניח את הדעת לשאלה מדוע לא הזמין כמות מספיקה של פורצלנית, והוא נתן מספר תשובות, כאשר בכל תשובה גרסה אחרת. בתחילה אמר שהמפקח יכול היה להזמין פורצלנית, אם סבר שהדבר נחוץ (עמוד 19 שורות 16-19 לפרוטוקול). לאחר מכן, טען שהמפקח "התנגד לשימוש בדבק ואמר שחבל לי על הכסף" (שם, שורה 26), בהמשך טען כי הפורצלנית אינה תוסף יקר, וכי עלות הזמנת מלוא החומר הינה 5,000 ₪ ( שם, שורה 30), ולבסוף, טען כי הפורצלנית הוא תוסף שאמור להתווסף לבי.ג'י. בונד, וכי העובדה שלא נעשה בו שימוש נובעת מטעמי נוחות של הנתבעים ( עמוד 20 שורה 7 לפרוטוקול). העולה מן האמור הוא שהתובע החליט שלא להזמין את הפורצלנית, ולהזמין תחתיה בי.ג'י. בונד 2 – ככל הנראה, מטעמי חיסכון ולאחר שהרצפים ויוסי לא העמידו אותו על הסכנות שיש בכך, ולאחר שהציגו בפניו כי ריצוף בעזרת בי.ג'י בונד הוא מספיק טוב והוא בהתאם להוראות התקן ( כפי שהרצפים ויוסי העידו בפניי).

80. התובע אינו איש מקצוע ואינו בקיא בריצוף, והא ראייה שהוא השתמש בשירותי הפיקוח של המפקח, ולא הסתפק בביקוריו שלו בבתי התובעים במהלך העבודה. כל בר-בי-רב היה נוהג כמו התובע והיה בוחר בתוסף ההדבקה הזול יותר, לולי היו מעמידים אותו על המשמעות של השימוש בתוסף שאינו מתאים. לא נטען, וממילא לא הוכח כי מי מן הנתבעים הזהיר את התובע כי שימוש בתוסף אחר עלול לגרום לכשל בביצוע הריצוף עד כדי היפרדות אריחים. מי שאמור להחליט על החומרים ולהעמיד את התובע על איכות החומרים הם הנתבעים- בעלי המקצוע. העובדה שהתובע הזמין והביא לאתר תוסף מסוג " פורצלנית" שהרצף לא הכירו ולא השתמש בו מעולם ( כדבריו בעמוד 53 שורה 1 לפרוטוקול) אמורה היתה להדליק אצל הנתבעים " נורה אדומה", והיה עליהם לברר עם ספק המרצפות, או בכל דרך אחרת, מהו אותו תוסף והאם ניתן להשתמש בתוסף אחר לשם ביצוע עבודות הריצוף. אף התקן עצמו קובע בסעיף 4.3.2 כי יש להשתמש בחומר הדבקה המתאים לאריחים, ומכך עולה כי לכל אריח חומר הדבקה המתאים לו, ויש לברר בטרם התלחת העבודות, איזה חומר הדבקה מתאים לאריח ( כפי שעל הנהג העולה לרכב לבדוק תחילה איזה סוג דלק צורך הרכב). משבחרו הנתבעים שלא לבצע בירור כשלהו בעניין, ושלא להניא את התובע מהחלטתו ולא להעמידו על ההשלכות של צעד זה, הרי בשל אחריותם החוזית לטיב העבודה והחומרים, כאמור, והן בשל אחריותם הקונקרטית כבעלי מקצוע ומפקח סבירים בנסיבות העניין, הרי משאמורים היו לצפות את הכשל ולא צפו אותו, אני מוצא גם בהם אחראים לכשל, ואין הם יכולים לגלגלו כולו על כתפיו של התובע-המזמין. בעניין זה, אינן מקובלות עליי טענות הרצפים בסיכומיהם, לפיהן המפקח והתובע אישרו את המוצרים ופיקחו על העבודה, ואילו הרצפים רק ביצעו את הוראותיהם, ועל כן אין להטיל עליהם כל אחריות לליקויים. לו היה מדובר ברצפים שכירים, ייתכן שהיה מקום לטענות אלו, אולם משעה שהציגו עצמם הרצפים בחוזה בינם לבין התובעים כקבלני ריצוף בעלי ידע ומומחיות, לא יכולים הם להיוושע בטענות מעין אלו.

81. יחד עם זאת, גם התובע אינו יכול לרחוץ בניקיון כפיו, שעה שביצע את ההזמנה על דעת עצמו וללא התייעצות עם המפקח, ושעה שהחליט לוותר, שוב - ללא התייעצות עם ספק האריחים, על השימוש בתוסף שהומלץ לו עליו על ידי הספק. על כן, ראיתי כי גם לו אחריות תורמת להפרה ( ראו: עא 3912/90 eximin s. A , תאגיד בלגי נ' טקסטיל והנעלה איטל סטייל פראררי בע"מ, פ''ד מז(4) 64) או רשלנות שתרמה לנזק ( במישור הנזיקי).

82. באשר לאחריות הרצפים לנזק מצאתי כי הרצפים הפרו את ההסכם והתרשלו כאשר לא בדקו את הצורך בתוסף הנ"ל. כך גם מצאתי כי החברה – המפקחת הפרה את ההסכם ואף התרשלה כאשר לא בדקה את החומרים בהם השתמשו הרצפים, ובכך גרמה לכך שיהיה כשל מהותי בעבודות הריצוף שהצריך עקירת כל הריצוף.

83. לגבי אחריותו של יוסי, אתייחס לכך בפרק נפרד.

84. לגבי אשמם התורם ( במישור החוזי ובמישור הנזיקי) של התובעים, שהיו מיוצגים ע"י התובע; כידוע אשם תורם נקבע ע"י מבחן חלוקת האשמה והאדם הסביר ( ע"א 542/87 קופת אשראי נ' עווד פד"י מ"ד (1) 422 ). נראה, כי התובעים, אשר ידעו היטב כי קיימות הוראות להשתמש בדבק, ויתרו על השימוש מטעמי חיסכון בלבד מבלי לבדוק את הנושא עם ספק המרצפות . התובע הוא הוא ששמע את יצרן המרצפות נותן הוראה שיש להשתמש בפורצלנית ואף על פי כן העדיף הוא לרכוש כמות מוגבלת ולאחר מכן העדיף שלא לרכוש חומר נוסף. נראה, כי בשקלול הנסיבות דלעיל, יש לזקוף לחובת התובעים אשם תורם בשיעור 35%.
שאלה רביעית : שיעור הנזק
היקף הפירוק

85. משהוכח קיומו של כשל והצדקה לפירוק המרצפות, כפי שעולה מחוות הדעת, הנתבעים טענו כי חוות דעת המומחה בעניין היקף הפירוק מונחת על "כרעי תרנגולת" שכן אין היא מתבססת על נתונים אובייקטיביים, אלא על מסמכים "מפוברקים" שמסרו התובעים למומחה, וכי מן התמונות שהגישו התובעים למומחה לא ניתן היה ללמוד אודות היקף הפירוק.

86. המומחה ציין כי אכן לא יכול היה לדעת מהו היקף הפירוק על סמך התמונות שנמסרו לו, וכך הוא מעיד (בעמוד 64 שורות 14-17 לפרוטוקול):

"מתוך התמונות לא רואים איפה פורק ואיפה לא בדיוק. הוא לא עבר בצורה יסודית, חדר חדר בצורה שיטתית אלא באופן ספורדי.
ש. אתה לא יכולת לדעת מהחומר שבידך, מה היקף הפירוק וההרכבה?
ת. נכון. זה לא יכל להיות אינדיקציה לפירוק מלא של הבית."
ועל כן העיד המומחה כי הסיק על היקף הפירוק על סמך הערכה, כאשר הבין שיש "כשל מערכתי" בביצוע הריצוף, וכלשונו (בעמוד 65 שורות 1-7 לפרוטוקול):
"זה לא היה מתוך הנתונים, אלא הגעתי למסקנה שהיה כשל מערכתי שנבע משיטת היישום של העבודה.
ש. מה עם נספחים 2-3?
ת. הוא צרף איפה הוא פרק. הוא סיפק לי את נספחים 2-3 לחוות דעתי שהוא צרף את המקומות שהוא פרק בהם, אך מאחר ואני רוצה להגיע למסקנה שלי שנוצר כשל מערכתי, סביר להניח שבכל המקומות נעשתה אותה שיטת עבודה וזו הסיבה שהגעתי למסקנה שהכל פורק."

87. יחד עם זאת, הודה המומחה (עמוד 66 שורות 1-3 לפרוטוקול) כי כאשר חישב את עלות הפירוק והריצוף מחדש, לא הסתמך על הערכתו (600 מ"ר), אלא על הנתונים המופיעים בחשבונית שהפיק קבלן הפירוק (752 מ"ר), וזאת על אף שהתמורה המופיעה בחשבונית, נמוכה בהרבה מהערכתו של המומחה עבור היקף זה של עבודה. כאשר עומת המומחה עם נתון זה, הודה המומחה שייתכן שהיקף הפירוק היה נמוך בהרבה, והיה בסך הכל בהיקף של 295 מ"ר (עמוד 66 שורות 22-23 לפרוטוקול). בחקירה הנגדית של ב"כ התובע, חזר בו המומחה וקבע כי ייתכן שהסיבה לתמורה הנמוכה היא מחיר נמוך יותר, ולא היקף פירוק קטן יותר (עמוד 70 שורה 15 לפרוטוקול) אך גם כאן לא נקט המומחה עמדה ברורה ולא עזר לבית המשפט להגיע לחקר האמת.
לסיכום העיד המומחה לגבי הדרך שבה הסיק את המסקנות עליהן מבוססת חוות דעתו, וכך הוא מעיד (בעמוד 66 שורה 26-29 לפרוטוקול).
הקו המנחה היה אצלי יותר ממקום של האמונה שלי ששיטת העבודה לא היתה נכונה והתמונות היו בשבילי אינדיקציה ולא וודאות מוחלטת , אחרת לא הייתי מוציא מכתב שכתבתי, אבל התגבשה אצלי החלטה לכתוב בצורה הזו כי הבנתי שהיה פה כשל מערכתי מבחינת שיטת הביצוע של הריצוף, וכך כתבתי לכל אורך הדרך.
88. על אף שהמומחה מטעם בית המשפט התלבט רבות באשר להיקף הפירוק, נראה כי נעלמו ממנו הוראות התקן (סעיף 5.2.4) הקובעות כי:
"אם יותר משליש מתוצאות חוזק ההידבקות המינימלי של דוגמת סדיקה יחידה קטן מהמפורט בטבלה 4 מפרקים את כל האריחים בשדה הנבדק ומדביקים אותם מחדש... "
ולחלופין, אם בשליש או פחות מן הדוגמאות חוזק ההידבקות פחות מן המינימום – עורכים בדיקה בהקשה לכלל האריחים, ואז-
"אם יותר מ- 15% מהאריחים בשדה הנבדק השמיעו צליל חלול מפרקים ומדביקים מחדש את כל האריחים בשדה"
89. המומחה העיד בעניין זה כי אינו זוכר את הוראות התקן בעניין בדיקות חוזק השליפה והשלכותיהן (עמוד 70 שורות 2-3 לפרוטוקול), ועל כן אין לי אלא ללמוד את הוראות התקן, ולסמוך על המהנדס גושן, אשר התייחס בחוות דעתו לתקן הנוגע לפירוק האריחים כאשר בדיקות חוזק ההידבקות אינן תקינות.
כאן המקום לציין כי על פי המהנדס גושן, אשר התייחס להוראות התקן בעניין זה, הצורך בהחלפת כל האריחים, כאשר בדיקות חוזק ההידבקות אינן תקינות נובע מכך ש: "ליקויי יישום תשתית עלולים לגרום לכשלים עתידיים במקומות בהן נראה כי ההידבקות מתאימה".

90. בעניין היקף הפירוק נחקר הן הקבלן שפירק את האריחים, והן הקבלן שריצף את הבית מחדש. קבלן הפירוק העיד כי פירק את כל הריצוף בשני הבתים (עמוד 12 שורה 7 לפרוטוקול). עד זה עשה עליי רושם אמין, שכן העיד אף על עובדות שאינן לטובת התובעים כמו הכלים בהם השתמשו לצורך הפירוק, וסירובו להעיד על איכות הריצוף. ואילו קבלן הריצוף העיד כי ריצף כ-800 מ"ר (עמוד 17 שורה 20 לפרוטוקול). לתצהיר התובע צורפו חשבוניות וקבלות בגין הפירוק והריצוף.

91. לאור הצורך העולה מחוות הדעת של גושן לפרק את כלל האריחים, ולעניין זה ראו התחשיב המובא בסעיפים 34-35 לסיכומי התובעים, ולאור עדותם של הקבלנים – שאינם נוגעים בדבר והתרשמתי לחיוב מעדותם, הרי מקבל אני את גרסת התובעים, ולפיה פורקו כלל האריחים והותקנו מחדש.

הזדמנות לתיקון ההפרה

92. על פי ההסכם בין התובע לרצפים ( סעיף 14 להסכם), אמור היה התובע ליתן להם הזדמנות לתיקון ההפרה, וכך קובע ההסכם:
"מוסכם בזה בין הצדדים במפורש, כי במקרה והקבלן לא ביצע את העבודה או חלק ממנה ו/או לא תיקן ליקויים שנתגלו בפרק זמן סביר ולמרות פניות חוזרות, יהיה המזמין רשאי, מבלי לגרוע מזכויותיו לפי החוזה, לבצע את העבודה בעצמו, או ע"י קבלן אחר על חשבונו של הקבלן. זכות זו ניתנת למזמין אחרי הודעה בכתב לקבלן על כוונתו להשתמש בסעיף זה. דרישת התשלום של המזמין עם פרוט העבודה ותוצאותיה תהווה ראיה מכרעת לנכונותה, תחייב את הקבלן ותחשב כסכום חוב קצוב."

93. התובעים טוענים ( ראו עדות התובע בעמודים 15-16 לפרוטוקול) כי התובע נפגש עם הנתבעים מספר פעמים, התריע בפניהם על הליקויים ודרש לתקנם, אולם המפקח הסכים לתקן רק ליקויים במרפסות, וטען שהתובע לא מבין בבנייה ואין צורך בתיקון הליקויים, ואילו הרצפים הודיעו לתובע שיתקנו רק מה שהמפקח יורה להם לתקן ( עדות התובע בעמוד 17 שורות 27-28 לפרוטוקול). מאידך, הנתבעים טוענים כי לא היה כל צורך לבצע תיקונים כי לא היה כשל, אולם מוכנים היו ללכת למומחה אובייקטיבי שייקבע האם ישנם ליקויים, אך התובע הוא שטרפד מהלך זה ( עדות המפקח בעמוד 41 שורות 16-18 לפרוטוקול).

94. לאחר שעיינתי בחומר הראיות באתי למסקנה כי הנתבעים לא ניצלו את הזדמנות שניתנה להם לתיקון הליקויים, ומשכך – לא הפרו התובעים את החוזה עימם שעה שביצעו את התיקונים בעצמם. יוסי הוא שהזמין את בדיקת מכון התקנים, וכיום ברור לכל, כי אפילו עפ"י הבדיקה שהזמינו הנתבעים 1 ו- 2 קיים כשל בריצוף. בנוסף, יוסי - המפקח מטעם התובעים, במקום להורות לרצפים לתקן את המרצפות ע"י עקירתן לאחר שדו"ח מכון התקנים הצביע על כשל , מבקש לזמן מומחה אובייקטיבי ( ראו ההתכתבות בין התובע לבין יוסי נספחים ת/17 –ת/28 לתצהירו של התובע). נשגב מבינתי מדוע מפקח צריך לזמן מומחה אובייקטיבי כדי לבדוק את הדבקות הריצוף, מקום שבדיקה שהוא - המפקח הזמין מוכיחה את הכשל (וכאמור- כיום ברור לנו כי כשל היה גם היה) . כיום ברור גם שכל טענות התובע שהועלו למן אמצע חודש 8/2009 לגבי התפרקות חלק מן המרצפות היו טענות מוצדקות. נראה, כי התובע נתן לנתבעים לתקן את הליקויים, הנתבעים 1 ו- 2 היתלו בו, הציעו הצעות תחילה להזמין את מכון התקנים ולאחר שהבדיקה הראתה כשל, הציע המפקח יוסי כי יוזמן מומחה אובייקטיבי על מנת לבדוק אם קיים כשל וגם להצעה זו הסכים התובע והיא לא יצאה לפועל בין היתר בשל גרירת רגליים מצד יוסי ואף הרצפים, למרות שהתבקשו לתקן את הליקויים, חיכו להוראות מיוסי ולבסוף לא תיקנו את הליקויים.

95. המסקנה היא שניתנה לנתבעים הזדמנות לתקן את הליקויים והם לא ניצלו הזדמנות זו.
הנזק

96. מאחר והתובעים תיקנו את הליקויים בעצמם ועל חשבונם, הרי שהתרופה הינה השבת ההוצאות שהוציאו התובעים לשם תיקון הליקויים, והוצאות נלוות שנגרמו להם, והכל בכפוף לעיקרון הקטנת הנזק.

97. התובעים טוענים בסיכומיהם לנזקים הבאים:

א. תיקון ליקויים ע"פ אסמכתאות 206,241 ₪
ב. איחור במסירה ( דיור חלופי) 31,550 ₪
ג. עוגמת נפש 90,000 ₪
ד. שכר טרחת מומחים 23,704 ₪
סה"כ 351,495 ₪
הנזק בגין פירוק הריצוף והריצוף מחדש

98. בעניין תיקון הליקויים צורפו לתצהירו של התובע החשבוניות והקבלות הבאות: חשבונית וקבלה בגין הפירוק מיום 17.05.10 מאת זריקי ג'ואד – סך 18,560 ₪; תעודות משלוח, חשבוניות וקבלה עבור פינוי הפסולת מאת עמיאש חברה להובלה מיום 17.06.10 – סך 5,452 ₪; חשבונית וקבלה עבור תיקוני צבע ושפכטל מעל הפאנלים מיום 13.08.10 מאת ראשיד סלאמה – סך 7,000 ₪; חשבוניות וקבלות עבור עבודות ריצוף כללי מאת עבדאללה חאלד עטייה דראושה – סך 106,400 ₪; חשבוניות וקבלה בגין ריצוף מיום 28.06.10 מאת קרמיקה בשאראת בהאיג' – סך 42,002 ₪. חשבונית וקבלה עבור חומרי מליטה מאת אזולאי בית משה מיום 04.06.10 - סך 2,205 ₪; חשבונית וקבלה מאת א. צבר הנדסה עבור חומרים וכלים שונים - סך 268 ₪; חשבונית וקבלה מאת נדיר תעשיות צבע עבור צבעים מיום 20.06.10 – סך 3,978 ₪. סך כל הקבלות בגין עבודות פירוק וכן עבודות וחומרי ריצוף וצבע – 185,865 ₪.

99. טוענים הנתבעים כי הראיות שסיפקו התובעים בעניין הן "מפוברקות", שכן עלות הפירוק על פי החשבונית שהציגו התובעים נמוכה משמעותית מזו אותה העריך המומחה; החשבוניות בגין הריצוף לא גובו במסמכים המעידים על העברת הכסף, וכן החשבוניות והקבלות בגין עבודות הריצוף הינן עוקבות, על אף שחלף זמן רב בין תאריכי הוצאתן; אין חשבוניות בגין חומרי המליטה (חומר שחור) אותם אמור היה קבלן הריצוף החדש לספק, וכן אין עדות לכלל המרצפות שנרכשו.

100. המומחה מטעם בית המשפט בחוות דעתו המתוקנת - העריך את עלות ביצוע עבודות הפירוק והריצוף, כולל תיקוני צבע וחומרים בסך 172,960 ₪ עבור שטח של 752 מ"ר, לא כולל מע"מ ופיקוח. סכום זה גבוה, אך לא משמעותית, מן הסכום אותו הוציאו התובעים על פי הקבלות שהציגו, ועל כן, לא ניתן לומר כי התובעים לא עשו די לשם הקטנת הנזק. בנוסף, כאמור, קיבלתי את עדותם של קבלני הריצוף והפירוק ביחס להיקף העבודות שביצעו.

101. בנוסף נתתי אמון מלא בעדותו של התובע בכל הנוגע לסכום ההוצאות שהוציא לצורך החלפת הריצוף. מדובר בתובע שדאג לשמור כל חשבונית וקבלה שקיבל (אף לפני שנקלע לבעיות הריצוף). קבלות אלה הוצגו בפני בית המשפט ומהן אני מסיק כי סכומים שולמו לידי הקבלנים והספקים. על כן, הנני קובע כי ראש הנזק בגין עבודות הפירוק הריצוף והצבע יעמוד על סך 185,865 ₪ אשר בתוספת הפרשי הצמדה וריבית מיום הוצאת הקבלות – עומד על סך 210,969₪.

האיחור במסירה

102. באשר לאיחור במסירה, הרי בעניין זה לא התחייבו הרצפים לתאריך מסירה מסויים של הבתים, וכל התחייבותם הייתה לכך שיסיימו את עבודות הריצוף תוך 15 ימים בבית ההורים, ותוך 30 ימים בבית הבת (סעיף 5א להסכם בין הצדדים). ייתכן שכניסתם של התובעים באיחור לבתיהם נבעה מגורמים שונים שלרצפים לא הייתה שליטה עליהם, כגון תוספות ושינויים או עיכוב בעבודתם של בעלי מקצוע אחרים או איחור בתשלומים (סעיף 144 לסיכומי המפקח).
בעניין המפקח, אמנם המצב שונה, שכן המפקח התחייב לסיים את בניית הבית תוך כ- 10 חודשים (סעיף 10 להסכם בין הצדדים). יחד עם זאת, בסעיף זה סוייגה אחריותו של המפקח למועד סיום הבנייה, כאשר נקבע כי זמן ביצוע המשוער יכול להתארך:
"אם יהיו הפרעות כוח עליון (מלחמה, גיוס כללי, שביתות במשק) ו/או אי-תשלומים בזמן לקבלנים/ספקים ו/או עיכובים בהחלטות צד ב' ו/או עיכובים שלא היו בשליטת צד א'"

103. לאחר עיון בראיות, מצאתי לדחות טענת התובעים בגין ראש נזק זה. לא הוכח בפניי, כי האיחור במסירת הבית מקורו בבעיות הריצוף ולא הובאה בפניי תמונה מלאה, לגבי עבודות בעלי המקצוע האחרים ולא הוכח בפניי, כי עבודות תיקון הריצוף לא התנהלו עם עבודות אחרות במקביל. לא הוכח בפניי כי ביצוע עבודות הריצוף במועד המקורי היה מקצר את איכלוס הבתים.

104. בנוסף, התובעים טענו לכשלים נוספים בבית שגרמו לדחיות באכלוס הבית. לא ניתן לייחס את העיכוב למפקח מקום שבעלי מקצוע אחרים, כך לשיטת התובעים, אף הם ביצוע את העבודות באופן לקוי.
עוגמת נפש

105. ראש הנזק של עוגמת נפש, בהקשר של איחור במסירה או של ביצוע עבודות לקויות כאשר ראש הנזק זה – שאינו ממוני, נתון לשיקול דעתו של בית המשפט, על פי סעיף 13 לחוק החוזים (תרופות בשל הפרת חוזה) התשל"א-1970, אך עליו לעמוד במבחן הסיבתיות והצפיות (ראו: עא 611/89 דרוקר זכריה חברה קבלנית לעבודות אזרחיות ופיתוח בע"מ נ' ויקטור נחמיאס פ''ד מו(2) 60, 65 ).

106. בענייננו לא הוכח כי האיחור במסירת הבית ואכלוסו מקורו אך ורק בנתבעים. יחד עם זאת, לאור העבודה כי עבודות הריצוף היו לקויות והיה על התובעים להחליף את עבודות הריצוף על כל המשתמע מכך, אני מעמיד ראש נזק זה ע"ס 10,000 ₪ לכלל התובעים.
קיזוז

107. המפקח טוען כי התובעים נותרו חייבים לו סך 24,000 ₪ בגין שלושה חודשים בהם התארכה עבודתו של המפקח שלא לצורך, ולא שולמה לו התמורה בגינם (סעיף 84 לתצהיר המפקח וסעיף 196 לסיכומיו). יחד עם זאת, בהסכם בין הצדדים לא נכתב כי השכר ישולם עבור כל חודש עבודה, אלא נקבע שכר כולל בסך 80,000 ₪ ומע"מ, אשר חולק לתשלומים. לא נכתב בהסכם כי אם תתארך העבודה בשלושה חודשים, ישולמו לנתבעים 1 ו-2 סכומים נוספים. גם אופי ההסכם, מלמד על כך שמדובר בהסכם בין קבלן ללקוח, וברגיל הסכם מעין זה קובע מחיר עבור עבודה, ולא עבור זמן עבודה. על כן, אין התובעים אמורים לשלם את שכרו של המפקח ככל שחלו עיכובים בביצוע הבניה, שכן לטעמי, התמורה לא הייתה פועל יוצא של משך הזמן אלא של היקף העבודה שנצפה ע"י הצדדים במועד חתימת ההסכם. על כן ראיתי לדחות את טענת הקיזוז שהעלה המפקח.

108. אני מקבל טענת הרצפים לקיזוז יתרת החוב שנותרו התובעים חייבים להם. אין מחלוקת בין הצדדים כי חלק מן העבודה שביצוע הרצפים נותר במקום. בכל מקרה, התובעים לא טענו כי על הרצפים להשיב את אשר קיבלו עפ"י ההסכם. תביעת התובעים היא תביעת פיצויים ולא תביעת השבה. על כן על התובעים לשלם את מלוא התמורה המוסכמת בין הצדדים.

109. מר סמרי- הרצף צירף לתצהירו חשבון ממנו עולה כי התובעים נותרו חייבים לו סך 38,206 ₪. אני דוחה טענתו של סמרי, שכן לא ברור כיצד חושבו סכומים אלה, לא ניתן לגבי כך כל הסבר ואין לי אלא לקבל את הודאת התובע בעדותו, כי נותר חייב לרצפים סך 22,008 ₪ (ראו עדות התובע בעמוד 25 שורה 26 לפרוטוקול). סכום זה נושא ריבית והפרשי הצמדה מסוף חודש 8/09 מגיע כדי סך 25,494 ₪.

אחריותו האישית של הנתבע- יוסי

110. כאמור, יוסי כפר לאורך כל הדרך בחובתו האישית לפצות את התובעים, זאת מאחר והחברה- הנתבעת מס' 1 היא שהתקשרה בהסכם עם התובעים ומכח עקרון האישיות המשפטית הנפרדת אין לחייבו באופן אישי.

111. בכתב התביעה טענו התובעים כי יש לחייב את יוסי בהיותו המפקח בפועל, אשר כשל במילוי תפקידו. בתצהירי התובעים טענו התובעים טענות קשות כנגד יוסי ובמהלך עדותו בפניי לא חסך התובע טענות קשות כלפי יוסי, ובין היתר טען הוא כי במקום לשמור על האינטרסים של התובעים, שמר יוסי על האינטרסים של הרצפים ולא הורה להם לתקן את הליקויים, מקום שהיה צורך לעשות כן.

112. עמדנו לעיל כי אין לשלול באופן אוטומטי את חיובו של מנהל או בעל משרה בחברה בע"מ. ניתן לחייב נתבע - אורגן בחברה, לשלם פיצויים מכח דיני הנזיקין, במידה ומוכח כי בעל משרה עיוול עוולה נזיקית כלפי התובע (ראו ע"א 407/89 צוק אור בע"מ נ' קאר סיקיורוטי בע"מ פד"י מ"ח (5) 661) או בגין הפרת חובת תום הלב במישור החוזי, (ראו לדוגמא: ע"א 10362/03 א. ברזני שירותים בע"מ נ' אחים בן רחמים בע"מ (טרם פורסם- ניתן ביום 20.10.2009); ע"א 1569/93 מאיה נ' פנפורד (ישראל) בע"מ פד"י מ"ח (5), 705 ), אולם יש להניח תשתית עובדתית כי אותו אורגן נהג בחוסר תום לב, או שהוא גרם לתאגיד להפר את ההסכם ע"י התנהלות חסרת תום לב, ויש להוכיח "שעל האורגן או נושא המשרה רובץ אשם אישי, סובייקטיבי" כאשר יש לשמור את האפשרות להטיל על אורגן או נושא משרה אחריות במישור החוזי "למקרים חריגים" (ע"א 313/08 עזמי נשאשיבי נ' איהאב רינאוי (1.8.2010).

113. לעניין הרחבת האחריות והחלתה על אורגן בחברה ראו האמור בע"א 9916/02 בן מעש אהרון נ' שולדר חב' לבניה בע"מ (פורסם בנבו, 05.02.2004), המבחין בין הטלת אחריות אישית, לבין הרמת מסך ההתאגדות:
"אחריות אישית פירושה הטלת חבות על האורגן עצמו, באופן אישי, בשל פעולותיו. הרמת מסך היא תרופה. מהותה של התרופה – התעלמות מהאישיות המשפטית של החברה ויצירת קשר משפטי ישיר בין צד שלישי לבין בעלי המניות בחברה. יש להדגיש, כי האחריות האישית מקיימת את העיקרון היסודי בדבר אישיותה המשפטית הנפרדת של החברה. הרמת המסך מכרסמת באותו עיקרון על-ידי התעלמותה ממנו. יתרונה של האחריות האישית הינו בהצלחתה "להרחיב את מעגל היריבויות ולתרום לפיתוחם של סטנדרטים לאחריות אישית של נושאי משרה ובעלי שליטה בחברה, מבלי לכרסם בכלליותו של עיקרון האישיות המשפטית הנפרדת" (ראו א' חביב-סגל "מגמות חדשות בהלכות הרמת המסך", עיוני משפט י"ז (תשנ"ב) 197, בעמ' 214; ע"א 407/89 צוק אור בע"מ נ' קאר סקיוריטי בע"מ ואח', פ"ד מח (5) 661). אבחנה זו חשובה היא, שכן האחריות האישית מוטלת על האורגן על-פי קנה המידה הרגילים להטלת אחריות במשפט האזרחי. האורגן יישא באותו נזק אשר הוא גרם אישית לפי דיני האחריות, הסיבתיות והפיצויים - לעומת זאת - הרמת המסך, חותרת תחת עצם האחריות המוגבלת, הנובעת מאישיותה המשפטית של החברה"

114. חומר הראיות מוביל למסקנה כי נסיבות העניין מחייבות הטלת אחריות על יוסי. יוסי היה המפקח היחיד. אין מדובר בחברה שהעסיקה מספר מפקחים כי אם בחברה שהיה לה נציג אחד ויחיד והוא מנהל החברה ובעל המניות בה . התובעים התקשרו עם החברה נוכח כישוריו של יוסי שהוצג להם כמפקח שיכול לשמור על האינטרסים שלהם, כאשר הם מצויים בירושלים הרחוקה. התנהלותו של יוסי לאורך כל הדרך מוכיחה כי הוא נהג בחוסר תום לב. בין יוסי לבין הרצפים היתה היכרות בת מספר שנים והם עבדו יחד במספר פרוייקטים (ראו עדותו של מוחמד סמרי בסעיף 5 לתצהירו: "הרבה מאד מהעבודות שאנו עושים נעשות בשיתוף פעולה עם יוסי ברקוביץ") עובדה זו אישר יוסי בעדותו בפניי (בעמוד 36 שורה 18 לפרוטוקול).

115. התובעים שכרו את שירותיו של יוסי על מנת שישמור על האינטרסים שלהם. הם שילמו לו במיטב כספם סך 80,000 ₪ על מנת שיפקח על עבודות בעלי המקצוע ובכללים הרצפים. יוסי לא ביצוע עבודתו כיאות, הוא לא פיקח פיקוח שמנע כשל מהותי בעבודות הריצוף. אולם מה שבא לאחר מכן מעמיד בסימן שאלה למי חב יוסי חובת נאמנות? יוסי, שלא קיבל את ממצאי בדיקת מכון איזוטופ, ביקש לזמן מטעמו את מכון התקנים על מנת שיבחן את טענת התובע שהעלה חדשות לבקרים כי "קיימת בעיה בריצוף" וכי "הריצוף מתפרק". יוסי מבצע את הבדיקה אשר מעלה כי התובע צדק בטענותיו וקיים כשל המצריך עקירת המרצפות. מפקח סביר שגילה כשל מהותי, מצווה לתקנו לאלתר ומורה לרצפים לתקן את הליקוי, אך תחת זאת מחליט יוסי להירתם לעזרת הרצפים ולהציע למנות מומחה שיבדוק טענות התובע. לא ברור מדוע ישנו צורך במומחה, כאשר היה ברור בהתאם לבדיקה אובייקטיבית שיוסי הזמין שקיים כשל מהותי בריצוף. נראה, כי מפקח סביר היה בודק בעצמו את הליקויים והיה מגיע למסקנה כי אכן קיים ליקוי, ולמצער, לאחר קבלת דו"ח מכון התקנים היה מגיע למסקנה כי קיים ליקוי מהותי בעבודות. יוסי לא נהג כך והחל מציע כי מהנדס נוסף יבדוק את העבודות ולבסוף, חרף הסכמת התובע כי מהנדס יבדוק את עבודות הרצפים לא יצא לפועל מהלך זה לפועל , כאמור, בשל "גרירת רגליים" מצד יוסי.

116. התנהלות זו מהווה הפרת ההסכם בין הצדדים, ואף רשלנות כלפי התובעים, ונראה, כי בנסיבות אלה, כאשר ההתקשרות היתה בין החברה לבין התובעים נוכח כישוריו של יוסי עליהם הצהיר בשלב המו"מ, ונוכח התנהלותו של יוסי, שכאמור, הגיעה כדי חוסר תום לב כאשר הוא חס על הרצפים במקום שיחוס על התובעים ששכרו את שירותיו, יש לחייב את יוסי באופן אישי בנזקי התובעים.
ההודעה לצד שלישי - חלוקת האחריות בין הנתבעים 1 ו- 2 לבין הרצפים:

117. הנתבעים 1 ו- 2 שלחו הודעת צד ג' בגדרה טענו כי ככל שיחובו בסכום כשלהו, יש לחייב את בעלי המקצוע.

118. לאחר ששמעתי את הראיות מצאתי כי יש לקבל את ההודעה לצד שלישי באופן חלקי ולהטיל על הצד השלישי מחצית האחריות שחלה על כל הנתבעים. הנתבעים עיוולו יחד כלפי התובעים והפרו את ההסכמים שנחתמו בין הצדדים. נראה כי הנתבעים 1 ו- 2 יחד עם הנתבעים 4 ו- 5 תרמו תרומה שווה לקרות הליקויים, ועל כן לנזקיהם של התובעים. בעלי המקצוע - הרצפים, אשר היו אמורים לבצע עבודה מקצועית התרשלו והפרו ההסכם, אולם, אף המפקח, אשר היה אמור לתת הנחיות לגבי החומרים שבהם ישתמשו הרצפים הפר את חובתו והתרשל. יוסי עצמו העיד בפניי כי הוא והרצפים החליטו על החומרים בהם ישתמשו הרצפים (ראו עדותו בעמוד 37 שורה 13 לפרוטוקול), והוא לדוגמא, החליט להזמין 30 שקי מלט. אם כן, הנתבעים 1 ו- 2 היו מעורבים בביצוע העבודות, הם אלה שהחליטו על כמויות החומרים ואיכותם, ועל כן נראה, כי בשקלול כל הנסיבות עליהן עמדתי לעיל, יש לחלק את האחריות ביניהם שווה בשווה.

סיכום

119. סכום הנזקים הישירים בגין ליקויי הבנייה עומד נכון ליום מתן פסק דיני זה על סך 210,9 69 ₪. בניכוי אשם תורם בשיעור 35%, אחראים הנתבעים לנזקי התובעים בסך 137, 130 ₪. אני מחייב את הנתבעים 1-2 ו- 4-5 , ביחד ולחוד, לשלם לתובעים את סכום הנזקים האמור – ביחד ולחוד.

120. בנוסף, אני מחייב את הנתבעים הנ"ל , ביחד ולחוד, לשלם לתובעים סך 10,000 ₪ בגין עוגמת נפש.

121. מן הסכומים האמורים בשני הסעיפים דלעיל, יקוזז סך 25,494 ₪ המגיע לרצפים עפ"י הודאת התובעים, ועל כן ישלמו הנתבעים 1, 2, 4 ו- 5 את הסך 121,636 ₪ נכון ליום פסק דיני זה.

122. כמו-כן לאחר ששקלתי טענות התובעים לגבי הוצאות חוות הדעת, הוצאות דו"ח "איזוטופ" והוצאות המומחים, ולאחר ששקלתי את אחריות כל אחד מן הצדדים ונוכח חזרת התובעים מטענות שהועלו בכתב תביעתם לגבי ליקויים אחרים בשני הבתים , אני מחייב את הנתבעים 1-2 ו-4-5 לשלם לתובעים הוצאות חוות דעת שהוציאו והוצאות משפט, ביחד ולחוד, בסך 12,000 ₪, ובגין שכ"ט עו"ד - סך 15,000 ₪.

123. בהודעה לצד שלישי, אני מקבל את ההודעה ששלחו הנתבעים 1 ו- 2 כנגד הנתבעים 4-5 באופן חלקי וקובע, כי מכל סכום שישולם ע"י הנתבעים 1 ו- 2 לתובעים יהיו רשאים הנתבעים 1 ו- 2 לקבל מחציתו מן הנתבעים 4 ו- 5, כאשר הרצפים יהיו זכאים לטעון לקיזוז מחצית מהסכום שקוזז מחוב הנתבעים כלפי התובעים (דהיינו לטעון לקיזוז מחצית סך 25,494 ₪) ככל שסכום זה לא ישולם לידי הרצפים בדרך אחרת.

124. בהודעה לצד שלישי, אני מחייב את הנתבעים 4 ו- 5 לשלם לנתבעים 1-2 סך 7,500 ₪ בגין הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד.

125. יובהר כי לאור העובדה שהתובעים לא טענו באשר לדרך חלוקת הנזקים ביניהם הן בתצהיריהם והן בסיכומיהם, ומאחר והקבלות והחשבוניות הוצאו ברובם על שמו של התובע, ועל אף עדות הבת מיכל לפיה אביה הוא שמימן את הבנייה (עמוד 20 שורות 24-25 לפרוטוקול), אני פוסק את הסכומים המגיעים לתובעים 1-3 באופן שמחציתם נפסקים לטובת התובעים 1 ו- 2 ומחציתם לטוב ת התובעת מס' 3.

ניתן היום, ח' כסלו תשע"ד, 11 נובמבר 2013, בהעדר הצדדים.

____________________
נאסר ג'השאן , שופט