הדפסה

אילנית נ' המוסד לביטוח לאומי

02 אוגוסט 2015

לפני:

כב' השופטת שרון אלקיים
נציג ציבור (עובדים) מר יוסף לוין
נציג ציבור (מעסיקים) מר משה רוזנבלום

התובעת
חבשוש אילנית
ע"י ב"כ: עו"ד בן חיים-צימן
-
הנתבע
המוסד לביטוח לאומי
ע"י ב"כ: עו"ד חיה שחר

פסק דין

1. לפנינו ערעור על החלטת הנתבע שלא להכיר בתאונת דרכים מיום 12.4.11 בה הייתה מעורבת התובעת, כתאונת עבודה בהתאם לסעיפים 79 ו- 80(1) לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], התשנ"ה-1995 (להלן: החוק).

תמצית העובדות הצריכות להכרעה
2. ביום 12.4.11 הייתה התובעת מעורבת בתאונת דרכים בדרכה חזרה לביתה מעבודתה, היא האירוע נשוא התביעה זו (להלן: האירוע).

3. התובעת פנתה לראשונה לקבלת טיפול רפואי ביום 30.6.11, אז נבדקה על ידי רופא אורתופד והופנתה למספר בדיקות וביום 31.7.11 הגישה התובעת תביעתה להכרה באירוע כתאונת עבודה.

4. ביום 14.2.12 דחה פקיד תביעות מטעם הנתבע את תביעת התובעת להכרה באירוע בו הייתה מעורבת כתאונת עבודה היות שלא הוכח כי האירוע גרם לתובעת נזק פיזיולוגי ולאי כושר לעבודה, וכי הפגימה הנטענת נובעת מתהליך תחלואתי טבעי שאינו קשור בעבודה (נספח ב' לכתב הערעור). לאחר חלופת מכתבים בין ב"כ התובעת לבין הנתבע, חזר הנתבע במכתב מיום 15.10.12 על עמדתו, ולפיה לאחר עיון במסמכים ובתיק אין שינוי בהחלטתו בנוגע לאירוע מיום 14.2.12. (נספח יא'2 לכתב הערעור).

5. ביום 24.7.11 נפגעה התובעת בתאונת דרכים נוספת, אשר ביום 14.2.13 הוכרה על ידי הנתבע כתאונת עבודה (להלן: התאונה השנייה). במסגרת החלטת הוועדה בעניין זה נקבע כי לתובעת 10% נכות צמיתה, בניכוי 5% "בשל פגיעה קודמת".

6. ביום 1.1.14 הסכימו הצדדים על מינוי מומחה רפואי לשאלת הקשר הסיבתי בין האירוע מיום 12.4.11 בו ארעה תאונת דרכים לטענת התובעת על דרך של "צליפת שוט".

7. לאור הסכמה זו, מינה בית הדין, בהחלטה מיום 17.2.14 את ד"ר רון בשוראי, כמומחה רפואי מטעם בית הדין (להלן: המומחה או ד"ר בשוראי), אשר יחווה דעתו בדבר פגיעתה של התובעת.
התשתית העובדתית אשר הוצגה למומחה הייתה כדלקמן:
"א. התובעת נפגעה בתאונת דרכים ביום 12.4.11.
ב. התובעת פנתה לקבל טיפול רפואי בגין פגיעתה ביום 30.6.11. "

8. המומחה נתבקש להשיב לשתי שאלות אשר תפורטנה להלן בצירוף תשובותיו, כדלקמן:
א. מהי המחלה ממנה סובלת התובעת?
לשאלה זו השיב המומחה כי "התובעת סבלה מכאבי גב עליון ותחתון. במסגרת ההתקף ממנו סבלה בשנת 2011 נצפו חסרים נוירולוגיים שחלפו בהמשך. ממצא דימות שיכול להיות קשור לכאבי הגב הוא בלט דיסק שנצפה בבדיקת ה CT. ממצא נוסף שלא ברורה משמעותו הוא בדיקת מיפוי העצם- צוין ברישום "שינויים המתאימים לחבלה" אולם לא צוין היכן הם."
ב. האם קיים קשר סיבתי בין האירוע מיום 12.4.11 לבין מחלת התובעת?
לשאלה זו השיב המומחה כי הוא יסכם את הנתונים הרלבנטיים וידון במשמעותם. בסיכומו כתב כי "העובדה היחידה התומכת בקשר הסיבתי היא שלא היו כאבי גב טרם התאונה. שאר העובדות או שאינן תומכות או שהן פועלות נגד הקשר הסיבתי."
בשלב זה, ביקש המומחה לקבל לידיו את התשובות המקוריות של מיפוי העצמות ובדיקת ה CT בטרם ייתן הערכה סופית בעניין.

9. אשר על כן, העבירה התובעת למומחה את התשובות המקוריות ולאחריה השלים המומחה את חוות דעתו.
ביחס לשאלה הראשונה תיקן את הסיפא לתשובתו כדלקמן: "ממצא נוסף: בדיקת מיפוי עצם – ישנם שם ממצאים המתאימים לחבלות בע"ש צווארי מתני וצלעות."
ואשר לשאלת הקשר הסיבתי סיכם עמדתו מחדש כדלקמן: "תשובת מיפוי העצמות המצוטטת די ספציפית ומעידה על נזק חבלתי במספר מקומות כולל ע"ש מותני. עובדה התומכת בקשר הסיבתי. בדיקת ה- CT בוצעה 4 ימים לאחר תאונה נוספת- עובדה שאינה תומכת בקשר ואינה שוללת את הקשר הסיבתי. ממצאי ה- CTיכולים להיות קשורים לשינויים ניווניים שחיקתיים המתאימים לגילה של התובעת, לתאונת דרכים הראשונה (נשואת התביעה) או לתאונת הדרכים השנייה. לסיכום: העובדות התומכות בקשר הסיבתי היא שלא היו כאבי גב טרם התאונה וממצאי המיפוי. בדיקת ה- CT אינה תומכת ואינה שוללת את הקשר הסיבתי. העובדה כי הייתה פנייה לשירותי הרפואי חו דשיים וחצי אחרי התאונה הראשונה היא תמוהה. וגם לא מצוין משך התלונות. עובדות אלה לא תומכות בקשר סיבתי.
...
ובשורה התחתונה: אני מעריך שישנה סבירות לקשר סיבתי בין התאונה לבין בעיית הגב."

10. לבקשת התובעת, ניתנה ביום 6.6.14 החלטה במסגרתה נתבקש המומחה להשיב לשלוש שאלות הבהרה כדלקמן:
א. על סמך ממצאי בדיקת מיפוי העצמות שנערכה לתובעת לאחר התאונה נשוא התביעה, כפי שצוטטו על ידך בחוות דעתך כ"ממצאים המתאימים לחבלות בע"ש צווארי"- האם הנך מאשר כי בתאונה נשוא התביעה נגרמה לתובעת, בין היתר, גם פגיעה בצוואר?
לשאלה זו השיב המומחה כי "יתכן שנגרם נזק לצוואר. נזק זה הוא תת קליני בהעדר כאבי צוואר. ברצף ממושך של רישומים רפואיים קשה להתייחס לרישום בודד של רופא המציין טיפול פיזיקאלי לצוואר כאבחנתי. אציין גם כי הדגשת היתר ברקמות רכות המתוארת בתשובת המיפוי יכולה גם להתאים למצב שלאחר הניתוח בצוואר שעברה ב 2008. בדיקת מיפוי העצמות היא בדיקה רגישה מאוד ולעיתים קרובות ישנם ממצאים שאין להם חשיבות או משמעות קלינית."
ב. האם מצאת בתיקה הרפואי של התובעת, אשר הועבר אליך, רישומים הקשורים לפגיעת צוואר לפני מועד התאונה, 12/4/11? אם כן – אנא פרט הרישומים.
לשאלה זו השיב המומחה כי "בין השנים 2002-2008 טופלה עקב גוש בצוואר, שמקורו בבלוטת התירואיד. ב 2008 עברה ניתוח לכריתת אונה של התירואיד. פרט לכך אין ציון של בעיית צוואר טרם התאונה. אין רישום של פגיעה אך כאמור- לצורך בדיקת מיפוי העצמות- הניתוח יכול להתפרש כפגיעה (ברקמות רכות)."
ג. האם הנך מעריך שישנו קשר סיבתי בין התאונה מיום 12/4/11 לבין פגיעת צוואר, בנוסף לאמור בחוות דעתך לפיה "אני מעריך כי ישנה סבירות לקשר סיבתי בין התאונה לבין בעיית הגב"?
לשאלה זו השיב המומחה כי "יתכן שיש קשר כנשאל ברמה התת קלינית. הסבירות לכך שיש פגיעת צוואר היא נמוכה בהעדר כאבי צוואר."

11. הצדדים הגישו סיכומיהם (להלן: הסיכומים הראשונים), אך בבואנו ליתן פסק דין נמצא כי אין בחוות הדעת של המומחה ליתן מענה מספיק לשאלות בית הדין. נוכח חוסר הבהירות, ומאחר שכבר נשלחו אל המומחה שאלות הבהרה אשר אף הן לא קיבלו מענה מספק, ניתנה ביום 21.9.14 על ידי בית הדין החלטה על העברת התיק למומחה רפואי נוסף אשר יחווה דעתו על בסיס מלוא החומר (להלן: המומחה הנוסף או ד"ר דוד אנג'ל).

12. למומחה הנוסף הוצגה אותה תשתית עובדתית דלעיל ואף הוא נתבקש להשיב לשתי שאלות אשר תפורטנה להלן בצירוף תשובותיו, כדלקמן:
א. מהו הליקוי הרפואי ממנו סובלת התובעת? המומחה יפרט מהו הליקוי ממנו סובלת התובעת בצווארה ומהו הליקוי ממנו סובלת בגבה.
לשאלה זו השיב המומחה כי "התובעת סבלה מכאב באזור ע"ש גבי בבדיקה צויינה רגישות לאורך כל ע"ש גבי ומותני במיפוי עצם נראו קליטות באזורים רבים בגוף: חוליות צוואר 2-3, עצם החזה, צלעות, חוליות מותניות 4-5, מפרק סקרואיליאק ימני באגן, שתי שוקיים. בצוואר ידוע על מחלת גויטר (הגדלה של בלוטת התריס). לא היו תלונות בצוואר ולא בוצעו צילומים לצוואר. בגב התחתון נמצא בלט קל בדיסק L4-5."
ב. האם ניתן לקבוע קיומו של קשר סיבתי בין התאונה בה נפגעה התובעת לליקוי/ים ממנו/מהם היא סובלת?
לשאלה זו השיב המומחה כי "אין קשר סיבתי בין הליקויים לתאונה. חוסר הפניה לטיפול או בדיקה במשך חודשיים וחצי שולל במקרה זה קשר כזה. בלט דיסק מותני כזה ימצא אצל רוב האוכלוסיה. פגיעה משמעותית בשלד הייתה מביאה לפנייה לרופא בסמוך לאחר התאונה."

13. לבקשת התובעת להפנות למומחה הנוסף שאלות הבהרה, ניתנה ביום 17.11.14 החלטה במסגרתה נתבקש המומחה הנוסף להשיב לארבע שאלות הבהרה על מנת שניתן יהיה לקבל תמונה שלמה ביחס לפגיעתה של התובעת, כדלקמן:
א. האם הרשום בפענוח מיפוי העצמות: "כעדות ל- Whiplash injury" לעניין הקליטה הנצפית משני צידי החוליות הצוואריות – משמעו כי התובעת עברה חבלת צוואר?
לשאלה זו השיב המומחה הנוסף כי "מיפוי עצם הוא בדיקה מאוד לא ספציפית. במיפוי העצם היו קליטות באזורים רבים בגוף ואין סיבה לקשור את הקליטות הרבות דווקא לחבלות. קליטה ברקמות רכות משני צידי הצוואר יכולה להיות קשורה גם למחלת גויטר בבלוטת התריס. חבלה של צליפת שוט היתה צפויה להביא את התובעת לבדיקה בסמוך לאחר התאונה. כאן אין כל פניה לרופא במשך חודשיים וחצי וגם בפניה הראשונה ב 30.6 אין אזכור של תלונה בצוואר או בדיקת הצוואר."
ב. האם משמעות הקליטה בחוליות הצוואר (C2-3) לגביה נכתב כי "יכולה להתאים ל- Bone Bruise", הינה חשד לחבלה בחוליות?
לשאלה זו השיב המומחה הנוסף כי "גם חבלה בחוליות הצוואר הייתה צפויה לבוא לידי ביטוי ברישומים לאחר התאונה. כאן אין שום רישום שמציין בדיקת הצוואר והרופאים המטפלים אף לא מצאו לידי נכון להזמין צילום צוואר."
ג. האם בעת מתן חוות דעתך עמדה בפניך בדיקת ה- CT אשר עברה התובעת?
לשאלה זו השיב המומחה הנוסף כי "עמד בפני רק החומר שנשלח אלי. עמדו בפני רישומי הרופאים שמציינים את תוצאות ה CT של ע"ש מותני."
ד. התובעת עברה תאונת דרכים נוספת ביום 24.7.11 אשר הוכרה כתאונת עבודה. הוועדה הרפואית קבעה לתובעת נכות בצוואר ובגב תוך ניכוי מחציתה בגין "פגיעה קודמת". האם הינך מאשר, לאור פרוטוקול הוועדה ותיקה הרפואי של התובעת כי אין תיעוד לפגיעה קודמת אותה עברה התובעת פרט לתאונה מיום 12.4.11. בנוסף, האם נכון לומר כי עד לתאונה מיום 12.4.11 אין בתיקה הרפואי של התובעת כל רישום בדבר מצב רפואי המעיד על הגבלת תנועה בצוואר או בגב או על חבלה באזורים אלו?
לשאלה זו השיב המומחה הנוסף: "איני יודע על איזה רישומים הסתמכה הוועדה כשניכתה מחצית מנכותה עקב מצב קודם. אני לא ראיתי רישומים כאלה".

14. לאחר שהגישה התובעת סיכומיה בשנית, ומשהועלו בהם ספקות לעניין תשובותיו של המומחה הנוסף, הורה בית הדין ביום 19.1.15 על העברת תקליטורים המכילים את בדיקת מיפוי העצמות וה-CT לידי המומחה הנוסף, על מנת שיבחן האם יש בכך כדי לשנות את חוות דעתו ותשובותיו לשאלות ההבהרה.
לשאלה זו השיב המומחה הנוסף כדלקמן: "עיינתי בדיסק CT שנשלח עכשיו. הממצאים בו אינם שונים מהפענוח שעמד בפני בעבר. אין לכן שינוי בתשובותי. דיסק מיפוי עצם אינו תקין ולא ניתן לצפות בבדיקה. פענוח מיפוי עצם מתבצע בכל מקרה ע"י מומחים לרפואה גרעינית ופענוח כזה עמד בפני."

טענות הצדדים
תמצית טענות התובעת:
15. התובעת הגישה שלושה מסמכי סיכומים: סיכומים ראשונים ביום 7.8.14 , סיכומים שניים ביום 18.1.15 וסיכומים משלימים ביום 24.2.15.

16. ביחס לחוות דעתו של המומחה הראשון שמונה על ידי בית הדין, ד"ר בשוראי, טוענת התובעת בסיכומיה (כפי שטענה אף בסיכומיה הראשונים, אשר הובילו למינוי של המומחה הנוסף) כי הלה אמנם ציטט את תשובת מיפוי העצמות, אך התעלם לחלוטין מן הרישום המפורש כי הקליטה שנצפתה מהווה עדות ל"צליפת שוט". כמו כן, בעוד שבציטוט תשובת מיפוי העצמות רשם הוא כי הפגיעה ברקמות "מתאימה לחבלה", קבע בהמשך כי פגיעה זו יכולה להתאים גם למצב שלאחר ניתוח כריתת אונה של התירואיד אשר בוצע בתובעת, חרף שלא צוין על ידו כי מצא בתיקה הרפואי של התובעת תלונה או רישום הקשור ל"בעיית צוואר" בשל אותו ניתוח מאז שנת 2008 ועד לשנת 2011.
בסיכומיה הראשונים סיכמה וטענה כי הואיל והמומחה קבע כי - "יתכן ונגרם נזק לצוואר" וכי "יתכן שיש קשר ברמה התת קלינית. הסבירות לכך שיש פגיעת צוואר היא נמוכה בהיעדר כאבי צוואר"- יש לראות בקביעתו כספק הפועל לטובת המבוטח ולקבוע כי קיים קשר סיבתי בין הפגיעה בצוואר לבין התאונה. טענה זו אוזכרה שנית בסיכומיה השניים, אף לאחר שניתנה חוות הדעת של המומחה הנוסף ונוכח הסתירות ביניהן.

17. אשר לחוות הדעת של ד"ר אנג'ל, מבקשת התובעת בראש ובראשונה להעיר כי שלחה אליו בדואר רשום את מלוא המסמכים הרפואיים, כפי שנתבקשה, ורומזת כי קיים טעם לפגם בכך שהוציא את חוות דעתו לפני שקיבל אותם, בהתחשב בכך שידע כי תוצאות הבדיקות אמורות עוד להישלח אליו.
לגופו של עניין טוענת התובעת, כי המומחה הנוסף לא השיב עניינית לשאלות שנשאל, התחמק ממן מענה וסיפק חוות דעת לאקונית. לגישתה, המומחה הנוסף התעלם מקיומם והיעדרם של רישומים בתיקה הרפואי, בפרט מן הרישום לפיו קיימת עדות לפגיעה מסוג "צליפת שוט" ומממצא של חבלה, והתחמק מהתייחסות לכך שוועדה רפואית ייחסה אחוזי נכות לפגיעה בענייננו בגין חבלת גב וצוואר.
כמו כן, אם כפי שטען בתשובתו לשאלות ההבהרה די בפענוח מיפוי העצמות כפי שבוצע על ידי מומחה לרפואה גרעינית, ברי כי יש לסמוך על פענוח זה ולא על דרך פרשנותו של ד"ר אנג'ל לעניין הקליטות שנצפו בבדיקה.

18. התובעת מצטטת מתשובת מיפוי העצמות לפיה: קיימת עדות לצליפת שוט, קליטה קלה בחוליות C2-3 היכולה להתאים לחבלת עצם וקליטה בגופי חוליות L4-5 בהתלבטות בין קונטוזיה לבין מחלה דיסקוגנית. על פי הנטען, נוכח תשובה זו ובהתחשב בהעדר רישום בדבר פגיעה קודמת בחוליות בתיקה הרפואי, לא נותר אלא לקבוע כי נפגעה בתאונה בצוואר ובגב.

19. נוסף על האמור, מסתמכת התובעת בסיכומיה, על דוח וועדה רפואית אשר בדקה אותה לעניין התאונה השנייה, בו צוין כי "הועדה עיינה בתיק פגיעה קודם מ- 12.4.11 בה נפגעה בצוואר והגב התחתון" ונקבע כי יש לנכות 5% אחוזי נכות בשל "פגיעה קודמת". לגישתה של התובעת לא יכול להיות ספק כי כוונת הוועדה במילים "פגיעה קודמת", היא לתאונה נשוא תביעה זו. בהקשר זה יצוין כי התובעת מלינה על התנהלותו של הנתבע, וגורסת כי מדובר בחוסר תום לב ובפגיעה בכללי הצדק הטבעי ובזכויותיה.

20. לבסוף מזכירה התובעת כי על פי הפסיקה, כאשר בפני בית הדין חוות דעת סותרות, יש להעדיף את זו הקובעת שקיים קשר סיבתי ומבקשת מבית הדין לפרש את הספק הנובע מן הפער בין חוות הדעת של המומחים אשר מונו על ידי בית הדין ובינן לבין דוח הוועדה הרפואית בתאונה השנייה, לטובתה. לחלופין, מבקשת למנות מומחה נוסף או ליתן לה רשות לתקן את כתב תביעתה על מנת שיכלול ערעור על הוועדה הרפואית של התאונה השנייה.

21. כמו כן, בשל פרק הזמן הארוך שחלף בין הגשת התביעה להודעת הדחייה ועד למתן פסק הדין והואיל ולא יכולה הייתה התובעת להגיש תביעה לקביעת דרגת נכות בקשר עם תאונה זו, מבקשת התובעת מבית הדין לקבוע כי התקופה שמיום הודעת הדחייה ועד למועד מתן פסק הדין לא תובא במניין החודשים בקשר לגמלאות להן תהיה התובעת זכאית וכי אי הגשת תביעה לנכות בתקופה זו לא תיחשב שיהוי.

תמצית טענות הנתבע:
22. הנתבע הגיש סיכומים ביום 8.9.14 בלבד, כלומר שלאחר מינוי המומחה הנוסף לא הגיש סיכומים בשנית ואף לא הגיש הודעה מתאימה. אשר על כן, הוחלט ליתן פסק הדין על סמך החומר המצוי בתיק.

23. לטענת הנתבע, בתאונה נשוא תביעה זו לא נגרם לתובעת כל נזק רפואי.
אליבא דהמוסד לביטוח לאומי, טועה התובעת בטענתה כי ניתן ללמוד מקביעת הוועדה הרפואית שבחנה את התאונה השנייה על הכרה בפגיעתה מן התאונה נשוא תביעה זו. על פי הנטען, הניכוי אותו ביצעה הועדה של 5% מהנכות שנקבעה לתובעת בצווארה כתוצאה מהתאונה השנייה (מיום 24.7.11 אשר הוכרה כתאונת עבודה) נבע מעברה הרפואי של התובעת ולא מהתאונה נשוא ערעור זה, והדבר עולה בקנה אחד עם ממצאי המומחה, ד"ר בשוראי.

24. מקביעותיו של המומחה הרפואי עולה כי ישנה סבירות לקיומו של קשר סיבתי, אשר אינה בבחינת קשר מחייב. שימושו של המומחה בביטוי "יתכן" מלמד על זהירות בלבד ואינו בא להצביע על קיומו של קשר סיבתי חד משמעי. אי לכך, יש לקבל את מסקנות המומחה בדבר העדרו של קשר סיבתי ולדחות את התביעה.

דיון הכרעה
25. נקדים אחרית לראשית ונאמר כי לאחר ששקלנו את טענות הצדדים ועיינו בכל חוות הדעת, של שני המומחים, לרבות שאלות ההבהרה, באנו לכלל מסקנה כי דין התביעה להידחות, כפי שיבואר להלן.

המסגרת הנורמטיבית
26. סעיף 79 לחוק קובע:
"בחוק זה, במבוטח -
"פגיעה בעבבודה" - תאונת עבודה או מחלת מקצוע
"תאונת עבודה" - תאונה שאירעה תוך כדי עבודתו ועקב עבודתו אצל מעבידו או מטעמו, ובעובד עצמאי - תוך כדי עיסוקו במשלח ידו ועקב עיסוקו במשלח ידו"
סעיף 80(1) לחוק קובע:
80. רואים תאונה כתאונת עבודה אף אם -
(1) אירעה תוך כדי נסיעתו או הליכתו של המבוטח לעבודה ממעונו או ממקום שבו הוא לן אף אם אינו מעונו, מן העבודה למעונו או ממקום עבודה אחד למשנהו, ועקב נסיעתו או הליכתו זו;

על פי ההלכה הנוהגת, "תאונה" מורכבת משני יסודות חיוניים: גורם או מחולל מצד אחד ונזק או פגיעה מצד שני. רק לאחר שהוכחה התאונה על שני יסודותיה, גורם ותוצאה, תקום חזקת הסיבתיות בדבר הקשר הסיבתי בין הגורם לפגיעה. (דב"ע נג/153-0 עווד גאבר פארג' - המוסד לביטוח לאומי (7.4.1994); עב"ל (ארצי) 36470-04-11 דן סקוירסקי - המוסד לביטוח לאומי (8.12.11)).
לשון אחר, "חבלה" היא אחת העובדות הצריכות לעילת התביעה ובאין חבלה, אין תאונה ואין זכאות לגמלה.

מן הכלל אל הפרט
27. מחוות הדעת אשר הוגשה מטעם המומחה הרפואי, ד"ר בשוראי, עולה כי לדעתו ישנה "סבירות" לקשר סיבתי בין התאונה לבין בעיית הגב של התובעת וכי "יתכן" שיש קשר ברמה התת קלינית בין התאונה לפגיעה בצוואר, אולם בסבירות נמוכה. עם זאת, מציין המומחה בחוות דעתו כי העובדה היחידה התומכת בקשר הסיבתי לפגיעה בגב, היא היעדר כאבי גב עובר לתאונה וממצאי המיפוי, לעומת זאת בדיקת הCT אינה תומכת או שוללת את הקשר הסיבתי והעובדה כי התובעת פנתה בחלוף חודשיים וחצי בלבד לטיפול רפואי אינה תומכת בקשר סיבתי.
ככלל, אין די בחוות דעת המנוסחת בלשון "יתכן" על מנת להוכיח קשר סיבתי בין הפגיעה לבין התאונה, ואין אנו נמצאים במצב שבו חרף הלשון הזהירה בה נקט המומחה, התרשם בית הדין כי לא נותר ספק ביחס לדעתו של נותן חוות הדעת כי מתקיים קשר סיבתי (עב"ל (ארצי) 738-08 המוסד לביטוח לאומי - יוסף אלטיט (18.11.10); עב"ל 11988-08-11 המלל - ניר מוניס (22.11.12).
אדרבה, בענייננו מדובר בחוות דעת שאינה חד משמעית ואינה בהירה דיה אשר עליה נוספה חוות דעת אשר שוללת קשר סיבתי שכזה.

28. חוות דעתו של המומחה הרפואי הנוסף, ד"ר אנג'ל, לרבות לאחר משלוח שאלות הבהרה ומסמכים רפואיים נוספים אינה משתמעת לשתי פנים וקובעת באופן חד משמעי כי "אין קשר סיבתי בין הליקויים לתאונה", בפרט נוכח היעדר פניה לטיפול רפואי מצד התובעת משך חודשיים וחצי לאחר הפגיעה (עובדה אשר תמה לגביה גם ד"ר בשוראי).

אמנם, בעניינים של ביטחון סוציאלי, פועל הספק באשר לקשר הסיבתי לטובת התובע, אולם נפסק כי יש לשקול כל מקרה לגופו ולבחון את חוות הדעת כמכלול (עב"ל 213/98 שרלוט וינמן – המוסד לביטוח לאומי , (6.1.2003); (ראו עב"ל 106/07 דורית גלס – המוסד לביטוח לאומי , (20.5.2007)). בעניינו, מקריאת כל אחת מחוות הדעת, כל שכן נוכח משקלן המצטבר למדים אנו כי התובעת אינה יכולה להיוושע מהן.
כמו כן, נכונה טענת התובעת כי במצב שבו קיימות מספר חוות דעת יש להעדיף את זו הקובעת שיש קשר סיבתי, אך במקרה שבפנינו אין מדובר בחוות דעת סותרות במלוא מובן המילה, שהרי חוות הדעת הראשונה אינה מובהקת, כפי שבואר לעיל.

במקרה דנא, בו חוות הדעת של המומחה הראשון אינה חד משמעית ומנוסחת בלשון זהירה וחוות דעתו של המומחה הנוסף שוללת קשר סיבתי מניה וביה, לא הורם הנטל המוטל על התובעת להוכיח קיומו של קשר סיבתי בין הפגיעה לאירוע.

29. בשולי הדברים, אך לא בשולי חשיבותם, נתייחס לטענת התובעת כי כל קביעה מלבד קבלת התביעה תותיר אותה במצב בלתי סביר שבו מחד גיסא ניכה לה הנתבע אחוזי נכות בגין "פגיעה קודמת" ומאידך גיסא האירוע דנא, אשר הוא לגישתה הפגיעה הקודמת, לא יוכר על ידי הנתבע כפגיעה כלל.

ראשית, הערעור אשר הוגש לבית הדין עוסק אך ורק בהחלטת פקיד התביעות בעניין תאונת הדרכים מיום 12.4.11 ואין בסמכותו של בית הדין להתערב בהחלטה שניתנה לאחר מכן בעניין התאונה השנייה אשר התרחשה ביום 24.7.11. דהיינו, אין באפשרות בית הדין לדרוש כי הוועדה תבחן בשנית או תספק הסברים בנוגע לשאלה מה הייתה כוונתה במילים "פגיעה קודמת" ואף אין זה מתפקידו של בית הדין להניח "למה התכוון המשורר". על פניו אין בהחלטת הוועדה כדי להעיד בהכרח על כך שהייתה פגיעה במסגרת התאונה נשואת תביעה זו.

שנית, מעבר לצריך יצוין, כי בית הדין מסתפק בהקשר זה בתשובת הנתבע מיום 15.10.13 לפיה כוונת הוועדה הייתה למצב קודם כלשהו, וכי התובעת אך מניחה כי הכוונה היא דווקא לפגיעה במסגרת האירוע נשוא תביעה זו, על סמך העובדה שאירוע זה מאוזכר בפרוטוקול, אולם לא הייתה קביעה מפורשת כזו מצד הוועדה.

שלישית, על מנת שבית הדין יוכל להתייחס לטענה כי יש בפרוטוקול הוועדה משום ראיה על כך שהנתבע הכיר הלכה למעשה, במסגרת התאונה השנייה, בפגיעת התובעת בתאונת הדרכים הראשונה, נשואת תביעה זו, היה על התובעת להעלות טענה זו במסגרת כתב תביעתה. יובהר, כי בית הדין ער לכך שהחלטת הוועדה ניתנה לאחר הגשת כתב התביעה, אך ברי כי היה על התובעת לבקש לתקן את כתב תביעתה במועד מוקדם ככל האפשר.
לדאבוננו, משלא עשתה כן, אין לה להלין אלא על עצמה וברי כי לא ניתן לבקש לתקן את כתב התביעה במסגרת הסיכומים והתובעת אף לא הצביעה על כל טעם משפטי או מקור נורמטיבי מדוע יותר לה לעשות כן.

30. כללם של דברים, במקרה הנדון, עיון בתשובות המומחים הרפואיים בכללותן ומשקלן המצטבר, מביא למסקנה כי לא קיים קשר סיבתי בין תאונת הדרכים שעברה התובעת ל בין מצבה הרפואי.

31. אשר על כן, נוכח האמור, נדחית תביעתה של התובעת להכיר בנזק שנגרם לה כפגיעה בעבודה כמשמעותה בחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב] התשנ"ה-1995. יוער לסיום, כי משהוחלט לדחות את התביעה מתייתר הצורך לקבוע כי מניין הימים שבין הודעת הדחייה למתן פסק הדין לא ייחשב לצורך הגשת תביעה לקביעת דרגת נכות בקשר עם אירוע זה.

32. סוף דבר
התביעה נדחית.
משעסקינן בתביעה בתחום הביטחון הסוציאלי, אין צו להוצאות.

ערעור ניתן להגיש לבית הדין הארצי בתוך 30 ימים מיום המצאת פסק הדין

ניתן היום, י"ז אב תשע"ה, (02 אוגוסט 2015), בהעדר הצדדים ויישלח אליהם .

מר יוסף לוין
נציג ציבור (עובדים)

שרון אלקיים, שופטת

מר משה רוזנבלום
נציג ציבור (מעסיקים)