הדפסה

אילנה אבנד-דוד נ' מועצה אזורית - דרום השרון , מח

מספר בקשה:17
בפני
כב' השופטת יעל קלוגמן

מבקש

עו"ד מיכאל רוזן

נגד

משיבים

  1. אילנה אבנד-דוד
  2. מועצה אזורית - דרום השרון

החלטה

1. המבקש הוא עורך דין שעוסק בתחום של היטלי פיתוח. הוא ביקש לעיין בטענות, בראיות ובהחלטות הביניים בערר 331/08 (להלן: הערר), שנדון על ידי ועדת הערר שעל פי חוק הרשויות המקומיות (ביוב), התשכ"ב - 1962 (להלן: ועדת הערר).
החלטתה של ועדת הערר ניתנה ביום 15.12.14 (מדובר בהחלטה מקבילה לפסק דין, שעם מתנה הסתיים הדיון בערר).

2. הבקשה הוגשה לפי תקנות בתי המשפט ובתי הדין לעבודה (עיון בתיקים), התשס"ג - 2003 (להלן: תקנות העיון).
ועדת הערר אמנם אינה בית משפט, אלא בית דין מינהלי (כמשמעו בחוק בתי דין מינהליים, התשנ"ב - 1992), אך בהעדר תקנות דומות לתקנות העיון, על פי חוק בתי הדין המינהליים; ולנוכח הסמכות הכללית, בעניינים שבסדר דין, אשר בסעיף 20 לחוק בתי הדין המינהליים, נראה כי ראוי לפעול על פי תקנות העיון.

3. המבקש כתב בבקשה, כי בהיותו עורך דין שעוסק בתחום, מבקש הוא לעיין בחומר לשם לימודו.
ב"כ הצדדים לערר התנגדו לבקשה. ב"כ העוררים, שהם חלק מתושבי מושב עדנים, כתב בתגובתו כי לאחר מתן החלטתה של ועדת הערר מתנהל משא ומתן בין העוררים לבין המשיבה, המועצה האזורית דרום השרון, בניסיון להגיע להסכמה בעניין סכום היטל הביוב.
על מנת לאפשר את מיצוייה של הידברות זו, ביקשה המשיבה, בהסכמת העוררים, הארכת מועד להגשת ערעור לביהמ"ש לעניינים מינהליים על החלטתה של ועדת הערר.
ביהמ"ש לעניינים מינהליים האריך את המועד עד יום 15.3.15.

4. ב"כ העוררים העלה חשש, פן המבקש מתכוון לייצג את תושבי מושב עדנים, שלא נמנו עם העוררים, בתביעת השבה כנגד המשיבה, וכי הוא מבקש לעיין בחומר הערר כ"מסע דיג" למטרה זו. ב"כ העוררים חושש פן התרת העיון תפגע בהידברות שבין העוררים לבין המשיבה ותסכל אפשרות של הסכמה.
עוד חושש ב"כ העוררים פן בבסיס בקשת העיון יש ניסיון לגלות סודות מסחריים.
על כן מבקש ב"כ העוררים לדחות את הבקשה, לפחות עד שיסתיים המשא ומתן בין העוררים לבין המשיבה, בהסכמה או בהגשת ערעור לביהמ"ש לעניינים מינהליים, "המוקדם מבין השניים" (בסעיף 18 לתגובה).
ב"כ המשיבה הצטרף לעמדתו של ב"כ העוררים וביקש - בשלב זה - שלא להיעתר לבקשת העיון, על מנת שלא לפגוע באפשרות להשיג הסכמה במסגרת המשא ומתן בין הצדדים ולחסוך את הליך הערעור.
בתגובה-לתגובות המתנגדות הללו כותב המבקש כי מטרת בקשתו היא לימוד מקצועי של החומר, דבר שעשוי לסייע בידו בניהול תיקים אחרים ובייצוג של נישומים בהיטלי פיתוח ברשויות מקומיות אחרות; ללא קשר למי מהצדדים בערר דנן.
המבקש טוען שמדובר בנושא ציבורי: אופן החישוב של תעריפים בחוק עזר של רשות מקומית; כי אין בבקשתו כל פן אישי, ואין בה פגיעה בפרטיותו של מי מהצדדים או במשא ומתן ביניהם.

5. תקנה 4 (א) לתקנות העיון מורה: "כל אדם רשאי לבקש מבית משפט לעיין בתיק בית משפט (להלן - בקשת עיון), ובלבד שהעיון בו אינו אסור על פי דין".
תקנה 4 (ד) מתווה את שיקולי בית המשפט: "בבואו לשקול בקשת עיון, ייתן בית המשפט את דעתו, בין השאר, לעניינו בתיק של המבקש, לעניינם של בעלי הדין ושל מי שעלול להיפגע כתוצאה מהעיון, וכן לסבירות הקצאת המשאבים הנדרשת לשם היענות לבקשה".

6. כתבי הטענות והראיות בערר עוסקים בתקינות-החישוב של תעריף היטל הביוב.
העיון בחומר זה אינו אסור על פי דין ואינו מצריך הקצאת משאבים על ידי בית המשפט.
ב-ע"א 8849/01 ו פקיד שומה למפעלים גדולים נ. פז-גז בע"מ ואח'; המבקש: עו"ד צבי סבוב (פ"ד נ"ט (5), 385; להלן: עניין סבוב), כתב כב' הרשם (כתוארו אז) מרזל, כי עיקרון היסוד שבתקנה 4 (א) לתקנות העיון הוא "לאפשר לכל אדם לעיין בתיק בית המשפט" (שם, בעמ' 390).
הדבר מעוגן בעיקרון פומביות הדיון, שהוא עיקרון חוקתי, על פי סעיף 3 לחוק יסוד: השפיטה. עיקרון פומביות הדיון, וזכות העיון שנובעת ממנו, אינם בלתי מוגבלים אלא יחסיים, ויש לאזן אותם אל מול אינטרסים מוגנים אחרים, כמו: ביטחון המדינה, שמו הטוב של אדם שעלול להיפגע, הזכות לפרטיות, ועוד.
נקודת המוצא, לצורך איזון זה, היא "כי באופן עקרוני יש לאפשר עיון בתיקי בית המשפט אף למי שאינו צד להליך. זו נקודת המוצא, והיא מצאה את ביטוייה הלכה למעשה
בתקנה 4 (א) לתקנות, שלפיה ניתן לבקש את העיון, אלא אם העיון אסור" (שם, בעמ' 392).
בהמשך מציין כב' הרשם מרזל מתווה בן שלושה שלבים ליישום ההוראות של תקנות העיון, במקרה שבעלי הדין בתיק, או צד שלישי, מתנגדים לבקשת העיון:
ראשית, יש לבחון אם אין איסור בדין על העיון, על פי הסייג שבסיפא של תקנה 4 (א).
אם אין איסור בדין על העיון, יש לבחון אם העיון מוצדק: "בהקשר זה, נקודת המוצא היא כי יש לאפשר את העיון, והנטל על הטוען למניעת העיון. ההכרעה בהקשר זה מבוססת על איזון בין האינטרסים והזכויות המעורבים בעיון עצמו ובין האינטרסים והזכויות הקשורים במניעת העיון" (שם, בעמ' 393 - 394; ההדגשה שלי - י.ק).
בשלב השלישי, אם נמצא שהעיון מוצדק, יש לבחון אם ניתן להגשים את מטרתו תוך פגיעה מידתית ככל הניתן באינטרסים ובזכויות של מי שהתנגדו לעיון.
בדומה לענייננו, גם בעניין סבוב היה מבקש העיון עורך דין, שביקש לעיין בחומר שבתיקי בית המשפט לצורך לימוד והסתייעות בו בתיקים דומים.
בבואו לבחון אם העיון מוצדק, פסק כב' הרשם מרזל כי המטרה: ללמוד מחומר זה לצורך הליך משפטי דומה, "מספיקה היא בנסיבות העניין כדי להצדיק את העיון, למרות עמדת הצדדים לערעור עצמו ולמרות האינטרס שלהם, שתוכן התיק וטענותיהם בערעור לא ייחשפו.
אכן ... בכך מוגשמת, הלכה למעשה, נקודת המוצא שלפיה זכות העיון עדיפה היא, בהעדר ראייה לסתור. מסקנה זו נכונה היא בייחוד שעה שצד להליך שבפניי הינו רשות ציבורית" (שם, בעמ' 395).
לעניין היותו של צד להליך רשות ציבורית מפנה כב' הרשם מרזל ל- בג"ץ 9474/00 [מאוחד עם בג"ץ 6973/02] גל נ. ראש עיריית חיפה ואח'; המבקש: עו"ד תומר צאליח (פ"ד נ"ט (3), 714).
גם שם היה המבקש עורך דין, שלא היה לו קשר להליכים שבהם דובר, ואשר ביקש לעיין בחומר שבתיקי בית המשפט לצורך לימודו והסתייעות בו בתיקים דומים. גם שם פסק בית המשפט שיש להיעתר לבקשת העיון, מאותם טעמים, ותוך הדגשה כי כאשר אחד הצדדים להליך הוא רשות ציבורית, אזי מדובר בחומר שיש בו עניין לציבור, ואשר יש לציבור זכות לנגישות אליו, הן על פי עיקרון הפומביות והן על פי כללי השקיפות של המעשה המינהלי (חופש המידע).

7. אני מסכימה עם המבקש, כי כל הטעמים הללו עומדים בענייננו: הערר נסב על אופן החישוב של התעריף של ביב ציבורי (אחד ממרכיבי היטל הביוב).
אופן החישוב של היטל פיתוח, שהוא תשלום חובה, הוא נושא שיש בו, במובהק, עניין ציבורי.
היותה של רשות ציבורית (רשות מקומית) צד להליך הוא, כאמור, נסיבה שמחזקת את השיקולים להיעתר לבקשה, נוסף על היותה של ההיעתרות לבקשה "ברירת המחדל", על פי תקנה 4 לתקנות העיון.
ב"כ הצדדים לערר, שהתנגדו לבקשה, לא הרימו את הנטל שעליהם, להראות שבקשת העיון אינה מוצדקת.
מטרת המבקש: ללמוד מהחומר שבתיק לצורך תיקים דומים, מספיקה כדי להצדיק את העיון. יש לזכור כי הפרטים העיקריים שבחומר הראיות, אשר עמדו בבסיס החלטתה של ועדת הערר, פורטו בהחלטה עצמה, וההחלטה פורסמה בפומבי.
המוצגים בתיק, והחומר שנותח בחוות דעת המומחים, הם נתונים ששימשו לחישוב של תעריף היטל הביב הציבורי, ואין בהם, על פני הדברים, חדירה לפרטיות, או סודות מסחריים. אינטרסים נוגדים אלה נשקלו בשני פסקי הדין שציינתי לעיל, בנסיבות שהיו בהן יותר חדירה לפרטיות וחשיפה רבה יותר של סודות מסחריים מאשר בענייננו. למרות זאת, בשני המקרים הללו פסק בית המשפט שיש להיעתר לבקשת העיון ונימק מדוע, באותן נסיבות, אין האינטרסים של הגנת הפרטיות ושל מניעת חשיפה של סודות מסחריים יכולים לגבור על האינטרס לאפשר את העיון, שהוא כאמור המגמה החולשת על פי תקנות העיון.
בעניין סבוב השתמש בית המשפט בסמכותו, על פי תקנה 4 (ו) לתקנות העיון, על מנת לאזן בין הצורך בעיון לבין הפגיעה שהיתה עלולה להיגרם כתוצאה ממנו באותו מקרה, והורה שהעיון לא יכלול מסמכים מסויימים. זה הוא השלב השלישי - שלב המידתיות - במתווה שפירט כב' הרשם מרזל בהחלטתו.

8. התנגדותם של בעלי הדין, במקרה דנן, לבקשת העיון, אינה מוחלטת. הטעם העיקרי לה הוא החשש כי במצב הרגיש של המשא ומתן שהחלו בו, בניסיון להשיג הסכמה שתמנע הליך ערעור, עיון על ידי אחר בכתבי הטענות ובחומר הראיות שבתיק עלול ליצור, בדרך כלשהי, פגיעה במשא ומתן, באופן שיסכל את מטרתו.
על כן ביקשו שלא להיעתר לבקשה, לפחות עד תום המשא ומתן, וב"כ הרשות המקומית המשיבה אף הדגיש בתגובתו, כי התנגדותו לעיון היא רק כל עוד מתנהל המשא ומתן.
קשה להעריך אם חשש זה הוא ממשי או מופרך, אולם כיוון שמדובר בתקופה קצרה, בת שבועיים בלבד, נראה כי ניתן לאזן בין עמדות הצדדים.
כפי שצויין, בית המשפט לעניינים מינהליים האריך את המועד להגשת הערעור עד יום 15.3.15, שיחול בעוד שבועיים.
עד מועד זה יסתיים המשא ומתן בין הצדדים, בין אם תושג הסכמה ובין אם יוגש ערעור על החלטתה של ועדת הערר.
המתנה בת שבועיים לא תפגע במטרת העיון, כיוון שהמבקש מעוניין ללמוד את החומר לצורך תיקים דומים עתידיים.
על כן איעתר לבקשה, אולם המבקש יוכל לקבל את חומר התיק לעיונו רק החל מיום 16.3.15. בכך תושג מטרת העיון, ובד בבד יינתן מענה לחשש מפגיעה במשא ומתן בין הצדדים.

9. אני נעתרת איפוא לבקשה ומורה כי המבקש יוכל לעיין בחומר שבתיק הערר, כבקשתו, ולצלמו; וזאת - החל מיום 16.3.15.
איני עושה צו להוצאות.

10. המזכירות תשלח החלטה זו לב"כ הצדדים ולמבקש.

ניתנה היום, י"א אדר תשע"ה, 02 מרץ 2015, בהעדר הצדדים.