הדפסה

אילן את גביש שרות לאוטומציה בעמ נ' ברי ואח'

02 נובמבר 2015
לפני:
כב' השופטת אסנת רובוביץ - ברכש
נציג ציבור (עובדים) גב' נילי מאיר
נציג ציבור (מעסיקים) מר גיל אלוני
המבקשת:
אילן את גביש שרות לאוטומציה בעמ
ע"י ב"כ: עו"ד עופר שחל
-
המשיבים:
1. שמוליק ברי
ע"י ב"כ: עו"ד יאיר דוד
2. ר.א.פ אוטומציה בע"מ
ע"י ב"כ: עו"ד וקסמן אנוש
החלטה

לפנינו בקשה דחופה למתן סעדים זמניים, צווי מניעה ואכיפה, אשר העיקריים בהם הם לאסור על המשיב 1 (להלן: "המשיב") לעבוד בכל חברה המתחרה במבקשת, לרבות במשיבה 2 (להלן: "המשיבה") למשך תקופת צינון אשר לא תפחת משנה וכן להורות למשיבים להעביר לחזקת המבקשת כל מידע מסחרי סודי ו/או סוד מסחרי אחר השייך למבקשת והמצוי ברשותם וכן כל העתק ממנו, ככל שקיים וכן לאסור על המשיב לעשות כל שימוש/לגלות ו/או להעביר מידע אשר נמסר לו ו/או נחשף בכל דרך במהלך עבודתו אצל המבקשת, בפרט למשיבה.

אלו הן העובדות לכאורה העולות מכתבי הטענות, ה ראיות והעדויות שנשמעו בפנינו
והנחוצות להכרעתנו זו:
המבקשת, חברה בתחום האוטומציה, העסיקה את המשיב כסוכן מכירות החל מ20 לנובמבר 2011 ועד לעזיבתו ביום 15 ליולי 2015.

המבקשת צירפה הסכם עבודה, אשר אינו נושא תאריך (למעט שנת 2012) ואין עליו חתימות של הצדדים (ר' נספח א' לבקשה) מנגד צירף המשיב מסמך, מיום 16.11.11, הנוגע לתנאי העסקתו שנכתב בכתב יד (ר' נספח 4 לתגובת המשיב).

בהסכם העבודה הלא חתום שהציגה המבקשת מצוי סעיף הנוגע לסיום העסקה, אשר קובע, כדלקמן:
"7.סיום העסקה
החברה והעובד יהיו רשאים להביא לידי סיום את יחסי העבודה שביניהם על –ידי מתן הודעה מוקדמת של 45 יום.
בכל מקרה של הפסקת יחסי העבודה כאמור, העובד יעביר את תפקידיו בצורה מסודרת למי שיקבע בחברה.
היה והעובד עוזב/מיתפטר מהחברה ביוזמתו מתחייב העובד לא לעבוד בחברה המתחרה באופן ישיר בפעילותה של אילן את גביש ואו אסתילון למשך שנה" (ר' נספח א' לבקשה).
לעומת זאת, המסמך שצירף המשיב, הינו עמוד בודד, שנכתב בכתב יד ובראשו מצוי שמו של המשיב הקובע, כמצוטט:
"1. שכר חודשי – 11,000 ברוטו
2. ביטוח מנהלים – אחרי 3 חודשים
3.קרן השתלמות – לאחר שנה (לבדוק אפשרות ל1/2 שנה)
4. רכב – שווי הרכב מגולם ע"י החברה
5. מידרג אחוזים יבנה בהתאם למחזור המכירות לאחר כחצי שנה (עמלות מכירה?)
6. ימי חופשה 18 ימי חופש
7. אבדן כושר עבודה
8. תחילת עבודה 20.11.11
9.רכב לחודש הראשון. בדיקה" (ר' נספח 4 לתגובת המשיב).

ביום 26.05.15 הודיע המשיב על התפטרותו במכתב מיום 27.5.15, כמצוטט:
"הריני להודיעך על סיום עבודתי בחברת אילן את גביש בע"מ.
בהתאם להודעתי המוקדמת לאסף גולדשטיין בתאריך ה- 26.05.15 היום האחרון לעבודתי הינו ה-15.7.15.
אבקש להסדיר את כל זכויותיי בעת סיום יחסי עובד מעביד וכפי שסוכם את שחרור כספי הפיצויים, הקרנות השונות, פדיון ימי החופשה הצבורים, ימי הבראה וכדו'.
ברצוני להודות לכם על ההזדמנות שניתנה לי לעבוד בחברה ועל האמון והתמיכה להם זכיתי. בברכה, שמוליק ברי" (ר' נספח ב לבקשה).

ביום עבודתו האחרון במבקשת, 15.7.15 שלח המשיב הודעת מייל ללקוחות המבקשת, שכותרתו "סיום עבודה", בזו הלשון: "שלום לכולכם, לאחר תקופה של עשייה אני מסיים את עבודתי באילן את גביש ויוצא לדרך חדשה.
שמחתי לעבוד מולכם ואני רוצה להודות לכולכם על שיתוף הפעולה.
שמו של מחליפי בתפקיד הינו ברוך עוז וניתן להשיגו במייל המצורף ובטלפון ..., אני מאחל לו הצלחה והמשך שיתוף פעולה עם כולכם.
עשייה פורייה והצלחה לכולכם,
שמוליק.
'הסוף הוא המקום בו אנו מתחילים...' ת.ס אליוט". (ר' נספח 7 לתגובה המשיב).

המשיב החל לעבוד במשיבה החל מיום 2.8.15.
המשיבה היא גם חברה לאוטומציה.
המבקשת פנתה למשיב ביום 10.8.15 וביקשה ממנו להפסיק לעבוד אצל המשיבה נוכח הסכם העבודה ביניהם. כמו כן פנתה המבקשת אל המשיבה ביום 10.08.15 וביקשה כי תפסיק את עבודתו של המשיב לאלתר היות והוא חתום על תניית אי תחרות ותקופת צינון מולה (נספח ג לבקשה).
ביום 24.8.15 הוגשה הבקשה לסעדים זמניים, כנגד המשיב בלבד. ביום 1.9.15 התקיים דיון בבקשה במהלכו הורה בית הדין על צירופה של המשיבה לבקשה, משכך הגישה המבקשת בקשה מתוקנת לסעדים זמניים ביום 1.9.15 (להלן: "הבקשה"). ביום 8.10.15 התקיים דיון נוסף בבקשה.

טענות הצדדים
לטענת המבקשת הסכם העבודה שצורף כנספח א' הגם שאינו חתום, הוא המחייב את הצדדים וכי המשיב הפר את הסכם העבודה שלו, ובעיקר את תניית אי התחרות ותקופת הצינון הקבועים בהסכם. לטענת המבקשת המסמך אותו מכנה המשיב כמסמך העסקה, הינו טיוטה שקיבלה חשבת השכר ממר אסף גולדשטיין לצורך הכנת תלוש השכר של המשיב ואינו מהווה הסכם עבודה כלל ועיקר.
המבקשת טוענת כי כאשר הודיע המשיב למנהל השיווק על עזיבתו ביקש המשיב לקבל פיצויי פיטורים ומנהל השיווק הציע כי הדבר יעשה בכפוף להארכת תקופת הצינון משנה לשנתיים (סעיפים 28-29 לבקשה), אולם לטענתה המשיב, אשר טען כי הוא עוזב את החברה על מנת לפקח על בניית ביתו החדש, לא נענה בחיוב להצעתה לגבי הארכת תקופת הצינון וזאת למרות שטען כי הוא עוזב את התחום כולו.
עוד טוענת המבקשת כי לאחר עזיבת המשיב את החברה נודע לה לתדהמתה כי עבר לעבוד במשיבה. ומשכך מר אסף גולדשטיין, מנהל השיווק במבקשת, ערך שיחה טלפונית עם אחד משותפי המשיבה, בשם רמי, בה נמסר למר גולדשטיין כי המשיב פנה אל המשיבה והודיע לה כי בדעתו לעזוב את המבקשת ואם היא לא תקבל אותו יש לו הצעה מחברה אחרת, זאת עוד במהלך עבודתו במבקשת. להוכחת טענותיה כי היו מגעים בין המשיב למשיבה, עוד בתקופת עבודתו אצל המבקשת, צירפה המבקשת פירוט שיחות טלפון מחברת סלקום בין המשיב למשרדי ושותפי המשיבה עוד בתקופת עבודתו אצלה (נספח ב' לתגובת המבקשת מיום 1.10.15).

לטענתה של המבקשת התנהלותם של המשיבים נגועה בחוסר תום לב, העולה כדי הונאה וגניבת סודות מסחריים מהמבקשת. זאת לאור העובדה כי המשיבה הינה אחת המתחרות העיקריות שלה, וכי מעברו של המשיב אל המשיבה נעשה בתכנון מוקדם, עוד במהלך עבודתו אצל המבקשת, בחוסר תום לב, תוך ניצול הנגישות המלאה שהייתה לו למידע הרב של המבקשת ובתוך כוונה להעביר למשיבה מידע מהותי, הכולל סודות מסחריים שלמד וקיבל אצל המבקשת. ולראיה טוענת המבקשת, כי המשיבה שיבצה את המשיב באזור המרכז, בו עבד גם עבור המבקשת והמשיב פונה ללקוחות המבקשת, אשר לא היו עובדים עם המשיבה קודם לכן.

מנגד טוענים המשיבים כי המבקשת לא הצליחה להצביע על סוד מסחרי שלה ו/או אינטרס לגיטימי הראוי להגנה בכדי לפגוע בזכות ההתקשרות החופשית ובחופש העיסוק של המשיבים או בזכות לקיום תחרות עסקית חופשית.

לטענת המשיבים בענף האוטומציה בישראל קיימת היכרות טובה בין החברות השונות, בינן לבין עצמן ובינן לבין הלקוחות אשר לרוב משותפים למספר חברות. כמו כן טוענים המשיבים כי העובדים בענף עוברים לא אחת מחברה אחת לאחרת.

עוד טוענים המשיבים כי המוצרים המסופקים ללקוחות מיוצרים כולם כרובם על ידי צדדי ג' וכאשר חברה מסוימת מייבאת ו/או מייצרת מוצר באופן בלעדי, מבלי שקיים מוצר חליפי בשוק, מבצעות החברות שיתוף פעולה ורוכשות מוצרים אחת מהשנייה. ולטענתם הדבר נעשה גם בין המבקשת למשיבה. להוכחת טענותיהם כי רשימת הלקוחות ואף רשימת היצרנים, הספקים ו/או רכיבי המוצרים איתם עובדת המבקשת אינם סודיים מפנים המשיבים אל אתר האינטרנט של המבקשת בו מפורטים רכיבי המוצרים הנמכרים ע"י המבקשת, הפנייה אל היצרנים ורשימת ספקי הרכיבים (ר' נספחים 2-3 לתגובת המשיב). כמו כן טוענים המשיבים כי אף אופן הרכבת המוצרים על ידי המבקשת אינו ייחודי או בגדר סוד מסחרי ובלאו הכי המשיב לא עבד במחלקת ההרכבה ו/או הפיתוח.

עוד טוען המשיב כי ההסכם אליו מפנה המבקשת אינו חתום, ולא בכדי שכן זוהי טיוטת הסכם, אשר עליה היו למשיב השגות רבות ולכן אין מדובר בהסכם מחייב בין הצדדים. לטענתו של המשיב ההסכם המחייב הוא זה שנחתם במהלך הפגישה בינו לבין מר גולדשטיין ביום 16.11.11 (נספח 4 לבקשה).

לטענת המשיב הוא חש בלתי מוערך אצל המבקשת ולכן התפטר וחיפש חלופה תעסוקתית אחרת, כאשר כוונתו הראשונית הייתה לקנות ולשפץ בית בקיבוץ בו הוא מתגורר (ר' הצעת מחיר נספח 5 לתגובת המשיב), אולם ביצוע הפרויקט התעכב ובמקביל ולאחר עזיבתו את המבקשת פנתה אליו המשיבה ונחתם ביניהם הסכם עבודה ביום 2.8.15. לטענת הצדדים משאין פגם בהתנהלותם ומשלא הוכח כי אכן יש סוד מסחרי שנעשה בו שימוש, יש לדחות את הבקשה לסעד זמני.

ראיות ועדים
מטעם המבקשת העיד מר גולדשטיין הבעלים של המבקשת. מטעם המשיב 1 העיד המשיב ומטעם המשיבה 2 העיד מר מרציאנו בעלים ומנכ"ל של הנתבעת 2. כלל העדים הגישו תצהירים למעט מר מרציאנו. מר כץ הגיש תצהיר מטעם המשיבה 2. אולם ב"כ המבקשת הסכים שתצהירו של מר כץ יוחלף על ידי העדת מנכ"ל המשיבה 2 מר מרציאנו, זאת כדי להימנע מדחיית הדיון.

דיון והכרעה
נבהיר כבר בתחילתה של הכרעה זו כי משאנו דנים בהליך של סעד זמני , בו נדרשנו להכריע בטענות הצדדים על סמך ראיות לכאורה שהובאו בפנינו, הרי שהכרעותינו הן במישור הלכאורי בלבד.

זכות הקניין והגבלת חופש העיסוק- מתי תותר הגבלת חופש העיסוק של עובד?
הזכות לחופש העיסוק היא זכות יסוד אשר מצאה את ביטויה בהתחלה בפסיקה ובהמשך בחוק יסוד: חופש העיסוק. זכות זו אינה מוחלטת ולעיתים מתעורר הצורך לדון באיזון שבין זכות זו לבין זכויות יסוד אחרות כגון זכות הקניין, לרבות קניין רוחני המהווה 'סוד מסחרי', המוגנת על ידי חוק יסוד: כבוד האדם וחירותו ומחודש אוקטובר 1999 גם על ידי חוק עוולות מסחריות , התשנ"ט-1999 (להלן: חוק עוולות מסחריות).

בית המשפט העליון דן בהרחבה בסוגיית הגבלת חופש העיסוק, בדונו בעניין ע"א 6601/96, AES נ' סער, (להלן, "פרשת סער"), כך גם בית הדין הארצי לעבודה דן בסוגיות אלו בהרחבה לרבות בעניין ע"ע 164/99 דן פרומר וצ'ק פוינט טכנולוגיות תוכנה בע"מ– רדגארד בע"מ, פד"ע לד, עמ' 294, (להלן, "פרשת צ'ק פוינט").

בפרשת סער נקבע על ידי כב' הנשיא ברק ( כתוארו אז) העיקרון לפיו:
"ראשית, תניה בין מעביד לעובד, המגבילה את חופש העיסוק של העובד לאחר סיום עבודתו בלא להגן על "אינטרסים לגיטימיים" של המעביד היא בטלה בהיותה נוגדת את "תקנת הציבור"; שנית, "האינטרס הלגיטימי" של המעביד – הנותן תוקף לתניה המגבילה את חופש העיסוק של העובד – הוא אינטרס "קנייני" או "מעין קנייני" של המעביד בסודותיו המסחריים וברשימת לקוחותיו (עד כמה שהיא סודית). רשימה זו אינה סגורה, ובקביעתה של רשימת ה"אינטרסים הלגיטימיים" יש להתחשב ביחסי האמון שבין עובד למעביד, בהלכות המסחר הראויות, ובחובת תום הלב וההגינות שבין עובד למעביד; שלישית, ההגנה הניתנת ל"אינטרסים הלגיטימיים" של המעביד אינה מוחלטת".
ובפרשת צ'ק פוינט נקבע על ידי כב' הנשיא אדלר בעניין זה,
"לתניית הגבלת עיסוק בחוזה עבודה אישי אין ליתן, כשלעצמה, משקל רב. יש לייחס לתנייה נפקות רק אם היא סבירה ומגנה בפועל על האינטרסים של שני הצדדים, לרבות המעסיק הקודם ובעיקר על סודותיו המסחריים. בהעדר קיומן של נסיבות כפי שיפורטו להלן, ובעיקר בהעדר 'סודות מסחריים', גובר עקרון חופש העיסוק על עקרון ההתקשרות...".
בפסק דין צ'ק פוינט, נקבע הכלל המנחה לפיו, אין ליתן תוקף לתניית הגבלת עיסוק בחוזה עבודה, אלא אם כן מתקיימת אחת מהנסיבות המפורטות להלן, המהוות דוגמאות ל"אינטרס לגיטימי" של מעסיק:
א. קיומו של סוד מסחרי: יש להגביל את חופש העיסוק של עובד כדי למנוע ממנו מלהשתמש, שלא כדין, ב"סוד מסחרי" השייך למעסיקו הקודם.
ב. הכשרה מיוחדת: במקרה בו המעסיק השקיע משאבים מיוחדים ויקרים בהכשרת העובד ובעקבות זאת התחייב העובד לעבוד אצלו למשך תקופה מסוימת, ניתן להצדיק את הגבלת העיסוק של העובד למשך תקופה מסוימת; זאת, כתמורה עבור ההשקעה של המעסיק בהכשרתו.
ג. תמורה מיוחדת עבור הגבלת העיסוק: יש לבחון האם העובד קיבל תמורה מיוחדת עבור התחייבות מצדו שלא להתחרות בעתיד במעסיק הנוכחי, עם תום יחסי עובד-מעסיק.
ד. חובת תום הלב וחובת האמון: יש ליתן משקל לתום לבם של העובד ו/או המעסיק החדש. בין עובד לבין מעביד קיימים יחסי אמון. חובת האמון שחב עובד כלפי מעבידו מטילה עליו נורמות התנהגות חמורות יותר בהשוואה לחובת הקיום בתום לב.
במסגרת פסק דין צ'ק פוינט הובהר כי אין צורך שארבעת המבחנים יתקיימו כולם לשם הגבלת עיסוק העובד, מאידך התקיימות אחד מהם אינה תנאי הכרחי להגבלת עיסוק וכי כל מקרה יבחן לפי נסיבותיו הפרטניות.
מן הכלל אל הפרט
לאור האמור, עלינו לבחון ראשית כנקודת מוצא בדיון בשאלת הגבלת העיסוק של עובד לאחר סיום עבודתו היא, האם תניה חוזית המגבילה את עיסוקו של עובד הינה לגיטימית, קרי על המעביד להוכיח כי התניה זו מגנה על "אינטרס לגיטימי" וזאת בשונה מ'התחייבות עירומה' שתכליתה היחידה היא למנוע מהעובד להתחרות במעסיקו. ודוק, בכך לא סגי שכן אף אם יוכיח המעביד שכך הם פני הדברים, עדיין יהא מקום לבחון את סבירותה ומידתיותה של ההגבלה במונחים של משך ההגבלה, היקפה, והתחום הגיאוגרפי עליו היא חלה.

האם קיימת תניה חוזית המגבילה את עיסוקו של העובד
ראשית נציין כי סבורים אנו כי במסגרת מערכת יחסי עבודה עובד חב בשמירת סודות מקצועיים של מעסיקו בין אם הוא חתום על תניה ספציפית ובין אם לאו וזאת נוכח חובתו של עובד במסגרת יחסי האמון הקיימים בינו למעסיקו.

האמור עולה בקנה אחד עם פסיקת בית הדין הארצי בתיק ע"ע 2912-11-10
מנחם מן נ' ספיר ספרינט בע"מ נקבע, כמצוטט :
"עוד הובהר, כי חובות תום הלב והאמון – החלות גם לאחר סיום יחסי העבודה - יש בהן כדי להוות בסיס להטלת הגבלת עיסוק במקרים המצדיקים זאת, גם ללא תניה חוזית מפורשת (ר' הלכת צ'ק פוינט; ע"ע 62/08, דוד לבל – חברת הדקה ה – 90 בע"מ, מיום 27.12.2009; להלן – עניין לבל; כן ראו, בפסיקה מוקדמת יותר, את דב"ע נג/3-17, טוני טועמה – טכנו גומי ליסיצקי בע"מ, פד"ע כה 227 (1992)).
ועם פסיקת בית המשפט בע"א 1142/92, ורגוס בע"מ ואח' נ' כרמקס בע"מ ואח', כמצוטט:
"יש המבססים את איסור הפגיעה בסוד מסחרי על החוזה שבין העובד למעביד או על קיום תנאי מכללא בחוזה עבודה הנקשר על ידי עצם יחסי העבודה, שמהם נגזרת חובת תום הלב. יש המבססים את החובה לשמור על סוד מסחרי על חובת נאמנות של העובד כלפי מעבידו הנובעת מיחסי אמון בינהם. היטיב לסכם את הגישות והתפיסות השוות בנושא זה הנשיא ברק, בבג"ץ 1683/93, יבין פלס טבע"מ ואח' נ' בית הדין הארצי לעבודה ביו-ם בעמ' 706 "

עם זאת, על אף שניתן להגביל את עיסוקו של עובד גם ללא תניית הגבלת עיסוק מפורשת, קיימת חשיבות לתניית הגבלת עיסוק מפורשת, כפי שהבהיר בית המשפט העליון בעניין סער:
"....עם פיתוח חובות מהדין המגינות על 'האינטרסים הלגיטימיים' של המעביד, אכן ירדה חשיבותן של התניות להגבלת חופש העיסוק. עם זאת, הן אינן מיותרות, וזאת משני טעמים עיקריים, ראשית אין חפיפה מלאה בין ההגנה הניתנת על פי הדין הכללי ל'אינטרסים הלגיטימיים' של המעביד לבין ההגנה הניתנת להם במסגרת תניות להגבלת חופש העיסוק, בעיקר כך בכל הנוגע לשיקולים של אמון, הגינות, תום לב ומסחר הוגן. בסוגיות אלה הדין הכללי נמצא אך בתחילת התפתחותו (השוו רע"א 5768/94 הנ"ל) ועל כן יש חשיבות לתניה חוזית מפורשת; שנית, לתניה חוזית חשיבות 'ראייתית'. מכוחה ניתן להראות מה נתפס בעיני הצדדים כסוד מסחרי או רשימת לקוחות או כ'אינטרס לגיטימי' אחר, החשיבות שהם מייחסים לכך, מידת הידע שהיה להם על כך, ומידתיות ההגבלה....".
במקרה דנן, לאחר שבחנו את כלל טענות הצדדים והראיות שהוצגו בפנינו אנו סבורים כי יש ליתן תוקף מחייב לנספח א' שצורף לבקשת המבקשת ויש לראותו כהסכם העסקה מחייב בין הצדדים, על כלל סעיפיו, הגם שהמבקשת והמשיב אינם חתומים על הסכם זה . להלן טעמינו.

ראשית המשיב אינו מכחיש שקיבל הסכם זה כעולה מתצהירו:
" מספר ימים לאחר שהתחלתי לעבוד במבקשת, נשלחה אליי טיוטת הסכם עבודה נוספת (אשר צורפה לבקשה כנספח א') . עקב השגות אשר היו לי על תנאים שונים בטיוטת ההסכם הנ"ל, ובין היתר בנושא החלתו של סעיף 14 לחוק פיצויי פיטורים ותמיהה לגבי תקופת ההודעה המוקדמת הארוכה( מעבר למקובל בחוק ובשוק) , אשר לא נענו ולא טופלו על ידי המבקשת (אשר דחתה אותי בלך ושוב ולא נתנה כל מענה), לא נחתמה טיוטת ההסכם ולמעשה אין המדובר בהסכם מחייב ביננו, על כל המשמע מכך, ובהתאם אין המבקשת יכולה להסתמך עליה כלל ועיקר". ר' סעיף 21 לתצהיר.

אין בידינו לקבל את טענת המבקש כי אין להסכם זה תוקף מחייב. מעבר לעובדה שלא הוצג כל מסמך, פניה או הודעת מייל המשקפת את הסתייגות המשיב מהוראה מסוימת בהסכם במהלך תקופת העסקתו, הרי שבכל מקרה המשיב מודה בתצהירו כי המבקשת לא קיבלה את הסתייגויותיו ומנגד אין חולק כי המשיך לעבוד, ומשכך יש לראות בכך הסכמת המשיב להמשך עבודה בהתאם להוראות ההסכם שנשלח אליו, קרי נספח א', הגם שלא חתם עליו.

מסקנתנו זו עולה בקנה אחד עם סעיף 19 לתצהירו של המשיב:
" בנוסף עלתה אופציה לפיה אשמש סוכן מכירות במבקשת ולבסוף- לאור מצבי הכלכלי אליו נקלעתי, נאלצתי לקבל, בלית ברירה, את התנאים שהוכתבו לי על ידי המבקש עבור קבלתי לתפקיד" ר' סעיפים 21-23 לתצהיר המשיב.

מעבר לאמור, גרסה זו של המשיב שלא הסכים לתקופת הודעה מוקדמת ארוכה יותר מהנדרש על פי חוק, סותרת את נספח 6 לתגובת המשיב , ממנה עולה כי המשיב מיוזמתו בחר לתת הודעה מוקדמת הנושקת ל-45 ימים ומשכך הלכה למעשה אף פעל בהתאם להוראות הסכם זה , עליו מבקשת המבקשת להסתמך.

יתר על כן, עיון בעדותו של המשיב מעלה כי העיד שפנה לראות את הוראות ההסכם הלא חתום כאשר עלה נושא של ההודעה מוקדמת:
"...בשיחה אתם מדברים על הודעה מוקדמת?" ת. לא. היו עוד שיחות בהמשך לרבות שחרור כספים והוא אמר שהוא יבדוק את זה. הוא שאל אותי כמה אני יכול לתת וביקש 60 יום ואמרתי לו 45 יום. הלכנו ובדקנו במסמך שהיה אצלי הלא חתום..." ר' עמ' 18 שורות31-33

כמו כן גרסתו של מר גולדשטין בתצהירו בנוגע למסמך עצמו אליו הפנה המשיב כהסכם, עולה בקנה אחד עם עדותו בנדון שלא נסתרה:
"ש: המסמך שצורף כנספח 4 לתגובה הסכם עבודה בכתב יד אתה כתבת אותו?
ת: כן. מלבד מה שרשום שמוליק שנרשם על ידי גב' סבטלנה. כשאני רשמתי את המסמך אני מעביר לסבטלנה כדי שתדע את תנאיו של שמוליק והי רשמה את השם. שואלת אותי סבטלנה מה שם העובד ואני אומר לה והיא רשמה את זה למעלה.
ש: אתה לא נותן את זה לעובד.
ת: לא. זה המסמך שלי. זה לא אמור לעבור לעובדים. הסכם העבודה עבר ואין סעיף אחד שרשום פה שלא עודכן בדיוק כפי שהוא בהסכם העבודה הלא חתום" ר' עמ' 4 שורות 16-21 .

גרסה זו של מר גולשטיין עולה בקנה אחד עם תצהירה ועדותה של גב' סבטלנה וויחנסקי . ר' עמ' 10 שורות 8-15 .
בהקשר זה, יש לציין כי גם המשיב מודה כי המילים "עמלות מכירה" המצויות על מסמך זה לא נרשמו על ידו (ר' עמ' 17 22-24), דבר שמחזק את גרסת המבקשת בנדון.

נוכח מכלול האמור אנו מבכרים לקבל את גרסת המבקשת בנדון וקובעים כי ההסכם נספח א' לבקשת המבקשת, הוא ההסכם שחל בין המבקשת למשיב.

גזל סוד מסחרי
האם הובאו ראיות לכאורה להוכחת קיומו של סוד מסחרי?
במקרה דנן טענה המבקשת לקיומם של מספר אינטרסים לגיטימיים הראויים להגנה ובעיקר לאינטרס של הגנה על סוד מסחרי, וחובות תום הלב והאמון שחב המשיב למבקשת בגין יחסי העבודה בין הצדדים.

ראשית נבחן האם המבקשת הציגה ראיות לכאורה לקיומו של 'סוד מסחרי' הראוי להגנה וזאת בנוגע לרשימת לקוחותיה ושיטות עבודתה.

לאחר ששקלנו את טענות הצדדים לא מצאנו כי עלה בידי המבקשת להציג ראיות לכאורה לקיומו של סוד מסחרי, לרבות בנוגע לרשימת לקוחותיה ושיטות עבודתה. המבקשת לא הרימה את הנטל הלכאורי להצביע על כך שיש ייחוד ברשימת לקוחותיה ובמידע שנמסר למשיב בעסקאות שביצע ולא הצביעה על נקיטת אמצעים סבירים על מנת לשמור על סודיות אותן לקוחות או שיטות עבודתה הייחודיות , ונסביר.
הגדרת סוד מסחרי
סעיף 5 לחוק עוולות מסחריות מגדיר סוד מסחרי באופן הבא:
"מידע עסקי, מכל סוג, שאינו נחלת הרבים ושאינו ניתן לגילוי כדין בנקל על ידי אחרים, אשר סודיותו מקנה לבעליו יתרון עסקי על פני מתחריו, ובלבד שבעליו נוקט אמצעים סבירים לשמור על סודיותו".
סעיף 7 א' לחוק עוולות מסחריות קובע כי:
"לא יהיה אדם אחראי בשל גזל סוד מסחרי, אם התקיים אחד מאלה:
(א) הידע הגלום בסוד המסחרי הגיע אליו במהלך עבודתו אצל בעליו של הסוד המסחרי וידע זה הפך לחלק מכישוריו המקצועיים הכלליים.
........".
בעניין צ'יק פוינט התייחס בית הדין הארצי למאפיינים של המונח 'סוד מסחרי' וקבע:
"מכאן, עסקינן ב'סוד מסחרי', כאשר מדובר במידע המצוי בידי המעסיק בלבד, אינו נחלת הכלל ואינו ניתן לגילוי בנקל. בדרך-כלל מדובר במידע המצוי בידי חלק קטן מעובדי המעסיק, כגון: בידי ההנהלה הבכירה או בידי מנהלי מחלקת השיווק. ניתן לגלות מידע רב אודות חברה באמצעים המודרניים הקיימים כיום דוגמת האינטרנט. כמו כן, קיים מידע המופץ לכלל העובדים בחברה. כל אלה אינם בגדר 'סוד מסחרי'. מכאן, כי מידע הנגיש לציבור או מוצר מוגמר הנמכר לציבור הרחב, אינם נופלים בגדר 'סוד מסחרי'".
לעניין רשימת לקוחות כסוד מסחרי, נפסק כי רשימת לקוחות תוכל להוות סוד מסחרי המגיע כדי זכות קניינית של בעליה, רק באם יוכח כי דרוש מאמץ מיוחד להשיגה ובאם יוכח כי יש ערך מוסף כלשהו בקבלתה "מן המוכן". ראה ע"א 9046/06 , בן ברוך נ' תנובה מרכז שיתופי לשיווק תוצר חקלאית בישראל בע"מ, פ"ד נד 625 וכן ראה ע"ע 1141/00 הר זהב שירותי מזון בע"מ – פודליין בע"מ ,פד"ע ל"ח 72 ( להלן:"פרשת הר זהב").

בית הדין הארצי לעבודה התייחס לפרטים הנלווים לזהות הלקוחות, כגון - ההסכמים המיוחדים לכל לקוח. כך, בין השאר, נאמר על ידי בית הדין הארצי לעבודה, בפרשת הר זהב :
"במקרים רבים חשיבותה של רשימת לקוחות אינה נובעת מזהות הלקוח אלא מתנאי העסקאות עמו, מהמוצרים שהוא רוכש ומהטיפול שלו הוא זוכה. כך, במקרים רבים ההיבט החשוב לגבי רשימת לקוחות הוא המחירים המיוחדים ותנאי התשלום שניתנים ללקוחות. אמנם, בענפים רבים קיים מחירון הכולל מחירים לפי כמויות הרכישה ותנאי התשלום. אולם במקרים אלה, חשיבותו של המידע על לקוחות המעסיק הקודם נובע מהתנאים המיוחדים והייחודיים הניתנים ללקוח מחוץ ומעבר למחירון. בנושא זה יש להביא בחשבון שינויים במחירון ובתנאים הייחודים, שכן אם, דרך משל, אלו משתנים בכל שלושה חודשים, הרי שעם הוצאת המחירון החדש עיקר הסוד המסחרי איננו עוד בגדר 'סוד מסחרי'.".
העיקרון שלפיו רשימת לקוחות עשויה להיות בגדר "סוד מסחרי" רק אם יש לה "ערך מוסף" כגון תנאי ההתקשרות עם הלקוחות, נותר בעינו גם עם התפתחות הפסיקה, והוא תקף עד היום. כך נותרה בעינה הקביעה שלפיה כאשר תנאי השוק הם דינמיים - הרי שערכו של מידע בדבר תנאי ההתקשרות עם הלקוחות - מתיישן במהרה. ראה:ע"ע 62/08, לבל - חברת הדקה ה-90 בע"מ (פס"ד מיום 27/12/09) וע"ע 80/80 דאטה פול בע"מ - יניב טכנולוגיות מדיה בע"מ (פס"ד מיום 7/10/10).

עיון בבקשתה של המבקשת ובתצהיר של מר גולדשטיין, שנמנה מבין בעליה של המבקשת ומכהן כמנהל השיווק שלה, מעלה כי בכל הנוגע לסודותיה המסחריים הצהיר הוא, כמצוטט:
" 18. חשוב לי להדגיש, בהתנהלותו של שמוליק מסבה לחברה שלנו נזקים כבדי משקל באופן יומיומי . מדובר על סודות מסחריים של החברה, מאגר הלקוחות, שיטות עבודה, מוצרים שאנו משווקים ומייצרים בעצמנו , שאליהם שמוליק נחשף במסגרת העבודה שלו ועתה מעביר לחברה מתחרה. 19. יתרה מכך, שמוליק עובד עתה באותו תפקיד ובאותו אזור שעבד בו בעת שהיה מועסק אצלנו. לכן היקף החשיפה לאותם הלקוחות הינו ברמה היומיומית! גיליתי שהוא כבר פנה לחלק מהלקוחות שלנו וניסה לשווק להם מוצרים של ר.א.פ שירותי אוטומציה בע"מ (החברה המתחרה). כלומר מדובר בנזקים שכבר התממשו. ...".
עיון בעדותו של מר גולדשטיין מעלה כי הוא מבהיר כי הסודות המסחריים הם: "הסודות שלי המקצועיים זה החיבור בין כל הרשימה הזאת לבין רשימת הלקוחות לבין הפריטים שנמכרים לאותם לקוחות ורק שמוליק יודע אותם והיות הוא הולך אליהם יום יום וקונים את המוצרים האלה בחברה שלו ( ר.א.פ)" ר' עמ' 6 שורות 2-6.

אולם מעבר להצהרות אלו לא צורף כל מסמך שמעיד מיהם אותם לקוחות ומה בדיוק הסודות מסחריים אליהם היה חשוף המשיב 1. המבקשת לא הרימה את הנטל הנדרש להוכיח כיצד השיגה את לקוחותיה, אילו מאמצים השקיעה כדי להשיג את אותם לקוחות או שמדובר בלקוחות בלעדיים שלה וכן לא הוצגה כל ראיה בנוגע לנזק כלשהו שגרם המשיב למבקשת, או הצהרה של לקוח מסוים או ראיה בדבר אבדן רווחים כלשהן הקשור למחדלי המשיב . זה המקום לציין כי המשיב סיים את עבודתו אצל המבקשת ביום 15.7.15, קרי עברו יותר משלושה חודשים ממועד זה, פרק זמן מספיק כדי להראות פגיעה במבקשת.

מעבר לאמור, עיון בעדותו של מר גולדשטיין מעלה כי לא מדובר ברשימה שנשמרה בסודיות על ידי המבקשת:
" ש: אתה אומר שאתה מוסר לו את הדוחות כל חודש או כל רבעון כך שיכול לשמור על זה לפני כן ? ת: נכון". ר' עמ' 5 שורות 29-30 .
עיון בסעיף 7 לתצהירו של מר גולדשטיין מעלה כי כלל המידע נמסר למבקש כמו לשאר עובדי החברה, קרי אין כל סינון או אבטחה למידע של המבקשת:
" 7 .... הדבר נכון בפרט בנוגע לעובדים שמבצעים תפקידים כדוגמת זה של שמוליק. זאת מהטעם שהם מקבלים רכב, מכשיר נייד ומחשב נייד עם גישה מלאה מיידית וללא כל הגבלה לכל מערכות החברה ....".

הדברים עולים בקנה אחד עם עדותו של המשיב בנדון:
"... אכן הייתי מקבל כל חודש פירוט של מכירות באיזור שלי, היו מפורטות גם גובה העמלות, טפסים שהיו ניתנים לי מהמנהלים בחברה, היו מונחים בתא שלי. הייתי מקבל אותם ואוסף אותם לתקייה שהיתה בארונית עם מסמכים נוספים ויכול להיות שזה נמצא שם עדיין שאותם גם העברתי למחליף שלי" ר' עמ' 16 שורות 4-8.

יתרה מזאת, עיון בנספח 1 שצרף המשיב לתגובתו מעלה כי תצהירו של המשיב לא נסתר לפיו רוב החברות הפעולות בענף לרבות המבקשת מפרסמות באתר האינטרנט שלהן את רשימת היצרנים ו/או הספקים עימן הן עובדות. עיון בנספח 1 מעלה כי המבקשת אכן פרסמה באתר האינטרנט שלה רשימה ארוכה של ספקים עימם היא עובדת וכן את הרכיבים אותם היא מספקת ללקוחותיהם תוך הפניה לאתרי היצרן של אותם רכיבים. ר' נספח 2 ו3 לתגובת המשיב 1 . ר' סעיף 16-17 לתצהירו של המשיב 1 .

עיון בנ/1 כמו גם בעדותו של מר גולדשטיין מעלה כי המשיבה היתה חשופה למחירים של המבקשת בכל הנוגע למוצרים רבים, גם בעבר וללא קשר למשיב וזאת נוכח העובדה כי המשיבה רוכשת מהמבקשת מוצרים רבים. ר' עמ' 9 שורות 18-31 .

עיון בעדותו של מר גולדשטיין מעלה כי חלק נכבד מהמוצרים שמוכרת המבקשת הם לא מוצרים ייחודיים אלא מוצרים שמיובאים מחו"ל. ובכל הנוגע למוצרים האחרים הרי שמדובר במוצרים שהם פיתוחי הרכבות ותכנון הנדסה ויצור של המבקשת. ר' עמ' 8 שורות 1-3.

מר גולדשטיין הודה בעדותו כי המשיב לא יודע לייצר את אותם מוצרים כי עבד רק כאיש מכירות . ר' עמ' 8 שורות 6-7. כך שאין כל רלוונטיות לידע של המבקש בכל הנוגע למוצרים אלו, משלא ניתן לייצר אותם ללא המבקשת והמשיב לא היה חשוף לאופן בו ייצרו אותם נוכח תפקידו כאיש מכירות בלבד.

הדבר עולה בקנה אחד עם תצהירו של המשיב :
" 20. ... גם אופן הרכבת המוצרים על ידי המבקשת אינו ייחודי ו/או חסוי ו/או בגדר סוד מסחרי, וכאשר ממילא לא עבדתי במחלקת ההדרכה ו/או הפיתוח. לפיכך , וכפי שיפורט להלן, גם אופן הרכבת המוצרים המוגמרים ללקוחות אינם נופלים בגדר " סודות מסחריים""

יתרה מזאת עיון בעדותו של מר גולדשטיין מעלה כי לא מדובר בלקוחות בלעדיים שלו אלא מדובר בלקוחות של יותר מחברה אחת . ר' עמ' 8 שורות 20-28.
הדבר עולה בקנה אחד גם עם עדותו של מר מרציאנו שהעיד בנדון:"ש: מטבע הדברים זה נוח לפנות ללקוחות שעבד איתם שנים ת: לא. כי רוב הלקוחות הוא לא עבד איתם קודם. הם היו במאגר הלקוחות שלנו..."ר' עמ' 13 שורות 13-15.

משכך לא מן הנמנע כי אנשי הרכש של אותם לקוחות שבוחנים מה העסקה המיטבית עבורם מעבירים את המידע בדבר המחירים של החברות המתחרות על מנת להפעיל לחץ לקבל את העסקה האטרקטיבית עבורם ודי בכך בכדי להסיק כי לא מדובר בסוד מסחרי משאין מדובר בלקוחות בלעדיים של המבקשת כפי שהבהיר מר גולשטיין בעדותו .

מעבר לאמור משעברו שלושה חודשים, הרי שגם אם המבקש ידע את מחירי המוצרים של אותם לקוחות הרי שאין כל הכרח כי מדובר על אותם מחירים וטענת המבקשת כי מדובר על מחירים שאינם משתנים לא הוכחה.

כמו כן עיון באופן בו בחרה המבקשת לנסח את סעיף אי התחרות מעלה
כי מדובר במסמך כללי שאינו מכיל פירוט של סוד מסחרי כלשהו או של אינטרס לגיטימי אחר של המבקשת הראוי להגנה וכי אין הוא כולל תמורה מיוחדת עבור התחייבות העובדים שלא להתחרות במבקשת. יתרה מכך סעיף זה נוסח על ידי הנתבעת כחל רק במצב של התפטרות וגם האמור מבהיר את החשיבות שייחסה המבקשת לאמור ואת המסקנה כי אין מדובר בסודות מסחריים . ר' פרשת סער.

מעבר לאמור, המבקשת לא הביאה כל ראיה בדבר נזקים כלשהם שנגרמו לה על ידי המשיב ולא הביאה כל עדות או ראיה ספציפית ממנה עולה כי המבקש אכן פנה ללקוחותיה וגילה להם סודות מסחריים או מחירים או מידע עסקי כלשהו.

המבקשת אף לא הרימה את הנטל הלכאורי הנדרש להוכיח כי המבקש לקח מסמכים כלשהם או רשימת אנשי קשר והשתמש בה שלא כדין. עיון בעדות של מר גולדשטיין מעלה כי למרות שיש לו לטענתו ראיה בנדון הרי שבחר שלא להציגה. (ר' עמ' 5 שורות 26-28). מנגד עיון בעדות של המשיב מעלה כי נתן הסבר מפורט בנדון:" ש: מדוע אתה מוציא תדפיס באאוטלוק של כל אנשי הקשר? ת: לא הייתי לבד. אבא של אילן היה איתי. תדפיס לא הוצאת לעצמי אלא התבקשתי להוציא למחליף שלי שהגיע ארבעה ימים לפני שסיימתי לעבוד. זה היתה רשימת הלקוחות ושאלתי אותו איך הוא רוצה לעשות את זה. העברתי את זה למחליף שלי וגם את הנייד שלי נתתי למחליף שלי. אין לי את הקבצים האלה ושום הדפסות" ר' עמ' 19 שורות 13-19.

מן המקובץ עולה כי לא עלה בידי המבקשת להביא ראיות לכאורה לכך כי רשימת לקוחותיה ושיטות עבודתה הן בגדר סוד מסחרי ומעבר לכך לא הביאה ראיות לכאורה שהיו לקוחות שנטשו אותה לטובת המשיבה; המבקשת לא הוכיחה ואף לא טענה כי חלה ירידה כלשהי במספר לקוחותיה או בהכנסותיה. משכך טענת המבקשת לפיה גזלו ממנה המשיבים את רשימת לקוחותיה נטענה בעלמא ללא שהובאה כל ראיה להוכחתה.

לא הובאו ראיות לכאורה להכשרה כלשהי או תשלום תמורה שניתנה למשיב
לאחר ששקלנו את טענות הצדדים לא מצאנו כי עלה בידי המבקשת להציג ראיות לכאורה ל'הכשרה מיוחדת' שניתנה למשיב, או למתן תמורה בשל התחייבות להגבלת חופש העיסוק .

כלל בסיסי הוא שהידע והניסיון שהעובד רוכש במהלך עבודתו הופכים לחלק מכישוריו הכלליים וכי הוא רשאי לעשות בהם שימוש כל עוד אינו עושה שימוש בסוד מסחרי השייך למעסיק הקודם. ר' ע"ע (ארצי) 292/99 עמיחי – חברת יוסי גולדהמר בע"מ, [פורסם בנבו] פד"ע לה 204 (2000) (להלן: עניין עמיחי).
המבקשת לא הביאה ראיות לכאורה לכך שהשקיעה משאבים מיוחדים בהכשרת המשיב ושבעקבות אותה הכשרה התחייב האחרון לעבוד פרק זמן נוסף כתמורה עבור השקעת המבקשת בהכשרתו. כן לא הביאה כל ראיות לכך ששילמה לו תמורה מיוחדת כתנאי להגבלת חופש העיסוק שלו. ברי כי הצעה לתשלום פיצויי פיטורים כתנאי להוספת שנה להגבלת חופש העיסוק אינו עולה על הנדרש בנדון, במיוחד שעה שאין חולק כי המבקשת לא שילמה סכום זה.

לעניין חובת תום הלב
לאחר ששקלנו את טענות הצדדים מצאנו כי לא עלה בידי המבקשת להצביע על ראיות לכאורה להפרת חובת האמון וחובת תום הלב ע"י המשיב המצדיקה את הגבלת עיסוקו, כפי שיפורט להלן.

באשר לנפקותה של חובת תום הלב והפרת חובת האמון, על הגבלת חופש עיסוקם של עובדים, עמד בית הדין הארצי לעבודה בע"ע 189/03 גירית בע"מ נ' מרדכי אביב ואח' , פד"ע לט 138.

בעניין צ'ק פוינט ובעניין גירית נקבע כי חובת תום הלב וחובת האמון משתרעות הן על תקופת העבודה והן על התקופה שלאחר סיומה. עוד נקבע כי במקרים בהם הופרו חובות אלה ניתן להגביל את עיסוקו של עובד.
יפים לעניינו דברי בית המשפט העליון בע"א 206/72 מיגן בע"מ נ' פאר, פ"ד כז(1) 576.
"... עקרון זה מקורו בדיני יושר, וביחסים שבין מעביד ועובד הוא מבוסס על תנאי מכללא בחוזה עבודה, האוסר על העובד לגלות סודות מסחריים של מעביד ולהפיק תועלת לרעת המעביד מכל סוד מסחרי או מכל ידיעה סודית שהגיעה אליו במהלך עבודתו וכתוצאה ממנה. אולם אותה התחייבות מכללא של העובד, שעליו לקיימה גם אחרי סיום יחסי העבודה, מוגבלת לידיעות סודיות ואיננה חלה על ידיעות שהן נחלת הכלל ועל ידיעות מקצועיות כלליות וניסיון מקצועי שרוכש העובד מתוך עבודתו" (ההדגשות אינן במקור) .

לאחר ששקלנו את טענות הצדדים מצאנו כי לא עלה בידי המבקשת להצביע על ראיות לכאורה להפרת חובת האמון וחובת תום הלב ע"י המשיב המצדיקה את הגבלת עיסוקו, כפי שיפורט להלן.
ערים אנו לסתירה בין תצהירו של המשיב לבין עדותו. אכן עיון בתצהירו של המשיב מעלה כי הצהיר, כמצוטט:
" 47:" לאחר שהסתיימה העסקתי במבקשת פנתה אליי חברת ר.א.פ אוטומציה בע"מ ( לעיל ולהלן:"ר.א.פ) והציעה לי הצעה עבודה..."
ואילו עיון בהשלמת חקירתו הראשית בנדון שינה את גרסתו:" אמר פה אלי שאתה נפגשת, דיברת, ניהלת מו"מ הרבה לפני שעזבת את גביש, מה עמדתך?ת: אחרי שהודעתי על סיום עבודתי 26.5. ... " ר' עמ' 16 שורות 31-32.

ערים אנו לכך שהשינוי בעדותו של המבקש נעשתה לאחר ששמע את עדותו של מר מרציאנו שהבהיר כי גם בחודש 6/15 היו כבר שיחות אל מול המשיב הקשורות למו"מ לעבודה במשיבה. ר' עמ' 14 שורות 17-18.

עם זאת לא שוכנענו כי המבקשת הרימה את הנטל להוכיח כי המשיב ניהל מו"מ בחוסר תום לב, עוד לפני שהודיע על התפטרותו.

אכן המבקשת הציגה פלטי שיחות מהטלפון הנייד של המשיב בנוגע לשיחות עם מנהלים של המשיבה גם בחודש אפריל 15, קרי עוד לפני ההודעה על ההתפטרות. אולם עיון בפלט שיחות זה מעלה כי מדובר בשיחות קצרות ומעבר לאמור אין בפלט השיחות כדי להעיד על תוכן שיחות אלו. מעבר לאמור גרסתו של מר מרציאנו בנדון לא נסתרה, לפיה השיחות עם המבקש בנוגע לאופציה לעבוד בשירותם, היו רק לאחר שהודיע על התפטרותו:
" ... נודע לפיני מלקוח מסויים ששמוליק ברי עוזב את החברה. לא יודע מתי. פיני עדכן אותי ואמרתי שאני רוצה חוות דעת נוספת מעוד לקוח. אנחנו לא הכרנו את שמוליק רק בשם. פנינו לעוד לקוח שהמליץ ואמר שהוא עוזב ואולי הוא פונה לתחום אחר. בקשתי מפיני ליצור קשר עם שמוליק, הוא עשה זאת בנוכחותי. שמוליק אמר שזה נכון מה ששמעתי ושהוא צריך לחשוב אם הוא רוצה להשאר בתחום והוא יחזור. ש: מתי היתה השיחה הזאת? ת: לא יודע להגיד תאריך. מבחינתי זה היה אחרי שידענו ששמוליק עוזב את גביש. שמוליק ביקש זמן לחשוב. לקח לו שבועיים, שלושה ואז הוא חזר אלינו לפיני ואמר שיש על מה לדבר והיו שיחות ופגישות והוא תחיל לעבוד ב- 2.8..."ר' עמ' 14 שורות 15.

כמו כן המשיב נתן הסבר לחלק מהשיחות , שהיו קשורות לעסקה שהיתה בין המבקשת למשיבה. ועדותו זו עולה בקנה אחד עם עדותו של מר מרציאנו שלא נסתרה לעניין התייעצות מקצועית עימו ועל כך שקיים נוהג בענף לעשות שיחות כאלו: " ש: איך אדם שלא עובד אצלך, לא מכיר אותך מתקשר אליך להתייעץ? ת.כי אני הנציג הבלעדי של אותה חברה. זה קורה כל יום שלקוחות פונים אלינו כי אנחנו בלעדיים של חב' ..." ר' עמ 13 שורות 28-30 .

אשר על כן המבקשת לא עמדה בנטל הלכאורי להוכיח כי המבקש ניהל מו"מ עובר להודעת ההתפטרות שלו.

מעבר לאמור, גם אם המשיב היה נפגש או מנהל מו"מ על אופציה לבחינה עבודה חלופית עם נציגי המשיבה עובר להודעת ההתפטרות, אין אנו סבורים כי יש פה הפרה של חובת תום הלב. סביר בעינינו שאדם שמתכוון להודיע על התפטרותו, בוחן אופציות חלופיות עובר למתן הודעת התפטרות , וזאת כל עוד שאינו עושה שימוש בסוד מסחרי כלשהו של המעסיק שלו.

לא עלה בידי המבקשת להביא ראיות לכאורה לכל שהמשיב עשה שימוש במסגרת עבודתו אצל המשיבה ב סוד מסחרי או במידע עסקי כלשהו השייך למבקשת, אשר אינם בגדר ידע וניסיון נרכשים.
המבקשת לא תמכה בראיות לכאורה את טענותיה בדבר נטילת שמות לקוחות ובדבר פנייה מצדו של המשיב לאותם לקוחות במסגרת עבודתו במשיבה.
המבקשת לא הצביעה על לקוח ספציפי אליו פנה המשיב ביוזמתו באופן אישי במהלך עבודתו או בסמוך לאחריה במסגרת עבודתו במשיבה והציע לה מוצר ייחודי של המבקשת.

המבקשת לא הצביעה על נזק כלשהו שנגרם לה מאז שהמשיב עזב את עבודתו בשירותה.
בנסיבות אלה, אנו סבורים כי על אף שהמשיב ניסה ל'גמד' את פעילותו במסגרת עבודתו במשיבה, אין בכך כדי להוביל להגבלת עיסוקו בהיעדר ראיות לכאורה להפרת חובת תום הלב או חובת האמון או לקיומו של אינטרס לגיטימי כלשהו של המבקשת – הראוי להגנה.

במקרה דנן, לא שוכנענו כי הדרך להגן על האינטרסים של המבקשת היא בהגבלת עיסוקו של המשיב, במיוחד במצב בו לא נמנעת ממנה האפשרות לעתור לסעד בדמות פיצוי כספי על נזק שנגרם אם יוכחו הטענות בנוגע להפרת חובת תום הלב וחובת האמון ע"י המשיב בתיק העיקרי.

סוף דבר
בנסיבות העניין, משלא הוכח לכאורה קיומו של אינטרס לגיטימי של המבקשת הראוי להגנה, דין הבקשה להגבלת עיסוקו של המשיב – להידחות. משכך המבקשת תישא בהוצאות המשיבים ותשלם לכל אחד מהמשיבים סך של 7,000 ₪ כהוצאות משפט ושכ"ט עו"ד וזאת תוך 30 יום מהיום.

יודגש כי כל קביעותינו לעיל הן רק בשלב הלכאורי ואין בהן כדי למנוע קבלת תוצאה אחרת בסיום ההליך העיקרי.

דיון מקדמי יתקיים ביום 16.12.15 שעה 9.30 בנוכחות הצדדים ובאי כוחם.
בקשת רשות ערעור יש להגיש לבית הדין הארצי בתוך 15 ימים ממועד קבלת ההחלטה.

נציגת ציבור עובדים, גב' נילי מאיר

אסנת רובוביץ - ברכש, שופטת

נציג ציבור מעסיקים, מר גיל אלוני

ניתנה היום, כ' חשוון תשע"ו, (02 נובמבר 2015), בהעדר הצדדים ותישלח אליהם.