הדפסה

אילוז נ' המוסד לביטוח לאומי

28 מאי 2015

לפני:

כב' השופטת חופית גרשון-יזרעאלי
נציג ציבור (עובדים) מר אורי נדיב

התובע
אברהם אילוז
ע"י ב"כ: עוה"ד ניצן מרום וטל כהן

-
הנתבע
המוסד לביטוח לאומי
ע"י ב"כ: עו"ד רועי הררי

פסק דין

לפנינו תביעה להכיר באירוע מוחי שעבר התובע ביום 31.8.11, כפגיעה בעבודה לפי חוק הביטוח הלאומי [ נוסח משולב] התשנ"ה- 1995 (להלן: "החוק").

עיקרי העובדות נשוא התביעה
התובע, יליד 1946, עבד כעובד שכיר בחברת " אייפקס" ברמת גן, כלוטש יהלומים.

עבודתו של התובע הייתה במשרה מלאה, 5 ימים בשבוע, והתבצעה בישיבה בחדר ובו שני עובדים נוספים.

ביום 31.8.11, סמוך לשעה 13:30, עת שהה התובע במקום עבודתו, הוא חש ברע. התובע פונה לקבלת טיפול רפואי בבית החולים איכילוב, ואובחן כסובל מאירוע מוחי. התובע נותר מאושפז בבית החולים שבעה ימים ושוחרר כשהוא סובל מרדימות וכאבים בפלג גופו השמאלי.

התובע פנה ביום 3.10.11 בתביעה לנתבע ותביעתו נדחתה בהתאם למכתב מיום 19.12.11, בזו הלשון:
"הריני מאשרת את קבלת תביעתך לתשלום דמי פגיעה בגין אירוע מוחי שאירע בתאריך 31.8.2011 אולם לצערי עלי לדחותה עפ"י הוראות סעיף 79 לחוק הביטוח הלאומי, ומהנימוקים שיובאו להלן:
על פי סעיף 79 לחוק הביטוח הלאומי, תאונת עבודה היא תאונה שאירעה לעובד תוך כדי העבודה ועקב העבודה אצל מעבידו או מטעמו.
ע"פ המסמכים שבידנו לא הוכח קיום אירוע תאונתי שאירע תוך כדי ועקב העבודה ואשר הביא לאירוע המוחי שהתפתח בתאריך 31.8.2011.
האירוע המוחי התפתח כתוצאה ממחלה טבעית.
השפעת העבודה, אפילו אם הייתה כזו, פחותה בהרבה מהשפעת גורמים אחרים.
לפיכך, לא ניתן לראות במקרה זה תאונת עבודה".

המחלוקות העומדת להכרעה בתיק הינה, האם אירע לתובע אירוע חריג בעבודתו, בגינו יש להכיר באירוע המוחי כפגיעה בעבודה.

טענות הצדדים וההליכים בתיק
טוען התובע, כי האירוע המוחי בו לקה מהווה תאונת עבודה, שכן התרחש תוך כדי עבודתו, לאחר שהתרחש אירוע חריג. לטענתו, הגיע לעבודתו כשהוא חש בטוב, והחל במלאכת ליטוש היהלומים. עבודת הליטוש הייתה קשה, שכן נתקבל באבן קשה לליטוש. בשל כך היה עצבני, וחש לחץ מתוך חשש לפגיעה באבן היקרה. נסיבות אלה מהוות אירוע חריג שהוביל לאירוע המוחי. סמיכות הזמנים בין תחושות הלחץ והרוגז לקרות האירוע המוחי משמשת ראשית ראייה המצדיקה מינוי מומחה רפואי מטעם בית הדין.

הנתבע טוען, כי לא הוכח קרות אירוע חריג הקשור לאירוע המוחי. לתובע לא אירע כל אירוע חריג בעבודתו טרם קרות האירוע המוחי. התובע לא דיווח אודות אירוע חריג בבית החולים או בטופס התביעה, וגם העדים מטעם התובע לא תמכו בטענותיו בדבר אירוע חריג. גרסת התובע לאירוע חריג הועלתה באיחור של יותר משנתיים ואינה נתמכת בכל ראיה מזמן אמת.
בטרם נפנה לדיון בטענות הצדדים לגופן, נפרט בקצרה את ההליכים העיקריים בתיק, הליכים שהתמשכו מעבר לסביר, בשל מחדלים נשנים וחוזרים מצדו של התובע.
התובע פנה בתביעה לבית הדין ביום 18.12.12, וביום 6.11.13 הגיש כתב תביעה מתוקן. לאחר סיום ההליכים המקדמיים בתיק נערכה ביום 6.10.14 ישיבת הוכחות, ונחקרו התובע והעד מטעמו מר אשכנזי, שהיה הממונה עליו בעבודתו. התובע הגיש תצהיר נוסף, של מר יוסי מנטש, אשר הנתבע ויתר על חקירתו הנגדית. במסגרת אותו דיון, הסב בית הדין את תשומת ליבו של התובע לכך שתצהיר עדותו אינו מצוי בתיק, וב"כ התובע התחייב להגיש את התצהיר תוך 3 ימים.

בסיום ישיבת ההוכחות, נקבע כי על התובע להודיע עד ליום 2.11.14 אם הוא עומד על תביעתו. התובע לא הודיע דבר, ולפיכך ביום 9.11.14 נמחקה התביעה. לאחר מכן, הגיש התובע בקשה לביטול פסק הדין, אשר התקבלה, ונקבע כי התובע יגיש סיכומיו עד ליום 5.4.15. שוב, לא מילא התובע אחר החלטת בית הדין וסיכומיו הוגשו רק ביום 12.4.15.
אף תצהירו של התובע לא הומצא לתיק כמתחייב, אלא רק ביום 14.4.15, לאחר תזכורת טלפונית של מזכירות בית הדין.

דיון והכרעה
בסעיף 79 לחוק מוגדרת " פגיעה בעבודה" כתאונת עבודה או מחלת מקצוע. תאונת עבודה מוגדרת בחוק כ -
"תאונה שאירעה תוך כדי עבודתו ועקב עבודתו אצל מעבידו או מטעמו, ובעובד עצמאי - תוך כדי עיסוקו במשלח ידו ועקב עיסוקו במשלח ידו."

אמות המידה להכרה באירוע מוחי כתאונת עבודה, דומות לאלה שנקבעו בקשר עם אוטם שריר הלב.
ראו: עב"ל ( ארצי) 35047-08-13 מרינה בריקלין- המוסד לביטוח לאומי (23.7.14); עב"ל ( ארצי) 465/97 און – המוסד לביטוח לאומי (1.11.01).

ההלכה המשפטית אשר להכרה באוטם שריר הלב כ"תאונת עבודה", נסקרה בעב"ל ( ארצי) 42970-06-13 זבדה-המוסד לביטוח לאומי, (15.5.14) בהאי לישנא:
"לפי הפסיקה, 'על מנת שאוטם שריר הלב יוכר כתאונת עבודה, מן ההכרח לקבוע קודם כל קיומו של אירוע חריג בחיי עבודת המבוטח המצדיק מינוי מומחה רפואי' (עב"ל 24285-02-12 אגבאריה מוחמד חוסין - המוסד לביטוח לאומי, מיום 5.11.13). אירוע חריג יכול למצוא את ביטויו בדחק נפשי בלתי רגיל או במאמץ גופני יוצא דופן, ובחינת השאלה אם מדובר באירוע חריג תיעשה באופן סובייקטיבי לגבי המבוטח הספציפי ( עב"ל 18386-12-10 קונסטנטין ז'ירנובסקי - המוסד לביטוח לאומי, מיום 17.1.12). עם זאת, בדיקה זו מצריכה קיומן של ראיות אובייקטיביות, ואין די באמירה גרידא של המבוטח ( עב"ל 34697-06-12 אלי פסח לאופולד - המוסד לביטוח לאומי, מיום 11.2.14)".

וראו גם: עב"ל ( ארצי) 36264-05-10 מלמד - המוסד לביטוח לאומי (5.12.11); עב"ל ( ארצי) 45023-09-11 בירן - המוסד לביטוח לאומי, (4.12.12); עב"ל ( ארצי) 349/06 בלומשטיין - המוסד לביטוח לאומי, 22.10.07; עב"ל ( ארצי) 614/08 מרקוביץ' - המוסד לביטוח לאומי, (13.7.09); עב"ל ( ארצי) 663/08 זילבר - המוסד לביטוח לאומי, (22.2.09).

על רקע ההלכה הפסוקה, כמתואר לעיל, ובהתאם לחומר הראיות בתיק, לא מצאנו כי אירע לתובע אירוע חריג. זאת מן הנימוקים הבאים:
בכתב התביעה המתוקן של התובע, מיום 6.11.13, הוא טען לראשונה כי האירוע המוחי אירע לאחר שליטש אבן, נתקל בקושי בליטוש וחש לחץ ועצבנות.

אין כל איזכור או תימוכין לכך שאירע אירוע חריג בעבודתו של התובע במסמכים מבית החולים איכילוב ( נספח א' לתצהיר התובע) וכן במסמך סיכום ייעוץ של ד"ר נינה ויצמן, הנוירולוגית, מיום 7.9.11 ( נספח ב' לתצהיר התובע). התובע לא הציג כל מסמך המעיד על תלונות מצידו, קודם להגשת התביעה לבית הדין, לפיהן אירע בעבודתו באותו יום אירוע חריג.

גם בטופס התביעה של התובע לנתבע ( נספח ד' לתצהיר התובע) התובע טוען כי הפגיעה נגרמה " במהלך העבודה שלי כמלטש יהלומים" (עמוד 2 לטופס התביעה), ואינו מציין כל אירוע חריג. יוער, כי התובע העיד לפנינו כי טופס התביעה נכתב על ידו, וזיהה את כתב היד במסגרת חקירתו הנגדית ( עמוד 7 שורה 11), ולאחר מכן חזר בו מדבריו וטען כי אינו יודע מי מילא את טופס התביעה ( עמוד 7 שורה 23).

בהתאם לפסיקת בית הדין הארצי לעבודה, יש לייחס משקל רב להתבטאויות תובע סמוך לאחר קרות התאונה, ולהעדיפן, ככלל, על פני התבטאויות מאוחרות יותר, במסגרת ההליך המשפטי. כך, נפסק בין היתר בעב"ל ( ארצי) 51252-09-11 ורד לוי- המוסד לביטוח לאומי (25.8.13), כי:
"בבוא בית הדין להכריע בשאלת הוכחת האירוע בעבודה, עליו לייחס משקל רב לרישומים הרפואיים הסמוכים ביותר למועד האירוע. זאת, בהתבסס על ההנחה, שבסמוך לקרות התאונה ימסור הנפגע את העובדות הנכונות, על-מנת לזכות בטיפול הנכון והמתאים למצבו".

וכן נפסק בעב"ל ( ארצי) 248/98 מקסים פרץ- המוסד לביטוח לאומי (13.7.2000), כי:
"מן המפורסמות הוא, שבית הדין מייחס משקל רב להתבטאויותיו של תובע בסמוך לאחר האירוע הנטען, מועד שניתן להניח, כי האיש מסיח לפי תומו. בית הדין יעדיפן, בדרך כלל, על פני התבטאויות מאוחרות יותר של תובע בעת הגשת התביעה לבית הדין".

בתצהירו של התובע ( סעיף 3), הוא תיאר את אירועי יום 31.8.11, כדלהלן:
"ביום 31.8.11 הגעתי לעבודה כרגיל, הייתי בסדר גמור והרגשתי טוב והתחלתי לעבוד. בשעה 13:30 לערך ליטשתי יהלום והליטוש לא הלך חלק. נכנסתי ללחץ רב והייתי עצבני מאחר שחששתי שישנו קושי באבן אשר בעקבותיו האבן תפגע ואני אגרום נזק כלכלי למעביד. חשוב לי לציין כי למרות העובדה כי קיימת אווירה טובה במקום העבודה, אני מקפיד להיות מקצועי ולבצע את העבודה על הצד הטוב ביותר, תוך הקפדה על דיוק מירבי ויעילות בעבודה ועל כן נלחצתי מאד מעניין האבן".

מחקירתו הנגדית של התובע, לא התרשמנו כי גרסתו ביחס לעיסוקיו קודם לקרות האירוע המוחי מהימנה. כאשר נשאל התובע בחקירתו הנגדית האם אדם נוסף ראה את האבן ה"קשה", השיב:
"ש. יש מישהו חוץ ממך שראה את האבן הקשה?
ת. זה שנתן לי אותה, אשכנזי". (עמוד 5 שורות 23 – 24).

עם זאת, בתצהירו של מר אשכנזי אין כל אזכור לך שהתובע טיפל באבן קשה קודם לקרות האירוע המוחי, אף שהתצהיר הוכן במסגרת ההליך המשפטי, לתמיכה בטענות התובע. כאשר נשאל התובע מדוע אין העד מאמת את גרסתו בהקשר זה במסגרת תצהירו, השיב תחילה כי מר אשכנזי "לא תיאר לעצמו שהיא כל כך קשה" ( עמוד 5 שורה 27), ולאחר מכן השיב כי אינו יודע מדוע הנושא אינו מוזכר בתצהיר ( עמוד 6 שורה 3).

זו אף זו, שגרת עבודתו של התובע כללה טיפול ביהלומים בעלי ערך כלכלי רב. התובע העיד כי הטיפול באבן שהתקשה ללטש, ובה הוא תולה את הגורם לאירוע המוחי, נמשך כבר מספר ימים קודם ליום האירוע, וכלשונו:
" ש. כמה אבנים אתה מלטש ביום?
ת. 2-3 תלוי בגודל שלהם.
ש. כמה זמן בד"כ זה לוקח?
ת. אבן לוקחת בממוצע - שעה שעתיים.
ש. כמה זמן לקח לך עם האבן הקשה?
ת. הרבה זמן, כמה ימים". ( עמוד 6 שורות 24 – 29).

מעדות התובע עולה, כי לכאורה בבוקר האירוע כאשר הגיע למקום העבודה, כבר היה במהלך ליטוש אבן חריגה, ליטוש שנמשך מספר ימים, והיה מודע לכך שהאבן אותה הוא מלטש בימים האחרונים קשה לליטוש באופן יחסי. הדבר אינו מתיישב עם האמור בתצהירו, כמצוטט לעיל, לפיו הגיע למקום עבודתו כרגיל, בהרגשה טובה, ורק במהלך אותו יום חש לחץ ועצבנות כאשר גילה קושי בליטוש.

בחקירתו הנגדית של מר אשכנזי הוא נשאל, מתי אמר לו התובע לראשונה כי בזמן האירוע טיפל באבן קשה, והשיב כי הדבר היה לאחר האירוע המוחי (עמוד 8 שורה 10). כן העיד, כי לא קיים כל תיעוד אשר לאבן המסוימת אליה התייחס התובע ( עמוד 8 שורה 27).
לאור דבריו של התובע, כי הטיפול באבן הקשה נמשך מספר ימים, לעומת ליטוש שגרתי של 2 – 3 אבנים ביום, תמוה ובלתי מוסבר כיצד הממונה עליו בעבודתו לא היה מודע לכך שהוא מלטש לכאורה משך מספר ימים אבן חריגה.

מר אשכנזי העיד עוד, כי אבנים קשות לליטוש מגיעות לעיתים בתכיפות, ואינן בהכרח נדירות, וכלשונו:
"יכול להיות שנה, שנתיים ויכול להיות שבשבוע הבא אתה מקבל 2 – 3 אבנים כאלה" (עמוד 8 שורה 29).

ליטוש יהלומים, חלקם קלים לליטוש, חלקם קשים, מהווה חלק משגרת יומו של התובע. גם לו היה התובע מוכיח כי ליטש אבן הקשה באופן יחסי לליטוש, דבר שכאמור לא נעשה, ספק רב אם ניתן לראות בכך משום אירוע חריג.

אף תצהירו של העד הנוסף מטעם התובע, מר מנטש, אין בו כדי לסייע לו כלל ועיקר. בתצהיר מתאר העד את נסיבות קרות האירוע המוחי, במהלך העבודה, מנקודת מבטו. העד אינו מתייחס לאירועים קודם לקרות האירוע המוחי ובפרט לטענה לפיה עסק התובע בליטוש אבן קשה חריגה, אף שלדבריו שהה אותה עת בביקור במלטשה בו עבד התובע.

לאור כל האמור, לא הוכח לפנינו קרות אירוע חריג, הקשור לאירוע המוחי שעבר התובע. התביעה נדחית.

לאור אופיו של ההליך אין צו להוצאות.

ניתן היום, י' סיוון תשע"ה, (28 מאי 2015), בהעדר הצדדים ויישלח אליהם .

מר אורי נדיב נציג ציבור עובדים

חופית גרשון-יזרעאלי, שופטת- אב"ד