הדפסה

אייקום יזמות ובניה בע"מ נ' (דימנט)אברמוביץ ואח'

בפני
כבוד ה שופט עזריה אלקלעי

המבקשת

אייקום יזמות ובניה בע"מ

נגד

המשיבה

משיבים פורמאליים

רשות מקרקעי ישראל

  1. חיה רחל (דימנט)אברמוביץ
  2. בן ציון דימנט
  3. נעמי גולדרי
  4. אילנה דימנט
  5. מריאנה אשכנזי
  6. מיטל סיידא
  7. קרן גת

החלטה

לפניי ניצבת השאלה, האם על רשות מקרקעי ישראל לגלות את כל המסמכים המצויים בתיקי המינהל הנוגעים למקרקעין מושא התביעה (שמספרם ברשות 50091049א', 50091379א' ), אשר במסגרת צו בית המשפט מיום 23.6.2015, הוריתי על העמדתם לעיונו של ב"כ התובעת, או שמא ישנם מסמכים שהרשות רשאית שלא לגלותם בהתאם לסייגים הקבועים בחוק חופש המידע, התשנ"ח-1998 (להלן: " חוק חופש המידע").

הרקע וטענות הצדדים:
ביום 23.6.15, בעקבות בקשת התובעת, הוריתי לרשות מקרקעי ישראל (להלן: "הרשות") להעמיד לעיונו של ב"כ התובעת את תיקי הרשות שמספרם 50091049א', 50091379א' (להלן: "התיקים").
ביום 22.7.15 הגישה הרשות הודעה מטעמה, לפיה גילוי המסמכים בתיקים ייעשה לפי הוראות חוק חופש המידע והסייגים הקבועים בו. כך, לא יועברו לעיונו של ב"כ התובעת מסמכים הנוגעים להתנהלות פנימית של הרשות (כמפורט בסעיף ב' להודעה) וכן מסמכים אשר מסירתם עלולה לגרום לפגיעה בפרטיות צדדים שלישיים, בהתאם לחוק הגנת הפרטיות, התשמ"א-1981 (להלן: " ההודעה הראשונה").
ביום 27.7.2015 הגישה התובעת תגובה להודעה הראשונה ובקשה למתן החלטה שתורה לרשות למסור לעיונה את כל המסמכים השייכים לתיקים.
בהתאם להחלטת בית המשפט, ביום 3.8.15 הגישה התובעת נימוקיה מדוע הינה זכאית לקבלת המידע המבוקש.
ביום 11.8.15 הגישה הרשות הודעה נוספת מטעמה (בהתאם להחלטת בית המשפט המורה לה לעשות כן), בה ציינה כי נימקה את סיבותיה לאי העברת המידע במלואו כבר בהודעה הראשונה מטעמה (להלן: "ההודעה השנייה").

דיון והכרעה
למעשה, השאלה שעלי להכריע בה במסגרת החלטה זו היא מהי המסגרת הנורמטיבית החלה בעניין זה על הרשות בבואה לקיים את הצו שניתן לה ע"י בית משפט זה לגלות מידע מסוים המצוי בתיקיה לתובעת.
מהודעותיה של הרשות עולה כי להשקפתה, חלים בעניין זה חוק חופש המידע ואמות המידה הקבועות בו. הרשות, לא תמכה הודעותיה באסמכתאות כאלו או אחרות שיש בהן לתמוך בגישתה האמורה וכמו החילה את הוראות חוק חופש המידע בעניין זה כדבר "מובן מאליו".
מאידך, טוענת התובעת במסגרת תגובתה להודעה הראשונה מטעם הרשות, כי הצו שניתן ע"י בית המשפט לגילוי המידע אינו בהכרח כפוף לחוק חופש המידע וכי על הרשות מוטל הנטל להוכיח כי אין לגלות את המידע שבית המשפט הורה על גילויו.
גם כאשר נדרשה הרשות בהחלטה מיום 4.8.2015 להגיב על דברים אלו של התובעת, הסתפקה הרשות בהפנייה להודעה הראשונה מטעמה, שהיתה אף היא לאקונית ולא כללה כל הסבר שבדין, מדוע והאם בכלל חל חוק חופש המידע במקרה זה.
אין בידי לקבל את גישתה של הרשות, העולה מתוך הודעותיה, כי בענייננו חל חוק חופש המידע.
ההליך האזרחי בו אנו מצויים וההליך לפי חוק חופש המידע, הינם שני הליכים שונים, משני ענפי משפט שונים: האח - המשפט האזרחי והשני - המשפט המינהלי.
המטרות העומדות בבסיס שני ההליכים שונות הן: מטרתו של חוק חופש המידע היא לאפשר גילויו של מידע לאזרח לשם בחינת התנהלותה של הרשות ותקינות מהלכיה ע"י יצירת שקיפות.
מטרת הליכי הגילוי בהליך האזרחי, היא הכרעה בהליך הספציפי והגשמת זכויות הצדדים להליך.
אמנם ישנה מחלוקת בעניין הבחנה זו בין בתי המשפט המחוזיים, אך ברע"א 2498/07 מקורות חברת מים בע"מ נ' אורה בר (פורסם בנבו, מיום 27.6.2007), הביע בית המשפט העליון את דעתו (מבלי לקבוע מסמרות בעניין זה) תוך שהוא מאמץ את הגישה המבחינה בין שני ההליכים השונים. ובלשונו של בית המשפט העליון:
"... בסופו של יום עסקינן במאטריות שונות. חוק חופש המידע מצוי בגדרי המשפט המינהלי, ומטרתו שקיפות המינהל ועל-ידי כך שיפורו מבחינת יושרתו, דרכי קבלת ההחלטות בו, אמות מידה סדורות לפעולותיו ולהחלטותיו וכיוצא באלה. וזאת בכפוף לאינטרסים ציבוריים המצדיקים חיסיון, שאותם מנה המחוקק, והנתונים לביקורת שיפוטית (ראו גם להלן). ההתדיינות האזרחית, על פי סדר הדין האזרחי, מטרתה הכרעה בסכסוך ספציפי, ואף כאן ננקטו דרכי חיסיון, אך המחוקק ומחוקק המשנה לא העתיקו את הוראות החיסיון המפורטות ב חוק חופש המידע אל תקנות סדר הדין האזרחי משנתקבל חוק חופש המידע. אכן, בשני נתיבים עסקינן - תקנות סדר הדין האזרחי ו חוק חופש המידע, ומטבע הדברים בראשון יצעד ככלל בעל זכות תביעה, כגון המגן על קניינו אל על שמו הטוב, ואילו בשני יצעד ככלל בעל עניין בפעולת הרשות ובתקינותה. יש שוני מובנה ביניהם: הנתיב האזרחי מותנה, בין השאר, ברלבנטיות לתיק, ויש בו חסיונות שבדין; ואילו נתיב חופש המידע העומד לרשות הכל, ללא צורך בהסבר ובהוכחת זכות עמידה ורלבנטיות, כפוף למגבלות מסוימות בדין, הנובעות מתכליתו של חופש המידע. ומכאן החסיונות שנקבעו בחוק. נוכח התכליות השונות והתנאים השונים, גם החסיונות אינם זהים..."
ראו גם פסק דינו של בית המשפט המחוזי בעת"מ (מחוזי ת"א) 3089/04 יבנה נ' שירותי בריאות כללית (פורסם בנבו, מיום 18.9.2006).
כאמור לעיל, ובמלוא הצניעות, הנני מצרף את דעתי לדברים אלו וסבור אני כי המדובר בשני מסלולים נפרדים, וכי בענייננו אין מקום להחיל את חוק חופש המידע והסייגים הקבועים בו.
ככל שהרשות סבורה כי במסגרת התיקים אשר הוריתי לגלותם ולהעבירם לעיונו של ב"כ התובעת ישנם מסמכים שאין לגלותם, היה עליה לנמק את הטעמים לאי גילויים לאור הסייגים הקבועים בהליכי הגילוי האזרחיים, כגון: היותם בלתי רלוונטיים להליך ו/או כי מטילים חובת גילוי המכבידה על הרשות ו/או קיומו של חיסיון המונע גילויים וכדומה. וזאת, תוך הפנייה למסמכים ספציפיים ותיאורם של מסמכים אלו, ומבלי להסתפק באמירה כללית בדבר קיומם של אי אלו מסמכים שלא הועברו לעיונה של התובעת מפאת טעמים כאלו או אחרים.
לאור דברים אלו, אני מורה לרשות להעביר לעיונה של התובעת, באמצעות בא כוחה, את כל המסמכים המצויים בתיקים המצוינים לעיל, וזאת בתוך 14 ימים כאשר ימי הפגרה יבואו במניין הימים.

ככל והרשות סבורה, כי קיימים טעמים לפי הדין האזרחי החל בנסיבות העניין, המונעים גילויים של מסמכים אלו, כולם או מקצתם, תגיש הרשות בקשה מנומקת ומפורטת , תוך ציון מסמכים ספציפיים והטעמים שבדין שלאורם קיימת מניעה לגילוי אותם מסמכים, וזאת בתוך 5 ימים, כאשר ימי הפגרה יבואו במניין הימים.
בנסיבות העניין ובשלב זה, אינני עושה צו להוצאות.

ניתנה היום, י"ב אלול תשע"ה, 27 אוגוסט 2015, בהעדר הצדדים.