הדפסה

איזן נ' רוזנברג

לפני
כב' השופטת הבכירה ריבה ניב

תובע

ארז איזן
ע"י ב"כ עו"ד גרשוני שלומוביץ
נגד

נתבע

פבלו רוזנברג
ע"י ב"כ עו"ד עידו לשם

פסק דין

  1. התובע הינו צלם מקצועי, ובעל עסק לצילום, המתמחה, בין היתר , בצילומי אירועים, הפקת קליפים ועוד. ביום 14.1.05 ערך הנתבע, זמר ואמן ידוע (להלן "הזמר") , הופעה במועדון הפיוז'ן בחוצות המפרץ בחיפה. במהלך ההופעה צילם התובע את הזמר ולהקתו. לאחר שתמה ההופעה, סיכם התובע עם אמרגנו דאז של הזמר, כי ישלח לו מספר תמונות מהאירוע על מנת שיוכל להשתמש בהן. על פי הנטען, הסכים כי הנתבע / אמרגנו יעשו שימוש בצילומים ללא תשלום, ובלבד שיינתן לו הקרדיט בגינן. הצילומים שהועברו על ידי התובע כללו גם את הלוגו ומספר הטלפון שלו.
  2. שנים לאחר מכן, גילה התובע באקראי, באתר האינטרנט של מועדון אחר, אחד מאותם צילומים- ללא קרדיט. עקב זאת, חיפש ומצא כי באתר הבית של הנתבע מצויות תמונות פסיפס רבות של הזמר, רובן כוללות את שמו של הצלם, אך דווקא מהתמונות שצילם בפיוז'ן הושמט שמו והוא לא זכה לקרדיט המגיע לו.

עוד מצא חלק מאותם צילומים גם באתרים נוספים: מפה, טיקט נט וניוז 1 (להלן "האתרים האחרים").
3. לטענת התובע, העביר הזמר ו/או מי מטעמו את הצילומים לאתרים האחרים, תוך הפרת זכות היוצרים שלו, לצורך שימוש מסחרי, פרסום וקידום מכירות. משכך, מייחס התובע לנתבע תרומה להפרת זכויות היוצרים שלו- באותם אתרים.
לטענתו, משנעשה ביצירותיו שימוש בניגוד לתנאי הרישיון שהעניק, הופרו זכויותיו הכלכליות והמוסריות כאחד, והוא זכאי לפיצוי הסטטוטורי אשר נקבע בס' 56 (א) לחוק זכויות יוצרים, תשס"ח-2007 , בסכום של 100,000 ₪ לכל הפרה.
התביעה הועמדה על סכום של 100,000 ₪ בלבד.
4. הנתבע איננו מכחיש כי התובע פנה לאמרגנו דאז והציע לו להעביר לו את צילומיו ללא תשלום. לשיטתו, פנייה כזו מקובלת בענף, היא נעשית פעמים רבות ללא היכרות בין הצדדים ואין היא כרוכה בעריכת הסכם כלשהו.
5. לטענתו, נבנה אתר הבית שלו, הכולל תמונות פסיפס רבות, על ידי איש מקצוע, מבלי שהנתבע נטל חלק בבנייתו ומבלי שהיה מודע להפרת הזכויות הנטענת. כך, במשך שנים. משנת 2009 אין האתר פעיל, מאחר ואותו בונה אתרים נעלם ולא ניתן היה לעדכן את האתר בלעדיו. לטענת הנתבע אין הוא, או אמרגנו, אחראים להעברת התמונות לאתרים האחרים ו/או לפרסומן שם.
6. בשנת 2011 קיבל הנתבע את פנייתו של התובע, אז גילה לראשונה את דבר ההפרה, שנעשתה בתום לב. הנתבע ניסה לרצות את התובע אולם הצעותיו נדחו. משכך, מייחס הנתבע את חוסר תום הלב- לתובע דווקא.
7. המסגרת הנורמטיבית
הצילומים בוצעו, לגרסת התובע, בינואר 2005. באותה עת, טרם נכנס חוק זכויות יוצרים תשס"ח- 2007, לפיו הוגשה תביעה זו- לתוקף, ופירושו, שלכאורה יש לילך לאורו של החוק הישן. הצדדים לא טענו לעניין זה כלל, והתייחסו להפרה/הפרות המתמשכות עד שנת 2011, ולפיצוי שמעניק החוק החדש. הואיל ומועד ההפרה אינו ידוע ומועד גילויה- 2011, אאמץ את שיטתם של הצדדים, דהיינו, הפיצוי הסטטוטורי שנקבע בסעיף 56 ( א) לחוק זכות יוצרים התשס"ח-2007 (להלן "החוק") לפיו:
"הופרה זכות יוצרים או זכות מוסרית רשאי בית המשפט, על פי בקשת התובע, לפסוק לתובע, בשל כל הפרה, פיצויים בלא הוכחת נזק בסכום של 100,000 ₪.
(ב)בקביעת פיצויים לפי הוראות סעיף קטן ( א), רשאי בית המשפט לשקול, בין השאר, שיקולים אלה:
(1) היקף ההפרה
(2) משך הזמן שבו בוצעה ההפרה;
(3)חומרת ההפרה;
(4) הנזק הממשי שנגרם לתובע, להערכת בית המשפט;
(5)הרווח שצמח לנתבע בשל ההפרה, להערכת בית המשפט;
..
(8) תום ליבו של הנתבע.
(ג)לעניין סעיף זה יראו הפרות המתבצעות במסכת אחת של מעשים, כהפרה אחת".
8. אחיו של הנתבע, שהעיד מטעמו, הודה באי מתן הקרדיט לתובע ובהפרת זכותו המוסרית: "אם אייל מלול הבטיח לו, אנחנו מחויבים"..."אני מקבל את העובדה שנמנע מהתובע קרדיט אבל זה היה בתום לב."
9. מאידך, סירב לקחת אחריות להפצת התמונות לאתרים האחרים ולהפרה הנטענת לגביהם. לגרסתו, אותם אתרים נוהגים להשיג את התמונות בכוחות עצמם, וכך אירע בעת שהעתיקו את צילומי התובע, ללא הקרדיט, מאתר הנתבע.
10. טענה זו נסתרה על ידי עדי התובע, לפחות לגבי שני אתרים: הגב' קרן סמואל דלח מאתר " מפה", אשר החלה עבודתה שם בשנת 2008, העידה כי כל החומר המצוי באתר מגיע אליו ביוזמת הפונים אליו, וכי החומר שהתקבל מאיש יחסי הציבור של הנתבע קודם זמנה , הכולל את צילומי התובע, לא נשא את שם הצלם ולכן לא ניתן לו הקרדיט.
כך גם העד מר אנדריי מינייב מאתר " טיקט נט" שאישר כי קיבל את התמונות מאחיו של הנתבע, המשמש כמנהלו האישי, ללא שם הצלם. למותר לציין כי שני העדים אישרו כי לאחר קבלת מכתב ההתראה מב"כ התובע, הורדו הצילומים מאתרים אלה.
11. "הזכות המוסרית היא הרומנטית מבין זכויות היוצר. בעיקרה, היא אינה עוסקת בכסף, אלא בתרבות ובבני אנוש. היא ממחישה לנו שבמוצרי תרבות טמון לא רק ערך כלכלי, אלא גם, ובעיקר- ביטוי לאישיותו של היוצר. תכליתה לכבד את הקשר האישי שקיים בין היוצר ליצרתו." ( טוני גרינמן- הזכות המוסרית מ DROIT MORAL ל- MORAL RIGHTS.קריאות בחוק זכויות יוצרים, בירנהק ופסח, עמ' 440)
12. הזכות המוסרית, זכות " ההורות", הזכות לייחוס, היא זכותו של היוצר להיות מוכר כיוצר היצירה. הזכות ממומשת באמצעות ציון שמו בסמוך או בהקשר אליה- הקרדיט. "הזכות המוסרית משרתת את חופש הביטוי ומעודדת את היצירה. הזכות לייחוס מגינה על האינטרסים הכלכליים של היוצר הנובעים מיכולתו לבנות מוניטין באמצעות יצירותיו. כמו כן יש יש בזכות המוסרית כדי להגן על תרבותה של חברה.לבסוף, יש בה משום הגנה על צרכנים לבל יוטעו באשר לזהות היוצר ובאשר למהות היצירה כפי שיצר אותה." (שם, עמ' 444).
הנני קובעת כי הנתבע הפר את זכותו המוסרית של התובע בצילומיו.
13. בעניינינו, טען התובע כי הופרה גם זכותו הכלכלית, אולם טענה זו נדחית על ידי. לטענתו, משהופר הרישיון שנתן, מהווה השימוש האסור גם הפרת הזכות הכלכלית כאמור בס' 47 לחוק. סעיף זה עוסק בהפרת זכות היוצרים, הזכות הכלכלית, במנותק. החוק החדש " מבהיר כי המונח " זכות יוצרים" בחוק אינו כולל את הזכות המוסרית, אשר מוגדרת בנפרד. לפיכך חלות על הזכויות המוסריות רק אותן הוראות שמציינות אותה במפורש."(שם, עמ' 451). כך גם הסעיפים הדנים בהפרת הזכויות, הכלכלית והמוסרית, הנפרדים אלה מאלה. לפיכך, משהודה התובע כי העניק את הרישיון לשימוש בצילומיו ללא תמורה- ויתר על הזכות הכלכלית ונשמט הבסיס לטענה זו.
14. המחלוקת העיקרית- מספר ההפרות
בכתב התביעה מתאר התובע כי מסר לאמרגנו של הנתבע 5 צילומים. לטענת הנתבע, יש לראותן כמסכת אחת של מעשים, וכלשון ס' 56(ג) לחוק- כהפרה אחת.
"הסעיף קובע כי יראו עוולות הנעשות במסכת אחת של מעשים כעוולה אחת. מכאן, שלהבדיל מעניין " שגיא", הביטוי " מסכת" חל לא רק על סדרת הפרות של זכות יוצרים אחת ביצירה, אלא כולל גם סדרת מעשים המאגדת הפרות של זכויות יוצרים שונות. כלומר, במסגרת " מסכת" אחת ייכללו, באופן עקרוני, הן הפרות של זכויות שונות באותה יצירה והן הפרות של זכויות בכמה יצירות. עם זאת, יש להראות זיקה בין המעשים השונים הן בזמן והן במקום. , נוסף לכך, לנוכח הוספת העילות מכוח הזכות המוסרית לפיצוי, אין אלא להסיק כי במסגרת " מסכת, נכללות גם הפרות של הזכות המוסרית, ככל שנעשו באותו עניין." ( בירנהק, שם, עמ' 597).
15. בעניין זה, הגנתו של הנתבע לוקה בחסר. כל שידוע הוא כי בשנת 2006 נבנה אתר האינטרנט שלו ע"י מאן דהוא, וכי לאותו אתר הוכנסו צילומים של צלמים שונים, אשר זכו כי שמם יוזכר כיוצריהן, ושל התובע, ששמו הושמט. השאלה האם כל 5 התמונות נשתלו בעת ובעונה אחת, או שהאתר היה דינמי ועודכן עד שנת 2009 לא הובהרה. מכאן, ששאלת הזיקה ההדדית בין ההפרות לא הוכחה. בהעדר ראיה פוזיטיבית להכללתן כמקשה אחת, אין לי אלא לקבל את הטענה כי יש לראות כל תמונה ללא קרדיט- כהפרה נפרדת.
16. עוד טען התובע כי משגילה את דבר ההפרה חיפש ומצא גם את ההפרות כדלקמן:
באתר " מפה" ,באתר " וואלה שופס" ובאתר " ניוז 1" נעשה שימוש בתמונה אחת בכל אחד מהם. בגין הפרות אלה מייחס התובע לנתבע "הפרה תורמת".
17. בסיכומיו, טען התובע ל 14 הפרות, מתוכן ששה פרסומים באתרים השונים, הפרות אותן ייחס לנתבע. לטענתו, בכל עת ששלח את הצילומים לאתרים אחרים, מבלי לידע אותם בדבר ההפרה, גרם ל-2 הפרות נוספות. לשיטתו, המתבססת על תאוריית " ההפרה התורמת" (ת.א ( מרכז)567-08-09 א.ל.י.ס אגודה להגנת יצירות סינמטוגרפיות (1993) בע"מ נ' רוטר.נט בע"מ ( פורסם בנבו)) יש לתובע זכות לפיצוי בגין כל אחת מההפרות בסכום של 100,000 ₪. כאמור, הועמדה התביעה על סכום זה (100,000 ₪) בלבד.
18. "חבות בגין הפרה תורמת קמה כאשר יש לנתבע ידיעה אודות ההפרה הראשית של זכות היוצרים והוא משדל לביצועה או מעודד אותה, או שהוא גורם לה או משתתף בה באופן מהותי." (טוני גרינמן, זכויות יוצרים, עמ' 705).
כאמור, נדרשים שלושה תנאים מצטברים להחלת התיאוריה של ההפרה התורמת: "קיומה בפועל של הפרה ישירה- גורם הביניים אינו אחראי ישיר ולפיכך אחריותו תקום רק אם התקיימה לפחות הפרה ישירה אחת בפועל...התנאי השני לקיומה של ההפרה הוא מודעותו של גורם הביניים לביצועה של ההפרה...התנאי השלישי הנדרש להכרה בהפרה תורמת, הוא קיומה של תרומה ממשית ומשמעותית לבצוע ההפרה." ( עא 5977/07 האוניברסיטה העברית בירושלים נ' בית שוקן להוצאת ספרים בע"מ, פורסם בנבו)
19. במקרה דנן, התקיים היסוד הראשון, דהיינו שהאתרים אכן פרסמו את הצילומים שצילם התובע ללא קרדיט. כן קבעתי כי אותם צילומים הועברו אליהם על ידי הנתבע , וליתר דיוק מי מטעמו, ובכך התקיים גם האלמנט השלישי. באשר ליסוד השני נקבע כי לא די בידיעה קונסטרוקטיבית, אלא יש לדרוש כי גורם הבינייים ידע בפועל על השימוש המפר שנעשה בפועל ביצירה. "הטלת אחריות מקום בו מדובר בידיעה בכוח בלבד, תוביל לאחריות רחבה מדי על גורמי הביניים." ( שם, עמ' 19). משהעביר מי מטעמו של הנתבע את הצילומים המפרים לאתרים אחרים על מנת שיעשו בהם שימוש, היה מודע גם להפרה העתידית שתתבצע על ידם.
בעניינינו, לא ירדתי לסוף דעתו של התובע בקשר למניין " ההפרות התורמות הכפולות" להן טען. על פי העדויות הוכחה העברת הצילומים ללא הקרדיט לשני אתרים. הנני קובעת כי הנתבע תרם לשתי הפרות יוצרים של התובע באתרים האחרים.
20. הפיצוי
בגין 5 התמונות אשר שולבו כפסיפס באתר הנתבע, ושהו בו שנים רבות, ללא מתן קרדיט- הנני פוסקת סכום של 8,000 ₪ לכל הפרה. בגין תרומת הנתבע להפרת הזכות המוסרית של התובע ביצירתו, באתרים האחרים, י שלם הנתבע 5,000 ₪ בגין כל הפרה. סה"כ ישלם הנתבע לתובע סכום של 50,000 ₪.
בנוסף, יישא התובע בהוצאות המשפט וכן בשכ"ט עו"ד בסכום של 7,000 ₪.

ניתן היום, כ"ה אדר ב תשע"ד, 27 מרץ 2014, בהעדר הצדדים.