הדפסה

איומאן(אסיר) נ' משרד הפנים

המערער

קלוד אלאין איומאן

ע"י ב"כ עו"ד סמדר בן נתן

נגד

המשיב

משרד הפנים

ע"י ב"כ עו"ד יערה קליינברגר

פסק דין

1. בפני ערעור על החלטת בית הדין לביקורת משמורת של שוהים שלא כדין, מיום 1.7.13, הדוחה בקשת המערער לשחררו ממשמורת.

2. המערער, נתין חוף השנהב, נכנס לישראל באשרת תייר ביום 20.9.98 ולאחר שפגה אשרת השהייה המשיך לשהות בישראל שלא כחוק. בשנת 2003 הוכר ע"י האו"ם כמטופל ברשימת הגנה קבוצתית של אזרחי חוף השנהב וניתנו לו אשרות שהייה מסוג ב'(1) עד לשנת 2008.

3. בדצמבר 2008 סורבה בקשתו לקבלת מעמד של פליט ועתירה מנהלית שהגיש בנדון נדחתה על פי החלטה מיום 6.7.09. כן הוחלט, במסגרת אותה החלטה, כי על המערער להפקיד ערבות על סך 7,500 ₪ כתנאי לשחרורו מהמשמורת וכי עליו לצאת את הארץ תוך 30 ימים.

4. ביום 25.7.11, קיבל המערער אשרה כמבקש מקלט אשר הוארכה עד ליום 31.12.11.
ביום 30.1.12, קיבל המערער הסבר בכתב לפיו על נתיני חוף השנהב לעזוב את הארץ. המערער מסר כי יש לו אישה וילדים בארץ וכי בכוונתו להגיש בקשה למתן מעמד על סמך חיים משותפים.

5. הואיל ולא הוגשה כל בקשה כאמור מצד המערער נעצר הוא ביום 30.4.12 והושם במשמורת. ביום 22.8.12, שוחרר ממשמורת בכפוף להפקדת ערבות על סך 4,000 ₪ והתחייבות לעזוב את הארץ תוך 90 ימים, אלא אם יסדיר מעמדו ויתייצב במשרדי רשות ההגירה והאוכלוסין. המערער לא הסדיר מעמדו.

6. ביום 21.5.13, הגישה בת זוגו של המערער, הגב' שעננה בת ישראל ריד, תלונה במשטרה כנגד המערער, כשלטענתה במהלך ויכוח שארע ביניהם תקף אותה המערער ואיים כי ישרוף אותה אם לא תחזור אליו.

7. בהודעה נוספת שמסרה המתלוננת, יום למחרת, ביקשה לחזור בה מהודעתה בטענה ששמה לב שהמערער אלים כשהוא שיכור. יחד עם זאת, הוסיפה כי לא רק שהמערער תקף אותה יום קודם, בכך שמשך בבטנה אלא אף תקף אותה בכך שמשך אותה בכח ביד מביתה של חברתה. עוד ציינה המתלוננת כי המערער צורך אלכוהול באופן יומיומי וכי היכה אותה בעבר.

8. בעקבות תלונה זו הוגש כנגד המערער כתב אישום לבית המשפט השלום בבאר-שבע בגין תקיפה בנסיבות מחמירות ואיומים. ביום 4.6.13, הורה בית המשפט על מעצרו עד תום ההליכים לנוכח הסכנה הנשקפת מפניו ובהמשך, ביום 18.6.13, הורשע המערער על פי הודאתו בכתב אישום מתוקן בעבירות של תקיפה בנסיבות מחמירות ואיומים ודינו נגזר למאסר של חודש ימים ומאסר על תנאי ל-5 חודשים.

9. לאחר שסיים לרצות את עונשו ובהעדר אשרת שהייה בתוקף הובא המערער ביום 19.6.13, בפני הממונה על ביקורת גבולות ונערך לו שימוע בהתאם סעיף 13 א' (ד) לחוק הכניסה לישראל, התשי"ב – 1952 (להלן: " חוק הכניסה לישראל"). בתום הדיון הוצא כנגד המערער צו הרחקה וצו משמורת לפי חוק הכניסה לישראל. למחרת היום, ביום 20.6.13, הגיש המערער בקשה בהולה לבית הדין למשמורת , לפיה נוכח העובדה שבקשתו לקבלת מעמד בישראל תלויה ועומדת אין להרחיקו מישראל וכפועל יוצא מכך אין להחזיקו במשמורת. בתום דיון, שנערך באותו יום, קבע בית הדין כי אין ליקוי או פגם פרוצדוראלי בהמשך החזקת ה מערער במשמרות והורה על המשך החזקתו במשמורת עד להרחקתו.
המערער לא ערער על החלטה זו.

10. ביום 1.7.13, הובא המערער לדיון בפני בית הדין, שם טען כי לאור העובדה שבקשתו לקבלת מעמד במדינת ישראל, תלויה ועומדת לבחינה של ידי המשיבה, הרי שעד לקבלת תשובה אין להרחיקו מישראל וכפועל יוצא מכך אין להחזיקו במשמורת. עוד טען, באמצעות באת כוחו, כי מעצרו המחודש אינו כדין מאחר והחלטת בית הדין למשמורת, מיום 5.3.13, המורה על הארכת שחרורו בתנאים, בעינה עומדת.
בית הדין קבע כי נעדר הוא סמכות לדון בכל הקשור ליישומו של נוהל הבקשות לקבלת מעמד וכי סמכויותיו מוגבלות להוראת סעיף 13 טו לחוק הכניסה לישראל ולכן, על המערער למצות טענותיו בהליך אחר.
אשר לחוקיות החזקתו במשמורת קבע בית הדין, כי ההחלטה הרלבנטית להשמתו במשמורת היא ההחלטה מיום 20.6.13 עליה לא הוגש ערעור. עוד ציין כי מאז החלטת בית הדין מיום 5.3.13, השתנו הנסיבות מאחר והמערער הורשע בפלילים ובכך נוספו עובדות חדשות העומדות לחובתו של המערער מאז החלטת בית הדין מיום 5.3.13.

12. בערעור שבפני טענה ב"כ המערער כי שגה בית הדין כאשר ראה במערער כמי שמסכן את שלום הציבור עד כי קיימת הצדקה להחזיקו במשמורת בהתאם להוראת סעיף 13 ו' (2) לחוק הכניסה לישראל. טענה ב"כ המערער כי על אף תלונת הגב' ריד, שהינה הידועה בציבור של המערער, עמו היא מנהלת חיי שיתוף מאז שנת 2006 ולהם שני ילדים משותפים, מגלה היא רצון להמשיך ולחיות עמו ופועלת למען שחרורו ושובו לביתם ומעוניינת בהליכים להסדרת מעמדו מכח היותו בן זוגה ואבי ילדיה. עוד ציינה כי הגב' ריד נמצאת בחודשי הריון של ילדם השלישי של בני הזוג. לטעמה של ב"כ המערער אכן נקלעו יחסי בני הזוג למשבר שבא לידי ביטוי בהתנהגות אלימה של המערער כלפיה, אולם אין המדובר בדרגת חומרה המלמדת על סכנה של המערער כלפי בת זוגו וכי יש להעדיף נסיבות בהן התאפשר לבני הזוג לקדם את הסדרת מעמדם כאשר המערער משוחרר. טענה ב"כ המערער, כי בנסיבות העניין החזקת המערער במעצר אינה משרתת את תכליתה, אינה מידתית ואיננה כדין.
הוסיפה וטענה ב"כ המערער כי קיימים טעמים הומניטריים חזקים ביותר להתרת שהייתו של המערער בישראל בהיותו בן זוגה עמה הוא מקיים משק בית משותף ומגדל עימה את ילדיהם המשותפים, מפרנס ותומך במשפחה. ועל כן, יש לאפשר למערער לנהל את ההליך הסדרת מעמדו עם בת זוגו, במסגרת בקשה לאיחוד משפחות וכי כל עוד בקשתו למעמד תלויה ועומדת, אין להרחיקו מישראל ובהתאם, אין כל הצדקה עניינית להמשך החזקתו במשמורת כאשר מתנהל הליך של הסדרת מעמדו.
עוד טענה כי במסגרת חוק הכניסה לישראל ניתן להחזיק שוהה בלתי חוקי במשמורת תקופה שאינה עולה על 60 יום כעולה מהוראת סעיף 13 ו' (4) וככל שצפוי המשך הליך הסדרת המעמד יש להעדיף שחרורו של המערער תחת המשך החזקתו במשמורת.
אין חולק, כי בקשת המערער למתן מעמד מטעמים הומניטריים נדחתה וערר בנדון תלוי ועומד.

14. מנגד טענה ב"כ המשיבה כי המשך החזקתו של המערער במשמורת מעוגנת בהוראת סעיף 13 ו' (ב) (2) לחוק הכניסה לישראל הקובע כי על אף ההוראות המאפשרות שחרורו של שוהה שלא כדין בערובה אזי בנסיבות בהן נשקפת סכנה מן השוהה שלא כדין ושלום הציבור, לא ישוחרר בערובה שוהה שלא כדין. המשיבה עמדה על השארתו של המערער במשמורת גם אם במקביל לא יורחק כדי לאפשר לו מיצוי הליכים אל מול המשיבה לשם קבלת מעמד.

15. לאחר שחזרתי והפכתי בטענות הצדדים, סברתי כי בנסיבות העניין יש מקום לקבל את הערעור. אלמלא הליכי הסדרת מעמדו של המערער בארץ, במסגרת בקשה "להליך מדורג" אותה הגיש, יחד עם בת זוגו, לא היה זוכה המערער לכל סעד בנדון לנוכח מעורבותו בהליך פלילי שעניינו אלימות כלפי בת זוג.
יחד עם זאת, בהינתן הנסיבות בהן טרם מוצה הליך קבלת מעמד של המערער אין להרחיקו מן הארץ. השאלה היחידה העומדת לדיון הינה האם יש לאפשר לו מיצוי ההליך כשהוא משוחרר או שמא להמשיך החזקתו במשמורת.
הבסיס המשפטי להמשך החזקתו במשמורת קיים לנוכח מעורבותו בעבירות אלימות כלפי בת זוגו. נסיבות חדשות שנתגלו לאחר החלטת בית הדין מיום 5.3.13. על כן טענת המערער בדבר אי חוקיות החלטת השמתו במשמורת נעדרת כל בסיס עובדתי או משפטי.
על אף האמור סברתי כי בנסיבות העניין קיימות סיבות הומניטריות המצדיקות שחרורו של המערער ממשמורת. העובדה כי המערער שוהה בארץ תקופה ארוכה וקשר חייו עם בת זוג ישראלית ולהם שני ילדים ומצפים הם לילד שלישי ובנסיבות בהן ביצוע עבירות האלימות כלפי בת זוגו היו שלא מן החמורות, ועל כך ניתן ללמוד מעונש המאסר בן 30 ימים שהוטל עליו, יש לאפשר למערער למצות את הליך קבלת המעמד כשהוא משוחרר.

לאור כל האמור לעיל אני מקבלת את הערעור ומורה על שחרור המערער בתנאים הבאים:
א. המערער יפקיד סכום כספי בסך 5,000 ₪.
ב. המערער ימצא את הליך קבלת המעמד בתוך 60 יום מהיום.

ככל שלא תענה בקשתו יעזוב את הארץ בתוך 30 יום לאחר מכן.

ניתן היום, ז' תשרי תשע"ד, 11 ספטמבר 2013, בהעדר הצדדים.