הדפסה

אחים אוזן חברה לבניה בע"מ ואח' נ' דרעי ואח'

בפני
כב' השופטת ענת זינגר

תובעת ונתבעת שכנגד

אחים אוזן חברה לבניה בע"מ

נגד

נתבעים ותובעים שכנגד
1.אברהם דרעי
2.יפה דרעי

התובעת - באמצעות ב"כ עו"ד איתי מושל ואח'
הנתבעים - באמצעות ב"כ עו"ד צבי א. שמיר ואח'

פסק דין

התביעה המקורית הוגשה בסד"מ והתבקש בה לסילוק יד הנתבעים ממחסן אשר לפי הנטען תפסו בו חזקה שלא כדין. נטען בתביעה כי בחודש מרץ 2009, עת פלשו הנתבעים לדירה מס' 12 בבנין המצוי ברחוב אליהו קורן 16, בהר חומה בירושלים, הם השתלטו בכוח הזרוע על מחסן מס' 14 - אשר התובעת היא הבעלים שלו. נטען כי הנ"ל פרצו את המנעול המותקן בדלת הכניסה והחליפו אותו במנעול אחר. מאז ועד היום מחזיקים הנתבעים במחסן שלא כדין. לטענת התובעת, אותו מחסן נמכר לדיירת אחרת היא הגב' מרים גז. נטען כי המשך ההחזקה במחסן מהווה הסגת גבול במקרקעין, בהתאם לסעיף 29 לפקודת הנזיקין (נוסח חדש) וכי התובעת זכאית מכוח סעיף 16 לחוק המקרקעין התשכ"ט - 1969 לדרוש מהנתבעים למוסרו.

הנתבעים הגישו בקשה למתן רשות להתגונן והעלו טענה כי ביחד עם הדירה שנמכרה להם, נמכר להם גם מחסן. כב' הרשם נמרוד פלקס (כתוארו אז), מצא ליתן רשות להתגונן וזאת בהחלטתו מיום 22.8.10. הנתבעים מצידם הגישו תביעה שכנגד. לשם הנוחות תקרא התובעת המקורית "התובעת", גם בתביעה שכנגד וכך גם הנתבעים.

בתביעה שכנגד טענו הנתבעים כי ביום 14.6.07 חתמו עם התובעת על הסכם לרכישת דירה בבניה, בהר חומה רח' אליהו קורן 16/12 בירושלים. התובעת הציגה מצג כי היא בונה בשיטה חדשנית המאושרת על ידי מכון התקנים, ברם עלה, לאחר תשלום עיקר התמורה, כי התעודה שהוצגה בהקשר זה הייתה מזויפת. בהסכם סוכם על תמורה בסך 850,000 ₪ בארבעה תשלומים, בתוספת ריבית והצמדה. הנתבעים שילמו במספר תשלומים סך כולל של 840,000 ₪(ר' בסעיף 5 לתביעה שכנגד מועדי התשלומים בפועל, ומנגד בסעיף 4 - המועדים שסוכמו). בהתאם להסכם, היה אמור מועד המסירה להיות ביום 14.6.08. בפועל התעכבה המסירה והנתבעים נדרשו לטענתם לשכור דירה חלופית כנגד 2,400 ₪ לחודש. רק ביוני 2009 התקבל טופס 4 וסמוך לאחר מכן נמסרה הדירה לנתבעים, ללא ביצוע פרוטוקול מסירה וכאשר הנכס במצב רעוע.
לתביעה שכנגד צורפה חוות דעת ונטען, בהסתמך עליה, כי בדירה ליקויים בהיקף של 70,900 ₪ ובבניין ליקויי קונסטרוקציה המוערכים בסך של 1,028,934 ₪. ככל שלא יינתן צו לתקן גם ליקויים בבניין (שכן הנתבעים אינם הבעלים של כל הרכוש המשותף) - התבקש פיצול סעדים ביחס לנ"ל. הנתבעים טענו כי קיבלו חזקה במחסן, אך לנוכח טענת דיירת נוספת כי אף היא קיבלה זכויות באותו מחסן, התבקשה התובעת המקורית להבהיר מהו המחסן של הנתבעים.

בחלק האופרטיבי של התביעה שכנגד התבקש בית המשפט להורות על העברת זכויות החכירה על שם הנתבעים במנהל וברישומי החברה כשהן נקיות מכל שעבוד (גוש שומה 29937 חלקה 2 מגרשים 103 ו- 229), לפצות הנתבעים בסך של 99,700 ₪ (12 חודשי שכירות בסך 2,400 ש"ח לחודש, בתוספת פיצוי בסך 70,900 ₪, בגין ליקויי בניה והפחתת 10,000 ₪ ייתרת חובם. אעיר כי כך נכתב באותה תביעה אף שלאחר הפחתה, עסקינן בסך של 89,700 ש"ח), להצהיר כי הם בעלי הזכויות במחסן שהם מחזיקים, או מחסן אחר שיוגדר בעל גודל דומה, או לחלופין כי על הנתבעת לפצותם בשווי של המחסן בו הם מחזיקים וכן להורות לתובעת לשלם להם סך של 35,000 ₪ בגין עוגמת הנפש. כאמור התבקש גם פיצול סעדים באשר לליקויים ברכוש המשותף.

התובעת בכתב התשובה ציינה כי הנתבעים טרם השלימו את מלוא תמורת הדירה וכי פלשו שלא כדין למחסן. נטען כי לנתבעים נותר חוב בסך 67,981.25 ₪ נכון ליום 7.11.10 (ר' סעיף 8ג' לכתב התשובה: 48,994 יתרת תמורה, 15,820 עמלות ערבות בנקאית, 3,000 הוצאות רישום הדירה בטאבו, 166.35 חיבור מונה מים לדירה). ממילא לא היו הנתבעים זכאים כלל לקבל החזקה בדירה ו/או במחסן. נטען כי העדר תשלום, לא רק שפוגע בזכאות לקבלת הדירה, אלא מהווה גם הפרה יסודית של החוזה (ר' באשר לאמור סעיפים 5.1, 6.2 ו- 12.4 להסכם). הנתבעים אף הוסיפו חטא על פשע כשפלשו למחסן שאינו שלהם. נטען כי גם ללא קשר להפרה הנובעת מהעדר השלמת התשלום, זכאית התובעת למסור החזקה ארבעה חודשים לאחר המועד המקורי, ללא שהדבר יהא כרוך בכל תשלום מצידה, דהיינו עד ליום 14.10.08. נטען עוד כי התובעת כלל לא מסרה לתובעים את החזקה, אלא הנ"ל פלשו לדירה ולמחסן. הנתבעים זכאים למחסן אחר, העומד לרשות התובעת, אך מסירתו מותנית בתשלום מלוא התמורה. כמו כן - הנתבעים אינם רשאים להגיש תביעה בגין שטחי השירות שבפרויקט.

הסכמה דיונית;

בדיון מיום 2.3.11 הגיעו הצדדים להסכמה, לה ניתן תוקף של החלטה. בהתאם לאותה הסכמה, תודיע התובעת, בתוך מועד קצוב מהו מחסן הנתבעים ואלה יעבירו אליו ציודם, בתוך זמן נוסף. מיותר לציין כי ביסוד הסכמה זו עמדה למעשה הסכמה כי הנתבעים עושים שימוש במחסן שאינו שלהם. עוד נקבע כי - במקביל ימנה בית המשפט מומחה מטעמו לבחינת הליקויים שבדירה; בשלב הראשון יקבעו רק הליקויים, ללא הערכת עלות תיקונם ותינתן לתובעת אפשרות לתקן הליקויים.
ככל שלאחר השלמת התיקונים, יטענו הנתבעים שעדיין נותרו ליקויים - הם יהיו רשאים לבקש שהמומחה ישלים חוות הדעת, באשר לעלות הכרוכה בתיקונם ואז יסכמו הצדדים טענותיהם באשר למחלוקות שנותרו ובית המשפט ייתן הכרעתו על יסוד האמור.
עוד הוסכם כי לאחר שיושלמו התיקונים וטרם למתן חוות דעת משלימה, באשר לליקויים שיוותרו, ישלמו הנתבעים: "סך של 20,000 ₪ על חשבון חובם" וזאת בתוך 30 יום ממועד השלמת התיקונים.

המומחה מטעם בית משפט;

אכן, על יסוד אותה הסכמה, מונה ביום 2.3.11 המהנדס אחי קליין כמומחה מטעם בית משפט. התובעת לא העבירה חלקה בשכר הטרחה וכן לא העבירה פריטים שנדרשו למומחה, עד שביום 27.9.11 לא היה מנוס מלהטיל עליה הוצאות. מנגד גם הנתבעים לא אפשרו לנציגי התובעת להיכנס לדירתם ולבצע חישוף שכבת הפלציב, כפי שדרש המומחה ואף הם חויבו בהוצאות, בהחלטה מיום 19.12.11 (למען התמונה המלאה, ר' גם הסברם, שהוגש רק לאחר מתן אותה החלטה).

ביום 27.2.12 הוגשה לתיק חוות הדעת הראשונה של המומחה, בה התייחס לליקויים שמצא ולעבודות שיש להשלים. אף שניתנה לתובעת אפשרות לבצע התיקונים, אלה לא בוצעו. בנסיבות אלה ביקשו הנתבעים כי המומחה ישלים חוות דעתו באשר לעלות תיקון הליקויים. לאחר שהתובעת לא שיתפה פעולה וכדי לאפשר סיום בירור התביעות ההדדיות, נשאו לבסוף הנתבעים, עובר למתן חוות הדעת השנייה, גם בשכר הטרחה הנוסף שנדרש על ידי המומחה מטעם בית המשפט, לצורך ההשלמה. בחוות הדעת האחרונה נקבע כי עלות תיקון הליקויים עומדת על 42,000 ₪ בתוספת מע"מ וכי יידרשו לעבודות כחודש ימים.

לאחר הגשת חוות דעת זו ועל יסודה - ביקשו הנתבעים כי בית המשפט יורה על העברת זכויות החכירה כשהן משוחררות מכל שעבוד על שם הנתבעים במנהל מקרקעי ישראל (גוש שומה 29937 חלקה 2 מגרשים 103 ו- 229) "וכן ברישומי החברה כחברה בשרות". עוד התבקש בית המשפט לפסוק כי על התובעת לפצות הנתבעים בסך של 67,940 ₪ (12 חודשי שכירות בסך 2,400 ₪ לחודש בתוספת 42,000 ₪ בגין ליקויי בניה ובתוספת 7,140 ₪ בגין המע"מ ובהפחתת ייתרת חובם לקבלן בסך 10,000 ₪). כן ביקשו כי בית המשפט ייתן צו הצהרתי כי הם בעלי המחסן אותו הם מחזיקים ו/או מחסן אחר שיוגדר בגודל דומה ו/או כי על התובעת לפצותם על בסיס שווי המחסן. הנתבעים ביקשו כאמור עוד פיצוי בסך 35,000 ₪ בגין עוגמת הנפש וההטעיה ופיצול סעדים באשר לליקויים ברכוש המשותף.

התובעת מצידה שלחה שאלת הבהרה אחת למומחה וזו לשונה:
"בבדיקה שנערכה ביום 12.2.2012 על ידך בדירת הנתבעים, נבדקה באופן אקראי נקודה אחת במרחק 35 ס"מ מהקיר החיצוני ובה לא נמצאה "יריעת פלציב בעובי 6 מ"מ". יחד עם זאת, במעמד הבדיקה הועלתה טענת נציג החברה כי יש לבצע בדיקה נוספת בנקודה אחרת, המרוחקת מהקיר במרחק רב יותר. דא עקא, הבדיקה לא בוצעה. האם ניתן לקבוע בוודאות ועל סמך בדיקה אחת בלבד, בנקודה הצמודה לקיר החיצוני כי בדירה לא הונחו כלל יריעות פלציב לבידוד?".

המומחה השיב, ביום 5.2.03, כי הוא דחה את בקשת נציג החברה לבצע בדיקה נוספת, זאת מאחר שהיה על התובעת ליישם בידוד תרמי בכל שטח הרצפה ולא במקומות שמתאימים לנוחיותה. בנסיבות אלו, בדיקה נוספת אינה רלוונטית. זאת מבלי להתייחס לסבירות הנמוכה של יישום בידוד באופן חלקי בלבד על חלק מהרצפה.
מכל מקום, השיב המומחה, יש לפרק את כל הריצוף ושכבת הבטון המתפלס עד לתקרת הבטון הקונסטרוקטיבית וליישם בידוד אקוסטי. ככל שבמהלך העבודות יתגלה כי במקומות מסוימים יש בידוד, כי אז אין צורך ליישם שכבה נוספת. עם זאת, לא ניתן, כאמור, להימנע מפירוק כללי של הרצפה. המומחה הדגיש כי על התובעת לפעול בהתאם לאמור בחוות הדעת בעניין סוג הבידוד האקוסטי ופרט הביצוע.

אי מסירת מחסן חלופי ואי השלמת תשלום נוסף;

לא רק שהתובעת לא ביצעה תיקונים בדירה, אלא היא גם לא מסרה מהו המחסן החלופי, אשר לפי הטענה שייך לנתבעים. בהעדר תיקונים ממילא גם לא שולם הסכום הנוסף אשר הוסכם כי ישולם ע"ח התמורה.

תמצית טענות התובעת בסיכומיה:

התובעת טענה כי לנוכח האמור בסעיפים 5-4 לכתב התביעה שכנגד, לא יכולה להיות מחלוקת שלא שולמה מלוא התמורה ונותרה, אף לפי הנתבעים, יתרת חוב של 10,000 ₪. נטען כי בכך הופר ההסכם. לפי הוראות הנ"ל, השלמת התשלומים, מהווה תנאי למסירת החזקה (ר' סעיף 5.1, 5.7 ו- 6.2.1). מועדי התשלום הם תנאי יסודי והפרתם מהווה הפרה יסודית (ר' סעיף 12.4). עוד הפנתה התובעת לכך שמעבר לעובדה שאיחור בתשלום מעמיד לה זכות לביטול החוזה, גם מצטברת ריבית והצמדה לסכום שטרם שולם, הכול בהתאם לקבוע בסעיף 25.2 לחוזה. בעוד הנתבעים טענו בתביעה שכנגד כי שילמו 840,000 ₪ מתוך 850,000 ₪, טענה התובעת כי שולם רק סך של 835,000 ₪. נטען כי במקום התשלום בסך 165,000 ₪ מיום 28.6.07, שולם בפועל 160,000 ₪, כך אף לפי קבלה שצורפה כנספח א' לתביעה שכנגד.

נטען כי נכון ליום 17.4.13 עומד חוב הנתבעים על 117,569 ₪ לפי הפירוט הבא:
82,333 ש"ח - יתרת התמורה בתוספת ריבית והצמדה.
32,071 ₪ - עמלות ערבות בנקאית לפי סעיף 21.1 להסכם.
3,000 ₪ הוצאות רישום הדירה בלשכת רישום המקרקעין.
166.35 ₪ עבור חיבור מונה לדירה.
התובעת ביקשה לקזז סכום זה מכל סכום שיפסק כנגדה, בתביעה שכנגד ככל שיפסק וביקשה לשמור על זכותה לתבוע גם בגין נזקים שנגרמו מהתנהלות הנתבעים.

נטען כי מאחר והנתבעים לא השלימו תשלומיהם, ממילא לא נמסרה להם הדירה (חרף החשיבות של מעמד מסירת החזקה, לו הוקדשו 3 פרקים בחוזה), והם אף לא היו זכאים לכך. ממילא אין מקום גם לדרישת פיצוי על איחור במסירת הדירה. נטען כי פלישת הנתבעים למחסן לא להם ואשר שייך לדיירת אחרת, הסבה וממשיכה להסב נזקים לתובעת. התובעת אומנם אינה מכחישה זכות הנתבעים לקבל מחסן אחר אך - "הליך הכשרת המחסן החלופי וקבלת היתר בניה עבורו טרם הסתיים והחברה לא יכולה לערוב לכך שיאושר". בהתאם להערכת שמאי שניתנה בתיק אחר, בו נתבעה התובעת, בגין אי מסירת אותו מחסן אליו פלשו הנתבעים - נטען ששווי המחסן, נכון ליום 26.7.09, עמד על כ- 12,000 ₪. הוטעם כי בהסכמים צוינו מפורשות המחסנים וסומנו על גבי תשריטים שצורפו להסכמי המכר. צורפו מסמכים בנוגע לטענה שהמחסן בו עושים שימוש הנתבעים נמכר לאחרת (גב' גז).

מאחר ולא התקיימה מסירת חזקה והנתבעים פלשו למעשה לדירה ומחסן, ללא השלמת התמורה, ללא מסירה כדין וללא שנחתם פרוטוקול מסירה - אין מקום לתביעה בגין איחור במסירה שיסודו בהתנהלותם. תביעה לפיצוי כספי בגין איחור, כאשר במקביל נגרמים נזקים כספיים מהתנהלות הנתבעים, הינה בבחינת "הרצחת וגם ירשת?". נאמר ב -"קליפת האגוז", כי אף אם היה עיכוב בקבלת טופס 4 - הרי שאין בכך לזכות בפיצוי, מקום בו עיכובים רבים בפרויקט נגרמו כתוצאה מהתנהלות של רוכשים בפרויקט שביצעו שינויים ותוספות בדירותיהם, רובם ללא ידיעת או הסכמת החברה.

באשר לליקוי הבניה נטען שמרבית התמחור נקבע מאחר ולא הורכב בידוד אקוסטי תחת הרצפה (33,600 ₪ מתוך 42,000 ₪). על בסיס שאלת ההבהרה ומאחר והבדיקה נערכה באחת מהפינות הצמודות לקיר - נטען כי הבדיקה אינה מייצגת. לא די בה, כדי לקבוע באופן גורף שלא בוצע בידוד אקוסטי בכל הדירה. מכל מקום, יש לקזז מנגד את חוב הנתבעים, כאמור לעיל.

לסיכומים צורפו כנספחים 3-1, מסמכי ההסכמות שבין הצדדים, כנספח 4, העתקי קבלות שניתנו לנתבעים כנגד תשלומים, כנספח 5, כרטסת הנהלת חשבונות של הנתבעים אצל התובעת, כנספח 6, פרוטוקול מסירה לדוגמא, אישור קבלת מפתחות ואישור מסירת דירה אחרת באותו בנין, כנספח 7, חוות דעת שמאית באשר לשווי המחסן אליו פלשו הנתבעים וכנספח 8, מסמכים מהסכם המכר של הרוכשת גב' גז, כדי ללמד כי המחסן נמכר לזו.

תמצית טענות הנתבעים בסיכומיהם:

הנתבעים בסיכומיהם טענו כי מאחר ועד היום לא הובהר מהו המחסן החלופי ולא בוצעו התיקונים - הרי שבהתאם להסכמה הדיונית שהייתה בין הצדדים, הם לא נדרשו לשלם 20,000 ₪, על חשבון חובם. הנתבעים הפנו לכך שאין מחלוקת כי שילמו 835,000 ₪ וטענו כי יש להתעלם מנספחים שצורפו לסיכומי התובעת, לטענת הנתבעים - שלא כדין. יוער כי בהקשר זה הפנו, בין השאר, לנספח 5 לסיכומי התובעת, אף שדובר למעשה באותו מסמך שצורף עוד כנספח ג' לכתב התשובה (למעט תוספת ריבית והצמדה שעודכנו). הנתבעים מחד גיסא התנגדו לחלק מהנספחים שצורפו לסיכומי התובעת ומנגד הסכימו לנספח 6, אשר ככל הנראה התאים לצרכיהם (נספח בו תאריך מסירה של דירה אחרת בבניין).

הנתבעים טענו כי יש לפצותם בגין הליקויים בסך של 49,560 ₪ (42,000 ₪ בתוספת מע"מ). נטען כי התובעת לא הציגה ראיה כי המחסן שקיבלו אינו שייך להם (הנתבעים התנגדו כאמור להגשת נספחים 8-7 לסיכומי התובעת) וכי לפיכך יש לדחות התביעה המקורית שהוגשה, באשר לכך. הנתבעים הפנו לכך שמועד המסירה היה צריך להיות ביום 14.6.08, אך טופס 4 התקבל רק ביוני 2009. לטענתם, מנספח 6 לסיכומי התובעת ניתן ללמוד כי תאריכי המסירה בפרויקט היו ביום 26.7.09. את התשלום האחרון היה עליהם לשלם עם קבלת טופס 4 והתובעת בעצמה מודה בסיכומיה כי היה איחור בקבלת טופס זה. בהתאם לסעיף 5.6 להסכם, עומדת להם זכות לקבלת 400$ לכל חודש איחור. על בסיס חלוף הזמן שבין 14.6.08 ל- 26.7.09 נטען כי יש לפצות בגין 13.3 חודשים, 400$ לחודש ושער הדולר ביולי 2009 (3.9) בסך של 20,748 ₪, בגין האיחור.

עוד התבקש צו להורות על העברת זכויות החכירה אליהם בדירה ובמחסן ו/או במחסן אחר, כשהן משוחררות מכל שיעבוד (ר' סעיפים 24-23 לסיכומים) והתבקש פיצול סעדים שיאפשר תביעות שעניין ליקויים ברכוש המשותף. בית המשפט התבקש לפסוק פיצוי בסך 35,000 ₪, בגין עוגמת נפש והפסדים לא ממוניים. הודגש כי הנתבעים מתגוררים בדירה עם ליקויים וידרשו למטרד הכרוך בתיקון. הנתבעים ביקשו החזר עלויות המומחה מטעם בית משפט וכן על ות המומחה מטעמם (בסך הכול 6,520 ₪ , בהתאם לפירוט שבסעיף 29 לסיכומיהם), בהפנותם לכך שלנוכח מחדלי התובעת וכדי לאפשר סיום ההליך, הם גם נשאו בחלק מתשלומי התובעת למומחה בית המשפט (ר' החלטה מיום 6.11.12).

החלטה מיום 17.6.13, והשלמת טיעון בעקבותיה;

לאחר שעיינתי בסיכומי הצדדים, מצאתי לאפשר השלמת טיעון נוספת לשני הצדדים וזאת בשים לב להבנה שונה של הסכמתם, מזו לה טענו הנתבעים ובשים לב לחסרים בהתייחסות הצדדים לכלל המחלוקות שעלו. בעניין זה אני מפנה להחלטתי המפורטת מיום 16.6.13.

מהטיעון המשלים של הנתבעים עלה כי למעשה הם מודים ביתרת חוב הקרן המופיעה בכרטיס הלקוח כנכונה ליום 17.4.13 בסך 34,766 ₪ (כסכום הכולל כבר מע"מ) אך הם חולקים על ההצמדה והריבית. הנתבעים מדגישים כי מנגד יש להפחית בגין האיחור (כאן טענו, על בסיס 400$ לחודש למשך 11 חודשי איחור, המרה בהתאם לשער הדולר ביום 15.6.09 ותוספת הצמדה מאז). לטענתם אין מקום לדרישת ריבית מצד התובעת, אם לשיטתה לא מסרה חזקה עד היום. נטען כי יש מחלוקת אם פלשו לדירה שכן לטענתם זו נמסרה להם, גם אם אין פרוטוקול מסירה. נטען כי בהעדר ראיות - לא ניתן להכריע במחלוקת זו. הנתבעים מודים כי בהתאם להסכם, עליהם להשיב עלות ערבויות בנקאיות אך מציינים כי יש להציג קבלות רלוונטיות.
כמו כן, יש להשיב רק עלויות עד 30.6.09 שכן בהתאם לסעיף 21.5 היה על התובעת ביום מסירת החזקה לקבל הערבויות ולרשום הסכם החכירה ולפיכך להפסיק בתשלומים בגינה. עד לאותו מועד מדובר לפי טבלת התובעת בסך של 10,961 ₪. באשר למחסן הם מצרפים תשריט ומבהירים שהם במחסן המסומן 4 שאינו המחסן שעולה מהנספח שצורף להסכם גב' גז. הם מבקשים אפוא להוסיף להחזיק בו, לחלופין לקבל מחסן שיוגדר בגודל דומה ולחילופי חילופין - להצהיר כי הם זכאים לפיצוי בגין שוויו או ירידת ערך דירתם בהעדרו ואף למנות מומחה לכך. לטענתם חובם בהפחתת פיצוי בגין האיחור עומד על 17,651 וכן יש להפחית בגין ערבויות 10,961 ₪ אך מנגד יש לפסוק על פיצוי בגין ליקויי בניה 49,560 ₪, עוגמת נפש 35,000 ₪ והחזר הוצאות המומחים 6,520 ₪. עוד מבוקש פיצול סעדים בגין הרכוש המשותף והמחסן וצו לרישום הזכויות על שמם.

בהשלמת התובעת היא הפנתה להתנהלות הדיונית הלקויה של הנתבעים (בין השאר הגשת טיעונים באיחור והמצאה דחויה של טענותיהם לצד שמנגד). התובעת שבה והדגישה כי לא הייתה כל חובה למסור חזקה בדירה בטרם הושלמה מלוא התמורה וכי לא הוצגה ולו ראשית ראיה לכך שהנתבעים נכנסו כביכול בהסכמה לדירה. התובעת הפנתה לכך שהסכם השכירות שהציגו הנתבעים אינו חתום על ידם ונטען כי עסקינן בהסכם "מפוברק". הוטעם כי המסמכים שצרפו הנתבעים לסיכומים המשלימים, אינם מלמדים כלל על החזרת הערבויות הבנקאיות וכי אלה עדיין בידי הנתבעים. אף שהנתבעים מודים למעשה בכך שחלה עליהם חובה לשלם בגין עמלות חידוש הערבות הבנקאית הם לא הציגו כל טעם מדוע לא עשו כן עד היום. נטען כי אין מקום לעצור החבות ביום 30.6.09 ולא ברור מה היסוד לטענה זו. הובהר כי אין מקום להמשך הטענות כאילו המחסן הוא של הנתבעים גם לאור ההסכמות שהיו. חוות הדעת באשר לשווי המחסן נערכה לנוכח תביעה שהגישה גב' גז ומטרתה להציע אפשרות לקזז שווי זה מחוב הנתבעים בכפוף לפינוי המחסן. לעמדת התובעת לנוכח אי השלמת התמורה אין מקום לחייבה בגין איחור במסירה ו/או ליקויים בדירה. כאות לרצון טוב תסכים התובעת גם כיום לתקן בעצמה הליקויים אך זאת לאחר השלמת התמורה כולל ריביות והצמדות. לחלופין יש לקזז עלות תיקון הליקויים מייתרת חוב הנתבעים אשר לעמדת התובעת עומדת על 117,569 ₪ נכון לאפריל 2013.

הכרעה:

טרם אדרש לפרטי המחלוקות, אני מוצאת להעיר מספר מילים באשר להסכמה שהתקבלה בין הצדדים ביום 2.3.11; באותו דיון הייתה למעשה הסכמה כי לנתבעים אכן נמכר מחסן, אך בו זמנית הייתה גם הסכמה כי המחסן בו הם עושים שימוש, הינו מחסן שנמכר לדיירת אחרת. על בסיס זה הוסכם, כאמור לעיל, כי ימסרו לנתבעים פרטים של מחסן חלופי, אשר אליו יעתיקו חזקתם, במקום המחסן בו עשו שימוש עד לאותה עת. חרף אותה הסכמה, לא נמסרו פרטי מחסן חלופי עד להגשת סיכומי הצדדים, בעוד הסכמת הצדדים, לא נדרשה לאפשרות שכך יארע.

מאחר וההנחה הייתה כי לאחר שיוסדר נושא המחסן, יוותרו על הפרק עוד נושא ליקויים נטענים בדירה ויתרת חוב על חשבון מחיר הדירה, או מנגד חוב בגין איחור במסירת החזקה - הייתה ההנחה שלא יהא צורך לשמוע הוכחות. באשר לליקויים הוסכם על מנגנון שישלים סוגיה זו, בסיוע מומחה מטעם בית משפט ובאשר ליתרת החוב - הונח כי יהא ניתן לעמוד על המצב המדויק של החוב באמצעות הגשת מסמכים באשר לתשלומים שבוצעו ומועדיהם. בנסיבות האמורות - אף שהדבר לא נאמר מפורשות, הייתה אפוא הנחה כי יהא ניתן להשלים ההכרעה על בסיס טיעון בכתב אשר אליו יצורפו מסמכים נדרשים. כגון - מסמכים באשר לתשלומים שבוצעו ומועדיהם ביחס למתחייב מההסכם, מסמכי ההסכם, אישורי מסירת חזקה, כדי לעמוד על המועד ביחס לקבוע בהסכם וכן קביעות המומחה מטעם בית משפט.

מאחר וסיכומי הנתבעים לא נערכו בהתאמה להבנה זו ואלה התעלמו מהעולה ממסמכים שצורפו לסיכומי התובעת (אף שהמהותיים שבהם צורפו למעשה עוד לכתבי בית דין עובר לכך וחרף מהות ההסכמה), מצאתי להבהיר הדברים בהחלטה נוספת מיום 16.6.13, הכול כאמור לעיל ולאפשר השלמת הטיעון.

הזכות לשימוש במחסן בו מחזיקים כיום הנתבעים ועצם זכותם למחסן;

אין מקום לקבל טענת הנתבעים כי התובעת לא הוכיחה שהמחסן אשר בו הם עושים שימוש, אינו המחסן שנמכר להם. כאמור, הייתה כבר בדיון ביום 2.3.11 הסכמה למעשה כי הנתבעים עושים שימוש במחסן שאינו שלהם. על בסיס הסכמה זו - נאותו כאמור הנתבעים, לקבל חזקה במחסן אחר, אשר פרטיו יועברו אליהם. משהסכימו הנתבעים לאמור, לא ניתן במסגרת הסיכומים לחזור מאותה הסכמה. אכן גם עיון בהסכם שנחתם עם הנתבעים מלמד כי לא הוסכם עימם על מחסן מסוים, אלא רק הוסכם כי: "הקונה יהא זכאי לקבלת מחסן ומקום חניה במקום שיתואם עם החברה" (ר' נספח ט' להסכם, אשר צורף כנספח 2 לסיכומי התובעת). בהעדר הוכחה כי המחסן בו הם עושים שימוש אכן תואם עימם ולנוכח הטענות שבתביעה וההסכמה שהייתה בדיון - הרי שהטענה כי הם מחזיקים בדין במחסן שתפסו, אינה יכולה להתקבל (אף אם בעל הזכויות שם אינה גב' גז, אלא אחר). אף מקום בו נכשלה התובעת מלעמוד בחובתה החוזית, ליתן לנתבעים מחסן, לא יכלו הנתבעים לעשות דין לעצמם ולפלוש למחסן לפי בחירתם.

אשר על כן - יש מקום לקבל את התביעה המקורית ולהורות על סילוק ידי הנתבעים מהמחסן אליו פלשו. עם זאת, מקום בו עולה כי מנגד זכאים הנתבעים למחסן, אשר עד היום לא קיבלו ומקום בו חרף ההסכמה הדיונית לא קיבלו הנתבעים עד היום מחסן חלופי (והצדדים בהסכמותיהם, לא התייחסו כאמור לאפשרות ממין זה) - אני מוצאת לקבל הבקשה להצהיר כי הנתבעים זכאים למחסן חלופי או שוויו. עוד אני מוצאת להתיר פיצול סעדים באופן שהנתבעים יהיו רשאים להגיש כל תביעה שימצאו לנכון בגין האמור; לרבות תביעה לקבלת מחסן בעין, או לחלופין שוויו. מסכימה אני עם הנתבעים כי לא ניתן להידרש לחוות הדעת שמאית שצירפה התובעת לסיכומיה, שכן הדבר יפגע בזכויות הדיוניות של הנתבעים, להם לא ניתנה אפשרות להגיש חוות דעת נגדית (מה גם שמדובר בחוות דעת שאינה מעודכנת).
בנסיבות שנוצרו נראה כי אין מנוס אלא להשלים בירור זה בהליך נפרד וזאת ככל שלא תשכיל התובעת להציע פתרון שיתקבל על דעת הנתבעים, עוד עובר לכך. לא למותר לציין כי אם יסכימו הנתבעים לערך הנטען של המחסן באותה חוות דעת שהגישה התובעת, אין מניעה כי להשלמת סוגיה זו, יקוזז אותו סכום מכל חוב של הנתבעים.

עמידת הנתבעים בתשלומי הדירה כפי שנקבעו:

אף שהנתבעים טענו בתחילה כי שילמו סך של 840,000 ₪, נראה כי לא יכולה להיות עוד מחלוקת ששילמו רק סך של 835,000 ₪. כך, בעוד טענו בסעיף 5 לתביעה שכנגד כי שילמו ביום 28.6.07 סך של 165,000 ₪ - הם הציגו קבלה על סך 160,000 ₪, כפי שאכן טענה התובעת, ללא שניתן לכך הסבר בסיכומים. ייתרה מכך - עולה כי אין למעשה מחלוקת בין הצדדים באשר לסכומים ששולמו והמועדים שבהם שולם כל סכום. השוואת הנ"ל, למועדים המוסכמים, מלמדת על איחורים מצד הנתבעים, אשר ביחס אליהם יש להוסיף ריבית והצמדה בהתאם להוראות שבהסכם.

השוואת כרטסת הנתבעים אצל התובעת עם קבלות שהציגו הנתבעים - מלמדת על תשלומים שבוצעו כדלקמן:
5,000 ₪ - עם חתימה על החוזה ביום 14.6.07.
160,000 ₪ - ביום 28.6.07.
500,000 ₪ - ביום 22.7.07
30,000 ₪ - ביום 8.4.08
95,000 ₪ - ביום 2.10.08.
45,000 ₪ - ביום 7.12.08.

בהתאם לנספח ה' להסכם (נספח 3 לסיכומי התובעת) - היה על הנתבעים לבצע תשלומים כדלקמן:
5,000 ₪ - בחתימת ההסכם.
215,000 ₪, בתוספת הפרשי הצמדה עד ליום 22.6.07.
475,000 ₪, בתוספת הפרשי הצמדה עד ליום 15.8.07
היתרה בסך 155,000 ₪, בתוספת הפרשי הצמדה עד לקבלת טופס 4.

אותו נספח קובע גם הוראות באשר לדרך ביצוע ההצמדה ביחס לכל מועד תשלום, בין שהוא מבוצע בזמנו ובין באיחור. הוראות אלה הן בהתאמה לסעיף 13.2 להסכם המורה כי הרוכש מתחייב לשלם לחברה את הפרשי ההצמדה שיגיעו ממנו.
בנוסף, קובע סעיף 25.2 להסכם כי במקרה של איחור בתשלום, תשולם גם - "ריבית פיגורים בשיעור הריבית המכסימאלית הנהוגה בחשבונות חח"ד בבל"ל בגין חריגה ממסגרת אשראי ביום הפירעון בפועל וזאת ממועד הפירעון המקורי ועד לתשלום בפועל".

השוואה בין מועדי התשלום לפי ההסכמה, לבין התשלומים בפועל, מלמדת המסקנות הבאות:
160,000 ₪ שולמו באיחור (במקום עד ליום 22.6.07 הם שולמו רק ביום 28.6.07). כמו כן גם עד ליום התשלום המאוחר (28.6.07) לא הושלם סך של 215,000 כנדרש (עובר להצמדת הסכום), אלא נותרה ייתרת חוב בסך 55,000 ₪.
עד ליום 15.8.07 היה צריך להיות משולם בסך הכול 695,000 ₪ (עובר להצמדת שני התשלומים האחרונים), אך עד לאותו מועד שולם רק 665,000 ₪.
30,000 ₪ המשלימים את שהיה צריך לשלם עד ליום 15.8.07, הושלמו רק ביום 8.4.08.
בהנחה שטופס 4 התקבל עד סוף יוני 2009, הרי שעד לאותו מועד שולם עוד סך של 140,000 ₪, בעוד היה צורך לשלם 155,000 ₪. ההפרש של 15,000 ₪ לא שולם למעשה עד להסכמה הדיונית ביום 2.3.11, אשר מסכימה אני עם הנתבעים כי למעשה עצרה את מרוץ הזמן, עת התנתה התשלום בביצוע תיקונים, אשר לא בוצעו עד היום.

עולה אפוא שיש לבדוק -
- תוספות ההצמדות לכל התשלומים המאוחרים לתשלום הראשון, בשים לב לשינוי המדד והוראות נספח ה' להסכם.
- משמעות האיחור של 6 ימים בתשלום הסך של 160,000 ₪,
- משמעות האיחור בתשלום 55,000 ₪ מיום 22.6.07 עד לתשלום בפועל ביום 22.7.07,
- משמעות איחור בתשלום 30,000 ₪ אשר היו צריכים להיות משולמים עד 15.8.07 אך הושלמו רק ביום 8.4.08.
- משמעות ייתרת החוב בסך 15,000 ₪ אשר היה צריך לשלם עד סוף יוני 2009 ולא שולמה גם עד להסכמה הדיונית ביום 2.3.11.
- לסכום הכולל המתקבל בהתאם לנ"ל - תוספת הצמדה בלבד מיום 2.3.11.
אעיר כי מרגע שהוסכם כי ייתרת התשלום, תבוצע רק לאחר תיקון ראשוני של הליקויים (ר' לעיל ההסכמה הדיונית) -אין מקום אכן לתוספת ריבית, ממועד אותה הסכמה, עת שלא בוצעו תיקונים.

בהתאם לכרטסת שצורפה לכתב התשובה שהגישה התובעת, עמדה ייתרת החוב בגין האמור ביום 7.11.10 על סך של כ- 49,000 ₪ (חוב קרן, ככל הנראה עם הצמדה למועדי התשלומים בסך 29,714 ₪ והשאר בגין הצמדה ריבית ומע"מ בהעדר תשלומים נוספים). בהתאם לנספח 5 לסיכומים, עלה הסכום הנ"ל עד ליום 17.4.13 לסך של כ- 82,000 ₪ (נראה כי לא הופסקה תוספת הריבית).
יש ליתן את הדעת לכך שהנתבעים לא חלקו על סכום הקרן בתוספת מע"מ.

באשר לסכום המתקבל בגין האיחורים דלעיל - ניתנת אפשרות לצדדים להגיע להסכמה באשר ליתרת החוב, לאחר ביצוע ההצמדות ותוספת ריבית מתחייבת, בשים לב למפורט לעיל והוראות ההסכם. ככל שיגיעו להסכמה, ימסרו הודעה על הסכום עד ליום 31.7.13 ויינתן פסק דין משלים באשר לאמור.
ככל שיודיעו עד ליום 31.7.13 - כי לא הגיעו להסכמה, תינתן לשני הצדדים אפשרות להגיש עד ליום 8.8.13 מסמך באשר לסכום לו טוען כל צד ופירוט החשבון.
מובהר כי במקרה של מחלוקת שכזו, יישקל מינוי מומחה מטעם בית משפט (ע"ח הצדדים או מי מהם), אשר לו תינתן הסמכות להכריע באשר לגובה הסכום, בשים לב לטענות הנגדיות ובשים לב להוראות נספח ה' להסכם (באשר להצמדה) וסעיף 25.2 להסכם (באשר לריבית). לנוכח איחורים בעבר יובהר כי צד שלא יגיש טענות במועד, ואף לא תינתן לו ארכה - ייחשב כמוותר על זכותו לעשות כן.

חובות נוספים:

התובעת טענה כי מעבר לחוב בגין ייתרת חוב, הצמדות ותוספת ריבית - על הנתבעים לשלם גם 32,071 ₪ בגין עמלות ערבויות בנקאיות וחידושן, 3,000 ₪ בגין הוצאות רישום הדירה בטאבו ו- 164 ש"ח בגין חיבור המונה למים לדירה (אעיר כי נכון למועד הגשת כתב ההגנה של התובעת ביחס לתביעה שכנגד, נטען לחוב בגין עמלות הערבויות בסך 15,820 ₪, ר' שם סעיף 8.ג.2 ).

אכן בהתאם להוראות החוזה על הרוכשים לשלם כלל הרכיבים האמורים;
- באשר לעמלת ערבות בנקאית - ר' סעיף 21.1 לחוזה הקובע כי: "הרוכש יישא במלוא העמלה ויתר העלויות וההוצאות הכרוכות בהוצאתה ובחידושה של הערבות הבנקאית".
- באשר להוצאות רישום הדירה בטאבו - ר' סעיף 15.5.2 הקובע חובה לרוכש לשלם את חלקו היחסי, בין השאר, בהוצאות רישום בית משותף ורישום זכויות חכירה או בעלות בלשכת רישום המקרקעין.
- באשר לחיבור מונה מים לדירה - ר' סעיף 17 להסכם המטיל על הרוכש, להתקשר עם גוף המספק מים ולשלם החיבור הנדרש לכך.

אף שהתובעת טענה לחוב והפירוט הוא בהתאם לרישום בכרטסת הנתבעים אצלה, בחרו הנתבעים שלא להתייחס בתחילה כלל לחוב זה (לא לעצם החובה שלהם, לשלם הרכיבים השונים או איזה מהם ולא לגובה הסכומים הנטענים). בהמשך להחלטתי אשר הפנתה, בין השאר, לעניין זה - העלו טענות רק באשר לגובה עמלות הערבויות הבנקאיות, אך לא באשר לעצם החובה שלהם לשלם את אותן עמלות או את יתר התשלומים.
אין אני מקבלת טענת הנתבעים שהועלתה באיחור רב, כי על התובעת להציג קבלות בגין העמלות הכרוכות בהוצאת הערבויות ו/או חידושן. עלה למעשה כי אין מחלוקת של ממש, בין הצדדים, באשר לנכונות נתונים שנרשמו בכרטסת הנתבעים אצל התובעת. לא עלתה מחלוקת באשר לתשלומים בגין מחיר הדירה שסוכם ולא באשר לתשלומים אחרים וממילא מוחזקים אותם רישומים כנכונים, גם באשר לעמלות הערבויות. אף שבכרטסת יש פירוט של סכומי העמלות והמועדים בהם שולמו, לא הוצגה ולו ראשית ראיה כי לא ניתן לסמוך על הרישום בכרטסת הנתבעים אצל התובעת. למעשה הנתבעים אף הסכימו להשבה של עמלות הערבויות, אך טענו לחוב רק עד למועד מסוים.
כפי שיובהר להלן, אני קובעת את המועד הקובע לחישוב חוב התובעת בגין איחור במסירת החזקה - ביום 1.8.09 ובהתאמה, יש מקום לחיוב נגדי בגין עמלות הערבויות עד לאותו מועד. ההנחה היא כי לו נהגה התובעת כמתחייב, היו הערבויות מוחזרות לה באותו מועד ולא היה מקום להשית על הנתבעים עלויות נוספות הכרוכות באלה.
בהתאם לפירוט שהוצג עמדו העמלות, עד לאותו מועד (1.8.09) על סך של 15,820 ₪ (כפי שגם צוין בכרטסת שצורפה לכתב ההגנה שהגישה התובעת ביחס לתביעה שכנגד). אני מוצאת אפוא להטיל על הנתבעים להשלים כלל התשלומים דלעיל כאשר הסכום הכולל המתקבל עומד על - 18,984 ₪ וזה יישא תוספת ריבית והצמדה בהתאם לחוק, מיום 1.8.09, בהתאמה לחישוב החוב של התובעת, בגין איחור במועד המסירה (ר' להלן).

איחור במסירת החזקה בדירה ובמחסן;

איני נדרשת לאיחור במסירת המחסן, שכן כאמור לעיל, ניתן היתר לפיצול סעדים בעניין זה.
נראה כי את המחסן יש למסור ביחד עם הדירה, אך זה לא סופק עד היום. כאמור לעיל, ככל שלא ישכילו הצדדים להגיע להסכמות בעניין מחסן חלופי, או תשלום תמורתו ויפנו להליכים נוספים בעניין זה - שמורה זכות הנתבעים לטעון לנזקיהם באשר לאיחור במסירת המחסן, תוך שימת לב גם לתקופה בה עשו (בכוח הזרוע), שימוש במחסן חלופי.

באשר למועד מסירת הדירה -
בהתאם לתיקון שהוכנס בחוזה, באמצעות סעיף 3 לנספח ט' להסכם (נספח 2 לסיכומי התובעת), נקבע מועד גמר הבניה ל- 12 חודשים לאחר חתימת ההסכם, כלומר עד ליום 14.6.08. סעיף 5.4 להסכם, מאפשר איחור של ארבעה חודשים מאותו מועד וזאת אף ללא כל סיבה המצדיקה זאת. מכאן כי היה צורך להשלים הבינוי עד ליום 14.10.08.
משילוב הטענות בתביעה שכנגד, עם מסמך מסירה לדוגמא לדייר אחר בפרויקט, ניתן ללמוד שטופס 4 הושלם רק בסוף יוני 2009 (לו זה היה מתקבל מוקדם יותר, חזקה על התובעת שהייתה מציגה מסמך המלמד על כך). בהנחה שבדומה לדייר נוסף (שהוצג פרוטוקול מסירה ואישור מסירת מפתח לדירתו, בסוף חודש יולי 2009), היה ניתן לפעול גם עם הנתבעים, לו השלימו חובם.
ממילא עסקינן באיחור של כ- 9.5 חודשים, עד 1.8.09.
אעיר כי הנתבעים מטעמיהם לא התייחסו למעשה לטענה שלא בוצעה להם מסירה, מאחר ונותרה יתרת חוב, מעבר לטענה סתמית שלא פלשו בכוח לדירה.

סעיף 5.6 להסכם קובע פיצוי מוסכם בסך 400$ בגין כל חודש איחור ולפיכך עסקינן בפיצוי בסך 3,800$.
בהתאם לשער הדולר ביום 1.8.09 (3.79) על התובעת לשלם אפוא 14,402 ₪. סכום זה יישא תוספת ריבית והצמדה בהתאם לחוק מיום 1.8.09, המועד בו היה צריך להיות משולם.

תשלום בגין ליקויים בדירה, תקופת פינוי ועוגמת נפש:

כאמור לעיל, המומחה מטעם בית משפט קבע כי קיימים ליקויים אשר תיקונם כרוך בעלות של 42,000 ₪, בתוספת מע"מ ובסך הכול אפוא 49,560 ₪. מקום בו ניתנה לתובעת הזדמנות לתקן האמור, אך היא לא ניצלה הזדמנות זו, יש לפסוק כי עליה לשלם את מלוא הסכום האמור. אין בסיס לטענה שהליקויים לא תוקנו, מחמת העדר תשלום יתרת החוב, שכן בהתאם להסכמה הדיונית, סך של 20,000 ₪ ע"ח החוב היה אמור להיות משולם, רק לאחר תיקון הליקויים.
יש לדחות עוד את טענת התובעת כי אין להטיל עליה העלות הכרוכה ביישום שכבת בידוד אקוסטית, משום שלא הוכח שבכל השטח אין בידוד זה. אין מקום לטענה הנ"ל - הן מהנמקת המומחה בתשובתו לשאלת ההבהרה, כמובא לעיל, אך לא פחות מכך - בשים לב לכך שניתנה אפשרות לתובעת לתקן המחדל (ואם היה בידוד אקוסטי חלקי כטענתה, היה מדובר בעלות פחותה) - אך היא לא ניצלה את אותה ההזדמנות.

המומחה ציין כי משך הזמן שיידרש לתיקונים הוא כחודש, כאשר עבודות הריצוף ייקחו כשבועיים, מתוך אותו פרק זמן. הנתבעים ביקשו סכום כולל בסך 35,000 ₪ בגין עוגמת נפש ונזקי ממון בתקופת השיפוץ (ר' סעיף 26 לסיכומיהם). לאחר ששקלתי את הסכום המוסכם בגין כל חודש איחור במסירת הדירה (400$), הסכום שטענו הנתבעים כי שילמו בפועל לשכירות בעת האיחור (2,400 ₪ לחודש, על בסיס חוזה לא חתום), הכניסה מצידם לדירה ללא מסירה מסודרת, אשר ייתכן ולה חלק במצב שנוצר והטרחה והעלות הכרוכים במעבר דירה למשך חודש עת יבוצעו התיקונים - אני מוצאת לפסוק להם פיצוי גלובאלי בגין האמור בסך 7,500 ₪ מעבר לעלות תיקון הליקויים כאמור לעיל.

פיצול סעדים באשר לליקויים ברכוש המשותף;

אני מקבלת את בקשת הנתבעים לפיצול סעדים, באופן שאין בניהול תביעה זו, למנוע מהם להגיש תביעה בגין ליקויים ברכוש המשותף של הבניין בו כלולה דירתם, ככל שקיימים.

סיכום;

להלן ההוראות האופרטיביות הנובעות מהאמור לעיל;

- ניתן צו המורה לנתבעים לפנות את מחסן 14 שברחוב אליהו קורן 16 בהר חומה. הפינוי יושלם בתוך 60 יום ממועד מתן פסק הדין.

- ניתן עם זאת מנגד - פסק דין המצהיר כי הנתבעים זכאים למחסן. כן ניתן היתר לפיצול סעדים לתביעת הזכות הכרוכה בהצהרה זו, ככל שלא יגיעו הצדדים להסכמה, בעניין זה, ללא צורך לשוב ולפנות לערכאות.
מטבע הדברים תוכל גם התובעת לעלות מצידה, בכל הליך נוסף (ככל שיוגש), טענות הנוגעות לכל הכרוך בכניסת הנתבעים למחסן של אחר וכל נזק נגדי שנגרם לה מכך.
הנתבעים רשאים לבקש לקזז מחובם לתובעת את שווי המחסן, כפי שנקבע בחוות הדעת השמאית מטעם התובעת, ככל שהם מסכימים לשווי זה, או כל שווי אחר עליו יסכימו הצדדים. במקרה האחרון, לא יהא מקום להגשת תביעה נוספת באשר למחסן.

על הנתבעים להשלים תשלומים בגין ייתרת חוב כדלקמן:
א. חוב בגין המחיר המקורי של הדירה, בתוספת הצמדות וריביות בכלל ובשים לב לאיחורים בחלק מהתשלומים בעבר, בפרט - הכול, בהתאם לאמור בסעיפים 36-29 לעיל.
ב. חובות בגין תשלומים נלווים, בסך 18,984 ₪ בתוספת ריבית והצמדה, בהתאם לחוק, החל מיום 1.8.09.

- מנגד על התובעת לשלם לנתבעים כדלקמן:
א. בגין האיחור במסירת הדירה, פיצוי בסך 14,402 ₪, בתוספת ריבית והצמדה, בהתאם לחוק, החל מיום 1.8.09.
ב. בגין ליקויים בדירה, סך של 49,560 ₪ בתוך 60 יום, ממועד מתן פסק הדין.
ג. בגין עוגמת נפש והכרוך בפינוי הדירה בעת ביצוע התיקונים, סך של 7,500 ₪, בתוך 60 יום, ממועד מתן פסק הדין.

- ניתן פיצול סעדים המאפשר לנתבעים להגיש תביעה בגין ליקויים ברכוש המשותף.

מאחר וטרם הושלמו חובות הנתבעים ועולה גם מהליך נוסף, אליו הפנו הצדדים בטענותיהם, כי לנוכח עבירות בניה שביצעו דיירים מתעכב הרישום - לא מצאתי ליתן צו המורה לרשום הדירה כעת על שם הנתבעים וזאת גם מבלי שאדרש לשאלת הסמכות העניינית של בית משפט זה להורות כן. לאחר שישלימו הנתבעים כלל חובותיהם, מטבע הדברים יהא מקום לרשום הדירה על שמם, הכול בהתאמה לכלל הוראות החוזה באשר לאותה עשייה.

כאמור לעיל, הצדדים יודיעו עד ליום 31.7.13, אם הגיעו להסכמה באשר לחוב הנתבעים נשוא סעיפים 36-29 לעיל. אם לא תימסר הסכמה עד לאותו מועד, יגיש כל צד הסכום לו הוא טוען בתוספת תחשיבו וזאת עד ליום 8.8.13 ותינתנה הוראות באשר לדרך השלמת האמור. מוצע לצדדים לפנות מלכתחילה במשותף לרו"ח או אחר, שיבצע תחשיב מוסכם עבורם, מתוך מגמה לחסוך בעלויות וטרחה נוספת ועל בסיס פירוט האיחורים כמובא לעיל והוראות החוזה באשר להצמדות וריביות.

מאחר ועלה כי קיימים ליקויים אשר נדרש תיקונם, יש מקום להטיל על התובעת לשאת בעלויות של המומחה מצד הנתבעים וכן בכל עלויות המומחה מטעם בית משפט. בהתאם לסיכומי הנתבעים תשיב אפוא התובעת הסכומים הבאים:
1,780 מיום 18.11.12, 590 ₪ מיום 31.1.12 (בקבלה נרשם בטעות 31.1.01 והמועד 31.1.12 - הוא לאחר בירור טלפוני עם המומחה), 1,000 ₪ מיום 7.6.11, 1,000 ₪ מיום 15.7.11, 900 ₪ מיום 15.8.11 ו- 1,250 ש"ח לחב' ברק ביקורת בניה מיום 21.10.09.
כל סכום יוחזר כאשר הוא נושא ריבית והצמדה בהתאם לחוק, החל מהמועד בו שולם.

בשים לב להתנהלות שני הצדדים בהליך שבפניי ולנוכח התרשמותי כי לשני הצדדים אשם במצב שנוצר ואשר בעטיו נדרשה הפניה לערכאות, אני מוצאת להורות כי כל צד ישא ביתר הוצאותיו ובשכר טרחת בא כוחו.

ניתן היום, כ"ד תמוז תשע"ג, 02 יולי 2013, בהעדר הצדדים.