הדפסה

אזני ואח' נ' שולדר ואח'

בפני
כב' השופטת רחל ערקובי

תובעים

1.יובל אזני
2.ניר דוד זיו

נגד

נתבעים

1.יצחק שולדר
2.אהרן שולדר
3.גני הקונגרס נכסים והשקעות בע"מ
4.עודד איתן
5.אליהו מוזס
6.צפורה שולדר

פסק דין

בפניי תביעה לחיוב כל הנתבעים בתשלום שכר טרחה.

רקע:

התובעים הינם עורכי דין שייצגו את הנתבעים 1-5 במסגרת הליכים שהתקיימו בינם לבין בנק למסחר בערכאות השונות.

בין התובעים לבין הנתבע מס' 1, ( להלן: "הנתבע או מר שולדר"), נחתם ביום 6.9.05 הסכם שכר טרחה, שהינו מושא המחלוקת בפניי, (להלן: "הסכם שכ"ט).

כנגד הנתבעים 1-5 הוגשה תביעה על ידי הבנק למסחר בסכום של 5,812,406 ₪ בתיק אזרחי 1956/06, ( ת/4), (להלן: "תביעת הבנק").

מר שולדר שילם תשלומים שונים שפורטו בתצהירו של עו"ד זיו ואין כל מחלוקת ביחס לתשלומים שבוצעו.

התובעים ניהלו את ההליך בשמם של הנתבעים 1-5 בהצלחה, ובסיומו של דבר ניתן פס"ד הדוחה את תביעת הבנק, (נספח ד' לתצהיר עו"ד זיו).

הנתבעים אינם חולקים על מקצועיותם של התובעים בניהול ההליך ובתוצאה שהושגה.

טענות התובעים:

בפניי עותרים התובעים לחייב את הנתבעים 1-3 לתשלום שכר טרחתם בדין ניהול ההליכים, ניהול התביעה, הגשת ערעור לביהמ"ש העליון, הכנת בקשה לצו מניעה זמני שלא הוגשה על פי הטענה בשל בקשת הלקוח, מר שולדר, וכן יתרת הסכום שנפסק לטובת הנתבעים 1-5 והיה אמור להיות משולם לתובעים, כבאי כוחם, והכול בסכום של 211,727 ₪.

ביחס לנתבעים 4-5 טוענים התובעים, כי נתבעים אלו היו ערבים לחיובי חברת הקונגרס, הנתבעת 3, ומאחר ומר שולדר לא קיים את התחייבותו לתשלום שכר הטרחה המגיע על פי ההסכם, הרי יש לחייב את הנתבעים 4-5 בתשלום הסכום של 20,000 ₪ + מע"מ, כשכר טרחה ראוי, וזאת, כשסכומים אלו חופפים את סכום התובענה וחיובם של הנתבעים האחרים.

ביחס לנתבעת 6, שנפטרה במהלך הדיון ושמה הוחלף לעיזבון המנוחה ציפורה שולדר ז"ל, התבקש ביהמ"ש לקבוע כי העברת המניות אליה על ידי הנתבעים 1-2 הינה הברחת מרמה, ביהמ"ש מתבקש לקבוע כי המניות הינו בבעלות הנתבעים 1-2 והתבקש עיקול ומינוי כונס נכסים למימושם.

טענות הנתבעים:

מר שולדר טוען, כי אינו חייב מאומה, שכן לטעמו הפרשנות הנכונה של הסכם שכר הטרחה, בניגוד לעמדת התובעים, הינה כי ככל ולא יקבלו אישורו של ביהמ"ש להגשת כתב תביעה כנגד הבנק למסחר יעמוד שכר הטרחה על הסכום של 10,000 דולר בלבד, ששולמו, וביתר.

מר שולדר טוען, כי במשך כל השנים סבר בטעות, ומתוך אמונתו ובטחונו בתובעים ששימשו עורכי דינו, כי ההסכם מחייב אותו לשלם 32,000 דולר כשכר טרחה, הסכים לחתום על מסמכים שונים, עוד טען, כי התובעים איימו עליו והפחידו אותו כי יפסיקו את הטיפול בו דבר שהיה מוביל להתמוטטותו הכלכלית, ולכן הסכים לחתום על כל המסמכים שהתבקש.

כללו של דבר טוען הנתבע כי שיעור שכר הטרחה הוסכם בסך של 10,000 דולר בלבד, והללו שולמו בהתאם לפירוט שנערך על ידי עו"ד זיו לעניין התשלומים שבוצעו על ידו.

הנתבעים 2-5 טוענים, כי אין כל הסכם בינם לבין התובעים, כי לא התחייבו לשלם לתובעים כל שכר, ראוי או אחר, וכי ההסכמות היו בינם לבין מר שולדר, שהתחייב לשלם את שכר הטרחה, ולכן ככל והתובעים סוברים כי נגרע חלקם משכר הטרחה, בר הפלוגתא שלהם הינו מר שולדר בלבד, ויש לדחות את התביעה כנגדם.

הנתבעים 2-5 טוענים, כי אין לחייב אותם בתשלום מכוח עשיית עושר, שכן מקום שקיים הסכם, אין תחולה לדיני עשיית עושר.

מר שולדר טוען בשם הנתבעת 6, כי לא הייתה כל העברת מרמה, כי במועד ההעברה לא היו לו חובות וכי מעולם לא הייתה לו בעיה כלכלית, אלא בעיית תזרים מזומנים, והוא מבקש לדחות מכול וכל את טענות התובעים בנוגע להעברת מרמה.

דיון:

הסכם שכר הטרחה;

בין הצדדים נתגלעה מחלוקת הנוגעת לשיעור שכר הטרחה שהוסכם.

בעוד שהתובעים טוענים, כי הוסכם ששיעור שכר הטרחה בעבור ניהול התובענה שהוגשה על ידי בנק למסחר כנגד הנתבעים, (להלן: "התובענה של בנק למסחר, או ההליך"), עמד על 32,000 דולר + מע"מ, ובנוסף כל סכום שיפסק, אם יפסק כהוצאות ושכ"ט על ידי ביהמ"ש, טוענים הנתבעים כי שכר הטרחה שסוכם הינו בסך של 10,000 דולר + מע"מ, ובנוסף כל סכום שיפסק, אם יפסק כהוצאות ושכ"ט על ידי ביהמ"ש.

מה מקור ההבדל?

על פי סעיפים 1 א', ב' וג' להסכם סוכם כי שיעור שכר הטרחה יעמוד על סך של 32,000$ + מע"מ שהיו אמורים להיות משולמים בהתאם לתנאי התשלום שפורטו בהסכם, נספח א' לתצהיר עו"ד זיו.

בסעיף 1 ט להסכם נאמר:

"במידה והבנק למסחר יגיש תביעה ו/או ינקוט בהליך אחר כנגדך ו/או כנגד מי מטעמך, לרבות חברת גני הקונגרס בע"מ ו/או חברת י.א. שולדר בע"מ ו/או חברת הבית ברחוב לוינסקי בע"מ והערבים בחברות הנ"ל, בין אם תביעה שכנגד ובין אם תביעה נפרדת לא נגבה שכר טרחה נוסף עבור הטיפול בה, אולם מובהר כי המדובר בניהול התביעה בערכאה הראשונה בלבד."

בסעיף 1' א' להסכם נאמר:

"אנו מביעים בזאת את הסכמתנו, כי במידה שלא תקבל ( אתה או מי מטעמך) פטור מאגרה ( הגשת ערעור בנושא זה בלבד לבית המשפט העליון כן ייכלל במסגרת שכר הטרחה המשולם על ידך) או אישור להגשת תביעה על ידי בית המשפט של הפירוק לשם ניהול ההליכים בבית המשפט וכתוצאה מכך לא יינקטו הליכים מטעמך כנגד בנק למסחר ו/או מי מטעמו – כי אז יהא שכר הטרחה שאותו תשלם למשרדנו בסך של 10,000 $ ( עשרת אלפים דולר) ארה"ב , בצירוף מ ע"מ, בלבד."

הנתבעים טוענים, כי הואיל ולא ניתן פטור מאגרה כאמור בסעיף 1 יא', ולא הוגשה תביעה על ידי שולדר או מי מטעמו כנגד הבנק למסחר, הרי ביחס לתביעה שהוגשה על ידי הבנק למסחר כנגד הנתבעים 1-5 שבפניי, סכום שכר הטרחה אמור לעמוד על הסכום של 10,000 דולר + מע"מ בלבד.

תביעת הבנק למסחר הוגשה בשנת 2006 ופסק הדין ניתן ביום 11.2.11. אין חולק כי עד למועד זה לא נמצאה כל אסמכתא להעלאת טענה כלשהיא לעניין שיעורו של שכר הטרחה, ובוודאי שלא מצאנו בשלל הראיות שהוגשו לתיק זה כל ראייה שממנה ניתן יהיה להסיק כי מר שולדר טען בשלב כלשהו לפני הגשת כתב ההגנה כי על פי ההסכם היה אמור לשלם 10,000 דולר + מע"מ בלבד, לצורך הטיפול בתביעת הבנק למסחר כנגדו וכנגד האחרים.

ב"כ הנתבעים טען בין היתר בסיכומיו, בעקבות חקירתו הנגדית של מר שולדר, כי בסוף שנת 2008, תחילת שנת 2009, נופל למר שולדר האסימון לעניין שיעור שכר טרחה המגיע לתובעים, (ראה פרוטוקול הדיון מיום 13.6.13 עמוד 28 שורות 29-32, וכן פרוטוקול הדיון מיום 10.7.13 עמוד 50 שורות 23-28).

ב"כ הנתבעים טען בעניין שיעור שכר הטרחה שתי טענות מרכזיות, הראשונה, כי יש להתייחס רק לאמור בהסכם, וכך לטעמו של מר שולדר קובע ההסכם, ולכן כל דבר שארע מחוץ לגדרו של ההסכם אינו רלוונטי, והשנייה, כי יש לפרש את ההסכם על פי הכלל של פירוש כנגד המנסח.

אני דוחה את פרשנות הנתבעים להסכם, ומעבר לחוסר ההיגיון שבה, וחוסר האמת שבה, דומני כי המדובר במקרה של כפיות טובה לשמה.

אין צריך לומר, כי תביעות המוגשות על ידי בנקים אינן תביעות הקלות להדיפה, גם אם המדובר בבנק למסחר. בענייננו, הוגשה תביעה לביהמ"ש המחוזי ביחס לסכום של כמעט ששה מיליון ₪, והתובעים ניהלו מערכה קשה ביותר, למול עורכי הדין של הבנק שאינם קטלא קניא השקיעו שעות רבות של שעות עבודה, ושיעור שכר הטרחה לכתחילה שנקבע בין הצדדים, היינו 32,000 דולר + מע"מ הינו צנוע ביותר למול היקף העבודה שאמורים היו לבצעה וכן העבודה שבוצעה בפועל. ואם לא די בכך התובעים הצליחו להגיע לתוצאה של דחיית התביעה כנגד כל הנתבעים. תוצאה מרשימה ללא ספק.

עיון בהסכם יגלה , כי הכותרת להסכם וכן ההסכם כולו עוסקים בתובענה שאמור היה מר שולדר להגיש בין בעצמו ובין באמצעות חברה שבשליטתו, חברת הקונגרס, הנתבעת 3, כנגד הבנק למסחר, וזאת בין היתר כעולה מהרישא להסכם שבו נאמר:

"אנו מתכבדים להביא בפניך את הצעת משרדנו... לתשלום שכר הטרחה עבור ניהול התביעה כנגד הבנק למסחר ו/או מי מטעמו ו/או בשמו, כמפורט להלן"

אין חולק, כי כאשר הגיע מר שולדר למשרדי התובעים ביוני 2005, ( ראה התאריך על גבי נספח 1 לתצהיר מר שולדר), עדיין לא הוגשה כל תביעה על ידי הבנק למסחר, והנושא היה תביעה שמר שולדר רצה להגיש כנגד הבנק למסחר, אלא שהמועד להגשתה חלף, לאור הליכי הכינוס הפירוק שבהם היה מצוי הבנק למסחר. כלומר, מר שולדר הגיע למשרדי התובעים כאשר המועד להגשת הוכחת חוב כנגד הבנק למסחר חלף כשלוש שנים קודם לכן.

עוד אין חולק, כי התובעים נדרשו לביצוע עבודה רבה על מנת להגיש לביהמ"ש בקשה מנומקת הנוגעת לנימוקים למתן ארכה להגשת תביעת חוב.

בהקשר זה, כאשר המלאכה העיקרית שלשמה הגיע מר שולדר למשרדי התובעים היה הגשת תביעה מטעמו כנגד הבנק למסחר, והצפייה הייתה כי ככל ותוגש תביעה כזו הבנק מצדו יגיש תביעה שכנגד, או יגיש תביעה מקבילה, הוסכם בין הצדדים, ועל כך אין מחלוקת, כי התובעים לא יבקשו שכר טרחה נוסף, לצורך ניהול התביעה כנגד מר שולדר והנתבעים האחרים.

המשמעות של סעיף ויא' להסכם הינו הסכמת הצדדים כי התובעים יסתפקו בשכר טרחה בסך של 10,000 דולר + מע"מ, אם לא ידרשו לנהל תביעה מעבר למאבק להגשת התביעה כנגד הבנק למרות חלוף המועד. והדברים מובנים מאליהם. כאשר עורך דין נדרש לנהל תביעה על כל ההליכים שבה, לרבות הגשת תצהירים ניהול חקירות סיכומים בכתב, המלאכה אינה דומה למלאכה הנדרשת ממנו, לו עצם הגשת התביעה הייתה נחסמת בשלב הראשון לאחר הגשת בקשה ראשונה להארכת המועד. במקרה כזה, כאשר התביעה נחסמת בשל דחיית הבקשה להארכת מועד, מסתיימת בכך עבודת עורך הדין, ולכן הסכימו הצדדים על שכר טרחה מופחת.

אני סבורה כי הפרשנות שנותן מר שולדר להסכם, הינה פרשנות שעלתה רק לאחר שהוגשה התובענה כנגדו, ולא בא זכרה בשום מקום קודם לכן, ולא בכדי. כיום טוען מר שולדר, כי אותה הסכמה שנגעה למצב עניינים שבו התובעים לא יידרשו למתן שירות מעבר לבקשה לקבלת ארכה להגשת התביעה כנגד הבנק למסחר, ככל והבקשה תידחה, מה שקרה בפועל, חל גם כאשר התובעים נדרשו לתת שירות מלא ארוך מורכב מסובך שהצריך שעות רבות של עבודה. הפרשנות לא הגיונית. אומנם זוהי פרשנות אפשרית, שכן ניתן לכאורה לקרוא את שני הסעיפים במאוחד, כלומר סעיף 1 ט' ו-1יא', אולם, קריאה כזו לא הייתה מוסכמת, היא בלתי מתקבלת על הדעת, ונוצרה לדעתי רק לאחר הגשת תביעה זו.

הצדדים לטעמי לא הסכימו ולא עלה על דעתם, כי במקרה ותנוהל תביעה מתחילתה ועד סופה, התובעים יסתפקו בשכר טרחה של 10,000 דולר + מע"מ.

מר שולדר היה ער לחוסר הסבירות של טענתו, ולעובדה כי לא רק שיש בטענתו משום כפיות טובה, כאשר היא נטענת לאחר שהתובעים מילאו את כל התחייבויותיהם והשיגו לטובתו תוצאה של דחיית התביעה כנגדו, ניסה לתת הסברים ונימוקים מדוע הנושא לא עלה קודם לכן, ומתוך הנימוקים הללו ניתן לראות בבירור כי אין בפרשנות כל קשר לעובדות.

אציין, כי לא נמצא כל מכתב או דואר אלקטרוני שממנו ניתן להסיק כי קודם להגשת התביעה מי מטעמו של מר שולדר טען איזה טענה דומה כלפי התובעים.

בענייננו, אין עסקינן בהסכם סטנדרטי שצד אחד עורך והצד השני חותם, אלא בהסכם שנוסח לאחר מו"מ בין הצדדים, על כך אין מחלוקת, (ראה נספח ג' מוצג 12 לתיק המוצגים מטעם שולדר). כלומר, המדובר בהסכם שנחתם לאחר מו"מ בין הצדדים, והדברים עולים בבירור בפירוט השתלשלות העניינים המפורט בתצהיר מר שולדר, עת הוא מפרט ומסביר כיצד הגיע למשרדו של עו"ד זיו בחודש יוני 2005 הציג את הסכם שכר הטרחה שקיבל מעו"ד שלו, שם נדרש לשלם 16,000 דולר בלבד, ולאחר משא ומתן שנמשך מספר חודשים נחתם בחודש ספטמבר הסכם שכר הטרחה נשוא דיוננו.

אם כך, כאשר שני צדדים מנהלים משא ומתן, שני הצדדים יודעים מה סיכמו ביניהם וההסכם בכתב אמור לשקף את אותן הסכמות. לכן לכאורה העמדה, כי התובעים לא היו זכאים לקבלת שכר טרחה מעבר לסכום של 10,000 דולר שסוכמו, ככל ולא תוגש תביעה כנגד הבנק למסחר, אף אם ידרשו לנהל את ההגנה מפני תביעת הבנק למסחר, הסכמה זו לכאורה הייתה ידועה למר שולדר עם החתימה על הסכם שכר הטרחה, מדוע לא העלה כל טענה בעניין במשך כל השנים שבהם התובעים מנהלים את ההליך בעבורו?

הסברו של בא כוחו של מר שולדר היה מורכב משניים:

הראשון:

מר שולדר שכח, ובשלב מסוים נפל לו האסימון, (המילים " נפל לו האסימון" הינן מילותיו של מר שולדר בעצמו, ובא כוחו), (ראה סיכומיו בפרוטוקול הדיון מיום 10.7.13 עמוד 50 שורות 29-31).

השני,

מה שקובע זה ההסכם והיתר לא. (ראה שם, עמוד 50 שורה 6).

כלומר, על פי הסברו של מר שולדר, הוא שכח מה שסוכם, זכר רק את הסכום 32,000 דולר, ויום אחד נפל לו האסימון. מתי נפל לו האסימון, באיזה זמן בסוף 2008 תחילת 2009.

מר שולדר שמבין היטב, כי פרשנותו בלתי הגיונית, שכן ברור שכוונת הצדדים הייתה, שאם התובעים יידרשו לנהל הליך ישולם להם 32,000 דולר ואם לא יידרשו לנהל הליך ישולם להם 10,000 דולר, מנסה להסביר מדוע, עד להגשת תביעה שבפניי לא העלה טענה כזו של פרשנות כזו, ויותר מכך, מדוע פעל אחרת לחלוטין.

עיון בהסכם שכר הטרחה יגלה, כי על פי האמור בהסכם, היה על מר שולדר לשלם אתה סכום של 10,000 דולר בתוך 15 יום, (סעיף 1 א' להסכם שכ"ט), (כל הסכומים צריכים לשאת מע"מ ולא אתייחס לנושא זה אלא אם הדבר דרוש לצורך ההכרעה). כמו כן, היה על מר שולדר לשלם 10,000 דולר נוספים, (סעיף 1 ב' להסכם שכ"ט), בתוך 12 חודשים.

אם נתבונן ברשימת התשלומים שאינה שנויה במחלוקת ( סעיף 14 לתצהיר עו"ד זיו), נמצא, כי מר שולדר לא שילם את התשלומים שפורטו בהסכם, וכבר עם החתימה על הסכם שכ"ט לא מילא אחר התחייבותו. אין מחלוקת כי במועד זה, עדיין סבר מר שולדר, לטעמו כי הוא חייב 32,000 דולר בעבור שכר הטרחה.

בניגוד לסברתו כעת, ביום 30.8.06 חתם על התחייבות לשלם שכר טרחה, (נספח ב' לתצהיר עו"ד זיו)" בו נאמר בסעיף 1 לו:

"הנני מאשר ומתחייב בפניך כמפורט להלן:
על פי הסכם שכר הטרחה שנחתם ביני לבינך מיום 6.9.05 ( להלן: "ההסכם"), התחייבתי לשלם שכר טרחה בסך של 32,000 דולר ארה"ב בצירוף מע"מ, על פי התנאים שפורטו שם."

כלומר, כשנה לאחר החתימה על הסכם שכר טרחה, חותם מר שולדר על מסמך שבו הוא מאשר כי התחייב לשלם שכר טרחה בשיעור של 32,000 דולר, נספח זה אינו מתיישב עם טענת הנתבעים כיום, כי ההסכמה הינה לתשלום הסכום של 10,000 דולר בלבד. ויש לזכור, כי נספח זה נחתם לאחר שהוגשה התביעה על ידי בנק למסחר, שהוגשה ביום 31.7.06, ( ת/4).

אומנם, ועל כך אין מחלוקת כי נספח ב' בוטל לאחר מכן בהסכמה בין הצדדים, אולם המדובר היה בהסכם לקבלת בטוחה לתשלום החוב, בטוחה שלא נמסרה, ואולם אין במסמך או במסמכים מאותה התקופה כל טענה מהסוג הנטען בפניי כיום.

ב"כ הנתבעים טוען, כי מאחר והמסמך בוטל אין ללמוד ממנו דבר, אייני סבורה כך, המסמך מדבר בעד עצמו, ובו מאשר מר שולדר כי בהסכם שכר הטרחה הוסכם כי ישלם את הסכום של 32,000 דולר, ולא כפרשנותו כיום.

נוסף על כך, אין חולק כי מר שולדר שילם את הסכומים שפורטו על ידי עו"ד זיו בתצהירו, סעיף 14 . סכומים אלה ששולמו במהלך הטיפול עולים לסכום של 78,558 ₪ ערכי קרן. סכום זה עולה לאין שיעור על הסכום שלכאורה על פי טענת מר שולדר הוסכם כשכר טרחה מלא בעבור הטיפול. (בתצהיר הסכומים חושבו בצירוף הפרשי הצמדה וריבית).

התשלומים נעשים לאור התקופה בעיקר במהלך שנית 2005 ושנת 2006, כלומר סמוך לחתימה על הסכם שכ"ט, כיצד יתכן שמיד לאחר החתימה על הסכם שכר הטרחה משלם מר שולדר סכומים העולים על הסכם המוסכם?

זאת ועוד, התובעים טענו כי מר שולדר לא עמד בהתחייבויותיו לשלם את שכר הטרחה בהתאם להסכם, ולאחר ששבעו מהבטחותיו, חתם מר שולדר על המחאת חוב ת/1, שבמסגרתה נאמר:

"הנני מתחייב בזאת באופן בלתי חוזר, לשלם מתוך הסכומים הראשונים שאקבל בהליכים עם לב הקונגרס או במסגרת כל הסדר אחר שאעשה עימם, לפי המוקדם, לעוה"ד יובל אזני מרחוב לילינבלום 20 תל אביב, ולעוה"ד ניר זיו ממרכז עזריאלי 1 המגדל העגול תל אביב, ( להלן" "עורכי הדין"), סכום של 95,000 ₪ ( תשעים וחמישה אלף ₪), בתוספת הפרש הצמדה וריבית כחוק ממועד המחאת זכות זאת ועד לתשלום המלא בפועל."

איך מתיישבת המחאת זכות זו, שנחתמה ביום 4.11.08 עם הפרשנות של מר שולדר את הסכם שכר הטרחה? כמובן שמסמך זה אינו מתיישב עם הפרשנות, ולכן מסביר זאת מר שולדר, כי לא נפל לו האסימון, ואת המועד לנפילת האסימון הוא מרחיק לסוף שנת 2008 תחילת שנת 2009, כדי להסביר את החתימה על מסמך המחאת החוב. (ראה פרוטוקול הדיון מיום 13.6.13 עמוד 28 שורות 29-32), ובמילותיו של מר שולדר:

" בסוף 2008, תחילת 2009 בנקודה הזו בזמן נפל האסימון"

אלא שכידוע האמת טיבה להאיר והנה, לאחר אותה נפילת אסימון נטענת, כותב מר שולדר מכתב בדואר אלקטרוני לתובעים, שכל העת דורשים את שכר הטרחה שלא משולם להם בעוד הם ממשיכים בייצוג ובניהול ההליך מול בנק למסחר בביהמ"ש המחוזי, ביום 11.10.2010 כותב מר שולדר בין היתר בדואר אלקטרוני הנושא את הכותרת : " כתב התחייבות והמחאת זכות":

"לסיום אני רוצה להזכיר לך שאתה אוחז במכתב המחאת זכות ע"ס 95,000 ₪ ובמקרה ששכחת אני הוא זה שהופיע מידי פעם במשרדך והניח סכומי כסף ניכרים בכיסך ואני הוא זה שאמור לחתום על שינוי ההסכם שאתה דורש..."

מעיון בתכתובת אלקטרונית זו עולה בבירור, כי לא נזכרת ולו ברמז, לאחר שנפל האסימון, כל טענה, כי התובעים אינם זכאים לקבלת מלוא התמורה המוסכמת היינו 32,000 דולר, אלא מר שולדר מזכיר כי דרישותיהם לבטוחות נוספות, כפי שאבהיר להלן הינן בנוסף לבטוחה שהם כבר מחזיקים בידם.

ברי כי אין האמור לעיל עולה בקנה אחד עם טענות הנתבעים בפניי כיום.

אולם לא זו אף זו, במהלך מר שולדר והנתבעים מנהלים תכתובת שלמה, למול עו"ד חן שייצג את מר שולדר בנושא שכר הטרחה, בנוגע להבטחת תשלום שכר הטרחה, לנוכח העובדה כי ההליכים מתקדמים, התובעים מבצעים עבודה ניכרת ותשלומים אין.

ת/2 הינו חלק מהתכתובת הנוגע לאופן הבטחת תשלום יתרת החוב בגין שכר טרחה שעמדה על פי טענת התובעים נכון ליום 27.6.10 על הסך של 130,000 ₪, מחקירתו של עו"ד אורי חן עולה, כי נוהלה תכתובת בין הצדדים באשר לניסוחו של מסמך זה אולם לא היה כל תיקון של סכום החוב המפורט בו, ( ראה חקירתו של עו"ד חן מיום 13.6.13 עמוד 17 שורות 14-23).

יש לומר מיד, כי יש להצטער על שעו"ד חן בחר להעיד בפניי בהליך כאן ובמיוחד על התצהיר שהגיש, ואין בידי לקבוע ממצאים עובדתיים על יסוד עדותו.

אם נבחן את ת/2 המדובר במסמך שהינו המחאת חוב שנועדה להבטיח את חובו של מר שולדר, ולא מועלית על ידו , ב 2010, לאחר שלכאורה נפל האסימון, כל טענה או הרהור ביחס לגובה שכר הטרחה, כפי שנטען כיום, אלא הצדדים מתכתבים בנוגע לניסוח הסעיפים הנוגעים לבטוחות, וטוען עו"ד חן בעדותו, עדות שלא נמצא לה כל בסיס, כי לא התערב בגובה שכר הטרחה, ולא התעניין זו.

טענה עובדתית זו אינה נכונה, משום שבמסמכים שהוגשו על ידי מר שולדר בעצמו, מצאנו את נספחים 32,33, ו-34.

נספח 32 הינו מכתבו בדואר אלקטרוני של עו"ד זיו לעו"ד חן בו הוא מתלונן על תחושת העלבון נוכח התעלמותו של מר שולדר ועו"ד חן מהודעותיו ורצונו לפטור את נושא שכר הטרחה.

נספח 33 הינו מכתבו של עו"ד חן ובו הוא מאשר כי קיבל את מסמכי ההתחייבות הנדונים, ומבקש לברר איך נובע החוב.
נספח 34 הינו מייל מעו"ד זיו המפרט את גובה החוב בסכום של 140,000 כולל מע"מ, כאשר הוסכם להעמיד את הסכום בעצה אחת עם מר שולדר על הסך של 130,000 ש"ח. ועו"ד זיו מפרט את השתלשלות החוב ואת הפירוט המבוקש.

כלומר, עו"ד חן לא דייק בתשובתו בפניי, כי לא התעניין בגובה החוב, וראינו כי כתב מכתב בו הוא מבקש לברר כיצד חושב החוב, וראינו עוד כי ביחס לאותה המחאת זכות לא נטענה כל טענה בנוגע לגובה החוב, בזמן אמת, אלא נערכו שינויים בנוגעים לניסוח ההתחייבות.

מר שולדר טען עוד, כי התובעים איימו עליו, כי יפסיקו את הייצוג בענייננו, וכי בזמן אמת סיפר על האיומים לבא כוחו הנוסף עו"ד חן, שהגיע להעיד בנושא בפניי. בכך מבקש מר שולדר להסביר מדוע לא העלה את הטענה קודם, שכן לעמדתו פחד שהתובעים יפסיקו את הייצוג, דבר שלטענתו היה מוביל להתמוטטותו הכלכלית. הדעת נותנת כי ההסבר הפשוט הינו ההגיוני יותר, מר שולדר לא עמד בתנאי התשלומים, התובעים ניהלו את ההליך ולא קיבלו את התמורה החוזית, שלכתחילה הייתה מאוד צנועה, לכן איימו התובעים כי יפסיקו את הייצוג, ומר שולדר אכן פחד מאוד שהתובעים שאין מחלוקת על יכולותיהם המקצועיות הגבוהות, יפסיקו את עבודתם למען מר שולדר. בין זה לבין הטענה בדבר גובה שכר הטרחה אין מאומה.

עו"ד אורי חן הגיש תצהיר בן שני סעיפים עובדתיים בלבד. הראשון מאשר את אימות חתימתו של מר שולדר על כתב המחאת הזכות, ת/1. בסעיף השני מעיד עו"ד אורי חן כי במהלך השנים שמע ממר שולדר, כי נאלץ להגיע להסכמות כאלו ואחרות עם התובעים משום שהם מאיימים עליו שאם יסרב יפסיקו את הייצוג דבר שיוביל לקריסתו הכלכלית.

דברים חמורים מאוד.

בחקירתו, נשאל, כיצד ייתכן ולקוחו שלו טוען בפניי שהוא מאוים ומגיע להסכמות על יסוד איומים, כאשר עו"ד חן בעצמו, מאשר את חתימתו על ת/1 שהינו אישור למעשה בדבר המחאת חוב המבטאת את החוב בגין שכר הטרחה נכון לאותו המועד? לכאורה על פי גרסת עו"ד חן הסכמות אלו היו מבוססות על איומים, כיצד הוא מסכים לאשר חתימה של לקוח שלו ולאמת אותה על דבר שהוא מודע שהושג בכפייה ואיומים ומתוך לחץ?

עו"ד חן נשאל שוב ושוב, עד שביהמ"ש נאלץ להתערב ולהנחות אותו להשיב לשאלה, ( ראה פרוטוקול הדיון מיום 13.6.13 עמוד 15 שורות 17-31, ובעמוד 16 שורות 1-31).

תשובתו הייתה, לא בדקתי כמה כסף הוא חייב.

עו"ד חן מבקש שביהמ"ש יאמין, כי מר שולדר הגיע למשרדו סיפר לו שהוא נתון תחת לחץ ואיומים, עורכי הדין מבקשים כספים שאינם מגיעים להם, מר שולדר מספר לו שמאיימים עליו להגיע להסכמות אחרת יפסיקו את הייצוג, מחתימים באמצעותו את הלקוח שלו על מסמך שממנו עולה לכאורה קיומו של חוב שאינו נכון לסברת הלקוח שלו, והוא מאשר את החתימה, ומאמת אותה, למרות האיומים ולמרות שאינה נכונה, והתשובה למה עשה כן הינה שלא בדק את החוב? לא נכנס לעובי הקורה?

אני דוחה את גרסתו של עו"ד חן, ת/1, אינו רק אימות חתימה. בסיפא של ת/1 שהינו מסמך המחאת חוב, מצויים עו"ד חן כנאמן לכספים שאמורים להתקבל.
אני סבורה, כי לא בכדי תצהירו מכיל רק שני סעיפים עובדתיים, ואינו מפרט את מכלול השתלשלות העניינים, את הנסיבות שהובילו לחתימה על תת/1, את מעורבותו בניסיונות להגיע להבנה לתשלום החוב בגין שכר טרחה, ת/2, נספחים 32, 33, 34 לתיק המוצגים מטעם הנתבעים.
יותר מכך, מסתבר כי כבר בשנת 2008, נוהל מו"מ ביחס לסכום של 95,000 ₪ שפורט בת/1, המחאת הזכות, עליה חתום עו"ד חן כנאמן, שכן במכתב לעו"ד חן מטעם עו"ד זיו, נספח 23 למוצגי הנתבעים, מפרט עו"ד זיו לעו"ד חן, את פירוט הדרישה הכספית, ומבהיר באותו המכתב כי: "לסכום הסכום של 95,000 ₪ הינו לאחר שכבר קוזזו כל הסכומים אותם שילם מר שולדר." כלומר, הטענה כי עו"ד חן לא התעניין בסכום החוב פשוט אינה מתיישבת עם הראיות והמסמכים שהוגשו גם על ידי הנתבעים בעצמם.

עו"ד חן ניסה להרחיק עצמו מכל מגע בנושא גובה החוב, אולם כבר ראינו כי בניגוד לעדותו, פנה בכתב לתובעים וביקש לקבל את פירוט החוב הנטען על ידם, נספח 33 למוצגי הנתבעים, וקיבל תשובה בעניין נספח 34 למוצגי הנתבעים.

כל עדותו הייתה שזורה בלא זוכר, לא התעניינתי, ולא בדקתי את גובה החוב.

עו"ד חן הינו עו"ד ותיק המשמש כעו"ד מזה 44 שנים, אין לי ספק כי אם אכן היה שומע ממר שולדר טענה כלשהי הנוגע לאיומים, לא היה מסכים לאשר את ת/1 ולשמש כנאמן לכספים, בידיעה שמסמם זה מוצא ממרשו בכפייה ואיומים.

אני סבורה כי אכן מר שולדר הגיע למשרדו ושיתף אותו בדרישת התובעים לקבלת שכר טרחה, באיומים שלהם כי יפסיקו את הייצוג אם לא יקבלו את המגיע להם, אולם אני סבורה כי מתוך הראיות ומתוך תכתיב השכל הישר, ניסונו של עו"ד חן במשך 44 שנים, מכתב שהוא בעצמו כתב העומד בניגוד מוחלט לטענתו כי לא התעניין בגובה החוב, התשובה שקיבל ביחס לפירוט החוב, והעדר כל מענה ביחס לכך, ניהול משא ומתן כשהוא מייצג את מר שולדר להסדר לתשלום החוב, בלא כל טענה כי התובעים אינם זכאים לקבלת התמורה המגיעה להם, וכל זאת בשנת 2010, לאחר שלכאורה נפל למר שולדר האסימון הנטען, תיקון פרטים בטיוטות בהסכם המוצע בלא התערבות בסכום החוב, כל אלה מובילים אותי למסקנה כי יש לדחות את עדותו של עו"ד חן ואין להשתית עליה כל ממצאים עובדתיים שהם.

סיכום ביניים:

מתוך הראיות שהוצגו בפניי עולה, כי הגרסה לעניין הפרשנות של ההסכם מעולם לא עלתה עד להגשת כתב הגנה זה.
בזמן אמת שולמו כספים בסכומים העולים על 10,000 דולר.
מר שולדר טוען שהוא שכח את שסוכם, ונופל לו האסימון רק כשנתיים לאחר שחתם על ההסכם. למרות זאת לאחר נפילתו של אותו האסימון הוא מנהל מו"מ לתשלום שכר הטרחה בהתאם להסכם.
כל הזמן נוהל מו"מ בנוגע לשלום יתרת הסכום, ולא עלתה כל טענה כי התובעים לא זכאים לקבלת התמורה המבוקשת על ידם, אלא טענות הנוגעות ליכולת הכספית של מר שולדר.
בשנת 2008 מר שולדר חותם על המחאת חוב על פיה הוא מאשר קיומו של חוב בסכום של 95,000 ₪.
להמחאת חוב זו עו"ד חן משמש כנאמן.
בשנת 2006, לאחר המועד שבו לכאורה נפל האסימון, מר שולדר חותם על מסמך שבו הוא מאשר כי החוב עומד על 32,000 ₪.
בשנת 2010 מנוהל מו"מ במסגרתו החוב מוגדר בסכום של 130,000 ₪, כאשר עו"ד חן פונה בכתב לקבל פירוט ומקבל, ואין כל תגובה לפירוט, והשינויים בטיוטות שנעשים בהסכם המנוהל אינם נוגעים לסכום החוב כלל ועיקר.
גם תכליתו של ההסכם וההיגיון הכלכלי המונח ביסודו עולים בקנה אחד עם עמדת התובעים, כלומר, אם ינוהל הליך לגופו של עניין, יקבלו 32,000 דולר ואם לא ינוהל הליך והבקשה להארכת מועד ופטור מאגרה תידחה יקבלו רק 10,000 דולר.
סכום שכר הטרחה הכולל, 32,000 דולר, לעומת התובענה בסכום של כששה מיליון ₪, והיקף העבודה, המדובר בתובענה שנוהלה עד לסיומה לרבות תצהירים חקירות וסיכומים.
מעבר לכל אלה, שמעתי את עדותו של עו"ד זיו, אני מאמינה לעו"ד זיו, שכן גם מר שולדר ניסה לערוך הפרדה בין עו"ד אזני, שכנגדו יוצא כל הקצף ובי עו"ד זיו שככל הנראה בשל האמפטיה שחש כלפי מר שולדר לא שעה לדרישתו של עו"ד אזני להפסיק את הייצוג.

כל הנימוקים המפורטים לעיל, מובילים אותי למסקנה האחת האפשרית לאחר שמיעת תיק זה, והיא כי פרשנותו של מר שולדר את ההסכם נוצרה בדיעבד, לא הייתה חלק מההסכמות שבין הצדדים, ואני דוחה את פרשנותו ומקבלת את פרשנות התובעים, כי על פי ההסכמה שבין הצדדים הוסכם, שככל ותנוהל תובענה, בין אם המדובר בתביעה שתוגש על ידי מר שולדר ובין אם המדובר בתובענה שתוגש על ידי הבנק למסחר, יהיו התובעים זכאים לקבלת הסכום של 32,000 דולר + מע"מ בתנאים שפורטו בהסכם.

אני קובעת כי מר שולדר לא עמד בתנאי ההסכם, ומשכך התובעים זכאים לקבלת מלוא הסכומים בתוספת הפרשי הצמדה וריבית כדין.

הסכומים הנוספים;

הצדדים אינם חלוקים כי הסכם שכר הטרחה כלל רק את התובענה ביחס לבנק למסחר ולא הליכים נוספים, למשל בהוצאה לפועל, או בערכאות אחרות למשל בערעור.

התובעים דורשים שכר נוסף הנוגע לשני נושאים נוספים, עבור הכנת ערעור לביהמ"ש העליון, (נספח ו/ לתצהיר עו"ד זיו), נדרש הסכום של 58,000 ₪, ועבור הכנת צו מניעה שלא הוגש בפועל נדרש סכום של 23,200 ₪, ( נספח ז' לתצהיר עו"ד זיו).

מר שולדר אינו חולק על ביצוע העבודה, אולם טוען, כי צו המניעה לא הוגש בסופו של דבר, וטוען כי הוגש צו מניעה על ידי עו"ד חן. מר שולדר מגיש בקשת לצו מניעה שהוגשה על ידי עו"ד חן. אין בעובדה שלא הוגש צו המניעה בסופו של דבר כל רלוונטיות לתשלום שכר הטרחה בעבור העבודה שנעשתה ועליה אין מחלוקת.

ביחס לשיעור שכר הטרחה, התובעים דרשו, לטענתם במסגרת משא ומתן לפשרה את הסכום של 37,250, ש"ח נכון 6.7.2010 נספח 34 למוצגי הנתבעים, מכתבו של עו"ד זיו לעו"ד חן המפרט את חישוב החוב במסגרת המו"מ שנוהל להסדרתו של יתרת חוב שכר הטרחה.

מאחר ולא הוסכם סכום מסוים, אלא התובעים עותרים לקבלת תשלום נוסף מכוח עשיית עושר ולא במשפט, ומכוח שכר ראוי בגין עבודה נוספת שבוצעה על ידם, אני סבורה כי מן הראוי שהסכום שבקשו לכתחילה יהא הסכום שיפסק לטובתם ולא סכום גבוה יותר.

לפיכך, ביחס לסכומים הנוגעים לעבודה נוספת אני קובעת כי התובעים זכאים לקבלת הסכום של 37,250 ש"ח ( כולל מע"מ). סכום זה נכון ליום הדרישה 6.7.10.

כמו כן, יש לציין כי אין מחלוקת שהתובעים היו זכאים לקבלת הסכומים שנפסקו לטובת הנתבעים על ידי ביהמ"ש, (סעיף 1 ח' להסכם שכר הטרחה), בסכום של 50,000 ₪, (ראה פס"ד נספח ד' למוצגי התובעים), סכום שלא הועבר במלואו משום שחלקו קוזז על ידי הבנק למסחר בגין חובות שונים של מר שולדר. בסופו של דבר אין מחלוקת כי ביחס לרכיב זה הועבר הסכום של 14,124 ₪ בלבד, כלומר התובעים זכאים לקבלת הסכום של 35,876 ₪, כולל מע"מ, נכון ליום 15.2.11.

הערבים;

התובעים עותרים לחייב את הנתבעים 2-3 במלוא סכום התביעה, משום שלטענתם התובענה שהוגשה כנגדם על ידי הבנק למסחר הייתה על מלוא הסכום כלומר כמעט ששה מיליון ₪.
כנגד הנתבעים 4-5 אותם מכנים התובעים הערבים עותרים התובעים לחייב בסכום של 20,000 ₪ כל אחד, כשסכום זה חופף את הסכומים הנתבעים ממר שולדר.

הנתבעים טוענם, כי על פי ההסכם הסכימו התובעים שלא יגבו מהם כל שכר טרחה נוסף, מהסכום שייגבה במסגרת הסכם שכר הטרחה.

התובעים מסכימים, כי בהתאם לסעיף 1 ט' להסכם שצוטט לעיל, הוסכם, כי לא יגבו שכר טרחה נוסף מהערבים מעבר למפורט בהסכם. אלא שלעמדתם, הם אינם עותרים לקבלת שכר טרחה נוסף, אלא לשכר טרחה החופף ומקביל לשכר הטרחה המפורט בהסכם. יותר מכך, לעמדתם מאחר ומר שולדר לא מילא אחר התחייבותו על פי ההסכם הרי הם זכאים לקבלת שכר טרחה ראוי מכוח עילת עשיית עושר ולא במשפט מהנתבעים כולם.

אינני רואה מקור להבדל שעשו התובעים בין הנתבעים 2-3 לבין הנתבעים 4-5. כל הנתבעים ההלו, לא היו צד להסכם שכר הטרחה.

אין חולק כי כל הנתבעים הללו היו לקוחות של התובעים, כולם יוצגו על ידם במסגרת התובענה, ועמדתם של נתבעים אלו הינה למעשה כי היו אמורים לקבלת שירות משפטי בחינם, ומר שולדר אמור לשלם.

אני דוחה טענה זו.

הנתבעים 2-5 אינם יכולים לנהוג מנהג בת יענה, להתעלם מהעובדה כי הם מקבלים שירותים משפטיים מעולים, מנוהלת תביעה כנגדם, והם לא ישלמו בעבור הטרחה שטורחים עורכי דינם, המייצגים אותם.

אם מר שולדר היה עומד בהתחייבות שנטל על עצמו לשלם את שכר הטרחה, אכן התובעים כפי התחייבותם לא היו זכאים לקבלת שכר טרחה נוסף, אולם לטעמי הנתבעים 2-5 אינם יכולים להסתמך על הסכם שכר טרחה שחתם מר שולדר ואינו מקיימו. כלומר, מאחר והסכם שכר הטרחה לא שולם לתובעים, והתובעים נתנו שירות לנתבעים 2-5 ייצוג משפטי שכלל ייצוגם בביהמ"ש והדיפת תובענה כנגדם, על הנתבעים היה לוודא כי התובעים מקבלים את שכר הטרחה המגיע להם, ולא להתעלם מכך שמבועת לטובתם עבודה לא מבוטלת בלא קבלת תמורה בגינה.

ב"כ התובעים הפנה לפסק דינה של כב' השופטת שבח, בעניין ת"א ( מחוזי ת"א) 2089/05 בן מיור כנגד Elie tahari Ltd )2010) ( פורסם בנבו), וכך נאמר על ידי כב' השופטת שבח:

" הכלל הוא כי אם הוכח כי הוסכם על ביצוע העבודה או מתן השירות אך בסופו של דבר לא נכרת חוזה מסודר בין הצדדים, ובוצעה אותה עבודה או ניתן אותו שירות- יש לשלם למצב שכר ראוי מכוח דיני עשיית עושר ולא במשפט."

בענייננו, הנתבעים 2-5 מעבר להעלאת טענות ביחס לטיב השירות, שלטעמם לא היה מספיק טוב למרות שהתובענה כנגדם נדחתה, סבורים כי הם מוגנים מכוח ההסכם שעשה מר שולדר למרות שהסכומים על פי אותו הסכם לא שולמו, כפי שקבעתי לעיל.

אינני מוצאת כל הבדל בין הנתבעים 2-5 בינם לבין עצמם ואני סבורה כי כל אחד מהם חייב בתשלום מכוח דיני עשיית עושר, ומשכך אני מחייבת כל אחד מהנתבעים 2-5 בנפרד לשלם את הסכום של 20,000 ₪, כאשר הסכומים חופפים את הסכום שנפסק לחובתו של מר שולדר. כלומר, כל סכום שישולם על ידי מר שולדר על חשבון פסק דיני זה, יופחת מהסכומים שמחויבים בהם הנתבעים 2-5 ולהיפך.

הנתבעת 6, עזבון המנוחה שולדר ציפורה ז"ל;

נתבעת זו נפטרה במהלך הדיון בטרם עת. הכלל הוא כי עיזבון אינו יכול להיות אישיות משפטית, אולם הנתבעים 1-2 בנה ובעלה של המנוחה לא פרטו מי היורשים שלה, ולפיכך, בשלב זה ובהעדר כל ראיה לסתור, אני קובעת כי עיזבונה של המנוחה באמצעות יורשיה מר שולדר יצחק ומר שולדר אהרון הינם הצד לדיון בפניי, להלן תכונה נתבעת זו: "המנוחה").

התובעים עתרו להורות כי מניות שהועברו למנוחה הינן בבעלות ה"ה שולדר אהרון ויצחק, וכי המדובר בהברה פיקטיבית שנועדה להבריח רכוש.

התובעים עותרים כי ביהמ"ש יצהיר שהמניות בחברת א.י. שולדר השקעות בע"מ הרשומות על שמה של המנוחה הינם בבעלותם של מר יצחק שולדר ומר אהרון שולדר. עוד עתרו להורות על רישום צו עיקול על המניות, ומינוי התובעים ככונסי נכסים למימוש מניות אלו לצורך פירעונו של החוב.

אציין כי מי מהצדדים לא העלה כל טענה בעניין סמכותו העניינית של ביהמ"ש זה, (ביהמ"ש השלום), לדון בטענה מעין זו, שכן לכאורה ייתכן והמדובר בעניין כלכלי, כמשמעותו בסעיף 42 לחוק בתי המשפט, כפי שתוקן בתיקון מספר 59, ובמיוחד לאור סעיף 42 ב(א)(3), הקובע, כי: עיין אזרחי בקשר לזכויות או לחובות של בעלי מניות בברה ככאלה, המוסדרים בתקנון החברה או בחוזה אחר." הואיל וניסוחו של סעיף 42 לחוק בתי המשפט, מאפשר פרשנות על פיה טענה להצהיר כי העברת מניות הינה העברה בטלה, מצויה בסמכותו של ביהמ"ש השלום ומאחר ומי מהצדדים לא העלה נושא זה, אינני נדרשת לכך מעבר לאמור לעיל.

אין חולק על העובדות הבאות:

ביום 30.5.05 הועברו מניות מר יצחק שולדר ומר אהרון שולדר לגב' ציפורה שולדר, בחברת א.י. שודר השקעות בע"מ. (ראה הודעתו של עו"ד חן לרשם החברות מיום 5.4.05 שסומנה על ידי הנתבעים א' וזאת במסגרת אסופת המסמכים שהוגשו על ידי מר שולדר והומצאו לתיק ביהמ"ש ביום 1.5.12, וזאת לאחר דיון בנוגע לדרישת מסמכים שהתקיים ביום 15.1.12. ( ראה פרוטוקול הדיון והחלטתי ממועד זה).

על פי טענת הנתבעים באותה אסופת מסמכים, הטעם לביצוע אותה העברה נטענת הייתה השקעותיה של המנוחה בחברה בסכומים של 460,000 דולר ו- 260,000 מארק. זאת על יסוד הצהרה משנת 1997, שנעשתה בפני נוטריון, במפרטת את השקעותיהם של בני הזוג בחברות השונות, נספח ו' לאותה אסופת מסמכים.

אין צריך לומר, כי לא הוגשו לביהמ"ש כל אסמכתאות לביצוע אותן השקעות נטענות. אולם מעיון באותו מסמך נספח ו' עולה, כי ההשקעות הנטענות לא הושקעו בחברת א.י. שולדר השקעות בע"מ אלא בכלל חברות שהיו למר אהרון שולדר, ובאותו המסמך מפורטות שש חברות.

עיון במסמכים שהוגשו, ויש לציין כי עסקינן בהמצאת חלקית ומגמתית של מסמכים, יגלה, כי אין במאזני חברת א. י. שולדר השקעות בע"מ כל אינדיקציה לקיומו של חוב כלשהו בגין השקעה למנוחה. לא הומצאו כל המאזנים, אולם ברור כי מתוך המאזנים שהומצאו לשנת 2004, לאחר אותן השקעות אין במאזנים כל אזכור לכך שהחברה חייבת למנוחה כספים כלשהם, בין בהלוואה ובין בהלוואת בעלים.

עוד מציין מר שולדר יצחק כי בזמן הרלוונטי, לא היו לו נושים אלא לאור הסכמים שונים שנחתמו בינו לבין אחרים, היו החברות א. י. שולדר השקעות וגני הקונגרס בע"מ אמורות לקבל סכומי כסף נכבדים. (ראה סעיף 3 לאותה אסופת מסמכים הנ"ל).

עוד מציין מר שולדר כי המנוחה השקיעה כספים רבים לאחר מכן במסגרת החזרי הלוואות לבנק לאומי.

אני קובעת, כי הוכח בפניי שהעברת המניות למנוחה הייתה העברת מרמה שנועדה להבריח את נכסי החברה מהנושים של מר אהרון שולדר ומר יצחק שולדר. ההעברה הייתה חלק ממהלך תכנוני מחוכם מתוזמן היטב.
עדויותיהם, מר יצחק שולדר ומר אהרון שולדר, לא תרמו להבנת הנסיבות של העברת המניות.

אין חולק, כי בשלל החברות המנוחה לא הייתה בעלת מניות, לא הייתה רשומה כמי שנתנה איזה הלוואה או כי חברה זו או אחרת חייבת לה איזה סכום.

והנה בחברה המנוהלת על ידי מר שולדר יצחק ואביו ובבעלותם ביום בהיר אחד מחליטים בעלי המניות להעביר את כל המניות שלהם בחברה למנוחה, כאשר מר שולדר יצחק ממשיך לנהל את החברה גם לאחר אותה העברה. מדוע?

הנתבעים העידו בעניין זה, מר אהרון שולדר, לא הצליח בעדותו לספק ולו בדל הסבר כלשהו, אלא חזר כמנטרה על האמירה שאשתו המנוחה, הייתה זכאית לקבלת הרכוש, מכוח יחסיהם המשותפים? ובנו מדוע העביר את המניות? הרי בנו מר יצחק שולדר אינו חייב מכוח יחסי שיתוף? מר אהרון שולדר בעדותו, העיד במפורש כי הוא כמו בובה, " תחתום אבא וחתמתי" (פרוטוקול הדיון מיום 13.6.13 עמוד 27 שורות 4-5).

מר שולדר נתן הסברים מגוונים, המנוחה נתנה כסף בעבר, ולכן דרשה לקבל את כספה המנוחה ביקשה לבצע הפרדה וביצוע התחשבנות משפחתית, למרבה הפלא, ההתחשבנות המשפחתית שטיבה וטבעה ונתוניה לא הובאו לפני ביהמ"ש הניבו תוצאה שעל פיה המנוחה קיבלה את החברה היחידה שיש לה ערך והשאר את החברות החייבות ולהם נושים רבים.
ונימוק שלישי, היה יחסי שיתוף בין הבעל לאישה.

אני דוחה הסברים אלה בהיותם בלתי סבירים בעליל. כאשר אין כל אירוע מכונן אין כל נימוק המעוגן בעובדות מדוע המנוחה דורשת לקבל מניות של חברה מסוימת , במקום נניח לקבל מחצית מהמניות של בעלה מר אהרון שולדר בכל החברות, כאשר אין כל הסבר מדוע בנה שלא ניתן לטעון כי נכסיו מגיעים לאמו מכוח יחסי שיתוף, מעביר את המניות, כאשר אין כל אינדיקציה חשבונאית לכספים שלכאורה שילמה המנוחה, למעט הסכם ממון, שנערך לכל צרה שלא תבוא, וצופה פני עתיד, על מנת שניתן יהיה לשלוף אותו בבוא העת, כאשר נטען להשקעות בסכומי עתק, וברור שחברת א. י. שולדר השקעות לא הייתה הנהנית של ההשקעות הללו, משום שבזמנים הרלוונטיים לא הייתה בעלת הנכסים במקרקעין, להבדיל למשל מחברת הבית ברחוב לוינסקי? או גני הקונגרס? ועוד, כשאני נוכחת לדעת שעסקינן באדם, מר שולדר שהינו אדם מתוחכם נבון שמתכנן את צעדיו היטב, ובונה קונסטרוקציות, אני סבורה כי לאור מערכת הראיות שהוצגה בפניי המדובר בהעברת מניות שהיית החלק מתוכנית ליצור חברה נקיה ללא חובות שהיא , היא בעלת נכס המקרקעין.

אבהיר, ביום 29.4.03 מכרה חברת גני הקונגרס לחברת לב הקונגרס ( חברה זו אינה קשורה להליך שבפניי), נכס מקרקעין שהיה בבעלותה. יש לזכור כי בזמן זה חברת א. י. שולדר השקעות אינה בעלת נכס המקרקעין.

נכס מקרקעין זה, משועבד בין היתר לבנק למסחר. אותו הנכס נפדה בסופו של דבר על ידי א. י. שולדר השקעות בע"מ. ובסיומה של הפרשה, חברת א. י. שולדר השקעות בע"מ נותרה על נכס בעוד שחברת גני הקונגרס בעלת הנכס נותרה עם מאומה.

מר שולדר יצחק ניסה להסביר, כי בזמנים הרלוונטיים לא היה חייב כסף לנושים, הכיצד? משום שהחברות חתמו על הסכמים עם לב הקונגרס ואחרים במסגרתם היו אמורות לקבלת חברת א. י. שולדר השקעות בע"מ תשלומים בגין ייעוץ, וחברת גני הקונגרס תשלומים בגין מכירת נכס המקרקעין. יש לזכור כי הנכס היה בבעלות גני הקונגרס ולא א. י. שולדר בע"מ.

כלומר, ביהמ"ש אמור להאמין כי חברה, גני הקונגרס בע"מ שאמורה לקבל מאות אלפי שקלים, ובבעלותה נכס ששווה מיליוני שקלים, מוכנה לוותר על הנכס לטובת התחשבנות כספית בתוך המשפחה, ומנוהל כנגד החברה תיק מימוש משכון, כשהנכס נמכר בסופו של דבר במסגרת הליך מימוש המשכון?

את מבנה העסקה שרקח מר יצחק שולדר והטעם להעברת המניות למנוחה, ניתן למצוא בשני מסמכים שהוגשו על ידו, הראשון, הסכם הפשרה עם לב הקונגרס, שבמסגרתו, משלמת לב הקונגרס לא. י. שולדר השקעות בע"מ 1,600,000 ₪ ( נספח 16 לתצהיר גילוי המסמכים מטעם הנתבעי)9, בעוד שטיבן של העסקאות בין לב הקונגרס וגני הקונגרס לא הובהרו עד הסוף, אולם ברור כי יש טעם להסכמה להעברת התמורה המוסכמת דווקא לחברת א.י. שולדר בע"מ, כאשר בזמן עריכת הסכם הפשרה, הנכס של חברת גני הקונגרס, הנכס שנמכר ואשר ביחס אליו נוהלה בוררות ומחלוקת עם לב הקונגרס, מצוי בהליכי מימוש משכון ובמסגרת זאת מונה כונס נכסים.

לאחר שהנכס שמוצא להתמחרות ולאחר שנמצא קונה, פודה החייבת את הנכס באמצעות כספים שמקורם מצד שלישי שזהותו לא פורטה, והנכס עובר לטובת חברת . א י. שולדר השקעת בע"מ, ראה תגובת כונס הנכסים נספח 38 לגילוי המסמכים מטעם הנתבעים. באותו המסמך נאמר כי המדובר בצד שלישי לא ידוע.

אם כך, המהלך ברור, בין לב הקונגרס לבין גני הקונגרס וא. י. שולדר בע"מ מתנהלת בוררות במסגרתה מסכימים הצדדים כי לב הקונגרס תשלם כספים שונים בגין הפרת התחייבויותיה, ההסכמה הינה לתשלום לא. י. שולדר השקעות בע"מ דווקא, אשר בתורה רוכשת את הנכס של גני הקונגרס הממושכן.

באותו הזמן, במקביל יש לזכור, כי לחברת גני הקונגרס למר אהרון שולדר ולמר יצחק שולדר חובות רבים כפי שהוצג בת/10, אולם מעבר לכך, קיימת טענה של בנק למסחר לחוב של כששה מיליון ₪.

מר יצחק שולדר טען, וביקש להגיש מסמכים המוכיחים לעמדתו כי בזמנים הרלוונטיים לא היה חייב כספים, אני דוחה טענה זו, מר שולדר לא הצליח לגייס 3,000 ₪ הוצאות שנפסקו לחובתו על מנת לאפשר לו הגשת מסמכים שלא במסגרת הרגילה ולאחר שהסתיימו ההוכחות. מה גם שבשלל תצהירים שהוצגו בפניי ואציין רק חלקם מר שולדר מדבר על חובות של כ –2 מיליון ₪, ראה למשל, ת/13, או חקירת יכולת ת/14. בת/13 למשל מצהיר מר שולדר בתצהיר כי בשנת 2005 חובותיו מגיעים לכדי 2 מיליון ₪ וכעת טוען כי לא היו לו כל חובות?

אם נתמצת את המהלך, מול חברת גני הקונגרס, מר אהרון שולדר ומר יצחק שולדר, עומדת תובענה ( שאומנם בזמנים הללו טרם הוגשה בפועל, אולם נוכחותה הייתה תלויה ועומדת, שכן בשל כך הגיעו למשרדי התובעים), של בנק למסחר בסכומים עצומים של כמעט ששה מיליון ₪. בנוסף כנגד גני הקונגרס מנוהל הליך למימוש משכון, כאשר מר שולדר בתצהיר שמגיש לביהמ"ש טוען כי מצבת החובות שלו מגיעה לסכום של כשני מיליון ₪, מר יצחק שולדר, מקבל כספים מלב הקונגרס אותם הוא מייחס לחברת א. י. שולדר השקעות בע"מ, שמשלמת את משכון ופודה למעשה את הנכס המשועבד, וכך מצאנו כי קיימת חברה, שבעליה הינה המנוחה שאינה חייבת לאיש דבר, והיא בעלת נכס מקרקעין בפטור מכל שעבוד, ואין כנגדה כל תביעה ובוודאי שלא תביעה בסכום של כששה מיליון ₪.

בזמן הזה לא היה ידוע כי התובענה של הבנק למסחר תידחה, ותוצאה כזו לא ניתן לטעון כי הינה תוצאה צפויה, ולכן אני סבורה, כי לנוכח העובדות שהובאו בפניי, העדר כל אינדיקציה כספית כלשהי המעוגנת במסמכים אובייקטיבים למעט מסמכים מבית היוצר של בני משפחת שולדר בעצמם, בהעדר כל הסבר, כאשר מרחפת מעל לה"ה שולדר תביעה בסכומי עתק, כאשר כנגד חברה בבעלותם נוהל הליך למימוש משכון, כאשר כספים שלכאורה אמורים להגיע אם לא כולם אזי בוודאי שחלק ניכר מהם לחברת גני הקונגרס מוצאים בהסכם פשרה את מקומם בחברת . א י. שולדר, כאשר הכספים הללו משמשים לפדיונו של נכס המקרקעין והעברתו לחברה נקיה מכול חוב, בבעלות המנוחה כשמר יצחק שולדר ממשיך לנהל את עסקיי החברה.

אני סבורה כי כל אלה מצביעים שעסקינן בהעברת מניות שכל כולה נועדה להבריח את נכסי החברה מנושי מר אהרון ויצחק שולדר.

אני קובעת כי המניות שהועברו בהעברת מרמה זו, הינם בבעלות מר יצחק שולדר ומר אהרון שולדר, ומורה על עיקולם כמבוקש.

לעניין מינוי כונס נכסים, אני סבורה כי מן הראוי שהליך זה יינקט במסגרת הוצאה לפועל, ולא במסגרת פסק דין, מה גם שלא מן הנמנע שהנתבעים ישלמו את מלוא הסכום הפסוק.

סיכום:

אני מחייבת את מר שולדר לשלם את הסכום של 93,262 ₪ נכון למועד התביעה, בגין יתרת החוב על פי הסכם שכר הטרחה, את הסכום של 35,876 ₪ נכון ליום 15.2.11, וזאת בגין הסכומים שנפסקו לטובת הנתבעים בפסק דינו של ביהמ"ש המחוזי ולא הועברו לטובת התובעים על פי ההסכם, את הסכום של 37,250 ₪ בגין הכנת הערעור וצו המניעה, נכון ליום 6.7.10.

בנוסף אני מחייבת את הנתבע מר שולדר יצחק לשלם לתובעים הוצאות כדין ושכר טרחה בגין ניהול הליך זה בסכום של 20,000 ש"ח.

אני מחייבת את הנתבעים 2-5 לשלם לתובעים כל אחד את הסכום של 20,000 ₪ בנפרד, כשסכום זה חופף את הסכומים שנפסקו לחובתו של מר שולדר יצחק לעיל. הסכום הינו כולל שכר טרחה והוצאות וכולל מע"מ.

אני קובעת כי המניות בחברת א. י. שולדר השקעות בע"מ הינם בבעלות מר יצחק שולדר ומר אהרון שולדר וכי העברתן למנוחה הינה העברת מרמה.

אני מורה על הטלת עיקול על מניות אלה.

התובעים יגישו פסיקתא לחתימתי בהתאם לאמור בפסק דיני.

ניתן היום, כ"ג אב תשע"ג, 30 יולי 2013, בהעדר הצדדים.