הדפסה

אורי שטרייכמן נ' נועם לניר ואח'

05 מרץ 2014

לפני:

כב' השופטת לאה גליקסמן
נציג ציבור (עובדים) מר יוסי לוין
נציג ציבור (מעבידים) גב' רות אסרף – באני

התובע:
אורי שטרייכמן
ע"י ב"כ עו"ד צבי בר נתן, עו"ד יואב פרוכטמן, עו"ד שני שביט
-
הנתבעים:

  1. נעם לניר
  2. Tradal Limited
  3. Empire On L ine Limited

ע"י ב"כ עו"ד צבי פירט, עו"ד דוד סולמא, עו"ד דני בלנקין

פסק דין
ההליך:
התובע (להלן –אורי) אוחז במסמך, שנכתב על ידי הנתבע 1 (להלן – נעם) בכתב ידו, על גבי פתק, במהלך פגישה ביניהם, וזו לשונו:

במקרה של פירוק ומכירה או ההיפך של מכירה + פירוק עד סוף שנת 2006 יש לאורי תוספת מזומן M2$ על מצבו הפיננסי הנוכחי.

נעם
להלן בפסק הדין יכונה - המסמך.
הליך זה סב בעיקרו על מסמך זה: האם המסמך מהווה התחייבות בת תוקף לשלם לאורי שני מיליון דולר בהתקיים התנאים המפורטים במסמך? ככל שהתשובה לשאלה זו חיובית – האם התקיימו התנאים שנקבעו במסמך, ואורי זכאי לתשלום? מחלוקת נוספת בין הצדדים היא האם אורי זכאי לזכויות שונות מכוח יחסי עובד מעביד – פיצויי פיטורים, הודעה מוקדמת, ופיצוי בגין אבדן הכנסה מ"עץ לקוחות".
הנתבעים העלו שלוש טענות מקדמיות שלפיהן דין התביעה להידחות על הסף: העדר סמכות - העדר סמכות של בית הדין לעבודה בישראל, נוכח תנית שיפוט הקובעת כי הסמכות הבלעדית לדון בסכסוכים בין הצדדים היא בית המשפט המוסמך בקפריסין; הליך תלוי ועומד – בין הצדדים תלוי ועומד הליך שהוגש על ידי הנתבעים כנגד אורי בקפריסין; העדר עילה - על הסכסוך חל הדין הקפריסאי, ואורי לא הוכיח את הדין הקפריסאי, שהוא בגדר עובדה שעל התובע להוכיח. שתי הבקשות הראשונות נדחו בהחלטת בית הדין מיום 29.12.2008. בכל הנוגע לבקשה השלישית הוסכם בין הצדדים כי הבקשה תימחק, כל צד יהיה רשאי לעשות שימוש בכל העדויות שהוגשו במסגרת הדיון בבקשה, והנתבעים שמרו על זכותם לטעון את טענותיהם המקדמיות במסגרת ההליך העיקרי.
במקביל להליך זה הוגשה כנגד אורי תביעה בבית המשפט בקפריסין, בטענה שאורי הפר התחייבויות כלפי הנתבעות 2 ו-3 וגרם להן נזקים. טענות בעניין זה הועלו גם בכתב ההגנה ובתצהירי העדות מטעם הנתבעים. בדיון ביום 10.2.2011 הצהיר ב"כ הנתבעים כי בהליך זה, נוכח ההליך בקפריסין, הנתבעים לא יטענו לקיזוז נזקים שגרם אורי, וכן לא יטענו לעניין פעילות מתחרה של אורי, אבל הנתבעים לא מוותרים על טענותיהם העובדתיות (ע' 69, ש' 14). לאור האמור, העדים לא נחקרו בחקירה נגדית בנושאים אלה, ואנו לא נתייחס כלל לטענות אלה של הנתבעים.
מטעם אורי העיד הוא עצמו בלבד. מטעם הנתבעים העידו: נעם; מר כריס סיידרס, מנהל הכספים של אמפייר (להלן – כריס); רו"ח אמי עזיאל (להלן – עזיאל), אשר ייצג את אורי בהסדר מס ראשון שערך מול רשות המיסים, ושימש גם כרואה חשבון של נעם.

רקע עובדתי:
נעם הוא אזרח ישראלי ואיש עסקים.
הנתבעת 2, Tradal Limited (להלן – טראדל) היא חברה פרטית זרה, המאוגדת לפי חוקי סנט וינסנט. טראדל היא חברה פרטית, המצויה בשליטת נעם וגורמים נוספים. עד שנת 2005 עסקה טראדל בתחום שיווק משחקי הימורים באינטרנט.
הנתבעת 3Empire On L ine Limited (להלן – אמפייר) היא חברה בורסאית זרה המאוגדת לפי חוקי איי הבתולה הבריטיים, אשר מניותיה נסחרות בבורסת ה- AIM בלונדון. אמפייר הוקמה במחצית הראשונה של שנת 2005, לצורך הנפקה בבורסה של לונדון, כאשר במסגרת תהליך ההנפקה הועברה אליה כל פעילות ההימורים באינטרנט של חברת טראדל, וכן הועברו אליה עובדי טראדל אשר עסקו בפעילות ההימורים באינטרנט .
(ככל שההתייחסות היא לטראדל ולאמפייר יחד הן יכונו להלן – החברות).
אורי הוא אזרח ישראלי, אשר שירת כטייס בחיל האוויר הישראלי. בחודש יוני 2003, לאחר שחרורו מצה"ל, קישר בינו לבין נעם מר אבנר יסעור (להלן – אבנר), מפקדו לשעבר, אשר באותה עת היה עובד בכיר בטראדל, והוצע לאורי להשתלב בעבודה בטראדל. בהמשך לכך, אורי החל לעבוד בטראדל בחודש ספטמבר 2003, ובמהלך שנת 2005 עבר לעבוד בחברת אמפייר. במהלך השנים, התקדם אורי בתפקידיו בחברות, ותפקידו במועד סיום עבודתו היה מנהל הפעילות של חברת אמפייר.
בחודש יוני 2005 הונפקה חברת אמפייר בבורסה של לונדון בהצלחה רבה.
בחודש דצמבר 2005 הוקצו לאורי 1,400,000 אופציות במחיר מימוש של 71 פני לאופציה. כן נקבע כי הזכות למימוש האופציות מותנית בשלוש שנות עבודה (שליש בכל שנה) (תוכנית האופציות – נספח 9 לתצהיר כריס; מסמך הנפקת האופציות שנמסר לאורי – נספח 8 לתצהיר כריס; להלן – כתב האופציות).
בחודש פברואר 2006 נמכר חלק מפעילות ההימורים של חברת אמפייר לחברת Party Gaming (להלן – פרטיגיימינג).
מתחילת שנת 2006 החלה בדיקת האפשרות למכירת מניות אמפייר או פעילות ההימורים לחברות שונות.
פעילות ההימורים של חברת אמפייר נמכרה לחברת פרטיגיימינג (יש מחלוקת על המועד בו נמכרה הפעילות – דצמבר 2006 או ינואר 2007), וחברת אמפייר חדלה מלעסוק בפעילות זו לחלוטין.
לאחר מכירת פעילות ההימורים לחברת פרטיגיימינג, חברת אמפייר לא פורקה, אלא המשיכה לפעול כחברת השקעות. החברה שינתה את שמה
ל- Livermore Investments Group Limited (להלן- ליוורמור).

תמצית טענות הצדדים והשאלות השנויות במחלוקת:
כאמור, במרכזו של הליך זה עומד המסמך – תוקפו ופרשנותו.
לטענת אורי, מדובר בהתחייבות תקפה, שניתנה לו על ידי נעם, שהיה ה"הרוח החיה" ובעל שליטה מלאה בחברות, שלפיה במקרה של מכירת פעילות ההימורים באינטרנט של החברות ישולם לאורי תגמול משמעותי על עבודתו ותרומתו, בסך של שני מיליון דולר ארה"ב. אורי טוען כי התנאי המהותי שנקבע במסמך התקיים – מכירת פעילות ההימורים לפרטיגיימינג במהלך חודש דצמבר 2006, ועל כן הוא זכאי לתשלום על פי המסמך.
לטענת נעם והחברות אין מדובר בהתחייבות בת תוקף לתשלום בונוס לאורי אלא ב"פתקית", עליה "שורבט" תחשיב שווי האופציות שהונפקו לאורי במקרה של פירוק אמפייר. בהקשר זה טוענים הנתבעים גם כי נוכח היותה של חברת אמפייר חברה ציבורית התחייבות בסדר גודל כזה דורשת הליך מסודר – אישור דירקטוריון ודיווח, שלא התקיים. בנוסף טוענים הנתבעים כי אפילו אם מדובר בהתחייבות בת תוקף אורי אינו זכאי לתשלום, שכן התנאים בהתחייבות לא התמלאו: ראשית, אמנם נמכרה פעילות ההימורים באינטרנט אולם חברת אמפייר לא פורקה מעולם והיא ממשיכה בפעילותה; שנית, מכירת הפעילות התרחשה לאחר תום שנת 2006, בחודש ינואר 2007.
בנוסף, טוען אורי לזכויות המגיעות לו מכוח יחסי עובד מעביד כמפורט להלן:
פיצויי פיטורים והודעה מוקדמת, נוכח פיטוריו מעבודתו עם העברת הפעילות מאמפייר לפרטיגיימינג.
פיצוי על שלילת זכותו לקבל הכנסות מ"עץ הלקוחות" שלו עם העברת הפעילות מאמפייר לפרטיגיימינג.
נעם והחברות מכחישים את זכותו של אורי לפיצויי פיטורים, הודעה מוקדמת ופיצוי על "עץ הלקוחות" מטעמים שונים.
מסיכומי הנתבעים עולה כי הם עומדים על שתי טענות סף שהעלו במסגרת ההליך: האחת – הצדדים חתמו על תנית שיפוט ייחודית המקנה סמכות שיפוט ייחודית לבתי המשפט בקפריסין; השנייה – בהתאם לכללי ברירת הדין חל על הסכסוך מושא התביעה הדין הקפריסאי, ואורי לא הוכיח את תוכנו של הדין הקפריסאי.
וזה יהיה סדר הדיון: תחילה נדון בשאלת סמכות השיפוט של בית הדין לעבודה בישראל והדין החל; לאחר מכן נדון במחלוקת המרכזית – מהותו של המסמך והאם התקיימו התנאים שנקבעו במסמך; לבסוף, נתייחס לתביעות הנובעות מיחסי עובד מעביד.

סמכות השיפוט של בית הדין לעבודה בישראל:
כאמור, לטענת הנתבעים, הוסכם בין הצדדים כי סמכות השיפוט הבלעדית בסכסוכים ביניהם מוקנית לבית המשפט בקפריסין. להלן, נפרט את ההסכמים בין הצדדים, את טענות הצדדים ואת קביעתנו בסוגיה זו.

ההסכמים בין הצדדים:
מחומר הראיות עולה כי בין הצדדים נחתמו מספר הסכמים, שיפורטו להלן. אין מחלוקת, כי כל ההסכמים נחתמו בקפריסין.
הסכם סודיות מיום 8.10.2003 בין אורי לבין טראדל, בשפה האנגלית. על פי סעיף 7 להסכם, על ההסכם יחול הדין האנגלי (נספח C לבקשה לסילוק על הסף – בש"א 2823/09).
הסכם עבודה מיום 23.8.2004 בין אורי לבין טראדל, בשפה האנגלית. בהסכם נקבע כי שכרו של אורי ישולם במטבע לירה קפריסאית, והוא יהיה זכאי לחופשות בגין ימי חג לפי קביעת הרשויות המוסמכות בקפריסין. הסכם זה לא נכנס לתוקף מאחר שטראדל לא השיגה אשרת עבודה עבור אורי (נספח D לבקשה לסילוק על הסף).
הסכם מיום 24.5.2005, בין אורי, טראדל ואמפייר, הנושא את הכותרת
"Deed of Undertaking". כפי העולה מהוראות ההסכם, הסכם זה קובע את ההסדרים לעניין הקניין הרוחני, דהיינו המצאות, פטנטים וכיו"ב. (נספח E לבקשה לסילוק על הסף; הסכם זה יכונה להלן – הסכם 2005).
בסעיף 17 להסכם זה נקבע כך:
This Deed shall be construed in accordance with the laws of Cyprus and the parties submit to the exclusive jurisdiction of the Cypriot Courts.

על הסכם זה מבססים הנתבעים את טענתם כי הוסכם בין הצדדים על תנית שיפוט המקנה סמכות בלעדית לבתי המשפט בקפריסין.
הסכם מיום 25.6.2005 בעניין שמירת סודות מסחריים, נוסח בשפה האנגלית (נספח F לבקשה לסילוק על הסף).
הסכם מיום 28.7.2005 בעניין חובות הנובעות מהיותו של אורי עובד חברה שמניותיה נסחרות בבורסה AIM בלונדון, נוסח בשפה האנגלית (נספח G לבקשה לסילוק על הסף).

טענות הצדדים:
הנתבעים טענו כי מעדותו של כריס (סעיף 126 לתצהירו) שלא נסתרה, עולה כי הסכם 2005 נחתם לקראת הנפקת מניותיה של חברת אמפייר בבורסה בלונדון, וכי לקראת ההנפקה הורו החתמים שליוו את הליך ההנפקה להחיל דין אחד - הדין הקפריסאי - על כל עובדי החברה אשר מוצאם מכ- 10 מדינות שונות ברחבי העולם (ובכללן – קפריסין, הונגריה, בריטניה, ישראל, הונגריה, ארה"ב, אוסטרליה, הודו, רוסיה וסרביה); מסיבה זו נכללה בסעיף 17 להסכם 2005 תנית שיפוט ייחודית המקנה לבית המשפט המוסמך בקפריסין סמכות שיפוט ייחודית לדון בכל סכסוך שיתגלע בין הצדדים בהתאם לדין הקפריסאי; הסכם זה גובר על הסכמים אחרים בין אורי לבין החברות, לרבות ההסכם משנת 2003 בין אורי לבין טראדל, בו הוסכם כי יחול הדין האנגלי; אין זה סביר כי הייתה הסכמה כי בכל עניין ובנוגע לכל הסכם יחול דין שונה, והמסקנה המתחייבת היא כי הוסכם להחיל את הדין הקפריסאי על מערכת היחסים בין הצדדים; הביטוי exclusive jurisdiction בהסכם 2005 מעיד כי סמכות השיפוט שהסכימו הצדדים להקנות לבית המשפט בקפריסין היא סמכות שיפוט ייחודית, ויש לכבד את הסכמת הצדדים ולאכוף על אורי את תנית השיפוט הייחודית .
אורי טען כי שלילת סמכותו של בית המשפט בישראל צריכה להיעשות באופן ברור ומפורש, ולא על דרך היקש ופרשנות; הסכם 2005 אינו הסכם עבודה ואינו מסדיר את תנאי העבודה ואת מכלול זכויותיו של אורי כעובד; הסכם 2005 מעגן את זכות הבעלות של החברות בקניין הרוחני בלבד, ואין בהסכם 2005 התייחסות או הסדרה כלשהי של תנאי העבודה בין אורי לבין החברות; סעיף 17 בהסכם 2005 חל רק על הוראות הסכם 2005, ואין לפרשו כשולל את סמכותו של בית משפט בישראל לדון בהיבטים אחרים של מערכת היחסים בין הצדדים.

לא הוכח כי הוקנתה סמכות שיפוט בלעדית לבית המשפט בקפריסין:
לאחר בחינת טענות הצדדים, אנו דוחים את טענת הנתבעים כי הצדדים הסכימו שלבית המשפט בקפריסין תהא סמכות שיפוט ייחודית לדון בכל סכסוך ביניהם. זאת, מנימוקים שיפורטו להלן.
בהתאם לפסיקה,
"על-מנת שניתן יהיה לאכוף תניית שיפוט (בין בעיכוב הליך בישראל ובין בחיוב קיום הליך בישראל, כאשר החוזה מבוצע בחו"ל, כמו בנסיבות העניין שלפנינו), דרוש, כי תניית השיפוט תהיה על-פי חיוב מפורש וכן, כי תניית השיפוט עצמה תהיה מפורשת, ו'אין לקרוא אותה לתוך הנוסח על יסוד מסקנות העולות מבין השורות או על יסוד משמעות מכללא' (ע"א 724/85[4] בע' 327). על אחת כמה וכמה, דרוש, כי תניית השיפוט תהיה ברת-תוקף, דהיינו - היא כלולה בהסכם שהוא עדיין בר-תוקף בין הצדדים".
דב"ע (ארצי) נו/161 - 3 Dcclos International s.a. – אלברט בן סימון, פד"ע כט 440 (1996).
בסעיפים הרלוונטיים להסכם 2005 נאמר כך:
סעיף 1:
Notwithstanding anything stated in any existing contract or agreement between the Company an you or Tradal and you, the terms and conditions set out in this Deed are supplemental to the terms, and conditions of employment set out in any service agreement, contract of employment, statement of standard terms and conditions of employment or otherwise to which you are subject between the Company and you or Tradal and you and this Deed is not in substitution for and is not intended to be supersede any such service agreement, contract of employment or statement of standard terms and conditions of employment.

סעיף 17:
This Deed shall be construed in accordance with the laws of Cyprus and the parties submit to the exclusive jurisdiction of the Cypriot Courts.

אנו סבורים, כי משילוב הוראות סעיפים 1 ו- 17 להסכם 2005 עולה חד משמעית כי תנית השיפוט המקנה סמכות שיפוט ייחודית לבית משפט בקפריסין חלה על סכסוכים הנובעים מהסכם 2005 בלבד. ראשית, בסעיף 17 להסכם נקבע במפורש כי התניה חלה על " This Deed", דהיינו על הסכם 2005 בלבד; שנית, בסעיף 1 להסכם 2005 נקבע במפורש כי ההסכם אינו בא במקום ואינו גובר על הסכמי עבודה שבין אורי לבין החברות. הדברים גם מתיישבים עם הוראות הסכם 2005, העוסק בבעלות על המצאות, פיתוחים וקניין רוחני בלבד, ואינו מתייחס כלל לתנאי עבודתו של אורי.
כאמור, על פי הפסיקה, נדרש שתנית שיפוט השוללת את סמכותו של בית משפט בישראל לדון בהליך תהיה מפורשת, ואין לקבוע קיומה של תנית שיפוט מחייבת על יסוד מסקנה או פרשנות משתמעת. לאור האמור, אין לקבוע על יסוד תנית שיפוט בהסכם 2005 כי חלה תנית שיפוט בין הצדדים המקנה סמכות שיפוט ייחודית לבית המשפט בקפריסין על כל הסכסוכים ביניהם [השוו: עב (ת"א) 8228/09 אורן שטיינפלד - Image Video Princeton (5.9.2011)].
בהתייחס לטענות הנתבעים בעניין זה בסיכומים נוסיף:
עדותו של כריס, שלפיה הסכם 2005 נחתם על פי הוראת החתמים שליוו את ההנפקה והכוונה הייתה לערוך סדר ולהחיל על כל העובדים את הדין הקפריסאי ולהעניק לבתי המשפט בקפריסין סמכות בלעדית לדון בכל סכסוך שבין אמפייר לבין עובדיה אינה מתיישבת עם הוראת סעיף 1 להסכם 2005, הקובעת במפורש כי יוסיפו לחול על אורי כל ההסכמים שנחתמו בינו לבין החברות בעבר. גם הכינוי שניתן בתצהיר להסכם 2005, "הסכם יחסי עבודה", אינו מתיישב עם הוראת סעיף 1 להסכם 2005 ועם הוראות הסכם 2005 בכללותן, שכן ההסכם אינו עוסק כלל ביחסי העבודה ובזכויות וחובות מכוח יחסי עבודה, אלא בבעלות על המצאות וקניין רוחני בלבד. נוסיף, כי אילו אכן הכוונה הייתה "לעשות סדר" לקראת ההנפקה, כנטען, היה מצופה כי ייחתם עם אורי הסכם המסדיר את מכלול הזכויות והחובות של הצדדים הנובעים מיחסי העבודה ביניהם, לרבות הדין החל וסמכות השיפוט לדון בסכסוכים ביניהם.
בניגוד לנטען על ידי הנתבעים, נוכח הוראת סעיף 1 להסכם 2005 הקובעת במפורש כי הסכם 2005 אינו בא במקום ואינו מחליף הסכמים קודמים, שבין אורי לבין החברות, עומד בתוקפו ההסכם בין אורי לבין טראדל משנת 2003, בו נקבע כי יחול הדין האנגלי.
כללו של דבר: אנו דוחים את טענת הנתבעים כי על פי הסכם בין הצדדים הוקנתה סמכות שיפוט ייחודית ובלעדית לבית המשפט בקפריסין לדון בכל הסכסוכים בין אורי לבין החברות.

הדין החל:
לטענת הנתבעים, הדין החל על התביעה הוא הדין הקפריסאי, ואילו לטענת התובע הדין החל על התביעה הוא הדין הישראלי.

המסגרת הנורמטיבית:
בעניין עז - רום [ע"ע (ארצי) 207/08 עז-רום מפעלי מתכת בע"מ (בפירוק) - עיצאם מוחמד אשכנתא ואח' (13.1.2012)] סיכם בית הדין הארצי את כללי ברירת הדין לעניין חוזה עבודה, כפי שנקבעו בבג"צ גבעת זאב [בג"צ 5666/03 עמותת קו לעובד נ' בית הדין הארצי לעבודה בירושלים (10.10.2007)], על בסיס עקרונותיו של המשפט הבינלאומי הפרטי בנוגע לדיני חוזים ובהתייחס לחוזי עבודה, כמפורט להלן:
ככלל, ככל שהצדדים לחוזה העבודה הסכימו, במפורש או מכללא, על החלתו של דין מסוים – דין זה יהא דין החוזה. עם זאת, יש לזכור את נקודת המוצא של דיני העבודה שלפיה הסכמת הצדדים אינה חזות הכל, ולהביא בחשבון גם את התכליות הכלליות של דיני העבודה, לרבות הכפפת חוזי העבודה לכללים קוגנטיים.
בהעדר הסכמה – ייבחר דין החוזה לפי "מירב הזיקות" מתוך מטרה לאתר את "מרכז הכובד", היינו את "אותה שיטת משפט אשר בהסתמך עליה נכרת החוזה; זוהי השיטה אשר לעסקה הקשר הקרוב ביותר אליה".
הזיקות הרלוונטיות הן, דרך כלל, מקום כריתת החוזה, מקום עריכת המשא ומתן קודם לכריתתו של החוזה, מקום ביצועו – היחיד, העיקרי או השגרתי – של החוזה, זהות הצדדים לחוזה – לרבות מקום מושבם, אזרחותם, התאגדותם ופעילותם העסקית, שפת החוזה, מטבע התשלום, מקום תשלום המיסים וכוונת הצדדים לעניין ברירת הדין במישורים אחרים של יחסיהם. כל זאת, כאשר "הוכחת הזיקה נעשית באופן איכותני (qualitative) ולאו דווקא כמותני (quantitative)", וכאשר "הנטל להוכחת קיומה של זיקה פלונית מוטל על הצד הטוען לקיומה".
טיבן ומשקלן של הזיקות שתילקחנה בחשבון ישתנו "בהתאם לדינים הספציפיים שתחולתם נבחנת ובהתאם לנסיבותיו המיוחדות של כל חוזה נתון". בהתאם, יש לקחת בחשבון את המסד הקוגנטי של דיני העבודה בעת יישומו של מבחן "מירב הזיקות". במסגרת זו, ובין היתר, יש להתאים את משקלן של הזיקות העולות מחוזה העבודה, ככל שנקבעו על ידי המעביד, לפערי הכוחות בין המעסיק לעובד על פי נסיבותיו של המקרה הקונקרטי.
בעת יישומו של מבחן "מירב הזיקות" יילקחו בחשבון גם "שיקולי מדיניות רחבים יותר המשרתים אינטרסים נורמטיביים כלליים", לרבות "עקרונות היסוד של התחום החוזי לגביו מתבקשת ברירת הדין". במסגרת זו ניתן יהיה להחיל עקרונות יסוד של דיני העבודה באמצעות עקרון תקנת הציבור, או "כעקרון בסיסי של משפט הפורום".
"על כל נושא או הוראה ספציפיים בחוזה (יחול) דין המדינה שלה מירב הזיקות לאותו נושא". מכאן, כי אין הכרח לאתר "דין חוזה" אחד, וניתן לקבוע כי על כל נושא בחוזה העבודה חל דין אחר, ככל שהדבר מוצדק בהתחשב בכל האמור לעיל.
בהעדרן של זיקות קונקרטיות, ניתן להיעזר בזיקות אובייקטיביות של החוזה, קרי "הדין המוחל על חוזים דומים, בין צדדים דומים, ובנסיבות דומות".
בעניין קלאסיקה [עע (ארצי) 418/06 חיים נחושתן – קלאסיקה אינטרנשיונל בע"מ (17.1.2011)] קבע בית הדין הארצי כי גם כאשר קבעו הצדדים במפורש בהסכם העבודה ביניהם כי יחול עליהם דין זר (באותו עניין – הדין הקפריסאי), אולם בחירה זו נעשתה משיקולי מיסוי, כדי "להימלט" מהיבטי המיסוי של הדין הישראלי, ובחירת הדין הזר לא הייתה אמיתית, מתוך הכרה קודמת שלו ומודעות להוראותיו, אין לתת תוקף להסכמה זו, כיון שהיא אינה משקפת הסכמה אמיתית על הדין הזר שיחול על הצדדים. בהעדר הסכמה בין הצדדים, יש לפנות למבחן מירב הזיקות.

לא נכרת בין הצדדים חוזה בעניין הדין החל:
כאמור לעיל, דחינו את טענת הנתבעים כי על פי הסכם 2005 הוחל הדין הקפריסאי על יחסי העבודה בין אורי לבין החברות. כמו כן, לא הוצג בפנינו שום הסכם אחר ממנו ניתן ללמוד על הסכמה שלפיה יחול הדין הקפריסאי על יחסי העבודה בין אורי לבין החברות, ומסיכומי הנתבעים עולה כי בעניין זה הם מסתמכים על הסכם 2005 בלבד (סעיף 701 לסיכומים). בהקשר זה נציין כי אפילו בהסכם העבודה שנחתם בין אורי לבין טראדל ביום 23.8.2004, שלא נכנס לתוקף בשל העובדה שלא הושגה לאורי אשרת עבודה, לא נקבע כי הדין החל על הצדדים הוא הדין הקפריסאי. לאור האמור, עלינו לקבוע את הדין החל על פי מבחן מירב הזיקות. בשלב ראשון, נפרט את התשתית העובדתית העולה מהעדויות ומחומר הראיות ואת טענות הצדדים, ובשלב שני, על יסוד התשתית העובדתית, נבחן את שאלת הדין החל.

התשתית העובדתית:
זהות החברות ופעילותן:
טראדל מאוגדת לפי חוקי סנט וינסט שבקריביים, ושם גם מענה הרשום (נספח כח' לתצהיר אורי).
אמפייר מאוגדת ורשומה באיי הבתולה הבריטיים BVI)) (נספח כט' לתצהיר אורי). בדיווחים רשמיים (תשקיף אמפייר, דו"ח לשנת 2005 ודו"ח לשנת 2006) אמפייר הצהירה כי משרדה הרשום ומשרדה הראשי שוכנים
ב- BVI (נספחים ל' עד לב' לתצהיר אורי). על פי עדותו של כריס, לחברה יש כתובת רשומה ומשרדים רשומים ב- BVI (ע' 2 לפרוטוקול בבקשה לסילוק על הסף מיום 7.12.09 (להלן – פרוטוקול הבקשה), ש' 37). עם זאת, על פי עדותו של כריס אמפייר היא חלק מקבוצת חברות, כאשר לאמפייר יש חברת בת בקפריסין, באנגליה ובסרביה. לכל חברה יש משרד רשום בארץ שלה והדומיסיל של הקבוצה נמצא בקפריסין (ע' 77, ש' 3 – 9).
בתשקיף לקראת הנפקה הצהירה אמפייר כי היא פועלת תחת הוראות הדין ה-BVI (נספח לג' לתצהיר אורי).
אמפייר הצהירה בדו"חות הכספיים לשנים 2005 ו- 2006 (מוצגים מש/1 ומש/2 לתיק הבקשה) כי היא כפופה לחוק החברות ב- BVI. בעניין זה העיד כריס כי הדו"חות הכספיים של כל חברה נערכים על פי המדינה שבה היא נמצאת, וסיכום הפעילות של כל החברות נעשה לפי חוקי BVI (פרוטוקול הבקשה, ע' 3, 26 – 28).
נעם העיד בחקירתו הנגדית כי חברת אמפייר היא חברה שרשומה
ב- BVI, נסחרת בבורסה בלונדון וכפופה לחוק של BVI ולהוראות רלוונטיות של הדין האנגלי (ע' 53, ש' 19 – 20).
טראדל ואמפייר לא שילמו מס על פי דיני קפריסין (סעיפים 295 עד 296 לתצהיר אורי). על פי האמור בתשקיף (נספח לו לתצהיר אורי) אמפייר לא משלמת מס חברות באף מדינה.
חשבונות הבנק העיקריים של חברת אמפייר היו בשלוחות בנק הפועלים בלוקסמבורג, בנק לאומי בשוויץ ובנק הבינלאומי הראשון לישראל בע"מ בציריך (סעיף 319 לתצהיר אורי, עדות כריס, ע' 78, ש' 8 – 10; דו"ח כספי מוצג מש/1 בתיק הבקשה).
ישיבות הדירקטוריון וישיבות אסיפה כללית התקיימו בשוויץ ובאנגליה, וכן במונקו ובניס (עדות כריס, פרוטוקול הבקשה, ע' 4, ש' 1 – 3; עדות כריס, ע' 78, ש' 17).
החברות העסיקו עובדים רבים מכל רחבי העולם – קפריסין, ישראל, בריטניה, הונגריה, ארה"ב, אוסטרליה, הודו, רוסיה וסרביה (עדות אורי, פרוטוקול הבקשה, ע' 6, ש' 32 – 34). על פי עדותו של כריס חברת אמפייר העסיקה עובדים במדינות שונות ולא רק בקפריסין (ע' 76, ש' 5 – 6).
חברת אמפייר לא העסיקה עובדים ב- BVI (עדות כריס, פרוטוקול הבקשה, ע' 5, ש' 17 – 19).
בחלק מהחוזים שהחברה חתמה עם ספקים נקבע כי הדין החל הוא הדין האנגלי (עדות אורי, פרוטוקול הבקשה, ע' 7, ש' 29 – 30).
לחברות הייתה חברת בת קפריסאית (פלטרון), אולם אורי לא היה עובד של חברה זו אלא רק של טראדל ואמפייר. על פי עדותו של כריס, אורי עבד בקבוצה של אמפייר, והיה אחראי על הפעילות גם בחברות אחרות (ע' 77, ש' 14 – 16).

הסכמים בין הצדדים:
לא נחתם הסכם בנוגע לדין החל: לא נחתם בין הצדדים הסכם שלפיו יחול על יחסי העבודה בין הצדדים הדין הקפריסאי. כאמור לעיל, על פי הסכם סודיות משנת 2003 הדין החל על ההסכם הוא הדין האנגלי. על פי הסכם 2005 הוחל הדין הקפריסאי, אולם כמובהר לעיל אנו קובעים כי הוא הוחל רק על הסכם 2005 ולא על מכלול יחסי העבודה בין הצדדים.
הסכמים בכתב בין הצדדים נחתמו בקפריסין: אין מחלוקת, כי הסכמים בכתב בין הצדדים נחתמו בקפריסין, לרבות הסכמים הנוגעים לתגמול של אורי בקשר לעבודתו בחברות (כתב האופציות; מוצגים ת/3 ו- ת/4).
ההסכמים נחתמו בשפה האנגלית, דהיינו לא בשפה היוונית שהיא השפה הרשמית בקפריסין, וגם לא בשפה העברית, שפת הדין הישראלי. המסמך מושא המחלוקת המרכזית בהליך זה נכתב בשפה העברית.
על תוכנית האופציות וכתב האופציות חולש הדין האנגלי.
הסכם עבודה מיום 23.8.2004 שנחתם בין טראדל לבין אורי לא נכנס לתוקף כי הוא היה מותנה בהשגת אשרה לאורי (נספח D לבקשה לסילוק על הסף; עדות כריס, ע' 76, ש' 13 – 15).
מתכונת העבודה:
מטה החברות נמצא בקפריסין, ואורי ביצע חלק משמעותי מעבודתו במשרדי החברה בקפריסין. אורי ביצע את עבודתו בחו"ל גם במדינות אחרות (עדות אורי, פרוטוקול הבקשה, ע' 12, ש' 14 – 16).
אורי לא עבר להתגורר בקפריסין עם משפחתו, ושהה בקפריסין במהלך ימי השבוע, בדרך כלל מיום שני עד יום רביעי בערב או עד יום חמישי. עם זאת, היו תקופות בהן עקב אילוצים (לידת ילדיו, מלחמת לבנון השנייה בה שירת במילואים) שהה תקופות רצופות בישראל. פירוט מדויק של הימים בהם שהה אורי בקפריסין מצוי בנספחים יא' ויב' לתצהירו.
אמפייר העמידה לרשות אורי דירה ורכב בקפריסין, ומימנה עבורו מנוי לחדר כושר בקפריסין.
בימים בהם שהה אורי בישראל המשיך בעבודתו עבור החברות, וכך גם נהגו העובדים האחרים שבאו לסופי שבוע לישראל (סעיפים 239 – 244 לתצהירו של אורי ונספח יג' לתצהירו; עדות אורי, פרוטוקול בקשה, ע' 10, ש' 30 - 33). החברה נשאה בהוצאות הדרושות לצורך ביצוע העבודה בישראל (מחשבים, חיבור לאינטרנט מהיר וטלפון בישראל, חיבור VPN למחשבי החברה, החזר הוצאות כגון מוניות, מסעדות, חניונים וכו') (סעיף 246 לתצהיר אורי).
החברות לא הנפיקו אשרת עבודה לאורי בקפריסין (עדות כריס, פרוטוקול הבקשה, ע' 4, ש' 36);. הסטטוס הפורמאלי של אורי מול הרשויות בקפריסין היה של "סוכן" או "יועץ" שבסיסו בישראל (סעיף 294 לתצהיר אורי; עדות אורי, פרוטוקול הבקשה, ע' 10 ש' 25 – 27; עדות כריס, ע' 76, ש' 12; ע' 79, ש' 9).
החברות לא שילמו בגין אורי ביטוח לאומי בקפריסין (עדות כריס, ע' 79, ש' 8 – 9).
החברות לא מסרו לאורי הודעה על תנאי עבודה. לטענת אורי, על פי הדין הקפריסאי חובה למסור הודעה כזו (סעיף 309 לתצהיר אורי ונספח לח' לתצהירו).
אורי לא עבד בימי מנוחה ובחגים על פי הדין הישראלי, ובמהלך חגי ישראל לא שהה בקפריסין (תצהיר אורי, סעיף 236; עדות כריס, פרוטוקול הבקשה, ע' 4, ש' 28; עדות כריס, ע' 79, ש' 10 – 13). אורי עבד לעתים במהלך חגים על פי הדין הקפריסאי (תצהיר אורי, סעיף 237; עדות כריס, ע' 79, ש' 14 – 15).
החברות הודיעו לאורי שהוא זכאי לפיצויי פיטורים בשיעור של משכורת חודש לכל שנת עבודה, כמקובל על פי חוק פיצויי פיטורים, תשכ"ג – 1963; לטענת אורי , על פי הדין בקפריסין סכום פיצויי הפיטורים הוא שבועיים בשנה (סעיף 310 ונספח לט' לתצהירו); לטענת כריס, הפיצוי אינו בסכום קבוע לכל שנה, אלא יש נוסחה (ע' 79, ש' 1 – 3).
שכר ומיסוי:
שכרו של אורי השתלם בדולרים אמריקאיים, לא בשקלים ולא במטבע קפריסאי.
חלק הארי משכרו של אורי שולם לחשבון בנק מחוץ לקפריסין, חלק שולם לחשבון בנק בקפריסין וחלק שולם לחשבון בנק בישראל, בחלוקה כמפורט להלן: 79% משכרו של אורי שולם לחשבון בנק בחו"ל הרשום על שם של חברת Easter Rabbit Corp, חברה זרה המאוגדת לפי דיני איי הבתולה הבריטיים והמצויה בבעלותו המלאה של אורי. 11% משכרו של אורי שולמו לשני חשבונות הבנק של אורי בקפריסין; ואילו 9% משכרו שולם לחשבון הבנק של אורי בישראל (נספח 34 לתצהיר כריס).
במהלך תקופת העבודה החברות לא ניכו מס במקור מהכנסתו של אורי לשום מדינה, לרבות קפריסין וישראל (עדות נעם, ע' 55, ש' 5 – 7).
לאורי לא הונפקו תלושי שכר (עדות נעם, ע' 55, ש' 7 – 10).
ביום 26.12.2006 נערך "הסכם שומות" בין אורי לבין מס הכנסה. (מוצג ת/1).במבוא להסכם זה נכתב כי ההסדר מתייחס להכנסות שהופקו בקפריסין, ואורי הצהיר כי לא היו לו הכנסות בישראל ובחו"ל בשנים אלה מעבר להצהרתו. הסדר מס זה נערך על ידי רו"ח עמי עזיאל. על פי עדותו של רו"ח עזיאל, ההסכם עם רשויות המס מבוסס על כך שההכנסות הופקו מחוץ לישראל (ע' 37, ש' 10 – 16). עם זאת, העיד כי משנת 2003 תושב ישראל מחויב במס על הכנסתו ללא קשר לשאלה אם הופקה בארץ או בחו"ל (ע' 45, ש' 24 – 27).
הסכם שומות נוסף נעשה בין אורי לבין מס הכנסה, באמצעות עו"ד אודי ברזילי, לאחר הגשת התביעה, ובו הוצהר כי אורי קיבל (בישראל ו/או בחו"ל) תקבולים בגין עבודה ובגין פיצויים בתחום שיווק באינטרנט (מוצג ת/2).
עובדות המצביעות על זיקה לישראל:
אורי הוא אזרח ישראלי, ולא ניתק את זיקתו לישראל במהלך תקופת עבודתו בחברות, אלא כאמור, עבד בקפריסין מספר ימים בשבוע, לרוב מיום שני עד יום רביעי בערב או יום חמישי בבוקר.
נעם, המייסד והרוח החיה בחברות הוא אזרח ישראלי, ולא ניתק את זיקתו לישראל במהלך תקופת עבודתו של אורי בחברות. כמו כן, חלק מהעובדים הבכירים בהנהלת החברות היו אזרחים ישראלים שלא ניתקו את זיקתם לישראל במהלך תקופת העבודה (מר אבנר יסעור ומר יוסי פרג, סמנכ"ל הכספים) (סעיף 221 לתצהיר אורי; עדות כריס, פרוטוקול הבקשה, ע' 5, ש' 3 – 4).
החברות העסיקו עובדים ישראליים רבים (סעיף 222 לתצהיר אורי).
היו סמינרים מקצועיים לעובדי החברות שהתנהלו בישראל (סעיף 249.1 לתצהיר אורי).
פגישות עבודה שונות בענייני החברה נערכו בישראל, וגם ההכרזה על אורי כמנהל הפעילות של החברות נעשתה בישראל, בביתו של נעם, בנוכחות עובדים ישראליים של החברות (סעיפים 249.2 עד 249.6 לתצהיר אורי).
לחברות הייתה חברת בת, גובלין מדיה, אשר פעלה בישראל וחלק מפעילותה של אמפייר בוצע על ידה (סעיפים 266 עד 280 לתצהיר אורי).

טענות הצדדים בעניין מבחן מירב הזיקות:
הנתבעים טענו כי מיישום מבחן מירב הזיקות עולה כי הדין הקפריסאי חל על ההליך. זאת יש ללמוד מכך שמקום כריתת החוזים בין אורי לבין החברות היה קפריסין; מקום ביצוע חוזה העבודה היה קפריסין, והחברות העמידו לרשות אורי דירה, רכב ומינוי למכון כושר; החברות הן חברות זרות המהוות חלק מקבוצת חברות אשר מקום מושבן הוא בקפריסין; פעילות החברות מתבצעת בקפריסין ולא במקומות בהם הן רשומות, והראייה לכך היא שאורי מעולם לא היה באיי הבתולה, ולחברות כלל לא היו שם עובדים; הזיקה לאנגליה היא רק במישור של המסחר בבורסה, אולם לא במישור יחסי עבודה; ניתן ללמוד מהסכם העבודה עם טראדל (שאמנם לא נכנס לתוקף) כי הצדדים התכוונו להחיל על יחסי העבודה ביניהם את הדין הקפריסאי; אכן, חלק מהעובדים הבכירים היו ישראליים, אולם אין בכך כדי לקבוע את זהות החברות. מה גם, שהתקשורת בין אותם ישראלים התנהלה באנגלית; המסמך שאורי תובע את אכיפתו נחתם בקפריסין; מהסכם 2005 עולה כי כוונת הצדדים הייתה להחיל על יחסי העבודה ביניהם את הדין הקפריסאי; ההסכם בין אורי לבין טראדל המחיל את המשפט האנגלי אינו רלוונטי, נוכח העובדה שאורי עבד לעבור באמפייר; נוכח העובדה שהחברה נסחרת בבורסה האנגלית, מטבע הדברים חולש על כתב האופציות הדין האנגלי; אורי הצהיר לרשויות המס כי הכנסותיו הופקו בקפריסין, בהתבסס גם על הצהרה כי שהה 180 יום בקפריסין, ועקב כך הוטל עליו שיעור מס נמוך. לכן, הוא מנוע מלטעון בהליך זה טענות סותרות, לרבות הטענה כי ביצע חלק זה או אחר מעבודתו עבור החברות בישראל, אפילו אם טענה זו הייתה נכונה; טענת אורי כי על מערכת יחסי העבודה בינו לבין החברות חל הדין הישראלי אינה סבירה. מחד, אין זה סביר כי הדין הישראלי יחול על עובד של חברת אמפייר שאינו ישראלי, ומאידך אין זה סביר כי אורי יופלה לטובה על בסיס שיוכו האתני והלאומי ויוחל רק עליו הדין הישראלי; אין משמעות לכך שהתקיימו פגישות עסקיות של נעם בישראל או סמינר לעובדי החברה (שמיד לאחר סיומו כל העובדים הישראלים טסו לקפריסין) או שהיו לאמפייר ספקים מכל העולם.
אורי טען כי לנתבעים אכן היו זיקות לקפריסין, נוכח העובדה שפעילות המטה של החברות נוהלה ממשרדים בקפריסין, אולם במקביל היו זיקות למדינות רבות נוספות: לאנגליה, נוכח העובדה שאמפייר נסחרה בבורסה של לונדון, ובה גם העסיקו רשת ענפה של ספקים; מדינות שונות באירופה בהן היו חשבונות הבנק של החברות, והתנהלו ישיבות הדירקטוריון של החברות; ארה"ב – למעלה מ- 50% מהכנסות החברות היו מלקוחות אמריקאיים, וכלל לא היו לחברות הכנסות מקפריסין; לחברות זיקות רבות לישראל – השדרה הניהולית הבכירה ורבים מעובדי החברות היו ישראלים אשר מרכז חייהם בישראל והם הוסיפו לגור בישראל; סמינרים מקצועיים ופגישות חשובות בענייני החברה התנהלו בישראל; החברות רכשו שירותים ממספר רב של ספקים בישראל; המסמך מושא התביעה נערך בשפה העברית בין שני ישראלים. אורי טען כי לא מתקיים מבחן מירב הזיקות לקפריסין: החברות אינן חברות קפריסאיות, ולא פעלו על פי הדין הקפריסאי; החברות לא שילמו מס בקפריסין; אורי מעולם לא הועסק על ידי חברת הבת הקפריסאית, וכל הטענה לגבי "קבוצת חברות" שמרכזה בקפריסין נטענה בעלמא; לא הייתה לאורי אשרת עבודה בקפריסין; אורי עבד הן בקפריסין והן בארץ; החברות לא פעלו על פי דיני העבודה בקפריסין; הסדר המס הראשון של אורי אינו מקים זיקה לקפריסין.

לא הוכח כי יש להחיל את הדין הקפריסאי על פי מבחן מירב הזיקות:
על יסוד התשתית העובדתית שפורטה לעיל, לא שוכנענו כי "דין החוזה" של חוזה העבודה בין אורי לבין החברות הוא הדין הקפריסאי. זאת, מנימוקים שיפורטו להלן.
מהתשתית העובדתית עולה כי בחינת הזיקות הרלוונטיות כפי שפורטו כוללות מקומות שונים בעולם, כמפורט להלן:
מקום כריתת ההסכמים – קפריסין;
מקום ביצוע ההסכמים – קפריסין, ישראל, ומקומות נוספים בעולם, לשם נסע אורי במסגרת תפקידו;
זהות הצדדים – ככל שמדובר באורי ונעם – ישראלית; ככל שמדובר בחברות – החברות אינן מאוגדות בקפריסין; אמפייר נסחרה בבורסה בלונדון. בהקשר זה נדגיש כי הטיעון שהועלה בדבר "קבוצה" של חברות שמקום מושבן בקפריסין לא הוכחה. כל שהוכח הוא שיש חברות בת במדינות שונות בעולם, שאחת מהן היא בקפריסין. הפעילות העסקית של החברות הייתה בינלאומית – החברות פעלו בכל העולם; היו להן הכנסות ממדינות שונות בעולם; הן התקשרו עם ספקים ממדינות שונות, בעיקר אנגליה וישראל; חשבונות הבנק שלהן לא התנהלו בקפריסין; ישיבות הדירקטוריון של אמפייר התקיימו במדינות שונות באירופה, ולא בקפריסין.
שפת החוזה – ההסכמים בין אורי לבין החברות נכרתו באנגלית, שפה ניטרלית בינלאומית, ולא השפה הרשמית של קפריסין. המסמך מושא התביעה – עברית.
תשלום השכר – השכר שולם בדולרים אמריקאיים ולא במטבע קפריסאי, לחשבונות בנק שונים, וחלק קטן ממנו שולם בקפריסין. חלק הארי של השכר שולם לחשבון הבנק של חברה בשליטתו של אורי המאוגדת באיי הבתולה.
מקום תשלום המסים – הן החברות והן אורי לא שילמו מיסים בקפריסין או בכל מקום אחר.
מתכונת ההעסקה – אורי לא הועסק כ"עובד", לא שולמו לו תשלומים סוציאליים (כגון ביטוח לאומי) בקפריסין כ"עובד".
אנו סבורים, כי אין להסיק מהתשתית העובדתית שתוארה לעיל שהדין הקפריסאי הוא "אותה שיטת משפט אשר בהסתמך עליה נכרת החוזה" או שהדין הקפריסאי הוא "השיטה אשר לעסקה הקשר הקרוב ביותר אליה". אמנם, ההסכם נכרת בקפריסין ואף בוצע שם, אולם במקרה הנדון איננו סבורים כי עובדות אלה משקפות הסכמה כי יחול על חוזה העבודה הדין הקפריסאי. הבחירה למקם את מטה החברות בקפריסין הייתה שילוב של שיקולי מיסוי ונוחות, שכן היא אפשרה מחד להימנע מתחולת הדין הישראלי ובמיוחד דיני המס הישראליים; מאידך, בשל הקרבה הגיאוגרפית לישראל, התאפשר לנעם, לשדרה הניהולית הבכירה של החברות, ולעובדים הישראליים הרבים שעבדו בחברות, ובכללם אורי, לשמור על זיקתם לישראל ולהמשיך לנהל חיי משפחה בישראל. כלומר, הבחירה בקפריסין כמקום כריתת החוזה וכמקום ביצוע החוזה לא נעשתה מתוך בחירה להחיל על מערכת היחסים את הדין הקפריסאי, שפרטיו לא היו ידועים למי מהצדדים. עוד יש לציין כי פעילות החברות הייתה פעילות בינלאומית, כאשר החברות פעלו במדינות שונות בעולם, היו להן חברות בת במספר מדינות, והן העסיקו עובדים במדינות שונות ועובדים ממדינות שונות. ניהול הפעילות הבינלאומית נעשה מקפריסין, אולם לא היה מדובר בפעילות בקפריסין.
לאמור לעיל יש להוסיף כי:
באותם הסכמים בין הצדדים בהם נקבע הדין החל, נקבעו דינים שונים: הדין האנגלי - הסכם הסודיות עם טראדל; הדין הקפריסאי – הסכם 2005, בעניין קניין רוחני והמצאות. גם בתוכנית האופציות נקבע במפורש כי יחול הדין האגלי.
אורי לא הועסק כ"עובד" בקפריסין – לא הייתה לו אשרת עבודה, לא שולם בעבורו ביטוח לאומי, לא נוכה במקור מס הכנסה מהכנסתו.
לא נחתם בין אורי לבין החברות הסכם המסדיר את יחסי העבודה ביניהם. בהקשר זה נציין כי בסעיף 12 להסכם העבודה מיום 23.8.2004 שנחתם בין אורי לבין טראדל נקבע במפורש כי הוא ייחשב כבטל מעיקרו ולא תהיה לו כל השלכה על יחסי העבודה בין הצדדים ככל שלא יינתן אישור עבודה:
This Agreement is subject to the issuing of a temporary residence and employment permit in fabour of the employee by the Cypriot Immigration Authorities. In the event that the Cypriot Immigration Authorities do not approve the employee's employmnet or do not renew the employment permit or cancel the said premit then the present Agreement shall be deemed as null and void of no effect whatsoever".
נוכח הוראת סעיף 12 להסכם, ניסיון החברות להיתלות בהוראותיו כדי ללמוד מהוראות שונות בו (תשלום במטבע קפריסאי, ימי חופשה על פי הדין הקפריסאי) על כוונת הצדדים להחיל עליהם את הדין הקפריסאי נגוע בחוסר תום לב. יתר על כן. בפועל, הצדדים לא נהגו על פי הוראות ההסכם, הן בעניין תשלום השכר ששולם בדולרים אמריקאיים והן בעניין ימי החופשה, שכן אין מחלוקת כי אורי היה בחופשה בימי החג על פי הדין הישראלי. נראה, שהסכם זה נחתם עת הייתה מחשבה לנסות לקבל עבור אורי אשרת עבודה בקפריסין, ונועד להצגה לפני רשויות ההגירה בקפריסין.
יתר על כן. אפילו בהסכם זה , שנועד לכאורה להסדיר את יחסי העבודה בין אורי לבין חברת טראדל, לא נקבע כי הדין החל על יחסי הצדדים הוא הדין הקפריסאי.
כמוסבר בהרחבה לעיל, גם לקראת וגם לאחר הנפקת אמפייר בבורסה של לונדון לא נערך הסכם המסדיר את יחסי העבודה בין אורי לבין החברות, ולא הוסכם כי הדין החל על יחסי הצדדים הוא הדין הקפריסאי. כאמור, ההוראה בהסכם 2005 עליה מסתמכים הנתבעים קובעת את תחולת הדין הקפריסאי רק על אותו הסכם, שעניינו בעלות על קניין רוחני והמצאות, ולא על מערכת היחסים בין הצדדים בכללותה.
נוסיף, כי איננו סבורים שניתן להסיק מהסדר המס הראשון, בו הצהיר אורי כי הכנסתו הופקה בקפריסין, כי הדין החל על מערכת יחסי העבודה הוא הדין הקפריסאי, או על הסכמה כזו בין אורי לבין החברות. אין ספק שאורי, כמו גם נעם והחברות, ערכו תכנוני מס שונים, לרבות רישום חברת אמפייר באיי הבתולה וניהול פעילות החברות מקפריסין, מתוך רצון להפחית או לבטל את המיסים שעליהם לשלם בארץ. אולם, עניין זה אינו יוצר לאורי מניעות מלטעון לתחולת הדין הישראלי. אילו החברות או אורי היו משלמים מס בקפריסין, היה בכך כדי ללמד על יצירת זיקה לקפריסין, אולם כאמור אין מחלוקת שלא שולם מס בקפריסין או בכל מקום אחר בעולם. מכל מקום, בסופו של יום, שילם אורי מס הכנסה בישראל על הכנסתו, הן על פי הסדר המס הראשון והן על פי הסדר המס השני.
בכל מקרה, הדין החל על המסמך הוא הדין הישראלי:
נוסיף, כי אנו סבורים כי בכל מקרה הדין החל על המסמך הוא הדין הישראלי. בהקשר זה נציין כי בעניין בג"צ גבעת זאב נפסק כי "על כל נושא או הוראה ספציפיים בחוזה [יחול] דין המדינה שלה מירב הזיקות לאותו נושא". אם, כטענת הנתבעים, המסמך מתייחס לאופציות שבידי אורי, אז לכאורה חל עליו הדין האנגלי, החולש על מכתב האופציות. בכל הנוגע למסמך, אנו סבורים כי יש לתת משקל מכריע לכך שהמסמך נכתב בשפה העברית, בפגישה בין נעם לבין אורי. אין לנו ספק כי לא נעם ולא אורי ראו לנגד עיניהם את הדין הקפריסאי כדין שיחול על הסכסוך בנוגע למסמך זה.
כללו של דבר: אנו דוחים את טענת החברות כי הדין החל על יחסי אורי והחברות הוא הדין הקפריסאי. משלא הוכיחו החברות אחרת, אנו קובעים כי יש לדון בהליך על פי הדין הישראלי. בכל מקרה, הדין החל על המסמך הוא הדין הישראלי.

המסמך – תוקפו ופרשנותו:
כאמור, השאלה העיקרית העומדת להכרעה בהליך זה היא מהותו, תוקפו ופרשנותו של המסמך. שני הצדדים העלו טענות רבות והגישו מסמכים רבים לתמיכה בטענותיהם. חלק מהטענות והמסמכים אינו רלוונטי להכרעה במחלוקת, ונראה כי תכלית העלאתם על ידי שני הצדדים היא יצירת "אווירה" התומכת בגרסתם. כך, אורי פירט בתצהירו את עושרו של נעם וטען כי נעם העלים עובדות מהותיות מתשקיף הההנפקה של אמפייר. הנתבעים נקטו לשון בוטה ביחס לאורי, והציגו אותו כמי שב"מירוץ" אחר הכסף רימה את רשויות המס, ניסה להונות את בית הדין ואף איים על נעם. כבר בשלב זה נדגיש כי לא נתייחס לכל הטענות שהצדדים העלו, ונתמקד בטענות ובראיות הרלוונטיות להכרעה במחלוקות בין הצדדים בלבד. כמו כן, לא נתייחס כלל לטענות הנתבעים בעניין התנהלותו של אורי בעסקת המכירה של הפעילות לפרטיגיימינג ופעילותו לאחר סיום עבודתו, נוכח הצהרת ב"כ הנתבעים כי עניין זה,לרבות הטענות בנוגע לנזקים שלטענת אמפייר אורי גרם, יידונו במסגרת ההליך בקפריסין.

מהות המסמך – "התחייבות" או "שרבוט"?
בכתב התביעה טען אורי כי במספר אירועים שונים הבטיח לו נעם, בעל פה, כי היה ותתרחש מכירת מניות ו/או מכירת פעילות ו/או עסקה כלכלית בעלת משמעות דומה הוא יעניק לאורי סכום כסף מזומן משמעותי ביותר. בסופו של דבר, בחודש יוני 2006 לערך, התחייב נעם בפני אורי בכתב, כי היה וימכור את פעילותה של אמפייר עד סוף שנת 2006 ישלם לאורי סך של 2,000,000 $ ארה"ב.
בתצהירו, תיאר אורי את התפתחות עבודתו בחברות, את פעילותו לקראת הנפקת אמפייר, ואת אכזבתו מהתגמול ששולם לו לאחריה, לרבות מספר האופציות שהוקצו לו בשלב ההנפקה, ותיאר שיחות בינו לבין נעם בעניין זה; עת נדונה הצעת רכש שהתקבלה מחברת פרטיגיימינג הובטח לו כי אם העסקה תצא לפועל יקבל סך של 4 מיליון דולר, אולם בדיעבד העסקה לא יצאה לפועל וכך גם ההתחייבות; בחודש דצמבר 2005 הוכנה תוכנית אופציות חדשה, במסגרתה הוקצו לאורי 1,400,000 אופציות, וכמות אופציות זו שיקפה מבחינתו של אורי את התגמול הראוי לו; בחודש פברואר 2006 הגיעה אמפייר להסדר פשרה עם פרטיגיימינג, ולפיו קיבלה החברה פיצוי בסך של 250 מיליון דולר במזומן; לאורך שנת 2006 הנוכחות של נעם ואבנר יסעור במשרדי החברה בקפריסין ירדה, כשהם מנהלים את החברה מישראל; לקראת סוף חודש מאי 2006 נעם הזמין לביתו ברמות השבים את כל הנהלת חברת אמפייר והסוכנים הישראליים, והודיע שאורי ממונה לנהל את האופרציה – פעילות השיווק בחברה וניהול צוות העובדים; בחודשים אפריל 2006 ומאי 2006 שווי מניות אמפייר ירד באופן דרסטי, וכפועל יוצא מכך צנח ערך האופציות שהוקצו לאורי; כך, לקראת סוף חודש מאי 2006 ערך האופציות אשר חודשיים קודם לכן היה בסך של כ- 2 מיליון דולר צנח לסך של כ- 200,000 דולר, ומספר חודשים לאחר מכן שווי האופציות ירד לאפס; נוכח העובדה שהיה מודע לכך שבכוונת נעם למכור את החברה, מאחר שהאופציות שקיבל איבדו כל ערך ובכך התבטל מנגנון התגמול שעל בסיסו ציפה לקבל תגמול משמעותי, נפגש בחודש יוני 2006 עם נעם. בשיחתו, ציין לפני נעם שהלך עמו כברת דרך ארוכה והוא סומך עליו שימצא את הסיטואציה לתגמל אותו "בגדול (מליוני דולרים)", אולם במקרה של מכירת החברה לא תהיה לנעם השפעה על העתיד שלו, והוא לא יוכל לעמוד בהבטחות שלו, ולכן "כדי להמשיך איתך, אני צריך לדעת שלא אפגע בסיטואציה כזו". בתגובה נעם שאל אותו כמה האופציות שלו היו שוות בשיאן, והוא ענה לו ששווין בשיא היה כשני מיליון דולר. בשלב זה לקח נעם מחברת משולחנו וכתב את מסמך ההתחייבות, תוך שהוא מקריא בקול רם את שהוא כותב בכתב ידו; נעם חתם על המסמך, והושיט לו את הנייר כשהוא מסיים את השיחה במשפט "זהו, אין לך מה לדאוג". וזו לשון המסמך:
במקרה של פירוק ומכירה או ההיפך של מכירה + פירוק עד סוף שנת 2006 יש לאורי תוספת מזומן M2$ על מצבו הפיננסי הנוכחי.

נעם
נעם הכחיש בתצהירו כי נתן לאורי התחייבות אישית או בשם אמפייר לתשלום בונוס בסכום של 2 מיליון דולר, והדגיש כי לא נתן התחייבות כזו "לא בעל פה ולא בכתב, לא במפורש ולא במשתמע", וכי לא היה נותן התחייבות לתשלום סכום כה חריג מבלי לקבל את האישורים המתאימים לכך במוסדות אמפייר; בסמוך לסיום העסקתו באמפייר טען אורי כי עליהם לערוך התחשבנות בקשר לסיום עבודתו באמפייר. פנייה זו הפתיעה אותו, שכן את ההתחשבנות היה על אורי לערוך מול אנשי הכספים באמפייר. לאחר שביקש מאורי להציג לו את ההתחייבות הנטענת, הציג לו אורי את המסמך. כשראה את המסמך הבין את "הבלוף". מאחר שידע שמעולם לא התחייב ומאחר שהנוסח לא נראה לו כמו התחייבות, אלא כתיאור מצב, ניסה לשחזר מתי נכתבה הפתקית. לגרסת נעם, אורי "פשוט לקח תחשיב שערכתי, המתייחס לשווי האופציות שבידיו", באחת מאותן שיחות שקיים עם אורי בחודשים מרץ – אפריל 2006. שיחות אלה נערכו בעקבות המכירה הראשונה לפרטיגיימינג בחודש פברואר 2006, עת נוכח לגלות כי אורי חש תסכול בראותו את בעלי המניות בחברה מתעשרים בעקבות ההנפקה של אמפייר בחודש יוני 2005, ונוכח העובדה שאורי הביע דאגה נוכח כוונתו למכור בעתיד את יתרת פעילות ההימורים של אמפייר לצדדים שלישיים. בשיחה זו, הבהיר לאורי כי במקרה של פירוק החברה ומכירת פעילותה יעמדו האופציות שהוא מחזיק למימוש מיידי, וערך בנוכחותו תחשיב בהתאם לשער המניה של החברה באותה העת, ממנו עלה כי מימוש האופציות יתן בידי אורי סכום מזומן של כ- 2 מיליון דולר. בהקשר זה הסביר נעם בתצהירו כי בסוף מרץ 2006 תחילת אפריל 2006 שווי האופציות שבידי אורי היה 2 מיליון דולר בקירוב, אולם באותו מועד האופציות טרם הבשילו, שכן טרם חלפה אפילו שנת העסקה אחת ממועד חלוקת האופציות. אולם, במקרה של קבלת החלטה על פירוק, כמופיע בפתקית, היו כל האופציות מבשילות באופן מיידי, ובמקרה של פירוק אכן היו אמורים להיות בידי אורי 2 מיליון דולר במזומן, כפי שנאמר בפתקית. נעם הדגיש בתצהירו כי בעת שנערכו השיחות, בחודש מרץ 2006, התקופה בה נכתבה הפתקית, לא היה צפוי שבהמשך שנת 2006 יצנח שווי המניות של אמפייר מסיבות שונות, ובמרכזן הידיעות שקדמו לחקיקה חדשה שהעביר הקונגרס בארה"ב אשר הטילה איסורים על הימורים באינטרנט בארה"ב, חקיקה שהייתה לה השפעה קשה ומכרעת על פעילות אמפייר.
הנה כי כן – לפנינו שתי גרסאות מנוגדות על מהות המסמך. לגרסת אורי – התחייבות לשלם לו בונוס בהתקיים התנאים הנקובים במסמך, שניתנה בחודש יוני 2006, לאחר צניחת ערכן של מניות אמפייר; לגרסת נעם – תחשיב של שווי האופציות שבידי אורי, ש"שרבט" במהלך אחת השיחות ביניהם בחודש מרץ 2006.
על יסוד התרשמותנו מהעדויות לפנינו ומכלול הראיות אנו מעדיפים בעניין זה את גרסתו של אורי על פני גרסתו של נעם, וקובעים כי במסמך ניתנה התחייבות על ידי נעם לשלם לאורי שני מיליון דולר, בהתקיים התנאים המפורטים במסמך. להלן, נפרט את הנימוקים ונתייחס בפירוט לטענות הצדדים.

שינוי בגרסתו של נעם לעניין מועד הפגישה, השומט את הקרקע מתחת לגרסת ההגנה:
בתצהירו של נעם נטען כי המסמך נכתב במהלך שיחה עם אורי במסגרת שיחות שערכו ביניהם בחודשים מרץ 2006 – אפריל 2006 (סעיף 9), ובמספר סעיפים אף צמצם נעם את התקופה והעיד כי הפתקית נכתבה בחודש מרץ 2006 (סעיפים 17, 57 ו - 78 לתצהיר). בסעיף 54 לתצהירו הדגים נעם את התחשיב שערך לגרסתו במסמך על בסיס ערך המניה ביום 3.4.2006.
אולם, בעדותו שינה נעם את גרסתו לעניין מועד הפגישה, והעיד כי הפגישה התקיימה במחצית השניה של חודש אפריל (ע' 62, ש' 26), ובהמשך העיד כי "התאריך בדיעבד הוא כנראה 24.4.06, זה לא מזכרון אלא מניתוח" (ע' 63, ש' 2), וכי כשחתם על התצהיר ציין את המועד מזכרונו, ובדיעבד התברר שטעה בכשבועיים (ע' 63, ש' 5), ורק בבוקרו של היום בו נחקר בחקירה נגדית בשעה 6:00 בבוקר גילה שטעה בעניין מועד הפגישה (ע' 64, ש' 16).
יש להדגיש, כי שינוי הגרסה בנוגע למועד הפגישה הוא משמעותי ביותר ואין מדובר רק בשינוי הגרסה לעניין מועד הפגישה, שינוי שניתן לקבל לנוכח חלוף הזמן. זאת, כיון שכעולה ממוצג נ/6, טבלת חישוב שווי האופציות (רעיונית), שווי האופציות שבידי אורי אכן עמד על כ- 2 מיליון דולר רק בתקופה קצרה (31.3.2006 עד יום 6.4.2006), וכבר בסמוך לאחר מכן חלה צניחה במחיר המניה. לפיכך, ככל שהפגישה לא התקיימה בסוף חודש מרץ 2006 – תחילת חודש אפריל 2006, שווי האופציות היה נמוך משמעותית משני מיליון דולר, ובמועד הפגישה הנטען - 24.4.2006 - עמד על פי הטבלה על סך של כ- 1.5 מליון דולר.
בתצהירו, העיד נעם כי ערך את התחשיב שבמסמך על בסיס שער המניה של החברה במועד השיחה (סעיפים 12, 74 ו- 78 לתצהירו). לפיכך, משהעיד נעם כי מועד השיחה היה (לגרסתו) ב – 24 לאפריל, גרסתו אינה יכולה לעמוד, שכן במועד זה שווי האופציות היה נמוך משמעותית משני מיליון דולר. אין בידינו לקבל את גרסתו של נעם בעדותו בחקירה נגדית כי מדובר בתחשיב שנעשה בשיחה בעל פה ומבטא הערכה, וכי בשיחה לא ערך תחשיב מדויק כי לא מדובר בהבטחה או בהתחייבות אלא "בתיאור מצב תוך כדי שיחת חולין" (ע' 64, ש' 7 – 12) , וכי בשיחה כזו "כשמסתערים על עניין עסקי, אתה מעודד את החבר'ה ואומרים אנו הולכים לקחת מליונים ... אתה לא יושב עם מחשב עם כל המשתנים ואתה אומר כרגע האופציה שלך שווה 17% יותר או פחות" (ע' 63, ש' 18 – 21). גרסה זו אינה מתיישבת עם האמור בתצהירו, מספר פעמים, כי ערך בנוכחות אורי תחשיב "בהתאם לשער המניה של החברה באותה העת" (סעיפים 12, 74, ו- 78 לתצהירו). גם הגרסה שלפיה ערך את התחשיב לפי שער המניה בימים שקדמו לפגישה או על פי ממוצע של ארבעת השבועות שקדמו לפגישה אינה מתיישבת עם הנתונים שבטבלה מוצג נ/6, וממוצע שווי המניות בארבעת השבועות שקדמו לפגישה נמוך משמעותית משני מיליון דולר.
יש לציין, כי נעם לא נתן כל הסבר מדוע טעה לגבי מועד הפגישה עת חתם על תצהירו, וכיצד גילה את הטעות (ראו לעניין זה עדותו בע' 63 – 64 לפרוטוקול). בהעדר הסבר, נראה שיש לקבל את טענת אורי בסיכומים, כי שינוי הגרסה נולד מכך שנעם נוכח לדעת על פי המסמכים שאורי צירף לתצהירו בדבר המועדים בהם נעם ואורי שהו בקפריסין, כי בסוף חודש מרץ 2006 ותחילת חודש אפריל 2006 לא שהו שניהם יחד בקפריסין, והמועד הקרוב ביותר בו שהו שניהם יחד בקפריסין היה יום 24.4.2006.
בהקשר זה נציין כי בסיכומי הטענות הנתבעים אינם מתמודדים עם כשל זה בגרסתם, ואינם נותנים כל הסבר המיישב בין גרסתם שלפיה תוכנו של המסמך משקף את שווי האופציות של אורי בעת הפגישה לבין הנתונים על פי הטבלה נ/6, וכל אשר נאמר על ידם הוא כי המסמך מהווה תיאור מצב "די מדויק, יש לומר", וכי שווי מימוש האופציות באותה תקופה בה נערכה "נע סביב סכום של 2 מיליון דולר" (סעיפים 358 ו- 359 לסיכומים הנתבעים). כמובהר, הסברים אלה אינם מתיישבים עם הגרסה בתצהירו של נעם, בה נאמר מספר פעמים כי התחשיב משקף את שווי האופציות של אורי במועד עריכת השיחה.
כללו של דבר: על פי גרסתו של נעם בתצהירו, המסמך משקף תחשיב שווי האופציות שבידי אורי במועד בו נערכה השיחה - חודש מרץ 2006, אך בחקירה הנגדית שינה נעם את גרסתו והעיד כי הפגישה התקיימה לקראת סוף חודש אפריל 2006, נוכח העובדה שעל פי הנתונים הוא ואורי לא היו יחד בקפריסין בתקופה זו. אולם, הגרסה החדשה בדבר המועד בו נערכה הפגישה אינה מתיישבת עם גרסת התחשיב, שכן במועד הפגישה החדש הנטען – 24.4.2006 – שווי האופציות של אורי היה נמוך משמעותית משני מיליון דולר. לאור האמור, הגענו למסקנה כי יש לדחות את גרסתו של נעם בעניין מהות המסמך, ולקבל את גרסתו של אורי כי המסמך משקף התחייבות לתשלום בונוס בסך של 2 מיליון דולר בהתקיים התנאים הנקובים במסמך. כמו כן, אנו מקבלים את גרסתו של אורי לגבי מועד עריכת המסמך – חודש יוני 2006, או בסמוך לכך, ולא חודש מרץ 2006 כגרסת נעם בתצהיר או אפריל 2006 כגרסת נעם בחקירה נגדית.

לשון המסמך והחתימה על המסמך:
שני הצדדים ערכו בסיכומי הטענות מטעמם ניתוחים ארוכים ומעמיקים של כל מילה במסמך.
אורי טען כי אין כל אינדיקציה במסמך המעידה כי הוא משקף תחשיב שווי האופציות, שכן ניתן היה לצפות כי אז המסמך יכיל אחד מהביטויים הקשורים לעריכת התחשיב הנטען כגון "אופציות", "מימוש", "1,400,000", שער מניה x" וכיוצ"ב, וניתן היה לצפות שהמסמך יחיל את החישוב עצמו; נכתב במסמך סכום מדויק וקבוע – 2 מיליון $ - ללא סייג (כגון כ "2 מיליון דולר" או "לערך"), בעוד ששווי האופציות תלוי במשתנים רבים – שער המניה, שער ההמרה של פאונד לדולר, וזאת למרות שהמסמך צופה פני עתיד – עד סוף שנת 2006; הביטוי "תוספת על מצבו הפיננסי הנוכחי" מעיד כי מדובר בתשלום נוסף, שכן האופציות כבר היו חלק ממצבו הפיננסי הנוכחי של אורי בעת שנכתב המסמך; גם הביטוי "מזומן" אינו מתיישב עם גרסת האופציות, שכן העובדה שהאופציות יבשילו לא מבטיחה שאורי יצליח למכור את מניותיו ולקבל עבורן שווי מלא במזומן בסכום של 2 מיליון דולר.
הנתבעים טענו כי הפתקית מנוסחת כתיאור מצב עובדתי גרידא ולא בלשון התחייבות; הגבלת זכאותו של אורי על פי הפתקית עד סוף שנת 2006 אינה מתיישבת עם הגרסה כי התשלום על פי המסמך נועד לתגמל את אורי בעד תרומתו לחברה; העובדה שנכללה במסמך המילה "פירוק" פעמיים מעידה כי אין מדובר בהתחייבות למקרה של מכירת פעילות החברה, שכן אז לא היה צורך להשתמש בביטוי "פירוק", ובכל מקרה לא הייתה סיבה לציין שתי חלופות – "פירוק ומכירה" או "מכירה + פירוק"; ציון החלופות מתיישב עם גרסת הנתבעים שלפיה המסמך נערך במסגרת הסבר של נעם לאורי בדבר מועד הבשלת האופציות, אשר פירוק אמפייר מהווה תנאי להאצה של הבשלתן, ולכן המילה "פירוק" מופיעה פעמיים בהתייחס לכל אחד מהתרחישים; האופציות שהחזיק אורי במועד עריכת המסמך טרם הבשילו, ולכן במקרה של פירוק היכולת לממש את המניות תיצור לאורי תוספת "למצבו הפיננסי הנוכחי". הנתבעים הוסיפו וטענו כי חסרים פרטים מהותיים במסמך – תאריך, מי הגורם (נעם או החברות) שאמור לשלם לאורי את הסכום שבפתקית, והעדר פירוט זה מעיד הן על העדר המסוימות והן על העדר גמירות דעת להתקשר בהסכם מחייב.
אנו סבורים, כי במקרה הנדון לשון המסמך אינה מעידה על משמעותו, ויכולה להתיישב עם גרסת כל אחד מהצדדים. מחד, אכן אין בלשון המסמך שום אינדיקציה לכך שהוא משקף את תחשיב שווי האופציות כנטען על ידי נעם. מאידך, אכן המסמך לא מנוסח בצורה המאפיינת התחייבות, שכן לא נאמר בו במפורש שניתנת התחייבות לתשלום, וכן לא צוין מי – החברות או נעם – אמור לשלם את הסכום לאורי. יחד עם זאת, כפי העולה מאופן ההתנסחות והסגנון של נעם בעדותו בחקירה נגדית, נעם אינו מקפיד על ניסוחים מדויקים ופורמאליים, ולכן איננו סבורים כי "הפגמים" בניסוח המסמך כהתחייבות מעידים על כך שלא ניתנה התחייבות.
לדעתנו, פרט אחד במסמך תומך בגרסתו של אורי - חתימתו של נעם. אנו סבורים כי העובדה שמופיעה על המסמך חתימתו של נעם תומכת בגרסת אורי שמדובר בהתחייבות. שכן, אילו מדובר ב"שרבוט" תחשיב או הסבר לאורי, כנטען על ידי הנתבעים, לא ברור מדוע נעם היה צריך להוסיף את חתימתו על המסמך. הסברו של נעם, כי "מדי פעם כשאני רוצה להסביר דבר מה לצד מולי ולהדגשת האמירה כמו סימן קריאה, השולחן שלי מלא פתקאות שאני מסביר, אם יושב מולי אדם וצריך להוסיף סימן קריאה אני חותם שוב, או כמו תקשיב לי" (ע' 59, ש' 11 – 14) אינו משכנע. בהקשר זה נציין, כי נעם גם לא הציג דוגמאות לפתקאות חתומות על ידו.
כללו של דבר: לשון המסמך אינה תומכת בגרסת אורי או בגרסת נעם. עם זאת, העובדה שהמסמך אינו מנוסח כהתחייבות אינה מעידה בהכרח כי אין לו משמעות של התחייבות. כמו כן, העובדה שמופיעה עליו חתימתו של נעם תומכת בגרסתו של אורי כי מדובר בהתחייבות.

נסיבות חתימת המסמך:
כאמור, לגרסתו של אורי המקובלת עלינו, ההתחייבות ניתנה לו בחודש יוני 2006 או בסמוך למועד זה, דהיינו לאחר מינויו לתפקיד מנהל האופרציה בחודש מאי 2006, כאשר משלב זה שימש כמנהל בפועל של פעילות החברה וניהל את צוות העובדים, ועבד באינטנסיביות מול נעם. במקביל, במהלך תקופה זו ירד ערך האופציות שהוקצו לו, ולקראת סוף חודש מאי עמד על 200,000$ בלבד. בנסיבות אלה, בהן האופציות שלו, מהן קיווה לקבל את התגמול על עבודתו הקשה, איבדו את ערכן, ונעם המשיך לדבר על מכירת פעילות החברה, שוחח אורי עם נעם והבהיר לו כי הוא צריך לדעת שלא ייפגע במקרה של מכירת החברה, ועל רקע זה ניתנה ההתחייבותו של נעם לתשלום המענק במסמך.
הנתבעים טענו כי אין לקבל גרסה זו של אורי מכמה טעמים: ראשית, מדובר בגרסה כבושה, שלא הועלתה בכתב התביעה, והועלתה בתצהירו של אורי רק לאחר שהנתבעים פירטו את הגרסה שמדובר בתחשיב שווי האופציות, גרסה שנעם העלה עוד כשלא היה מיוצג; שנית, בחודש מאי 2006 ניתן לאורי בונוס בקשר למכירת הפעילות לפרטיגיימינג. אין זה סביר שזמן קצר לאחר שניתן לו בונוס בקשר למכירת הפעילות לפרטיגיימינג בפברואר 2006, במיוחד כשאורי תיאר כי נעם ניהל מו"מ קשוח עם הסוכנים בעניין זה, ניתן לו בונוס נוסף בסכום עתק של 2 מיליון דולר, ללא אזכור של הבונוס הקודם; שלישית, אורי לא סיפר על ההתחייבות לתשלום הבונוס לאף גורם בחברה, לרבות לחברו הטוב אבנר או לכריס; רביעית, אורי מעולם לא החזיר ולא התבקש להחזיר את האופציות אשר לטענתו ההתחייבות נועדה להחליף.
בטרם נתייחס לטענות הנתבעים נציין כי הנתבעים מתעלמים מהעובדה כי לאחר המועד בו ניתן לאורי המסמך, אורי המשיך בעבודתו באמפייר, למרות שערך האופציות שבידיו צנח לאפס. כפי העולה מהעדויות, לא היו בין אורי לבין נעם שיחות נוספות בעניין התגמול המגיע לאורי לאחר השיחה בה נמסר לו המסמך. התנהלות זו דווקא מחזקת את המסקנה כי אורי היה בטוח שבידיו התחייבות תקפה, שכן נוכח התנהלותו המתוארת על ידי נעם, דהיינו תסכולו מכך שלא קיבל תגמול ראוי בעד עבודתו, קשה לקבל כי היה ממשיך בעבודתו עת שווי האופציות צנח, ולא היה מעלה דרישות חדשות בנוגע לתגמול המגיע לו.
להלן, נתייחס לטענות הנתבעים.
גרסה כבושה: אכן, בכתב התביעה לא ניתנה גרסה מפורטת על הנסיבות שהובילו לחתימת המסמך, ובכלל זה גרסתו של אורי כי הרקע לחתימת המסמך היה צניחת ערך האופציות, וחששו כי לא יקבל תגמול ראוי בעד עבודתו אם נעם ימכור את פעילות חברת אמפייר. עיון בכתב התביעה מעלה כי כתב התביעה נוסח בצורה תמציתית ביותר, ללא תיאור מפורט של השתלשלות האירועים. במקרה הנדון, איננו סבורים כי יש בהימנעות מפירוט הגרסה בכתב התביעה, כדי לשלול את גרסתו של אורי. בהקשר זה יש להדגיש, כי אין למעשה מחלוקת על הנסיבות בהן נכתב המסמך אלא רק על משמעותו, שכן גם על פי גרסתו של נעם השיחה בינו לבין אורי בה נכתב המסמך נערכה על רקע העובדה שאורי לא היה מרוצה מהסכומים ששולמו לו וחשש שנעם יפרק וימכור את נכסי החברה והוא לא יקבל תגמול הולם בעד עבודתו בחברות במשך השנים (ע' 64, ש' 26 – 27; ע' 65, ש' 1 - 2).
תשלום "הבונוס" בחודש מאי 2006:
בחודש פברואר 2006 נמכר חלק מפעילות אמפייר לפרטיגיימינג, בסכום של 250 מיליון דולר. לגרסתו של אורי בתצהירו, לאור הסדר הפשרה נסגר מקור הכנסה של הסוכנים, ונעם ניהל מו"מ עם כל אחד לחוד בנוגע לתשלום הפיצוי, והיה נכון לשלם סכום נמוך יחסית לסכום אותו ציפו הסוכנים לקבל. אורי ציין בתצהירו כי לא היה שבע רצון מסכום הפיצוי ששולם לו, ואף אמר זאת לנעם, אולם הוא בחר שלא להתעמת עם נעם בעניין זה, נוכח העובדה שאותה עת האופציות היו שוות סכום הקרוב לשני מיליון דולר. הנתבעים טענו כי אין זה סביר שלאחר שהוסכם על תשלום בונוס לאורי, כאשר על פי תיאורו נעם ניהל משא ומתן קשוח בעניין זה עם הסוכנים, נעם הסכים לשלם לאורי בונוס נוסף בסך של שני מיליון דולר, ומבלי להתייחס לבונוס ששולם בחודש מאי 2006. גם טענה זו אין בידינו לקבל.
ראשית, יש לציין כי מנוסח ההסכם מחודש מאי 2006 (מוצג ת/3) לא עולה כי התשלום ששולם לאורי היה בונוס, אלא מדובר בפיצוי על אבדן הכנסות עקב העסקה בין אמפייר לפרטיגיימינג בחודש פברואר 2006.
שנית, אמנם המסמך הרשמי בו עוגן התשלום נחתם בחודש מאי 2006, אולם כפי שעולה מהעדויות המו"מ בקשר לתשלום לסוכנים החל כבר לאחר המכירה החלקית של הפעילות בחודש פברואר 2006, ובמאי רק הייתה החתימה הפורמאלית על ההסכם (עדות אורי, ע' 24 ש' 5 – 6). גם נעם העיד כי השיחות שניהל עם אורי בחודשים מרץ 2006 – אפריל 2006 סבו על תשלום לאורי עקב מכירת חלק מהפעילות לפרטיגיימינג (ע' 64 ש' 25 – 27; ע' 65, ש' 1 - 6). לפיכך, אמנם התשלום עוגן במסמך כתוב בחודש מאי 2006, אך ההסכמה על הסכום הייתה במועד מוקדם יותר.
בכל מקרה, בטענתם מתעלמים הנתבעים מהשינוי שחל בתפקידו של אורי בחודש מאי 2006, ומינויו לתפקיד מנהל האופרציה, אשר ניהל את כל פעילות השיווק והעובדים. לפיכך, בעת שאורי פנה אל נעם בחודש יוני 2006, ושוחח עמו על חששו ממכירה ופירוק של החברה, מילא אורי תפקיד משמעותי והיה חשוב לנעם כי אורי ימשיך בעבודתו. בהקשר זה אין להתעלם גם מכך שלאורי הוקצה חלק הארי של האופציות שהוקצו על ידי החברה, והקצאה זו משקפת את חשיבותו בהיררכיה של החברה אותה עת (עדות נעם, ע' 51, ש' 3). השיח סב על תגמולו כדי שימשיך בעבודה בחברה. ובלשונו של אורי: "הוא רצה לתגמל אותי ורצה שאני אשאר .. וזו הייתה הדרך שלו להרגיע אותו [צ"ל אותי] שאצא עם הכסף הזה" (ע' 23, ש' 19 – 21). לכן, גרסת אורי כי לנוכח צניחת ערכן של המניות דרש מנגנון תגמול אחר ונעם הסכים לכך – דוקא מתיישבת עם הנסיבות ששררו במועד החתימה, חודש יוני 2006, או בסמוך לכך.
אורי שמר על ההתחייבות בסוד: איננו סבורים שיש להסיק מסקנות מכך שאורי לא סיפר על ההתחייבות לעובדים אחרים. בהתחשב בתפקידו הבכיר של אורי, טבעי ששמר על דיסקרטיות. לא שוכנענו, כי ניתן היה לצפות שאורי יספר על התחייבות לכריס או לאבנר, וכי עובדה זו מעידה על כך שלא ניתנה ההתחייבות.
אי השבת האופציות: גם מגרסתו של אורי לא עולה כי ההתחייבות לתשלום המענק ניתנה לו במקום האופציות, ואין מדובר ב"עסקת חליפין". ההתחייבות ניתנה נוכח הירידה המשמעותית בערכן של המניות. בכל מקרה, בסמוך לאחר מתן ההתחייבות ערכן של האופציות שאף לאפס, ולא הייתה שום משמעות מעשית לעניין זה.

התנהלות אורי בסמוך ולאחר חודש דצמבר 2006:
הנתבעים טענו כי עובדות שהוכחו בעניין התנהלותו של אורי בעניינים שונים "שוללות כל אפשרות של מתן התחייבות לשלם לתובע סכום של 2 מיליון דולר". להלן, נתייחס לטענות אלה.

הסתרת המסמך מנעם, פנייה ליעוץ משפטי והקלטת השיחה עם נעם:
הנתבעים טענו כי אילו סבר אורי שבידיו התחייבות תקפה, לא היה נמנע מלהעלות אותה לפני נעם בעת שהתנהל המו"מ עם פרטיגיימניג, ולא היה פונה לייעוץ משפטי בעניין. פנייתו זו מעידה על כך שידע שאין בידו התחייבות תקפה, והוא פנה לקבל ייעוץ משפטי כדי לבחון אם ניתן "להמציא" תביעה על יסוד הפתקית שבידיו. עוד טענו כי נוכח העובדה שבתצהירו הציג אורי את מערכת היחסים בינו לבין נעם כמערכת של יחסי אמון, שלפיה סמך על נעם ועל מילתו של נעם, וכן לא הצביע על שום אירוע שהיה בו כדי לשנות את יחסו לנעם, כך שיחשוד בו שהוא ינסה למנוע ממנו את התשלום על פי המסמך בכך שינסה לדחות את מועד השלמת העסקה, אין לקבל את הסברו לעניין הסתרת המסמך. כן טענו הנתבעים כי אין זה סביר שנעם לא יזכור התחייבות בסדר גודל כה משמעותי שנתן, ולכן גרסת אורי כי "הנחת העבודה" שלו הייתה שנעם לא זוכר את המסמך אינה סבירה.
אנו סבורים, כי פנייתו של אורי לייעוץ משפטי בעניין המסמך היא טבעית. מדובר במסמך המהווה פוטנציאל לקבלת תשלום בסכום גבוה ביותר, וסביר שאורי חש צורך להתייעץ בעניין מהלכיו העתידיים, ולא סמך בעניין זה על שיקול דעתו בלבד. בהמשך, פעל אורי על פי הייעוץ שניתן לו – לא לחשוף את המסמך עד לאחר השלמת העסקה. בנסיבות אלה, גם העובדה שהקליט את השיחה בינו לבין נעם סבירה. יתכן, שהיה מקום לנהוג אחרת, אולם אין בהתנהלות זו כדי להוכיח כי אורי לא האמין שבידיו התחייבות תקפה.
אכן, עניין אי חשיפת הקלטת השיחה בין אורי לבין נעם שהתקיימה בחודש ינואר 2007 על ידי אורי מעורר קושי, ומעורר חשד כי היו בקלטת אמירות שלא היו נוחות לו להציגן לפני בית הדין. עם זאת, יש לציין כי ב"כ הנתבעים הוא זה שהתנגד להגשת הקלטות במהלך הדיון (ע' 68, ש' 14). עם זאת, אין בכך כדי לשנות את המסקנה אליה הגענו על יסוד התרשמות מהעדויות ומכלול הראיות.
הסדר המס:
אין מחלוקת כי בחודש דצמבר 2006 ערך אורי הסדר מס עם רשויות המס (ת/1). בהסדר המס לא צוין דבר בעניין הסכום המגיע לאורי על פי המסמך. הסדר מס זה בוטל, ונערך בין אורי לבין רשויות המס הסדר מס אחר במקומו (ת/2). בהסדר זה צוין במבוא כי "הנישום תבע את מר נעם לניר בגין התחייבותו ועשוי לקבל פיצוי נוסף בעתיד".
לטענת הנתבעים, העובדה שבהסדר המס הראשון לא צוין סכום הבונוס, למרות שאורי ידע כבר באמצע חודש דצמבר 2006 כי נחתמת עסקה, ושאורי לא עדכן את רואה החשבון שערך את ההסדר בדבר "זכאותו" לבונוס, מעידה על כך שבמועד זה אורי "טרם בדה את מעשיית ההתחייבות, ועל כן לא כלל את 'ההתחייבות' בהסדר המס". בהקשר זה טענו הנתבעים כי לאורי היה אינטרס ברור לכלול את סכום התביעה בהסדר המס, כיון שעל פי ההסדר שילם מס מופחת. רק בעקבות הגשת התביעה, ולאחר שאורי הבין כי נוסח הסדר המס סותר את טענותיו בתביעה, פנה לרשויות המס וביקש לתקן את הסדר המס המקורי ולכלול בו את הכספים שהוא תובע בהליך.
אין בידינו לקבל טענה זו. כפי שעלה מעדותו של אורי, בחודש דצמבר 2006 התייעץ בעניין ההתחייבות עם עורך דין רלי לשם, וקיבל עצה שלא לחשוף את המסמך עד לאחר חתימת העסקה (ע' 18, ש' 1- 2). זאת, כאשר הניח כי נעם אינו זוכר את המסמך. יש לציין, כי הסדר המס הראשון נערך על ידי רו"ח עזיאל, שהוא גם רו"ח של נעם, ולכן טבעי שאורי חשש להעביר לו מידע (ע' 17, ש' 23 – 26). מעבר לכך, בעת גיבוש הסדר המס הייתה אי ודאות לגבי האופן בו יתפתחו הדברים, ולכן העובדה שאורי לא ציין סכום זה במפורש בהסדר המס אינה סותרת את גרסתו. בהקשר זה נציין כי אורי צפה אפשרות שנעם לא יסכים לבצע את התשלום על פי המסמך, וכן יש לזכור כי אורי היה מוכן לפשרה בעניין שיעור הסכום. בנסיבות אלה, עת לא ברור כיצד יתפתחו הדברים בעניין מימוש המסמך, אין לדעתנו להסיק מסקנה מהימנעות מלאזכרו בהסדר המס שנערך בחודש דצמבר 2006, במקביל לביצוע העסקה.
התנהלות אורי במו"מ למעבר לפרטיגיימינג:
כאמור, פעילות ההימורים באינטרנט של החברה נמכרה לחברת פרטיגיימינג בסוף שנת 2006 – תחילת שנת 2007. כפי העולה מהעדויות, הוקצו 10 מליון דולר לתשלום לעובדים שיעברו לעבוד בפרטיגיימינג. אורי העיד שתשעה מיליון מתוך הסכום שולמו לאבנר ומיליון אחד חולק לעובדים.
אין מחלוקת שאורי ניהל מו"מ בעניין מעבר לעבודה בפרטיגיימינג, ודרש תשלום מענק בסך של 600,000$ בעד המעבר לחברת פרטיגיימינג, ודרישתו לא נתקבלה. בעניין זה התכתב אורי עם אבנר, והתשובה שקיבל מאבנר הייתה It's way out of scope. I cant even go with it to party (נספח 15 לתצהיר כריס).
הנתבעים הקשו מדוע אורי לא העלה את הנושא בעת ניהול המו"מ בעניין מעבר לעבוד בפרטיגיימינג. ראשית, כפי שעולה מעדותו של אורי, מבחינתו ההתחייבות שקיבל מנעם הייתה תגמול על עבודתו בחברות בעבר, בעוד התשלום מפרטיגיימינג היה תגמול בעד נכונותו לעבוד בה בעתיד (ע' 28, ש' 17 – 19). שנית, מקובל עלינו הסברו של אורי כי על פי ייעוץ שקיבל מעו"ד לשם בחר שלא לחשוף את עניין המסמך עד לאחר השלמת העסקה. נוכח העובדה שהתכתובת בין אורי לבין אבנר בענין המעבר לפרטיגיימינג היא מיום 30.11.2006, הרי שבמועד בו נדון ביניהם עניין המענק שישולם לו עקב המעבר לפרטיגיימינג עמדה בעינה ההחלטה של אורי שלא לחשוף לפני אחרים את המסמך. גם התכתובת הנוספת בין אבנר לבין אורי מחודש ינואר 2007 (נספח 15 לתצהירו של כריס) היא לפני מועד הפגישה בין נעם לבין אורי.
עוד יש לציין כי מהסך של 10 מיליון דולר מראש הובטח כי 9 מיליון דולר ישולמו לאבנר, כך שממילא לא היה די בסכום זה כדי לשלם את התגמול לאורי על פי ההתחייבות.

העדר אישור הדירקטוריון ודיווח לבורסה:
לטענת הנתבעים בדבר העדר אישור הדירקטוריון למסמך שני ראשים: האחד – טענה כי הימנעות אורי מפנייה לדירקטוריון לאישור ההתחייבות או לכל הפחות דאגה לכך שההתחייבות תוסדר על ידי נעם במסמך רשמי של החברה מעידה כי ב"זמן אמת" אורי לא סבר כי ניתנה לו התחייבות כנטען על ידו בדיעבד; השני – כי בהעדר אישור הדירקטוריון אין תוקף להתחייבות שבמסמך. כהוכחה לטענותיהם הצביעו הנתבעים על כך שכל ההטבות החריגות שניתנו לאורי במהלך עבודתו (בונוס בשנת 2005, בונוס בשנת 2006 ואופציות) עוגנו במסמכים כתובים וחתומים על ידי אמפייר; גם בונוס ששולם לאבנר אושר בדירקטוריון.
לטענת הנתבעים, אין תוקף להתחייבות מסוג ההתחייבות שניתנה לאורי, נוכח העובדה שההתחייבות לא הובאה לידיעת הדירקטוריון ולאישורו בהליך מסודר, בהתאם לכללים והדין הרלוונטיים המחייבים את אמפייר נוכח היותה חברה ציבורית הנסחרת בבורסת AIM. בעניין זה טען כריס בתצהירו כי מאז העברת הפעילות לאמפייר והנפקתה בבורסה, ניהול החברה היה כפוף לכללים הנוקשים החלים על חברות ציבוריות אשר מניותיהן נסחרות בבורסת AIM; החל מהמועד שבו מניות אמפייר הונפקו לציבור בבורסת AIM התנהלה אמפייר באופן מסודר וקפדני, תוך שדירקטוריון החברה מאשר כל החלטה הטעונה אישור והחברה מדווחת לבורסת AIM על כל אירוע הטעון דיווח. בתצהירו פירט כריס דוגמאות להמחשת האמור לעיל, ובכלל זה אישור הבונוס ששולם לאבנר (נספח 4 לתצהיר כריס), ואישור הקצאת האופציות לעובדי החברה (נספח 5 לתצהיר כריס). עוד טען כריס כי כל מנהל בחברה, לרבות אורי, ידע היטב כי אין ולא יכול להיות תוקף ל"הצעה" או ל"התחייבות" לתגמול מיוחד לנושא משרה, ללא אישור מפורש של דירקטוריון החברה. לאור האמור, גם אין זה סביר שאורי האמין שהמסמך מהווה התחייבות בר תוקף, ולא פעל לבקש כי תאושר בדירקטוריון.
בהתייחס לטענות אלה של הנתבעים אנו קובעים כמפורט להלן.
בעוד שבתצהירו של כריס נעשה שימוש חוזר ונשנה בביטויים "הכללים הנוקשים החלים על חברות ציבוריות אשר מניותיהן נסחרות בבורסת AIM" לא הוצגו לפנינו מסמך או ראייה מהם ניתן ללמוד מה הם הכללים שחלו על החברה בשל היותה נסחרת בבורסת AIM. בכלל זה, לא הובאו לפנינו מסמך או ראייה בהם פירוט איזה סוגי החלטות טעונים אישור הדירקטוריון ודיווח לבורסה. לפיכך, לא הוכח כי התחייבות מסוג ההתחייבות שניתנה לאורי הייתה חייבת בקבלת אישור הדירקטוריון ובדיווח לבורסה. בהקשר זה יש לציין כי הסכום שהובטח לאורי היה 0.5% משווי נכסי החברה בעת מתן ההתחייבות. בכל מקרה, אורי היה שכיר בחברה ולא נושא משרה או דירקטור, ולכן אין לקבל את הטענה כי הוא יכול היה להביא את המסמך לאישור הדירקטוריון. אם בכלל, הייתה זו חובתו של נעם לעשות כן.
זאת ועוד. בשני מכתבים ששלח ב"כ הנתבעים (נספחים 2 ו- 3 לתצהיר נעם), התחייבה אמפייר לשלם כל סכום שייפסק לזכות אורי, ועל כן אין מקום להגשת תביעה אישית כנגד נעם. התחייבות זו של אמפייר לא מצאה ביטוי בדיווחי החברה, למרות טענתה כי התחייבות מסוג זה טעונה אישור דירקטוריון ודיווח לציבור.
בכל מקרה, לא הוכח כי לאורי, על אף מעמדו כעובד בכיר, הייתה נגישות לדירקטוריון החברה ויכולת לגרום לאישור המסמך על ידי הדירקטוריון. ככל שהייתה קיימת חובה לעשות כן, חובה זו הייתה מוטלת על נעם, והוא אינו יכול להיבנות מכך שהפר אותה.

האם התקיימו התנאים המנויים במסמך ההתחייבות?
כפי העולה ממסמך ההתחייבות, תשלום המענק על פי המסמך לאורי מותנה בקיומם של שני תנאים: האחד – אירוע של פירוק ומכירה או להיפך מכירה + פירוק; השני – האירוע יתרחש עד סוף שנת 2006. לטענת הנתבעים שני התנאים לא התקיימו, ולכן בכל מקרה אורי אינו זכאי למענק, גם אם מדובר בהתחייבות תקפה.

התנאי הראשון - פירוק ומכירה או להיפך מכירה + פירוק:
אין מחלוקת כי פעילות ההימורים של חברת אמפייר נמכרה לפרטיגיימינג, וכי לאחר ביצוע המכירה אמפייר חדלה מעיסוק בכל דבר ועניין הנוגע לתחום הפעילות של ההימורים. כמו כן, רוב עובדי החברה פוטרו. עם זאת, אין מחלוקת גם כי החברה לא התפרקה, אלא המשיכה לפעול כחברת אחזקות, אם כי שינתה את שמה לליוורמור.
אורי טען כי בפועל, מכירת הפעילות של אמפייר לפרטיגיימינג מהווה חיסול הפעילות של אמפייר כפי שהייתה בפועל עד שנת 2006, ולא נותר כל קשר בין אמפייר לבין ליוורמור, למעט המעטפת של שלד בורסאי; לכן, התקיים "פירוק" לא במובן המשפטי של פירוק החברה אלא במובן המהותי, דהינו פירוק הפעילות העסקית של אמפייר; לא מופיע במסמך הביטוי "חברה", ומכאן כי הכוונה בפירוק ומכירה היא לפירוק ומכירת פעילות ההימורים ולא לפירוק ומכירת אמפייר; נעם ואורי אינם משפטנים, ועת מדובר על פירוק התכוונו לחיסול פעילות ההימורים של אמפייר ולא לפירוק חברת אמפייר במובן המשפטי.
הנתבעים טענו כי אמפייר מעולם לא פורקה ולכן לא התקיים התנאי שנקבע במסמך; חלק הארי של פעילות ההימורים כבר נמכר לפרטיגיימינג בחודש פברואר 2006 בסכום של 250 מיליון דולר; פעילות ההימורים שנותרה בחברה לאחר העסקה בחודש פברואר 2006 הייתה זניחה ביחס לנכסי אמפייר אותה עת; עוד לפני מכירת יתרת פעילות ההימורים אמפייר עסקה בהשקעות, בהיקף של פי שלושה משווי פעילות ההימורים שנותרה באמפייר; אין לקבל את פרשנות אורי למסמך שלפיה הכוונה הייתה לחיסול פעילות ההימורים ולא לפירוק של החברה; אורי לא הציג כל ראייה לתמיכה בגרסתו שאין אבחנה בין "פירוק חברה" לבין "מכירת פעילותה".
בעניין זה אנו מקבלים את גרסתם של הנתבעים, שלפיה הביטוי "פירוק" במסמך משמעותו פירוק חברת אמפייר, וכי תנאי זה לא התקיים.
אנו סבורים, כי הפרשנות המוצעת על ידי אורי למסמך אינה מתיישבת עם לשון המסמך, ובמיוחד עם העובדה שעניין הפירוק חוזר פעמיים "פירוק ומכירה או ההיפך של מכירה + פירוק". אם אכן, כטענתו של אורי, ההסכמה הייתה לתשלום סך של שני מיליון דולר במקרה של מכירת פעילות ההימורים או חיסול פעילות ההימורים, די היה בכך שהייתה נכתבת המילה "מכירה", או אם רואים זאת כ"פירוק העסק" די היה בכך שהייתה נכתבת המילה "פירוק". גם אם ניתן היה לקבל שהביטוי "פירוק ומכירה" משמעו מכירת הפעילות שמביאה לפירוק במשמעות של חיסול עסקי החברה, אין כל הסבר מדוע נעם התייחס במסמך לשתי אפשרויות: האחת – פירוק ומכירה; השנייה - מכירה + פירוק. ההתייחסות לשתי האפשרויות מעידה כי היה מדובר על פירוק החברה, כאשר אפשרות אחת הייתה פירוק החברה ומכירת נכסיה ואפשרות השנייה היא מכירת נכסיה של החברה ופירוקה לאחר מכן. אמנם, נעם אינו משפטן, אולם יש לזכור כי הוא איש עסקים מנוסה, כיהן כמנכ"ל ודירקטור של חברות, לרבות חברות שהונפקו בבורסה, ואין לקבל את הגרסה כי הוא אינו מבין את המשמעות של הביטוי "פירוק" בהקשר של חברה, דהיינו "פירוק חברה".

התנאי השני - השלמת העסקה עד תום שנת 2006:
מחלוקת נוספת בין הצדדים הייתה האם העסקה למכירת פעילות ההימורים של אמפייר לפרטיגיימינג הושלמה בשנת 2006 או רק בחודש ינואר 2007.
בסעיף 63 לתצהירו של נעם נטען כי היו מספר תנאים מתלים לעסקה בין אמפייר לבין פרטיגיימינג: האחד – אישור אסיפת בעלי המניות באמפייר; השני – העברת הפעילות לחברת בת של אמפייר; השלישי – השלמת העסקה בין פרטיגיימינג לבין חברת IOG. עוד נטען, כי לחברות הייתה זכות לבטל את העסקה עד למועד ההשלמה.
אורי טען כי ההסכם נכרת ביום 28.12.2006, וזהו מועד העסקה, גם אם נקבעו בהסכם תנאים מתלים; באשר לתנאים: התנאי של אישור אסיפת בעלי המניות היה מובטח מראש, וכך אישר נעם בעדותו (ע' 67, ש' 19 – 25); בניגוד לנטען על ידי הנתבעים, השלמת העסקה בין פרטיגיימינג לבין אמפייר הייתה תנאי להשלמת העסקה בין פארטיגיימינג לבין חברת IOG; זכות החברות לבטל את העסקה עד למועד ההשלמה הייתה מותנית בנסיבות מסוימות, ולא הייתה בלתי מוגבלת.
שני הצדדים הפנו לדיווחים השונים שהוגשו על ביצוע העסקה, הן דיווחי אמפייר והן דיווחי פרטיגיימינג, וביססו את טענותיהם על האמור בדיווחים.
לאחר בחינת הדיווחים (נספחים 18, 19 ו- 20 לתצהירו של כריס) אנו קובעים כי עסקת המכירה אכן הושלמה רק ביום 19.1.2007. לעניין זה יש לציין כי בדיווח מיום 28.12.2006 בע' 2 (נספח 19 לתצהירו של כריס), נקבע במפורש כי –

"The company will remain responsible for settling all liabilitiesof the Business and will be entitled to all income receivable in respect of the period up to the Completion".

כמו כן, גם אם אישור בעלי המניות של חברת אמפייר לעסקה ניתן מראש, לא היה מובטח מראש כי תושלם העסקה בין פרטיגיימינג ו- IOG, כאשר על פי הדיווח פרטיגיימינג עמדה על כך ששתי העסקאות יבוצעו יחדיו. בנוסף, כפי שהעיד אורי, התמורה בעד העסקה, המניות של פרטיגיימינג, הועברה רק ביום 19.1.2007, לאחר אישור העסקה על ידי בעלי המניות ביום 17.1.2007.
יחד עם זאת, ככל שלא היה נדרש התנאי הנוסף של פירוק החברה כפי שקבענו לעיל, אנו סבורים כי אין בעובדה שהעסקה הושלמה בחודש ינואר 2007 כדי לשלול מאורי את התשלום על פי המסמך. אנו סבורים, כי מכוח חובת תום הלב, יש לבחון את המועד בו בוצעה המכירה, ומהותית המכירה בוצעה ביום 28.12.2006, עם חתימת ההסכם, גם אם השלמתה הייתה מותנית באישור בעלי המניות או בחתימת הסכם נוסף בין פרטיגיימינג לבין חברה אחרת.
כללו של דבר: בכל הנוגע לתנאים לתשלום, אנו קובעים כי תנאי לתשלום על פי המסמך היה מכירת הנכסים ופירוק של חברת אמפייר, ואין לראות במכירת פעילות ההימורים של חברת אמפייר לפרטיגיימינג משום קיום התנאי שנקבע במסמך. לעניין התנאי השני שנקבע במסמך – עד סוף 2006 – אנו קובעים כי הגם שהעסקה הושלמה בחודש ינואר 2007, יש לבחון את המועד בו מהותית בוצעה מכירת הפעילות, ומועד זה הוא יום 28.12.2006.

אחריותו האישית של נעם:
נוכח העובדה שאמפייר הצהירה כי ככל שייקבע שאורי זכאי לתשלום על פי המסמך היא תקיים את פסק הדין, ונוכח העובדה שלא נטען ובוודאי לא הוכח כי החברה חדלת פירעון, אין מקום לדעתנו לדון בהרחבה בשאלה אם יש להטיל על נעם אחריות אישית לתשלום על פי המסמך.
מעבר לנדרש נוסיף, כי לא מצאנו בסיס לטענה כי ההתחייבות במסמך היא התחייבות אישית של נעם, ולא של חברת אמפייר. מדובר בהתחייבות למתן תגמול עבור עבודתו של אורי בחברה, וככל תגמול בעד עבודתו הוא אמור להיות משולם על ידי המעבידה, דהיינו אמפייר.
אשר לטענה כי נעם נהג בחוסר תום לב, בשל העובדה שגרם לחברות להגיש נגד אורי תביעה בקפריסין, הרי משלא נדונו בהליך זה הטענות בנוגע להתנהלותו של אורי והנזקים שגרם, על פי הנטען, מובן שלא ניתן לקבוע כי הגשת התביעה בקפריסין כנגדו הייתה נגועה בחוסר תום לב.

תביעות הנובעות מיחסי עובד מעביד :
פיצויי פיטורים והודעה מוקדמת:
אין מחלוקת כי אורי פוטר מעבודתו. ביום 5.2.2007 נשלח לאורי מכתב פיטורים (נספח ט' לתצהירו), בו נאמר כי בהמשך להשלמת העסקה עם חברת פרטיגיימניג קשר העבודה בינו לבין חברת אמפייר מגיע לסיומו. במכתב נוסף מיום 28.2.2007 (ע' 2 לנספח ט' לתצהיר אורי) נאמר כי הוא זכאי לפיצויי פיטורים בסך של 26,250$ של ארצות הברית.
באשר לסכום פיצויי הפיטורים אורי טען כי הוא זכאי לפיצויי פיטורים בסך של 30,066$, המחושבים כמכפלה של תקופת ההעסקה (3 שנים וחמישה חודשים) בשכרו הממוצע ב- 12 החודשים האחרונים – 8,800$, המורכבים מ- 5,800$ שכר יסוד ו- 3,000$ ממוצע עמלות ל-12 חודשים אחרונים. כן טען כי הוא זכאי לפיצויי הלנת פיצויי פיטורים.
הנתבעים טענו כי אורי אינו זכאי לפיצויי פיטורים ממספר טעמים: ראשית, לא חל הדין הישראלי, ואורי לא הוכיח זכאות לפיצויי פיטורים על פי הדין הקפריסאי; שנית, אמפייר וחברות נוספות בקבוצה הגישו כנגדו תביעה בטענה כי מעל באמון החברה והסב לה נזקים אדירים, ואף גנב ציוד וסודות מסחריים. להליך זה נגיעה ישירה לשאלת עצם זכאותו של אורי לפיצויי פיטורים. לעניין הסכום נטען כי אורי לא הציג כל ראייה לפיה שכרו הממוצע ב-12 החודשים האחרונים עמד על 8,800 $.
לאחר בחינת טענות הצדדים אנו קובעים בעניין זה כמפורט להלן.
כאמור לעיל קבענו כי לא הוכח שחל על הצדדים הדין הקפריסאי. בכל מקרה, בכל הנוגע לפיצויי פיטורים מכתב החברה מיום 28.2.2007 מהווה הודאת בעל דין על זכאותו של אורי לפיצויי פיטורים בסך של 26,250$ של ארצות הברית. הודאה זו מחייבת את אמפייר גם אם חל הדין הקפריסאי.
העובדה שהחברה הגישה תביעה בקפריסין ובה הועלו טענות כנגד אורי אינה מהווה עילה לשלילת פיצויי פיטורים. על מנת לשלול פיצויי פיטורים נדרשת הוכחה כי אורי ביצע הפרות משמעת חמורות או מעל באמון במהלך תקופת העבודה, וכי מעשים אלה היוו את העילה לפיטורים. נוכח העובדה כי החברה ויתרה על הוכחת טענותיה למעשיו של אורי ולנזקים שגרם במסגרת הליך זה, לא הוכיחה את טענתה כי אורי אינו זכאי לפיצויי פיטורים.
באשר לסכום פיצויי הפיטורים:
טענתו של אורי כי שכר היסוד שלו עמד על 5,800$ וכי בנוסף ממוצע העמלות החודשיות שקיבל היה 3,000$ לא נתמכה בראייה כלשהי ולא הוכחה.
לפיכך, אורי זכאי לפיצויי פיטורים על פי האמור במכתבה של חברת אמפייר, בסך של 26,250$.
סכום זה יש להמיר לשקלים במועד סיום קשר העבודה, 19.1.2007, וממועד זה ישא הסכום הפרשי הצמדה וריבית כחוק.
פיצויי הלנת פיצויי פיטורים: בין הצדדים הייתה מחלוקת של ממש על תחולת הדין הישראלי על העסקתו של אורי. נוכח מחלוקת זו, אנו סבורים כי אין מקום לחייב בתשלום פיצויי הלנת פיצויי פיטורים.
הודעה מוקדמת: כפי העולה מהודעת המייל של אורי לאבנר מיום 1.1.2007 (נספח 17 לתצהיר כריס), למעשה ניתנה לאורי הודעה מוקדמת בפועל טרם סיום עבודתו, ש כן כבר בחודש ינואר 2007 למעשה כמעט והפסיק לעבוד, ושולמה לו משכורת חודש ינואר 2007, או חלקה. לאור האמור, אנו קובעים כי אורי לא זכאי לתמורת הודעה מוקדמת.

פיצוי על אובדן הכנסות מ"עץ הלקוחות":
אורי העיד בתצהירו כי הסדר התגמול שלו כסוכן מכירות הורכב מתשלום שכר בסיס נמוך יחסית, ותשלום עמלה בשיעור של 15% מכל ההכנסות שהתקבלו מתיק הלקוחות שהביא, שכונה על ידו "עץ הלקוחות". לטענתו, עמלות אלה היו מסוג life time , והן שולמו לסוכן כל עוד הלקוחות המשויכים לו פעילים, וזאת במנותק ממערכת היחסים שבין הסוכן לבין החברה, ואף בנסיבות שמערכת היחסים הופסקה. זה היה ההסכם ו/או הנוהג המחייב שחל בחברה בנוגע לתשלום עמלות לסוכנים. אורי טען כי ניתן ללמוד על כך מהתנהלות אמפייר לאחר מכירת חלק מפעילותה בחודש פברואר 2006, עת הוא וסוכנים אחרים בחברה קיבלו פיצוי בגין אובדן לקוחות אשר נמכרו לפרטיגיימינג. אמנם, הוא סבר כי שיעור הפיצוי שניתן לו - 200,000$ - נמוך משמעותית מסכום הפיצוי הראוי שהגיע לו. עקב מכירת פעילות אמפייר לפרטיגיימינג בסוף שנת 2006, נגדע באופן סופי ומוחלט עץ הלקוחות שלו, מאחר שבמסגרת העסקה הועברו כל הלקוחות וכל הזכויות להכנסות מלקוחות אלה לפרטיגיימינג. למיטב ידיעתו, הסוכנים האחרים שעבדו בחברה קיבלו פיצוי, אם כי לא ידוע לו שיעור הפיצוי. אשר לסכום הפיצוי טען אורי כי הוא זכאי לקבל פיצוי על בסיס חישוב ערך ללקוח של לפחות 800$, לתקופה בת לפחות שלוש שנות היוון של ממוצע העמלות החודשית שלו, בסך של 150,000$.
דין התביעה לפיצוי על גדיעת עץ הלקוחות להידחות.
ראשית, אורי לא הוכיח את זכאותו לקבל פיצוי. העובדה שלאחר מכירת חלק מפעילות אמפייר לפרטיגיימינג בחודש פברואר 2006 נחתם הסכם ושולם פיצוי אינה מעידה על קיומו של נוהג מחייב. עדותו של כריס (סעיף 98 לתצהירו) כי אף סוכן, למעט אחד עקב נסיבות מיוחדות, לא קיבל פיצוי לאחר מכירת הפעילות לפרטיגיימינג בשנת 2007 לא נסתרה. שנית, בכל מקרה, אורי לא הביא כל ראייה בנוגע לסכום הפיצוי הנתבע, ולא ברור תחשיב הפיצוי שערך. כך, אורי לא הציג ראיות על הכנסותיו בשנים קודמות מהן ניתן להסיק על אובדן ההכנסה ולא הציג שום ראייה בנוגע לסכום הפיצוי שנתבע.
כללו של דבר: התביעה לפיצוי על גדיעת עץ הלקוחות נדחית.

סוף דבר
התביעה לתשלום בסך של שני מיליון דולר על יסוד המסמך נדחית, נוכח העובדה שלא התקיים אחד התנאים הנקובים במסמך – פירוק חברת אמפייר.
התביעה לפיצויי פיטורים מתקבלת חלקית, ואנו מחייבים את אמפייר לשלם לאורי פיצויי פיטורים בסך של 26,250$. סכום זה יש להמיר לשקלים במועד סיום קשר העבודה, 19.1.2007, וממועד זה ישא הסכום הפרשי הצמדה וריבית כחוק.
התביעה לתמורת הודעה מוקדמת נדחית.
התביעה לפיצוי על גדיעת "עץ הלקוחות" נדחית.
נוכח הפער בין סכום התביעה לבין הסכום שנפסק, אנו מחייבים את אורי לשלם לכל הנתבעים שכ"ט עו"ד בסך של 50,000 ₪, והוצאות משפט בסך של 10,000 ₪. אמפייר רשאית לקזז סכום זה מסכום פיצויי הפיטורים המגיע לאורי.

ניתן היום, ג' אדר ב תשע"ד, (05 מרץ 2014) בהעדר הצדדים ויישלח אליהם .

נציג ציבור (עובדים)
מר יוסי לוין

לאה גליקסמן, שופטת

נציגת ציבור (מעבידים)
גב' רות אסרף – באני