הדפסה

אורטה מדיקל בע"מ נ' VOCO gmbH (מס' רישום גרמניה 110134 HBR) ואח'

בפני
כבוד ה שופטת אושרי פרוסט-פרנקל

תובעים

אורטה מדיקל בע"מ

נגד

נתבעים

1.VOCO gmbH (מס' רישום גרמניה 110134 HBR)
2.רפי פישר

פסק דין

זוהי תביעה כספית ע"ס 2.500,000 ₪, אשר הוגשה על ידי התובעת, חברה העוסקת ביבוא שווק והפצה של מוצרי צריכה וציוד לתחום רפואת השיניים.
התביעה הוגשה נגד הנתבעת, יצרנית מוצרים דנטליים, בטענה להפרת הסכם בלעדיות.

תמצית טענות התובעת
בשנת 2006 התובעת התקשרה עם נתבעת 1 –(להלן: "הנתבעת") בהסכם לשיתוף פעולה, במסגרתו הוסכם שהתובעת תהיה הנציגה הבלעדית של הנתבעת בארץ ותהיה לה בלעדיות במכירת מוצרי הנתבעת בארץ, (להלן: "ההסכם/ההתקשרות"). במועד ההתקשרות היקף המכירות של מוצרי הנתבעת בארץ היה כמעט אפסי והיו לה מעט מאוד לקוחות. עד להתקשרות הנתבעת מכרה את מוצריה בארץ באמצעות אדוארדו ברנשטיין בהיקף מזערי ובמכירה "מדלת אל דלת". בסמוך לאחר ההתקשרות הפנתה הנתבעת את התובעת לד"ר פישר/נתבע 2, (להלן: "הנתבע") אשר שימש כיועץ מקצועי של הנתבעת בארץ בתשלום, והיה איש הקשר בין הצדדים.
לצורך התחלת העבודה עם הנתבעת, התובעת רשמה את המוצר במשרד הבריאות בישראל והפכה לנציגה בלעדית של הנתבעת בארץ.

2. לטענת התובעת, למרות שבדואר אלקטרוני ששלחה הנתבעת בתחילת שיתוף הפעולה, היא כתבה שאינה מעוניינת לעבוד על בסיס בלעדיות, בפועל התובעת הייתה היחידה ששיווקה את מוצריה בארץ. ניר אירני, מנכ"ל התובעת העיד, כי לא היה מסמך בכתב ששינה את המייל בו הודיעה הנתבעת לתובעת שאינה מעוניינת לעבוד עמה על בסיס בלעדיות. כן העיד אירני, שלא סוכם מהי תקופת ההתקשרות בין הצדדים, אך היה ברור שזה לאורך זמן, לאור השקעות התובעת בנושא והעובדה שבשוק הישראלי, כך לדבריו, ההתקשרות הינה לזמן ארוך. לגרסתו, לא דובר בין הצדדים על היקף המכירות של התובעת למוצרי הנתבעת והוא לא ביקש לעגן בכתב את נושא הבלעדיות ותקופת ההסכם.

3. טוענת התובעת, שבעת ההתקשרות עם הנתבעת, תדמית מוצרי הנתבעת בקרב ציבור רופאי השניים הייתה נמוכה ובעייתית וסופקו מוצרים פגומים שלה.
בעקבות ההתקשרות בין הצדדים, התובעת פעלה רבות תוך השקעת משאבים כספיים ניכרים לשיווק מוצרי הנתבעת בארץ ובניית המותג והמוניטין שלה. בין היתר, התובעת שכרה עובדים לשיווק מוצרי הנתבעת, כולל סוכני מכירות, וסוכני מכירות באמצעות הטלפון ונשאה בעלויות העובדים ובכל ההוצאות הנלוות. לבקשת נתבעת, התובעת ערכה כנסים לרופאי שיניים ולקופות חולים במסגרתם שיווקה את המוצרים ונשאה בעלותם , כולל השכרת מקום, כיבוד ואירוח מרצים. התובעת גם שיווקה את מוצרי הנתבעת באמצעות פרסום, חלוקת דוגמאות ועלונים.

4. לטענת התובעת פעולותיה נשאו פרי ונוצר לנתבעת בארץ מוניטין למוצריה, נוצר מאגר לקוחות גדול של כמה מאות לקוחות כולל משרד הביטחון, קופ"ח כללית, מאוחדת, מכבידנט ורופאי השיניים, וגדל היקף מכירות של מוצרי הנתבעת בארץ, לסכומים של מאות אלפי שקלים בשנה.
לטענתה, למרות היקף המכירות הגדול של מוצרי הנתבעת, שיעור הרווח בגין מכירות אלה היה נמוך ואף לא כיסה את עלויות השיווק, לאור המחירים הגבוהים שהיא שילמה לתובעת.
בחודש יולי 2012 הפסיקה הנתבעת באופן חד צדדי ובמפתיע וללא כל הודעה מראש את ההתקשרות עם התובעת, היא סירבה לספק לה סחורה שהוזמנה עבור לקוחותיה וזאת בחוסר תום לב, ללא הסכמת התובעת ותוך גרימת נזק.

5. הנתבעת התקשרה בהסכם שיתוף פעולה עם חברה ס.י.ר.א.ם, תוך הפרת הבלעדיות של התובעת ואף עשתה שימוש במאגר הלקוחות שיצרה התובעת עבור מוצריה. חברת ס.י. ר.א.ם משווקת את מוצרי הנתבעת ללקוחות התובעת, שעמלה קשות לחדיר ולהטמיע אצל אותם לקוחות, את מוצרי הנתבעת. התקשרות הנתבעת עם ס.י.ר.א.ם מהווה הפרת ההתחייבות של הנתבעת למתן בלעדיות לתובעת והפרה חד צדדית של הסכם שיתוף הפעולה בין הצדדים.

התובעת טוענת שנגרמו נזקים רבים כדלקמן:
סך 1,940,000 ₪ בשל אובדן ההשקעה שהשקיעה במשך 7 שנים על סמך הבטחת הנתבעת למתן בלעדיות לתובעת ולשיתוף פעולה ולמכירת מוצריה באמצעות התובעת.
144,000 ₪ אובדן הכנסות בהווה – הזמנות שבוצעו ולא סופקו .
96,200 ₪ פגיעה במוניטין ובנוסף, לקוחות התובעת דורשים ממנה פיצוי על אי הספקת סחורה.

6. לגבי הנתבע, טוענת התובעת שהוא המורשה לעסקים בארץ מטעם הנתבעת, משמש יועץ מקצועי שלה בארץ תמורת תשלום ואיש הקשר בין הנתבעת לתובעת ובהתאם לדרישת הנתבעת היה על התובעת לפנות לנתבע בכל עניין בנוגע למוצרי הנתבעת. הנתבע השתתף בפגישות בין התובעת ולקוחותיה בנוגע למוצרי הנתבעת, הכיר את מאגר הלקוחות של התובעת – להם היא מכרה את מוצרי הנתבעת.
טוענת התובעת שבסמוך להודעת הנתבעת על הפסקת ההתקשרות, נוצרו מחלוקות בין הנתבע לתובעת, והנתבע בחוסר תום לב ובזדון סיכל את הסכם ההתקשרות בין התובעת לנתבעת. הנתבע גם עשה שימוש במידע שמסרה לו התובעת בקשר עם לקוחותיה, הוא מסר את המידע לס.י.ר.א.ם, הוא סיכל בפעולותיו את ההתקשרות בין התובעת לנתבעת וגרם ליצירת ההתקשרות עם ס.י.ר.א.ם.

התובעת עותרת לחייב את הנתבע בנזקים שנגרמו לה כדלקמן:
368,000 ₪ בגין אובדן הכנסות עתידיות.
144,000 ₪ אובדן הכנסות בהווה- הזמנות שבוצעו ולא סופקו.
96,200 ₪ פגיעה במוניטין.

7. התובעת טוענת שאין אמת בטענת הנתבעת, לפיה במקביל לשיווק על ידי התובעת, היה לה שיתוף פעולה עם חברת שוודנט, כיוון שהאחרונה מוכרת מוצרים דנטלים לרופאי השיניים גם של הנתבעת וגם של חברות אחרות ובורנשטיין מכר את מוצר הנתבעת גם לשוודנט, ובשנים 2003-2004 כלל לא מכרה הנתבעת את מוצריה למשווקים בארץ. בשנת 2006 מכרה באמצעות משווק אחר, בסכום של כ-3,000 יורו. התובעת טוענת, כי לא מכרה בארץ מוצרים מתחרים למוצרי הנתבעת.

8. לטענת התובעת, היא העסיקה עובדים כדי לשווק את מוצרי הנתבעת כדלקמן:
אביב מירזבייב בשכר חודשי של בין 6,000-ל8,000 ₪ ובנוסף לו שילמה הוצאות רכב וטלפון.
נטלי בן הרוש שסייעה לאביב במכירת מוצרים בשכר של 5,000 ל6,000 ₪ לחודש וכן שילמה לה הוצאות רכב וטלפון. את דורית מוסרי בשכר של בין 10,000 ל11,000 ₪ וכן שילמה לה טלפון ורכב ואת חסן חיגלי בשכר של 8,000 ₪. את סיוון מסיקה כמנהלת שיווק, שניהלה את תחום המכירות של הנתבעת. בחקירתו העיד אירני, שבתחילת דרכה, עסקה סיוון במוצרים של הנתבעת ולאחר מכן בשיווק מוצרי התובעת.
התובעת טוענת, כי השקיעה עבודה וכספים בארגון סיורים מקצועיים, הדרכות, תערוכות וכנסים למוצרי הנתבעת והחדירה את מוצריה לארץ.

9. לטענת התובעת, הנתבעת מכרה לה את מוצריה במחירים גבוהים אף מאלה שמכרה לספקים בארצות אחרות, במטבע אירו, ובכך נגרמו לתובעת הפסדים ניכרים.
בחודש יוני 2010 פנתה נציגת התובעת לנתבעת בבקשה להפחית את מחירי המוצרים שלה, שאם לא כן לא יהיה מנוס מהפסקת שיווק מוצריה, אך, כך טוענת התובעת, לא היה מדובר בהודעה על הפסקת ההתקשרות. במענה למכתב זה, התנהלה התכתבות בין הצדדים, במטרה להגיע להמשך שיתוף הפעולה בניהם והנתבעת השתתפה בחלק מעלות שכרה של דורית מוסרי, ואף השתתפה בחלק מעלות כנסים שערכה התובעת. בחקירתו העיד אירני, שהנתבעת הודיעה לתובעת על העלאת המחירים שהתבצעה מידי שנה, ושהתובעת הודיעה לנתבעת שהיא זקוקה להנחה כי אחרת לא תעמוד במחירים (עמוד 21 לפרוטוקול). אירני נשאל בחקירתו לגבי הפניה של סיוון אל הנתבעת כמפורט בסעיף 11 לתצהירו אשר כתבה שהתובעת מצפה לתשובה תוך 3 ימים שאם לא כן תעצור את השיווק בארץ וטען שאין מדובר באולטימטום אלא בבקשה להורדת המחיר.

10. בשנת 2012 החליטה התובעת להפסיק את העסקתה של דורית מוסרי, והאחרונה הודיעה על כך לנתבעים. בפגישה הודיעה נציגת התובעת לנציגי הנתבעת שהשיווק לא יפגע, וביקשה שוב להפחית המחירים. בחודש אוגוסט 2012 החלה הנתבעת להתחמק מפניות התובעת ומהזמנותיה, והתנתה את אספקת ההזמנה בתשלום עבור ההזמנה הקודמת לפני שהגיע מועד הפירעון הקבוע, וזאת מתוך כוונה להפסיק את ההתקשרות. בדיעבד הסתבר לתובעת ש ס.י.ר.א.ם התחילה לשווק את מוצרי הנתבעת, והסתבר לה שרופא העובד במשרדו של הנתבע הוא יועץ דנטלי ל ס.י.ר.א.ם.

תמצית טענות ההגנה של הנתבעת:
11. התובעת והנתבעת שיתפו פעולה עסקית בין השנים 2006-2012 בקשר עם הפצת מוצרי הנתבעת בישראל, אך מעולם לא נחתם הסכם ושיתוף הפעולה היה מבוסס ותלוי על ביצועי התובעת כאשר כל צד היה רשאי להפסיקו בכל עת. מעולם לא הוסכם שהתובעת תשמש מפיצה בלעדית של מוצרי הנתבעת ולא הייתה כל מניעה חוקית או הסכמית, מגיוס גורמים אחרים על יד הנתבעת לצד, או במקום התובעת, להפצת מוצרי הנתבעת בארץ. גם התובעת לא התחייבה לבלעדיות כלפי הנתבעת, ואף עבדה עם חברות אחרות כל העת. טוענת הנתבעת כי חלק מהלקוחות עמן עבדה התובעת, רכשו את מוצרי הנתבעת דרך חברת שוודנט עוד טרם התחילה התובעת לפעול.

12. לטענת הנתבעת, התובעת לא הצליחה להחדיר לשוק הישראלי את מוצרי הנתבעת בכמות הנדרשת ולא עמדה בסטנדרטים של הנתבעת בעניין זה, בין היתר כיוון שהעסיקה רק 2 עובדים להחדרת מוצרי הנתבעת. התובעת הסתפקה בקידום מכירות טלפוני ולא קיימה פגישות עם לקוחות פוטנציאליים, היא פרסמה את מוצרי הנתבעת באופן מינורי ולא בכמות הנדרשת, לא החזיקה מלאי מספיק של מוצרי הנתבעת והותירו לקוחות בפני שוקת שבורה ולקוחות פוטנציאליים רבים בארץ לא הכירו את מוצרי הנתבעת.
גם מוסר התשלומים של התובעת היה גרוע והתובעת עצמה ציינה מספר פעמים שאינה מרוצה משיתוף הפעולה ואינה מצליחה להשיג תוצאות רווחיות, ובשנת 2010 ביקשה התובעת לחדול משיתוף הפעולה בניהם. בסופו של דבר נמשך שיתוף הפעולה כאשר הנתבעת החליטה להעניק לתובעת הזדמנות נוספת לשיפור ביצועיה. מה שמצביע על כך שהתובעת הייתה רשאית להפסיק בכל עת את שיתוף הפעולה.

13. בסוף שנת 2012 היה ברור לנתבעת שהתובעת נכשלה בהחדרת מוצריה לארץ, התובעת אף הפסיקה בחודש יולי 2012 לשלם עבור מוצרים שרכשה מהנתבעת. כבר אז הנתבעת התריעה בפני התובעת שאינה מרוצה מתוצאות עבודתה. נוכח התנערות התובעת מחובותיה וביצועיה הכושלים בשיווק מוצרי הנתבעת הפסיקה הנתבעת לעבוד עם התובעת, ומבחינת הנתבעת התובעת היא שהפרה את ההתחייבות ואף נמנעה מלהשקיע משאבים נדרשים להצלחת שיתוף הפעולה. התובעת אף טענה במספר הזדמנויות בפני הנתבעת שאינה מצליחה לייצר רווחיות משיתוף פעולה עם הנתבעת וביקשה להפסיק את השיווק .
בנוסף, הנתונים המספריים של הנזקים להם טוענת התובעת אינם מפורטים ותמוהים ונסמכים על התקשרות של 10 שנים ולא ברור מאין לקחה התובעת תקופה זו והנזקים מוכחשים לחלוטין.

במהלך שיתוף הפעולה רכשה התובעת מהנתבעת מוצרים בעלות שנתית ממוצעת של כ- 88,000 יורו ולכן התביעה מופרכת. הנתבעת אכן משתפת פעולה עם חברת ס.י.ר.א.ם והיא רשאית לעשות כן כי לא נתנה לתובעת כל בלעדיות, מה עוד שהתובעת הודיעה לנתבעת ששיתוף הפעולה אינו רווחי עבורה.

תמצית טענות ההגנה של הנתבע :
14. הנתבע טוען שאינו ממלא כל תפקיד בסכסוך בין התובעת לנתבעת, אינו מורשה מטעם הנתבעת, אינו מעורב בעסקי הנתבעת ואין לו כל חבות כלפי התובעת. הנתבע הינו רופא שיניים ותיק ומומחה, הבעלים של מרפאת שיניים ומרצה לרפואת שיניים באוניברסיטת ת"א ויועץ מקצועי בחברות מובילות. הנתבע הינו יועץ מדעי לנתבעת על פי הסכם בניהם, בתמורה ל1,000 יורו לחודש. במסגרת ההסכם בין התובעת לנתבעת, הנתבע מסייע לתובעת להכיר את מוצרי הנתבעת לקהל העוסקים ברפואת שיניים בישראל שהוא בעל קשרים טובים עימן. בין היתר הוא יוזם מפגשים ואירועים, ומסייע למי שהנתבעת מימנה על פי שיקול דעתה כסוכן, מפיץ או סוכן מסחרי. הנתבע לא בוחר לנתבעת את גורמי ההפצה שלה, אינו מסיים התקשרות עם המפיצים שלה ןאין לו מעמד או כוח הכרעה בהחלטותיה העסקיות של הנתבעת כולל מול התובעת.

15. כבעל מרפאת שיניים הנתבע משתמש במוצרי הנתבעת אותן רכש מהתובעת. התובעת לא שיתפה אותו בעסקיה, במכירת מוצרי הנתבעת ולא דיווחה לו על מכירותיה וידעה שאין לו כל קשר לנושא זה. הנתבע הדריך את אנשי המכירות של התובעת, לימד אותם את התחום, הציג את מוצרי הנתבעת וענה לשאלות מקצועיות. כאשר נחתם ההסכם בינו ובין הנתבעת במחצית שנת 2004 לערך, חברת שוודנט הפיצה את מוצרי הנתבעת בארץ. בשנת 2006 הודיעה לו הנתבעת על הפסקת קשריה עם שוודנט ועל התקשרותה עם התובעת שתתמנה להיות יבואנית/סוכנת של מוצרי הנתבעת בישראל. לנתבע אין קשר להחלטה, הוא לא הכיר באותה עת את התובעת ואינו יודע אם שימשה יבואנית בלעדית ולא השתתף בקביעת תנאי ההתקשרות.

16. למיטב ידיעתו גם לאחר ההתקשרות בין התובעת לנתבעת – גורמים נוספים בארץ, כולל שוודנט מכרו את מוצרי הנתבעת בישראל, ושוודנט מכרה אותם במסגרת "דנטל דיפו"- שהוא מרכז מכירות בבעלותה למגוון מוצרים בתחום רפואת השיניים. הנתבע התבקש על ידי הנתבעת להדריך את אנשי התובעת לגבי מוצריה וכך עשה. למיטב ידיעתו, התובעת לא הצליחה לשווק את מוצרי הנתבעת בהיקף גדול, הפרסום שעשתה היה דל ולא העסיקה מספיק נציגי מכירות. לדבריו, ידוע לו מחברים למקצוע שהתלוננו על מחסור של מלאי חומרים אצל התובעת.
בשלב מסוים נציגי הנתבעת אמרו לו שאינם מרוצים מעבודת התובעת ולבקשת הנתבעת הוא הכיר לה מספר יבואנים/מפיצים במרכזי מכירות של ציוד ורפואת שיניים המכונים ("דנטל דיפואים"), כולל ס.י.ר.א.ם. לנתבע לא היה חלק במו"מ עם אותם מפיצים, הוא לא עשה שימוש במידע שמסרה לו התובעת, הוא לא השתמש בסודות עסקיים שלה ולא במידע על לקוחותיה והוא לא קשור בשום צורה לסכסוך שלה עם הנתבעת.

דיון
17. השאלות הצריכות הכרעה במחלוקת דנן הן:
האם נקשר בין התובעת לנתבעת הסכם בע"פ ו/או בהתנהגות, המעניק לתובעת בלעדיות בהפצת מוצרי התובעת בארץ ומה היה מעמד התובעת ביחסיה ה עסקיים עם הנתבעת.
ככל שייקבע שנכרת הסכם, האם מי מהצדדים הפר את ההסכם והאם נקבע מהו הזמן הסביר להודעה מוקדמת להפסקת ההתקשרות אם לא, מהו הזמן הסביר להודעה כזו
האם הנתבע גרם להפרת ההתקשרות בין התובעת לנתבעת, מה היה הקשר שלו להתקשרות, והאם העביר "סודות מסחריים" (כגון: רשימת לקוחות) של התובעת לנתבעת.

עדויות
18. אבי יצחק מנהל הרכש במכבידנט וסיגלית סיטון מנהלת הרכש הדנטלי והאסתטיקה בשילה - חברת בת של שירותי בריאות כללית העידו, שטרם אישור מוצר דנטלי חדש המוצר עובר וועדה לנושא רכש, הוא נבדק ולעיתים נעשה פיילוט במספר מרפאות, לאחר מכן מעבירים את החומר לשימוש בקבוצת מרפאות וככל שאין הערות לגביו, הוא מוכנס לרשת. ברגע שהמוצר נכנס למערכת, מעבירים את המידע לכל המרפאות כולל שם הספק. המוצר החדש עובר הליך של הטמעה שאורך זמן וגם לאחר שהמוצר הוטמע במערכת, ואין משמעות הדבר שכל הרופאים מזמינים אותו באופן אוטומטי. לאחר מכן, הספק מתאם פגישה עם המרפאות כדי להטמיע את המוצר.

19. לדברי אבי יצחק התובעת, באמצעות דורית, הכניסה את מוצרי הנתבעת למכבידנט, שלה ספקים רבים של חומרים דנטלים ובשנת 2012 פנתה אל מכבידנט חברת ס.י.ר.א.ם לשיווק מוצרי הנתבעת. על ס.י.ר.א.ם היה רק להציע מחיר כיוון שהמוצר היה ידוע בשוק. חברת ס.י.ר.א.ם מוכרת וידועה מזה שנים רבות כמי ששיווקה למכבידנט אביזרים דנטליים אך לא חומרים רפואיים לרופא. לאור קשריה של ס.י.ר.א.ם עם מחלקת הרכש של מכבידנט, היא לא הייתה זקוקה לתובעת לצורך קשרים אלה. גם סיגלית סיטון העידה שלאחר שנת 2012, המוצרים נמכרים באמצעות ס.י.ר.א.ם כאשר הפריט היה בקטלוג והיה צורך למצוא ספק חלופי במקום התובעת. את חברת ס.י.ר.א.ם היא מכירה עוד קודם לכן , כחברה רצינית גדולה ומוכרת שמוכרת לקופת החולים הכללית מוצרים נוספים, היא עובדת עם חברת ס.י.ר.א.ם שנים רבות והיא המשיכה לייבא את מוצרי הנתבעת שהיו כבר בקטלוג.

20. ניר אירני מנהל התובעת, אינו בעל מניות או דירקטור , הצהיר, כי עם תחילת עבודת התובעת בשיווק מוצרי הנתבעת, הסתבר שתדמיתה בקרב לקוחותיה הייתה בעיתית כיוון שהסוכן הקודם מכר מוצרים פגומים. לדבריו, אין אמת בטענת הנתבעת שבתחילת ההתקשרות בין הצדדים גם חברת שוודנט מכרה את מוצריה בארץ, כיוון שהאחרונה היא חברה שמוכרת מוצרים דנטליים לרופאי השיניים של חברות רבות ולא של הנתבעת בלבד. לדבריו, בשנת 2008 הצליחה התובעת להחדיר את מוצרי הנתבעת לגופים רבים העוסקים ברפואת השיניים, לאחר תהליך ארוך ואיטי והשקעה מרובה. התובעת ארגנה כנסים לרופאי שיניים ונשאה בהוצאות רבות, כולל פרסום מוצרי הנתבעת. הוצאותיה עמדו ב35,000 ₪ מתוכם נשאה הנתבעת בסך 24,000 ₪ בשנת 2009. בשנת 2010 נשאה התובעת בהוצאות בסך של 15,000 ₪ מתוכם שילמה הנתבעת 9,300 ₪, כן ערכה התובעת ימי עיון לרופאי שיניים .

21. למרות שגדל קצב המכירות של מוצרי הנתבעת ע"י התובעת וגם מאגר הלקוחות, נגרמו לתובעת הפסדים לאור העובדה שהנתבעת מכרה לתובעת את מוצריה במחירים גבוהים וסירבה להפחיתם. בחודש יוני 2010 פנתה סיון מסיקה לנתבעת כדי שתפחית את המחירים תוך שציינה שהתובעת מעוניינת להמשיך לעבוד עם הנתבעת. נציג הנתבעת השיב לסיוון מסיקה שהוא יגיע לארץ במהלך חודש יולי 2010, ובפגישה הציעה הנתבעת להשתתף בעלויות נציגי המכירות של התובעת.
בחודש אוגוסט 2010 נחתם בין הצדדים הסכם להשתתפות חלקית של הנתבעת בשכרם של עובדי התובעת דורית מוסרי, ורותם ברנט. לטענתו, התובעת שמרה על היקף מכירות גבוה של מוצרי הנתבעת. בכנס של מכבידנט בשנת 2011 אותו ארגנה בין היתר התובעת עלות ההוצאות שלה, היו כ-6,000 ₪, ובנובמבר עלות הוצאותיה בכנס היו 7,500 ₪ ו- 5,500 ₪. בחודש נובמבר רכשה התובעת מהנתבעת מוצרים בסך של 498,000 ₪.
בחודש מרץ 2012 החליטה התובעת להפסיק את עבודתה של דורית כאשר הוסבר לנתבעת שסיון מסיקה ורותם ברנט יעשו את עבודתה של דורית. התובעת ביקשה שוב מהנתבעת להפחית את המחירים.

22. לדבריו, בחודש יולי 2012 התקבלה מהנתבעת סחורה בהתאם להזמנת התובעת והזמנה נוספת נשלחה בחודש אוגוסט 2012 אך הנתבעת התנתה את אספקתה בתשלום ההזמנה הקודמת לפני מועד פירעונה, מה שהצביע על שינוי בהתנהלותה וכוונתה להפסיק את ההתקשרות עם התובעת באופן חד צדדי. גם הזמנה נוספת הותנתה בתשלום להזמנה קודמת ולקוחות התובעת ביקשו הסבר לאי אספקת מוצרי הנתבעת וביקשו הבהרה לעובדה שמשווק אחר – ס.י.ר.א.ם. מספק את מוצרי הנתבעת בארץ. הסתבר כי ד"ר גרוסמן שעובד במשרדו של נתבע 2 הוא יועץ דנטלי של ס.י.ר.א.ם . הנתבעת חדלה לספק סחורה לתובעת עבור לקוחותיה כולל הזמנות שכבר בוצעו.
לטענת אירני, התובעת לא קיבלה כל הודעה על הפסקת התקשרות מהנתבעת ומדובר בהתנהגות חסרת תום לב והפרה חד צדדית של ההסכמות וההבנות בין הצדדים.

23. לגבי הנתבע טוען אירני שלתובעת היו קשרים עסקיים עמו משנת 2006, הוא היה נציגה של הנתבעת בארץ ואיש הקשר, נכח בכנסים שארגנה התובעת והיה בעל מעמד בנתבעת. הנתבע היה מכותב לכל התכתובות בין התובעת לנתבעת והוא הכיר את מאגר הלקוחות של התובעת בארץ. הנתבע היה יועץ לעניינים מסחריים של הנתבעת אם כי לא מונה לכך באופן רשמי, היה שותף לאורך כל הדרך בנושאים המקצועיים והמסחריים והעביר לנתבעת מידע שוטף. תובעת עדכנה את הנתבע בשיווק המוצרים לקופות החולים השונות בבניית סל מוצרים דנטליים בנושאים המקצועיים. הוא השתתף בישיבות עם התובעת והיה מעורב בכל התהליכים בתובעת. הנתבע לא היה מרוצה מכוונת התובעת להפסיק את העסקתה של דורית וניתק מגע עם התובעת למרות שסיון מסיקה המשיכה את עבודתה והייתה עמו בקשר שנים רבות קודם לכן.

24. לטענת אירני, הנתבע יצר ההתקשרות בין הנתבעת לבין ס.י.ר.א.ם והעביר לס.י.ר.א.ם כנסים והדרכות לגבי מוצרי הנתבעת ובכך גרם לסיכול ההתקשרות בין ה תובעת לנתבעת.
בחקירתו העיד ניר אירני, שטרם התחלת ההתנהלות עם הנתבעת לא היה לתובעת ניסיון קודם בשיווק לשוק הדנטלי אבל היה לה קשר עם אנשי רכש בקופות החולים כולל בתחום הדנטלי ולגרסתו אין לתובעת חובות.
לטענתו, גם בעת שהותו בחו"ל הוא התווה את מדיניות התובעת שיושמה על ידי סיון מסיקה שהשתתפה בפגישות וכל דבר עבר לאישורו. לדבריו אין מסמך בכתב לגבי ההתקשרות, או הבלעדיות.

25. העיד אירני שהתובעת לא שילמה את הסך 12,078 יורו באוקטובר 2012 כיוון שהנתבעת הפסיקה לספק להם סחורות ולתובעת היה מלאי שלא ניתן היה למוכרו עקב אי קבלת סחורות, התובעת ביקשה להחזיר את המלאי לנתבעת והתובעת שלחה לנתבעת את רשימת המלאי שבמחסניה. בכל מקרה, לטענתו, מעולם התובעת לא הפסיקה לשווק את מוצרי הנתבעת וההסכמה היחידה הייתה שהתובעת תשתתף בשכרה של דורית, תיבחן את נושא המחירים ותיתן מוצרים אטרקטיביים למכור בישראל.
לצורך הערכות לשיווק מוצרי הנתבעת היה על התובעת להגדיל את מחסניה ולהעמיד מערך של
אנשים בעלי ניסיון שטיפלו במערך השיווק ויצרו את הפגישות עם קופות החולים, אנשי שיווק.

בחקירתו אישר ניר אירני שבמהלך השנים שהתובעת הייתה בקשר עם הנתבעת היא ייבאה לארץ חומרים דנטליים מסליקון של חברה קוריאנית, ואינו יודע שבסל המוצרים של הנתבעת יש מוצרים זהים מסליקון למדידת כתרים.
לדבריו, הנוהג בין הצדדים היה תשלום שוטף +60 לאחר שהסחורה נוחתת בארץ, זה היה
הנוהג לאורך כל השנים מאז שנת 2006 עם הנתבעת ואף פעם לא הייתה בעיה בנושא.

26. סיוון מסיקה בשנים 2003-2012 הייתה מנהלת שיווק ואחראית תחום לקוחות ביחד עם ניר אירני. לדבריה לצורך התחלת העבודה עם הנתבעת התובעת רשמה את המוצרים במשרד הבריאות, והפכה לנציגיה הבלעדיים של הנתבעת בארץ והיחידה ששיווקה אותם. התובעת יצרה מערך עובדים שטיפלו בשיווק מוצרי התובעת, ערכה כנסים, סיורים מקצועיים והחדירה את מוצרי הנתבעת לשוק הדנטלי בהליך ארוך תוך השקעה רבה וארגון כנסים רבים. היא זו שהסבירה לנתבעת שנוכח המחירים הגבוהים נגרמים לתובעת הספדים ופנתה מספר פעמים לנתבעת להפחית את מחיר מוצריה, אך לא נענתה. בחודש יוני 2010 היא פנתה לנתבעת בעניין המחירים, פרטה שהתובעת לא יכולה להתמודד עם מדיניות המחירים של הנתבעת, וביקשה להוריד את המחירים. לא היה מדובר בהודעה על הפסקת ההתקשרות אלא על פניה להתחשב במחירים. נציג הנתבעת הודיעה לה שיגיע לארץ בחודש יוני 2010 ויבחנו את הנושא, ובעקבות ביקורו בין הצדדים הסכם בגין עלות שכרה של דורית.
לטענתה, היא הודיעה לנתבעים שפיטורי דורית לא יפגעו בשווק כיוון שהיא ביחד עם רותם ימשיכו את עבודתם וביקשה שוב מהנתבעת להפחית את המחירים.

27. דורית מוסרי, שעבדה בתובעת משנת 2008 – 2012 וכיום עובדת בחברת הנרי שיין, כסוכנת מכירות בתחום הדנטלי, העידה ששימשה אצל התובעת סוכנת מכירות בתחום הדנטלי. היא עבדה בשטח מול רופאים והגיעה אליהם לשווק את מוצרי הנתבעת, ניהלה לוח פגישות מול רופאי שיניים ופנתה למרפאות שיניים פרטיות, קופות חולים ואוניברסיטאות ושכרה היה בנוי על שכר בסיס ואחוזים ממכירות, כן קיבלה מהתובעת רכב ופלאפון.
כדי להטמיע את מוצרי התובעת בקופות ובתי חולים נעזרה בנתבע שהיו לו קשרים מצוינים מול קופות החולים ואוניברסיטאות, הוא היה איש הקשר שלה להגיע אליהם ופעל כנציג הנתבעת. להחדרת מוצרי הנתבעת, התקיימו פגישות וחשיפות, היא השתתפה בהרבה כנסים כדי לחשוף את המוצרים שלא היו מוכרים בשוק, כנסים בתחום הדנטלי, שערכו חברות כנסים שונות ולא התובעת.

28. דורית טוענת שיצרה קשר מול חברת הכנסים ששלחו דוא"ל לרותם או סיוון כדי ליידע את עלויות של השתתפות התובעת והכינה דוגמאות לכנס שהנתבעת נשאה בעלותם. היא נשלחה ע"י התובעת לגרמניה לעבור הכשרה על החומרים השונים, ולאחר תקופה מסוימת הנתבעת שלחה לסיוון טופס שעל דורית היה למלא: מס' ביקורים, היקף המכירות ועם כמה רופאים נפגשה
כשדורית החלה לעבוד בתובעת, ד"ר פישר הוצג לה כיועץ מקצועי ואיש הקשר שלה מול הנתבעת בארץ, לגבי כל בעיה או תלונה . היא התנהלה מול עופר מסיקה מטעם התובעת, אך לאחר שעופר ניר ומיטל עזבו את הארץ, היא נשארה עם סיון, והחלו בעיות באספקת חומרים וזמן רב לא היו חומרים שהוזמנו ע"י הלקוחות, מה שהיקשה על עבודתה. בעת שמנהלי התובעת שהו בחו"ל לא היה לה קשר עמם והיא פנתה לנתבע נושא החסר במוצרים ועבודתה ירדה לטמיון. הנתבעת השתתפה בעלויות הכנסים ובעלות שכרה. כרטיס הטיסה לנסיעתה לגרמניה שולם ע"י התובעת, והנתבעת נשאה בעלויות האירוח וההדרכה.
דורית העידה שהייתה אשת המכירות היחידה של הנתבעת במשך 3 שנות עבודתה. היא החזיקה ברשימת הלקוחות של התובעת ולא מסרה רשימה זו מעולם לנתבעת.

נפתלי ורונה, איש מכירות בחברת שוודנט משנת 2007 העוסקת בקנייה ומכירה של מוצרים דנטליים ומהווה סופר למוצרים אלה, היה בקשר עם סיוון ודורית כנציגות התובעת.
למיטב ידיעתו, כאשר התובעת ייבאה את מוצרי הנתבעת שוודנט לא רכשה מוצרים דנטליים ישירות מהנתבעת אלא מהתובעת.

29. עד הנתבעת וורנר פרדיננד פוסין, (להלן: " וורנר") עובד בנתבעת מאז 2006, אז החליף את בודו הייברוק ושימש עד חודש ספטמבר 2009 כמנהל ייצוא לאזור המזרח התיכון וכיום משמש מנהל מכירות ייצוא למדינות שאינן אירופה. בתצהירו פרט כי הנתבעת הינה מהחברות המובילות בעולם בפיתוח וייצור חומרים בתחום הדנטלי, מייצאת לכ- 100 מדינות את מוצריה ומקיימת מחקרים ושיתוף פעולה עם יותר מ – 150 אוניברסיטאות ומכוני מחקר רפואי בעולם וזו התביעה הראשונה המוכרת לו , שהוגשה ע"י יבואן.

30. התובעת החלה לייבא ארצה את מוצרי נתבעת בשנת 2006, כאשר הוא החל את תפקידו בנתבעת, הוא וקודמו בתפקיד עמדו על כך שלא תינתן לתובעת בלעדיות בייבוא ושיווק מוצרי הנתבעת ולכן שלח קודמו בתפקיד (בודו הייברוק) ביום 7.3.06, דוא"ל למנהל התובעת לפיו הנתבעת אינה מוכנה להעניק לתובעת בלעדיות (נספח 1 לתצהירו). ביום 9.10.06 דיבר וורנר עם מנהל נוסף בתובעת – אופק מסיקה אשר ניהל את התובעת והמחליט בה, ובתרשומת השיחה שנערכה בכתב ידו ובזמן אמת, שהוא ערך, צוין מפורשות "חוזה בלעדיות – מסכים שלא יהיה כרגע, זה בסדר ככה" (נספח 2 לתצהירו).

31. התובעת לא קיבלה בלעדיות לשיווק מוצרי הנתבעת בארץ ואף לא נדרשה לשווק רק את מוצרי הנתבעת. מדובר בשיתוף פעולה עסקי התלוי בביצועיה של התובעת ואף ללא התחייבות מינימאלית שלה לרכישת מוצרים מהנתבעת. מדיניות הנתבעת לגבי בלעדיות היא רק ליבואנים בעלי ניסיון של שנים בתחום ולהתנות את הבלעדיות בהגעה ליעדים שנתיים בהיקף המכירות. הנתבעת נוהגת לערוך הסכם בלעדיות בכתב בלבד ובאישור מנכ"ל הנתבעת מר אולף זאוארביר בלבד. נציגי התובעת הודו בפני וורנר שאין להם ניסיון קודם בתחום ולכן הנתבעת לא הציבה לתובעת יעד שנתי. הנתבעת מעולם לא העניקה לתובעת בלעדיות, לא בכתב ולא בע"פ ובשתי הפעמים שהתובעת העלתה את נושא הבלעדיות, כמפורט לעיל, הבהירה לה הנתבעת בכתב ומפורשות שאין לה כוונה להעניק לתובעת בלעדיות, התובעת הסכימה לכך ולא העלתה שוב את הנושא. ככל שהתובעת הייתה עומדת על קבלת בלעדיות, הנתבעת לא הייתה מתקשרת עמה בקשר עסקי.

32. בין התובעת לנתבעת אין הסכם כתוב ושיתוף הפעולה התבסס על הזמנות שוטפות של מוצרים, בהתאם לצרכי התובעת וללא התחייבות מצידה. לטענת וורנר, מוסר התשלומים של התובעת היה ירוד והנתבעת התריעה בפניה לא פעם לגבי חובות שצברה והתובעת נותרה חייבת לנתבעת סכומי כסף גבוהים בגין סחורה שהזמינה וקיבלה.
ההתנהלות בין התובעת לנתבעת הייתה, שבתחילת כל שנה הנתבעת שלחה לתובעת מחירון מוצרים בצירוף נספח תנאים כלליים להזמנה והתובעת הייתה מודיעה לנתבעת מהם המוצרים שהיא מעוניינת להזמין, כאשר ההזמנה הייתה כפופה לתנאים הכלליים

33. בתאריכים 16 – 19 לאפריל 2007 ביקר וורנר בישראל כדי להתרשם מהשוק הישראלי ועבודת התובעת, הוא נפגש עם אופק מסיקה והנתבע – היועץ המדעי של הנתבעת וגורמים ברפואת השיניים. וורנר מציין שהקשר העיקרי שלו היה עם אופק מסיקה שלא הובא לעדות ולא עם ניר אירני.
לדבריו, הנתבעת שילמה לתובעת עבור שיווק ופרסום מוצרי הנתבעת בארץ, והיו לה הוצאות נוספות בגין שיווק המוצרים בארץ, כגון משלוח דוגמיות וסחורות ללא תשלום לתובעת ושכר חודשי לד"ר פישר. בתקופתו היקף המכירות של התובעת היה מצומצם, מוסר התשלומים של התובעת היה ירוד. בנוסף, התובעת לא שיווקה היטב את מוצרי הנתבעת, וקורס שהוכן בהשקעה רבה באוניברסיטת ת"א, כולל שריון מרצים שיגיעו מחו"ל בוטל ע"י סיון מסיקה ללא מועד ומחשש שלא יהיו מספיק משתתפים.

34. לטענת וורנר, אין אמת בטענת התובעת שלמוצרי הנתבעת הייתה תדמית ירודה והוא מעולם לא שמע טענה בדבר המוניטין והאיכות של מוצרי הנתבעת שעומדים בסטנדרטים בינלאומיים מחמירים. משכך, אין ממש בטענת התובעת שהיא נאלצה לשקם את המוניטין של נתבעת. לפני התובעת שיווקה חב' שוודנט את מוצרי הנתבעת וחלק מלקוחותיה הפכו ללקוחות התובעת.
מי מהנתבעת מעולם לא ביקש וממילא גם לא קיבל, רשימת לקוחות מהתובעת והנתבעת אינה יודעת מי היו לקוחות התובעת.
בחקירתו העיד, שנספח 2 לתצהירו, הינו רישום משיחת טלפון, והוא נוהג כך תמיד, מדובר בשיחה
עם אופק מסיקה והרישום נעשה מיד בסיום השיחה.

35. משנת 2006 עד 2009 ועד שעזב את התפקיד, הנתבעת שיווקה מוצרים בישראל רק באמצעות
התובעת, אך מנקודת מבטו זה לא מעיד על בלעדיות. התובעת השתתפה באופן כללי בעלויות של
שיווק, וכך גם נכללה התמיכה לעריכת כנסים, ומוצרים ששלחה ללא תשלום. הוא אינו זוכר
שהנתבעת הייתה אמורה להוריד מחירים, אך אם היא לא קיבלה את המחיר הנדרש עבור מוצר
מסוים, היא הוציאה את המוצר מהשוק
לדבריו, משנת 2006-2009 עבדו הצדדים בשיתוף פעולה והתובעת סברה שהירידה במכירות
תשתנה ולכן נענתה לבקשת התובעת להקל עליהם כספית והציעה את ההסכם להשתתף בשכרה
של דורית. זו הזדמנות שנייה שהיא רצתה לתת להם כדי שהתובעת תייצג את הנתבעת בישראל.
הנתבעת בצעה 3 מכירות לשוודנט בשנת 2005, אין לה את רשימת לקוחות התובעת ומעולם לא
דרשה זאת, אם כי ידעה שהתובעת מכרה לחברות גדולות כמו שוודנט, לקופות חולים כמו מכבי, אך
לא ידעה לאיזה רופאי שיניים מכרה התובעת מוצרים.

36. דירק לוהמן, משמש מאז שנת 2009 (עת החליף את וורנר) כמנהל ייצוא למזרח התיכון בנתבעת, (להלן: " דירק"). בעת שהחל את תפקידו אמר לו וורנר מפורשות שאין כל הסכם כתוב עם התובעת ומדובר בשיתוף פעולה המבוסס על הזמנות שוטפות שכל צד יכול להפסיקו מתי שיחפוץ בכך. כן מסר לו וורנר שלא ניתנה בלעדיות לתובעת והנתבעת רשאית להתקשר עם יבואנים נוספים בישראל. דירק לא העניק לתובעת בלעדיות ולא קבע תנאים שמגבילים את מי מהצדדים להתנהלות העסקית, נושא שבמסכות מנהל הנתבעת בלבד. לא הוסכם בע"פ מעולם בין הצדדים על שינוי המסגרת העסקית ביניהם והיה ברור שמדובר בשיתוף פעולה עסקי המבוסס על הזמנות שוטפות שאינו כובל את מי מהצדדים.

37. לטענתו, הראיה לכך שהצדדים היו רשאים להפסיק את ההתנהלות העסקית ביניהם, הינה העובדה שביום 4.6.10 שלחה אליו סיוון מסיקה דוא"ל בו מחתה על יוקר המחירים ודרשה להפחיתם ואף הציבה אולטימטום שאם לא יופחתו המחירים תוך ימים, התובעת תפסיק לייבא את מוצרי הנתבעת לארץ. דירק בתשובתו הציע לתובעת להשתתף בעלות שכרה של דורית -אשת המכירות בסך 900 יורו לחודש, כדי לתמרץ את התובעת להמשיך להפיץ את מוצרי הנתבעת בארץ ולשפר את ביצועיה. בתשובתו, לא טען דירק שאין לתובעת זכות להפסיק את הפצת מוצרי הנתבעת בארץ, נוכח הידיעה הברורה ששני הצדדים זכאים להפסיק את ההתקשרות.

38. דירק, שחוזר על טענת הנתבעת שהיקף המכירות של התובעת בארץ ומוסר התשלומים שלה היו ירודים, טוען שבסוף שנת 2011 הודיעה לו סיוון שהוחלט לפטר את דורית, שאין כוונה למצוא לה מחליף ושהתובעת תסתפק בשיווק דרך הטלפון. מחאותיו לשיטת השיווק לא הועילו ומאז חלה צניחה חדה במכירות ולכן, דירק הגיע בבהילות לארץ בחודש ינואר 2012לפגישה עם סיוון. בפגישה עמדה סיוון על שיטת שיווק טלפונית ודירק הודיע לה, שככל שלא תשונה השיטה, הנתבעת תפסיק את שיתוף הפעולה ותחפש משווקים אחרים. סוכם שסיוון תנסה להמשיך בשיווק טלפוני שלושה חודשים כדי לנסות להוכיח את צדקתה, אך כמות ההזמנות לא גדלה.

39. לטענתו, דרישות הנתבעת לתשלום חובות התובעת לא נענו ואף נציגה הפסיקו לענות לטלפונים, לבקשת סיוון הסכים דירק לקבל מהתובעת מוצרים שנותרו במלאי, אך היא לא שלחה לה רשימה כזו מעולם.
בחקירתו העיד דירק לוהמן, כי כאשר פנו לקוחות בארץ וביקשו לקנות מוצרים של הנתבעת בישראל, הנתבעת הפנתה אותם לתובעת ובין השנים 2009-2012 לא היה שום גורם נוסף בישראל ששיווק את מוצרי נתבעת מלבד התובעת. הנתבעת השתתפה בעלות כנסים וימי עיון של דנטליים שונים ויוצגה ע"י התובעת, תמכה בתובעת בירידים ובכינוסים ולאחר מכן גם במשכורת ששולמה לדורית, בסך 900 יורו לחודש ולטענתו, בפועל, תמיכה בתשלום חלק ממשכורת סוכן הינה הורדה במחיר המוצרים של 10%.

40. לדבריו, למרות חוסר שביעות רצון של הנתבעת מתוצאות התובעת שלא העסיקה מספיק
עובדים ולא ביצעה מספיק פעולות שיווק וכו', הוא כתב דוא"ל ב- שהנתבעת מאמינה בתובעת, כיוון
שנדרש נימוס כלפי לקוח, והיה זה ניסיון לפתח את היקף המכירות והוא ניסה להמשיך לעבוד עם
התובעת, כאשר המטרה הייתה להרחיב במשותף את המחזור השנתי.
הירידה החדה במכירות הייתה מהיקף של 100,000 ואחרי 5,6 חודשים ירד ל 30,000 ובתקופה זו
נעשו רק 30% מההיקף הכולל.

לדבריו, כאשר הודיעו לו על פיטורי דורית, היה ברור שאי אפשר למכור את מוצרים הנתבעת
באמצעות הטלמרקטינג. במשך שנתיים הוא ניסה לשכנע את סיון שהנתבעת זקוקה לעוד כשתי
סוכנות מכירות כמו דורית. מרגע שדורית עזבה פני הנתבעת בשוק לא היו כמו קודם והחלה
התדרדרות במכירות.

מכיוון שלשיטתו, היקף המכירות קובע את טיב העבודה של המפיץ וכל לקוח חשוב, כאשר ראה סימנים ראשונים לירידה במכירות אמר לסיוון שיש לפעול להגברת המכירות, וכל שיחה או פגישה עם לקוח חשובה, מה עוד שהצדדים עבדו מספר שנים ביחד, ונוצרה שותפות - עבודה משותפת, אך לא קיים חוזה שותפות.

41. בתחילת חודש מרץ, עוד לפני שעבר הזמן שסיכם עם סיוון, החל לחפש משווקת אחרת,
ופנה לד"ר פישר בעניין חברת 'שקיר', כיוון שחלק מתפקידו לשמור על הקשרים והוא רשאי
לשוחח עמם. ההנפקה הראשונה לסירם הייתה בחודש אוקטובר נובמבר, בסוף השנה, לאחר
שהתובעת לא שילמה את חובה ולא היה לה מלאי של סחורה, דורית סיפרה לו שזה היה המצב
היומיומי במהלך 3,4 שנים וכמוכר שיש לו שוק מעניין בישראל שאינו מנוצל, פנה לס.י.ר.ם.

לדבריו, הנתבעת דרשה שדורית והתובעת יגישו דיווח באופן שוטף לגבי שיחות יעוץ, מכירות,
הזדמנויות מכירה ולקוחות שאצלם ביקרה היועצת דורית, מה שמקובל, גם לאור העובדה
שהנתבעת השתתפה במשכורתה של דורית.

הסכם?
42. בכתב התביעה (ס' 2) טענה התובעת שבשנת 2006 נכרת בינה לבין הנתבעת הסכם לשיתוף פעולה, לפיו התובעת הינה הנציגה הבלעדית של הנתבעת בארץ ולה זכויות ההפצה הבלעדיות של מוצרי הנתבעת בארץ.
בסיכומיה זנחה התובעת את טענת הסכם ההתקשרות וטענה שהייתה בעלת בלעדיות בפועל של מוצרי הנתבעת משנת 2006 עד 2012, (ס' 1 לסיכומיה).
איני מקבלת את טענת התובעת )ס' 3 לסיכומיה) ואת עדותה של סיוון מסיקה, שבתחום הרפואי לא נהוג לעשות חוזים ושעובדים עפ"י יחסי אמון. סיוון מסיקה אינה מומחית בתחום זה, הגם שעבדה בתובעת מול הנתבעת. מדובר בשתי חברות עסקיות, המנהלות עסקים והנתבעת משווקת את מוצריה למדינות רבות בעולם, ואין זה הגיוני שתתקשר בהסכמים בע"פ, ללא פרוט תנאי ההתקשרות.
אני מקבלת את עדות עדי הנתבעת, לפיה, הנתבעת, כחברה גדולה המנהלת עסקים, נוהגת לערוך הסכמים בכתב.

43. גם העובדה שהתובעת הייתה משווקת יחידה והעובדה שהיה שיתוף פעולה עסקי והנתבעת אף השתתפה בחלק מעלויות שיווק מוצרי הנתבעת כבעלת אינטרס למכירת מוצריה, אינה מצביעה על התקשרות בהסכם, אלא על שיתוף פעולה עסקי, בין מפיץ ליצרן ורצונה והשתדלותה של הנתבעת לעשות ככל שניתן לשיווק מוצריה בארץ. יתרה מכך, העובדה שמדי פעם היו הסכמים בכתב לעניין השתתפות עלות שכרה של דורית ו/או השתתפות בכנס מסוים, מצביעה על כך שהנתבעת כן נוהגת לערוך הסכמים בכתב. ביחסים העסקיים בין התובעת לנתבעת, לא נכרת הסכם, לא נקבעו כללים, תנאים והתחייבויות, והתובעת והנתבעת התנהלו לפי הצורך במהלך השוטף של שיווק מוצרי הנתבעת ע"י התובעת בארץ בהתאם להיצע וביקוש . התובעת עצמה מפנה (ס' 7.ד. לסיכומיה) למכתבו של מר לומן, שכתב לתובעת שבמהלך ביקורו בארץ, שעל שני הצדדים לעשות שיעורי בית יחדיו לאחר ניתוח השוק הישראלי. דהיינו, שכלל לא נקבעו כללים לצורת השיווק, היקפו ושיתוף הפעולה, אלא שהצדדים למדו הכל תוך כדי עבודת ההפצה והשיווק. דווקא העובדה, שנחתם בין התובעת לנתבעת הסכם בכתב, לגבי השתתפות בעלויות העסקת עובד מסוים, מצביעה על שיטה של התקשרות ועריכת הסכמים בכתב ולא בע"פ.

44. אין לקבל את טענת התובעת בס' 7.ד. לסיכומיה, לפיה הנתבעת דרשה דיווח שוטף של המכירות והפעילות. עדי הנתבעת העידו שדרשו דיווח לפעולותיה של דורית בלבד , כיוון שהנתבעת השתתפה בעלות שכרה וביקשה לדעת מה ביצעה ועבור מה היא משלמת. גם ניר אירני אישר בס' 13 תצהירו שהנתבעת השתתפה בעלות שכרה של דורית. לא היה לנתבעת רשימת לקוחות של התובעת, אם כי ידעה שהיא מוכרת מוצרים לקופות החולים הגדולות. (ע' 66 ש' 31 – ע' 37 ש' 4, ע' 72 שורה 30 – 72 ש' 4).

45. צודקת התובעת בטענתה (ס' 8 לסיכומיה), לפיה, גם חוזה בע"פ מחייב את הצדדים לו, אלא שלא הוכח חוזה בע"פ או בהתנהגות.
אין לקבל את טענת התובעת, לפיה ניתן להשלים פרטי הסכם התקשרות של הפצת מוצרי הנתבעת, עפ"י נוהג בין הצדדים. לא הוכח כל נוהג בהתקשרות מסוג זה ועפ"י עדות עדי הנתבעת שלא נסתרה, מדי שנה שונו מחירי מוצרי התובעת.
התובעת לא טענה לתנאי ההסכם שלטענתה נכרת בינה לבין הנתבעת. לא טענה לתקופת ההסכם, לא טענה למחירים קבועים או נוסחה לקביעתם, לא הציגה היקפי מכירות להם התחייבה, לא הציגה תנאי אספקה ותנאי תשלום. התובעת לא הציגה כל התחייבות שלה לרכישת מוצרים מהנתבעת ולא התחייבות של הנתבעת לספק לה את מוצריה. התובעת לא הוכיחה שנכרת הסכם בהתנהגות או בהתנהלות הצדדים. כל שהוכח, שהתובעת הייתה משווק יחיד של מוצרי הנתבעת בארץ, כאשר התובעת רכשה מוצרים עפ"י צרכיה והנתבעת סיפקה אותם כמקובל ביחסי מפיץ יצרן.

אין חולק שבין התובעת לנתבעת לא נכרת הסכם בכתב והתובעת לא הוכיחה שנכרת הסכם בע"פ ו/או בהתנהגות, הגם שאין חולק שבמשך 6 שנים הייתה התובעת מפיץ יחיד של מוצרי הנתבעת וזאת, במסגרת יחסי יצרן מפיץ בכמויות והיקפים שנדרשו בשיק הישראלי מעת לעת. ניר אירנ י אישר בעדותו שהתובעת רכשה והפיצה מוצרים גם של חברות אחרות (ע' 25 ש' 12-15).

בלעדיות?
46. כאמור, בין התובעת לנתבעת לא נכרת הסכם בכתב, ולטענת הנתבעת, הענקת בלעדיות מצידה לספק במדינה מסוימת מצריכה אישור מנכ"ל והסכם בכתב עם המפיץ, בו מפורטים התחייבות למינימום הזמנות והיקף שיווק. (ס' 13-17 לתצהיר פוסין וס' 10-11 לתצהיר להמן).
הנתבעת אינה חולקת על כך שהתובעת שימשה מפיצה יחידה של מוצריה בארץ בין השנים 2006 – 2012, ולטענתה התובעת עשתה זאת לצד הפצת מוצרים של חברות נוספות מהעולם ולטענתה, עובדת היות התובעת מפיץ יחיד אינה הופכת אותה למפיצה בלעדית.

47. בלת.א. 1902/08 דנשר בע"מ נ' BANKETBAKERIJ MERBA B.V. שם נקבע שבהעדר התחייבות לבלעדיות, לא מוטלת על הספק חובה לקיים קשרים עסקיים עם מפיץ מסוים והספק זכאי בכל עת למכור את מרכולתו למפיץ אחר, או אחרים בו זמנית.
בע"א 127/86 רייכר נ' פוליתם בע"מ שם נקבע לגבי מפיץ שטען לבלעדיות שהובטחה לו בע"פ וללא הגבלת זמן, כי הנטל להוכחת מתן בלעדיות מבחינה משפטית, רובץ לפתחו של התובע ובהיות המפיץ מפיץ יחיד במשך מספר שנים, אין כדי להצביע על כוונת היצרן להעניק לו בלעדיות. ביהמ"ש שם העניק משקל לעובדה, שהנתבעת אינה מעניקה רישיונות להפצה בלעדית בהבל פה אלא בהסכמים מסודרים וכתובים. (ראה גם ע"א 8571/12 בריטש נ' אירונאוטיקס).

48. הנתבעת מציינת, שבכל פעם כאשר הועלה נושא הבלעדיות, היא הבהירה לתובעת שאינה מוכנה להעניק לה בלעדיות והתובעת הסכימה לכך שלא תהיה לה בלעדיות . (דוא"ל מיום 7.3.06 נספח 1 לתצהיר פוסין והודאת אירני שקיבל דוא"ל זה (ע' 68 ש' 8-10 לפרוטוקול). פוסין העיד שבשיחה שקיים עם אופק מסיקה ביום 9.10.06 אמר לו מפורשות שאין בלעדיות ומאז נושא הבלעדיות לא הועלה ע"י אופק ומיטל, שעם שניהם עמד בקשר. פוסין צירף תרשומת פנימית שערך בכתב ידו בזמן אמת, של שיחת הטלפון עם אופק מסיקה.(ע' 68 – 69 לפרוטוקול). אופק ומיטל לא העידו מטעם התובעת כדי לסתור עדותו זו של פוסין.
וכבר נקבע כי "אי הבאת עד רלוונטי מעוררת, מדרך הטבע, את החשד, כי יש דברים בגו וכי בעל הדין, שנמנע מהבאתו, חושש מעדותו מחשיפתו לחקירה שכנגד... ככלל,אי העדת עד רלוונטי "יוצרת הנחה לרעת הצד שאמור היה להזמינו...". (ע"א 641/87 קלוגר נ' החברה הישראלית לטרקטורים וציון בע"מ פד"י (1) 239 בע"מ 245. ת.א. (ראשון לציון) 4712/01 ב.ג. את א. נ' צ'רבוס ניהול, תק-של 2002 (2) 650, עמ' 655.

כבר מהמפורט יש לקבוע שלתובעת לא הוענקה בלעדיות בשיווק מוצרי הנתבעת.

49. אציין כאן, כי העד העיקרי של התובעת, מר איראני לא זכר ו/או לא ידע להשיב לעניין הבלעדיות. הוא לא זכר האם ביקש להעלות את ההתחייבויות לבלעדיות שניתנו לו (ע' 20 ש' 18), לאחר מכן טען שהתובעת ביקשה זאת לאורך הדרך ואינו יודע מדוע נושא הבלעדיות לא נרשם בהסכם (ע' 20 ש' 27). הוא לא זכר ממי ביקש להעלות את נושא הבלעדיות (ע' 20 ש' 30) ולא ידע לענות כאשר נשאל מדוע לא ביקש לציין את נושא הבלעדיות כאשר נחתם הסכם בין התובעת לנתבעת בנושא שכרה של דורית, (ע' 24 ש/ 9). אירני לא זכר אם השתתף בשיחה שבמהלכה הובטחה לאופק בלעדיות (ע' 19 ש/ 32) ולא זכר אם אופק עדכן אותו בנושא השיחה (ע' 20 ש' 1).

50. התובעת מפנה בסיכומיה לעדות סיוון מסיקה, שהעידה שהיה שיתוף פעולה מלא וגם אם לא כתוב בלעדיות ושהתובעת הייתה היחידה שמכרה את מוצרי הנתבעת בארץ. אין מחלוקת שהייתה היחידה, אך לא הבלעדית, כפי שקבעה הפסיקה, לא כל מפיץ יחיד הוא מפיץ בלעדי.
עדי הנתבעת העידו שהתובעת הייתה מפיץ יחיד, שלקוחות הנתבעת הופנו לתובעת, והנתבעת יוצגה בכנסים בישראל ע"י התובעת, אך בכך אין להפוך את התובעת למפיץ בלעדי.

51. התובעת בסיכומיה מפנה לעדות לומן שלטענתה העיד שבעקבות העבודה עם התובעת נוצרה שותפות, אלא שכך העיד לומן (ע' 64 ש1 24 – ע' 65 ש' 8)"
ש. אתה לא מספר על חוב בתצהירך, בסעיפים 37,39, כתבת על שיחה בהולה אבל יכולת ללכת פשוט למשווק אחר?
ת. כל שיחה או פגישה עם לקוח חשובה. אני, המצהיר השני לקחתי את התפקיד משנת 2009 ועבדנו כמה שנים יחד, נוצרה שותפות. אם אני עובד עם לקוח יחד אז מדובר בעבודה משותפת.
ב"כ הנתבע:
שיתוף פעולה.
המשך חקירה:
ת. אין לנו חוזה שותפות ואין מונח כזה בגרמנית.
ש. מפנה לסעיף 40 - מצטטת, האם נכון שכבר בתחילת חודש מרץ, עוד לפני שעבר הזמן שסיכמת עם סיוון, לטענתך, התחלת לפעל לחפש משווקת אחרת, ופנית לד"ר פישר בעניין חברת 'שקיר'.?
ת. זה חלק מהתפקיד אם יש ל חוזה עם מישהו או שאני סוגר את זה באמצעות לחיצת יד שאני צריך לשמור על הקשרים שאני זקוק להם, ואם יש לי קשר אישי עם מישהו מסוים, יש לי גם את הזכות לשוחח עמם.

דהיינו, לשיטתו מדובר בעבודה משותפת. גם אם אמר "שותפות", אין זה מעיד על כריתת
הסכם ועל היות התובעת מפיץ בלעדי.

52. אכן עדי הנתבעת העידו שהתובעת והנתבעת עבדו יחדיו כספק ומפיץ יחיד, אך לא מורשה,
שהנתבעת מפנה לקוחות בארץ לתובעת לרכישת מוצרי הנתבעת, כי התובעת השתתפה בעלויות
התובעת לפרסום ושיווק מוצריה, אך בכל אלה אין להוכיח כריתת הסכם, אין כדי להוכיח מה היו
תנאיו, תוקפו ובוודאי שאין כדי להוכיח בלעדיות. גם בשיתוף הפעולה בין התובעת לנתבעת בנושא
השיווק, הכנס ים, ההרצאות וגם בהסכם שנחתם לגבי השתתפות הנתבעת בשכרה של דורית,
ודיווחי השיווק, אין כדי להוכיח את טענות התובעת.

53. הנתבעת הציגה ראיה בכתב להעדר בלעדיות. ביום 7.3.07 נשלח ממנהל התובעת אל ניר איראני דוא"ל לפיו הצדדים יחלו את העבודה שלא על בסיס בלעדיות.
בס' 4 בתצהירו מאשר ניר איראני כי באחד האימיילים כתבה הנתבעת שהיא מעוניינת להתחיל שלא על בסיס בלעדיות, דהיינו הוא קיבל את האימייל ששלחה התובעת ביום 7.3.06. משכך, אין לקבל את טענת התובעת (ס' 9א לסיכומיה) ולפיה אין לקבל הודעת דוא"ל זו. מדובר במסמך של התובעת שאיראני אישר שהוא קיבל אותו ומכיר אותו.

איראני לא טען, ולא הציג כל מסמך אחר ששינה את המצב, או שדיבר על בלעדיות כלל ולא טען שהוסכם בע"פ על שינוי מעמד התובעת ממפיץ למפיץ בלעדי.

54. כך העיד ניר איראני בע' 19 לפרוטוקול)
ש. מפנה אותך לסעיף 4 לתצהירך- מפנה אותך למייל מיום 7/3/06 של וורנר חוסיין ?
בהודעה הזו כתב הנציג כי הם מדגישים שהעבודה המשותפת בישראל וברשות הפלסטינית תתבצע שלא על בסיס בלעדיות. האם זה נכון ?
ת. זה לא קריא.
ש. בתצהירך אתה אומר ששלחו את התצהיר הזה....
ב"כ התובעת:
חברי הקריא זאת באופן לא מדויק. אני מתנגדת.
מפנה לסעיף 7 לתצהיר של פוסין.

ש. אם אני מבין נכון את טענתך בתצהיר, אתה אומר שבהתחלה שלחו לכם את המייל הזה, ובהמשך בפועל הייתם היחידים ששיווקתם.
ת. בתחילת הדרך כפי שציינתי בתצהירי, הנתבעת 1 אמרה שהיא תתחיל לעבוד איתנו ולאורך כל השנים היינו הנציגים הבלעדיים של הנתבעת 1. מפנה לתצהירי לשנת 2010 בה הנתבעת 1 החליטה....
כן.
ש. אתה לא טוען שהיה הסכם או מייל אחר שמשנה את ה סיכומים הראשונים בעניין בלעדיות.
ת. יש עניין שאנו עובדים עם החברות שזה מנהג, מכוח העבודה שלנו לאורך 7 שנים.
ש. לא היה הסכם או מייל אחר שמשנה את המייל הזה ?
ת. היו מייל והפנו את כל האנשים שרצו לעבוד איתם אלינו.
לא היה מייל שאומר שאנו בלעדיים , אך אני חוזר ואומר כי זה היה המנהג.

55. מהמפורט לעיל עולה שלא הוכח שלנתבעת ניתנה זכות בלעדיות. כל שהוכח שהתובעת הייתה מפיצה יחידה בארץ של מוצרי הנתבעת בין השנים 2006 – 2012 ובין היתר הפיצה גם מוצרים של ספקים אחרים. לא הוכח שנכרת הסכם, לא הוכחו, ואף לא נטענו, פרטי ההסכם, התחייבות התובעת להיקף מכירות והתחייבות הנתבעת להיקף אספקה, לא הוכחו מחירי המוצרים ולטענת הנתבעת שלא נסתרה, אלה נקבעו מראש מדי שנה. גם התובעת העידה, שביקשה מהנתבעת להוריד מחירים שנדרשו ממנה מסיבותיה היא. לא הוכחה ולא נטענה תקופת ההסכם ואו הבלעדיות.

56. התובעת מפנה לעדויות עדיה, (ס' 11-15 לסיכומיה) לפיהן, היא השקיעה מאמצים כספיים ומשאבים בהחדרת ושיווק מוצרי הנתבעת ופיתוח השוק הישראלי למוצרים אלה. אין חולק, כי מוצרי הנתבעת שווקו בארץ טרם שהתובעת החלה להפיצם, ועולה, שאלה הופצו בהיקף לא גדול. עם זאת, היה זה אינטרס של התובעת עצמה וגם של הנתבעת למיצוי מירבי של רווחים, אך בכך אין להצביע על הסכם ו/או על בלעדיות. זוהי בחירתה של התובעת לשווק בארץ את מוצרי הנתבעת לשוק הדנטלי, תוך לקיחת סיכון וסיכוי, ככל עסק מסחרי אחר.
ככל שהתובעת הגדילה את היקף מכירת מוצרי הנתבעת בארץ, היה זה גם לטובתה ולהגדלת רווחיה, אלא שעפ"י עדותה נגרמו לה הפסדים משיווק מוצרי הנתבעת.
גם העובדה שחברה אחרת (ס.י.ר.א.ם) משווקת כיום את מוצרי הנתבעת ונסמכת על פעולות השיווק והטמעת מוצרי הנתבעת, אינה מצביעה על בלעדיות ו/או הסכם.

57. בת.א. 1902/08 דנשר נ' BANKETBAKERIJ MERBA B.V. רכשה התובעת את זכויות ההפצה של הנתבעת ממפיץ קודם בתמורה לסך 6.2 מיליון ₪.
ביהמ"ש שם קיבל את טענת התובעת להסכם בלעדיות, מכמה נימוקים. בין היתר נקבע שם שאחת ההוכחות להסכם בלעדיות הינה העובדה שלמפיץ הקודם הייתה בלעדיות להפצת מוצרי הנתבעת, שהתובעת רכשה את זכויות ההפצה ממנו בסכום גבוה מאוד של 6.2 במיליון ₪ והשקיעה עוד למעלה מ- 3 מיליון ₪ בפרסום ושיווק. עוד נקבע שם שלמראות דרישות התובעת, הנתבעת סירבה לחתום על הסכם ונציגה טען שמבחינתו, לחיצת יד מהווה הסכם. כן נקבע שהנתבעת דחתה דרישות בלעדיות של מפיצים אחרים והעובדה שהנתבעת נתנה לתובעת הודעה מוקדמת על הפסקת ההתקשרות מצביעה על מחויבות היצרן לבלעדיות. עוד נקבע שם, שהנתבעת שלחה לתובעת מכתב לפיו, לאור העכרת היחסים ביניהם יחסיהם הופכים ליחסי מוכר קונה ועצם המכתב מראה על כך שקודם לכן לא היו יחסי מוכר קונה אלא יחסי מפיץ בלעדי.

58. בעניינינו לא התקיים אף לא אחד מהמפורט לעיל בפס"ד דנשר.
התובעת לא רכשה את זכויות ההפצה מהמפיץ הקודם, לא נטען ובוודאי שלא הוכח שלמפיץ הקודם הייתה זכות בלעדיות, התובעת לא שילמה עבור זכויות ההפצה כל סכום שהוא, אין טענה שהתובעת דרשה הסכם כתוב והנתבעת סירבה. נהפוך הוא, כאשר הוחלט על השתתפות הנתבעת בעלויות הפרסום והשיווק ובשכרה של דורית נחתמו הסכמים בכתב, ולא נחתם כל הסכם אחר. הנתבעת טענה, וטענתה לא נסתרה, שאינה מעניקה בלעדיות ללא אישור המנכ"ל וללא הסכם בלבד. לא נטען ולא הוכח שהתובעת השקיעה סכומי עתק בפרסום ושיווק, ונהפוך הוא, לטענת התובעת הנתבעת השתתפה בהוצאות הפרסום.

59. יש לציין את מכתבה של סיון מסיקה מטעם התובעת מיום 1.6.10 אל הנתבעת ובו טענה כי השוק הדנטלי הינו שוק מאוד תחרותי וכי התובעת אינה יכולה להתחרות באחרים . כן כתבה כי הוצאות התובעת גבוהות וגדלות מדי חודש, בניגוד למכירות שאינן גדלות בהתאם ומדי חודש התובעת מפסידה כסף ואינה יכולה להמשיך בצורה זו. לטענתה במכתב, התובעת נפגעת ממדיניות המחירים של הנתבעת. סיוון מסירה כתבה באותו מכתב שרק שינוי דרמטי שמשמעותו 30% פחות מהמחירון, יעשה שינוי בשוק וכי ההחלטה הינה של הנתבעת. כמו כן הוסיפה : " אנא שקלו את ההצעה שלנו, אנו מצפים לתגובתכם בתוך יומיים שלושה הקרובים אחרת נפסיק את ההפצה בשוק הישראלי והפלשתיני......"

60. דהיינו, התובעת עצמה כתבה לנתבעת שככל שלא יגיבו לדרישה להוריד את המחירים תוך 3 ימים, תפסיק את הפצת מוצרי הנתבעת בשוק השיראלי והפלשתיני.
בחקירתו העיד אירני, שהנתבעת הודיעה לתובעת על העלאת המחירים שהתבצעה מידי שנה, ושהתובעת הודיעה לנתבעת שהיא זקוקה להנחה כי אחרת לא תעמוד במחירים (עמוד 21 לפרוטוקול). אירני נשאל בחקירתו לגבי הפניה של סיוון אל הנתבעת כמפורט בסעיף 11 לתצהירו אשר כתבה שהתובעת מצפה לתשובה תוך 3 ימים שאם לא כן תעצור את השיווק בארץ וטען שאין מדובר באולטימטום אלא בבקשה להורדת המחיר. אין לקבל טענה זו, שכן הכתוב מדבר בעד עצמו.

61. בת.א. 1018/06 וקנין נ' GOBAIN GLASS FRANCE SAINT ביהמ"ש סקר את הלכות המפיץ, הסוכן, והבלעדיות . שם טען התובע שהינו מפיץ בלעדי ונסמך על כך שכל אימת שלקוח פנה ליצרן הוא הפנה אותו אל התובע, כן טען שהוא פיתח והכפיל את שוק המכירות למוצרי היצרן. התובע טען שהיצרן הודיע לו שימונה למשווק בלעדי ולכן הוא נערך בקנה מידה גדול לשיווק מוצרי היצרן.

ביהמ"ש סקר את דיני סוכנות והפצה כדלקמן:
דיני סוכנות והפצה
מעמדו של סוכן מול מעמד של מפיץ
62. ..... יצרנים או ספקים נוהגים לשווק את מוצריהם בשתי דרכים עיקריות. הראשונה, שיווק באמצעות סוכן agent")") והשניה באמצעות מפיץ (""distributor). .........
הגדרתו של "מפיץ" הובאה בע"א 442/85 זוהר נ' מעבדות טרבונל בע"מ, פ"ד מד(3) 661 (להלן: "פרשת זוהר"). המפיץ (""distributor) ,לעומת הסוכן, הינו "סוחר עצמאי בעל עצמאות משפטית, הקונה את המוצרים מהיצרן (או מהספק) על חשבונו הוא ומוכר אותם בשמו הוא. הרווח (או ההפסד) שלו הוא ההפרש בין מחיר הקנייה (שהוא מקבל בהנחה) לבין מחיר המכירה. הוא נושא בסיכון הפינאנסי של עסק ההפצה".....מפיץ אינו מי שרוכש סחורה מהיצרן, במסגרת עסקאות מקריות ובודדות, אלא הוא גורם הפועל כחלק מרשת השיווק של היצרן. יחסי המפיץ והיצרן מושתתים על אמון הדדי "המחייבים כל אחד מהם להתחשב במשנהו ולהימנע מלפעול באופן העלול לפגוע במי מהם. המפיץ חייב לקדם את ענייניו של היצרן ולתת להם עדיפות על פני העיסקאות האחרות שלו. היצרן חייב להביא בחשבון, כי המפיץ נכנס להוצאות ומשקיע עבודה מתוך ציפייה להפיק מהן רווח במהלך הזמן. לפיכך אל לו לפגוע בציפייה זו" (שם, בעמ' 679).
מפיץ בלעדי
...... בפרשת זוהר צויין, כי מפיץ בלעדי ("exclusive distributor") הוא "מפיץ שהוקנתה לו זכות להיות הבלעדי באזור גאוגרפי מוגדר" .בית המשפט העליון דחה את טענות המערער בפרשת פוליתם, כי בינו לבין המשיבה נכרת הסכם בע"פ, לפיו הוא ישמש כמפיץ בלעדי של מוצריה. הוא אישר בפסיקתו את עמדת בית משפט קמא, כי היחסים העסקיים בין המערער למשיבה הינם בגדר יחסי ספק- קונה, זאת משום שהמערער לא התחייב בפני המשיבה לרכוש מכסות מסויימות מהמוצר אותו שיווק; הוא סירב למסור למנהלי המשיבה מידע אודות לקוחותיו ודרכי השיווק שנקט, וכן משום שהיקף הרכישות של המערער היה מצומצם ביותר, יחסית לכושר הייצור של המשיבה באותה תקופה.
כב' הנשיא (בדימוס) שמגר, הבהיר בפסק הדין, כי המשיבה נהגה להעניק זכות בלעדיות לסוכן או מפיץ מטעמה, באמצעות חתימה על חוזה בכתב, הכולל:
"תנאים בנוגע למשך תקופת ההתקשרות, ונקבעת מכסת שיווק מינימלית, שהמפיץ או הסוכן חייבים לעמוד בה. כן נדרשים המפיץ או הסוכן למסור מידע על אודות דרכי השיווק ועל אודות הלקוחות. תנאי נוסף הוא מתן ערבויות כספיות (ההדגשות שלי – א.ש.). כאמור, אין לפנינו חוזה בכתב, אלא שהמערער טוען להתקשרות בעל-פה, שתוכנה הוא הבלעדיות האמורה. זאת ותו לאו, היינו - ללא כל תוספת של תנאים והסדרים משלימים, אשר יתוו את מכלול יחסי הצדדים, ואשר מתחייבים לפי ההיגיון מעצם הענקת בלעדיות" (שם , בעמ' 121)
עוד נקבע, כי אין די בכך שהמערער רכש כמות מוצרים מינימאלית ראשונית מהמשיבה, וכי במשך השנתיים שפעל, היה היחיד שמכר את הסחורה הרלוונטית, כדי להוכיח כי הוקנתה לו בלעדיות בהפצת המוצרים.
עוד יש להדגיש, כי אין מחלוקת בין הצדדים, כי הנטל להוכחת קיומה של "בלעדיות" מוטל על הטוען לה (ע"א 325/79 דנינו נ' פקסטרפיל חברה בע"מ, פ"ד לה(1) 51, וכן פרשת פוליתם הנ"ל).
מאפיינים של הסכם הפצה בלעדי ואפשרות גיבושו בהתנהגות הצדדים
......בע"א 3592/98 נסר אלדין נ' מרבק – בית מטבחיים בע"מ (לא פורסם, [פורסם בנבו], שם היצרו מסר למפיץ מכתב המעניק לו בלעדיות בכפוף לתשלום ערבות. נקבע : ". הצדדים לא נהגו מלכתחילה לא נהגו עפ"י אותו מסמך, משום שהמערער עצמו נהג לרכוש בשר מבתי מטבחיים אחרים, והיה חופשי לפעול עפ"י שיקולי כדאיות עסקית. עוד התקבלה הקביעה, כי היחסים בין הצדדים היו יחסי ספק- לקוח, ולא היתה כל כוונה ליצור יחסי סוכנות בלעדיים......
בית המשפט העליון הדגיש בפסק הדין, כי אף שלעיתים התנהגות הצדדים עשויה ללמד על התחייבות חוזית משלימה להסכמות שבכתב , במקרה דנן, התנהגות הצדדים הוכיחה את ההיפך. בנוסף לעובדה, כי המערער נהג לרכוש מוצרי בשר ממתחרי המשיבה, והשתמש בכך כדי ללחוץ עליה להוזיל את המחירים שדרשה עבור סחורתה...... לעניין זה הובהר, כי יש משמעות לעובדה שלא ניתן ביטוי משפטי ל"בלעדיות" המערער, .... הימנעות ממתן ביטוי מפורש לכוונה כזו, עשויה לתמוך במסקנה, אליה אכן הגיע בית המשפט קמא, במקרה זה, כי הצדדים בחרו דווקא בהתקשרות 'פתוחה', שאינה מצדיקה את הסעדים שהמערערים עתרו להם"
במסגרת פסק הדין, נקב בית המשפט העליון בפרטים אשר אמורים להופיע במסמך על מנת להעיד על הענקת בלעדיות למערער. כך נטען, כי "המכתב אינו נוקב במועד לתחילת ההתקשרות הבלעדית. הוא אינו נוקב במועד לסיומה. אין בו התייחסות מפורשת להתחייבויות המערערים ואין בו תאור ברור של אזורי ההפצה". עוד הפנה בית המשפט לקביעת בית משפט קמא , כי המסמך הרלוונטי חסר גם " תיאור של סוג התוצרת, המופצת באופן בלעדי על-ידי המערערים, של כמויות התוצרת הנרכשת ושל מחיר הרכישה או, לחילופין, מנגנון לקביעתו. ..., שיעור העמלה לה זכאים המערערים" (ההדגשות שלי- א.ש.).
בע"א 325/79 ........ עניין זה מחייב הוכחה, והנטל מוטל על המערער. ... זאת ועוד:ו אפילו שותק החוזה בעניין זכותו של המערער לכספים בגין עסקאות אחרות אלה של המשיבה, עדיין ייתכן, ויש בעניין זה נוהג המקובל בחוזים מסוג זה. כידוע, פרטים שלא נקבעו בחוזה יהיו לפי הנוהג הקיים בין הצדדים, ובאין נוהג כזה, לפי הנוהג המקובל בחוזים מאותו סוג, וייראו גם פרטים אלה כמוסכמים (סעיף 26 ל חוק החוזים). המערער עשוי, על-כן, להוכיח, כי בענף השיווק - אם השיווק בכלל ואם שיווק נייר בפרט מקובל, כי סוכן הוא סוכן בלעדי, כי המשווק אינו רשאי לפעול בשוק בעצמו או באמצעות סוכן אחר...המערער עשוי להוכיח קיומה של זכות זו- ונטל ההוכחה מוטל, כמובן, עליו - אם בדרך פירושו של החוזה, ואם בדרך הוכחתו של נוהג, שאף הוא כעניין המוסכם על הצדדים" (שם, בעמ' 54).

63. בע"א 127/86 רייכר נ' פוליתם נקבע כי על המפיץ להוכיח את טענתו שהובטחה לו בלעדיות ואין בהיותו מפיץ יחיד במשך מספר שנים כדי להצביע על כוונת הצדדים להעניק לו בלעדיות. " השאלה היא, האם עמד המערער בנטל ההוכחה הרובץ עליו להוכיח, כי אכן הוענקה לו בלעדיות להפצת מוצרי בד מגבת בכל הארץ ובלא הגבלת זמן. השאלה היא שאלה עובדתית, שהנטל להוכיחה מוטל, כאמור, על הצד הטוען לגירסת הבלעדיות (ע"א 325/79 [1], בעמ' 53-54)........... בהתקשרות מעין זו מתחייבת התאמת הייצור לשיווק. מקום שהיצרן אינו יודע מה היקף המוצרים הצפוי להימכר - כיצד ייערך לייצור וכמה ייצר? לפיכך, היעדר הסכמה בדבר מכסת שיווק תומכת בגירסת המשיבה, כי לא הוסכם על בלעדיות.
המערער ביקש לבסס גירסתו גם על העובדה, כי פירסם על חשבונו את מוצרי המשיבה. איני סבור, כי יש בכך כדי להצביע על בלעדיות,".
ובעניינינו הנתבעת אף השתתפה, בהתאם להסכם בהוצאות אלה של התובעת

64. הגם שבתיק רייכר היה למפיץ אישור בכתב לפיו: עוד סמך המערער על שני אישורים, שניתנו לו על-ידי המשיבה, ובהם נאמר, כי הוא "המפיץ הבלעדי" ובמקום אחר "משווק מורשה" של מוצרי בד המגבת המיוצרים על-ידי המשיבה. עדי המשיבה הסבירו את מתן האישורים האמורים לפנייתו של המערער לקבלתם, כדי שיוכל להוכיח לקונים ממנו כי איננו מתווך וכי המחירים בהם הוא נוקב הם הנמוכים ביתר בשוק. הסבר זה נראה הגיוני על פניו. זאת ועוד, ההסבר משתלב במערכת הנסיבות האופפות תיק זה ועל פיהן המדובר היה ב"בלעדיות" דה פקטו במשך תקופה מסוימת, שאין עמה הסכמה להמשכתה בכל התנאים ובלא הגבלת זמן.

65. בעניינינו, התובעת לא עמדה בנטל המוטל עליה להוכיח כי הייתה מפיץ בלעדי של הנתבעת ולא התקיימו הנסיבות המפורטות בפסיקה להוכחת בלעדיות של התובעת.
היחסים העסקיים בין התובעת לנתבעת היו בגדר יחסי מוכר– קונה, כיוון שהתובעת לא התחייבה לרכישת כמות מינימאלית של מוצרים מהנתבעת. לא נכרת הסכם בכתב, התובעת לא התחייבה בפני הנתבעת לרכוש כמות מסוימת ממוצריה, הוא לא התחייב ולא מסר לתובעת מידע על לקוחותיו, ולטענת הנתבעת, שלא נסתרה, התובעת לא שיווקה את מוצריה במידה מספקת. עפ"י עדות עדי הנתבעת דורית דיווחה על פעולות השיווק, כיוון שהנתבעת השתתפה בשכרה. לא נקבעה תקופת התקשרות ומכסות שיווק מינימאלית. התובעת הפיצה מוצרים של חברות נוספות מלבד הנתבעת. כל אלה מצביעים על כך שהצדדים בחרו בהתקשרות פתוחה. עפ"י עדות ורנר שלא נסתרה, לא נקבע מחיר מראש, אלא בתחילת כל שנה נשלח אל התובעת מחירון המוצרים.
אני קובעת כי התובעת לא הייתה מפיץ בלעדי של מוצרי הנתבעת.

הודעה על סיום ההפצה
66. פס"ד וקנין הנ"ל סקר גם נושא זה בפסיקה כדלקמן:
הודעה על סיום חוזה הסוכנות או ההפצה
חוזי הפצה וסוכנות נמנים על סוג החוזים "ההדדיים המתחדשים" וההנחה הקיימת לגביהם, היא כי הצדדים לא התכוונו כי ימשכו ללא הגבלת זמן:....... חוזה שלא נקבע מועד לסיומו ניתן לסיום בידי כל אחד מהצדדים על-ידי מתן הודעה מוקדמת. תקופת ההודעה המוקדמת צריכה להיות סבירה והיא תיקבע על- פי נסיבות הפרשה, תוך התייחסות להקשר החוזי ולשיקולים ולקריטריונים שנקבעו בפסיקה".
יודגש, כי גם במערכת יחסי הפצה או סוכנות לא בלעדיים, תתכן חובה על היצרן ליתן הודעה מוקדמת למפיץ או לסוכן, טרם סיום ההתקשרות עימו. לעניין זה, ראו האמור בע"א 9099/96 ידיעות אחרונות בע"מ נ' פירסטנברג ,פ"ד נג(5.......: " כאשר קונה עצמאי רוכש בקביעות מוצרים מיצרן, בלי שיש לו יסוד חוזי לציפייה לגבי המשך ההכנסות מן הפעילות עם אותו יצרן, אין הוא זכאי לפיצוי בגין הפסקת ההתקשרות החוזית עם היצרן. לעומת זאת, כאשר מתוך מהות הקשר עם היצרן – וללא קשר למידת עצמאותו של המפיץ – קם למפיץ אינטרס ציפייה בדבר הכנסותיו העתידיות (הדגשות שלי – א.ש)., זכאי הוא לפיצויים בעבור ניתוקו של הקשר החוזי עם היצרן. כך הדבר בנסיבות ההתקשרות החוזית שבענייננו" (שם, עמ' 22).
אמת המידה לבחינת הזמן הסביר למתן הודעה מוקדמת, נדונה בפרשת זוהר......בית המשפט, מפי כב' השופטת נתניהו, קבע, כי סבירות ההודעה נבחנת עפ"י שני קריטריונים. הראשון, פרק הזמן הסביר מתחילת הקשר ועד לסיומו. פרק זמן זה אמור לאפשר לצד השני " שהות מספקת להפיק רווח סביר מהעיסקה ולכסות את השקעותיו בזמן ובעמל, וכן את ההוצאות שהוציא לשם ביצוע". ...... הקריטריון השני שנבחן הוא סבירות פרק הזמן שנקצב בהודעת המוקדמת, לסיום החוזה. פרק זמן זה "נועד לתת לצד שכנגד זמן מספיק להתארגן מבחינה עסקית לקראת סיום הקשר ולמצוא מקורות אחרים להפקת רווח" (עמ' 673). כאשר ההודעה על ביטול החוזה נמצאת בלתי סבירה , עפ"י לפחות אחד הקריטריונים, הצד עימו בוטל החוזה זכאי לקבל פיצוי עבור נזקיו .
........
לגישת כב' השופט ברק, אליו הצטרפו כב' השופט בייסקי וכב' השופט אור, יש להרחיב את מטרת משך הזמן הסביר, הנמדד ממתן הודעת הביטול ועד לסיום החוזה. כך "הזמן הסביר נועד בנוסף לאלה (למטרות שצויינו ע"י כב' השופטת נתניהו – א.ש.) גם לאפשר למפיץ לקטוף את פרי מאמציו בביסוס שוק, ולמצות מאמצים אלה." (עמ' 704). במתכונת זו, אין לפצות את המערערות בעילה של עשיית עושר ולא במשפט, אלא בגין אי מתן הודעה מוקדמת, זמן סביר טרם סיום החוזה. הודעה סבירה בנסיבות דנן היא הודעה הנמסרת שנה טרם סיום החוזה. לאור זאת, ........
לקריטריונים לבחינת סבירות משך הזמן שהוקצב למערערות, ממועד מסירת ההודעה על ביטול החוזה עימן ועד לסיום החוזה, התייחס גם כב' השופט אור:
"מבלי להתיימר להזכיר את כל הגורמים והשיקולים שיש בהם להשפיע על אורכה של תקופת ההודעה מראש, בין שיקולים אלה יש להזכיר את השיקולים הבאים: את טיבו של המוצר והתקופה הנדרשת לצורך חדירתו לשוק; סכומי ההוצאות וההשקעות שנדרשו כדי להפיצו; שיעור הרווח הצפוי לעומת ההוצאות וההשקעות שנדרשו מצד המפיץ; הסיכוי של הפצת המוצר על-ידי היצרן גם לאחר תום ההסכם, אף ללא פעולות ההפצה על-ידי המפיץ או, במלים אחרות, מידת הקשר והתלות בין הלקוחות לבין המפיץ (ההדגשות שלי – א.ש.).

67. בעניינינו, לתובעת לא יכולה הייתה להיות ציפייה להמשך הכנסות, כיוון שלטענתה, היא ספגה הפסדים ממכירת מוצרי הנתבעת, (ס' 10-11 לתצהירי אירני וסיוון מסיקה). סיוון מסיקה עצמה כתבה לנתבעת שככל שלא תוריד את מחיריה תוך יומיים שלושה, תאלץ להפסיק את שיווק מוצריה. דהיינו, התובעת לא סברה שיש להודיע לנתבעת זמן סביר מראש על הפסקת ההתקשרות ביניהם.
עדי הנתבעת העידו, ועדותם לא נסתרה, כי התובעת לא עמדה במוסר התשלומים, לא הרחיבה את שיווק מוצרי הנתבעת וקנתה את מוצריה בהיקף לא גדול.
התובעת טענה, כי נגרמו לה הפסדים במכירת מוצרי הנתבעת, ומדובר בפרק זמן של הפצת מוצרי הנתבעת במשך 6 שנים. דהיינו, אין מדובר בהתארגנות להפצה, אלא הפסדים לאחר שנים רבות של הפצת מוצרי הנתבעת, כך שלא ברור על איזה רווחים עתידיים מדברת התובעת.

68. כאמור, התובעת הייתה הראשונה שהודיעה כי ככל שלא ירדו מחירי המוצרים תוך 3 ימים היא תאלץ להפסיק את שיווק מוצרי התובעת, מה שמצביע על כך שלשיטתה, אין צורך בהודעה מראש על הפסקה זו. משכך אין לדבר על תקופת הודעה מראש, גם אם ההתנהלות בין התובעת לנתבעת יצרה קשר של יצרן מפיץ, שאינו בלעדי, שבמסגרתו, התובעת רוכשת מהנתבעת מוצרים, על פי צרכיה, ללא התחייבות כלל.
לאור המפורט באריכות בפסק דיני זה אני דוחה את התביעה במלואה נגד הנתבעת .

התובעת תשלם לנתבעת הוצאותיה ובנוסף, שכ"ט בסך 80,000 ₪.

התביעה נגד הנתבע
69. לטענת התובעת, הנתבע מצוי בקשרים עסקיים ארוכים והוצג ע"י הנתבעת כאיש הקשר וכנציגה, והנתבעת אף הנחתה את התובעת לשתף עמו פעולה, בפגישות עם לקוחות וכנסים וידע את זהות לקוחותיה והוא אף זה שקישר בין הנתבעת לס.י.ר.א.ם
לטענת הנתבע, הוא שימש יועץ מדעי לנתבעת בהתאם להסכם המצורף לתצהירו, היה אמון על מתן מענה לשאלות מקצועיות הקשורות לשימוש בחומרי הנתבעת והעמיד לרשות המפיץ מטעם הנתבעת את קשריו בשוק הדנטלי הישראלי. הוא לא היה נציג של הנתבעת ומפנה לכך שאירני העיד (ע' 36 ש' 4-9) שהנתבע לא היה כתובת לנפות אליה בנושא שיתוף פעולה ותנאי התקשרות, כולל מחירים. דם דורית מוסרי העידה שהנתבע שימש יועץ מדעי לנתבעת והיא נהגה לפנות בכל נושא למנהלי התובעת. רק כאשר מנהלי הנתבעת עזבו את הארץ ולא היה לה למי לפנות בעניין מלאי המוצרים, היא פנתה אל הנתבע.(ע' 47 ש' 20-24, ע' 55 ש' 12-18).

גם סיוון מסיקה פנתה למנהל התובעת בעניין הורדת המחירים ולא לנתבע.

70. מהעדויות והראיות אשר הופנו בינתיים שוכנעתי כי הנתבע, לא היה המוציא והמביא בנתבעת לעניין קשריה עם התובעת ואף לא היה הכתובת לפנות אליה בנושא ההתנהלות בין הצדדים, המחירים, והתנאים. הוא כן היה כתובת לשאלות הבהרה בנושאים מקצועיים והדרכות, מה שלא הופך אותו לנציג הנתבעת מול התובעת.
הוכח בפני שההתנהלות בין התובעת לנתבעת הסתיימה ללא כל קשר לנתבע, אלא עקב אי שביעות רצון של הנתבעת מהיקף שיווק מוצריה ע"י התובעת ומספר העובדים שעסקו בשיווק זה.
כן העידו דווקא עדי התובעת, שחברת ס.י.ר.ם. שהינה חברה גדולה וידועה, הייתה מוכרת להם היטב בשוק הדנטלי.

71. לאור המפורט, התובעת לא הוכיחה שהנתבע היה נציג עסקי או מורשה מטעם הנתבעת, אלא שהיה יועץ שלה ועזר למפיצי מוצריה עקב קשריו בתחום הדנטלי. ה תובעת לא הוכיחה שהנתבע הוא שגרם להפסקת ההתקשרות בין התובעת לנתבעת ושהוא קשר בין הנתבעת לס.י.ר.ם
אני דוחה את התביעה נגד הנתבע
התובעת תשלם לנתבע הוצאותיו ובנוסף, שכ"ט בסך 80,000 ₪.

סוף דבר
אני דוחה במלואה את התביעה נגד שני הנתבעים .
התובעת תשלם לכל אחד מהנתבעים את הוצאותיו, ובנוסף, שכ"ט בסך 80,000 ₪.

ניתן היום, כ"ו תשרי תשע"ו, 09 אוקטובר 2015, בהעדר הצדדים.

חתימה