הדפסה

אופרייט ליס בע"מ ואח' נ' הראל חברה לביטוח בע"מ ואח'

בפני
כב' השופטת תמר נאות פרי

התובעת
אופרייט ליס בע"מ

נגד

הנתבעת
הראל חברה לביטוח בע"מ

פסק דין

בפני תובענה ותובענה שכנגד שעניינן תאונה בין שני רכבים שארעה ביום 1/9/2011 (להלן: " התאונה"). בהתאם להוראות תקנה 214טז (ב) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984, אפרט להלן בתמצית את עיקרי פסק הדין.
התובעת והנתבעת שכנגד, אופרייט ליס בע"מ (להלן: " התובעת") היתה ב כל הזמנים הרלבנטיים הבעלים של רכב מסוג פורד פוקוס (להלן: " הפורד"). במועד התאונה, נהגה בפורד הגב' זיוה זומר (להלן: " זומר").
הרכב השני שהיה מעורב בתאונה היה רכב מסוג סקודה פאביה (להלן: "הסקודה") בו נהגה הגב' הגר שמיר (להלן: " שמיר") ואשר היה מבוטח אצל הנתבעת והתובעת שכנגד, הראל חברה לביטוח בע"מ (להלן: " הנתבעת").
זומר טוענת כי היא נסעה ב אזור צומת חורב בכיוון האוניברסיטה, בנתיב השמאלי וכי שמיר הגיעה מצד ימין שלה, סטתה שמאלה לנתיב הנסיעה שלה ופגעה בה.
שמיר לעומתה, טוענת כי היא נסעה בנתיב הימני, במטרה לפנות ימינה לכביש פרויד - וכי היתה זו זומר אשר סטתה ימינה אל נתיב הנסיעה שלה ופגעה בה.
לפני העידו שתי הנהגות וה וגשו מסמכים רלבנטיים.
לאחר בחינת העדויות והמוצגים ושקילת סיכום הטענות מטעם הצדדים, מסקנתי הינה כי דין התביעה העיקרית להתקבל ודין התביעה שכנגד להדחות - וזאת מהטעמים שיפורטו להלן.
כיון שזומר התכוונה להמשיך ישר לעבר האוניברסיטה (לבה"ס בבית בירם) , כיון שהיתה בנתיב השמאלי וכיון שמהנתיבים הימניים פונים ימינה לכיון פרויד – לא היתה לה כל סיבה לסטות ימינה. ש תי הנהגות העידו שהתאונה היתה אחרי הרמזור שניצב בצומת ולא לפניו, ולכן אין סיבה נראית לעין לסטיה של זומר ימינה .
יובהר כי לו הטענה היתה שהתאונה ארעה לפני הרמזור, ניתן היה לחשוב שאולי זומר עמדה בנתיב השמאלי, המחייב פניה שמאלה לכיוון הירידה בדרך פיקא, "והתחרטה" תוך סטיה ימינה לעבר הנתיב שמאפשר המשך נסיעה ישר. בשל אפשרות זו נשאלו הנהגות פעם ופעמיים היכן בדיוק היתה התאונה ולאור תשובותיהן ניכר כי התאונה היתה אחרי הרמזור. לכן, לא היתה לזומר סיבה שהוכחה לסטות ימינה.
הוא הדין לגבי שמיר. שמיר היתה בנתיב הימני, אשר מאפשר פניה ימינה לכיון פרויד, היא התכוונה להגיע לדרך פרויד – ולכן, אף לגביה לא היתה סיבה שהוכחה לסטות שמאלה.
במצב דברים זה, ברי כי אחת משתי הנהגות ביצעה טעות בשיקול הדעת ומחמת רשלנות הסיטה את הרכב מעט אל תוך נתיב הנסיעה הסמוך. יש עתה לבחון איזו גרסה מסתברת יותר , ומצאתי כי יש לבכר את גרסת זומר על פני גרסת שמיר.
ראשית, יש לראות כי זומר העידה שלאחר התאונה שמיר סרבה למסור פרטים מזהים והדבר אף מצוין בטופס ההודעה לגבי התאונה שהיא מילאה. שמיר לא הכחישה שאכן לא הוחלפו פרטים מזהים ורק הסבירה כי זומר ובנה פנו אליה בצעקות ובקללות, כי היא חשה מאויימת ולכן סרבה למסור את הפרטים . הסבר זה בעייתי.
שנית, יש לראות כי בעדותה טענה שמיר כי המראה של הרכב שלה נפגעה ולאחר מכן תיקנה את הגרסה והסבירה שלמעשה המראה שנפגעה היתה המראה של זומר.
שלישית, בטופס ההודעה שמילאה שמיר היא מציינת כי זומר היתה בנסיעה לכיון פרויד, אך הוכח שלא כך היה ושפניה של זומר היו לכיוון האוניברסיטה.
רביעית, שמיר טענה כי זומר הגיחה "במהירות מופרזת", אך קשה להלום שהנהגות הצליחו לפתח מהירות משמעותית בצומת חורב, בשעה 09:00 בבוקר ביום הראשון ללימודים (1/9), אף אם הרמזור בכיוון נסיעתן היה ירוק.
אין עסקינן "בשקרים" בוטים מצד שמיר, או במצב בו הוכח ברמה הוכחה של 90% ומעלה שגרסה אחד עדיפה על פני השניה - אך ככל שעל בהמ"ש לקבוע מי משתי הנהגות הרימה את הנטל המוטל על שכמה במאזן ההסתברויות האזרחי (51%) , אני מוצאת שיש לזקוף את האמור מעלה לחובת גרסת שמיר.
בנוסף, מהתמונות של הפורד עולה שמהות השפשוף והפגיעה במראה (שנשברה כלפי החלק הקדמי של הרכב) מתיישבות יותר עם הטענה שהסקודה סטתה לעבר הפורד מאשר שהפורד סטתה לעבר הסקודה.
לכן, מצאתי כי יש לתלות את האשם לקרות התאונה על שכמה של שמיר.
לגבי גובה הנזק – מחוות הדעת של השמאי מטעם התובעת עולה כי הוא בסך של 4,655 ₪ נכון למועד הגשת התביעה (כולל שכרו של השמאי) – ונתון זה לא נסתר.
אשר על כן, התביעה מתקבלת ואני מחייבת את הנתבעת לשלם לתובעת 4,655 ₪, בתוספת הפרשי הצמדה וריבית מיום הגשת התביעה ועד היום, בתוספת שכ"ט עו"ד בסך 1, 000 ₪ (סכום הכולל מע"מ) , בתוספת שכרה של העדה (עמ' 2 לפרוטוקול) ובתוספת החזר אגרת בית המשפט. התביעה שכנגד נדחית, ללא צו להוצאות נוספות.
הסכומים ישולמו תוך 30 יום מהיום, שאם לא כן ישאו הפרשי הצמדה וריבית כחוק.

ניתן היום, ב' תשרי תשע"ג, 18 ספטמבר 2012, בהעדר הצדדים.