הדפסה

אופק נ' עמית

בפני
כב' השופטת רבקה איזנברג

תובע

אבי אופק

נגד

נתבעת

לימור עמית

פסק דין

1. בפניי תביעה שטרית בגין 16 שיקים ע"ס כולל של 31,098 ₪ שנמשכו ע"י הנתבעת לפקודת "ג'לטו ישראל"- עסק שבבעלות התובע (להלן: "עסק התובע"). השיקים חוללו מחמת הוראת ביטול.

בהתאם להוראת תקנה 214 טז'(ב) לתקנות סדר הדין האזרחי התשמ"ד, ומאחר שמדובר בהליך מהיר, יהיה פס"ד שלהלן מנומק בתמציתיות.

2. התובע התנגד לכל הרחבת חזית ולכן טענות הנתבעת כפי שהועלו בתצהיר התנגדותה, הן בלבד, עומדות בפניי לצורך הכרעה בתביעה דנן.

בתצהיר התנגדותה, טענה הנתבעת כי: התקשרה עם התובע על מנת שיספק לה מוצרים וחומרי גלם ליצור גלידות בהכנה עצמית וכי התובע הטעה אותה באופן המפורט:
כשהציג עצמו כבעל גלידריה בכרמיאל ויצרן גלידה מוכשר וכן בכך שלא הזכיר כי יש לו שותף בשם שולי.
כשגרם לה לחשוב שההתקשרות עם התובע תאפשר לה ליהנות ממוצרי רשת אלדו, אשר לא הצליחה להתקשר עימה בהסכם זכיינות (סעיף 19 לתצהיר ההתנגדות). בהקשר זה טענה הנתבעת כי התובע הציג עצמו כזכיין של חברת אלדו וספק של מוצריה.
כשמכר לה ציוד אשר התברר לה כי נמכר במחיר מופקע וכי גם מוצרים בסיסיים להכנת הגלידות נמכרו על ידי התובע במחיר מופקע.
סיפק רכיב להכנת הגלידה, אשר היה אמור להיות מסופק במשקל של 5 ק"ג, במשקל של 4.3 ק"ג בלבד ובעקבות כך, אף התברר לה כי לתובע "שותף סמוי" בשם שולי.
לטענת הנתבעת בעקבות אספקת הסחורה במשקל נמוך יותר הודיע לה התובע כי תהיה חייבת להפסיק לעבוד עם אותו שולי ולקבל סחורה מספק אחר.
כתוצאה מכך, טענה הנתבעת, כי נגרם לה נזק בכך שנאלצה "להתייגע" בעבודה עם 2 ספקים שונים: חברה לאספקת טעמים וחברה לאספקת בסיסים להכנת הגלידה ורק בהמשך , התובע אישר לה לרכוש ישירות מחברת אלדו את בסיסי הפירות.

לאור האמור, טענה התובעת כי לאור ההפרות היסודיות של החוזה שנכרת בינה לבין התובע וכן ההטעיות ותכלית ההתקשרות נאלצה לבטל את השיקים בשל כ ישלון תמורה מלא.
בנוסף, טענה הנתבעת שהוסכם עם התובע כי שיק אחר ע"ס 3,800 ₪, יקוזז כנגד הדרכה שנתנה עבור התובע.
עוד הוסיפה הנתבעת כי השיקים בוטלו, אך בד בבד שולם על ידה סך של 12,000 ₪ וכי התובע הבטיח לה שהשיקים יוחזרו לה.

בתמצית, טענותיה של הנתבעת הינן לפיכך – טענות לכשלון תמורה מלא וכן להטעיה ומצגי שווא בעת כריתת ההסכם.

3. טענות התובע כפי שפורטו בתצהיר עדותו הינן כי השיקים נמסרו לו בהתאם להסכם שנכרת בין הצדדים, או בתמורה לטובין שסופקו לנתבעת והם בוטלו על ידי הנתבעת ללא כל הצדקה מחמת החלטת הנתבעת להפסקת ההתקשרות עימו, בהעדר כדאיות כלכלית.

4. מטעם התובע, העיד התובע. מטעם הנתבעת , העידה הנתבעת. למרות שהתובעת טענה כי ברשותה הקלטה התומכת בטענותיה, ההקלטה או תמלולה, לא צורפו להתנגדותה, או לתצהיר עדותה הראשית ולפיכך, אינה עומדת בפניי ואין בפני כל ראיה בעניין.

דיון:

5. מאחר שמדובר בתביעה שטרית, הוכיח התובע את עילתו השטרית בעצם הצגת השיקים, אשר הנתבעת לא הכחישה את חתימתה עליהם, ומסירתם לתובע. לאור האמור נטל ההוכחה עבר אל שכם הנתבעת להוכיח כי אינה חייבת עפ"י השיקים שנמשכו על ידה.

לאחר שעיינתי בכל המסמכים שבפניי והתרשמתי באופן בלתי אמצעי מעדויות הצדדים, שוכנעתי כי הנתבעת לא הוכיח הגנה מפני התביעה השטרית, למעט ביחס לשיק אחד ע"ס 3,455 ₪ ז.פ. 29.4.09, אשר יקוזז לפיכך מסכום החוב הנתבע.

6. בהתאם להסכם שנכרת בין הצדדים ביום 9.12.08, הוסכם כי הזכיין, היא הנתבעת, ישלם להבטחת התחייבויותיו סך של 30,000 ₪, וכן הוסכם כי מחירו של ליטר חומר בסיס להכנת גלידה יהיה 19 ₪ ל- 24 חודשים בתוספת מע"מ וכי גלון בסיס לגלידה מכיל כ- 5 ליטר.

ההסכם מתמצה למעשה ב"הואיל" הראשון והרביעי בהסכם:
" הואיל והחברה הינה בעלת ניסיון וידע בנוגע לייצור, שווק ומכירת גלידה, מוצרי מזון מוכן וכיוב'" וכן:
"הואיל והזכיין מודע לערכם של ידע החברה וטיב מוצריה, פנה לחברה בהצעה לקבל את הרשות להפקת גלידה בהתאם לנוהלי החברה ורשת החנויות ותחת הסימן המסחרי".

אדגיש כי אין לקבל את טענת הנתבעת בסיכומיה כאילו הוטעתה ביחס לכך שמדובר ב"חברה". אומנם עסק התובע מכונה בהסכם "החברה". יחד עם זאת, המספר הרשום ליד השם "ג'לטו ישראל" הינו מספר תעודת הזהות של התובע. הנתבעת אף הבהירה מפורשות בתצהיר עדותה הראשית (סעיף 9), כי התובע הציג עצמו לאורך כל הדרך וטרם החתימה על ההסכם, כעוסק מורשה ולא הזכיר קיומה של חברה. בעדותו הבהיר התובע כי אומנם המדובר בעוסק מורשה (עמ' 9 שורה 18). לפיכך אין שום משמעות לכך שעסק התובע נרשם בהסכם בשם "החברה" שכן, הנתבעת ידעה לפי הצהרתה מה מהותו האמיתית של העסק והוא אף הוצג על ידי התובע בהתאם למהותו האמיתית – עוסק מורשה .לפיכך, לא היתה כל הטעיה בעניין זה (הגם שהטענה לא הועלתה כלל בהתנגדות וממילא מהווה הרחבת חזית).

7. עוד ובטרם אפנה לבחון את טענות הנתבעת אציין כי במבוא להסכם, הצהיר התובע כי העסק הינו בעל ניסיון וידע בנוגע ליצור, שיווק ומכירת גלידה, מוצרי מזון מוכן וכיוצ"ב, כי הינו בעל רשת חנויות לממכר מוצרי גלידה ומאכל וכי מזוהה עם שימוש בסימן מסחרי, לוגו, סמלים, שמות מסחריים הכוללים "גלטו" "ג'לטו ישראל", ג'לטו גלידה איטלקית בייצור עצמי. בניגוד לטענת הנתבעת בסיכומיה,אין המדובר בהתחייבות לכך שעסק התובע עצמו ייצר את הגלידה , אלא רק שהינו בעל הידע בקשר לכך ואף אחראי לאספקה כמפורט בהסכם.

כפי שיפורט להלן, דווקא מהמיילים הרבים שצרפה הנתבעת לתצהירה שוכנעתי כי אכן לעסק היה ידע וניסיון בתחום הנידון וכי הנתבעת נהנתה מידע זה, מהשימוש בסמלי העסק ובתמיכתו, על מנת שתפעיל את הגלידריה בהתאם לנהלי העסק כאמור. עוד שוכנעתי, כי אכן הנתבעת קיבלה אספקה שוטפת של סחורה.

טענת הנתבעת בסיכומיה כי אספקת הבסיסים, יש בה מעצם טיבה התחייבות כי התובע הוא זה שייצר בעצמו את הבסיסים (ראה סעיף 6 לסיכומי הנתבעת),מהווה הרחבת חזית ולכן דינה דחייה על הסף. אילו הייתה הטענה מועלית, יכול היה התובע להפנות למקרים אחרים בהם ספק מוצרי מזון אינו בהכרח היצרן שלהם. משהטענה לא הועלתה, היא מהווה הרחבת חזית ודינה להידחות. מעבר לכך, הטענה אף נטענה על דרך הסתם וללא כל הוכחה. אם לא די באמור, הרי שהטענה כאילו התובע התיימר להיות יצרן של חומר הבסיס, סותרת את האמור בסעיף 15 לתצהיר הנתבעת על פיו התובע ציין כי הוא " ספק של מוצריה", כלומר, לא יצרן המוצרים בעצמו.

טענות הנתבעת בסיכומיה כאילו התברר לה שלתובע אין כל ייחוד ,שאינו יצרן של גלידה ואין לו דבר, הינן טענות ביחס לכדאיות העסקה. הנתבעת מלינה על כך שהתברר לה שלא כדאי לשלם תמורה רק בגין אספקת ידע, ניסיון, הדרכה, אספקת מוצרים וכיוב'. כפי שיפורט להלן, משלא הוכח כי הובטחו לנתבעת הבטחות שהופרו, הרי אין בעצם חוסר הכדאיות הכלכלית, כדי להוות הגנה מפני התביעה. ייתכן שאכן, כאמור בסיפא של סעיף 30 לסיכומיה: "לא להסכם זכיינות כזה פיללה הנתבעת". אולם, משהתקשרה באותו הסכם מרצונה החופשי, אין באכזבתה ובהבנתה בדיעבד כאילו יכולה הייתה "להסתדר" גם בלי התובע, כדי להוות הגנה מפני חובתה לעמוד בהתחיבותה לפירעון השיקים.

כפי שיפורט לא הוכח כישלון תמורה מלא ואף לא כישלון תמורה חלקי קצוב. הטענה לגבי אספקת גלון בסיס במשקל של 4.3 ק"ג במקום כ- 5 ק"ג (כפי שנרשם בהסכם). במשך תקופה מסויימת, לא רק שלא כומתה בהערכה כספית על מנת שתהווה כישלון תמורה חלקי קצוב, אלא אף לא הוותה את הבסיס לביטול השיקים, שהרי לאחר מכן המשיכה הנתבעת בהתקשרות עם התובע ורק בהמשך ביטלה את השיקים.

עוד יצוין כי אומנם מחקירתו של התובע הסתבר כי בניגוד לאמור ב"הואיל" השני להסכם, לא היה מדובר באותה עת ברשת חנויות לממכר מוצרי גלידה, שכן 2 חנויות שפעלו בעבר נסגרו באותה עת בטרם נפתחו חדשות. אולם לא רק שהנתבעת לא העלתה כל טענה בהתנגדותה כאילו בטול השיקים היה בגין הטעייתה ביחס להיות העסק "רשת", אלא שמן המסמכים שבפניי עולה שהנתבעת אף לא הלינה מעולם על כך שאין המדובר ברשת.

לאור האמור, ברי כי ביטול השיקים וביטול ההתקשרות על ידי הנתבעת לא הי יתה מטעם זה ואין לקבל טענה המועלית בדיעבד כבסיס לביטול ההסכם וראה בדרך ההיקש ההלכה על פיה משנימק נפגע את הודעת הביטול, אין הוא רשאי להסתמך על עילת ביטול חדשה שלא הופיעה בהודעתו, אלא אם כן נתן הוראת ביטול חדשה (ע"א 262/86 פ"ד מה (2) 353). במקרה דנן כאמור,הנתבעת לא הזכירה טענה זו, אפילו לא, בתצהיר התנגדותה.

8. הנתבעת לא הוכיחה טענתה למצג שווא שהביא לכריתת ההסכם ומסירת השיקים, כאילו התובע הציג עצמו כבעל גלידריה בכרמיאל ויצרן גלידה. טענת הנתבעת בעניין זה, התבססה על ביקורה במפעל בכרמיאל, ועל דברי הנתבע, לטענתה, במהלך אותו הביקור ובנוכחות עובדת שייצרה את הגלידה באותו זמן (עמ' 3 שורות 7-12). אלא שמן הראיות עולה שהחתימה על ההסכם ביוקנעם קדמה לביקור הנתבעת במפעל בכרמיאל ולפיכך, ברי כי לא אפשרי שהנתבעת הוטעתה לחתום על ההסכם בגין דברים שנאמרו לטענתה, לאחר החתימה. ההסכם נחתם ביום 9.12.08 בעוד שמהודעת דוא"ל (8), לתצהיר הנתבעת, עולה כי רק ביום 8.1.09 ביקשה הנתבעת לתאם עם התובע מועד לפגישה בשבוע העוקב: "לטעום גלידות של גלטו" (סעיף 8).טענת הנתבעת בסיכומיה כאילו מהודעות המייל ששלחה ביום 8.1.09,12.1.09,ניתן ללמוד כי התחייבותה הותנתה בביקור במפעל בכרמיאל, לא רק שסותרת כאמור את העובדה שהנתבעת חתמה על ההסכם והתחייבה לתשלומים עוד קודם לכן, אלא שגם מאותן הודעות, לא עולה כי מדובר היה בתנאי. נהפוך הוא, הנתבעת הודיעה באותו מייל כי תביא את הכסף ותסגור את הנושא הכספי, ללא כל התניה. בנוסף, הודיעה: "אבל אני רוצה גם להיפגש איתך בכרמיאל כי אני רוצה לטעום את הגלידה..." הנתבעת אמנם רצתה לטעום את הגלידה ולכן, תואם הביקור, אולם לא היה בכך כל תנאי או מצג קודם להתקשרות. כך ראה גם בהודעת המייל מיום 8.1.09,רק בסעיף האחרון לאותה הודעה, הודיעה הנתבעת על רצונה לטעום את הגלידה, אולם כל 7 הסעיפים הקודמים עסקו בהתקשרות עצמה ללא כל תנאי וסייג. בעניין זה ראה גם הודעת מייל מיום 6.1.09 בה התייחסה הנתבעת לגוף ההתקשרות, ביקשה אישור של הזמנה ששלחה בפקס, תארה את ההכנות לפתיחה וזאת שוב, ללא כל תנאי או הסתייגות, ביחס לצורך בטעימה קודם ליישום התקשרות זו. מכאן, שיש לשלול מכל וכל את הגרסה כאילו ההתרשמות מפסי הייצור, טעם הגלידות וכו', הם שהביאו את הנתבעת להתקשרות המדוברת.
זאת ועוד, הנתבעת לא טרחה לזמן את העובדת, או את בעלה (עמ' 3 שורה 24, עמ' 2 שורות 29), אשר לטענתה, שמעו את דברי התובע הנטענים ויש בכך כדי לעמוד כנגד גרסתה. לעניין אי העדת עד רלוונטי כמעוררת חשד כי בעל הדין שנמנע מהבאתו חושש מעדותו וחשיפתו לחקירה, ראה ע"א 2275/90 לימה חברה ישראלית לתעשיות כימיות  בע"מ נ. פרץ רוזנברג ואח' פ"ד מ"ז (2) 605, וכן ע"א 548/78 אלמונית ואח' נ. פלוני פ"ד ל"ח (1) 736).

הנה כי כן, הטענה למצג שקרי בע"פ לא הוכחה ומן ההסכם עולה במפורש כי התובע הציג את העסק דווקא כ"בעלת ניסיון וידע בנוגע ליצור שיווק ומכירת גלידה" ולא כיצרן גלידה בפועל, או בעל מפעל גלידה.

9. גם הטענה כאילו התובע לא הזכיר שיש לו שותף בשם שולי התבררה כחסרת בסיס ונעדרת הוכחה, שכן תעודות המשלוח החתומות על ידו, הוטבעו על אריזות ומוצרים שסופקו לנתבעת (ראה סעיף 27 לתצהירה) תומכים דווקא בגרסת התובע, על פיה שולי שימש כקבלן משנה וספק ולא כשותף עסקי.

מכל מקום, גם בעניין זה, בנקל יכולה היתה הנתבעת להוכיח טענתה באמצעות זימון שולי להעיד. אולם, גם את שולי בחרה הנתבעת שלא להעיד ובכך יש כדי לעמוד כנגד גרסתה. אשוב ואדגיש כי משמדובר בגרסאות עובדתיות סותרות ומשמדובר בתביעה שטרית, נטל ההוכחה מוטל על הנתבעת והיא זו שהיתה צריכה לזמן עדים ולהמציא ראיות אשר יביאו להעדפת גרסתה הסותרת. כל עוד אין בפני אלא את גרסת הנתבעת, אל מול גרסת התובע, לא הרימה הנתבעת את נטל ההוכחה להוכחת טענות הגנתה.

10. באופן דומה לא הוכיחה הנתבעת את הטענה כאילו התובע הציג עצמו כזכיין של חברת אלדו. טענה זו לא זכתה לעיגון בהסכם ואין בפני כל ראיה להתחייבות של התובע כי הינו זכיין של חברת אלדו. למעשה בחקירתה הודתה הנתבעת כי התובע אף מעולם לא הציג עצמו כזכיין של חברת אלדו: "הוא לא אמר שהוא זכיין של אלדו. עצם זה שהזמין אותי לכרמיאל והסביר לי שפה מספקים את הגלידות ומייצרים אותם ויש גם את הבסיסים ואת הטעמים" (עמ' 3 שורות 21-23).

כלומר, הנתבעת הודתה שהתובע לא אמר שהוא זכיין של חברת אלדו ומאידך בהסכם לא הוזכרה כלל חברת אלדו. נהפוך הוא, בסמלול ההסכם נכתב ג'לטו ישראל זכיינים (2004). הסימנים של העסק כמצויין בהסכם הינם ג'לטו, ג'לטו ישראל וג'לטו גלידה איטלקית בייצור עצמי, משאין כל ראיה התומכת בטענת הנתבעת למצג שווא בעניין, הרי שגם טענה זו לא הוכחה.

11. הטענה כאילו התובע מכר לה ציוד במחיר מופקע וכי אף המוצרים והבסיסים נמכרו במחיר מופקע, לא רק שלא הוכחה, אלא שאין בה אף להוות הגנה מפני התביעה השטרית. יצויין כי גם אותם שיקים שניתנו בגין אספקת טובין (שהרי חלק מהשיקים ניתנו בגין עצם הזיכיון וכחלק מהסך של 30,000 ₪), נמסרו ע"י הנתבעת מרצונה ואין טענה כי אינה חתומה עליהם , או כי לא נמסרו על ידה. מכאן שהנתבעת הסכימה לרכישת הציוד והמוצרים במחירים שנדרשו וגם אם הסתבר לנתבעת ,בדיעבד, כי המדובר במחירים גבוהים מהמקובל, אין המדובר אלא בטעות בכדאיות העסקה. בכל הנוגע לבסיסים, הרי הנתבעת אף הסכימה מפורשות בהסכם לרכישתם במחיר של 19 ₪ בתוספת מע"מ לכל ליטר. העובדה שהתובע הודה בחקירתו כי רכש את הבסיסים במחיר זול יותר ובכך הרוויח, אין בה כדי להועיל לנתבעת. המדובר בתביעה שטרית ביחס לשיקים שנמסרו במסגרת עסקית באופן חופשי ולאחר שהנתבעת בחרה מרצונה להתקשר בהסכם בו צויין המחיר, כאמור, באופן מפורש. לגבי מחירי הציוד ויתר המוצרים, הנתבעת אף לא הוכיחה כי המדובר במחירים מופקעים והמדובר בטענות שהועלו בעלמא ועל דרך הסתם. כשנשאלה הנתבעת בחקירתה אלו ראיות הציגה להוכחת המחירים "המופקעים", הפנתה לחשבונות שצירף התובע לתצהירו. ואולם, על מנת להצביע על מחירים מופקעים, היה על הנתבעת להציג ראיות למחירים נמוכים לעין שיעור, מטעם ספקים אחרים. ראיות אלו לא הוצגו על ידי הנתבעת.

12. הטענה כאילו סופק גלון בסיס לגלידה במשקל נמוך מהמוסכם – ראשית אציין כי גם בעניין זה לא העידה התובעת עד שיכולה הייתה להעיד על מנת שיתמוך בטענתה, שכן בחקירתה הודתה כי במעמד הרלוונטי נכח גם אחד בשם דביר. אותו דביר לא זומן לעדות והתובעת הודתה כי אף לא ניסתה לזמנו לעדות (ראה עמ' 4 שורות 16-21, עמ' 5 שורות 3-4).

התובע אומנם לא הכחיש לחלוטין את טענת התובעת ורק ציין כי אינו יכול לאשר את טענתה לגבי המשקל, שכן לא נכח בעת שהבסיסים סופקו. אולם, התובע הודה כי התובעת התלוננה בפניו בעניין וכי בעקבות תלונתה אכן הפסיק לעבוד עם שולי שכן העדיף לעמוד לצד התובעת (עמ 14 שורות 25-31, עמ' 15 שורות 1-3). גם אם בנסיבות אלו אקבל את טענת התובעת כי במקום גלון בסיס במשקל של כ- 5 ק"ג סופק תקופה מסוי מת, גלון בסיס במשקל של כ- 4.3 ק"ג, אין בכך כדי להוות הגנה בפני התביעה השטרית:

אין ספק שאין המדובר בכישלון תמורה מלא, שכן כפי שיפורט להלן, התובע סיפק שירותי ידע והדרכה ואף ביחס לטובין (שכן הנתבעת לא הפרידה ולא הבהירה איזה מבין השיקים שולם תמורת הזיכיון ואיזה תמורת הטובין), הרי שאלו סופקו . הטענה הינה רק לגבי הבדל, לא גדול, במשקל גלון ואף זאת, רק למשך תקופה מסוימת , עד להפסקת העבודה עם שולי. לכל היותר המודבר בכישלון תמורה חלקי בלתי קצוב. התובעת לא טרחה לכמת את השווי של ההפרש בגלונים שסופקו. כך לדוגמא התובעת לא פרטה בכמה גלונים התגלה ההפרש במשקל הנ"ל ומה שוויו ולא הציגה כל פניה ממנה ניתן ללמוד על סכום הזיכוי שיכולה היתה לדרוש בגין ההפרש הנ"ל ומה שוויו. הנתבעת לא הציגה כל דרישה ממנה ניתן ללמוד על סכום הזיכוי, או על פניה לקבלת זיכוי בשווי הנ"ל. משכך, לא הוכיחה הנתבעת כישלון תמורה חלקי שניתן לקצוב אותו . הגם כאמור, ממילא, כאשר לא ברור איזה מן השיקים שולמו עבור הגלונים ואילו עבור הזיכיון, לא ניתן לקבוע כי המדובר בכישלון תמורה חלקי קצוב. ההלכה היא שכשלון תמורה חלקי בלתי קצוב, אינו מהווה הגנה מפני תביעה שטרית (ש. לרנר, "דיני שטרות", מהדורה שניה, הוצאת לשכת עורכי הדין (התשס"ז 2007 בע"מ 294-295). לאור האמור, אין בטענה זו של הנתבעת כדי להוות הגנה מפני התביעה לפירעון השיקים, אותם מסרה לתובע.

13. הטענה כי התובע אילץ את הנתבעת להפסיק לעבוד עם שולי וכי כתוצאה מכך נגרם לנתבעת נזק שנאלצה "להתייגע" ולעבוד עם 2 ספקים, וכן כי 2 הספקים החדשים סיפקו בסיסים ברמה נמוכה יותר, אשר אף הביאה לפגיעה במוניטין ובהיקף הלקוחות- מהטעם שפורט לעיל, הרי גם טענה זו אינה מהווה טענה לכשלון תמורה מלא ובוודאי שאינה מהווה טענה לכשלון תמורה קצוב (האם "התייגעות" הינה נזק קצוב?!!!). בכל מקרה ולמעלה מן הצורך אציין, כי בהתאם להסכם הסכימה הנתבעת מפורשות כי הזכות לקביעת ספקי המוצרים תהיה של התובע: " המוצרים המותרים למכירה לתקופה ותצוגה בסניף, יהיו אילו שסופקו על ידי הרשת בלבד...". לפיכך , הנתבעת אינה יכולה להתנער מהסכמתה זו ולתובע היתה זכות לקבוע בכל מקרה את הספקים ואת המוצרים שיסופקו לגלידריה.

זאת ועוד, הלא התובע הפסיק לעבוד עם שולי דווקא בגין תלונות הנתבעת ביחס להבדל במשקל גלוני הבסיסים. בנוסף, מתכתובת הדוא"ל שצרפה הנתבעת עולה כי היא עצמה התנגדה לעבוד עם שולי, ולכן אין בסיס לטענה כי "אולצה" להפסיק לעבוד עימו:
"אם אתה מתכוון לשולי אז ממש לא בא בחשבון, אני לא עובדת עם אנשים שרימו אותי ואפילו לא החזירו לי פיצוי וגם לא במחירים הגבוהים שאני שילמתי עבור המוצרים ובטח לא בתנאי האשראי שהיו. חבל לי שאתה תעשה ביגללי מהלך כזה".

אמור מעתה: הנתבעת לא יכולה לבוא בטענות כלפי התובע ביחס לכך שנאלצה לפצל עצמה בין ספקים שונים שסיפקו לכאורה טעמים שאינם משביעים את רצונה, בה בעת שהיא זו ששללה כל אפשרות לשוב ולעבוד עם שולי.

14. גם הטענה כאילו רמת המוצרים פחתה ופגעה במוניטין ובהיקף הלקוחות, נסתרה מתוך תכתובת הדוא"ל ששלחה הנתבעת עצמה לתובע ביום 20.3.09 בסעיף 4:

אני לא יודעת איך הצלחת להגיע לחברה החדשה של הבסיסים אבל הם פשוט טעימים בטירוף והגלידות יוצאות כמו מתמונה בעיתון כך שלדעתי עם הטעמים החדשים זה יהיה שילוב מנצח". בסעיף 3 כתבה כך :"עשיתי אתמול את הבסיס יוגורט מהחדש ועשיתי לו וריגטו של התאנים שהם השאירו לי וזה יצא פשוט מעדן אני חושבת שעם הפירות יער זה יהיה אפילו טעים יותר". בהמשך, אף הביעה שביעות רצון מהיוגורט של הבסיסים שנראה לה אמיתי (סעיף 10).

יתרה מזאת, ביום 15.4.09 הביעה הנתבעת שביעות רצון מהשילוב של הפירות עם הבסיס, שילוב אשר לדבריה שלה: "פשוט טעים עם מרקם מדהים" נספח 47). בסיום ביקשה להזמין בסיסים נוספים (סעיף 5 להודעת הדוא"ל).

גם אם אניח כי רק לאחר מכן גילתה הנתבעת כי הבסיסים אינם ברמה נאותה ושונים באופן מוחלט מבסיסים קודמים שסופקו לה, בין על ידי שולי ובין על ידי ספק אחר, הרי שטענה זו כלל לא הוכחה. הנתבעת לא זימנה מי מבין לקוחותיה או מאן דהוא, אפילו לא את בעלה, אשר יתמוך בגרסתה לפיה הטעם השתנה לרעה.
לעניין ההלכה כי אי העדת עד עומדת כנגד גרסת הנתבעת, ראה הפירוט לעיל.

בהערת אגב אציין כי טענת הנתבעת כאילו בהודעת המייל מיום 20.3.09 השמיעה באוזני התובע את דבר התלונות מלקוחות כאשר התובע השיב כאילו: " אני אמצא פתרון, נא הכיני רשימה". (סעיף 35 לתצהירה), נמצאה בלשון המעטה בלתי מדויקת, שכן מעיון בתכתובת עולה כי תשובה זו לא ניתנה במענה לתלונות לכאורה מצד לקוחות, אלא זו ניתנה בהמשך לבקשתה של הנתבעת לקבלת זיכוי בגין טעמים חדשים שבהם לא עשתה שימוש עקב היעדר ביקוש (ראו גם עדותה בעמ' 6 שורה 13).

כאמור, על פי הוראות ההסכם הייתה הנתבעת מנועה ממילא לרכוש את הבסיסים מחברות אחרות, אלא אם באה הסכמת התובע. בתכתובת מיום 20.5.09, במענה לטרונייתו של התובע, לפיה פעלה מאחורי גבו ורכשה בסיסי אלדו בניגוד לאישור שלו, הוסיפה הנתבעת בכתב יד כאילו הסכימה לשלם 19 ₪ לליטר בתוספת מע"מ למשך 24 חודשים משום שסברה לתומה כי המדובר בחברת אלדו. לטענה זו לא נמצא כל בסיס. ככל שהנתבעת חפצה בכך שהבסיסים יסופקו על ידי חברת "אלדו" בלבד, שומה היה עליה לעגן זאת בהסכם. לא זו בלבד שתנאי שכזה לא נרשם בהסכם, אלא שהנתבעת הסכימה כאמור שהמוצרים שאותם היא תשווק יהיו מזוהים עם העסק, או למצער, העסק צריך לאשר שימוש במוצרים שאינם מזוהים עימ ו.

עצם העובדה שהתובע אישר לנתבעת שימוש בבסיס פירות בלבד מחברת אלדו, מחזקת את המסקנה שהנתבעת הייתה מודעת להוראותיו המפרשות של ההסכם האוסרות עליה התקשרות עם חברות אחרות שאינן מזוהות עם התובע לרבות חברת אלדו, אלא אם התובע יאשר לה זאת.

15. לאור האמור לא הוכיחה הנתבעת כישלון תמורה מלא, או כישלון תמורה חלקי קצוב ביחס לתמורת השיקים. אמנם בהתאם להלכה הפסוקה, צומצם הפער בין דיני השטרות לדיני החוזים וזאת במיוחד כאשר מדובר בצדדים קרובים לשטר . יחד עם זאת, גם מהבחינה החוזית אדגיש כי דווקא עיון בהודעות המייל שצרפה הנתבעת מצביע על כך שהתובע עמד בהסכם ואכן סיפק לנתבעת: ידע והדרכה, אספקת מוצרים מספקים עימם עבד, קישור עם גורמים לרכישת ציוד ופירסום וליווה את הנתבעת באופן צמוד בהקמת עסק הגלידריה. בענין זה ובתמצית אפנה למס' תכתובות מייל המצביעות על הפעילות ואספקת הידע וההדרכה: כך לדוגמא ראה הודעת מייל 3 מטעם התובע (11.12.08) ביחס לשליחת תכניות והנחיות ראשונות לביצוע מהמעצבת, עלויות הקמה משוערות, רשימת ציוד עם מחירונים, קישור עם גורם לצורך סליקת כרטיס אשראי והערכות לעלויות ציוד- מייל 5 מיום 7.1.09, העברת גרפיקה ולוגו – מייל 9, יעוץ לצורך פרסום- מייל 11. בהודעת דוא"ל מיום 20.1.09 המלצה בנוגע לכתובת האתר וקידום הפרסום ברשת, וכן כי בגלידות יוגורט עם פירות תציין שמדובר ב"מוזלי". כמו-כן סייע התובע בפרסום בעיתון תוך ציון מחיר מומלץ של מוזלי עם תוספות, מיץ סחוט (על פי גדלים). עוד לגבי הפרסום ראו הודעת מייל מיום 21.1.09.

גם בתכתובות מחודש פברואר של אותה שנה מצטיירת תמונה לפיה הנתבעת התייעצה עם התובע רבות בנוגע לתפריט, לעלויות ולמכונות לייצור גלידה. כך למשל, ובכדי לסבר את האוזן, בהודעה מיום 3.2.09 דרשה הנתבעת כי התובע "יאפס אותה" וייעדכן אותה לגבי ההזמנות וימי האספקה. הנתבעת אף ביקשה את עזרתו במציאת מכונה למילקשייק. לא זו בלבד אלא שהתובע אף המליץ לנתבעת על עובדת ככל שזו צריכה סיוע בכוח אדם (נספח 24).

עוד עולה מן העדויות ותכתובות כי בחורה בשם רבקה סיפקה לנתבעת הסבר בתפעול העסק (עמ' 7 שורות 27-26). בתכתובת מיום 8.2.09 שאלה הנתבעת את התובע מה דעתו על השלט. (נספח 25) במענה השיב התובע כי יפנה את העניין לשרית והבטיח לחזור אליה. (נספח 26). בחלוף ימים ספורים שב אליה והעביר לה העתק מהתרשמותה של שרית. (נספח 28).

נדמה כי ניתן לסכם את הליווי הצמוד, הידע וההדרכה שהעניק התובע בהקמת העסק, בציטוט מהודעת דוא"ל ששלחה הנתבעת ביום 20.3.09 , אותו נספח 33 המדובר, בו כתבה כך: "אני יודעת שאתה מאוד דואג ומתאמץ בשבילי עם ההזמנות הדחופות שלי על הזמן לכן מכיוון שתנאי האשראי התארכו אני מעכשיו ינהל את עצמי בהתאם שלא יהיה לחץ כל הזמן לכן אשמח אם ניקבע יום מסוים שבו אני יעביר לך את ההזמנות ". וכן בשולי אותה הודעה: "והכי הכי חשוב לי להגיד לך שוב תודה גדולה עבור הכול". (נספחים 34-33). (ההדגשות שלי ר.א).

וכן ראה אישור הנתבעת לגבי אספקת המוצרים הנדרשים ואף סייע בעיצוב ובהדרכה (ע"מ 6 שורות 5-11) ואף הודאתה המפורשת כי התובע הוא שלימד אותה לייצר גלידה (עמ' 8 שורות 13-16).

16. שוכנעתי כי התובע עמד בהסכמות נשוא ההסכם והנתבעת קיבלה תמורה לשיקים, אלא שגילתה כי ההתקשרות אינה כדאית לה. וראה בעדותה מיום 8.7.12 (עמ' 4 שורות 14-16):
"ש. האם למעשה טענתך היא שאחרי מס' חודשים אחרי ההתקשרות הבנת שמדובר בעסקה לא כדאית?
ת. כן הבנתי שזה לא כדאי לי. כי הוא סה"כ מתווך. אין לי משהוא שלו".

ובחקירתה מיום 26.10.14: "כשאני הייתי רוכשת דרך רסטרטו, בלי אבי, הייתי מקבלת מחירים יותר טובים".

אלא שטעות בכדאיות העסקה אינה מהווה הגנה. לא רק מפני שאין המדובר בהגנה מפני תביעה שטרית, אלא מפני שאין בטענה מסוג זה אפילו כדי להקים הגנה מפני תביעה חוזית רגילה. לגבי ההלכה כי לא ניתן לבטל חוזה בשל טעות בכדאיות העסקה (ראה דברי כב' השופט גרוניס בע"א 1514/04 שיכון השקעות בע"מ נ. יון חנית נכסים בע"מ, כן ראה ביחס לטעות בכדאיות בנוגע למחירים ת"א ( מחוזי י-ם) 4380/02 בן עמי נ. בן זאב ).
"יש לדחות את תביעת התובעים משום שמדובר, אם בכלל, בטעות בכדאיות העסקה וטעות זו אינה מתרצת (סעיף 14 (ד) לחוק החוזים (חלק כללי), תשל"ג- 1973). בית המשפט נוקט בגישה של התערבות מצומצמת בחופש החוזים כשמדובר בחוזים מסחריים בין אנשים מבוגרים ובני דעת שהתקשרו לתועלתם המסחרית. טעות במחיר היא טעות בכדאיות העסקה (ע"א 838/75 ספקטור נ. צרפתי, פ"ד לב(1) 231; ע"א 280/87 קופלמן נ' בינקין, פ"ד מג (2) 753). הנתבע יכל להציע כל מחיר שבעולם. התובעת היתה צריכה לעשות, מיוזמתה, בדיקת נאותות של החברה בטרם התקשרה עם הנתבעים. לא היתה טעות, אלא עצימת עיניים של התובעת. התובעת לא היתה חסרת ניסיון בתחום התיירות.

17. טענת הנתבעת כי בצד ביטול השיקים שילמה לתובע סך של 12,000 ₪, לא רק שלא הוכחה ולא גובתה בכל ראיה לפירעון (כגון תדפיסי חשבון בנק, קבלה מהתובע, או כיוב'), אלא שמימלא לא ניתנה לנתבעת רשות להתגונן בטענה זו. ראה בהח לטת כב' הרשמת מיום 29.3.13- "באשר לטענות הנתבעת לקיזוז, תשלום שלטענתה ביצעה על סך 12,000 ₪, בתקופה בה התובע לא סיפק לה סחורה, אלו טענות שנטענו ללא פירוט כמתחייב מההלכה הנוהגת, ללא כל ביסוס ואסמכתא על כן נדחות".
לאור האמור, לא הייתה הנתבעת רשאית כלל לטעון בסיכומיה לעניין פירעון השיק ע"ס 3,862 ₪ שכן לא ניתנה לה רשות להתגונןן בטענת הפירעון. למעלה מן הצורך אציין כי טענת הנתבעת כאילו מסרה שיק אחר במקומו של אותו שיק, אין בה להוכיח את פירעונו של אותו שיק חלופי ובכל מקרה, כפי שציטטה הנתבעת עצמה בסיכומיה, התובע לא הודה כי המדובר בשיק חלופי דווקא לשיק הנידון. לפיכך, גם אילו הייתה הנתבעת רשאית להעלות את הטענה , הרי שהיא לא הוכחה.

18. יחד עם זאת, בעניין אחד מצאתי לקבל את טענת הנתבעת וזאת לעניין קיזוז שיק מס' 0074 על סך 3,455 ₪. בהודעת דוא"ל- 83- ביקש התובע מהנתבעת הדרכה חד פעמית לסניף שנפתח בנווה סביון, על חשבון קיזוז שיק זה. התובע הודה בחקירתו כי הסכים לקזז את השיק הנ"ל תמורת ההדרכה שהעבירה התובעת (עמ' 16 שורות 10-12). טענת התובע כי ההדרכה לא הייתה ראויה וכי הנתבעת אמרה במהלך ההדרכה דברים שפגעו בו, לא נתמכה בכל עדות ומהווה עדות שמיעה. ראה בעניין זה תשובת התובע אשר הודה כי לא נכח בהדרכה והדברים נמסרו לו מפי הזכיין (עמ' 16 שורה 19). התובע הודה כי בהדרכה נכחו גם צלם ומעצבת מטעמו. למרות זאת, לא זימן התובע להעיד, לא את הזכיין, לא את הצלם ולא את המעצבת ולא הוכיח כי הנתבעת, אינה זכאית לקיזוז השיק בהתאם למוסכם ביניהם. טענת התובע בסיכומיו כאילו הערכאה המוסמכת לדון בטענה זו היא רשם ההוצל"פ, אינה נכונה מהבחינה המשפטית. טענת קיזוז ופירעון ביחס לשטרות מצויה בסמכות רשם ההוצל"פ רק ככל שהינה מתייחסת לפירעון לאחר הגשת הבקשה לביצוע השטר, שכן רשם ההוצל"פ מוסמך לדון רק בפירעון המתייחס לחיוב שנקבע בפסק דין ולא לחיוב אשר שימש בסיס להליך המשפטי מלכתחילה. לפיכך ככל שמדובר בטענה לקיזוז בטרם הוגש שיק לביצוע, המסגרת הנכונה להעלות את הטענה, היא במסגרת ההתנגדות לביצוע השיק ומצויה בסמכות ביה"מ (ראה ע"מ 288 לספרו של בר אופיר " הוצאה לפועל הליכים והלכות" מהדורה שביעית ).

19. לאור כל האמור, אני מקבלת את התביעה, למעט ביחס לשיק מס' 0074 על סך 3,455 ₪ אותו יש להפחית מסכום החוב . התובע יעדכן את סכום החוב בתיק ההוצל"פ בהפחתת שיק זה ולאחר מכן, ישופעלו הליכי ההוצל"פ.

אני מחייבת את הנתבעת בהוצאות התובע, לרבות שכ"ט עו"ד, בסך כולל של 5,000 ₪.

ניתן היום, ט"ז כסלו תשע"ה, 08 דצמבר 2014, בהעדר הצדדים.