הדפסה

אוליאל נ' אבקסיס

בפני
כב' השופט זכריה ימיני

תובעים

אבי אוליאל

נגד

נתבעים

אליהו אלי אבקסיס

פסק-דין

התובע התגרש מאשתו, ובמסגרת הגירושין מכרו את דירתם, פרעו חובות ורכשו דירה שנרשמה על שם התובע ועל שם גרושתו. בדירה התגוררו גרושת התובע וילדיהם. לטענת התובע, הנתבע, בן זוגה החדש של הגרושה, נכנס להתגורר בדירה, למרות שהדירה מיועדת למגורי ילדי התובע. על כן תובע התובע את סילוק ידו של הנתבע מהדירה ותשלום שכר ראוי עבור שימוש הנתבע במחצית הדירה הרשומה על שמו.

כללי:
בעלי הדין:
1. התובע היה נשוי בעבר לגרושתו ורד (להלן-"הגרושה").

2. הנתבע הוא בן זוגה של הגרושה, ולטענתם החלו להיות בני זוג כחודשיים לאחר הגירושין של התובע והגרושה.

מערכת היחסים בין הצדדים:
3. התובע והגרושה היו נשואים בעבר, אך נישואיהם עלו על שרטון. שניהם החליטו להתגרש, וחתמו על הסכם גירושין ביום 18.12.01 במשרדו של עו"ד שורוש. הסכם זה אושר בבית הדין הרבני כהסכם גירושין על פי חוק יחסי ממון בין בני זוג, תשל"ג-1973. בסעיף 6 להסכם הגירושין הסכימו הצדדים כי דירתם בה התגוררו בעת נישואיהם והייתה רשומה על שם שניהם תימכר לכל המרבה במחיר, כספי התמורה יועברו לתשלום חובות, ומהיתרה שתיוותר תירכש דירה אשר תירשם על שם התובע וגרושתו, כאשר סכום הרכישה לא יעלה על יתרת התמורה ממכירת הדירה הנ"ל לאחר פרעון החובות. בהתאם להסכמה זו רכשו התובע וגרושתו דירה בשטח כ-54 מ"ר ברחוב עמיחי 12/20 ברמלה (להלן-"הדירה"). התובע עצמו שיפץ את הדירה בעצמו ובעזרת בעלי מקצוע נוספים.

4. בסעיף 6(ד) להסכם הגירושין נכתב ש"מוסכם כי במידה והאישה תכניס צד ג' לדירה, לא תהיה לו כל זכות בעלות בדירה".

5. לאחר הגירושין נודע לתובע כי הנתבע החל להתגורר עם הגרושה בדירה ללא הסכמת התובע. מועד הכניסה לדירה הוא כחודשיים לאחר הגירושין, דהיינו בחודש מרץ 2010.

טענות הצדדים:
6. טוען התובע כי הנתבע הוא מסיג גבול בדירה, וכי הנתבע משתמש בחלקו בדירה ללא הסכמתו. על כן על הנתבע לסלק ידו מהדירה ולשלם לו דמי שימוש ראויים בסך 1,500 ₪ לחודש.

7. לטענת הנתבע, אין סמכות לבית המשפט לדון בתביעה זו אלא לבית המשפט לענייני משפחה, וכי הנתבע אינו חייב מאומה לתובע, שכן אם התגורר בדירה, עשה זאת בהסכמתה המלאה של הגרושה.

העדויות:
8. מטעם התובע הוגשו תצהירי עדות ראשית של התובע וחברתו לשעבר. התובע נחקר חקירה שכנגד על תצהירו.
חברתו לשעבר של התובע לא התייצבה לחקירה נגדית על תצהירה, ותצהירה אינו משמש ראיה בתיק זה.

9. מטעם הנתבע הוגשו תצהירי עדות ראשית של הנתבע, הגרושה שהיא אשתו החל מיום 30.1.12, אמו של הנתבע ושתי שכנות לשעבר של הגרושה. כל עדים אלו נחקרו חקירות שכנגד.

10. בהסכמת הצדדים מונה שמאי מקרקעין מטעם בית המשפט להערכת דמי השימוש הראויים בדירה. השמאי נתן את חוות דעתו, ולא הוזמן על ידי מי מהצדדים לחקירה על חוות דעתו.

11. לאחר תום החקירות הנגדיות הגישו הצדדים את סיכומיהם.

דיון ומסקנות:
סמכות עניינית:
12. טוען הנתבע כי הסמכות העניינית לדון בתביעה זו נתונה לבית המשפט לענייני משפחה ולא לבית משפט השלום.

13. הנתבע טען טענה זו בבקשה לסילוק התביעה על הסף, אך בקשה זו נדחתה. תביעת התובע אינה מכוח הסכם הגירושין ואינה נגד גרושתו, אלא נגד הנתבע שהוא חיצוני להסכם הגירושין. בנוסף, התביעה אינה מכוח דיני המשפחה, אלא מכוח זכות הקניין של התובע בדירה. על כן סבור אני שיש לדחות את טענת הנתבע לחוסר סמכות עניינית של בית המשפט לדון בתביעה.

פלישה:
14. טוען התובע כי הנתבע הוא פולש לדירה, שכן לא קיבל את הסכמתו להתגורר בדירה.

15. סבור אני שיש לדחות טענה זו. אמנם מחצית מהזכויות בדירה רשומות על שם התובע, אך החזקה הבלעדית בדירה ניתנה לגרושה עד הגיע אחרון הילדים לגיל 21 שנה. הגרושה רשאית להזמין לדירה את מי שברצונה להזמין, והצדדים גם ה עלו הסכמה זו על הכתב בסעיף 6(ד) לחוזה.

דמי שימוש ראויים:
16. טוען התובע כי הנתבע השתמש במחצית זכויותיו בדירה ללא הסכמתו, כאשר הדירה הייתה מיועדת מראש למגורי שלושת ילדיו. לעומתו, טוען הנתבע כי בהתאם לאמור בסעיף 6(ד) לחוזה הגירושין, הוא יכול להתגורר בדירה ללא תמורה.

17. על פרשנות סעיף 6(ד) נסובה מחלוקת בין התובע לבין הגרושה. לטענת התובע נושא זה לא עלה כלל במהלך המו"מ להסכם גירושין, ואילו הגרושה טוענת שהתובע רצה לכלול בהסכם הגירושין תנאי שגבר זר לא ייכנס לגור בדירה, אך עו"ד שורוש הניא אותו מכך.
סבור אני שיש לקבל את עמדת התובע במחלוקת זו מהסיבות כדלקמן:
סעיף 6(ד) הנ"ל מדבר על כל צד ג' שהוא, ולאו דווקא על בן זוג;
הנתבע לא הזמין לעדות את עו"ד שורוש על מנת שיעיד על טענת הגרושה בעדותה, ודבר זה פועל כנגדו;
הדרישה של התובע לתשלום דמי שימוש ראויים עלתה עם היוודע לו עובדת מגורי הנתבע בדירה. לאחר מכן נחתמו תוספות שונות להסכם הגירושין, והגרושה לא מצאה לנכון לכלול בהסכמים אלו את הפטור מתשלום דמי השימוש ראויים בדירה עקב מגורי הנתבע בדירה.

18. לאור האמור לעיל, סבור אני שהתובע לא מנוע מלתבוע מהנתבע דמי שימוש ראויים בגין השימוש שעשה בחלקו בדירה.

19. השמאי העריך את גובה דמי השימוש הראויים בדירה בסך 2,275 ₪ לחודש. חלקו של התובע בדמי השימוש הראויים הוא מחצית. בהתאם לטענת התובע התגוררו בדירה גם אמה של הגרושה וגם בתה שנולדה לה מהנתבע, בסה"כ 7 נפשות. על כן יש לחלק את חלקו של התובע בדמי השימוש הראויים ל-7, כך שעל הנתבע לשלם לתובע דמי שימוש ראויים בגין מגוריו בדירה את הסך 163 ₪ לחודש .

דמי השימוש הראויים:
20. הנתבע וגרושתו ניסו לפזר מסך עשן על תקופת מגוריו של הנתבע בדירה. העדות החשובה ביותר לעניין זה היא עדות הגרושה, אשר העידה שהנתבע התגורר בדירה לסירוגין, חודשים יחד עמה בדירה וחודשיים התגורר מחוץ לדירה. הימצאותו של הנתבע בדירה או יציאתו ממנה הייתה פועל יוצא של התנהגות ילדי התובע והגרושה כלפי הנתבע. לאור עדות זו, ניתן לומר שהנתבע התגורר בדירה, ככל שהדבר נוגע לתביעה שבפני, כמחצית התקופה שחלפה מחודש מרץ 2010 ועד להגשת התביעה בחודש ינואר 2012, ובסה"כ כ-11 חודשים.

21. לאור האמור לעיל, על הנתבע לשלם לתובע את הסך 1,793 ₪ בתוספת הפרשי הצמדה ורבית מיום עריכת חוו"ד השמאי (6.1.13) ועד ליום התשלום בפועל.

22. התובע ביקש לחייב את הנתבע לשלם את דמי השימוש הראויים עד ליום בו עזב הנתבע את הדירה. מאחר ומדובר בתביעה כספית, והתובע שילם אגרה אך ורק על דמי השימוש הראויים עד למועד הגשת התביעה, אין התובע זכאי שייפסק לטובתו כל סכום שהוא לתקופה שמעבר ליום הגשת התביעה.

סוף דבר:
לאור כל האמור לעיל, על הנתבע לשלם לתובע את הסך 1,793 ₪ בתוספת הפרשי הצמדה ורבית מיום 6.1.13 ועד ליום התשלום בפועל.
בנסיבות העניין אין צו להוצאות.

ניתן היום, ט"ו אייר תשע"ד, 15 מאי 2014, בהעדר הצדדים.