הדפסה

אוחנה נ' המוסד לביטוח לאומי

26 נובמבר 2013

לפני:

כב' השופטת סיגל דוידוב-מוטולה

המערער
משה אוחנה - בעצמו

-
המשיב
המוסד לביטוח לאומי
ע"י ב"כ עו"ד איילת ברעם

פסק דין

1. לפני ערעור מכוח סעיף 123 לחוק הביטוח הלאומי (נוסח משולב), התשנ"ה – 1995 (להלן: החוק), על החלטת ועדה רפואית לעררים (נפגעי עבודה) מיום 13.11.12 (להלן: הוועדה), אשר דחתה בקשת החמרה שהגיש המערער.

2. המערער, יליד שנת 1968, נפגע בתאונת עבודה ביום 1.9.99. המערער נפגע במהלך התאונה בברכו השמאלית, ונקבעו לו אחוזי נכות בשיעור של 12.5%.

3. במהלך שנת 2010 הגיש המערער בקשת החמרה, וטען להרעה במצבה של ברכו השמאלית. עוד טען כי כתוצאה ממצב ברכו השמאלית, וכתוצאה מהעובדה כי אינו יכול להשתמש ברגלו השמאלית כפי שאמור היה, הינו סובל מכאבים גם בברכו הימנית ובגבו.

4. במהלך ישיבת הוועדה מיום 26.5.10 נבדק המערער בדיקה קלינית, ובנוסף עיינה הוועדה בממצאי בדיקות רלוונטיות (בדיקת MRI של ברך שמאל מחודש מאי 2010 וצילום רנטגן של ברך שמאל מחודש אפריל 2010) וכן בחוות דעת שהמציא המערער מטעם ד"ר דרור רובינסון. כיוון שהמערער הודיע לוועדה שבכוונתו לבצע בדיקת מיפוי עצמות, ביקשה הוועדה לקבל לידיה את ממצאי הבדיקה טרם שתיתן את החלטתה. את תלונות המערער בנוגע לברך ימין ולכאבי הגב דחתה הוועדה, בשל שלא הוכרו כאיברים שנפגעו במהלך תאונת העבודה.

5. ביום 16.8.10 התכנסה הוועדה בשנית, עיינה בממצאי בדיקת מיפוי העצמות, התייחסה שוב לחוות דעתו של ד"ר רובינסון, וקבעה כי בהתאם לממצאי בדיקתה הקלינית – אין החמרה במצב ברכו השמאלית של ה מערער.

6. המערער הגיש ערעור לבית דין זה על החלטת הוועדה (בל' 5277-09-10). בפסק דין מיום 21.12.11, שניתן בהסכמה (הרשמת שלי ולך), נקבע כי "עניינו של המערער יוחזר לוועדה לעררים על מנת שתתייחס בצורה מנומקת ומפורטת לחוות הדעת של ד"ר רובינסון מיום 23.6.10 וכך גם לנכויות אשר מעניק בחוות דעתו. הוועדה תדון ותקבע באם יש לקבוע נכויות נוספות בגין ברך ימין וגב תחתון כקשורות לפגיעה שהוכרה" (להלן: פסק הדין הראשון ).

7. בהתאם לפסק הדין הראשון, הוועדה התכנסה פעם נוספת ביום 24.1.12, וקבעה כי אין כל מסמך רפואי המלמד כי המערער נפגע בתאונה גם בברכו הימנית או בגבו התחתון. המערער הגיש ערעור נוסף לבית הדין (תיק בל' 50581-01-12) ובפסק דין שניתן בהסכמה, ביום 19.7.12, נקבע כי "עניינו של המערער יוחזר לוועדה לעררים על מנת שתפעל בהתאם לפסק הדין מיום 21.12.11, ותתייחס במפורש ובמנומק לנכויות שהוענקו ע"י ד"ר רובינסון והאם יש מקום להכיר בנכויות אלה כקשורות לפגיעה שהוכרה, גם אם לא הוכרו כפגיעה ישירה במסגרת הארוע נשוא הליך זה, וזאת כהחמרה או כזרז באופן הקשור בכל זאת לפגיעה שהוכרה בברך שמאל וכפועל יוצא ממנה" (להלן: פסק הדין ה קודם).

8. בהתאם לפסק הדין הקודם, הוועדה התכנסה בפעם הרביעית בעניינו של המערער ביום 13.11.12, חזרה על קביעתה בדבר העדר החמרה, והסבירה כדלקמן:
"הפגיעה המקורית בברך שמאל... היא פגיעה בודדת ללא כל פגיעה באבר אחר. בדיקות חוזרות ונשנות של ברך שמאל ע"י מס' מומחים בתחום האורטופדי הן בסמוך לאחר האירוע והן שנים לאחר האירוע, כשהאחרון שבהם הוא ב – 26.5.10 מעידות על שלא נמצאו כל תסמינים נוספים על אלה שכבר נצפו במקור ולכן נקבעה נכותו בברך שמאל ב – 10%. הוועדה לא מצאה כל עילה לקבוע את החמרת מצבו בהעדר ממצאים המעידים על החמרה, לציין שאחוזי הנכות נקבעים ע"פ הבדיקה הקלינית.

הוועדה עיינה בפסק הדין המבקש התייחסות שוב לחוות הדעת של ד"ר רובינסון באשר לבעיות בברך ימין הנובעות מהפגיעה בברך שמאל - ... הרי גם היום עת שנכנס ויצא בוועדה לא הייתה כל עדות לצליעה או להעדר נעילה של ברך שמאל ולא נצפתה צליעה או הגבלה בתנועות של ברך ימין. לפיכך לא ברור על מה מסתמך ד"ר רובינסון בחוות דעתו... כמו כן, לא ידועה לוועדה כל עבודה מדעית או קלינית שבה באופן חד משמעי מגבלה כלשהי – פרט לקיצור רגל או קיבוע... או קטיעה או עמידת כיפוף קבועה הגורמת לקיצור של רגל מנוגדת כגורמת לנזק לרגל הבריאה.
יצוין שבבדיקתו בתאריך 26.5.10 נבדקה גם ברך ימין... ולא נמצא כל ממצא שיכול להעיד על הגבלה תפקודית או פגיעה תוך פרקית.

באשר לגב התחתון – בהיעדר קיצור או צליעה שיכולים לגרום לאלכסוניות האגן ובכך ללחץ מסוים בע"ש מותני בכיוון מנוג ד, לא רואה הוועדה כל סיבה שכאבי הגב התחתון של הנפגע יהיו כאבי גב שאינם קשורים לנכות המוכרת... לפיכך הוועדה שוללת את הקשר בין תלונותיו על כאבי הגב,
כפי שמתאר ד"ר רובינסון ואפילו כותב באישורו הרפואי "מדובר בחבלה בברך שמאל לפני 11 שנה ולאורך השנים הופיעו כאבים גוברים בגין צליעה ממושכת", ואין צליעה. לפיכך הוועדה עומדת על דעתה ואינה מקבלת את מסקנותיו של ד"ר רובינסון".

9. על החלטה זו הוגש הערעור שבפניי. המערער טוען כי לא נבדק על ידי הוועדה; כי חברי הוועדה זלזלו בו; כי הוועדה לא התייחסה בצורה מספקת לחוות הדעת של ד"ר רובינסון; ולפיכך יש להעביר את עניינו לוועדה בהרכב אחר.

10. ב"כ המשיב טוענת כי הוועדה קיימה אחר פסק הדין הקודם, וכי טענותיו של המערער הן במישור הרפואי ולכן אינן מצדיקות את התערבות בית הדין.

11. לאחר ששקלתי את טענות הצדדים ועיינתי בכל החומר שהוגש לתיק בית הדין, שוכנעתי כי יש לדחות את הערעור. להלן הטעמים לכך:
א. החלטת הוועדה הרפואית, בהתאם לסעיף 123 לחוק, נתונה לערעור "בשאלה משפטית בלבד". בית הדין לא יתערב, לפיכך, בממצאיה הרפואיים של הוועדה.
ב. כאשר מוחזר עניינו של מבוטח לדיון מחודש בפני הוועדה לעררים מכוח פסק דין, עם הוראות, על הוועדה להתייחס אך ורק לאמור בהחלטת בית הדין. במקרה כזה, הביקורת השיפוטית של בית הדין על החלטת הוועדה תוגבל לבחינת השאלה, האם מילאה הוועדה אחר מצוות פסק הדין (עב"ל 114/07 עורקבי – המוסד לביטוח לאומי , מיום 8.1.08).
ג. במקרה שלפניי, פסק הדין הקודם החזיר את עניינו של המערער לוועדה על מנת שתתייחס במפורש ובמנומק לנכויות שהומלצו על ידי ד"ר רובינסון בחוות דעתו. עיון בחוות הדעת של ד"ר רובינסון מלמד כי לגישתו מצבו של המערער מצדיק נכות של 20% (במקום 10%) בברך שמאל על סמך בדיקתו הקלינית (שכן לשיטתו קיימת "נעילה") , ובנוסף 10% בגין ברך ימין אשר "מדגימה שינויים שחיקתיים בגין צליעה ממושכת" וכן 10% בגין מגבלת תנועות קלה בגב התחתון "אותה אני מייחס להליכה בצליעה במשך שנים רבות".
ד. עיון בפרוטוקול הוועדה מלמד כי הוועדה התייחסה באופן מפורט ומנומק לחוות דעתו של ד"ר רובינסון, והסבירה מדוע אינה מקבלת את גישתו – הן לגבי ברך שמאל, הן לגבי ברך ימין והן לגבי מצב הגב. לגבי ברך שמאל הסבירה הוועדה, כי הגיעה לממצאים קליניים שונים מאלו שנמצאו על ידי ד"ר רובינסון. לגבי ברך ימין והגב התחתון הסבירה הוועדה, כי ד"ר רובינסון ביסס את טענתו לקשר סיבתי בינם לבין מצבה של ברך שמאל על הנחת מוצא כי המערער צולע ברגלו השמאלית – כאשר נקודת מוצא זו אינה מקובלת על הוועדה בהתחשב בבדיקתה הקלינית. ודוקו: הוועדה אמנם לא בדקה את המערער בישיבתה האחרונה, אך בדקה אותו בישיבות קודמות ולא נדרשה על ידי בית הדין – במסגרת פסק הדין הקודם – לבדוק אותו פעם נוספת.
ה. בהתחשב בכל זאת, לא שוכנעתי כי נפל פגם משפטי בהחלטת הוועדה או בהתנהלותה; טענות המערער יוצאות למעשה כנגד שיקול דעתה הרפואי-מקצועי של הוועדה, בו אין לבית הדין סמכות להתערב.

12. סוף דבר – נוכח כל האמור לעיל, הערעור נדחה. כמקובל בתיקי ביטחון סוציאלי, אין צו להוצאות.
המערער רשאי להגיש בקשת רשות ערעור לבית הדין הארצי לעבודה, תוך 30 יום.

ניתן היום, כ"ג כסלו תשע"ד, (26 נובמבר 2013), בהעדר הצדדים ויישלח אליהם .