הדפסה

אוזדמיראוגלו נזים ואח' נ' פרידמן חכשורי חברה להנדסה ולבניה בע"מ

ניתנה ביום 29 יולי 2013

1.אוזדמיראוגלו נזים
2.מוחיטין אוטמג'ה
המערערים

-
פרידמן חכשורי חברה להנדסה ולבניה בע"מ
המשיבה
בשם המערערים – עו"ד פדרו מרקוס צ'רטקוב
בשם המשיב/ה – עו"ד אילנה פאר

הרשמת השופטת אביטל רימון-קפלן

החלטה

זוהי בקשתה של המשיבה לערעור שבנדון, לחייב את המערערים בהפקדת ערובה להבטחת הוצאותיה, כתנאי להמשך בירור הערעור.

רקע כללי

  1. המערערים מהגרי עבודה מתורכיה, הגישו תביעתם כנגד המשיבה לבית הדין האזורי לעבודה בתל אביב יפו (תיקים עב 5633/0 ו- עב 4773/07) לתשלום הפרשי שכר וניכויים, פיצויי פיטורים וזכויות סוציאליות נוספות, אשר לטענתם מגיעות ל הם בגין תקופת עבודתו בנתבעת.
  2. בפסק דינו מיום 26/10/11 בתיקים המאוחדים הנ"ל, הורה מותב בית הדין קמא (סגן הנשיא השופט שמואל טננבוים ונציגי הציבור שלמה קוגן ומרדכי כהן), על מחיקת התביעות שהגישו המערערים, מן הטעם שלא הוגשו תצהירי עדות ראשית מאומתים ומן הטעם שיפויי הכח שהומצאו לתיק, בהם הוחתמו התובעים, שהינם תושב תורכיה, בתורכיה, על מסמך בעברית, אינם יפויי כח שניתנו כדין.

בית הדין קבע, תוך שאבחן את נסיבות המקרה שבפניו ממקרים אחרים שנדונו בפסיקה כי במצב דברים זה, כאשר יפויי הכח נחזים כיפויי כח שלא כדין, הרי שאין מנוס מלמחוק את התביעות.
לציין כי בפסק הדין לא חויבו המערערים בהוצאות.
3. על קביעתו זו של בית הדין קמא, הגישו המערערים ביום 8/12/11 את ערעורם שבנדון לבית דין זה.
4. ביום 18/6/13 (פחות משלושה חודשים לפני מועד הדיון בתיק זה) הגישה המשיבה על בקשתה זו להפקדת ערובה.

עיקרי טענות הצדדים
5. הגם שכאמור המערערים לא חוייבו בהוצאות במסגרת פסק הדין נשוא הערעור, לטענת המשיבה בבקשתה שבנדון, כל אחד מהמערערים חויב במסגרת ההליך שהתקיים בענייננו בתשלום הוצאות עקב תיקון כתב התביעה, האחד בתשלום הסך של 1,000 ₪ (בהחלטת בית הדין קמא מיום 26/10/08) השני בתשלום הסך של 1,500 ₪ (בהחלטת בית הדין קמא מיום 26/10/08), אך עד למועד כתיבת בקשה זו לא שילמו את ההוצאות שהוטלו עליהם, וזאת, כשם שעשרות תובעים נוספים בין הצדדים לא עשו, וכיום לזכות המשיבה סך העולה על 150,000 ₪, שאין בידה לקבלו, בהיות התובעים עובדים זרים, שכתובתם בטורקיה לא נרשמה בכתבי התביעה.
לטענת המשיבה, על פי הפסיקה נקבע כי בקביעת סכום הערובה וסוג הערובה, יש לאזן בין זכות הגישה לערכאות של המערערים, שלדעת המשיבה בסיכומיה אין בידם זכות זו, לבין זכותה של המשיבה לגבות את הוצאותיה; שני המערערים בענייננו לא הגישו בקשות לעיכוב ביצוע ההחלטות לתשלום הוצאות ועשו דין לעצמם ולא שלמו את ההוצאות שהושתו עליהם במשך למעלה מ-4 שנים; סיכויי הערעור קלושים, שכן בהלכת גורסים נקבע באופן מפורש, כי במצב בו תצהיר התובע שנעשה בחו"ל אינו תצהיר כדין, קיים הצורך לבדוק האם ייפוי הכוח מטעם התובע ערוך כדין, ובענייננו, שני ייפויי הכוח של שני המערערים לא נערכו כדין; תכלית החיוב בהפקדת ערובה הוא למנוע מצב בו המשיבה בערעור, אשר זכתה בפסק הדין של הערכאה הראשונה תיגרר להתדיינויות נוספות באשר התנהלות המערערים ש לא שלמו לה את ההוצאות שנפסקו לזכותה מעידה על כך כי קיים סיכון ממשי שהמשיבה לא תוכל לגבות
את ההוצאות שייפסקו לזכותה בערעור.
6. המערערים מתנגדים למבוקש. לטענת ב"כ המערערים בתגובתו לבקשה, חיוב המערערים בהפקדת ערובה ימנע מהם באופן מכביד ובלתי הוגן את זכות הגישה לערכאות, בפרט עת מדובר במימוש זכויות מגן מכח משפט העבודה שנשללו מהם במשך תקופת עבודתם; הואיל ומדובר בהוצאות שאינן מנת חלקם של מערערים תושבי ישראל עבור המערערים דווקא מהווה החיוב בהפקדת ערובה הטלת חיוב שיגרום להם לנטל כלכלי כבד, דווקא בשל היותם עובד ים זר ים; בדרישת המ שיבה יש משום אפליה קשה כלפי אוכלוסיית העובדים הזרים ופגיעה בנגישותם לערכאות השיפוטיות שאינה עולה בקנה אחד עם פסיקת בית דין זה [ראה: ע"ע 1064/00 קיניאנג'וי - אוליצקי עבודות עפר כבישים ופיתוח בע"מ, פד"ע לה 625 ].
לטענת ב"כ המערערים, המשיבה לא הניחה תשתית ראייתית במקרה זה המצדיקה הכבדה על מימוש זכויותיהם של המערערים, מה גם שהתביעה שהוגשה כנגדה, שוויה עולה על כל ערובה סבירה להוצאות; מכל מקום, לא ניתן להשוות את חסרון הכיס שייגרם למשיבה כתוצאה מעיכוב בתשלום ההוצאות שייפסקו לטובתה, אם ייפסקו בערעור, לבין חסרון הכיס שייגרם למערערים פועלי בניין דלי אמצעים, אם יידרשו להפקיד את הסכום מראש.
מדגיש ב"כ המערערים כי סיכויי הערעור הם גבוהים שכן טעותו המשפטית של בית הדין קמא היא כה זועקת לשמיים ועל כן יש בהם כדי להטות את הכף לעבר דחיית הבקשה, בפרט מצד מי שמימוש זכויותיהם כבר נמנע מהם באופן כה מובהק בערכאה הדיונית ועל כן לא ניתן לומר על המערערים שהם כבר מימשו את זכותם לגישה לערכאות.
לחילופין, עתר המערערים שאם בית הדין ימצא לנכון להיעתר לבקשה, הרי שבקביעת סכום הערובה יש לקבוע סכום סביר שלא יחסום את גישתם של המערער ים לערכאות.
7. בתשובתה לתגובת המערערים חזרה המשיבה על עיקרי טענותיה והוסיפה כי בניגוד לסברת המערערים היא כן הניחה תשתית ראייתית להצדקת החיוב בערובה בדמות אותן החלטות לחיוב המערערים בהוצאות שלא שולמו והמערערים כלל לא התמודדו עם כך בתגובתם; על פי הפסיקה גם תושבי ישראל חויבו בהפקדת ערובה כך שאין יסוד לטענת האפליה שטענו המערערים; המשיבה נפגעה קשות מהמנעותם של תובעים דוגמת המערערים שבנדון מלשלם את ההוצאות שחויבו בהם לאחר ניהול הליכים משפטים וממושכים; תגובת המערערים נטענת בחוסר תום לב מוחלט שעה שבתיק בית הדין קמא אין שום מסמך כדין פרי עטם של התובעים ואין כל זיהוי וודאי שלהם ועת ניתנו להם כל ההזדמנויות ליומם בבית הדין קמא והם לא ניצלו אותן.

דיון והכרעה
8. תקנות 427 עד 433 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984, דנות בחובה המוטלת על מערער להפקדת ערובה בערעור להבטחת הוצאות המשיב.
בתקנות בית הדין לעבודה (סדרי דין), התשנ"ב-1991 (להלן-התקנות) אין תקנות מקבילות לתקנות 427 עד 433 לתקנות סדר הדין האזרחי, שעניינן חיוב מערער או אף תובע בהפקדת ערובה להבטחת תשלום הוצאות הנתבע, אך בהתאם לפסיקה, בית הדין רשאי לאמץ את ההסדר הקבוע בתקנות אלה, מכוח סעיף 33 לחוק בית הדין לעבודה, תשכ"ט -1969 [ראה: דב"ע נה/218-3 עלי איוב אל הדיה – שרפן דוד בע"מ, פד"ע כט 391].
יחד עם זאת, נקבע כי יש לתת משקל לעובדה שמתקין התקנות נמנע מלהתקין תקנות המטילות חובה להפקיד ערובה להבטחת הוצאות הערעור. מעובדה זו מתחייב כי הכלל הוא שאין מקום לחייב מערער בהפקדת ערובה להבטחת הוצאות, בהעדר נימוקים מיוחדים המצדיקים חיוב בעל דין בהפקדת ערובה.
9. על השיקולים המנחים לחיוב בעל דין בהפקדת ערובה בשלב הערעור [ראה: ע"ע 251/03 דוד אילוז - מישל אילת הסעות בע"מ (החלטה מיום 22.6.2004); בש"א (ארצי) 1394/04 גביש שלטים בע"מ ואח' - נעמה כץ (החלטה מיום 12.9.2004) ], כאשר אחד הנימוקים לחיוב בעל דין בהפקדת ערובה להבטחת הוצאות, הן בערכאה הראשונה והן בערכאת הערעור, הוא הימנעות בעל דין מלפרוע הוצאות שהוטלו עליו בעבר.
ודוק, חיוב בעל דין בהפקדת ערובה אינו מהווה אכיפה של חיוב בהוצאות שהוטל על המערער בעבר, אלא הוא צופה פני עתיד. תכליתו של חיוב בהפקדת ערובה הוא למנוע מצב בו המשיב בערעור, אשר זכה בדין או השלים עם פסק דינה של הערכאה הראשונה, ייגרר להתדיינות נוספת, כאשר התנהלות המערער – שאינו משלם הוצאות שנפסקו לחובתו - מעידה על כך כי קיים סיכון ממשי כי המשיב לא יוכל לגבות את ההוצאות שייפסקו לזכותו בהתדיינות הנוספת. מצב זה על בית הדין למנוע, באמצעות חיובו של המערער בהפקדת ערובה להבטחת הוצאות המשיב בערעור.
אי לכך נקבע כי אי קיום חיוב בהוצאות שהוטל בפסק הדין של הערכאה הראשונה יהווה, בדרך כלל, נימוק לחיוב בעל דין בהפקדת ערובה להבטחת הוצאות הערעור. כן נפסק כי בקביעת סכום הערובה וסוג הערובה יש לאזן בין זכות הגישה לערכאות של המערער לבין זכותו של המשיב לגבות את הוצאותיו. בקביעת סכום הערובה יש לנהוג במתינות, ובהתחשב בגובה ההוצאות אותן מטיל בית דין זה בהליכים בפניו, ולא בהתחשב בגובה ההוצאות אותן חויב המערער לשלם בפסק הדין של הערכאה הראשונה. בכל מקרה, אין מקום לחייב את המערער בהפקדת ערובה בגובה סכום חובו על פי פסק הדין נשוא הערעור, שכן כאמור, בית הדין אינו עוסק באכיפת פסקי דין [ראה: (בש"א (ארצי) 465/08 מיה תבליני החיים ירושלים בע"מ נ' מוסא גהאלין, (החלטה מיום 28.11.08)].
10. עד כאן הכלל, ובאשר לחיוב תושבי חוץ בהפקדת ערובה נקבע ע"י בית הדין הארצי לעבודה במספר רב של החלטות, שעצם היותו של בעל דין אזרח זר אין בו, כשלעצמו, כדי להוות נימוק לחייב את בעל הדין בהפקדת ערובה. פסיקה זו חלה הן כאשר מדובר בחיוב בהפקדת ערובה בערכאה הראשונה, בטרם נדונה התביעה, והן כאשר מדובר בחיוב בהפקדת ערובה בשלב הערעור. בית הדין קבע בעניינם של עובדים זרים כי לעובד זר, כמו לכל בעל דין אחר, זכות לממש את אפשרות הערעור, וכי אין מקום להנהיג אמת מידה שונה בנוגע לחיוב מערער, עובד זר, בהפקדת ערובה ולקבוע שיחולו עליו כללים אחרים מאלה החלים על מערער אחר [ראה לדוגמא: ע"ע 1155/00 אניקה ג'ונג'ינו - אם.אי. סי. אס. כוח אדם, הנדסה ובנייה בע"מ, (פסה"ד מיום 20.12.00); בש"א (ארצי) 338/05 הרב שלמה בניזרי - Rudarska Rosita Stefanova, (פסה"ד מיום 19.6.2005); ע"ע 9244-01-12 מור קרן סוכנות לביטוח חיים (2002) בע"מ ואח' - ליאור סלע, (פסה"ד מיום 29.5.12); ע"ע 1064/00 קיניאנג'וי - אוליצקי עבודות עפר כבישים ופיתוח בע"מ, פד"ע לה 625], ומילותיו של בית דין זה מפי כב' הנשיא בדימוס אדלר בעניין ע"ע 1064/00 אוליצקי, לעיל:
"בבואנו לאזן בין זכויות העובדים הזרים ובין זכויות מעסיקיהם הגענו לכלל מסקנה כי המדיניות הנוהגת לגבי עובדים הבאים מן הרשות הפלסטינית יפה ונכוחה גם לגבי העובדים הזרים. לשון אחר, עובד זר יחויב בהפקדת ערובה באותם מקרים שבהם הושתו על העובד הזר בעבר הוצאות משפט או חיובים אחרים אותם לא פרע, או שעל פניו הוכיח המעסיק כי ייגרם לו נזק של ממש כתוצאה מהגשת התובענה, או שתובענתו מופרכת על פניה... הזכות לגבות הוצאות משפט נסוגה מפני זכותו של העובד לזכויות, דוגמת שכר מינימום, ומפני החשיבות המוסרית, חברתית וכלכלית שנודעת להגנה על עובדים זרים והימנעות מהעמדת מכשולים בדרכם למימוש זכויותיהם בבתי הדין"
11. ובענייננו, העובדה שהמערערים הינם מהגרי עבודה ואין להם כתובת מגורים בישראל, היא כשלעצמה אינה מצדיקה חיובם בהפקדת ערובה להבטחת הוצאות המבקשת, ויש לבחון בכל מקרה לגופו, כפי שנפסק בעניין אוליצקי לעיל: האם העובד הזר לא שילם הוצאות בהן חויב בעבר, האם ייגרם למבקש נזק של ממש כתוצאה מהגשת הערעור והאם מדובר בערעור מופרך על פניו.
בענייננו, כאמור לא הוטלו על המערערים הוצאות במסגרת פסק דינו של בית הדין קמא נשוא הערעור וממילא הם לא נמנעו מלשלמן, אלא שכאמור המשיבה מפנה להוצאות בהן חויבו המערערים במסגרת בקשה לתיקון כתבי התביעה במסגרת ההליכים בבית הדין קמא, כ-5 שנים לפני הגשת הבקשה שבנדון, וכן מפנה לשורה של תובעים אחרים שלא שילמו את הוצאותיהם.
12. אקדים ואומר כי העובדה שקיימים תובעים נוספים שלא שילמו את הוצאותיהם למשיבה, אינה שוקלת עת דנים אנו בחיובם של המערערים שבנדון בתשלום ההוצאות ואינה הופכת את מחדלם שלהם לחמור יותר ממחדלו של כל מערער אחר.
ובאשר לאותן הוצאות בהן חויבו המערערים, אכן לא ניתן להתעלם מאי תשלומן, ואולם חרף זאת, נחה דעתי כי בנסיבותיו של מקרה זה, אין הצדקה לחיוב ם של המערערים בהפקדת בערובה, זאת, בשל מועד הגשת הבקשה שבנדון , בשלב כה מתקדם של הדיון בערעור, בסמוך כל כך למועד הדיון ולאחר שהמערערים כבר הגיש ו את סיכומי הם.
לעניין זה נקבע כבר על ידי בית דין זה כך ב בש"א 308/05יחזקאל רמז - מפעלי אומנות הדפוס ב.מ. 90 בע"מ (מיום 3/5/05), כי :
"הגשת הבקשה לחייב את המשיבה בהפקדת ערובהלאחר שהמשיבה הגישה את סיכומי טענותיה ונשאה בהוצאות הכרוכות בכך – אינה הוגנת.ככלשהמבקש סבר כי יש לחייב את המשיבהבהפקדת ערובה כתנאי להתדיינות בערעור, היה עליו להגיש את הבקשה בשלב מוקדם שלההליך, ובטרם תשא המשיבה בהוצאות נוספות, מעבר להוצאות הכרוכות בהגשת הערעור. זאת, על מנת שאם המשיבה לא תוכל לקיים את ההחלטה להפקדת ערובה, היא לא תשא בהוצאות נוספותמעבר להגשת הערעור...".
מנגד, ובאשר לסיכויי הערעור הרי שהעובדה שלא נשמעו ראיות בתיק, היא הנותנת כי לא בערעור על קביעות עובדתיות עסקינן, כי אם בשאלות משפטיות. מבלי להביע דעה לגופן של טענות המערערים בערעור, הרי שמעצם העובדה שהערעור הוא ערעור משפטי בעיקרו המעלה לדיון שאלות שמן הראוי כי יועלו על שולחנה של ערכאת הערעור, היא הנותנת כי לא בערעור סרק עסקינן.
13. אי לכך, ולאור כל האמור לעיל לרבות מועד הגשת הבקשה – שוכנעתי כי שקלול כלל הנסיבות מצדיק במקרה זה את דחיית הבקשה, תוך מתן האפשרות לערעור להתברר לגופו.
14. סוף דבר –
אשר על כן הבקשה לחיוב בהפקדת ערובה – נדחית.
הוצאותיה יילקחו בחשבון במסגרת פסק הדין הסופי בתיק.

ניתנה היום, כ"ב אב תשע"ג (29 יולי 2013) בהעדר הצדדים ותישלח אליהם .