הדפסה

אוהרון נ' איליין ברנשטיין

בפני
כבוד ה שופטת דורית פיינשטיין

תובע:

שלמה אוהרון

ע"י ב"כ עו"ד סימון דונכין

נגד

נתבע:
עזבון המנוחה איליין ברנשטיין

ע"י ב"כ עו"ד רועי בר-טל

פסק דין

לפניי שתי תובענות שאוחדו יחדיו, ושתיהן נובעות ממסגרת התקשרות שהייתה בין הצדדים, לאספקה של עבודות נגרות שונות לדירה פרטית.

רקע עובדתי:
מר שלמה אוהרון ( התובע בת"א 37134-03-12 להלן: "הנגר") הוא נגר ותיק שבונה רהיטים על פי הזמנה אישית ללקוחות פרטיים.

גב' איליין ברנשטיין ( התובעת בת"א 57174-04-13, להלן: "הלקוחה"), התקשרה עם הנגר במהלך השנים ורכשה ממנו רהיטים ועבודות נגרות שונות. בשנים 2007 עד 2008 הלקוחה רכשה מהנגר ריהוט כללי לבית, שכלל מטבח עץ חדש, מזנונים לסלון, ארונות לחדרי שירותים ולחדר שינה, ושילמה לו סך של כ-280,000 ש"ח.

הנגר טוען כי בגין עבודות אלו נותרה חייבת לו 12,000 ₪, אך חרף חוב זה הסכים בשנת 2009 לבנות עבורה מזנון וחדר ארונות, כאשר התמורה המוסכמת בגין עבודות אלו הייתה 50,000 ₪.

לטענת הנגר, הלקוחה סירבה לשלם לו עבור כל הרהיטים שסיפק לה בשנת 2009, ואף לא שילמה את החוב משנת 2008 ובסך הכל הוא דורש את אכיפת ההסכם ותשלום בסך 69,950 ₪, כולל הפרשי הצמדה וריבית נכון למועד הגשת כתב התביעה.

הלקוחה טענה כי הנגר ביצע את כל העבודות החל משנת 2007 באופן לקוי ופגום, ולא עמד בלוחות הזמנים שהוסכמו בין הצדדים. לטענתה היא פנתה לנגר שוב ושוב כדי שיתקן את הליקויים במוצרים השונים, והוא התחמק מלהגיע. הלקוחה טענה כי הזמינה נגר אחר שהשלים חלקים שהיו חסרים בריהוט בסכום של 13,183 ₪ ושתיקון כלל הרהיטים יעלה 103,779 ₪. בנוסף דרשה הלקוחה פיצוי בסך 20,000 ₪ בגין הפרת הסכם ופיצוי נוסף בסך 20,000 ₪ בגין עוגמת נפש.

במסגרת ישיבת ההוכחות הנגר העיד מטעם עצמו, ולעדותו צירף חוות דעת של נגר נוסף, מר יואב קובליו.

למרבה הצער, במהלך הדיונים הלקוחה נפטרה, ובהעדר קרובי משפחה שהתגוררו עימה, איש לא יכל למעשה להעיד בנוגע לחלק ניכר מטענותיה, אלא מפי השמועה. על כן, מטעם הלקוחה העיד מר חיים הייטנר, שעדותו ברובה הייתה מבוססת על דברים ששמע מהלקוחה, ועל מסמכים שקיבל ממנה, וכן הוגשה חוות דעת של נגר אחר, מר בר שלום.

שקלתי למנות מומחה מטעם בית המשפט לבדיקת הרהיטים ואיכותם, אך לבסוף החלטתי שלא לעשות כן וזאת משני טעמים: ראשית, חלף זמן רב מאז בניית הרהיטים ועד להגשת שתי התביעות, ובמהלך פרק זמן זה, ובייחוד לאחר פטירתה של הלקוחה, לא ברור כיצד תוחזקה הדירה של הלקוחה והריהוט שנמצא בה. שנית, התרשמותי בהתאם לטענות הצדדים הייתה שאין זה ראוי או נכון מבחינה כלכלית להוסיף עוד הוצאות לשם בירור הליך זה.

דיון והכרעה:
תוך כדי ההליכים בתיק זה החלה הלקוחה, או מי מטעמה, לטעון כי הנגר הונה אותה בכל הנוגע למחיר שדרש מלכתחילה. הטענה החדשה של הלקוחה, שנוספה במהלך הדיונים היא שהסכום שדרש ממנה הנגר היה גבוה לאין שיעור מהסכום המקובל בשוק, ועל כן אינה חייבת לו דבר. לעניין זה גם הצהיר מר בר שלום, המומחה מטעמה כי הסכום ששולם על ידה אינו מתאים לריהוט שסופק לה בפועל. גם בסיכומים טען בא כוחה של הלקוחה כי הסכומים ששולמו על ידה כוללים כל תשלום עבור כל העבודות של הנגר, בשל מחירן היקר, לרבות עבודות שהיא הזמינה כשנה לאחר התשלום האחרון ( שורות 5-6 לסיכומים).

אף כי מדובר בהרחבת חזית אסורה, ודי היה בכך כדי שאדחה את טענות הלקוחה, הרי שגם לגופו של עניין יש לדחות אותן. הטענה כי המחיר שהנגר דרש הוא מחיר גבוה מהמקובל, היא טענה שעוסקת בטעות בכדאיות העסקה. זו טענה שבהתאם לסעיף 14( ד) לחוק החוזים ( חלק כללי), תשל"ג – 1973, אינה מהווה עילה לביטול ההסכם ( ראו עא 10674/07 יעקב חומסקי נ' קרן גמלאות של חברי דן בע"מ [פורסם בנבו, 02/08/10]).
ההנחה היא כי קונה סביר מברר או יכול לברר את מחיר המוצר בטרם הוא רוכש אותו, ואין הבירור יכול להיעשות בדיעבד, ובמקרה זה בחלוף שנים רבות, לטעון שהמוצר היה יקר מדי. במקרה זה הלקוחה הזמינה את הריהוט לבית לפחות בשתי הזמנות נפרדות, בשנת 2007 ובשנת 2009, והיו לה די והותר הזדמנויות לברר את כדאיות העסקה. על כן טענה זו נדחית.

מהי יתרת החוב לתשלום?
למעשה, מעיון ברישומים השונים שהציגו הצדדים עולה כי אכן על פי הצעות המחיר, שנחתמו על ידי הלקוחה, ותוך השוואה להמחאות שהוצגו על ידה, הלקוחה נותרה חייבת לנגר את הסכום שהוא תובע במלואו. מכאן שאם הנגר אכן סיפק את כל המוצרים באיכות ראויה ובהתאם למוסכם הרי שהוא זכאי לתשלום של 69,950 ₪, וזאת בהתאם למערכת ההסכמים בין הצדדים. סכום זה כולל הפרשי הצמדה וריבית עד ליום הגשת התביעה 1.3.12.

השאלה הנשאלת היא האם הריהוט שסופק בפועל התאים למה שהוסכם בין הצדדים. מהתמונות שהוצגו בפניי ומחוות הדעת של בר שלום עולה כי הריהוט סופק באופן שאינו שלם. היו חסרות דלתות במזנון בסלון, מגירות בשירותים, קרניזים, וחיפויים למזגן הדירתי.

גם הנגר אישר בעדותו כי לא סיפק דלתות ומגירות, אך טען שניסה לספק אותם והלקוחה התחמקה ממנו. אין בידי לקבל טענה זו, שכן בכתב התביעה שהוגש על ידי הנגר הוא הציג מצגים לפיהם השלים את העבודה במלואה, ולא ציין כי הוא נכון להשלים את הדלתות והמגירות, והלקוחה אינה מאפשרת לו.

בכל הנוגע לקרניזים של הארונות ולחיפויים למזגן הרי שהנגר טען כי אלו סופקו אך פורקו או נפגעו על ידי בעלי מלאכה אחרים שהיו בדירה. גם בעניין זה אין אני יכולה לקבל את גרסתו, שכן לא נראה מהתמונות שהחלקים הללו פורקו או נשברו, אלא נראה שהם לא סופקו ולא הורכבו מעולם.

המומחה מטעם הלקוחה חיווה דעתו על עלות השלמת פריטים אלו, ובחקירה הנגדית לא נשאל על כך ועל כן אני קובעת כי עלות השלמת הפריטים היא כאמור בחוות דעתו. היות והמומחה התייחס בחלק מהרהיטים להשלמה ותיקון כמקשה אחת, הרי שאקבע את הסכום בהמשך פסק הדין לאחר התייחסות לתיקונים הנדרשים.

פגמים וליקויים במוצר:
כפי שהתברר בחקירה הנגדית של הנגר, של מר קובליו ומר בר שלום, כל הפורמייקה הפנימית של ארונות המטבח התפוצצה, ונוצרו בה סדקים. עוד התברר כי איכות עבודת השלייף לק המבריקה שנויה במחלוקת.

בכל הנוגע לצביעת השלייף לק הרי שהמומחה מטעם הלקוחה טען כי עלויות תיקון הצבע במטבח לבדו היא 12,000 ₪ וכל ארון נוסף בסלון, פינת אוכל, כניסה לסלון יעלה כמה אלפי שקלים. המומחה מטעם הנגר טען כי השלייף לק בהיותו מבריק חושף כל אבק שקיים, אך שלא נפל כל פגם בעבודות אלו והן עומדות בסטנדרט גבוה.

מעיון בתמונות שהגיש בא כוח הלקוחה, לרבות הסרטון שהוכן על ידה, עולה כי לא מדובר בפגם מהותי. הלקוחה סימנה על גבי התמונות את המקומות שבהם היא רואה שקעים או שרואים יותר אבק, וצילמה את הדברים ממרחק קצר ביותר, ועדיין ההתרשמות הכוללת היא שלא מדובר בפגם כלל אלא בהשתקפות של האור והאבק. בכך אני מאמצת את עמדתו של מר קובליו ושל הנגר, ודוחה את עמדתו של מר בר שלום.

מנגד, בכל הנוגע לסדקים בתוך הארונות, הרי שברור כי מדובר בפגם משמעותי. הנגר טען כי הוא נתן אחריות של חמש שנים על כל הריהוט שבנה, אך סירב לתת אחריות לחלקים הפנימיים של עבודות הנגרות, קרי לאותם חלקים בהם נוצרו סדקים. לטענתו, הלקוחה רצתה שהגימור הפנימי של הריהוט יהיה סנדוויץ' עם ציפוי פורמייקה לבנה, כפי שמקובל בארצות הברית, שבה התגוררה. הנגר טען כי הסביר ללקוחה, שאין אפשרות בישראל לבצע את העבודה באותה איכות שהיא רגילה לה, וסוג גימור זה אינו מקובל, ועל כן הוא אינו נותן אחריות על עבודה זו.

טענה זו טוב הייתה אלמלא נטענה. אם הנגר, שהוא בעל המקצוע, סבר שאין הוא יכול לבצע את העבודה באיכות הראויה, הרי שהיה עליו לא לבצע אותה כלל. כאשר הסכים לצפות עשרות מטרים של ריהוט בטכניקה שהוא אינו בקיא בה, לקח על עצמו את הסיכון כי יידרש לתקן את הליקויים.

קל וחומר שעה שהנגר לא החתים את הלקוחה על הבהרה בנוגע לסיכונים שהיא לוקחת על עצמה בעת רכישת הריהוט, ולא החתים אותה על ויתור על האחריות בהיבט זה. יש לציין כי הנגר גם לא הציג כל מסמך שהוא עצמו ערך, שבו הוא מודיע כי לא מתקיימת אחריות על ציפוי בפורמייקה מהסוג המבוקש.
על כן אני קובעת כי על הנגר לפצות את התובעת בעלות תיקון סדקים אלו. השאלה הנשאלת כמובן היא כיצד ניתן לתקן סדקים אלו ומה עלות התיקון. בעניין זה הוצגו בפניי שלוש גישות.

המומחה מטעם הנגר, מר קובליו טען שהפתרון המתאים הוא להתקין בתוך כל ארון וארון שכבה נוספת של ציפוי, שתכסה על הסדקים. פתרון זה יקטין את הארונות לדבריו במילימטרים ספורים אך הדבר אינו משמעותי, ולא יפגע בשוויים או בהנאה שניתן להפיק מהם. לעומתו, מר בר שלום טען כי צריך לפרק את הארונות ולהחליף את הגב, לגב חדש עם ציפוי שבנוי כהלכה.

הנגר טען בחקירה הנגדית כי ניתן לתקן את הסדקים על ידי מריחה של חומר איטום. עמדה זו מנוגדת לעמדה של המומחה מטעמו, מר קובליו, ועל כן אני דוחה את טענות הנגר בעניין זה.

במחלוקת בין הגישה של מר קובליו לבין הגישה של מר בר שלום, הרי שאני מבכרת את דעתו של מר בר שלום. היות ומדובר בפגם בייצור הרי שאין לכפות פתרון שהוא למעשה טלאי על גבי מוצר פגום, וצריך לתקן את המוצר. מכאן שאני קובעת כי יש לפרק את הארונות ולהתקין בכל אחד מהם דופן אחורית חדשה.

מר בר שלום לא נחקר בנוגע לתחשיבים שערך ועל כן אני מקבלת את חישוביו. נוכח האמור לעיל אני קובעת כי הנגר הפר את מערכת ההסכמים שהייתה לו עם הלקוחה, ועל בסיס חוות דעתו של בר שלום, שלא נסתרה, עלות תיקון הרהיטים והשלמתם היא בסך של 66,900 ₪ בתוספת מע"מ. סכום זה יישא הפרשי הצמדה וריבית מיום 21.10.12 מועד עריכת חוות הדעת.

בא כוח הנגר טען בסיכומים כי הלקוחה אינה זכאית לפיצוי בגין הפרת ההסכם שכן לא הודיעה על ביטולו תוך זמן סביר. טענה זו נדחית ממספר טעמים, ראשית, ברור שאם הנגר מבקש את אכיפת ההסכם הרי שעליו גם למלא את חלקו, ובמקרה זה עלות התיקונים היא כמפורט בסעיף 26 לפסק הדין לעיל. שנית, מעדותו של הנגר עולה כי הוא ידע על אי ההתאמה של הרהיטים כמשמעות מושג זה בחוק המכר התשכ"ח-1968, הוא ידע על כך שהלקוחה טוענת שלא כל הרהיטים סופקו במלואם, והוא טען שחלק מהדברים נהרסו על ידי ספקים אחרים, וחלק היה נכון לתקן ולהשלים.

שלוש, חוק החוזים ( תרופות בשל הפרת חוזה) התש"ל -1970, קובע כי הצד הנפגע יכול לבחור בסעדים שהוא מבקש, והוא יכול לדרוש את ביטולו של ההסכם או לדרוש סעדים אחרים מבלי להודיע על ביטול ההסכם.

על כן אני קובעת כי הלקוחה זכאית לפיצוי כאמור בסעיף 26.

בנוסף לאמור לעיל, הלקוחה דורשת פיצוי בגין הפרת הסכם וכן פיצוי בגין עוגמת נפש. לטעמי מדובר בתביעת כפל פיצוי, ונוכח הטענות ההדדיות של הצדדים והיקף הנזק שנגרם ללקוחה הרי שאני קובעת כי הנגר יפצה אותה גם בסכום של 7,000 ₪, סכום זה יישא הפרשי הצמדה וריבית מיום מתן פסק הדין ועד התשלום בפועל .

סיכומו של דבר:
הנגר זכאי לקבל את שכרו כאמור בסעיף 13 לפסק הדין. מנגד, עיזבון הלקוחה זכאי לקבל פיצוי בגובה עלות התיקונים כאמור בסעיף 26 לפסק הדין, ופיצוי כאמור בסעיף 29 לפסק הדין. מובהר כי החיובים ההדדיים הם ברי קיזוז. בנוסף, הנגר ישלם לעיזבון הלקוחה הוצאות בגובה של 4,000 ₪ ושכר טרחת בא כוחה בסך 4,500 ₪ כולל מע"מ.

ניתן היום, כ"ה אלול תשע"ה, 09 ספטמבר 2015, בהעדר הצדדים.